לבין עצמם.היו גם איומי רצח על דפני ליף וסתיו שפיר, אם לא תשתפנה
פעילים נוספים במה שקורה מעבר לקלעים.
הקול הקורא לסלק את מארגני "המחאה" הראשונים, הולך וצובר תאוצה
וכעת חתומים עליו 57 פעילים מרכזיים במאהל רוטשילד.
כל זה מראה שההפגנות והעצרות מנוהלות ע"י גורמי שמאל שהפעילו
את האנרכיסטים וכעת, יחד עם התקשורת, ממשיכים במסע הרמיה.
...מעטים פה מאמינים כי יציאתם של מייסדי המחאה לרחוב הייתה ספונטאנית, או כי נבעה ממצוקת דיור של גב' ליף. הסברה הרווחת היא, כי הדברים תוכננו - ובקפידה תוכננו - כאקט פוליטי (מבריק, יש להודות). זוהי רק דוגמה לחוסר האמון, כלפי מי שמצטיירים בציבור הרחב כמנהיגי המחאה. הטענות כלפי הנהגת החוץ קשות ביותר, הן על רמת המאבק הן על הרמה האישית. רמת המאבק, לאמור אינספור טעויות מהותיות שנעשו. הרמה האישית, לאמור נתק מוחלט מהמאהל ומאנשיו, מידור, חוסר שקיפות, שקרים, צביעות ובעיקר התנשאות. אין דרך נעימה לומר זאת: הנהגת החוץ מתנהלת בדיקטטורה, תוך דורסנות פנימית; היא שנואה על רוב דיירי מאהל רוטשילד. תחושת אנשי המאהל כלפי "הנהגתם" היא: רימיתם אותנו ובגדתם בנו. הבטחתם כי תשתפו, הבטחתם כי תהיה שקיפות, ואֲחזתם עיניים.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
