הקרן לישראל חדשה מתגאה ב''פירוק'' הדו''ח של אם תרצו  

מלכתחילה טענתו המוצהרת של הדו"ח של "אם תרצו", כפי שהיא מופיעה בשורה הראשונה, בעמוד 4 אומרת את הדבר הבא:
"כספי מדינות, ארגונים וקרנות ערביות ניתנים לארגונים ישראליים, במטרה להשפיע על השיח הציבורי המשפטי התקשורתי בישראל ובעולם"

הכותב, עם כל הרעש והצלצולים, לא מצליח להפריך את הטענה הבסיסית הזו והוא אינו מסוגל להפריך אותה מהסיבה הפשוטה: הדו"ח מביא ראיות ברורות לקשר הזה.
כל השאר הוא הרבה אוויר חם שהכותב משחרר כמיסוך עשן ובמטרה לייצר תשובה כביכול. השוטים שקוראים וצוהלים, מן הסתם,
לא טרחו לעקוב אחר הדברים.
העיקר מבחינתם היה לראות סבך של מילים וטענות שמפנות לכאן ולשם ומדגישות מילים ומשפטים ובסוף אמירה כלשהי הטוענת שגבבת המילים, המשפטים והטענות, פותרת להם את העניין.
כמעט אף אחד מהשוטים הצוהלים לא בדק את הדברים אחרת היה מגלה היטב שלצהלה אין הרבה מקום.

הטענה הראשית (שלישית) של גורביץ':
נתחיל ממה שהכותב עצמו מגדיר כדבר החשוב ביותר והיא הטענה השלישית שאמורה להיות הפאנצ' ליין שכביכול ממוטט את כל הדו"ח:
"אין שום קשר – על כל פנים, אם תרצו לא הוכיחה כזה – בין קרנות אל קודס ואל אקצה ובין ה-WA, שלא לדבר על ארגוני זכויות האדם הישראלים."

הפרכות הטענה הראשית (שלישית) של גורביץ'
המסקנה אכן "מרעישה" אלא שאף אחד לא כיוון אליה. בתוכן העניינים (עמוד 15), מופיעים הנושאים הבאים:

1. הקשר בין מדינות וקרנות תורמות ל- WA ו- NDC
2. ראיות למעורבות IDB והקרנות Al-Aqsa &Al-Quds
בתמיכה בטרור
3. מימון ושיתוף פעולה בין WA ל- NDC
4. מימון WA ו- NDC של ארגונים
5. מעורבות WA בפעילות בתחומי מדינת ישראל

אף לא אחד מהנושאים בתוכן העניינים, מתיימר להציג את ה"פאנצ' ליין" של הכותב, כמטרה.
הכותב המציא טענה שאינה קיימת בשם "אם תרצו" (קשר בין WA ובין אל קודס ואל אקצה) על מנת שכיבול יוכל להפריך אותה
ובכך ליצור את הרושם המוטעה כאילו הדו"ח כולו הופרך ולא היא.

מטרת הדו"ח לא היתה להוכיח קשר פנימי בין WA והקרנות אל קודס ואל אקצה שאולי קיים ואולי לא קיים, אלא להוכיח כי:

"כספי מדינות, ארגונים וקרנות ערביות ניתנים לארגונים ישראליים, במטרה להשפיע על השיח הציבורי המשפטי התקשורתי בישראל ובעולם"

כפי שרשום בעמוד 4, בתחילת הדו"ח. טענה זו מוכחת מעל לכל ספק בשני אופנים:
1. הוכחת קשר ברור בין WA ל NDC
1.1 תרומת WA ל NDC (עמוד 28)
1.2 הוכחת קשר מנהלתי בין NDC ובין WA: חמשת אנשי הנהלה משותפים (עמוד 29)
2. מימון ארגוני שמאל על ידי NDC (עמודים: 32, 33, 34)

ובכך נסגרת ההוכחה, וכל שאר דברי הכותב הם אוויר חם שלא מצליח להפריך את ההוכחה.

ולגבי שתי הטענות האחרות, הן בעיקר תמונת הראי של השמאל שממחישה את השפל המוסרי העמוק שהוא שרוי בו.

טענה ראשונה של גורביץ':
קרן אל קודס אומנם תומכת בשאהידים, כפי שמוצהר על ידה, אבל אינה תומכת בטרור. ה"הוכחה": שאהיד הוא חלל וחלל לא בהכרח קשור לטרור, אדרבא, ההיפך הוא הנכון, שאהיד הוא בעיקר קורבן של צה"ל ויש דוגמא רלוונטית מהשבוע האחרון.
ציטוט מהפוסט של גורביץ:
"קודם כל, אם תרצו והשופר שלה עושים כאן תרגיל הסחת דעת. הם מניחים שהקורא הישראלי שומע "שאהיד", וישר חושב על מחבל מתאבד. אבל המילה שאהיד מתורגמת ל-Martyr, והמשמעות שלה היא כל חלל במאבק. פלסטינים תיארו את ההרוגים שלהם כשאהידים עוד באינתיפאדה הראשונה, כשלא היו מחבלים מתאבדים, כשכמעט כל הפעילות נגד כוחות הכיבוש התבטאה בהשלכת אבנים. עומאר אל קוואסמה, למשל, שנורה על ידי חמושי צה"ל בסוף השבוע, הוא שאהיד. וכן, המשפחות של האנשים האלה זקוקות וראויות לתמיכה."

הפרכות הטענה הראשונה של גורביץ':
1: בעמוד 24 בדו"ח, מופיע ציטוט מפורש (מעיתון סעודי) המעיד שהכספים נתרמים, בין השאר, למשפחות של אסירים בבתי הכלא הישראלים, קרי הכסף מופנה לאנשי טרור מורשעים, מכאן ואילך כל ההתפלספות מיותרת לחלוטין.

2: בעמוד 25 בדו"ח של "אם תרצו" מופיע ציטוט המעיד על תרומה שהועברה מ IDB למשפחות של מחבלים מתאבדים.

3: התיאור המופרך והשיקרי של המונח "שאהיד", כפי שנעשה על ידי גורביץ, משרת את הטרור בכך שהוא מסתיר את אופיו
ומהותו של המושג שאהיד ובכך מערפל את כוונתה המקורית של קרן אל קודס שמצהירה על סיועה לשאהידים. כי על פי פירושיו
של גורביץ 'למונח שאהיד, מודבר בעזרה סוציאלית לקורבנת אומללים.

במציאות, משמעות המונח שונה לגמרי ורחוקה שנות אור מהפרשנות המוטה של גורביץ.
הנה משמעות המילה שאהיד כפי שהיא באה לידי ביטוי בטלוויזיה של הרש"פ:
דוגמא 1:
מארח: "הם מאשימים את האם הפלשתינאית בשנאת בניה ובעידודם למות"
אם: "לא. אנחנו לא מעודדות את בנינו למות. אנו מעודדות אותם לשהאדה למען המולדת, למען אללה. אנו לא אומרות לאמהות של השהידים 'אנו באות לנחם אתכן', אלא 'אנו באות לברך אתכן לכבוד השאהאדה של בנכן. איחולינו לכן לכבוד השאהאדה' עבורנו האבל הוא חגיגת חתונה. אנו מחלקות משקאות, אנו מחלקות ממתקים. השבח לאללה, האבל שלנו הוא חגיגת חתונה."
הטלוויזיה של הרש"פ, 17 בנובמבר , הובא בגיליון נתיב בספטמבר 2007, עמוד 42 2004
למי שעדיין מתקשה בהבנת המושג שאהיד בחברה הערבית, הנה קטעים נוספים הלקוחים מהטלויזיה של הרש"פ, המספקים קרקע נוחה להבנת המושג כפי שהוא נתפס על ידי הערבים.

דוגמא 2:
גם אם יגיעו כל היהודים ויבקשו מקלט אצל הקופים ... לעולם לא נסכים לקבל פיצויים עבור אדמתנו. אין תחליף לירושלים!... מותנו הוא כמו חיים, מולדתי היא קברו של הפולש... אני אצעד 1000 מילין אפילו אמות תוך כדי כך כשאהיד...
חלק משיר שהוקרא על ידי נערה צעירה ב"יום הילדים הפלשתינאים" ושודר בטלוויזיה של הרש"פ ב-10 באפריל 2006. הקהל, שהיו בו פקידים בכירים של הרש"פ הריעו ומחאו כף. הובא בגיליון נתיב בספטמבר 2007, עמוד 43

דוגמא 3:
אשים נפשי בכפי ואשליך אותה אל תהום המוות. ואז או חיים שישמחו חברים או מוות שירגיז את האויב . הנפש הנכבדה יש לה שתי מטרות, השגת מוות וכבוד.
"שיר השאהיד" מדוקלם על ידי תלמידות בית הספר, הטלוויזיה של הרש"פ, 27 באוקטובר 2000. גם בספרי הלימוד של הרש"פ לכיתות ה', ו ו-י"ב. הובא בגיליון נתיב בספטמבר 2007, עמוד 43
דוגמא 4:
"כמה מתוק הוא ריחם של השאהידים, כמה מתוק הוא ניחוח האדמה שהירוותה את צימאונה בשטף הדם, הזורם מן הגוף הצעיר"
מתוך סירטון וידאו של מוסיקה ושירים שהוקרן בטלוויזיה של הרש"פ, הובא בגיליון נתיב בספטמבר 2007, עמוד 39

טענה שניה של גורביץ':
ירושלים היא עיר ערבית מוסלמית -ציטוט מהבלוג של גורביץ:
"ירושלים היא עיר ערבית ומוסלמית. היא היתה הרבה, הרבה יותר זמן עיר ערבית ומוסלמית מאשר עיר יהודית. אם תרצו אולי לא אוהבים את זה, אולי היו רוצים למחוק את ההיסטוריה הזו – מה שממשלת ישראל עושה במרץ – אבל זו העובדה, וזו המציאות, ואין לכך כל קשר לטרור."

הפרכות הטענה השניה של גורביץ'
ירושלים היא עיר יהודית ושום נציג של מיניסטריון האמת או של הפרופוגנדה האיסלמית לא יוכל למחוק את העובדה הזו. במשך אלף שנה לפני הופעת האיסלם, היתה נוכחות יהודית רצופה בירושלים. לאחר הופעת האיסלם, ומסעות הצלב, הנוכחות היהודית בעיר היתה כמעט רצופה וכשנקטעה או הופרעה, זה נעשה בעקבות דיכוי והרג היהודים בידי הנוצרים ו/או בעיקר המוסלמים. היהודים שמרו על קשר פיסי ורוחני הדוק לעיר והמאה השמונה עשרה, החלה הקהילה היהודית בירושלים לגדול עד לשיא של ימינו. הקשר היהודי לירושלים הוא בלתי ניתן להפרכה. כל טענה כנגדו מציגה את הטוען באור מגוחך.
טענה רביעית של גורביץ':
שעואן ראתב עבדאללה ג'בארין לא מעורב בטרור ולכן הטענה של "אם תרצו" כאילו ה NDC תומכת בפעילי טרור, היא שקרית.
ציטוט מהבלוג של גורביץ':
"אם תרצו מספקת לנו דוגמא לטיפוסים השליליים שבהם תומכת ה-NDC: שעואן ראתב עבדאללה ג'בארין (עמ' 14). המדובר, לדבריה, אדם שיש לו "מעורבות בפעילות טרור", ספציפית העובדה שהוא "נעצר מספר פעמים בחשד למעורבות בטרור, היה עצור במעצר מנהלי באשמת פעילות בארגון הטרור 'החזית העממית'". מאז 2006, מציינת אם תרצו, מונעים כוחות הבטחון מג'בארין לצאת מישראל. וכאן מגיע ה"קשר ארגונים ישראליים" (עלגות במקור): ארגוני זכויות אדם עתרו "בעד ג'ברין" (כך) ונגד צו איסור היציאה מהארץ.
חדי העין מביניכם ודאי שמו לב שמרשימת התארים שהצמידה אם תרצו לג'בארין נשמט תואר אחד: "הורשע ב…" ג'בארין מעולם לא הורשע בדבר. אפילו לא בבתי המשפט המאולפים של צה"ל. אפילו לא באמצעות "מידע חסוי". לזה קוראים באם תרצו "ניתן גיבוי משפטי לפעיל טרור".
הפרכות הטענה הרביעית של גורביץ'
הנה הדברים שנאמרו על האיש בבית המשפט העליון, במסגרת עתירה שהגיש האיש כנגד צה"ל בשל איסור יציאה מיו"ש לחו"ל:
"העותר עומד בראשו של ארגון "אל-חאק", שלפי הגדרתו הנו ארגון לזכויות אדם. מזה למעלה משנתיים נמנע מהעותר מלצאת מיהודה ושומרון לחו"ל, ולהשקפתו מדובר בסירוב שלא כדין, והתנכלות בה כרוכה פגיעה כפולה, הן לעותר, והן לתדמיתה של מדינת ישראל.
עתירה דומה שהגיש העותר בשנת 2007, נדחתה בחודש תמוז התשס"ח (יוני 2007), לאחר שנמצא כי בצד פעילות בארגון זכויות אדם, הוא גם פעיל בכיר בארגון הטרור החזית העממית. חרף זאת, סבור העותר כי עניינו מחייב בחינה נוספת נוכח הזמן שחלף, ונוכח השקפתו כי מניעת יציאתו לחו"ל מבלי שעומת עם עובדות מפלילות, ומבלי שניתנת לו הזכות להגיב עליהן, מהווה פגיעה בזכויות יסוד.
אנו מבינים ללבו של בא-כוח העותר המלומד, המתקשה לטעון כנגד החלטת המשיבים נוכח העמימות העוטפת את מניעיהם. ברם, אותם מניעים נחשפו בפנינו, כאשר עיינו, בהסכמת עו"ד ספרד, בחומר מודיעיני חסוי. עיון זה הוביל אותנו לשתי מסקנות: האחת, כי מדובר במידע מהימן ולפיו נמנה העותר על פעיליו הבכירים של ארגון הטרור החזית העממית; שנית, חשיפתו של חומר זה בפני העותר, כרוכה בחשיפתם של מקורות מידע חשובים, וממילא בפגיעה וודאית בביטחון המדינה.
נוכח כל אלה, לא מצאנו כי בהחלטת המשיבים נפלו פגם או שגגה, ומכאן החלטתנו לדחות את העתירה."
כל מילה נוספת מיותרת.