איך הוקם מגדל בבל האירופי שמכונה האיחוד האירופי והוא לא מאוחד, יודעים? עונשו של האיחוד האירופי מתקדם יפה! מגדל בבל זה - שהקמתו נעשתה תוך דריכה פושעת ומכוונת על מדינת ישראל יתבלבל, יבולבל, ויחוסל! קיראו את ספרה של בת יאור אירוערביה, ותזדעזעו!
על כל מעשה רע מקבלים עונש בהתאם.
מי שקרא את הספר אירוערביה, על מעשי החתרנות המזעזעים והפושעים של צרפת, לצורך הקמת האיחוד הנוראי הזה, לא יכול שלא לשמוח לאידו של האיחוד שהוקם על בסיס פשעים נגד העם היהודי, ומדינת ישראל.
קיראו על מזימתה של צרפת לגבור על כוחה של ארה"ב באמצעות יצירת מפלצת של איחוד המבולבלים הבלבלים הבבלים האלה, ובאמצעות איחוד יזום עם העולם הערבי המוסלמי.
צרפת היא שהגתה ויזמה את הצפת אירופה בערבים לשם כך.
כך הצמיחה צרפת האנטישמית את האיחוד המלאכותי הזה שכל מטרתו היתה קיעקוע ארה"ב כמשקל כנגדה.
עכשיו הם מחפשים את החברים שלהם.
הם רצים לבקש עזרה מארה"ב אותה שאפו למוטט.
והם מקבלים אצבע משולשת.
וגם אם ישראל תסבול מהתרסקותו של מגדל בבל זה, מן הראוי שיתרסק! שכן כתוב אורריך אאור ומברכיך אברך. אין ספק שאת האיחוד האירופי יש לאור וחזק!
אירוערביה ספרה של בת יאור הוא ספר חובה מרתק, ומפחיד, המספר על מעשיה הלא יאומנו והחתרניים של צרפת נגד ישראל וקיומה.
ארור האיחוד האירופי!
http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=255609
לעיון:
1.אירוערביה: הציר האירופי-ערבי
השם אירוערביה מטרתו ללעוג לאירופה ולהציגה כיישות הכנועה לערבים.
אירוערביה: הציר האירופי-ערבי (אנגלית: The Euro-Arab Axis), ספר מאת בת יאור, היסטוריונית וסופרת בריטית, יהודיה ילידת מצרים, חלוצה בחקר המושגים ד'ימי (לא-מוסלמי שהוא בן חסות נסבל, בעל זכויות מופחתות) וג'יהאד (מלחמת קודש) בדת האסלאם.
הספר מתעד את יחסו של האסלאם ללא-מוסלמים ואת המגעים, ההנחיות וההסכמים החשאיים, שהתקיימו בין ראשי מדינות אירופים לבין מנהיגים של העולם הערבי, שהביאו, למה שבת יאור קוראת "אירוערביה" וליצירת מדיניות חוץ משותפת המבוססת על עוינות כלפי ישראל וגם כלפי ארצות הברית.
השם אירוערביה (Eurabia) הוא הלְחֵם בין Europe ל- Arabia ומטרתו ללעוג לאירופה ולהציגה כיישות הכנועה לערבים. השם רווח באתר הבלוג הפוליטי Little Green Footballs.
אירוערביה: הציר האירופי-ערבי, מאנגלית: אריה חשביה , ירושלים : שוקן, תשס"ח 2008.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%94:_%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%A8_%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%99-%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99
2.אירוערבּיה הוכיח את קיומה של תופעת כניעה כללית של אירופה לאיסלאם. זקונט, הארץ.
בת יאור
ספר החושף לראשונה כיצד עלה האיסלאם באירופה, ומתאר את שלבי הפיכתה לנספח תרבותי ופוליטי של העולם הערבי־מוסלמי – אֵירוֹעַרַבְּיָה.
בשנים האחרונות אנו עדים לעליית כוחו של האיסלאם ברבות ממדינות אירופה. תהליך זה לא קרה ביום אחד, אלא הוא תוצאה של שרשרת הסכמים שחתמו מדינות אירופה השונות עם מדינות מוסלמיות במשך עשרות שנים. מטרתן של מדינות אירופה הייתה להבטיח אספקת נפט לאירופה, ובתמורה הן התחייבו לקבל מהגרים מוסלמים כמתיישבים בארצותיהן במסגרת "חילופי תרבות". הסכמים אלה גרמו להאצת ההתיישבות המוסלמית באירופה, לבנייה של מסגדים ומדרסות בעריה השונות ולשגשוגו של האיסלאם המקומי ככוח פוליטי.
באמצעות מסמכים, פרוטוקולים, הסכמים ועדויות מוכיחה המחברת כיצד התחייבה אירופה להשלים עם הנורמות הדתיות והפוליטיות של המהגרים המוסלמים, וכיצד היא משלימה עם דרישותיהם ההולכות וגוברות מתוך פחד מפני אי־שקט חברתי וטרור.
בת יאור, ילידת קהיר, היא חוקרת חלוצית בנושא השתלטות האיסלאם על המערב באמצעות ג'יהאד או על־ידי כפייה תרבותית, ופרסמה ספרים אחדים בנושא זה.
מן הביקורת
"הספר מסביר בעזרת הסכמים ומסמכים רבים, כיצד האיחוד האירופי הולך ונכנע לשנאה האיסלאמית ומוותר על הערכים של אירופה עצמה. קוראים המחפשים אחר פתרון הולם לסכסוך הישראלי־פלסטיני יזדעזעו לקרוא את העדויות המובאות בספר... הספר קורא תיגר על הדמוניזציה של ישראל המתפתחת באירופה, והוא ספר חובה לכל המעוניין בשלום מזרח התיכון. זוהי גם אזהרה לאירופה שלא להסכים ללחצים אנטי אמריקאיים ואנטי ישראליים, שנועדו לעוות את ערכיה הבסיסיים."
מרטין גילברט
"שום כותב לא הצליח יותר מבת יאור להסב את תשומת הלב של הציבור לאופייה המזיק של הקיצוניות המוסלמית. חוקרים בעתיד יקבעו כי המונח שנטבע על־ידי המחברת, 'אירוערביה' , הוא נבואי. מי שרוצה לחיות בחברה חופשית צריך להיות ער לכך. לערנותה של בת יאור אין מתחרים."
ניאל פרגוסון
"אנשים אשר עדיין שרויים באפלה בעניין השפעת הדיאלוג האירו־ערבי על חייהם, עשויים להתמרד נגדו בעתיד – במצב זה הם יכירו בספרה של בת יאור כספר נבואי. ייתכן גם שהם ישקעו בחוסר אונים לתהומות ה'ד'ימיות', ובמקרה זה יתעלמו מספרה של בת יאור והוא לא יהיה בר־השגה. בכל אחד משני המצבים – בת יאור היא קסנדרה הרואה למרחוק."
דיוויד פרייס-ג'ונס, נשיונל רוויו
"הספר אירוערביה רהוט ומכיל מידע בכמות מהממת על תרבות הג'יהאד ומבוסס כאמור ברובו על מסמכים וציטוטים מהחלטות מועצת האיחוד האירופי... השפה שבה כתוב הספר שוטפת, אינטלקטואלית, נעימה לקריאה."
מאיר עוזיאל, מקור ראשון
"ליטמן עשתה בספרה עבודת תחקירנות למופת והוכיחה את קיומה של תופעת כניעה כללית של אירופה לאיסלאם."
אמנון זקונט, הארץ
"חשוב לקרוא את הספר כדי לעמוד מול המציאות ולא להתכחש לה."
רבקה סנה, הזמן השלישי
"ספר מרתק."
רחל שוורצבוים, זו עירי
שם הספר
אירוערבּיה
שם המחבר
בת יאור
שם המתרגם
אריה חשביה
שפת המקור
אנגלית
שם הספר בלועזית
Eurabia - The Euro-Arab Axis
שם המחבר/ת בלועזית
Bat Ye'or
סוג
היסטוריה, מדעי המדינה, מדעי החברה
כריכה
רכה
פורמט
21X13.5
שנת הוצאה לאור
2008
מספר עמודים
456
מחיר
99.00 ש"ח
דאנאקוד
40-10033
ISBN
978-965-19-0726-5
http://www.schocken.co.il/?CategoryID=189&ArticleID=1018
3.כריסטופר ברדר, ספר חובה, על 'אירוערביה', נתיב 104, יוני 2005
http://www.acpr.org.il/nativ/articles/2005_3_book-reviews.pdf
4.How Europe Became Eurabia
By: Bat Ye’or
Monday, July 26, 2004
The EU is now the "Christian" arm of the Pan-Arab world.
Last Tuesday, the 25 nations of the European Union (EU) voted unanimously to supporta United Nations Resolution condemning Israel’s defensive fence (ignoring that this barrier was constructed to keep jihadist murderers from entering the nation via Judea and Samaria). The EU’s craven, morally bankrupt stance was sadly consistent with Eurabian policies evident now for three decades. In fact, the EU has been completing a slow metamorphasis into the "Christian" arm of the Pan-Arab world, different in religious observation (or lack of same) but united in its views of Israel and America.
The European Community (EC), and later the EU, has been aligned with Arab policy regarding Israel and the United States since its June 1977 declaration. Disruption of the Western alliance by separating Europe from America, and the piecemeal destruction of Israel were the pillars of the Euro-Arab alliance that gave birth to Eurabia. The formation of this tactical alliance can be traced clearly to a document issued 24 years ago. Prompted by fears of Khomeini's Shi’ite theocracy in Iran, international Arab terrorism and the rise of oil prices, the EC adopted the 1980 Venice Declaration. This declaration made clear that the EC, under French leadership, had adopted Pan-Arab conditions regarding Israel without qualification, including: the 1949 armistice as Israel’s legitimate borders;Arab sovereignty over East Jerusalem; an Arab Palestinian state; the recognition of the PLO as the sole representative of the Palestinians, as well as its participation in all negotiations, and the obligation of Israel to negotiate with Arafat, exclusively; and the refusal to recognize a separate peace between Israel and any Arab country, for the resolution of the "Palestinian problem." By adopting all those conditions (which contradicted UN Resolution 242) Europeans could in turn justify their ahistorical designation of Judea and Samaria as occupied Arab land. Ultimately, the entire European effort to delegitimize and vilify Israel hinges upon this inaccurate, disingenuous formulation. In the 1970s and 80s, the Communist bloc and the burgeoning Euro-Arab alliance granted international legitimacy to the denial of Israel’s rights by the PLO. France, and to a lesser extent Germany, directedthe entire European Community foreign policy in accord with Arab-Islamic sentiments. A careful reading of the Venice Declaration (1980), theFez Islamic Conference (1980), the Amman Arab Summit (1980), and the Taif-Mecca Islamic Summit (1981) reveals the similarities between the European and Arab positions in relation to Israel. Europe’s modified wording is just a fig-leaf.
This subterfuge allows the EU to pose as a “neutral” agent between Israel and the Arab world and to retain a role in the peace-for-terrorists-process. At the Durban circus in September 2001, European representatives tried in vain to conceal the anti-American and anti-Semitic animus that permeates Eurabian policies, most visibly through the collusion of Eurabian and Arab NGOs. And again, during the recently completed International Court of Justice proceedings in The Hague, Eurabian judges employed similar tactics but joined their colleagues from the Muslim world in finding Israel’s anti-terrorist barrier “illegal” (and thus denying the Jewish state its legal right to self-defense).
Beyond a fleeting awareness, the overwhelming majority of Europeans and Americans do not understand the new Eurabian entity, which only the first step in a steady progression toward its Arabization and Islamization. Europe has evolved from a Judeo-Christian civilization, with important post-Enlightenment/secular elements, to a "civilization of dhimmitude," i.e., Eurabia: a secular-Muslim transitional society with its traditional Judeo-Christian mores rapidly disappearing.
This evolution of Europe has been duplicated internally within every EU country. This deliberate, comprehensive process has taken place through several means: the control ofMiddle Eastern Studies departments at European universities, and the re-writing of historical textbooks;allowing Euro-Arab bodies to screen cultural exchanges and publications relating to Islam and the Arab Muslim world for unwelcome content; taboos imposed on issues related to immigration and Islam; disinformation campaigns demonizing Israel (and America), while fostering a comprehensive and “brotherly” alliance between EU and Arab League countries on the political, economic, cultural, and social levels; and the servile obedience of the EU's mainstream media to all these initiatives.
Most recently, this program of Euro-Arab symbiosis has been codified in a detailed report entitled, “Dialogue between Peoples and Cultures in the Euro-Mediterranean Area.” Released last October, this report (whose contributors included Umberto Eco and Tariq Ramadan) was to establish complete interdependence between Europe and the Arab-Muslim world. Romano Prodi, President of the European Commission, established the High-Level Advisory Group which stated the aims, policies, and routine functions of the foundation. The Advisory Group mandated that the foundation have complete financial and administrative independence in managing its budget and in choosing its partners. In support of this remarkable request, the Advisory Group argued that the foundation needed considerable resources to cover its activities that would be extraordinarily expensive, as they will encompass all the countries of the EU. The Advisory Group further justified such conditions by invoking its lofty aim, which “is nothing less than peace itself.” And this “peace” -- accomplished through “brotherly love” and “dialogue” between the North and the South of the Mediterranean -- will be achieved by a total economic, political, and cultural fusion.
This May (2004), the EU followed this report up by accepting the creation of the Euro-Mediterranean Foundation for the Dialogue of Cultures, named after Anna Lindh, the Swedish minister murdered by a deranged man. Lindh was a staunch defender of Arafat and advocated an economic boycott of Israel by the EU, a policy long desired by Eurabian politicians. Not surprisingly, the Anna Lindh Foundation draws inspiration from the spirit of Edward Said, the latedhimmi ideologue bent upon subverting Western culture, and values. The Anna LindhFoundation endeavors to fight what it dubs “Fortress Europe” on Arab immigration issues, and to establish a totalitarian academic structure which alone will be entitled to teach and publish material on the Euro-Arab Mediterranean. It will also monitor the texbooks and university curricula for all of the EU. Moreover, the Foundation promotesthe vision of a unified Euro-Mediterranean world where people are not even defined as being from the North or the South, (terms considered too provocative as they might evoke visions of a once-Christian North and a very Muslim South). The Euro-Arab continent will instead be populated by an amorphous mass called only “Us,” without acknowledged ethnic, national, or religious features. In reality, Europe is creating a gigantic Muslim community, or “umma,” which is also inhabited by an anonymous (and precipitously dying) European dhimmi population.
One can choose to ignore it, but Eurabia is a tangible entity. Eurabia has a discernible historical development, and its functionaries are now well entrenched in each European parliament, and at the head of the European Commission. Often Javier Solana merely parrots the Arab League's Amr Moussa, or the Palestinian Authority's Yasser Arafat. Hence Solana's parrots the pan-Arab refrain that no reforms can be achieved in any Muslim country before the settlement of the Arab-Israeli conflict, reiterating the same fatuous statements made by Amr Moussa. The EU continues to proclaim that all negotiations must be conducted with Arafat alone and that the Middle East conflict is at the center of world politics. Those two assertions were repeated endlessly at the Fez, Amman, and Taif Summits (1980-81). The EU’s unlimited funds finance anti-Israeli and anti-American campaigns, as well as the "dialogue" industry. Regarding Israel in particular, it appears as if the EU has become the obsequious mouthpiece of the Arab League.
This Eurabian ethos operates at all levels of European society. Its countless functionaries, like the Christian janissary slave-soldiers of past Islamic regimes, advance a jihadist world strategy. Eurabia cannot change direction; it can only use deception to mask its emergence, its bias and its inevitable trajectory. Eurabia’s destiny was sealed when it decided, willingly, to become a covert partner with the Arab globaljihad against America and Israel. Americans must discuss the tragic development of Eurabia, and its profound implications for the United States, particularly in terms of its resultant foreign policy realities. Americans should consider the despair and confusion of many Europeans, prisoners of a Eurabian totalitarianism that foments a culture of deadly lies about Western civilization. Americans should know that this self-destructive calamity did not just happen, rather it was the result of deliberate policies, executed and monitored by ostensibly responsible people. Finally, Americans should understand that Eurabia’s contemporary anti-Zionism and anti-Americanism are the spiritual heirs of 1930s Nazism and anti-Semitism, triumphally resurgent.
http://archive.frontpagemag.com/Printable.aspx?ArtId=12077
5.את האנטישמיות הכלל עולמית מולידה ומניקה אירוערביה כחלק מהפוליטיקה שלה, ומסתמכת על בוגדים ישראלים שיוציאו אותה אל הפועל!
6.הפרוטוקולים של זקני בריסל
עדי שורץ, הארץ, 19.6.06
המבוכה שאוחזת באירופה ביחס לאיסלאם היא כר פורה להתחזקות עמדות קיצוניות. בת יאור, למשל, אינטלקטואלית יהודייה שנויה במחלוקת שזוכה לעניין הולך וגובר, טוענת שאירופה משועבדת לעולם הערבי והמוסלמי - והכל באשמת ההנהגה
החטא הקדמון הוא של לשארל דה גול. מאוכזב מאובדן הקולוניות הצרפתיות באפריקה ובמזרח התיכון, כמו גם מהירידה בקרנה של פאריס בזירה הבינלאומית, החליט נשיא צרפת בשנות השישים ליצור ברית אסטרטגית עם העולם הערבי והמוסלמי כדי להתחרות בדומיננטיות של ארצות הברית וברית המועצות. הברית הזאת נהפכה לעמדת הקהילה האירופית, שמו הקודם של האיחוד האירופי, במהלך שנות השבעים, אז התפתח דיאלוג אירופי-ערבי ענף. אלא שהברית הזאת, שבמסגרתה התירה אירופה את הגירתם של מיליוני מוסלמים לתחומה ונקטה מדיניות אנטי-ישראלית ואנטי-אמריקאית, תביא בסופו של דבר, ולמעשה כבר הביאה, להפיכתה של אירופה ליבשת משועבדת לעולם הערבי והמוסלמי. אירופה מתה, ובמקומה קמה Eurabia.
התזה מעוררת המחלוקת הזאת שייכת לבת יאור, שם העט של אינטלקטואלית יהודייה אוטודידקטית, שנולדה במצרים וחיה כיום בשווייץ. את שמה האמיתי היא מסרבת לחשוף, מטעמי ביטחון לדבריה. אבל התזה שלה היא רק הפתיח למסקנות מרחיקות לכת ואמירות קיצוניות על חלקם של מנהיגי אירופה בכניעה לאיסלאם. אם בעבר התגובה לדבריה היתה התעלמות כמעט מוחלטת, הרי שכיום, במבוכה השוררת באירופה על רקע היחסים המורכבים עם העולם המוסלמי, היא זוכה לאוזן קשבת יותר, אך היא עדיין רחוקה מרחק רב מהזרם המרכזי האירופי. בשבוע שעבר הוזמנה לירושלים כדי להרצות בכנס של המרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות על שם וידאל ששון.
"מדובר בטרנספורמציה של יבשת אירופה, שהיא תוצאה של מדיניות מכוונת", אומרת בת יאור בראיון. "אנחנו הולכים כעת לקראת שינוי מוחלט של אירופה, שתהיה איסלאמית יותר ויותר, ותיהפך ללוויין פוליטי של העולם הערבי והמוסלמי. הרבה אירופים מתנגדים להתפתחות הזאת, אבל מכיוון שהם לא מודעים לאסטרטגיה הזאת ולמכניזם שלה, הם לא מבינים אותה. לעתים הם מפגינים את התנגדותם בדרכים נואשות. יש הרבה שנאת-זרים, יש גילויים של איסלאמופוביה, ולעתים מהגרים מוסלמים מותקפים כך סתם ברחוב. אבל המהגרים אינם אשמים. המנהיגים האירופים הם שהחליטו על הברית עם העולם הערבי, שבמסגרתה הם התחייבו לקבל את הגישה הערבית והמוסלמית כלפי ארצות הברית וישראל. מדובר לא רק במדיניות חוץ, אלא גם בסוגיות שמעסיקות את החברה האירופית מבפנים, כמו ההגירה, האינטגרציה של המהגרים והרעיון שהאיסלאם הוא חלק מאירופה".
ספרה האחרון של בת יאור, Euroabia - The Euro-Arab Axis, שיצא לאור באנגלית ב-2005, לא היה יכול להתפרסם בזמן טוב יותר מבחינתה, בדיוק כאשר שאלת השתלבותם של המהגרים המוסלמים ביבשת וצביונה התרבותי של אירופה עולה שוב ושוב לדיון. הפיגועים במדריד ובלונדון, פרשת הקריקטורות של הנביא מוחמד, רצח הבמאי ההולנדי תיאו ואן גוך והמהומות לפני כחצי שנה בפרברי פאריס הפכו את השאלות האלה לקריטיות יותר ויותר. אירופה, בעלת אתוס פלורליסטי ודמוקרטי, השתהתה בתגובה לתופעות אלה, אם כי כיום מסתמן שינוי במדיניות ההגירה ומתן האזרחות בחלק מהמדינות. שר הפנים של צרפת, ניקולא סרקוזי, זוכה בתשואות תודות ליחסו הקשוח למהגרים, וגרמניה מנסה להחמיר את הקריטריונים לקבלת אזרחות.
ההשתהות הזאת איפשרה את התחזקותן של גישות קיצוניות במיוחד כלפי ההגירה המוסלמית. באגף הפוליטי מדובר בתנועות הימין הקיצוני. בקרב חוגים אינטלקטואליים, מדובר בין השאר באישים כמו העיתונאית והסופרת האיטלקייה הפרובוקטיווית אוריאנה פלאצ'י, שחיברה באחרונה טרילוגיה בעניין האיסלאם ואירופה שנמכרה במילוני עותקים; חברת הפרלמנט ההולנדית ממוצא סומלי, איאן הירסי עלי; וגם בת יאור. כל אלה אמנם מתנגדים לימין הקיצוני ולביטויי האלימות שלו, אך מתריעים כי אירופה כציוויליזציה חילונית, נאורה ובעלת רקע יודאו-נוצרי, גוועת. במקומה, אומרת בת יאור, תבוא ציוויליזציה משועבדת לכוחות איסלאמיים ולאידיאולוגיית הג'יהאד שהם מקדמים.
דעותיה של בת יאור הפכו אותה לדמות מעוררת מחלוקת, אך גם העובדה שהיא אינה אקדמאית ושמעולם לא לימדה בשום אוניברסיטה. את מחקריה היא מנהלת באופן עצמאי. מאז שנות השבעים פירסמה בת יאור, כיום בת 71, כעשרה ספרים, שרובם עסקו בחיי המיעוטים הנוצריים והיהודיים בארצות האיסלאם. את מחקרה האחרון היא מבססת על התנהלות מוסדות באיחוד האירופי, ובעיקר על פרוטוקולים של "הדיאלוג האירופי-ערבי" (EAD), שמטרתו, לדבריה, לכונן ברית אסטרטגית באמצעות הידוק הקשרים הפוליטיים, הכלכליים, הדיפלומטיים והתרבותיים. תוצאותיו, לדבריה, הם התאבדות אירופית.
מה מניע את אירופה בברית הזאת?
בת יאור: "מה שהביא את אירופה לקבל את המדיניות הצרפתית היה משבר האנרגיה אחרי מלחמת יום הכיפורים. עניין נוסף הוא ביטחוני, משום שטרוריסטים פלשתינאים התחילו להכות באדמת אירופה בסוף שנות השישים. המדיניות הזאת נועדה להגן על אירופה מפני איום הטרור".
איך את מסבירה אם כך את הפיגוע בלוקרבי או את הפיגועים במדריד ובלונדון, שהתרחשו למרות הברית הזאת?
"טרור הוא דרך ללחוץ על אירופה, שמגלה חולשה, כאשר ארצות ערב מעוניינות להשיג ממנה משהו. במדריד אין הוכחה שהיתה מעורבת ממשלה ערבית מסוימת, אבל באופן כללי אפשר לומר שאירופה נמצאת תחת איום טרור מתמיד. הטרור הוא אמצעי להפעיל לחץ על מדינות אירופה להיכנע כל הזמן לדרישות הנציגים הערבים. לאירופים היו מטרות משלהם בדיאלוג הזה, ולערבים היו מטרות אחרות. לפעמים הערבים מאיימים על אירופה באמצעות סגירת ברז הנפט. הם דורשים, לדוגמה, שאירופה תתבטא כל הזמן בזכות הפלשתינאים ונגד ישראל".
אירופה החליטה במודע לקבל על עצמה את התרבות והפוליטיקה הערבית?
"קודם כל צריך להבחין בין מדיניות הממשלות לבין דעת הקהל. כאן מדובר בהחלטה של פקידים וראשי מדינות באיחוד. האירופים קיוו לפתוח באמצעות הדיאלוג האירופי-הערבי אופק חדש לשליטה בעולם הערבי. בסופו של דבר, אירופה היא זו שיצרה את יאסר ערפאת ואת ממשלת חמאס הנוכחית".
מה התסריט הגרוע ביותר? לאן אירופה הולכת?
"אם זה ימשיך ככה, נגיע למצב שבו אירופה תהפוך לווסאל, ללוויין של העולם הערבי, שהוא גדול יותר מבחינה מספרית. מבחינה דמוגרפית אנחנו כבר מפסידים. החלל שנוצר באירופה יתמלא על ידי ילדי מהגרים. כבר כיום אנחנו יודעים שבצרפת ילדי המהגרים מתנגדים לתוכנית הלימודים הצרפתית ולא רוצים ללמוד על השואה. הם רוצים היסטוריה ערבית-מוסלמית ומתנגדים להיסטוריה אירופית. זאת איסלאמיזציה של התרבות. אירופה תיהפך ליבשת שמקבלת הוראות מארגון המדינות האיסלאמיות. קח לדוגמה את שערוריית הקריקטורות. מיד התחילו כנסים נגד איסלאמופוביה, חאווייר סולאנה התנצל לפני מדינות ערב והעורך הדני שפירסם את הקריקטורות נאלץ להתפטר.
"הדיאלוג האירופי-הערבי כולל מדיניות של חיסול ישראל ושל דה-לגיטימציה שלה. יש באירופה ברית מוחלטת עם הפלשתינאים. אומרים, לדוגמה, שישראל היא הסכנה הגדולה ביותר לשלום העולם. או היוזמה בבריטניה לארגן חרם אקדמי כדי לבודד את ישראל. זאת דרך לעשות דה-לגיטימציה לישראל, ולמנוע את זכותה להתגונן".
"עד שנות השמונים היא לא היתה מקובלת בכלל", אומר פרופ' רוברט ויסטריך, ראש המרכז לחקר האנטישמיות על שם וידאל ששון. "זלזלו בפרסומים שלה בחוגים האקדמיים. רק כשברנרד לואיס פירסם את הספר Jews of Islam עם ציטוטים מבת יאור, התחילו להתייחס אליה. שינוי אמיתי כלפיה הסתמן בשנות התשעים, ובעיקר בשנים האחרונות. כיום יש יותר מודעות לפן הקנאי של האיסלאם".
ויסטריך, מארגן הכנס בירושלים בשבוע שעבר, אומר שהזמין את בת יאור כדי לדון בשאלה אם תופעת הרב-תרבותיות טובה ליהודים. מצד אחד, לדבריו, המוסלמים אינם רוצים להשתלב בחברה האירופית, ומצד שני, אירופה דוגלת באידיאולוגיה של רב-תרבותיות אך לא יודעת כיצד לקלוט אותם. הרב-תרבותיות נתפשה בעבר כמשרתת את היהודים, אך כעת, כשביבשת יש כמיליון יהודים וכ-20 מיליון מוסלמים, נוצר מצב חדש. לדבריו, המושב שבו נשאה דברים היה הסוער ביותר בכנס, כאשר אחד המשתתפים, מוסלמי מצרפת, התפרץ לעברה וטען שנפגע מדבריה.
בת יאור: "זכיתי להכרה קודם בארה"ב. באירופה הוזמנתי בהתחלה רק לכנסים קטנים. אפילו לא נהגו לצטט את שמי בפרסומים. בארה"ב אני בטוחה שפיגועי 11 בספטמבר העירו אנשים, כולל בקהילה היהודית שהתעלמה ממני קודם, משום שהיא שייכת יותר לשמאל. אחרי שהעבודה שלי התפרסמה בארה"ב, היא זכתה גם לחשיפה באירופה".
היא מציינת בגאווה שספרה האחרון, שיצא לפני כחודשיים בצרפתית, מוצע למכירה בשדה התעופה שארל דה גול, אבל אומרת שעם החשיפה גברו גם הניסיונות להכפישה. בשנה האחרונה נגררה פעמיים לבית המשפט בפאריס, לאחר פרסום ראיון עמה בשבועון הצרפתי "לה פואן". פעם אחת תבעה היא את השבועון, ולאחר מכן תבע הוא אותה.
"בת יאור עוסקת בהחלטות שהתקבלו לאורך זמן באמצעות הדיאלוג האירופי-הערבי", אומר ויסטריך. "אמרתי בכנס שאפשר לקרוא לזה 'הפרוטוקולים של זקני בריסל'. אבל בשונה מ'הפרוטוקולים של זקני ציון', שהיו זיוף מוחלט, כאן יש מסמכים והשאלה היא שאלה של פרשנות. אפשר בהחלט להתווכח על הפרשנות שהיא נותנת לפרוטוקולים. אני עצמי איני רואה זאת כך, אבל יש תהליכים מסוימים שהיא מתארת שהם נכונים ומדאיגים, למשל היחס הכפול לטרור והעניין הפלשתיני. מה שמעניין בהקשר האירופי הוא הפער, ואפילו התהום, שנוצר בין האליטות - הפקידות, התקשורת, האקדמיה והכנסייה - לבין דעת הקהל. בסקר שנערך באחרונה בגרמניה ענו 83% את התשובה 'קנאות' לשאלה 'מה זה איסלאם?' 60% אמרו שיש התנגשות בין ציוויליזציות. זאת הסיבה שבת יאור זוכה היום ליותר תשומת לב".
דעותיה בעניין סיכויי האינטגרציה של המוסלמים ועתידה העגום של אירופה מקנים לה תומכים רבים בחוגי הימין הקיצוני האירופי. "חלק מהרעיונות שכתבתי עליהם מקובלים היום מאוד", אומרת בת יאור, "לפעמים גם בימין הקיצוני ובתנועות גזעניות. לדעתי, זה רע. תקיפת מוסלמים, לפעמים גם פיסית, היא דבר טיפשי".
בכל זאת, קל היום יותר ליהודי צרפתי לזכות במשרה טובה מאשר למוסלמי צרפתי. איך זה מסתדר עם התיאוריה שלך?
בת יאור: "תלוי איפה. יש חרם מסוים על יהודים בזירה הפוליטית. יהודים לא יכולים להגיע לכל מקום. האוניברסיטאות, לדוגמה, נשלטות על ידי פלשתינאים. יש אמנם יהודים בפרלמנט, אבל הם חייבים לקבל על עצמם את המדיניות הפרו-ערבית, אחרת יחרימו אותם".
מדוע אם כך נתנה אירופה לרבבות מוסלמים להירצח במלחמה האחרונה ביבשת, בקוסובו ובבוסניה?
"אירופה לא רצתה להכעיס את רוסיה, שהיתה בעלת ברית של הסרבים. גם ארה"ב התערבה רק אחרי הטבח בסרברניצה, משום שקודם זה נראה כמו מלחמת אזרחים, שבה כולם הרגו את כולם".
ומדוע שיתפה אירופה פעולה במלחמה האמריקאית באפגניסטאן?
"באפגניסטאן אלה היו מוסלמים שהפילו את הטליבאן. הרעיון היה לעזור למוסלמים. עיראק היא מקרה מיוחד. לצרפת היו יחסים טובים מאוד עם סדאם חוסיין, והרבה חברות צרפתיות הרוויחו כסף מתוכנית 'נפט תמורת מזון'. עיראק היתה נקודת הציר של המאבק, משום שסדאם היה גיבור של אנטי-אמריקאיות ושל אנטי-ישראליות".
אם כך, אי אפשר לסמוך על אירופה שתסייע לפתור את משבר הגרעין עם איראן.
"לא. האירופים לא יעשו מאום כדי להגן על ישראל. אם כבר, הם יעשו משהו משום שאיראן מאיימת על מדינות מוסלמיות אחרות, שיש לאירופה יחסים טובים אתן. אירופה לא מתעניינת בכלל בעתיד ישראל".
נמלטה ממצרים, השתקעה בשווייץ
בת יאור נולדה בקהיר ב-1935 לאב איטלקי ולאם צרפתייה. אביה ויתר על אזרחותו האיטלקית ב-1938, עם חקיקת חוקי הגזע באיטליה, והחליף אותה באזרחות מצרית. ב-1957 נאלצה המשפחה לעזוב את מצרים, בגלל היותם יהודים. "אני אוהבת את מצרים ואת המצרים", היא אומרת, "ואין לי שום טינה אליהם. הרבה מוסלמים ונוצרים היו אדיבים מאוד אלינו. היתה אז מדיניות של נאצר של מעצר יהודים ופגיעה בהם. אחרי המלחמה ב-1956 גבר החשד כלפי היהודים, ורבים מהקהילה היגרו ממצרים. היה חרם כלכלי ומקצועי על יהודים בכל מיני תחומים. לא היה לנו שום עתיד שם. היו גם התקפות אלימות נגד יהודים. בסופו של דבר עזבנו בצורה מאוד דיסקרטית, תמורת ויתור על האזרחות המצרית והתחייבות שלעולם לא נחזור למצרים ושאנחנו מוותרים על כל תביעה מממשלתה".
בת יאור הגיעה עם משפחתה ללונדון כחסרת נתינות וחוותה חיים קשים של פליטות. היא נישאה לבריטי, וב-1960 עברו שניהם להתגורר בשווייץ. רוברט ויסטריך, שפירסם את אחד ממאמריה הראשונים בכתב עת מדעי בלונדון, אומר שבת יאור היתה הראשונה שדנה במושג Dhimmitude (בני חסות תחת שלטון האיסלאם) וניסתה ולהבין את מרקם היחסים בין יהודים, נוצרים ומוסלמים בעולם האיסלאמי. "היא שברה את המיתוס של הדו-קיום הנהדר בין יהודים למוסלמים. עד אז התזה המקובלת היתה שהאנטישמיות היא תופעה נוצרית, ובת יאור הראתה שהמצב בארצות האיסלאם לא היה שונה מאוד. היהודים קיבלו אמנם הגנה מסוימת מהשלטונות, אבל כל עוד הם, והנוצרים, קיבלו את מעמדם כאזרחים סוג ב'. העבודה שלה היתה תיקון הכרחי בהיסטוריוגרפיה, אבל לפעמים כשעושים תיקון - הוא יוצא חד מדי. יוצא מדבריה שהכל היה רע תחת האיסלאם".
המזרחן פרופ' שמעון שמיר אומר, כי "האמונה בחברה הערבית היא שהיהודים והנוצרים נהנו משוויון וחיו ללא שום בעיות תחת השלטון המוסלמי. המוסלמים טוענים שעד בוא הציונות האיסלאם היה מאוד סובלני כלפי היהודים. הטענה הנגדית של בת יאור היא שהמעמד שבו הם חיו היה מעמד משפיל. הבעיה היא שהיא הציגה רק צד אחד של המצב. אבל העבודה שלה היא עבודה מרשימה".
http://www.7th-day.co.il/hateror/haprotokolim.htm
7.Jihad and Human Rights Today
מאת בת יאור: האירופים חברו למוסלמים למלחמת ג'יהאד נגד ישראל!
An active ideology incompatible with universal standards of freedom and equality.
By Bat Ye’or
Human rights and the concept of jihad are two incompatible ideas. In Judeo-Christian societies, the concept of human rights is based on the biblical interdiction against killing, and the equality of all human beings. Though it has religious roots, this notion of human rights evolved mainly from the 19th century in a secular European and American framework. It then acquired a universal character, proclaiming the equality of all human beings and the inviolability of their natural human rights. But it was only after World War II that this concept became the core of an international legal system, as a tool to prevent political abuses and to protect civil populations from genocidal policies.
Other major civilizations — including the Chinese, Hindu, and Islamic — have also conceived legal systems which protect the rights of their citizens. However, in the Islamic case, specifically, the 54 Muslim countries of the Organization of the Islamic Conference have conceived their own human-rights charter, contained in the 1990 Cairo Declaration on Human Rights in Islam.
This document states in its preamble, and in articles 24 and 25, that all its provisions are in conformity with the sharia, the religious Islamic law, which has primacy. Moreover, it proclaims that God has made the Islamic community (umma) the best nation — and, hence, its role is to guide humanity. We can see here the differences between the Cairo Declaration and the Universal Declaration of Human Rights, which does not refer to any religion or to the superiority of any group over another, but stresses the absolute equality of all human beings.
The institution of jihad belongs to a religious, Islamic domain, outside the realm of Western universalism and secularism. These two domains do not meet. Secular laws can be changed, abrogated, or ameliorated, but jihad regulations are believed to express divine commands. By definition, human beings can neither discuss nor scrutinize the divine will, and so those jihad obligations — attributed by the theologians to Allah — place jihad in the domain of faith. I would like to emphasize strongly that jihad is a special domain of Islamic law. Not all Muslims know it, and many reject its ideology. It would be a great mistake to believe that each and every Muslim identifies with the jihad-war ideology.
The ideology of jihad was formulated by leading Muslim theologians and scholars from the 8th century onward. Their voluminous writings make clear the notion of jihad as a holy war of conquest. Ibn Abi Zayd al-Qayrawani (d. 966), for example, stated,
Jihad is a precept of Divine institution... We Malikis maintain it is preferable not to begin hostilities with the enemy before having invited the latter to embrace the religion of Allah, except where the enemy attacks first. They have the alternative of either converting to Islam or paying the poll tax (jizya), short of which war will be declared against them...
Jihad ideology separates humanity into two hostile blocs: the community of Muslims (Dar ul-Islam), and the infidel non-Muslims (Dar ul-Harb). Allah commands the Muslims to conquer the entire world in order to rule it according to Koranic law. Hence Muslims must wage a perpetual war against those infidels who refuse to submit. This is the motivation for jihad. It is based on the inequality between the community of Allah and the infidels, as was re-emphasized in the Cairo Declaration. The first is a superior group, which must rule the world; the second must submit. The current relevance of this ideology is apparent, and disturbing.
For example, Al-Muhajiroun, an Islamist newspaper in London, published an article on January 27, 2001, which declared:
Upon the establishment of the Islamic State, the whole world will potentially be Dar ul Harb since the foreign policy of the Islamic state is aimed at conquering the world... Once the Islamic State is established anyone in Dar ul Harb will have no sanctity for his life or wealth hence, a Muslim in such circumstances can then go into Dar ul Harb and take the wealth from the people unless there is a treaty with that state. If there is no treaty, individual Muslims can even go to Dar ul Harb and take women to keep as slaves.
Such an attitude assumes that the infidels have no rights and are totally dehumanized. It breeds hatred and contempt and has led to historical negationism, and the destruction of non-Muslim cultures. Moreover, such views are not confined to the most radical Islamists. They were confirmed in the Proceedings of the Fourth Conference of the Academy of Islamic Research, held in 1968 (General Organization for Government Printing Offices, Cairo, 1968), and regularly since then by eminent Islamic scholars. These authoritative pronouncements have recapitulated the theory of jihad in a manner completely consistent with the Al-Muhajiroun statements.
The theory of jihad against the infidels is composed of two parts: the ideology, and the military institutions aimed at implementing this ideology. According to these rules the infidels without a treaty have no rights at all: they can be deported, reduced to slavery, abducted for ransom, or killed. Women and children can be taken into slavery. Infidels can be spared by a temporary treaty which should not go beyond ten years. The treaty must conform to Islamic rule and serve Islamic interests, hence a ransom should be paid. The infidels who submit to Islamic rulers are given a pledge of security against the rules of jihad, so long as they accept a condition of humiliation, and of total inferiority to Muslims.
Jihad is therefore a genocidal war, according to the modern definition of genocide. It encourages terrorism against civilians and does not differentiate between innocent civilians and soldiers. All infidels without a treaty of protection can be killed. Jihad does not recognize universal human rights, for there is no equality between Muslims and infidels, and no reciprocity between Muslims and infidels in legal matters. Jihad warriors do not accept that either the Geneva Conventions or the conventional rules of war have any validity for them.
Jihadists have associated the notion of a reward in paradise with the practice of killing infidels. Killing at war was, and still is, practiced by all societies. In the Judeo-Christian tradition, wars, because they imply the acts of killing, are hateful and peace is praised. In the jihadist ideology, it is war that is praised, along with the killing of the infidels. Tragically, jihad ideology will not disappear soon. It is shaping the minds of a generation of young Muslims in many countries. Jihad ideology is a well-constructed system, created after the death of the prophet Mohammed. It has remained alive and well since then — except under secularized Muslim governments like that of Turkey, after the Kemalist revolution. It is delusional and dangerous to maintain that this ideology is rooted in social deprivation, backwardness, injustice, or despair. Moreover, paying subsidies to suspend global jihad terrorism is tantamount to paying a tribute to terrorist states, and buying one's own peace and security as temporarily ransomed privileges — instead of living by the principles of universal human rights, which proclaim the inviolability of every human being. Societies that pay a tribute to survive are destined to disappear.
— Bat Ye'or (www.dhimmi.org) is the author of three books on jihad and dhimmitude, The Dhimmi: Jews and Christians Under Islam (1985), The Decline of Eastern Christianity Under Islam: From Jihad to Dhimmitude (1996), and Islam and Dhimmitude: Where Civilizations Collide (2002). This essay was written in collaboration with Andrew G. Bostom, M.D., an associate professor of medicine at Brown University School of Medicine.
http://old.nationalreview.com/comment/comment-yeor070102.asp
8.בישראל לא מבינים את המצב
הבעיה היא שבישראל לא מבינים את הבעיה. זה מסוכן מאד משום שכפי שהתרשמתי בשיחותי.
בראיון ל"אנכי" מסכמת בת יאור את ביקורה בישראל: "מצאתי כי הארגומנטציה שבה נתקלתי חלשה מאד. הבעיה היא שבישראל לא מבינים את הבעיה. זה מסוכן מאד משום שכפי שהתרשמתי בשיחותי במשרד החוץ, הדיפלומטים שם אינם מבינים את האינטריגות בקהילה האירופאית וכיצד עובדת המערכת שם ומורכבויותיה, במיוחד בכל האמור בהגירה מוסלמית באירופה הנתמכת כעת על ידי המדיניות של האיחוד האירופאי. זאת בעיה שחשוב כי ישראל תבין כי ישראל יכולה להשיג תמיכה ובריתות בתוך אירופה שיכולות לשנות את מדיניות אירופה אם תשתמש היטב בקלפים שבידה".
"במקום להניח לדברים להתנהל בדרכם ההרסנית מאד" מסבירה בת יאור, "ישראל יכולה לשנות זאת על ידי פעולה באירופה עם קבוצות אירופאיות פרו-ישראליות, זאת הסיבה שאמרתי כי האירופאים אינם אנטישמים זאת התרבות שהיא אנטי שמית ואנו יכולים לעבוד עם הקבוצות האלו יחד עם אמריקה. אך עלינו לדעת היכן הבעיות לבצע את האנליזה הנכונה ועלינו לכרות את הבריתות הנכונות"...
על ישראל להיזהר שלא "תאבד את איזונה, ואת שיפוטה הנכון לגבי המדיניות", אומרת בת יאור, "כי היא ניצבת בפני אתגרים רבים והמצב בעייתי, אתם מוקפים מוקפת באויבים חזקים, האויבים הם לא רק המוסלמים אלא גם אירופה, שזה יותר גרוע מהמוסלמים, למרות שהם מעמידים פנים כחברים לכם. ואולי גם אמריקה תשתנה ולכן עליכם להיות מאד חזקים ומאד רציונליים ומאד זהירים בתקופה זאת. אך יחד עם זאת יש באירופה גם אנשים טובים פרו-ישראליים המביטים בישראל גם כמדריך..."
"אם אמריקה תלך בעקבות ההתפתחות באירופה אני חושבת שהציויליזציה שלנו, הנקראת יהודו-נוצרית, שפיתחה מושגים של זכויות אדם, דמוקרטיה, כבוד לחוק, הפרדת החוק מהפוליטיקה וכל הגורמים האחרים, שיש להם חשיבות רבה לממשל תקין, כל זה ייעלם".
"ישראל דומה לעמוד תמך בעולם"... "אני יודעת שזה לא התפקיד שבחרנו אך זאת המשימה שהוטלה עלינו, זאת משימה שנבחרה עבורנו, ואם ניפול, או אם נבגוד, העולם ייכבש על ידי האיסלם וישלט על ידי חליפות עולמית. זה יהיה העתיד, יש אנשים שנלחמים נגד זאת והם מביטים בישראל כמדריך. לכן היו חזקים, היו זהירים, מה עוד אוכל לומר"....
לשאלה אם היא אופטימית או פסימית ביחס לעתיד עונה בת יאור: "אני מחשיבה את עצמי כריאליסטית ואני חושבת שלמרות שעד לפני שנתיים-שלוש חשבתי שאירופה גמורה, משום שלא נשמעו דברים נגד המדיניות הזאת... אך מאז הקריקטורות של מוחמד ואירועים רבים אחרים כגון סרטו של חירט וילדר, והתגובה של האירופאים שבחרו ממשלות אחרות יש יותר דיונים בענייני הגירה וסירוב למדיניות השריעה והרבה יותר מודעות. וסוג הממשלות השתנה, מרקל ברלוסקוני וסרקוזי מכירים בטעות של המדיניות האנטי-ישראלית והם רוצים לשנות זאת. ועלינו להמשיך ולחזק מגמה זאת".
הספר הבא
בת יאור חוזרת לעבודה קדחתנית בשוויץ, הספר הבא שלה שהוזמן על ידי המוציא לאור האיטלקי כבר בהכנה; הספר יבחן את ההתפתחויות במדיניות האירופאית מאז הפרסום של "אירוערביה" בשנת 2005.
אנחנו כאן נותרים עם הדילמה – להיות או לא להיות, מודעים...
http://www.anochi.com/index.php?option=com_content&task=view&id=545&Itemid=1
9."אם אמריקה תלך בעקבות ההתפתחות באירופה העולם שאנו מכירים ייעלם!
'בת יאור' - האישה עם האצבע בסכר
מאת בועז ארד | 11 ביוני 2008
ההיסטוריון מרטין גילברט אמר עליה: "ספרה – שהינו מדויק ב-100 אחוז – הינו קריאת אזעקה אשר בסופו של דבר תמנע את אשר היא מתריעה מפניו מלהתרחש..." על מצב העולם היא אומרת: "אם אמריקה תלך בעקבות ההתפתחות באירופה אני חושבת שהציויליזציה שלנו, הנקראת יהודו-נוצרית, שפיתחה מושגים של זכויות אדם, דמוקרטיה, כבוד לחוק, הפרדת החוק מהפוליטיקה וכל הגורמים האחרים, שיש להם חשיבות רבה לממשל תקין, כל זה ייעלם".
בסוף שבוע שעבר התארחה חוקרת התרבות וההיסטוריונית ג'יזל ליטמן, הנושאת את שם העט 'בת יאור', באולפני הטלוויזיה הישראלית. בראיון עם יעקב אחימאיר, הסבירה את מקור השם 'בת יאור': "נולדתי במצרים, אני מצרית ונאלצתי לעזוב את מצרים בצער וכאב גדול, נאלצתי לעזוב אותה בעקבות כמעט מליון פליטים יהודיים שגורשו ממדינות ערב". (לצפייה בראיון ביוטיוב). "הבנתי" הסבירה 'בת יאור', "כי כל חיי וכל מחקריי נקבעו על ידי הטרגדיה של היותי פליטה יהודייה ממדינה ערבית".
בת יאור נולדה בקהיר למשפחה יהודיה בת המעמד הבינוני, משפחתה נאלצה לעזוב את מצרים בשנת 1957 כתוצאה מהתעמרות שהופעלה על ידי המשטר המצרי בעקבות מבצע סואץ. "הייתי עדה להרס, בשנים ספורות, של קהילה יהודית חיונית שחייתה במצרים במשך יותר מ2600 שנה והתקיימה מאז ימי הנביא ירמיהו. ראיתי את ההרס והבריחה של משפחות, מנושלות ומושפלות, הרס בתי הכנסת שלהם, את הפצצות ברובע היהודי ואת הטרור שהוטל באוכלוסיה שוחרת שלום. חוויתי באופן אישי את קשיי הגלות, את האומללות של חיסרון המדינה – ורציתי לרדת לשורש כל זאת. רציתי להבין מדוע היהודים מארצות ערב, כמעט מליון איש, חלקו עימי את החוויה הזאת". במהלך שהותה בבריטניה כפליטה 'חסרת מדינה' הכירה את בעלה, ההיסטוריון דיוויד ליטמן, יליד בריטניה, עימו היא חולקת את חייה עד היום בשווצריה.
עבודתה המחקרית
בעשורים האחרונים פיתחה 'בת יאור' קריירה אינטלקטואלית חוץ ממסדית שהצטיינה במחקר קפדני ומקיף ובהצגת תפיסת עולם מובנית המארגנת את העולם המבולבל, לכאורה, של אירועים מפוזרים המתרחשים בממשק התרבויות שבין האיסלם למערב בקווי מתאר ברורים. קווי מתאר אלו מעוגנים בתחקיר מפורט מאין כמוהו המעמיק אל שורשי המחשבה התרבות והפוליטיקה האסלמית.
שמונה מספריה שפורסמו עוסקים בהיסטוריה של חיי הלא-מוסלמים במזרח התיכון, ובמיוחד בהיסטוריה של הנוצרים והיהודים החיים במעמד הד'ימיות. בין המסגרות הבינלאומיות הרבות בהן הרצתה, נכללות האומות המאוחדות, עדות בקונגרס האמריקאי ובסימפוזיונים באוניברסיטאות המובילות במערב.
השם 'בת יאור' אותו אימצה כשם העט שלה, הינו ילוד הברקתו הספרותית של אהרון אמיר אשר תירגם לעברית את ספרה "הד'ימים – בני חסות, יהודים ונוצרים בצל האיסלם" מצרפתית ומאז הוא משמש כשם עט שהכתיר את ספריה ומאמריה.
האינטלקטואלים במערב, כמו גם רוב אמצעי התקשורת שהחרו אחריהם, לא אהבו את התמונה אותה שרטטה בת יאור בספריה וביטלו אותה ביחס של לעג והתעלמות. מלבד דבקותה חסרת המורא, שני גורמים פעלו לשינוי היחס הזה; אירועי הטרור של העשור האחרון בארה"ב ובאירופה שהסבו את תשומת הלב לכך ש"משהו חולה בממלכה..." כמו גם התעוררות של ההתעניינות אקדמאית במחקריה שאותה הוביל פרופ' ברנרד לואיס שציטט אותה במחקרו "יהודי האיסלם" בשנות ה-80'.
ההיסטוריון הבריטי הנודע מרטין גילברט (אשר מוכר כביוגרף הרשמי של ווינסטון צרצ'יל וזוכה להכרה כאחד מענקי המחקר ההיסטורי בימינו) הגדיר את 'בת יאור' כמומחית מוכרת בנושא היהודים והנוצרים בארצות האיסלם ובהתייחסות לספרה האחרון "אירוערביה – הציר האירופאי ערבי" ציין: "קראתי את ספרה של בת יאור. אותה אני מכיר ומחזיק לה הערכה עמוקה עבור מאבקה... אני אומר כי ספרה – שהינו מדויק ב-100 אחוז – הינו קריאת אזעקה אשר בסופו של דבר תמנע את אשר היא מתריעה מפניו מלהתרחש".
ניאל פרגסון, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, כתב עליה: "שום כותב לא הצליח יותר מבת יאור להסב את תשומת הלב של הציבור לאופייה המזיק של הקיצוניות המוסלמית. חוקרים בעתיד יקבעו כי המונח שנטבע על ידי המחברת 'אירוערביה' הוא נבואי. מי שרוצה לחיות בחברה חופשית צריך להיות ער לכך. לערנותה של בת יאור אין מתחרים".
אחד המושגים החשובים אותם הגדירה והסבירה בת יאור הינו מושג ה"ד'ימיות". "הד'ימיות" כך הסבירה: "הינה התוצאה הישירה של הג'יהאד. היא מגלמת את כל החוקים האיסלמיים שיושמו במשך האלף על האוכלוסיות הנכבשות, יהודים ונוצרים, שחיו בארצות שנכבשו על ידי הג'יהאד ואוסלמו. את החזרה של אידיאולוגית הג'יהאד מאז שנות השישים, ושל מנהגי ד'ימיות בארצות מוסלמיות המיישמות את חוק השריעה האיסלמית, או מושפעות ממנו. אני מדגישה... את אי ההתאמה בין מושגי הסובלנות המבוטאים באידיאולוגיית הד'ימיות הגיהדיסטית, ומושג זכויות האדם המבוסס על שויון כל בני האדם וזכויותיהם שאינן ניתנות להעברה"
רוברט ספנסר החוקר האמריקאי העוסק ביחסי האיסלם והמערב ראה בבת יאור "חלוצת ההשכלה בנושא הד'ימיות, האפליה הממוסדת וההתעמרות בלא-איסלמים תחת החוק האיסלמי", ספנסר טוען כי 'בת יאור' הפכה את התחום של "לימודי המזרח התיכון" שהאקדמאים שעסקו בו חששו מידי מכדי לטפל בו והעדיפו להתעלם ממנו לתחום לימוד אקדמאי.
את החשש הזה אפשר היה לחוש בשבוע שעבר גם בחוג ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב בו התארחה 'בת יאור', לרגל צאת ספרה "אירוערביה" בעברית. בסיום הרצאתה ניתן היה לזהות את הדי הטיעונים הרגילים נגדה מצד אנשי הסגל האקדמאי (לצפייה בקטע ביוטיוב). בדרך כלל נוטה הביקורת האקדמאית נגדה לנוע בטווח שבין טענות ל"חד צדדיות" וחוסר הצגת המורכבות על ידה וכשביקורת זאת נתקלת בשפע הפירוט הקפדני אותו היא מציגה יש הנוטים להציגה כמעוררת פאניקה הרואה "קונספירציות" מנותקות מעובדות ומהמציאות.
דוברי השמאל בעיתונות הבריטית והאמריקאית מגדירים אותה "מן הקולות הקיצוניים ביותר בימין היהודי" וכ"מפיצת תיאורית קונספירציה הקרובה לגרסה מוסלמית של הפרוטוקולים של זקני מכה של המאה ה -21" .
בהרצאתה בתל אביב בשבוע שעבר סקרה בת יאור את עיקרי ספרה "אירוערביה" תוך שהיא מפרטת את תהליך עליית האיסלם באירופה ואת ההבטים הפוליטיים והתרבותיים של הכרסום האסלמי המתמיד בעצמאות התרבותית והפוליטית של אירופה.
בראיון לטלוויזיה הישראלית הסבירה: "בספר אני מציגה אידיאולוגיה ואסטרטגיה שמטרתה לאחד בין יבשת אירופה למדינות ערב המוסלמיות וליצור תרבות אירו-ערבית, אסטרטגיה אירו-ערבית וסימביוזה אירו-ערבית. זו מטרתן של אירופה והמדינות הערביות מוסלמיות - ליצור אחדות, מה שנקרא "חברה ים-תיכונית", שאותה תייצג האסטרטגיה הזאת שמאחדת את אירופה עם העולם המוסלמי. ברגע שהיא נולדה, מטרתה הייתה ליצור יחידה אסטרטגית גדולה כנגד אמריקה וכמובן גם נגד ישראל"...
התהליך שהונע על ידי הדיאלוג האירו-ערבי שימש בתחילה על מנת לבסס מדיניות אירופאית עצמאית מול ארה"ב ולהבטיח את האינטרסים הכלכליים של אירופה מול ספקיות הנפט הערביות, אך במהרה הפך באמצעות ועידות פרוטוקולים ומסמכים רבים למדיניות אנטי-אמריקאית ואנטי-ישראלית המסכנת גם את קיומה של ישראל וגם את החירות באירופה עצמה.
על מצבה של אירופה מסבירה בת יאור: "האירופאים לא רוצים יותר מלחמה. הם נאחזים בחוזקה ברעיון השלום וכיוון שהם אינם רוצים מלחמה, הם לא רוצים לראות את קיומה של המלחמה. הם מכחישים את מושג המלחמה וכשהם הותקפו בידי הטרור הם התכחשו לקיומו של טרור ג'יהאדי בכדי ליצור בסיס של שלום עם העולם המוסלמי"..."אנו כבר רואים, וזה חשוב, את הכנסת חוקי השריעה לאירופה בנושא רצח על כבוד המשפחה ובנוגע לאפליית נשים וגם לכך האירופאים מתכחשים... זו דחייה חזקה של חירויות האזרח וזכויות האדם, שהן בבסיס הציוויליזציה שלנו".
בישראל לא מבינים את המצב
בראיון ל"אנכי" מסכמת בת יאור את ביקורה בישראל: "מצאתי כי הארגומנטציה שבה נתקלתי חלשה מאד. הבעיה היא שבישראל לא מבינים את הבעיה. זה מסוכן מאד משום שכפי שהתרשמתי בשיחותי במשרד החוץ, הדיפלומטים שם אינם מבינים את האינטריגות בקהילה האירופאית וכיצד עובדת המערכת שם ומורכבויותיה, במיוחד בכל האמור בהגירה מוסלמית באירופה הנתמכת כעת על ידי המדיניות של האיחוד האירופאי. זאת בעיה שחשוב כי ישראל תבין כי ישראל יכולה להשיג תמיכה ובריתות בתוך אירופה שיכולות לשנות את מדיניות אירופה אם תשתמש היטב בקלפים שבידה".
"במקום להניח לדברים להתנהל בדרכם ההרסנית מאד" מסבירה בת יאור, "ישראל יכולה לשנות זאת על ידי פעולה באירופה עם קבוצות אירופאיות פרו-ישראליות, זאת הסיבה שאמרתי כי האירופאים אינם אנטישמים זאת התרבות שהיא אנטי שמית ואנו יכולים לעבוד עם הקבוצות האלו יחד עם אמריקה. אך עלינו לדעת היכן הבעיות לבצע את האנליזה הנכונה ועלינו לכרות את הבריתות הנכונות"...
על ישראל להיזהר שלא "תאבד את איזונה, ואת שיפוטה הנכון לגבי המדיניות", אומרת בת יאור, "כי היא ניצבת בפני אתגרים רבים והמצב בעייתי, אתם מוקפים מוקפת באויבים חזקים, האויבים הם לא רק המוסלמים אלא גם אירופה, שזה יותר גרוע מהמוסלמים, למרות שהם מעמידים פנים כחברים לכם. ואולי גם אמריקה תשתנה ולכן עליכם להיות מאד חזקים ומאד רציונליים ומאד זהירים בתקופה זאת. אך יחד עם זאת יש באירופה גם אנשים טובים פרו-ישראליים המביטים בישראל גם כמדריך..."
"אם אמריקה תלך בעקבות ההתפתחות באירופה אני חושבת שהציויליזציה שלנו, הנקראת יהודו-נוצרית, שפיתחה מושגים של זכויות אדם, דמוקרטיה, כבוד לחוק, הפרדת החוק מהפוליטיקה וכל הגורמים האחרים, שיש להם חשיבות רבה לממשל תקין, כל זה ייעלם".
"ישראל דומה לעמוד תמך בעולם"... "אני יודעת שזה לא התפקיד שבחרנו אך זאת המשימה שהוטלה עלינו, זאת משימה שנבחרה עבורנו, ואם ניפול, או אם נבגוד, העולם ייכבש על ידי האיסלם וישלט על ידי חליפות עולמית. זה יהיה העתיד, יש אנשים שנלחמים נגד זאת והם מביטים בישראל כמדריך. לכן היו חזקים, היו זהירים, מה עוד אוכל לומר"....
לשאלה אם היא אופטימית או פסימית ביחס לעתיד עונה בת יאור: "אני מחשיבה את עצמי כריאליסטית ואני חושבת שלמרות שעד לפני שנתיים-שלוש חשבתי שאירופה גמורה, משום שלא נשמעו דברים נגד המדיניות הזאת... אך מאז הקריקטורות של מוחמד ואירועים רבים אחרים כגון סרטו של חירט וילדר, והתגובה של האירופאים שבחרו ממשלות אחרות יש יותר דיונים בענייני הגירה וסירוב למדיניות השריעה והרבה יותר מודעות. וסוג הממשלות השתנה, מרקל ברלוסקוני וסרקוזי מכירים בטעות של המדיניות האנטי-ישראלית והם רוצים לשנות זאת. ועלינו להמשיך ולחזק מגמה זאת".
הספר הבא
בת יאור חוזרת לעבודה קדחתנית בשוויץ, הספר הבא שלה שהוזמן על ידי המוציא לאור האיטלקי כבר בהכנה; הספר יבחן את ההתפתחויות במדיניות האירופאית מאז הפרסום של "אירוערביה" בשנת 2005.
אנחנו כאן נותרים עם הדילמה – להיות או לא להיות, מודעים...
לרכישת הקלטת וידאו של הרצאת בת יאור בישראל הקישו כאן
מראי מקומות:
– הד'ימים – בני חסות, יהודים ונוצרים בצל האיסלם, תרגום אהרון אמיר, עריכה מדעית פרופ' משה שרון, הוצאת כנה, ירושלים 1986. המקור הצרפתי יצא לאור בפריס, שנת 1980.
- Sir Martin Gilbert A History of the Twentieth Century, Volume III: 1952-1999 P127 " Most of those who went elsewhere did so as ‘stateless refugees, among them Gisele Orebi (later Gisele Litrman), who was to become the acknowledged expert on the plight of Jews and Christians in Muslim lands, and their vigorous champion: her book The Dhimrni. Jews and Christians under Islam, written under the pen name Bat Ye’or, brought the issue of continuing discrimination to a wide public."
Ruthie Blum. One on One with Sir Martin Gilbert: Hindsight and aforethought. The Jerusalem Post. The Jerusalem Post.“I've read Bat Yeor's book. I know her and have a great respect for her sense of anguish. She has studied the way in which the European Parliament
and European institutions have become infiltrated by thoughts and legislation which are essentially seeking to appease fundamentalist Islamic activity – the ultimate dominance of the caliphate and Sharia law in Europe" "I'm saying that her book – which is 100 percent accurate – is an alarm call that will ultimately prevent what she's warning about from taking place."”
Review reproduced on the back cover of Eurabia: The Euro-Arab Axis.
Brian Lamb: Robert Spencer interview (transcript), C-SPAN, August 20, 2006
"אירוערביה", בתרגום אריה חשביה, הוצאת שוקן.
Adi Schwartz from Haretz.com 'The protocols of the elders of Brussels' "Bat Ye'or's opinions have made her a controversial figure, as has the fact that she is not an academic and has never taught at any university. She conducts her research independently. Since the 1970s, Bat Ye'or, who is now 71, has published about 10 books, most of which deal with the life of the Christian and Jewish minorities in Muslim countries. "
Smith, Craig R.The World; Europe's Jews Seek Solace on the Right, February 20, 2005
Rod Dreher: Damned If You Do, National Review Online, October 29, 2002
מגאזין רואים עולם בטלוויזיה הישראלית – מוצאי שבת 31 במאי.
http://www.anochi.com/index.php?option=com_content&task=view&id=545&Itemid=1
https://rotter.net/forum/gil/20133.shtml
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
