מדבר סיני אינו שייך למצרים וחייב לשוב לשליטת ישראל  

ד"ר מאיר רוזן, שגריר ישראל לשעבר בארה"ב ובצרפת, ומי שכיהן כיועץ המשפטי של משרד החוץ בזמן החתימה על הסכמי קמפ דיויד, מזהיר כי ביטול ההסכם לאספקת הגז ממצרים לישראל כמוהו כביטול הסכמי השלום, "צריך לזכור שעל הסכמי השלום עם מצריים חתומים לא רק מנחם בגין וסאדאת, אלא גם הנשיא האמריקאי קרטר. בזכות ההסכם הזה, מצריים מקבלת שני מיליון דולר בשנה מארה"ב. הפרת הסכם השלום עם ישראל תפגע מאוד גם במצרים".

רוזן טוען, כי בעתיד אף מדינה לא תרצה עוד להשקיע במצרים לאחר שזו הפרה הסכם חתום עם מדינה אחרת, "הרי גם ככה ההשקעות במצריים שואפות לאפס, אבל עכשיו הם ישלמו מחיר יקר נוסף על הפרת ההסכם".

לדבריו בעידן שבו משטרים ערביים מבטלים הסכמים בהינף יד, על ישראל לחשוב פעמיים, לפני שהיא חותמת על הסכם עם מדינה ערבית, "במצב היום במזרח התיכון, מה ערכם של הסכמים אם הם מתבטלים, ברגע הראשון לאחר חילופי משטר. בפרט היום כשבארצות ערב משטרים מתחלפים בהפיכות ולא בבחירות. העובדה שהדבר הראשון שהמשטר במצריים עושה זה לבטל הסכמים, זה אות מבשר רעות לעתיד".

רוזן מזכיר, שישראל איפשרה למצרים להכניס כוחות נוספים לסיני כדי להגן על צינור הגז ועכשיו הכול מתפוצץ בפרצוף, "איפשרנו למצרים לשנות תנאי הפרוז בסיני, שזה היה אלמנט חשוב בהסכמי השלום. עשינו את זה כדי לאפשר להם להגן על צינור הגז, עכשיו מתברר שזה היה מקח טעות".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/236967

"יש תחושה שהגענו לנקודת שפל, ואני רוצה לטעון שהבעיה הגדולה היא לא בתחום החוק או בתחום האתיקה, שהציבור מרגיש מהם מועקה גדולה, אלא בתחום הנורמות השלטוניות", אמר.

לדבריו, חוסר הצדק החברתי שקיים כיום בישראל הוא תולדה של מדיניות של אנשים שלא קיבלו אחריות על החלטותיהם.

"היום נוצר מצב שבו איש ציבור בא ואומר, 'מה אתה רוצה, אני זכאי'.

השבר האתי הכי גדול נוצר כשהציבור מודד את הפוליטיקאי לפי המידה שבה הוא מצליח לטשטש את עמדותיו לפני שהוא ניגש לעשות מעשה", הסביר וציין את ביצוע ההינתקות על ידי אריאל שרון והעברת סיני למצרים על ידי מנחם בגין, כדוגמאות לפוליטיקאים שפעלו בניגוד להבטחותיהם טרם נבחרו.

"המערכת הציבורית בעצם לא מקיימת את הנורמה הבסיסית שלפיה נציג הציבור מצהיר על עמדותיו ונבחר על פיהן".

אורון ציין כי תופעת המנהיגים שלא מקיימים את דבריהם השתרשה כל כך בחברה הישראלית משום שאין הערכה להתנהגות ציבורית ראויה, ומנגד אין שום סנקציה נגד התנהגות ציבורית קלוקלת.

"אין שום בונוס על התנהגות ציבורית ראויה ושום קנס על התנהגות ציבורית קלוקלת. עד שלא יהיה שכר ועונש במישור הזה, הגורם המרכזי שמשפיע על מקבלי ההחלטות לנהוג אחרת לא עובד", אמר.

אורון ציין כי במידה מסוימת, תפיסת עולמו נשענת על הרב אברהם יצחק הכהן קוק. "הוא שאל 'מהו ציבור - צדיקים, בינוניים ורשעים'. הצדיקים לא צריכים חוק או אתיקה, הם כמעט תמיד יתנהגו בסדר; הרשעים, שום דבר לא יעזור, הם יישארו בשלהם; והבינוניים, שהם הרוב, הם אלה שצריכים את החוק, הם המסגרת שבזכותה הציבור ימשיך להיות ציבור".

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=7429&omm=0

גנרלים מצרים בדימוס שהתראיינו בשבועות האחרונים לאמצעי התקשורת הערביים אמרו כי מצרים איבדה את השליטה על סיני וקראו להכריז על מצב חירום בכל שטחו של חצי האי שיאפשר הטלת עוצר ונקיטת כל הצעדים הדרושים על-ידי הצבא. הם הטילו את האשמה על האנרכיה בסיני על ארגונים איסלאמיים קיצוניים. אחד מהמומחים אף האשים את ישראל המעוניינת, לדבריו, לגרום לאנרכיה ולהביא למלחמת אחים. תגובה מצרית טיפוסית של זריקת האחריות על האחר.

דברים חמורים אלה באו בעקבות התגברות ההתקפות של כוחות בלתי מזוהים על מטרות שלטוניות ברחבי סיני ובכללן חמש התקפות על צינור הגז לישראל ולירדן שהביאו להפסקת הזרמת הגז ולאובדן כסף רב למצרים. היה ברור לעין כל כי בעקבות הדחתו של מובארק התרופפה אחיזת השלטון המרכזי בסיני - מה שנוצל מיד על-ידי גורמים עוינים למצרים ולישראל, והביא לבסוף להכנסת הצבא המצרי לצפון סיני.

בסיני פועלות מספר קבוצות קיצונים איסלאמיים, מגייסות בדואים, נשק ואמצעים ומטילות מורא על התושבים, כפי שמלמדים שני אירועים קשים שהתרחשו באחרונה. ב-29 ביולי אחרי התפילה ניסתה קבוצה איסלאמית קיצונית לכבוש את אל עריש. עשרות ג'יפים ואופנועים חדישים נושאי כ-100 רעולי פנים לבושים בשחור ומצויידים בנשק מודרני הגיעו לכיכר רפאעי, היא הכיכר המרכזית, פתחו באש והשתלטו עליה. הם נשאו דגלים שחורים עליהם נכתב "אין אלוהים מלבד אללה" ו"סיני אמירות אסלאמית" - בהשראת אל-קאעידה. מושל צפון סיני ניסה לנהל עימם מו"מ לפינוי הכיכר, אך נכשל. הם דרשו לבטל מערכת המשפט הפלילית של המדינה ולשחרר מהכלא של המחבלים שביצעו את הפיגועים בטאבה ובשארם א-שייח.

אחרי כשלון המו"מ, פנו רעולי הפנים לכיבוש תחנתה המשטרה. הקרב נמשך כתשע שעות ובסופו נמנע כיבוש התחנה. מתחקיר שערך היומון אל-מסרי אל-יום התברר כי שישה אנשים, בהם שני קציני משטרה נהרגו ו-15 מהתוקפים נעצרו, ביניהם כנראה שלושה פלסטינים. במהלך הקרב ירו התוקפים כ-15,000 כדורים. בעקבות פעולה זו, שהיכתה בהלם את תושבי האזור, הכריזה הקבוצה הסלפית (קיצונים איסלאמיים הדוגלים בחזרה לחוקי תקופת הנביא) של צפון סיני, כי בהיעדר שלטון מרכזי, היא תקים בתי דין שרעיים, שיפסקו על-פי ההלכה האיסלאמית בסכסוכים בין בני השבטים וכי המיליציה החמושה של הקבוצה, המונה כ-6,000 צעירים חמושים, תכפה את מימוש גזרי הדין.

רק לאחר אירועים דרמטיים אלה, התעשתה הוועדה העליונה של הצבא המצרי, השולטת במצרים מאז הדחת מובארק, תגברה את האבטחה לאורך תעלת סואץ והכניסה (בתיאום עם ישראל) כוחות צבא לאזור כדי להשיב את הסדר על כנו.

האירועים החמורים בסיני מחזירים אותנו לתקופת ההפגנות הגדולות בכיכר א-תחריר במהלך ינואר ובפברואר שהביאו לנפילת שלטונו של מובארק. במקביל להפגנות נודע על התקפות על בתי סוהר ושחרור אסירים. בין השאר הותקף בית הסוהר "מרג", בצפון קהיר שם ריצו את עונשם בכיר חמאס אימאן נופל וסמי שיהאב, ראש תא חיזבאללה שפעל במצרים. אימאן נופל חצה את סיני והגיע לעזה דרך המנהרות מספר שעות לאחר שהצליח לברוח. סאמי שיהאב נראה בביירות ארבעה ימים לאחר הבריחה. היה מי שדאג להכין מסלול בריחה מבית הסוהר בקהיר לסודאן ומשם במטוס ללבנון.

הברית הקיצונית

השאלה היא כיצד הגיעו קבוצות של בדואים בסיני ליכולת ארגון, תנועה ואש כה מרשימים. גם הקשר המהיר עם חמאס בעזה ועם חיזבאללה בביירות בהחלט מפתיע. התשובה היחידה הנראית סבירה היא כי מדובר ברשתות הפועלות להברחת נשק מאיראן ומחיזבאללה לעזה דרך סודאן וסיני. רשתות אלה של בדואים תושבי המקום מאורגנות וממומנות על-ידי משמרות המהפכה האיראניים בסיוע חמאס וחיזבאללה. הן פעילות שנים, מכירות את השטח ומסוגלות לפעולות מורכבות מסוג אלה שראינו בסיני.

איראן היא עדיין מקור הנשק העיקרי של חמאס (וחיזבאללה). שימור רשתות ההברחה והפעלתן הוא אינטרס איראני-חמאסי חיוני. גם יצירת כאוס והחלשת השלטון המרכזי בסיני הם אינטרס חשוב של בעלי הברית האלה. כאוס בסיני הוא יתרון לחמאס והן לאיראן הממשיכה את חתרנותה בכל מקום המתאפשר לה במזרח התיכון. בימים האחרונים הדליפו מקורות ישראלים כי חמאס העביר כמה ממעבדותיו לסיני שם הם בטוחים מפני התקפה ישראלית, שהרי צה"ל לא יתקוף בשטח מצרים.

סיני מנוצלת כיום יותר מבעבר להקמת בסיס איסלאמי קיצוני בסיוע איראני. איראן מנצלת היטב את קשייו של השלטון הצבאי הזמני של מצרים העסוק בניהולה הבעייתי, ובינתיים הכושל, של המדינה. שלטון זה אינו מסוגל להתמודד כנדרש עם הקואליציה המוזרה של איראן, חמאס וארגונים סונים קיצוניים המוכנים לקבל כל סיוע אפילו מידי איראן השיעית כדי לקדם את שאיפותיהם.

ישראל בדילמה לא פשוטה. היא רואה לנגד עיניה את הקמתו של בסיס איסלאמי קיצוני המאיים על ביטחונה, אך זקוקה לשיתוף פעולה הדוק עם שלטונות מצרים כדי להתמודד עימו. באירוע של אתמול, אמנם דיווחה התקשורת שהיה תיאום בין צה"ל למצרים, אך נראה כי גם לצבא המצרי ממתינה תקופה קשה של היאבקות עם מכלול הגורמים הקיצונים ששמו להם כמטרה את הקמתו של "מרחב משוחרר" דוגמת אל-קאעידה באפגניסטן ולאחר מכן בעיראק.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4111154,00.html

צבי מזאל הוא שגריר ישראל לשעבר במצרים, שבדיה ורומניה. עמית המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

תגוביות:

1.בגין היה איש טיפש שבגללו כולנו משלמים,ונשלם. ידעתי את זה ביום הארור הזה שקרטר האנטישמי שכנע את בגין האידיוט לוותר על סיני. חבל על כל הקורבנות שנפלו לחינם, וחבל על כל הילדים שלנו שעוד יפלו בגללו.

2.מי שפינה את חבל ימית, העביר את סיני לידי המצרים וחתם על הסכם שלום למד משהו?

3.שימו לב למעורבות של סודן בטרור נגד ישראל. איך נתנו לחצי מיליון אזרחי סודן להיכנס לישראל כאשר מדובר באחת מהמדינות העוינות ביותר לישראל? צריך מיד להכריז על המצב חרום, לתפוס את כל המסתננים ולגרש אותם לארצם!

4.אז תגידו בקול רם: זה היה טמטום לוותר על סיני! וה"שלום" שווה ל..., ובגין היה...ג'נטלמן...ועכשיו מה?

ישראל תאפשר לצבא המצרי להיכנס לסיני?

ישראל תכבוש את סיני?

ישראל תשב בגטו ותחטוף ותשתוק?

ושר הביטחון המהולל יבטיח שנשיג את הרוצחים?

ככל שעוברות השנים המצב נהיה רע מבחינתנו.

ומה אנחנו עושים?

אפילו גדר לא מסוגלים לבנות.

ובינתיים המדינה מוצפת שחורים מאפריקה.

ועכשיו גם לוחמים מצוידים בנשק שמאיימים על עצם החיים הנורמליים.

רצינו שקט, קנינו שקט ל-32 שנה - ועכשיו יבוא הקנס הכבד.

תודה בגין,

תודה ג'ימי קארטר,

תודה אנואר סאדאת.

קיבלתם פרס נובל על טפשות וקוצר ראות. להתראות במלחמה הבאה.

אסטרטגיית ההגנה מטרור של ישראל, ותפישת הפעלת הכוח של צה"ל בגבול מצרים, קרסו אתמול סופית. הן התבססו על ההנחה שזהו גבול של שלום, ומכאן שהאחריות על הביטחון משני עבריו מתחלקת באופן שווה. בישראל האמינו גם שמצרים, הקנאית לריבונותה בסיני, אחראית לספק לנו ביטחון מפני פיגועים והברחות משטחה - ולכן ישראל אינה רשאית לבצע סיכולים בסיני.

ההנחות הללו היו תקפות ואף הצדיקו את עצמן, פחות או יותר, למעט חריגים בודדים, במשך עשרות שנים. כך בנה צה"ל את תפישת הפעלת כוחותיו וההיערכות לאבטחת קו הגבול: "הגנה ניידת" בעיקרה, שיתרונה חיסכון בכוח ובמשאבים. גם כשזרם החודרים מסיני לישראל הלך וגבר, לא נרשם שינוי. רק לפני כשנה החליטה סוף-סוף הממשלה להקים גדר, שכנראה תיתן ביטחון משופר מפני חדירות ופיגועים - ולפי התכנון הקמתה תימשך עד 2013.

אלא שבינתיים חלה תפנית דרמטית. לפני כמה חודשים, בעקבות הפלת מובארק, איבדו הממשל וכוחות הביטחון המצריים את השליטה בסיני. שבטי הבדואים המתפרנסים מהברחות ומתן חסות לפורעי חוק הפכו לאדוני השטח, שהפך ארץ מקלט וחממה לג'יהאד עולמי. מאות אסירים אנשי ארגונים סלפים פונדמנטליסטים שברחו מהכלא בזמן ההפיכה מצאו שם מקלט בטוח. אחרים ברחו לעזה. רבים מהם חברו לבדואים של סיני והקימו איתם קבוצות המכונות "השבאב האיסלאמי" הפועלות ברוח הג'יהאד העולמי.

חצי האי גם הפך אוטוסטרדה של העברת נשק וחומרי לחימה לעזה וממנה ועורף לוגיסטי לארגונים העזתיים ובראשם חמאס והג'יהאד האיסלאמי. גם הם יודעים שצה"ל לא יפר את הריבונות המצרית בסיני ולכן לא יפשוט עליהם וגם לא יפציץ אותם. לנוכח התפתחות זו הורה שר הביטחון לאחרונה להאיץ את בניית הגדר. עד סוף השנה ייבנו 100 ק"מ נוסף על 45 הקילומטרים הקיימים היום, ובשנה הבאה תסתיים הקמת כל 200 הק"מ המתוכננים. בכל מקרה - באזור הפיגוע אין גדר.

"ההגנה הניידת" ומחירה

מאז פברואר, הלכו והצטברו התרעות מודיעיניות על פיגועי טרור נגד ישראל העומדים לצאת מסיני, ונעשו תכופות יותר ויותר. הכתובת הייתה על הקיר אבל בישראל לא הוסקו המסקנות במלואן. הכוחות בגבול תוגברו אמנם מפעם לפעם בהתאם למידע המודיעיני אך משהתפוגגה ההתרעה הם נשלחו חזרה לזירות אחרות. תפישת "ההגנה הניידת" בכוחות דלילים נותרה בעינה בהמתנה להשלמת גדר המערכת.

ארגון "ועדות ההתנגדות העממית" הפועל מעזה ניצל היטב את הגבול הפרוץ. ארגון קיצוני זה מורכב מאנשים שהשתייכו בעבר לכמה ארגונים, בעיקר חמאס ופתח, אך פרשו מהם כי לא היו די לוחמניים בשבילם. הם חיפשו אקשן.

מהר מאוד תפשו "הוועדות" את היוזמה בלחימה בישראל, ובין השאר השתתפו בחטיפת גלעד שליט. לפי כל הסימנים והמידע, גם היעד המרכזי של הפיגוע המשולב אתמול היה חטיפת חייל. הם גם התכוננו לפוצץ חגורות נפץ שלבשו על כוחות צה"ל וההצלה שיחושו לאזור. המתקפה המשולבת הוכנה היטב ובמשך זמן רב. את איסוף המודיעין ביצעו יותר מעשרה אנשים שיצאו מעזה במנהרות ציר פילדלפי, כשהם מצוידים במדים דומים למדי הצבא המצרי.

פעולה בחסות הצבא המצרי

המודיעין הישראלי הבחין בתכונה והתריע. המידע הצביע על כך שפיגוע של ועדות ההתנגדות העממית – ככל הנראה פיגוע חטיפה – עומד להתבצע באזור אילת בימים הקרובים. אך ההתרעה לא הייתה ממוקדת דיה. צה"ל תגבר את כוחותיו באזור ביחידות גולני. המשטרה שלחה כוחות ימ"מ ויס"מ לאילת, כנראה בהנחה שהפיגוע יתבצע בעיר או בקרבתה. אבל המחבלים הפתיעו. הם פעלו צפונה משם.

השטח ההררי והפרוץ אפשר למחבלים לא רק להגיע בסתר לתוך ישראל, אלא גם להימלט במהירות לתוך סיני אחרי הביצוע. הם ידעו היטב שצה"ל יימנע מ"מרדף חם" אחריהם לתוך חצי האי כדי שלא לפגוע בריבונות המצרית.

כוחות האוגדה לא מספיקים לחסום את הגבול הארוך

ליתר ביטחון הם בחרו לצאת הישר מתוך עמדה צבאית מצרית הנמצאת ממש על הגבול, או מסמוך אליה. לא סביר שהחיילים המצרים לא הבחינו בהם, אך הם לא עשו דבר לעצור אותם או להתריע על בואם. מאוחר יותר הם אף ירו על כוחות צה"ל שהגיעו לאזור כנראה בכוונה לחפות על המחבלים שנשארו בחיים והמשיכו לנהל חילופי אש עם כוחות צה"ל. שיתוף הפעולה הזה עם המחבלים הוא תופעה שחייבים לתת לה מענה.

על אף הסכם השלום, לתבוע הכנסת כוחות

האזור שבו התרחש הפיגוע נמצא באחריות אוגדת אדום. הכוחות הלוחמים העומדים לרשותה מועטים מכדי לחסום גבול כה ארוך העובר בשטח הררי קשה. שיטות "ההגנה הניידת" גלויות ומוכרות היטב לבדואים בסיני. מה שסמוי מעיניהם הוא מערך איסוף המודיעין הטכנולוגי והאנושי.

סביר להעריך שגם מערך זה אינו עתיר אמצעים ויכולות כמו דומיו בגבולות ברצועת עזה ובצפון. לכן לא הבחינו בהנחת המטענים. ברור לגמרי כי האמצעים הדלים והפריסה הדלילה אלה של הצבא אינם מסוגלים לסגור הרמטית את הגבול. אלפי הפליטים ומבקשי העבודה החודרים לישראל מאזור זה הם ההוכחה לכך.

עכשיו, כשברור לגמרי שהיערכות צה"ל בגבול אינה עונה על האיום מתחייבת הפקת לקחים. שר הביטחון הורה אתמול להאיץ עוד יותר את בניית הגדר. על אף המשמעות הכספית הכבדה, בלחץ האירועים הכיסים נפתחים לפתע. בנוסף, החליטה בשבוע שעבר השמינייה, בהמלצת ברק, לאפשר לכוחות מצריים נוספים להיכנס לסיני. זאת, אף שמדובר לכאורה בהפרת הסכם השלום האוסר כניסת כוחות מצריים גדולים לחצי האי.

המבצע המצרי - יעיל, אבל למי?

ואמנם, המצרים פתחו במבצע "נשר". אלא שמבצע זה נועד בראש ובראשונה לשרת את האינטרסים הכלכליים והשלטוניים שלהם ולכן הוא מתמקד בצפון סיני, שם עובר צינור הגז, ובאל עריש, מרכז השלטון המצרי בחצי האי. יש כבר הצלחה חלקית. בדואים ברחו לגוש ההררי הגבוה של מרכז סיני מתוך ידיעה ברורה ששם יתקשו הכוחות המצריים להילחם בהם. סביר להניח שמתוך הגוש הזה יצאו המפגעים למסע רכוב ובהמשך רגלי לזירת הפיגועים.

ידוע שפעולות התקפיות מעניקות את ההגנה הטובה ביותר. לכן ראוי לשקול ברצינות לדרוש מהמצרים לאפשר לצה"ל להכניס מדי פעם כוחות למרכז סיני, באזור הסמוך לגבול, לצורך סיכולים ומרדפים חמים. לפחות עד שגדר המערכת תוצב למלוא אורכה. אנחנו אפשרנו להם להכניס כוחות, עכשיו תורם לגלות פתיחות.

אם יסרבו, ייתכן שצריך יהיה לגייס לחץ אמריקני על המועצה הצבאית המצרית העליונה כדי שתקבל את הדרישה או תפעל בעצמה בנחישות ובעוצמה. ממש כפי שהיא עושה בצפון סיני.

באשר לצד הישראלי, כלומר לצה"ל, עדיין נחוצות תשובות לפחות לשתי שאלות המתבקשות לנוכח אירועי אתמול:

לאור ההתרעה שהייתה, מדוע לא אסר צה"ל תנועת כלי רכב אזרחיים ללא ליווי צבאי על כבישי הגבול?

לנוכח האנרכיה בסיני והתהליך האיטי של הקמת הגדר המערכת, מדוע לא תוגבר מערך המודיעין והתצפיות בגבול, כולל טיסות מזל"ט ביום ובלילה? האם ייתכן שנתפסנו שוב לשאננות שעלתה ביוקר?

לי אין כרגע תשובה מוסמכת על שאלות אלו.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4110832,00.html

תגוביות:

1.אפשר לדרוש אבל אין מי שיאפשר. המערב הפרוע מתפרע בסיני.

2.איך קוראים להוא נו...הכתב האמריקאי הזה שכתב שישראל צריכה לקבל את השינויים במצרים בהבנה ובאהבה, ואמר שהמימשל רוצה להקיא מאיתנו כי אנחנו תמיד אומרים שאנחנו הדמוקרטיה היחידה וכו', וביקר אותנו על זה שאמרנו שהולך להיות תוהו ובוהו בישראל. נו...איך קוראים לו?

3.לא ייתכן שכל כך הרבה כסף הולך לצבא ובכל זאת אנחנו פרוצים, חשופים ונתונים לחסדיהם של המצרים.

4.בלבנון קראו לזה פעם "פתח לנד" - במצרים קוראים לזה שטח בשליטת הבדואים - התוצאה אותה תוצאה, למעט העובדה שעם לבנון אין הסכם!!!

הוותרנות שלנו כלפי מצרים תיגמר רע מאוד! בסופו של דבר יגיע יום שניאלץ לכבוש את סיני מחדש. הפעם המחיר מצידנו יהיה כבד ביותר.

ברור היום שההסכם איתם היה כשלון ונאיביות. צריך להתעורר!

במערכת הביטחון החלו בתחקיר מתקפת הטרור המשולבת שהתרחשה אתמול בצהריים (יום ה'), וגבתה את חייהם של שמונה ישראלים. עד כה עולה כי חוליית המחבלים נכנסה לשטח ישראל באור יום מתחת לעמדה מצרית, באזור בו לא סברו שיתרחש פיגוע. נבדק אם ניתן היה למנוע את המתקפה, וחילופי ההאשמות בין צה"ל לשב"כ כבר החלו. בינתיים, אם שואלים קצינים שמכירים את הגזרה, מדובר היה רק בעניין של זמן.

"המפתיע הוא שהפיגוע הזה לא התרחש עוד קודם", אמר בשיחה עם ynet קצין במילואים ששירת בשנה האחרונה באזור הגבול סמוך לאילת. "המעבר בין המדינות הוא די מביך ומפחיד. גם במקומות המעטים שבהם בנו את הגדר החדשה, ישנם פתחי מעבר מים, פתוחים ורחבים שאפילו מכונית יכולה לעבור דרכם מהצד המצרי לישראלי".

הוא המשיך והסביר כי "בנוסף, יש הרבה מקומות עם שטחים מתים לחלוטין בגלל המתווה הטופוגרפי באזור. השמיכה היא קצרה והרגליים ארוכות. כוחות הביטחון השוטף באזור פועלים בעיקר בשעות הלילה כדי לתפוס את המסתננים האפריקנים, כך שלא פלא שהפיגוע התרחש באמצע היום".

קצין אחר טען כי גם הגדר שנמצאת בתהליכי בנייה לא תבלום חדירת מחבלים מסיני לשטח ישראל. "הרי לא מדובר בגדר, כמו בגבול עם לבנון וסוריה, שמתריעה על כל נגיעה, אלא גדר גבוהה מאוד עם דוקרנים שתעכב רק את מי שינסה לחדור ותפצע אותו ולא תמנע את כניסתו באופן ודאי. הגדר בהחלט יכולה להקשות על מבריחי סמים ומסתננים, אבל לא לעצור מחבלים מיומנים", אמר.

בנוסף, הוא מתח ביקורת על כך שבמערכת הביטחון ידעו על הסכנות הביטחוניות שבאזור. "מדובר ברצועת שטח גדולה של 200 קילומטרים, שהוזנחה במשך עשרות שנים למרות התרעות על חוליות טרור עזתיות שמסתובבות בחודשים האחרונים בסיני ונכנסו לשם בקלות דרך רפיח", אמר וציין: "באותה מידה שהם נכנסו לשטח הישראלי באזור כביש 12, כך הם יכלו להמשיך דרומה לאילת".

אותו קצין גם לא חסך ביקורת מהצבא המצרי: "הם שומרים על הגבול באמצעים פרימיטיביים כמו מדורות. המחבלים רואים את הדברים האלה ועוד יותר את המעבר החלק לישראל".

אחד ממפקדי המחלקות ששירת לאחרונה בגזרה סיפר על הציוד הבלוי, לדבריו, שניתן לכוחות בשטח: "איך מצפים מהחיילים שיגיבו במהירות עם ג'יפים שמתקלקלים מספר פעמים בשבוע ונתקעים באמצע משמרות? המרחקים עצומים ובשטחים רבים אין קליטה למכשירי הקשר ואפילו לא לטלפונים הניידים".

הוא גילה כי הוא וחייליו הונחו שלא לרדוף אחר גורמים עוינים בגלל הדרכים המסוכנות באזור. "בוודאי שעכשיו יזרימו כוחות וישפרו את התנאים, אך נראה שגם כאן יהיו חכמים רק אחרי מעשה, למרות שאת הדברים ראו כל הקצינים הבכירים שביקרו בגזרה. הנחו אותנו לא לבצע מרדפים אחרי מבריחים או גורמים עוינים כדי שלא נסתכן בכביש המשובש".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה כי "הטענות אינן מבוססות ורחוקות מהמתרחש בשטח בחודשיים האחרונים. צה"ל יתחקר את האירוע ואת ההיערכות בגזרה, בסיום האירוע".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4110842,00.html

אבו רודס והנפט הגולמי היה משחרר את מדינת ישראל מחלק גדול מהתלות שלה בארה"ב ובנפט העולמי.

בסיני יש משאבי טבע שישראל יכולה היתה בעתיד לנצל אותם.

מרחבי סיני נתנו לישראל הגנה מפני תוקפנות מצרית הרבה יותר טוב כשישראל שולטת בהם ולא המצרים.

את העליות הגדולות אפשר היה ליישב בסיני ולא לסתום את מרכז הארץ וגוש דן בעוד עולים.

הנסיגה מסיני בידי הימין המזוייף (הליכוד) שהיה מאוכלס בשתי חפרפרות שמאלניות (עייזר וייצמן ומשה דיין) היתה התחלת הדרך לחורבן ישראל.

שני עקרונות חשובים נשברו שם.

הראשון - נסיגה תמורת הבטחות שלא שוות את הנייר שנכתבו עליהן.

השני - שבירת העקרון שישראל אינה נכנעת ומוותרת על שטחים שתפסה במלחמת מגן, והבנתו של העולם האיסלמי שישראל נלחצת ומוותרת.

מאז אין לנו יום אחד של שקט במדינה, וכל מנהיג ערבי עלוב מרשה לעצמו לתקוף את ישראל.

הימין האמיתי זה לא הליכוד.

גורמים עסקיים במצרים אינם שוללים את האפשרות כי לאחר הבחירות לנשיאות מצרים בחודש הבא, תבקש מצרים לבטל את הסכם QIZ או לשנות את תנאיו. מדובר בהסכם לשיתוף פעולה כלכלי ישראלי – מצרי – אמריקאי. לפי ההסכם, מוצרי טקסטיל שמקורם במצרים אך כוללים מרכיב ישראלי (11.7% מכלל המוצר) זוכים לפטור ממכס בשוק האמריקאי.

המהנדס אבו אלעלא אבו נגא, חבר מועצת המנהלים של האיחוד המצרי לארגוני המשקיעים, מעריך כי הממשל האמריקאי לא ינסה להפעיל לחץ על מצרים באמצעות הסכם ה-QIZ לאחר ביטול הסכם הגז עם ישראל.

אבו נגא ציין כי מצרים תעלה את נושא הפחתת אחוז המרכיב הישראלי במוצר המשותף, אולם הוא ציין כי זה יקרה רק לאחר הבחירות לנשיאות במצרים. לפי אבו נגא, מצרים חייבת בתקופה זו לבחון מחדש "את כל ההסכמים הכלכליים המזיקים לכלכלה המצרית", וזאת בתקופה שבה מצרים סובלת מגירעונות. לטענתו, גם במקרה שיבוטל הסכם QIZ הנזק לייצוא המצרי לא יהיה גדול מאחר שקיימות חלופות.

הסכם QIZ נחתם בשנת 2005 כחלק מהרצון של הממשל האמריקאי לחזק את הסכם השלום בין הצדדים. הסכם דומה נחתם בין ישראל לבין ירדן. ההערכה היא כי כ-500 מפעלים מצריים זוכים להקלות בשוק האמריקאי כתוצאה מהסכם זה. בשנה שעברה הגיע שווי הייצוא של מפעלי ה-QIZ ל-1.2 מיליארד דולר.

מאת משה פייגלין / 27.4.2012

"מנחם המסכן, יש לו בעיות; אחרי הכול אני קיבלתי את סיני ואת הנפט. ומה קיבל מנחם? פיסת נייר."

(מתוך ראיון עם אנואר סאדאת בניו-יורק טיימס, אוקטובר 1980)

שום גורם לא יוכל לחבל בשלום עם מצרים משום שמעולם לא היה שלום כזה. מה שהיה הוא בדיוק מה שהגדיר נשיא מצרים סאדאת: היתה פיסת נייר.

אינני מכיר בדברי ימי האנושות, אומה היוצאת למלחמת מגן נגד מדינה הקוראת בגלוי להשמדתה, מנצחת, זוכה בשטחי הפקר ריקים שמעולם לא היו שייכים על פי דין למדינה המאיימת – ולאחר שהיא מיישבת ומפתחת את השטחים הללו ומגלה ומפתחת בשטח מרבצי נפט וגז גדולים, היא מוותרת על כל אלה ומחריבה את היישובים שהקימה – בעבור פיסת נייר.

כיוון שעל הסכם השלום עם מצרים, חתמו מנהיגים ישראליים נבונים, מוכרחים אנו להגיע למסקנה כי לא הסכם שלום היה כאן, אלא משהו אחר.

לא מול המצרים ניהל מנחם בגין משא ומתן – אלה היו רק קבלן משנה. המשא ומתן נוהל בין היהודים לבין עצמם. בין השאיפה להגשמת הזהות לבין חזון הנורמליות. אצל מנחם בגין נוספה לכך השאיפה העזה לקבלת לגיטימיות מצד השמאל.

תפקידו של סאדאת היה לאפשר ליהודים להונות את עצמם.

תמורת סיני והנפט, תמורת מיליארדי דולרים של סיוע שנתי אמריקני –וכמובן תמורת נשק אמריקני מערבי שהפך את צבאו למצוייד והמודרני בעולם המערבי, חייך סאדאת למצלמות וחתם על פיסת נייר.

שום הבדל מהותי לא נוצר לאחר ההסכם בין העם במצרים לעם בסוריה, עיראק או ירדן.

שינאת ישראל נותרה כשהיתה בלב כל עמי ערב, בהבדל אחד.

הסכם 'השלום' עם מצרים סיפק שוחד תמידי מישראל אל ראשי המשטר המצרי.

ישראל קנתה את הגז המצרי דרך עסקאות פרטיות מפוקפקות ששלשלו בקשיש קבוע לכיסי מובראק וחבורתו.

גם עיסקי ההון שלטון הישראליים, פרחו.

לשם שמירת "השלום" עם מצרים, תקעה ישראל במשך שנים את נסיונות פיתוח שדות הגז העצמאיים.

דרך חשבונות החשמל שלנו - שילמנו את הבקשיש למשטר המצרי בכדי שזה מצידו ימשיך ויספק לנו את אשליית ה"שלום".

לכל מי שעסק בנושא ברור היה שברגע שלמשטר לא יהיה יותר רווח אישי מהעניין, תתפוצץ הבועה וכל תעשיית אשליית השלום המפותחת שנבנתה כאן מאז הסכם השלום עם מצרים – וביתר שאת מאז אוסלו, תעשיה שמלבד האשליה גם ייצרה קריירות פוליטיות וכלכליות בלתי נדלות – כל התעשיה הזו עלולה לקרוס.

הם יכולים לעשות לינץ' בשגרירות ונגיד שזה היה ריקודים אינדיאניים להורדת גשם.

הם יכולים לפוצץ את צינור הגז שוב ושוב.

הם יכולים להזרים טילים מתוחכמים לעזה (נסו לטייל בסיני עם כדור רובה שנותר בתרמיל מהמילואים האחרונים ונראה אם המצרים יודעים לתפוס אמל"ח בסיני…) – הם יכולים לעשות הכל, כי אנו לא מוכנים להודות שמעולם לא היה שלום.

אנו נאחזים כטובעים באשליית הנורמליות המתוקה שבנינו לעצמנו ולא ניתן לעובדות לקלקל לנו את התיאוריה הזו.

אגב – לאותה חסינות לה זוכים המצרים בזכות פסיכוזת ה"נורמליות" הפנימית שלנו, זוכים גם ערביי ישראל והבדואים.

הישראלי צריך את הערבי בכדי לשכוח שהוא יהודי, והוא ישלם לערבי כל מחיר בכדי שישתף עמו פעולה ברמיה העצמית הזו.

השאלה עכשיו היא כמובן מה הלאה.

כל היתרונות שאמורים היינו לקבל מהסכם השלום נעלמו ואינם – כולל האשליות – ואילו היתרונות שנפלו בחלקם של המצרים מתגלגלים לידיו של משטר שהאיראנים עוד ייראו מתונים לעומתו.

כיצד אמורה ממשלת ישראל לצאת ממלכודת ה"שלום" הזו?

חשוב שנבין כי כל תגובה בנוסח – אל תחממו, אל תרגיזו את המצרים, נותנת לגיטימציה למצב הקיים והופכת אותו לנקודת מוצא חדשה לקראת הפרות בוטות עוד יותר.

כזכור התירה ישראל למספר גדודים מצריים לחצות את התעלה בניגוד להסכם בכדי לשמור על צינור הגז.

עכשיו, משאין יותר גז, אין על מה לשמור, וישראל חייבת לדרוש את הסגת הכוחות הללו מזרחית לתעלה.

כלומר צריך להיות ברור שהמציאות יכולה להתגלגל גם לכיוון ההפוך.

המצרים כמובן יסרבו, אולם אז תוכל ישראל להגיש תלונה רשמית על הפרת ההסכם ולהוביל את המצרים לעמדת התגוננות.

ישראל תוכל אז לדרוש מהקונגרס האמריקני לעצור את הסיוע הכספי, שגם הוא תולדה של אותו הסכם, והחשוב מכל – ישראל תשיב לעצמה את היוזמה, ותכשיר את הקרקע לפעולות הגנתיות בלב סיני, שברור לנו כי בעתיד הלא רחוק תהיינה מחוייבות המציאות.

עמרו מוסא, המועמד המוביל בהתמודדות על נשיאות מצרים, ממשיך בקו האנטי-ישראלי שאותו הוא נוקט, ובמפגש עם בוחרים שערך במחוז סוהאג בדרום מצרים אמר לקהל הרב במקום: "הסכמי קמפ דיוויד מתו ונקברו מזמן".

"הסכמי קמפ דיוויד לא קיימים עוד", טען מוסא, "מדובר במסמך היסטורי שמקומו על המדף לזיכרון משום שסעיפיו מדברים על כך שמטרת ההסכם להקים ממשל פלשתיני עצמאי, בעוד היום אנחנו מדברים על מדינה פלשתינית עצמאית". עם זאת מוסא סייג את דבריו בנוגע להסכם שנחתם ב-1978, שניסה להביא לפתרון הסוגיה הפלשתינית ולכונן הפסקת אש בין ישראל למצרים על בסיס החזרת השטחים המצריים שישראל כבשה בסיני.

מוסא הדגיש כי "כל עוד ישראל מכבדת את הסכם השלום עם מצרים, אנחנו גם נכבד אותו אף שהמסמך העיקרי שמתווה את היחסים בין ישראל לערבים הוא היוזמה הערבית משנת 2002".

אין זו הפעם הראשונה שבה מתבטא מוסא נגד הסכם השלום עם ישראל. בעבר הוא אמר כי "הסכם קמפ דיוויד אינו שווה את הדיו והנייר שעליו נכתב ונחתם כיוון שתוקפו פג".

בתוך כך, אתמול התפרסם בעיתון המצרי "אל-אהראם" סקר עדכני ולפיו מוסא, שהיה במשך עשר שנים שר החוץ במשטר מובארק ולאחר מכן מזכ"ל הליגה הערבית, מוביל במירוץ לנשיאות עם כ-40% מקולות הבוחרים ובפער של יותר מ-20% מהמועמד שאחריו - איש האחים המוסלמים לשעבר אשר מתמודד במסגרת עצמאית, עבד אל-מונעם פתוח.

נגד מוסא קיימת ביקורת רבה בקרב התנועות האיסלאמיות, שטוענות כי ארה"ב וישראל מריצות אותו לנשיאות לאחר פסילתו של עומאר סולימאן.

האם אינך מאמין כלל באפשרות של שלום בזמננו עם הערבים?

"במציאות המקפת אותנו, הרעיון של שלום אמת הוא אשליה.

זוהי הנחה דמיונית שאין לה שום יסוד במציאות.

אמנם ייתכן שלום חלקי, שלום מעורב בטרור, שיתקיים בתנאי שיהיה לנו כוח הרתעה מספיק.

אבל ההנחה שייתכן כאן שלום אמיתי, שלום כגון זה שבין שוויץ לאיטליה או בין צרפת לבלגיה, היא הנחה שאין לה על מה לסמוך.

זוהי מין אמונה תפלה שאותה אנו מטפחים כדי לרמות את עצמנו וכדי להקל על העולם העוין אותנו להוליך אותנו שולל, שכן ההתנגדות האובייקטיווית תהיה תמיד קיימת. והמתנגד תמיד יארוב לנו. תמיד יחפש את נקודות התורפה שלנו, יחכה לגילויי חולשה מצדנו ואז יתקוף".

האם דעתך היא, איפוא, שלנצח תאכל חרב, שעד עולם נחיה על חרבנו?

"אמרתי לך ששלום לא-מושלם אפשרי רק אם יהיה מבוסס על הרתעה חזקה. והרתעה זו כרוכה, כמובן, בשמירה מעולה על נכסינו האסטרטגיים ובחיזוק כוחנו הלאומי הכללי. אבל בעיקרו של דבר, סבור אני שכל עוד קיימות בעולם אפשרויות של התלקחות, צריך כל עם להיות מוכן למלחמה. האנושות עדיין רחוקה מלפתור את בעיית המלחמה, היא רחוקה ממצב שבו יכתתו העמים את חרבותיהם לאתים. ולכן המבנה היסודי של הקיום המדיני כפי שהוא, מחייב כל עם לשמור על חרבו ולהיות מוכן להשתמש בה. ועל אחת כמה וכמה עמנו, החי באזור שאנו נמצאים בו".

"הפתרון הריאלי היחידי במצב זה הוא להיות די חזק. כשיש בידיך כוח מספיק, גם אויביך המרים ביותר זהירים בהתנהגותם כלפיך, ולא יביאו את התנגדותם אליך לידי ביטוי בפועל.

לכן אין בעניין זה מקום לסנטימנטליות.

מי שאינו רוצה שהחרב תאכל אותו, צריך קודם כל לדאוג לכך שתימצא בידו חרב".

האם על פי השקפתך עצם הרעיון של נסיגה הוא רעיון פסול?

"המחשבה התולה תקוות בנסיגה היא בדרך כלל מחשבה פגומה מיסודה.

מפני שנסיגה מחלישה בצד השני את ההבנה שההתפרצות האלימה אינה משתלמת. כשאנו נסוגים, או מגלים אפילו נכונות לסגת, אנו הורסים את התהליך החינוכי הזה שרק הוא יכול להשכין שקט יחסי.

על כן, גם בלא קשר לזכויות שלנו בארץ, גם מבחינת הניתוח הריאלי בלבד, ברור לגמרי שביסודו של דבר, אף אם לא בכל התנאים, הנסיגה לא רק שאינה מועילה, אלא מזיקה.

היא מוכיחה לערבים שההתנגדות האלימה יש בה תועלת, ועל כן היא מעודדת אותם להמשך ההתנגדות.

מפני כן מוכרח אני לומר, שמבחינה עקרונית, לא הייתי מסכים לשום נסיגה. אני רואה בשיטה המדינית התולה תקוות בנסיגה, שיטה מדינית שגויה".

האם פירוש הדבר שאתה דוחה על הסף את הרעיון של שטחים תמורת שלום?

"הרעיון של שטחים תמורת שלום הוא רעיון מופרך.

כל הקונצפציה הזאת מבוססת על בלימה.

אין אני אומר שבשום מקרה אין אתה יכול למסור שום שטח שהוא. אבל זאת רק כשאתה משוכנע שבטלה העוינות ושבתמורה אתה מקבל נכסים ריאליים חלופיים ושלום שיש לו סיכוי להתקיים, וזה אינו המצב אצלנו.

העוינות כלפינו אינה נחלשת כלל כשאנו מוסרים קרקע לערבים. הלא אחרי זמן הם עצמם באים ואומרים לנו: מה נתתם לנו, לא נתתם לנו דבר. פשוט החזרתם לנו את מה שמלכתחילה גזלתם מאתנו".

"על פי השקפתי אחרי מלחמת ששת הימים הגיעה ישראל לנקודת שיא היסטורית. היה לנו אז הבסיס להפוך את מדינתנו למעצמה חזקה שקיומה מובטח. עמד לרשותנו מצע טריטוריאלי רחב דיו הן כדי לפתח את חבלי הארץ ששיחררנו וליישב בהם מיליוני יהודים והן כדי להרתיע את אויבינו ולהקים פה סוף סוף כוח שגם המתנגדים לנו ייאלצו להתחשב בו ולהכיר בו".

"להערכתי אפשר היה לעשות אז את המעשה היחידי שיש בו פתרון: לספח את השטחים.

אם באותו רגע, כשהיינו במלוא כוחנו, היינו פונים בצורה הראויה לדעת הקהל העולמית ובייחוד האמריקאית, היינו יכולים לשכנע את האמריקאים ואולי גם חלק מן האירופים לתמוך בפתרון הזה, או לכל הפחות להשלים עמו. היינו יכולים לשכנע אותם שסיפוח ישרת את האינטרסים שלהם".

לא הייתי מוותר על עזה

מה בדבר הבעיה הדמוגרפית? האם סיפוח לא היה הופך את ישראל למדינה דו-לאומית?

"אני מאמין שאילו היינו משאירים את סיני ואת שטחי ארץ ישראל המערבית בשליטתנו, היה כל השטח הזה הופך לאזור של שגשוג כלכלי ושל התיישבות יהודית כבירה. ואם היינו יודעים כיצד לנהוג במיעוט שבתוכנו - בכבוד ובהגינות אך בתקיפות - לא היתה בכך בעיה קשה ביותר. אם התושבים הערבים היו רוצים להיות אזרחים ישראלים נאמנים - מוטב. אם לא, אם היו רוצים להיות אזרחים ירדנים, הרי היתה נשארת בידם הברירה".

"לכן, על פי אותה תפישה, אני לא הייתי מוותר גם על עזה. אחרי הכל, עזה היא מקום אסטרטגי ממדרגה ראשונה. לא במקרה נפוליון נעצר שם. כי עזה היא נקודה שמי שמבקש לשלוט על החוף ממצרים צפונה אינו יכול לוותר עליה. גם לא הייתי מתרגש מן העובדה שיש בעזה מיליון בני אדם. מי שחושב שכאשר הוא יוצא מעזה הוא נפטר ממיליון ערבים שבה טועה, הוא אינו נפטר מהם כלל. הוא פשוט מקים להם בסיס שיאפשר להם במוקדם או במאוחר לתקוף אותנו".

מי שוויתר על סיני, מי שעשה את ההסכם מרחיק הלכת ביותר של שטחים-תמורת-שלום הוא הליכוד, המחנה הלאומי, מנחם בגין.

"נכון. ואני באמת התנגדתי לכך, וגם הבעתי את התנגדותי לבגין, שהתפתה לחשוב שאם ימסור את סיני יוציא את מצרים ממעגל המלחמה וכתוצאה מזה לא תעזנה מדינות ערביות אחרות לתקוף אותנו ונהיה פטורים ממלחמות ונוכל לשמור על ארץ ישראל.

כל ההנחות הללו היו שגויות.

הן היו רצויות כמובן, אבל לא נתמכו על ידי המציאות.

את מצרים לא הוציא ממעגל המלחמה, את סיני מסר וגם את שלמותה של ארץ ישראל לא הבטיח. להיפך. את כל השטח העצום והכוח העצום שהיה לנו איבד מבלי לקבל תמורה של ממש".

האם אתה חושש שביום מן הימים מצרים תחזור למעגל הלחימה?

"אני כמובן מקווה שדבר זה לא יקרה - לטובת מצרים ולטובתנו. מצרים הפסידה רבות מן המלחמות שניהלה נגדנו ואם תחזור על ניסיונות אלה רק תחריף את הבעיות הפנימיות החמורות שהיא עומדת בפניהן. אבל בפועל, היא עדיין מסרבת לקיים עמנו יחסי שלום אמיתיים. מצרים עדיין לא שינתה את עמדתה הבסיסית. גם היום היא איננה רוצה שתיכון כאן מדינה יהודית חזקה, ומנסה להצר את צעדינו בכל דרך אפשרית. לכן השלום עם מצרים הוא שלום לא שלם".

מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר יוסי בן אהרון אומר לערוץ 7, כי דבריו של המועמד לנשיאות מצרים, עמרו מוסא, שקבע שהסכמי קמפ דיויד "מתו" הם בעלי משמעות חמורה ביותר.

"להסכמי קמפ דיויד, יש חומה משפטית שנבנתה על ידי מנחם בגין ובאישורם של נשיא ארה"ב ונשיא מצריים", מציין בן אהרון, "יש לי המסמכים האלה ועליהם חתום הנשיא האמריקאי, יש ההתחייבות שלא ניתן לבטל את ההסכם אלא על ידי הסכם דו צדדי מחודש של הנוגעים בדבר".

לדבריו, ביטול הסכמי קמפ דיויד, יפגע גם בערביי ארץ ישראל, "בקמפ דיויד הייתה התייחסות ברורה למעמד הערבים בארץ ישראל, ביהודה ושומרון ובחבל עזה. מעמדם הוגדר כאוטונומיה עם שלטון עצמי חוץ מבנושאי בטחון. ביטול חד צדדי של ההסכם יפגע בעתידם המדיני של הערבים ביהודה ושומרון. צריכים לומר את זה גם לאמריקאים".

בן אהרון אומר, שמבחינה משפטית ביטול קמפ דיויד יכול לבטל את הסכמי אוסלו, "אם הסכמי קמפ דיויד נופלים זה משליך על הסכמי אוסלו שהתבססו על הסכמי קמפ דיויד".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/237416

תגוביות:

1.בוטל ההסכם תחזירו את סיני.

ההתקפות על תחנות משטרה ומחסומי דרכים נמשכות. מקור ביטחוני מצרי אמר ליומון "אלמסרי אליום" כי מאז נפילתו של הנשיא מובארק בוצעו כ-50 התקפות על מתקני המשטרה.

על כך יש להוסיף את 14 הפיגועים נגד הצינור בו הוזרם הגז לישראל והתקפה נוספת על חדר הפיקוח של הצינור מדרום לאלעריש ימים ספורים לפני ביטול ההסכם.

הבדואים בסיני מוסתים על ידי ארגונים פלסטיניים קיצוניים

מצרים מעצבת בימים אלה תוכנית אב לפיתוח כלכלי של סיני המיועדת לקדם את רווחת האוכלוסיה, שהיא בעיקרה בדואית. אבל עד שיימצאו התקציבים ועד שהתוכנית תצא מן הכוח אל הפועל יעבור עוד זמן רב.

בינתיים, ארגונים פלסטיניים, חלקם בהשראת אלקעידה, חודרים לחברה הבדואית, יוזמים התארגנויות מקומיות להברחת נשק לרצועת עזה ומבצעים פיגועים נגד כוחות הביטחון.

זאת במטרה ליצור אפקט של הרתעה ולהפוך את סיני לממלכת טרור והברחות.

תגובת השלטונות בינתיים רפה.

המועצה הצבאית העליונה המנהלת את מצרים עדין לא התפנתה לטיפול רציני במצב והמשטרה וכוחות הביטחון בתוך סיני חסרי אונים מול ההתקפות המתגברות.

ההתקפות על כוחות המשטרה בסיני נמשכות

התקשורת המצרית דיווחה כי בשבוע האחרון פינו השלטונות שבע תחנות משטרה בצפון ובמרכז סיני מאחר שלא היה ביכולתן להתגונן מול ההתקפות החוזרות ונשנות.

נותרו באזור זה ארבע תחנות משטרה בלבד אשר ממוקמות באלעריש.

בימים האחרונים עצרו כוחות הביטחון קבוצה של לובים, ביניהם קצין צבא ושני מחבלים החברים בעז אלדין אלקאסם, המיליציה הצבאית של חמאס. קבוצה זו הייתה בדרכה לסיני מעזה ועברה דרך המנהרות, כלומר באופן בלתי חוקי.

כעת הם נחקרים במשטרה, אך ברור כי הם לא עסקו בתיירות.

באמצע השבוע שחלף נהרגו שני שוטרים ושלושה נפצעו בהתקפה על מכונית משטרה מערבה לאלעריש. אירוע דומה התרחש השבוע גם ברפיח כאשר רעולי פנים תקפו שוטרים, הרגו אחד ופצעו שנים.

מושל צפון סיני, הגנרל עבד אל-ווהאב מברוק, אמנם טוען כי הוקם צוות מיוחד של כוחות הביטחון שתפקידו להתחקות אחרי הכנופיות ולעצור את פורעי החוק, אך זה לא מנע את גניבת מכונית השרד שלו וגם את חטיפתן של תריסר מכוניות מבעליהן בדרכים של צפון סיני.

בידיעה בודדת נמסר כי הצבא ומשרד הפנים שיגרו תגבורות לצפון סיני, אך בינתיים אין לכך עדות בשטח.

בשנה שעברה הודיעה ממשלת מצרים כי היא עומדת לגייס בדואים מקומיים להקמת מסגרות ביטחוניות. היות והבדואים מכירים היטב את האיזור, הם יפטרלו בשטח וישליטו ביטחון. בתמורה הם יתוגמלו וכך יחושו כי יש להם אחריות להגן על כפריהם ועל משפחותיהם.

גם תוכנית זו לא יצאה אל הפועל, כנראה, מכיוון שקהיר חוששת לתת נשק לכוחות בדואים מאורגנים כל עוד הם אינם נמצאים תחת פיקוח הדוק של הצבא.

בינתים תושבי אלעריש והסביבה טוענים שהמשטרה מסתפקת בהגנה על מתקניה והדרכים המובילות אליהם ושאר הדרכים הופקרו לשליטת המחבלים.

התבססות ארגוני טרור אסלאמיים בסיני בעקבות קריסת מערכת הביטחון

מקור ביטחוני מצרי בסיני אמר ליומון "אלמסרי אליום" כי סיני היא מחוץ לשליטתם הביטחונית וכי נעשים מאמצים לאכוף את הסדר והביטחון, "במיוחד לאחר שישראל אמרה שמצרים יותר מסוכנת לישראל מאיראן" (התכוון להדלפה, כביכול, מדברי שר הביטחון, אביגדור ליברמן, בישיבה סגורה של משרד החוץ).

הוא הדגיש כי הם מלאי דאגה מהתבססות ארגוני טרור אסלאמיים בעקבות קריסת הביטחון בחצי האי.

מקור אחר אמר ששלטונות הביטחון עדיין לא קיבלו אור ירוק מקהיר כדי לפתוח במערכה כללית נגד הג'יהאדיסטים.

בינתיים, אמר, נעשתה פנייה לחמאס כדי שיגביר את הפיקוח על המעברים בין עזה לסיני - מה שמזכיר את הסיפור על החתול שהופקד לשמור על השמנת.

סיני: מוקד התעניינות במישור הפוליטי

בעוד שלטונות הביטחון מגלים חוסר אונים ואוזלת יד, סיני בשבועות האחרונים הייתה למוקד התעניינות במישור הפוליטי. משלחת מטעם וועדת הפרלמנט להגנה לאומית ולביטחון סיירה בצפון סיני כדי לעמוד על בעיות הביטחון והמחדלים הכלכלים. הוועדה הייתה אמורה לבדוק את סוגיית ההברחות לעזה דרך המנהרות ואת ההתקפות החוזרות ונשנות על צינור הגז.

ראשי השבטים הבדואים שעימם שוחחו ביקשו לשנות את הסכם השלום עם ישראל, אשר לדבריהם מקשה על שמירת הביטחון ואינו מאפשר לבדואים להשתתף במערכת הביטחונית.

נראה כי כוונתם היא לצמצם את הפירוז במזרח סיני, להכניס כוחות צבא גדולים ולהקים מסגרות צבא של בדואים (כמוזכר לעיל) - מה שנוגד לחלוטין את הסכם השלום.

הדו"ח על ביקור הוועדה לא פורסם, אך חבריה בוודאי הפנימו את בעיות הביטחון והכלכלה החמורות המסכנות את ביטחונה של מצרים עצמה.

מרבית חברי הוועדה הם ממפלגתם של האחים המוסלמים וממפלגת הסלפים ויהיה עליהם למצוא פתרונות לא קלים כדי למצוא פשרה בין שינאתם לישראל לבין הצורך בשיקום חצי האי, למנוע הברחות ולהחזיר את היציבות.

המועמדים לנשיאות: מפזרים הבטחות לעתיד טוב יותר באיזור

בשבועיים האחרונים ביקרו בסיני גם כמה מן המועמדים לנשיאות, כגון עמרו מוסא ומוחמד מורסי, מועמד האחים המוסלמים. שניהם הבטיחו כי יעמלו לשיפור המצב הכלכלי. מורסי אמר בשרם אלשייח' כי מצרים בהנהגת האחים תפעל לכיבוש ירושלים (שמשמעותו השמדת ישראל).

חמדיין סבאחי, מועמד לנשיאות מטעם מפלגת כראמה הניאו-נאצריסטית אשר קורא לביטול הסכם השלום, ביקר גם הוא בסיני. עוד לפני נסיעתו קיבל מכתב המאיים על חייו אם יבוא לסיני. הוא לא התחשב במכתב ויצא לביקור, אך מכוניתו נעצרה על ידי מפגינים בצפון סיני והוא נאלץ להפסיק את ביקורו. סבאחי ידוע כמתנגד לשליטה אסלאמית במצרים ויתכן שהאיום עליו מגיע מהאיסלאמיסטים בסיני.

תוכניות לפיתוח חצי האי: הפגנה של כוונות טובות ולא ממשיות

ראש ממשלת מצרים, כמאל גנזורי, המודע למתרחש בסיני, כינס ב-15 באפריל ישיבה בדרג עליון כדי לדון בתוכניות לפיתוח חצי האי. בישיבה השתתפו שרי התכנון, הבינוי והתחבורה ומושלי צפון ודרום סיני. במסיבת עיתונאים לאחר הישיבה הודיעה שרת התיכנון על סדרת תוכניות ארוכה ומקפת לרווחתם של תושבי סיני. התוכניות כוללות בין השאר ביטול 50% מהחובות של חוואי סיני, הקמת רשות לפיתוח סיני, חלוקת אדמות חדשות לחקלאים, טיובם וחיבורם למקורות מים, בניית אזור תעשיה באבו זניימה, פיתוח נמלי הים והתעופה של אלעריש, הרחבת המרינה של טאבה, הפעלת מסילת הברזל בין ביר אלעבד והפרדאן, הקמת אוניברסיטה בצפון סיני, הגדלת הספקת החשמל ועוד.

בסוף השבוע שעבר דיווחו שלטונות מצרים על מעצר מספר משאיות נושאות נשק שהיו בדרכן לעזה. במשאיות אותרו עשרות אלפי כדורים, אלפי כלי נשק קלים, ו-40 טילי קרקע-קרקע.

אתמול פשטו כוחות הבטחון המצריים, (משטרה וצבא) על 2 מקומות יישוב במרכז סיני, באר אלעיד بئر العبد וג'לבאנה =قرية جلبانة ועצרו 4 חשודים. ברשות החשודים נמצאו טלפונים לוייניים וכן ציוד תקשורת מתקדם.

מקורות במשטרת הבטחון אמרו כי לאחר שנבדקו מספרי הטלפון שעימם עמדו העצורים בקשר, מתברר שמדובר בארגון עולמי של איסלמים קיצוניים המתכננים להקים אמירות איסלמית ברחבי חצי האי סיני.

לדבריהם הנשק שנתפס היה מיועד לחימוש חברי הארגון האמונים על יישום הרעיון, לצורך מלחמתם נגד כוחות הבטחון המצריים.

בחקירתם סיפרו העצורים כיצד מתבצע כל תהליך הברחת הנשק מלוב.

מהחקירה עולה כי האנשים שנעצרו על המשאיות היו מבריחים בלבד, והיו אמורים להרוויח מהעברת כלי הנשק מלוב לסיני כ-200 אלף לירות מצריות.

שלטונות הבטחון המצריים מסרו כי לאחרונה אירעו מספר התנגשויות מזויינות בין מיליטנטים איסלמיים קיצונים לבין כוחות הבטחון המצריים שבהם נעשה שימוש בכלי הנשק שהוברחו מלוב.

באחד הקרבות נפגעו 2 משוריינים מצריים מירי פצצות אר פי ג'י, ונהרג חייל מצרי אחד לפחות ואחרים נפצעו.

על פי העיתונות המצרית חיילים מצריים המשרתים בסיני התלוננו בפני מפקדיהם כי נשקם הקל אינו מספיק על מנת להתעמת עם נשקם המתקדם והכבד יותר של המחבלים בסיני.

ואכן על פי מה שנראה בשטח, חלק מהכוחות המצריים נמנעים מכל עימות עם הבדואיים או עם גורמים חמושים בסיני העושים בשטח ככל העולה על רוחם.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=333603

איסלאם קיצוני בעזה:

בכנסת נערך היום (שני) טקס לציון 30 שנה לפינוי ימית וישובי חבל סיני, זאת למרות לחצים מדיניים לבטלו מחשש למשבר דיפלומטי עם מצרים.

בכנסת נערך היום (שני) טקס לציון 30 שנה לפינוי ימית וישובי חבל סיני. יו"ר הכנסת ח"כ ראובן ריבלין, אמר בטקס כי "מחיר השלום עם מצרים, היה מחיר יקר".

"מדינת ישראל, שילמה במיטב נכסיה, בטוחות אסטרטגיות, מרחבי ארץ, ושדות נפט. העם בישראל ויתר על חבלי ארץ שנקנו בדם", הוסיף ריבלין.

במהלך נאומו, פנה יו"ר הכנסת למפוני חבל ימית ואמר "אתם, בני חבל סיני, שילמתם את המחיר היקר מכל. דווקא אתם שהתנגדתם לפינוי, הרכנתם את ראשכם בפני ההכרעה הדמוקרטית, ונאבקתם תוך שמירה עיקשת על כללי המשחק. לצערי, במשך שנים רבות, נדחקתם מהזיכרון של החברה הישראלית. היום, שלושים שנה אחרי הנסיגה מסיני, כבר מותר לנו להביט במראה, לשוב ולהיזכר".

עוד הוסיף יו"ר הכנסת, כי "היום, כאשר מחויבותנו להסכם השלום, עם מצרים ברורה וידועה, אין לנו צורך לפחד מהזיכרון. אנחנו יכולים ואף צריכים, לזכור את העקירה, מחד, ולכבד את השלום, מאידך. יש לנו מחויבות מלאה להסכם השלום. אנו רואים בו אינטרס הדדי מובהק של שתי המדינות, ועושים הכל כדי שאזור סיני, לא ישוב להיות אזור של טרור ושל מלחמה".

יו"ר הכנסת ריבלין התייחס לאזהרות ולחצים שהופעלו לביטול הטקס היום מחשש למשבר מדיני עם מצרים, "בניגוד לאזהרות שהושמעו באוזניי, אינני חושש כלל שאירוע זה יעורר הדים מדיניים שלילים. הכנסת מקיימת אירוע רשמי זה, דווקא בגלל שהיא מוצאת לנכון להבחין בין זיכרון העקירה הכואב, לבין המחויבות הברורה לשלום. אחיי ואחיותיי. מדינת ישראל צריכה לתקן, את עוול השכחה, ולזכור אתכם, כמי ששילמו את מחירו של השלום, ואת מחויבותה העמוקה של ישראל לדמוקרטיה. עדיין, לא מאוחר לתקן, ואני מקווה שהאירוע הזה, יבשר על השינוי".

ח"כ אורי אריאל מיוזמי האירוע הודה ליו"ר הכנסת על כך שהחליט לקיים את האירוע למרות הלחצים שהופעלו לביטולו והוסיף, "אני רואה בכינוס הזה פתח לתקופה בה לא מחביאים אתכם, התושבים, את אזור סיני והמפעל הציוני שנעשה שם".

עוד הוסיף ח"כ אריאל, כי "אני מרגיש צורך אישי, לבקש מכם סליחה. סליחה על כך שעם ישראל החליט לעקור אתכם וקיבל את ההחלטה האומללה לצאת מסיני (...) אבל אני אופטימי ואני יודע שלקח 2000 שנה לעם ישראל לחזור לארץ ישראל ולקח 19 שנה לחזור להר הבית, לגוש עציון , לחברון ולשילה וב"ה לא ארחק היום ונחזור לאופירה לניצנית, לימית ושאר הרשימה. אני מאמין באמירה הידועה של חז"ל כי "בזיכרון סוד הגאולה".

זוהר שדה, נציגת תושבי חבל ימית סיפרה על ההתיישבות במקום והתפתחות האזור. "מתברר שלשלום יש מחיר ואנחנו היינו אמורים לשלם אותו. היה קשה לקבל את רוע הגזרה והפינוי היה כרוך גם בפירוק משפחות, אסונות ותאונות". זוהר שדה הדגישה כי "היום, 30 שנה לאחר הפינוי, אנחנו יכולים להיות גאים במה שהקמנו, ביישובים הפורחים ובעובדה כי הם הפכו למקומות מבוקשים ופורחים".

אבי פרחן, תושב ימית ועלי סיני לשעבר סיפר על העשייה בחבל ימית ובגוש קטיף והזכיר את הטיפול לו זכו המפונים מימית מממשלת בגין לאחר הפינוי לעומת ממשלת שרון שלא דאגה כראוי למפוני גוש קטיף.

בטקס נכחו מזכיר הממשלה צביקה האוזר, ח"כ אורי אורבך, ראש מועצת חבל לכיש חיים ילין, ראש מועצת חבל אשקלון יאיר פרג'ון עשרות תושבי ימית ויישובי סיני לשעבר וכן תושבי גוש קטיף אשר באו להציע למתיישבי ימית. את הטקס יזם המרכז הממלכתי להנצחת גוש קטיף וצפון השומרון בעקבות פנייה של תושבים וגורמים נוספים.

מוכי בטר מנהל מרכז קטיף מדגיש כי המרכז שמח ליזום את הטקס וכי תושבי גוש קטיף וצפון השומרון לשעבר מרגישים חיבור עמוק לימית ותושבי יישובי חבל סיני: "במהלך 35 השנים של התיישבות בחבל עזה נהגנו לציין את יום ימית בישיבת ההסדר נוה דקלים ואנו חשים חיבור עמוק לתושבי המקום אשר חלקם עברו להתגורר לאחר הפינוי בגוש קטיף. אנו מברכים על קיום הטקס לציון 30 שנה לפינוי ימית ומאחלים כי מתוך הזיכרון של ההתיישבות הפורחת בחבל ימית ובחבל עזה נצמח יחד למען מדינת ישראל".

במהלך האירוע, הוצגה תערוכה בנושא ההתיישבות בחל ימית והתקיימה הרצאה בנושא "התרומה של החקלאות בסיני ובגוש קטיף לחקלאות הארץ והעולם" מאת פרופ' יפתח בן- אשר ראש מרכז "קטיף" לחקר מדבריות החוף אשר חשף כי תרומתה של החקלאות בחבל ימית ובגוש קטיף נמדדת היום במאות מיליוני דולרים.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/237949

30 שנה חלפו מאז גורשו תושבי סיני מבתיהם על ידי ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין.

כתבנו חזקי עזרא פגש את ליליה הראל, אוצרת התערוכה "רגעים בחבל ימית" ושמע ממנה למה רק אחרי 30 שנה היא החליטה לפרסם את התמונות ששכבו במחסן.

"צילמתי את הבנייה, את החיים בימית וצילמתי גם את ההרס והחורבן. בגלל שכל כך כאב לי לא הייתי יכולה לגעת בחומר ולאחר הפינוי הכנסתי את החומר למחסן".

"עברו 30 שנה וחשבתי שאם לא נפתח את הצילומים והתערוכה, כנראה שלא נעשה את זה כבר", סיפרה הראל, "גם אנחנו וגם הצילומים התיישנו ומה שעמד לנגד עיניי שהתמונות האלה הם חלק ממורשת של ארץ ישראל והיסטוריה של עם ישראל. צריך להציג את התערוכה לציבור הרחב על מנת שכולם יזכרו את הפינוי של ימית".

ומה נשאר לליליה הראל מימית חוץ מהתמונות? "נשארה האהבה לארץ ישראל", השיבה.

סגן הרמטכ"ל לשעבר, אלוף (מיל.) עוזי דיין, אומר כי אם ישראל תסכים לכניסת כוחות מצריים לסיני ופירוז חצי האי יבוטל, הסכם השלום עם מצריים יתאדה

את הדברים אמר דיין בדיון בנושא מעמדה של המועצה לביטחון לאומי (מ.ל.ל.) בישראל, במסגרת כנס של המרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללה האקדמית נתניה וקרן פרידריך אברט.

דיין, כיום יו"ר "מפעל הפיס", הסביר כי פירוז סיני הוא לב ליבו של הסכם השלום עם מצריים וביטולו הוא בפועל סיום הסכם השלום בין קהיר לירושלים. לדעתו, אסור לוותר בכל הסכם שלום עם הפלשתינים על נוכחות צה"ל על נהר הירדן שכן הדבר מבטיח עומק אסטרטגי.

דיין שעמד גם בראש המ.ל.ל. גילה כי כבר לפני עשר שנים קבע המ.ל.ל כי אין סיכוי להסדר קבע עם הפלשתינים וכי השחיתות השלטונית עלולה לגרום לאובדן האמון של הציבור בממשל.

ראש המ.ל.ל לשעבר פרופ' עוזי ארד אמר כי יש גורמים שלטוניים רבי עוצמה שרוצים לשמר סמכויות שהיו להם לפני חקיקת "חוק המ.ל.ל".

סגנית ראש המ.ל.ל לשעבר תא"ל (מיל.) ישראלה אורון הוסיפה, בהקשר לכך, כי מקורבי ראש הממשלה לאורך השנים דאגו לנטרל את המ.ל.ל. גם הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק טען כי ראשי ממשלה ושרי בטחון לא רצו באמת מ.ל.ל חזק.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/239273

צה"ל יושב על הגדר בגבול מצרים ומנוע מלהגיב נגד חוליות טרור ששורצות בחצי האי סיני ומשגרות רקטות לעבר מדינת ישראל, כמו שתי אלה ששוגרו במהלך סוף השבוע ושרידיהן נמצאו באזור אילת ומצפה רמון. נכון לעת הזו, מאמצי מערכת הביטחון להפסיק את שיגורי הרקטות מתמקדים אך ורק במישור המדיני. אחד מדמויות המפתח בתיאום הביטחוני עם משרד ההגנה המצרי, הוא ראש המטה המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, האלוף במיל' עמוס גלעד, שמבין היטב כי הסכם השלום עם מצרים הוא אחד הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר של מדינת ישראל במזרח התיכון. בצל האירועים בסוריה, המתח מול לבנון, המשבר הדיפלומטי עם טורקיה והאיום המתפתח מאירן, לא יכולה מדינת ישראל לאשר לצה"ל אף פעולה חד צדדית בשטח המצרי שתסכן את הסכם השלום. לכן כל מה שנותר לצה"ל הוא להבליג.

מצרים נמצאת ערב לידתה מחדש: הבחירות לנשיאות יכריעו לא רק על גורל המדינה אלא גם גורלו של הסכם השלום עם ישראל שנחתם בדם. בחירת מועמד פרגמטי, שימשיך את מדיניות נשיא מצרים לשעבר חוסני מובארק עם ישראל, עשוי להשיב את השקט הביטחוני לאזור, בדגש על חצי האי סיני. מנגד, בחירה של נשיא איסלמי קיצוני, שונא ישראל, יכולה לערער את הסכם השלום ולפגוע בתיאום הביטחוני בין המדינות - כשם שאירע בטורקיה. בתרחיש הרע לישראל, תידרש הממשלה להכריע בשאלה כיצד להגיב להמשך שיגורי הרקטות משטחה של מצרים כשעל כף המאזניים יעמוד, באופן ברור, המשך קיומו של הסכם השלום. כניסת כוחות צה"ל לשטח מצרים כולל תקיפת חוליות משגרי רקטות, יפגעו בריבונות המצרית ומן הסתם יגררו אחריהן תגובות, לא רק בכיכר תחריר בקהיר. בעת הזו, בכירי הצבאי המצרי מודעים לחולשתם ולחוסר המשילות המתפתחת בסיני אך כשגורל המדינה ומעמדו של הצבא המצרי נמצאים תחת מתקפה ציבורית, הם מעדיפים להתרחק מכל פעולה שתצטייר כשיתוף פעולה עם ישראל. ארגוני הטרור הפועלים בחצי האי סיני מנצלים זאת על מנת לתקוף.

על הכוונת - אילת

אלוף פיקוד העורף איל אייזנברג המליץ עד כה בהערכות המצב שנעשו עד כה שלא לחבר את העיר למערכות כדי לשמור על הצביון של אילת כעיר תיירות (צילום ארכיון: דורון ניסים)

הרקטות ששוגרו לעבר שטח מדינת ישראל סיכנו לא רק אזרחים, אלא גם את תפקוד בסיסי צה"ל הנמצאים באזור. בצבא נערכים כבר עשור למתקפת טילים רחבה שעשויה לשבש פעילות מבצעית, ובחלק מהבסיסים קיימת רמת מוכנות גבוהה לקראת האפשרות שהבסיס יותקף על ידי טילים מסוגים שונים. שיגורי הרקטות מחצי האי סיני לעבר עובדה ומצפה רמון מרחיבים את האיום הבלתי-צפוי על הבסיסים, ובכירי צה"ל צריכים לשאול את עצמם: האם כלל הבסיסים בדרום הארץ ערוכים לרציפות תפקוד מבצעי ברמה גבוהה? לא בהכרח. האיום שמתפתח בסיני הפתיע את הקברניטים ולבטח את הצבא. אוזלת היד של הצבא המצרי וחוסר המשילות באזור הפכו מבעיה כלכלית של השנה האחרונה - כשצינור הגז נפגע, לבעיה ביטחונית הולכת ומחריפה שתחייב פעולה ממוקדת.

הטרור בשנה האחרונה מחצי האי סיני העלה שאלות מורכבות, לא רק בהיבטי תקיפה, אלא גם בתחום ההגנה על העורף. השאלה המרכזית היא האם יש לחבר את העיר אילת למערכת הגילוי להתרעה, בשל חשש להתגברות שיגורי רקטות בגזרה ובכך לאפשר הפעלת אזעקה בזמן חירום - אך גם טעויות של המערכת ואזעקות שווא שעלולות להבריח את התיירים. אלוף פיקוד העורף איל אייזנברג המליץ עד כה בהערכות המצב שנעשו שלא לחבר את העיר למערכות כדי לשמור על הצביון של אילת כעיר תיירות. אולם, הרגע בו תידרש ממשלת ישראל לשנות את התפישה המבצעית ולקבל החלטות הרות גורל ביחס של צה"ל לטרור בסיני הולך ומתקרב.

http://news.walla.co.il/?w=/4998/2541974

תגוביות:

1.תודה רבה לך אריק שרון שהחזרת להם את חבל עזה עם ציר פילדלפי שהוא כרגע ציר ההברחה המרכזי של נשק לעזה (כן גם את סיני)...

2.ולמה לא הוגשה תלונה לאו"ם? כמה פשוט, כמה אפקטיבי.

3.סיני תחזור שוב לריבונות ישראל. וכמו שפינינו אז את כל הישראלים - הפעם נפנה את כל הערבים - למצרים. סיני ריקה מערבים, בריבונות ישראלית, עם צבא ובסיסים תיתן לנו עורף אסטרטגי ממדריגה ראשונה. ויש לאפשר לעזתים לברוח מצריימה, וגם לעודדם לעשות כך.

4.ידי צה"ל תמיד כבולות בגלל שנכנעים לשמאל!

הנה שאלה שאף אחד לא שאל: אילו היינו כבר ביחסי שלום עם סוריה (נניח, לאחר אותו משא ומתן בשנת 1998 (?) עם חאפז אסאד, אבא של באשאר), לאן היה פונה זרם הפליטים הסוריים, שמגיע עכשיו במאות אלפיו לטורקיה ולירדן?

הרי אילו היינו נענים לדרישות הסוריות (כולל כמובן החזרת כל הגולן עד המטר האחרון, פינוי כל היישובים ושיכשוך רגליים סורי בכינרת, כפי שהמליץ למשל האלוף במיל. אורי שגיא), וכבר היינו מנגבים בפועל ממש חומוס בדמשק, הרי יחסי השלום היו מחייבים אותנו לנהוג באנושיות כלשהי ולפתוח את גבולותינו לפליטי החרב, ממש כפי שעושות עכשיו טורקיה וירדן, בנדיבות איסלאמית מרשימה בהחלט, צריך להודות.

אז נכון שאף פליט סורי לא העז להתקרב תודה לאל לישראל, אבל זה רק בזכות יחסי האוייבות השוררים בינינו, במסגרתם מצויירת ישראל כאוייב מפלצתי, אבל אילו אכן היינו ביחסי שלום עם סוריה, לאחר החזרת רמת הגולן חס וחלילה, מה היינו עושים באמת אם מאות אלפי הסורים היו מתדפקים על גבולנו, ממש כפי שהם מתדפקים על גבולות ירדן וטורקיה?

הרי אי אפשר להגיד: "היינו מונעים את כניסתם בכוח", "היינו מציבים שורת טנקים על הגבול, שדות מוקשים". מה שתגידו. אבל ככה יפה? שכניך לשלום מבקשים מיקלט - וטורקיה וירדן מארחות אותם הכי יפה שאפשר, ובונות להם ערי אוהלים - ואתה תירה עליהם?! הרי לא ייתכן. אז היינו מכניסים אותם בהכרח, ומנסים לטפל בהם יפה בהכרח, אולי אפילו הרבה יותר יפה מאשר אנחנו מטפלים בסודנים, כי אחרת היו אולי מאיימים עלינו במלחמה נוספת לכשיירווח להם. וסודן, בניגוד לסוריה, הרי לא יכולה לאיים עלינו.

אבל תודה לאל. אין שלום עם סוריה, ועם כל הצער על הטבח והזוועה בסוריה, אנחנו בהחלט מעדיפים את הפליטים הסורים בירדן ובטורקיה, רק לא אצלנו.

וזוהי רק דוגמית אחת המוכיחה שיחסי אי-לוחמה עם הערבים טובים לנו הרבה יותר מכל שלום רווי שינאה, בנוסח השלום כביכול עם מצרים, בחסותו פעל ופועל הטרור מעזה ומסיני, ומאימתו אנחנו לא יכולים לפתוח את השגרירות בקהיר, פן יהרגו אותנו שמה, כפי שניסו לעשות זה לא כבר בימי המהפכה המצרית.

ובאמת, אם נשווה את מצב אי-הלוחמה עם אסאד האב ואסאד הבן, ששמרו על שקט בגבול רמת הגולן כמעט ארבעים שנה, ל"שלום" עם מצרים, נגיע למסקנה שיחסי אי-הלוחמה עדיפים לאין ערוך על כל שלום כביכול.

בואו נראה כמה עלה לנו השלום כביכול עם מצרים?

הוא עלה לנו קודם כל, בפינוי כל סיני, הרס כל היישובים ומסירת שדות הנפט (מה שמשוררת אחת הגדירה כ"חצי אי תמורת חצי נובל", כי הרי בגין וסאדאת חלקו את פרס נובל כפרס על החזרת סיני כולה למצרים, עד המטר האחרון כולל טאבה).

שנית, הוא עלה לנו, והוא עולה לנו, בטרור בלתי פוסק מעזה - ועכשיו גם מסיני - הנובע ישירות מהיעדר השליטה הישראלית בסיני.

שלישית, הוא הביא עלינו כמה וכמה פיגועי טרור במטיילים ישראליים בסיני ובטאבה (כולל למשל רציחתם של שבעה מטיילים ישראלים בראס בורקה ב-1985, כולל חמן שלח, בנו של המשורר יונתן רטוש, אשתו אילנה, ובתם צליל, ממש כשבעת הישראלים שנרצחו באוטובוס המטיילים הישראלי בדרך לאילת ), שלא לדבר על הלינץ' שנמנע לבסוף תודה לאל במאבטחי השגרירות הישראלית בקהיר.

רביעית, בחסות השלום כביכול טופחה כלפי ישראל שינאה קשה מאוד בממדים מפלצתיים ממש ובעלי אופי אנטישמי. השלום בהחלט ליבה את השינאה וממילא את ההסתה.

מעבר לכך, קיים כמובן ההיבט הכלכלי החמור שבו נחסמה אספקת הגז ממצרים, וישראל הועמדה בפני שוקת ריקה.

מי בדיוק האידיוט שאישר לשים את כל ביצי הגז שלנו בסלסילה המצרית?

ההיבט הטוב ביחסי העויינות עם מצרים, המוגדרים כ"שלום", היא העובדה שמיליוני מצרים לא מציפים אותנו כ"תיירים". מה היינו עושים אז? הרי הם 80 מיליון, ואנחנו רק 8 מיליון, כולל מיליון וחצי ערבים ישראליים.

ביחסי אי הלוחמה עם סוריה לעומת זאת, לא נרשם נדמה לי אפילו פיגוע טרור אחד בכל ארבעים השנה כמעט, מאז מלחמת יום כיפור ב-73.
אבל כל הלקחים וכל ההתפכחויות אינם פועלים כמובן על מסוממי השלום שלנו, שימשיכו לחתור לשלום עם סוריה (בהתחלף המשטר, למשל) וימשיכו להזות על חומוס (מעורבב בדם) בדמשק תמורת כל רמת הגולן. טוב, לא ממש עכשיו.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=eb681a54e5fab943de3637e1d1cb52f4&id=3991#resp_blog_393287

תגוביות:

1.השר לכלום, יוסי פלד התנגד ל"גירוש" ילדי הזרים, כי הוא "ילד שואה". כאילו לא שולחים את הניגרי והפיליפיני לארצו, אלא לשואה...

2.אבל אתה הרי אוהב מסתננים מוסלמים מסודן, ומה ההבדל בין פליטה סורית לסודנית?

3.שאיפתו של כל מוסלמי אדוק היא לטבוח בכופרים! ומצווה עליהם להעמיד פנים כדי להשיג את המטרה הנ"ל.

אז נכון, לא כולם כאלה, אבל הקיצוניים הם הקובעים אצלם!

מצער לראות כיצד שילמנו בעבור "הסכמי השלום"...וכיצד אמריקה מחמשת ומסייעת לתחזוק ה"שלום"... ואם עד עכשיו לא פרצה עוד מלחמה - זה בטח לא בגלל ה"שלום"...כי היום הם שונאים אותנו לא פחות...

4.אין דבר כזה תרבות ערבית.

5.מי שדחף בכל הכח לעיסקת גז האיוולת עם מצרים הוא פרס. הוא גם מנע כל אופציה אחרת עם ספקיות אחרות, וגרם לנו להיות תלויים לחלוטין במדינת אויב.

6.יותר טוב זרם של פליטים ערבים, מזרם של כושים בגלל שביה"מ העליון רוצה לארגן מצביעים למפלגות הסוציאליסטיות הלבנות בהן הוא תומך.

ביה"מ העליון מימש את זכות השיבה תחת הכותרת "איחוד משפחות" מאחורי גבה של האוכלוסיה ובניגוד לרצונה.

7.בן אתה לא מבין לוגיקה של שמאלן? תשובתו תהיה: "אם היה לנו שלום עם סוריה - סוריה היתה דמוקרטיה מופתית, היא היתה הופכת להיות יעד תיירות אטרקטיבי, בשאר אסאד היה חוזר בתשובה ומשכשך את רגליו בימית 2000". זה דיון אבוד. מעט השמאלנים שנשארו, לעולם לא יבינו איפה הם טועים, לכן גם די מיותר להסביר להם.
ממילא נשארו כמה אלפים בודדים, אין להם משמעות.

מסמכים שמפרסם ארכיון המדינה מלמדים כי 3 חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים יזמה גרמניה מהלך חשאי לפתיחתו של משא ומתן בין ישראל למצרים.

במלאת 40 שנה לביקורו ההיסטורי של קנצלר גרמניה וילי בראנט בארץ פרסם הארכיון 27 מסמכים מאוספיו ומסמך אחד מארכיון צה"ל ומערכת הביטחון העוסקים בביקור ובהיבטיו המדיניים.

בפגישה השניה באותו הביקור נרקם המהלך הסודי.

ראש הממשלה דאז גולדה מאיר ביקשה מבראנט להעביר מסר לנשיא מצרים סאדאת, שישראל מוכנה לוותר על רוב חצי האי סיני, אך הדגישה כי ישראל לא תחזור לקווי 67.

ישראל לא דיווחה על המהלך לארצות הברית.

שליח גרמני נפגש עם יועצו הבכיר של נשיא מצרים והיועץ חאפז איסמעיל, דחה את ההצעה כל עוד אין ישראל מוכנה לסגת לקווי 67.

http://www.iba.org.il/bet/?entity=935597&type=1

בעדויות של בכירי קהיליית המודיעין האמריקאית בפני הקונגרס הובעה פסימיות רבה בכל הנוגע למצבו הנוכחי של צבא מצרים בסיני ומאבקו בארגוני אלקעידה, שהפכו אותו לבסיס יציאה לפעילויותיהם בכל האזור.

מייקל פלין, ראש סוכנות המודיעין במשרד ההגנה האמריקאי Defense) Intelligence Agency director) אמר כי למרות תגבור מאסיבי של כוחות צבא מצרים בסיני, הם אינם מצליחים לעקור את כוחות אלקעידה מהמקום וגם באזורים בהם יש נוכחות צבאית מצרית מאסיבית, מצליחים כוחות אלקעידה לקיים פעילות צבאית רבה ולתקוף מחנות ומתקנים של צבא מצרים.

ג'יימס קלאפר, ראש הבטחון האמריקאי (National Intelligence director) תמך בעדותו של מייקל פלין.

צבא ארה"ב מסייע לצבא מצרים באימון כוחותיו ובהדרכה בנושאי לחימה בטרור.
ראשי המודיעין האמריקאי אף רמזו כי כוחות אלקעידה בסיני מייצאים משם פעולות טרור עד לעומק יבשת אפריקה ומערערים את בטחון המדינות באזור.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=848872

תגובית:

1.הערות בשולי הידיעה:

- לא ברור מדוע לא פירסמה העיתונות הישראלית את העדות הזו שניתנה בפני הקונגרס לפני 10 ימים, למרות שלדברים שנאמרו שם נגיעה ישירה לבטחון מדינת ישראל.

ישראל מודעת למצב הבטחוני הרעוע ברחבי סיני למרות הימצאות כוחות צבא מאסיביים של צבא מצרים באזור וחששה שהפיגוע הוא רק פתיחה לאירוע בטחוני חמור הרבה יותר, שצבא מצרים לא מסוגל לעצור ולכן נערכה לסיכול מתקפה בכוחות עצמה.

- נראה שבכירי קהיליית המודיעין האמריקאית עוסקים עכשיו במשימת כיסתו"ח, נוכח תלונות ישראל כי צבא ארה"ב, האמון על שמירת הסכם השלום ברחבי סיני, נכשל למעשה לחלוטין במשימתו תוך הפקרת בטחון האזור להשתלטות כוחות אלקעידה על שטח המדבר ללא יכולת להתמודד איתם.

ברור לאמריקאים מהי המשמעות של עדות כזאת.

פירוש הדבר שישראל לא יכולה לסמוך על ערבויות אמריקאיות.

האמריקאים לא עשו דבר על מנת למנוע את התבססות כוחות אלקעידה מתחת לאפם בסיני והדבר החמור הוא שהם אינם מוכנים להתמודד עם המצב החדש ולהתעמת עם כוחות אלקעידה ולעקור אותם מהשטח.

תסמונת סגירת מיצרי טיראן (כוחות האו"ם ברחו) שהתרחשה ערב מלחמת ששת הימים חוזרת למעשה שוב, רק בתסריט שונה וחמור יותר.

אז זו היתה משימה של כוחות האו"ם - היום זו משימה של כוחות צבא ארה"ב עצמה ואין מושיע!

בריחה מוחלטת מאחריות.

-מדינת ישראל ניצלה ממש בנס ממצב בלתי אפשרי בו עסקו האחים המוסלמים במצרים בריסוק הסכם השלום באופן שיטתי ובצורה מדודה והכל תחת "סינורו" של אובמה, מבלי שהיה לו רצון לעצור תהליך זה.

מה שאנחנו רואים היום בסיני הוא פרי צעדיהם המתוכננים היטב של האחים המוסלמים למקם בסיני כוחות איסלמיסטיים קיצוניים שיטרידו את ישראל ויחלישו אותה מבלי שתהיה לישראל היכולת להתגונן או להגיב.

ישראל במצב שהיא חייבת להחליט עד מתי היא לא תגיב ומהו הקו שכשהוא ייחצה היא תגיב.

הבעיה עם המנהיגות הישראלית היא שיש לה "קו אדום נייד" והוא זז כל הזמן, כך שאף פעם לא צריך לפעול ויותר טוב להעביר את הבעיה לדור הבא מאשר להתמודד איתה כרגע.

אין מילים לנוכח חידלות האישים תוך הרדמת דעת הקהל בישראל.

U.S. intel: Egypt failing to stop Al Qaida’s use of Sinai to stage regional attacks

WASHINGTON — The U.S. intelligence community has determined that Egypt failed to stabilize the Sinai Peninsula and that Al Qaida is using the area for regional attacks.

The intelligence community assessed that Islamist militias continued to operate throughout Sinai despite reinforcements of Egypt’s military and security forces.

Defense Intelligence Agency director Michael Flynn. /AP/Manuel Balce Ceneta
Defense Intelligence Agency director Michael
Flynn. /AP/Manuel Balce Ceneta

Officials said Al Qaida-aligned militias were attacking military and police targets, particularly in northeastern Sinai.

“Security in the Sinai Peninsula is particularly poor despite Egyptian security efforts there since fall of last year and domestic security elsewhere remains difficult,” Defense Intelligence Agency director Michael Flynn said. “Increasingly lethal and brazen attacks on security and military forces in the Sinai persist even in areas garrisoned by large numbers of Egyptian forces.”

In testimony to the Senate Armed Services Committee on Feb. 11, Flynn did not estimate the insurgency presence in Sinai. Since August 2013, Egypt’s military conducted a major campaign against the militias, which included Bedouins, Palestinians and foreign fighters.

“Terrorist networks retain their capabilities and are demonstrating their resilience despite increased Egyptian CT efforts, while exploiting security vacuums in parts of the Sinai,” Flynn said.

Officials said the United States has been helping Egypt in training and
equipping counter-insurgency units in Sinai. But they said Egypt’s military
and security forces have been strained by expanding insurgency operations
from Sinai to the African mainland.

“Security forces elsewhere in Egypt face frequent public disobedience,
as anti-interim government Islamists focus on low-level resistance, such as
student disturbances at university campuses, and avoid other forms of
popular protest likely to be forcibly broken up by authorities,” Flynn said.

National Intelligence director James Clapper agreed. Clapper said Al
Qaida was using Sinai as a launching pad for regional attacks.

“Since 2011, the Sinai has emerged as a growing staging ground for
militants, including terrorists, to plan, facilitate and launch attacks,”
Clapper said.

http://www.worldtribune.com/2014/02/20/u-s-intel-egypt-failing-to-stop-al-qaidas-use-of-sinai-to-stage-regional-attacks/