הקרב על שופטי העליון: מכינים את הדילים  

זאת, בעזרת העליונים והבג"ץ שפוטי אג'נדת ומעשי ידיו של הכהן-הגדול של השמאל, אהרון ברק!

אם תאבי חיים אנחנו (כן, גם אתם) במדינת-היהודים, יש חובה לבטל בחוק כל מורשת ליברלית שהשאיר אחריו הנשיא ברק.

דחוף! יש לשנות את הרכב הועדה למינוי שופטים, ואת נהלי עבודתה!

דחוף! לבטל את מנהג "הסניוריטי" בבחירת נשיא(ת) העליון (עוד לפני פרישת בייניש בפברואר הקרוב)!

דחוף! יש להגביל בחוק את זכות הפנייה לבג"ץ (ראו ערך "דיראני", ולפני מבול תביעות הפיצויים של "משוחררי עסקת-שליט")!

ועוד... זה מה שצריך לעשות כבר בתחילת המושב הקרוב של הכנסת!

ולחברי הועדה לבחירת שופטים:

זכרו, כל מועמד שיש לו, או היה לו בעבר, קשר כל-שהוא ל- NIF ובנותיה (ושלמוניה), לכאורה חשוד "כסוכן-זר" ופסול על-הסף לכהונת שופט (בכל הערכאות) במדינת-היהודים!

הח"כים "חובבי-ציון" אייכם?

יש לשים לכך סוף!

מעלליו של אהרון ברק אותו כינה פרופ' פוזנר "שודד ים שהחוק בשבילו הוא רק טיוטא", לא הסתיימו עם הסתלקותו מראשות בית המשפט העליון של מדינת היהודים.

על הציבור הרחב בארץ לקיים דיון מיידי על משנתו של ברק שהפכה למשנה המוקנית באדיקות לכל מי שמתייצב ללימודי משפטים בישראל.

המשך מצב זה מעיד על חוסר מודעות ציבורית להשלכותיו!

יש לדרוש ניקוי האקדמיה מההשתלטות הטוטאלית של משנתו ומורשתו הפוסט ציונית של אהרון ברק, על הנלמד באקדמיה למשפטים, שכן ללא ניקוי אורוות כזה, לא יעזור חיסול בג"צ במתכונתו הנוכחית, מאחר וגם כל משפטני העתיד יהוו שליחיו של "שודד הים" כהגדרת פרופ' פוזנר, בכל מסגרת משפטית ישראלית, ובאופן מתמיד.

האקדמיה המשפטית חייבת לעבור מיד רוויזיה עמוקה!

זה חייב להיות הדיון הציבורי הבוער ביותר במדינת ישראל היהודית, אם היא מעוניינת להישאר מדינה יהודית.

האקדמיה המשפטית בישראל מרעילה דורות על גבי דורות של תלמידים חדשים שמגיעים לסיום התואר כשבדמם זורמת אך ורק משנתו הרעילה של האיש הזה, אותו כינה פרופ' פוזנר בכינויים שלא מותירים ליד הדמיון עבודה כלשהי:

-"שודד ים שהחוק עבורו הוא רק טיוטא".

-"אהרן ברק שבר את השיא העולמי ביהירות שיפוטית".

-"האיש שהפר את החוק יום יום ויותר מכל אחד אחר".

-"ברק יצר יש מאין, עוצמה שיפוטית".

-"לישראל אין חוקה. רק חוקי יסוד שחוקקה הכנסת ואותם הגדיר ברק כחוקה וקבע כי הכנסת אינה יכולה לבטלם".

-"ברק איננו מנסה להגן על גישתו השיפוטית באמצעים משפטיים מסורתיים. הוא לוקח כמובן מאליו שלשופטים יש סמכות טבועה לגבור על חוקים. גישה כזאת יכולה להיות מתוארת כתופסת שלטון בכוח".

-"מערכת משפט הרואה עצמה חופשיה לגבור על החלטות של גורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת את הדמוקרטיה".

-"בעבור ברק, המונח 'פרשנות' מרוחק מחיפוש המשמעות, אשר לה כיוונו מחברי דבר החקיקה. בית המשפט הוא שיוצר את דבר החקיקה בישראל, תוך שהוא, ביהמ''ש, הופך את החוקים עצמם לטיוטה ראשונה שהוא, בית המשפט, חפשי לשכתבה".

-ברק "פשוט הגדיר מחדש את הדמוקרטיה".

- "ברק גם קבע כלל שאין לו אח ורע בחוק האמריקאי, שלא המחוקק אלא רק שופטים אחרים יכולים להעביר שופט מתפקידו".

-"ברק קבע שכל החלטת ממשלה הנחשבת 'בלתי סבירה' היא גם מטבעה בלתי חוקית; שביהמ''ש יכול לאסור על הממשלה למנות אדם לתפקיד כלשהו, אם עבר על החוק וגם אם קבל חנינה, או אם קיים חשד שעבר עבירה אתית; והוא גם יכול להורות על פיטורי שר בממשלה אם הוגש נגדו כתב אישום; ובשם 'כבוד האדם' יכול ביהמ''ש לפעול להפחתת העוני ולמען מחוסרי הדיור;

ושביהמ''ש יכול להחליט אם לשחרר טרוריסטים במסגרת הסדר פוליטי; ושבכוחו לבטל פקודות צבאיות ולהורות לממשלה להזיז את גדר ההפרדה שאמורה למנוע מטרוריסטים מתאבדים לחדור לשטחי ישראל... רק בישראל מעניקים השופטים לעצמם את הסמכות הזו, לבקורת שיפוטית מופשטת, מכוח עצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת, מפי הרשות המחוקקת. זה מזכיר את נפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו".

-"לא רק את הדמוקרטיה הגדיר ברק מחדש. גם את המונח המשפטי פרשנות. הוא מרשה לעצמו, ללכת לפרשנות מרחיקת לכת, הרבה מעבר לזו שאליה התכוון המחוקק, בטענה ש"תפקיד המחוקק הוא לגשר על הפער בין הדין לחברה, ותפקיד השופט בפרשנותו, הוא לוודא שהחוק, אכן מגשר בין הדין לבין החברה". נראה שברק מתכוון לכך, שכל חוק צריך לקבל פרשנות התואמת את רוח הערכים של מערכת המשפט. במילים אחרות: מדובר במערכת אידיאית של השופט, שהרי במערכת המשפט אין מציאות של מיקשה אחת ומערכת ערכים משותפת ורוח אחידה".

-"ברק פשוט דרס את הדמוקרטיה ואת החלטות המחוקקים בישראל במרוצת שנות כהונתו".

-"ביהמ"ש הוא אם כן זה שמחוקק את החוקים בישראל. יכולים נבחרי העם לחוקק מה שיחוקקו, אבל ברק יהפוך את חקיקתם על פיה ויחליט על דעת עצמו, כאילו היה נפוליון מס' 2, בשביל אזרחי ישראל ומחוקקיה, מה באמת טוב להם".

http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=9415

קיראו מה חייב כל סטודנט באקדמיה ללמוד, לשנן ולהפנים באקדמיה המשפטית שעוסקת בשטיפת מוח עמוקה באמצעות שינון הבליו של אהרון ברק, תוך הפיכתו לגורו שאין לבקרו או לערער על משנתו:

הנושא הנלמד הוא:

"ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית" - חוברת עבודה באקדמיה למשפטים שכל סטודנט מתחיל "חייב" ללמוד, לשנן, להפנים ולהבחן על תכניה...

לקריאת המסמך:

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7973&forum=gil&omm=0

לעיונכם:

1.הודעה 288 פילוביץ שחף

אהרן ברק: "הביע את תקוותו כי מפעל החוקה יסתיים"

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5219&omm=288&viewmode=

2.האשכול

2. אהרן ברק: "ייחודנו כמדינה יהודית" / פילוביץ שחף

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7973&forum=gil&omm=0

3. האשכול: בג''ץ והיועץ המשפטי -ממשלת העל השרשורית של ישראל

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=20101&forum=gil&omm=257&viewmode=threaded

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=200046

ליה ברכה לפורום , עושה עבודת קודש של ממש.

תודה לך !

דרך אגב - כדאי שתדע כיצד בוחרים שופטים ברחבי העולם הנאור:

כך בוחרים שופטים לבית המשפט העליון במדינות דמוקרטיות בעולם

בארצות הברית ממונים השופטים הפדרליים על ידי הנשיא, ומינויים כפוף לאישור הסנאט. המועמדים עוברים שימוע מקיף בפני הסנאט, ובו ניתן לברר את דיעותיהם. זהו שימוע ציבורי פתוח, שבו ניתן לשאול כל שאלה ולברר את כישורי המועמדים ואת האידיאולוגיה המשפטית והפוליטית שלהם. באופן זה, ממונה בית המשפט על ידי הציבור, אך המינוי הוא לתקופה ארוכה (לכל החיים) ולכן בית המשפט אינו מחוייב פוליטית. שופטי מדינות הברית נבחרים לפי חוקיה הפנימיים של כל מדינה, לרוב בהצבעה רגילה בקלפי (כמו מועמדים לקונגרס, למשל).

בבריטניה מתמנים השופטים על ידי הלורד צ'נסלור, (Lord Chancellor), שהוא מינוי פוליטי של ראש הממשלה.

בשבדיה מתמנים השופטים על ידי הממשלה.

בבלגיה בקנדה ובנורבגיה ממנה המלך או נציגו את השופטים שבחרה הממשלה.

בצרפת מתמנים חברי הוועדה למינוי שופטים בידי הנשיא ושני ראשי בתי המחוקקים.

בגרמניה מתמנים מחצית משופטי בית המשפט העליון בידי הבונדסראט (הבית
העליון) ומחצית בידי ועדה הנבחרת על ידי הבונדסטאג (הבית התחתון).

ביפן מתמנים השופטים לבית המשפט העליון בידי הממשלה. מינויים עומד לאישור הציבור בבחירות הכלליות הראשונות לאחר המינוי.

בהולנד מתמנים השופטים בידי הממשלה מתוך קבוצת מועמדים שבחר הפרלמנט.

באוסטרליה מתמנים השופטים על ידי הממשלה תוך התייעצות עם התובע הכללי.

בחירת השופטים נתונה לסמכותם של נבחרי הציבור או לנציגיהם גם באורוגוואי, איטליה, אירלנד, באסטוניה, בארגנטינה, בבוליביה, בדנמרק, בדרום-אפריקה, בדרום-קוריאה, בהונגריה, בוונצואלה, ביוון, במקדוניה, בסלובניה, בסלובקיה, בספרד, בפולין, בפורטוגל ובמדינות נוספות.

אבל בישראל על פי חוק יסוד השפיטה, את השופטים החדשים בוחרת הוועדה לבחירת שופטים.

בוועדה יש לאנשי מערכת המשפט רוב על פני אנשי הרשות המחוקקת והמבצעת (חמישה אנשי מקצוע מול ארבעה חברים פוליטיים).

הרכב זה של הוועדה מבוסס על ההנחה שבתהליך מינוי שופט, לשופטים ולעורכי הדין כלים להערכת מקצועיותו של המועמד.

הביקורת על הליך בחירת השופטים נוגעת להרכב הוועדה.

הרכב השופטים המכהן בבית המשפט העליון אינו משקף את החברה הישראלית על כל הציבורים המרכיבים אותה, ואינו מתאים לבית משפט שעוסק בנושאים ערכיים, בעיקר מאז שהוא עוסק בביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת.

בתגובה לביקורת מונתה בשנת 2000 ועדת בדיקה להליך של מינוי השופטים בראשות השופט בדימוס יצחק זמיר. הוועדה טענה כי שינוי של הרכב הוועדה יפגע באמון הציבור בשופטים. היא התנגדה ל"ייצוג" הציבור בבית המשפט, וטענה כי כיום אין בבית המשפט בעיית שיקוף של המגזר הדתי ויוצאי עדות המזרח.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=182480

לאמת אין אג'נדה. לתקשורת יש. ההיסטוריה מסבירה הכל

(ודודו אוואט יליד מזרח גליציה ?)

ואני חיכיתי לך 5 שעות לתשובה...

על מה יש לשניים האלה לדבר בארבע עיניים?

מסתבר, שהליכוד עצמו הוא זה שמונע חקיקה בכנסת נגד שלטון האימים והטרור של בג"צ! תחקיר ׳מקור ראשון׳ חושף מי הם השרים שתוקעים את הצעות החוק של הימין.

התחקיר של "מקור ראשון", מקעקע את הטענה של פרופ' דיסקין, שהכנסת יכולה לפעול אך אינה פועלת רק מטעמי נוחות אינדיבידואליסטים של חברי הכנסת, ושעל חברי הכנסת לשנס מותניים כדבריו ולחוקק את החקיקה המתאימה והנדרשת שלדעתו יש לה עכשיו רוב בכנסת ותוכל לעבור.

התחקיר מגלה מציאות מזעזעת בה חברי הכנסת מהליכוד ומישראל ביתנו מכינים הצעות חוק בנושא הפרדת הרשויות וביטול מתכונתן הנוכחית של בג"צ ושל מערכת המשפט כולה , ודווקא 4 חברי כנסת מהליכוד חוסמים וממסמסים אותן בשיטתיות בועדת השרים לעיניני חקיקה.

איך ייתכן שדווקא ארבעת אנשי השמאל האלה, הנמצאים בלא הצדקה בליכוד, הוצבו כולם כאחד, ויחדיו, בדיוק בועדת השרים לעיניני חקיקה?

הדבר הזה מעיד, שזה נעשה מתוך כוונת זדון, ובתכנון מדוקדק, שבדיוק הרביעייה הזאת תשובץ לועדת השרים לחקיקה, על מנת שתוכל לחסום ביעילות חקיקה כלשהי, בנוגע להפרדת הרשויות במדינת ישראל.

אם כך, האם נתניהו יזם את המהלך להצבתם של גדעון סער, בני בגין, דן מרידור, ומיכאל איתן בועדת השרים לעיניני חקיקה, אחרי שיחת אזהרה לכאורה, שהיתה לו בתחילת הקדנציה עם בייניש, כאשר הוא זומן אליה בדחיפות?

האם היא דרשה ממנו לחסום חקיקה שכוונתה להפריד את הרשויות, וזו הדרך בה מבצע נתניהו את ההוראה שלה?

מדוע הוצבו ע"י הליכוד בדיוק במוצב הקידמי הזה ארבעה אנשים, שהם כולם אנשי שמאל בליכוד, וכולם סבורים שהם לא מייצגים את הליכוד ולא מזדהים עם המצע של המפלגה?

מסתבר, שהליכוד עצמו הוא זה שמונע חקיקה בכנסת נגד שלטון האימים והטרור של בג"צ!

לא עצלות, לא טעמים אינדיבידואליסטים, ולא אגואיזם של אנשי הימין, כי אם 4 חברי ליכוד, הידועים בעמדותיהם השמאלניות והתמוהות בליכוד, הם שחוסמים חקיקה מתקנת, שכוונתה להשיב את השלטון והמשילות לממשלה ולעם שהוא הריבון!

הליכוד הוא הבעיה ולא הפתרון!

להלן התחקיר של "מקור ראשון" על החבלה שמבצעים ארבעת חברי הליכוד בהצעות חוק להפרדת הרשויות בישראל:

4 חברי ליכוד תומכים בשלטון הטרור והפחד של בג''צ ופועלים לשמרו

כתבתו של זאב קם על ועדת השרים לעיניני חקיקה בראשות:בני בגין,דן מרידור,גדעון סער, מיכאל איתן ונאמן שמטרפדת וממסמסת בשיטות פסולות הצעות חוק, שעשויות להיטיב עם הימין הלאומי-ציוני.
ממשלת נתניהו אינה מצליחה לקדם חקיקה לאומית ציונית.
שורה ארוכה של הצעות חוק נתקעות בוועדת השרים לחקיקה.

תחקיר ׳מקור ראשון׳ חושף מי הם השרים שתוקעים את הצעות החוק
של הימין.

זאב קם – מקור ראשון, 1.4.11

לבד מהיותה שפתו ההיסטורית של העם היהודי, העברית היא גם השפה המדוברת והנשמעת ביותר בישראל. מה מתאים יותר מלהפוך אותה באופן רשמי וחוקי לשפה הראשית במדינה? לאדם מן היישוב הדבר נשמע הגיוני ואף מתבקש. גם חבר הכנסת יריב לוין מהליכוד חשב כך, אבל היו שרים במפלגתו שחשבו אחרת. לא סתם שרים, אלא אלו שיושבים בוועדה שקובעת את גורלה של כל הצעת חוק שמונחת על שולחן הכנסת. ועדת השרים לחקיקה.

ועדת השרים לחקיקה דנה בכל הצעת חוק שמוגשת בכנסת, במטרה לקבוע את עמדת הממשלה לגביה. החלטתה של ועדת השרים לחקיקה מחייבת את כל חברי הכנסת בקואליציה. כך, אפילו מגיש ההצעה יהיה מחויב להתנגד לה בהצבעה במליאה - אם הינו חבר קואליציה - במקרה שהיא לא עברה בועדה. לרוב הוא יוותר ולא ימשיך בתהליך החקיקה, כדי להימנע ממצב שבו יידרש להצביע כנגד ההצעה שלו עצמו.

בוועדה יש ייצוג לכל מפלגה החברה בקואליציה על פי גודלה היחסי. הליכוד, כמפלגת השלטון, זוכה למספר השרים הגבוה ביותר. הצעת חוק השפות הרשמיות היא רק דוגמה אחת, מני רבות, להצעות חוק בעלות גוון לאומי וציוני שלא זכו לרוב בוועדת השרים לחקיקה. הדבר מעלה לא מעט תהיות, לאור העובדה שמדובר בממשלה הימנית ביותר שהייתה עד היום בכנסת ישראל. יתרה מזאת, גם בראשות הועדות המרכזיות בכנסת יושבים נציגי ימין מובהקים; ועדת החוקה בראשות ח"כ דוד רותם וועדת הכנסת בראשות ח"כ יריב לוין הן שתי דוגמאות לכך.

הצעת חוק השפות הרשמיות קובעת שהעברית תהא השפה הרשמית הראשית, ומקנה מעמד משני לאנגלית ול¬ערבית. ישנן משמעויות מעשיות להצעה, כמו למשל החובה לנאום מעל דוכן הכנסת רק בעברית, או הקביעה כי חובת שילוט שאינו בעברית תוחל רק במקומות שיש בהם שיעור גבוה של תושבים שנזקקים לשילוט זה. בהצעה תמכו חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, אך ועדת השרים לחקיקה חשבה אחרת. ארבעה שרי ליכוד הצביעו נגד ההצעה בוועדה - דן מרידוד, גדעון סער, בני בגין ומיכאל איתן. יוזם ההצעה, ח״כ יריב לוין, מגדיר את ההסברים שקיבל מחבריו לסיעה כ"מגוחכים". ההסבר שניתן היה שההצעה תפגע במרקם היחסים עם האוכלוסייה הערבית. "זו החלטה פוסט ציונית", אומר לוין. "השפה העברית היא חלק מיסודות הציונות, ואם במדינת ישראל אי אפשר לעגן אותה כשפה הרשמית הראשית בחקיקה זו פשוט פשיטת רגל ערכית". בשיחות עם השרים בני בגין ומיכאל איתן הסבירו השניים כי התנגדו להצעת החוק מכיוון שראו אותה כניסיון להדרת השפה הערבית.

הצעת חוק נוספת שנדחתה על ידי ועדת השרים לחקיקה ביקשה לתת מענק של נקודות זכות אקדמיות לסטודנטים שמשרתים שירות קרבי במילואים מעל ל-60 יום בשנה. יוזם ההצעה, ח״כ דני דנון מהליכוד, סיפר ששר החינוך גדעון סער הודיע לו מראש שהוא מתנגד להצעת החוק. לדברי דנון, נציגי האוניברסיטאות הטילו על ההצעה וטו. לטענתם, יש סכנה שלא תינתן הכרה לתארים שמוענקים במדינת ישראל, מכיוון שניתנות נקודות זכות עבור שירות צבאי. גם השרים מרידור, בגין ואיתן התנגדו להצעת החוק. "באים אלי שרים ממפלגות אחרות ואומרים לי: החוק שלך לא עבר בגלל השרים שלך", אומר דנון בכעס. "הם פועלים ממש במודע כדי לתקוע אותן".

השרים בני בגין ומיכאל איתן הסבירו כי אינם מתנגדים להטבות כלכליות לחיילי מילואים. התנגדותם להצעה נובעת מרצון שלא לתת לסטודנטים מסוימים יתרון אקדמי במהלך רכישת התואר, ולא מתוך כוונה שלא לתגמל את חיילי המילואים. מלשכתו של השר מרידוד נמסר: "אם המדינה רוצה להיטיב עם משרתי המילואים, יש עשרות דרכים לעשות זאת. מתן נקודות אקדמיות דווקא ירע עם משרתי המילואים מכיוון ששום אוניברסיטה בעולם לא תכיר בשירות מילואים כשווה ערך אקדמי".

כשמנסים להבין את הדינמיקה בין חברי הכנסת והשרים, מתקבלת תמונה לא אחידה. "מיקי איתן, ייאמר לזכותו, הוא היחיד שאומר לך מראש שהוא לא תומך", מספר דנון. "אפשר להתווכח איתו, אבל עם האחרים אתה לא ממש יכול לדבר. הם מורחים אותך ואתה מגלה את העמדה שלהם רק אחרי ההצבעה". בניגוד לח״כ דנון, ח"כ משה(מוץ)מטלון מישראל ביתנו מבקר גם את התנהלותו של איתן. לאחרונה דחתה הוועדה את הצעת החוק של מטלון, המכונה "חוק אמנים משתמטים". על פי ההצעה, גוף ציבורי שממומן על ידי המדינה לא יורשה לממן מופעי תרבות וספורט שניתנים על ידי אמנים שלא שירתו בצה״ל או שלא התנדבו לשירות לאומי. מטלון מספר כי השר איתן התקשר אליו במטרה לברר את פרטי החוק. "אחרי שהסברתי לו הוא אמר לי שאם זה החוק הוא מצביע בעדו" מתאר מטלון. "סיכמנו על הקריטריונים שייקבעו והוא הבטיח שיצביע בעד, אך בסוף הוא הצביע נגד החוק".

בתגובה טוען השר איתן כי הוטעה על ידי ח"כ מטלון בנוגע לפרטי ההצעה. "פניתי לח״כ מטלון והוא מסר לי מידע מטעה, ועל בסיס המידע המטעה אמרתי לו שאני מוכן לתמוך בהצעה", מספר איתן. "לאחר מכן פתחתי את הצעת החוק וראיתי שהוא פשוט הטעה אותי. הוא אמר שבהצעה כתוב שאדם שלא שירת בצבא לא יוכל להופיע לתקופה מוגבלת של עשר שנים, אבל בהצעה זה לא הופיע. לא מדובר בהצעת חוק שקובעת סנקציות על עריקים מהצבא. אני יכול לקבל שעל עריק יוטלו מגבלות בנוגע להופעות מטעם המדינה. אבל אם אדם לא שירת בצבא מסיבה רפואית או מכל סיבה מאושרת אחרת, העיקרון אומר שלא תעניש אותו אם הוא לא הפר את החוק. ח״כ מטלון הטעה אותי בצורה בוטה".

עם הפנים למשתמטים

למטלון יש גם בטן מלאה על שרת התרבות לימור לבנת, שלדבריו אמרה לו שהיא לא מכירה תופעת השתמטות. בשיחה ביניהם הגדירה לבנת את אותם אמנים כ׳בעלי פטורים׳ ולא כמשתמטים, ובאותה נשימה אמרה לו שהיא מאוד מודאגת מתופעת ההשתמטות. "זה דומה לאמירה שיש שחיתות אבל אין מושחתים", מעיר מטלון במרירות. "כולם מגלגלים עיניים לשמים". גם השרים סער, בגין ומרידור הצביעו נגד. "גדעון סער אמר לי שזה נראה כמו רדיפת אמנים", הוא אומר. "כשתקפתי את החרדים כולם אהבו אותי, אבל כשנגעתי פתאום באמנים זה עלה לסדר היום הציבורי. פה בכנסת, בעבר, כולם דיברו על האמנים כמשתמטים. עכשיו כשמציעים חוק על מנת לטפל בתופעה הם פתאום הפכו להיות בעלי פטורים ולא משתמטים". לדברי מטלון, השרה לימור לבנת מובילה את ההתנגדות להצעת החוק בקרב שרי הליכוד. "היא טענה שאני פוגע לה ב׳אמנים שלה׳. אני לא יודע מה זה ה׳אמנים שלה׳. אמרתי לה שאני מוכן לדחות את הצעת החוק ולגבש יחד איתה חלופה אחרת. אך היא סירבה. זה כנראה נובע מהרעש שהאמנים עשו לה בעקבות סיפור היכל התרבות באריאל. עכשיו היא מנסה לאזן את זה לכיוון השני. עם הפנים למשתמטים, אני קורא לזה".

מה עומד מאחורי דחיית הצעות חוק מהסוג הזה דווקא על ידי שרי ליכוד, גם כשמדובר בהצעות שמוגשות על ידי חבריי כנסת מהליכוד או על ידי חברי קואליציה אחרים? ח"כ יריב לוין מתייחס לעניין "אני חושב שמה שיפה בליכוד זה שנשמעות בו דעות שונות ואני מכבד את עמדתו של כל אחד, אבל כשם שאנחנו בסיעת הליכוד בכנסת מחויבים להחלטות הממשלה, כך שרי הליכוד שיושבים בועדת השרים לחקיקה צריכים לקיים איתנו הידברות ולהגיע לתוצאה שכולם יכולים לחיות איתה. גם הצעות חוק שהם לא תומכים בהן באופן אישי צריכות להתקבל, אם הן תואמות את מצע הליכוד ואת דעת הרוב המוחלט בליכוד". לוין אף שולח רמזים לכך שמבחינתו המצב לא יוכל להימשך. לדבריו, "הדרך שבה מצד אחר משתמשים בועדת השרים כדי להפיל הצעות, ומצד שני באים אלינו ואומרים לנו שאנחנו מחויבים לכל החלטות הממשלה, לרבות החלטות ועדת השרים לחקיקה, לא תוכל לעמוד לאורך זמן".

ח"כ לוין אינו חושש לבקר שרים ספציפיים בליכוד. השר דן מרידור הוא אחד מהם. "דן מרידור מבטא עמדה שהיא עמדת מיעוט בליכוד", הוא מסביר. "זו עמדה שצריכה להישמע, אבל לא יכול להיות שהיא תכתיב את מהלך העניינים בשורה ארוכה של נושאים מהותיים. בדיוק כפי שאני בעבודה שלי בכנסת מחויב לגבות את הממשלה, ובין היתר גם להתחשב בעמדות של אנשים כדוגמת דן מרידור, כך צריך גם הוא לנהוג".

רוקד על שתי חתונות

גם שר החינוך גדעון סער לא חומק מביקורת בתוך מפלגתו. גורמים נוספים בליכוד שעמם שוחחנו טוענים שסער מנסה ליהנות משני העולמות, גם מהימין וגם מהשמאל. סער מבקר במערת המכפלה בחברון ואומר דברים שמוצאים חן בעיני הימין, אך שובר שמאלה בהצבעות החשובות. לטענתם, הוא עושה זאת באמצעות התנגדות לחוקים ולהחלטות עם גוון ציוני ולאומי, כמו למשל ההתנגדות להקמת ועדת החקירה לבדיקת ארגוני השמאל הקיצוני. אחד מחברי הכנסת בליכוד חושב שההתנהלות הזו תפגע לבסוף בסער עצמו: "הציבור בליכוד הוא חד ומבחין בדברים, הזיגזוגים ימינה ושמאלה שקופים לו. לא ניתן ליהנות מכל העולמות: "מי שבוחר בעולם שינקין פינת רוטשילד, ולבלות עם בכירי הפרקליטות ובכירי העיתונות, לא יכול לצפות לקבל תמיכה במקביל מאנשי ההתיישבות". לטענת אותו חבר כנסת, גדעון סער הוא "הקיצוני בזגזוגים". לדבריו, "דן מדירור הולך על קו מסוים וגם מיקי איתן ובני בגין. גדעון מרקד".

גם בסיעת ישראל ביתנו מביעים חוסר שביעות רצון מהתנהלות ארבעת שרי הליכוד בוועדת השרים לחקיקה. גורם בישראל ביתנו מספר על התסכול שבהתנהלות מול השרים. "יש לי בעיה עם ההתייפייפות. יש לי בעיה עם נאום הסמרטוטים של גדעון סער בקדנציה הקודמת", הוא מטיח. "מה זו ההתייפייפות הזאת? גם נתניהו טעה כשנתן לחברי הליכוד חופש הצבעה בנושא הקמת ועדת החקירה לבדיקת ארגוני השמאל. ביבי ירה לעצמו ברגל. אנשי הימין יודעים היום שהוא אינו מייצג אותם והוא לא מבין את זה". גורם אחר בכנסת נותן הסבר משלו לעמדות ארבעת השרים בוועדה. "אני חושב שהם נהנים לעבוד מול הפקידות השמאלנית ולהוכיח לה שהם כאילו שומרי הסף. העובדה שההצבעה שלהם בועדה לא מתפרסמת מאפשרת להם גמישות והופכת אותם לדומיננטיים. זה מתאים לסגנון שלהם, של עבודה פוליטית שקטה ומתוחכמת".

הטענות כלפי ארבעת השרים מגיעות מגורמים נוספים בכנסת. אחד מחברי הכנסת טוען שקולו של השר גדעון סער לא תמיד נשמע בזמן אמת. "לא שמעו אותו בנושא ההקפאה" הוא אומר. "לא שמעו אותו בנושאים לאומיים אחרים. נשאלת השאלה האם הדבר נובע ממניעים נקיים. גם רובי ריבלין, שמעוניין להתמודד על תפקיד הנשיא, אוהב שיחבקו אותו בשמאל, כולל חברי הכנסת הערבים. הוא משך באופן מכוון את נושא שלילת זכויות היתר של ח״כ חנין זועבי".

"אני חושב שפה צריכה לקום זעקה ציבורית", אומר לוין. "אנחנו נבחרנו כדי לשלוט על פי דרכנו, והמציאות הזאת פשוט מכשילה אותנו. זה לא שאין הישגים. העברנו את חוק משאל העם, חוק עזמי בשארה, חוק חובת דיווח על כספים המתקבלים מישות מדינית זרה; אבל זה קורה תוך מאבק גדול, כשבדרך מאלצים אותנו לבצע ויתורים ולהוריד סעיפים בחוקים, דברים שאין סיבה לוותר עליהם".

לא מצליחים להפריד בין הרשויות

הצעות חוק נוספות שהגיעו לוועדת השרים לחקיקה ושם נפחו את נשמתן עסקו בבית המשפט העליון. אחת מהן היא הצעת החוק של ח"כ יריב לוין שהציעה להגדיל את מספר השופטים בביהמ"ש העליון. לדברי לוין, ההצעה הייתה מאפשרת לשנות את ההרכב האנושי של בית המשפט העליון באופן דרמטי. הצעה נוספת ביקשה לבטל את שיטת המינויים בפועל בבית המשפט העליון. מדובר במינוי של שופטים מחוזיים לשופטים בפועל(שלא מן המניין) בביהמ"ש העליון. לדברי לוין, "ההצעה נועדה לבטל את הכלי הזה ששימש את נשיאי בית המשפט העליון כדי לקדם מועמדים משלהם תוך שיפור סיכוייהם להתמנות במינוי קבע לעליון. השרים בגין, מרידור, סער ואיתן התנגדו להצעות אלו. בגין הטעים: "אין ספק שהצעות החוק בנושאי משפט הן פוליטיות. הן כאילו הצעות נייטרליות, אבל היסוד שלהן פוליטי. אינני חושב שבית המשפט העליון מוטה ולדעתי הוא שופט על פי העניין. חשוב לשמור שהוא יהיה נקי מפוליטיקה. עמדתי בעניין זה היא רבת שנים".

ח״כ לוין מספר על דו-שיח שניהל עם השר בגין בקשר לאותן הצעות חוק. "אמרתי לו שאביו, מנחם בגין ז"ל, אמר, בזמנו ש'יש שופטים בירושלים', אבל הוא לא התכוון לכך שכל מילה שיוצאת מבית המשפט העליון היא קדושה או שאסור לבקר אותו", מסביר לוין. "הוא בוודאי לא תמך במצב שבו בית המשפט פולש לתחומן של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, ובאימוץ קו פוסט-ציוני בשורה ארוכה של פסיקות. מנחם בגין לא יכול היה לצפות שזכויות האדם בבית המשפט העליון יהיו על פי זהות מבקש הזכות ולא על פי מהותה של הזכות. לקחת את האמירה של מנחם בגין ולגזור ממנה, התנגדות לכל יוזמה לשינוי המצב זו פרשנות לא נכונה. זה דומה לאותם אנשים שמנפנפים בתורת ז'בוטינסקי ואומרים שז'בוטינסקי דיבר על כך שצריך להיות סגן ראש ממשלה ערבי. זה נכון, אבל הוא לא התכוון לג'מאל זחאלקה. עבור זחאלקה הוא חיבר את 'קיר הברזל''".

הצעת חוק נוספת באותו הקשר היא הצעת חוק הביטחון בדרכים, שעסקה בפיקוח של בג"ץ על החלטות הצבא לסגור לתנועה כבישים ביהודה ושומרון. ההצעה נועדה להעביר את סמכות הפיקוח בעניין זה מבג"ץ לידי ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. הצעת החוק נולדה בעקבות החלטת בג"ץ בעניין פתיחת כביש 443 לתנועת פלשתינים, אבל יש לה חשיבות גדולה דווקא בנוגע לצווים לסגירת כבישים בפני יחידים ביהודה ושומרון. "ברור שאם הנושא הזה יעבור לפיקוח של ועדת המשנה אפשר יהיה לדאוג שהפגיעה בהתיישבות היהודית תהיה מינימלית" מעיר ח"כ לוין. גם במקרה זה התנגדו השרים מרידור, בגין, איתן וסער להצעה וטרפדו אותה.

התמרמרות בליכוד

ח"כ דני דנון מספר על תחושות קשות בקרב חברי הכנסת: "התחושה היא שיש מקרים רבים מדי שבהם שרים מהליכוד, שאמורים להגן על הצעות החוק שלנו, עושים בדיוק ההיפך ומפילים את ההצעות בלי שניתנה שום זכות למציע ההצעה לבוא לידי ביטוי בוועדת השרים. מן הראוי שתהיה שקיפות בוועדת השרים לחקיקה ושיפורסמו פרוטוקולים שיאפשרו לראות האם באמת ניתן ביטויי לכל העמדות".

אחת מהצעות החוק שדנון ניסה לקדם קרויה הצעת חוק הדגל. ההצעה קובעת שלכל רכב ממשלתי יוצמד דגל ישראל בצורה של מדבקה. ההצעה לא עברה את מכשול ועדת השרים לחקיקה. כשאנחנו שואלים את דנון על התשובות שקיבל, הוא מדווח על הסבר טכני שלפיו אין צורך בחקיקה וניתן לבצע זאת בתקנות. "מדובר בתירוץ", הוא אומר. "כמעט על כל חוק אפשר לומר שאין צורך בחקיקה ושאפשר לבצע אותו בתקנות. בפועל, ללא חוק זה לא יקרה".

כשאני משוחח עם גורמים נוספים במערכת הפוליטית, ומעלה את השם בני בגין, הם בוחרים להגדיר אותו כדילמה. "מצד אחד הוא איש ימין, אומר אחד מהם. "אבל גם הוא כופף את הראש מספר פעמים, כמו בעניין הקפאת הבנייה. בוועדת השרים לחקיקה הוא מתנהג כמו איש שמאל. הוא היה לדוגמא שותף מלא לבוז'י הרצוג בהתנגדות לחוק הנאמנות". גורם בליכוד מגדיר את השר בגין כאחד ש"נהנה מהמעמד של שומר הדמוקרטיה וחופש הביטוי". אותו גורם מספר כי לעיתים בגין מנהל בעצמו את ישיבות ועדת השרים לחקיקה, כששר המשפטים יעקב נאמן נעדרד, ואז "הוא עוד יותר דוחף את האחרים שמאלה".

לחבר כנסת אחר בליכוד יש הסבר משלו (קצת מרושע, צריך לומר) בנוגע לאופן הצבעת חלק משרי הליכוד. "אלו שרים בלי תיק שיש להם יותר זמן פנוי. הם מגיעים לישיבות מוכנים יותר, ולכן הם גם יותר דומיננטיים. כך יוצא שהם גם משפיעים על השרים האחרים שפחות מעורים בדברים. מבחינתם, אין להם ביום ראשון משהו אחר לעשות".

גורם בליכוד שנשאל על התנהלותו של השר מיקי איתן, מספר כי בדיון שנערך בסיעת הליכוד בנושא ועדת החקירה לבדיקת ארגוני השמאל הציע השר איתן כי במקום ועדת חקירה אפשר להעלות הצעות חוק. אותו גורם העיר בציניות: "אנחנו מביאים הצעות חוק. העניין הוא שהם (ארבעת השרים, ז"ק) דואגים לטרפד אותן. בכל פעם שנושא ועדות החקירה עלה לדיון דן ומיקי אמרו שלא צריך ועדה ושצריך לפתור את זה בחקיקה. הם כאילו אומרים לנו - תביאו חוקים ואנחנו כבר נדאג לתקוע אותם בועדה. ברור לנו שהחוקים האלו לא יעברו". גורם אחר בכנסת משתמש במילים חריפות בהרבה בנוגע לשר איתן. "הייתי מחזיר אותו להיות חבר כנסת, שם הוא היה הרבה יותר יעיל וטוב". על השר מרידור אומר אותו גורם: "הוא מנסה תמיד לייצג את הצדק ואת הנאורות. הוא היה בעבר בליכוד, ערק למפלגת המרכז וחזר לליכוד, וכנראה שהזיגזג ממשיך. זה טבוע בדמו מבחינה אידיאולוגית".

הצעת חוק נוספת שנדחתה על ידי ועדת השרים מציעה לשלול את זכות ההצבעה בבחירות ממי שהורשע בעבירות ביטחוניות. גם במקרה זה, ארבעת שרי הליכוד הנזכרים הצביעו נגד ההצעה. ח"כ משה(מוץ) מטלון, יוזם ההצעה, הגדיר את השרים שהתנגדו כ"יפי נפש". בכך לא מסתיימת הביקורת שלו. "מי שהתיימר לשמור על הימין ולייצג אותו, הפנה מאינטרסים לא מובנים את העודף ופנה למרכז ולשמאל", הוא אומר. "בסך הכל זאת מפלגת ימין שאמורה לייצג את הימין, והיא בועטת בו חדשות לבקרים. יבוא יום שהם יצטרכו לתת דין וחשבון בפני ציבור הבוחרים". מנגד, השר מיכאל איתן הסביר כי אינו מתנגד לשלילת אזרחות ממי שהורשע בעבירה ביטחונית. הסיבה להתנגדותו להצעת החוק של ח"כ מטלון נבעה מכך שלדעתו זכות ההצבעה בבחירות היא נגזרת של האזרחות. "ברגע שאתה אזרח, הזכות הבסיסית שלך היא להצביע ואי אפשר לשלול זאת", הוא אומר. "עם שלילת אזרחות אני יכול לחיות. מי שבוגד במדינה, אפשר לשלול את אזרחותו. ואכן, בשלב מאוחר יותר הצביע השר איתן בעד הצעת החוק של ח"כ דוד רותם שמציעה לשלול את אזרחותו של מי שהורשע בביצוע עבירה ביטחונית.

לא פוגעים בחמאס

דוגמא מעניינת נוספת היא הצעת החוק שעוסקת בתנאי אסירי חמאס. על ההצעה חתומים חברי כנסת מהליכוד ומקדימה, שהציעו להחמיר באופן משמעותי את תנאי אסירי חמאס הכלואים בישראל. ההצעה כוללת שלילת זכויות כטלוויזיה, רדיו, עיתונים, לימודים אקדמיים וביקורי משפחות. ההצעה נועדה להוות אמצעי לחץ לשיפור תנאיו של החייל החטוף גלעד שליט. "מדובר בחוק חוצה מפלגות" אומר ח"כ יריב לוין, אחד מיוזמיו. "ההצעה הוגשה כבר לפני שנתיים, ואחרי לחצים כבדים ושנה שלמה שהתבזבזה הצלחנו לאשר אותה בקריאה טרומית. עכשיו לא מאפשרים לנו להשלים את תהליך החקיקה. אין לזה הסבר הגיוני. זה מהלך שאפשר להעביר אותו בכנסת בתמיכה רחבה מאוד, ואנחנו לא מסוגלים לקדם אותו רק בגלל ההתנהלות של הממשלה". יוזם נוסף של הצעת החוק, ח"כ דני דנון, מתרעם אף הוא. "אנחנו רואים שהשרים, במקום להביע בוועדה את עמדות המפלגה, חוברים בפועל לפקידות ומטרפדים כל מהלך שלנו. הקול שלנו לא נשמע בוועדה".

השר בגין הסביר בהקשר זה, כמו גם בנוגע להצעות חוק נוספות, כי לא פעם חשב שמטרת הצעת החוק יכולה להיות ראויה אולם לא כל דבר צריך להיות מוסדר בחקיקה. "אני ממליץ להמעיט בחקיקה במקום שאפשר לשנות תקנות, נהלים או הוראות אחרותת", אמר. "צריך להקטין את זרם הצעות החוק באופן עקרוני. מה שאפשר להשיג לא באמצעות חקיקה, עדיף".

אחד מחברי הכנסת מספר כי בישיבת הסיעה התלוננו ח"כים על טרפוד הצעות חוק שלהם. מרידור הגיב: "תביאו הצעות חוק טובות. לא נאשר הצעות חוק רק כי הן באות מהקואליציה". לדברי אותו חבר כנסת, ארבעת שרי הליכוד מעדיפים שלא לפתוח את הנושא לדיון. "הם רוצים להרוג את הדברים בשקט", הוא אומר.

"יש פה שלוש סוגיות" מסכם חבר כנסת אחר בליכוד. "יש שרים שאין להם תיקים והם משועממים אז הם פעילים מאוד בוועדת השרים לחקיקה. זה המקום שלהם להביע את משנתם. שנית, אותם שרים רואים את עצמם כשומרי הסף של הדמוקרטיה מול חברי הכנסת 'המתלהמים'. שלישית, אותם שרים לע¬תים בולמים חקיקה של חברי כנסת דומיננטיים מהליכוד מסיבות פרסונליות. מחד יהיו פריימריס בליכוד, ואותם שרים שמעמדם לא מובטח יתמודדו מול חברי הכנסת הבולטים. השר חושש שחבר הכנסת יתפוס את מקומו". גורם נוסף בכנסת מסביר מדוע חברי כנסת אינם מרבים לתקוף את אותם שרים. "הבעיה היא שמרידור, איתן ובגין נחשבים סמלי יושר. זו בעיה לתקוף סמלים ולכן אנשים שותקים".

https://rotter.net/forum/scoops1/33782.shtml#8

בג''ץ והיועץ המשפטי -ממשלת העל השרשורית של ישראל

https://rotter.net/forum/gil/20101.shtml#199

הודעה 199

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=162043

בועדת השרים לחקיקה תעלה הבוקר (א') הצעת חוק של ח"כ רוברט טבייב (קדימה) המבקשת רישום ופרסום פרוטוקול בדיוני הוועדה.

כמו כן מבקש חבר הכנסת טיבייב לחוקק חובה על הועדה לנמק את החלטתה האמורה לקבוע האם הממשלה תומכת או מתנגדת להצעות חוק פרטיות של חברי הכנסת. לדבריו בהיעדר רישום מסודר (כמתחייב) של דיוני הוועדה, נבצר מחברי הכנסת לעקוב הלכה למעשה אחר המתקיים בוועדת השרים, ולהשיג על החלטות הוועדה. "חמור מכך, אין ביכולתם להתייחס לגופן של ההתנגדויות שהועלו כנגד הצעת החוק שהגישו לוועדה וקיים חשש ממשי כי ההצעה עלולה להידחות מבלי שיוכלו לעשות דבר".

טבייב מדגיש ואומר כי "מדובר בועדה אזרחית לחלוטין. הצעת החוק מבקשת לאמץ את עקרון השקיפות. כל ניסיון לעצור את חוק השקיפות בועדת שרים לחקיקה יקבל את הכותרת ועדת שרים לענייני הסתרה. רוב השרים בה מברכים על הצעת החוק אולם יש כוחות גדולים המבקשים לשמור על החשאיות של הדיונים. במדינה דמוקרטית אסור שייתקימו דיונים כה מהותיים תחת מעטה חשאיות. מחר ישנה הזמנות בלתי חוזרת להראות לציבור בישראל שאנחנו מדינה נאורה. חייבים להעביר את הצעת החוק".

http://www.inn.co.il/News/New s.aspx/222121

ישנם ח"כ כנסת שהמטרה שלהם טובה ומשרתת את ציבור הבוחרים שלהם.. ישנם 4 + ראש ממשלה שמתנהג בחדרי חדרים כמו מאפיה בניגוד לציבור הבוחרים שלו?

מעט אנשים מודעים לנ"ל - אודות ה 4 שתוקי\עת חוקים חשובים מאין כמותם! בין היתר בגלל התחשבנויות אישיות ודעה השייכת לשמאל של המפה הפוליטית!

זהו פשוט בזיון - אי ניצול המנדט שנתן לך הבוחר!

רק כאשר, אותם ארבעה ידעו שהכסא שלהם על הכוונת - ייתכן שיזוזו דברים..

אני זוכר את הקמפיין שיצאו נגד תנועת השמאל הקיצוני בראשותה של נעמי חזן בשלטי חוצות... ואת הקמפיין של תוכנית ההקפאה..

בראש המדינה העמיד בג"צ את עצמו כממשלת על השולטת באמצעות 2 חוקי יסוד שיקריים שעברו ברוב זעום, ושאיש לא חלם להופכם לחוקתיים כפי שעשה אהרון ברק ברמייה: חוק כבוד האדם וחרותו, וחוק חופש העיסוק. (החוקים שזכו לשם: "המהפיכה החוקתית" על ידי שודד הים, כפי שמכנה פרופ' פוזנר את אהרון ברק) .

ממשלת העל של בג"צ מפעילה שתי זרועות תמנון וחנק על שתי הרשויות האחרות האמורות להיות נפרדות בדמוקרטיה, ולתפקד באופן עצמאי מהרשות השופטת, שכן בדמוקרטיה מחוייבת הפרדת רשויות מוחלטת.

הרשות האחת היא הרשות המבצעת, שהיא הממשלה, האמורה לפעול על פי דרכה האידיאולוגית, והיא זו שנבחרה על ידי העם, כלומר ציבור הבוחרים, על מנת להוציא לפועל את מדיניותה האידיאולוגית, עליה הכריזה לפני הבחירות בפני הבוחרים.

בישראל נשלטת הרשות המבצעת, כלומר הממשלה, על ידי זרועה התמנונית של הרשות השופטת שהפכה את עצמה לממשלת העל, באמצעות נציגה בתוך קרבי הממשלה, הוא היועץ המשפטי לממשלה.

היועץ הזה נבחר תמיד על ידי השופטים של בית המשפט העליון כפקק, על מנת לחסום את פעולות הרשות המבצעת, ולמנוע מהממשלות להוציא לפועל את האידיאולוגיה בה הן דוגלות ועבורה נבחרו.

היועץ הזה הפך במציאות לרועץ, המודיע לממשלה השכם והערב מה מותר לה ומה אסור לה לעשות. כך מנהיג בג"צ את ממשלת ישראל, ומונע ממנה לפעול כרצונה באמצעות מילות הקסם "חוקתי" או "לא חוקתי".

גם על הרשות המחוקקת, הכנסת, השתלט בג"צ באמצעות נציגו בתוך קרבי הכנסת שהיא בית המחוקקים הנבחר,הוא היועץ המשפטי לכנסת, שאף הוא משמש חסם כוחני ופקק לחקיקה ימנית לאומית, ומאפשר באמצעות ייעוצו השמאלני, חקיקה שמאלנית בלבד, תוך שגם הוא משתמש כמובן במילות הקסם" חוקתי" או "לא חוקתי".

החותמת המטופשת הזאת "חוקתי", ו "לא חוקתי", שהומצאה על ידי בג"צ ואנשי מדינת כל אזרחיה ודת השיוויון וזכויות האזרח, אינה לגיטימית כלל וכלל. זו הטעייה מתוכננת ומכוונת של חברי הכנסת ושל הציבור הרחב.

לישראל אין חוקה, וטוב שכך, ולכן שום חוק, גם אם אהרון ברק, שודד הים כפי שכינה אותו פרופ' פוזנר, נופף מבוקר עד ערב עם המילים המטעות: חוקתי, לא חוקתי, תוך שהוא ניסה לאנוס את המציאות בכוח, הרי שהמציאות מסרבת להיאנס, ויש לומר שלישראל אין חוקה.

אין דבר כזה, חוקתי או לא חוקתי.

את החוקים ניתן לשנות בשיטה המשפטית שלנו שהיא תואמת בדיוק לשיטה המשפטית האנגלית, שם גם אין חוקה, כל אימת שנדרש שינוי והתאמה למציאות הנזילה.

עלינו להיפטר מהיועצים הרועצים נציגי שלטון בג"צ והשמאל, שהשתלטו בעקיפין על שתי הרשויות, המבצעת והמחוקקת, וביטלו את הפרדת הרשויות שחייבת להתקיים בדמוקרטיה נורמלית.

עד שזה יקרה ישראל אינה מתפקדת כמדינה דמוקרטית, ומוסדות השלטון של העם חטופים בידי משפטני השמאל שהשתלטו על מוסד השפיטה שלה בבלעדיות תוך מיגור כל משפטן לא שמאלני.

ונקודה חשובה ועיקרית לחשיבה: בכל הפקולטות המשפטיות בישראל שולט היום השמאל ומנחיל לאלפי הלומדים שם את אותן אג'נדות הרסניות של שודד הים כפי שמכנה אותו פוזנר, אהרון ברק.

יש לפעול להפסקת הנחלת האג'נדה הזו מיד, שכן אחרת לא ניתן לתקן את העיוות השלטוני בישראל.

חייבים לייצר דור חדש של משפטנים שאינם מיוצרים בשיטת הסרט הנע בבית החרושת של השמאל.

נדרש שינוי עמוק ומיידי באקדמיה למשפטים בישראל.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=176744

במקרים מסוימים גם השופט שייך למשפחה הסודית. לא, זו לא סצנה מסרטי מאפיה.

מאת יפעת ארליך: מקור ראשון

כך חודרת הקרן החדשה לישראל אל תוך מערכת המשפט

במשך שנים היא מימנה משפטנים כאשר אלה היו בתחילת דרכם. אחת מהם היא עו"ד דנה בריסקמן, שעכשיו היא מופיעה בשם המדינה בעתירות שמגישים הקרן ואנשיה, ומה קורה כאשר גם השופט נמנה עם 'המשפחה הסודית'?

הקדמה

אם עורך הדין שמייצג את העותרים נגד המדינה מצד אחד, והפרקליט שמשיב בשם המדינה מצד שני, עובדים שניהם למען משפחה סודית עם אג'נדה מסוימת מאוד - מה יעשה השופט? במקרים מסוימים גם השופט שייך למשפחה הסודית. לא, זו לא סצנה מסרטי מאפיה. עשרות אנשי משפט בישראל, חלקם בכירים מאוד, הם בוגרי תוכנית ההכשרה של הקרן החדשה לישראל, שמימנה להם לימודים בארה"ב לתואר שני תמורת שירות עתידי של מטרותיה. לאורך שנים הם פועלים יד ביד, משני צידי המתרס המשפטי, למען האג'נדה הפרו פלשתינית של הקרן. בפרסומים של הקרן החדשה הם נקראים בחיבה 'משפחת הקרן'.

המייצגת: עו"ד דנה בריסקמן

לקראת הבחירות האחרונות לכנסת החליטה ועדת הבחירות המרכזית לפסול את הרשימות בל"ד ורע"מ-תע"ל, בהתאם לחוק האוסר על רשימה השוללת את אופייה היהודי של ישראל להשתתף בבחירות. מרכז עדאלה, ארגון בת של הקרן החדשה לישראל, עתר לבג"צ נגד ההחלטה באמצעות עורך הדין חסן ג'בארין, בוגר תוכנית המשפטנים של הקרן. במקביל פרסמה הקרן מודעות ענק נגד הפסילה, בחתימת מה שמכונה בקרן "ארגוני משפחת הקרן". בראש החתומים - האגודה לזכויות האזרח.

מי ייצג את המדינה בעתירה הזו? הממונה על הבג"צים בפרקליטות, עו"ד דנה בריסקמן, לשעבר עובדת האגודה לזכויות האזרח, גם היא בוגרת תוכנית המשפטנים של הקרן החדשה לישראל. עוד קודם לעתירה, בדיון בוועדת הבחירות, הודיעה בריסקמן לחברי הוועדה כי החלטתם איננה מקובלת, ואין לפסול את הרשימות. בדיון בבג"צ ייצגה בריסקמן את היועץ המשפטי לממשלה, ושוב הציגה את העמדה הזו - כלומר תמכה בעותרים. לתמיכה כזו יש כמובן משקל מכריע בדיון בבג"צ: הנה, המדינה עצמה, שהעתירה מכוונת נגדה, מסכימה לאמור בה. לבג"צ לא הייתה ברירה אלא לקבל את העתירה ולהכשיר את הרשימות. גם את בל"ד, שמייסדה ומנהיגה עד לא מכבר נאשם בריגול לטובת חיזבאללה.

זו לא הייתה פגישתם הראשונה של עורכי הדין בריסקמן וג'בארין, נציגת המדינה ונציג עדאלה. שניהם בוגרי התוכנית המרופדת היטב שמפעילה הקרן החדשה לישראל להכשרת עורכי דין שיעסקו, כלשונה, ב"זכויות האזרח". התוכנית מממנת להם לימודי תואר שני בארצות הברית. לא מכבר, בחגיגת 25 שנות התוכנית, הצטלמו השניים עם המייסד, הרמן שוורץ. הגיוני; הרי הם מכרים ותיקים: במשך שש שנים, במהלך שנות התשעים, עבדה בריסקמן באגודה לזכויות האזרח, בחלק מהתקופה הזו, לצד ג'ברין. בעתירות שהגישה האגודה בשנות התשעים מתנוססות חתימותיהם, כבאי-כוח העותרים, זו לצד זו. למשל, בעתירה משנת 1994 שבה מבקשת האגודה לזכויות האזרח בישראל בשם סטודנטים מעזה לאפשר להם לסיים את לימודיהם ביו"ש.

הנה לנו המהפכה המשפטית של הקרן החדשה לישראל בקליפת אגוז: בהתחלה שניהם היו חתומים יחד. עכשיו עו"ד ג'בארין מוסיף להיות חתום על עתירות לבג"צ נגד המדינה, ואילו שמה של בריסקמן זז כמה שורות למטה לצד של המדינה. 'משפחת הקרן' מהצד של העותרים, 'משפחת הקרן' מהצד של המשיבים.

איזה צד את מייצגת, גברתי הפרקליטה?

בריסקמן ייצגה את המדינה בעוד עתירות רבות של ארגוני 'משפחת הקרן'. כך למשל ב-2005 ייצגה את הממונה על ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון ואת ראש הממשלה בעתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח בדרישה לאפשר לגרשום גורנברג לגשת לחומר מסווג בארכיון צה"ל. נציגת הפרקליטות לא הגנה על עמדת צה"ל מול העתירה, אלא דרשה מצה"ל לאפשר את הגישה לחומרים, כבקשת העותרים.

בעתירה משנת 2007 ייצגה בריסקמן את משרד הבריאות בעתירה שהגישו האגודה לזכויות האזרח, המועצה האזורית לכפרים הבדוויים הבלתי מוכרים וארגון רופאים לזכויות אדם - כולם שייכים למשפחת הקרן החדשה לישראל - בדרישה לחבר את שירותי הבריאות בכפרים הבדוויים הלא חוקיים לרשת החשמל הארצית. הפרקליטות דרשה מ'שירותי בריאות כללית' לדאוג לאספקת תרופות הזקוקות לקירור, והעתירה נמחקה.

ב-2008, בשיאה של מתקפת הקסאמים, ייצגה בריסקמן את המדינה בעתירת משפחת הקרן נגד צמצום אספקת החשמל הישראלי לעזה. בריסקמן הייתה שותפה בגיבוש הקו של הפרקליטות, שהמדינה לא תתמודד עם העתירה אלא תקבל את התכתיב של העותרים ותצמצמם רק ב-5אחוזים את אספקת החשמל לחמאסטן.

לכאורה עברה תקופת הצינון של עו"ד בריסקמן, ואין מניעה כי תייצג את המדינה בעתירות שמגישים ארגוני הקרן החדשה לישראל, ובייחוד האגודה לזכויות האזרח, מקום עבודתה הקודם. אלא שזיקתה של בריסקמן לקרן החדשה לישראל נמשכת עד היום. כך מעידה בריסקמן עצמה. בספר הבוגרים של תוכנית המשפטנים של הקרן החדשה, שהופיע בשנה שעברה בלשון האנגלית לרגל מלאת 25 שנה לתוכנית, כותבת בריסקמן שהניסיון שרכשה במהלך השתתפותה בתוכנית המשפטנים ובעבודתה באגודה לזכויות האזרח משפיעים על חייה עד היום כאדם פרטי וכעובדת מדינה: "התוכנית הרחיבה והעמיקה את הידע והמודעות שלי לסוגיות של זכויות אדם, והשפיעה באופן מובהק על חיי המקצועיים לאחר מכן". ואף זאת: "החוויות שצברתי במהלך התוכנית משפיעות על חיי עד היום. כעובדת מדינה אני רגישה מאוד לענייני זכויות אדם, ועושה את המיטב כדי לקדם אותם בתחומי אחריותי".

מקור ראשון פנה אל משרד המשפטים בשאלה אם אין ניגוד עניינים או מחויבות כפולה, ולו למראית עין, בכך שעו"ד בריסקמן, שעבדה באגודה לזכויות האזרח ושמצהירה על מחויבותה לאג'נדה שלה, ולכאורה גם לאג'נדה של ארגוני-בת של הקרן החדשה לישראל, אמורה לייצג את המדינה בעתירות שמגישים הארגונים הללו, ואף לקבוע את מדיניות התגובה של המדינה ביחס אליהן.

בתגובה מסר משרד המשפטים כי "עו"ד דנה בריסקמן עובדת במחלקת הבג"צים קרוב ל-15 שנה, והיא אחת הפרקליטות המעולות בה. אין בעובדה שגב' בריסקמן קיבלה לפני למעלה מעשרים שנה מלגת לימודים מהקרן החדשה לישראל ועבדה לאחר מכן מספר שנים באגודה לזכויות האזרח בישראל כדי לגרום לניגוד עניינים בפעולתה כפרקליטה מול האגודה לזכויות האזרח וארגוני זכויות אדם אחרים. בעבודתה היא פועלת ליישום הדין ופסיקת בית המשפט העליון, וברור כי אין היא מחויבת לאג'נדה של ארגון כזה או אחר. ככל עובד מדינה ועובד משרד המשפטים מחויבת גב' בריסקמן לפעול לשם הגנה על זכויות אדם ולקדמן במסגרת תפקידה.

"הדברים המיוחסים לה בפנייתכם עולים בקנה אחד עם פעילותו של משרד המשפטים בכלל, ושל מחלקת הבג"צים בפרט כמי שייעודה 'לפעול בשירות הציבור למען שלטון החוק... תוך שמירה על כבוד האדם, על חירות הפרט, על השוויון בפני החוק, על הגינות המנהל ותקינות פעילותו'".

האם הדברים עולים בקנה אחד גם עם השתתפותה של בריסקמן בכנס החגיגי של תוכנית המשפטנים ביוני האחרון, עם התמונה המשותפת שלה עם ג'בארין ועם דבריה בספר הבוגרים? למשרד המשפטים פתרונים.

פנינת הכתר: עדאלה

המטרה הרשמית של תוכנית המשפטנים של הקרן החדשה לישראל היא להכשיר מנהיגות משפטית לקידום זכויות האדם והאזרח והצדק החברתי בישראל. המטרות הפחות רשמיות או הנלוות הן מטרותיה הידועות של הקרן: הכרזת מלחמה על "הכיבוש", קידום החזון של מדינת כל אזרחיה, ולאחרונה, כפי שחשף הדוח המדובר של 'אם תרצו' על מערבותה של הקרן בדוח גולדסטון, גם הכפשת ישראל בעולם. את המטרה משיגה הקרן באמצעות 55 עורכי דין בוגרי התוכנית שהפכו לשגרירי הקרן החדשה לישראל ומפיצים את האג'נדה של הקרן בארגוני זכויות אדם, בפקולטות למשפטים ובשירות הציבורי.

איך התחילה המהפכה החוקתית של הקרן החדשה לישראל? בשנת 1983 הגיע פרופ' הרמן שוורץ מ'אמריקן יוניברסיטי' בוושינגטון לסיור בארץ. שוורץ, משפטן פעיל זכויות אדם בארצות הברית, חיפש את מקביליו הישראלים - והתאכזב. "לתדהמתי", סיפר בראיון לכתב העת 'משפט ותיקון חברתי' של אוניברסיטת תל אביב, "גיליתי שרק אחדים עסקו בכך: רות גביזון וקנת מן, וגם האגודה לזכויות האזרח שעורך הדין שלה עבד במשרה חלקית בלבד - וזה הכול, פחות או יותר. כך עלה בדעתי ליזום פרויקט שייצור תשתית לעריכת דין לקידום מטרות ציבוריות בנושא חירויות האזרח בישראל".

לאחר שקיבל את תמיכתם של שופטים ועורכי דין ישראלים כגון חיים כהן, יצחק זמיר וגדעון האוזנר, ולאחר שגם בית הספר למשפטים של ה'אמריקן יוניברסיטי' הביע את תמיכתו, פנה הרמן שוורץ אל הקרן החדשה לישראל כדי שזו תממן את תוכניתו, ונענה בחיוב. וכך, מזה 26 שנים הקרן שולחת מדי שנה שני עורכי דין צעירים, יהודי וערבי בדרך כלל, ללימודי תואר שני במשפטים באמריקן יוניברסיטי בוושינגטון.

את שכר הלימוד, בשווי 25 אלף דולר בשנה לכל סטודנט, מממנת האוניברסיטה האמריקנית עצמה. את מלגת הקיום החודשית הנדיבה, 2,200 דולר בחודש, ואת כרטיס הטיסה הדו כיווני מממנת הקרן החדשה לישראל. בשובם ארצה, אחרי שכל אחד מהם קיבל מהקרן החדשה מתנה בשווי מאות אלפי שקלים, וכשהתואר מוסמך במשפטים כבר מקשט את קורות החיים שלו, מחויבים המלגאים לעבוד לפחות במשך שנה בארגונים של הקרן החדשה לישראל. השממה שפגש פרופ' שוורץ הפכה מזמן ליער עבות של ארגוני זכויות אדם שהקימו 'בני המשפחה', בוגרי תוכנית המשפטנים של הקרן החדשה לישראל.

"יש כמה ארגונים שאני גאה בהם במיוחד", אמר שוורץ בראיון הנזכר. "בראש ובראשונה 'עדאלה', הארגון המשפטי הראשון בישראל לזכויות המיעוט הערבי. רבים מהבוגרים הערביים שלנו עשו את שנתם השנייה בעדאלה, ולא מעט מהם נשארו בארגון במשך שנים אחדות ואף יותר. בין אלה ניתן למנות לא רק את חסן ג'בארין, מייסד הארגון, אלא גם את יוסף ג'בארין, מוראד א-סאנע, סאוסן זהר, ג'מיל דקואר, גדיר ניקולא ואחרים. השופט העליון אהרן ברק אמר לי בזמנו כי לדעתו עדאלה שיפר באופן משמעותי את איכות הייצוג המשפטי של המיעוט הערבי בישראל. אני חושב שלא יהיה מוגזם לומר שהתוכנית יצרה קבוצה משמעותית ומיומנת של עורכי דין ישראלים-פלשתינים לזכויות אדם. עורכי הדין של עדאלה עושים עבודה יוצאת-דופן באיכותה, ולדעתי ארגון זה הוא אחד מהישגיה הבולטים ביותר של התוכנית".

קעדאן, דרג'את ואהרן ברק

רבים מהבוגרים ממשיכים לעבוד בארגוני הקרן הרבה מעבר לשנה אחת, ומשם מזנקים לעמדות השפעה במערכת המשפט או באקדמיה. אחד הבוגרים, ד"ר אילן סבן מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, פרסם מאמר על הצורך לשנות את המנון המדינה. "המילים הללו פורטות על נימי הנפש של יהודים, אך נפקדים מהן נוכחים רבים; מיליון נוכחים, שהם אזרחי המדינה הזו. המעט שניתן לבקש הוא לא לחייב לעמוד בהמנון את מי שלא רוצה לעמוד בהישמע ההמנון. מי שרוצה לעמוד שיעמוד, אך מי שלא מוכן למחול על כבודו העצמי, למחול על הַדָּרתו, יוכל לשבת. אף אחד לא יפריע להשמעת ההמנון, אך גם אף אחד לא יכפה את העמידה לכבוד ההמנון, כל עוד סמל מרכזי זה לא עובר שינוי", כותב סבן, אחד משגרירי הקרן החדשה לישראל בפקולטות למשפטים.

באילו עוד הישגים של התוכנית מתגאה הקרן החדשה לישראל? "במהלך 25 שנותיה, הצליחה תוכנית המשפטנים ליצור אפקט מצטבר", נכתב באתר האינטרנט של הקרן החדשה לישראל. "בוגרי התוכנית ממלאים כיום תפקידי מפתח כמעט בכל ארגוני זכויות האדם בישראל. באמצעות יישום של תיאוריות ופרקטיקות שרכשו במהלך התוכנית, בוגרי התוכנית השפיעו על גיבוש חקיקה ומדיניות והיו מעורבים בהליכים משפטיים במגוון תחומי החיים בישראל. הם השפיעו גם על לימודי המשפטים בישראל, במיוחד באמצעות ייסודן ותפעולן של הקליניקות המשפטיות בחמש הפקולטות למשפטים המובילות בישראל. לבסוף, רבים מהבוגרים השפיעו על מקצוע עריכת הדין באמצעות מעורבותם בשילוב עוד עמיתים מהמקצוע בפעילות למען האינטרס הציבורי".

אכן, אינטרס ציבורי; השאלה היא איזה ציבור. רשימת התקדימים המשפטיים שהשיגו בוגרי התוכנית ארוכה. חלקם בנושאים כמו זכויות נשים, זכויות עולים וחופש דת, ואחרים הם תקדימים משפטים שנויים במחלוקת המקעקעים את מעמדה של מדינת ישראל כבית הלאומי לעם היהודי. המפורסם שבהם הוא פסק דין קעדאן. ב-2005 עתרו ד"ר נטע זיו ועו"ד דן יקיר, שניהם בוגרי מחזור 1988 של התוכנית, בדרישה לאפשר לעאדל קעדאן, ערבי אזרח ישראל, לבנות את ביתו ביישוב קציר. בעקבות העתירה הורה בג"צ למינהל מקרקעי ישראל לא להקצות קרקע לגופים כמו הסוכנות היהודית המחכירים קרקע ליהודים בלבד.

הנה עוד כמה תקדימים והישגים. באנה שגרי-בדארנה, בוגרת מחזור 2000, עומדת בחזית המאבק למען הכרה ממשלתית בכפרים הבדוויים הבלתי חוקיים בנגב. היא ייצגה את הכפר הבלתי חוקי דרג'את, שקיבל הכרה ממשלתית ב-2004, ומנעה את הריסתם של עשרות בתים של בדווים כשייצגה בעלי בתים אינדיווידואליים.

הדס תגרי, בוגרת מחזור 1994, הצליחה להשיג אזרחות לעולים לא יהודים דוברי רוסית שילדיהם גרים בישראל.

סאווסן זאהר, בוגרת 2004 השיגה, במסגרת עדאלה, פסיקה תקדימית של בית המשפט המחוזי בחיפה בשם שלוש נשים ערביות שנדחו מקבלה למעונות הסטודנטים באוניברסיטת חיפה. בית המשפט קיבל את טענת עדאלה כי העדפת מי ששירת בצה"ל היא אפליה נגד המיעוט הערבי. הפסיקה היוותה תקדים למקרים נוספים של פסילת העדפת יוצאי צבא.

מוחמד דחלה, בוגר מחזור 1991, היה מעורב בעתירה לבג"צ שהובילה לפסיקה תקדימית, והורתה לצה"ל לשנות את תוואי גדר ההפרדה. והרשימה עוד ארוכה.

לצד פעילי שמאל רדיקלי, אפשר למצוא בין 55 בוגרי התוכנית גם שלושה שופטים, בכירים בפרקליטות ובסנגוריה הציבורית ומרצים בכירים באוניברסיטאות. מדיניות הקרן, בבחינת שלח לחמך על פני המים, התגלתה כהצלחה מסחררת.

לתוכנית יש גם אוהד חשוב, מבוגר מכדי להיות בוגר שלה: נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק. הוא כיבד בנוכחותו את כינוס 25 השנים לתוכנית, שהתקיים במרכז רבין בתל אביב. שם, בחיקה החמים והנעים של הקרן החדשה לישראל, כשגם נשיאת הקרן נעמי חזן מכבדת את האורחים בנוכחותה, סיפר ברק על המהפך האישי שחל בו, הוא הוא המהפך שתוכנית המשפטנים שאפה אליו.

"מוניתי לבית המשפט ב-1978, כלומר אחרי מלחמת ששת הימים. כתבתי במשך 28 שנות שיפוט פסקי דין רבים בעניינים הנוגעים לשטחים התפוסים. אני זוכר כיצד ראיתי שאלות אלה. בשנים הראשונות, תפיסתי את הדין ואת זכויות האדם הייתה מנקודת המבט של המשפט המנהלי. השאלה הייתה מהו היקף הסמכות של המפקד הצבאי שנכנס לנעליו של הריבון. זה היה הנרטיב השולט אז. אט אט - ובמקרה שלי תוך לימוד חוזר של הסוגיות הללו, ומתוך הבנה טובה יותר של תפקיד המשפט הבינלאומי בדבר זכויות האדם והמשפט הבינלאומי ההומניטרי - חל שינוי בנקודת המבט: אם בתחילה התמקד הדיבור בסמכות המפקד הצבאי, יותר ויותר עבר מוקד השיחה לשאלות של זכויות האדם באזור. שינוי זה מקביל במידת מה לשינוי שחל בישראל - המעבר משאלות של סמכות לשאלות של זכויות".

באותו נאום מעורר מחלוקת אמר ברק גם כי הוא סבור שהמדינה צריכה להיות בעלת ערכים יהודיים ודמוקרטית, אך במקביל גם מדינת כל אזרחיה, ושהוא אינו רואה סתירה בין הדברים.

משירות המדינה לקרן ובחזרה

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהושע שופמן, שתמונתו מתנוססת בדף הבית של תוכנית המשפטנים באתר האינטרנט של הקרן החדשה לישראל, הוא החלוץ של תוכנית המשפטנים. לוושינגטון נשלח ב-1984. לאחר שסיים את לימודיו עבד באגודה לזכויות האזרח במשך כעשר שנים, ולאחר מכן פנה אל השירות הציבורי והיה ממייסדי הסנגוריה הציבורית. משם טיפס והגיע כמעט לראש הפירמידה. "למיטב ידיעתי", אומר עו"ד שופמן למקור ראשון, "התוכנית לא פונה לעובדי מדינה ואיננה קשורה לשירות הציבורי. ייתכן שחלק מהמלגאים היו תחילה סטאז'רים בשירות המדינה אבל לא היו עובדי מדינה".

עיון בקורות החיים של שלושת השופטים בוגרי הקרן מציג תמונה אחרת. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים משה הכהן עבד במהלך השנים 1984-1987 בפרקליטות מחוז ירושלים, ומשם נשלף אל תוכנית המשפטים של הקרן החדשה לישראל. הוא סיים את התוכנית בשנת 1989, עבד כמה שנים כעורך דין פרטי, ואז התברג מחדש בשירות הציבורי: ב-1997 הצטרף לסנגוריה הציבורית, ובאוקטובר האחרון מונה לשופט מחוזי. על ההשפעה של התוכנית ועל הרגשת המחויבות של בוגרי תוכנית המשפטנים אל הקרן החדשה לישראל מעיד השופט הכהן עצמו בספר הבוגרים של התוכנית: "בלי התוכנית הזאת לא הייתי היכן שאני נמצא היום מבחינה מקצועית".

השופטת לענייני משפחה מרינה לוי סיימה את שירותה בפרקליטות הצבאית ב-1987, ונשלחה מיד בידי הקרן החדשה לתוכנית הלימודים בארצות הברית. בסיום לימודיה עבדה כמגשרת ויועצת משפטית במקלט לנשים מוכות בחיפה, וב-2002 מונתה לשופטת בחיפה. גם היא מעידה בספר הבוגרים על ההשפעה העצומה של התוכנית עליה ועל עבודתה כשופטת: "הניסיון שהעניקה לי התוכנית בתחום זכויות האזרח מלווה אותי, בלי ספק, בעבודתי כשופטת. עשרים שנה חלפו מאז, ועדיין אני זוכרת את התקופה ההיא כתקופה יוצאת דופן".

גם השופטת דנה מרשק-מרום עברה מסלול דומה. ב-1991-1992 עבדה בסנגוריה הציבורית, ומשם נשלפה ישירות אל תוכנית המשפטנים של הקרן החדשה לישראל. עם שובה ארצה עבדה במרכז הסיוע המשפטי של אוניברסיטת תל אביב, אך מהר מאוד שבה אל השירות הציבורי וב-1996 כבר שימשה סגנית הסנגורית המחוזית במחוז תל אביב והמרכז. באוגוסט 2000 מונתה לשופטת בבית משפט השלום לנוער במחוז הצפון.

"התוכנית מעניקה רקע אקדמי בעריכת דין חברתית", מסביר שופמן. "מגיעים אליה עורכי דין מכל הגוונים: דתיים, חילונים וערבים. במהלך השנים כל אחד מבוגרי התוכנית פנה לדרכו, לעיסוקים מגוונים כמו זכויות אנשים עם מוגבלויות, זכויות הילד, זכויות נשים וזכויות מיעוטים".

אלא ששופמן עצמו לא עסק רק בזכויות האזרח של אנשים עם מוגבלויות, ילדים, נשים או ערבים תמימים. הוא, לצד בוגרת התוכנית עו"ד דנה בריסקמן שקורותיה פורטו לעיל, גם יצאו מגדרם כדי להגן על מחבלי חמאס. בדצמבר 1992, בעת שעבדו באגודה לזכויות האזרח, נשלחו שניהם באישון לילה גשום אל ביתו של השופט אהרן ברק, שהיה אותו לילה שופט תורן בבג"צ, כדי להגיש בקשה לצו ביניים נגד החלטתו של ראש הממשלה יצחק רבין לגרש ללבנון 415 מחבלי חמאס. בעקבות המאבק המשפטי הקשה שניהלה האגודה בגירוש מחבלי חמאס הדביק לה רבין את הכינוי "האגודה למען החמאס". כל זאת לא מנע משופמן ומבריסקמן לנהל לאחר מכן קריירה מזהירה בשירות המדינה.

במכתב ליועץ המשפטי לממשלה ביקש 'הפורום המשפטי למען ארץ ישראל' בראשות נחי אייל להורות על הפסקת השתתפותם של משפטנים משירות המדינה בתוכנית המשפטנים של הקרן החדשה לישראל. "לקרן החדשה מניעים פוליטיים החותרים תחת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית", נכתב בפנייה. "זאת, כפי שפורסם בדוח של תנועת 'אם תרצו'. דברים אלו, לצד העובדה כי 'הקרן החדשה' משתפת משפטנים משירות המדינה בתוכנית, נראים לנו מצב בלתי ראוי ובלתי מתקבל על הדעת כשהוא נבחן על-פי כללי תקינות המנהל הציבורי. זאת, מאחר שבאמצעות מימון הלימודים בכסות של הכשרה בעניין זכויות אדם, מצליחה 'הקרן החדשה' להשפיע השפעה פוליטית זרה על המערכת המשפטית הציבורית. באופן אומנם עקיף, אך משמעותי ובעל היקף נרחב". היועץ המשפטי לממשלה הגיב בצעד ביורוקטי שפירושו קבורת הקובלנה. הוא העביר את הדרישה לטיפול היועץ המשפטי של נציבות שירות המדינה.

השתלבותם של בוגרי תוכנית המשפטנים בממסד המשפטי אכן מדאיגה מאוד מזווית ראייה ציונית, אך מפעיליה יכולים לטעון שפורמלית היא לגיטימית. לעומת זאת, פעילותה של עו"ד בריסקמן במחלקת הבג"צים בפרקליטות בעייתית בכל קנה מידה, וזאת בלשון המעטה. בריסקמן, כאמור, עבדה שנים רבות באגודה לזכויות האזרח והגישה בשמה בג"צים נגד המדינה, ועתה היא מייצגת את מדינת ישראל מול עתירות שמגישה נגדה אותה אגודה, וגם מול ארגוני בת אחרים של הקרן החדשה לישראל, מממנת המלגה הנדיבה שלה - ארגונים כגון עדאלה ו'רופאים לזכויות אדם'. ואכן, כמפורט בתחילת הכתבה, בריסקמן נוטה במקרים רבים שלא להתמודד עם העותרים אלא לקדם דווקא את עמדתם.

זה לב לבה של השיטה. מצד אחד מקימה ומממנת הקרן החדשה לישראל ארגונים שמפציצים את בתי המשפט בישראל באין ספור עתירות, ומנגד היא דואגת לשתול את אנשיה בתוך הפרקליטות. וכך, גם זה שתוקף את מדיניות הממשלה וגם זה שאמור להגן עליה, שניהם היו בניה של הקרן החדשה, ושניהם חשים מחויבות אישית וערכית לאג'נדה שלה.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=178200

תגוביות:

התחקיר הבא:

יש לשבור את השרשרת. בכל הפקולטות המשפטיות בישראל שולט היום השמאל ומנחיל לאלפי הלומדים שם את אותן אג'נדות הרסניות של שודד הים כפי שמכנה אותו פוזנר, אהרון ברק.

יש לפעול להפסקת הנחלת האג'נדה הזו מיד, שכן אחרת לא ניתן לתקן את העיוות השלטוני בישראל.

חייבים לייצר דור חדש של משפטנים שאינם מיוצרים בשיטת הסרט הנע בבית החרושת של השמאל.

נדרש שינוי עמוק ומיידי באקדמיה למשפטים בישראל.

https://rotter.net/forum/gil/20101.shtml

הודעה 233