רק במדינה טוטליטרית הנשלטת ע''י כוחות אפלים לא מרואיין לתקשורת אדם שהורשע ברצח ראש ממשלה ועודו בחיים!  

בישראל לעומת זאת אותה התוצאה בדיוק לוקחת שנים של עינויי דין מיותרים. במילים אחרות, גם בישראל התובע מתייעץ עם הסולטן (אהרון ברק, המסתייע בעצמו באמנון אברמוביץ, גיא פלג, מוטי גילת ורביב דרוקר ומשרבט את הנימוקים להרשעה עוד לפני המשפט).

החיסרון בישראל הוא שמפליגים יתר על המידה בשלב הראיות. מצב מיותר זה חייב הקמת 2 צבאות שלמים של חוקרים, חלקם עם נטיות סדיסטיות. הצבאות נקראים להב 433 והאגף היהודי בשב"כ. התפקיד של כל אחד מצבאות החוקרים הוא לספק ראיות יש מאין. איך עושים זאת? על כך ניתן ללמוד מחקירת חפץ, 40 חוקרים ביצעו בו סוג של "אונס קבוצתי" יום ולילה, כמעט ללא הפוגה, זה יוצא וזה בא, וזה מלווה בשטיפת מוח אינסופית, איומים, עינויים פיזיים ונפשיים בלתי פוסקים, והקורבן המסכן לא צריך רק להודות. הרי להודות זה החלק הקל, תנו לי עט ואחתום! לא ולא, אתה צריך לספק גירסה! תשאלו את רומן זדורוב מה זה לספק גירסה. תשאלו את בן עוליאל מה זה לספק גירסה!

לספק גירסה לאגף היהודי או ללהב 433 פירושו להמציא תרחיש הגיוני שיתקבל בבית המשפט ללא סתירות יוצאות דופן ויאפשרו לסגור עיסקת טיעון מהירה.

ומה קורה בפועל? הנחקר העייף, המותש וההמום מנסה לסייע לחוקרים עם תרחיש מתקבל על הדעת ואז הוא חוטף! מוצאים מייד סתירות בגירסה א' ותוקפים את הקורבן בזעם ומענישים אותו. הנאשם המותש מתחיל להציע גירסה ב', ג' וכן הלאה ובכל פעם חוטף, פעם מקל ופעם גזר. בשלב כלשהו הקורבן כל כך להוט לסייע לחוקרים הסדיסטיים עד שהוא יושב עם עצמו שעות ומנסה לשכלל את הגירסה לאחר הרמזים שקיבל מהם ומהמדובבים.

הנחקר הופך בסופו של התהליך הנפשי הסדיסטי לחוקר בעצמו. הוא עושה ככל יכולתו להתחבב על החוקרים ומציע את הגירסה הכי מפלילה והגיונית ללא קשר לעובדות. יתר על כן, הנחקר כבר מתחיל להאמין בגירסה שכן הוא עבר את כל שלבי ההפנמה ולמי שלא יודע - ניתן בקלות לשתול זיכרונות בכל אדם. כך הוכח במחקר באוניברסיטת קולומביה.

אז כך, גבירותי ורבותי, יצרו את גירסתם של יגאל עמיר, רומן זדורוב, בן עוליאל וניר חפץ.

אם אתם רוצים לחסוך מעצמכם סבל, אני מציע לכם לחשוב ולהמציא כבר כעת גירסה. גירסת מגירה. ואם תגיעו אי פעם ללהב 433 תוכלו לדלג על כמה שלבים לא נעימים. בהצלחה!