ד''ר מרדכי קידר: ''רוצחים את צפריר רונן אחרי מותו'' (*)  

אני מודה שלאחר שקראתי את הפוסט של דר' מרדכי קידר אני כבר מיואשת לגמרי.

אני לא רואה תקווה. הם גוברים עלינו בהסברה שלהם באינטרנט,

עובדי משרד החוץ ומי שאמון על ההסברה שלנו הם אותם עובדים משנות שלטון השמאל,

אם לא פיזית אז לפחות ברוחם,

ודוברמן לא מעיף אותם ולא מביא עובדים לאומיים.

יש מישהו בימין האמיתי שגם יצליח להגיע ולהיות בשלטון? תענה לי ולא בשאלה חזרה.

את לא מכירה אותו כנראה, את לא מכירה את אופן החשיבה שלו.
הוא היה בעד ארץ ישראל השלמה אבל לא של אספסוף פורע חוק
לא של מאעכרים רודפי בצע, לא של שונאי שמאלנים
שרבים מהם היו חבריו לחיים בעין חרוד, לדרך, לאהבה לחקלאות.

אתם כאן מנסים כולכם! לתפוס טרמפ על התפישה הפוליטית שלו
והיא ממש לא התפישה שלכם.

חבל שככה אתם "מנכסים" איש עבודה (אם כי היה עו"ד בהשכלתו, נדמה לי)
שבשום מקום לא ביקש ל"העיף" מכאן את הערבים הפלסטינאים.

חבל שכך עושים לו, חבל.

ראה גם ירושלים, עכו, רמלה, לוד ועוד..

הבוחרים שהם אנחנו חייבים להתעורר ולא לתת את הקול לפוליטיקאים
פופוליסטים ופחדנים, שרק רוצים לשבת על כסאות מרופדים ולא מוכנים
ללכת בכל כוחם ומנהיגותם ולממש את זכותו של העם היהודי לחיות בארץ
ישראל תוך מימוש הזהות שלנו והריבונות שלנו.

כל הרעיון של **גילוי נאות** הינו הפגנת יושרה מצד המגלה. נחום ברנע לא חשב לרגע שנכון ליידע את קוראיו על היותו מועסק/חבר דירקטוריון באימפריית האופל של סורוס. מדוע?

הרי כל הטענות(הצודקות) כלפי 'ישראל היום' על שהוא מהווה עיתונות מטעם, בנויות על ההנחה(הכוזבת), ששאר אמצעי התקשורת אינם כאלו . אך נוני מוזס לא יותר מוסרי במיל משלדון אדלסון, ונחום ברנע אינו יותר ערכי מדן מרגלית, ולו במקצת. כולם מגויסים בצורה כזו או אחרת. יש הרבה אנשים חכמים(בעיקר משמאל לצערי) שמזמן הבינו את כוחה(ההרסני בפוטנציה) של התקשורת. לרוב אילי התקשורת בארץ חשובה האג'נדה יותר מהעובדות.

אינו מגלגל עיניים. אינו עושה 'שטיק'. ואינו "עובד"-ברמייה על אף אחד.

באותה מידה אפשר להגיד - ידיעות שייך לנוני מוזס באופן גלוי ורשמי, אינו מתיימר, אינו מגלגל עיניים, אינו עובד על אף אחד וכו' וכו' וכו'

* ורק להבהרה - אני לא חסיד של ידיעות או של נוני מוזס ומתנגד לחוק "ישראל היום" ולעומדים מאחוריו ממגוון סיבות אידאלוגיות ופרקטיות

הקיסר הרומי פובליוס אליוס אדריאנוס (138-117 לספירה) טבע את השם "סיריה פלשתינה" (Syria Palestina) - עונש על מרד בר כוכבא שהתרחש בשנות חייו האחרונות. ארץ ישראל השתייכה באותם ימים לפרובינקיה "יודיאה" של האימפריה הרומית. כתקדים היסטורי החליט הקיסר למחוק את זהות העם ואת שם הפרובינציה ושינה את שמה מ"יודיאה" ל "סיריה פלשתינה". עונש שהותיר קללה היסטורית על זהות הארץ.

בינואר 2012 נפל דבר בתולדות הסכסוך הישראלי-ערבי: ועדה בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס אדמונד לוי קבעה כי ההתנחלויות בשטחי יהודה ושומרון חוקיות וכי השטח אינו בבחינת שטח כבוש. מסקנות הוועדה סתרו סתירה קוטבית לא רק חוות דעת משפטיות קודמות בארץ ובעולם, אלא גם את עמדתן של המדינות הידידותיות ביותר לישראל, לרבות ארצות הברית.
ועדת לוי נגעה בלב לבו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובקו החוצה את החברה הישראלית לכל אורכה: מה יש לעשות בשטחי יהודה ושומרון שנכבשו במלחמת ששת הימים, השטחים שהיו ערש התרבות העברית הקדומה ולִבָּן של ממלכות דוד ושלמה?

אך כפי שהתברר מהמגעים המדיניים בין ישראל לרשות הפלסטינית – הן בהסכמי אוסלו הן בוועידת קמפ דיוויד – שאלת השטחים הכבושים קשורה בקשר בל ינותק לשאלת עצם קיומה של מדינת ישראל, אפילו בגבולות 1967, שכן האתוס הפלסטיני רואה בכל ארץ ישראל את מולדת הפלסטינים.

"קללת אדריאנוס" - חלק שני מתוך פרק א'
.
.