בבית אני שרת החינוך: ראיון עם שלי סער  

שום פרט בדירה הנעימה בלב תל אביב לא מסגיר ש"כאן גרים בכיף" משפחת סער. הבניין צנוע, שלא לומר ישן, על הפעמון מדבקה קטנה עליה כתוב ה"סער" והדיירים גרים בקומה שלישית ללא מעלית. רק אנשי הביטחון מסגירים את העובדה שכאן מתגורר שר החינוך גדעון סער עם אשתו שלי, שתי בנותיו דניאלה (19) ואלונה (14) וקוקה הכלבה. "זה לא כל כך נעים שהצמידו לנו בטחון, אבל אין ברירה", מודה סער, "רוטשילד באה אלינו, היו הפגנות מול הבית, אומנם לא תקפו את גדעון באופן אישי, אבל אלו זמנים סוערים".

ביקרתם במאהל ברוטשילד?

"דניאלה השתתפה בהפגנות וגם ישנה לילה או שניים במאהל וגם אלונה מאד מודעת ועוקבת. באופן אישי, לחלק מהדרישות אני מתחברת ולחלקן לא. יש נושאים שהם באג'נדה של גדעון, אבל צריך לתאם ציפיות. מה שבטוח, זו חגיגה של דמוקרטיה".

החינוך מתחיל בבית
לא במקרה סער פותחת את תשובתה קודם כל בבנות. אומנם יש לה דעות פוליטיות מוצקות והיא אף הכירה את גדעון בהפגנה של הימין, אבל מה זו אקטואליה בהשוואה לאפשרות לספר על דניאלה (דנדוש) שסיימה שנת שרות ומתגייסת להיות מורה חיילת, ועל אלונה, התלמידה המצטיינת.

איזו מן אימא את?

"אני אימא מאד מעניקה, ליברלית ואוהבת אבל גם תובענית. אני מאלה שמפעילות סמכות הורית, לא תמיד בהצלחה, ורואה כחלק מתפקידי להציב גבולות וללמד את הילדות לכבד סמכות. אני לא חושבת שהכל מתחיל במערכת החינוך, החינוך מתחיל בבית. ילד שלא מקשיב להורים בבית לא יממש זאת בבית הספר. הילדות שלי מאד עצמאיות, אין הרבה חוקים, אבל אני לא נותנת שהליברליות שלי תתורגם לחציית גבולות".

זה בטח מאתגר בגיל ההתבגרות...

"בימים טובים זה עובר חלק, ולפעמים הן עונות בחזרה. אני רואה בזה חלק מהצהרת העצמאות שלהן אבל מבהירה להן שאנחנו לא במעמד שווה. כאשר הן רוצות משהו הן לרוב פונות לגדעון, שהוא הרבה יותר רך ממני, אבל הן באות אלי כאשר הן מחפשות הכוונה".

תרגמי 'ליברלית וגם תובענית?'

"ליברלית משמע שאני לא מתערבת בבחירת החברים שלהן, טעמן הפוליטי, חוגים וכדומה. בתובענית הכוונה היא שאם משהו היה צריך להיעשות ולא נעשה- אני מתעקשת, בין אם זה להחזיר את המטבח לקדמותו ובין אם אלה דברים יותר עקרוניים. התעקשתי איתן למרות שזה היה כרוך במאבקים לא מעטים, והיום רואים תוצאות".

הכוונה ב"תוצאות" היא הרבה מעבר לסדר וניקיון. "דנדוש הייתה חניכה ומדריכה

בצופי ים, היא פעילה ב"איזראלי צ'ילדרן" ולקחה על עצמה את פרויקט גיוס הסלבים נגד גירוש הילדים הזרים. אלונה היא מנהיגה חיובית, תמיד תעזור לילד מוחרם, יש לה אינטליגנציה רגשית גבוהה והיא מאד אמפטית למצוקות הסביבה. היא כמובן בצופים וגם מדריכה ב"כנפיים של קרמבו" (עמותה המסייעת לילדים בעלי צרכים מיוחדים). שתיהן פעילות בבית הספר, ונותנות המון מעצמן".

במילים אחרות, הבנות של שר החינוך מחונכות?

"אני לא זוכרת שהרבצנו בהן תורה של נתינה ועשייה, אבל שימשנו דוגמא ונתנו להן את האפשרות להיחשף לידע. אני לא מאמינה בחוקים נוסח 'עכשיו צריך לקרוא חצי שעה'. לא משם תבוא אהבת הספר. סביר להניח שכאשר ההורים קוראים, הילדים קוראים".

אהבה ממבט שני
סער (46), דור שני לניצולי שואה, זוכרת את עצמה מאז ומתמיד עם ספר ביד. היא גדלה בעומר שבדרום, לאימא מורה ואבא מהנדס בניין. "אמי התחתנה בגיל 18, הביאה לעולם ארבעה ילדים ויש לי גם אח מאומץ. אותי ואת אחי הבכור היא ילדה בהפרשים של שנה, כשהייתי בת שבע נולדה אחותי הקטנה, וכשמלאו לי 18 אימי הפכה אותי לסוג של אימא כשילדה את ליאור, אחי הצעיר. כאשר ליאור היה בן עשר הקן התרוקן והורי אימצו את אלכס, ילד בן גילו של ליאור, שכמובן יקר לליבנו כמו אח".

היותך דור שני לשואה הותירה בך חותם?

"כן, אני אימא מאד חרדתית. הבנות כבר מודעות לשריטה שלי וזורמות איתי. הן תמיד צריכות להיות זמינות, מבחינתי המצאת הסלולר זו המצאת המאה".

סער ונהנתה מילדות "קסומה" כהגדרתה, "היו שם אנשים איכותיים, ומרחבים עצומים, זה היה כמו קיבוץ. הסתובבנו יחפים באופן חופשי יחד עם הבדואים. הייתי חניכה ומדריכה 'מורעלת' במכבי צעיר, ולמדתי בתיכון חקלאי. במשך ארבע שנים נהגתי לקום בחמש וחצי בבוקר ויום בשבוע עבדתי במשק. התמחיתי ברפת, בדיר ובלול, בחליבות, הנקת טלאים והוצאת כבשים למרעה, ונהניתי מכל רגע".

בגיל 20 עזבה את הדרום השקט ("כשהייתי שומעת את הצרצרים בערב היתה יורדת עלי תוגה") לתל אביב. הודות למעבר הזה הכירה את גדעון סער, הצעיר ממנה בשנתיים. הם נפגשו בשנת 87', בהפגנה של הימין בכיכר מלכי ישראל דאז. "אחרי ההפגנה התיישבנו כמה חבר'ה בבית קפה לסכם את אירועי היום, חילקנו משימות ומישהו נתן לגדעון משימה והוא ענה 'אני אעשה את המשימה אם שלי תתקשר אלי'. הוא לא עניין אותי ובזאת זה הסתיים. אחרי חודש ידיד התקשר אלי ואמר לי שגם גדעון, כמוני, לומד מדעי המדינה וביקש שאעזור לו עם מערכת השעות. היה לי דייט באותו ערב כך ששוב לא קרה דבר, אבל בפגישה השנייה איתו נפל לי האסימון".

תיארת לעצמך שיום אחד הוא יהיה שר החינוך?

"לא ידעתי איזה שר הוא יהיה, אבל ידעתי שהוא יהיה שחקן מרכזי במגרש הפוליטי. הכרתי אותו כעיתונאי שהתעסק בעניינים פוליטיים ותמיד הוא היה סביב העניין. כשגדעון חיזר אחרי חבר אמר לי שיום אחד הוא יהיה ראש ממשלה, אבל לא בגלל זה התאהבתי בו, הוא פשוט אינטלקטואל ומצחיק שאין כמותו".

בשנת 2003, כאשר סער התמודד לתפקיד בכנסת, שלי ניהלה לו את המטה, אבל בזאת מבחינתה הסתיימה מעורבותה הפעילה. "אני פחות מתחברת לפוליטיקה, מבחינתי גדעון הוא בעלי, לא שר החינוך. בחוץ נתפס שלהיות שר זה סטטוס שאיתו החיים קלים ומתגמלים, אבל זה לא בדיוק כך. התגמול היחיד הוא השגת המטרות שגדעון שם לעצמו, אבל בפועל זו עבודה קשה, כפוית טובה ותובענית. רק להיות ראש ממשלה קשה מזה".

והוא יהיה?

"זו לא פסגת שאיפותי, הייתי מעדיפה עבורו שבהמשך הוא יבחר בעיסוק יותר רגוע. אני יותר משמחה שאנשים כמו גדעון, שיש להם אלטרנטיבות, נמצאים במערכת, אבל בסופו של דבר החיים קצרים, הוא איש משפחה ואני מרגישה שאני צריכה כל הזמן לוותר למען האינטרס הציבורי. אומנם הולם אותו שיער לבן, אבל הוא נכנס לתפקיד בלי השיער הזה. אם יש בעיות הוא לא ישן בלילה, ואני רוצה שיהיה לו טוב. כך או אחרת, אני אהיה שם בשבילו במה שהוא יבחר".

איך זה להיות אשת שר החינוך?

"החיים איתו מרתקים, אני פוגשת אנשים שלא יכולתי להכיר במסגרות אחרות, מגיעה למקומות וזה נורא מעניין. סך הכל אני מתנהלת כרגיל, כאילו הוא בכל עבודה אחרת, אבל אני מודה שהמעמד מחייב, ואני נאלצת להתנהג בהתאם - יש לי דעות שאני לא מביעה כ'אשתו של', ואני בהחלט 'דופקת חשבון', שזה אילוץ מבחינתי"