יומן, ערוץ 1, אילה חסון הוציאה ריאיון מדהים עם בועז הרפז  

אילה חסון תזכה בפרס העיתונות השנתי על ההישג העיתונאי המדהים הזה!

הפרשייה הזו חמורה מאין כמותה.

כך מתנהלת מדינה..

עדיין לא נאמרה המילה האחרונה בפרשה החמורה הזאת.

את הקטע של הרפז סימנתי באדום
וסיכומו הוא
אגב, העילה לחשיפה היא בכלל קידום מכירות לסדרת הרצאות של הרפז על אודות הפרשה, אותה פרשה שלדבריו קטעה באיבה את הקריירה שלו כסוחר נשק. למרות זאת, המתעניינים בפרשה – ואלו מעטים כל-כך ביחס לאנרגיות התקשורתיות המושקעות בסיקורה – ימצאו בראיון חומרים מעניינים

סקירת עיתונות
אל מעבר לשגרתי

ב"ידיעות אחרונות" לא מדווחים על כישלון של יאיר לפיד | ב"ישראל היום" לא מדווחים על ביקורת ישראלית על ארה"ב | ב"הארץ" צולבים את היועץ המשפטי לממשלה | ב"מקור ראשון" נושאים את נפתלי בנט על הכתפיים

שוקי טאוסיג 01.11.2013 עריכה

גונג!

הוויכוח על תקציב הביטחון, שעמד במוקד סדר היום התקשורתי במהלך השבוע, מככב גם היום בכותרות הראשיות, להוציא את אלו של שני העיתונים הנפוצים: "ידיעות אחרונות", שסיכומו של הוויכוח מציג באור שלילי את פוליטיקאי הבית, שר האוצר יאיר לפיד, ו"ישראל היום", שכל תוצאה של הוויכוח עלולה להציג באור שלילי את פוליטיקאי הבית שלו, ראש הממשלה בנימין נתניהו.
"לפיד נכנע ללחץ הצבאי: תקציב הביטחון הוגדל", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון". "הבליץ ההסברתי של המטכ"ל הניב תוצאות", מסבירה כותרת המשנה, "אפילו שר האוצר הצביע בסוף בעד העברת 2.75 מיליארד 'עודפי תקציב' למערכת הביטחון. בדיון הסוער שקדם להרמת הידיים הטיח לפיד ברמטכ"ל: 'אם אני משלם לכם, אני מעלה מסים, וכל החיילים שלכם יהיו בברלין'. שר הביטחון האשים את האוצר ב'שיח מופקר וחסר אחריות, פוליטי, שקרי וציני במהותו, כלפי ציבור משרתי הקבע בצה"ל'". העיתון התאום, "מעריב", מגיש בראש שערו אותו מידע, בתמצות ובסדר הפוך: הציטוט של לפיד בכותרת הראשית, ובכותרת המשנה: "בבוקר סירב לפיד לקבל את דרישות הצבא, בצהריים הוא התקפל כמו קודמיו: האוצר יעביר למערכת הביטחון תוספת תקציב של 2.75 מיליארד שקל".
גם "הארץ" מוסר בכותרת המשנה לראשית ("מלחמת ההתשה") כי "ברגע האחרון הצליחה מערכת הביטחון להשיג תוספת תקציב. שינוי סדר העדיפויות הלאומי ימתין, שוב, לפעם אחרת". לכותרת מצורפת אינפוגרפיקה הממחישה את הגידול בתקציב הביטחון מאז 2010: מ-55.4 מיליארד שקל ועד ל-60.4 מיליארד.
ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, לא סבורים ששר האוצר "התקפל" או "זיגזג" (פועל שעורכי העיתון חיבבו את השימוש בו צמוד לשמו של נתניהו), גם לא שצה"ל הכריע את משרד האוצר: "קיצוץ תקציב הביטחון הופחת", נכתב בכותרת בתחתית שער העיתון. ובכלל, "מהסיבוב הנוכחי במאבקי התקציב צה"ל יצא מוכה וחבול", ולא לפיד, נכתב בפתח תמצית הפרשנות של יוסי יהושוע, המודפסת על שער העיתון (וב"הארץ" כותב עמוס הראל: "לפיד נראה אתמול כמי שנחוש להמשיך ולעשות כל טעות פוליטית ותקשורתית אפשרית בראיון בוקר בעיתוי משונה לאתר ynet התלונן כי 'כל תת-אלוף מרוויח יותר מראש הממשלה' – והרים להנחתה ליעלון"). אגב, בידיעה הראשית בעמוד הפותח של העיתון נכתב כי "שני יריבים ותיקים ניגשו אל הקרב הזה", לפיד מצד אחד ויעלון מצד שני. יעלון הוא רמטכ"ל לשעבר ושר זו השנה החמישית. לפיד היה עד לפני כמה חודשים מגיש בטלוויזיה, בעל טור ותסריטאי. כלומר – במציאות, לא בעולם החלופי המוגש מדי יום לקוראי "ידיעות אחרונות".

ב"ישראל היום", כאמור, מעלימים כליל מהשער את הנושא המרכזי והמתוקשר של התוספת לתקציב הביטחון. אחרי הכל, מניעת תוספת התקציב היתה מציגה את נתניהו כמי שממשלתו החלישה את צה"ל ואולי אף כאחראית למחדל אם פיאסקו "מלחמת לבנון השנייה" יחזור על עצמו, ואילו תוספת תקציב תציג את נתניהו כמי שמזניח את הנושאים האזרחיים לטובת משכורותיהם של אנשי הקבע. הסיקור עצמו, בכפולת העמודים 6–7, מוכתר במלים "סוף לעימות: הכסף לביטחון", אבל מדגיש כי זה נהנה וגם זה אינו חסר: "4 מיליארד שקלים עודפים נותרו בקופת המדינה", נכתב בכותרת דיווח של זאב קליין, המתהדר בכך ש"משרד האוצר מסרב לחשוף נתונים על עודפי התקציב בקופתו, אבל הנתונים הגיעו לידי 'ישראל היום'", ולפיהם "גם לאחר העברת 2.75 מיליארד שקלים לצה"ל יישארו בידי האוצר כ-4 מיליארד שקלים עודפים".
"נתניהו אמר אתמול", נכתב בידיעה הראשית של החינמון על הנושא, "קיבלנו, פה אחד, החלטה שמאזנת בין אתגרי הביטחון הגדולים שניצבים בפני מדינת ישראל לבין הצורך להמשיך לנווט באחריות את כלכלת ישראל מול המשבר הכלכלי העולמי".
"בכל פעם שצה"ל נדרש לקצץ הוא חייב ללכת למקומות הכי כואבים – אימונים, סגירת יחידות לוחמות ומילואים. קיצוץ שם הוא באמת פגיעה משמעותית בביטחון. אין לו ברירה אחרת, כי זה שנים רבות לא נעשה שינוי אסטרטגי – בכוח אדם, בגיל הפרישה, בפנסיה, באגף השיקום ובמשלחות הרכש", כותב רותם שטרקמן בידיעה הראשית של "הארץ". "לא אשכנזי ולא גנץ עשו זאת. בניגוד להתחייבויות לוועדת ברודט, מספר אנשי הקבע גדל ב-12% בשש השנים האחרונות – עלות של חצי מיליארד עד מיליארד שקל בשנה.
"אז מה, נתניהו לא יודע את כל זה? ודאי שהוא יודע. הוא הרי אבי תורת השמן והרזה – המגזר הפרטי הרזה שנושא על גבו את המגזר הציבורי השמן. הוא יודע, ופשוט דוחה את הקץ. יש לקוות שלפיד ונתניהו, יחד עם שר הביטחון והרמטכ"ל, יעשו את המהפכה לפני שהאכלת מערכת הביטחון השמנה תחייב לקצץ באלימות וברוע בכל השירותים הציבוריים בישראל; לפני שיעלו מסים על שכר ופנסיות של מגזרים יצרניים, ובהם העובדים שנאבקים כל בוקר על איך לגמור את החודש מעל למים. הרי מי שמשלם את כל זה הם אנשי השכבות החלשות והעובדים הלא-מוגנים. נתניהו הרי יודע שבכלכלה אין ארוחות חינם, ושצדק חברתי יהיה רק כאשר יחסלו את הפריבילגיות לקבוצה החזקה ביותר במשק. אבל בינתיים הוא יכול לדחות את הקץ".
שקט, כועסים

כל העיתונים מקדישים מקום בשער לדיווחים על תקיפה אווירית השבוע בסוריה, שהתבצעה אולי על-ידי חיל האוויר הישראלי. "תקיפת מאגרי נשק שישית בסוריה מיוחסת לישראל", נכתב בכותרת במעלה שער "הארץ". עמוס הראל מציין כי "ישראל וסוריה שמרו אתמול על שתיקה מוחלטת, שנראתה כמעט מתואמת, על התקיפה האווירית שאירעה ליד נמל לטקיה בצפון סוריה, בלילה שבין יום רביעי ליום חמישי".
התקיפה בסוריה מספקת ל"ידיעות אחרונות" את הכותרת הראשית, והיתה אמורה לככב כנראה גם בזו של "ישראל היום" לפני שנדחקה מפני הדיווח על חילופי אש בגבול הדרום ("תקרית אש ברצועה", וב"ידיעות אחרונות": "חילופי אש בגבול עזה"). "ישראל: ארה"ב גורמת לנו נזק", נכתב בכותרת של "ידיעות". "גורמים בארה"ב אישרו דיווחים ברשת אל-ערבייה כי מטוסי חיל האוויר שוב הפציצו בסוריה", נכתב בכותרת המשנה. "זעם בישראל: הממשל האמריקאי מביך אותנו בכוונה כי הוא חושש מהסלמה". בטור הפרשנות תוקף אלכס פישמן בחריפות ("נבזות מסוכנת") את הממשל האמריקאי, שחושף זו הפעם השלישית תקיפה ישראלית בסוריה.
מי זו "ישראל" שזועמת על ארה"ב? לפי הדיווח ב"ישראל היום", או ליתר דיוק, לפי מה שאין בדיווח ב"ישראל היום", נראה שלא מדובר בלשכת ראש הממשלה. על אף שהחינמון מקדיש לתקיפה כותרת מרכזית על השער ואת כפולת העמודים הפותחת, הוא אינו מדווח על ביקורת כלשהי מצד הממשל הישראלי כלפי זה האמריקאי.
סימנייה

גידי וייץ ורויטל חובל מראיינים במוסף "הארץ" את עו"ד אביה אלף, עד לאחרונה ראש המחלקה הכלכלית בפרקליטות ומי שניהלה, כך לפי המוסף, את תיק החשדות נגד שר החוץ המושעה אביגדור ליברמן. כותרת הראיון היא "המריחה הגדולה". "מומלץ לקרוא בתשומת לב רבה את הווידוי החריג של אלף על מה שהתרחש במסדרונות משרד המשפטים בטיפול בתיק הרגיש ביותר שהיה בו בשנים האחרונות", כותבים וייץ וחובל. "צעד אחר צעד היא מגוללת לראשונה את האופן שבו נפח התיק את נשמתו – ומפנה אצבע מאשימה כלפי מי ששימש לשיטתה כקברן שלו: היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין".
חרדים

"את הפילוג בעולם החרדי-ליטאי ב-2013 קשה להבין אפילו עתה, בזמן שבו הוא מתרחש וקורע קהילות ומשפחות", נכתב בתמצית כתבה של יאיר אטינגר על שער "הארץ", הקובע כי "התוהו ובוהו הליטאי בורא סדר חרדי חדש". "הציבור הליטאי", כותב אטינגר, "שזה 25 שנה מושל גם בפוליטיקה החרדית, נחצה בימים אלה לשניים: מחנה הרוב המציית לרב אהרן לייב שטיינמן (בן ה-99) מבני-ברק, ומחנה המיעוט הנשמע לרב שמואל אוירבך (82) מירושלים. לכל מחנה יש עיתון המנסח את השקפתו, וכעת גם מפלגה.
"אחרי הבחירות, לנאמני שטיינמן לא נותר זמן ללקק פצעים. עשרת הימים האחרונים עמדו בסימן 'טיהורים', השלכת בחורים ואברכים מישיבות וכוללים בגלל השתייכותם למחנה בני-תורה ", כותב אטינגר. "מדובר בצעירים שפעלו למען המפלגה, או שנחשדו כמי שהצביעו לה בקלפי שר החינוך שי פירון הורה להפסיק לתקצב מוסדות שישעו תלמידים על רקע פוליטי, ואמר כי 'לא נאפשר לעסקנים להפוך את מוסדות החינוך למגרש הפוליטי הביתי שלהם ולהתנכל לתלמידים'. ספק אם האיום יועיל, שכן מאחורי מדיניות הטיהורים, מאחורי המלחמה כולה, כבר לא עומד דרג פוליטי, עסקני או עיתונאי חצר כבעבר. זה החידוש: את מלחמת האחים הליטאית מנהלים 'הגדולים' עצמם, בגילם המתקדם – הרבנים שטיינמן וחיים קנייבסקי, מחשובי הרבנים, מול הרב אוירבך.
" במחלוקת הזו היו סביב הבחירות אלימות פיזית, אך תוצאתה העיקרית היא מלים, מאות אלפי מלים. אלה ימים שבהם כל רב צריך מקלדת, כל דרשן צריך עמוד, סטנדר, להשמיע קול במחלוקת. זה מתחיל כמובן בבטאונים 'יתד נאמן' של מחנה שטיינמן ו'הפלס' של מחנה אוירבך, עובר דרך העיתונות המסחרית שעוברת גל מסחרר של פוליטיזציה בימים אלה, ושוקק באסופות מאמרים וקונטרסים שיוצאים לאור. 'על קנאות וקנאים', 'על מה נטושה המערכה', ועוד. כולם רוצים להביע עמדה מול המבוכה הרבה, שהיא קודם כל חינוכית ודתית".
פרשת הרפז

במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" מתפרסם ראיון של אמירה לם עם בועז הרפז, הקומבינטור המפוקפק שחקירת משטרה קבעה כי הוא מי שזייף את "מסמך גלנט" (כביכול תוכנית סדורה של משרד יחסי-הציבור של איל ארד עבור האלוף יואב גלנט להכפשת עמיתיו-יריביו האלופים הטוענים למשרת הרמטכ"ל), שחשיפתו (באופן שגוי ומטעה) בערוץ 2 הציפה סופית את היריבות האישית המרה בין שר הביטחון אהוד ברק ואנשי לשכתו לבין הרמטכ"ל גבי אשכנזי ועוזריו השונים.
המוסף מתייג את הראיון כ"בלעדי" ואת הדברים שאומר הרפז כאלו ש"נאמרים לראשונה", אלא שעיקרם, כפי שמתמצתת כותרת המשנה ("יש כאן טיוח – לא אני כתבתי את המסמך"), כבר פורסם בעבר (זו גם היתה גרסתו הראשונית של הרפז, כפי שאמר למשל ל"ידיעות" ב-2010), והרפז עצמו התראיין במקביל גם לאיילה חסון מהערוץ הראשון (הראיון ישודר היום בערב וחלקים ממנו כבר הובאו בקול-ישראל).
אגב, העילה לחשיפה היא בכלל קידום מכירות לסדרת הרצאות של הרפז על אודות הפרשה, אותה פרשה שלדבריו קטעה באיבה את הקריירה שלו כסוחר נשק. למרות זאת, המתעניינים בפרשה – ואלו מעטים כל-כך ביחס לאנרגיות התקשורתיות המושקעות בסיקורה – ימצאו בראיון חומרים מעניינים.

המתעניינים בתקשורת יוכלו לדון במשמעות פרסומו של ראיון המציג את אשכנזי באור שלילי, כנוכל ושקרן, ב"ידיעות אחרונות". העיתון היה מי שגיבה את אשכנזי באופן מובהק בפן התקשורתי של יריבותו עם ברק, הצניע את דיווחיו הביקורתיים של רונן ברגמן (שותף בכתיבת ספר על הפרשה עם דן מרגלית, הנציג הבולט ביותר של חצר ברק בעיתונות), והבליט את פולחן האישיות לרמטכ"ל דאז.
הרפז מספר ללם ולחסון כי אשכנזי כלל לא התכוון להמשיך לשנה חמישית ברמטכ"לות (ביטולה של אפשרות כזו באופן פומבי ומופגן על-ידי לשכת ברק היה סימן דרך נוסף בחשיפתה של היריבות בין הלשכות), אלא ישר להתמודדות על משרת ראש הממשלה (זה גם המידע המצוטט מהראיון עם חסון על שערי "מעריב" ו"ישראל היום"), וכי לצורך כך הקים כוורת שכללה גם "כמה אנשי תקשורת". "היו כמה מעגלים שריכזו את זה", מצטטת לם, ובראשם עמד דובר צה"ל דאז אבי בניהו. האם בצמרת "ידיעות אחרונות" החליטו שאשכנזי כבר לא יגשים את חלומו והסירו ממנו את האסימונים, או שפשוט לא עמדו בפיתוי פרסום הראיון (הבלעדי)?
הבית היהודי הראשון

מוסף הצעירים של "מקור ראשון", "מוצ"ש", מוקדש לפוליטיקאי נפתלי בנט. ביתר דיוק, ל"שנה לכיבוש הציונות הדתית בידי נפתלי בנט. סיכום ביניים". הכותרת הראשית של המוסף, מתחת לאיור התופס את השער כולו, מוסיפה סימן שאלה לסיסמת המפלגה בראשותו של בנט – "משהו חדש התחיל?" – אולם דבר העורך, אריאל שנבל, מחליף אותו בסימן קריאה. "רק כשבנט נכנס לאולם הורגש חשמל באוויר", הוא כותב על רשמיו מהשתתפותו של שר הכלכלה בכנס של המוסף ובכלל: "סוג של כריזמה אישית יוצאת דופן", "האיש כנראה הגיע בדיוק בזמן הנכון", "מגנט". שנבל מוסיף גם ספוילר: מהכתבה המרכזית במוסף ומהסקר המוצג בו עולה כי "בנט מצליח לשמר את הכריזמה מצד אחד, אבל במקביל גם לא מסתפק בה ובונה את עצמו כאישיות פוליטית משמעותית, ולהרבה שנים".
במוסף "דיוקן" של העיתון כותבת העורכת אורלי גולדקלנג על "שבוע ההסתה נגד נפתלי בנט", שלו אחראית "סוללת השמאל שהתנחלה מזה עשורים במוקדי ההשפעה". "כשהם אומרים שהוא מסוכן הם מתכוונים שהוא מסוכן להם ולשליטה הבלתי מעורערת שלהם על עמדות ההשפעה", היא קובעת.

עוד במוסף "מוצ"ש" – שר השיכון אורי אריאל, גם הוא ממפלגת הבית-היהודי, זוכה לקבל עמוד שלם ובו "תגובה לגליון הנדל"ן מהשבוע שעבר". אריאל מתהדר ב"שיווק קרקעות מסיבי" ובעשייתו המיניסטריאלית באופן כללי ("לילות כימים"), גוער במשפחות מפונקות בנות ארבע נפשות שאינן מסתפקות במגורים בדירת 3 חדרים ושולח את מחפשי הדיור ל"פריפריה", "ואם קשה לכם" אז ללוד או רמלה.
בטורו השבועי ב"מקור ראשון" כותב עמית סגל על השוואה בין תוצאות הבחירות המקומיות "בין שתי שכונות דתיות-לאומיות ברובן – קריית-משה, שבלבה עומדת ישיבת מרכז-הרב, וקטמון הישנה, הלא היא בצת ה'סרוגים' המפורסמת" (האם קטמון היא שכונה דתית ברובה? סגל לא מספק ממצאים תומכים). לפי ההשוואה, התוצאות בקריית-משה "הזכירו מעוזים חרדיים", ואילו אלו בקטמון "היו זהות כמעט לחלוטין" לאלו של בית-הכרם, "מעוז חילוני ותיק". "על דבר אחד לפחות היה קונסנזוס", מסכם סגל, "הבית-היהודי לא קיים כאן ולא קיים כאן. המסקנה היא שהריצה המשותפת תחת בנט בבחירות לכנסת היא האירוע החריג האם הגיע הזמן לגירושים בהסכמה?".
רומן על אמת

"המושג 'ברית הזוגיות' מלווה אותנו זה כעשור. זוהי החלופה החוקית לחתונה ברבנות, שמיועדת לאוכלוסיות שאינן יכולות או אינן רוצות או פסולות להינשא בטקס דתי", כותב יוסי ורטר בטורו השבועי ב"הארץ". " השבוע הודיעה יש-עתיד כי תגיש לכנסת את הצעת חוק 'ברית הזוגיות האזרחית', שתאפשר נישואים אזרחיים בישראל לכל מי שחפץ בכך, כולל זוגות חד-מיניים. לפיד הצטלם בדף הפייסבוק שלו, מסמן בידיו בצורת לב. הוא צירף הודעה נוגעת ללב על כך שכל אזרח ואזרחית רשאים לאהוב ולהתקשר כרצונם. רק דבר אחד הוא שכח להזכיר לגולשים: את הסעיף בקווי היסוד של הממשלה המעניק למפלגת הבית-היהודי זכות וטו על כל חקיקה דתית. ערב כינון הממשלה, כשהרומן בינו לבין נפתלי בנט היה בשיאו, לפיד לא היסס להעניק לאחיו החדש את זכות הווטו הזאת כדי לסלול ולרפד את דרכו לממשלה".
"בכירים בבית-היהודי מפתיעים: אנו פתוחים לבדוק את נושא ברית הזוגיות", נכתב בכותרת דיווח של זאב קם ב"מקור ראשון".
יהדות

"השותפות בהלווייתו של הרב עובדיה סימנה את הבקשה הפשוטה, שמעבר לדתיות ולחילוניות, לחרוג אל מעבר לשגרתי", נכתב בכותרת המשנה למאמר של אבי שגיא במוסף "שבת" של "מקור ראשון".
במוסף "מוצ"ש" של "מקור ראשון" מתפרסם טור שכתבה איילה פרץ-בן-חיים, שהיא ובעלה, שליח קק"ל לאוסטרליה, כמו גם חבריהם, הותקפו באלימות על-ידי מקומיים כשיצאו מתפילת שבת בבית-כנסת בסידני. פרץ-בן-חיים מספרת כי כשהגיעו לבית-החולים נתקלו בבעיה משום שבשל שמירת השבת, לא היו בידיהם מסמכים מזהים, שהם תנאי לקבלת טיפול רפואי, כמו גם מכשיר טלפון או אמצעי תשלום שיאפשרו להם את החזרה הביתה.
חכו דקה

"בגיל 15–16 התחלתי לעשן", מספר יאיר שטרן (71), פנסיונר רשות השידור ומי שהיה מנהלה, לשי פוגלמן וינאי יחיאל בטור "ענייני פנים", הסוגר את מוסף "הארץ". "כשעבדתי בטלוויזיה הייתי מעשן כמו מטורף, לפעמים יותר מקופסה וחצי ביום. הפסקתי במרץ האחרון, לאחר שחזרתי חולה עם ברונכיטיס ושיעול מנסיעה לפולין הקפואה. זה היה נורא, לא יכולתי להכניס כלום לפה. מאז בכל פעם שבא לי סיגריה, אני אומר לעצמי, חכה דקה, הרצון יעבור. והוא באמת עובר".
ענייני תקשורת

בכתבת השער של המוסף "7 ימים" מנסה אמיר שואן להתחקות אחר סיפורו של עלי מנצורי, איראני העצור בישראל בחשד לריגול. "האם עלי מנצורי הוא באמת הסוכן האיראני המתוחכם שהשב"כ תפס ברגע האחרון, או איש משפחה מפוחד שהגיע לטיילת בתל-אביב רק כי משמרות-המהפכה מחזיקים באשתו ובנו כבני-ערובה?", שואלת כותרת המשנה לראשית על שער המוסף. כזכור, דבר מעצרו של מנצורי הותר לפרסום שבועות אחרי שבוצע בפועל, כנראה רק כדי לשמש קלף משחק במאבק התדמיתי מול מה שלשכת ראש הממשלה הגדירה כ"מתקפת החיוכים" של הממשל האיראני.
על שער "ידיעות אחרונות" מתפרסמת כותרת על אודות "הרב יוסף ז"ל", ולא "מרן זצ"ל". מחר התיקון?
המוזיקאי רמי פורטיס מככב בכתבת השער של "7 לילות" לרגל השתתפותו בתוכנית ריאליטי מוזיקלית. "אין ספק שביקור ריהאנה השפיע על חיינו", כותב המוזיקאי שלמה ארצי בטורו במוסף "7 ימים".
ב"ישראל היום" חוגגים את הסיבוב הנוכחי בעימות בין "ידיעות אחרונות" למפכ"ל המשטרה. "זעם במשטרה: 'ידיעות המציאו כתבה מדמיונם'. הבהירו: 'באגף החקירות והמודיעין לא קיים מסמך המדרג את ארגוני הפשיעה בישראל'", נכתב בכותרת על השער. ב"ידיעות אחרונות" מפרסמים ידיעת המשך קצרה של ירון דורון, המסתיימת בהצהרה כי "המשטרה הובכה אתמול מהפרסום ולכן הוציאה הכחשה. אולם 'ידיעות אחרונות' עומד מאחורי הסיפור, שקיבל לפני הפרסום אישור ממקור בכיר מאוד במשטרה". הידיעה עצמה, תחת הכותרת "הדירוג שהסעיר את צמרת עולם הפשע", מביאה את תגובותיהם של עבריינים ישראלים, נמעניו האמיתיים של הפרסום האווילי והמסוכן הזה – יהא מפוברק או אותנטי.
"התנצלות", נכתב בפינה התחתונה של עמ' 6 של "ישראל היום", "בידיעה שעסקה אתמול בעדויות מול ועדת אגרנט נכתב בטעות שמו של ראש אמ"ן לשעבר אלוף (מיל') אלי זעירא מתחת לדמותו של ראש המוסד לשעבר צבי זמיר. אנו מתנצלים על הטעות". שבת שלום.

סקירת עיתונות: ב"מקור ראשון" נושאים את נפתלי בנט על הכתפיים | העין השביעית
http://www.the7eye.org.il/83370?utm_source=%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%96%D7%9C%D7%98%D7%A8+%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%9F+%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&utm_campaign=77d7393c5a-2013_11_1&utm_medium=email&utm_term=0_129fd9aff8-77d7393c5a-19119245

פרס לאשכנזי: "היית אחד הרמטכ"לים הטובים שידעה המדינה"
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=778638.

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000877100

שבה רב הנסתר על הגלוי.

הריקבון והשחיתות במסדרונות השלטון, הצבא ומע' אכיפת החוק,