תחילתו של מפנה דרמטי (?) מפתרון המדינה הפלשתינית  

זה אחלה פתרון

בארץ ישראל הקטנה יכולה רק ישות אחת להתקיים: יהודית או מוסלמית .

זה המאבק האמיתי המתחולל כאן, גם אם לא הפנמנו זאת עדיין.

שנייה - מדינה איסלמית בעזה. האוריינטציה סונית או שיעית תיקבע
על פי המממן, ערב הסעודית או איראן.

שלישית - יהודה ושומרון. מדינה "פלשתינית" שלישית שלא תוכל לשאת את
עצמה מבחינה כלכלית ועל כן בלית ברירה תיאלץ ליצור קונפדרציה עם ירדן.

הרי בסופו של דבר המציאות תמיד מנצחת,
בשביל מה להציף את כל האזור הזה בדם מבלי לשנות כלום
ובסוף לחזור חזרה אל נקודת ההתחלה
שהיתה כל הזמן נקודת האמצע
ותיהיה תמיד הנקודה הסופית

הגיג הוא אך ורק טור פובליציסטיקה/מאמר דעות וכדומה.
פה יש שילוב של הן אלמנט חדשותי והן אלמנט פרשנותי/הבעת דעה.

לכן אין זה המקרה הקלאסי של הגיג.

לכן גם דיווח על מאמר פרשנות היא חדשה אם יש בו עניין חדשותי.

הטענה נגדי על "סתימת פיות" היא טענה הכי מטומטמת שניתן להעלות, כי מלבד העדר יכולת טכנית לעשות זאת, אני מעולם לא בקשתי אפילו לחסום איש אחד. (ולא שלא שמחתי אם היו כאלה שנחסמו).

שער הטענות שלך הן שקר גס. אנילעולם איני מסיט את נושא הדיון. נהפוך הוא אני מסרב בהתמדה לסטות ממנו וקורא את הסוטים לסדר.

אתה מזהם אשכולות בהתנצחויות מכוערות ורדודות.
אתה יורד לחיי גולשים, מציק, מגדף, מעיר. מי שמך?
מי שמך לקרוא "את הסוטים לסדר"?

הבעיה שלך אחרת. אתה רוצה לעשות ככל העולה על רוחך, כדי לקדם את דיעותיך. ובמקרה זה לדעתך - מותר לך הכל, בייחוד שמדובר בפורום בעל אוריינטציה ימנית.

הבעיה העיקרית היא שאתה לחוץ ואתה מאבד עשתונות. אתה משמיץ אותי, את כתיבתי, את יכולותי, משום שאבדת את הראש. שים לב שלמעט הצביעות האיומה שלך, אינני מטיל בך שיקוצים. אני לא זקוק לזה כמוך.אין לא צורך להנמיך אותך ("סבא", הא?!) כדי להתמודד אתך. אני יכול לעשות זאת בלי השמצות.

אז דע לך: עם הודעות ענייניות של אני אתווכח עניינית. על חריגות שלך מכללי הפורום אני אעיר - כמו שאני עושה לאחרים. אם אתה רוצה להתבזות ולזנב בהודעות "ההגיג" שלי לאחרים - אהלן וסהלן. זה מדגים את טענתי על צביעותך.

ולגבי הסבא, נו, ברור שסבא זו לא קללה אלא כבוד.
באמת שגיתי כאשר השתמשתי במילה הזו. במחשבה שנייה
אני לא מצליח לחבר אותך לדמות הסבא.
קבל את התנצלותי הכנה.

כמו שהוא אמר זה מקרה ותוצאה, סיבה ומסובב.

השמאלנים הישראלים החולמניים וגורמי הנזקים
לא מעניינים אף אחד

טענתי היא שאין מפנה דרמטי כיוון שה"מושכות" הן בידי ארה"ב כבר שנים ארוכות ולא נראה שארה"ב עומדת להסיר ידיה מהטיפול במזרח התיכון.

המדיניות האירופאית רחוקה מאד מלהיות מובהקת. נראה לי שבעניין זה אתה טועה.

ועידת מדריד שאומנם התקיימה באירופה היתה פרי בית היוצר של ארהב וברהמ ואירופה היתה נספחת בלבד.

ארה"ב אינה קובעת מדיניות בלעדית בעולם ובטח שלא תהיה
כזו בשנים הבאות. ברור שאם ישראל תמשיך לפמפם את "חזון" שתי
המשינות שהוא בעצם חזון חיסולה של מדינת ישראל, אזי
העולם לא ממש יתנגד אלא ידחוף לשם.
אם לעמדה האירופית תצטרף גם ישראל בקול ברור,
אין ספק שהדבר יוכל להביא לשינוי בעולם.

כרגע הבחירה האופציונאלית מוצגת על ידי השמאל והתקשורת כדיכוטומיה
של מלחמה ושלום.
ההבנה שעל השולחן מונחת חיסולה של מדינת ישראל, תכריח מן הסתם
ישראלים לא מעטים לבצע בחירה אמיתית יותר ולכן נכונה יותר.
המשך קיומה של מדינת ישראל או חיסולה. זו הבחירה האמיתית.

בכל מקרה, אני חושב שלשמאל לא הייתה ברירה, אלא לעשות שיפטינג בדעותיו. בניגוד לטענותיך, הקמת מדינה פלסטינית נתפסת כיום כפתרון שהוא קונצנזוס, ולא רעיון המזוהה עם השמאל. אפילו בליכוד, במובן מסוים, מדברים היום על פתרונות שפעם נחשבו לשמאל קיצוני.

ברור לי שהרעיון נכנס לקונצנזוס והוא נתפס כפתרון מדף הגיוני
וזמין לכאורה, אבל הראיה היא שלא אהוד ברק ולא אולמרט שתמכו בו שניהם,
הצליחו להתקרב אליו אפילו כהוא זה.
ההיפך הוא הנכון.

בכל מקרה, כפי שכתבתי, מדינה דו לאומית, מרתיעה הרבה מאוד אנשים
שנוטים לתמוך, בחדלונם הנפשי, בהקמת מדינה ערבית ביו"ש.

ברעיון המדינה הערבית, הם עוד מסוגלים עוד להשתעשע ולהונות את עצמם
כי מהלך זה יניב תוצאה חיובית, אבל במקרה של מדינה דו לאומית,
יהיה ברור לרבים כי כאן מונחת על השולחן, הבחירה האמיתית
בין המשך ה"כיבוש" ובין חיסולה של מדינת ישראל כמדינת היהודים.
זו הבחירה האמיתית וזו הבחירה שתוגש לבוחר הישראלי להכרעה.