אליקים העצני, רמת ממרא ת.ד. 2066 | טל. 02-9961878
פקס. 02-9963001, קרית ארבע 90100 | e-mail<[email protected]
נאומו הגדול של נתניהו
15.6.2009 פירוז שכזה
אחרי "נאומו הגדול" של נתניהו, איזה הבדל מהותי נותר בינו לבין הגב' לבני, פרט לזאת שהיא הלכה אל הכרה במדינה פלסטינית בא"י בראש מורם, והוא חיכה עד שימשכו אותו לשם בשערותיו? לבני יכולה לטעון שדרכה להיכנע לתכתיב האמריקני מכובדת יותר.
בשיחה בערוץ 7, שבוע לפני שנישא הנאום, אמרתי:
"... ברגע שבו יאמץ לו נתניהו בנאומו את עקרון שתי המדינות, הוא יתנה בוודאי התניות מגוחכות, כגון שהמדינה הפלסטינית לא תהיה חמושה, אך דומה דרישה זאת למי שמוכן להתנצר, ובלבד שמי הטבילה לא יהיו קרים או לחם הקודש יהיה מחיטה מלאה. יתנו לו.."
לצערי, נתניהו הצדיק את הציפיות הפסימיות.
יוסי ביילין, שהוזמן להגיב על הנאום, ציין שהדרישות לפירוז המדינה הפלסטינית ולהכרה בישראל כמדינת העם היהודי - המקובלות על מרץ - לא היו במחלוקת גם עם הפלסטינים (אולי עכשיו תהיינה, מפני שהועמדו כהתניות, ועל כך ביילין, שלא כמוני, מצטער). כלומר, מלכתחילה ההתניות "התקיפות" הללו לא היו "ביג דיל", ולכן לחיצה אמריקנית קלה על אבו-מאזן תספיק כדי להחזירו לתלם. בעניין יהדותה של המדינה תימצא נוסחה "יצירתית", ואשר לפירוז – הכל יודעים, שפלסטין של רמאללה תהיה מפורזת כמו חיזבלסטן בצפון וחמאסטן בדרום. מה גם, שהגנרל דייטון האמריקני, בשיתוף פעולה עם צה'ל ונתניהו בעצמו, עוסק בהקמת הצבא הפלסטיני של רמאללה, כולל באותם הרגעים שבהם נאם נתניהו על "פירוז"...
אור ירוק למפת הדרכים
יוצא, שלמעשה סלל נתניהו בנאומו את הדרך להקמת "המדינה בעלת הגבולות הזמניים" - שלב א' במפת הדרכים, השלב שבו ירושלים עדיין מאוחדת וההתנחלויות עומדות על תילן. רק לקראת השלב השני, שלב "המדינה בעלת גבולות הקבע", אמורה ירושלים להיות מחולקת, היישובים מושמדים ומספר של פליטים להיות מוזרם לקו הירוק.
שאלה שנשאלה, האם יימצא מישהו בליכוד שיאמר "לא לפלסטין" ויציב את עצמו כחלופה למנהיג שמעל באמון בוחריו והתכחש ללוז אמונת מפלגתו, זמן קצר כל כך לאחר היכנסו לתפקידו, כבר נענתה: אף אחד לא קם! אפילו "שתיקת כבשים" לא היתה, כ'א פעיית התפעלות ממליצות ריקות ורטוריקה נבובה.
עכשיו, שאובמה מחזיק בידו הסכמה ישראלית פומבית למדינה פלסטינית ("סיפק את הסחורה", אמר), הבה ונתבונן בתחנות הבאות של "מפת-הדרכים-לגיהנום".
הרוסים תובעים שהשתתפותם בקוורטט תקבל ביטוי ע" כינוס וועידה בינלאומית במוסקבה. שר החוץ ליברמן, שנתגלה כיונה בנוצות נץ, הביא להם את הסכמת ישראל. שכחו נתניהו וליברמן, שבכל שנותיה התעקשה ישראל על מו"מ ישיר, סירבה להיגרר לוועידות בינלאומיות, שלא יכלו להביא אלא לאינוס קבוצתי.
אומרים שאובמה מתכנן לכנס את הוועידה הראשונה עפ'י מפת הדרכים עוד הקיץ, ולשם כך הוא עמל לגשר על פני התהום המפרידה בין רמאללה לעזה. לא מן הנמנע, שזו אכן תתקיים במוסקבה כדרישת הרוסים, ויהא זה מחווה כלפי רוסיה, במסגרת מדיניותו של אובמה לפייס את כולם - חוץ מישראל, כמובן, שהפיוסים נעשים על חשבונה.
עפ"י מפת הדרכים אין צורך בהסכמת ישראל לכינוס הוועידה, די ב"התייעצות". על כן תהיה הוועידה כפויה כפי שהקוורטט, מפת הדרכים והמפקחים של מיצ'ל נכפו עלינו.
יתכן, שכינוס וועידת-האינוס היה נמנע, אלולא הכיר נתניהו פומבית במדינה הפלסטינית, שהרי כותרתו של המסמך היא - מפת דרכים למדינה פלסטינית, ומי שמלכתחילה מתנגד למדינה כזאת , אי אפשר להזמינו למסע הזה המוליך לכיוון אחד בלבד. גם במקרה כזה לא היה נחסך לנו, כמובן, הריב עם אובמה, אבל נושאו היה שאלת עצם כינונה של המדינה הפלסטינית, ולא עימות עם כל העולם בוועידה בינלאומית פומבית, מצב הרבה יותר נוח לאובמה!
משחק חדש, כללים חדשים
גרוע מכך: הוועידה תטאטא את כל ההתניות וההסתייגויות שבנאום נתניהו מסדר היום שלה, תדחה אותן לשלב הבא, זה שלאחר הכרזת "המדינה בעלת הגבולות הזמניים". מפת הדרכים הוציאה את השליטה הבלעדית על הסכסוך מידי הצדדים והעבירה אותה אל הקוורטט. רק הארבעה מוסמכים לכנס את הוועידות ולקבוע את סדר יומן, ולכן לא נוכל לסמוך עוד על ה"לא" הנצחי של הערבים שיתקן את כל שגיאותינו.
משום מה, מיטב הפוליטיקאים שלנו טרם הפנימו, שמפת הדרכים הנהיגה משחק עם כללים חדשים. אנחנו תקועים בשש-בש, וזה – שחמט, ובשבילנו בעיקר מט. לא ישאלו אותנו וגם לא את הערבים. הקוורטט עלול לומר לנתניהו: אתה תובע את ירושלים? דורש "גבולות בני הגנה"? אינך מוכן לקלוט פליטים ערבים מתש'ח ולגרש 300,000 מתנחלים יהודים? על כל זה תדונו אחרי שתקום "המדינה בעלת הגבולות הזמניים", אותה אנחנו נקים.
אלא שהמו'מ הזה, שכבר יתנהל מול מדינה, יהיה חסר תכלית. במדינה ריבונית אי אפשר לגעת. או אז יתברר, שהחכמולוגים שהתפעלו מן הסייגים של נתניהו טעו בגדול ונתניהו ויועציו לא נתנו כנראה את דעתם למהלך האפשרי הזה של אובמה, אותו ניתן לסכל רק ע'י סירוב מראש לעלות על מפת הדרכים, כי מרגע שעלית - ההגה יצא מידיך. הצרה היא, שגם במחיר הזה נתניהו לא יחמוק מעימות עם אובמה, שדרישותיו חורגות בהרבה ממה שהקואליציה מסוגלת לשאת מבלי להתפוצץ.
המונח "מדינה בעלת גבולות זמניים" עלול להטעות. כוונתו אינה שהמדינה תהיה זמנית, רק הגבולות יהיו זמניים וצפויים להתרחב, כאשר הקוורטט יחליט לכנס בהתאם למפת הדרכים את הוועידה השנייה, בה יתווספו לה שטחי ההתנחלויות וירושלים המזרחית – בשלמותם או בחלקם המכריע.
סכנת חידלון ושמה – ערבויות בינלאומיות
המוקש המסוכן השני בנאום נתניהו הן הערבויות הבינלאומיות.
ציטטו הרבה מדבריו במרכז הליכוד בשעת 2002, שבהם תקף בחריפות את רעיון המדינה הפלסטינית - גם כשהוא כפוף לכל ההתניות האפשריות, והוא מנה את כולן: פירוז, שליטה על המרחב האווירי ומעברי הגבול, איסור לכרות הסכמים בינלאומיים. הוא הסביר ושכנע, שכל ההגבלות האלה לא יחזיקו מעמד אפילו יום אחד וכל העולם יצדיק את הפרתן. פלסטין העצמאית - גם בגבולות זמניים - תתחמש, תעביר דרך גבולותיה כל מי וכל מה שתרצה ואף תביא לשכם את משמרות המהפכה עפ"י הסכם שתכרות עם אירן, למרות אלף התחייבויות שלא לעשות כן. ואנחנו נבליג, כמו שהשלמנו עם מעשים דומים של הנייה ונסראללה.
את הסתירה בין 2002 לעמדתו ההפוכה עכשיו, ניסה נתניהו ליישב בנאומו באמצעות הדרישה לערבויות בינלאומיות, ובראש וראשונה מאמריקה, וכאן טמונה הסכנה לעצמאותנו ולריבונותנו. מפני שנותן ערבות דרכו לפקח על מקבל הערבות, שלא יכניס אותו לצרות. הוא ימנע אותו, למשל, מללכת לקזינו ולהפסיד שם מיליונים, אותם יצטרך לכסות. כך גם מעצמה המקבלת על עצמה לערוב לשלמותה של מדינת חסות, תשגיח עליה שלא תסבך אותה מכוח הערבות הזאת. יוצא, שמי שמבקש ערבות ממדינה זרה, מזמין על עצמו הגבלות על חירותו, ממנה לעצמו אפוטרופוס.
עוד לפני כן מתבקשת השאלה, כיצד – מבלי לצחוק או לחילופין להסמיק – יכול נתניהו למכור לנו הבטחות של אובמה, שאך זה עתה התכחש לכל ההתחייבויות שנתנו קודמיו, למשל בעניין הגושים, בעניין הבנייה ביישובים, בעניין הפליטים? על הבטחות כאלה, הפעם בצורת "ערבויות", הוא הולך למשכן את כל עתידנו?
ובכ'ז, עיקר החומרה הוא במקום אחר, בתקדים הקלאסי לערבויות בינלאומיות - הערבות שהצרפתים נתנו אחרי מלחמת העולם הראשונה לצ'כוסלובקיה, להגן עליה מפני תוקפנות גרמנית. הצרפתים מצידם היו מגובים בערבות בריטית, ולמרות זאת בשנת 1938 ניצלו שתי המעצמות את הערבות שנתנו, כדי לזרוק את צ'כוסלובקיה לכלבים הגרמנים.
מעניין לעקוב, איך קרה שהערבויות האלה פעלו לרעה ולא לטובה. כשהצ'כוסלובקים ביקשו עזרה מצרפת, היא פנתה לבריטים, אך אלה הגיבו שלא יתנו לצ'כים לגרור אותם למלחמה. ראו הצרפתים כך,לחצו על צ'כוסלובקיה לעשות להיטלר וויתורים, כדי שלא לסבך אותם! בהמשך, גררו הערבויות את שתי המעצמות אל תוך הוועידה הבינלאומית המבישה במינכן, בה השתתף גם הדיקטטור האיטלקי (הצ'כוסלובקים נאלצו לחכות בחוץ, לדרישת הגרמנים). יחד ביצעו שם הרודנים ונותני הערבות אינוס קבוצתי בצ'כוסלובקיה המסכנה, עד שכעבור חודשים מועטים היא חדלה מלהתקיים.
מינכן היא דוגמה קלאסית, כיצד ערבויות כובלות את חופש הפעולה הריבוני של המדינה הנערבת, ועתים אפילו מאיימות על קיומה.
ההמשך ידוע. צבא בינלאומי יוצב ברצועה ועל הגבול (הזמני) בין ישראל לפלסטין-בעלת-הגבולות-הזמניים, כביכול כדי לשמור על הפלסטינים נגד ישראל ועל ישראל נגד הפלסטינים. במציאות, יפעלו הצבאות הזרים ביחד עם מנגנון הפיקוח של מפת הדרכים - כמו בבוסניה ובקוסובו: כדי להבטיח את הערבויות שתינתנה לשני הצדדים (גם הפלסטינים ידרשו – ויקבלו – ערבויות!) תוצא מידי הישראלים והפלסטינים יכולת ההכרעה העצמאית בענייני חוץ וביטחון והן תהפוכנה, למעשה, לשטחי חסות.
הסימנים בשטח
"הנאום הגדול" של נתניהו, ובו הכניעה הראשונה לתכתיב האמריקני (Diktat, בלעז), יגרור אחריו עוד ועוד תכתיבים. כבר עכשיו ישראל אינה הורסת בתים ערביים בירושלים וביו"ש, בפקודת ארה"ב. רק בתי יהודים היא רשאית - ואף מצווה להרוס - והיא הורסת. הרשות הפלסטינית וצבאה זוחלים לתוך ירושלים וישראל שותקת, משותקת. בכל דבר ועניין הרש"פ פונה לקונסוליה האמריקנית, וזו שוחקת בהתמדה את ריבונותנו בבירתנו.
על הרקע הזה יש לקרוא את דברי אמנון לורד ב"מקור ראשון" (12.6.09):
אובמה ינסה להנחית עלינו הסכם אפוי וכפוי, דיקטאט, יעביר אותו כהחלטת או"ם ויגבה אותו בסנקציות - "תוך שהוא מציב את ישראל בשורה אחת עם איראן וצפון קוריאה".
וקרוליין גליק בג'רוזלם פוסט (11.6.09), תחת הכותרת "הנציב העליון של אובמה", מוסרת אינפורמציה:
האמריקנים כבר אינם פועלים כאן כמתווכים, כ"א כסוכני הפלסטינים נגד ישראל וכאוכפי הסדר המקריב את הביטחון והצרכים הלאומיים של ישראל על מזבח האמביציות הפלסטיניות.
מיצ'ל , בפקודת אובמה, מקיים בירושלים מוצב פיקודי הכפוף ישירות לבית הלבן. הוא מינה 4 סגנים, כולם ידועים כאוהבי הפלסטינים וכעוינים לממשלת נתניהו – מרה רודמן מהארגון של ג'ורג' סורוס (מיליארדר אנטי ישראלי ידוע - א.ה.); הגנרל דייטון, בונה הצבא הפלסטיני; פרד הוף, חסיד ההתקרבות של ארה"ב לסוריה; ודייויד הייל, משקם הצבא הלבנוני. הייל יעבוד קבע בירושלים, מתוך סוויטת משרדים נרחבת. הגנרל ג'ונס, ששהה כאן כמה שנים בשליחות קונדוליזה רייס, ועכשיו הוא ראש המועצה לביטחון לאומי אצל אובמה, כתב דו"ח - אותו אובמה מיישם כעת - בו הציע שאמריקה תקבע מה הם צרכי הביטחון האמיתיים של ישראל, ורק אותם תספק. יציבו בישראל אנשי ביטחון, מדיניות חוץ ומודיעין אמריקנים שידווחו למיצ'ל, לג'ונס ולאובמה ויעבדו מול מקביליהם מצה"ל, השב"כ, המוסד, המשטרה וכו'. בצורה זאת יתפקד כאן מיצ'ל כמו מושל קולוניאלי. עד כאן קרוליין גליק.
כך תבטיח לעצמה אמריקה את הערבות הבינלאומית שנתניהו הזמין אצלה בנאומו - באמצעות אזיקי מנגנונו של מיצ'ל. וכך יוצא, שלא רק את היישובים וירושלים ואפילו את ביטחונה של תל אביב העמיד "הנאום הגדול" של נתניהו בסכנה, אלא גם את עצם חירותנו ועצמאותנו.
אליקים העצני
2. מדברים אמת: תשובה כנה מפייגלין לאומבה VIDEO
https://rotter.net/forum/gil/16193.shtml#2
התשובה (לאובמה) של פייגלין לאובמה - מדינה אחת לעם אחד
https://rotter.net/forum/gil/16193.shtml#3
**
ראשי העולם הערבי קובעים: אין דבר כזה עם פלשתיני, ואין אדמה פלשתינית
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5259&forum=gil&omm=182&viewmode=threaded
מפת הדרכים 14 הסתיגויות התנגדויות........תזכורת (*)
https://rotter.net/forum/gil/16193.shtml
עו''ד/ח''כ לשעבר א. העצני: 'החשיפות של הרמטכ''ל שנגנזו'
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=15332&forum=gil&omm=0
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
