מוצב הדמוקרטיה - כתב הגנה על ישראל של עו''ד אלן דרשוביץ  

כתב ההגנה של אלן דרשוויץ = מדינת ישראל !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5556&forum=gil&viewmode=all&keywords=אלן דרשוביץ#83

עכשיו 27.12.03 ברואים עולם ראיון נדיר עם אלן דרשוביץ!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5556&forum=gil&viewmode=all&keywords=אלן דרשוביץ#86

עו''ד דרשוביץ חושף: הסנטור היהודי ליברמן מונע את שחרורו
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6618&forum=gil&viewmode=all&keywords=אלן דרשוביץ

.
.
אלן דרשוביץ: "המשפט הבינלאומי הוא המצאה של כמה שמאלנים באקדמיה"
פורסם בתאריך 30 ביולי 2014 | כדי להכריע את הטרור של חמאס, על ממשלת ישראל להכריע קודם כל את הטרור המשפטי.

====

גלובס TV:

דין וחשבון "אין מדינה יותר דמוקרטית מישראל"

הצורך בפעולות נחרצות נגד איראן, שנאת ישראל בעולם וגורל היחסים בין ישראל לארה"ב. פרופ' אלן דרשוביץ, הסנגור הגדול ביותר של ישראל בעולם, בראיון שלא כדאי להחמיץ
06/12/2011 23:28 10:48
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000704284

פרשנות: הכל אינטרסים! חברים?הפצצה האירנית ומרחב המחייה.

הכל אינטרסים! חברים? הפצצה האירנית ומרחב המחייה.
כתב: עופר בינשטוק 11/2011

מערכת היחסים בעולם כמו כל מערכות היחסים בטבע
מושתתת על מערכות של יחסי כוחות ואינטרסים המשרתים
את יחסי הכוחות.
אין ידידים, אין חברים, הכל אינטרסים ומערכות של יחסי כוחות.
כל מערכות היחסים השונות באות להשיג ולשפר את מרחב המחייה.
מרחב המחייה של כל פרט ומרכיב שהוא צד במלחמה על מרחבי המחייה.
אין אלטרואיזם במלחמה על מרחבי המחייה בזירה העולמית,
הכל אגואיזם, הכל מונע מדאגה למרחב המחייה הלאומי.

האינטרס הראשון אשר מניע כל הנהגת מדינה בפעולתה בזירה
הבינלאומית הוא האינטרס המשרת את מרחב המחייה הלאומי האישי.
ראשון במעלה הוא האינטרס והשמירה על הבטחון הלאומי,
הריבונות/הגבולות ועל המשטר,
זה יכול להיות נתיבי תחבורה,
שליטה על נקודה אסטרטגית או טאקטית על המפה.
שליטה במקורות אספקת אנרגיה,
מקורות אספקת מזון, שמירה על אינטרסים
של סחר חוץ ועוד ועוד....

מרחבי המחייה והפצצה האירנית:

האיום האירני מהווה סכנה על המרכיב הראשון במעלה של שמירה על האינטרסים
ועל מרחב המחייה של מדינת ישראל, הפצצה האירנית מהווה סכנה לביטחון הלאומי
וסכנה לחייהם של כל אזרחי מדינת ישראל.

האיום האירני מהווה סכנה מדרגות נחותות בהרבה עבור שאר מדינות העולם,
סכנה לפגיעה באיכות החיים, כמו למשל בפגיעה במקורות האנרגיה,
האיום האירני איננו מהווה סכנה קיומית למעצמות,
למערב ו/או לארה"ב, אלא רק פגיעה מסוימת בכל שאר האינטרסים שלהם.

אין לצפות שארה"ב או כל מדינה אחרת על פני הגלובוס תסכים
שמדינת ישראל תתקוף את אירן או לחילופין שמדינה אחרת
תתקוף את אירן על מנת להסיר את האיום הקיומי
שהפצצה האירנית מהווה על מדינת ישראל,
ההיפך הוא הנכון, כל שאר מדינות העולם ילחמו ויתנגדו לרעיון
שמדינת ישראל תתקוף את אירן, היות שטמונה בתקיפה כזו
פגיעה קשה אפשרית באינטרסים שלהם,
במרחב המחייה שלהם, באספקת האנרגיה, בכלכלה.

אירן לא מהווה סכנה קיומית לאף מעצמה או מדינה מערבית חוץ מאשר למדינת ישראל,
תקיפת אירן על ידי מדינת ישראל וחיסול תוכנית הגרעין שלה
מהווה איום על איכות החיים ועל מרחב המחייה של מדינות רבות
ובמיוחד על מדינות המערב וארה"ב בראשם,
זאת כתוצאה מכך שקיימת אפשרות של פגיעה קשה באספקת הנפט לעולם בכלל
ולמערב בפרט ואז מחירו יעלה באופן ניכר,
מה שיגרום לפגיעה קשה באיכות החיים של אזרחי העולם בכלל ואזרחי המערב בפרט.

במבחן האינטרסים, העולם, המערב, וארה"ב בראשם
יעדיפו תמיד את השמירה על רמת איכות חיים של אזרחיהם
על המשך החיים של אזרחי מדינת ישראל.
טענה זו לעולם לא תעלה בצורה בהירה ולא תטען באופן ישיר וכנה,
לא על ידי הנהגת מדינת ישראל ובטח ובטח לא על ידי הנהגה כלשהי בעולם.
אף הנהגה בעולם לא תהיה מוכנה לסכן את חיי הילדים שלה
ולא את איכות חיי האזרחים שלה בעבור מדינה אחרת, גם אם לפעמים ישנם מצבים שכך המצב נראה,
תמיד מאחורי הדברים נמצאת האמת העירומה, הכל אינטרסים.

מדינה ישראל נמצאת היום תחת איום קיומי שהולך ומתקרב אליה כמו רכבת דוהרת,
לא יקום אף מנהיג ולא תקום אף אומה להקריב מעצמה על
מנת להגן על אזרחי מדינת ישראל,
אם הנהגת מדינת ישראל לא תבצע מהלך חד משמעי שיסיר את האיום של
הפצצה האירנית מעל ראשי אזרחי ישראל, מדינת ישראל תושמד,
עובדה זו לא תהווה סיכון גדול לקיום העולמי,
היעלמותה של מדינת ישראל יכולה להיות מוכלת בדיוק כמו היעלמותן של הירושימה ונגסקי,
כל מה שיישאר ממדינת ישראל ואזרחיה זהו זיכרון שחור נוסף בהיסטוריה של האנושות,
המון דמעות תנין ייזלו והעולם ימשיך להתנהל כדרכו...

הנהגת מדינת ישראל חייבת לפעול ולהגן על האינטרס הראשון במעלה
של אזרחי מדינת ישראל על שמירה על חייהם על ביטחונם.

מדינת ישראל חייבת לחסל את כל תוכנית הגרעין האירנית
באמצעות טילים וחייבת לחסל את כל הנהגת אירן והאייתולות בראשם.

אין זמן.
http://www.2all.co.il/Web/Sites/TheIranianBomb/PAGE33.asp

הנשיא פרס: פצצה איראנית - מחנה השמדה מעופף
אריק בנדר | 18/8/2009 17:13

נשיא המדינה נפגש עם עמיתו הרוסי והדגיש החשיבות של מניעת נשק גרעיני מטהרן. "הבעיה באיראן היא לא רק השאיפה לפיתוח נשק, אלא אופי המשטר", אמר. מדבדב: "אין לנו ספק כי אם תשיג איראן נשק גרעיני הדבר יוביל למרוץ חימוש, וזהו תסריט גרוע"
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/931/376.html

"אין מדינה יותר דמוקרטית מישראל"
הצורך בפעולות נחרצות נגד איראן, שנאת ישראל בעולם וגורל היחסים בין ישראל לארה"ב. פרופ' אלן דרשוביץ, הסנגור הגדול ביותר של ישראל בעולם, בראיון שלא כדאי להחמיץ
06/12/2011 23:28 10:48
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000704284

תזכורת:

מוצב הדמוקרטיה - כתב הגנה על ישראל של עו''ד אלן דרשוביץ
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=17708&forum=gil&viewmode=all&keywords=אלן דרשוביץ

7. ומה אומר עו''ד אלן דרשוביץ בכתב ההגנה שהכין לנו..... על: 63. אוניברסיטת N.Y קוראת להחרים האקדמיות בישראל !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5404&forum=gil&viewmode=all&keywords=אלן דרשוביץ#63

כתב ההגנה של אלן דרשוויץ = מדינת ישראל !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5556&forum=gil&viewmode=all&keywords=אלן דרשוביץ#83

עכשיו 27.12.03 ברואים עולם ראיון נדיר עם אלן דרשוביץ!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5556&forum=gil&viewmode=all&keywords=אלן דרשוביץ#86

עו''ד דרשוביץ חושף: הסנטור היהודי ליברמן מונע את שחרורו...
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6618&forum=gil&viewmode=all&keywords=אלן דרשוביץ

הערב-הסיפור האמיתי: כתב ההגנה מאת עו''ד אלן דרשוביץ
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=18015&forum=gil&viewmode=all&keywords=אלן דרשוביץ

אלן דרשוביץ על גולדסטון בעבר הוא היה חבר שלי היום הוא..
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=17975&forum=gil&viewmode=all&keywords=אלן דרשוביץ

וידאו: כתב הגנה על ישראל - מוצב הדמוקרטיה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=17682&forum=gil&viewmode=all&keywords=כתב הגנה

מוצב הדמוקרטיה - כתב הגנה על ישראל של עו''ד אלן דרשוביץ
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=17708&forum=gil&viewmode=all&keywords=כתב הגנה

>>> יוסי ביילין
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=69&viewmode=

עו"ד אלן דרשוביץ, מי שידוע כפרקליט של מדינת ישראל ומי שמגן על עמדותיה בארה"ב, תוקף היום (ב') את התקשורת הישראלית וטוען כי בעלי טורים בכירים בישראל מגזימים בביקורת שלהם כלפי צעדי הממשלה, תוך שהוא מתייחס לגל החקיקה המגביל לכאורה את חופש העיתונות ואת חופש הביטוי.
"אם אתם קוראים טורים בישראל אז ישר חושבים שתוך חצי שנה ישראל תהיה כמו איראן ואנשים ישבו בחלק האחורי של האוטובוס כמו באלבמה והממשלה בישראל פשיסטית. יש הגזמה בתקשורת בישראל. חייבים להבין שאין דבר כזה נושא פנימי בישראל; כל דבר בישראל מקבל כותרות ב"ניו יורק טיימס" ובעולם. אם לישראל יש בעיה בגשר המוגרבים בירושלים, זה הופך לנושא בינלאומי".

דרשוביץ קרא להרגיע את הרוחות ואת הביקורת: "ישראל לא הולכת להיות פשיסטית". הוא הבהיר כי הוא "מתנגד לכל צורה של צנזורה ולהגבלת חופש הביטוי", אך ציין כי "אני מציע שאנשים יהיו אחראים לדברים המוגזים שהם מפרסמים בתקשורת".

דרשוביץ ביקר את תופעת הדרת הנשים ופסקי הלכה מסוימים של רבנים שלטענתו סוטים מדרך היהדות וקיימים "רק בדמיון הסוטה של כמה רבנים",
והציע: "בואו נילחם בהם באמצעות מסגרת הרעיונות שלהם".

הוא גם ביקר את הצעת החוק שנועד להנמיך את קולות המואזין במסגדים ואמר גם שהעובדה שישראל היא מדינת היהודים, "מעלה את רף הרגישות בכל נושא, לטובה ולרעה". על השנאה לישראל אמר דרשוביץ כי היא "עמוקה" וקשורה בשנאה לעם היהודי.

דרשוביץ טען כי קל לו להגן על עמדתה של ישראל בעולם, והסביר כיצד: "בכל פעם שאני מדבר על ישראל ואני מצביע על הקהל ואומר: אני רוצה שתנקבו בשם של מדינה אחת בעולם שמתמודדת עם איומים כמו ישראל ושיש לה רקורד כה מרשים של שמירה על זכויות אדם ושלטון החוק. מעולם לא היה איש שהצליח למצוא מדינה כזו".

דרשוביץ' ביקר את הפלסטינים על כך שהם לא מוכנים לנהל מו"מ מדיני ללא תנאים מוקדמים והחמיא לנתניהו: "הוא רוצה להיות נוקשה בענייני ביטחון ולהביא שלום יציב עם ביטחון. הייתי באו"ם בספטמבר כשאבו-מאזן נשא נאום שערפאת היה גאה בו. שני הצדדים חייבים להיות מוכנים לוויתורים כואבים. נתניהו מוכן לכך".

בהתייחסו לנושא האיראני אמר דרשוביץ כי ממשל אובמה מחויב למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני ואמר כי הוא מקווה שישראל לא תנקוט פעולה צבאית חד-צדדית, אך אם היא תיאלץ לעשות זאת משיקולי ביטחון, "אני כעורך דין בינלאומי אגן עליה".

הוא גם אמר שישראל לא צריכה להתנצל בפני טורקיה: "אני לא מאמין שהתנצלות ישראלית בפני טורקיה תשפר את היחסים בין המדינות. טורקיה שינתה גישה ופונה לעולם המוסלמי לאחר שאירופה דחתה אותה. היא משתמשת בהתנצלות כתירוץ ואני לא חושב שישראל צריכה להתנצל בפני טורקיה.

"טורקיה לא התנצלה מעולם על רצח העם בארמניה. זו חוצפה! טורקיה מבקשת ממישהו להתנצל? הם אף פעם לא התנצלו על רציחות שהם ביצעו!".

כאשר נשאל על האפשרות שטורקיה תתבע חיילי צה"ל שהשתתפו בהשתלטות על ה"מרמרה", ענה דרשוביץ: "בוא נראה את טורקיה עושה את זה. אני מוכן לגבש צוות של מומחים שיגן על קציני צה"ל מול מדינות שמבקשות לתבוע אותם בחו"ל".

לאמת אין אג'נדה. לתקשורת יש. ההיסטוריה מסבירה הכל

דרשוביץ נשאל: "כאקדמאים וכמגינים של ישראל, האם אנחנו צריכים לצייר תמונה פשוטה יותר לאנשים בחו"ל? האם צריך לתת תמונה מורכבת שבה לבית המשפט העליון יש אחריות מיוחדת?"

לכך השיב דרשוביץ: "אני לא מבין את השאלה. עבורי מורכבות ואמת הן שני צדדים. לאמת. האמת היא מורכבת, אנחנו לא חיים בעולם פשוט. אנחנו עושים את המוסריות שלנו, והיא מורכבת, המורכבות היא ידיד שלנו. אינני יכול להגן על ישראל מבלי לפרט על המורכבות של הנושאים.

"יש דיונים נפלאים בישראל על חופש הדיבור, האם ממשלות זרות צריכות לתרום לארגונים שמנסים לעשות דה-לגיטימציה לישראל. אלה נושאים מורכבים. ועם זאת, הדיון בעיתונות נעשה מאוד פשטני. אורי אבנרי אומר שנעשינו מדינה פשיסטית. זה לא עושה צדק לנושאים המורכבים. הנושאים האלה בתחום צר מאוד, אפילו ביחס לבית המשפט העליון.

"איש לא מציע לבטל את הביקורת השיפוטית או את חופש הדיבור. בוחנים האם ישראל צריכה להיות יותר כמו ארה"ב ובריטניה. אם נפסיד את כל הקרבות, ישראל לא תפסיק להיות דמוקרטיה חיה ובעלת חיוניות.

"האויבים הגדולים של ישראל הם בדרך-כלל ישראלים, שחיים בישראל ושחיים מחוץ לישראל. הם אלה שמנסים לרדד נושאים מורכבים לדברים פשטניים.

"אני רק רוצה לעורר דיון אמיתי. כל עוד הדיון מתקיים בתנאים סבירים, ישראל תנצח, כי האמת היא תהליך, דמוקרטיה היא תהליך. כשקוראים עיתונים אתה מקבל את הרושם שבתוך 6 חודשים מצרים תהיה הדמוקרטיה הזוהרת ביותר בעולם, יותר מארה"ב, וישראל תהיה בדיוק כמו איראן.

"האחריות על כך שהדיון יהיה מורכב יותר היא על האקדמאים. לימדתי עשרות שם בהרווארד, ומעולם לא פגשתי אנשים פחות אמיצים מאשר סגל ההוראה. כשמקבלים שם קביעות, מורידים לך את האשכם בניתוח. הם מפחדים שהם לא יהיו פופולריים, שלא יתייחסו אליהם כסופרסטארים אקדמיים. ההתנגדות שלי היא למרצים שתומכים בישראל אבל מסרבים לדבר.

"הערבים והמוסלמים מקילים על ישראל לטעון בעד עצמה. מי שמקשה הם הישראלים שמדברים נגד ישראל. הטיעון בעד ישראל איננו טיעון בעד ההתנחלויות, אני מתנגד להתנחלויות כבר עשרות שנים ותומך בפתרון שתי המדינות. אבל אם אתה מסתכל על התמונה הרחבה, זה הופך את המורכבות לאמת.

"כעורך דין, הדבר הראשון שאני עושה לפני שאני מופיע בבית משפט הוא לצפות את הטענות של הצד השני ולראות שיש לי תשובות טובות. הבעיה באיזון היא הקיצוניות של הטיעונים.

"אני לא זוכר שנאה כלפי האפרטהייד שהיה בדרום אפריקה כמו זה שא רואה היום נגד ישראל בקמפוסים בארה"ב. ברצח העם ברואנדה ובדרפור, ישראל מקבלת מנה של שנאה שלא היתה קיימת אפילו כלפי המשטר של היטלר או של מוסוליני. לא היה דבר כזה בהיסטוריה.

"ישראל שנואה היום יותר מאשר כל מדינה בהיסטוריה של העולם. 20% זה באשמת המדיניות הישראלית, ו-80% מקורה בשנאה בלתי רציונלית.

"לאנשים לא אכפת מהדעות שלכם. אני התנגדתי לבצע עופרת יצוקה ולמלחמת לבנון השנייה, אבל לאיש לא אכפת. כל מה שאני מקבל בקמפוסים בארה"ב היום הוא שאני ציוני פשיסט, אני אויב הציבור מספר אחת.

"אם מחר נכרות הסכם שלום עם הפלסטינים, זה ישנה מעט את הדיון אבל לא באופן מהותי. זה כבר לא דיון על 1967 אלא על 1947, על טיהור אתני.

"אני חושב שישראל עתה טעות איומה ב-1967. סייעתי לנסח את החלטת מועצת הביטחון 242. ישראל עשתה המון טעויות, ויש לה אחריות לטעויות האלה. גם הפלסטינים עשו טעויות - שלא מילאו את ההתחייבויות שלהם בהסכם אוסלו, שלא קיבלו את מתווה קלינטון, ושהם מסרבים כעת לשבת ולנהל משא-ומתן.

"אין פרספקטיבה ישראלית אחת. אין טיעון אחד עבור ישראל אלא יש רבים. יש גם טיעון פוסט-ציוני. אתם מכירים את המורכבויות. אין תשובה אחת ויחידה. אינני מסכים עם החלטת ישראל לצאת למבצע עופרת יצוקה, אבל ביליתי זמן רב בהגנה על זכותה של ישראל לצאת למבצע.

"לדמוקרטיה יש זכות לטעות. אם ישראל תתקוף מתקנים גרעיניים באיראן, תהיה לה זכות מלאה לעשות זאת לפי המשפט הבינלאומי ולפי המוסר. עצם העובדה שיש למדינה זכות לבצע פעולה מסוימת איננה אומרת שזו ההחלטה הנכונה.

"כשאתה שומע את הצפון-אירופיים מבקרים את ישראל על שהיא מדינה מבוססת דת המנוגדת לכל מה שקיים בגרמניה או בסקנדינביה, ודומה לצד של מדינות ערב המאמצות לאומנות קיצונית ואת חוק השריעה - אני פשוט לא מאמין לאירופיים, מצטער, לא מאמין שאלה הסיבות שהם מתנגדים לישראל. אם הם היו באים הנה, הם היו בשוק מהגיוון התרבותי".

- למה ישראל היא ייחודית מבחינת היחס אליה?

דרשוביץ: "אם ישראל לא היתה מדינת הלאום של העם היהודי, לא היתה כל בעיה. להיות יהודי זה מאוד מורכב, זה מורכב גם ללא יהודים. אינני חושב שישראל צריכה להיות מדינה יהודית אלא מדינת הלאום של העם היהודי. מדינה יהודית נשמע כאילו זו הדת של המדינה. וישראל היא דמוקרטיה חילונית.

"להיות יהודי זו תופעה מורכבת מאוד, הדת הרי לא מופיעה בתנ"ך. לא חשבו על העם כדתי, אלא שזו היתה האבולוציה הטבעית שלהם. זה בלתי נתפס בעיניי שהיו רגשות עוצמתיים כל-כך גדולה ביחס לישראל, אלמלא היא היתה מדינת הלאום של העם היהודי.

"זו מדינה מערבית, שהיא בת-ברית של ארה"ב. כל הדברים האלה קשים לשמאל הקיצוני. זה לא אפשרי לנתח ברציונליות את היחס הקיצוני כלפי ישראל בלי לשים במרכז את היותה של ישראל מדינת הלאום של העם היהודי.

"למה היהודים? אלה שאלת שפרויד ואחרים וכל האינטלקטואלים של העולם שאלו. אינני חושב שמישהו יכול להבין לגמרי את עומק הרגשות כלפי יהודים. אבל בלי עובדה זו איש לא יכול להבין את היחס לישראל.

"תארו לכם את ישראל כמדינה לא יהודית. זה לא אנטישמיות פשוטה. זה פשטני, לכן אני לא מסתפק במילים האלה. אינני חושב שנועם חומסקי הוא אנטישמי. זה הרבה יותר מורכב מכך. זה היחס כלפי להיות יהודי. הקונספט של אנטישמיות עצמו יש לו 7 עד 10 משמעויות שונות. זה מורכב, וזה נושא שמצריך ניתוח עמוק יותר".

- כשהאליטה איננה לצידך יותר קשה לך. האליטה באקדמיה ובמדיה איננה תומכת, גם אם יש לך רוב פוליטי אתה בבעיה. מבחינה טקטית, האם אתה הולך נגד האליטה או מנסה לזכות בתמיכת האליטה.

דרשוביץ: "הדרך שדעות מתגבשות בעולם היא מורכבת. האליטה מגבשת פרמטרים לדיון דרך הטלוויזיה והמדיה. היום הכוח של התקשורת ירד מאוד בגלל רשתות חברתיות. יש אנשים שחושבים שכל בני האדם נולדו שווים ואם הם כותבים באינטרנט אז יש לזה משקל. האם המדיה החברתית טובה או רעה ליהודים? התשובה היא כן. היום קבוצות ניאו נאציות בכל העולם יכולות להיפגש דרך המדיה החברתית, אבל גם התומכים בישראל יכולים להיפגש. אל גזירה היא דוגמה מצויינת, זו רשת מאוד טובה. הם הבינו איך לטעון את הטיעון שלהם בעדינות ובמורכבות. עלינו להבין איך להשתמש במדיה באפקטיביות".

"בנוגע לאיום האיראני, המלחמות של היום אינן מתקיימות רק בשדה הקרב, כמובן. יש שימוש במחשבים, במדיה. האקדמאים צריכים להיות צעד אחד לפני מה שקורה, עלינו לצפות מה הבעיות המשפטיות והמוסריות, איננו צריכים להטיף אבל חשוב לצפות אפשרות שצעדים מסוימים ייצטרכו להינקט ולבסס את התשתית המשפטית. אינני יודע מה הכללים המשפטיים במקרה של הפצצה כירורגית על מתקני גרעין איראניים. עלינו להתכונן לכל אפשרות, לעולם לא צריכה להינקט פעולה על ידי ממשלה שהאקדמאים לא חשבו עליה צפו אותה והתכוננו להשלכותיה. בשבילי, המנדט של האקדמאים הוא תמיד להיות צד אחד קדימה, לעולם אל תיתפסו בלתי מוכנים".
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000705746#Fromelement=more_in_node

לאמת אין אג'נדה. לתקשורת יש. ההיסטוריה מסבירה הכל

אני מכיר את ג'ימי קרטר כבר שנים. פגשתי אותו לראשונה באביב 1976, כאשר בתור מועמד אלמוני יחסית לנשיאות שלח אליי מכתב בכתב-יד בו ביקש שאעזור לקמפיין שלו בסוגיות של פשע ומשפט. זמן קצר לפני כן פרסמתי בניו יורק טיימס מגזין מאמר שעסק ברפורמה בתחום הענישה הפלילית, וקרטר התעניין בדעותיי וביקש שאספק לקמפיין שלו רעיונות נוספים. כעבור זמן לא רב הוזמן קרטר להרווארד בידי סטיוארט אייזנשטט, אחד מתלמידיי לשעבר, כדי שייפגש עם כמה חברי סגל, ואני ביניהם. ג'ימי קרטר מצא חן בעיניי מיד, וראיתי בו איש ישר ובעל עקרונות. הצטרפתי לקמפיין שלו ועבדתי קשה מאד למען בחירתו.

כאשר מנהלי הקמפיין שלו התבקשו בידי המגזין ניוזוויק לספק רשימת אנשים שעל עצתם הסתמך קרטר, הופיע שמי ברשימה. המשכתי לעבוד עבור קרטר לאורך השנים, ולאחרונה פגשתי אותו בירושלים לפני כשנה, שם שוחחנו בקצרה על המזרח התיכון. חלקתי עליו בכמה נקודות, אבל המשכתי להאמין שעמדותיו נובעות מתוך מחויבות עמוקה לעקרונות ולזכויות האדם.

אבל הגילויים האחרונים על קשרי ההון הנרחבים של קרטר עם הון הנפט הערבי, ובפרט עם סעודיה, ערערו קשות את אמונתי ביושרתו. כאשר סופּר לי לראשונה שקיבל פרס כספי על שמו של השייח' זאיד בן סולטן אל-נהיאן, וששמר בידו את הכסף – גם אחרי שאוניברסיטת הרווארד החזירה כסף שהגיע מאותו מקור בשל ההיסטוריה האנטישמית שלו – פשוט לא האמנתי. כיצד יכול אדם בעל יושרה כזו להעשיר את עצמו בכסף מלוכלך כל כך?

ואל תטעו בנוגע לאופיה של קרן זאיד. אני יודע כיוון שהייתי מעורב במידה כלשהי בניסיון לשכנע את אוניברסיטת הרווארד להחזיר מעל 2 מיליון דולר שקיבלה מאותו מקור עבור המכללה התיאולוגית שלה. תחילה היססתי ללחוץ על הרווארד להחזיר כסף שנועד למכללה התיאולוגית, המצויה בקשיים כלכליים, אבל אז התוודעתי לעוּבדות בזכות רייצ'ל לי פיש, אחת התלמידות שם.

והעובדות הללו היו מזעזעות. נדהמתי לגלות שבמאה העשרים ואחת ישנן עדיין קרנות המקדמות דעות כאלה. המרכז ע"ש זאיד לשיתוף פעולה ומעקב – צוות חשיבה שמומן בידי השייח' זאיד ונוהל בידי בנו – אירח דוברים שקראו ליהודים "אויבי כל העמים", שייחסו את רציחתו של ג'ון קנדי לישראל ולמוסד ואת מתקפות

קרטר והמרכז שלו קיבלו מיליוני דולרים ממקורות מפוקפקים, החל בהצלת עסקי הבוטנים של משפחת קרטר בשלהי שנות השבעים

ה-11 בספטמבר לצבא ארצות הברית, ושקבעו כי השואה היא "מעשיה" (הם גם נתנו חסות לנאום של ג'ימי קרטר). לזכותה של הרווארד עומדת העובדה שהחזירה את הכסף. לחובתו של קרטר עומדת העובדה שלא החזיר אותו.

ג'ימי קרטר ידע כמובן על החלטתה של הרווארד, כיוון שניתן לה פרסום רב. ובכל זאת השאיר את הכסף ברשותו. למעשה, זה מה שאמר במועד קבלת הכסף: "לפרס הזה יש משמעות מיוחדת עבורי כיוון שהוא קרוי על שמו של חברי, השייח' זאיד בן סולטן אל-נהיאן". חברו של קרטר, כך מסתבר, היה אנטישמי חסר תקנה וגזען באופן כללי.

דבריו של קרטר הזכירו לי את הרווארד הישנה והרעה של שנות השלושים למאה הקודמת, אשר המשיכה לחלוק כבוד לאנשי אקדמיה נאצים גם אחרי שהתבהרה המדיניות האנטישמית של ממשלת היטלר. הרווארד של שנות השלושים שיתפה פעולה עם הרֶשע. למרבה הצער הגעתי למסקנה שג'ימי קרטר של המאה העשרים ואחת נעשה אף הוא שותף לרֶשע.

היקף התמיכה הכלכלית, או אפילו התלות הכלכלית, של ג'ימי קרטר בכסף המלוכלך עדיין אינו ידוע במלואו. אבל מה שידוע מטריד ביותר. קרטר והמרכז שלו קיבלו מיליוני דולרים ממקורות מפוקפקים, החל בהצלת עסקי הבוטנים של משפחת קרטר בשלהי שנות השבעים בידי הבנק לאשראי ולסחר בינלאומי (BCCI) – מוסד אנטי-ישראלי ארסי שעבר מן העולם בינתיים ושנשלט בעקיפין בידי משפחת המלוכה הסעודית (ושחברו של קרטר, השייח' זאיד, היה בין ראשי המשקיעים בו). אגהא חסן אבֶּדי, מייסדו של הבנק, נתן לקרטר "500,000 דולר כדי לעזור לנשיא לשעבר להקים את המרכז שלו... {ו}מעל 10 מיליון דולר לפרויקטים שונים של מר קרטר".

קרטר קיבל את הכסף ברצון, אף שאבֶּדי התייחס לבנק שלו, שהיה לכאורה מקור המימון, בתור "הדרך הטובה ביותר להילחם בהשפעתם הרעה של הציונים". ה-BCCI אינו המקור היחיד: המלך הסעודי פאהד תרם מיליונים למרכז של קרטר, "7.6 מיליון דולר ב-1993 לבדה", וכמוהו גם בנים אחרים למשפחת המלוכה הסעודית. קרטר קיבל גם תרומה בת מיליון דולר ממשפחת בן לאדן בסעודיה, וכן פרס אישי על תרומתו לסביבה בסך 500,000 דולר ע"ש השייח' זאיד, ששולם בידי ראש ממשלת איחוד האמירויות. ראוי לציין שלמרות המימון הסעודי הזורם למרכז קרטר, ולמרות שממשלת סעודיה פוגעת בזכויות האדם בלי סוף, למרכז קרטר לזכויות האדם אין כל פעילות בסעודיה.

הסעודים קנו את שתיקתו, כך מסתבר, במחיר יקר. אבל אופיה של פעילות המרכז מתבהר עוד יותר כשבוחנים את ביצועיו במדינות אחרות: עיון באתר המרכז מעלה כי הוא אינו פעיל כלל בסין או בצפון קוריאה, באירן, בעירק, בסודן או בסוריה. לעומת זאת הוא פועל כנגד ישראל וה"הפרות" שלה.

הצהרת היעדים של המרכז ע"ש קרטר קובעת כי מדובר ב"מרכז בלתי-משוחד הפועל כצד נייטרלי ביוזמות ליישוב סכסוכים". כיצד יתכן הדבר, לאור העובדה שקופתו מלאה כסף ערבי, ושהוא נמנע מלעסוק בפגיעות הקשות בזכויות האדם המתבצעות בעולם הערבי ובוחר להתמקד במקום זאת בפגיעות הקלות יחסית של ישראל?

האדם הסביר אינו יכול אפוא לחלוק על כך שג'ימי קרטר היה ועודו תלוי בכספי הנפט הערבי, ובפרט בהון סעודי. האם פירוש הדבר שעמדותיו של קרטר בנוגע למזרח התיכון הושפעו בהכרח בידי קבלתם של סכומים עצומים כאלה? תשאלו את קרטר.

ג'ימי קרטר היה ועודו תלוי בכספי הנפט הערבי, ובפרט בהון סעודי. האם פירוש הדבר שעמדותיו של קרטר בנוגע למזרח התיכון הושפעו בהכרח בידי קבלתם של סכומים עצומים כאלה? תשאלו את קרטר

ההנחה העומדת ביסוד ביקורתו של קרטר כנגד ההשפעה היהודית על מדיניות החוץ האמריקאית היא שבעל המאה הוא בעל הדעה. היה זה קרטר, לא אני, שטען כי פוליטיקאים המקבלים כסף ממקורות יהודיים אינם חופשיים לגבש עמדות עצמאיות בסוגיות הנוגעות למזרח התיכון. היה זה קרטר, לא אני, שטען כי עיתונאים מכובדים אינם יכולים לדווח דיווח הוגן על המזרח התיכון כיוון שהם ממומנים בכסף יהודי. כך שעל פי הסטנדרטים של קרטר עצמו, תהיה זו עבורו כמעט "התאבדות" כלכלית "לקדם עמדה מאוזנת בין ישראל לפלסטין".
על פי הסטנדרטים של קרטר עצמו, אם כך, יש להתעלם מדעותיו בנוגע למזרח התיכון. בהחלט יתכן שכיום הוא גם מאמין בהן. כסף, ובפרט כשמדובר בסכומים גדולים, נוטה לשכנע אנשים לתמוך בעמדות מסוימות. לא אופתע אם קרטר, לאחר שקיבל כסף ערבי רב כל כך, מחויב כיום למטרותיהם באמת ובתמים. אבל העובדה שלא חשף את היקף תלותו הכלכלית בכסף הערבי, והעובדה שאפילו לא העלה בדעתו שקבלת הכספים עלולה להשפיע על דעותיו באופן בלתי-ראוי, היא צורה של הונאה הגובלת בשחיתות.

פגשתי שתדלני סיגריות הנתמכים בידי הענף, ואשר השתכנעו באמת ובתמים כי עישון אינו אלא צורה בטוחה של בילוי למבוגרים, שסיגריות אינן ממכרות ושתעשיית הסיגריות באמת מנסה לשכנע ילדים לא לעשן. אנשים אלה מרמים את עצמם (או מרמים אותנו כדי שנאמין שהם מרמים את עצמם) בדיוק כפי שקרטר מרמה את עצמו (או משכנע אותנו להאמין שהוא מרמה את עצמו).

אם כסף אמנם קובע עמדות פוליטיות וציבוריות – כפי שקרטר טוען ביחס ל"כסף היהודי" – המסקנה האפשרית היחידה היא שעמדותיו של קרטר בנושא המזרח התיכון הושפעו בידי ההון הערבי שקיבל. אם מי שמשלם לתזמורת באמת מכתיב

ג'ימי קרטר נתפש בציבור כאדם בעל יושרה גבוהה להפליא. יושרתו האמיתית, כך מסתבר כעת, נמוכה להפליא

מה תנגן, אזי הצלילים הצורמים הבוקעים מפיו של קרטר הוכתבו כנראה בידי מעסיקיו הסעודים. כואב לי לומר זאת, אבל היום אני מאמין שאין בציבוריוּת האמריקאית עוד אדם שיושרתו האמיתית מנותקת כל כך מן הדימוי שלו. ג'ימי קרטר נתפש בציבור כאדם בעל יושרה גבוהה להפליא. יושרתו האמיתית, כך מסתבר כעת, נמוכה להפליא. הוא אינו עולה על כל אותם אישי ציבור אמריקאים שמיד עם פרישתם מן החיים הפוליטיים מוכרים את עצמם לכל המרבה במחיר ונעשים שתדלנים למען מטרות מגונות. זו כעת מורשתו העצובה של ג'ימי קרטר.
---
קישורית למקור:
http://www.frontpagemagazine.com/Articles/Printable.asp?ID=28044
המקור: פרונט פייג', 30 באפריל 2007 | תרגום: יניב פרקש
http://www.kivunim.org.il/article.asp?id=213
.
.
תזכורת:
.
.
אלן דרשוביץ תוקף את התקשורת ומביע תמיכה בממשלת ישראל
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=23481&forum=gil&viewmode=all&keywords=דרשוביץ

אלן דרשוביץ: האויבים הגדולים של ישראל הם בדר''כ ישראלים
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=23477&forum=gil&viewmode=all&keywords=דרשוביץ

מוצב הדמוקרטיה - כתב הגנה על ישראל של עו''ד אלן דרשוביץ
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=17708&forum=gil&viewmode=all&keywords=דרשוביץ

לאמת אין אג'נדה. לתקשורת יש. ההיסטוריה מסבירה הכל

וכך כותב אלן דרשוביץ: ישבתי במליאה כאשר נאם נתניהו את נאומו. האירנים כינו את הנאום "מתגרה ותוקפני" והניו יורק טיימס מיישר עמם קו ומכנה את הנאום "תוקפני, לוחמני, סרקסטי ומחבל במאמצים הדיפלומטיים". הם לא שמעו את אותו הנאום אותו אני שמעתי. מה ששמעתי בנאומו של נתניהו איננו קשור לקריאת תיגר על האירנים, שכן נתניהו עשה שימוש במילותיו של רוחאני עצמו, ללא כחל וסרק כדי להזהיר את כולנו ולהוכיח באופן משכנע ביותר שחיוכיו המפוזרים לכל עבר של רוחאני, אין בהם ממש והם מכסים על כוונות הרבה יותר אפלות.
וכאן מביא דרשוביץ ציטוטים מדבריו של רוחאני מהם התעלם הניו יורק טיימס לחלוטין והתקשורת בכללותה, דברים אותם קלטה אוזנו של נתניהו ואליהם הוא התייחס בנאומו.

מאמר ראוי מאוד לקריאה.
http://www.algemeiner.com/2013/10/02/netanyahus-powerful-un-speech-is-being-distorted-by-the-media/

Netanyahu’s Powerful UN Speech is Being Distorted by the Media

OCTOBER 2, 2013 2:21 PM 0 COMMENTS

Author: Alan Dershowitz

Alan DershowitzAlan Dershowitz IsraelAlan Dershowitz NetanyahunetanyahuNetanyahu ObamaNetanyahu Speech IranNetanyahu Speech New York TimesNetanyahu speech UNnetanyahu un

Prime Minister Netanayhu at the United Nations.

I was in the General Assembly when Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu delivered his speech about Iranian President Hassan Rouhani and Iran’s nuclear program. I heard a very different speech from the one described by The New York Times and other media outlets. Not surprisingly, the Iranians described it as “inflammatory.” More surprisingly, the Times described Netanyahu’s speech as aggressive, combative, sarcastic, and sabotaging diplomacy, while the only expert it quoted called the speech ineffective and pushing the limits of credibility.

What I heard in that chamber bore little relationship either to the Iranian or the Times characterizations. What the people listening to Netanyahu heard was a compellingly persuasive speech using Rouhani’s own words to prove convincingly that his friendly smile is a cover for far more malignant intentions. Herein are a few excerpts not quoted in the Times report. First, with regard to Iran’s nuclear weapons program:

“There are those who would readily agreed to leave Iran with a residual capability to enrich uranium. I advise them to pay close attention to what Rouhani said in his speech to Iran’s…Supreme Cultural Revolutionary Council. This was published in 2005. I quote:…”

‘A county that could enrich uranium to about 3.5 percent will also have the capability to enrich it to about 90 percent. Having fuel cycle capability virtually means that a country that possesses this capability is able to produce nuclear weapons.’

“Precisely. This is why Iran’s nuclear weapons program must be fully and verifiably dismantled. And this is why the pressure on Iran must continue.”

Next, he quoted several statements Rouhani made with regard to human rights, terrorism, and constructive engagement:

“Rouhani spoke of, quote, ‘the human tragedy in Syria.’ Yet, Iran directly participates in Assad’s murder and massacre of tens of thousands of innocent men, women and children in Syria. And that regime is propping up a Syrian regime that just used chemical weapons against its own people.”

Finally, Netanyahu’s answer to Rouhani’s assurance that his country does not engage in deceit and secrecy:

“Last Friday Rouhani assured us that in pursuit of its nuclear program, Iran — this is a quote — Iran has never chosen deceit and secrecy, never chosen deceit and secrecy. Well, in 2002, Iran was caught red-handed secretly building an underground centrifuge facility in Natanz. And then in 2009, Iran was again caught red-handed secretly building a huge underground nuclear facility for uranium enrichment in a mountain near Qom.”

Nor did Netanyahu reject diplomacy. Indeed he welcomed it, so long as the diplomatic solution “fully dismantles Iran’s nuclear weapons program and prevents it from having one in the future.”

The New York Times was particularly critical of Netanyahu’s oft repeated statement that if Iran were to be on the verge of developing nuclear weapons designed to wipe Israel off the map, “against such a threat Israel will have no choice but to defend itself.”

But this statement reflects not only Israel’s longstanding policy but American policy as well. President Obama has told me, as he has told others, that Israel must reserve the right to take military action in defense of its own civilian population. It cannot be expected, any more than we can be expected, to outsource the ultimate obligation of every democracy to protect its citizens from nuclear attack. During the Cuban Missile Crisis, President John F. Kennedy made it clear that the United States would not accept nuclear weapons pointed at our cities from bases in Cuba. Does anybody really expect Israel to accept nuclear missiles directed at its cities and towns from an even more belligerent enemy sworn to its destruction?

Those of us who were in the General Assembly chamber to hear Netanyahu’s speech heard a rational call for diplomacy backed by sanctions and the ultimate threat of military force as a last resort. We heard the leader of America’s ally Israel carefully analyze the words and deeds of the leader of a nation that still describes the United States in the most bellicose of terms. It was one of the most compelling and effective speeches ever delivered at the United Nations. It should be read—or watched on YouTube—by every American, who should then compare what they have seen and heard with what the media told them was said.

Several media outlets misinterpreted President Rouhani’s speech to make it sound far more acceptable than it would have been had it been correctly translated. The media claimed that Farsi is a difficult language to translate. There was no such excuse with regard to Prime Minister Netanyahu’s speech, which was delivered in crystal clear English. The distortion of the Israeli’s Prime Minister’s speech was a deliberate attempt to portray him in a less favorable manner than his actual words warranted.

The question remains why would the American media bend over forwards to place Rouhani in a positive light while bending over backwards to present Netanyahu in a negative light? Is it because we place our understandable hope for peace over the reality that difficult barriers still exist? Is it because a “friendly” Iranian head of state is a more interesting story than a realistic Israeli head of state? Whatever the reason, distorting reality is neither in the interest of good reporting nor in the interest of peace.

If diplomacy is to succeed, it must be based on realpolitik and a hardnosed assessment of both our friends and our enemies. Judged against those standards, the media reporting on the Rouhani and Netanyahu speeches did not meet the high standards rightly expected of American journalism.
.
.
תזכורת:

מוצב הדמוקרטיה - כתב הגנה על ישראל של עו''ד אלן דרשוביץ
https://rotter.net/forum/gil/17708.shtml

.
.
.

פרופ' אלן דרשוביץ, פרקליט צמרת יהודי-אמריקני הידוע כ"סנגור" של ישראל בעולם, השתתף הערב (א') בוועידת ישראל לעסקים 2011 של "גלובס".

דרשוביץ נשאל: "כאקדמאים וכמגינים של ישראל, האם אנחנו צריכים לצייר תמונה פשוטה יותר לאנשים בחו"ל? האם צריך לתת תמונה מורכבת שבה לבית המשפט העליון יש אחריות מיוחדת?"

לכך השיב דרשוביץ: "אני לא מבין את השאלה. עבורי מורכבות ואמת הן שני צדדים. לאמת. האמת היא מורכבת, אנחנו לא חיים בעולם פשוט. אנחנו עושים את המוסריות שלנו, והיא מורכבת, המורכבות היא ידיד שלנו. אינני יכול להגן על ישראל מבלי לפרט על המורכבות של הנושאים.

"יש דיונים נפלאים בישראל על חופש הדיבור, האם ממשלות זרות צריכות לתרום לארגונים שמנסים לעשות דה-לגיטימציה לישראל. אלה נושאים מורכבים. ועם זאת, הדיון בעיתונות נעשה מאוד פשטני. אורי אבנרי אומר שנעשינו מדינה פשיסטית. זה לא עושה צדק לנושאים המורכבים. הנושאים האלה בתחום צר מאוד, אפילו ביחס לבית המשפט העליון.

"איש לא מציע לבטל את הביקורת השיפוטית או את חופש הדיבור. בוחנים האם ישראל צריכה להיות יותר כמו ארה"ב ובריטניה. אם נפסיד את כל הקרבות, ישראל לא תפסיק להיות דמוקרטיה חיה ובעלת חיוניות.

"האויבים הגדולים של ישראל הם בדרך-כלל ישראלים, שחיים בישראל ושחיים מחוץ לישראל. הם אלה שמנסים לרדד נושאים מורכבים לדברים פשטניים.
"אני רק רוצה לעורר דיון אמיתי. כל עוד הדיון מתקיים בתנאים סבירים, ישראל תנצח, כי האמת היא תהליך, דמוקרטיה היא תהליך. כשקוראים עיתונים אתה מקבל את הרושם שבתוך 6 חודשים מצרים תהיה הדמוקרטיה הזוהרת ביותר בעולם, יותר מארה"ב, וישראל תהיה בדיוק כמו איראן.

"האחריות על כך שהדיון יהיה מורכב יותר היא על האקדמאים. לימדתי עשרות שם בהרווארד, ומעולם לא פגשתי אנשים פחות אמיצים מאשר סגל ההוראה. כשמקבלים שם קביעות, מורידים לך את האשכם בניתוח. הם מפחדים שהם לא יהיו פופולריים, שלא יתייחסו אליהם כסופרסטארים אקדמיים. ההתנגדות שלי היא למרצים שתומכים בישראל אבל מסרבים לדבר.

"הערבים והמוסלמים מקילים על ישראל לטעון בעד עצמה. מי שמקשה הם הישראלים שמדברים נגד ישראל. הטיעון בעד ישראל איננו טיעון בעד ההתנחלויות, אני מתנגד להתנחלויות כבר עשרות שנים ותומך בפתרון שתי המדינות. אבל אם אתה מסתכל על התמונה הרחבה, זה הופך את המורכבות לאמת.

"כעורך דין, הדבר הראשון שאני עושה לפני שאני מופיע בבית משפט הוא לצפות את הטענות של הצד השני ולראות שיש לי תשובות טובות. הבעיה באיזון היא הקיצוניות של הטיעונים.

"אני לא זוכר שנאה כלפי האפרטהייד שהיה בדרום אפריקה כמו זה שא רואה היום נגד ישראל בקמפוסים בארה"ב. ברצח העם ברואנדה ובדרפור, ישראל מקבלת מנה של שנאה שלא היתה קיימת אפילו כלפי המשטר של היטלר או של מוסוליני. לא היה דבר כזה בהיסטוריה.

"ישראל שנואה היום יותר מאשר כל מדינה בהיסטוריה של העולם. 20% זה באשמת המדיניות הישראלית, ו-80% מקורה בשנאה בלתי רציונלית.

"לאנשים לא אכפת מהדעות שלכם. אני התנגדתי לבצע עופרת יצוקה ולמלחמת לבנון השנייה, אבל לאיש לא אכפת. כל מה שאני מקבל בקמפוסים בארה"ב היום הוא שאני ציוני פשיסט, אני אויב הציבור מספר אחת.

"אם מחר נכרות הסכם שלום עם הפלסטינים, זה ישנה מעט את הדיון אבל לא באופן מהותי. זה כבר לא דיון על 1967 אלא על 1947, על טיהור אתני.
"אני חושב שישראל עתה טעות איומה ב-1967. סייעתי לנסח את החלטת מועצת הביטחון 242. ישראל עשתה המון טעויות, ויש לה אחריות לטעויות האלה. גם הפלסטינים עשו טעויות - שלא מילאו את ההתחייבויות שלהם בהסכם אוסלו, שלא קיבלו את מתווה קלינטון, ושהם מסרבים כעת לשבת ולנהל משא-ומתן.
"אין פרספקטיבה ישראלית אחת. אין טיעון אחד עבור ישראל אלא יש רבים. יש גם טיעון פוסט-ציוני. אתם מכירים את המורכבויות. אין תשובה אחת ויחידה. אינני מסכים עם החלטת ישראל לצאת למבצע עופרת יצוקה, אבל ביליתי זמן רב בהגנה על זכותה של ישראל לצאת למבצע.

"לדמוקרטיה יש זכות לטעות. אם ישראל תתקוף מתקנים גרעיניים באיראן, תהיה לה זכות מלאה לעשות זאת לפי המשפט הבינלאומי ולפי המוסר. עצם העובדה שיש למדינה זכות לבצע פעולה מסוימת איננה אומרת שזו ההחלטה הנכונה.

"כשאתה שומע את הצפון-אירופיים מבקרים את ישראל על שהיא מדינה מבוססת דת המנוגדת לכל מה שקיים בגרמניה או בסקנדינביה, ודומה לצד של מדינות ערב המאמצות לאומנות קיצונית ואת חוק השריעה - אני פשוט לא מאמין לאירופיים, מצטער, לא מאמין שאלה הסיבות שהם מתנגדים לישראל. אם הם היו באים הנה, הם היו בשוק מהגיוון התרבותי".

- למה ישראל היא ייחודית מבחינת היחס אליה?

דרשוביץ: "אם ישראל לא היתה מדינת הלאום של העם היהודי, לא היתה כל בעיה. להיות יהודי זה מאוד מורכב, זה מורכב גם ללא יהודים. אינני חושב שישראל צריכה להיות מדינה יהודית אלא מדינת הלאום של העם היהודי. מדינה יהודית נשמע כאילו זו הדת של המדינה. וישראל היא דמוקרטיה חילונית.

"להיות יהודי זו תופעה מורכבת מאוד, הדת הרי לא מופיעה בתנ"ך. לא חשבו על העם כדתי, אלא שזו היתה האבולוציה הטבעית שלהם. זה בלתי נתפס בעיניי שהיו רגשות עוצמתיים כל-כך גדולה ביחס לישראל, אלמלא היא היתה מדינת הלאום של העם היהודי.

"זו מדינה מערבית, שהיא בת-ברית של ארה"ב. כל הדברים האלה קשים לשמאל הקיצוני. זה לא אפשרי לנתח ברציונליות את היחס הקיצוני כלפי ישראל בלי לשים במרכז את היותה של ישראל מדינת הלאום של העם היהודי.

"למה היהודים? אלה שאלת שפרויד ואחרים וכל האינטלקטואלים של העולם שאלו. אינני חושב שמישהו יכול להבין לגמרי את עומק הרגשות כלפי יהודים. אבל בלי עובדה זו איש לא יכול להבין את היחס לישראל.

"תארו לכם את ישראל כמדינה לא יהודית. זה לא אנטישמיות פשוטה. זה פשטני, לכן אני לא מסתפק במילים האלה. אינני חושב שנועם חומסקי הוא אנטישמי. זה הרבה יותר מורכב מכך. זה היחס כלפי להיות יהודי. הקונספט של אנטישמיות עצמו יש לו 7 עד 10 משמעויות שונות. זה מורכב, וזה נושא שמצריך ניתוח עמוק יותר".

- כשהאליטה איננה לצידך יותר קשה לך. האליטה באקדמיה ובמדיה איננה תומכת, גם אם יש לך רוב פוליטי אתה בבעיה. מבחינה טקטית, האם אתה הולך נגד האליטה או מנסה לזכות בתמיכת האליטה.

דרשוביץ: "הדרך שדעות מתגבשות בעולם היא מורכבת. האליטה מגבשת פרמטרים לדיון דרך הטלוויזיה והמדיה. היום הכוח של התקשורת ירד מאוד בגלל רשתות חברתיות. יש אנשים שחושבים שכל בני האדם נולדו שווים ואם הם כותבים באינטרנט אז יש לזה משקל. האם המדיה החברתית טובה או רעה ליהודים? התשובה היא כן. היום קבוצות ניאו נאציות בכל העולם יכולות להיפגש דרך המדיה החברתית, אבל גם התומכים בישראל יכולים להיפגש. אל גזירה היא דוגמה מצויינת, זו רשת מאוד טובה. הם הבינו איך לטעון את הטיעון שלהם בעדינות ובמורכבות. עלינו להבין איך להשתמש במדיה באפקטיביות".

"בנוגע לאיום האיראני, המלחמות של היום אינן מתקיימות רק בשדה הקרב, כמובן. יש שימוש במחשבים, במדיה. האקדמאים צריכים להיות צעד אחד לפני מה שקורה, עלינו לצפות מה הבעיות המשפטיות והמוסריות, איננו צריכים להטיף אבל חשוב לצפות אפשרות שצעדים מסוימים ייצטרכו להינקט ולבסס את התשתית המשפטית. אינני יודע מה הכללים המשפטיים במקרה של הפצצה כירורגית על מתקני גרעין איראניים. עלינו להתכונן לכל אפשרות, לעולם לא צריכה להינקט פעולה על ידי ממשלה שהאקדמאים לא חשבו עליה צפו אותה והתכוננו להשלכותיה. בשבילי, המנדט של האקדמאים הוא תמיד להיות צד אחד קדימה, לעולם אל תיתפסו בלתי מוכנים".