 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
garrincha
גולש אורח
| יום רביעי כ''ב באדר תשס''ט
17:50 18.03.09 |
  
 
|
15. זאת מכיוון שהוא אינו היסטוריון ,אלא חוקר ואמין הוכחה:
בתגובה להודעה מספר 9
| |
ד"ר אורי מילשטיין שאינו קשור לשום גורם ממסד חוקר במשך שנים רבות את ההיסטוריה הצבאית של מדינת ישראל ועושה זאת באופן נמרץ ויסודי" סגן אלוף ד"ר עידו אמבר, ראש ענף תולדות חיל האוויר, "מערכות" דצמבר 1987. "מילשטיין היה הנושא המדובר ביותר ובטון של עלבון וחרון אין אונים בכינוס ותיקי הפלמ"ח אצל הנשיא... סוג חשיבה זה שמילשטיין מצא לו בשנים האחרונות היא עקרון השרידות", אמנון לורד, "ידיעות אחרונות", אוקטובר 1991. "איך זה שאף כי ישראל נכשלה בכל משימותיה הצבאיות נדמה לכולם שהיא המנצחת, שואל מילשטיין ומנסה להוביל את הקורא למסקנה שהוא נתון בשטיפת מוח מתמדת... חבל שהטלוויזיה לא מקדישה תוכנית דוקומנטרית למילשטיין וההיסטוריה האחרת שהוא מספר. זה מה שהייתי רוצה לראות ביום העצמאות למשל", אורית שוחט, "ספרים", "הארץ", אפריל 1993 "אף אחד לא יצליח לשחזר לעולם את מה שקרה אבל הגרסה של מילשטיין היא אחת הטובות", פרופ' אילן פפה, אוניברסיטת חיפה, "ידיעות אחרונות", מאי 1993 "אורי מילשטיין הוא מורד. אולי אחד האחרונים שנשארו כאן. אדם שבמשך שנים צועק כותב ומפרסם שורה של 'לאווים' גדולים נגד מיתוסים צבאיים, נגד טיוח עובדות לא נעימות ממלחמות ישראל, נגד גירסאות ניצחון רשמיות. כנגד כל 'אמת היסטורית' שמציג הממסד, ממהר מילשטיין להעמיד את 'מה שקרה באמת', ולשחוט עוד כמה פרות קדושות שנותרו ברפת הביטחונית שלנו. דמגוגי או לא, מדייק בפרטים יותר או פחות – כל אלה מתגמדים בהשוואה לעצם החשיבות העקרונית בקיומה של אלטרנטיווה פעילה, שוצפת וקוצפת ל'סיפור הרשמי'. מילשטיין מספק אלטרנטיבות 'לאו' כאלה כבר שנים רבות, חייל בודד במערכה אבודה מראש, ועל כך מגיעה לו תודה אמיתית מכל מי שחרד מאופייה המונופוליסטי של כתיבת ההיסטוריה הביטחונית במדינת ישראל תודה, אורי", עידן לנדו, תרבות וספרות, "הארץ", יולי 1993. "'הסכם השלום עם אש"ף נולד ככישלון צבאי', אומר ד"ר אורי מילשטיין, "וישראל ממשיכה במלחמה באמצעים מדיניים'. ספרו החדש, 'קריסה ולקחה', דן במלחמת יום הכיפורים. הטראומה הלאומית המוכיחה לדעתו את הסגידה לדת הביטחוניזם. בראיון איתו הוא מציג את מפקדי צה"ל כחדלי אישים". דליה קרפל, "הארץ", נובמבר 1993 "ד"ר אורי מילשטיין מרצה וחוקר מבריק לתולדות מלחמות ישראל. בדבר אחד אפשר למצוא אחדות-דעים ביחס למילשטיין: הסטודנטים שלו גומרים עליו את ההלל. מילשטיין מעורר ומגרה את החשיבה אצל תלמידיו. כשרונו הרטורי, היכולת שלו לנתח דברים ולהסביר את המציאות היא מדהימה", נסים דואק, "ידיעות אחרונות", מאי 1994 "היסטוריון צבאי מעורר מחלוקת, 'מנתץ מיתוסים' היסטוריון לוחם, ששמו פוקד ללא הרף את התקשורת הישראלית. חוקר מבריק המנוכר מהשדה האקדמי ". גד נחשון "הדואר", ניו-יורק, אוקטובר 1994 "ההיסטוריון הצבאי ד"ר אורי מילשטיין, כבר עידנים מקומם עליו היסטוריונים צבאיים אחרים בפרשנויות הלא קונבנציונליות שלו לאירועים צבאיים שונים בהוויה הישראלית" יעקוב מאור, "ידיעות אחרונות", מאי 1995 "לאחר שהחל ד"ר אורי מילשטיין במחקר צבאי עצמאי הסוטה מן המקובל והנדרש, הקריירה המבטיחה שלו נקטעה. בארץ נוצרה לו תדמית של דסידנט, יריב המשטר, אויב העם". רן סגל ודן שפירא, "שחור ולבן – ירחון סטודנטים, האוניברסיטה העברית", נובמבר 1996 "אם על ישראל ללמוד מעברה על-מנת לשלוט בעתידה, עליה להשתמש בכלים שפיתח אורי מילשטיין בנוקשות, ביושר ובהגינות", מיכאל וידלנסקי, "ג'רוזלם פוסט" מאי 1997 "ידיד שלחם במלחמת יום הכיפורים כקצין במוצב 'בודפסט' שעל גדות תעלת סואץ אמר לי: 'בספריו של אורי מילשטיין קראתי לראשונה את כל האמת על מה שהתרחש שם, בלי ניסיונות טיוח", מרדכי קרפל, "לכתחילה למנהיגות יהודית", תמוז תשנ"ז "ההיסטוריון והחוקר הצבאי ד"ר אורי מילשטיין אינו מקבל כמובנת מאליה אף אמיתה, ובמיוחד כאלה שהפכו למיתוסים", עליס בליטנטל, "מקור ראשון", ינואר 1998. 
|
|
  
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
humanape
חבר מתאריך 10.1.09
1089 הודעות, 11 מדרגים, 18 נקודות. ראה משוב | יום רביעי כ''ב באדר תשס''ט
18:31 18.03.09 |
|
|
38. לא מבין את תגובתך
בתגובה להודעה מספר 4
| |
מה פירוש "מטעם עצמו"? האם התכוונת שאינו איש מערכת הביטחון וחוקר מטעמה ועבורה, או שאינו משתייך לסגל הוראה באוניברסיטה? הראשון - בוודאי אינו מבטיח איכות נטולת פניות, והשני, מבטיח לכל היותר מימון המחקר מקרן החוקר. דהיינו - לא אמור להיות קשר חד ערכי בין השתייכות החוקר לארגון ואיכות מחקרו. ומכאן, שהוא יכול לחקור כאדם פרטי, כאיש ארגון לא ממסדי וכן הלאה, ועדיין להיות חוקר מעולה. איכות המחקר תלויה באדם, במתודולוגיה ובערכים המקצועיים בו הוא דבק. ומכאן, שמילשטיין יכול להיות חוקר מעולה או גרוע, או משהו ביניהם. ולגבי מילשטיין - תפרש לעצמך את איכותו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
coupled
גולש אורח
| יום רביעי כ''ב באדר תשס''ט
17:49 18.03.09 |
|
|
13. LOL, אני על הרצפה
בתגובה להודעה מספר 2
| |
ציטוט מויקיפדיה:
"מילשטיין פיתח תאוריה מטאפיזיקלית חדשה: הוא טוען כי "עקרון השרידות" הוא אבן יסוד בהתנהגות האדם. מכיוון שאנחנו חיים בסביבה מאיימת הרי שהמניע לכל מופע, לא רק בחיי אדם ולא רק בתחום האורגני אלא בכל מה שמצוי ביקום, הוא סיבית - Bit - מידע המכילה אלגוריתם לנטרול איומים. מכאן שהיקום כולו, לרבות חברת האדם, מורכב ממאיימים וממאוימים, שהם ממדים שונים של אותה תופעה. ההבדל בין הבלתי אורגני לאורגני ובין החד-תאי לאדם, הוא באורך שרשרת סיביות המידע המכילות לא רק הוראה מובנית לנטרול איומים אלא גם אסטרטגיות וטקטיקות איך לעשות זאת באופן אופטימלי. המפעל המדעי כולו עוסק, לטענתו, בחקר השרשרות האלה בכל התחומים. האלגוריתם לנטרול איומים פועל במופעים הפשוטים ביותר, הבלתי אורגניים, באמצעות החוק הראשון של התנועה של ניוטון, הוא חוק האינרציה. אצל בני אדם, שהם המופעים המורכבים ביותר, הוא פועל באמצעות ניסוח מטרות (אסטרטגיות) ודרכים להשגתן (טקטיקות).השקפותיו של מילשטיין אינן עולות בקנה אחד עם הזרם המרכזי במדע ובפילוסופיה. הן נחשבות בקרב מדענים ופילוסופים מהזרם המרכזי כבלתי מבוססות. תאוריות פיזיקליות וכימיות על מבנה היקום אינן תומכות בהשערתו של מילשטיין על קיומן של סיביות מידע לנטרול איומים. כמו כן, תיאורו שונה מהמטאפיזיקות המקובלות בכך שהוא מבוסס על האנשה של הטבע הדומם. השקפות אנימיסטיות (המתייחסות לדברים דוממים כאל גוף חי) וטלאולוגיות (המייחסות תכלית לאירועים בטבע) על הטבע נחשבות כבלתי מקובלות וכבלתי מבוססות בקרב פילוסופים מהזרם המרכזי בני זמננו. מצד שני, כמה מאפיינים של פיזיקת הקוונטים דווקא מבססים את המטאפיזיקה של מילשטיין, כמו "בעיית הצופה" והטענה שחישוב גורם לקריסת פונקציית הגל וליצירת מציאות קלאסית. מהתאוריה הבסיסית הזאת מסיק מילשטיין כי המודל האנתרופולוגי היסודי להבנת התנהגות האדם הוא הקרב שבו כל צד מתאמץ לנטרל את הצד שכנגד עד כדי השמדתו, ולשם כך הוא מפתח אסטרטגיות וטקטיקות. זה נכון לא רק במלחמות ממש אלא גם בתחום הכלכלי, ביחסים בין בעל לאשה, בקנאת סופרים, וכדומה. מכאן התענינותו הפילוסופית במלחמות ישראל, שהרי ללא ניהול אופטימלי של המלחמות, לא תצליח ישראל לנטרל את האיומים עליה ולא תשרוד. בעניין מלחמות ישראל הוא טוען שצה"ל הוא צבא בעל תפיסת ביטחון אנטי-אינטלקטואלית, אשר בעצם כלל איננו צבא מקצועי אלא מיליציה חמושה עם אמצעי לחימה מתקדמים. מלחמת לבנון השנייה הוכיחה כי לא די באמצעי לחימה מתקדמים כדי לנצח במלחמות אלא יש צורך בטקטיקות ובאסטרטגיות אופטימליות שאותן צה"ל אינו מסוגל לפתח במציאות הנוכחית. הוא סבור שקציני צה"ל יודעים רק טקטיקות המבוססות על ניסיון אישי ולפיכך פרימיטיבי, ולעומתם ראשי המדינה וראשי המערכת הביטחון, שאינם מבינים את הטקטיקות, קובעים מטרות באופן שאינו מבוסס. לכן מטרות אלה הן מניפולציות שלא ניתן לישמן. הוא סבור שקורס הקצינים בצה"ל אינו מכשיר את הצוערים לתפקידי פיקוד, אלא מבצע אינדוקטרינציה פוליטית ומיתולוגית. לטענתו, רוב ההיסטוריה הרשמית של מלחמות ישראל מורכבת ממיתוסים יותר מאשר מעובדות, ונועדה בעיקר להאדיר את שמם של המפקדים ושל נותני חסותם הפוליטיים ולחפות על ליקויים. מטעם זה צה"ל אינו מסוגל להפיק לקחים, שהרי בשביל להפיק לקחים יש לחשוף ליקויים ולהבין את גורמיהם. בספרו האחרון, "עלילת דם בדיר יאסין - הספר השחור", הוא טוען שהאירוע המכונן של היווצרות התודעה הלאומית הפלסטינית, הטבח בדיר יאסין, אינו אלא מיתוס שנוצר על ידי השמאל ביישוב במטרה למנוע איחוד בין ארגון ההגנה לאצ"ל, ולמנוע את כניסתו של מפקד האצ"ל מנחם בגין לממשלת האיחוד הלאומי הראשונה בראשותו של בן-גוריון."
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
garrincha
גולש אורח
| יום רביעי כ''ב באדר תשס''ט
17:54 18.03.09 |
|
|
17. מחמאות שהוא קיבל מכל גווני הקשת(כולל אילן פפה!!!!):
בתגובה להודעה מספר 13
| |
ד"ר אורי מילשטיין שאינו קשור לשום גורם ממסד חוקר במשך שנים רבות את ההיסטוריה הצבאית של מדינת ישראל ועושה זאת באופן נמרץ ויסודי" סגן אלוף ד"ר עידו אמבר, ראש ענף תולדות חיל האוויר, "מערכות" דצמבר 1987. "מילשטיין היה הנושא המדובר ביותר ובטון של עלבון וחרון אין אונים בכינוס ותיקי הפלמ"ח אצל הנשיא... סוג חשיבה זה שמילשטיין מצא לו בשנים האחרונות היא עקרון השרידות", אמנון לורד, "ידיעות אחרונות", אוקטובר 1991.
"איך זה שאף כי ישראל נכשלה בכל משימותיה הצבאיות נדמה לכולם שהיא המנצחת, שואל מילשטיין ומנסה להוביל את הקורא למסקנה שהוא נתון בשטיפת מוח מתמדת... חבל שהטלוויזיה לא מקדישה תוכנית דוקומנטרית למילשטיין וההיסטוריה האחרת שהוא מספר. זה מה שהייתי רוצה לראות ביום העצמאות למשל", אורית שוחט, "ספרים", "הארץ", אפריל 1993
"אף אחד לא יצליח לשחזר לעולם את מה שקרה אבל הגרסה של מילשטיין היא אחת הטובות", פרופ' אילן פפה, אוניברסיטת חיפה, "ידיעות אחרונות", מאי 1993
"אורי מילשטיין הוא מורד. אולי אחד האחרונים שנשארו כאן. אדם שבמשך שנים צועק כותב ומפרסם שורה של 'לאווים' גדולים נגד מיתוסים צבאיים, נגד טיוח עובדות לא נעימות ממלחמות ישראל, נגד גירסאות ניצחון רשמיות. כנגד כל 'אמת היסטורית' שמציג הממסד, ממהר מילשטיין להעמיד את 'מה שקרה באמת', ולשחוט עוד כמה פרות קדושות שנותרו ברפת הביטחונית שלנו. דמגוגי או לא, מדייק בפרטים יותר או פחות – כל אלה מתגמדים בהשוואה לעצם החשיבות העקרונית בקיומה של אלטרנטיווה פעילה, שוצפת וקוצפת ל'סיפור הרשמי'. מילשטיין מספק אלטרנטיבות 'לאו' כאלה כבר שנים רבות, חייל בודד במערכה אבודה מראש, ועל כך מגיעה לו תודה אמיתית מכל מי שחרד מאופייה המונופוליסטי של כתיבת ההיסטוריה הביטחונית במדינת ישראל תודה, אורי", עידן לנדו, תרבות וספרות, "הארץ", יולי 1993.
"'הסכם השלום עם אש"ף נולד ככישלון צבאי', אומר ד"ר אורי מילשטיין, "וישראל ממשיכה במלחמה באמצעים מדיניים'. ספרו החדש, 'קריסה ולקחה', דן במלחמת יום הכיפורים. הטראומה הלאומית המוכיחה לדעתו את הסגידה לדת הביטחוניזם. בראיון איתו הוא מציג את מפקדי צה"ל כחדלי אישים". דליה קרפל, "הארץ", נובמבר 1993
"ד"ר אורי מילשטיין מרצה וחוקר מבריק לתולדות מלחמות ישראל. בדבר אחד אפשר למצוא אחדות-דעים ביחס למילשטיין: הסטודנטים שלו גומרים עליו את ההלל. מילשטיין מעורר ומגרה את החשיבה אצל תלמידיו. כשרונו הרטורי, היכולת שלו לנתח דברים ולהסביר את המציאות היא מדהימה", נסים דואק, "ידיעות אחרונות", מאי 1994
"היסטוריון צבאי מעורר מחלוקת, 'מנתץ מיתוסים' היסטוריון לוחם, ששמו פוקד ללא הרף את התקשורת הישראלית. חוקר מבריק המנוכר מהשדה האקדמי ". גד נחשון "הדואר", ניו-יורק, אוקטובר 1994
"ההיסטוריון הצבאי ד"ר אורי מילשטיין, כבר עידנים מקומם עליו היסטוריונים צבאיים אחרים בפרשנויות הלא קונבנציונליות שלו לאירועים צבאיים שונים בהוויה הישראלית" יעקוב מאור, "ידיעות אחרונות", מאי 1995
"לאחר שהחל ד"ר אורי מילשטיין במחקר צבאי עצמאי הסוטה מן המקובל והנדרש, הקריירה המבטיחה שלו נקטעה. בארץ נוצרה לו תדמית של דסידנט, יריב המשטר, אויב העם". רן סגל ודן שפירא, "שחור ולבן – ירחון סטודנטים, האוניברסיטה העברית", נובמבר 1996
"אם על ישראל ללמוד מעברה על-מנת לשלוט בעתידה, עליה להשתמש בכלים שפיתח אורי מילשטיין בנוקשות, ביושר ובהגינות", מיכאל וידלנסקי, "ג'רוזלם פוסט" מאי 1997
"ידיד שלחם במלחמת יום הכיפורים כקצין במוצב 'בודפסט' שעל גדות תעלת סואץ אמר לי: 'בספריו של אורי מילשטיין קראתי לראשונה את כל האמת על מה שהתרחש שם, בלי ניסיונות טיוח", מרדכי קרפל, "לכתחילה למנהיגות יהודית", תמוז תשנ"ז
"ההיסטוריון והחוקר הצבאי ד"ר אורי מילשטיין אינו מקבל כמובנת מאליה אף אמיתה, ובמיוחד כאלה שהפכו למיתוסים", עליס בליטנטל, "מקור ראשון", ינואר 1998
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
garrincha
גולש אורח
| יום רביעי כ''ב באדר תשס''ט
18:18 18.03.09 |
|
|
32. הבולקשביקים לא מסוגלים לסבול את האמת הוכחה מהאקדמיה:
בתגובה להודעה מספר 28
| |
נהניתי לקרוא את הביקורת על הספר "לטרון" מאת רם אורן, ושמחתי שאחד מבכירי המומחים לתולדות מלחמת העצמאות, אשר בגלל העזתו לומר את האמת ולנתץ מיתוסים הצרו את צעדיו, מצא במה במוסף "ספרים". פרסומיו של אורי מילשטיין מרשימים בהיכרות היסודית והמעמיקה של המחבר בחומר ושליטתו בו. הארגון השיטתי, והיושר המדעי והאישי המוחלט, ללא משוא פנים, ניכר גם כשמושא ביקורתו הוא מאנשי השררה. גם את יצחק רבין העביר תחת שבט ביקורתו, וגם כשמילא את התפקידים הרמים ביותר. ברור שגישה זו לא זכתה תמיד להערכה (בלשון המעטה) מצד היושבים ראשונה במלכות, ואשר על כן נדחה מילשטיין לעתים לקרן זוית על מנת להמעיט מדמותו ולהשכיחו. סיפוק רב מעניקה לכל אדם ישר העובדה כי לא צלח הדבר בידי גמדי-רוח אלה. ספריו של מילשטיין הם מנכסי צאן הברזל לכל חוקר ולומד ישר-דרך, הרוצה להכיר את הדברים לאשורם. על כן אפשר להיות סמוך ובטוח כי בביקורת על הספר "לטרון" הממסדי לא עשה מילשטיין את עטו קרדום לחפור בו, ולא עילה להתכבד בקלון חברו. הספר מגיש רשמים והתרשמויות, אך לא גישה מדעית כוללת מקפת ומפיקת לקחים. עם כל הביקורתיות שבה, סקירתו של מילשטיין היא סמל הענייניות והיושר, ומתיחת ביקורת במקום שצריך, בצורה עניינית ומנומסת. סקירה זו יכולה לשמש אבן בוחן ודוגמה לדרך שבה צריכה סקירה להיכתב. פרופ' אברהם מלינסקי-טוורסקי
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
