מצילים את המדינה מפלישת המסתננים המהווים סכנה לעם ולמדינה היהודית  

טלפונים, הודעות בפייסבוק של 'ערב ערב', ואפילו בקשות דרך מכר משותף, כולן זעקות לעזרה מכיוון שכונה א', אזור רחוב חורב, סביב המקלט, בואכה המרכז המסחרי שרובו ככולו נשלט על ידי סודנים ואריתראים. "המצב כאן נורא, האזור נשלט על ידי המסתננים, כל היום מוכרים סמים, עומדים בתור לבחורות המסוממות שככה מרוויחות כסף, אי אפשר לשלוח את הילדים למכולת, הילדות מפחדות לצאת בחשיכה. גם אנחנו מפחדות", ארבע נשים בגילאים שונים, כולן אמהות, כולן גרות באזור הרבה שנים התקבצו כדי לשפוך את ליבן, פחדיהן חששותיהן. "אנחנו חיים בהארלם".

"הוא פוצץ אותה במכות"

ביום שני בערב, במרכז חורב, מהומה וצרחות מכל כיוון. "זה לא משהו מיוחד, כל יום יש פה צרחות, מכות, קללות ובלגנים." אומרת עליזה (כל השמות בכתבה בדויים) "אבל הפעם אריתראי החטיף מכות לבחורה ישראלית" אדווה לא מתאפקת ומתערבת "הוא פוצץ אותה במכות, היא שכבה על הרצפה והוא המשיך להרביץ". כשאני שואלת מי זה הוא ארבע הנשים שסביבי מסתכלות בתמיהה. "מה את שואלת מי? זה מישהו מהמסתננים האלה". לדבריהן המשטרה הגיעה תוך דקות ספורות. הרגיעו את הנשים באזור ולקחו איתם את הבחורה והאריתראי.

"ככה זה כל ערב, עם רדת החשיכה. הם מתחילים כבר מהצהרים, שותים בירות, יושבים על הוורנדה של המרכזון, צועקים, מקללים, עושים תנועות מגעילות. ואם הם מתחילים לריב זה בשניות גדל ומתפשט, הם מתחילים להעיף בקבוקים, מנפנפים את הזכוכיות וכל מי שבסביבה יכול להיפגע." הן מתערבות זו בדבריה של זו במצוקתן. ואז, אדווה מספרת שערב אחד הלכה לזרוק את הזבל ושם ליד המכולה נתקלה באריתראי מאונן. היא ברחה והוא צעק אחריה "הצעות" וגסויות. "ככה, באמצע הרחוב הוא עושה את זה לעצמו, יכלו לראות אותו מכל הבתים ומה עם הבחורות הצעירות? והילדים?"

אנחנו יוצאות לסיור. שתיים מסרבות לבוא "אני מפחדת, לא מסתובבת כאן בשעות כאלה". השעה שמונה בערב "זה מוקדם" היא אומרת, עכשיו הן בהפסקה. יש כאן המון בחורות שנפלו לסמים, הן באות לכאן לשכונה ויש תורים של המסתננים שמחכים לשכב איתן. ככה הן מרוויחות לסמים". ואז היא מצביעה על בחור אריתראי שעומד על קצה המדרכה: "תסתכלי שם, את רואה את ההוא ליד הכלב שמתגרד? זה סוחר סמים". והיא מספרת כי כל היום והלילה מגיעים אנשים מכל מוצא, צבע ומין "זה ידוע שכאן אפשר לקנות סמים".

סביב המרכז יושבת חבורה של כעשרים גברים, רובם ככולם עם בקבוקי בירה ביד. אחד מסתובב סביבם, מתנדנד, צועק, נראה שיכור כלוט, במהרה מתפתחת תגרה מילולית שעוברת להרמת ידיים. איכשהו במקרה זה היא נרגעת מעצמה.
בצד הקדמי של המרכזון חנות בגדים סוג של פיצוציה ומן מועדון חברתי. יש גם מינימרקט שרוב הנשים נמנעות מלקנות בו. הן אומרות שאמנם בעל הבית ישראלי אבל כדי להגיע צריך לעבור את החבורות של האריתראים. "זה מפחיד" הן אומרות. מאחורי המרכזון עוד חנויות מאולתרות, מספרה, חנות תבלינים. כמה וכמה עומדים שם, נראה שבחוסר מעש. ציונה שמלווה אותי לכביש הראשי מצטמררת: "אני לא אוהבת לעבור מפה לבד".

מה בעצם הייתן רוצות שיהיה כאן?

"אנחנו רוצות ביטחון, שאפשר יהיה לחיות נורמלי ולא לפחד ללכת ברחוב" כולן מסכימות ואדווה מוסיפה "שישימו פה שיטור קהילתי! כמו באיזידור" בשיחה עולה כי הן מבקשות גורם הרתעה קבוע. "כשהמסתננים פוצצו לאיש אחד את הראש עם פטיש ענק המשטרה הגיעה מהר. אבל בדקות האלה הם כולם כבר הסתלקו. המשטרה עושים פה סיורים. הם רואים אותם והרוב בורחים, מסתתרים. כשהניידת מתרחקת הם חוזרים לצרוח, להשתולל, למכור סמים, כאילו כלום."

בראש השנה בנס נמנע אסון גדול. בבוקר החג, האנשים היו בבית הכנסת הסמוך וכמה אריתראים שיכורים תפסו מכולת זבל, טלטלו אותה ושילחו אותה בדחיפות במורד הרחוב. המתפללים שנזעקו מבית הכנסת והספיקו לראות את המכולה מפספסת שלושה ילדים ששיחקו שם, נתקעת ברכב ומועכת אותו. "ככה זה החיים פה בשנים האחרונות".

הן מסבירות שלדעתן צריכה להיות נקודת משטרה קבועה במקום: "הילדים ואנחנו נרגיש ששומרים עלינו והם, המסתננים יפחדו". לפחות לא ימכרו סמים ברחוב. שהזונות לפחות לא יעשו את זה בגלוי.
הן אומרות שזו תמיד הייתה שכונה עניה אבל שקטה, נעימה. כולם כמו משפחה. עד שהתחילו להשכיר להם את הדירות והחנויות והכל נהיה בלגן. אי אפשר לצאת לרחוב. "אנחנו רק רוצים שיהיה כמו קודם".

במשטרה מכירים היטב את אזור רחוב חורב והבעייתיות שלו. האזור סביב והמרכזון נמצאים בלוח הסיורים המוגברים, הקבועים. "כל הזמן יש שם בלגנים" אמר איש שטח. לפחות פעמיים בשבוע מזעיקים את המשטרה ואלה לא אזעקות שווא.

מי שמכיר את האזור וההוויה המיוחדת שלו מסביר שיש שם ריכוז גבוה של אריתראים. הפיצוצייה והמועדון-בית קפה שלידה פתוחים עד שעות הלילה המאוחרות או כל הלילה. שם מתרכזים אריתראים רבים ושותים לשוכרה. עצם זה שהם יושבים בחבורה ושותים זה כבר מלחיץ ומעבר לזה עצם השתייה המרובה גורמת להם להתנהגות המעוררת חשש אצל העוברים והשבים. פה מילה ושם מילה, קצת קללות, הטרדה ומגיעים אף להרמת יד ויותר מזה, ההסלמה במצב מהירה ומסוכנת.

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "נוכח פניות תושבים בשכונה א' וברחוב חורב בפרט אודות "תחושת חוסר בטחון" מנסיבות דומות המוזכרות בפנייתכם, משטרת ישראל הגבירה את סיורי השוטרים באזור, אנו פועלים במקום במישור הגלוי והסמוי לצורך חשיפת עבירות ואכיפת החוק. בנוסף אנו מקיימים שיח ושיתוף פעולה עם הרשות המקומית בניסיון למצוא פתרון להעלאת תחושת הביטחון בקרב תושבי המקום שמקור תחושת חוסר הביטחון אינו נובע דווקא מעבירות פליליות." עוד הוסיפה המשטרה בנוגע לאירוע מיום 30/10/2017 כי בתאריך זה: "התקבל דיווח במוקד 100 של משטרת ישראל אודות קטטה בין בחור ובחורה ברחוב חורב וצוות סיירי משטרת ישראל שהגיע למקום איתר את המעורבים, משטען כל צד כי הוא הותקף על ידי הצד השני עוכבו החשודים לתחנת המשטרה לחקירה. בסיום חקירתם באזהרה שוחררו בתנאים מגבילים והאירוע עדין מצוי בחקירה".

ערב ערב (2835): הארלם בלב אילת

על העצומות האחרונות נגד גירוש המסתננים לא חתם, "כי אני לא חותם על עצומות", אבל לדעתו קצב הטיפול בפניות המבקשים להכרה כפליטים אינו מספק.

מבט רך נובע ממנו כשהוא מדבר בכאב על בתו שרי שנפטרה מסרטן לפני כשנה, והיתה נציגת משרד החוץ בוועדה הבוחנת את בקשות מבקשי המקלט.

"שרי פעלה בתודעת שליחות למען הפליטים. זה היה לה מאוד חשוב. לכן לא ישבתי בעתירות הראשונות לגבי מתקן חולות, שהוגשו עוד בימי חייה.

אייל גבאי, שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה, סיפר לנו שהיא גרמה לשינוי מדיניות בעניין האריתריאים כשהיתה מחשבה לסלק אותם".

http://www.israelhayom.co.il/article/534509

מכאן אנו מבינים שבגלל בתו של השופט אליקים רובינשטיין, שרי, הסתבכה מדינת ישראל עם עשרות אלפי פושעים אריתראים שפלשו והסתננו לתוכה בניגוד לחוק. (רק לפושע אפריקני יכולים להיות 5000 דולר לצורך פלישה למדינה לא לו!!!

"בג"ץ לא מחפש את הכנסת ואת הממשלה" / אמילי ערוסי

עם של פליטים לא יכול לגרש

בעלי חברות, מנכ"לים בכירים, יזמים ומשקיעים יוצאים נגד התוכנית לגרש מישראל מבקשי מקלט, ומדברים על עוולה מוסרית, איוולת כלכלית והחמצה בינלאומית

ממשה רבנו, דרך הלל הזקן ועד ימינו עוברת שושלת יהודית, ישראלית ואוניברסלית מפוארת של התעקשות להיות איש. שושלת של דבקות במעשה המוסרי, גם כשמסביב, מול חרדות הרגע וההתלהמות הציבורית, מקלים ראש בעשיית המעשה הנכון. כעת מצטרפים לשושלת גם אנשי העסקים. הם משתדלים להיות איש.

http://newmedia.calcalist.co.il/plitim/index.html?utm_source=taboola&utm_medium=referral

תגוביות:

1.בחיי תיראו איזו כתבה מושקעת, איזה עיצוב...לא יצא לי לראות כתבות מעוצבות ככה בכלכליסט. סביר להניח שזו כתבה בתשלום...דייי כבררר!!! לא יעזור כל החפירה הזאת נגד הגירוש: פעם זה הטייסים, פעם זה הרופאים, עכשיו זה אנשי עסקים...שדרך אגב, כולם מפוצצים בכסף ואני בטוח שלא היו מסכימים אם היו עושים העתק-הדבק של כל שכונות הפליטים לשכונות שלהם וש"הפליטים" יהיו להם מתחת לבית כל היום...

דיייי...רדו מזה...רוב העם בעד הגירוש, תומך בתושבי דרום ת"א ולא קונה את השטויות האלה...תשפכו כמה כסף שאתם רוצים על הקמפיינים האלה זה לא יעזור לכם.

2.כולם אשכנזים עשירים שלא היו גרים עם משפחתם בדרום תל אביב. הם מסתכלים על העולם כקוסמופוליטים, גלובליסטים, שמאלנים. הם לא העם ולא מייצגים אותו. אילו יכלו לחסוך כמה גרושים לחברה שמנהלים אותה, היו לוקחים את התעסוקה מישראל ועוברים לבנגלדש, מבלי להסס. אילו היו מוצאים דרך לא לשלם מיסים למדינה, לא היו מהססים.

3.פתאום כולם נהיו צדיקים ובין השורות גם כתבו שמחפשים כוח עבודה זול.

4.רובם ככולם של מתנגדי גירוש המסתננים הם אשכנזים שבעים ומפונקים, שלא יודעים מה זה לחיות בשכונות מצוקה עוני ופשע, או סתם בשכונת מעמד בינוני ישראלית, ופתאום לקבל עוד כמה עשרות או מאות אלפי מסתננים פראים על הראש.

גועל נפש, תתביישו לכם, עשירים צבועים, מגעילים ומנותקים. מאות אלפי ישראלים נאלצו לעזוב את ישראל בגלל עוני ואבטלה, למה להם לא קמתם לעזור?

אני אסביר כאן למה. כי ההתחברות לאפריקאים, לשחורים, מנפחת את האגו הלבן ועוזרת לאשכנזיי ישראל להתחבר לעולם הלבן, העשיר והנאור יעני, אתם יודעים, קונטה קינטה וכל אלה.

הם הם אלה שרואים הכל שחור לבן, ובראש המצומצם שלהם המשוואה היא - מי שלא עוזר לשחורים מאפריקה - הוא סוחר עבדים רשע וגזען.

אבל לא. זה לא הסיפור פה. הסיפור הראשון הוא "עניי עירך קודמים", ולמה הממשלה והאליטות לא דאגו לעניי עירנו קודם? פשוט, עיניכם הרואות, כי
הם למעשה שונאים את עניי עירם, ולא רוצים ליצור לעצמם תחרות אלא לקבל עוד ועוד כוח עבודה זול שיוכלו לנצל ביד אחת, וביד שניה לדחוף את עניי עירם עוד יותר למטה, רחוק מעמדה תחרותית.

והסיפור השני הוא שלטון החוק והסדר. המסתננים הפושעים האלה לא הסתננו לכאן, אלא הוכנסו - כן, הוכנסו - בניגוד לחוק ובניגוד לרצון הרוב המוחלט של העם.

זו לא דמוקרטיה. זה שלטון מאפיה קטנה שעושה בגבולות המדינה כרצונה.

המסתננים האלה חייבים להיות מגורשים מכאן מיד, ולא רק זאת, אלא שהמדינה והאזרחים חייבים לתבוע את האחראים למחדל הנורא הזה ולקבל פיצויים על הנזקים האדירים שגרמו לרכוש ולמורל.

5.בכירי המשק מעולם לא נפגשו עם המסתננים בחייהם הפרטיים. הם מוקפים נהג צמוד, בתוך הוילות והמגדלים שלהם, מתחככים עם אנשים כמוהם, לא נוסעים באוטובוס ולא באים במגע עם אוכלוסיה חלשה והם רוצים להטיף לנו מוסר, לאזרח הפשוט שחס על חייו וחשוף לפשע והטרדות של המסתננים הצדיקים.

ובנוסף מי שמם להגיד לנו מה לעשות ומה לחשוב אחרי שעשקו אותנו לכאורה ברווחי העתק שלהם לכאורה.

6.יופי. עכשיו רק נותר לברר מי לעזאזל מימן את הכתבה הזאת. רואים שזה חירבוש ממומן, מסע פרסום מתוזמן היטב. ה"פליטים" הללו הם פשוט קוץ בישבן. הם לא טובים לכלום, ואפילו עובדים ברמה בינונית - הם לא. זאת, בלי שום קשר להתנהגות הבוטה שלהם והנזקים שהם גורמים בכל מקום שבו הם נמצאים. כל אחד מהדוברים ראה "פליט" אולי רק בטלוויזיה. אחד או יותר פשוט מעוניינים להעסיק כוח עבודה זול.

7.כל אלה שגונבים אותנו כל השנה, שמפטרים ישראלים על ימין ועל שמאל, שמקמבנים את החוקים כדי להרוויח, שמעדיפים עבדים בשכר נמוך שינקו להם את הבתים והעסקים, על פני ישראלים, שיש להם הרבה מיליונים בחו"ל ויוכלו לברוח מישראל ברגע שהמצב יתדרדר, מטיפים לישראלי הפשוט מוסר.

כל המשקיעים למיניהם שהפסידו את כספי הציבור אבל דאגו לעצמם. כל הקומבינטורים שמוכנים להפוך אפריקאים לאזרחים ולקלוט עוד עבדים במסגרת איחוד משפחות. אלה שחושבים שאפריקאים עצלנים וחפיפניקים עדיפים על סינים חרוצים ובעלי ידע בבניה.

מה שמאד מדאיג אותם זה שמסעדות ייסגרו ושהם ייצטרכו לשלם יותר לעובדים ישראלים.

הבעייה כבר מזמן לא דרום ת"א אלא גם אילת, פתח תקווה, נתניה, ערב ועוד הרבה מקומות. בסוף יימאס לישראלים הפשוטים והם יתחילו לפעול בהנהגת ארגוני ימין מיליטנטיים.

אני לא רוצה שישראל תהפוך לעוד מדינה ערבית - אפריקאית כמו שהמנכ"לים האלה רוצים.

ישראל לא צריכה צאצאי עריקים פחדנים ממוצא אריתראי בצה"ל.

המנכ"לים המכובדים מוזמנים לדבר עם נשיא אריתריאה ולשלוח לו את האזרחים שלו בחזרה תמורת תשלום לראש.

במלחמת יום כיפור נלחמנו נגד סודנים. הם אזרחי אוייב מוסלמים ממדינה נחשלת. לא רוצה עוד סודנים במסגרת איחוד משפחות.

לישראלים עם הכנסה נמוכה כל המנכ"לים האלה לא יעזרו, אבל לתמוך במסתננים אפריקאים מצטלם יפה.

אני לא יכול להיכנס לאפריקה בלי ויזה ואישור עבודה לזמן קצוב תודות למומחיות מסויימת, בישראל מספיק להיות מסתנן.

8.הכל טוב ויפה רק אל תביאו אותם לכפר שמריהו ולהרצליה פיתוח. כל החכמולוגים על חשבון אחרים. קודם כל הם לא פליטים הם מהגרי עבודה. מי שהתרגל לחיים המערביים קשה לו לחזור לעולם השלישי, אבל שזה לא יהיה על חשבוננו. דרום תל אביב הפכה להיות אפריקה הקטנה.

9.כל יפי הנפש שמופיעים בכתבה ממומנת..(לא יודעים ע"י מי...) מוזמנים להכניס אורחים לביתם בשכונות צהלה, צפון תל אביב, קיסריה ושאר ישובי השרון היוקרתיים.

תרדו מהאולימפוס שלכם וברוכים הבאים לחיים האמיתיים!

שקרנים וצבועים שאפילו אתיופים לא היו מקבלים בתור שכן, אז תעשו לנו טובה.

10.הפוסט היומי של קמפיין השקר. אלה לא פליטים וההשוואה לפליטי מלחה"ע והשואה מבחילה וצינית. המקבץ הזה הוא בכלל שיא הציניות, "בכירים" שביומיום לא רואים ממטר את האזרחים הפשוטים בארץ ואת דרום תל אביב מכירים רק מ-וויז, מתייפייפים על חשבוני, חשבונך, חשבוננו.

נו ומה מחר: עצומת הפנצ'ר מאכערים, מגדלי הכלבים, מכופפי הבננות?

והעיקר, למה הם חושבים שדעתם שווה יותר מדעת מאות אלפי, אם לא מיליוני, ישראלים אחרים שסבורים, בצדק, שיש להעיף את המסתננים השב"חים ללא דיחוי נוסף.

11.מסתבר שכל אחד יכול להיות אידיוט שימושי אפילו "בכירי המשק". איזו בורות...

12.האמת? חבורה של אפסים אינטרסנטים. אם תושבי ת"א עצמם קיוו לצעד הזה וייחלו לרגע הזה, מרוב הסבל, מי אתם שתצוצו מהחורים שלכם ותשברו להם את המילה?

13.נא לחשוף מי עומד מאחורי הקמפיין הצבוע וכמה זה עלה. אני מציע להעביר את כל המסתננים שישארו לשכונותיהם של "בכירי המשק" ולבתי הספר של ילדיהם.

14.אנשי עסקים צבועים שכאילו דואגים למהגרי העבודה (פליטים). תכלס דואגים לעצמם. אני מכיר את המערכת ואני יודע כמה כסף מגלגלים על "הפליטים". אבל זהו שהם מהגרי עבודה לכל דבר. העם אמר את דברו.

15.איזה צחוקים...וכי מה יותר טוב לכל האוליגרכים ושאר המעסיקים, מפועלים ללא זכויות. יוליוס קיסר כבר אמר שלכסף אין ריח כשההטיל מס על מחראות ברומא...

16.ברגע שיהיה גירוש של המהגרים מחירי הנדל"ן ירדו חדות, לתשומת שר האוצר כחלון. אלפי דירות יתפנו ושכר הדירה יירד בצורה דרסטית.

17.עצוב ונדהם מהצביעות של העשירים שמעסיקים את המסתננים בשכר רעב. מי שמכם לקבוע מה נכון למדינה היהודית, שהינה מקום מקלט לעם היהודי בלבד, והדגש על בלבד.

18.המסתננים הם חצופים שגונבים, אונסים, מטרידים. הם סרטן במקום שהם נמצאים. אין להם שום יראה ושום תרבות. חייבים להיפטר מהם.

19.היום התפרסם בעיתונות שרוב האריתראים הגיעו לכאן בתמיכת ממשלתם, על מנת לשלוח כסף חזרה לאריתריאה. הם תומכים במשטר שם ושומרים על קשר קבוע עם השגרירות בארץ. אתם סתם תמימים שמנצלים אתכם.

20.השופט רובינשטיין? מה הוא עושה כאן?

21.צחוק הגורל והציניות. אלה שיושבים במגדל השן, שמשלמים לעובדיהם שכר מינימום ולבטח רואים במגורשים שוטפי כלים וירקות, או מנקי המשרדים הנוצצים במגדל היוקרה, מטיפים כנגד הגירוש, בשעה שחיי תושבי דרום תל אביב הם גיהנום. גם מדינות אירופה מגרשות. פליטים חובה לסייע להם. מהגרי עבודה לגרש.

22.קמפיין עלאק...בכירי המשק יעשו הכל כדי שימשיכו להיות להם משרתים ושפחות בזול, גם אם זה על חשבון ערכים, ציונות ותושבי דרום ת"א ואילת.

23.חחח...כל האנשים הנ"ל מרוויחים את הונם "ביושר" מהעבודה של "השחורים"
סרק סרק!!! תחי ממשלת ישראל!

24.מנכ''לים מנסים לאזרח עשרות אלפי מסתננים שייהפכו למאות אלפי מסתננים כשהם ידרשו לעשות פה איחוד משפחות ובכך לבטל את חוק השבות כי בעצם כל מי שמסתנן מקבל פה שבות. חצופים.

25.ברור לגמרי. בכירי המשק זקוקים לעבדים.

"אני פליטה בתוך הבית שלי". סופי מנשה ואלישבע גדעון

בזמן שהקמפיין השקרי למען השארת המסתננים בישראל תופס תאוצה בשלל ערוצי התקשורת, נדמה שקולם של האנשים שחיי היום-יום שלהם מושפעים מכך יותר מכל אינו נשמע כלל בוויכוח.

תושבי השכונות בדרום תל-אביב הם הנפגעים העיקריים של תופעת ההסתננות הבלתי חוקית מאז החלה לפני כעשר שנים, והם אלו ששילמו ומשלמים עדיין את המחיר היקר ביותר של החיים לצד המסתננים, בזמן שכל פתרון שהוצע נתקע בסחבת משפטית ארוכה.

אחת מהם היא סופי מנשה, שכילדה עלתה לישראל מהודו בראשית שנות החמישים, ועברה להתגורר ברחוב לוינסקי סמוך לתחנה המרכזית ב-1979. “השכונה אז הייתה שכונה רגילה, גרו פה הרבה משפחות. היו לי שלושה ילדים צעירים והם היו מסתובבים חופשי ובלי בעיות גם בלילה”, היא מספרת בשיחה ל’מידה’ על אותם ימים, שנראים רחוקים מאוד לאור מצב השכונה כיום.

לפי מנשה, שכונת נווה-שאנן מעולם לא הייתה שכונת פאר והיו מקרים של פשע ועוני אבל כאשר החלה הגעת הכמות הגדולה של המסתננים לאזור, אופי השכונה הוא שהחל להשתנות. “עם השנים המבוגרים נפטרו והילדים עזבו, ובעלי הדירות התחילו להשכיר אותן לאפריקאים”, היא מספרת. בבניין בו מתגוררת סופי כיום נותרו רק עוד שתי דיירות ישראליות מבוגרות ובכל שאר הדירות, שכל אחת מהן חולקה למספר יחידות בניגוד לחוק, מתגוררים מסתננים.

“הם פשוט חילקו כל דירה לכמה חדרים עם כניסות נפרדות, ובכל חדר כזה חיים ארבעה או חמישה אנשים. פניתי לעירייה ואמרו לי שאי אפשר לעשות כלום כי התוכניות המקוריות של הבניין אבדו”, היא אומרת.

ממש בכניסה לבניין פועל מועדון לזרים ללא רישיון, אותו העירייה סוגרת מדי כמה שבועות ואז הוא נפתח מחדש. הבניין עצמו מוזנח ומלוכלך, אשפה נערמת בחדר המדרגות, ונראה שלדיירי הבניין הזרים המצב לא מפריע. “הם פשוט זורקים זבל לחצר מהמרפסת, הם עושים את הצרכים בכל מקום. יש כמה מסתננים שגרים על הגג. מדי פעם בא פקח ונותן קנס בגלל הלכלוך הרב שמצטבר, ובגלל שאין אף כתובת רשמית לאף אחד מהם כדי לקבל את הקנס, הוא רושם אותו על השם שלי”, מספרת סופי.

בבניין הסמוך לביתה של סופי פעלה במשך שנים ארוכות כנסייה של זרים, בה נערכו תפילות המוניות מדי יום שבת בבוקר. “כל שבת היו פה עשרות אנשים, הם היו משמיעים מוזיקה רועשת ברמקולים ענקיים שהייתה מרעידה לי את הקירות בבית. הרגשתי שאני נמצאת בגיהינום – בשביל זה עליתי לארץ? למדינת היהודים?”.

דירות מחולקות, זבל על הגג ובחצרות. הבניין של סופי

הסביבה המתדרדרת השפיעה כמובן גם על מצבה האישי והנפשי של סופי. “פעם לא הייתי מפחדת ללכת ברחוב. היום, כשאני רוצה לצאת בערב מהבית אפילו לקנות חלב אני צריכה לצלצל ולהזמין ליווי משטרתי כי אפשר לדעת מי יכול לתקוף אותך”, היא אומרת ומספרת על מקרה בו ניסו לפרוץ לדירתה. “ישבתי בחדר ופתאום שמעתי שמישהו מנסה לפרוץ את הדלת ולהיכנס. התחלתי לצעוק ולחסום את הדלת. בצד השני היה כנראה בחור שיכור שצעק עלי: ‘זה הבית שלי’. זה היה מפחיד”.

הלחץ והמתח עמם מתמודדת סופי במשך תקופה ארוכה גבו את המחיר גם מבחינה פיזית, ומצבה הרפואי הלך והתדרדר בשנים האחרונות. “אני חולת לב, עברתי כמה ניתוחים וסדרת טיפולים והייתי מאושפזת במשך שבועות. אני גרה בקומה גבוהה, כבר קשה לי לרדת ולעלות במדרגות וקשה לי לצאת מהבית. אם הייתה לי אפשרות כלכלית הייתי עוזבת, אבל לאן אלך בגילי?”.

מנשה גם אינה חוסכת מילים קשות מארגוני השמאל הקיצוני שמנהלים כעת את הקמפיין למען המסתננים. “אף אחד מכם לא בא לפה אף פעם כדי לדאוג לי כשהמסתננים הרסו לי את החיים, ועכשיו אתם פתאום דואגים להם? קחו אותם אליכם הביתה לצפון תל-אביב ואז נראה אתכם. פעם בשבוע אני הולכת לעיריית תל-אביב, אחרי רחוב אלנבי אין אף מסתנן וכשאני חוזרת הביתה אני מרגישה שעברתי את הגבול לסודן. אתם צבועים”.

למרות שנראה כי הממשלה החלה סוף סוף בביצוע התכנית להוצאת המסתננים מישראל, סופי מתקשה לסכם את השיחה בנימה אופטימית. “הרבה פוליטיקאים הגיעו לפה והבטיחו הבטחות, אפילו ראש הממשלה היה אלי בבית ואמר שיהיה בסדר. אני מקווה מאוד שיפתרו את המצב, אבל עד שאראה אותם עוזבים אני לא מאמינה”.

“אני לא בן אדם”?

אישה נוספת המביעה תקווה מעורבת בחשש היא תושבת שכונת התקווה אלישבע גדעון. “אני מאוד מקווה שהממשלה לא תיכנע לכל הלחצים ותשנה את ההחלטה להוציא מפה את המסתננים. זאת החלטה חוקית לחלוטין ואני מצפה שבמדינת חוק יקיימו אותה”, היא אומרת ל’מידה’.

אלישבע חוותה ממש על בשרה את הרעות החולות שהביאה עמה תופעת ההסתננות, כאשר הותקפה פיזית על ידי מסתננת מאריתריאה לפי כשנתיים וחצי. קולה מתחיל לרעוד כשהיא משחזרת את האירוע הכואב, שהותיר בה טראומות עד היום: “הגענו קבוצה של כמה נשים כדי לפנות דברים מבית של חברה. עמדנו והמתנו ברחוב ליד הזבל שפינינו והיו שם ילדים זרים שרצו ושיחקו. ביקשתי מהילד שלא יתקרב לקרשים כדי שלא יפגע, ואז לפתע התנפלה עלינו אמא שלו והחלה להכות אותנו עם קרש גדול”.

למרות שהתקיפה תועדה במלואה, התביעה שהוגשה נגד המסתננת נגררה במשך חודשים ארוכים בתואנות שונות מצד עורכי הדין שליוו אותה מטעם ארגון שמאל קיצוני. לבסוף פסק בית המשפט בהחלטה תקדימית כי אלישבע זכאית לפיצוי כספי, אך המסתננת התוקפת הוברחה מהארץ על ידי המסייעים לה וכיום כנראה מתגוררת בשבדיה.

מעבר לנזקים הגופניים שנגרמו לה, אלישבע מספרת בעיקר על המשקעים הנפשיים שנותרו בה. “התקיפה שעברתי השפיעה עלי מאוד קשה. היא גרמה לי לפציעות בידיים ובגב, אבל מעבר לזה הייתה תחושת ההשפלה ועוגמת הנפש. הייתה לי בעיה בלב והיא החמירה מאוד מאז, אני בקושי יכולה לעבוד כי אני סובלת מכאבים כל הזמן”.

לא כך חשבה אלישבע שיראו חייה כאשר עברה ממרכז העיר לדרומה לפני כ-14 שנים. “האווירה בשכונה הייתה ידידותית מאוד. השכנים דאגו אחד לשני, היינו מבשלים ואוכלים ביחד, הדלתות היו פתוחות ולא היה בכלל חשש להסתובב ברחוב גם בשעות הלילה. בשבילי זה היה ממש כמו משפחה”, היא מספרת.

לדבריה, המצב בשכונה החל להשתנות בשנים האחרונות, כאשר הגיעו אליה קבוצות גדולות של מסתננים שפיתחו מנטליות של בעלי הבית בשכונה. “התחיל להיווצר מצב של חוסר ביטחון של התושבים הישראלים, לעומת ביטחון הולך וגובר של המסתננים. פעם השכונה הייתה ישראלית והיום הם פשוט השתלטו על השכונה ואנחנו לא יכולים לצאת החוצה אפילו לטיול. הילדים שלהם חצופים ומקללים גם אנשים מבוגרים. הם משתינים על דלתות של בתים. הנשים הולכות להן באמצע הכביש בכוונה ומעכבות את התנועה. בתור מי שאמורים להיות אורחים פה במדינה החוצפה שלהם פשוט מדהימה, אם הייתי עושה בסודן את מה שהם עושים פה היו מחסלים אותי”.

גם אלישבע מצביעה על הצביעות הגדולה של אנשי השמאל שתומכים במסתננים ומתעלמים מסבלם של תושבי השכונות הישראלים. “כל הרופאים, הטייסים ואנשי הרוח שחתמו על עצומות נגד הגירוש במקום להתעניין באנשים שגרים וסובלים פה, אין להם שום זכות לקבוע בשבילי שהמסתננים צריכים להישאר. הם מלמדים את המסתננים מה להגיד ואלינו מתייחסים כמו זבל”, היא אומרת ומספרת על תקרית שחוותה בהפגנה למען המסתננים ליד תיאטרון הבימה: “היו שם נערים שעמדו עם שלטים בעד המסתננים והתחילו לקלל אותי ולאיים עלי, נראה שפשוט שטפו להם את המוח. איפה הייתם כל השנים כשאנחנו נלחמנו על החיים שלנו?”.

כמו תושבים רבים בשכונות דרום העיר, גם אלישבע נראית עייפה ממאבקים ומהחיים בצל הפחד. “אני בסך הכל רוצה לחיות את מה שנשאר לי בשקט ובביטחון, בלי להציץ בדאגה בכל פעם שאני פותחת את הדלת, בלי ללכת עם גז מדמיע בתיק ובלי להיות כל היום בחששות. אני מרגישה כמו פליטה בתוך הבית שלי. השמאלנים אומרים שאדם הוא אדם, אבל מה איתי – אני לא בן אדם?”.

“הם מרגישים שהמקום שלהם”

החשש והחרדה מפני פעולות יום-יומיות פשוטות הנראות טריוויאליות לכל אדם הוא מוטיב חוזר בשיחה עם נשות דרום תל-אביב. כאשר נשאלת מרים עוזרי, תושבת דרום העיר מעל לחמישים שנה, על המצב כיום בשכונת נווה-שאנן היא משיבה במילה אחת: “פחד”.

מרים עוזרי (במרכז) עם תושבות דרום ת”א

לדברי מרים, המצב בשכונה החל להחמיר רק בשנים האחרונות, עם הגעת המסתננים לאזור. “פעם הייתי חוזרת מהעבודה בלילה והולכת לבד ברחוב בלי שום פחד, המצב בשכונה היה סביר בסך הכל. היום אני מפחדת ללכת ברחוב בשעות מאוחרות. זה מפחיד מאוד ואי אפשר לדעת איזה מטורף יכול לבוא פתאום ולתקוף אותך. אם אני צריכה לחזור בשעות הערב הביתה אז תמיד מישהו מלווה אותי או שאני מעדכנת כל הזמן בטלפון איפה אני נמצאת ואם הגעתי הביתה ומחזיקה בתיק גז מדמיע”, היא מספרת.

בבניין בו מתגוררת מרים היא נותרה הישראלית היחידה, כאשר שאר תשע הדירות מאוכלסות כיום במסתננים. בכניסה לבניין פועלת במשך כל שעות היום חמארה – מעין פאב מאולתר בו מגישים שתייה חריפה ומשמש מקום מפגש חברתי. “בכניסה לבניין יש כל הזמן ריח מסריח של נרגילות. זה פשוט גועל נפש. בערב הם יוצאים ומדברים בטלפון בקולי קולות, הם יושבים ומנגנים, אני שומעת את זה ממש בחדר שלי וזה מפריע לי לישון. אני מזמינה משטרה שסוגרת להם את המקום והם כל פעם פותחים מחדש”.

מרים מספרת שתופעת החמארות הפכה להיות נפוצה בכל השכונה, לאור אוזלת ידן של הרשויות בטיפול בעניין. “הם פותחים מקומות חדשים בכל פינה. באים פקחים ושוטרים וסוגרים להם והם פותחים בחזרה. הם עוברים על החוק באופן חופשי, אם ישראלי היה עושה את זה היו עוצרים אותו מיד”.

גם מרים, כמי שמכירה מקרוב את אוכלוסיית המסתננים, מגלה זהירות לגבי האפשרות שהוצאתם מישראל תוגשם במלואה. “הלוואי אבל אני לא חושבת שהם ילכו בקלות. הם אוהבים לחיות פה והם מרגישים כבר שהמקום הזה שלהם. מבחינתם אין לנו שום חלק בארץ שנולדנו בה”, היא מסכמת.

תופעה נוספת שמתרחשת מתחת לפני השטח ולא זוכה לחשיפה מספקת היא דחיקת רגליהם של בעלי העסקים הישראלים מדרום תל-אביב והחלפתם בעסקים בניהול מסתננים. י’, אשר בבעלותו בית עסק בנווה-שאנן מעל לארבעה עשורים, מספר כי רוב בעלי העסקים באזור התייאשו מהמצב ונטשו. “לאט לאט הייתה עזיבה של הרבה עסקים. חלק בגלל שלא יכלו להתחרות במחירי השכירות, וחלק פשוט מתוך פחד. המסתננים נכנסים לעסקים, מאיימים ומרביצים. הם מנסים להטיל עליך טרור כדי שתעזוב והם יוכלו להשתלט על המקום”.

נכס להשכרה בשכונת נווה-שאנן

הוא מפנה אצבע מאשימה בעיקר לבעלי הנכסים באזור שמתפתים להשכיר למסתננים עבור סכומים גדולים. “יש פה הרבה בעלי דירות ועסקים חמדנים. באים מסתננים ומציעים שכר דירה גבוה והם משכירים להם. זה הורס לכולם את החיים. בדירה מעל העסק שלי גרים מסתננים, הם סתמו את הצנרת של הביוב והכל מציף לי את המשרד”.

י’ עצמו חווה מספר תקיפות נגדו ונגד העובדים שלו ומחזיק כיום במשרדו כלי נשק להגנה עצמית. “ספגתי הרבה הפסדים ובקושי יש עבודה אבל אני לא מתכוון לוותר. זה העסק שאבא שלי הקים ולא אתן אותו למסתננים כדי שיקימו בו כנסייה או חמארה”, הוא מספר.

https://mida.org.il/2018/02/11/%D7%A0%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%9D-%D7%AA%D7%9C-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%91-%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%AA%D7%A0%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A8%D7%A1%D7%95/

גֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. (שמות כב:כ)

די למניפולציה.

הכתוב בתורה: "גֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". (שמות כב:כ)מדבר אך ורק על “גרים”, כלומר אלה המתגיירים ורוצים להיות יהודים ולחיות בין יהודים כיהודים על פי הדגם שנקבע מאז ימי רות המואביה שאמרה לנעמי “עמך עמי ואלוהייך אלוהיי “(רות א:טז).

השמאל שונא את התנ”ך ואת היהדות, אבל כל שמאלני חוזר על אותן המנטרות המניפולטיביות ומול אנשי ימין יצטט פסוקים מהמקורות ללא כל ידע אמיתי על משעותן, מה שמוכיח את בורותו.

מהגרי העבודה אינם גרים. לא אלה מאוקראינה ולא אלה מגרוזיה ולא אלה מאפריקה.

רוב האריתראים הגיעו לכאן בתמיכת ממשלתם, על מנת לשלוח כסף בחזרה לאריתריאה. הם אזרחים גאים של מולדתם, תומכים במשטר שם ושומרים על קשר קבוע עם השגרירות בארץ וחוגגים את חגי ארצם בנוכחות השגריר שלהם.

בין הסודנים שהסתננו לישראל זוהו אנשי מיליציות הג’נג’אוויד שעסקו באונס וברצח שם.

בעיני ישראלים שמאלנים ובורים הם “פליטים” מבקשי מקלט...לא ממש מעניין אותם כמה הם אלימים כלפי התושבים היהודים שבתוכם הם התנחלו ונוהגים כאדוני הארץ הזאת.

מתוך עשרות אלפי מסתנני אפריקה קיים מספר זניח של “פליטים”. הנושא כבר נדון באינספור כנסים וועדות שבהם נמסרו העובדות הללו.

אנשי מר”צ ופעילי שמאל הפיצו את השקר הגס האומר כי למדינת ישראל אין מדיניות הגירה מסודרת. השקר זועק לשמים ולא משנה כמה פעמים יסבירו נציגי משרד הפנים במדיה שהחוק הישראלי קובע כי לא ניתן להתאזרח בישראל אלא על פי חוק השבות בלבד. זה לא עוזר.

השקר מופץ והמסתננים חוגגים כאן בחסות שלל עמותות השמאל הפועלות לטובתם ולהגנתם מפני החוק, ובמימון “הקרן לישראל חדשה” שכל מטרתה להפוך את ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה ולשם כך הפעילות הזאת.

אולי בעצם הכול עניין של מיתוג?

אולי נשתמש במקום במילים “מהגרי עבודה” במונח “מתנחלים”? ובמקום המילה “גירוש” נתחיל להשתמש במונח “התנתקות” ובא לציון גואל?

https://mida.org.il/2018/02/11/%D7%A0%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%9D-%D7%AA%D7%9C-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%91-%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%AA%D7%A0%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A8%D7%A1%D7%95/

הפסיקה פותחת את הדלת לגירוש אריתראים משויץ אשר בקשתם לקבלת מקלט נדחתה.

בהתייחסו לנושא ההתעללות והתקיפה המינית באריתריאה, קבע בית הדין כי הבעיה אינה נפוצה בצורה חריגה באריתריאה באופן שיהיה צורך להתייחס לנושא זה כסיבה למנוע גירוש לאריתריאה.

https://www.thelocal.ch/20180712/swiss-court-rules-eritreans-who-face-national-service-can-be-deported

Swiss court rules Eritreans who face national service can be deported

Swiss court rules Eritreans who face national service can be deported
Eritrean migrants after being caught by Sudanese border police in 2017. File image: AFP
A new court ruling opens the door for the deportation of Eritreans who have failed in their bid to win asylum in Switzerland even if they if they face national service back home.
In a statement dated July 10th, Switzerland's Federal Administrative Court (FAC) stated deporting failed Eritrean asylum seekers who had not carried out compulsory military service was "both lawful and reasonable".

The new ruling is the latest setback for Eritreans who have seen their bid for asylum in Switzerland rejected.

Read also: Eritreans in Bern protest against tough new asylum rules

It comes after an Eritrean man appealed a deportation order arguing he would face national service on his return home.

Examining the man's appeal, the FAC addressed the issue of whether military service in the African nation constituted forced labour – something which is banned by the European Court of Human Rights (EHCR) and which would therefore make the man's deportation impossible.

The court noted that the length of public of military service in Eritrea was "hardly predictable and varies between five and ten years on average" and added that "various sources report cases of abuse and sexual assault."

But the court concluded that "although the reported conditions in Eritrean national service are difficult, they are not so severe as to make deportation unlawful."

The FAC went on to state the "ECHR only forbids deportation if there are reasonable grounds to believe that there is a real risk of a flagrant breach of the prohibition of forced labour."

Read also: Swiss teachers expect too little of migrant children - study

The court said the "abuse and sexual assault are not sufficiently widespread to have any bearing on this assessment", adding that it did not feel that "anyone returning to Eritrea voluntarily faces a real risk of detention or any accompanying inhumane treatment".

The latest FAC ruling further increases the pressure on the around 9,400 Eritreans living in Switzerland on temporary residence permits.

In August last year, the St Gallen-based court ruled it was reasonable to return Eritrean citizens who had already previously performed military service to the African country as they were unlikely either to be required to re-join the military or to face other punishment.

In theory that ruling could lead to up to 3,200 Eritreans being deported.

The Federal Administrative Court had initially toughened its stance against Eritrean asylum seekers in February 2017 when it slammed shut an open-door policy toward Eritreans which had automatically granted them refugee status.

Switzerland currently has no treaty with Eritrea regarding the return of migrants but State Secretary for Migration Mario Gattiker said in April that this did not mean such returns were not possible.

Switzerland only has a returns treaty with every second country, he said, and while Eritrea does not accept the forced return of migrants, voluntary returns were possible, he told Switzerland’s Le Temps newspaper.

https://www.thelocal.ch/20180712/swiss-court-rules-eritreans-who-face-national-service-can-be-deported

תגוביות:

1.בלי בג״צ ובלי בצלם. כשבית המשפט מייצג את המדינה שלו ומגן על האזרחים שלה.

2.מדינה שפויה וחפצת חיים.

האם ההתפחויות האחרונות באריתריאה מקרבות את יציאת המסתננים מישראל? ביום שני בשבוע שעבר, מנהיגי אתיופיה ואריתריאה עשו צעד משמעותי לקראת פתרון אחד הסכסוכים הארוכים והמדממים ביותר ביבשת אפריקה, כאשר חתמו על הצהרה שמסיימת את מצב המלחמה בין שתי המדינות.

מועצת הביטחון של האו”ם פרסמה הודעה בה נאמר כי הצהרת השלום שחתמו אתיופיה ואריתריאה לאחר עשרים שנה כאויבות, “מייצגת התפתחות משמעותית בעלת השלכות חיוביות מרחיקות לכת על אזור קרן אפריקה ומעבר לו”.

המועצה שיבחה את ראש ממשלת אתיופיה אביי אחמד והנשיא האריתריאי איסאייס אפרווקי, והדגישה את מחויבותם לחדש את הקשרים הדיפולמטיים ולפתוח פרק חדש של שיתוף פעולה. בהודעה של ממשלת אתיופיה נאמר כי הוא מקבלת בצורה מלאה את ההסכם עם אריתריאה.

שתי המדינות ניהלו מלחמה בין השנים 1998 ל-2000 בעקבות סכסוך גבולות, בה נהרגו כשמונים אלף בני אדם. בשנת 2000 נחתם הסכם שלום, אך הוא מעולם לא כובד במלואו בשל מחלוקות בין שני הצדדים, והמתיחות בגבול נמשכה כל העת.

שיקום היחסים בין המדינות צפוי להמשך עוד זמן רב, וההערכה היא כי יביא לשיפור ניכר במצב הכלכלי בקרן אפריקה, כאשר הסכם השלום ייצור הזדמנויות עסקיות ומסחריות חדשות.

אין הצדקה להגנה הקבוצתית

ההתפתחות החיובית ביחסים בין אתיופיה לאריתריאה עלולה להיות גם בעלות השלכות דרמטיות על קבוצת המסתננים הגדולה שהגיעה מאריתריאה לישראל בשנים האחרונות. “עד כה, הסיבה העיקרית להגנה הקבוצתית לה זכו בישראל המסתננים האריתריאים הייתה גיוס החובה לצבא”, אומר ל’מידה’ יונתן יעקובוביץ’, מנהל הפעילות במרכז למדיניות הגירה ישראלית.

לדבריו, ההצדקה לגיוס חובה הייתה שאריתריאה היא מדינה בעלת אוכלוסייה קטנה של 5 מיליון איש, מול אתיופיה שהיא מעצמה של 100 מיליון איש. “אחרי שהסתיימה המלחמה בראשית המאה, אתיופיה לא כיבדה את הסכם הבוררות ואז אריתריאה תירצה את הצורך בגיוס חובה ארוך כדי הגן על עצמה מהתוקפנות האתיופית. ברגע שאין סכסוך אין כבר תרוץ רשמי להמשיך במדיניות של הגיוס”, הוא מסביר.

האם באמת יבטלו את הגיוס?

“אי אפשר לדעת מה יקרה. אריתריאה לא מסוגלת לקלוט חזרה את המאסה של המגרים שעזבו בבת אחת ולכן היא לא תשנה את המדיניות באופן מהיר. למרות שמדובר במשטר לא דמוקרטי וחד-מפלגתי הוא מאוד תלוי בתמיכה של הפזורה באירופה ובארה”ב וגם בישראל, כפי שראינו עם החגיגות של תומכי המשטר“.

יעקובוביץ’ ממשיך ואומר כי הפזורה האריתריאית תמכה עד היום במשטר בגלל הסכסוך עם אתיופיה, ובהעדר סכסוך הוא יהיה נתון ללחץ משמעותי מאוד להקל על תנאי הגיוס. “אפרווקי לא יוכל להמשיך כך לאורך זמן. לכן יש לקוות וגם ניתן לצפות שלהסכם יהיו משמעויות דרמטיות בכל הנוגע לסוגיית המסתננים בישראל, גם אם לא בטווח המיידי”.

על פי יעקובוביץ’, אם מבטלים את הגיוס לא תהיה יותר הצדקה להגנה קבוצתית. “זו עוד סיבה מדוע זו תהיה שגיאה מוחלטת לחזור כרגע למתווה האו”ם כפי שמסתמן שהממשלה חותרת לעשות”, הוא אומר.

באופן רשמי, הגיוס לצבא אריתריאה כלל גברים עד גיל 50 ונשים עד גיל 47. בפועל רוב הנשים משרתות בשירות לאומי והן משתחררות אם הן מתחתנות או מביאות ילדים. גם רווקות לרוב משתחררות בגיל 25-27. זמן השירות הממוצע הוא בין ארבע עד עשר שנים, אך הבעיה העיקרית שהוא לא קבוע מראש ויכול להשתנות כל הזמן.

יעקובוביץ’ מסכם ואומר: “מי שהוא תומך של המשטר לא נמצא בסכנה אם יחזור. עובדה שעד עכשיו חזרו לאריתריאה 3300 מסתננים מישראל. אין שום דיווח שקרה להם משהו, וברור שהם לא היו חוזרים אם היו חוששים לחייהם”.

שווייץ מגרשת חזרה לאריתריאה

בתוך כך, פסיקה חדשה של בית המשפט הפדרלי בשווייץ קובעת כי גירוש של מבקשי מקלט אריתריאים שנמלטו מהמדינה בשל חשש מהשירות הצבאי הכפוי הוא חוקי והגיוני.

הפסיקה השווייצרית הגיעה בעקבות מקרה בו מהגר אריתריאי ערער נגד ההחלטה לגרשו וטען כי היא עומד בפני גיוס לשירות צבאי במולדתו. במהלך הערעור נבחנה השאלה האם שירות צבאי במדינה האפריקאית הוא עילה לביטול צו הגירוש.

השופטים השווייצרים ציינו כי אמנם משך השירות בצבא האריתריאי אינו קבוע והתנאים בו אינם אידיאליים, אך הם אינם כה קשים כדי להפוך את הגירוש ללא חוקי. כמו כן נקבע כי העדויות על התעללות בשורות הצבא הן מינוריות ואינן מהוות עילה מספקת להגנה מגירוש.

עוד ציין בית המשפט כי בית הדין האירופאי לזכויות אדם (EHCR) אוסר על גירוש רק במקרים בהם יש יסוד סביר להאמין כי מתבצעת כפייה חמורה לגיוס, עילה שאינה מופסת במקרה של אריתריאה. ההחלטה פותחת למעשה את הדלת עבור גירוש של מהגרים אריתריאים שהגישו בקשה למקלט על בסיס הטענה שהם חוששים מגיוס לצבא.

פסיקה זו מצטרפת לסדרה של פסקי דין שנתן בית המשפט בשווייץ לפני כשנה, ובהם נקבע בין השאר כי אריתריאים שהשלימו את שירותם הצבאי בטרם נמלטו מהמדינה יכולים לחזור בבטחה לביתם. “לא מצאנו כי קיים איום על פגיעה בזכויות אדם”, כתבו השופטים. בפסיקה אחרת ביטל בית המשפט את ההגנה האוטומטית לה זכו אריתריאים עם הגיעם לשוויץ, לאחר שקיבל עדויות של מהגרים ששבו לביקור במולדתם ולא אונה להם כל רע.

“הם מסתננים”

לפני כחודש דיווחנו ב’מידה’ על בכיר בקהילת האריתראים בישראל שהודה כי ישנם אלפי מסתננים מאריתריאה השוהים בישראל, ואינם פליטים ולא זכאים להגנה ממדינת ישראל. אתקילטי אברהם, דובר בולט של הקהילה האריתראית, תועד כשהוא מכנה רבים מהאריתראים השוהים בארץ “מסתננים”.

לדברי אברהם, אריתראים רבים בישראל הינם תומכי משטרו הדיקטטורי של רודן אריתראה אסיס אפוורקי: “כולם משלמים כסף לדיקטטור, מחזקים את הדיקטטור… אנחנו נגד הדיקטטור”.

אתקליטי אף תקף בחריפות את חברי הקהילה האריתראית שהשתתפו בחגיגות יום העצמאות של אריתראה, בחסות השגרירות האריתראית: “אלה שחוגגים (הם) מסתננים, אני אחתום לך”. הנציג האריתריאי אף הביע תמיכתו בהפגנת תושבי דרום תל-אביב שקראו לממשלה להוציא את המסתננים מישראל. “אנחנו רוצים לחזק את ההפגנה שלכם”, אמר.

דבריו של אתקליטי קיבלו חיזוק מאריתראים נוספים השוהים בארץ. קיברום טוואלדה וודי אנו, מסתנן אריתראי, כינה בפוסט שפרסם בפייסבוק את תומכי המשטר האריתראי “פושעים”, קרא להחזירם לאריתראה והבהיר כי “הם מהגרי עבודה שלא מגיע להם להיות שניה אחת” בישראל.

https://mida.org.il/2018/07/15/%D7%94%D7%A7%D7%A5-%D7%9C%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%A3-%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%94-%D7%95%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%AA%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%94/

תגוביות:

1.כל הכבוד לאתר “מידה”. לקחתם משימה כבדה וקשה לסקר את האירועים החשובים בנושא הכאוב “הונאת הפליטים”. אני מתפלא שהעיתון “ישראל היום” עדיין לא השתחרר לגמרי מהקיבעון של ההנהלה הישנה וחלק מהחדשות בנושא לא מגיעות לציבור.

"בכנסת זה סוג של קרב". אביטל שטרנברג בוועדת הפנים צייץ

משרד המשפטים מסרב למסור את יומן הפגישות של ראש תחום ייעוץ במשרד המשפטים, עורכת הדין אביטל שטרנברג, החברה בצוות בראשו עומדת המשנה ליועמ”ש דינה זילבר ועוסק בין השאר בפן המשפטי של סוגיית המסתננים.

הבקשה לעיין ביומנה של שטרנברג הוגשה כבר בחודש אוגוסט, על ידי עמותת ‘עוטף תחנה מרכזית’ וארגון ‘לביא’.

במשרד המשפטים עיכבו את תשובתם במשך ארבעה חודשים, עד שהואילו להודיע אתמול (ראשון) כי היומנים לא יימסרו. ה’נימוק’ של המשרד להסתרת היומן: שטרנברג אינה נושאת בתפקיד בכיר מספיק על מנת שהציבור יזכה לדעת עם אילו גורמים היא נפגשת במסגרת עבודתה הציבורית.

נימוק זה נשמע תמוה במיוחד כאשר מביאים בחשבון את העובדה כי בהופעותיה בכנסת שטרנברג דווקא מוגדרת “ממונה בכירה” במשרד המשפטים. נימוק נוסף אותו הציגו במשרד המשפטים לסירוב לחשוף את יומניה של שטרנברג הוא כי מדובר במידע אשר “אין לו נגיעה או חשיבות לציבור“.

חשוב לציין כי בחוק חופש המידע לא קיים סייג המאפשר לא למסור מידע על בסיס ‘בכירותם’ של עובדי הציבור, והוא קובע כי “לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית”. למרות זאת נראה כי במשרד המשפטים לקחו לעצמם את המנדט להכריע עבור הציבור מה חשוב לו לדעת, ואיזה מידע צריך להסתיר ממנו.

מייצגת את המסתננים

הבקשה לחשיפת היומנים הוגשה לאחר הופעתה של שטרנברג בוועדת הפנים של הכנסת בחודש יולי האחרון, בדיון על החזרת המסתננים מאריתריאה למולדתם בעקבות הסכם השלום שנחתם עם אתיופיה.

במהלך הדיון, עליו דיווחנו בהרחבה ב’מידה’, השמיעה שטרנברג אמירות הסותרות באופן מובהק את עמדתה של שרת המשפטים איילת שקד – זאת על אף ששטרנברג הופיעה בוועדה כנציגת השרה והמשרד.

במהלך הדיון הפליאה שטרנברג במתן תשובות סתומות מהן ניכר כי אינה ששה לקדם את מדיניות הוצאת המסתננים מהארץ.

“אין לי כרגע מה להוסיף” ו”בוחנים” – אלו היו מקצת התגובות של שטרנברג ליו”ר וועדת הפנים, ח”כ יואב קיש, כאשר ניסה לחלץ מידע בנוגע לפעולות שנעשות על ידי משרד המשפטים כדי לקדם מדיניות בנושא המסתננים.

בין השאר הודתה שטרנברג בדיון כי במשרד המשפטים לא נוקטים יוזמה וממתינים למדינות אחרות בעולם על מנת לקדם החזרת המסתננים לאריתראה: “אין שום מדינה אחרת שמרחיקה לאריתריאה. בעניינים האלה יש משקל למשפט הבינלאומי ואנחנו מסתכלים מה קורה בעולם”, אמרה.

כאשר יו”ר הוועדה קיש התעקש ותהה מדוע לישראל אין מדיניות עצמאית בנושא, התחמקה שטרנברג ממתן תשובה עניינית והעבירה את הכדור למשרד הפנים.

בדבריה של שטרנברג ניכרו כאמור גם סתירות מהותיות לעומת עמדתה של שרת המשפטים. כך לדוגמא טענה שטרנברג כי “הגיוס לצבא הוא לא העילה היחידה למדיניות אי-ההרחקה. אריתריאה היא מדינה מורכבת עם בעיות גדולות לכן יש מדיניות אי הרחקה זמנית כוללת”. דברים אלו מנוגדים לדבריה של שקד יום קודם לכן, לפיהם המדינה תפעל להחזרת המסתננים לאריתריאה מיד עם ביטול חובת הגיוס במדינה.

בסיום הדיון אף נצפתה שטרנברג, כאמור עובדת מדינה שאמורה לשרת את הציבור הישראלי, משוחחת ארוכות דווקא עם נציגים מארגוני שמאל קיצוני במימון זר המסייעים למסתננים, כמו גם עם קרן מיכאלי, נציגת נציבות האו”ם לפליטים.

אין שקיפות

ימים ספורים לאחר הדיון בכנסת הגישה עמותת ‘עוטף תחנה מרכזית’ את הבקשה לקבל לידיה ממשרד המשפטים את יומני הפגישות של שטרנברג בשנה החולפת.

על פי החוק, המידע צריך להימסר בתום 30 יום, ואכן כעבור כחודש נשלחה תגובה ראשונה בה נכתב כי במשרד מקיימים “היוועצות בדבר חובת מסירת המידע המבוקש”.

במשרד המשפטים טענו כי הם זקוקים לזמן נוסף “על מנת לקבל החלטה עקרונית בנושא זה והן על מנת לגבש עמדתנו הפרטנית”.

אך גם תקופת הזמן הזו לא הספיקה כדי לברר את “הסוגיה העקרונית” המורכבת, ולפני כחודש הודיעה מנכ”לית משרד המשפטים אמי פלמור בצעד חריג על הארכה של חודש נוסף במתן התשובה, לצורך “גיבוש עמדתנו הסופית”.

במשרד ציינו כי הם עושים “את מלוא המאמצים על מנת להשיבכם בהקדם”, אך רק אתמול (ראשון), ארבעה חודשים מיום הגשת הבקשה ובמועד האחרון בהחלט שמתיר החוק, הואילו במשרד למסור תשובתם כי “לא נוכל להיעתר לבקשה”.

אביטל שטרנברג (מימין) עם נציגות נציבות האו”ם לפליטים

עוד נכתב בתשובת המשרד כי מסירת יומני הפגישות של שטרנברג “עלולה לגרום ל’אפקט מצנן’ על עובדי הרשות לנהל את יומנם באופן מפורט שיסייע לעבודתם ובכך לפגוע, הלכה למעשה, בעבודת הרשות הציבורית”.

במילים אחרות, שקיפות זה נחמד, אבל לא בשבילנו, עובדי הציבור שמופקדים על ביצוע המדיניות בסוגיות הבוערות ביותר לחברה הישראלית, אך אינם נושאים בשום אחריות למעשיהם.

אם שטרנברג נוהגת למשל להיפגש למשל רק עם עמותות שמאל המסייעות למסתננים הלא-החוקיים, במקום עם נציגי דרום תל-אביב הנרמסים תחת עול המסתננים – במשרד המשפטים לא רוצים שתדעו על כך. בעולמם ההפוך, מתן דין וחשבון לאזרחים המשלמים את משכורתם מהווה “פגיעה בעבודת הרשות הציבורית”.

סתירה עצמית

במשרד המשפטים מתרצים כאמור את הסתרת יומני הפגישות של שטרנברג בכך שהיא אינה נושאת בתפקיד בכיר מספיק. במשרד מודים אמנם כי שטרנברג “נושאת משרה מקצועית בכירה”, אך באותה נשימה ממהרים לציין כי היא “אינה נמנית עם הסגל הניהולי הבכיר של המשרד”.

אך עמדה זו אינה מתיישבת עם התבטאויות עבר של בכירים במשרד המשפטים ושל שטרנברג עצמה ביחס למידת הדומיננטיות שלה. מדבריהם של אנשי משרד המשפטים עצמם עולה כי שטרנברג אינה עוד עורכת דין במשרד, אלא דמות מרכזית ובעלת יכולת השפעה אדירה על עיצוב המדיניות של מדינת ישראל בנושאים הקריטיים ביותר לאזרחיה, בכלל זה סוגיית המסתננים.

כך למשל, בכתבה ב’דה-מרקר’ מחודש פברואר 2015 תוארה שטרנברג, החברה בצוות ייעוץ וחקיקה שתפקידו מתן חוות דעת למשרדי הממשלה, כאחת מ”עורכי הדין שמשפיעים על הנושאים הכי רגישים בחברה הישראלית”.

“המחלקה מעורבת עד הצוואר בליווי המשפטי של העשייה הציבורית הבוערת ביותר“, התגאתה הבוסית של שטרנברג, דינה זילבר בפועלה.

לדברי זילבר, “אין שום תהליך משמעותי שקרה בציבוריות הישראלית בשנים האחרונות, לא משנה באיזה נושא – בין אם זה ההתנתקות ובין אם המלחמה, קידום של פרויקטים של שלום, גדר ההפרדה והגירה – בלי שהמערך המשפטי עיצב אותו, ייצר אותו, איפשר אותו וערך בו התאמות, כך שהמשפטנים הם שותפים מתמידים לעניין הזה”.

זילבר אף ציינה כי “בעתות חירום קובעי המדיניות לא זזים בלי ייעוץ משפטי — וטוב שכך”.

“בכנסת אין כללים, זה קרב חופשי”

שטרנברג, שהתמחתה בבית המשפט העליון וסיימה תואר שני באוניברסיטת סטנפורד, היא בוגרת קרן ‘וקסנר’, המממנת לימודים יוקרתיים בארה”ב לבכירים בשירות המדינה, ברוח השמאל הפרוגרסיבי.

כפי שחשפנו ב’מידה’, המשתתפים בתכנית וקסנר לומדים בין השאר כי על אף שהם פקידים בלתי נבחרים, תפקידם לאכוף את תפיסת עולמם על “בעלי הסמכות”, קרי על נבחרי הציבור.

בין בוגרי הקרן ניתן למצוא בכירים בעבר ובהווה בקרן לישראל חדשה ובארגוני שמאל קיצוני נוספים, כמו גם את שופט העליון עוזי פוגלמן והרמטכ”ל המיועד אביב כוכבי.

התנהלותה של שטרנברג בדיון בכנסת אינה מפתיעה גם לאור אמירותיה בעבר על תפיסתה את תפקידה כלפי הציבור וחברי הכנסת. “את ההופעה בכנסת אני מדמה לתחום אומנויות הלחימה, שממנו אני מגיעה. אני שנים בתחום הקראטה”, סיפרה באותו ראיון ל’דה מרקר’.

“בעוד שההופעה בבית המשפט היא אכילה עם סכין ומזלג ועם מפית על הצווארון, בכנסת אין כללים. זה סוג של קרב חופשי. אתה חייב לאלתר כל הזמן, אתה חייב להיות יצירתי — ואתה חייב לייצר פתרונות שיביאו לתוצר שהוא נכון מבחינה מקצועית”.

עוד מציינת שטרנברג כי לעתים חברי הכנסת לא מקבלים את עמדותיה המשפטיות, אך לדבריה “איפשרו לי להיהרג עליהן, וכשהסתכלתי על עצמי בבוקר בראי ידעתי שעשיתי כל מה שיכולתי כדי לקדם אותן. האפשרות להילחם עד טיפת הדם האחרונה ממתנת את המשברים”.

“מרחיקים מידע חשוב”

במשרד המשפטים נוהגים להתגאות בימים כתיקונם בהיותו מופת של שקיפות.

במשרד פועלת היחידה הממשלתית לחופש המידע, אשר אמורה “לפעול ​ לקידום שקיפות תורמת וחופש מידע אפקטיבי”. בין תפקידי היחידה כפי שהוגדרו בחוק נמצאים: “הגברת כמות ואיכות המידע שיפורסם לציבור באופן יזום”. ביחידה מתגאים בכך ש”שקיפות היא מקצוע!” ואף מתחזקים דף פייסבוק פעיל בו מוצגות בקשות חופש מידע שונות.

גם בתשובה לבקשת חופש המידע של ‘עוטף תחנה מרכזית’ נכתב כי “כידוע, במשרד המשפטים נמסרים באופן תדיר יומני הסגל הבכיר במשרד בכלל, ובייעוץ המשפטי לממשלה בפרט, וביניהם היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה והמשנים ליועץ המשפטי לממשלה”.

אך מדובר בתשובה שאינה מדויקת, בלשון המעטה.

רק לאחרונה דרשו במשרד סכום מופרז של 6,180 עבור חשיפת יומניהם של בכירי המשרד, בכלל זה היועמ”ש אביחי מנדלבליט והמשנה דינה זילבר, במענה לבקשה שהוגשה על ידי ‘התנועה למשילות ודמוקרטיה’. לטענת התנועה, הסכום המופרז שדרש משרד המשפטים מעיד על כך שמוסד היועץ המשפטי לממשלה “מנסה להרחיק מאיתנו מידע חשוב. נזכיר שהנחייה מפורשת של היועץ המשפטי מחייבת שרים ורה”מ לחשוף את יומניהם. וזה מה שקורה כשמבקשים מהיועצים לעמוד באותן דרישות”.

בפברואר האחרון פורסם ב’מקור ראשון’ כי במשרד המשפטים מחקו שמות של עיתונאים מיומנה של ציפי לבני, עת כיהנה כשרת המשפטים. מסירת היומנים התעכבה במשך שבעה חודשים, אך גם לאחר שהגיע המידע לבסוף התברר כי רשימת העיתונאים עמם נפגשה לבני אינה קיימת. במשרד המשפטים הסבירו כי המחיקה נעשתה בעקבות “התנגדות ממספר גורמי תקשורת על פרסום פגישותיהם”.

ב’עוטף תחנה מרכזית’ ובארגון ‘לביא’ לא מתכוונים לוותר ובעקבות סיכול החשיפה מצד משרד המשפטים שוקלים להגיש בקשה נוספת לקבלת היומנים. לא מן הנמנע כי הנושא יגיע לפתחו של בית המשפט.

תגובות

ממשרד המשפטים נמסר: “ראשית נבקש להבהיר, כי מנכ”לית משרד המשפטים ממונה על האחראית לחופש המידע במשרד ומכאן נובעת מעורבותה האישית ומעורבות צוות לשכתה בטיפול בבקשות חופש המידע כעניין שבשגרה. במקרה דנן, כפי שנמסר למבקשים, העמדה המשפטית של הייעוץ המשפטי במשרד היא כי התקיימו עילות בגינן לא נמסר היומן המלא של עובדי המשרד שאינם נמנים על סגל ההנהלה הבכיר. יחד עם זאת, הוסבר כי במקרים בהם לשיטת הפונים יש עניין ציבורי בגילוי עניין מסוים ביומן, ניתן יהיה לפנות למשרד והבקשה תיבחן כמקובל”.

מעמותת ‘עוטף תחנה המרכזית’ נמסר: “את המילים שאביטל שטרנברג חסכה בוועדת הפנים היא בזבזה לאחר הדיון בהסתודדות עם נציגות האו”ם וארגוני השמאל. הזמן הממושך שלקח למשרד המשפטים כדי להשיב לבקשה, ההתערבויות החריגות של מנכ”לית המשרד, והסירוב למסור את היומן – כל אלו מעלים חשש כבד כי נפלו פגמים בהתנהלותה של גברת שטרנברג וכי יש לה מה להסתיר.

התפקיד של עובדי השירות הציבורי, ובכללם פקידי משרד המשפטים, אינו למלא את מקומה של הממשלה אלא ליישם את מדיניותה. עמותת ‘עוטף תחנה מרכזית’ תשקול את צעדיה”.

https://mida.org.il/2018/12/03/%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%9D-%D7%9E%D7%A1%D7%AA%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D/

תגוביות:

1.איך מאפשרים התנהלות כזו של פקיד ממשלתי? איך המדינה מאפשרת לה לייצג בעקיפין את דעותיה הפרטיות עם אג'נדה שעומדת בניגוד לעמדת הממשלה ולנציגיה?

2.שרת המשפטים היא מגינת הגיס החמישי המשפטי שרומסת את מדינת היהודים, והתקשורת עוזרת לה להסתיר את זה. כבר יותר מ–3 שנים במשרד המשפטים ובג”צ חזק יותר מתמיד, החלטות השופטים מסנדלות את מדיניות הממשלה וכל המינויים של השמאלנים במשרד נותרו בתפקידיהם, ביניהם המנכ”ל אמי פלמור.

השרה רק מדברת, אבל בפועל מחפה על החונטה. מילא לא עושה כלום נגד עמותות השמאל, מחסלת את הביקורת על הפרקליטות על ידי סילוק השופטת הילה גרסטל מתפקיד מבקרת הפרקליטות וקיצוץ בסמכויות מבקר הפרקליטות, בורחת לחו”ל בהצבעה על פסקת ההתגברות ולא מגרשת מסתננים לאריתריאה, אבל גם מצביעה בבחירות לרשויות המקומיות לחולדאי תומך המסתננים, שותקת כשהדיין פשיטיצקי מודח עקב פסיקתו לגירוש מסתננים ומגנה על השופטת פוזננסקי (“תעשו פרצוף מופתע”) ועל אפי נווה (יו”ר לשכת עוה”ד). העיקר שבינתיים בנתה וילה בצפון תל אביב, ליד הווילות של בוז’י הרצוג, יאיר לפיד וציפי לבני. יקירת הגיס.

3.DEEP STATE

4.תשובה חצופה ומקוממת של דוברות הפרקליטות (למה אין שם של הדובר\ת?!)…. “אין לו נגיעה או חשיבות לציבור“ – כאשר משלמי המשכורת לעובד המדינה ובוחרים טרחו לבקש את המידע, אז יש לו חשיבות ולא הנשאל הוא זה שיקבע מה מעניין או מהותי ומה בגדר זוטי דברים. כדי שלא יבוא כל בר בי רב ויבקש נקבעה אגרה (מופרכת). “אינה נמנית עם הסגל הניהולי הבכיר של המשרד” – זה בכלל קישקוש, כי החוק לא מתייחס לדרג או תפקיד בשירות המדינה, ועקרונית זה עשוי להיות גם לגבי מחלקי התה בפרקליטות.

הקול הזר

כוחם של הפליטים והעובדים הזרים בדרום תל־אביב שווה מנדט אחד בקלפי • "אני מתכוון להצביע ולקבוע מי ינהל את העיר שלי", אומר פטריק מקונגו

בדרך לקלפי: בין המצביעים שיכריעו מי יוביל את תל־אביב־יפו בחמש השנים הקרובות יהיו גם לא מעט פליטים ועובדים זרים מדרום תל־אביב שלהם זכות הצבעה מתוקף היותם תושבים ארעיים או תושבי קבע.

קשה לאמוד את מספר המצביעים, אבל על פי ההערכות מדובר בכ־4,000 בעלי זכות הצבעה, כמות השווה ליותר ממנדט במועצת העיר. בסיעתו של אסף הראל מוצבת הפעילה החברתית שולה קשת במקום השני. היא מוכרת היטב כמתנגדת לגירוש וקיימה חוגי בית באזור בו חיזרו גם מועמדים נוספים אחרי קולות הזרים. בשונה ממערכות בחירות אחרות, הפעם, כשסכנת הגירוש מרחפת, ניכר כי חשוב לזרים לצאת ולהצביע.

פטריק קאפויה, שהגיע מקונגו ב־2004, הוא פעיל נמרץ בבחירות המוניציפליות. "אני רוצה שישמעו את הקול שלי", הוא אומר. "אני חושב שנכון שאקח חלק במערכת שלבסוף בוחרת מי ינהל את העיר שלי. חשוב לי שהילדים פה יקבלו חינוך טוב. שילמדו בחוגים ושילמדו את התרבויות של כולם. חשוב לשאוף לפחות התנגשות בין הישראלים לזרים ולחיות יחד באחווה".

תרזה רודריגז מקולומביה כבר נמצאת בישראל שלושה עשורים לסירוגין. "אני מאוד אוהבת את ישראל ואת תל־אביב ולכן ברור שאצא להצביע", היא אומרת. "אצטרף לשולה קשת כי אני יודעת שהיא בעד התושבים פה. חשוב לי שתהיה יותר אבטחה בתחנה vמרכזית ועזרה לילדים ולבני נוער שלא יסתובבו ברחובות".

מוחמד מוחמד ויעקב עבדול קארים הגיעו לפני עשור מסודן. שניהם יתייצבו בקלפיות. "צריך לשפר את התנאים שלנו", גורס מוחמד, "שייתנו לנו מה שמגיע לנו. שיסייעו בעבודות ובמגורים ראויים. כמובן גם עניין הגירוש הוא מהותי". מוחמד החליט להצביע לאסף הראל, יעקב ייתן את קולו לראש העיר רון חולדאי. "חשוב לי לדעת שיעשו בשביל דרום תל־אביב", הוא מסביר.

יש גם מי שמתנגד להתייצבות הפליטים בקלפיות. חברת המועצה סוזי כהן־צמח אמרה: "אנחנו יודעים מי בונה על הכוח של המסתננים כדי להיכנס למועצה ולשפוך את כל כספי הארנונה שלנו על בתי ספר וגנים למסתננים בלבד".

https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-5382606,00.html

"לא תאמינו: הבוקר מצאתי בתיבת הדואר שלי הודעה משר הפנים אריה דרעי הקוראת לי לבוא להצביע בבחירות המוניציפליות הקרובות", כתב מוטסים עלי, אחד ממנהיגי הקהילה הסודאנית והאפריקנית בישראל, בעמוד הפייסבוק שלו בשבוע שעבר. "זו תהיה הפעם הראשונה בחיי שבה אני מצביע... למישהו יש המלצות בהרצליה?" הוא סיים.

הודעה נרגשת זו, מפי מי שהוביל פעולות רבות במחאת המסתננים נגד מדיניות ההגירה של ישראל ונחשב במובנים רבים ל"פנים" של המסתננים בתקשורת בישראל ובעולם, חושפת תופעה שרבים אינם מודעים לה.

חלק מהמסתננים והעובדים הזרים המקבלים מעמד בישראל מסיבות שונות, מקבלים גם את הזכות להצביע בבחירות המקומיות, דבר ההופך אוכלוסייה זו לפוטנציאל אלקטורלי לא מבוטל.

על פי ההערכות, כיום יש בישראל יותר מ־6,000 זרים המחזיקים באשרת תושב מסוג א5, המקנה בין היתר זכות להצביע בבחירות המוניציפליות.

כ־4,000 מהם הם עובדים זרים שקיבלו מעמד בעקבות ילדיהם; כמו כן, יש כ־1,400 דארפורים שקיבלו מעמד על פי החלטות ממשלה במשך השנים, ועוד כמה מאות שקיבלו מעמד זה על פי החלטות בתי הדין לעררים או כבני זוג של אזרחים ישראלים.

בהנחה סבירה שלפחות מחצית מבעלי המעמד הזה מתגוררים בתל אביב, ובהינתן שיעור ההצבעה בבחירות המוניציפליות האחרונות, קבוצה זו יכולה להגיע
לכ־4-3 אחוזים מכלל המצביעים. לא גיים צ'יינג'ר, אבל גם לא מספר מבוטל. באם תחליט הממשלה להעניק מעמד ל־3,000 יוצאי דארפור נוספים, למשל, המספרים יגדלו במהירות.

אין זה פלא, אם כך, שחלק מהמתמודדים בתל אביב כבר מטפחים את הפוטנציאל האלקטורלי החדש. בשבועות האחרונים פועלת בקדחתנות סיעת "אנחנו העיר", בראשות אסף הראל, בקרב ריכוזי זרים בשכונות דרום תל אביב.

ב־21 באוקטובר, למשל, התקיים חוג בית עם הקהילה הקונגולזית, שבו על פי האמור בעמודי הפייסבוק של פעילי הרשימה "שמענו משולה קשת על מאבק משותף ועל העתיד שאפשר לבנות פה בדרום תל אביב, ומאמיר בדראן (בצרפתית שוטפת) על יפו ותל אביב כבית לכל התושבות והתושבים". באירוע נאמה גם מועמדת "אנחנו העיר" למועצת העירייה, מריה ג'וזה, "פעילה ומנהיגה בקהילה הקונגולזית".

ב־18 באוקטובר קיימו אנשי הרשימה חוג בית נוסף שתואר כ"חוג בית מ־ד־הים עם מהגרות עבודה מהפיליפינים, מהודו ומקולומביה, עשרות מנהיגות, גיבורות ופעילות מופלאות, כל אחת בזכות עצמה".

ב־15 באוקטובר התקיים חוג בית דומה בקהילה הסודאנית בשכונת נווה שאנן.

גם שם שולה קשת, נציגת דרום תל אביב ברשימה, הובילה את האירוע ודיברה על "המאבק בגירוש, ועל עתיד משותף של תקווה ושוויון". אליה חבר טוגוד עומר אדם ש"מוסיף תרגום סימולטני לערבית, למתקשים בעברית".

לא רק הרשימות הפוליטיות מתעוררות, אלא גם העמותות. הארגון ללא מטרות רווח HIAS, למשל, המסייע לפליטים, הוציא סרטון שמסביר כיצד בעלי מעמד א5 יכולים לממש את זכות ההצבעה. בסרטון, פעיל הארגון סיפק הסברים בעברית, ונציג הקהילה הסודאנית תרגם לערבית.

ההתעוררות האלקטורלית באוכלוסייה הזרה מעוררת דאגה בקרב פעילי השכונות, ומהווה לדבריהם סימן מטריד. "אם כוונת השמאל להעניק לכולם מעמד תתממש, תהיה לזה השפעה דרמטית. אתם מבינים למה השמאל מלטף מסתננים? הם צריכים אותם בבחירות".

מעמותת "עוטף תחנה מרכזית" נמסר: "הענקת מעמד וזכות הצבעה לאלפי מסתננים תביא למצב שבו הם קובעים כיצד תתנהל העיר וכיצד תיראה השכונה. זו מכה אנושה נוספת לתושבי דרום ת"א והשכונות. יש לפתוח במבצע להחזרת הדרפורים לארצם, בדיוק כפי שעושות מדינות אירופה ונציבות האו"ם".

היועצים המקומיים

הרבה תגובות הגיעו בעקבות הטור בשבוע שעבר - שעסק בברית המשונה בין מפלגת יש עתיד לקבוצות הקשורות לקרן החדשה לישראל בבחירות המקומיות.

חשוב לחדד: מי שפועל לקידום הקבוצות החילוניות אינו ארגון "ישראל חופשית" בעצמו, אלא קבוצת ארגונים הפועלים במשולב ב"פורום ערים חופשיות", שהוקם על ידי הקרן החדשה לישראל ושתי"ל. בעמוד הבית של הפורום מופיע באנר רחב עם הכיתוב "בבחירות ב־30.10.2018 הבחירה שלי - עיר חופשית", ולצידו מפה אינטראקטיבית הכוללת רשימת קבוצות חילוניות הפועלות בערים, שחלקן מריצות רשימות מוניציפליות.

על פי האמור באתר הפורום, שותפים לפורום ארגונים נתמכי הקרן כמו "ישראל חופשית", "חידוש", "המרכז הרפורמי לדת ומדינה"; ו"הפורום החילוני", שנכון לשנת 2017 לא קיבל תרומות. ב"ישראל חופשית" טוענים שהם לא פועלים לקדם מועמדים בבחירות המקומיות, וכי השתתפותם בפורום היא על תקן יועצים בלבד.

כמו כן, נחשפתי לתופעה מעניינת ביותר. פעילים מקבוצות הרצליה חופשית וגבעתיים חופשית הופתעו לקרוא כאן שהם נכללים ברשימות המופיעות באתר פורום ערים חופשיות.

לטענתם, הם מעולם לא עמדו בקשר עם ישראל חופשית, שתי"ל או הקרן החדשה לישראל - ובהרצליה חופשית אף מוחים על כך שההתארגנות שלהם מזוהה עם השמאל הקיצוני.

כשפנינו על כך לקרן החדשה לישראל נמסר לנו כי "חברים ב'הרצליה חופשית' ו'גבעתיים חופשית' בהחלט היו חלק מפורום ערים חופשיות שמפעילה הקרן החדשה לישראל ושתי"ל, ונועד להעניק ליווי לפעילים הנלחמים בעירם למען חופש דת וחופש מדת".

כמו כן, ביקשו בקרן להבהיר כי "לרשימות המוניציפליות שרצות תחת השם 'חופשית' אין כל קשר לעמותת 'ישראל חופשית', והשם שבו הן משתמשות מייצג קבוצות והתארגנויות מקומיות של תושבים. יתרה מכך, לקרן החדשה לישראל או לשתי"ל אין קשר לרשימות פוליטיות כלשהן".

צאו להצביע

אחד הגורמים הכי קריטיים במערכות בחירות שרבים נוטים לשכוח הוא שיעור ההצבעה. זה לא משנה כמה תומכים יש לך בעיר, אלא כמה מהם מטריחים את עצמם לצאת מהבית ולהגיע לקלפיות. אחת הבעיות ברשויות המקומיות הוא שיעור הצבעה נמוך מאוד.

הממוצע הארצי בבחירות הקודמות היה 51 אחוז, כאשר ערים מרכזיות כמו תל אביב, חיפה וחולון רשמו שיעור נמוך במיוחד - סביב ה־30 אחוז, דבר שנתן כוח לא פרופורציונלי לקבוצות מגובשות שהגיעו לקלפיות בשיעורים גבוהים.

https://www.israelhayom.co.il/article/602371

תגוביות:

1.מסתננים עם זכות הצבעה. זהו זה. אפשר לסגור את הבסטה והשאחרון יכבה את האור.

2.זה הכל תוצאה של תמיכה ובחישה של השמאל ההרסני ובג"צ ומערכת המשפט הרוצה לבטל את מדינת היהודים.

3.מדינה של חולי נפש שממש רוצים לעשות לתושבי השכונות וידוא הריגה...
המסתננים חייבים לעוף מכאן. מקבלים תעודות זהות ואשרות רק בגלל הילדים.
אלי ישי צדק שאמר ילד ויזה.

4.מתושבי דרום תל אביב היהודים מתעלמים בזמן שהמסתננים האפריקאים מקבלים הטבות כספיות, גני ילדים, שירותי בריאות ועכשיו גם זכות הצבעה.

כבר אין מילים.

5.דרעי ביד אחת כאילו מנסה לגרש אותם וביד שניה מחבק אותם הצבוע.

6.זה כל כך ברור למה הסמולנים עסוקים בייבוא בוחרים חדשים. ממש כמו באירופה.

7.מוטסים עלי מאוד עסוק בלהסתובב בעולם ולטנף על מדינת ישראל, בכל דרך אפשרית ועל כל במה אפשרית...למה הוא צריך לחיות בישראל בכלל? יש לו מדינה משלו!

8.תודה לבג"צ.

9.עכשיו הבנתם מדוע רון החולדה מעודד הסתננות מאפריקה - אלו הבוחרים שלו. גם באמריקה השמאל מעודד הגירה בלתי חוקית מפני שאלו הופכים חוקיים ואוטומטית מצביעים לשמאל. בלי עבריינים - אין שמאל ויהיה שלום.

10.מסתמן שבקרוב בג״צ והשותפים שלו לקואליציה - הפולשים המוסלמים
יגרשו את היהודים ממדינת היהודים.

11.השמאל האשכנזי החילוני יביא חורבן.

12.הפושעים הארורים הם לא פליטים הם מהגרי עבודה!

הפושעים עוברים 3 מדינות כדי להגיע לישראל כי כאן משלמים להם יותר טוב השמאלנים ודואגים להם שיקבלו עבודה + זכויות רווחה + מקום לחיות בו + חינוך חינם + ביטוח בריאות חינם + תמיכה מהלוביסטים של קבוצות של צדק חברתי + זכות מחאה, אהדה מהתקשורת + תעודת הגנת מהגרים מטעם האו"ם + זכות למחות על כך שאינך מקבל יחס נאות; ואם יש לך ילד-אתה מקבל אזרחות.

באירופה האנטישמית בלי לפזר כספים ובלי הצגות מסלקים ישירות למדינות הארורות שלהם ולא דרך מדינה שלישית. מה זה ההמצאה הזאת בכלל? הפוחז אם רוצה יכול לעקוף בלי חוקים נוספים!

שהפושעים יבקשו מהמדינות הארורות שלהם שיתנו להם לחיות, לא מהעם היהודי. גם אנחנו רוצים לחיות כמו בני אדם!

דרום ת"א מוצף בהודים, באתיופים ברוסים שאינם יהודים ובפושעים הזרים ובבני הבליעל. חייבים לטהר את המדינה ולייהד אותה!

מיום ליום הפשע והאלימות של החלאות גוברים והממשלה עיוורת והרבה מאוד מהפשעים שלהם לא מפורסמים בתקשורת השמאלנית העלובה!

13.סמולני הפרקליטות בכוונת מכוון מתרשלים בעבודתם. אוייבים מבפנים!

14.יום יבוא וסודני יהיה ראש עיר תל אביב - סדום והנה זה מתקרב.

15.בקרוב לא רק הנגב, הגליל והמשולש יהיו מוסלמים - גם תל אביב.

מתחת לרדאר הציבורי פרסם לאחרונה ד"ר עמרי בן-צבי מאמר הקורא להכיר בזרים השוהים בישראל כחלק מ"הקהילה החוקתית" הישראלית • מה שחריג כאן הוא שהכותב הוא הרפרנט האחראי על תחום האוכלוסין וההגירה בייעוץ המשפטי לממשלה, ומאמרו מספק לנו אשנב לעמדותיו האישיות

לצד הביקורת הציבורית המוצדקת שהושמעה על פסק דינו של בג"צ אשר ביטל לאחרונה את חוק הפיקדון, החוק היחיד שנותר בארסנל המדינה לתמרץ מסתננים לעזוב את ישראל, חשוב לשרטט את מפת ההשפעה של ביטול החוק על המדיניות בשלמותה.

מתחת לרדאר הציבורי פרסם לאחרונה ד"ר עמרי בן-צבי מאמר אקדמי אשר קורא להכיר בזרים השוהים בישראל כחלק מ"הקהילה החוקתית" הישראלית ולהעניק להם, עקרונית, את מלוא זכויות היסוד גם אם הסתננו לכאן בניגוד לדין וללא הצדקה.

התרגלנו כבר לדרישות מישראל לאמץ סטנדרטים שלא נוהגים בשום מקום אחר אבל מה שחריג כאן הוא שהכותב אינו פעיל בעמותה למען המסתננים, אלא הרפרנט האחראי על תחום האוכלוסין וההגירה בייעוץ המשפטי לממשלה, ומאמרו מספק לנו אשנב לעמדותיו האישיות.

תפקידם של אנשי הייעוץ המשפטי לממשלה הוא הדרכת משרדי הממשלה ביישום החוק ובהטמעה משפטית של המדיניות שקובעים נבחרי הציבור.

כך דמוקרטיה מתפקדת: נבחרי הציבור מחוקקים וקובעים מדיניות ועובדי המדינה מיישמים.

אכן, תיאוריה נאה.

אך המאמר מזכה אותנו בהצצה אל מאחורי הפרגוד. עובד מדינה אשר אמון על יישום מדיניות ההגירה של ממשלת ישראל, מפרסם במקביל מאמר בעל השלכות מרחיקות לכת אשר מבקש להכיר בחובה קונספטואלית של מדינת הלאום היהודית כלפי מין ההומו-סאפיינס בכללותו והכל תוך התעלמות מן החוק וממדיניותם של נבחרי הציבור וערעור על מושג הריבונות.

המאמר קורא להכרה חוקתית בזכויותיהם של שוהים בלתי-חוקיים אשר שוהים במדינה פרקי זמן ארוכים וזאת אף אם המדינה חפצה בהרחקתם.

מוצגת בו התזה כאילו לכל בני האדם על פני כדור הארץ יש בעלות שווה כלפי המשאבים הבסיסיים בו וישראל, ככל המדינות, היא אך ורק "נאמן" שרירותי, מטעם האנושות, המופקד על זכויותיהם של השוהים בשטחה.

אומנם המאמר מציע להבחין בין השוהים בישראל לזמן קצר של עד כמה חודשים לבין השוהים פרק זמן ממושך יותר, כאשר לראשונים יוענקו זכויות שאינן תלויות במשך השהייה ולאחרונים תוענקנה כל זכויות היסוד באשר הן. אך בן-צבי מתעלם מהעובדה שהשוהים הבלתי חוקיים הם, ובכן, בלתי חוקיים.

הוא פוטר את עצמו מן האחריות על ההשלכות מרחיקות הלכת של דבריו בכך שהוא דן במישור ה"חוקתי" בלבד ועל השופטים מוטלת האחריות לבחון את המידתיות של הפגיעה בזכויותיהם של הזרים בכל מקרה לגופו.

עמדות רדיקליות אלה אינן נותרות במישור ה"חופש האקדמי", אלא מונחלות לעובדי משרד המשפטים.

על פי יומנה של דינה זילבר ניתן להיווכח כי ביום 21.8.2018 בן-צבי הרצה בנושא מאמרו (שעוד לא פורסם אז) לעובדי משרד המשפטים.

כלומר, פקיד מדינה, האמון על אכיפה, מרצה תזה אקדמית הסותרת את החוק, לחבריו אנשי החוק והאכיפה.

התמונה של יחסי הכוחות בישראל ברורה.

יש בייעוץ המשפטי לממשלה גם מי שמבקשים לא רק להציג את עמדתם בפני נבחרי הציבור, אלא אף להציג, יש מאין, חוקה חדשה. חוקת המשפטנים.

בשם תזה זו, עלול הייעוץ המשפטי לסכל הליכי חקיקה באיבם, ואם זה לא יצלח אז בהמשך עלולים בתי המשפט גם לפסול את החקיקה ללא היסוס מכוח "עקרונות חוקתיים" שנכתבו במשרד המשפטים.

הוא רק מציג עמדה

בן-צבי מכיר במפורש במאמרו בכך שדבריו אינם מתיישבים עם העקרונות הדמוקרטיים המוכרים, לפיכך הוא פונה לנימוקים כגון "בעלות משותפת של בני האדם על כדור הארץ".

במסלול האינטלקטואלי הפתלתל של המאמר, כלל לא מוזכר החוק הרלוונטי - חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

הסמכות נובעת מהגותו ומערכיו האישיים, והיא גוברת בעיניו, כך נראה, על חקיקת נבחרי הציבור. על פי בן-צבי יש "לשים את האדם במרכז ולא לתת לשיח הפורמליסטי המסתמך רק על מעמדו האזרחי בפועל (של השוהה) לתפוס את מקומם של השיקולים הנורמטיביים עצמם".

אך אם האדם באשר הוא אדם במרכז מי מוסט הצידה? החוק כמובן. וכשהחוק מוסט הצידה מי במרכז? האנרכיה כמובן והמשפטן.

הכותב הוא חוקר במחלקה המשפטית בפורום קהלת

https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001330027

שיחה על הגירה, אירופה וישראל בין ד"ר גדי טאוב ויונתן יעקובוביץ', ממקימי המרכז הישראלי למדיניות הגירה ישראלית, על רקע ספרו של דאגלס מאריי "המוות המוזר של אירופה", שחשף את נזקי מדיניות ההגירה האירופאית, עורר סערה והפך לרב-מכר בינלאומי.

שר האוצר ישראל כ"ץ הורה לעצור באופן מיידי את מתן הסיוע התקציבי לעמותות וארגונים חברתיים המסייעים למסתננים הלא חוקיים, בעקבות הדיווח בערוץ 7 ולפיו ארגוני שמאל קיצוני מתכננים לנצל את קרן הסיוע החדשה ולקבל תקציבים מהמדינה.

''רשימת העמותות הזכאיות לסיוע שגובשה על ידי משרד ראש הממשלה, הג'וינט ומשרד הרווחה הועברה לחתימתו של שר האוצר", נמסר מלשכתו של השר כ''ץ.

''נוכח הטענה כי גופים שפועלים נגד האינטרסים של מדינת ישראל כלולים ברשימה, הורה שר האוצר ישראל כ״ץ לעצור באופן מיידי את מתן האישורים ולבחון שאין ברשימה גופים אנטי ישראליים''.

השר כ''ץ גם הורה כי במידה וימצאו גופים מסוג זה יש להסירם לאלתר מהרשימה של הארגונים מקבלי הסיוע.

מוקדם יותר הערב (שלישי) נחשף בערוץ 7 כי ארגוני השמאל הקיצוני המסייעים למסתננים הלא חוקיים ייכנסו לרשימת מקבלי המענקים במסגרת ''קרן הסיוע לארגוני ''החברה האזרחית'' שהקימו שר האוצר ישראל כ"ץ ושר העבודה והרווחה איציק שמולי.

ארגונים חברתיים שהכנסתם נפגעה בשיעור גבוה מ-25% יהיו זכאים למענקים בסכומים שבין 10,000 ל-400,000 שקלים. הארגונים הזכאים הם כאלו שהם ללא כוונות רווח ושמעל ל-50% מפעילותם היא מתן שירותים חברתיים לאוכלוסיות הזקוקות לסיוע, לפני ההגדרה של המבחנים, ושמחזור ההכנסות שלהם בשנת 2018 היה בין 500 אלף ל-20 מיליון שקלים.

הפרסום בערוץ 7 עורר זעם בימין ובקרב תושבי דרום תל אביב, וכאמור השר כ''ץ הורה לעצור לאלתר את מתן הסיוע לארגונים עד אשר יוצאו מהרשימה ארגונים אנטי-ישראליים.

מתנועת אם תרצו שהובילה את המחאה יחד עם תושבי דרום תל אביב ושפי פז נמסר: "אנו מברכים על עצירת הסיוע לגופים אנטי- ישראלים ומצפים לעדכון הקריטריונים במסמך הרשמי בימים הקרובים.

''במידה ולא ישונה הקריטריון ויהיה ברור שארגונים המסובסדים על ידי מדינות זרות לא יקבלו מימון ממשלם המיסים הישראלי, וכל עוד לא תוצא לחלוטין השורה שבה ניתן לקבל תקציב לסיוע למסתננים, אנו נתייחס להתפתחות הזו כמאחז עיניים ותו לא. הציבור בישראל שבע מדיבורים ואפס מעשים", הוסיפו בתנועת אם תרצו.

בפסק דין שהתקבל לאחרונה בבית הדין האירופי לזכויות אדם (ECHR), נדחה ערעור שהגיש אזרח סודן שמוצאו משבט אפריקאי לא-ערבי בדרפור, כנגד החלטת ממשלת הולנד לגרשו חזרה לסודן. זאת לאחר שפסיקות חוזרות ונשנות של בתי המשפט בהולנד אישרו את מהלך הגירוש.

בית המשפט קבע באופן תקדימי כי "לא ניתן לקבוע כי נשקפת סכנה לאזרחי סודן ממוצא אתני "לא ערבי" מדרפור אם יוחזרו לחרטום בירת סודן רק על סמך השתייכותם האתנית". בהתאם לכך, נקבע כי החזרתו לסודן לא תהווה הפרה של האמנה האירופית לזכויות אדם, המבוססת בין היתר על אמנת הפליטים של האו"ם.

מדובר בבית המשפט הבכיר ביותר באירופה בכל הנוגע לאכיפת האמנה האירופית לזכויות אדם, והוא מוסמך לדון בעתירות וערעורים כנגד החלטות ואף פסקי דין של בתי משפט המדינתיים הבכירים שהתקבלו ב-47 המדינות החברות במועצת אירופה.

פסק דין ברוח דומה פורסם בסמיכות של יום אחד על ידי הטריבונל העליון של הממלכה המאוחדת (UKUT). פסיקותיו המעמיקות בשפה האנגלית בכל הנוגע למעמד פליטות ובקשות מקלט זוכות למשקל רב בעיני בתי משפט מדינתיים ברחבי האיחוד האירופי ואף בבתי הדין האירופיים, ה- ECHR, ו-ECJ.

פסק הדין עסק בערעורו של אזרח סודני, יליד 1983 ממוצא אתני "נובי" (הרי הנובה), כנגד החלטה לגרשו לארצו. בית המשפט קבע כי אין בעיה משפטית לגרש סודנים שמוצאם מהרי הנובה חזרה לחרטום בירת סודן ולא נשקפת להם סכנה רק על סמך שייכותם האתנית. כמו כן, המצב הביטחוני באזור הרי הנובה השתפר משמעותית והפסקת האש מצד הממשלה מחזיקה מעמד כבר זמן רב.

חשוב מכך, בית המשפט ציין כי קביעה זו היתה נכונה אף לפני המהפכה הסודנית בשנה שעברה, אך מאז המציאות הפוליטית ומצב זכויות האדם בסודן רק הולכים ומשתפרים עוד יותר, ורדיפת מתנגדים פוליטיים בממשלה פחתה באופן משמעותי.

"לא נשקפת סכנה בסודן ובדרפור"

לבסוף, בדומה לבית הדין האירופי לזכויות אדם, הטריבונל ציין כי בחרטום בירת סודן חיים מאות אלפי יוצאי הרי הנובה וכן חברי שבטים "לא-ערבים" מדרפור. על אף שתנאי החיים שם לא תמיד אופטימליים, לא נשקפת להם כל סכנה רק על סמך מוצאם האתני. לכן, גם אם מבקש מקלט טוען כי איננו יכול לחזור ישירות לאזור הרי הנובה הנמצאת במרחק רב מהבירה, בגלל האלימות המקומית, אין כל בעיה כי יוחזר לחרטום גופא בכל מקרה.

בית המשפט טרח להדגיש כי על אף שפסק הדין איננו עוסק ביוצאי דרפור אלא במבקש מקלט מהרי הנובה, הקביעות העובדתיות נכונות באופן עקרוני גם לגבי יוצאי אזור זה.

משלהי שנת 2018 חשף המרכז למדיניות הגירה ישראלית מספר דו"חות של ממשלות מערביות כגון משרד הפנים הבריטי, משרד המבקר של בלגיה ועוד שקבעו כי ניתן להחזיר גם יוצאי אזורים אלו לסודן. אך זו הפעם הראשונה שעמדה זו מתקבלת כקביעה משפטית מחייבת בבתי משפט בכירים כל כך. במקרה של בית הדין האירופי לזכויות אדם, מדובר בלא פחות מראש הפירמידה.

יש להדגיש כי מדינות אירופה מחזירות מהגרי עבודה לסודן וכאלו שבקשתם למקלט נדחתה כדבר שבשגרה ובאופן רציף בשני העשורים האחרונים.

אך פסקי הדין הם תקדימיים כיוון שמזה כעשור הפסיקה קבעה כי לא ניתן להחזיר בכפייה יוצאי דרפור, והרי הנובה באופן ספציפי, בשל מוצאם האתני. לכן, מדובר במהפך בפסיקה.

ישראל מעניקה מעמד הומניטרי; בג"ץ מכיר ביוצאי המדינות כפליטים

ישראל העניקה במשך השנים "מעמד הומניטרי", המעניק תושבות ארעית, לכאלפיים מסתננים סודנים מאזורים אלו. בהחלטה מאוגוסט 2018 אף נכללו יוצאי הרי הנובה במכסה של 300 מסתננים שקיבלו מעמד דומה.

רק לאחרונה קבע בג"ץ כי יש להכיר בחברי קבוצה של 600 יוצאי דרפור שקיבלו מעמד קבוצתי בהחלטה של שר הפנים משנת 2006, כפליטים לכל דבר.

בנוסף, המדינה קיבלה ארכה של מספר חודשים כדי לגבש מדיניות לגבי בקשות מקלט של עוד אלפי מסתננים מאזורים אלו, בעתירה שהוגשה בדרישה להעניק להם מעמד פליטות.

לכן, לפסיקות בתי המשפט משמעות מרחיקת לכת גם על מעמדן של הבקשות שעדיין תלויות ועומדות וגם לגבי מעמדם של אלו שכבר קיבלו מעמד ארעי.

עו"ד יונתן יעקובוביץ', מנהל המרכז למדיניות הגירה ישראלית מסר: "מרבית המסתננים שהגיעו לישראל לאורך השנים נחשבו למהגרי עבודה לכולי עלמא, אך לא ניתן היה להחזירם בכפייה בהעדר יחסים דיפלומטיים, אם כי למעלה מחמשת אלפים כבר חזרו מרצון. הסכם הנורמליזציה מסיר כמובן את המכשול הזה. אך כבר עכשיו נשמעים קולות שטוענים כי למרות ההסכם, לא ניתן להחזיר את מרבית המסתננים שעוד נותרו בישראל כיוון שאלו הגיעו מאזורי הנובה ודרפור".

"ברור כי פסקי הדין ובתוכם זה של בית הדין האירופי לזכויות אדם, מבכירי בתי המשפט באירופה ובעולם, שומטים טענות אלו לחלוטין.

אמנם, ייתכנו מקרים פרטניים של מבקשי מקלט שיוכלו לטעון כי נשקפת להם סכנה, אבל ככלל, מרביתם המוחלט והמכריע של המסתננים הסודנים יכולים לחזור בבטחה לארצם, ומרגע שנחתם ההסכם, אין כל מניעה במשפט הבינלאומי להחזירם גם בכפייה".

https://www.srugim.co.il/502794-%d7%94%d7%a7%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%95%d7%a1%d7%a4%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%aa%d7%99-%d7%94%d7%9b%d7%a0%d7%a1%d7%aa-%d7%99%d7%a4%d7%aa%d7%97%d7%95-%d7%9c%d7%aa%d7%a4%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%9e%d7%95

בישראל יש לא מעט מסתננים מאתיופיה.

קרדיט ל'עוטף תחנה מרכזית'

"פלוני", כפי שנקרא בהליכים המשפטיים, הוא אזרח אתיופיה שבתחילת שנת 2014, כשהוא בן 41, נחת בנמל התעופה בן־גוריון. אף שהוא הגיע אלינו עם אשרת תייר לשבועיים, האיש לא התכוון, ולו לרגע אחד, לצאת מכאן. כחודש לאחר כניסתו לישראל הוא פנה אל רשות האוכלוסין והגיש בקשה למקלט מדיני.

כמעט חמש שנים עברו - שבמהלכן הסתובב פה כשצו הרחקה מרחף מעל ראשו - לפני שנערך לו ראיון מקיף ביחידת מבקשי המקלט. עבדתי כנהג אוטובוס באדיס אבבה, סיפר, וגם הייתי פעיל בארגון אופוזיציוני מקומי, שבמסגרתו סייעתי לחלק כרוזים ולהסיע פעילים. במהלך אחת ההסעות הללו, טען, נעצרתי על ידי המשטרה, נחקרתי, שוחררתי, ולאחר ארבעה ימים חזרתי לעבודה.

יחידת מבקשי המקלט, ששמעה את הסיפור, לא חשבה שיש סיבה להעניק לאיש מקלט מדיני בישראל. גם משום שהוא נעצר פעם אחת בלבד, שוחרר לדרכו, ומאז איש מאנשי השלטון לא הטריד אותו. גם משום שהרשויות לא עשו לו שום בעיות, לא כשביקש להוציא דרכון ולא כשיצא באופן רשמי וגלוי בטיסה ממדינתו.

מעבר לזה, נמצאו גם סתירות מהותיות בין הגרסה שמסר בבקשת המקלט הראשונית שהגיש, לבין זו שמסר מאוחר יותר, בראיון בעל פה. ואם לא די בכל אלה, הוסבר לו, אפילו אם נאמין לכל מה שסיפרת, ואפילו אם היינו מתרשמים שהסיפור הזה הופך אותך לאדם נרדף שנשקפת לו סכנה, הרי שמאז שהגעת לכאן התחלף השלטון באתיופיה, ואותו ארגון שאתה טוען שהיית פעיל בו הוסר מרשימת הארגונים שהשלטון הקודם ראה בהם ארגוני טרור. בקיצור, אין שום סיבה להעניק לך מקלט מדיני, כי איש באתיופיה לא מאיים עליך.

ב־2019, כשהגיש בקשה לעיון מחדש בפנייתו, התברר שהבקשה הזו הולידה סיפורים קשים על התעללות ועל אלימות שעבר באותו מעצר יחיד שלו בעבר הרחוק, סיפורים שמשום מה לא טרח לספר קודם לכן בשום מקום. כשהאיש ניסה את מזלו בבית הדין לעררים ונדחה גם שם, הטיל עליו הדיין שלומי ויזן לשלם למדינת ישראל 5,000 שקלים הוצאות משפט. לא מדובר בסכום גדול מאוד, ובכל זאת, כשמדובר בנתינים זרים, כמו זה שאת סיפורו סיפרנו כאן, הוצאות כאלה אמורות להבהיר שמערכת המשפט איננה מפעל הפיס, ואם אין לך עילה אמיתית, ההימורים המשפטיים האלה עלולים לעלות לך כסף.

כך או כך, גיבור סיפורנו בחר שלא לשלם את הסכום שהוטל עליו. אבל זה לא באמת העניין. העניין הוא שהאיש אפילו לא נדרש באמת לשלם אותו. רשות האוכלוסין שלחה לו שובר תשלום בדואר, בתקווה שימהר לסניף הבנק הקרוב ויתנדב לפרוע את חובו, והסתפקה בכך. ירצה, ישלם. לא ירצה, לא ישלם. אזרח ישראלי שלא היה משלם חוב פעוט לביטוח הלאומי, היה מוצא את עצמו מתמודד עם עיקולים.

כאן, החליטה רשות האוכלוסין שאין סיבה לעשות משהו. הסיפור הזה איננו סיפורו החריג של אותו אזרח אתיופי, אלא סיפורם של אלפים כמוהו. סיפורם של כל המסתננים, מבקשי המקלט, המהגרים הלא חוקיים והתיירים שבאו כדי להישאר, ושעברו בבית הדין לעררים בשבע השנים האחרונות.

כך בדיוק קרה עם ס', שהגיע אלינו מארה"ב. פעם אחת טען שהוא יהודי, ופעם אחת נזכר שהוא לא יהודי. פעם אחת ניסה לקבל מעמד בישראל כשהוא נשען על בת זוגו, ופעם אחת התברר שאין לו בת זוג. בין לבין, הוא נשאר כאן 18 שנה, בלי שום מעמד חוקי, כשחמש בקשות שלו נדחות בזו אחר זו, בין השאר - בעילה של חוסר ניקיון כפיים.

5,000 שקלים הטיל בית הדין גם על ס', וגם את 5,000 השקלים הללו לא ניסתה רשות האוכלוסין וההגירה לגבות. בדיוק כמו את 3,000 השקלים שהטיל בית הדין על אזרח טג'יקיסטן שהגיע לפה באשרת תייר, והגיש בקשת מקלט בלי שהוא מצליח להסביר למה מגיע לו המקלט הזה, כשבגרסאותיו השונות נתגלו "סתירות ותהיות המשליכות על אמינות טענותיו". בדיוק כמו אותם בני זוג מחוף השנהב, שנדרשו לשלם 5,000 שקלים אחרי שפנו לבית הדין כדי לזכות במעמד של פליט, כשבכל פנייה ובכל ערעור הם מוסיפים סיפורים חדשים ופרטים שלא עלו קודם, ובקשתם נדחתה.

בכל המקרים הללו, ומדובר כמובן בדוגמאות קלות בלבד, לא חשבה המדינה שהיא צריכה לנסות לגבות את הסכום שפסק לה בית הדין. וזה לא שאין לה כלים לעשות את זה. יש לה, ועוד איך. ואל הכלים האלה עוד נגיע בהמשך.

לך תגיש בר"מ

"שטויות", יש לבטח מי שחושב. "מה זה 5,000 שקלים פה, ועוד 5,000 שם? מה כבר הסיפור הגדול כאן"?

ובכן, לפני כמה שבועות, בעקבות בקשת חופש המידע שהגיש עו"ד דוד פטר, מ"פורום קהלת", הגיעו הנתונים הבלתי נתפסים הבאים: בשבע השנים האחרונות גבתה רשות האוכלוסין וההגירה את ההוצאות שפסקו לזכותה בתי הדין רק ב־638 מתוך 2,806 תיקים. כשסופרים את זה בכסף, נגבו 1,651,300 מתוך 8,724,456 שקלים. למעלה מ־7 מיליון שקלים – 81% מהכסף שנפסק לטובתה - עזבה המדינה וכלל לא ניסתה לגבות.

גם כאן אפשר להמשיך לתהות. "אז המדינה ויתרה על 7 מיליון שקלים לכמה אלפי מהגרים לא חוקיים, או מבקשי מקלט, או מסתננים, או מי שזה לא יהיה. מה העניין הגדול פה"?

העניין הוא שמדובר באלפי מקרים שבהם המדינה, באמצעות רשות האוכלוסין וההגירה, לא עשתה דבר כדי לקבל את מה שנפסק לה. היא ויתרה על הכסף מראש. היא לא התכוונה להשיג אותו.

כשמנתחים את ההתנהלות הזו של המדינה, מבינים את ההשלכות העמוקות של הדברים.

עזבו כבר את העניין הפעוט הזה, שאם אתם הייתם מפסידים למדינה בהליך משפטי והשופט היה מטיל עליכם הוצאות, אין שום סיכוי בעולם שהמדינה היתה מתנדבת לוותר לכם על הכסף מרצונה הטוב. זה הרבה מעבר לכך. וכדי להבין את הדברים, צריך להסביר מעט את הרקע שלהם.

בשנת 2014 הוקם בית הדין לעררים, כערכאת ביקורת שיפוטית על החלטות של רשות האוכלוסין וההגירה, בענייני הסדרת מעמד ושהייה בישראל. מה זה אומר? שכאשר המדינה מחליטה לגרש מכאן מסתננים, או לא לאשר בקשות מקלט, או לא לקבל פניות כאלה ואחרות של זרים שמבקשים להישאר כאן - הם יכולים לפנות לערכאה המשפטית הזו ולערער על ההחלטה.

אם גם בית הדין הזה ידחה את בקשתם, הם יוכלו לערער לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. אם גם שם לא יצליחו לשכנע, הם יוכלו להמשיך אל בית המשפט העליון ולהגיש בר"מ - בקשת רשות ערעור מינהלית. אם השופט שאליו תגיע הבקשה יראה צורך חשוב וחריג לדון בנושא בערכאה שלישית, כך יקרה. אם לאו, יוכל לדחות את הבקשה.

לפני כשנה חשפנו כאן את ממצאיו של מחקר שערך עו"ד פטר, שהעלה נתון מדהים.

החל ממחצית שנת 2012 ועד תחילת 2020 (מועד פרסום המחקר), הוגשו לבית המשפט העליון 191 בר"מים בתחום הכניסה לישראל. כולם עסקו בנושאים של מסתננים, מבקשי מקלט, בקשות למעמד של פליטים, הרחקת עובדים זרים, "תיירות מקלט" וכיוצא באלה.

183 מהם (כ־96%!) נותבו להחלטתם הבלעדית של השופטת דפנה ברק־ארז או של השופט עוזי פוגלמן, שני שופטים שאוחזים בהשקפות עולם ליברליות מרחיקות לכת בתחום ההגירה, וששלושת הנשיאים האחרונים של העליון הפקידו בידיהם, באופן כמעט בלעדי, את המפתחות לשער הכניסה לישראל.

בדיקה של ההחלטות של השניים בתיקים הללו, לימדה שבכולם הם קיבלו את בקשתם הראשונית של המערערים, והקפיאו את ההחלטה להרחיק אותם מישראל, לעתים למשך שנים.

הצפה של ערעורים

חזרה לענייננו. כאמור, הערכאה הראשונה שאליה מערערים אותם מבקשים, היא בית הדין לעררים. פעמים רבות, עם תום ההתדיינות - כשמתברר שלפנייתו של המערער לא היה סיכוי מראש, שהבקשה שלו לא ממלאת שום עילה, שהוא שיקר בניסיונותיו לקבל מעמד, או מסיבה אחרת כלשהי - מחליט בית הדין להטיל על המערער הוצאות משפט. בדרך כלל לא מדובר בהוצאות גדולות מדי. ועדיין, יש להוצאות הללו חשיבות, ולו מהטעם שמי שפונה בבקשת כחש, או שמנסה להערים על המדינה בניסיון לקבל בה מעמד, צריך לדעת שיש מחיר לדבר. כאמור, זה אינו מחיר גבוה מאוד, ובכל זאת, לחלק גדול מהעותרים בתחום הזה פרידה מ־5,000 שקלים איננה דבר של מה בכך.

למה זה חשוב? כי אם לא יהיה מחיר להליכים משפטיים ריקים, בית הדין יוצף בערעורים. אם כל מבקש מקלט או מסתנן יידע שאין לו מה להפסיד, אלא רק מה להרוויח, המערכת תתמודד מבוקר עד ליל עם סיפורי אלף לילה ולילה מצידם של המבקשים. ובעצם, בפועל, היא אכן מתמודדת עם לא מעט כאלה.

מי אמור לגבות את הכסף הזה? בבית הדין לעררים מייצגים את המדינה בתיקים הללו אנשי רשות האוכלוסין וההגירה. במחוזי ובעליון מייצגים את המדינה אנשי הפרקליטות. אלה ואלה מוציאים עם תום ההליך שובר לתשלום. ומה קורה כשהמסתנן או מבקש המקלט לא רוצה לשלם את חובו למדינה מרצונו החופשי? ובכן, כשמדובר באנשי רשות האוכלוסין וההגירה, לא קורה כלום. אם הוא לא רוצה לשלם – שלא ישלם.

כשמדובר באנשי הפרקליטות, הם מעבירים את התיק כעבור 30 יום לרשות האכיפה והגבייה, שמתמחה בנושא ומופקדת עליו. רשות האכיפה והגבייה יודעת לאתר חשבונות בנק, למצוא זכויות פיננסיות שונות, והיא הכתובת המדינתית לטיפול בעניינים של גבייה. למה ברשות האוכלוסין לא משתמשים בה ומעדיפים לוותר על הכסף? הסברים בתגובה שבסוף הטור.

עכשיו נחזור לנתונים.

כאמור, בשנת 2014 הוקם בית הדין לעררים. מאז חויבו המערערים לשלם למדינה כסף ב־2,806 תיקים. 638 מהם שילמו ביוזמתם. בכל השאר, כלומר ב־2,168 תיקים שמשקפים חוב של למעלה מ־7 מיליון שקלים, לא עשתה רשות האוכלוסין דבר כדי לגבות את הכסף. אף לא את המהלך הפשוט והראשוני של פנייה לרשות האכיפה והגבייה. לאחרונה, אחרי פנייתו של עו"ד פטר ובאיחור של שש שנים, העבירה רשות האוכלוסין 380 תיקים ראשונים לרשות הזו.

זה חמור. קודם כל, משום שמי שמפסיד בבית המשפט, אמור לשלם את התשלום שנפסק לו, וזה אמור להיות מובן. שנית, משום שרשות האוכלוסין וההגירה היא שאחראית על שער הכניסה לישראל. היא ממונה על כך שלא יסתננו לכאן ולא יישארו כאן מי שלא צריכים להיות פה. וכשהיא עצמה לא טורחת לגבות מחיר - שכבר נפסק לה בערכאה שיפוטית – ממי שעשו ניסיונות חסרי צידוק להתיישב בישראל, אף אחד אחר לא יעשה את זה.

אבל יש כאן משהו עוד יותר משמעותי. אותם מגישי בקשות ומערערים יודעים היטב מה קורה בבתי הדין. הם, ובעיקר עורכי הדין שלהם. וכשהמדינה לא גובה מהם מחיר, וכל פנייה שלהם לבית הדין יכולה להניב אך ורק רווח, ההשלכה ברורה.

מדינת ישראל יוצרת במו ידיה מצב שבו אין שום תמריץ שלילי לזרים שלא לנסות את מזלם. הם יודעים שגם אם יגיעו עם התירוץ המוזר ביותר, ועם השקר הגדול ביותר, במקרה הגרוע ביותר לא יצליחו לשכנע את השופט. בנסיבות כאלה, של אפס מחיר, צריך להיות טיפש כדי לא לגרור את המדינה להליכים משפטיים בכל נושא ובכל סוגיה.

הזנחה פושעת

אי אפשר להוכיח שהרשלנות של המדינה היא שגרמה באופן ישיר לעלייה במספר העתירות, אבל לא מופרך להניח שלרשלנות הזו היתה תרומה משמעותית לנושא.

שימו לב למספרים. בשנת 2013 הוגשו 2,568 עתירות בתחום ההגירה. בשנת 2018 הוגשו 7,034 עתירות. בהינתן שמספר המסתננים ושאר העותרים מתחום ההגירה לא התרבו פה בשנים האלה, הרי שדי סביר להניח שרבים פשוט הבינו שכדאי מאוד לעתור.

בדיקה שערכו ב"פורום קהלת", שספרה כמה עתירות מוגשות בתחום הזה ביחס למספר המהגרים הלא חוקיים שנמצאים כאן, העלתה שהיקף העתירות עלה בין השנים 2013־2018 ב־300%.

אין רשות אחת שמעצבת לבדה את מדיניות ההגירה הישראלית.

המדיניות הזו מתעצבת בחקיקה של הכנסת.

היא מתעצבת בחוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה.

היא מתעצבת בפסיקות של בג"צ.

אבל לפני כל אלה, היא מתעצבת באופן שבו זרועותיה של הרשות המבצעת מיישמות את הדברים בשטח. ולפחות בתחום שחשפנו כאן, הרשות המבצעת משדרת הזנחה פושעת, והמסר הזה עובר לשטח.

תגובת רשות האוכלוסין וההגירה: "נושא הגבייה של הוצאות המשפט הנפסקות לטובת המשרד הוא הליך מורכב, האורך זמן מה ובו מעורבים גופים שונים ולא רק הרשות. המקרים כולם מטופלים בדרך זו או אחרת".

https://www.maariv.co.il/journalists/Article-822875

תגוביות:

1.חייבים ללחוץ על הממשלה, הח"כים ורשות האוכלוסין לגבות את הכסף. שהקרן שמממנת את המסתננים תשלם.

2.צריך לגרש אותם. לא מעניין אותי מאיפה הם באו ומהן הצרות שלהם. מדינת ישראל היא לא ארצות הברית ולא גרמניה. אנחנו לא מדינת הגירה שיכולה לאכלס מאות אלפי זרים. היום הם יקבלו אזרחות, מחר יבקשו לעשות איחוד משפחות ולהביא את כל החברים והקרובים שלהם ממדינות אפריקה.

3.רק D9 יעזור לנו!!!

4.המסתננים נשארים פה כי ארגוני השמאל מבטיחים להם שיתנו להם אזרחות בסוף. בשביל זה הקמנו מדינה? בשביל זה נהרגו פה חיילים על הגנת הארץ? בשביל שאיזה אחמד מסודן ופטמה מאריתראה יבנו פה בית? בושה לבג"צ! בושה לביבי! בושה לכל מי שעוסק בנושא הזה של המסתננים.

5.זו מדינה הרוסה לגמרי בה בתי משפט, שופטים, יועמ"ש ופרקליטות וגוש שמאל עושים הכל כדי למנוע מלגרש ולהעניש מסתננים...

6.הפולשים בזים לחוקי מדינת ישראל. אילו הרשות השופטת לא היתה משתפת פעולה עם הפולשים עוכרי העם היהודי, הם מזמן היו מגורשים מהמדינה אליה הגיעו במטרה להתעלק ולשנות בה את הדמוגרפיה ולא לחזור לארצם.

7.השמאל עם שלטון בג"צ רוצים להציף את המדינה במסתננים, שיום אחד יתנו להם מעמד קבע בתור אזרחים ישראלים ואז הדרך לנצח בבחירות תהיה קלה עבורם. זה מה שעושים הדמוקרטים בארה"ב כדי להיות בשלטון לנצח...אם לא נתעורר מחלום הבלהות של השמאל הפרוגסיבי נתעורר למדינת כל אזרחיה. זו כבר לא תהיה מדינה יהודית.

8.במדינה שלנו ויתרו על ישראל...

9.פאשיזם שמאלני. תשאלו את כבוד השופט העליון פוגלמן. גם מזוז אולי יעזור.

10.המסתננים הם הפריבילגים הכי גדולים בישראל. אפילו מעל הערבים ומעל החרדים. זכויות בלבד ללא חובות.

11.רק גירוש...הקרן להשמדת ישראל תמיד תממן במיליוני שקלים את השירותים לצורך קיבוע תודעה שיקרית כפי שמקבעת את נושא הפליטים בעזה וביהודה שומרון...

12.למה קלמן טורח לכתוב בענייני מסתננים ושופטי העליון? הרי הוא תומך בבנט או בסער שהולכים עם לפיד, מר"צ ומיכאלי ואין מצב בעולם שהם יעשו שינוי בתחום המשפטי או במצב המסתננים ובנוסף שיתכונן קלמן להתנתקות ביהודה ושומרון כי זאת ממשלת לפיד בחסות סער ובנט שרוצה לגרש מאות אלפי יהודים מבתיהם. מה נסגר איתך קלמן?

13.גדי טאוב צודק! בג"צ משאיר אותם כדי למנוע מדינה יהודית בישראל.

https://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=607889

14.כך טירפד ומטרפד בית המשפט העליון - (שוב ושוב ושוב) את כל החקיקות של הכנסת ונסיונות הממשלה - להתמודד עם ההסתננות:

ובג"צ הוא האחראי הבלעדי למצב!

(ספטמבר 2013) בג"צ פסל את חוק המסתננים

https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000879782

(ספטמבר 2014) בג"צ ביטל את התיקון לחוק ההסתננות והורה לסגור את מתקן חולות

https://www.haaretz.co.il/news/law/1.2438172

(אוגוסט 2015) בג"צ פסל חלקית את חוק המסתננים: "20 חודשים ב'חולות' - לא מידתי"

https://news.walla.co.il/item/2881025

(אוגוסט 2017) העליון: אסור לכלוא מבקשי מקלט המסרבים לגירוש למדינה שלישית מעל ל-60 יום

https://13news.co.il/item/news/domestic/ntr-1262136/

(פברואר 2020) בג"צ: חשש ממילת נשים הוא עילה למתן מעמד של פליטה

https://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.8509736

(אפריל 2020) בג"צ ביטל את חוק פיקדון מבקשי המקלט

https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3810354,00.html

ועוד קודם לכן - דרך פניה לבג''צ גם טירפדו את נוהל "החזרה חמה" - של המסתננים ממצרים

https://law.acri.org.il/he/1576

15.את הכל השופטים עשו בדורסנות ובעורמה. מנצלים את זה שהמערכת הפוליטית הדמוקרטית היא שברירית מטבעה ומבוססת על איזונים עדינים. המהלכים של המערכת הפוליטית, הדמוקרטית יותר מסורבלים, תלויים ביכולת להגיע לרוב שמושג רק אחרי פשרות והסכמות בין סיעות שונות ולעומתיות. המערכת הפוליטית - דמוקרטית, פוזלת כל הזמן אל הציבור. יש לה צורך לקבל ממנו חיזוקים ותלויה גם באופן שהתקשורת בוחרת לתווך את המציאות המורכבת לציבור.

ומערכת המשפט מהי?

פקידים שהמכהנים במערכת עשרות שנים, עוברים מתפקיד לתפקיד ולצורך הקידום תלויים כמעט אך ורק בעמיתיהם הבכירים.

שם אין מערכות בחירות, אין צורך בקואליציות, אין הצעות אי אמון בממשלה, אין פיזור הכנסת ואין פריימריז.

כלום.

משיכת קולמוס, הנפת פטיש. זהו.

לעולם צודקים. וגם אם לא, אז מה זה משנה?
הציבור ממילא לא יכול להדיח אותם. ואת התסכול הציבור ממילא צפוי להוציא על נתניהו והכנסת.

16.הפקידות ובג"צ וכל המערכת המשפטית בישראל פועלים בכוונה כל העת כדי להוציא משיווי משקל את המערכת הפוליטית הנבחרת, שבאמצעותה אמורים לבוא לידי ביטוי ומימוש הרצון והבחירה של הציבור. זאת במקום לפעול ולתמוך ולחזק את המערכת הפוליטית.

17.מקצת מפועלם של היועצים המשפטיים בעניין:

ביטול הרחקת ילדי הזרים: “פקידים מקעקעים את חוקי ההגירה של ישראל"

יונתן יעקובוביץ’ מהמרכז למדיניות הגירה על הנחיית היועמ”ש לנהלים חדשים בטרם הרחקה:
“כמה משפטנים החליטו להפוך את היוצרות, ללא סמכות ובלי ביסוס חוקי”

https://mida.org.il/2019/11/14/%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%97%D7%A7%D7%AA-%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99-%D7%94%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A4%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A7%D7%A2%D7%A7%D7%A2%D7%99%D7%9D

18.גרורות הסרטן לישרעל החדעשה חונקים אותה.

19.בג"צ פועל נגד האינטרסים של אזרחי המדינה והוא פועל בכל האמצעים שברשותו על מנת לקעקע את המדינה כמדינה יהודית.

20.רק חיסול בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים עצמם בעצמם באמצעות ועדת דילים מסריחים יחזיר לנו את המדינה שלנו - היהודים! אחרת הכל אבוד ונחוסל ונברח מפה!

לעיון האשכול:

בג''צ והיועץ המשפטי - ממשלת העל השרשורית של ישראל

https://rotter.net/forum/gil/24319.shtml

לעיון האשכול:

פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג''צ!

https://rotter.net/forum/gil/27118.shtml

לעיון האשכול:

יש לחסל את בג''צ במתכונתו הנוכחית. אך ורק ממשלות ישראל תבחרנה את השופטים!

https://rotter.net/forum/gil/27766.shtml

לעיון האשכול:

פרופ' מאוטנר: בג''צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל שאיבד כוחו בכנסת!

https://rotter.net/forum/gil/27789.shtml

לעיון האשכול:

כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - כל הפרקים

https://rotter.net/forum/gil/27344.shtml

לעיון האשכול:

בג''צ עלול לבטל את מדינת ישראל כמדינה יהודית

https://rotter.net/forum/gil/27939.shtml

https://rotter.net/forum/scoops1/684563.shtml

הרופאים מגדירים את הלידה כנס ורוב ההורים בוחרים לא להסתכן וללדת את כולם, אבל ההורים האמיצים החליטו אחרת.

ביטוח לאומי הוציא מכספי מענקי הזקנה שלכם כמיליון ש"ח על הלידה ואשפוז. מה היה לאב המאושר לומר למראיין?

"לא קיבלנו כלום מביטוח לאומי, רק מענק אחרי הלידה".

"רק מענק".

אגב, באתר של הביטוח הלאומי סכום המענק המקסימלי שמצוין הוא שלישיה, אז אני מעריך בזהירות שהמענק עמד על לפחות 15,000 ש"ח, וכנראה יותר.

אה, שכחתי עוד משהו.

האב לרביעיה מאריתריאה שהתלונן שלא קיבל כלום מביטוח לאומי למעט מענק של יותר מ- 15,000 ש"ח (ועלות אשפוז של יותר ממיליון ש"ח) פשוט לא עודכן שהחל מ- 30 יום לאחר הלידה יקבל קצבה חודשית מיוחדת למשך 20 חודשים, בעלות כוללת של 150,000 ש"ח, על חשבון קצבת הזקנה שלכם.

וגם חופשת לידה כמובן.

ותודה לידידי משה שרף שהביא את הנקודה הזו לתשומת ליבי.

https://www.facebook.com/buiseyon

תזכורות:

לא רק מענקי לידה וחופשות לידה. ביטוח לאומי מעניק למסתננים גם קצבאות ילדים. פירוט הסכומים:

130 מיליון שקל מענקי לידה

10,000,000 ש"ח מכספי המיסים למסתננות ושב"חיות כמענקי לידה וכל זה רק בין 2015-19.

https://rotter.net/forum/scoops1/665931.shtml

https://rotter.net/forum/scoops1/665157.shtml

לאן הולכים כספי משלם המיסים הישראלי? תשלומי הביטוח הלאומי למסתננים וזרים:

https://rotter.net/forum/scoops1/196668.shtml

דו"ח הכנסת: ביטוח לאומי קבע שמסתננות נחשבות ל"שוהות כדין" בישראל וזכאיות לדמי חופשת לידה.

https://rotter.net/forum/scoops1/686423.shtml

תגוביות:

1.לוקחים כסף של הילדים שלנו נותנים למסתננים.

2.זה משהו שצריך לפתוח מהדורות ולהרעיד את המדינה העלובה שלנו. לאן היא מתדרדרת.

3.שחיתות ציבורית.

4.השופטים מפריעים לכל מהלך להוצאת המסתננים.

5.בלחץ של איזה ארגונים זה קרה?

6.החונטה המשפטית תדאג לגייר את כל המסתננים ב"גיור" רפורמי ולתת להם סל קליטה ואזרחות ואז איחוד משפחות בישראל. היכונו להגעת כל השבטים מאפריקה.

7.מערכות המשפט והמשטרה מקפידות על קוצו של יוד ביחסן כלפי כל מי שאינו יהודי. על האח היהודי הן מקפידות להוציא את נפשו בהידור מצווה.

מייסד ומנהל הפעילות של המרכז למדיניות הגירה ישראלית.

https://www.facebook.com/buiseyon

תזכורות:

כמה כסף יקבל מסתנן שאשתו ילדה רביעייה לפני כמה ימים מביטוח לאומי? החישוב לפניכם.

https://rotter.net/forum/scoops1/686423.shtml

לא רק מענקי לידה וחופשות לידה, ביטוח לאומי מעניק למסתננים גם קצבאות ילדים.

פירוט הסכומים:

130 מיליון שקל מענקי לידה

10,000,000 ש"ח מכספי המיסים למסתננות וש"בחיות כמענקי לידה

כל זה רק בין 2015-19.

https://rotter.net/forum/scoops1/665931.shtml

כ- 10,000,000 ש''ח מכספי המיסים שולמו למסתננות ושב"חיות כמענקי לידה, רק בין 2015-19.

https://rotter.net/forum/scoops1/665157.shtml

לאן הולכים כספי משלם המיסים הישראלי? תשלומי הביטוח הלאומי למסתננים וזרים:

https://rotter.net/forum/scoops1/196668.shtml

דו"ח הכנסת: ביטוח לאומי קבע שמסתננות נחשבות ל"שוהות כדין" בישראל וזכאיות לדמי חופשת לידה