החיזוק היומי של רונן קרתא  

חיזוק יומי -

יש מי שמנווט לך את החיים

עם שחר אדון געש היה יוצא אל מקום עבודתו, נושא עימו כיסא מתקפל ומטרייה. מציב את הכיסא למרגלות הרמזור, על אי התנועה בכניסה לירושלים. מפקח היה על התנועה לבירה, שתזרום כסדרה. כשהאור ירוק, סימן במטרייתו לנהגים לנסוע, להתקדם, כשהתחלף לצהוב נושא היה את המטרייה מעלה, לאות אזהרה, ובאור האדום פושט ידו ועוצר את התנועה!

הנהגים צייתנים היו, נשמעו להוראותיו בלי ערעור. כל עוד חסמה המטרייה את דרכם, לא העז איש לנסוע! וכשהתחלף האור לירוק והמחסום הורם, מר געש ציווה: "סעו" והכל החלו לנוע.

מר געש לא הרשה לעצמו הפוגה, ורק באישון לילה, בגבור עליו הרעב והתשישות, מקפל היה את הכיסא ושב לביתו. מדווח לרעייתו שהיום עבר בשלום. לא היו פקקים, והעיר ניצלה ממהומה. אשתו הייתה מתפעמת ומעריצה.

השנים עשו את שלהן, הגיל נתן את אותותיו, המתח והאחריות הכבדה חרטו את רישומן ומר געש לקה בליבו. רעייתו הזעיקה את הרופא, שקבע נחרצות: "יש להביאו לבית החולים, כל רגע יקר!"

"לא, איני יכול", נאנק מר געש, "התנועה, מה יהא עליה?!" מחאותיו נפלו על אוזניים ערלות, הוא הובהל לבית החולים. "אבוי", התמרמר בזעקה, "הכביש יפקק, התנועה תושבת, העיר תחסם!"

"שקט" אמר החולה במיטה הסמוכה, "מה הצעקות הללו?"
"בעלי מנווט את התנועה לירושלים", הסבירה האישה. "הבלים", אמר הלה "בעלך הוא התמהוני שיושב ליד הרמזור?! וכי באמת סבור היה שהתנועה מנווטת על ידו?! והרי הרמזור הוא זה שניווט את התנועה, וגם ינווט בלעדיו!"

המוניטור של מר געש השתולל. "איך תוכל לטעון כך על עבודתו המסורה, וכי לשם מה עמל בפרך ארבעים שנה?!" אמרה רעייתו... (הרב שלום שבדרון)

אמר הרב שלום שבדרון: "אדון געש הוא בעצם אנחנו... גועשים ומתגעשים כל היום, כל החיים. על מה ולמה? להביא פרנסה, להרוויח עוד ועוד, להדביק את יוקר המחיה. ומשום כך אין לנו פנאי, לא לתפילה בנחת ובכוונה, לא לשיעור תורה, לא ללימוד עם הילדים ולמעקב אחר התנהגותם, לא לשיחת נפש והדרכה, משום שגדול העול על צווארנו וכבדה האחריות על שכמנו, חייבים אנו להביא פרנסה...

אמת ויציב, ובאמת מוטלת עלינו חובת ההשתדלות, אולם סבורים אנו שהבורא יתברך יענישנו וימעיט מזונותינו אם נוסיף שיעור תורה, אם נתפלל ביתר מתינות, אם נקדיש יותר תשומה לב לחינוך ילדינו?! וודאי שלא ('מעיין השבוע')

העולם הזה נברא בשבילנו כדי שנהנה ממנו, אך לא נשכח את תכליתנו, את המטרה, שלא נשוב לביתנו כשבסלינו יש רק חצץ במקום אבנים טובות ומרגליות...

יש מי שמנווט בשבילנו את החיים, אנו רק צריכים להפנים זאת ולהיות שלווים ונינוחים יותר... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא)