הקרן החדשה לישראל מציגה: האלטרנטיבה החיפאית החדשה  

אם תעיין ברשימת החותמים על מסמך החזון תמצא שלמעלה מ-80%
מהם הנם חברי עמותות של הקרן לישראל חדשה.

מכאן שהדמיון אינו מפתיע. אותם אנשים שכתבו את מסמך החזון
שמשמעותו היחידה הנה הרס המדינה היהודית, הנם אלה שעובדים
בארגוני "הקרן החדשה לישראל".

הגדיל לעשות אסעד ג'אנם שקורא במסמך החזון להרס המדינה הציונית
ושחיבר את הפרק על ערבי ישראל והשסע הלאומי בישראל, בספר
האזרחות הרשמי של משרד החינוך.

כעת מנסים לסלק את הפרק שלו ולחבר ספר אזרחות ציוני ולא
ספר מבית מדרשם של ערביי ישראל/מפלגת מרץ/הקרן לישראל חדשה.

שלושת המסמכים הנוספים הם:

1. "מסמך 10 הנקודות" של מרכז מוסאווא, הנתמך ע"י הקרן לישראל חדשה:

2. "החוקה הדמוקרטית" של ארגון "עדאלה", הנתמך ע"י הקרן לישראל חדשה:

http://www.adalah.org/heb/constitution.php

3. "הצהרת חיפה" של ארגון "מדה אל-כרמל", הנתמך ע"י הקרן לישראל חדשה:

http://www.mada-research.org/?LanguageId=3&System=Item&MenuId=42&PMenuId=42&MenuTemplateId=3&CategoryId=36&ItemId=174&ItemTemplateId=1

לקריאה נוספת אודות "מסמכי החזון":

http://rotter.net/User_files/forum/gil2/4c26588c21e58dd81.doc

16 אוקטובר 2008

לכבוד,
ראש ממשלת ישראל מר אהוד אולמרט
קריית הממשלה
ירושלים

אדוני ראש הממשלה,
"הקרן החדשה לישראל" באמצעות שתי"ל – שירותי תמיכה וייעוץ לארגונים לשינוי חברתי, מפעילה במשך חמש השנים האחרונות, את פרויקט 'ערים מעורבות' המופעל על ידי, ולמען, התושבים בערים המעורבות בישראל, למען חיים בשיתוף ולקידום זכויות התושבים בערים אלה.
ראשיתו של הפרוייקט הייתה לאור ניתוח המצב החברתי בערים אלה, (חיפה, עכו, לוד, רמלה ויפו שבהן גרים כ 90,000 אזרחים ערבים) והחשש שללא התערבות אנו צפויים שם לפיצוץ חברתי.

אירועי הימים האחרונים בעכו הוכיחו, לצערנו, שצדקנו.

שמחנו לשמוע את תגובתך לאירועים אלה, ובהמשך להם אנחנו קוראים לממשלה שאתה עומד בראשה, לאמץ מיד את הפרוייקט לביסוס החיים המשותפים בערים המעורבות ולהופכו לפרוייקט לאומי. אנו מאמינים כי פרוייקט כזה יבסס בערים המעורבות קהילה יהודית-ערבית החיה בשוויון ובכבוד. רק קידום הנושא בסדר העדיפויות הלאומי יוכל לתת טיפול מקדים בערים אלה כפי שהמצב בשטח מחייב. היום , אנו קוראים בדחיפות לממשלת ישראל לקחת לטיפולה באופן המשמעותי והיסודי ביותר, את הטיפול בערים אלו, כחלק מסדר העדיפויות הלאומי.

פרויקט 'ערים מעורבות' הוקם בשנת 2003 ע"י שתי"ל ו 'הקרן החדשה לישראל' , על רקע המצוקה בערים המעורבות, והדרתם של האזרחים הערבים מהניהול של ענייניהם בעיר. הפרויקט פועל למען קידום שוויון זכויות בתחום הדיור, תשתיות, ותכנון למען קידום צדק חברתי. הפרויקט עוסק בסוגיות המורכבות שבקיומן וניהולן של ערים מעורבות בישראל, ובמהלכו הוקמו פורומים של תושבי השכונות לקידום זכויות דיור וחינוך, החלה פעילות ציבורית למען שימור העיר העתיקה בעכו בלוד ורמלה, ונבנתה תשתית שוויונית לביצורם של חיים טובים יותר לאזרחי המדינה בערים אלו.

"הקרן החדשה לישראל" באמצעות שתי"ל יעמידו לרשות הפרוייקט את מיטב ניסיונם ומשאביהם ובראשם הניסיון העצום שהצטבר בשטח בחמש השנים האחרונות. השיתוף עם כל זרועות הממשלה לטיפול אמיתי ויסודי בבעיות אלה, עשוי למנוע את הפיצוץ הבא. אנו בטוחים גם כי מימון ממשלתי יוכל להרחיב את פעילות ההעצמה של תושבים בערים אלה, וליצור שיח חדש בין מוסדות המדינה והרשויות ובין האוכלוסייה המוחלשת.
לנוכח דחיפות העניין נודה לך באם הפעילות בעניין תהייה מיידית, ואנו מוכנים בכל עת לפגישה בעניין כדי לקדם את הנושא.

בתודה, אליעזר יערי מנכ"ל,
הקרן החדשה לישראל

רחל ליאל מנכל"ית
שתי"ל – שירותי תמיכה וייעוץ לארגונים חברתיים

הם מכירים בזה שישראל היא מדינה יהודית! ולא מדינת כל אזרחיה

חלק מהמשתתפים בכנס חיפה עיר משותפת צילום: סמר עודה

דווקא בכנס החשוב והמשמעותי ביותר לעיר חיפה שאותו יזם ארגון "שתיל" ועסק בשאלה האם חיפה היא עיר סובלנית שתושביה מנהלים יחסי שותפות המבוססים על אמון ודיאלוג אמיתיים, או שמדובר בעיר מעורבת בלבד עם קיפוח ואפליה לחלק מהקהילות החיות בה, החליט ראש העירייה יונה יהב להתעלם ולא להשתתף

כתב: סמר עודה / 17:30 24/06/2010

ורק יהב לא בא: ראש העיר, יונה יהב, בלט בהיעדרו מהכנס במלון "קולוני". חברת מועצת העיר וחברת ועדת ההיגוי של תוכנית חיפה עיר משותפת של ארגון שתיל, עדנה זרצקי: "עשינו כל מאמץ שראש העירייה יונה יהב, ישתתף בכנס. כואב לי מאוד שהוא לא משתתף כי הוא נושא מסר חשוב בעינינו, כי הוא חשוב והוא ראש העירייה שלנו והוא מחמיץ הזדמנות גדולה כי יש קהל גדול שמשתתף והדברים שנשמעים חשובים וניתן ללמוד מהם הרבה ואני קוראת לו להתעשת".

מדובר באחד הכנסים המשמעותיים לעיר חיפה שנועד ללמוד וללמד כיצד ניתן לחזק את שיתוף הפעולה בין כל הקהילות במרחב החיפאי וכיצד ניתן לבנות זהות משותפת שמאחדת את כולם והיא הזהות החיפאית. בנוסף לקידום אג'נדה השואפת להפוך את חיפה לעיר סובלנית שמוסדותיה העירוניים ערים לחשיבותה של חלוקה הוגנת ושוויונית של המשאבים ופועלים למימוש שוויון הזדמנויות ולצמצום הניצול והקיפוח של קבוצות מוחלשות ושתושביה - בעלי זהויות תרבותיות, אתניות ודתיות השונות, מרגישים שייכות ושותפות ומנהלים יחסי שותפות המבוססים על אמון ודיאלוג . הכנס נפתח בערב יום שלישי ונמשך שלושה ימים במסגרתו הגיעו גם אורחים מחו"ל שלקחו חלק בכנס והביאו עמם דוגמאות ממדינות שונות בעולם.

מנהלת התוכנית שהירה שלבי: " חיפה היא עיר בעלת אוכלוסייה מגוונת: יש בה ערבים, יוצאי ברית-המועצות ואתיופיה, יהודים ותיקים ומהגרי עבודה. לתושביה זהויות לאומיות ודתיות שונות, והיא מושפעת מן הקונפליקטים סביבה, בראשם הקונפליקט הישראלי-פלסטיני המשפיע גם על החיים בעיר ומעמיק את השסעים בין תושביה. למרות המצב המורכב רבים מתושבי העיר שואפים לקדם את חיפה כעיר משותפת ובשנתיים האחרונות פועלת בעיר קבוצת תושבים המורכבת מפעילים חברתיים, אקדמאים, ראשי ארגוני החברה האזרחית בעיר ונציגי קהילות שונות, אשר חוקרת את המצב הנוכחי בתחומי התעסוקה, מערך היחסים בין התושבים, התכנון עירוני והתרבות.

רכזת מחקר תוכנית חיפה עיר משותפת רולי רוזן: "עשינו מחקר שכלל 22 קבוצות מיקוד כדי ללמוד על היחסים בחיפה, היחסים העובדים בחיי היום יום ולאו דווקא באירועים מסוימים ובניגוד לחשיבה של כולנו כי כל הזמן האנשים מצבעים על זהויות ( אתה ערבי - אתה יהודי) ומנהלים את היחסים באופן כזה, יש גם הרבה שטחים אפורים שלא הזהויות הן בקדמת הבמה. הגענו למסקנה כי בחיפה קיימים ארבעה מודלים".

המודל הראשון: הוא המודל שמצטלם בהפגנות, שכביכול יש שני מחנות מסוימים (יהודים בצד אחד וערבים בצד שני) שכוללים יחסים של עוינת, חשדנות ותחרות ובתקשורת יכתבו כותרת גדולה " הציבור הערבי הפגין נגד צה"ל" אבל בפועל היחסים הם לא כמו שמצטלמים כי בהפגנה היו הרבה מאוד יהודים שהשתתפו והרבה מאוד ערבים דווקא לא השתתפו כך שהתמונה הזאת של יהודים מול ערבים מתפרקת ולא תמיד נכונה.

המודל השני: הוא מודל היחסים המצטיירים בחג החגים, שם יש כאילו שני מחנות יהודים לחוד וערבים לחוד אבל היחסים ביניהם כוללים אהבה, קירוב לבבות וברכות ומטשטשים את הסכסוך גם כאן היחסים לא ממש ברורים.

המודל השלישי: מודל רחוב מסדה, שבו אין הבדל בין האנשים, מסתכלים אחד על השני ולא מזהים מי ערבי ומי יהודי ואין קבוצה שעומדת בצד בנפרד.

המודל הרביעי: מודל פארק הכט שבו הזהויות לפעמים כן מסומנות אם זה ע"י ערביות ויהודיות דתיות או אתיופים, אבל זהו מודל שיש בו רב קיום אדיש.

רוזן: "הטענה שלנו היא שהיחסים בחיפה משתנים בין ארבעת המודלים האלו לפי הנסיבות ובאופן מהיר. רוב הזמן היחסים הם יותר לפי מודל הכט ולפעמים יש יחסים של קרבה כמו של חג החגים וכשיש סכסוך לאומי, היחסים והקרבה מתפרקים ואחרי כמה זמן הכל נרגע והיחסים חוזרים. כך שבחיפה, היחסים הם לא של עוינות או של הקרבה והם מתחלפים לפי הנסיבות. יש גם לציין כי בחיפה אין סכסוך טורטיאלי בחיפה, יש סכסוך מסביב שנכנס לחיפה והוא ממותן".

"המסקנות שהגענו אליהן בזכות המחקר הוא שצריך להשקיע ביחסים ולנסות לצמצם מוקדי חיכוך ולהגדיל מרחבים של שיתוף פעולה ולעשות זאת באופן מובנה כדי לבנות זהות משותפת בה יהיה ניתן להגיד אתה ערבי ואני יהודי אבל כולנו חיפאים".

בכנס הגדול הוזכרו כל הקהילות וכל הבעיות בעיר: מסגרות חינוך, דיור, עבודה, חוגים וכו'... וגם את קהילת הנכים שתמיש נשארים בוליים של החברה כפי שאמרה מנהלת תוכניות ושיקום בג'וינט וחברת ועדת ההיגוי בתוכנית, סועאד דיאב: "בארץ יש כ- 18% אנשים עם נכויות וסוגיה זו היא מאוד מרכזית גם לערבים, גם ליהודים, גם לרוסים וגם לאתיופים. האוכלוסיה הזאת במיוחד היא מוכפשת ובשוליים של החברה ואנחנו צריכים ליצור שיתוף פעולה בתחום הזה. היות והאדם עם נכות הוא בשוליים ואין ספק שהמעמד הדתי הלאומי והאתני מחזק את הרחקה והאפליה. כך לדוגמא: אם מדובר בערביה - אישה ונכה אז מצב מאוד גרוע וגם אם מדובר באתיופית - אישה ונכה אז המצב עוד יותר גרוע. אין ספק גם שהמצב הפוליטי והכלכלי מחזק את המצב שאוכלוסיה זו תהיה בשוליים לכן על עיריית חיפה לשריין מקומות עבודה לנכים כמו שעשו שיריון לנשים למשרות בכירות ולהוות דוגמא ולהיות חלוצה כדי שאחרים יקלטו בעלי מוגבליות ונכויות לעבודה. הנכים יכולים להיות חלק מהחברה ומהשיח ולהיות פעילים עם כל הבעיות והשונות שלהם.