הועבר בתאריך 27.05.13 בשעה 13:29 מפורום חדשות על-ידי סוס-עץ, (מפקח)
ערבי חשוד הנתפס לאחר יידויי אבנים לעבר רכבים, מואשם בבית המשפט בעבירה של "סיכון חיי אדם בנתיב תעבורה" עבריה חמורה שעונשה 20 שנות מאסר!לעיתים כאשר מייחסת המדינה לנאשם/ים התארגנות לביצוע יידויי אבנים כחלק מהתארגנות לאומנית, אזי מתווספים לעבירות גם חברות בארגון טרור או התארגנות לטרור ועבירות הקשורות בנושא.
המשמעות היא, כי החוק והמדינה מכירים בעובדה הבסיסית, כי יידויי אבנים לעבר רכבים בצירים היא עבירה של סיכון חיי אדם, כי קיימת סכנת חיים מידית וברורה לרכב/אדם לעברו מבוצעת העבירה והיידוי אבן.
איש כוחות הביטחון חייל או מג"ב או משטרה הנקלע לאירוע יידוי אבנים ומזהה מיידה אבן, הרי שעל פי הוראות הפתיחה באש הפשוטות הוא רשאי (ואף חייב מוסרית) לבצע ירי ולעצור את הסכנה!
וכך אומרות הוראות הפתיחה באש המתירות לפתוח באש על מנת להרוג, וכך מתודרכים כל חייל ושוטר בטרם יציאתו לתפקיד.
"חייל/שוטר רשאי לפתוח באש בכל מקרה בו נשקפת סכנת חיים מידית לך או לסובבים אותך או לאנשים שעל ביטחונם אתה מופקד. כאשר מזהים אמצעי (במקרה הזה אבן ביד הזורק) כאשר מזהים כוונה (במקרה זה ההמתנה או הכיוון לעבר רכב על הציר, ובוודאי היידוי עצמו המראה לא רק כוונה אלא מימוש) וכשאין דרך אחרת. או אז מותרת הפתיחה באש על מנת לנטרל את הסכנה. חלפה סכנה, חלף הצידוק לשימוש בירי"
ומה קורה לאחר שחלפה הסכנה. או אז נכנסת הוראת הפתיחה באש הבאה הניתנת לכוחות הביטחון מג"ב ומשטרה. והיא תחת הכותרת "ירי לצורך ביצוע מעצר" ואלו הן ההוראות המתירות לבצע ירי על מנת לבצע מעצר.
"כאשר בוצעה עבירה שסיכנה חיי אדם, או עבירה חמורה (שעונשה מעל ל-10 שנות מאסר) ואין דרך אחרת לבצע את המעצר. רשאים לפתוח באש ובלבד שעומדים בכמה תנאים מצטברים. ראשית קריאה לחשוד בקול עצור, עצור או שאני יורה. לא עצר, ממשיכים בירי באוויר, לא עצר, יורים לעבר פלג גוף תחתון למזער פגיעה מאחר והמטרה היא רק לעצור את החשוד"
לפי הוראות אלו לאחר שמחבל יידה אבנים והתחיל לברוח, מאחר והעבירה שאותה ביצע (סיכון חיי אדם בנתיב תעבורה) היא עבירה שסיכנה חיי אדם, וגם העונש על עבירה זו הוא 20 שנות מאסר, בוודאי עבירה חמורה. ומאחר והוא בורח חזרה לכפר אין דרך אחרת לעצרו, הרי שצריך לקרוא לעברו לעצור, לירות באוויר, ואם כל זה לא מספיק והוא ממשיך לברוח. מותר לבצע ירי לעבר פלג גופו התחתון לרגליו על מנת לעצרו.
אלו הם הוראות החוק והפתיחה באש הפשוטות וההגיוניות ביותר, וכעת שימו לב לכרסום שחל בהוראות אלו ובעיקר לאחר מחאות ולחצים של ארגוני שמאל המתכנסים תחת שם תמים "ארגוני זכויות אדם" ומקבלים אוזן קשבת בעיקר בפרקליטות ובבג"צ.
מאחר ואותם הארגונים לא יכולים היו להתמודד עם העבודות הפשוטות כי יידויי אבנים מסכנות חיי אדם, וכי אדם המיידה אבן הרי שהוא מבצע עבירה ברורה עם אמצעי וכוונה לסכן חיי אדם. ולאחר שבורח חזרה לכפר ומתנהל אחריו מרדף הרי שאין ספק כי הוא ביצע עבירה שסיכנה חיי אדם, וכי עונשו מראה כי מדובר בעבירה חמורה. החליטו הם לתחמן ולשחק עם התנאי המצטבר "ואין דרך אחרת" והחלו לטעון כי יש בהחלט דרך אחרת שעל כן לא ניתן לעבור לבצע שימוש בירי.
באשר לביצוע העבירה עצמה, כאשר נקלע איש ביטחון צבא מג"ב או משטרה לאירוע יידויי אבנים המתנהל מול עיניו. הרי שלטענת הפרקליטות וארגוני זכויות אדם, יש דרך אחרת פחותה מירי, והוא שימוש באמצעים אחרים ולהפסיק את העבירה ולמנוע את סיכון חיי האדם, והכוונה היא לאמצעי פיזור המון כגון ירי גומי או גז או כל אמצעי אל-הרג אחר. ומאחר וקיימת אפשרות כזאת, זו מנטרלת את אפשרות השימוש בירי חי על פי הוראות הפתיחה באש.
דא עקה שבחלוף הזמן ובלחץ הפרקליטות (האזרחית והצבאית) ועל פי רוח הבג"צ. וכמובן הכול בלחץ אותם הארגונים המסייעים לטרור תחת כסות "זכויות האדם" גם את אמצעי ה"אל הרג" צמצמו כך שהחלו הם להיות אסורים בשימוש אלא בהוראה ואישור מיוחד של בעל דרגה בכירה מאוד על פי הגדרה. וכך יצא הגומי משימוש והוחלף בירי ספוג. ואילו ירי הגז פוגע בכוחות לא פחות מ-במפגינים. והוטלו עוד הגבלות רבות על שימוש באמצעים.
ובאשר לביצוע ירי על מנת לבצע מעצר ולעבר פלג גוף תחתון, גם כאן טענו המתנגדים, כי גם כאן דרך אחרת, והיא לעצרו לאחר מכן באמצעות מידע מודיעיני ומיצוי פעולות חקירה. ועל כן אין לבצע ירי אלא להתאמץ לעצור את הברחן לאחר מכן באמצעות פעולות חקירתיות ומודיעיניות.
וכך מאז שחל כרסום ואי עמידה בהוראות הפתיחה באש הפשוטות והברורות וההגיוניות, החלו מידי האבנים לקבל ביטחון עצמי, הסיכוי להיפגע או להיתפס נמוכים ביותר, במקרים רבים מיידה אבנים מקבל 20 ₪ על פועלו. ולרוב מדובר ביידוי אבנים על בסיס יומי על רקע שנאה ורצון להרוג יהודים, בהיעדר הרתעה וסיכוי להיפגע. ועובדתית במבחן המציאות במבחן העובדתי, נכשלנו בגדול!
ריבוי יידויי האבנים (האירועים המדווחים על ידי מערכת הביטחון צה"ל ומשטרה הם כ-60% מאירועי האמת בשטח והפער בין הדיווח הרשמי למציאות בשטח נובע מכמה סיבות) הם רבים וחמורים מאוד, מסכנים חיי אדם יום יום, וגרף המקרים עולה מיום ליום. והצבא בהיעדר יכולת לבצע ולפעול על פי הוראות התפיחה באש ככתבם וכלשונם, לאחר שעליהם הולבשו פרשנויות שונות ומוזרות שאינם עומדות במבחן המציאות, ובהיעדר גיבוי משפטי וגיבוי ממסדי. לא יכול להתמודד מול טרור זה שהוא פעולת טרור לכל דבר וענין!
מכאן תצא הקריאה להמשיך וללחוץ על הצבא לבצע את עבודתו, ולהחזיר ולחזור לקיים את הוראות הפתיחה באש ככתבם וכלשונם. ככל שידע מיידה אבנים מצוי כי הפעם סיכויו לחזור הבייתה בשלום פחותים, וכי הפעם הוא מסכן את חייו הוא ויבוצע לעברו ירי חי על מנת לפגוע. או לאחר שיימלט ויברח ייפגע ברגליו, באופן וודאי כך על פי הערכות כל גורמי המקצוע העוסקים בנושא. יצנחו בלמעלה מ-90% אירועי יידויי האבנים ויהפכו למקרים נדירים. אומנם בדרך יהיו כמה הרוגים עד שהמסר יחלחל, אך לאחר שהמסר יעבור באופן מוחלט, בתוך ימים ספורים התוצאות ישתקפו בשטח באופן דרמטי.
אלא שעד כה אף אחד לא מוכן לקחת על עצמו את העבודה כי אכן באותם ימים ספורים בהם יחזור צה"ל להשתמש בחוק בהוראות הפתיחה באש יהרגו כמה פורעים ערבים מידיי אבנים. מעדיפים כי את הסיכון ימשיכו לשאת על גבם וראשם כל אזרחי ישראל הנוסעים בצירים.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
