בג''צ והיועץ המשפטי - ממשלת העל השרשורית של ישראל 2  

הוא בא מימין ומשמאל, מלמטה ומלמעלה.

כל מי שעיניים בראשו והגיון בקדקדו הבין שמשהו כאן לא בסדר.

מיד אחר-כך, נחלצו הלוביסטים הרבים של בית המשפט העליון לעזרה.

מישהו חיצרץ בחצוצרה והחברים הגיעו בדהרה.

אם צריך, אני בא, אמר פעם מי שאמר, וצדק.

אין בישראל לובי חזק יותר מהלובי של בית המשפט העליון.

איפא"ק? פראיירים על ידם.

הבכיר שבין הלוביסטים הבליח בטלויזיה והודיע שמסכנים החברים בעליון (אלה המילים שלי), לא היתה להם ברירה. ברגע שפרטי המקרה כפי שנקבעו במחוזי לא ניתנים לשינוי, אז בייניש וחבריה פשוט היו מוכרחים להחמיר את ענשו של מזרחי המסכן.

זה היה יכול להיות באמת עצוב מאוד, אם זה היה נכון. זה, כמובן, רחוק מלהיות נכון.

ידיו של העליון לא כבולות.

בעצם, אם נחשוב על זה, העליון הוא המוסד היחיד במדינה שידיו לא כבולות לכלום. לא לחוק ולא לפסיקה. הוא עליון עליהם.

ברצונו, יקבע שהחוק סותר משהו, ויצפצף עליו.

ברצונו, ישנה פסיקה. כזה הוא בית המשפט העליון שלנו, מאז פרצה "המהפכה החוקתית" של המהפכן אהרן ברק, ונקבע במסגרתה שעם כל הכבוד לכנסת, ולממשלה, ולדמוקרטיה, ולציבור, ולנבחרי העם, יש מוסד אחד שבאמת מנהל כאן את העניינים. הוא דווקא לא לגמרי נבחר, אבל מילא.

מאז, נמשך מסע ההגנה הדרמטי הזה על בית המשפט העליון ונמשך במלוא עוזו.

אתמול, למשל, הופיע באחד העיתונים הכלכליים טור נוסף מאת איזה עורך-דין, שלא נעניק לו כאן פרסומת חינם, שקבע שהיתה "דיסאינפורמציה במסע למען שחרור השוטר שחר מזרחי". הוא גם הדביק סימן שאלה בסוף המשפט הזה.

אותו עורך דין התקשר אלי פעם והעיר לי, במלוא הרצינות, ששכחתי לתת לו קרדיט בטור שכתבתי בעניין הסרט "ג'נין ג'נין" ומאבקם המוצדק של המילואימניקים שלחמו שם במוחמד בכרי השרלטן. נו, טוב. בשביל קרדיט בעיתון צריך להלחם. בשביל השוטר שחר מזרחי, כנראה שלא.

היו גם קוראים נזעמים ששיגרו מיילים. רובם ככולם טוענים שכל מי שביקר את פסק הדין של העליון, שהכפיל את עונש המאסר בפועל של מזרחי, פשוט לא מכיר את העובדות, לא קרא את פסק הדין, מתעלם מקדושת החיים, וכן הלאה.

אז בואו נעשה קצת סדר בדברים.

1.קראתי את פסק הדין. מיד עם הינתנו. לכל אורכו (דווקא די קצר). לא רק שקראתי אותו, השתדלתי להבין אותו. אני אוחז בתואר ראשון במשפטים (אוניברסיטת תל-אביב), מה שמקנה לי ידע מסויים בתחום (אם כי אני חייב להודות שהייתי סטודנט נוראי).

2.תזכורת: אחרי פסק הדין במחוזי, כמעט ולא נשמעה ביקורת. המחוזי הרשיע את מזרחי ודן אותו לעונש מאסר ארוך בפועל. 15 חודשים בפנים, לשוטר במדים, שקרתה לו תקלה מבצעית ולא נתפס במזימת פשע או שחיתות, זה עונש כבד. ועדיין, לאור העובדות שנחשפו בפסק הדין, לא ראיתי לנכון לבקר אותו. כמוני, רוב האחרים. לא היה מסע תקשורתי והעסק עבר רגוע יחסית.

3.הביקורת פרצה אחרי שהעליון, שניסה להיות הרבה יותר צדיק מהאפיפיור, בא ועשה את המעשה האיום שעשה. מעשה שמתעלם מההקשרים, מהסביבה, מהמצב, מתקנת הציבור, מרמת הבטחון האישי ברחובות, ממצבם של השוטרים, מהעובדה שחבר של מזרחי שוכב בתרדמת בבית החולים אחרי חוויה דומה שנגמרה אחרת, וכו' וכו'.

4.לעצם העניין: נכון, מסקנת בית המשפט היתה שמזרחי לא ירה כדי להציל את עצמו ולא היה כאן אלמנט של הצלת חיים. המכונית של הגנבים נסעה לאט, מזרחי עמד לצידה ולא מולה, וירה מטווח קצר מאוד. אני לא חושב שצריך לדחות את המסקנה הזו, למרות שאישית נדמה לי שאין שופט שיכול להכנס לנעליו של השוטר במצב כזה.
נעליים של שוטר שיודע מה קרה לחבר שלו בסיטואציה דומה. נעליים של שוטר שחצי דקה קודם אותו פורץ מנסה לפגוע בו במברג, מטיח בו שלל קללות ונכנס למכונית מילוט במהירות. נעליים של שוטר שניצב בלילה מול פורצים אלימים במיוחד. לך תדע מה עובר לו בראש באותו שבריר שניה.

אני לא מאמין שאפשר לנסות לייצר את המציאות הזו בין כתליו הממוזגים של בית המשפט (אין שום נפקות לעובדה שהשופטים "ביקרו באתר האירוע", זה לעשות צחוק מהעבודה).

כשאתה צריך להחליט תוך עשירית שניה, לפעמים אתה טועה. לפעמים גם אם המכונית זזה לאט, נדמה לך שזה מהר. הרי החיים שלך תלויים שם מנגד.

ועדיין, לא התקוממתי נגד ההרשעה. גם לא נגד העונש הקשה בערכאה הראשונה.

התקוממתי נגד האדנות, השחצנות והעיוורון של העליון כשבא ובהינף קולמוס מכפיל את העונש.

בעודי כותב את הפוסט הזה (ראשון בלילה), אני רואה באתרי האינטרנט את הסיפור הטרי מהחוף בחיפה: פאבל, סבטלנה, הבן שלהם ועוד ידידה חזרו מהחוף למכונית, נתקלו שם בקבוצת אנשים אלימים שהקיפה את הרכב, כנראה בנסיון לגנוב אותו. פאבל ביקש מהם להתרחק, בתמורה חטף מכות רצח, דקירת סכין, ואושפז ברמב"ם במצב קשה. מזל שיש אינטרנט.

אתם יודעים כמה סיפורים מהסוג הזה קורים כאן בשבוע?

ועוד לא שכחתי את ענבל עמרם, שגנב מכוניות תמים כזה, מהסוג הלא מזיק לכאורה, שחט אותה במכונית שלה במהלך נסיון גניבה. הרי ברוב המקרים המשטרה בכלל לא מגיעה. למה שתגיע? הרי כבר הפסקנו להזעיק אותה. למה שנזעיק?

כמה פעמים מתברר שהשוטרים באים, ולא מסוגלים. כי אין להם כלים.

כן, רבותי, הדברים קשורים זה בזה.

אין כאן בדל של פופוליזם. כי העליון יכול היה לבוא ולקבוע שהוא לא מקבל את הערעור של השוטר. שהוא משאיר את ההרשעה על כנה. שהוא רואה בקדושת החיים ערך עליון. אבל, מאידך, הוא גם לא מקבל את הערעור של המדינה. והוא לא מגדיל את העונש. כי הוא רואה גם את המצב ברחובות שלנו. את אבדן ערך החיים. את העבריינים שיורים אחד על השני אש תופת ובדרך הורגים אותנו, את הדירות הנפרצות בעזות מצח בלתי נתפסת, את האלימות הגוברת ברחובות, את אבדן הפחד של העבריינים מהמשטרה, את חוסר האונים של המשטרה המורעבת שלנו, נטולת האמצעים, דלת המשכורת, שנשלחת למשימה בלתי אפשרית כל לילה מחדש וחוטפת אש מכל הכיוונים.

העליון היה יכול להידרש לכל זה.

תפקידו להידרש לכל זה. הוא צריך להוכיח שהוא לא מבוצר שם במרומי מגדל השן הירושלמי, אלא פועל כדי לקדם את שלטון החוק.

זה חשוב לשלוח מסר לשוטרים, אבל אפשר להוסיף, לצידו, גם מסר לגנבים. כל מי שחי כאן יודע שהחיים הפכו בלתי נסבלים. שהמורא של העבריינים התפוגג. שהם כבר לא מפחדים. עכשיו, בהצהרה המהדהדת האחרונה של העליון, זה גם קיבל גושפנקא רשמית. עכשיו, תדע כל אם של גנב רכב אלים, שנעשה הכל כדי להחזיר את בנה בשלום הביתה. כל מה שהוא צריך לעשות זה להכנס לרכב, להניע ולנסוע. זה יכול להיות הרכב שלו, או המכונית הגנובה, מה שיבוא קודם.

לא, אני לא קורא לתת לשוטרים לירות בגנבים. אם זה היה המצב כאן, אפשר ופסק הדין היה הגיוני. אבל לא זה המצב כאן. אין בישראל גל של הריגת עבריינים על ידי שוטרים. ההיפך הוא הנכון.

משטרת ישראל נוקטת יד רכה, מימית, כמעט בלתי מורגשת. מתי בפעם האחרונה נהרג פורץ? או גנב רכב? או שודד? העליון היה צריך להחמיר את העונש אם היינו בעיצומה של תופעה פסולה כזו. אבל חברים, התופעה היא הפוכה. אין בישראל גל של הריגת עבריינים, אלא גל גדול של הריגת אזרחים. זה מה שיש כאן. חיינו הם שהפכו למרמס. כל בריון ואלים מתפרע על הכביש, או בפארק, או על חוף הים, ואף אחד לא יכול לעשות לו שום דבר. למה? כי החוק מגן עליו.

אז זו הסיבה, רבותי הלוביסטים, שאני חושב שפסק הדין של בית המשפט העליון בעניינו של השוטר שחר מזרחי היה רע. אולי אפילו איום ונורא. כי העליון, בניגוד למה שנאמר, חופשי לעשות מה שהוא רואה לנכון. אם מצא לנכון לאמץ את העובדות שבפסק הדין של המחוזי, יכול היה גם לאמץ את גזר הדין. בכדורגל קוראים לכלל המוזר הזה "חוק ההגיון", והוא החוק הכי רלוונטי ברוב המצבים. בסוף, צריך גם קצת הגיון בריא.

5.ואחרון חביב: לא, אין כאן "מסע להצלת שחר מזרחי". אין לי מושג מי זה שחר מזרחי ובחיים לא ראיתי או דיברתי איתו. המסע הזה הוא לא להצלת שחר מזרחי, אלא להצלתנו.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=eb681a54e5fab943de3637e1d1cb53f4&id=1504&page=1

בנאומו בפני הקרן החדשה לישראל שנשא לאחרונה פתח אהרון ברק צוהר לראות איך השתמש במערכת המשפט לקדם את משנתו האנטי ציונית.

בנאום מטעם "הקרן החדשה לישראל" במרכז רבין בת"א ב-25.06.09, הודה אהרון שבמשך יותר מ-20 שנה, הוא התחזה לשופט העליון ברק. התחזה, כי מאחורי הגלימה המכובדת והפאסון השקול, עמד בשר ודם.

אהרון הסמולן. סמולן, שבז ליהודים ("הם רוצים לזרוק את הערבים לים"); שנעול לקעקע את המדינה היהודית ולשים את מדינת-כל- אזרחיה תחתיה ("אני מאמין גדול במדינת כל אזרחיה") ושרגיש אך ורק לזכויות של ערבים, אך לא של יהודים, יהודים בכלל ומתנחלים בפרט.

את דמם של אלו האחרונים הוא החל, שלא במפתיע, להתיר, בשלבים: "הם אולי שם בהפרת החוק", אם כי, דאג להרגיע בהמשך, 'לא כולם מפרי חוק'.

הודה אהרון שבמשך יותר מ-20 שנה, הוא התחזה לשופט העליון ברק. התחזה, כי מאחורי הגלימה המכובדת והפאסון השקול, עמד בשר ודם. אהרון הסמולן. סמולן, שבז ליהודים ... "אני מאמין גדול במדינת כל אזרחיה"

אמנם הפתעה של ממש אין כאן. הרי ברור כשמש ביום בהיר, שכבוד השופט העליון בגימלאות שכבש גם את שטחי התחיקה, החקיקה והפוליטיקה, הוא פוסט-ציוני מושבע.

אנטי-ציוני שגייס את מערכת "שלטון החוק" להיות ראש החץ בסירוס ישראל, בהצלחה מרשימה.

אבל נשאלת השאלה, מה ראה כבודו לערטל דווקא עכשיו את נטיותיו/סטיותיו אלו, ודווקא בפרהסיה?

ובכן, לכך שתי השערות, שכל אחת מהן לכשלעצמה, מחייבת פעולה, פעולת תיקון.

כי אין דומה הודאת גנב בגניבתו גם אם זה שר אוצר, להודאת שופט עליון בנטייתו ובהטייתו את מערכת המשפט.

כאן, במערכת המשפט, אנו נשארים עם ההטייה.

ובכן, ברור שלא במקרה יצא אהרון מהארון. לא לטובת פרסום בעלמא. גם לא להכאה על חטא כמו שעשה השופט בדימוס מישאל חשין, כשהודה בגיוס הפוליטי של בג"ץ לשמֵּר את האתרוג שרון, כדי שתהיה התנתקות.

מישאל התוודה ב-25.06.06 לעיתון "הארץ" כדלקמן: "אני יכול רק לומר שכשאדם בשביל לשוטט באינטרנט מקבל 600 אלף דולר והבטחה לעוד שני מיליון, צריך להיות שוטה כדי לחשוב שהוא באמת קיבל את הכסף בשביל העבודה.

לא חשבתי להיות במיעוט. אבל באותו זמן כל העם רצה ששרון לא יעמוד לדין, בגלל שהיתה תוכנית ההתנתקות. ואם שרון היה עומד לדין לא היתה התנתקות".

משהו שנראה כמו הרהור שני. אבל כאן זה לא המקרה. כאן ברק מזדעק מול שתי ארכי-סכנות לאוליגרכיה הסמולנית השלטת:

(א) הוועדה לבחירת שופטי בג"ץ, ו-(ב) הסכנה שבעיגון מדינה יהודית. סכנה שעלתה לאחר הבחירות, ובמיוחד לאחר נאום נתניהו.

על הסכנה הראשונה מיותר להכביר מילים: ברק איכלס את בג"ץ בבעלי השקפתו: דורית (בייניש) ואיילה (פרוקצ'יה) ודליה (דורנר) ועדנה (ארבל), וכד', ועיניו כלות מול הסכנה להשתלטות יהודית ("עויינת") על המערכת שלו.

ומול סכנה כזו, גם איום שיגדע את היד, כבר לא עושה רושם.

אך את הנקודה השניה יש להבהיר. למה דווקא הדגל הלבן של נתניהו מול בראכ חוסיין אובמה בנאום בר-אילן, עורר את חמתו של אהרון ברק?

כזכור, קיפל נתניהו בבר-אילן את הדגל שעל בסיסו נבחר, והכריז שהוא מוכן לחלוק את ריבונות האומה היהודית בארץ ישראל, עם "פלשתין".

אבל, נתניהו מיקש כניעה זו באוסף סייגים, בתקווה שהפריץ יילך בטרם יוכל לחגוג על הכניעה.

לא שבאמת אפשר להתכחש למילים שנאמרות קבל עם ועולם - ובוודאי לא בשם ישראל, אבל, במאמץ למצוא משהו לזכות נתניהו, אפשר לומר, שכנראה זו היתה כוונתו. אשר לטקטיקה, ידוע שזו דרכו, גם אם לרואים למרחוק ברור שהוא גם יאכל את הדגים המסריחים וגם יגורש מהעיר.

בכל אופן, אחד הסייגים העיקריים שאמור לתקוע את רעיון העוועים של "מדינה פלשתינית" בארץ ישראל המערבית, הוא: 'ישראל מדינה יהודית'.

את העניין הטקטי הזה הבין אהרון ברק, ועל כך יצא קצפו.

ולא קצף בלבד, אלא מלחמת חורמה ברעיון. עד כדי כך שלא בחל בחסות גלויה של "הקרן החדשה לישראל" הגזבר של כ-40 ארגוני סמול וערבים עויינים, הפועלים להכחדת ישראל כ'מדינה יהודית'.

ולא זו בלבד: אהרון ברק זיהה בדברי נתניהו איום קיומי על המורשת התחוקתית היסודית שלו: הקביעה שישראל מחזיקה את יהודה ושומרון "בתפיסה לוחמתית". קביעה שהוא, אהרון ברק, יותר מכל אחד אחר, הכניס לישראל. תרתי משמע.

ראשיתה בבג"ץ "תמים" ב-1983. בג"ץ 393/82. ג'מעית אסכאן אלמעלמון אלתעאוניה אלמחדודה אלמסאוליה, אגודה שיתופית לשיכון מורים חברי האגודה באזור יהודה ושומרון, תבעה את הממשל הצבאי על תכנון תחבורתי שמתנגש בתכנונה היא לבניית שיכון.

תוך כדי הדיון ההוא, ובלי ששלומי ישראל צפו מה טמון במוקש, קבע אז אהרון ברק שבכיבוש עסקינן, וששלטון ישראל באיו"ש זמני, וכו' וכו'. קבע, והשאיר את המחוקק באלם ובהלם.

לכן, זה שנתניהו החל בנאום בר-אילן להזכיר את זכותנו על יהודה ושומרון וכרך את זה ביהודיות המדינה - גם אם בלית ברירה, זה איום קיומי על מפעל חייו של אהרון: שישראל כובשת שטחים לא לה.

סיפור נפרד הוא איך נוצר הוואקום ואיך מילא אותו אז אהרון ברק, כשלקח לעצמו את תפקיד מחוקק-העל, אך בדבר אחד אין ספק: זה הבסיס לכל בניין העל של האפליה כלפי היהודים באיזור איו"ש.

ולא זו בלבד. זה מה שמתדלק את התרסת אומות העולם נגד ישראל כיום: גזלנים אתם. בפס"ד ה"התנתקות", כשדחו ברק וחבורתו את ערעור מועצת חוף עזה על הגירוש, הם נאחזו בקביעה זו כדי לטעון שחוקי כבוד האדם וחרותו, חופש העיסוק והקנין הפרטי, אינם חלים ב"שטחים".

לכן, זה שנתניהו החל בנאום בר-אילן להזכיר את זכותנו על יהודה ושומרון (אמנם, עדיין רק "זכותנו". עוד לא: "חובתנו"!) וכרך את זה ביהודיות המדינה - גם אם בלית ברירה, זה איום קיומי על מפעל חייו של אהרון: שישראל כובשת שטחים לא לה.

כי אם ישראל אינה מדינה של האומה היהודית, איזו זכות יש לה לתבוע את יהודה ושומרון ערש האומה היהודית?

אבל, בהתקפתו זו חשף אהרון את עצמו.

לכן, אפשרי שדווקא מעז יצא מתוק: אמנם המצב בזירה המדינית כיום קשה יותר וכולם עסוקים בבלימה, אך אם יתחיל התהליך של בחינה מחדש של הקביעות הפוליטיות המוטות של אהרון ברק בתפקידו כשופט העל וכמחוקק העל המשולב של ישראל, עשוי להתחיל כדור השלג של התיקון.

ובעצם, למה שזו לא תהיה ראשית הבלימה של התקפת בראכ חוסיין אובמה על ישראל?

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/8343

תגוביות:

1.חבורת אימפוטנטים מול רשע חצוף ונחוש. אם היו מעמידים אותו במקומו - שופט. פקיד. זהו. לא "קבע" ולא בטיח.

2.אחד האנשים שגרם נזק גדול ביותר לעם ישראל.

3. ניצול שואה הוא אדם פגוע נפשית בשל הנסיון המזעזע שעבר בחייו. על פי היהדות אין לאפשר לאנשים פגועים ונכים מכל סוג שהוא לקבל תפקיד ציבורי בשל החשש להחלטות שגויות שלהם, העלולות לפגוע בציבור.

4.שמתם לב לשתיקת הכבשים של "הימין" בעיקבות יציאתו מהארון של אהרון ברק? אפילו עכשיו חל מוראה של התיקשורת השמאלנית, על הפוליטקאים מ"הימין".

5.יש לבטל את כל פסיקותיו בעליון בעיקר את פסק דין קעדאן.

6.יש משהו בלתי מובן, חולני ומעוות באדם ששרד את השואה,
המעריץ את העולם ה"נאור" ואת אויבי היהודים, ומתעמר ללא הרף ב"אחיו" היהודים.

אדם יהיר ושאפתן שטיפס למעלה ופגע אנושות בתדמיתה של מדינת ישראל במשך שנים.

זן של ניצולי שואה מסוגו של ג'ורג' סורוס ואהרן ברק קמו עלינו להכריתנו.

7.לא היה אוייב גדול יותר לעם ישראל שגרם לו נזקים אדירים יותר מאהרן ברק, דורית בייניש ואותם משובטים בדמותם כצלמם.

רש"י כתב עליהם כבר לפני אלף שנה בפרושו לפרשת בחוקותי:

"ורדו בכם שונאיכם שאיני מעמיד שונאים אלא מכם ובכם, שבשעה שאומות העולם עומדים על ישראל אינם מבקשים אלא מה שבגלוי, שנאמר (שופטים ו ג - ד) והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם וגו' ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ.

אבל בשעה שאעמיד עליכם מכם ובכם, הם מחפשים אחר המטמוניות שלכם, וכן הוא אומר (מיכה ג ג) ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו וגו':

רוצה לומר: כשגויים מתנכלים לישראל הם מתנכלים לחיצוני. הם מכלים את התבואה והיבול. כשיהודים מתנכלים ליהודים, הם מתנכלים לפנימיות, ואוכלים את בשרם של אחיהם, ואת עורם מפשיטים.

8.

1.אהרון ברק אומר במפורש שלגביו 'מדינה יהודית' מסתיימת בחוק השבות. מכאן והלאה, אין שום יתרון לאיזשהו דבר יהודי. זה מה שמשתמע מדבריו.

2.התרת דם מתנחלים: אם יהודי נמצא בחברון בהפרת חוק, סימן שהוא פולש זר, וצריך להוציאו בדרך חוק שי דרומי. זו התרת דם.

3.מישאל חשין והאי היווני: נו באמת, קודם הוא אומר שברור למה לא הרשיעו אותו ואח"כ אומר: "אבל אני לא מפליל את עצמי".

4.תפיסה לוחמתית: ישראל נמצאת באיו"ש מכוח טענה לבעלות ולריבונות. יהודה ושומרון לא נכבשו מאף אחד.

5.פס"ד ההתנתקות: 10 שופטים, נגד השופט אדמונד לוי, קבעו כדלקמן (ציטוט): "בית המשפט הגיע למסקנה כי חוק יישום ההתנתקות פוגע בזכויות האדם של הישראלים המפונים. במרכזן של הפגיעות עומדות הפגיעה בזכות לכבוד ולקניין. עם זאת, על רקע הפיצוי הראוי המובטח בחוק (בכפוף למספר תיקונים) ועל רקע זמניותה של התפיסה הלוחמתית, הפגיעה בזכויות הישראלים המנופים מקיימת את דרישותיה של פיסקת ההגבלה."

9.

1.אם אהרון ברק היה רוצה להדגיש "זכויות אזרחיות" הוא היה אומר זאת. הוא אמר והתכוון: "מדינת כל אזרחיה".

2.אכן הטיעון "הם נמצאים שם בהפרת חוק" הוא התרת דם. הגחכות וגידופים לא ישנו את חומרת האמירה.

3. מישאל חשין אמר במפורש למה שרון לא הועמד לדין. נקודה.

4.היא הנותנת: מדינת ישראל לא יכולה גם לטעון שהשטחים אינם כבושים (הם "מוחזקים" ו-disputed) ולהחיל שם חלקים רבים מהחוק הישראלי (אפילו על "פלשתינים" שעובדים בהתנחלויות) וגם להגדיר את השטחים כ"כבושים", "בתפיסה לוחמתית".

5.זה קצת אווילי לטאטא את ההנמקה שלהם שהבאתי. זו ההנמקה שהרוב בבג"ץ נתן לדריסת חוקי היסוד מפני התפיסה הלוחמתית. כמובן שהיו דמעות תנין לרוב של 'חבורת שלטון החוק': למה לא היתה להם ברירה אלא לדרוס את החוקים הנ"ל, אך אלו לא מתייחסות לשאלה מהו התירוץ שבסוף הנ"ל גייסו, ע"מ לדרוס חוקי יסוד אלו.

10."אומה מסוגלת לשרוד את כסיליה ואת תאווי השררה שבתוכה.
אולם אין היא יכולה לשרוד את הבוגד שבקרבה. אויב בשער מסוכן פחות,ניתן לזהותו, שכן הוא נושא את דגלו בגלוי. אולם הבוגד מהלך חפשי בשערים, לחשו הערמומי רוחש במסדרונות, מתגלגל בחלונות הגבוהים. הבוגד מסתיר את פניו, הוא דובר בלשון המובנת לקורבנותיו, מופיע כמוהם ולובש את בגדיהם. הוא פורט על נימת השפלות הבזויה המצויה עמוק בלבו של כל אחד מהם. הוא משחית את נפש האומה. הוא פועל במסתרים, ממוטט אט אט בחשכת הלילה את אושיות האומה, הוא מזהם את הדרג הפוליטי עד שזה קורס לפניו, המרצח מסוכן פחות ממנו"! (מרקוס טוליוס קיקרו).

11.אילו האמינו הערבים שאנו מסוגלים לזרוק אותם לים הם היו נוהגים בנו ביתר כבוד. הם הרימו ראש ושבו לחלומם העתיק יומין לזרוק אותנו לים, רק בגלל שהם חשים שהחוקומה (השלטון והחוק)איתם. כך היה גם בתקופת המנדט. הערבים ידעו שהאנגלים מרשים להם לזרוק אותנו לים, והפעילו טרור נגדנו.

במלחמת ששת הימים הם למדו על בשרם שאת ישראל אי אפשר לזרוק לים ושבמלחמה הם מפסידים, והתנהגו אלינו בכבוד.

עכשיו כשיש להם את אהרון ברק ושכמותו, המוטיבציה שבה אליהם, והם החליטו למחוק אותנו מהמפה בדרכי "שלום" ודמוקרטיה שמאלנית, ובסיוע ביבי והליכוד. את המחיר כמובן ישלמו קורבנות מערכת המשפט במסווה של "שלום".

12.יש לקבוע בחקיקה איסור לעשות שימוש בפסקי הדין של אהרון ברק ו/או לקבוע שפסיקותיו אינן מחייבות.

יאיר רבינוביץ עו"ד.

פרופ' ריצ'רד פוזנר מחשובי המשפטנים בעולם אומר במאמר שפרסם בכתב העת היוקרתי האמריקאי 'ניו רפבליק' את מה שכולנו פחדנו להגיד: ''אהרן ברק שבר את השיא העולמי ביהירות שיפוטית'' ו''החוק בשבילו הוא רק טיוטה'' .

אילו היה גורם ישראל כלשהו המזוהה עם הצבור הדתי או הלאומי מכנה את הנשיא בדימוס של ביהמ''ש העליון, בתואר המבזה והמשפיל שודד ים משפטי, בוודאי היתה קמה עליו התקשורת ושאר יפי הנפש מהשמאל כדי להסות אותו, למחות על הפגיעה בכבודו של בית המשפט.

אולם מתברר שככל שעם ישראל מתרחק משתלטנותו ועריצותו של ברק, הולך ומתברר כי הוא פעל על פי מוסר חלול של הפיראטים, שדדו, גנבו, חמסו וגזלו ,והכל מפני שהאנושות התעצלה להלחם בהם.

ומשהחליטה לעשות זאת עלה בידיה לחסל את התופעה.

האם ברק הוא פיראט (שודד ים) ששדד, גנב, חמס וגזל מדינה שלמה?

פעם לא היינו מעזים להעלות על דל שפתנו אמירה שכזו.

אבל מסתבר שזה מה שחושבים עליו לא רק נתינים ישראלים נבערים מתבונה ודעת, בלתי נאורים בעליל, אלא בהחלט בכירי ונאורי המשפט העולמי.

קחו למשל אישיות משפטית בינלאומית בכירה כמו פרופ' ריצ'רד פוזנר, כיום שופט בית משפט הפדרלי לערעורים בארה''ב, מחשובי המשפטנים בעולם, שפרסם בימים אלה באחד מכתבי העת היוקרתיים בארה''ב, 'ניו ריפבליק', בקורת נוקבת על ספרו של ברק שהופיע במהדורה אמריקאית: ''שופט בחברה דמוקרטית'' והזהיר את מערכת המשפט האמריקאית שלא להיגרר למודל של ברק.

פוזנר קבע במאמרו כי ''ברק שבר את השיא העולמי ביהירות שיפוטית'' ומי ש''החוק בשבילו הוא רק טיוטה''.

שמעתם?

האיש שהפר את החוק יום יום ויותר מכל אחד אחר, הוא, לדעת פרופ' פוזנר, לא אחר מ... אהרן ברק.

האיש שכולם רוממו וקילסו את ''חכמתו המשפטית''.

המלך, כמו בסיפור העם הידוע, הוא ערום.

אבל אף אחד בישראל הנאורה עדיין לא העז לומר זאת (פרט ל'נייטיבס', הילידים, ה"בלתי נאורים" ), עד שבא פרופ' פוזנר והסיר את המסווה מעל פרצופו של ברק.

במאמר הבקורתי החריף של פוזנר מזהיר המשפטן האמריקאי שאינו חשוד בהשתייכות לחוגים הדתיים ו/או הלאומיים בישראל: ''ספרו של ברק מוכיח ששופטים אמריקאים צריכים להיות זהירים ביותר בצטטם מתוך פסקי דין של שופטים זרים.

כשנאמר על ברק שהוא 'שובר את השיא העולמי בהיבריס (יהירות, גאוה יצירה, בטחון עצמי מופרז) שיפוטי', זה היה קרוב מאד לאמת.

ברק יצר יש מאין, עוצמה שיפוטית שעליה לא חלמו אפילו שופטי העליון האגרסיביים ביותר שלנו''.

פוזנר, בן 68, אחד המשפטנים החשובים הפועלים בתחום המשפט והכלכלה, שמאחוריו עשרות ספרים בתחום תורת המשפט, שימש פרופסור בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת שיקגו והוא עדיין משמש בה כמרצה, לצד תפקידו כשופט.

בביקורתו כותב עוד פוזנר: ''לישראל אין חוקה. רק חוקי יסוד שחוקקה הכנסת ואותם הגדיר ברק כחוקה וקבע כי הכנסת אינה יכולה לבטלם.

מדובר ברעיון מדהים: תארו לכם שהקונגרס האמריקאי יחוקק חוק המתיר לכל אזרח להחביא בכליו כלי נשק ובית המשפט העליון שלנו יחליט שלעולם אי אפשר יהיה לבטלו, כאשר החוק המדובר נחקק בתמיכת רבע בלבד מחברי הקונגרס.

שהרי בישראל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו נחקק בתמיכת 32 ח''כים בלבד''.

עוד כותב פוזנר: ''ברק איננו מנסה להגן על גישתו השיפוטית באמצעים משפטיים מסורתיים. הוא לוקח כמובן מאליו שלשופטים יש סמכות טבועה לגבור על חוקים.

גישה כזאת יכולה להיות מתוארת כתופסת שלטון בכוח.

מערכת משפט הרואה עצמה חופשיה לגבור על החלטות של גורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת את הדמוקרטיה.

בעבור ברק, המונח 'פרשנות' מרוחק מחיפוש המשמעות, אשר לה כיוונו מחברי דבר החקיקה.

בית המשפט הוא שיוצר את דבר החקיקה בישראל, תוך שהוא, ביהמ''ש, הופך את החוקים עצמם לטיוטה ראשונה שהוא, בית המשפט, חפשי לשכתבה''.

המשפטן האמריקאי טוען כי ברק ''פשוט הגדיר מחדש את הדמוקרטיה''

ומוסיף: ''ברק גם קבע כלל שאין לו אח ורע בחוק האמריקאי, שלא המחוקק אלא רק שופטים אחרים יכולים להעביר שופט מתפקידו;

ושכל החלטת ממשלה הנחשבת 'בלתי סבירה' היא גם מטבעה בלתי חוקית; שביהמ''ש יכול לאסור על הממשלה למנות אדם לתפקיד כלשהו, אם עבר על החוק וגם אם קבל חנינה, או אם קיים חשד שעבר עבירה אתית;

והוא גם יכול להורות על פיטורי שר בממשלה אם הוגש נגדו כתב אישום;

ובשם 'כבוד האדם' יכול ביהמ''ש לפעול להפחתת העוני ולמען מחוסרי הדיור;

ושביהמ''ש יכול להחליט אם לשחרר טרוריסטים במסגרת הסדר פוליטי;

ושבכוחו לבטל פקודות צבאיות ולהורות לממשלה להזיז את גדר ההפרדה שאמורה למנוע מטרוריסטים מתאבדים לחדור לשטחי ישראל...

רק בישראל מעניקים השופטים לעצמם את הסמכות הזו, לבקורת שיפוטית מופשטת, מכוח עצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת, מפי הרשות המחוקקת.

זה מזכיר את נפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו''.

לא רק את הדמוקרטיה הגדיר ברק מחדש.

גם את המונח המשפטי פרשנות.

הוא מרשה לעצמו, אומר פוזנר, ללכת לפרשנות מרחיקת לכת, הרבה מעבר לזו שאליה התכון המחוקק, בטענה ש''תפקיד המחוקק הוא לגשר על הפער בין הדין לחברה ותפקיד השופט בפרשנותו הוא לוודא שהחוק אכן מגשר בין הדין לבין החברה''.

מוסיף פוזנר: ''זה מוזר מאד. האם הוא רק מתווך בין הדין לבין החברה? נראה שברק מתכוון לכך, שכל חוק צריך לקבל פרשנות התואמת את רוח הערכים של מערכת המשפט.

במילים אחרות: מדובר במערכת אידיאית של השופט, שהרי במערכת המשפט אין מציאות של מיקשה אחת ומערכת ערכים משותפת ורוח אחידה''.

העובדה שברק פשוט דרס את הדמוקרטיה ואת החלטות המחוקקים בישראל במרוצת שנות כהונתו באה לידי ביטוי על פי פוזנר גם בטענתו ששופט צריך לתת דעתו ל'תכלית האובייקטיבית... לממש את הערכים הבסיסיים של הדמוקרטיה'.

אמירה זו נותנת פתח רחב ביותר לשיקול הדעת של השופט, באופן שהוא אנטי תיזה למונח אובייקטיבי...

ביהמ''ש הוא אם כן זה שמחוקק את החוקים בישראל, כשהוא משתמש בחוקים עצמם כדפי טיוטא ראשונית שאותם הוא חופשי לשכתב כרצונו''.

בלשון פחות נקיה מהתבטאויותיו של פוזנר, נאמר במאמר שלו שברק פשוט ציפצף על החוק הכתוב ולש אותו כרצונו, באורח אנטי דמוקרטי מובהק, אולי דיקטטורי.

יכולים נבחרי העם לחוקק מה שיחוקקו, אבל ברק יהפוך את חקיקתם על פיה ויחליט על דעת עצמו, כאילו היה נפוליון מס' 2, בשביל אזרחי ישראל ומחוקקיה, מה באמת טוב להם.

פוזנר טוען גם שספרו של ברק רצוף שגיאות, כמו למשל עיוות שמו של פרופ' פוזנר, שאותו הוא מכנה בספרו פרופ' רוברט פוזנר.

http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=9415

שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק - מעין שודד-ים משפטי

http://www.haaretz.co.il/misc/1.1559062

פרופסור פוזנר, שופט פדראלי בכיר ומחשובי המשפטנים בארה"ב, תוקף בחריפות את דרכו המשפטית של ברק. שלטון השופט.

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-21769-00.html

שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק - מעין שודד-ים משפטי

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?cat_id=22&topic_id=2345203&forum_id=18119

אהרן ברק (נולד ב-16 בספטמבר 1936), שימש נשיא בית המשפט העליון (2006-1995). ...השתמשו במילים חריפות, למשל שהוא הנהיג "דיקטטורה שיפוטית" או "נהג כשודד ים".

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%9F_%D7%91%D7%A8%D7%A7

* Richard Posner, A review of "The Judge in a Democracy", The New Republic, April 23, 2007

רשת הקשרים - הקלק להגדלה (היכנסו לקישורית לצפייה).

יש ביקוש אדיר של בוגרי בתי הספר למשפטים לתפקידי התמחות בבית המשפט העליון ובפרקליטות המדינה. איך קורה שכה רבים מילדיהם וקרוביהם של שופטים ובכירים אחרים במערכת המשפט זוכים בהתמחות הנכספת?

הטיעון הרשמי הוא, שכל אחד ואחת מהם התקבל בזכות, ולא בחסד.

נניח שאותם השופטים נדרשו להכריע בתביעה נגד בכירים בחברת בנייה ממשלתית, שרבות מדירותיה נמסרו לקרוביהם. הייתכן שהיו מזכים את הנאשמים, בטיעון שכל מקבלי הדירות היו זכאים לדיור ממשלתי?

לאהרן ברק, מתברר, יש משפחה מוכשרת במיוחד.

אשתו התמחתה אצל נשיא בית המשפט העליון, יואל זוסמן, כשבעלה היה היועץ המשפטי לממשלה.

שניים מילדיהם התמחו אצל שופטים בבית המשפט העליון, בן אחד אצל פרקליטת המדינה דורית בייניש והבת הרביעית אצל השופטת המחוזית אילה פרוקצ'יה (ששתיהן קודמו מאז לבית המשפט העליון).

אגב, מועמדותה של בייניש לעליון נדחתה בשנת 93', בהתנגדות הנשיא מאיר שמגר. היא התמנתה לתפקיד רק ב-95', אחרי שברק החליף את שמגר.

על העסקת קרובים בכלל נמסר בתגובת משרד המשפטים:

"שרת המשפטים וראשי המערכות השונות (הן במשרד המשפטים והן בהנהלת בתי המשפט) מודעים מזה זמן לבעייתיות שנוצרה בנוגע להעסקת קרובי משפחה, מבחינת מראית העין, באופן שמשפיע על תדמית המערכות ואמון הציבור בהן.

בשל כך ננקטו וננקטות פעולות למנוע הישנות של ניגודי עניינים ולו למראית עין.

כך, למשל, ביוזמת מנכ"ל משרד המשפטים ובגיבוי שרת המשפטים שונה לבלי הכר תהליך קליטת המתמחים במשרד המשפטים, אותו הליך המהווה את שער הכניסה למערכות המשפטיות הממלכתיות.

בהתאם ליוזמה, איתור המתמחים למשרד מתבצע בתהליך סינון ומיון באמצעות מכרז פומבי, וכולל מבחנים מקצועיים ומרכזי הערכה. בדרך זו ניתנת כיום הזדמנות שווה לכל מועמד להציג את מועמדותו.

"בנוסף ריענן מנכ"ל משרד המשפטים הנחייה קודמת, באופן שכיום חל איסור מוחלט על קליטת עובדים מכל סוג שהוא, שהינם קרובי משפחה, בכל סוג של קירבה משפחתית, של עובדים קיימים במערכת, אלא אם ניתן לכך אישור פרטני ובנסיבות מיוחדות, מאת המשנה למנכ"ל משרד המשפטים".

האם אין למשרד כל כוונה לנקוט צעדים כלשהם ביחס לבעלי התפקידים המכהנים כיום בניגודי עניינים?

"אין לנו מה להוסיף מעבר למה שנאמר".

ומה בדבר בתי המשפט?

"ככלל, עניין קרבת המשפחה הוסדר כך שכל העסקה של קרובי משפחה טעונה אישור", מוסרת בתגובה הנהלת בתי משפט.

"אין העסקות של עוזרים משפטיים שהם קרובי משפחה של שופטים. הגדרת קירבת משפחה הורחבה אף מעבר למה שנקבע בתקשי"ר, כמו גם הגדרת יחסי כפיפות. הצעה פורמלית בעניין זה נערכת עכשיו. במובן זה, המשטר בבתי המשפט הוא עכשיו הרבה יותר נוקשה מאשר בגופי ממשל אחרים, כפי שמצפים.

"בנוגע לדיונים והופעות של עורכי דין - חלים כללי הפסלות הרגילים, ככל שהם נוגעים לעניין. זהו נושא המוסדר בחוק, ועל השופטים לפעול על פי החוק ועל פי ההלכות בעניין זה.

"בכל הנוגע לבחירת שופטים - הסמכות היא של ועדת הבחירה. הוועדה צריכה להיות מודעת למכלול הנתונים ולפעול בהתאם לכך".

האם לדעת הנהלת בתי המשפט שופטים צריכים לפסול את עצמם במקרים של ניגוד עניינים?

"פסילה היא החלטה שיפוטית של השופט וניתן לערער עליה לנשיא בית המשפט העליון".

האם הנהלת בתי המשפט מרכזת מידע על קשרים חברתיים וכלכליים בין שופטים לגופים פרטיים?

"לא".

מלישכת עורכי הדין נמסרה תגובה כללית בלבד:

"הלשכה מתנגדת כמובן לכל מצב של ניגוד עניינים, וכשלעצמו מצב כזה הוא גם עבירה על כללי האתיקה של הלשכה.

עם זאת, לא כל מצב של קירבה משפחתית משמעותו ניגוד עניינים, ואין הצדקה למנוע מקרובי משפחה לעסוק באותו מקצוע ואפילו במערכות קרובות. חזקה על קרובי משפחה המשרתים באותה מערכת, שהבכיר בהם אינו עוסק בעניינים הנוגעים לזוטר שבהם אלא מעבירם לטיפול אחרים במערכת. במקרים שהדבר אינו ניתן לביצוע מן הראוי שאחד מן המעורבים יפרוש".

הקוראים מוזמנים להסיק בעצמם אם דברים אלה חלים גם על שופטים שקרובי משפחתם מועסקים בפרקליטות.

האתר של שבתאי עזריאל

עו"ד מנחם גורמן:"מי הירשה לפרקליטות להתחייב להרוס בתים של אזרחים שומרי חוק (כן, שומרי חוק - בניגוד לפרקליטות, לממשלה ולבג"ץ)?

מי הירשה לבג"ץ להסתמך על הצהרה ממשלתית שאינה מוסמכת בעליל לתיתה? הממשלה אישרה את הקמת הבתים ועל סמך אישורה נבנו הבתים!"

מעשה נבלה: חבר/ת כנסת נכבד/ה,

התנהגות פרקליטות המדינה וממשלת ישראל בענין הבעלות בקרקע של גבעת האולפנה (ומגרון ועוד יישובים אחרים) היא מעשה נבלה שמתאים למשטרים השפלים והארורים ביותר. להלן ההסבר לכך.

בג"ץ קבע שעל המדינה להרוס את הבתים בגבעת האולפנה בבית אל עד ה – 1 ביולי, 2012 (אגב, צריך הרבה רשעות ושנאה כדי לצרף שופט ערבי להרכב שדן בסוגייה פוליטית כמו היישובים ביהודה ושומרון).

בג"ץ לא קבע כי האדמה שייכת לערבי מסויים. בג"ץ לא יכול לקבוע זאת מאחר שזהות הבעלים וזכות הבעלות בקרקע נמצאת עדיין בדיון בבית המשפט המחוזי. בג"ץ לא שמע עדים ולא ניהל משפט לקביעת העובדות – לבג"ץ אין סמכות לנהל משפט לקביעת העובדות.

בבתים המיועדים להריסה גרים מאות אנשים, נשים וילדים. הבתים שייכים להם. הם רכשו את האדמה והשקיעו בבתים את כל חסכונותיהם וחסכונות הוריהם. הם קיבלו את אישור המדינה לבנות את בתיהם; הם לקחו משכנתאות לרכישת הבתים ועליהם יהיה להמשיך לשלם את המשכנתא לבנק גם אחרי הרס בתיהם.

האם בג"ץ – בית משפט גבוה לצדק – לא חשב שמן הצדק הבסיסי היה לצרף את בעלי הבתים ויושביהם כצד לדיונים בבית המשפט? האם לא היתה לבעלי הבתים ויושביהם הזכות האלמנטרית, יסודית, אנושית, חוקית, להשמיע את עמדתם בבג"ץ כנגד אויבי המדינה, הערבים והשמאלנים, שקיבלו מבג"ץ מעמד של צדדים בקרקע ובבתים שאינם שלהם?

בג"ץ נימק כך את החלטתו הנ"ל כך: "בעקבות הודעת המדינה (שתהרוס את הבית הבנויים על "קרקע פרטית") ניתן פסק דין בעתירה (הראשונה בשנת 2011).

וכך נאמר בפסק הדין של בג"ץ: "רשמנו לפנינו את הודעת המדינה מיום 01.05.2011 ואת ההודעה שנמסרה היום בפני בית המשפט, כי בעקבות החלטה שנתקבלה בישיבה בראשות ראש הממשלה ושרים נוספים בממשלה, וכן היועץ המשפטי לממשלה, לפיה בנייה על קרקע פרטית תוסר, להבדיל מבנייה על אדמות מדינה; הוחלט כי הבנייה ... תוסר בתוך שנה מיום הגשת ההודעה האמורה...".

מי החליט כי האדמה עליה נבנו הבתים היא "קרקע פרטית"? תשובת בית המשפט (הגבוה, לצדק !!!), ציטוט מפסק הדין :

"טענות שהעלתה משיבה 6, קרית הישיבה בבית אל, לגבי רכישת הקרקע באמצעות תנועת ההתיישבות "אמנה", נבדקו על ידי המדינה ונדחו. לגישת המדינה, כפי שהוצגה לבית המשפט במהלך הדיונים בעתירה, מאחר שהמבנים הוקמו על מקרקעין מוסדרים הרשומים בספרי הטאבו, אין תוקף לטענות רכישה כל עוד לא שונה הרישום. עוד נמסר על ידי המדינה, כי לא נתבקש רישיון עסקה לרכישה הנטענת, ובהיעדרו של רישיון כאמור, העסקה - ככל שהייתה - אינה תקפה (הודעה מטעם המדינה מיום 10.1.2010)" (סוף ציטוט).

כלומר, בית המשפט מקבל, ללא כל דיון או בדיקת העובדות, את עמדת המדינה לגבי הבעלות בקרקע.

ומדוע דחתה המדינה את הטענה כי הקרקע נרכשה על ידי אנשי בית אל?

תשובת המדינה שנתקבלה על ידי בית המשפט: הרישום בספרי הטאבו לא הושלם!!

אז מה??? עשרות אלפי בתים במדינה נמצאים במצב שהרישום "לא הושלם" – האם תהרוס המדינה את הבתים?? האם כל צרוע וכל זב שיטען לבעלות בבתים אלו יקבל מבית המשפט צו הריסה נגד הבתים האלו???

אם הרישום עדיין "לא שונה" – האם הדבר מהווה הוכחה כי לא נעשתה עסקה? האם בג"ץ בכלל מבין כמה זמן נדרש כדי להשלים רישום באדמות בשטחי יהודה ושומרון? האם בג"ץ לא יודע כי גורמים פוליטיים במשרד הבטחון ובממשל האזרחי ביו"ש (המאוייש על ידי מספר לא מבוטל של ערבים) מעכבים בכוונה תחילה את הליכי הרישום?

האם הודעת המדינה כי היא דחתה את טענת אנשי בית אל מהווה בכלל נימוק משפטי?? האם הטענה מהווה בכלל נימוק הגיוני? האם פרקליטות המדינה היא הגוף המוסמך לקבוע מי הבעלים במקרה של מחלוקת – האם לא בית משפט השלום הוא הגוף המוסמך?

הנימוק השני שניתן על ידי בג"ץ מדהים ברשעותו לא פחות מהנימוק הראשון. הנימוק היה כי: "לא נתבקש אישור לעסקה" ולכן הרכישה אינה תקפה.

כלומר ייתכן מאוד שנעשתה עיסקה ושולם עבור הקרקע. הבעלים, יהיו מי שיהיו, קיבלו תמורה מלאה עבור הקרקע והסכימו להעבירה לבעלות אנשי בית אל. אך קרה דבר נורא: לא ביקשו רשיון לעיסקה.

ולכן צריך להרוס את הבתים. האם אדם נורמלי היה מעיז להגיע לנסקנה כזו?

האם מן הצדק הבסיסי ביותר לא היה להורות לאנשי בית אל לתקן את הפגם המינהלי ולהגיש בקשה להיתר? וכמו כן להורות למדינה להנפיק את ההיתר ללא דיחוי?

במאמר מוסגר - מדוע בכלל צריך היתר מהמדינה לעשות עיסקת מקרקעין ביהודה ושומרון? האם אנשי יהודה ושומרון הגרים במקום הם אזרחים סוג ב'? האם המדינה בכלל רשאית להתערב בעסקאות מקרקעין הנעשות על פי חוק בין אנשים פרטיים?

מי הירשה לפרקליטות להתחייב להרוס בתים של אזרחים שומרי חוק (כן, שומרי חוק - בניגוד לפרקליטות, לממשלה ולבג"ץ)? מי הירשה לבג"ץ להסתמך על הצהרה ממשלתית שאינה מוסמכת בעליל לתיתה? הממשלה אישרה את הקמת הבתים ועל סמך אישורה נבנו הבתים!

אם הממשלה רשאית להצהיר בבית המשפט שהיא שינתה את עמדתה והיא לא מאשרת את הבנייה – האם הממשלה אינה רשאית לשנות שוב את עמדתה? האם הודעת הממשלה היא "הלכה למשה מסיני" ואין אפשרות לשנותה?

האם יהיה זה מתחת לכבודו של בג"ץ להכיר בטעותו ולשנות את החלטתו? האם "סופיות הדיון" הוא עקרון כה חשוב גם במחיר הריסת בתיהם, רכושם ומרכז חייהם של מאות אנשים? האם כאשר ברור שבשאלת זהותם של הבעלים לא התקיים כל דיון ממשי יש ערך לעקרון "סופיות הדיון"?

שופטי בג"ץ אינם מבינים טוב יותר מחכמי התלמוד מהו עקרון משפטי ומה משמעות "סופיות הדיון". הם וודאי אינם מתקרבים בכלל בחכמתם או בהגינותם לרמת חכמי התלמוד. לעומת שופטי בג"ץ, נמסר לנו בתלמוד כי ארבעה מגדולי האמוראים לא היססו לחזור בהם מעמדה קודמת ולהצהיר, במספר מקרים, כי: "דברים שאמרתי לכם טעות הן בידי".

לקבוע כי יש להרוס את בתי גבעת האולפנה (ומגרון ואח') יכול רק אדם חסר לב, חסר מוסר אנושי, חסר מצפון, חסר הבנת המשמעות של "שלטון החוק" ובעל יצר הרס בלתי נסבל. זהו מעשה נבלה שלא יאומן במדינה יהודית שאמורה להראות מידה מינימלית של מוסר, צדק ושמירת חוק.

הכנסת רשאית וחייבת לבטל את ההחלטה המרושעת הזאת בהקדם, לפני שייגרם נזק בלתי ישוער להתיישבות, למעמד הכנסת ולמעמד הממשלה.

יג' סיון, תשע"ב - 3 ביוני, 2012

את ההתמחות שלה עשתה בשנים 78' - 77' בפרקליטות מחוז ירושלים ואצל נשיא בית המשפט העליון יואל זוסמן, בעת שבעלה היה יועץ משפטי לממשלה (78-'75').

בשנים 87' - 78' היתה עוזרת משפטית של נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר, כשבעלה היה שופט בבית המשפט העליון. מ-1987 מכהנת בתפקידי שיפוט בבית הדין לעבודה.

מני מזוז - היועץ המשפטי לממשלה

אחותו, ימימה מזוז, כפופה לו מקצועית בהיותה יועצת משפטית של משרד האוצר; אשתו, אלינער מזוז, כפופה לו מקצועית בהיותה המשנה ליועץ המשפטי של משטרת ישראל.

תגובת משרד המשפטים: "היועץ המשפטי לממשלה נמנע ככל האפשר מטיפול בעניינים מקצועיים שבטיפול אשתו או אחותו, אף שאין בכך משם מצב של ניגוד עניינים".

דורית בייניש - שופטת בית המשפט העליון, בעבר פרקליטת המדינה

בתה, דניאלה בייניש, התמחתה אצל נאוה בן-אור, מבכירי פרקליטות המדינה (שפרשה באחרונה). לאחר מכן היתה בן-אור ממונה על דניאלה ביניש ובאותה עת הופיעה לפני אמה, השופטת דורית בייניש. דניאלה בייניש עובדת עדיין בפרקליטות המדינה בירושלים ומופיעה לפני עמיתיה של אמה, שופטי בית המשפט העליון, בהם חברתה הטובה עדנה ארבל.

תגובת משרד המשפטים: "דניאלה בייניש לא מופיעה לפני אמה. יצוין שדניאלה התקבלה לפרקליטות שבע שנים לאחר שאמה פרשה מהפרקליטות".

משה זילברג - לשעבר שופט בית המשפט העליון

אסנת מנדל, בתו של השופט זילברג המנוח, התמחתה אצל שופט בית המשפט העליון יצחק כהן. מנהלת את מחלקת הבג"צים בפרקליטות ומופיעה לפני שופטי בית המשפט העליון.

תיאודור אור - לשעבר שופט בית המשפט העליון

אשתו, מיכאלה שידלובסקי-אור, מכהנת כשופטת בית המשפט המחוזי בירושלים מ-1993, ועד פרישתו של בעלה מבית המשפט העליון, במרס 2004, שמעו עמיתיו את הערעורים על פסיקותיה.

שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, רון סוקול, נשוי לבתו של השופט אור מנישואיו הראשונים. כיהן כשופט בית משפט השלום בחיפה מ- 96'. בספטמבר 2003 התמנה לרשם בית המשפט המחוזי בחיפה.

תאופיק כתילי - נשיא בית משפט השלום בנצרת

בתו, יסמין מני-כתילי, עובדת כתובעת משטרתית בנצרת, ומופיעה בבית משפט השלום בעיר לפני שופטים הכפופים לאביה.

דב מגד - סגן-נשיא בבית משפט השלום בבאר-שבע

אשתו, חנה מגד, מנהלת את המחלקה הפלילית בפרקליטות באותו מחוז.

תגובת משרד המשפטים: "מנענו את מינויו לסגן נשיא לעניינים פליליים בבאר-שבע. כיום אינו שומע תיקים פליליים המוגשים על ידי הפרקליטות; שומע תיקי משטרה ומח"ש".

דן ארבל - לשעבר שופט ומנהל בתי המשפט

בתו, עו"ד איריס ארבל, עובדת במרכז לניהול תיקים בהנהלת בתי המשפט ועבדה בכפיפות לאביה.

דבורה ברלינר - שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב

בתה דפנה עובדת במחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה בירושלים ומרבה להופיע בבית המשפט העליון, הדן בערעורים על פסקי דין שניתנו בבתי משפט מחוזיים. דבורה ברלינר מועמדת לקידום לבית המשפט העליון.

תגובת משרד המשפטים: "לא נפגשות באותן ערכאות ולכן אין ביניהן כיום ניגודי עניינים".

שרה גדות - שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב

בתה, גנית גדות, עובדת בפרקליטות תל אביב, מחוז מרכז.

תגובת משרד המשפטים: "הבת מטפלת בתחום הפלילי, האם בתחום האזרחי. אין ניגוד עניינים".

שמעון אגרנט - לשעבר נשיא בית המשפט העליון

אורית סון, נכדתו של הנשיא אגרנט המנוח, התמחתה אצל שופט בית המשפט העליון, חיים כהן. עובדת בפרקליטות במחלקת הבג"צים ומופיעה לפני שופטי בית המשפט העליון.

אביגדור משאלי - שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב (בדימוס)

בתו, גלית משאלי, עובדת בפרקליטות מחוז מרכז. עבדה שם גם בזמן שאביה כיהן בבית המשפט המחוזי בתל אביב, עד שפרש לגימלאות לפני שלוש שנים.

תגובת משרד המשפטים: "החלה לעבוד בפרקליטות לפני שאביה החל לכהן כשופט. לא הופיעה לפני אביה".

אמנון סטרשנוב - שופט לשעבר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב

בנו, אופיר סטרשנוב, עבד עד לאחרונה בפרקליטות מחוז תל אביב. עבד שם גם בתקופה שאביו כיהן בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

תגובת משרד המשפטים: "האב עסק בתחום האזרחי, הבן עסק בתחום הפלילי. לא היו ביניהם ניגודי עניינים".

אליקים רובינשטיין - שופט בית המשפט העליון

אשתו, מרים רובינשטיין, מכהנת כמשנה לפרקליט המדינה.

תגובת משרד המשפטים: "אינם מטפלים בתיקים משותפים. אליקים רובינשטיין התמנה לעליון לאחר החלטת ממשלה שאשתו אינה כפופה לו".

משה טלגם - לשעבר סגן-נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב

אשתו, רות טלגם, היתה שופטת וסגנית נשיא בית משפט השלום בבת-ים (99' - 96') בעת שבעלה היה סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב (2000 - 93'), שבו נשמעים ערעורים על פסיקות של בית המשפט בבת-ים.

העתירה נדחית ותמסור ד"ש חמה לאמא

http://www.haaretz.co.il/misc/1.1050393

האתר של עזריאל שבתאי

http://www.azriel.co.il/modules.php?name=News&file=article&sid=311

תגוביות:

1.העליון הוא משלחת מדעית של חוצנים שמצליחים להפעיל חוקים מהכוכב שלהם, על התנאים של כדור-הארץ. הם אולי נושמים חמצן, אבל פסקי הדין שלהם, ריקים ממנו.

2.זו אחת הכתבות החשובות והיסודיות שנכתבו. אני מסיר את הכובע בפני התחקיר המקיף, הניסוח הבהיר, והעלאת הבעיה החמורה בניסוח פשוט, ברור וחד כל כך. המתואר הוא שרשרת מבהילה של אירועים ועובדות. מי בכלל יכול לטפל בכל התופעות החמורות המתוארות כאן?הרי המטפל הוא המטופל, והתרופה היא המחלה והרופא הוא החולה.

3.כתבה נפלאה ומדויקת: אוי לנו אזרחי ישראל !שופטים מושחתים וחסרי בושה.

4.כיוון שהשופטים מרגישים נחותים מאנשי אקדמיה אחרים כגון אלו העוסקים במדעים מדויקים - הם מפצים על כך בתחושות עליונות אשר מקורן בתסביך נחיתות.

5.כתבתו של שבתאי עזריאל מצויינת בעיני. לא רק שזו כתבה ממצה, שמקיפה את העניין מכל צדדיו ופניו, אלא שהיא מאירה בזרקור את אחת הפינות האפילות במערכת המשפט: הנפוטיזם. כולם יודעים ומכירים את התופעה הזו מקדמת דנא, אבל דואגים לטאטא אותה מתחת לשטיח כמו לא היתה קיימת. ולא היא. זו השחיתות בהתגלמותה.

6.וכה כתב חבקוק :"כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעקל".

7.אכן הנפוטיזם מחלה, אך הכותב הלוחם במסירות נגד שחיתות הרשע המשפטי, מעדיף לחפש את המטבע מתחת לפנס. זאת כאשר ברור וגלוי שהנפוטיזם האידיאולגי ("כנופיית שלטון החוק") מסוכן וזועק לאין ערוך. אי אפשר להתחיל לבקר את בג"ץ מבלי להתייחס למעשהו בתשס"ה: אישור פשע ה"היתנתקות" ("חוק פינוי-פיצוי"). אי אפשר לבקר דילים במינוי שופטים בלי לראות את הדיל העיקרי: מינוי שופטים שיאשרו את חורבן ישובי היהודים.

אי אפשר להבין את הנעשה שם בלי להבין את ה"חזון" שמניע אותו: מדינת כל-אזרחיה, מסורסת וחפה מכל ייעוד יהודי. המחבר מציג תיזה כאילו בשחיתות קונבנציונלית עסקינן, או כאילו מדובר בכשל טכני בר-תיקון. לא צריך להיות זכיין פרס נובל לרציונליות כדי להבין שזה לא הענין העיקרי!

8.אם הדברים בכתבה זו נכונים (ואני מודה שלא ידעתי) כי אז מערכת המשפט כולה (אין כאן תירוץ שזה רק חלק. זה הטופ והעילית שלה) חייבת ללכת הביתה, ולתת לציבור להקים מערכת חדשה ונקיה. אם שופטים רואים מצב כזה ומסכימים לו - למה שיהיה לי בהם אמון?

9.הקונסיליירים בפעולה.

10.עכשיו אני גם למד שבתי המשפט לא רק קיימים לאצולה, אצולת הממון או הייחוס, הם גם מופעלים ע`י אצולה, בנים ובנות של ,,הטובים שבמשפטנים".

11.לאזרח ההמום...דע לך...זה עוד כלום...הכותב כותב בעדינות מחשש לדיבה ולשון הרע על דברים אמיתיים אך ללא הוכחות גרידא... מרוב...רוע משפטי...ושחיתות...יש מי שעשוי להתייאש...אך לא! האמינו שהמדינה היא שלנו, ולא של כמה בני קצפת. בני הקצפת הם בדרך כלל חלשים. אין צורך לתת להם לגנוב מאיתנו את המדינה שלנו. אנו זכאים לחיות במדינתנו עליה נלחמו הורינו...ולא כמקופחים על ידי עורכי דין ושופטים...

12.אני נכדה של ציר בקונגרס הציוני הראשון בבאזל, וממקימי המדינה...אותי השחיתות זרקה מהארץ!

13.המערכת המשפטית גנבה לעם את המדינה! צריך להחזיר את המדינה לעם! השחיתות הזו היא קטנה לעומת השחיתות הגדולה שחלקה עוד מתחבא - וחלקה גלוי לגמרי. מי שמכם, מושחתים וצבועים, למשול בנו? להחליט בנושאים ערכיים ומהותיים (ועוד כאשר הינכם אפופים בשחיתות)? מי בחרכם? לא העם, כי אם חבריכם המושחתים! אנחנו נשים לזה סוף! kolyehudi.org

14.האינטרנט הוא במה נהדרת לעם להתאחד ולהחזיר לעצמו אט אט את מדינתו. שכבות השחיתות רבות כל כך והיא הסרטן של המדינה שלנו, הממוקמת בסולם העולמי לאחר איטליה בסולם השחיתות.

15.אם מערכת המשפט כזאת, מה קורה בשאר המערכות? החינוך, המשטרה וכו'?

16.יש להפיץ את הכתבה לכמה שיותר אנשים, לממש מודעות ציבורית ואחר כך נראה איזה כוחות גייסנו.

17.הבעל של השופטת בייניש בעליון נאשם בעבירות מס חמורות (כאמור כספים הנכנסים למשק בית משותף). תחת לנקוט צעדים בנידון בחרה התנועה לאיכות השילטון לתקוף את מי שחשף את הפרשה!!!

18.למה לא לפתוח בחקירה משטרתית?

19.אהרון ברק משטה בכולם!!! "את הג`וק הזה צריך להרוג כשהוא קטן" אמר בזמנו ברק בכנס בבר אילן, ורק אז קלטתי עם איזה תחמן יש לנו עסק!.

שום דבר לא קורה אצלו במקרה. הוא ממנה ומשבץ את השופטים לדיון בצורה שועלית וערמומית. ברק דאג שדעת הרוב תהיה - תמיד - כמו שהוא חושב.

מדובר באוליגרך פולני מקובנה שהשתלט - אבוי - על מדינתנו. האדמו"ר אהרון ברק הרב הראשי האמיתי של המדינה הזו.

20.גנטיקה משפ(ח)טית...

DYNASTY
or
DIE NASTY

21.אנחנו בוחרים את חברי המועדון. אנחנו קובעים את הנהלים ואת הכללים. שכחתם? אנחנו מנהלים פה את המדינה בשבילכם.

22.ולהלן הצעת הייעול: בצרפת למשל, ישנו מסלול ללימודי משפטים שמסתעף בסופו לכמה מסלולים ובהם יעוץ משפטי, לימודי משפטים כהכנת קרקע למשרות ציבוריות, הסמכה לנוטריון וכו`... לא כל משפטן הוא מיד עורך-דין הרשאי להופיע בפני בית משפט. כדי להיות עורך-דין פלילי, למשל, יש לעבור בתום הלימודים בחינות כניסה להתמחות במשרד עורכי דין. הבחינות קשות מאוד ומספר המקומות נקבע לפי מספר המשרות הפנויות בשוק. למשל, סיימו 4,000 משפטנים וישנן בשוק רק 400 משרות של עריכת דין, יתקבלו רק 400 שקיבלו את הציונים הגבוהים ביותר בבחינות. אותם 400 יופנו שרירותית להתמחות במשרדים שונים. אין איפה ואיפה, אין השתייכות לאליטות ואין חברים של אבא.

23.רק מרי אזרחי יביא שינוי מהותי.

24.תמיד טענתי שהמערכת המשפטית שלנו היא הגרועה והמושחתת ביותר מכל המערכות במדינה. פשוט: אין שם שום ביקורת, ואין שקיפות.

25.להחזיר את המדינה לעם. השאר מתחלק באחוזים שונים בין התקשורת, האקדמיה, מוסדות התרבות והאמנות, ועכשיו התברר שגם הצבא.

המשטר במדינה לא נתון בידי העם. הגיע הזמן שנבין את זה, ונעשה כל שביכולתנו לשנות את המצב: www.kolyehudi.org

26.הפתרון לסוגיה הזאת ולהרבה סוגיות אזרחיות כואבות הוא: יציאת הציבור מאדישותו המרגיזה לנעשה כאן בארץ בכל המישורים. המישור הכלכלי, החברתי, המשפטי והפוליטי.

27.איך מטפלים בשחיתות? קודם כל מוציאים אותה לאור השמש. אח"כ קובעים כללים - בלי יוצאים מן הכלל. ואז מפרידים בין הרשויות: תבוא רשות אחת, ותפקח על השניה.

28.מן הסתם פני הדור כפני שופטים אלה.

29.מי שעושה "עסקת טיעון" עם וייסגלס "שטחים לחמאס תמורת סגירת תיקים", מסוגל לכל פשע שבעולם.

30.מציע פיתרון. למה לא לפנות אל מבקר המדינה? אבל פתאום נזכרתי ש...אופס.מי היה בעצם זה שהתנגד למשוב השופטים? ומי זו בתו? רגע... רגע... האין זו במקרה הרשמת אילונה לינדנשטראוס-אריאלי? ועליה כתוב כך:

נולדה בשנת 1967 בישראל. בשנת 1985 סיימה את לימודיה התיכוניים בבית הספר "חוגים" בחיפה. בשנים 1985-1988 שירתה בצה"ל. בשנת 1995 סיימה בהצטיינות את לימודי המשפטים באוניברסיטת תל אביב. בשנים 1995-1996 התמחתה אצל כבוד השופט גרוס בבית המשפט המחוזי בתל אביב,ובמשרד עו"ד.

בשנת 1996 הוסמכה כעורכת דין.בשנים 1996-1999 עבדה כעו"ד במשרד עו"ד.

בשנים 1999-2002 שימשה כיועצת משפטית במחלקה המשפטית בעירית חיפה.

ביולי 2002 מונתה לכהונת רשמת בבתי משפט השלום במחוז הצפון. כלומר, אנחנו בידיים מצויינות, ומבקר המדינה שלנו, שהוא אדם יעיל ועשוי ללא חת (שהבטיח לנקות את השחיתות כמו אבן משחזת), מיד הולך להתלבש על כל התופעות המתוארות בכתבה. הרי עליו אי אפשר יהיה לעבוד, כי הוא מכיר את השיטה, כמו שאומרים, מהבית.

31.הנהלת עמותת אומ"ץ. תל אביב

כתובת דוא"ל: [email protected]

תמיכה גורפת. אנו מברכים את חברנו עזריאל על מאמרו המאלף שחשף לראשונה בהיקף ובעוצמה בעיה חמורה שעד כה דיברו עליה בחדרי חדרים ומפה לאוזן. פירסום זה ישמש לנו מנוף לתכנית פעולה מיידית כדי להביא להפסקת הנפוטיזם בקרב השופטים ואנשי פרקליטות בכירים.

32.מערכות שלטוניות במדינה מסודרת, נבנות כך שאם מסתננים כמה מושחתים למערכת, יש מי שיתפוס אותם...אצלנו, המערכת המשפטית קיבלה פטור.

זו הסיבה שהמערכת מושחתת. אם ירסנו את שגעון-הגדלות של בג"ץ, יפרידו סופית בין הפרקליטות לבתי-המשפט, ידאגו לשקיפות מקסימלית - נזכה למערכת משפטית הגונה.

33.כיתבו בגוגל את המלים הבאות - שבתאי עזריאל איכות השלטון.

34.בארה"ב שופט עליון פרש כדי שבנו יהיה פרקליט לבקשתו של לינדון ג`ונסון. אלה כללי מנהל תקין.

***

לעיון נוסף:

האתר של שבתאי עזריאל

תשובתי לכך היא פשוטה: השרשרת תקטע באותה חוליה, שממנה ואילך שוב לא יעלה החשש האובייקטיווי לניגוד עניינים. המבחן אינו סיבתי עובדתי, אלא נורמטיווי. הכללים בדבר איסור על ניגוד עניינים משקפים השקפה חברתית-אתית באשר להתנהגות הראויה של אדם הפועל למען זולתו".השופט אהרן ברק, בג"ץ 202/90

ניגוד עניינים בין שופטים ובני משפחה

זוכרים את הדיל המפורסם שנרקח כשעדנה ארבל נבחרה לבית המשפט העליון? עם שוך הסערה, החלו להגלות פרטים מביכים למדי על הליך הבחירה. לבסוף, כשהשמועות גברו, הודה ח"כ שאול יהלום, חבר ועדת הבחירה, שהוא נעתר להצביע בעד ארבל, בתמורה לכך שבמחזור הבא תיבחר השופטת המחוזית דבורה ברלינר.

בינתיים, ברלינר לא נבחרה. שרת המשפטים ציפי לבני, שהחליפה את יוסף לפיד, סירבה לקיים את הדיל. מסיבה זו נמנעה מאתנו, הציבור, תופעה מעניינת, שעתידה להתרחש אם ברלינר תתמנה בכל זאת לשופטת בית משפט עליון.

לשופטת דבורה ברלינר יש בת, דפנה ברלינר, העובדת במחלקה הפלילית של פרקליטות המדינה בירושלים. כחלק מעבודתה, מופיעה דפנה ברלינר לפני שופטי בית המשפט העליון. אם דבורה אמה תצטרף אליהם, דפנה כמובן לא תוכל להופיע מולה, ובמזכירות ייאלצו לתמרן בין הרכבים שונים כדי למנוע את המפגש המשפחתי.

זה לכשעצמו אינו חידוש. גם דניאלה בייניש, בתה של השופטת דורית בייניש, מכהנת בפרקליטות ומופיעה לפני החברים לעבודה של אמא. החידוש המרענן יהיה שעם בחירת ברלינר, סידור העבודה יהיה צולב. כדי למנוע ניגוד עניינים ולשמור על אמון הציבור, שתי הבנות יופיעו לפני שתי האמהות, בייניש אצל ברלינר וברלינר אצל בייניש.

התופעה קיימת כמובן גם בבתי המשפט בערכאות הנמוכות יותר. שרה גדות היא שופטת לעניינים אזרחיים בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובתה, גנית גדות, היא פרקליטה לעניינים פליליים במחוז המרכז. אמנון סטרשנוב (שפרש בינתיים) היה שופט מחוזי בתל אביב בזמן שבנו אופיר עבד בפרקליטות (שאותה עזב לפני חודשים אחדים). גלית משאלי, פרקליטה במחוז תל אביב, עבדה שם גם בעת שאביה, אביגדור משאלי, כיהן (עד לפני שלוש שנים) כשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

מה יחשוב אזרח הנקלע לבית המשפט בעימות עם אחת מרשויות המדינה, ונתקל מולו בפרקליט שאביו הוא עמיתה לעבודה של השופטת, או אף במעמד בכיר ממנה? האם יוכל לבטוח מעל לכל ספק שהשופטת תדון בעניינו ללא משוא פנים? האם אין כאן לפחות מראית עין של ניגוד אינטרסים ושל פגיעה בהפרדת הרשויות? ולאיזה יחס יזכה הפרקליט באולמה של השופטת? האם תשתיק אותו (כשהדבר מתבקש) ותסתכן בקלקול יחסיה עם אביו? האם לא תהיה יותר קשובה לדבריו מאשר, נניח, לדברי עורך דין חסר קשר משפחתי בסגל השיפוטי? ומה קורה כשלאזרח יש טענות על השופט שדן בעניינו, מי ישפוט את השופט? עמיתיו לעבודה?

הנהלת בתי המשפט טוענת בתגובה, שאין במקרים אלה כל פגם, ולדעתה אף הציבור מאמין שאין ניגודי עניינים בבתי המשפט. מצד שני, הנהלת בתי המשפט מאשרת, שמעולם לא נערך סקר עמדות בקרב הציבור בסוגיה זו, ואף לא בקרב עורכי הדין המופיעים בבית המשפט.

משפחת מזוז

הנריק רוסטוביץ הוא עורך דין ותיק, שבעצמו כיהן בעבר בתפקידים שיפוטיים בוועדות ערר למס שבח. לדבריו, גם כשהופיעו לפניו ידידים לעבודה, הוא דן בענייניהם בצורה עניינית. רוסטוביץ מוכר כאדם נינוח ונמרץ כאחד, בעל לשון חריפה ומצליפה, שאינו עושה חשבון לאיש. לדבריו, אם ייתקל במצב שעורך דין בנו של שופט יציג דברים בצורה לא מדויקת, הוא לא יהסס להגיב בהתאם. הוא לא רואה כל בעיה להופיע מול עורך דין כזה, אבל אינו יודע מה יחשוב אזרח מהשורה שייתקל במצב דומה.

אזרח מהשורה שנשאל על כך הוא שמואל אילני, תושב הוד השרון, עובד התעשייה האווירית, שלדבריו אין ולא היה לו כל שיג ושיח עם עולם המשפט. כשהוצגה לו הסיטואציה, הוא הגיב בזעזוע. לדבריו, אם ייקלע למצב דומה, הוא פשוט ישלח לבית המשפט הודעה שיעשו בו ככל העולה על רוחם, כי הוא מכבד את עצמו מכדי להופיע לפני מערכת משפט שכזאת. זו תגובה מאפיינת. כמעט כל "אזרח מהשורה" ששמע על אפשרות כזאת הגיב בחוסר אמון שכך מתנהלים הדברים.

ב-14 במארס התפרסמה ב"גלובס" ידיעה מאת משה ליכטמן ולפיה ביקש בנימין נתניהו, אז שר האוצר, למנות את ימימה מזוז, היועצת המשפטית של משרדו, כנציגתו במועצת מינהל מקרקעי ישראל (המינוי טרם יצא אל הפועל). אחותה, שולה בן צבי, היא ראש האגף החקלאי במינהל, שהמועצה אמורה לפקח על עבודתה. יותר מזה, אחיהן הוא מני מזוז, היועץ משפטי לממשלה, ובתוקף תפקידו הוא משמש בעצם מבקר-על של המועצה שאחותו היתה מועמדת לכהן בה ואחות אחרת ממלאת בה תפקיד ניהולי.

מתברר שבמשפחת מזוז אין ניגודי עניינים. לפי הכללים שנקבעו בוועדת שמגר ב-97', היועץ המשפטי לממשלה משמש "יועץ-על" לכל היועצים המשפטיים בשירות הציבורי, וכולם כפופים לו ולהחלטותיו מבחינה מקצועית. כלומר, כבר עתה ימימה מזוז כפופה מקצועית לאחיה. זה עוד לא הכל. לפי הגדרת סמכויותיו, החלטות היועץ המשפטי לממשלה הן "מעין שיפוטיות", כלומר הוא בעל סמכות לפסוק כמעין-שופט ביחס להחלטות של אחותו, וגם ביחס לאשתו.

אלינער מזוז אשתו מכהנת כמשנה ליועץ המשפטי של המשטרה ומעצם הגדרת תפקידיהם, מובן שהיא והממונה עליה כפופים מקצועית לבעלה. משרד המשפטים טוען בתגובה: "היועץ המשפטי לממשלה אינו נדרש מתוקף תפקידו, ואינו עוסק בפועל בשום עניין אישי הנוגע לאשתו או לאחותו". השאלה מה זה "אישי". אם ראובן מתלונן במשטרה על שמעון והמשטרה מחליטה לא לחקור את תלונתו, בהודעה שראובן מקבל על החלטת המשטרה משובצת הערה שהוא רשאי לערער על ההחלטה אצל היועץ המשפטי לממשלה. גם במקרה זה החלטתו של היועץ תהיה "מעין שיפוטית".

האם בעיית הקשרים המשפחתיים נבחנה ונשקלה כשהוחלט למנות את מני מזוז לתפקידו? מי שהמליצו עליו היו חברי ועדת איתור בראשות השופט בדימוס גבריאל בך. "הנושא נדון בוועדה והוחלט שאין בכך כדי לפסול אותו מלכהן כיועץ המשפטי לממשלה", אומר בך בתגובה. "לא בכל מקרה אדם צריך להיפסל בגלל קרבת משפחה".

משפחת רובינשטיין

דורון טל (טירקל), מהנדס תושב כרמיאל, אינו משתייך ל"ציבור" שלדעת הנהלת בתי המשפט רוחש אמון למערכת, ואינו חושד בהטיה בגלל ניגודי אינטרסים של קרבת משפחה. "בשנת 1991 הסתבכתי כ'חושף שחיתויות' ואי-סדרים חמורים ברפא"ל", מספר טל. "בין היתר, דווח על כך גם בדוחות מבקר המדינה. הסיפור הסתעף לאחר מכן לכיוונים שונים, ואחרי שנת שבתון בחו"ל הוצע לי לפרוש משירות המדינה, למרות שהוגדרתי כמהנדס בכיר, עובד מחקר מצטיין ובעל פרופיל מקצועי ייחודי, החיוני למערכת. כשהתנגדתי, הוכנס לתיקי האישי מכתב משמיץ, ולי לא ניתן לעיין בו, בניגוד להוראות".

טל נאבק על זכותו לעיין במכתב גם אחרי שנותקו קשרי העבודה שלו עם רפא"ל. "עד מהרה התברר לי, שעובדי רפא"ל שנגדם ניהלתי תביעה אזרחית, זכו להגנת המדינה, בהיותם עובדי מדינה. את ייצוגם ניהלה פרקליטה בכירה מהמחלקה האזרחית בפרקליטות מחוז תל אביב, ונמסר לי, שהיא היתה כפופה למרים רובינשטיין".

מרים רובינשטיין היא רעייתו של שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין, שהיה אז היועץ המשפטי לממשלה. "כבר מתחילת המשפט נתקלתי בקשיים לחקור את הנתבעים הללו", אומר טל. "לכן החלטתי להגיש נגדם קובלנה פלילית, שנועדה בין היתר לאפשר את חקירתם כדין, אך בהיותם עובדי מדינה, נדרשה הסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה להגשת קובלנה נגדם".

טל טוען שהיועץ רובינשטיין "התמהמה במתן התשובה לפנייתי מעבר למותר בחוק לתיקון סדרי מינהל. רק לאחר תזכורות רבות השיב לבא כוחי במכתב שמנע ממני להגיש את הקובלנה הפלילית". לטל אין, כמובן, שום ראיה לכך שהחלטתו של היועץ רובינשטיין הושפעה מהעובדה שלרעייתו היה קשר להגנה המשפטית על עובדי רפא"ל. אבל החשד שהיתה השפעה כזאת ממשיך לנקר בו ולערער את אמונו במערכת המשפטית.

בלי להיכנס לדיון בפרטי המקרה, מנקודת מבטו של ה"ציבור" עצם העובדה שהמקרה טופל בידי שני בני משפחה המייצגים אינטרסים מנוגדים מביא לכך שהאזרח צודק, גם אם אינו צודק. תחושת העוול של טל החריפה לאחר שניסה לתבוע את זכויותיו גם בבית הדין לעבודה, ונכשל.

טל עירער בבית המשפט העליון על פסיקתו של נשיא בית הדין הארצי לעבודה, סטיב אדלר, שתחתיו עובדת השופטת אלישבע ברק. מי שדן בעתירה של טל והחליט לדחותה, היה אהרן ברק, בעלה של אלישבע ברק. לטל יש טענות על ההנמקות של ברק לדחיית העתירה, והוא מאמין שלקשר המשפחתי היתה השפעה על החלטתו של ברק. גם במקרה זה אפשר להתווכח אתו מבחינה משפטית, אבל אי אפשר להתווכח עם התחושות שלו.

שופטים ללא אתיקה

באוזני הציבור מפזמים ללא הרף שיש לסמוך על נייטרליותם של השופטים, מקצועיותם, יכולתם. אלא שלעתים באים הם עצמם ומפריכים את התיאוריות. ב-9 במארס 2004 עבר בקריאה שלישית "חוק נושאי משרה שיפוטית (מניעה מלשבת בדין)", אולי החוק המביך ביותר שאי פעם נחקק בישראל בקשר למערכת המשפט. בחוק נקבעו כללים ברורים, מתי על שופט לפסול עצמו. לאן הגענו? האם השופטים זקוקים בעניין זה להכוונה מצד המחוקק?

הצעת החוק נולדה בעקבות פסק דין של בג"ץ, שבו השופטים החליטו שהם פטורים מכללי אתיקה. תחילת הפרשה בערעור שהגיש אלי הורוביץ, יו"ר טבע, ב"פרשת פרומדיקו". הדיון התנהל לפני השופט תיאודור אור, ואת הורוביץ ייצג עו"ד פיני רובין. לעיתונאי יואב יצחק נודע שרובין הוא חברו הקרוב של השופט. יצחק, בהסתמך על כללי האתיקה שקבעה ב-93' ועדה שמינה נשיא בית המשפט העליון אז, מאיר שמגר, פנה אל אור ודרש שיפסול את עצמו מלדון בתיק, מחשש לניגוד עניינים. אור סירב. גם הנשיא אהרן ברק סירב להתערב ויצחק עתר לבג"ץ. בפסק הדין נקבע, שכללי האתיקה הם רק כללים מנחים, אך אינם מחייבים את השופטים.

פסק דין זה נתקל בקיתונות של ביקורת על מערכת המשפט. בפברואר 2002 התקיים דיון בוועדת החוקה על הצעת התיקון לחוק לפסלות שופטים. בדיון נכח מרדכי אלבז, אז עוזרו של ח"כ אריה גמליאל (ש"ס), שהיה אחד ממגישי הצעת החוק. אלבז הציג בדיון כמה מקרים שבהם הועלו חשדות לשיתוף פעולה בין שופטים לקרובי משפחותיהם: "יש מקרה קלסי, שעל פניו נראה היה שיש מקום לפסילה. השופטת גנות ברחובות, בעלה מס' 1 כעורך דין חיצוני של 'כלל', יש לו אינטרס לקבל החלטות. היא נדרשה לפסול את עצמה, היא סירבה. התיק הגיע לנשיא ברק. הנשיא ברק מצא לנכון שקיים חשש למשוא פנים ופסל אותה. אבל, משום שאין חוק, היא ממשיכה לדון בענייני 'כלל'. מטרת הצעת החוק היא למנוע את התופעה הזאת. היא שמה פס גם על הנשיא ברק".

השופט דן ארבל, אז מנהל בתי המשפט, נכח בדיון והגיב: "למיטב ידיעתי - אני מוכן לבדוק את עצמי שוב, ואני גם מזמין אותך להתקשר אלי אחרי הישיבה - יש הוראה בקשר לשופטת גנות, שאסור לה לשבת בשום תיק שבו מעורבת חברת כלל".

אלבז: "היא ממשיכה. ארבעה תיקים, למיטב ידיעתי, מתנהלים ברחובות בעניין 'כלל'. השופט יהודה זפט, הוא יושב בנושא של פינויים, צווי מניעה. אשתו, הבן שלו והבת שלו, כוכבים בקונצרן נכסים".

דן ארבל: "אשתו מופיעה בפניו?"

אלבז: "היא לא מופיעה בפניו, אבל בנק טפחות שולח לה הרבה תיקים, והוא מקבל שיק בסוף החודש מבנק טפחות לחשבון המשותף. עשיתי השוואה של החלטות. הלכתי לסגל, שהוא לא נגוע, הוא נותן עיכובים עד לדיון. הוא קובע דיון מיידית. הלכתי בשבוע שעבר לשופט שנחשב 'קשה' עם הסקטור החרדי, ד"ר צמח, ייאמר לזכותו שהוא מעכב פינוי ללא שום תנאים, קובע דיון ומקדמים את העניין, ולא מפנים את האנשים. אתה הולך ליהודה זפט, אין צ'אנס בעולם שתקבל עיכוב. הוא לא אומר 'לא', הוא אומר 'כן, אבל תפקיד 200,000 שקלים'. הוא מכביד על אזרח שעומד להיזרק. הוא לא רוצה לשמוע אותם לא בתפקיד, הוא חסם את שערי המשפט, ובזה נגמר הסיפור. המשפחה מוצאת עצמה בדרך החוצה. והוא חוזר על עצמו בכל הפסיקות.

"הלכתי לחיפה, יש את ברלינר, אשתו תמר כונסת נכסים של הבנקים, אותו סיפור חוזר על עצמו.

"היכנס לג'ובראן, הוא מסלק את הבנקים. הוא שואל: בשביל 10,000 שקלים אתם דורשים לזרוק משפחה? תסתדרו. 'אני לא אתן צו', הוא אומר. הוא מונע את זה".

החוק תוקן, וברק הקים ועדת שופטים שתקבע כללי אתיקה חדשים, שפורסמו באחרונה. על פי סעיף 15 בכללים החדשים, מנוע שופט מישיבה בדין אם בן משפחה שלו הוא "עורך דין, שותף או שכיר, במשרד עורכי דין המייצג בעל דין". האם סעיף 15 חל גם במקרה שמשרד עורכי הדין הוא הפרקליטות, המייצגת את המדינה כבעלת דין? למשל, מאחר שעו"ד דניאלה בייניש עובדת בפרקליטות המדינה בירושלים, האם אין אמה, השופטת דורית בייניש, חייבת לפסול עצמה על סמך כלל זה, כשמופיעים לפניה עמיתים של בתה מהפרקליטות בירושלים?

"השאלה אינה ראויה לתגובה", מוסרת דוברת בתי המשפט, עו"ד תמר פול כהן.

משפחת אפשטיין-שמואלי

מרדכי אלבז, בן 47, תושב שדרות, אומר כיום, שלוש שנים לאחר שהתיקון לחוק התקבל: "את החקיקה אני יזמתי בזמנו כדי לסייע לנפגעים במצוקה. ישבתי מול המחלקה המשפטית בוועדת החוקה ועיבדנו את כל הפרטים, וברק התנגד. לגבי מה שהיה בדיון, אני עומד מאחורי כל מה שאמרתי. היום השופט זפט לא נוגע בצווי מניעה שקשורים בבנקים. קיימים עדיין מקרים במערכת של שופטים שבקריאה מדוקדקת של החוק היו צריכים להימנע".

גם מבלי לנסות לקבוע אם טענותיו של אלבז מדויקות, העובדה שאנשים מסתובבים עם סיפורים כאלה, ועם תחושות כאלה, מעידה שמשהו פגום בשיטה שבה מגינה מערכת המשפט על כבודה.

לא בכל מקרה מתעלם משרד המשפטים מהוראות התקשי"ר האוסרות העסקת קרובים. לא בכולם נוהגים כפי שנהגו במשפחות מזוז, רובינשטיין, ברק ושאר השמות המוזכרים כאן. להיפך, יש מקרים שבהם משרד המשפטים ראוי לשבח, על שסיכל מזימה של בני זוג לעבוד יחד באותה פרקליטות מחוז.

עילית אפשטיין עבדה במחלקה הפלילית של פרקליטות מחוז חיפה. ישראל שמואלי עבד באותה פרקליטות, אך במחלקה האזרחית. בין הצמד הצעיר התפתח קשר רומנטי, ובספטמבר 1999 השניים נישאו. עם שובם מירח הדבש הוזמן שמואלי לשיחה עם אמרכלית המשרד, ובה הובהר לו שקיימת בעיה להעסיק שני בני זוג באותה יחידה.

שמואלי הופנה אל הוראה 13.328 לתקשי"ר, הקובעת: "נוצרה קרבה משפחתית בין שני עובדים, שלא עקב העברת אחד מהם...יש להעביר את אחד העובדים למשרה אחרת". שמואלי לא התווכח, הבין שחוק צריך לקיים, וב-1 בדצמבר 99' נפרד מהפרקליטות ועבר לשוק הפרטי. עילית אפשטיין-שמואלי ממשיכה לעבוד בפרקליטות עד היום. ראוי לציין, שהמחלקה הפלילית בפרקליטות מחוז חיפה פועלת בנפרד לחלוטין מהמחלקה האזרחית, ובין בני הזוג לא היה כל חיכוך, כפיפות או אפשרות לשיתוף פעולה, בהבדל מבני משפחות מזוז, רובינשטיין ואחרים, הכפופים ו/או תלויים זה בזה.

את הקפדנות בעניין אפשטיין-שמואלי אפשר לכנות "טיהור במקצרת דשא": את הצמחייה הנמוכה זה מחסל ללא רחמים. את האילנות הגבוהים זה רק מלטף מסביב לגזע.

מראית פני הצדק

אז כיצד מתמודדים עם סוגיית העסקת קרובים? ח"כ מיכאל איתן, יו"ר ועדת החוקה: "אין לי מומחיות לקבוע מגבלות מה מותר ומה אסור בכל מקרה. אני מודה שלא התעמקתי בסוגיה ואני מתקשה ברגע זה לקבוע דעה חד משמעית. מצד שני, אין ספק שעל פניו צריכות להיות מגבלות כאשר פרקליטים מופיעים בפני חברים לעבודה של הוריהם. זה לא בהכרח ניגוד עניינים, כמו מראית עין. אדם שצריך להתמודד מול נציגת הפרקליטות ששמה דניאלה בייניש, אם ינצח - אז הוא לא יתלונן, אך אם יפסיד - ילך בהרגשה שאולי זה היה בגלל שמולו הופיעה בייניש, וכך אמון הציבור במערכת נפגע. צריך לקחת בחשבון שבמדינה קטנה קשה להימנע באופן מוחלט מניגודי עניינים, אך אין ספק שצריך לקבוע כללים ברורים יותר".

"ניגוד עניינים זו עבירה וירטואלית", אומר פרופ' חמי בן נון, מרצה למשפטים בענייני פרוצדורה, אתיקה מקצועית וקבלת החלטות במשפט ובעל תארים אקדמיים גם בפילוסופיה ובמתמטיקה. "היא לא ניתנת להוכחה והיא בעלת אופי משמעתי. יש לזכור שאצל עורכי דין, אין צורך שהעבירה תתקיים בפועל ודי בחשש לניגוד עניינים כדי שזאת תהיה עבירת משמעת. מצב כמו דניאלה בייניש המופיעה לפני החברים של אמה - אין אפשרות חד משמעית לקבוע שהם מושפעים, ואין אפשרות לאמת את זה מבחינה סטטיסטית".

אז מה עושים?

"אוכל לחשוב על שתי הצעות חלופיות. אחת, תיאורטית-פילוסופית, מעין חזון המתאים לעתיד הרחוק: שהשופט יפעיל ריסון עצמי במקרים של חשד לניגוד עניינים. השנייה, המעשית, להקים ועדה ציבורית בלתי תלויה, עם אנשי מקצוע שאינם משפטנים, שתתמודד עם הסוגייה".

ד"ר יובל קרניאל, מרצה למשפטים במסלול האקדמי של המכללה למינהל, עשה את עבודת הדוקטורט שלו במשפטים באוניברסיטה העברית על "חובות אמון של נושאי משרה בתאגיד ותוצאות הפרתן בדין הפלילי". "כמדומני שעד היום המערכת המשפטית לא היתה מוכנה להתמודד באופן מלא עם שאלת ניגוד העניינים, כי זה נושא רגיש וכל מערכת חוששת לבחון את עצמה", הוא אומר. "זה נושא שנכון לבדוק לעומק ולגבש כללים יותר ברורים. כל הזמן מנגחים בו את מערכת המשפט. זה פוגע בה ומחליש את כוחה.

"מצב שבו בני משפחה של שופטים מצויים בפרקליטות אינו רק פוטנציאל לניגוד עניינים, אלא פוגע באמון הציבור במערכת המשפט. הנושא הזה מחריף והולך ככל שהדורות מתרבים. עד כה, המערכת המשפטית ניסתה להתמודד עם הבעייתיות בכוחות עצמה ואין זה נכון. עליה לשבת עם אנשי מינהל ומדעי המדינה, וצריך לחשוב על כללים ברורים וסדורים כדי להרחיק את החששות הקיימים".

ד"ר יעקב קורי, מרצה ל"אתיקה בעסקים", אומר שאינו מעורה במערכת המשפט, אלא בתחום העסקי. "המצב שבו 'בנים של' עובדים אצל 'חברים של' אינו בא בחשבון. זה מובן מאליו ובאושיות כללי הניהול התקין והאתיקה. אתיקה בעסקים פירושה להתייחס לכולם בצורה הוגנת. אז כיצד זה אפשרי כשאחד הצדדים הוא הבן של חברך לעבודה? עלי להודות שמצד שני מתעוררות בעיות אחרות, הנוגעות לחופש העיסוק של בני משפטנים".

הבן שלי, הבת שלך

"הרשות הציבורית היא נאמן של הציבור. משלה אין לה ולא כלום. כל שיש לה, למען הציבור יש לה" אהרן ברק, בג"ץ 6163/92

רשת הקשרים המקצועיים בין שופטי בית המשפט העליון

יש ביקוש אדיר של בוגרי בתי הספר למשפטים לתפקידי התמחות בבית המשפט העליון ובפרקליטות המדינה. איך קורה שכה רבים מילדיהם וקרוביהם של שופטים ובכירים אחרים במערכת המשפט זוכים בהתמחות הנכספת? הטיעון הרשמי הוא, שכל אחד ואחת מהם התקבל בזכות, ולא בחסד. נניח שאותם השופטים נדרשו להכריע בתביעה נגד בכירים בחברת בנייה ממשלתית, שרבות מדירותיה נמסרו לקרוביהם. הייתכן שהיו מזכים את הנאשמים, בטיעון שכל מקבלי הדירות היו זכאים לדיור ממשלתי?

לאהרן ברק, מתברר, יש משפחה מוכשרת במיוחד. אשתו התמחתה אצל נשיא בית המשפט העליון, יואל זוסמן, כשבעלה היה היועץ המשפטי לממשלה. שניים מילדיהם התמחו אצל שופטים בבית המשפט העליון, בן אחד אצל פרקליטת המדינה דורית בייניש והבת הרביעית אצל השופטת המחוזית אילה פרוקצ'יה (ששתיהן קודמו מאז לבית המשפט העליון). אגב, מועמדותה של בייניש לעליון נדחתה בשנת 93', בהתנגדות הנשיא מאיר שמגר. היא התמנתה לתפקיד רק ב-95', אחרי שברק החליף את שמגר.

על העסקת קרובים בכלל נמסר בתגובת משרד המשפטים: "שרת המשפטים וראשי המערכות השונות (הן במשרד המשפטים והן בהנהלת בתי המשפט) מודעים מזה זמן לבעייתיות שנוצרה בנוגע להעסקת קרובי משפחה, מבחינת מראית העין, באופן שמשפיע על תדמית המערכות ואמון הציבור בהן. בשל כך ננקטו וננקטות פעולות למנוע הישנות של ניגודי עניינים ולו למראית עין. כך, למשל, ביוזמת מנכ"ל משרד המשפטים ובגיבוי שרת המשפטים שונה לבלי הכר תהליך קליטת המתמחים במשרד המשפטים, אותו הליך המהווה את שער הכניסה למערכות המשפטיות הממלכתיות. בהתאם ליוזמה, איתור המתמחים למשרד מתבצע בתהליך סינון ומיון באמצעות מכרז פומבי, וכולל מבחנים מקצועיים ומרכזי הערכה. בדרך זו ניתנת כיום הזדמנות שווה לכל מועמד להציג את מועמדותו.

"בנוסף ריענן מנכ"ל משרד המשפטים הנחיה קודמת, באופן שכיום חל איסור מוחלט על קליטת עובדים מכל סוג שהוא, שהינם קרובי משפחה, בכל סוג של קרבה משפחתית, של עובדים קיימים במערכת, אלא אם ניתן לכך אישור פרטני ובנסיבות מיוחדות, מאת המשנה למנכ"ל משרד המשפטים".

האם אין למשרד כל כוונה לנקוט צעדים כלשהם ביחס לבעלי התפקידים המכהנים כיום בניגודי עניינים?

"אין לנו מה להוסיף מעבר למה שנאמר".

ומה בדבר בתי המשפט? "ככלל, עניין קרבת המשפחה הוסדר כך שכל העסקה של קרובי משפחה טעונה אישור", מוסרת בתגובה הנהלת בתי משפט. "אין העסקות של עוזרים משפטיים שהם קרובי משפחה של שופטים. הגדרת קרבת משפחה הורחבה אף מעבר למה שנקבע בתקשי"ר, כמו גם הגדרת יחסי כפיפות. הצעה פורמלית בעניין זה נערכת עכשיו. במובן זה, המשטר בבתי המשפט הוא עכשיו הרבה יותר נוקשה מאשר בגופי ממשל אחרים, כפי שמצפים.

"בנוגע לדיונים והופעות של עורכי דין - חלים כללי הפסלות הרגילים, ככל שהם נוגעים לעניין. זהו נושא המוסדר בחוק, ועל השופטים לפעול על פי החוק ועל פי ההלכות בעניין זה.

"בכל הנוגע לבחירת שופטים - הסמכות היא של ועדת הבחירה. הוועדה צריכה להיות מודעת למכלול הנתונים ולפעול בהתאם לכך".

האם לדעת הנהלת בתי המשפט שופטים צריכים לפסול את עצמם במקרים של ניגוד עניינים?

"פסילה היא החלטה שיפוטית של השופט וניתן לערער עליה לנשיא בית המשפט העליון".

האם הנהלת בתי המשפט מרכזת מידע על קשרים חברתיים וכלכליים בין שופטים לגופים פרטיים?

"לא".

מלשכת עורכי הדין נמסרה תגובה כללית בלבד: "הלשכה מתנגדת כמובן לכל מצב של ניגוד עניינים, וכשלעצמו מצב כזה הוא גם עבירה על כללי האתיקה של הלשכה. עם זאת, לא כל מצב של קרבה משפחתית משמעותו ניגוד עניינים, ואין הצדקה למנוע מקרובי משפחה לעסוק באותו מקצוע ואפילו במערכות קרובות. חזקה על קרובי משפחה המשרתים באותה מערכת, שהבכיר בהם אינו עוסק בעניינים הנוגעים לזוטר שבהם אלא מעבירם לטיפול אחרים במערכת. במקרים שהדבר אינו ניתן לביצוע מן הראוי שאחד מן המעורבים יפרוש".

הקוראים מוזמנים להסיק בעצמם אם דברים אלה חלים גם על שופטים שקרובי משפחתם מועסקים בפרקליטות.

http://www.haaretz.co.il/misc/1.1050393

תגוביות:

1.עו"ד נפתלי גור אריה: וואוו! נפוטיזם בבתי המשפט! הכתבה מפחידה. צריך לעשות משהו!

***********

נשיאת בית המשפט העליון הציבה את שיפור תרבות הדיון בבתי המשפט כיעד המרכזי לשנה הקרובה. לדבריה, עורכי דין ויחצ"נים מנסים להשפיע על דעת הקהל כדי להשפיע על השופטים. ואילו יו"ר ועדת חוקה מלין בעיקר על הלבוש: "חליפה ועניבה לא פחות מכובדים מהגלימה".

על הכוונת של ביניש: תרבות הדיון בבתי המשפט. בנאומה בכנס לשכת עורכי הדין בירושלים הצהירה הערב (יום א') נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, על כוונתה להקדיש את השנה הקרובה לשיפור תרבות הדיון. "תמיד ניסינו להשפיע על הרחוב ולצערי עתה הרחוב, ועמו אווירת האלימות והזילות, מזדחלים לבין כתלינו ומאיימים על היכולת לקיים סגנון עבודה ראוי", אמרה.

באירוע השתתפו גם שר המשפטים, יעקב נאמן, היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, היועמ"ש לשעבר מני מזוז, יו"ר הוועדה לחקר המשט לעזה, השופט בדימוס יעקב טירקל, ויו"ר בית הדין לערעורים בצה"ל, האלוף שי יניב. במהלך נאומה של דורית ביניש נימנם טירקל בשורה הקדמית, בעוד שמזוז וויינשטיין בחרו לשבת בשורות האחוריות של האולם.

לדברי ביניש, מספרו הגדל של ציבור עורכי הדין בישראל, בשילוב העובדה כי למעלה ממחצית השופטים הם חדשים יחסית, תורם לזילות תרבות הדיון בהיכלי הצדק. "בית המשפט הוא זירה קשה מעצם טיבה. במובנים מסוימים זוהי זירת קרב רווית עומס, לחץ והרבה דמויות עם פוטנציאל של פתולוגיה חברתית".

בעניין תרבות הדיון, הוקמה לדבריה ועדה בראשות השופטת בדימוס שטרסברג-כהן ובשיתוף שופטים, נציגי עורכי הדין ואנשי אקדמיה, שתגבש קוד התנהגות שיחול על עורכי דין וגם על שופטים. "את תרבות הדיון אי אפשר לתקן במחי יד", אמרה בנאומה. "הדור שחותם של שרידי המסורת המנדטורית איפיין אותו כאשר ככלל, עורכי הדין נהגו כבוד בבתי המשפט כחלק מכיבוד הדדי, הולך ונעלם מאולמות המשפט".

...עורכי הדין דורשים: לבטל את הגלימות

ביניש התייחסה בדבריה גם לעומס המוטל על המערכת והתעקשה: "מבלי להיות נביאי זעם עלינו להיות מודעים לכך שללא הקמת בית משפט לערעורים, בית המשפט העליון לא יוכל להמשיך במשך שנים למלא את תפקידיו החשובים". לאחר נאומי הפתיחה, עלה יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, דוד רותם, ואמר בהומור כי "כל ההבטחות ששמעתם, שיקלו על המערכת, לא יתקיימו".

בשיחה עם ynet, התייחס רותם לחובת לבישת הגלימות הנהוגה בבתי המשפט, וקרא לבטלן לאלתר. "אני לא חושב שחליפה ועניבה יפים פחות מכובדים מגלימה. לא מדי המשפט הם אלו שקובעים מה קורה בתוך מערכת המשפט. לא צריך גלימות בבית המשפט", אמר. רותם התייחס אף למושבה של הלשכה בתל אביב וקבל על כך שהיא לא ממוקמת בירושלים.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3956714,00.html

תגוביות:

1.גוואעלד! הרחוב מגיע למגדל השן הרקוב. הרחוב...איזה ביטוי מגעיל צבוע ומסריח. ומי את חושבת את עצמך הא? ה"רחוב" הזה - הם הציבור ש- 70 אחוז ממנו חושבים שאת ובעלך ושאר השרצים במגדל השן - שקרנים ומושחתים. גועל נפש.

2.הנשיאה המתנשאת.

3.בית המשפט העליון מחלחל לרחוב, ואלה פניו.

4.לעליון הזדחלו מאפיונרים שהולבשו גלימות שחורות.

5.והרחוב הזה מגן עליך בשירות צבאי.

6.כבוד השופטת, את משרתת הרחוב במידה ולא הבנת בעבר, כבודך הוא כבוד הרחוב, ומישרתך, כמו מישרת כל משרת ציבור של הרחוב בכל זרוע שלטונית, הינה לשרת את הרחוב. מגדל השן נופל...

7.באמת יש לה החלטות אלימות בזמן האחרון...

8.עם 99 אחוז הרשעות - איזה אמון יהיה לציבור בבית המשפט?

9.נקו את האורוות, נמאסתם כולכם!

10.נאד נפוח, פודל של ברק, שלא שווה יותר מ-3 שנות נעל.

11.אליטיסטים הביתה!

12.מאז שנעלם דור המייסדים במשפט - ישראל באנרכיה בכל הנוגע למערכת המשפט.

13.לסמוך על בית המשפט, זה להתאבד.

14.מערכת המשפט הרקובה הפכה בראשותו של הברק הידוע לסניף שמאלי של מרץ. מערכת המשפט בפסיקותיה המוטות שמאלה היא שמערערת את יסודות הדמוקרטיה יותר מכל. התעמרות בעורך הדין אורי קורב על שחשף את ערוותם, 3 שנות מאסר לזורק נעל (יותר מאשר לרוצח ממוצע), הכפלת עונשו של השוטר שחר מזרחי שהרג עבריין, והנקמה בטל מור שהרג את החשין (שרכב בלילה אפל), לעומת הסלחנות לגלקסבלד שהרג משפחה באור יום, היא המסמר האחרון בארון המתים של המושחתים עם אודי 6 מגבעת רם. אין ספק, משהו בצה"ל ובמדינה השתבש בדרך, וצריך לחזור לסדר בראשית. מערכת המשפט היא הבעיה ולא הפתרון. עונשים קלים, שופטים מנותקים, מינויי מקורבים, חלוקת טובות הנאה וסחבת איומה. הדג הסריח מהראש, צריך להרוס את הבג"ץ ולבנותו מחדש, אין פתרון אחר. אני אשכנזי! חילוני! מהנדס!!! נכד למייסדי דגניה, חושב ואומר את זה, ולא ימני אדום צוואר כמו שמנסים להדביק לכל מי שחושב כך.

15.להוציא את בג"ץ מחוץ לחוק.

16.לא הספיקה לך הנעל הראשונה??? שיתקי כבר! תרדי ממגדל השן שלך טיפשה, רדי לעם. תפסיקו לחיות במושבות סגורות ולסגור כל מיני עיסקאות בחדרי חדרים, כי אתם בדרככם המשפטית הנוכחית פשוט מביאים את עם ישראל לאבדון.

**

צילום מסך:

עדנה אדטו, כתבתנו לענייני משפט

"על בית המשפט העליון השתלטה קבוצת מיעוט שולית שאינה מייצגת בערכיה את הרוב ולא רק בשאלת ארץ ישראל אלא גם בנושאים שקשורים למעמד אישי ובנושאים כלכליים וביטחוניים"

דברים קשים אלה אומר יו"ר ועדת הכנסת ח"כ יריב לוין (ליכוד) בראיון שיופיע בגיליון הקרוב של "הלשכה" ביטאון לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים.

בראיון שערכו עימו עורכי הדין אשר אקסלרד עודד הכהן חיים שיבי אלי אביר וליאון אמיראס לא מסתיר ח"כ לוין את דעתו על שופטי בית המשפט העליון המייצגים לדעתו "חתך ערכים שהוא במקרה הטוב של קבוצת מיעוט קטנה בחברה הישראלית.

תוך שימוש בכוח שהפקדנו בידה מכתיבה קבוצת השופטים אג'נדה קיצונית ועושה זאת תוך טשטוש מוחלט של קו הפרדת הרשויות.

התהליך החל עם כבוד השופט ברק, לצערנו נמשך עם כבוד הנשיאה בייניש, ולצערי בא לידי ביטוי בפסיקות של שופטים דוגמת השופטת פרוקצ'יה ואחרים".

"אני יודע שאני אומר דברים קשים - אך מתוך חרדה למערכת המשפט" מדגיש ח"כ לוין.

"השופט חשין אמר בעבר שהוא יגדע יד שתורם על ביתו - אך ביתו הוא ביתנו. מערכת המשפט אינה נחלה פרטית של איש.

אינני חושב שברק ובייניש חפצים בטובת ישראל פחות משאני חפץ בה, אך הם נטלו לעצמם סמכויות שאין להם".

ח"כ לוין מוסיף עוד כי "בבית המשפט העליון עלתה והתפתחה אסכולה שהיא בעיני בחלק מן המקרים, על גבול הפוסט-ציונות, ובחלק אחר עברה את הגבול הזה.

"הוא מדגיש בלהט כי "לאורך כל השנים הצדיקו את דרכו של בג"ץ הנותן משקל יתר לזכויות האזרח והמיעוט כביכול.

הסבירו לנו כל השנים שפסיקותיהם המלומדות שעולות בחיי אזרחינו ובזכויותינו כאן, הן מגן שיעמוד לנו בפני ביקורת בעולם, וכולם שם ישמעו את הנעשה ויאמרו אמן, והנה הגיע דו"ח גולדסטון והמגן איננו מגן.

חיפשתי בדו"ח את הציטוטים של כבוד השופט ברק.

לא מצאתי.

אז הגיע הזמן שנפסיק להלקות את עצמנו ודי לתסמונת של הקורבן המאשים את עצמו".

לדבריו של ח"כ לוין "אם יש חוסר מוסריות בהתנהגות הישראלית הוא נעוץ אולי בכך שאיפשרנו לילדים בשדרות לחיות תחת מטר טילים במשך שנים. די לנו לנסות לרצות את המוסר העולמי הצבוע."

נוסף על אלה יוצא ח"כ לוין גם נגד הליך בחירת השופטים בישראל שהוא לדעתו בעייתי ונטול שקיפות: "מדובר במערכת שמגדלת אנשים במעגל סגור - בצלמה ובדמותה".

ח"כ לוין מציע "מודל של שימוע פומבי לא מחייב בוועדת חוקה, ולאחריו תינתן המלצה לא מחייבת לוועדה הבוחרת".

דוברת הנהלת בתי המשפט עו"ד איילת פילו מסרה: "אין תגובה."

http://digital-edition.israelhayom.co.il/Olive/ODE/Israel/LandingPage/LandingPage.aspx?href=SVRELzIwMTAvMDkvMjE.&pageno=OQ..&entity=QXIwMDkwMQ..&view=ZW50aXR5

*******

אשכול בג"צ 1

בית המשפט העליון קורס.

ספק אם יש בית משפט גבוה, במדינה דמוקרטית כלשהי, שסובל מעומס כה אדיר. מדובר למעשה בשני בתי משפט: בית משפט לערעורים, ובית דין גבוה לצדק, כערכאה ראשונה ואחרונה.

מאז הוקמה המדינה ועד היום היה שינוי מזערי במספר השופטים. העומס, לעומת זאת, עלה באופן דרמטי.

מדוע עלה העומס?

ראשית, פתיחת זכות העמידה בבג"ץ, שגרמה לעתירות צודקות, אבל גם טרחניות. בית המשפט הפך לא רק להיכל הצדק, אלא גם ללשכת סעד.

שנית, במסגרת החלטות משפטיות דוגמת "הלכת פרופים", שבה נקבע שלא הטקסט בחוזה קובע, אלא הפרשנות של השופט, כל טקסט הפך לבסיס לפרשנויות ספקולטיביות.

העומס על בתי המשפט הלך וגדל.

שלישית, המהפכה החוקתית, שבה "הכל שפיט" ו"כל הארץ משפט".

בית המשפט העליון החליט על דעת עצמו, עוד לפני חוקי היסוד, שהוא ממשלת-על. הערכים חשובים יותר מהחוקים. מה שעשתה הלכת פרופים למשפט האזרחי, עשתה המהפכה החוקתית למשפט הציבורי. הכל הפך לפרוץ.

נכון שחוק מפורש קבע ששר יתפטר מהממשלה רק לאחר הרשעה, אבל בא בג"ץ, וקבע בעניינם של דרעי ופנחסי, שהחוק לא חשוב. דעת השופטים חשובה יותר.

החוק קובע שמפלגה או מועמד לכנסת ששוללים את אופיה של מדינת ישראל כ"יהודית ודמוקרטית" - ראויים לפסילה. אבל לעזאזל החוק הכתוב. יש חוק של הכנסת ויש נורמה של "הציבור הנאור". ומבין שניהם, בחרו השופטים בעצמם.

עכשיו מתלוננת נשיאת העליון, ביניש, על העומס. היא רוצה בית משפט לערעורים, כדי שהעליון יוכל לעסוק בעניינים עקרוניים. הצדק איתה. ככה אי אפשר להמשיך. יש צורך בערכאת ערעור, בנוסף לצעדים נוספים שיקטינו את העומס, ויש צורך בבית משפט גבוה שיעסוק בעניינים עקרוניים. לבית משפט כזה, בכל מדינה מתוקנת, קוראים בית משפט חוקתי.

הגיע הזמן שגם ישראל תהפוך למדינה מתוקנת

הוועדה למינוי שופטים בוחרת מועמדים לפי איכותם המקצועית. כך זה לפחות אמור להיות. כמשפטנים, שופטי ישראל בכלל, והעליון בפרט, הם אכן ברמה גבוהה. אלא שאין שום קשר בין מקצוענות שיפוטית ומשפטית ובין שיקול דעת בסוגיות עקרוניות. בדיוק לשם כך יש צורך בערכאה נוספת. ביניש, נחזור ונאמר, צודקת.

אלא שאת בית המשפט העליון הנוכחי, שהוא בית משפט מקצועי לעילא, צריך להפוך לבית משפט לערעורים. זו התמחותו. זה תפקידו. לכך ורק לכך הוכשרו שופטיו.

אין להם שום יתרון כאשר מדובר בסוגיה פוליטית שנויה במחלוקת.

אין בבית המשפט המקצועי לעילא, הקיים היום, קשת הדעות הנדרשת לצורך קבלת הכרעה ראויה. כאשר לבית המשפט מגיעים רק, או כמעט רק, מועמדים עם אג'נדה מסוימת - זה לא בית משפט חוקתי. זה מוסד מפלגתי.

אין שום בעיה אם מועצת הרופאים העליונה תהיה מורכבת רק מתומכי ש"ס או מרצ. המקצועיות שלהם קובעת ולא הדעות שלהם. אבל כאשר הרופאים הללו ירצו להכריע בנושאים ציבוריים רגישים ופוליטיים - המקצוענות שלהם לא תעזור, ויש צורך בפורום אחר. קוראים לזה בית משפט לחוקה, ואנשיו מתמנים בהתאם למפתח שיש בו גם ביטוי לזרמים פוליטיים בציבור.

כך שאם המחוקקים שלנו אינם אחוזי פחד מהאליטה המשפטית והשיפוטית, המשבר הנוכחי הוא הזדמנות לביצוע התיקון הנדרש:

הפרדה בין שני חלקי בית המשפט העליון דהיום. ההרכב הנוכחי ראוי לכהן כבית המשפט הגבוה לערעורים. בג"ץ צריך להפוך לבית המשפט החוקתי, שיעסוק בסוגיות עקרוניות וערכיות, הקשורות להפרדת רשויות, לחוקי יסוד, לשאלות דת ומדינה, ורוב הסוגיות המעסיקות היום את בג"ץ.

לפני למעלה מעשור, כאשר הועלתה הצעה להקים בית משפט לחוקה, הפך אהרן ברק ללוביסט של עצמו, ואמר שאת הג'וק הזה צריך להרוג בעודו קטן. הוא הצליח. זה היה ניצחון פירוס. מאז, אמון הציבור רק הולך ויורד. כך שהגיע הזמן להקים לתחייה את הג'וק הזה.

זה מה שמקובל במדינות המתוקנות. הגיע הזמן שגם ישראל תהפוך למדינה מתוקנת.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/159/030.html?hp=1&loc=36&tmp=2243

תגוביות:

1.המאפיה של מר"ץ נשענת על הסניף שלה בבג"ץ ובפרקליטות.

2.לשופטים אין כל זכות לתת פסיקות בהתאם לערכיהם הפרטיים, אלא רק בהתאם לחוק הכתוב. מיותר לציין שאין להם שום זכות לבטל חוקים, כי הערכים היחידים הקובעים במדינה דמוקרטית, הם ערכי הרוב כפי שנבחר ומיוצג בפרלמנט. אגב בגלל הסיבות שמניתי כאן, אין באנגליה חוקה, וזאת הדמוקרטיה הוותיקה בעולם כיום. ולגבי בית המשפט הנוכחי- יש לפזר את בית המשפט העליון. זוהי דיקטטורה - זה לא בית משפט!

3.בגין ז''ל סלל את דרכו של אהרון ברק שזרע הרס וחורבן.

**********

אשכול בג"צ 1

מדינה בהתהוות ובמלחמה, שרבע מהאוכלוסיה המתגוררת בקירבה אוכלוסייה עויינת השואפת ופועלת לחיסולה, לא מקבעת את עצמה בשום מסגרת נוקשה כחוקה, ולא מבטיחה זכויות בצורה שתחייב אותה במקרה של מלחמה טוטאלית שאת תוצאותיה מי ישורן.

יש לשמור על מסגרת משפטית גמישה המתעדכנת עם המציאות כל הזמן. גם לבריטניה אין חוקה.

לעומת זאת חובה לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית, ולפצל את מישרת היועץ המשפטי לממשלה שאינו אלא מסווה ליד הבוחשת של בג"צ בקרביה של הממשלה, תוך הפרה בוטה של החוק המחייב הפרדת רשויות מוחלטת במשטר דמוקרטי.

יש לבטל מיד את החוקים שהפכו במירמה לחוקה על ידי אהרון ברק. חוק כבוד האדם (הערבי!) וחוק חופש העיסוק (לטרוריסט?).

חוקים אלה עברו בכנסת בהרמת יד של 32 חברי כנסת. זו לא חוקה, זה לא חוקי ולא נורמטיבי.

בג"צ אינו מחוקק ,אינו ממשלת על, ואין לקומץ הפולנים שם רשות לבטל חוקים של כנסת ישראל, המבטאת את רצון העם, ובה יושבים נבחרי העם, ולא החברים שהביאו חברים.

אמר פרופ' פוזנר על אהרון ברק, שהוא אולי האדם שעבר על החוק הכי הרבה.

אנו דורשים לקבל את בית המשפט בחזרה.

אנו דורשים הפרדת רשויות מוחלטת.

אנו דורשים פיצול מישרת היועץ המשפטי לממשלה, ועיקור התפקיד מכוחו שנופח על ידי אהרון ברק.

הייעוץ יהיה ייעוץ ולא אילוץ.

אנו דורשים בחירת שופטים מכל שדרות העם, שייצגו את כל דעות הציבור, כמו גם שינוי בשיטת הבחירה של השופטים בישראל.

אנו דורשים שגם בישראל ייבחרו השופטים על ידי הממשלות ולא על ידי השופטים עצמם.

בדמוקרטיות באירופה וגם בארה"ב, נבחרים השופטים על ידי הממשלות כמובן.

כך נשמר העיקרון של הפרדת הרשויות, ושל ייצוג הולם למיגוון הדעות המתקיים בציבור.

אנו דורשים שבבית המשפט העליון של מדינת היהודים יישבו שופטים ציוניים, אוהבי ישראל והעם, שידאגו ליישם את חוקי המשפט העברי, במקום את חוקי הטורקים המוסלמים והאנגלים הנוצרים, אותם אימצו הפולנים בבג"צ, תוך רמיסת מורשת ישראל בבוז מתנכר.

אנו רוצים נצחון על אויבינו מבית ומחוץ.

נתחיל במהפיכה בבית המשפט, שאחרי ביצועה נוכל להתחיל להילחם כמו שצריך בשואפים להחריבנו.

ישראל איננה זקוקה לחוקה!

שופטי בג"צ חבורת פולנים:

הכיתה האינטראקטיבית

http://go.ynet.co.il/InteractiveClass/Projects.aspx?Project=3275&cat=1058

* ביניש: " אהרון וחווה ורבה, הוריה של ביניש, עלו ארצה מפולין בשנת 1933....האמינו בכל לבם בשילוב של מרקסיזם וציונות...

העליונים: בתוככי בית המשפט העליון
מאת: נעמי לויצקי

http://www.text.org.il/index.php?book=0604126

**********

אשכול בג"צ 2

מדינה בהתהוות ובמלחמה, שרבע מהאוכלוסיה המתגוררת בקירבה אוכלוסייה עויינת השואפת ופועלת לחיסולה, לא מקבעת את עצמה בשום מסגרת נוקשה כחוקה, ולא מבטיחה זכויות בצורה שתחייב אותה במקרה של מלחמה טוטאלית שאת תוצאותיה מי ישורן.

יש לשמור על מסגרת משפטית גמישה המתעדכנת עם המציאות כל הזמן. גם לבריטניה אין חוקה.

לעומת זאת חובה לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית, ולפצל את מישרת היועץ המשפטי לממשלה שאינו אלא מסווה ליד הבוחשת של בג"צ בקרביה של הממשלה, תוך הפרה בוטה של החוק המחייב הפרדת רשויות מוחלטת במשטר דמוקרטי.

יש לבטל מיד את החוקים שהפכו במירמה לחוקה על ידי אהרון ברק. חוק כבוד האדם (הערבי!) וחוק חופש העיסוק (לטרוריסט?).

חוקים אלה עברו בכנסת בהרמת יד של 32 חברי כנסת. זו לא חוקה, זה לא חוקי ולא נורמטיבי.

בג"צ אינו מחוקק ,אינו ממשלת על, ואין לקומץ הפולנים שם רשות לבטל חוקים של כנסת ישראל, המבטאת את רצון העם, ובה יושבים נבחרי העם, ולא החברים שהביאו חברים.

אמר פרופ' פוזנר על אהרון ברק, שהוא אולי האדם שעבר על החוק הכי הרבה.

אנו דורשים לקבל את בית המשפט בחזרה.

אנו דורשים הפרדת רשויות מוחלטת.

אנו דורשים פיצול מישרת היועץ המשפטי לממשלה, ועיקור התפקיד מכוחו שנופח על ידי אהרון ברק.

הייעוץ יהיה ייעוץ ולא אילוץ.

אנו דורשים בחירת שופטים מכל שדרות העם, שייצגו את כל דעות הציבור, כמו גם שינוי בשיטת הבחירה של השופטים בישראל.

אנו דורשים שגם בישראל ייבחרו השופטים על ידי הממשלות ולא על ידי השופטים עצמם.

בדמוקרטיות באירופה וגם בארה"ב, נבחרים השופטים על ידי הממשלות כמובן.

כך נשמר העיקרון של הפרדת הרשויות, ושל ייצוג הולם למיגוון הדעות המתקיים בציבור.

אנו דורשים שבבית המשפט העליון של מדינת היהודים יישבו שופטים ציוניים, אוהבי ישראל והעם, שידאגו ליישם את חוקי המשפט העברי, במקום את חוקי הטורקים המוסלמים והאנגלים הנוצרים, אותם אימצו הפולנים בבג"צ, תוך רמיסת מורשת ישראל בבוז מתנכר.

אנו רוצים נצחון על אויבינו מבית ומחוץ.

נתחיל במהפיכה בבית המשפט, שאחרי ביצועה נוכל להתחיל להילחם כמו שצריך בשואפים להחריבנו.

ישראל איננה זקוקה לחוקה!

שופטי בג"צ חבורת פולנים:

הכיתה האינטראקטיבית

http://go.ynet.co.il/InteractiveClass/Projects.aspx?Project=3275&cat=1058

* ביניש: " אהרון וחווה ורבה, הוריה של ביניש, עלו ארצה מפולין בשנת 1933....האמינו בכל לבם בשילוב של מרקסיזם וציונות...

העליונים: בתוככי בית המשפט העליון
מאת: נעמי לויצקי

http://www.text.org.il/index.php?book=0604126

*********

אשכול בג"צ 1

יו"ר ועדת הכספים, שדנה במימון רבנים לא אורתודוקסים בידי המדינה, טען כי הם "ליצנים" ו"לא קיימים". השר מרגי: שופטי בג"ץ מונעים מאינטרסים אישיים.

יו"ר ועדת הכספים בכנסת, ח"כ משה גפני, סילק הבוקר (שלישי) את מנכ"ל התנועה הרפורמית בישראל, הרב גלעד קריב, מדיון בוועדה בעניין ההחלטה על מימון רבנים לא-אורתודוקסים על ידי המדינה.

לדברי גפני, קריב דיבר ללא אישור והשמיע לעברו קריאות גנאי. בכך הגיע לשיאו הדיון הסוער שנועד לדון במימון ההחלטה, המגובה בידי בג"ץ והיועץ המשפטי לממשלה, שקובעת כי המדינה תתחיל לממן רבנים רפורמים וקונסרבטיבים.

הדיון, כצפוי, היה רצוף בחילופי דברים קשים בין הנציגים החרדים – בראשם גפני מיהדות התורה והשר לשירותי דת יעקב מרגי (ש"ס) – ובין נציגי התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית. גפני פתח את הדיון באמירה כי רבנים שכאלה "לא קיימים" בעיניו וכי מדובר ב"ליצנים".
גפני תבע לברר כיצד מתכוון משרד האוצר לתקצב את ההחלטה ואם ייפגע תקציב משרד הדתות עקב כך. הוא הביע תרעומת גם על "עצם ההחלטה לתקצב מתקציב המדינה מי שאינם מוגדרים רבנים על פי החוק".

"מי הסמיך את היועץ המשפטי לממשלה להחליט על תקצוב עניינים שטרם הוחלט בעניינם", שאל גפני. "היועץ החליט בניגוד לעמדת הכנסת המכירה ברבנות הראשית כגוף היחיד... ואם הסמיך עצמו לעסוק בנושאי רבנות, שיעשה את זה גם בתחומי הבריאות והתחבורה. למה שמשרד הבריאות יהיה היחיד שעוסק בנושאי בריאות. שיהיה פלורליזם וגם גופים אחרים יעסקו בכך".

מרגי האשים את שופטי בג"ץ שדנו בעתירת התנועה הרפורמית להכיר ברבניה, באינטרסים אישיים שהיו אמורים לפסול אותם מלדון בתיק. לדבריו, "היה על השופטים שדנו בעתירה לפסול עצמם עקב חוסר תום לב וניגודי עניינים. אחד מהם קיבל אות כבוד מהרפורמים, שופט שני הודיע לפרוטוקול שייצג בעבר את הרפורמים בתשלום ושופט אחר הודיע שהוא חבר של אחד העותרים ואף למד עמו בעבר. בנוסף, פרקליט שמטפל בעתירה נוכחית של הרפורמים הינו אחד שנישא בנישואים רפורמים".

בהתייחסות לנושא בראיון לכלי תקשורת חרדי לפני כמה ימים, השמיע מרגי טענות דומות ונקב בשמו של השופט אליקים רובינשטיין, אך לא פירט באיזה "אות כבוד" מדובר.

על התהליך שהוביל להחלטה לתקצב את הזרמים הרפורמיים והקונסרבטיביים אמר מרגי כי "היתה ועדה שהגיעה להסכמה של כל הצדדים, כך שיהיה ניתוק מוחלט בין משרד הדתות לנושא וכי קהילות יטופלו במסגרת רכזי קהילות על ידי תמיכות ממשרד התרבות ולא באמצעות משרד הדתות. העותרים נגד המדינה נהגו שלא ביושר והתברר שכל המחלוקת היא על הגדרת מיהו רב ולא על עצם התקצוב. העתירה היתה קנטרנית כדי לתקוע את המינויים של רבני היישובים ומתקיימת מאז 2005".

עו"ד יזהר הס, מנכ"ל התנועה הקונסרבטיבית, אמר בתגובה כי "השר מרגי הטיח רפש בשופטי בית המשפט העליון ותחת חסינותו הפרלמנטרית אמר שסיפרו לו, משל גונבה שמועה לאוזניו, ששלושה משופטי העליון ישבו לדין שלא בטוהר כפיים. השר מרגי וח"כ גפני, שכבר שנים ארוכות אמונים על הקצאת אלפי משרות לרבנים אורתודוקסים, נוהגים כקוזאק נגזל ובדרך לא נרתעים מלפגוע בבית המשפט. מדובר בשיא של עזות מצח".

המשנה לפרקליט המדינה, עורך הדין יהודה שפר, אמר בתגובה כי "אני מופתע מהטענות נגד מערכת המשפט. משפטית ההחלטה בעקבות העתירה מ-2005 נכונה. אכן התעכבו מינויי רבנים ביישובים כל עוד ביררו את סוגיית אי השוויון בתקצוב רבנים מזרמים שונים. הפתרון שהוצע הוסכם על כולם; תקצוב באמצעות תמיכות של משרד התרבות ולא בהעסקה ישירה. הדבר ימנע בלבול משפטי לגבי הסמכת רבנים במדינת ישראל. הכול נעשה בתיאום עם המחלקה המשפטית של המשרד לשירותי דת. התקציב ייקבע בהתאם להערכות אנשי משרד התרבות. הפרקליטות אינה צד בעניין והסיבה להחלטת היועץ היא בין השאר על מנת לפתוח את הברז בנושא המינויים".

ח"כ אורית זוארץ (קדימה) אמרה בעקבות הדיון כי "לא יעלה על הדעת כי השר מרגי יכפיש שופטים במדינת ישראל ללא כל ביסוס ויטיל בהם דופי משיקולים זרים". לדבריה, "צריך לפרק את הרבנות הראשית. היא מזיקה לאזרחי ישראל. אתם לא בוחנים את עצמכם. גם הכיפות הסרוגות לא מקובלות עליכם וגם רבני צהר. אני מברכת על המהלך הזה. הגיע הזמן לקרב את היהדות לעם".

http://www.haaretz.co.il/news/politi/1.1729628

תגוביות:

1.כל הכבוד לרב גפני שזרק את הרפורמי. כך עשה גם הרב הראשי, הרב הרצוג. פרופ' ניר גלעדי.

יו"ר מועצת יש"ע, דני דיין, התבטא היום (חמישי) נהג שיטת בחירת שופטי בית המשפט העליון וטען כי הוא "מוטה פוליטית לשמאל". באירוע "מדברים גורדון" שהתקיים היום במכללת גורדון בחיפה הגיב דיין לקושי של המתנחלים בעימותים המשפטיים מול "שלום עכשיו" וגופי שמאל אחרים. "בית המשפט בישראל מוטה פוליטית לשמאל. יש משהו מעוות ומושחת בדרך בחירת שופטי העליון. חבל שחברי הכנסת יריב לוין וזאב אלקין לא סיימו את שהחלו", אמר דיין.

דיין קרא לראש הממשלה בנימין נתניהו שלא לחזור בו מהתחייבותו לבנות מאות יחידות דיור ביהודה ושומרון, בתמורה לפינוי שכונת גבעת האולפנה בבת אל, שהוקמה על קרקע פלסטינית פרטית. הוא העלה את החשש כי נתניהו ינסה לרדת מהבטחותיו באמצעות טיעונים משפטיים. כמו כן, העריך דיין כי במידה ונתניהו יעמוד בהבטחותיו, גם רב ההתנחלות בית אל, זלמן מלמד, ינחה את אנשיו להתפנות מרצון ללא אלימות. דיין הצהיר כי במידה וראש הממשלה יחזור בו גם הוא עצמו "יעמוד על הגבעה וימנע את הפינוי".

באשר לביקורת הפנימית בקרב המתנחלים, מצד גורמים בימין שהאשימו אותו שאינו עושה די למען עצירת הפינוי אמר דיין: "אנחנו יכולים להרשות לעצמנו עסקאות כאלה אם הוצאנו מנתניהו 850 בתים בתמורה לפינוי" והוסיף כי "יש עימות פנימי בהתיישבות בין אלו שחושבים שכל ויתור קטן הוא סוף העולם או התחלת הסוף ובין אלו שמבינים שאנחנו כבר ניצחנו את הקרב על יהודה ושומרון".

http://news.walla.co.il/?w=/22/2541707

תגוביות:

1.בג"צ אינו נוטה לשמאל. הוא הסמול בהתגלמותו.

2.בית משפט שבו השופטים בוחרים את עמיתם לכס המשפט, הוא מעצם הגדרתו מושחת, מעוות ומשחית.

יריב לוין

צילום: פלאש 90

יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ יריב לוין (ליכוד), אומר לערוץ 7, כי השיטה של מינוי מקורבים בצמרת המשפטית של מדינת ישראל, כפי שקרה עכשיו עם הניסיון למנות את עו"ד שי ניצן, למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, חייבת להיעצר.

לדבריו, במשך שנים רבות, נוהגים בכירי הפרקליטות בשיטה של יד רוחצת יד, "אחת הסוגיות החמורות ביותר היא, תהליכי המינוי במערכת המשפט בכלל ובצמרת פרקליטות המדינה והייעוץ המשפטי לממשלה בפרט. כל אלה שמדברים על שקיפות ותקינות, שוכחים את הכול, כשזה מגיע להליך של מינויים במערכת המשפטית. כבר שנים שהמינויים שם מתנהלים כמו בחצר ביזנטית, על ידי מינוי מקורבים".

ח"כ לוין אומר, כי הניסיון למנות את עו"ד שי ניצן, לשעבר המשנה לפרקליט המדינה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, היה ניסיון בלתי ראוי, "תהליך כל כך חשוב, של בחירת משנה ליועץ המשפטי לממשלה, נעשה בחדרי חדרים. בדרך של ניסיון לבצע כמעט מחטף, ומשנודע שיש התנגדות למינוי, נעשה כאן ניסיון לעקוף את הממשלה על ידי יצירת תפקיד כלאיים חדש, שכאילו לא מחויב לקבל אישור מהממשלה".

הוא קורא לעצור את תהליכי המינוי בצמרת הממשלתית, ולשנות את השיטה, "הדבר הזה חייב להיעצר, צריכים לבחון מהיסוד את תהליכי המינוי בצמרת המשפטית. לצורך כך יזמתי דיון בוועדה לביקורת המדינה, ואני מקווה שנחשוף את התהליך הזה".

לדבריו על הפרק, לא עומד רק המינוי של שי ניצן אלא מינויים רבים נוספים, "אמנם כבר עכשיו המחטף הראשוני נכשל. אבל זה לא רק סוגיית שי ניצן, אלא סוגיה רחבה מאוד. אנשים במערכת המשפטית דואגים אחד לשני, ואם מישהו מסיים את תפקידו מייצרים לו תפקיד חדש או שתופרים לו חליפה חדשה. הדבר הזה פסול מהייסוד, הוא היה נפסל בבית המשפט העליון לו הוא היה מתקיים אצל גורמים אחרים. הגיע הזמן שנקום ונאמר באופן ברור, נאה דורש ונאה מקיים, ושאצלכם במערכת המשפטית צריכים שקיפות ובוודאי כשמדובר בייעוץ המשפטי לממשלה ובפרקליטות שאמונים על אכיפת החוק".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/239575

תגוביות:

1.דרושה הפגנת ענק של דתיים וחרדים נגד בתי המשפח.

2.למשל למנוע כל תפקיד ממייק בלס אויב ההתיישבות ביו"ש ובעצם
אויב ישראל. אפשר בהחלט לוותר על השרותים שלו ולמצוא מתאימים יותר.

3.יריב, כולנו איתך באש ובמים, לך בכוחך זה והושעת את ישראל.

4.כל הכבוד לח"כ יריב לוין והבוז לחערכת המשפטית המושחתת
מהקודקוד עד למסד. זו הסיבה שאין בכלל שלטון ימין למרות תוצאות הבחירות.

5.צריך להציב את המאבק בבית המשפט בראש סדר היום של הציבור הדתי לאומי. הוא מקור כל צרותינו. לא ייתכן שבמדינה שקוראת לעצמה דמוקרטית חבורה הומוגנית וסגורה שלא מייצגת עשרה אחוזים מהאוכלוסייה שולטת ביד רמה! לא ייתכן שעם ישראל שמר על תורתו במשך כל הגלות וכשסוף סוף הוא זכה להקים מדינה הוא זרק את כל התורה שהתפתחה במשך הגלות ואימץ מסורות משפט זרות של רומאים ואמריקאים.

לכל אחד יש תפקיד במאבק הזה.

6.אני לא מאמין שחברי הכנסת יצליחו לשנות משהו במערכת המשפט
הכושלת והמושחתת שלנו, כי חברי הכנסת ובראשם ראש הממשלה מ פ ח ד י ם, ראינו את זה במינויים האחרונים לבית המשפט העליון. השמאל הקיצוני שולט.

7.בימין כרגיל נרדמו בשמירה, ונלחמים כמו צה"ל את המלחמות של אתמול.

8.למרות שהימין נבחר לשלוט, השמאל באמצעות השופטים מנטרל אותו.

9.לסגור את המנהל האזרחי.

10.לברר האם ומדוע שר המשפטים נאמן עומד מאחורי המינויים הבעייתים.

הועדה לביקורת המדינה תדון בשבוע הבא בניסיון שנכשל למנות את עו"ד שי ניצן למשנה ליועץ המשפטי לממשלה במקומו של עו"ד מייק בלס שמסיים את תפקידו.

אורית סטרוק, מנהלת ארגון זכויות אדם ביש"ע, אומרת לערוץ 7 כי עכשיו הגיע רגע האמת של הממשלה, כלשונה. "הפקידות הבכירה במשרד המשפטים מצליחה בכישרון רב לתאם בינה לבין עצמה איך לפעול כל הזמן נגד ההתיישבות ביו"ש, איך לנטרל החלטות ממשלה ולשבש את פעולות ההתיישבות בכל מיני חסמים משפטיים שהם ממציאים חדשים לבקרים".

לטענתה, הגיע הזמן להחליף את המשפטנים השמאלניים במשפטנים לאומיים, "מי שנשא בתפקיד של בלימת ההתיישבות עד עכשיו, היה עו"ד מייק בלס שמסיים את תפקידו כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה. יהיו כאלה שישתדלו בכל מאודם למצוא לו ממלא מקום כמו שי ניצן. את שי ניצן אנחנו כבר מכירים מתפקידו הקודם, כמשנה לפרקליט המדינה וראש צוות אכיפת החוק ביו"ש, הוא עבד בשילוב ידיים עם מייק בלס".

סטרוק מקווה, שהממשלה לא תיתן ידה למחטף כזה, "אני שמחה שהועדה לביקורת המדינה, תקיים בשבוע הבא דיון בנושא. אנחנו משוכנעים שהממשלה לא תיתן ידה למהלך כזה. אי אפשר מצד אחד לבוא ולצעוק לנו לציבור הבוחרים, שהם רוצים לעשות למען ההתיישבות אבל מנועים בגלל סיבות משפטיות, ומצד שני למנות שוב אדם שיעשה את אותם הדברים בדיוק"

סטרוק סבורה כי בלס עשה הכול כדי לנטרל את הבנייה ביו"ש, "כמשפטן אפשר לפרש את החוק לכאן או לכאן תלוי מי מאייש את התפקיד. הפטנטים שמייק בלס הצליח למצוא מתחת לבלטות, כדי לנטרל את יהודה ושומרון, זה משהו יוצא דופן".

"אנחנו מקווים שבמקומו, יגיע משפטן לאומי בעל גישה בריאה. הגענו לצומת הכרעה והממשלה צריכה למנות מחליף ראוי ולא מחליף שמגיע מאותה אסכולה שמתנגדת להתיישבות".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/239582

תגוביות:

1.אורית, תביאי לועדה שמות! לכל הקמפיין הזה אין שום ערך, אם מאחוריו אין שמות מועמדים ראויים, שיסכימו ליטול על עצמם את השליחות, ושיצליחו להשתלב במערכת לא פשוטה, שלא תמהר להתיישר איתם.

למשל-עו"ד שלמה פוליטיס, לשעבר היועץ המשפטי של פיקוד המרכז, אשר מאז פרישתו חצה את הקוים, למעשה חזר בתשובה שלמה, והוא בצד הלאומי, ומבחינה מקצועית בהחלט ראוי לתפקיד.

ישנם מועמדים נוספים, ועלייך להוביל את מועמדותם במקומות הנכונים.

2.שי ניצן פושע! ראוי שתתקשרי לד"ר דוד בוקעי מאוניברסיטת חיפה, ממנו תביני מה האיש הזה מעולל "בשם החוק", ולא משלם על כך.

3.זה חייב ליהיות סעיף מההסכם עם נתניהו בעניין גבעת האולפנה. מוכרחים להשאיר אותו בחוץ! כל עבודת הפרקליטות שהיתה רמיה, החלה בשי ניצן.

4.מייק בלס הצליח להתל ולסובב על אצבעו הקטנה את ממשלת ישראל, והצליח לתעל את מערכת המשפט ואת השופטים בירושלים להרוס ולהחריב ולעצור את תנופת ההתיישבות ביו"ש.

כדי להצליח להשחיל משפטן שעשוי (או עלול לפי תפיסת עולמם) לפעול למען המולדת, נצטרך להוכיח שהוא מעולם לא השתתף בהפגנה, לא כתב מאמר ולא הגיב באיזה טוקבק באופן שיכול להיחשב לאומי, שהרי אז הוא מוכתם כבעל אג'נדה (זוכרים איך אהרון ברק חסם את רות גביזון?), ואילו בלס וניצן וכל השאר נאורים ופלורליסטים.

5.יש להם בארסנל מאות מייק בלאסים. הם משכפלים אותם בלי סוף.
אם לא מייק זה, אז מייק אחר.

6.הימין מתמחה במינוי שמאלנים למשרות בכירות. וחוץ מזה - בכלום.

...אינספור אנשי אקדמיה וחלקים רחבים מקרטל זכויות האדם, מהעולם ומישראל, הפכו את המאבק הזה לפרויקט אישי וגלובלי.

אלה כבר לא רק השוליים של נעם חומסקי ונורמן פינקלשטיין. אלה גם אנשים שהיו במרכז.

כמו תמיד, אלה יהודים שמובילים את המתקפה. אחד הבולטים שבהם הוא ההיסטוריון טוני ג'אדט (Tony Judt), שהלך לעולמו, ובשנותיו האחרונות היה דובר מרכזי לשלילת זכות קיומה של מדינת לאום יהודית. במאמר שזכה להדים רבים, הוא כינה את מדינת הלאום היהודית כאנכרוניזם שעבר זמנו. או הכוכב החדש של השמאל הישראלי, פיטר ביינרט (Peter Beinart), שאינו שולל, עדיין, את זכותה של מדינה יהודית להתקיים, אך הוא מאמץ חלקים ניכרים מהרטוריקה המאפיינת את תעשיית השקרים.

תגובית:

הדברים שלהלן מתייחסים למאמרו של בן דרור ימיני "בית המשפט העליון קורס" מיום 21.9.10.

מקומו של מאמר מן הסוג הזה הוא בבלוג, כדי שהצנזורע - דורנר, מהמועצה של הקומיסרים, לא תוכל למחוק תגובות מן הסוג כדלהלן:

ראשי תיבות לבג"ץ הוא בית משפט גבוה לצדק ולאו בית דין.

ניתוח הדברים שלך הוא נכון, אבל לוקה בעיקר ועוסק בתפל.

עיקר המהפכה של אהרון ברק היא הפיכתה של מדינת ישראל היהודית לדמוקרטית בהגדרתה, וכל עוד תתעקש לדבוק בעיקר העיקרים של אהרון ברק, קרי מדינה יהודית ודמוקרטית אמרת אך אמרת כלום.

סילוקם של שני חוקי היסוד הנוראיים:

- האדם הפאשיסט וחירותו

- חופש העיסוק בטרור

ומחיקתם מרשומות המדינה תוביל לקץ מהפיכת 1992.

מה שאתה מציע, ולא מסוגל להבין הוא שאהרון ברק לעולם לא יפקיד את סמכויות המהפיכה בידיהם של שופטים ימניים, שפירושו מתן ייצוג רחב לכל הפלגים באוכלוסיה.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1645

354

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/159/030.html

חקיקה נדרשת בנושא פעילות האירגונים הלא ממשלתיים, המזיקים לישראל בצורה הרסנית בכל הרמות והאספקטים.

חקיקה לצורך מהפיכה בנושא חטיפת בית משפטנו העליון על ידי גילדה של יוצאי פולין וליטא בלבד, שבוחרים את עצמם בשיטת חבר מביא חבר, ומייצגים רק את עצמם ואת האג'נדה הקיצונית שמאלנית של יוצרם אהרון ברק.

יוצרם במובן של משבט כבשי הדולי האחידות הפועות כולן כמקהלת שמאל קיצוני, שאינה מייצגת לא את האינטרסים הלאומיים שלנו, לא את זכותה של מדינה יהודית להתקיים, ולא את הצורך שקיומה של מדינה יהודית יגבר על כל שיקול אחר.

חבורת כבשי דולי שסלידתה מהמשפט העברי העשיר עוברת כל גבול, ולחילופין בורותה בו היא אות קלון המעיד על ריקנות מטענם היהודי. זו חבורת פולנים שאהבתה למשפט הטורקי והאנגלי מעידה על תלישות ממקורותינו, מורשתנו היהודית, ויהודיותנו בכלל.

ולכן חווה העם בציון את חטיפת בית משפטו על ידי חבורה זו, כחטיפה עויינת אנטי ציונית ואנטי יהודית של קבוצה שאין לה שום לגיטימיות בציבור היהודי הלאומי והציוני.

מי שרואה את רשת העכביש שטוו אנשים אלה על ידי הברגת קרוביהם ובני משפחתם וחבריהם לעמדות שליטה בכל תחומי החיים, עומד בפה פעור ותוהה כיצד מעיזים אנשים אלה לטעון לטוהר מידות כלשהו כאשר אלה הם מעשיהם.

יריב לוין פועל בתחום החקיקה על מנת לחסל תופעות לא חוקיות ולא מקובלות כאלה.

אין ספק שמה שנקרא "בג"צ" במדינת ישראל, הוא תופעה ייחודית כלל עולמית כפי שציין פרופ' פוזנר, שלא היתה יכולה להתהוות בשום מדינה דמוקרטית בעולם. זהו חיסול מוחלט של עקרון הפרדת הרשויות במשטר הדמוקרטי. זה גם ביטול הדמוקרטיה בפועל.

בכל המדינות הדמוקרטיות בוחר השלטון את השופטים, ולא השופטים הם הבוחרים את עצמם ואת חבריהם. מה זה? מועדון חברים פרטי של מישהו?רק יוצאי פולין וליטא נבחרים?

כך נוצרה תופעה חריגה בנוף.

מוסד מוזר ולא חוקי, כולו חד גווני, כולו חד צלילי וחד ממדי, צר אופקים ובעל תפיסת עולם שאינה מקובלת על הציבור הרחב כלל וכלל, וצריך לומר אף מקוממת את הציבור הציוני היהודי הרחב בישראל, מוסד שמייצר החלטות שאינן עולות בקנה אחד עם האינטרסים הלאומיים יהודיים במדינה היחידה בעולם שהיא ביתם הלאומי של היהודים.

בית המשפט שלנו נחטף על ידי קבוצת אנשים שרוממו עצמם לדרגת קיסרים של ממש, וניכסו לעצמם את תפקיד ממשלת העל באמצעות הפעלת זרועות תמנון ארוכות, שבוחשות בכל מוסדות המדינה ובקרבי הממשלה באמצעות היועץ המשפטי לממשלה, שהוא בשר מבשרם של חוטפי בית המשפט, ומשתייך אף הוא לקליקה הזאת. לכן נעמדו שופטי הבג"צ על רגליהם האחוריות בהיסטריה שאין דומה לה, והתעקשו על כך שהם יקבעו מי יהיה היועץ המשפטי הבא בישראל. זו חוצפה!

יש לתקן את המצב הזה ויש לערוך שינוי יסודי.

יש לבטל מיידית את שני חוקי היסוד שאהרון ברק הפך בצורה לא לגיטימית לכביכול חוקה.

על חוקים אלה הצביעו בסך הכל 32 חברי כנסת ואי אפשר להופכם לפתע לחוקה, כי לחונטה הפולנית מתחשק.

יש לבטל את כל פעילותו ההרסנית של אהרון ברק, ולבטל את המציאות שייצר ברק לפיה בית המשפט הפך למחוקק על, כמו גם נטל לעצמו רשות שלא הוענקה לו על ידי הכנסת לבטל חוקים שמחוקק המחוקק.

תפקיד בית המשפט הוא לשפוט על פי החוקים שמחוקקת הכנסת, ולא לייצר חוקים משלו. הוא רק שופט ותו לא!

זוהי אנרכיה וכוחנות שלא תאומן, תוך ציפצוף על חובת הפרדת הרשויות הקיימת בשיטה הדמוקרטית.

בג"צ הפך עצמו לשלטון על, ואיבד לחלוטין את הקשר עם המציאות בה אנשיו אינם נבחרי הציבור, אינם מייצגי הציבור, ואינם אמונים בשום דרך על הנהגת המדינה. בג"צ הנוכחי פוסק על פי החוק הטורקי המוסלמי ועל פי החוק האנגלי הנוצרי. יש לשים לכך קץ. אנחנו לא מוסלמים ולא נוצרים. אנחנו יהודים ויש לנו מורשת משפטית יהודית עניפה משלנו.

להלן לקט מחוקים חשובים בהם עוסק יריב לוין:

1.הצעת חוק איסור הטלת חרם, התש"ע–2010
6.7.2010

חוק זה מטרתו להגן על מדינת ישראל בכלל ועל אזרחיה בפרט מפני חרמות אקדמיים, כלכליים ואחרים, המוטלים על המדינה, אזרחיה ותאגידים בה מחמת הקשר שלהם למדינת ישראל. בארה"ב קיים חוק דומה המגן על ידידותיה מפני חרם של צד שלישי, כאשר הנחת היסוד היא שאזרח או תושב המדינה לא יקרא להטלת חרם על ארצו שלו או על בעלות בריתה. הנחה זו הופרכה ככל שהדברים אמורים באזרחי ותושבי ישראל. אם ארה"ב מגינה בחוק על ידידותיה, קל וחומר שלישראל קיימת החובה והזכות להגן בחוק עליה ועל אזרחיה. למאמר המלא...(עמוד 2).

2.הצעת חוק הפסקת תשלום שכר, גמלה ותשלומים אחרים לחבר הכנסת ולחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010
5.7.2010

מטרת הצעת החוק היא להפסיק העברת שכר, גמלה ותשלומים אחרים מאוצר המדינה לחבר כנסת מכהן או לחבר הכנסת לשעבר שדרוש לחקירה או שתלוי ועומד נגדו כתב אישום או שהורשע בעבירה חמורה שבוצעה בעת כהונתו בכנסת, והוא אינו מתייצב לחקירה או למשפט או לריצוי העונש, לפי העניין. נכון להיום, חברי כנסת שנדרשים לחקירה או שהוגש נגדם כתב אישום בגין עבירות מעין אלה, אף שבוצעו במהלך כהונתם, ואינם מתייצבים לחקירה או למשפט, יכולים ברוב המקרים, להמשיך וליהנות מתשלומי שכר ותשלומים אחרים מהכנסת. למאמר המלא...(עמוד 2).

3.הצעת חוק לתיקון פקודת העיתונות (מתן זכות תגובה), התש"ע–2010
12.5.2010

מזה שנים מתנהל במדינות רבות שיח אקדמי ופוליטי ער על היבטים שונים של התערבות חקיקתית בתחום התקשורת. ברקע כמה מהדיונים הללו עומדת שאלה מהותית: מהו, בעצם, חופש הביטוי, ויותר מכך – למי הוא שייך. האם על חירות הביטוי, וביטויה המובהק ביותר, חופש העיתונות, להיות מופקדת בהכרח רק בידיהם של מוציאים לאור ועורכים, או שגם לגורמים אחרים בציבור יש מניית יסוד בעיקרון הדמוקרטי הזה? מה קורה כאשר חופש הביטוי מתנגש בחירויות יסוד אחרות? והאם למדינה יש סמכות להתערב כאשר נדמה שהתקשורת אינה ממלאה את תפקידה החברתי כראוי? למאמר המלא... (עמוד 4).

4.הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הפצת שידורי הערוץ הייעודי בשפה הערבית במזרח התיכון), התש"ע–2010
12.5.2010

במציאות המזרח תיכונית החדשה, משודרים עשרות ערוצי טלוויזיה שמקורם במדינות ערב, לרחבי המזרח התיכון. משידורים אלה נעדר באופן בולט כל שידור שמקורו בישראל. חלק מהדיאלוג המתחייב, הן בין מדינת ישראל לבין הציבור הערבי במזרח התיכון והן בין הרוב היהודי למיעוט הערבי בתוך גבולות המדינה, הם שידורים בשפה הערבית. למאמר המלא...(עמוד 4).

5.הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – העברת כספים בתוך סעיף תקציב), התש"ע–2010
17.3.2010

תקציב המדינה מהווה את הכלי העיקרי ליישום מדיניות הממשלה הנבחרת, כאשר קביעתו של תקציב כאמור וחלוקתו בין המשרדים משקפת את סדר עדיפויותיה בחלוקת המשאבים העומדים לרשותה. על אף האמור לעיל, השימוש הנוכחי של משרדי הממשלה בתקציב אינו מבטא במידה המיטבית את סדרי העדיפויות של הממשלה הנבחרת כי אם אלה של הממשלות שקדמו לה. הסיבה המרכזית לבעייתיות בשימוש בתקציב המשרד לשם קידום מטרות ציבוריות נעוצה בעיקר בכך שכל העברת כספים מסעיף תקציב אחד למשנהו טעונה אישור בפועל של משרד האוצר, גם מקום בו אין מדובר בחריגה ממסגרת התקציב המשרדי הכולל. מצב זה יוצר סרבול ביכולת הביצוע של הממשלה, מסרבל את המדיניות ומונע גמישות ודינמיות הנדרשות פעמים רבות מממשלה כזרוע המבצעת. הדבר גם מקשה על הציבור לבחון ביעילות את מידת השגת יעדי המשרדים השונים. למאמר המלא...(עמוד 5).

6.הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – הליכי מינוי שופט לכהונה בפועל), התש"ע–2010
9.3.2010

מטרת חוק זה היא לבטל את האפשרות למנות שופט בית משפט מחוזי לכהונה בפועל (זמנית) בבית המשפט העליון. חוק בתי המשפט , התשמ"ד–1984 (להלן – החוק), קובע כי שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון רשאים למנות שופט לכהונה בפועל (כהונה זמנית); מינוי זה, בניגוד למינוי של קבע, אינו טעון אישור הועדה לבחירת שופטים. למאמר המלא...(עמוד 5).

7. הצעת חוק חיפוש חפצים וחומרים מסוכנים אצל תלמידים במוסד חינוך, התש"ע–2010
2.3.2010

בשנים האחרונות חזינו בתופעות קשות של שימוש בנשק קר ובסמים בידי תלמידי בתי ספר, לעתים אף בשטח בית הספר עצמו. כדי להגן על שלומם וביטחונם של התלמידים, מוצע לקבוע כי מנהל מוסד חינוך יהיה רשאי למנות ממונה על שלום התלמידים. במטרה למנוע החדרת חפצים מסוכנים למוסד החינוך, כדוגמת סכין, אולר, אגרופן, או כל חפץ אחר שיש בשימוש בו כדי לפגוע בגופם של תלמידים, וכן משקה אלכוהולי, סם מסוכן או כימיקל מסוכן אחר, יהיה רשאי הממונה לערוך חיפוש בתיקו ובחפציו של תלמיד בשטח מוסד החינוך או בכניסה אליו. על הממונה יהיה להקפיד כי חיפוש כאמור ייעשה, ככל שניתן, באופן שלא יפגע בפרטיותו ובכבודו של התלמיד. למאמר המלא...(עמוד 6).

8.הצעת חוק הביטחון בדרכים, התש"ע–2010
15.2.2010

מטרת חוק זה הינה לאפשר הוצאת צווים אשר יאסרו או יגבילו את התנועה בדרכים, על מנת להבטיח שמירה נאותה על ביטחונם של העושים שימוש בדרכים אלה ושל המתגוררים או השוהים בסמוך אליהן. מאז ראשית ימי הציונות ביצעו ארגוני הטרור פעולות טרור בדרכים, אשר כוונו כנגד שלומם וביטחונם של המשתמשים בדרכים. בד בבד, ניצלו פעילי ארגוני הטרור את חופש התנועה שניתן בדרכים שונות, על מנת להגיע באמצעותן ליישובים הסמוכים לאותן דרכים ולפגוע באנשים המתגוררים שם או הנמצאים בקרבת אותן דרכים. למאמר המלא...(עמוד 6).

9.הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – ביקורת שיפוטית על תוקפו של חוק)
2.2.2010

מטרתה של הצעת חוק-יסוד זו להסדיר את הביקורת השיפוטית על חוקיות חוקים, ובכך לשים קץ למצב שבו מכריז בית המשפט על בטלות חוקי הכנסת, כאשר הדבר נתפש כעימות בין הרשות השופטת לבית הרשות המחוקקת. למאמר המלא...(עמוד 7).

הצעת חוק בתי המשפט (תיקון - מינוי רשם), התש"ע-2010
1.2.2010

מטרת חוק זה הינה לתקן את הליכי מינויים של רשמים, באופן שמינויים יעשה, בדומה למינויים של שופטים, על ידי הוועדה לבחירת שופטים. תפקידם של הרשמים בבתי המשפט הינו תפקיד הנושא אופי שיפוטי מלא. יתרה מכך, לרשמים בבתי המשפט הוקנו סמכויות רבות ורחבות, אשר יש בהן כדי להשפיע השפעה של ממש, ולעיתים אף השפעה מכרעת, על תוצאתו של ההליך המשפטי כולו. בין תפקידים אלה ניתן למנות מתן פסק דין בהיעדר הגנה (ס' 86 לחוק בתי המשפט , התשמ"ד-1984), מתן פסק דין מוסכם וקביעת הוצאות בפסק דין כזה (ס' 87 לחוק האמור), מחיקת תובענה מחמת חוסר מעש (ס' 88 לחוק האמור) ומתן צו עיקול זמני (ס' 98 לחוק האמור). למאמר המלא...(עמוד 7)

הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – סמכויות בית המשפט הגבוה לצדק)
26.1.2010

רשויות מדינה שונות המופקדות על ביטחון המדינה ואזרחיה אינן רק בעלות הידע הגדול ביותר בעניינים אלו אלא גם נושאות באחריות הישירה לתוצאות פעולותיהם. ההחלטות של רשויות אלו נובעות מהידע הרב שהצטבר אצלם ומושפעות מהידיעה שבעקבות החלטה לא נכונה הן יתנו את הדין. עקב כך, רשויות אלו ישאפו לבטחון המדינה ואזרחיה ולצמצום סכנות הפגיעה באזרחי המדינה. למאמר המלא...(עמוד 7).

10.הצעת חוק התכנון והבניה (תיקון – החלת החוק על אזור יהודה ושומרון), התש"ע–2010
12.1.2010

מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון עומד זה שנים רבות בפני ניסיונות של ממשלות ישראל למנוע את התרחבותו עד כדי חיסולו. בניגוד לכללי הבניה ברחבי הארץ, כל בניה או הרחבה ביהודה ושומרון דורשת את אישורו של שר הביטחון, שחותם על פי שיקוליו ולא על פי קריטריונים ברורים. מצב זה הביא אותנו לאחרונה לכך ששר הביטחון מונע כל סוג של בניה ביהודה ושומרון, גם אם היא לצורך הגידול הטבעי. צווי ההקפאה שהוצאו לאחרונה הביאו למצב אבסורדי בו מונעים פקחים מטעמו של שר הביטחון בניה שאושרה כחוק. למאמר המלא... (עמוד 8).

11. הצעת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים (תיקון – סמכות לשינוי התוספת לחוק), התש"ע–2010
12.1.2010

חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, בנוסחו הקיים, מסמיך את שר המשפטים, בהסכמת נשיא בית המשפט העליון ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, לשנות את התוספות לחוק ולכלול עניינים נוספים בגדר סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. מוצע כי לצורך הפעלת סמכות השר, יידרש השר להתייעצות בלבד, עם נשיא בית המשפט העליון, וכן לאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת; זאת, מאחר ששינוי התוספות הוא עניין של מדיניות אשר ראוי כי יהיה מסור להחלטת השר ולאישור הכנסת תוך התייעצות בלבד עם נשיא בית המשפט העליון. למאמר המלא...(עמוד 8).

12.הצעת חוק המקרקעין (תיקון – הגבלה על העברת זכויות במקרקעין לזרים), התש"ע–2010
12.1.2010

רובן המכריע של הקרקעות במדינת ישראל נוהל על ידי מנהל מקרקעי ישראל ללא קבלת זכות בעלות אלא חכירה בלבד, ואילו הבעלות על הקרקע נשארה בידי מדינת ישראל, רשות הפיתוח והקרן הקיימת לישראל. על פי תיקון מס' 7 לחוק מינהל מקרקעי ישראל, המכונה "הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל", שהתקבל בכנסת השמונה עשרה, יופרטו קרקעות רבות ויועברו לבעלות פרטית מלאה. קיים חשש כי קרקעות המדינה יועברו לגורמים זרים ובכללם לגורמים עוינים. על פי החלטת מועצת מקרקעי ישראל לא יועברו זכויות במקרקעין ולא יסכים המינהל להעברת זכויות במקרקעין לזרים, אלא לאחר קבלת אישור יושב ראש המועצה שהוא שר הבינוי והשיכון, ולאחר קבלת חוות דעת של ועדת משנה. למאמר המלא... (עמוד 8).

13.הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – מספר השופטים בבית המשפט העליון), התש"ע–2009
31.12.2009

הצעת חוק זו מטרתה כפולה: האחת - הגברה משמעותית של הייצוגיות ומגוון הדעות בבית המשפט העליון. השניה - הקלה על העומס המוטל על שופטי בית המשפט תוך צמצום הפיגור בשמיעת התיקים ובקבלת ההכרעה בהם. החוק המוצע נועד לאפשר גיוון של ממש בהרכבו של בית המשפט העליון, הסובל בשנים האחרונות מהרכב אנושי חד גוני, ומהיעדר שיקוף הולם של מגוון הזרמים בחברה הישראלית. צורך זה מתחדד נוכח נטייתו הגוברת של בית המשפט העליון לעסוק בסוגיות שבמדיניות ובהשקפת עולם. הגדלת מספר השופטים תאפשר את מינויים של שופטים בעלי רקע ועמדות מגוונים באופן שיבטא נאמנה את השקפות העולם השונות הרווחות בציבור הישראלי. גיוון הרכב בית המשפט העליון יאפשר גם תוספת של שופטים בעלי מומחיות בתחומים שונים, ויתרום למקצועיותו של בית המשפט ולהתמקצעותו בקשת רחבה של תחומים משפטיים המובאים בפניו. למאמר המלא...(עמוד 8).

14.הצעת חוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט (תחולת המשפט בערים, במועצות האזוריות ובמועצות המקומיות), התש"ע–2009
29.12.2009

הצעה זו מבקשת להחיל את החוק הישראלי על הישובים היהודיים ביהודה ושומרון ותושביהם ואין בה כדי לספח את כל יהודה ושומרון למדינת ישראל. הצעת חוק זו אינה פוגעת בעיקרון הטריטוריאליות המקובל בתפיסות משפטיות מודרניות, הקובע כי אנשים החיים בשטח מסוים יהיו כפופים לאותה מערכת חוקים. זאת בשל השינוי החוקי שחל באזור עם הקמת הרשות הפלשתינאית והכפפת רוב ככל הערבים הפלשתינאים למערכת חוקים אחרת. המצב החדש קיבל את ביטויו בתיקון לחוק ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום – בשנת 1995. למאמר המלא...(עמוד 8).

15.הצעת חוק-יסוד: מדינה יהודית בעלת משטר דמוקרטי
9.12.2009

שאלת היחס בין מרכיבי המונח "מדינה יהודית ודמוקרטית" הביאה למחלוקות קשות בפסיקה ובספרות המשפטית, כאשר לא אחת רוקן המונח "מדינה יהודית" מתוכנו, משל היה סרח עודף למונת "מדינה דמוקרטית". לפיכך, מוצע לשנות את המונח מ"מדינה יהודית ודמוקרטית" ל"מדינה יהודית בעלת משטר דמוקרטי" על מנת להבהיר ולהדגיש, מחד גיסא, את מרכזיותה של הגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית, ומאידך גיסא, את משטרה הדמוקרטי של המדינה. למאמר המלא...(עמוד 9).

16.הצעת חוק חופש המידע (תיקון - חובת ניהול פרוטוקול), התשס"ט - 2009
30.11.2009

יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ יריב לוין (ליכוד), ח"כ שלי יחימוביץ' (העבודה), ח"כ משה מטלון (ישראל ביתנו) וח"כ רונית תירוש (קדימה) הגישו היום תיקון להצעת חוק חופש המידע, על פיו בכל ישיבה המתנהלת ברשות ציבורית יירשם פרוטוקול. הצעת החוק הינה פרי יוזמה משותפת לחברי הכנסת ולתנועה לחופש המידע. למאמר המלא...(עמוד 9).

17.הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון - תקופת התמחות), התש"ע – 2009
11.10.2009

הצעת חוק זו באה להאריך את תקופת ההתמחות הדרושה לצורך קבלת רישיון עריכת דין. זאת, על מנת לשפר את הרמה המקצועית של עורכי הדין המוסמכים, ולהתאים את תנאי ההכשרה במקצוע עריכת הדין לדרישות המקצוע ולאחריות הציבורית הגלומה בעיסוק בו. למאמר המלא...(עמוד 9).

18.הצעת חוק שפות רשמיות, התשס"ט–2009
18.10.2009

הצעת חוק זו מטרתה לקבוע את השפות הרשמיות של מדינת ישראל, בהן יעשו שימוש מוסדות המדינה ונציגיה... למאמר המלא... (עמוד 10 ).

19.הצעת חוק תנאי כליאה של אסירים נדרשים
24.9.2009

מטרת החוק המוצע היא לתת בידי המדינה מנוף לחץ על ארגוני הטרור כדי לאלצם לקדם במהירות רבה יותר עסקאות לשחרור חיילים ואזרחים ישראלים חטופים... למאמר המלא...(עמוד 10).

20.הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – מספר השופטים בבית המשפט העליון), התש"ע–2009
16.11.2009

הצעת חוק זו מטרתה כפולה: האחת - הגברה משמעותית של הייצוגיות ומגוון הדעות בבית המשפט העליון. השניה - הקלה על העומס המוטל על שופטי בית המשפט תוך צמצום הפיגור בשמיעת התיקים ובקבלת ההכרעה בהם. החוק המוצע נועד לאפשר גיוון של ממש בהרכבו של בית המשפט העליון, הסובל בשנים האחרונות מהרכב אנושי חד גוני, ומהיעדר שיקוף הולם של מגוון הזרמים בחברה הישראלית. צורך זה מתחדד נוכח נטייתו הגוברת של בית המשפט העליון לעסוק בסוגיות שבמדיניות ובהשקפת עולם. הגדלת מספר השופטים תאפשר את מינויים של שופטים בעלי רקע ועמדות מגוונים באופן שיבטא נאמנה את השקפות העולם השונות הרווחות בציבור הישראלי. למאמר המלא...(עמוד 10).

21.הצעת חוק חופש המידע (תיקון – יישום שקיפות המידע לטובת הציבור), התשס"ט–2009
18.10.2009

חוק חופש המידע, התשנ"ח–1998, נחקק בשנת 1998, ונתלו בו תקוות שיביא ל"מהפכת שקיפות" במערכת היחסים שבין הרשויות הציבוריות לאזרח. קרוב לעשר שנים מאוחר יותר, תקווה זו נכזבה. מנגנונים בירוקרטים ופטורים מהותיים שהוכנסו לחוק במטרה למנוע ניצולו לרעה, מנוצלים על-ידי רשויות ציבוריות כדי לעקרו מתוכן. החוק לא הוכיח עצמו ככלי שימושי לאזרח או לארגונים לשינוי חברתי, ועל כן תדירות השימוש בו היא מן הנמוכות במערב. מבקשי מידע נתונים לחסדיהם של ממונים ברשויות ללא כל ערכאת ערעור, זולת בית המשפט המנהלי שפניה אליו כרוכה בהוצאות נכבדות. מטרת חוק זה היא ליתן מענה לפגמים שנתגלו במשך שנות הפעלתו של החוק במטרה לקדם באופן משמעותי את "מהפכת השקיפות" שהמחוקק ייחל לה עם חקיקת החוק המקורי. למאמר המלא...(עמוד 11).

22.הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – מינוי שופט לבית המשפט העליון), התשס"ט–2009
18.10.2009

מטרת הצעת חוק זו היא למנוע מצב של שיתוק ממושך בעבודת הועדה לבחירת שופטים, בשל חילוקי דעות בין חבריה... למאמר המלא...(עמוד 11).

23.הצעת חוק הממשלה (תיקון – שמירה על קדושת ירושלים), התשס"ט–2009
18.10.2009

בחוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל ניתן מעמד מיוחד לירושלים כבירת ישראל וכעיר עם צביון מיוחד של קדושה לשלוש הדתות: יהדות, אסלאם ונצרות... למאמר המלא... (עמוד 11).

24.הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הרכב הוועדה לבחירת שופטים)
18.10.2009

מטרת הצעה זו לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, להרכב אשר יאזן באופן נכון בין היקף הנציגות של הרשות השופטת, לזו של הרשות המחוקקת והמבצעת... למאמר המלא... (עמוד 11).

25.הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – חוק האזרחות והכניסה לישראל)
18.10.2009

הצעה זו מעגנת בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו את פסק דינו של בית המשפט הגבוה לצדק בבג"צ 7052/03 עדאלה נגד שר הפנים (להלן – פסק הדין), שנפסק בדעת רוב... למאמר המלא...(עמוד 11).

26.הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – הגבלות על אזרחות, רישיון לישיבה בישראל והיתר לשהייה בישראל), התשס"ט–2009
18.10.2009

חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג–2003 (להלן – החוק העיקרי) קובע תנאים למתן אזרחות, רישיון לישיבה בישראל ואישור לשהייה בישראל... למאמר המלא... (עמוד 11).

27.הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חופשת הקיץ), התש"ע–2009
5.11.2009

במערכת החינוך נהוג לקיים חופשת קיץ בת 60 ימים בחודשים יולי אוגוסט. למאמר המלא...(עמוד 12).

28.הצעת חוק רשות הר הזיתים, התש"ע–2009
29.12.2009

הר הזיתים הוא בית הקברות היהודי הקדום בעולם. הוא אתר לאומי של עם ישראל מימי בית ראשון ומהווה מקום קדוש לעם היהודי בנוסף על היותו אתר היסטורי ראשון במעלה בחשיבותו לעם ישראל. בנוסף, הר הזיתים הוא המאוזוליאום הלאומי של עם ישראל ויש להעניק לו מעמד מיוחד כדי לשקם אותו, ולתאם בין פעולות הגופים הרבים והשונים המעורבים או שראוי יהיה שיהיו מעורבים בשיקום ופיתוח הר הזיתים. בהעדר גוף כזה אין מי ששומר על ההר, מונע בניה בלתי חוקית בשטחו, וחילול ופגיעה במצבות ובשטחי הקבורה. רשות ציבורית משותפת תאפשר ביצוע כל הפעולות הללו. למאמר המלא... (עמוד 12).

29.הצעת חוק פיצוי נפגעי התליית הבנייה ביהודה ושומרון, התש"ע–2010
21.1.2010

מטרת הצעת החוק היא להעניק פיצויים הולמים לאזרחים, לרשויות ולמועצות המקומיות והאזוריות שנפגעו כתוצאה מהחלטת הקבינט על השעיית הבנייה ביהודה ושומרון שנתקבלה ביום 25.11.09. על פי החלטת הקבינט שיושמה בצו אלוף הפיקוד: "היתרים שניתנו ערב קבלת ההחלטה מותלים בזאת ואין לבצע כל פעילות בנייה לרבות הכשרות קרקע ותשתית". קביעה זו הביאה לפגיעה חמורה בזכויות הפרט והקניין של אזרחי המדינה שרכשו על פי חוק וכדין קרקעות ביהודה ושומרון ואף שילמו למדינה את האגרות הנדרשות והסתמכו על המצב שהיה קיים באותה עת. בנוסף, החלטת הקבינט פוגעת ברשויות ביהודה ושומרון המפסידות הון עתק לאור הפגיעה בתשתיות, פגיעה בתשלומי הארנונה וכדומה. למאמר המלא...(עמוד 12).

30.הצעת חוק להנצחת ההיסטוריה והמורשת של יהדות ארצות האסלאם, התש"ע–2010
26.1.2010

הצעת החוק באה, בהמשך להצעת החוק לפיצויים לפליטים יהודים יוצאי ארצות ערב, לתקן עוול לאומי ובינלאומי בנושא הכאוב והמכריע של הפליטים היהודים מארצות האסלאם באופן יסודי ומעשי; הקונגרס האמריקאי השכיל לתקן את העוול באפריל 2008 כאשר הטיל על נשיא ארה"ב לדרוש מודעות לנושא ולהעלות אותו כל עת שעולה נושא הפליטים הפלשתינאים במסגרת המשא ומתן לשלום באזור; עכשיו הגיע העת שגם ממשלת ישראל תיטול חלק במשימה. למאמר המלא... (עמוד 13).

31.הצעת חוק אחדות הצבא, התש"ע–2009
21.1.2010

הפעלת צה"ל לפיזור הפגנות בתחומי הקו הירוק ולמשימות פינוי אזרחים ישראלים ורכושם בתקופת ההתנתקות מחבל עזה וצפון השומרון הביאה את צה"ל אל לב הסכסוך הפוליטי של המדינה. חיילים מצאו עצמם קרועים בין מצוות רבותיהם ופקודת מפקדיהם. אלפי אזרחים ראו בצה"ל – לב הקונצנזוס הישראלי – צבא גירוש. למאמר המלא...(עמוד 13).

32. הצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה, התש"ע–2010
9.2.2010

מטרתו של חוק זה הינה הגברת השקיפות ותיקון לקונות בחקיקה בכל הנוגע למימונה של פעילות פוליטית בישראל על ידי ישויות מדיניות זרות. כיום, חובת הדיווח על קבלת כספים מישות מדינית זרה מוטלת על עמותות בלבד, וזאת על אף שרבים מהגופים העוסקים בפעילות פוליטית אינם רשומים כעמותות; גם חובה מצומצמת זו ניתנת לעקיפה על ידי העברת הכספים דרך צד ג', או על ידי השהיית הדיווח באופן שהופך אותו ללא רלוונטי. לקונה נוספת נמצאת בהעדר חובת דיווח על התמיכה בפרסומים שמוציא הגוף הנתמך או בפעילויות בהן הוא משתתף. למאמר המלא...(עמוד 13).

33.הצעת חוק הממשלה (תיקון – פרסום פרוטוקול ועדת שרים לענייני חקיקה), התש"ע–2010
2.3.2010

כמידי שבוע מתכנסת ועדת שרים לענייני חקיקה לדון בהצעות חוק פרטיות של חברי הכנסת, אשר עולות לאחר מכן לדיון בקריאה טרומית והצבעה בכנסת. החלטת ועדת השרים בנוגע לתמיכתה או אי תמיכתה בהצעות החוק, נמסרת לחברי הכנסת בצורה לאקונית בלבד, ללא כל פירוט של השיקולים שעלו בדיון וללא פירוט עמדת משרדי הממשלה ועמדת הגורמים המקצועיים במשרד המשפטים. למאמר המלא...(עמוד 13).

34.הצעת חוק יישום תכנית ההתנתקות (תיקון – פיצוי בשל עסק של חקלאות), התש"ע–2010
17.3.2010

מטרתה של הצעת החוק המתפרסמת בזה להסדיר בעיות שהתעוררו בקרב חקלאי גוש קטיף לאחר פינוים ממשקיהם במסגרת חוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה–2005, (להלן – החוק), הן בשל שינוי נסיבות שחל מיום חקיקת החוק ועד היום, והן בשל אי-הסדרת נושאים מסוימים במסגרת החוק, שבלעדיהם לא ניתן להשיב את מצבם של חקלאי גוש קטיף למצב שהיו בו עובר לפני יישום תוכנית ההתנתקות – ולאפשר בכך קיום בכבוד לחקלאים המפונים. למאמר המלא...
הצעת חוק יישום תכנית ההתנתקות (תיקון – פיצוי מתוקן לעסקים ולשכירים), התש"ע–2010
16.6.2010 למאמר המלא...(עמוד 14).

הצעת חוק יישום תכנית ההתנתקות (תיקון – פיצוי מתוקן לעסקים ולשכירים), התש"ע–2010
24.6.2010

על פי ועדת החקירה הממלכתית בנושא טיפולן של הרשויות המוסמכות במפוני גוש קטיף וצפון השומרון (להלן – ועדת החקירה) ועל פי המצב בשטח, עד היום, כמעט חמש שנים מאז ביצוע הפינוי במסגרת חוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה–2005 (להלן – החוק), ממשלות ישראל לא מימשו את מדיניותן המוצהרת והנדרשת ולא הביאו לשיקומם של מרבית המפונים ובתוכם בעלי העסקים. למאמר המלא...(עמוד 14).

http://www.yarivlevin.org.il/lawmaking.php?c=1

***

לעיון:

''אהרן ברק שודד-ים'' / פרופ' פוזנר

שופטים ובני משפחה - טבלת ניגוד עניינים

לוין: ''קבוצת מיעוט שולית השתלטה על ביהמ''ש העליון''

הכנסת חייבת לבטל את חוק כבוד האדם וחירותו מיד!!!

הדמוקרטיה עולה על גדותיה בעוד שהיהדות בטלה בשישים

חובת הכנסת לבטל את ''המהפיכה החוקתית'' השיקרית

תשוחרר המדינה מלפיתת אהרון ברק ו''היועץ'' המאלץ

פניה אישית לח''כ כצלה ולח''כ יריב לוין המשפטן:

''תכליות מדיניות'' = שימוש פוליטי בצה''ל = הכנה מנטלית

לא דמוקרטיה, אלא שלטון זר ומוזר - אוליגרכיה שיפוטית

''יש להטמיע את משפט התורה במדינה''

פרופסור דניאל פרידמן חושף את ערוותה של פרקליטות המדינה

אהרון ברק מינה וממנה עדיין את כל צמרת המדינה

ד''ר שגב: האוליגרכיה המשפטית משחיתה את הדמוקרטיה

חברי הכנסת אשמים שאינם פועלים להחזרת המשפט העברי

משפטנים נמאסתם / בן דרור

פרופ' אבי דיסקין: שופטי העליון בורים ועמי ארצות

'שולטת בנו אוליגרכיה משפטית' /ד''ר שוקי שגב

בג''ץ ניצח לנו את הצבא,ובעצם בג''ץ ניצח לנו את הנצחון / ד"ר גיא בכור

יריב לוין: 'להחזיר מערכת המשפט לאפיק ציוני ויהודי'

פרופ' דיסקין: יש רוב בכנסת לביטול המהפיכה ה''חוקתית''!

פרופ' דיסקין: יש שלטון טרור ואימה של בית המשפט העליון

בראש בית המשפט העליון יושבת שקרנית עם קבלות!

המשפטיזציה הפכה למפלצת המובילה לחיסולנו / בן דרור ימיני

משפט בשירות החמאס...האקטיביזם המטורף מכה בנו / ימיני

פרופ' דיסקין: בג''צ נמנע שלא כחוק מהפעלת החוק נגד זועבי

ממשלת הצללים השיפוטית עומדת מעל הממשלה / ימיני

הפרקליטות על דעת עצמה עוקפת למעשה את הדרג המדיני

דרישה: מערכת משפט חדשה ושימוש במשפט העברי

ראשי שדולת א''י: אג'נדה אנטי יהודית בפרקליטות

פרופ' רות גביזון: שופטי בג''צ לא יכתיבו לחברה כיצד לחיות!

4 חברי ליכוד תומכים בשלטון העל של בג''צ ופועלים לשמרו באמצעות ועדת השרים לחקיקה: בני בגין, דן מרידור, גדעון סער ומיכאל איתן

התנ''ך המשנה והתלמוד הם ספרי משפטים מדהימים

פרופ' דינשטיין ובג''צ קיבעו את המונח ''שטחים כבושים''

בקשה לועדת החוקה לקיים דיון על קידום המשפט העברי

לוין: למרות החסימה בועדת החקיקה נצליח לחסל את בג''צ במתכונתו הנוכחית

חבר מביא חבר / מאת יגאל ביבי ח''כ לשעבר במפד''ל

היועץ המשפטי לכנסת - הזרוע הבוחשת של בג''צ בקרבי הכנסת

על הכנסת שולט בג''צ באמצעות זרועו - היועץ המשפטי לכנסת!

כך סגר בג''צ טבעת חנק (לאסו) על שלטון העם בישראל

היועץ המשפטי לממשלה שולט על הממשלה ועל משרד המשפטים

כך חודרת הקרן החדשה לישראל אל תוך מערכת המשפט

פרופ' דיסקין: דרושה חקיקה לצמצום כוחה של האוליגרכיה המשפטית

כך בוחרים שופטים לבית המשפט העליון במדינות דמוקרטיות

בית משפט העליון חשאי יותר מגופי המודיעין

לוין: תפקיד הרשם הוא מקפצה טבעית לתפקיד שופט

מורשתו של אהרון ברק השתלטה על האקדמיה המשפטית

בתי המשפט בישראל מתפקדים באופן בלתי חוקי

''צו ביניים'' הוא הנשק האולטימטיבי של בייניש וחבריה

לוין: מערכת המשפט בישראל רקובה וזקוקה לטיפול שורש

היועצים המשפטיים של המינהל מאיינים את חוקי מדינת ישראל

הרב זייני: בג''צ ומך בטרור הערבי

הדיקטטורה הפושעת של בג''צ / עו"ד שפטל

לוין: "אנו עדים לעיוות חמור ולנשיאת שם המשפט לשווא"

טליה ששון יצרה את בעיית המאחזים ומשבר ההתיישבות

וכמובן מי דחף להקים את בית המשפט הבינלאומי בהאג אם לא אנשי בג''צ מישראל?

דרוש בדחיפות דיון ציבורי על המורשת של אהרון ברק

כמו באמריקה? שימוע לשופטים / אחימאיר

יורם שפטל: לשנות את דיקטטורת הבג''צ

סקר: האם בג''צ מייצג את כל חלקי העם? טוענים שכן מייצג רק 14%

אהרון ברק: הפוליטיקאים לא מבינים בדמוקרטיה

בג''צ חבורת פולנים - היכנסו וראו במו עיניכם!

כך פתחו בג''צ והקרן החדשה את השער להסתננות לישראל:

פרופ' דניאל פרידמן: יש גבול להתנהלות בג''צ

אהרון ברק מנסה לחזק את מדינת כל אזרחיה

כך הפך בג''ץ קרקעות נטושות – לאדמה פרטית ערבית

איך ממנים שופטים בישראל / סרטון המחשה

פרופ' מאוטנר: בית המשפט העליון הפך מרכז לפעילות מפלגתית של השמאל שאיבד את כוחו בכנסת

בג''צ הוא כנסיה חילונית הגורמת להתחרדות המקצינה בישראל

ח''כ מיכאל בן ארי: בית המשפט העליון - סניף של בל''ד

ועדת בדיקה בינלאומית לסילבוסים בפקולטות למשפט בישראל!

שפטל: ''בייניש היא דיקטטור שמאיים על חברי הכנסת''

יהודה וינשטיין - הדיקטטור מרחוב צלאח א-דין

''חוק יסוד זכויות חברתיות'' יקדם את חיסול המדינה

'לא ניתן לשמאל שכשל בבחירות לנצח דרך ביהמ''ש'

לוין: אין מנוס אלא להתנגד לחוק יסוד זכויות חברתיות!

לוין: ''אם ברק וביניש רוצים לחוקק - שירוצו לכנסת''

כצל'ה: העם הוא הריבון. יש טייקונים בבית המשפט העליון

מאוטנר: בג''צ לקח לעצמו את החרות לפסול חוקים של הכנסת

פרופ' רות גביזון: הבג''ץ עושה שימוש ציני בשלטון החוק

בן ארי: ברק ארז שופטת אולטרה שמאלנית מהציר האנטי ציוני

ג'ובראן ופרוקצ'ה פסקו שהאוייב יכול לתבוע את המדינה

הכירו: המנהל של המדינה, עו''ד איל ינון היועץ המשפטי של הכנסת

בג''צ חבורת פולנים שמעריצים את המערב הנוצרי

''העליון התנתק מהציבור והציבור התנתק מהעליון''

פרופסור אבינרי: כולם פוחדים מבג''צ שהפך לאימפריה

לאטמה - בשביל לשקר יש בית משפט עליון

אייכלר: לבג''ץ אין זכות לקבוע מה חוקי

הגנה מן הצדק - מהלך משפטי לגזילת קרקעות יהודים יוצא לדרך

השופט בדימוס: ''מה זה לא חוקתי?! הרי אין חוקה בארץ!

בג''צ במתכונתו הנוכחית הוא הבעיה המרכזית של היהודים

מדוע החליטו מזוז ובג''צ שקק''ל צריכה למכור קרקע לערבים?

שביט לאהרון ברק: יצרת דמוקרטיה חוקתית שהכנסת כלל לא התכוונה אליה

בייניש: מתיישבים לא יכולים לעבד קרקע ע''פ חזקה

לא מדובר בבית משפט גבוה לצדק! מדובר במפלגת שמאל!

''בג''ץ עלול לבטל את חוק השבות''

אביגדור פלדמן: מערכת המשפט בישראל שיקרית

''בג''צ - סרטן בלב האומה''

המוסר הכפול של אשר גרוניס - מתנחלים מול בדואים

יריב לוין: לא אלה השופטים שראוי שישבו בבית המשפט העליון

רוברט בורק: בג''צ הרשות המסוכנת ביותר לזכויות האומה

ריבלין: בג''צ קובע שהציפור היא פיל. זה לא יכול להימשך!

לקבוע בחוק שיועץ משפטי לממשלה ישקף את עמדותיה!

מאחורי הקלעים של מערכת עשיית הצדק בישראל / רביב דרוקר

הלקח של אהרון ברק מהשואה: עלינו לשמור זכויות אדם של טרוריסט

אהרון ברק מודה ששינה את שיטת המשטר בישראל!

חשד: עובד של המנהל האזרחי מכר מידע לפלסטינים עבור שוחד

הפרקליטות בתשובותיה היא שהכניסה את המדינה לבוץ

תוכנית המשפטנים NIF

לחוקק חוק הסדרה ולחוקק חוק שיבטל את תפקיד היועמ''ש

אהרון ברק עשה הפיכה (Putsch) חוקתית ולא מהפיכה (Revolution)

לאטמה - ממשלת בג''צ

הבג''צ – סכנה קיומית לבית השלישי / א. רול

עו''ד פלדמן: הפרקליטות הינה גוף מפחיד שאין לו קוד אתי

הרשות הערבית גונבת את שטחי C בעזרת מערכת המשפט הישראלית

חידה חוקתית ופשרה המוזר / אמנון רובינשטיין

המשפטיזציה ותפקיד היועץ המשפטי לממשלה

נמצא באשכול:

בג"צ והיועץ המשפטי לממשלה - ממשלת העל השרשורית (הטפילית) של ישראל

https://rotter.net/forum/gil/20101.shtml

ועדת החוקה בראשות ח"כ דדי צוקר הכניסה שינוי מהותי בשני חוקי היסוד שחוללו מהפיכה חוקתית בכנסת ה-12: כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק.

לסעיף 1 בשניהם הוכנסה הגדרה מרחיקת לכת, שבעבר לא ניתן היה להעבירה בכנסת.

וזו לשון הסעיף: "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל".

כך במחי יד אחת נכנס בדלת הראשית עקרון השוויון, הנטוע בלב לבה של הכרזת העצמאות, עיקרון שבעבר לא היה אפשר לחוקקו.

לאחר שהכנסת הצביעה בעדו קמה זעקת שוד ושבר: ש"ס טענה, כי החוק הועבר במחטף חשאי - כאילו ניתן בכלל לחטוף העברת חוק - ולכן, כך לפחות טענה, לא תחזור לממשלת רבין עד שלא יבוטל המחטף.

ח"כ הרב יצחק לוי מהמפד"ל תמך בתיקון. על ח"כ לוי לא ניתן לומר שהוא לא היה מודע למשמעות החוקתית של צעדו, שכן מדובר באחד מחברי הכנסת המלומדים והמבריקים ביותר.

היתה כאן איפוא חידה.

כיצד נציג המפד"ל, זו שנלחמה תמיד נגד כל שריון חוקתי של דיני השוויון, מסכימה להכניסם בעד השער הראשי של הכרזת העצמאות, ומלווה אותם גם בהכרה מפורשת בעקרונות הנעלים ביותר של חירות האדם?

פשר החידה מצוי בפרוטוקולים של ועדת החוקה והובא גם בכתבתה של דליה שחורי ("הארץ", 19.6).

כך אמר מי שמכהן היום כשר התחבורה:

"חשבתי שחשוב להגן על חוק השבות באיזושהי צורה. חששתי, ואני חושש עד היום, שבג"ץ יכול לבטל את חוק השבות, כי חוק זה מטבעו אינו חוק שוויוני אלא חוק שיש בו אלמנטים גזעניים, ויכול להיות שמישהו יטען שהוא סתר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. במגילת העצמאות נקבע שישראל היא מדינת היהודים, שתהיה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות".

ומכיוון שבית המשפט העליון, כדברי שר החינוך זבולון המר, משקף את עמדות השמאל הקיצוני, יוחסה, במקום אחר, גם למר"צ כוונה לבטל בעתיד את חוק השבות. אם מישהו היה זקוק להוכחה עד כמה גדול הניתוק בין מה שקרוי "שמאל" למחנה הדתי, הרי זו מונחת לפניו.

אין חבר כנסת אחד של מר"צ הכופר בצדקתו של חוק השבות, וחלק מאתנו היה שמח להופכו לחוק יסוד משוריין. יתר על כן, אין שום סתירה בין חוק השבות לבין עקרונות השוויון של מדינה נאורה ובת תרבות.

לכל מדינה יש זכות להסדיר את עניין ההגירה של עצמה ואת ההתאזרחות של הבאים בשעריה. האמנה הבינלאומית לחיסול כל צורות האפליה הגזעית מתירה הבחנה מסוג זה. איני רשאי לדבר בשם בית המשפט העליון, אך מקריאת פסקי הדין ומהכרת האישים ברור הדבר, כי אין בקרב שופטיו צל צילו של רצון או כוונה לבטל את חוק השבות בשל היותו סותר את חוקי היסוד. להיפך, חוק השבות נראה כחוק יסודי, המבטא את תכלית קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

מה פשר הפער בין עמדותיו של השמאל הציוני לבין הכוונות האנטי-ציוניות המיוחסות לו?

עמדתו של השמאל הציוני - ואולי גם של בית המשפט העליון - נשפטת לא לעצמה, אלא על פי רעיונות פוסט - ציוניים שקיבלו תהודה רבה באקדמיה ובעיתונות, ומכיוון שרעיונותיה של מר"צ מיוחסים בטעות או ברשעות גם לבית המשפט העליון, המותקף יותר ויותר על ידי הסיעות הדתיות והחרדיות, ניתן אולי להבין את פשר הטעות שהולידה את יוזמת השר לוי.

שתי מסקנות מהחידה ופשרה: ראשית, לפעמים באמת יוצא מתוק מעז. מדבריהם של אלה שתקפו את חוק השבות, קם לישראל - בשל חשש השווא של איש המפד"ל - חוק יסוד מהמתקדמים בעולם, הכולל עקרונות שוויון נעלים.

שנית, כעת חובה על אנשי הציונות שבשמאל להשמיע עמדתם בגלוי. מוטלת עליהם חובה להזכיר, מדי פעם, מה מפריד בין המחנה שלהם לבין קבוצה קטנה, המנסה לשווא לקעקע את האתוס הציוני.

http://amnonrubinstein.com/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%94-%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%AA%D7%99%D7%AA-%D7%95%D7%A4%D7%A9%D7%A8%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%A8.html

*********

לעיון האשכול:

בג"צ והיועץ המשפטי לממשלה - ממשלת העל השרשורית (הטפילית) של ישראל

כ-2,100 עורכי הוסמכו לפני כשבוע בטקס חגיגי בבנייני האומה בירושלים, אך נדמה שאחד מהם יזכה לכותרות רבות במיוחד על רקע פעולות שיעשה בבית המשפט - פעיל הימין, איתמר בן גביר.

גביר הוסמך כעורך דין וכחבר בלשכת עורכי הדין בישראל, לאחר יותר משנתיים בהן ניהל מאבק על זכותו לגשת למבחנים.

גורמים שונים בלשכה ניסו למנוע ממנו את ביצוע מבחני הלשכה בשל היותו פעיל ימין.

בשיחה ל-nrg מעריב, אמר עורך הדין הטרי: "יש ציבור שלם שמרגיש שחלק מבתי המשפט הוא למעשה מגרש ביתי של אנשי השמאל. יש ציבור שלם שמרגיש מופלה לרעה במערכת המשפט".

"אני מקווה לשמש פה לאותו ציבור", הצהיר בן גביר כוונות. "אני רוצה לייצג אותו בכבוד ובנאמנות ולהוות הוכחה שבתי המשפט שופטים משפט צדק - גם במקרים בהם מדובר באנשי הימין ובציבור המתיישבים".

במסגרת נסיונותיו לגשת לבחינות הלשכה, בן גביר הציג לבכירי הלשכה שורת תקדימים של עורכי דין הפעילים בארגוני שמאל קיצוני, אשר חלקם אף חברים בארגונים אנרכיסטים שונים. כמו כן, טען בן גביר כי הלשכה אפשרה למחבל שהורשע בניסיון חטיפת חייל להיות עורך דין ללא כל התנגדות.

לאחר הגשת מספר ערעורים החליטה ועדת ההתמחות של לשכת עורכי הדין כי אין סיבה למנוע מבן גביר רישיון עורך דין, אך התנתה את העניין בכך שבן גביר יסיים שלושה הליכים משפטיים שהיו תלויים נגדו.

שלושת המשפטים בהם הואשם בעברות כגון התקהלות אסורה, החזקת כרוזים והעלבת עובד ציבור הסתיימו בחודשים האחרונים בזיכוי מוחלט, ומיד לאחר מכן התאפשר לבן גביר לגשת למבחנים בכתב ובעל פה.

שופט בית המחוזי, גלעד נויטל, בחן את בן גביר בחינה בעל פה, ולפני שבוע, בטקס חגיגי, קיבל בן גביר את תעודת עורך הדין שלו.

בתי המשפט בישראל מוכרים היטב לבן גביר, שבעבר נחשד והואשם לא פעם בעברות שונות על רקע פעילותו בימין.

בן הגביר זוכה כמעט בכל ההליכים המשפטיים שעסקו ברובם בעברות קלות יחסית.

בשנים האחרונות משמש בן גביר כמעין פטרון משפטי של פעילי הימין הצעירים והוא מלווה מאות מפעילי הימין שנעצרים ומואשמים בבתי המשפט, עובדה שהקנתה לו ידע משפטי מרשים, לא פחות משל כל עורך דין פלילי בעל רישיון.

בשלוש השנים האחרונות משמש בן גביר כעוזר הפרלמנטרי וכיועץ התקשורת של ח"כ מיכאל בן ארי. בן גביר הודיע כי למרות שזכה לקבל השבוע גלימת עורך דין ועניבה עם סמל לשכת עורכי הדין, הוא ימשיך בעיסוקיו הקודמים במקביל לעבודתו החדשה כעורך דין.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/379/738.html?hp=1&cat=404&loc=53

מנכ"ל תנועת רגבים, יהודה אליהו, פנה היום (שישי) במכתב ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, בדרישה כי יבטל לאלתר את הרצאתו של עו"ד מיכאל ספרד בהשתלמות של פרקליטות המדינה. לדבריו זימון עו"ד ספרד, סרבן שירות ומשקף עמדות שמאל קיצוני, להרצאה מול פרקליטי מדינה פוגע אנושות באמון הציבור בפרקליטות המדינה.

כמו כל ארגון מקצועי, משרד המשפטים ופרקליטות המדינה מקיימים מדי תקופה השתלמות וימי עיון עבור עובדי המשרד. אלא שאת ההשתלמות הקרובה הקדישו בפרקליטות לנושא "מגמות וחידושים במשפט המנהלי", נושא קצת יבש אבל רלוונטי לתחום העשייה של עורכי הדין העובדים בשירות המדינה.

עד כאן אין חידוש, אלא שהנושא של ההרצאה המרכזית הוא "חידושים בדיני שטחים" ומעביר ההרצאה הוא לא אחר מאשר עו"ד מיכאל ספרד, מה שמעורר את כעסם של ארגוני הימין. ספרד כידוע סרבן שירות שמייצג בבתי המשפט דרך קבע את ארגוני השמאל הקיצוני, בהם "יש דין" ו"שלום עכשיו".

בעקבות חשיפת המקרה פנתה רגבים ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לבטל את הרצאתו של עו"ד ספרד בהשתלמות. לטענת אנשי התנועה מדובר בהרצאה פוליטית ולדעתם "אין מקום לעירוב פוליטיקה במערכת המשפט".

את המכתב מסיים מנכ"ל התנועה, "נבקשך להורות לאלתר על ביטול הרצאתו של עו"ד ספרד במסגרת ההשלמות ולחדד את נהלי הזמנת מרצים להשתלמויות עובדי מדינה כך שמקרים כגון אלו, הפוגעים אנושות באמון הציבור בפרקליטות המדינה, לא יישנו".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/239948

לעיון האשכולות:

יהודה ושומרון אינם שטחים כבושים. את השקר המציא השמאל!

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=23759&omm=91&viewmode=threaded

בג"צ והיועץ המשפטי לממשלה - ממשלת העל השרשורית (הטפילית) של ישראל

https://rotter.net/forum/gil/20101.shtml

*

ביקורת הרסנית

ביקורת יעילה צריכה לעסוק בשינוי, בשיפור, בתיקון ולא בעריפת ראשים. הדוח על השריפה בכרמל הוא מסוכן ודינו להיזרק לפח האשפה.

מדובר בדוח מסוכן. לא משום שהוא מוצא מחדלים, ולא משום שהוא מוצא אחראים. הדוח הזה מסוכן, ודינו להיזרק לפח האשפה, משום שהוא מוביל את כולנו לשיבוש חמור בסדרי שלטון ומשפט. אם יתקבל הדוח, שיקול הדעת של מקבלי החלטות לא יהיה לגופו של עניין, אלא לגופו של כיסתוח וטיוח.

אין צורך בבחירות. אין צורך בדמוקרטיה. אין צורך בשיקול דעת לצורך קביעת סדרי עדיפויות. יש צורך בשופטים ובמשפטנים שיקבעו מדיניות וסדרי עדיפויות וחלוקה תקציבית, וגם יקבעו מי לכהונה ומי להדחה. עוד שיא בתהליך של משפטיזציה. כך שאת הדוח הזה צריך לחסל כשהוא קטן. דוחות קודמים סימנו את הכיוון. הדוח הזה חרג מגבולות הסבירות.

שריפות ענק ומחדלים אינם עניין ייחודי לישראל. בשנים האחרונות עברו עוד מדינות, כאלה שיש להן צי מטוסים ואמצעי כיבוי חדשים, שריפות ענק. ביוון, בשנת 2007, התפרסה השריפה על פני 80 קילומטרים.

עברו שנתיים, ושוב פרצה שם שריפת ענק, שאיימה על אתונה. בדיוק באותו חודש פרצו שריפות ענק גם באיטליה, בספרד ובצרפת. ואפשר להמשיך. הרשימה ארוכה. חלק מהשריפות היו הרבה יותר קשות מזו שבישראל, וכך גם המחיר הכבד בחיי אדם. ביוון נשרפו חיים 170 בני אדם בשריפה הגדולה.

הבעיה איננה בדוח הנוכחי. הבעיה היא בשיטה עצמה. מוסד המבקר, מעצם העובדה שבראשו עומד שופט, הפך למוסד שיפוטי. לשופטים, עם כל הכבוד, אין מושג ירוק בחקר ביצועים. הם גם אינם מבינים דבר, ולא חצי דבר, בסדרי עדיפויות. שופטים אמונים על תהליך אחד בלבד, שהוא התהליך האדברסרי. כל צד מגיע לשופט, כלומר מבקר, כדי להסביר שהאחריות היא של כל העולם ואשתו, רק לא שלו. זו שיטה שכל כולה בריחה והתנערות מאחריות. וככל שהמשפטיזציה גדולה יותר, כך הבריחה מאחריות גדולה יותר.

שיטת ביקורת יעילה אינה צריכה להוביל ל"הטלת אחריות", אלא אם כן מדובר בעניין פלילי או ברשלנות פושעת וזועקת. ביקורת יעילה צריכה לעסוק בשינוים, בשיפורים, בתיקונים, ולא בעריפת ראשים. ביקורת רצינית צריכה לגרום לכך שכל שותף לגוף מבוקר צריך להגיע כדי לדווח על הטעויות שלו. לא כדי לטייח אותן או להסתיר אותן.

רק דרך אחת למנוע את המחדל הבא

בין שתי השיטות הולכת ישראל ושוקעת במדמנת השיטה הראשונה. לינדנשטראוס לא המציא שום דבר. הוא פשוט פיתח והחמיר את מה שהיה. שיקול דעת מוטעה של מקבלי החלטות, גם אם היה כזה, איננו סיבה להדחה. זו אגדה שרווחת אצלנו, אבל היא יותר פוגעת מאשר מתקנת. היו עוד מנהיגים בעולם, מצ' רצ'יל עד קנדי, שביצעו טעויות קשות. הם לא התפטרו ולא הודחו. הם לקחו אחריות.

לקיחת אחריות היא היכולת להבין את הטעויות ולבצע תיקונים. לצורך כך אין צורך בשופטים או במשפטנים, שהבנתם מלכתחילה מוגבלת. יש צורך בחוקרי ביצועים. יש צורך בהנדסת אנוש. יש צורך בהמלצות מקצועיות על רפורמות. אלא שלשופטים יש רק תפיסה אחת למושג האחריות: הדחה והתפטרות.

יש רק דרך אחת למנוע את המחדל הבא. ולצורך כך אחזור על הצעה שכבר העליתי בעבר: יש להקים ועדת חקירה ובדיקה ממלכתית, כדי שתמליץ על גישה חדשה בתחום ועדות החקירה וביקורת המדינה. ובשני תנאים: ראשית, זו חייבת להיות ועדת מקצוענים. חוקרי ביצועים. מהנדסי תעשייה וניהול. ועדה נטולת שופטים ומשפטנים. אין צורך בהם.

ושנית, זו תהיה ועדה שתעסוק בגופם של דברים, ולא בגופם של אנשים. לא יהיו המלצות אישיות נגד לינדנשטראוס. לטובתנו, כדאי שוועדה כזאת תקום, לפני שהנזק המצטבר של הוועדות הישנות ימשיך להיערם.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/379/542.html?hp=1&cat=479

תגוביות:

1.מי צריך דמוקרטיה אם יש שלטון של בירוקרטיה!!!

2.עם המשפטיזציה חיסלו את המורים, (שנמאס להם להיות מאוימים בתביעות משפטיות), ואת השוטרים, שהולכים לכלא כשהם מגינים על חיינו, ואת החיילים, (כנ''ל), ואת הרופאים, (הנתבעים על שיקול מוטעה), ועוד ועוד. היות וסירסנו ועיקרנו את כל משרתי הציבור מסמכויותיהם ומיכולותיהם על ידי משפטיזציה, הגיע הזמן שנסרס גם את הפוליטיקאים המפעילים את המערכת. הבא נשסה את השופטים בכל משרת ציבור, כי כל מי שפועל למען הכלל מופקר, היות ואין זכות קיום לשיקול מוטעה, ולכן ניתן לערוף את ראשו של כל מי שיעיז לפעול למענו.

3.שריפת האוטובוס היתה בגלל טעות אנוש ולא בגלל שרים.

4.בואו ונאמר את האמת המרה. האשמים באסון האוטובוס הם ליאור בוקר ואהובה תומר. הם ורק הם נתנו את ההוראה לנהג האוטובוס לחזור. לצער כולם ההחלטה היתה שגויה.

5.הדוח הוא בושה לאינטליגנציה, והרדיפה האישית מגעילה.

6.מדינה מופרעת שמפחדת מהתקשורת היהודו-נאצית מבית, וחוקרת את עצמה למוות...אין מופרעות כזו בכל העולם!!!

7.ביקורת המדינה היא בסך הכל קרקס של הנאה מצליבה פומבית של אנשים ומנהיגים. העיסוק הציבורי העיקרי במדינה הוא השפלה פומבית של אנשים, או השתלחות בהם, כדי שנוכל לראות כיצד הם מתפתלים באי נוחות, מתנצלים ומאדימים ממבוכה. לשם כך אנו מבקשים עריפת ראש פומבית. את החנון בטלויזיה סתם להביך, לצחוק על היפה, לבקר את השורד - והכל על מזבח בידור הציבור.

8.הממשלה ניסתה להלאים את הכבאות, והוכשלה ע''י ההסתדרות. ההרוגים הם קרבנות הסוציאליזם המושחת של תאגידי כבאות אזוריים, המחלקים ג'ובים וג'יפים לקרובי משפחה, מבשלים ומשמינים ולא מתאמנים. לו נתן שטייניץ כסף לתאגידי הכיבוי, היה זה מתבזבז על עוד ג'יפים ומקורבים אוכלי חינם. ו- 44 הקרבנות? הם קרבן ל''מנהיגות'' של אהובה תומר, שעצרה אותם 500 מטר ממקום מבטחים (צומת בית אורן) שם היו עשרות כבאיות, וסובבה אותם כדי לחזור אל האש.

9.בקורת המדינה - אינה עניין למשפטנים. ראוי ורצוי שהמבקר הראשי יהיה בוגר תעשיה וניהול, עם רקורד מרשים ומוכח בניהול.

10.מיום שהשופטים השתלטו גם על עמדת מבקר המדינה, אנו מקבלים פסק דין במקום דו''ח ביקורת. כל חייל וכל שר חייבים להסתובב עם עורך דין צמוד במקום לעבוד.

11.שופטים אינם אנשים חכמים עם מוחות על, מדובר בסך הכל בקבוצה שלמדה חוקים בעל פה. מעניין ששום שופט בג''צ לא נתן את הדין על זה שכל הדרום במקלטים בעקבות ההתנתקות ש ''אושרה'' בבג''צ...

12.השופטים אינם אנשי על מורמים מעם. בסה''כ מדובר בעורכי דין. אלו שעליהם נאמר ש- 99% מהם מוציאים שם רע ליתר.

13.איזה מבחני יושרה עוברים שופטים? מי אמר שהם יותר חסרי משוא פנים מכל אדם אחר?

14.אנחנו יודעים שמטרת הדו''ח הזה היא ניגוח פוליטי והחזרת השמאל לשלטון - לא תיקון מערך הכבאות.

שוקן מגיע לבג"ץ / בן דרור ימיני

החזון של מדינה פתוחה להגירה ערבית, שעליו ממליץ עמוס שוקן, מחלחל לבג"ץ. ההשפעה המסוכנת הזאת מחייבת רפורמה דמוקרטית, כדי שישראל תישאר יהודית ודמוקרטית

הצעות החוק להגבלת סמכותו של בג"ץ בענייני הגירה ואזרחות חידשו את הדיון הציבורי בעניין סמכויות בג"ץ. עיתון "הארץ" כבר התגייס השבוע, וזו זכותו, הן במאמר מערכת והן במאמר של עמוס שוקן, כדי להנציח את עטרת בג"ץ על מקומה.

אין בהצעות לרפורמה, תחילה של פרופ' דניאל פרידמן ובהמשך של חבר הכנסת מיכאל איתן, דבר שאינו דמוקרטי. בניגוד לשטיפת המוח הקולקטיבית שאנחנו שרויים בתוכה, אין מדינה בעולם שבה המצב החוקתי דומה לזה של ישראל. באותן מדינות שבהן יש סמכות שיפוטית לביטול חוקים, בית המשפט המוסמך הוא בית משפט דמוקרטי, כלומר גוף שהרכבו משקף את קשת הדעות בציבור.

חוגים מסוימים בקרבנו הופכים את הדמוקרטי לפוליטי כדי להפחיד. כך שצריך לשאול: האם הם יסכימו להעניק לקבוצת אנשים, שמייצגת בעיקר את עמדות המפד"ל, להכתיב לציבור כולו את ערכיה הפוליטיים, גם אם במסווה חוקתי? התשובה ידועה. הם בעד בג"ץ, בתנאי שהוא עשוי בצלמם.

בגרמניה, למשל, שבה יש סמכות לביטול חוקים, המפלגות קובעות את הרכב בית המשפט החוקתי. בקנדה ובדרום אפריקה החוקה עצמה מחייבת גיוון בבחירת השופטים. בארצות הברית הנשיא בוחר את השופטים, על פי נטיותיו הפוליטיות. בצרפת מוענקת הסמכות (לפני אישור החקיקה) למועצה חוקתית (Conseil Constitutionnel), שהרכבה פוליטי לחלוטין (והיושבים בה אינם בהכרח משפטנים). בהולנד, לעומת זאת, יש שלילה מפורשת של הסמכות לפסילת חוקים. וגם בבריטניה אין לשום בית משפט סמכות לבטל חוקים.

רק ישראל שרויה באנומליה שאין כמותה בעולם. אנדרוגינוס שנוצר כתוצאה מחקיקה חפוזה וממשפטן אימפריאליסט. 32 חברי כנסת הצביעו בעד חוק יסוד כבוד האדם, 21 הצביעו נגדו, כלומר החוק התקבל ללא רוב בכנסת עצמה, ובוודאי ללא דיון ציבורי. והנה, החוק הזה הפך למהפכה חוקתית, כלשונו של אהרן ברק. איך בדיוק מתחוללת מהפכה כאשר רוב חברי הכנסת כלל אינם יודעים עליה - לברק פתרונים.

הזכות לאהבה ולהשמדה

הדיון בסמכויות בג"ץ מתעורר בעקבות התיקון לחוק האזרחות, שקבע שתושבי השטחים לא יזכו להגירה אוטומטית לישראל רק משום שהם מתחתנים עם אזרחי ישראל. הנימוק הרשמי היה ביטחוני. הנימוק האמיתי הוא גם דמוגרפי. רק לאחר הגירה של למעלה ממאה אלף פלשתינים, כלומר זכות שיבה זוחלת, התעוררה ישראל.

החוק הגיע לבג"ץ. עמדת רוב שופטי בג"ץ בסוגיית ההגירה היא כל כך (שמאל) קיצונית, שכל מי שמכיר את המצב הנוהג בעולם נותר אחוז פלצות. האם יש מדינה בעולם שמאפשרת הגירה של תושבי מדינת אויב

במסווה של "הזכות לחתונה"? האם בג"ץ מתכוון לכפות את זכות השיבה? האם בג"ץ אינו יודע שרוב תושבי השטחים, חסידי הזכות לאהבה ולחתונה, העלו לשלטון את החמאס, שדוגל בשנאה ובהשמדה?

את העתירה המקורית הגיש מרכז עדאלה, שעמדותיו בתחום זכות קיומה של מדינה יהודית ודמוקרטית אינן זקוקות להרחבה. את העתירה החדשה, בעקבות הצעת חוק משופרת, הגישו עדאלה וחברת הכנסת זהבה גלאון. מיעוט שולי בציבור, שיש לו, כנראה, רוב בבג"ץ. ואחר כך יש התוהים על הירידה באמון הציבור בבג"ץ.

צביעות ודיון ציבורי

עמוס שוקן, מו"ל הארץ, פרסם השבוע מאמר המתנגד לכל פגיעה בסמכויות בג"ץ, והבהיר שבמוקד העניין מצויה "זכות ההגירה" לישראל. והוא תוהה: איך ייתכן שמהפכה חוקתית משמעותית כל כך תובא לאישור ועדת השרים לחקיקה בלי כל דיון ציבורי.

סליחה? עכשיו התעוררת, מר שוקן? איך זה שחוק יסוד כבוד האדם הפך למהפכה חוקתית? הרי אז לא היה כל דיון ציבורי. הרי אז השתתפו בהצבעה פחות מחצי מחברי הכנסת. אלא שהצורך בדיון ציבורי הוא פועל יוצא של עמדה פוליטית. כשהמחטף מתאים, התשואות מובטחות. כשהמחטף אינו מתוצרת השמאל הרדיקלי, הוא מחייב הכשלה בתירוץ של "דיון ציבורי".

ובכלל , שוקן טועה ומטעה. בנושא חוקי ההגירה היה דיון ציבורי רחב. בוודאי רחב יותר מהדיון שלא היה על מחטף "המהפכה החוקתית". הוקמה גם ועדת משפטנים בראשות פרופ' אמנון רובינשטיין, לא בדיוק איש ימין, שהמלצותיה הן גם הבסיס לחוק האזרחות. על החוק עצמו התקיימו אינספור דיונים בציבור, בתקשורת, בכנסת ובאקדמיה. וטוב שכך.

זכות השיבה

שוקן כבר הבהיר בעבר את עמדתו בנוגע לאופי המדינה: "מה יותר שלום בין העמים ממה שעשוי לנבוע מכך: נישואים בין צעירים ישראלים, יהודים כערבים, לבין צעירים מן המדינות השכנות ומפלשתין? השאיפה לשלום מחייבת. . . שפלשתינים ופלשתיניות, מצרים ומצריות, ירדנים וירדניות יוכלו לחיות בישראל. . . גם מאפשרות של משפחות מעורבות (בן/בת זוג יהודי עם בן/בת זוג ערבי) לא צריך להירתע".

זהו חזונו של שוקן. זה החזון שהוא מבקש מבג"ץ לממש. אם רק ייפתחו הגבולות, אלפים אכן יגיעו. אירופה סוגרת דלתות, משום שהיא רוצה, אולי מאוחר מדי, להמשיך להיות אירופה, ולא סעודיה. זכויות מלאות למיעוט המוסלמי, אבל לא זכויות הגירה.

עדאלה ושוקן וגלאון חותרים למצב בלתי נסבל: הגירה חופשית, גם של חסידי השמדת ישראל. בדמיונם הקודח המבקשים להגר רוצים אהבה. מה פתאום מלחמה. הם גם יתאזרחו, משום שזה מה ששוקן רוצה להעניק להם, וזה מה ששוקן רוצה שבג"ץ יעניק להם.

הגיע זמן הדמוקרטיה

עד כה, הביטוי העיקרי לאימפריאליזם השיפוטי היה בהתערבות יתר בהחלטות שלטוניות, לא בפסילת חוקים. ולמרות זאת, במקרה דנן התגבש בבג"ץ רוב התומך בעמדת עדאלה-גלאון-שוקן, בניצוחו של אהרן ברק. זה מצב מסוכן.

בג"ץ, תוך כדי מכבסת מילים מתחום שיח הזכויות, עלול לבטל למעשה, גם אם לא להלכה, את זכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. זו לא הכוונה. זו התוצאה. וזה קורה בניגוד להחלטת האו"ם על מדינה יהודית. בניגוד לחוקי היסוד. בניגוד לרוב מוחלט שמצוי גם בציבור וגם בכנסת. בניגוד גמור למקובל בעולם. אבל בהתאם לתכתיבי מיעוט שחלקו שולל את זכות הקיום של מדינה יהודית.

ההצעות להגבלת סמכות בג"ץ לא ישנו דבר. אמון הציבור בבג"ץ רק ימשיך להידרדר. הצורך האמיתי הוא בעסקת חבילה: בית משפט חוקתי שיש לו סמכויות רחבות, ובתנאי שיהיה זה בית משפט דמוקרטי. לא של המפד"ל ולא של מרצ, שוקן או עדאלה. זה המצב במתוקנות שבמדינות. הגיע הזמן שגם ישראל תהיה מדינה מתוקנת.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/746/259.html

תגוביות:

1.מאמר החושף את ''כנופיית שלטון החוק'' בנבלותה! עיתון ''הארץ'' הוא בבעלות חברה שקיבלה פרס מהנאצים על ''פעילותה''. גם משפחת שוקן עצמה אינה רחוקה מקשר עם משתפי פעולה עם הנאצים. תשאלו את שוקן מה הקשר שלו למשפחת ואן-הארטן (עפ''י הפרסומים: משתפי פעולה עם הנאצים וקרובי משפחה של משפחת שוקן)!

2.חוק יסוד כבוד האדם וחירותו הועבר בצורה בולשביקית. אהרון ברק הוא בולשביק שטוען שהוא דמוקרט. הוא הסכנה לדמוקרטיה.

3.בג''צ הפסיק להיות עמוד התווך של הדמוקרטיה. הוא הפך לעמוד האש של הסמול וערביי ישראל המעוניינים במדינה דו לאומית. בג''צ זוכה לאי אמון הציבור ולא בכדי. המוסד הזה הפך למוסד פאשיסטי וכוחני עד פחד, כשהוא זה שבוחר את שופטי בג''צ החדשים, בצלמם, בדמותם, וללא דין וחשבון לאף אחד. הגיע הזמן לקצץ את סמכויות בג''צ ולהעביר את בחירת השופטים החדשים מידי החונטה הזו לידי הממשלות.

4.אסור לבג''ץ להתערב בעיצוב דמותה של המדינה. זה לא סוד שרוב השופטים בבג''ץ הם שמאלנים שלא מייצגים את דעת הרוב (מכאן גם הירידה באמון). שוקן וחבריו ההזויים מגנים על בג''ץ מטעמים אינטרסנטיים, וכך הם אוכפים את כוחו המועט של המיעוט (וכמה טוב שיש חברים), אבסורד הזועק לשמים. עיצוב דמותה של המדינה צריך להיות אך ורק בידיהם של נבחרי ציבור. מוטב שייקחו מבג''ץ את הסמכות לשפוט בענייני מדינה לפני שיהיה מאוחר.

5.השמאל של קום המדינה אינו השמאל של ימינו. השמאל של אז מקביל בדעותיו למרכז ואפילו מעט ימינה היום. צריך לומר באופן הברור ביותר - השמאל היום אינו בעד מדינה ציונית בארץ ישראל. את דעות השמאל המקורי אימץ הימין, והשמאל של היום אימץ את דעות האנטישמים.

6.אני זוכר את המאמר של שוקן שמציע לנו להתחתן עם מוסלמים. אני מספר מדי פעם לחברים ששוקן הציע לנו, לעם היהודי, להתחתן עם מוסלמים כדי לשפר את הקשרים איתם. הם לא מאמינים לי וחושבים שאני מדמיין. אז תודה לבן דרור שגם הוא זכר את המאמר ההזוי, המטופש והחמור. המאמר הזה מעיד על מצבו של השמאל יותר מכל דבר.
היהודים שבאו מהמדינות המוסלמיות שמרו על יהדותם 2500 שנה למרות שהיו מיעוט. וכאן האיש ההזוי הזה מציע לנו להתאסלם דווקא בארץ ישראל.

7.בג''ץ הינו סניף של מר"ץ ומתנהל ככזה. מר"ץ הינה מפלגה אנטי ציונית ומתנהלת ככזו. קדימה והעבודה הן מפלגות שמאל המתחבאות מאחורי מצע כביכול מרכזי, ע''מ לזכות בקולות הבוחרים הלא כל כך חכמים. "הארץ" הינו עיתון הבוגדים ברעיון המדינה הציונית, ויתר כלי התקשורת לא הרבה יותר טובים. המדינה הןלכת לאבדון וזה ברור. בכלל לא בטוח מה יהיה אם ביבי ייבחר. אם השמאל הצליח להכניס עסקן מוכשר ומושחת לבית ראש הממשלה (עליזה אמרה לחברותיה שהוא הומר ולכן יתנתק, יתכנס, יפעל נגד האויב, קרי הדתיים והימניים), לא אתפלא אם יצליחו להכתיר גם עסקנית לא כל כך מוכשרת שתהא ככלי ביד היוצר מבית השמאל. הפרקליטות הינה כלי חשוב גם כן (ראה ערך נאמן, רמון, ועוד). בכלל לא ברור בדיוק למה נועדו הבחירות אם בסופו של דבר בית המשפט העליון אומר את המילה האחרונה. אני על המזוודות.

השמאל המפסיד פעם אחר פעם בבחירות השכיל לעקוף את השיטה הדמוקרטית על ידי הפיכת בית המשפט העליון למקור הסמכות העליון, על פיו יישק דבר וממנו לא יסטה איש.

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/10500

תגובית:

שוקן מגיע לבג"ץ / בן דרור ימיני

החזון של מדינה פתוחה להגירה ערבית, שעליו ממליץ עמוס שוקן, מחלחל לבג"ץ. ההשפעה המסוכנת הזאת מחייבת רפורמה דמוקרטית, כדי שישראל תישאר יהודית ודמוקרטית

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/746/259.html

16.אלפי סטודנטים עוברים שטיפת מוח ממרצים אנטי ציונים ואיש אינו יודע גם דברים אחרים. למה מלמדים רק את אדוארד סעיד, שלמה זנד, אורי רם ואילן פפה? מדוע הכתבות של ימיני, שהן יותר מבוססות, אינן נכנסות לסילבוסים? ממה הם מפחדים המרצים האלה? הם יודעים שימיני משכנע הרבה יותר, אבל הם עושים הכל כדי להסתיר אותו, וקופצים על כל מאמר ששולל את זכות הקיום של ישראל ומציג את ישראל כמדינה פושעת.

17.לבריטניה אין חוקה! בריטניה היא אם הדמוקרטיה ואין לה חוקה. אין צורך בחוקה. חוקה היא משאת נפשם של הסמולנים הרוצים לכבול את ידיה של המדינה עד הסוף, ולעקרה מיכולת הלחימה על זכותה להתקיים.

18.לא רק לבריטניה יש מסורת דמוקרטית. גם לישראל יש מסורת
דמוקרטית. הסנהדרין היתה קיימת הרבה לפני הפרלמנט הבריטי. הקונגרס היהודי היה קיים הרבה לפני קום המדינה. מספיק להתייחס אל העם כמו אל חבורת ילדים בלתי מחונכים שלא מגיעה להם דמוקרטיה. מגיעה לנו דמוקרטיה כמו לכל עם אחר! הגיע הזמן לפרק את הדיקטטורה השיפוטית של בג"ץ, ולהחזיר את השלטון לעם. בבריטניה יש מסורת דמוקרטית ומשפטית תקדימית, הלקוחה מהדוגמה המקראית, ואת המושג: It is not done הבריטים גנבו מהתנ'ך -לבן אומר ליעקב כי לא נהוג לחתן בחורה צעירה לפני הבכירה ממנה בשנים כי כך ''לא ייעשה במקומותינו''.

19.היחיד שדרדר את האמון בבג''צ זה בג''צ. ניכס לעצמו סמכויות רבות לא לו. כוח עצום לפקידי מדינה שמעולם לא נבחרו. בג''צ הוא לא ''מעוז זכויות האדם בישראל''. איזה מין מגן על זכויות כאשר רוב העתירות שבג''צ דן בהם הן של אירגונים שמאלניים שונאי ישראל, ואילו עתירות בנושאים של קיפוח, אפליה ובעיות של אנשים קשי יום, נדחות על הסף על ידי בג''צ!

בג''צ הפך למעוז זכויות של השמאל הקיצוני בישראל! בג''צ דן בשאלות לא משפטיות כפי ששום בית משפט אחר בעולם לא עושה, למעט אולי בדיקטטורות מסויימות!

בג''צ לא מדבר בשם ערכי הדמוקרטיה, גם משום שהוא לא נבחר וגם משום שהוא לא מכבד ומקיים את חוקי הכנסת, אלא עוקף אותם שוב ושוב, ובפרשנויות הזויות לחלוטין מרוקן אותם מתוכן.

פעולות אלה מנוגדות לחלוטין למהות הדמוקרטית הבסיסית!

שופטי בית המשפט העליון הם אלה שדירדרו לעצמם את האמון בהם! זה כמו שיולי תמיר אמרה שלמען הגעה לשלום ניתן לוותר זמנית על הדמוקרטיה ולחיות בדיקטטורה אם זה יביא שלום!? האם המחיר של ויתור על הדמוקרטיה לא חמור יותר מאשר קבלת שלום? האם הליך שהתקבל על ידי דיקטטורה יהיה הליך תקין? או שאולי זה יהיה הליך גרוע, שיוביל לשלום קצר מועד, כי לא היתה שקיפות או דיון ציבורי כפי שקורה בדיקטטורות?

זה מלמד על ההשקפה הפשיסטית השמאלנית שחושבת שעל מנת להשיג את מטרותיה, ניתן לעשות זאת גם בלי הסכמת הרוב של העם, שאינו מסכים לכך!? והם עוד מדברים על זכויות אדם. בושה וחרפה!

20.ולמה שהציבור יתמוך בבג''צ אשכנזי-שמאלני כשרוב הציבור הוא ימני? איך יהיה לציבור אמון בבג''צ שמייצג 5% מהעם (לא כולל ערבים)?

פרידמן לא דירדר את אמון הציבור בבג''צ. מי שעשה את זה היה אהרון ברק, שחטף את בג''צ מהעם והכריז על ''המהפכה החוקתית'' בלי לשאול אותנו, וכמובן בייניש, שבהתלהמותה נגד פרידמן גרמה לציבור לחשוב - זה בג''צ?

ככה נראה בית המשפט העליון שלנו, כמו שוק מחנה יהודה.

כשהציבור שומע את חשין מאיים לכרות את ידו של פרידמן, הוא אומר לעצמו - איך זה ששופטי בג''צ מעיזים לקחת בעלות על המוסד הזה, ששייך כאמור לציבור, לא לבייניש וחשין?

כתב ההגנה של כל דיקטטור הוא - אלה שתוקפים אותו הם משוגעים ומסוכנים. לעולם לא תשמע את הדיקטטור מצדיק את עצמו או מסביר עניינית את עמדתו - והציבור רואה את זה מבג''צ, ולמרות מה שאתם חושבים שם במר''צ - הציבור שומע את הקולות ורואה את המראות. בג''צ - דיקטטורה משפטית שמאלנית.

21.אני זוכרת את המאמר של שוקן שמציע לנו להתחתן עם מוסלמים. אני מספרת את זה מדי פעם לחברים, ששוקן הציע לנו, לעם היהודי, להתחתן עם מוסלמים כדי לשפר את הקשרים איתם. הם לא מאמינים לי וחושבים שאני מדמיינת. אז תודה לבן דרור שגם הוא זכר את המאמר ההזוי, המטופש והחמור. המאמר הזה מעיד על מצבו של השמאל יותר מכל דבר. היהודים שבאו מהמדינות המוסלמיות שמרו על יהדותם 2500 שנה למרות שהיו מיעוט. וכאן האיש ההזוי הזה מציע לנו להתאסלם דווקא בארץ ישראל. עיתון הארץ התנגד לעליית יהודי צפון אפריקה.

22.ארבעה דורות הקריבו עצמם כדי לבנות מקלט לעם היהודי, ובג''ץ הופך אותנו לפליטים בארצנו.

23.בג''ץ מחסל את המדינה לנגד עינינו, וידינו קשורות. מצב מפחיד. בג''ץ הינו סניף של מר"ץ ומתנהל ככזה. מר"ץ הינה מפלגה אנטי ציונית ומתנהלת ככזו. קדימה והעבודה הן מפלגות שמאל קיצוני, המתחבאות מאחורי מצע כביכול מרכזי על מנת להטעות את הבוחרים הלא כל כך חכמים. הארץ הינו עיתון הבוגדים ברעיון המדינה הציונית, ויתר כלי התקשורת לא הרבה יותר טובים. המדינה הןלכת לאבדון וזה ברור. אם השמאל הצליח להכניס עסקן מוכשר ומושחת כאולמרט לבית ראש הממשלה (עליזה אמרה לחברותיה שהוא המיר את עמדותיו ולכן יתנתק, יתכנס, יפעל נגד האויב, קרי, הדתיים והימניים).

לא אתפלא אם יצליחו להכתיר גם עסקנית קטנה כמו ליבני הלא מוכשרת, שתהא ככלי ביד היוצר מבית השמאל. הפרקליטות הינה כלי חשוב גם כן(ראו ערך נאמן, רמון,ועוד).

יש פה קשר מסוכן בפרקליטות. הפרקליטות חטופה גם ומשמשת מכשיר בידי השמאל שהתברג שם. זה השמאל שעשה סיכול ממוקד לנאמן ובעיקר לרמון, אחרי הנאום שלו על הרשות השופטת שיש לצמצם את כוחה. באופן מפתיע נולד סיפור הנשיקה, שבעולם נורמלי היה מסתיים בסטירה. בכלל לא ברור בדיוק למה נועדו הבחירות, אם בסופו של דבר בית המשפט העליון אומר את המילה האחרונה.

24.רק כשמאות ואלפים יסרבו להישפט בפני המערכת שדורית בייניש עומדת בראשה, יבוא השינוי. ממש כמו שגל ההשתמטות ממילואים אילץ את צה''ל לשפר את יחסו למילואימניקים ואת תנאי השירות שלהם.

25.השימוש באמתלה של כבוד האדם והזכות לחיי משפחה על מנת להפוך את מדינת ישראל לפלשתין אינו מקובל. יש לעצור את ההגירה הערבית לישראל. אם הם רוצים להתאחד- בבקשה לפלשתין.

26.השמאל רוצה לשלוט בפועל, גם כאשר הימין מנצח בבחירות. זאת הסיבה האמיתית לאנומליה שיש בארץ. האנומליה הזאת נוצרה אחרי עליית בגין לשלטון. מה שקרה הוא שמאז השתלטו על בג''צ הגורמים הקיצוניים ביותר בשמאל הישראלי. מר"צ ואפילו שמאלה. גורמים התומכים במדינת כל אזרחיה, מדינה פתוחה להגירה, מדינה שחל עליה איסור מוחלט לפעול נגד הטרור, מדינה שמקדשת את זכויות המיעוט מעל זכויות הרוב, מדינה שבה בית המשפט הוא מעל הכנסת. מהפכה חוקתית בושלביקית החלה בימיו של השופט העליון ברק, והשמאל הקיצוני רוצה שהיא תימשך גם אחריו. מי שמתנגד למהפכה הוא ''אויב העם'', ''אויב שלטון החוק'', ועוד כל מיני סיסמאות מהמילון של לנין וסטאלין.

27.על הכנסת לבטל מיד את החוקים שדחף לנו אהרון ברק כחוקה בצורה לא חוקית ובעזרת 32 קולות של חברי כנסת. איך עושים זאת?
הנה המתכון:

''על-פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, יכול בית המשפט לקבוע, כי חוק שחוקקה הכנסת אינו חוקתי ולהכריז על בטלותו. יכולת זאת מקנה לחוק היסוד את מעמדו החוקתי, הגובר על חוקים המנוגדים לו.

עכשיו בא שר המשפטים ומגיש לאישור הוועדה הצעה שתוציא כל חוק, שעניינו הגבלת הכניסה לישראל, תושבות, או התאזרחות, מכלל החוקים שבית המשפט יכול להחליט על בטלותם, מהיותם מנוגדים לחוק היסוד.

לגבי חוק כזה, בית המשפט יוכל רק לקבוע, כי הוא מנוגד לחוק היסוד.

לא צריך גם להיות מומחה גדול לפוליטיקה הישראלית כדי לדעת, שאם יהיה תקדים לביטול-למעשה של מעמדו החוקתי של חוק יסוד אחד - זה יהיה גורלם של כל חוקי היסוד.

דהיינו, על שר המשפטים להגיש לועדת חוקה חוק ומשפט הצעה, שתוציא נושאים פוליטיים מכלל החוקים שבית המשפט יכול להחליט על בטלותם. כך ישוב בג"צ לגודלו האמיתי - בית משפט ולא ממשלת על.

28.חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחרותו היא בניגוד לחוק השבות הותיק יותר.

שהרי חוק השבות מפלה לטובה יהודים, על בעלי מוצא ודת אחרים.

איך תיתכן חקיקה של חוק יסוד הסותר חוק קיים?

נקודה שניה, הקשורה בקודמת, היא שישראל הוגדרה כמדינה יהודית -דמוקרטית, מדינת העם היהודי, ולכן אין זו דמוקרטיה מלאה.

זו היא דמוקרטיה בעלת תיקונים מסויימים לטובת העם היהודי, מין אפליה מתקנת, לאור אי קיום מדינה כזו במשך אלפיים שנה ולאור מאזן התנהגות העמים והמדינות שארחו את קהילות ישראל לאורך דברי ימיהם (חוקים מפלים, השפלות, מסים מוגדלים, גרושים, פרעות והשמדה) ולפיכך נקבעו חוק השבות, ימי מנוחה לפי מסורת ישראל, שפה רשמית עברית וכו'. מה גם שמצבנו הבטחוני, גודל המדינה, אחוז הלא יהודים במדינתנו, ומשאביה המצומצמים, אינם מאפשרים לנו להיות נדיבים מדי להגירה של לא יהודים לארצנו.

29.צריך לבטל את ההגדרה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מדוע להגדיר את ישראל כמדינה דמוקרטית? מספיקה ההגדרה מדינה יהודית. צרפת היא מדינה צרפתית, לא מדינה דמוקרטית. גרמניה היא מדינה גרמנית - כנ''ל יוון ומדינות לאום רבות נוספות. ומדינת לאום בעצם הגדרתה לא יכולה להיות מדינת כל-אזרחיה. ה''הדמוקרטיה'' כיום מפחידה. היא כלי במלחמה נגד העם היהודי.

30.חזון בג''ץ = חזון שוקן = חזון עדאללה = חזון האגודה לזכויות האזרח = חזון האירגונים הלא ממשלתיים בישראל = הקרן לישראל החדשה. והחזון הוא: פלסטין ערבית - מוסלמית מהים ועד הנהר, כשהיהודים ''נהנים'' ממצב של ''קהילה דתית'' קטנה בחסות האיסלם.

https://rotter.net/forum/gil/20101.shtml#15

לולא בג"צ לא היה צורך בכיפת ברזל!

לולא בג"צ לא היה צורך בגדר בנגב!

לולא בג"צ לא היה צורך בגדר ביו"ש!

לולא בג"צ לא היה גירוש מגוש קטיף וצפון השומרון!

לולא בג"צ היתה לנו מדינה לתפארת!

לולא בג"צ היינו הרבה יותר קרובים למשפט עברי צודק אמיתי ונכון!

אז אולי במקום לתכנן את המתקפה על איראן, צריך לתכנן מתקפה על בג"צ - האוייב האמיתי של כלל עם ישראל!

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/240272

תגובית 7

**

לעיון האשכול:

בג"צ והיועץ המשפטי לממשלה - ממשלת העל השרשורית (הטפילית) של ישראל

עו"ד פלדמן חושף מה מתרחש בהיכלי הצדק

בראיון בלעדי עו"ד אביגדור פלדמן תוקף בחריפות חסרת תקדים את מערכת המשפט הישראלית שלדבריו: "עולם המשפט הוא הונאה"

באחת ההפוגות הקצרות מהמולת המשפט, שעה שנשיאים ורשמים פורשים אל לשכותיהם ורוח לאה משוטטת באולם הדיונים, טיפס פרקליט הצמרת אביגדור פלדמן אל הדוכן המוגבה והתיישב בכס השופט.

עד לאותו יום התייחס בביטול לסידורי הישיבה באולם. "אבל אז הסתכלתי למטה וראיתי דבר מדהים", הוא אומר במרירות, "ממרומי מושבו רואה השופט דמויות קטנות, ליליפוטיות, נעות באולם כחגבים. זו פרספקטיבה אחרת לגמרי. אתה מסתכל למטה וחושב לעצמך, הפיגמאים האלה עושים כמיטב יכולתם לעבוד עלי, אבל מפה אני יודע בדיוק מה קורה והיכן האמת והצדק".

ומה הביטוי המעשי של המחשבה הזו?

"מערכת היחסים שמנהל שופט מול הנאשם ועורכי הדין היא פיאודלית, אנכרוניסטית. הכפיפות מוחלטת, לפעמים אפילו הביטוי החיצוני המובהק שלה הוא החובה לקרוא לשופט 'אדוני' ו'כבודו'. 40 שנה אני מכהן כסנגור ועדיין כל שופט צעיר יכול להתפרץ עלי, להעליב אותי ולפגוע גם בוותיקים ממני באופן שלא יעלה על הדעת במחוזי וגם בעליון.

"נאמר לי שבארצות סקנדינביה שופט, תובע, נאשם וסנגור יושבים כולם סביב שולחן עגול ומנהלים את המשפט באופן הוגן ושוויוני.

אצלנו המשפט מתנהל בדרך של חנופה והשתחוויות.

ישבתי פעם באולם הדיונים מאחורי שני עורכי דין מאוד נכבדים, וממש ראיתי שהם עסוקים כל הזמן בקידות והשתחוויות. האחד לשופט, האחד לשני. הכל מתנהל כמו בחצר של המלך אחשוורוש".

השופט אשם בזה?

"השופט אמור להיות המנצח של התזמורת הקקופונית הזו, אבל בפועל יש מעט מאוד שופטים שמצליחים להביא את המשפט לאיזו מערכת אינטלקטואלית תבונית ולהשתלט באמת על מה שקורה באולם.

המשפט הפך להיות דבר בזוי, מסריח מזיעה, מדם ומחוסר אונים. כמובן שאי אפשר להכליל את כל השופטים, אבל יש שופטים ותיקים, שריד לתקופה הממוסדת, משרתת המשטר, שחושבים בציניות שכבר ראו ושמעו הכל, יודעים הכל, יודעים מראש אם הנאשם אשם או חף מפשע, והמשפט הוא רק בזבוז זמן עבורם, ניסיון נואל של עורך הדין לדחות את הקץ ואפשר לסיים איתו הרבה קודם.

"תיכנסי לכל אולם משפטים שמתנהל בו הליך פלילי כבד, ותמצאי חילופי דברים תגרניים בין עורכי הדין והשופט, בין עורכי הדין לבין עצמם, כשתפקיד השופט הופך לגננת במקרה הטוב, או לשוטר שמנסה לארגן את האולם שלא יגלוש על גדותיו מרוב אמוציות וכעס.

תיכנסי לאולם משפטים באנגליה ותמצאי אווירה אחרת לגמרי. סיפרה לי עורכת דין שמונתה לשופטת, שכדי להכשיר אותה לשיפוט הנשיאה הציעה לה לשבת שבועיים ליד כיסא השופט.

"עורכת הדין הכירה היטב את האולם, הרי הופיעה בו כמעט כל יום כסנגורית ציבורית. אבל הנשיאה אמרה לה, מה שאת רואה מהאולם שונה לחלוטין ממה שהשופט רואה על הדוכן.

כשנשיא העליון משה לנדוי התמנה לתפקיד שופט שלום בגיל צעיר, הוא שאל את משה זמורה, 'איך אדע להיות שופט?' וזמורה, נשיא העליון הראשון, הנכבד, אמר לו, ברגע שתשב על הכיסא, תדע".

והיום?

"יש שופטים, לא כולם, שלא שולטים באולמם. אתה רואה אותם ונזכר בכיתת בית ספר, כשהמורה פוחדת מהתלמידים ועומדת בפינה מבוהלת ממה שמתרחש. יש אולמות משפטים שאתה נכנס לתוכם ורואה שופט חסר כריזמה וחסר את הכבוד שהצדדים אמורים לרחוש לו. הוא פשוט נראה מבוהל ממה שקורה לפניו, דבר שגורם באופן מיידי לאובדן האמון של הנאשמים בבית המשפט.

"המשפט בישראל הפך למשחק של רמאות.

אין לו שום קשר למה שלומדים באוניברסיטה, לסדר הדין הפלילי, לדיני ראיות. במיוחד המשפט הפלילי הידרדר לתהום תחתיות. אין שום קשר בין זכויות הנאשם להתנהגות הסנגורים, התובעים ובמידה רבה גם השופטים. יש שופטים רבים שאוחזים בדעה שמטרתו של המשפט היא לתפוס את העבריין, מהסוג שכולם יודעים שאם הוא לא ביצע את העבירה הזו, ככל הנראה ביצע או יבצע עבירה אחרת, ואז השופטים מתנהגים בהתאם והמטרה מקדשת את האמצעים".

איפה אתם, הפרקליטים, במשחק הזה?

"המצב גורם לכמה עורכי דין להרגיש כאילו השופט הוא המורה והם התלמידים שתפקידם להפריע למורה. ממש אפשר לראות בבירור שבגלל ששופט מורם, יש כל הזמן ניסיון לאתגר את המרחק מולו. לכבוש את הפער. להוציא אותו מהכלים. או להפך, להתייחס אליו בחנופה ובילדותיות שהן תולדת המאזוכיזם. המצב הזה ממאיס עלי את המקצוע בצורה קיצונית.

"אפילו שקלתי לעזוב אותו ודי. יותר מדי זמן עבר מאז האמנתי שהמשפט הוא סוג של מאבק אינטלקטואלי, הרואי, שבו הפרקליט מנסה להגן בחוכמתו על נאשם, חושף את העדים והאמת, מזכה את החף מפשע והופך לגיבור. אצלנו לא תמצאי עורכי דין גיבורים. בתרבות הפופולרית של ארצות אחרות, בטלוויזיה ובספרות, עורך הדין הוא גיבור עממי, אבל בישראל הגיבורים הם בדרך כלל השוטרים או הבלשים. אין אצלנו עורך דין שמחליף את הקאובוי על הסוס, שמגיע לעיירה ויורה ברשעים. כל התפיסה כאן מרשיעה".

העבריינים מבינים את זה כמוכם?

"עורכי הדין הם פי עשרה יותר ציניים מהעבריינים כלפי בית המשפט. רק אתמול ישבתי עם לקוח שהואשם בעבירה חמורה והוצע לו הסדר טיעון קל יחסית. הלקוח חף מפשע. לכן אמר לי, למה שאסכים? נכון שהציעו לו חמש שנות מאסר במקום עשרים הצפויות לו אם יפנה למשפט ויורשע, אבל עדיין, חמש שנות מאסר הן חמש שנות מאסר. אמרתי לו, אם אתה רוצה לסמוך על בתי המשפט, בבקשה. חשוב רק שתדע שבתי הסוהר מלאים באנשים שסמכו על בתי המשפט שיזהו את חפותם ויובילו אותם לזיכוי. לכן שמע לעצתי, קח את מה שמוצע לך, תחרוק שיניים, תעבור את זה, תחזור למשפחתך אחרי שלוש-ארבע שנים ואל תסמוך על בתי המשפט שייתנו ביטוי שלם לאמונה שאינך אשם".

זו האשמה חריפה. משמעה שלנאשם אין כמעט סיכוי להשיג משפט צדק.

"בכל שנותי בעולם המשפט זכורים לי מעט ימים שניתן בהם פסק דין, ואני אמרתי לעצמי, נעשה צדק, נעשה משפט. ולא משנה אם מדובר בהרשעה או בזיכוי.

חמור יותר, היו לא מעט מקרים שבהם בית המשפט זיכה נאשמים שהיו לי ספקות גדולים מאוד ביחס לעובדת היותם חפים מפשע, למרות שמספר הרשעות השווא גבוה יותר. יש מקרים בהם אני יודע בוודאות שבית המשפט הולך שולל. אני יודע מי ביצע את העבירה ויודע שהשופט מרשיע חף מפשע ואיני יכול לעשות דבר בקשר לזה. לפחות בעשרה מקרים בקריירה שלי אני יודע על מישהו שיושב בכלא למרות שלא עשה דבר ואחרים שעשו את מה שעשו מסתובבים חופשי".

תן דוגמה.

"היה לי תיק רצח של שני אחים, אחד בחור טוב, עובד, מתפרנס, והשני עבריין. בגלל תאורה עמומה זיהו בטעות את האח הטוב כמי שירה ולא את הרוצח האמיתי. בית המשפט האמין לזיהוי השגוי ושלח חף מפשע לשנים רבות בכלא. כמובן שלא יכולתי להעלות לדוכן העדים את אחיו ולרמוז לבית המשפט שיש בסיפור הזה אח עבריין שמאוד דומה לנאשם".

אתה יודע בוודאות שהרוצח מתהליך חופשי, האח החף מפשע נמק בכלא ואתה שותק?

"מה יכולתי לעשות? רק להוסיף לתחושת המיאוס כלפי המערכת המשפטית שחסרה צניעות, שצריכה להגיד, אנחנו לא יודעים הכל, וכשיש לנו ספק, לא מחפשים הרשעה בכל מחיר".

אפשר ליידע את הפרקליטות, אפשר לשלוח מכתב בעילום שם.

"חס וחלילה. אני לא יכול לגלות דברים שנודעו לי בגלל חסיון עורך דין-לקוח וגם כי הרוצח יהרוג אותי".

אז מה אתה עושה עם המידע?

"כלום. מפסיד עוד שעת שינה. מוסיף עוד שערה לבנה".

מהנהלת בתי המשפט נמסר: "הדברים אינם ראויים לתגובה". הפרקליטות סירבה להגיב.

בשוק אוהבים אותי

גם אם הפרקליט הוותיק מתקשה להודות בכך, זו הייתה ללא ספק אחת השנים הקשות ביותר בקריירה של אביגדור פלדמן. פעיל זכויות האדם שרשם על לוח הצפחה שלו ניצחונות מתוקשרים בזה אחר זה, חבר לצוות ההגנה על נשיא המדינה משה קצב והפך בן לילה לשק החבטות של ארגוני הנשים. נייר הלקמוס שלו נותר אדום גם כשנחל בתיק הזה כישלון חרוץ. אפילו ההחלטה לייצג את ענת קם בפרשה שהסעירה את המדינה לא צחצחה אותו בפני הממסד והשמאל. ולבסוף נחל מפלה גם שם. "התאווה להיות מוקע הממסד לא זרה לי", מעיד פלדמן על עצמו בקלילות לא לגמרי משכנעת. "כבר הותקפתי לא אחת בשנים קודמות".

מה שונה הפעם?

"הפעם הותקפתי גם על ידי אנשי שלומי. בעבר כהניסטים ואנשי ימין קיצונים כינו אותי בוגד, ועכשיו השמאלנים אומרים עלי דברים דומים. השנה הזו זכיתי באהדת שוק הכרמל. פעם הייתי הולך בו ושומע קריאות בוגד, החבר של ואנונו. היום הפכתי ליקיר השוק. כולם שם תומכים במשה קצב".

ואתה מוכן להחליף את אהדת השמאל באהדת השוק?

"גם כשהייתי חביב השמאל אהדתו הייתה מסויגת, ספקנית. כל אחד הרשה לעצמו לשאול, מה המניעים העומדים מאחורי ההחלטה שלי להגן על מרדכי ואנונו או להילחם נגד חיסולים ממוקדים. היו תקופות לא ארוכות שזה הפריע לי קצת. אחר כך כבר לא. היום אומרים לי, קיבלת מיליונים תמורת ההגנה על משה קצב, ובגללם מכרת את הנאמנות והאידאולוגיה שלך? ואני רוצה להגיד שלא התעשרתי מהתיק הזה, ממש לא קיבלתי מיליונים, ואתם שיוצאים היום נגדי שילמתם לי כשהגנתי על ואנונו, או כשהופעתי בעתירה נגד אלון מורה? אתם לא שילמתם לי את שכרי אז, בשביל להגיד לי 'היום בגדת בנו כשאתה מייצג את משה קצב'".

התגובות החריפות הפתיעו אותך?

"כן, בגלל הנחיתות המחשבתית. אנשים מאוד רציניים באו אלי ואמרו, איך אתה יכול להגן על אדם כמו משה קצב? ואני השבתי שמובן מאליו שאני יכול מהטעם שהרציתי עליו בכיתה א' של הבן שלי, שכל אדם, גם אם אתה חושב שהוא אשם, זכאי להגנה משפטית. אמרתי, דווקא על אדם כמו קצב אני מגן, ואפילו הילדים הסכימו איתי מיד, לעומת אנשים ברי דעת שבאו אלי עם הטענה הפרימיטיבית הזאת, והוכיחו לי באותות ובמופתים שהגנה על קצב נתפסת בעיני הציבור כבגידה בעבר או בהווה השמאלני שלי.

"כאילו איך אדם שהגן על פלסטינים יכול להגן על משה קצב. צריך להוציא אותו מתוך המחנה ולהכניס אותו למחנות הסגר במושבת מצורעים. האמת היא שאני לא מסתובב עם מדחום לבדוק אם השמאל אוהב אותי או שונא אותי. חברים שלי, ואין לי הרבה, לא שינו את יחסם אלי בגלל קצב או בגלל ענת קם. אפילו ביקשו ממני כמה פעמים לייצג את מחאת האוהלים שאני מתגורר ממש מעליה, והפלסטינים עדיין מעריכים אותי. יש לי שם טוב אצל פלסטינים מרכזיים בשטחים. הם לא שמעו על משה קצב".

לא פשוט להפסיד בשני תיקים מתוקשרים.

"עורכי דין פליליים נועדו מראש לכישלון. היכולת היחידה שלהם היא לצמצם את הנזק ככל האפשר. הכישלונות הגדולים באמת שלי היו בתיק סולימאן אל-עביד והרוצחים של דני כץ. קצב וענת קם מתגמדים לעומתם. בסדר. נכשלתי. אני לא יכול להגיד שזה קרע קרע בלבי. אני לומד לחיות עם כישלונות. יכול להיות שאני אפילו מתמכר לכישלונות. הכישלון הופך להיות סוג של גאווה, של איזה קול שאומר, אני יותר חכם מהם, אני יותר טוב מהם.

להטביע את הידיים בדם

"אני גם לא חושב שנכשלתי אצל ענת קם. האישום שלה התחיל במדרגה הרבה יותר גבוהה של ריגול חמור, עבירה שדינה 15 שנה, ואנחנו הורדנו אותה לאישום הרבה יותר מתון. לא יכולתי לעשות שום דבר כדי להפחית את העונש. השופטים היו תלויים במערכת מיתולוגית של מה יקרה אם כל חיילת תחליט לקחת מסמכים מסווגים מהמחשב הצבאי. אני מכיר את הטיעון הזה מהתיק של ואנונו. אין לי כוח כעורך דין לשנות את המערכת. אין לי כוח לשנות את האידאולוגיה המשפטית והפוליטית שלה. כל המערכות הרי ניזונות זו מזו ומתבססות על ערכים יסודיים מוטעים לגמרי".

ובתיק קצב?

"יכול להיות שגישה הרבה יותר אגרסיבית כלפי המתלוננות הייתה מסייעת לקצב. אולי הייתי צריך לצרוח על המתלוננת. להעליב אותה. אבל אני לא תקפתי את המתלוננת ולא הכפשתי אותה למרות שהופעלו עלי לחצים להגיד עליה שהיא מטורפת ולא נורמלית. חשבתי בנאיביות שהראיות כל כך פגומות שלא יובילו להרשעה ולכן אין סיבה לרמוס את העדות. כשאני חושב היום לאחור, ייתכן שהשופטים כל כך התרגלו למלאכת הגנה אגרסיבית בעבירות מין, שהם הניחו שאם אני לא עושה את זה, כנראה היא בכל זאת אומרת את האמת".

פלדמן לא מכה על חטא ולא עסוק בחרטות. "עשיתי כל מה שיכולתי בתיק קצב", הוא אומר. "למדתי אותו באופן שלא דמה לשום תיק לפניו. שכנעתי פרקליטים מאוד נכבדים, ביניהם היועץ המשפטי לשעבר מני מזוז, שאין מקום להאשים את קצב באונס, והם הסכימו לזה אחרי שהגישו כתב אישום, שזה נדיר ביותר. כמעט ולא קרה שפרקליטות מגישה כתב אישום בעבירות חמורות ואחרי שימוע נסוגה ממנו. עכשיו אני שואל את עצמי, איפה הייתה הטעות, כיצד אותם טיעונים שהצליחו לשכנע פרקליטים בכירים שכל אחד מהם יכול היה בקלות לכהן כשופט מחוזי ועליון - נכשלו מול בית המשפט? והתשובה לכך היא שייתכן שהמופע המשפטי שלי היה פחות מדי קיצוני, יותר מדי הסתמך על ההיגיון, הצדק, התמונה המלאה. כנראה שהדברים האלה כבר לא עובדים בבית משפט. כנראה צריך להטביע את הידיים בדם ובסחי ולהפשיל שרוולים".

קצב ביקש ממך להיות אגרסיבי?

"כן. יכול להיות שהוא צדק ואני טעיתי. הוא והמשפחה שלו ביקשו ממני לכתוש את המתלוננות עד דק. ואני אמרתי, זה לא באופי שלי ולא נמנה עם כישורי. ייתכן שאם היה עומד במקומי עורך דין אחר, אלים יותר, אולי היה מוציא תוצאה אחרת".

לכן קצב החליף אותך ביורם שפטל?

"שפטל שונא כל דבר שקשור לפרקליטות ולמשטרה. הוא מתעב את הממסד ותוקף אותו. אני הצעתי לקצב לקחת אותו. שפטל מנתץ כל מוסכמה עלובה שחלה על עורך דין. אמרתי לקצב, מה שלא עשיתי, אולי שפטל יוכל לעשות".

העדות במשפט קצב דווקא טענו שהתייחסת אליהן באגרסיביות.

"אני חושב שהן לא חוו אף פעם חקירה בתיק אונס על ידי עורכי דין אחרים. ועדיין א' ממשרד התחבורה עוררה אצלי תחושה קשה מאוד. אי אפשר להגיד את זה על א' השנייה. הבנתי את הקושי שלה ואיך הכאב שלה הפך לאישום באונס".

איך התרשמת מאישיותו של קצב?

"כשמשה הגיע אלי הוא כבר היה קצב, שר וחבר כנסת וראש עיר מגיל צעיר שנבחר לנשיא על פני שמעון פרס. לא מישהו שיכולתי להשפיע עליו ולעצב אותו אלא לפעול על פי הרצונות וההעדפות שלו. היכולת להבקיע את החומה שיצר סביבו הייתה כמעט בלתי אפשרית. הוא לא מישהו שיכולתי להשפיע עליו באופן ממשי.

"קצב התנהל כאדם שחש שהכל פועל נגדו ומנסה בכוח לאזן את עמדתו מול עמדת התקשורת. כמובן שזה היה חסר סיכוי. אמרתי לו, ככל שתשתף עם התקשורת פעולה, כך היא תפגע בך יותר. אבל קצב הוא אדם שסומך בעיקר על עצמו ועל מקורבים לו שהם לא בהכרח עורכי דין ולא בהכרח קוראים נכון את התמונה. ההתנהלות הזו שלו באה, להערכתי, מחיים ארוכים בבועה תקשורתית שבה הוא מוקף באנשי שלומו, שעוסקים בחנופה ובהדגשה של עד כמה הפעולות והמעשים שלו נכונים. פוליטיקאים חיים בתוך בועות של חנפנים, ומשה קצב לא היה יוצא דופן בעניין הזה".

איך הוא התנהג?

"התרשמתי שהוא פגוע מאוד, שהוא מתנהל בתחושה שנעשה לו עוול קיצוני. לא אחת הוא ישב במשרד שלי ובכה. לא אחת ביקש חיזוק, ושיתמכו בו. לעתים בכה על האישומים נגדו. בדיוק קראנו את העדויות שנמסרו נגדו במשטרה ואת התיאורים שתיארו המתלוננות. הוא היה עוצר ואומר, זה לא נכון, זה לא היה כך. כושר הניחום שלי לא גבוה במיוחד, אז חיבקתי אותו".

וגילה קצב?

"גילה לא הייתה מגיעה אל המשרד. דיברתי איתה לעתים אקראיות, אבל היא אמרה וחזרה ואמרה שהיא תומכת בהסדר הטיעון וגם בבעלה. היא הייתה בטוחה שקצב לא עשה כלום, ועדיין ישבה עם עצמה ועשתה שיקול פרגמטי, רציונלי, להעדיף את עסקת הטיעון ולשים את הפרשה מאחוריה. היא אפילו לא חשבה על התוצאה המשפטית. היא הייתה משוכנעת כמונו, שכדאי לוותר על ההליך האכזרי של משפט. גילה אמרה, 'לא מעניין אותי מה תהיה התוצאה של המשפט אלא העובדה שהמשפחה שלנו עומדת לסבול שנתיים ושלוש בהליך משפטי קשה ומשפיל שבו יגיעו כל מיני עדות ויספרו כל מיני סיפורים שכולם כאחד יפגעו בי, בבעלי ובילדי בצורה קשה מאוד'. גילה אמרה, 'אני רוצה לחסוך לנו את כל הכאב הזה'. אבל קצב לא קיבל את דעתה".

אז הוא בעצם פעל בניגוד לרצונה?

"קצב פעל נגד רוב העולם. נגד עורכי הדין, נגד אשתו, נגד ההיגיון. להערכתי, הבנים שלו ייעצו לו לא לקבל את עסקת הטיעון".

כנפגעת הראשית בפרשה, אולי היה אפשר לצפות שלפחות בעניין הזה היה מכבד את רצון אשתו.

"כאן נכנס לתמונה הטיפוס הפוליטי. טיפוס מאוד ייחודי, מאוד אגוצנטרי, מאוד מנותק מהמשפחה. מאוד מרוחק מהתחושות האמיתיות של בן אנוש. פוליטיקאים מייצרים לעצמם אישיות מלאכותית והיא זו שמוצגת לציבור. לפחות כך אני ראיתי את הדברים. ואת גילה אני מכיר עוד לפניו. היינו שכנים. היא גרה בהרצל ואני בפלורנטין, מרחק 50 מטר. היינו ביחד בצופים. אני זוכר נערה מאוד לבבית וחביבה. רק שנים רבות אחר כך הסתבר לי שנישאה לקצב, לא יודע באיזה נסיבות. היא בהחלט זכורה לי בנוסטלגיה משנות הילדות.

"קצב ואני לא שייכים לאותה קטגוריה בשום צורה ואופן, פוליטית או אישית. לכן היכולת שלי לייצג אותו הייתה טובה יותר מאחרים. דווקא בגלל שהייתי מנוטרל מכל חיבה או זיקה אליו - ואין חולק שאני לא מאוהדיו הקודמים ולא מישהו שרוצה בכל מחיר לזכותו כי אני מעריך את האישיות שלו, אלא אני פועל על פי התיק - דווקא בגלל זה השימוע עבד. אפילו מזוז שישב בשימוע אמר לי,'התעסקת בתיק עצמו, לא פיזרת שום אבקת קסמים על קצב בגלל שהיה נשיא'. חלקתי על הגישה שכמה מעורכי הדין אחזו בה, שעליו לקבל יחס מיוחד. אמרתי, תתייחסו אליו כמו לכל בוזגלו שעומד לדין. וכל בוזגלו שהיה עומד לדין היה מזוכה. קצב הורשע גם בגלל מעמדו".

מה דעתך על הנורמות המיניות שלו?

"אני ודאי מתנגד לכל יחס של ביזוי נשים, של ניצול יחסי מרות, של הטרדת נשים שפועלות תחת מרותך. זה חמור כשלעצמו. הסדר הטיעון האשים אותו בסוג כזה של התנהגות וקבע שהעונש הראוי לו הוא מאסר על תנאי. אבל המרחק בין זה לבין אונס וניסיון לכפות את עצמך ולקיים מעשה מין בכוח, באלימות, הוא רב".

למה בעצם קצב התנגד לעסקת הטיעון?

"אני רואה בהתעקשות של קצב לוותר על עסקת הטיעון צעד אמיץ מאוד. העובדה שהחליט להילחם על חפותו בתנאים לא פשוטים - כשנשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש פורשת עליו כנפיים אפלות מראש, ובאופן ברור הייתה עוינת בצורה משמעותית ביותר - מעידה על תחושת החפות שלו. נשיאת העליון אמרה בפירוש שהסדר הטיעון פסול מבחינתה. לא קשה להבין מה אמירה כזו עושה לשופטים שמייחלים להתקדמות. ובכל זאת קצב הולך נגד הדרקון יורק האש, אחרי שניצח את היועץ המשפטי מזוז, כשביניש היא הדמות הכי משמעותית במערכת המשפט ואומר,'אני הולך להילחם בדרקון יורק האש הזה', ונכשל בכך. ברור שנכשל. אף אחד עוד לא ניצח את הדרקון".

רצים עם העדר

אתה רומז שנשיאת העליון כיוונה אל התוצאה עוד לפני שהמשפט החל?

"יש חשש כזה, אם כי אני לא מכיר את האופן שבו המערכת פועלת. למשל, טענו שהמקום הנכון מבחינה משפטית להאשים את קצב היה בית משפט בירושלים. תל אביב רחשה התנגדויות והפגנות רבות משתתפים בכיכר. אבל הנשיאה ביניש מדדה בסרגל את המרחק בין קריית מלאכי לירושלים ולתל אביב וקבעה שהדרך לתל אביב קצרה יותר. זה היה ניסיון לשים את קצב במרכז ההפגנות. חשבנו גם שההרכב שהוחלט עבורו לא היה נכון. הייתה תחושה שהורכב הרכב ייחודי שיביא לתוצאה שהמערכת ביקשה".

ובכל זאת, מי שקבע את התוצאה הסופית היו השופטים, לא נשיאת העליון.

"אי אפשר לחלוק על כך שדעת קהל מחלחלת לתוך ההליך השיפוטי שהוא כמעט מיסטי. השופטים הם לא שמאנים, לא קוראים בקפה ולא בעלי תה. שופטים מושפעים כמו כל בן אנוש. הייתה תחושה, לא אכחיש. ביניש כתבה פסק דין מאוד חריף נגד עסקת הטיעון ובעד הצורך להמשיך במשפט, והדבר יצר תחושה שיש לה השקפה, דעה, בעניין הזה, לעומת הרוב בעתירה שחשב שעסקת הטיעון סבירה ומתקבלת על הדעת והיועץ מזוז ודאי יודע מה הוא עושה. העמדה הזו יצרה לאורך כל הדרך תחושה לא נעימה. האאורה של ביניש כנשיאה, ההשפעה שלה על התיק, לא פסקה ואפשר היה לחשוב ששופטי בית המשפט המחוזי שרוצים להתקדם לבית המשפט העליון יכוונו דווקא לדעתה".

בהנהלת בתי המשפט, בשמה של נשיאת העליון בדימוס דורית ביניש, סירבו להגיב לדברים.

לאור החשדות האלה, סביר שההחלטה של בית המשפט העליון, להשאיר את פסק הדין על כנו, לא הפתיעה את פלדמן. "התחושה שלי הייתה שבית המשפט העליון לא התמודד באמת ובצורה רצינית עם השאלות שעלו במשפט קצב. בית המשפט הסתפק במה שבית משפט עושה כשהוא עצל מדי או כשהוא רוצה להגיע לתוצאה שהציבור רוצה שהוא יגיע אליה. גם אם שופט לא יכול להגיד בוודאות שהדברים שאחת העדות אמרה הם נכונים, עדיין קיים חשש אצל שופטים שאם יפקפקו בעדות המתלוננת, מיד כל ארגוני הנשים ייעמדו על רגליהם האחוריות.

"האופן שבו מתעצבת החלטה אצל שופט דומה פחות או יותר לאופן שבו אנחנו, בשר ודם, היושבים חצי מטר מתחתם, מעצבים את ההחלטות שלנו. חלק קטן קשור לאינטואיציה, חלק לתהליך ההגיוני, וחלק גדול ונכבד, אין מה לעשות, קשור בדעת הקהל. במה חושבים כולם. התנהגות העדר פועלת גם על שופטים. שופטים הם חלק מעדר שאמור לפעול יחד בהרמוניה, כי אם ירוץ לצד השני, יבוא הדוב הגדול ויטרוף אותו".

שופטי העליון לא אמורים לפחד מדעת הקהל.

"לא מדובר בפחד. פחד זה פשטני. מה אכפת לו, הוא כבר שופט עליון, אי אפשר לעשות לו שום דבר. אין גם צורך לתת משקל רב למה שכותבים עליו. אני מדבר על האינסטינקט. על מה שמתחת לסף ההכרה היוצר את הקרקע להחלטות. ובמשפט קצב הכיכר רעדה משמעותית. המשפט נראה כמו בימי הביניים. ישבנו באולם ושמענו את הפגנות הנשים בחוץ ואת התופים שמכים. קראנו את הכתבות הקיצוניות והכותרות לפני כל פסק דין שנבעו מאיזו היסטריה של חברה מפוחדת וגם מהעדר מוחלט של דיון אינטלקטואלי ומחשבתי".

בלי קשר לכיכר, העובדה שמגיעות במקביל כמה מתלוננות נגד קצב על מעשים נפרדים מדברת בעד עצמה.

"לא הייתה אף תלונה על אונס. היו אמירות על התנהגויות מיניות לא ראויות בתחום של יחסי עובד ומעביד. חלקן היו יותר טריוויאליות כמו חיבוק, וחלקן חיזור תוקפני מדי או נגיעה כזו או אחרת. בין ההתנהגויות הלא מקובלות הללו לאונס יש הבדל תהומי. עובדה, אף אחת לא התלוננה במשטרה. אף אחת לא חשבה שזה מספיק רציני עד כדי אונס. כולן חשבו שהאירועים לא נעימים ומציקים, למשל כשהציע למישהי ללכת לבית מלון, או כשנתן נשיקה למישהי, דברים שהם חלק מהנוף המגונה של יחסי עובד-מעביד".

קו ההגנה שהצגתם בשם קצב הכחיש גם את זה. קצב טען שלא קרה כלום.
"הנאשם כפה עלינו מסיבותיו שלו קו הגנה שמרחיק את עצמו מכל דבר שקשור לאירועים מיניים בינו ובין המתלוננות".

וכשראה שכלתה אליו הרעה הסכים לקו החדש?

"לא, זה היה הקו של עורכי הדין. קצב העיד שלא היה שום דבר, אבל אני אמרתי, ואני חושב שאני צודק, שלא משנה מה אמר הנאשם, בסופו של דבר צריך להסתכל על הראיות. והיו המון ראיות שהצביעו על מערכת יחסים קרובה בין קצב למתלוננת. שיחות של שעה ושלושת רבעי השעה באמצע הלילה בין שניהם, למשל, שאי אפשר להגיד שנכפו עליה כי פשוט אפשר לסגור את הטלפון, עדויות מהמשרד שהיא בודדה את קצב ולא הרשתה לאף אחד להיכנס אליו".

אתה בכנות מאמין שקצב לא אשם באונס?

"אני יכול להגיד שלדעתי אדם חף מפשע יושב בבית הסוהר".

שלוש ערכאות פסקו שהוא אנס.

"יש נגע במערכת המשפט, שאם השופט מאמין לעדה, בית המשפט העליון לא מתערב בזה. אבל מה זה מאמין למתלוננת? אנשים לא אומרים אמת בבית משפט. אנשים חושבים שהם אומרים אמת. התלונות שם נאמרו שנים אחרי המעשים. יש מחקרים שאומרים שזיכרונות מעצבים את עצמם, שלא לדבר על מישהי שהתלוננה ואחר כך רצתה לעבוד בבית הנשיא. הכל היה נזיל ורופס ומובנה על מערכות פסיכולוגיות מאוד מעורפלות. ככל שאני מתרחק ממשפט קצב, אני אומר שבאחד הימים הוא ייבדק ויתגלה כעיוות דין נוראי, כמשפט שבו שופטים סירבו לקבל כל פירוש אלטרנטיבי אחר לראיות, אלא רק כאונס".

איזו מערכת יחסים יש בינכם היום?

"היחסים שלי עם קצב לא מן המשופרים. אני נושא על גבי מספיק זיכרונות מרים ממשפט סולימאן אל-עביד ונאשמי דני כץ. אני כבר לא מעוניין ואפילו לא יכול להעמיס על גבי עוד חטוטרת ולייסר את עצמי על התוצאה. יש מקרים שמכורח הצורך בהישרדות עצמית אתה מותח קו, כי אחרת אי אפשר".

עורך הדין ציון אמיר טען שקצב עלול להתאבד בכלא.

"זו לא הייתה דעתי. אני חושב שקצב אדם חזק שירצה את עונש המאסר, ייצא מן הכלא וימשיך להילחם על חפותו".

אולי ההחלטה שלך לקחת את ההגנה על ענת קם הייתה גם ניסיון לאזן את הדימוי שנוצר לך ולהחליש את המתקפה שספגת בגלל ייצוג קצב?
"ראיתי בענת קם חוליה חלשה בתוך מערכת מושחתת שבה אלוף הפיקוד שומר על מעידה לכאורה סודית, שלא לומר רשלנות מוחלטת, ובסופו של דבר הוא מקודם והופך לסגן הרמטכ"ל. האלוף יאיר נווה לא מסוגל לקרוא מסמכים מתוך מחשב, הוא רוצה שידפיסו לו אותם, ובגלל שהם שמורים במחשב מוגן במיוחד, אז מעבירים אותם לצורך הדפסה למחשב מוגן פחות. קם, מתוך מחשבה טיפשית, רואה במסמכים האלו אינדיקציה לפשעי מלחמה, מעתיקה אותם ומוסרת לעיתונאי אורי בלאו כדי שיעשה בהם שימוש. היא רואה בו עיתונאי אחראי והוא מפרסם שלושה מאמרים שעל כולם קיבל את אישור הצנזורה. ללכת אחר כך ולשלוח אותה לארבע וחצי שנות מאסר, כשאלוף הפיקוד עולה בדרגה, כשאף אחד לא ניזוק חוץ ממנה, ולהגיד שהיא פגעה בביטחון המדינה, זו שטות גמורה.

"בכל הלשכות הצבאיות מהסוג הזה עובדות פקידות מטומטמות, סליחה על הביטוי, שהיו מתאימות ל' היפה והחנון', שאין להן מושג במה הן מתעסקות, והצבא סומך עליהן שמכוח התפיסה המוגבלת שלהן לא יעשו שימוש בחומרים. והנה נופלת לתוך החבילה הזו ענת קם, שמבינה דבר וחצי דבר, ואומרת לעצמה, בואו נראה מה המסמכים האלה אומרים ומעבירה לעיתונאי. בית המשפט רואה את הנתונים, מתיישר עם מיתולוגיה ביטחונית עלובה ולא מבוססת, ושולח אותה לארבע וחצי שנים בנווה תרצה. זו אכזריות לשמה".

סיפור יפה וטוב, ובכל זאת אין להתעלם מהעובדה שהבחורה גנבה מסמכים מסווגים.

"אף פעם לא אמרנו שהיא לא עברה עבירה, אלא שהעבירה מתגמדת לעומת הרשלנות הטוטאלית בהעדר שמירה על חומר לא מוגן".

במבט לאחור, אתה מתחרט שלקחת על עצמך את ההגנה בשני התיקים הללו?

"אני מנסה להפוך את העבודה המשפטית לחוויית חיים. במשפט קצב וקם נוספו לי יכולות ותובנות שלא היו לי קודם. האם יבואו אלי יותר או פחות לקוחות כתוצאה מכך? זה לא מעניין אותי. גם הפסדים צורבים איזו תובנה בתודעה".

שבויים של השלטון

פלדמן (64), בן לניצולי שואה, נשוי ואב לשלושה, קנה את פרסומו כמומחה לתיקים פלילים בעלי זיקה פוליטית-רדיקלית ונגיעה לזכויות האזרח, כשייצג את ראשי הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, המרגל מרקוס קלינגברג, מרדכי ואנונו וטלי פחימה. הפרקליט הוותיק נמנה עם מקימי ארגון "בצלם", הוועד להתדיינות באגודה לזכויות האזרח והוועד הציבורי נגד עינויים בישראל.

ב-91' קיבל את פרס רוברט קנדי לשלום. לאורך השנים עתר לבג"ץ בתחומי זכויות אזרח שונים, שהמפורסמים בהם: בג"ץ סברה ושתילה, בג"ץ הסיכולים הממוקדים, בג"ץ מוחמד בכרי (נגד פסילת הסרט "ג'נין ג'נין") ובג"ץ העינויים (שביקש לאסור שימוש בכוח פיזי בחקירות).

בשנים האחרונות החל פלדמן לקחת על עצמו תיקים רגילים כפרקליט פלילי מוביל. העובדה שייצג את קצב לא מונעת ממנו להביט בסלידה על מצעד הנאשמים והמורשעים במערכת הפוליטית שהנשיא עומד בראשה.

"התחושה שלי היא שהכל מושחת, שלמערכת אין קודים אתיים, שהשאלה היחידה המעניינת אישי ציבור וראשי עירייה היא האם יתפסו אותנו. גם האזרחים וגם הפוליטיקאים התרגלו להסתכל אל המערכת המשפטית כאל המורים הגדולים. המנטורים. הם יגידו לנו מה לעשות ואם נצליח להעביר פתק בלי שיתפסו אותנו, אז ניצלנו.

נוצרה תלות איומה, חולנית, בין העם, החברה ומערכת המשפט

" השופטים האכילו אותנו במנות זעירות של חופש הביטוי, חופש ההפגנה, ואנחנו הסתפקנו בהקצבה והפכנו לשבויים של אנשים שנתפסים כשופטים מאוד חשובים, אבל בפועל מייצגים את השלטון. רק בשנים האחרונות, כשברק, אחרון המוהיקנים, אחרון האלים הגדולים, סיים את כהונתו, התפזרה הסמכות במידת מה. אנחנו פחות נושאים עיניים אל בית המשפט העליון. רק לאחרונה העם לקח לעצמו קצת מתפקיד השופט".

ודורית ביניש?

"לביניש לא הייתה אותה כריזמה מזיקה, חולנית כמעט, שהייתה לברק.

היא כבר נעה בין העולמות שזו התקדמות בפני עצמה. וגרוניס שופט מקצועי שלא מתיימר להלך בספירות העליונות ופוסק לפי מה שמונח בפניו. גרוניס לא מתיימר להיות נביא ולא בן בנו של נביא".

ועדיין , הוא אומר, מאחורי גלימתו של גרוניס, המצב רחוק מאוד משלמות. "איך עובד המשפט הפלילי? עד שלא מוגש כתב אישום אתה לא יודע כלום", מאשים פלדמן. "מתנהלים מעצרים, לפעמים ל-30 וגם ל-60 יום , והפרקליט לא מקבל שביב של ראיה, הכל מתנהל בין השוטר והשופט שהופך להיות מין שוטר גדול. השופט והמשטרה מנהלים ביניהם דיאלוג חשאי. שופט אפילו מציע לשוטר קווי חקירה. הסנגור בשלב הזה מוקצה מחמת מיאוס.

"פעם היו סנגורים שהצליחו במשפטים בזכות היכרותם המוחלטת של התיק, לשונם הצחה ויכולתם לחקור חקירה נגדית משובחת. היום הם זוכים בתיק בשל היכולת להתיש את הפרקליטות והשופטים ולהגיע להסדר טיעון. הסדרי טיעון הפכו להיות המטרה המרכזית והעיקרית של ניהול המשפט. לעתים מוגשים כתבי אישום שמראש מועדים להסדרי טיעון ועל כן מגביהים בהם את רף העבירה, כדי להשאיר שוליים מספיק רחבים להגיע להסדרי טיעון.

"לשופטים יש חלק ברור ומודע במשחק הזה. הם בהחלט מעודדים את הצדדים לא להגיע לפסק דין אלא להסדרי טיעון. ברגע שהמשפט כולו מתנהל בצל הסדר הטיעון, וכולם שותפים למהתלה הזו ויודעים שהכל מראית עין בדרך לעסקת הטיעון, הדבר פועל באופן משחית על כל המשתתפים, והמשפט מאבד את האינטגריטי שלו והופך להצגה. אני יכול להעלות מחשבה עוד יותר זדונית ולומר שלפעמים יש תחושה שפסק הדין מעניש את הנאשם על שלא הגיע להסדר טיעון".

איזו עייפות מכמירה, מעורפלת, נושבת מפלדמן. ההליכה האיטית, ההיעדר המוחלט של ולו גם שביב הומור. בשעות שבהן ישבנו לראיון, הציניות שלטה בכיפה והוא אפילו לא טרח להסתיר או להסוות זאת. "עולם המשפט הוא שקר, הונאה גדולה. הונאה עצמית והונאת האחר, הלקוח, התובע, השופט. המערכת לא נותנת סיכוי לאיש, מי שמזוכה, זה במזל, אפשר פשוט לערוך הגרלה", הוא אומר בשוויון נפש, בהשלמה. "אני לוקח שקר ומוסיף לו את האסתטיקה שלי, אחרת אין ללקוח שלי סיכוי".

אתה חי, אם כך, בהונאה עצמית מתמדת.

"זו לא הייתה ההתחלה שלי. קל מאוד לחיות בהונאה עצמית עד שאתה הופך להיות מודע לה. הונאה עצמית היא חלק מהקיום שלך, כמו שאמר סארטר. אבל כשאתה מודע לכך שאתה לא נמצא במערכת אמיתית שיש בה תרומה לאיזה עקרונות או ערכים אמיתיים, אלא מתעסק בשולי המפה, בתרגילים ותחבולות ומלחמת גרילה, הדבר הזה הופך להיות יותר ויותר מאוס. אני מתעורר בבוקר ואומר לעצמי, לאן אני הולך עכשיו, לעוד תיק שבו אנסה לחבל תחבולה כזו או אחרת? לנסות לעבוד על מישהו שבאופן כזה או אחר עובד גם עלי?

הרי אני הולך למאורת נוכלים שבה אני מקווה להיות הנוכל הכי מוצלח. אם יש בי שמץ אינטגריטי לחפש משהו פנימי בתוך כל הדבר הזה, התוצאה שאני מעלה היא מיאוס מוחלט".

אז למה אתה שם?

"כי כשאני זוכה ומצליח אני חש בעונג שאני לא בודק את מקורו. אדם לא בודק למה הצליח והאם תחושת העונג שמתפשטת בגופו ובנפשו אמיתית או נכונה. הדבר דומה לעונג של מהמר שהצליח לזכות במשחק פוקר או שניים. החלום שלי היה להיות סנדלר. כנראה שכבר לא יתגשם".

אתה מפחד לפרוש?

"אני לא פורש מתוך פחד ובעיקר מתוך התמכרות. כמו המכורים לקוקאין ולהרואין אני מכור להעמדת הפנים של המשפט. אני אדם מאוד מאוד ביישן, מאוד לא איש רעים להתרועע, והמשפט הפך אותי פתאום לדמות. לסלבריטי. הנה אני יושב פה בשדרות רוטשילד וכל אדם שני שעובר לפני מכיר אותי ונד לי בראשו בגלל שהופעתי בטלוויזיה, בגלל שהוא קרא עלי משהו. זה סוג של התמכרות. האם הייתי מעדיף להיות בלתי מוכר, בלתי ידוע, מרצה קטן באוניברסיטה לספרות כמו בסיפור של סטונר, כמו שחשבתי שאהיה כשמלאו לי 27, או שהייתי מעדיף לשמר את העובדה שהפכתי לסלבריטי בעל כורחי?

"אנשים מעדיפים חיים שמשאירים טביעת אצבע. יכול להיות שזה מה שמחזיק אותי. מצד שני, אני לא בטוח שהשארתי סימן בעולם. אני לא בטוח שבעוד עשר-עשרים שנה, אחרי שאסתלק מכאן, יידעו שהיה עורך דין אביגדור פלדמן שעשה כך או אחרת. התחושה הקשה היא שלמרות הכל, לא הבאתי גאולה לעולם".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/381/274.html?hp=1&cat=402&loc=2

תגוביות:

1.איזה בניין בית משפט מפואר, ומי יושב שם...מבצר העיוותים. חבל על הכסף, חבל על הציבור, רבבות כבר יצאו מההיכל המפואר הזה,
מדממים ומצולקים לכל חייהם - בושה. אוי כמה שהפאר מטעה...

2.לא בכדי מי שפעם ''רק'' לא האמין להם, כבר שונא אותם ואת מה שהם מייצגים.

3.המערכת לא נותנת סיכוי לאיש.

4.הפרה הקדושה התקרנפה!‏ העם דורש צדק משפטי!‏

5.המשפט בישראל הפך למשחק של רמאות. אין לו שום קשר למה שלומדים...

6.פלדמן חושף גם את צביעותם של חבריו אנשי השמאל ''יפי הנפש'', שהיו מוכנים שיגן על מחבלים, אך לא על משה קצב - וגם את ה''צדק'' שמערכת המשפט מנפקת לנו.

7.שופטים מזייפים לאור היום.

8.פלדמן רואה את מה שהציבור מרגיש...לא נראה שמערכת המשפט זוכה לכבוד מהציבור, נהפוך הוא. הם הפכו עצמם לחבורה מהסוג שכלבוטק עוסק בהם...חבל שכלבוטק שעוזר לאתר נוכלים, לא עוסק בכולם...

************

לעיון נוסף האשכול:

בג"צ והיועץ המשפטי לממשלה - ממשלת העל השרשורית (הטפילית) של ישראל

...הדמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב אלא משטר של זכויות אדם.

החודש מלאו עשר שנים לחקיקתם של שני חוקי יסוד. האחד, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו והשני, חוק יסוד: חופש העיסוק. ואולם, מאז דוממה הכנסת את מפעל חקיקת חוקי היסוד ומסרבת להמשיך בו.

הסיבה העיקרית לכך היא לחץ המפלגות הדתיות. מנהיג ש"ס לשעבר, אריה דרעי, אמר כי אפילו אם עשרת הדיברות יעוגנו בחוקי היסוד, הוא יתנגד לכך. זאת בשל הפרשנות של בית המשפט העליון, ובעיקר זו של ברק. את חופש העיסוק פירש בית המשפט כמתיר יבוא בשר לא כשר, והכנסת נדרשה לתקן פרצה זו. כך נמנעת חקיקת חוקי יסוד חשובים כמו זכויות במשפט וזכויות חברתיות.

כמו כן זועמים הדתיים על ברק, שכולל במונח "כבוד האדם" זכויות שנותרו מחוץ לחוק היסוד.

הפשרה הפוליטית שנדרשה לקבלת החוק כללה בו זכויות כמו קניין, עיסוק, חופש תנועה למדינה וממנה.

בד בבד הפשרה הוציאה ממנו זכויות בסיסיות כמו שוויון וחופש הביטוי - שלדעת המפלגות הדתיות מאיימים על אופיה היהודי של המדינה, אך ברק סבור כי הן חלק בלתי נפרד מכבוד האדם.

בנוסף לכך, בפסק הדין בעניין "בנק המזרחי" (שעסק בשמיטת חובות הקיבוצים על פי חוק גל), פירש בית המשפט העליון סעיף בחוק כמסמיך אותו לבטל חוקי כנסת הפוגעים למעלה מן המידה ולתכלית לא ראויה בזכויות הקבועות בחוקי היסוד.

אם כך, אומרים בחוגים הדתיים, כשמדובר בפרשנות ערכית ובביטול חוקי כנסת, ראוי שהדבר ייעשה בבית משפט לחוקה ייצוגי ונפרד...

היתה מהפכה?

...בהרצאה שנשא כשלושה חודשים לאחר קבלת החוק, כינה ברק צעד זה "מהפכה חוקתית".

ברק הסביר: "אם בעבר החוק קבע את הזכות, הרי שהיום הזכות עלתה בדרגה והיא קובעת את היקף השתרעותו של החוק. אם פעם חוקי המעצרים קבעו את היחס לעציר, הרי שהיום זכויות העציר קובעות את היקף החוק".

ואכן, הרטוריקה של כבוד האדם השתלטה על הפרקטיקה...

האם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אכן חולל מהפכה בתפישת זכויות האדם בישראל ובהחלתן?

...שנות ה-70 עמדו בסימן שינויים עמוקים בחברה הישראלית: ירידה חדה באמון של הציבור בממשלה בעקבות מלחמת יום הכיפורים; סיום ההגמוניה של תנועת העבודה; תחילת עלייתה של חברה אזרחית עצמאית, לרבות הקמת ארגוני זכויות אדם (בהם האגודה לזכויות האזרח, התנועה לזכויות האזרח - רצ והאגודה לזכויות הפרט). התחזקות התודעה של זכויות האדם ומיסודה הובילו לגידול במספר העתירות שהוגשו לבית המשפט העליון; זה מצדו נעתר והרחיב את מעגל הזכויות שקבע בפסקי הדין שלו. המשפטנית פרופ' פנינה להב, שחיברה את הביוגרפיה של אגרנט, מייחסת התפתחות זו גם לשינוי בהרכב בית המשפט העליון, שחל בעקבות פרישתם של שישה שופטים מהדור הישן בשנים 1980-1975 והתמנותם של מאיר שמגר ב-1975 ואהרן ברק ב-1978.
ואכן, בשנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 התחזקה הביקורת של מערכת המשפט על המינהל הציבורי והורחבה מגילת זכויות האדם שנקבעו בפסקי דין.

...פסקי דין אלה שינו את האיזון בין הסוגים השונים של הזכויות והעניקו משקל רב יותר מאשר בעבר לזכויות האזרח...

...אתמול בוטל התיקון לחוק הבזק, שנועד להכשיר את השידור הפירטי של ערוץ 7, מהטעם שהוא סותר את חוק היסוד: חופש העיסוק.

... "ברור, כפי שבית המשפט אמר לא פעם, שבית המשפט נוהג בזהירות ובאיפוק עד שהוא מצהיר על הוראת חוק כי היא סותרת את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולפיכך היא בטלה"...

...משטר הזכויות החוקתי החדש בקרב היועצים המשפטיים של משרד המשפטים וועדות הכנסת (גורם לכך (ליה)) שאלה משתדלים להתאים את הצעות החוק החדשות לרוח חוק היסוד ולבלום יוזמות לא ראויות בטענה כי "זה לא יעבור בבג"ץ".

עם המשתמשים בנימוק של כבוד האדם נמנים כמובן עורכי הדין, העטים תמיד על כל מושג עמום שבו אפשר לנפנף כדי להגיע אל היעד. דוגמה לכך הוא המושג תום לב; לאחר הכנסתו לחוק החוזים, הרבו עורכי הדין לטעון לחוסר תום לב של הצד השני כאשר ביקשו לבטל חוזה.

לא פעם העירו שופטי בית המשפט העליון במורת רוח על השימוש האינפלציוני במושג כבוד האדם. השופט זמיר כתב: "מי ששומע טענות שעורכי דין שוטחים לפני בית משפט זה בעת האחרונה, יכול להתרשם כי החוק (אותו מבקשים לתקוף בשם כבוד האדם - מ"ג) הורד לדרגה של החלטה מינהלית. עורכי דין באים בפני בית המשפט חדשות לבקרים, כשרוממות חוקי היסוד בגרונם, וטוענים כי חוק זה או אחר סותר חוק יסוד. האם כסדום היינו לעמורה דמינו, שכל כך הרבה חוקים פוגעים בזכויות היסוד של האדם, עד שאין להם תקנה? ואם אין שום יסוד לומר על חוק מסוים שהוא פוגע, למשל, בחופש העיסוק או בזכות הקניין, לפחות אומרים עליו שהוא פוגע בכבוד האדם. כל עותר והכבוד שלו".

מקרה נוסף שבו נעשה שימוש בנימוק זה היה כאשר חילונים בעלי זקנים עתרו לבג"ץ כדי לקבל ערכות אב"כ מיוחדות, שחולקו רק לדתיים. בשעת חירום, אמרו בצבא, שהחילונים יגלחו את הזקן. החילונים התקוממו וגייסו את כבוד האדם. השופט צבי טל, אדם דתי, סבר שמוטב היה לעותר "אילו נמנע מלהפוך את טיפוח זקנו לעיקרון שיסודו בכבוד האדם"...

הרטוריקה של כבוד האדם

ואולם מתברר כי שופטי בית המשפט העליון אף הם עושים שימוש נרחב ברטוריקה של כבוד האדם להנמקת פסקי הדין שלהם ולחיזוקם. במרבית המקרים הם יכלו להגיע לפסק הדין גם בלא הנמקה זו, אבל בעידן החוקתי ראוי לעטר את הזכות בכבוד...

...השופט ברק זיכה בדרך זו את עורך "מעריב" לשעבר עידו דיסנצ'יק, לאחר שהורשע באחריות כעין שילוחית לעבירות שביצע העיתון בפרסום שמו של קטין. בית המשפט המחוזי החליט כי די בכך כדי להרשיע את העורך הראשי. נימוקו של ברק בהחלטתו לזכותו: "קביעת אחריות כזו נוגדת את עיקרון החוקיות בפלילים והיא אינה עולה בקנה אחד עם חוק יסוד מכבוד האדם וחירותו"...

אין שוויון בכבוד

...בשנים האחרונות החל בית המשפט העליון להאיר פנים גם לאוכלוסייה הערבית...(הוא - ליה) קבע את זכות הייצוג של ערבים במועצת מינהל מקרקעי ישראל...

בפרשת היישוב קציר, שבו קבע בית המשפט כי זכותה של משפחה ערבית להתגורר ביישוב יהודי, נאלץ ברק להתגונן מול ביקורת כי זהו פסק דין אנטי-ציוני. "לאחרונה נשמעה טענה כי החלה זו של עקרון השוויון בין יהודים לערבים היא סופה של הציונות, או כי יש בה ביטוי לתפישה פוסט ציונית"...

http://www.haaretz.co.il/misc/1.782533

http://www.youtube.com/watch?v=UI3-XnBBJF8

לא יאומן לאיזה אבסורדים הגיע ניצול השואה אהרון ברק במסקנותיו. היהדות אוסרת העסקת אנשים הסובלים מנכות כלשהי בתפקידים שיש להם השפעה על הציבור.

השואה אינה דבר שניתן לעבור אותו ללא השפעה נפשית קשה.

מכתב תקיף שיגר דוד אלחיאני, ראש מועצת בקעת הירדן, לבכירי המנהל האזרחי, ובו הוא מאשים אותם בהפקעת קרקעות של יהודים לטובת הקמת כפר לפלשתינים פורעי חוק שפלשו לאדמות ללא רשות ובניגוד לכל חוק.

ביומן ערוץ 7 מספר אלחיאני על הגורמים שהביאו אותו לכתיבת המכתב נגד מה שהוא מגדיר כניסיון לגזול את אדמות המושב תומר שבתחום המועצה שלו, ובכך גם לגרוע שטחים מתחום המועצה.

לדבריו, התופעה נמשכת כבר שלוש שנים ומתאפיינת באזלת יד מתמשכת של הרשויות אל מול פורעי החוק הפלשתיניים, "עבריינים פורעי חוק שנכנסו לשטח שיפוט של ישוב. ניתנו להם צווי הפסקת עבודה וצווי הריסה אבל לא נעשה דבר", הוא אומר ומדגיש כי הפרשה הלכה והחריפה כאשר כעת מחליטים להעניק לאותם עבריינים אדמות.

"המינהל רוצה לתת להם תב"ע (תכנית בניין עיר), להרחיב את תחום השיפוט שלהם, שטח B. המינהל אמור לתאם את פעולות הממשלה, אבל לא ראש הממשלה ולא שר הביטחון לא יודעים על מה שקורה. המינהל האזרחי פועל להקמת מדינת פלשתין. בשם מי הם עובדים? זו לא הסמכות שלהם. הם חותרים תחת הממשלה", אומר אלחיאני.

עוד הוא מוסיף ומספר על מכתב שקיבל מעוזרת שר הביטחון, רות בר, וממנו עולה כי המהלך כולו אינו אלא יוזמה של המינהל האזרחי ומשרד הביטחון כלל אינו יודע על כך דבר.

"איש לא ידע על הכוונה שלהם", הוא אומר ומספר על דיון מיוחד בתת ועדה של ועדת החוץ והביטחון שם נחשפו הדברים. עוד הוא מזכיר את הוראת החוק ולפיה הקמת ישוב מותנית באישור הממשלה בלבד, אך בפועל המציאות אינה כזו, "החבורה הזו חותרת תחת הממשלה. היא מעודדת פורעי חוק פלשתיניים להמשיך באותה שיטה".

"יש גבול למה שניתן לספוג מאזלת ידם של אחרים", אומר אלחיאני הדורש שאם מול ישראלים נאכף החוק ביד חזקה כך ייעשה גם כלפי פלשתינים. "אלו אדמות פרטיות, שטח של ישוב", הוא שב ומזכיר. "אני לא מבין איך גוף לוקח אחריות כזו שלא בתחומו", הוא תוהה בהתייחסו לאופן התנהלותו העצמאית של המינהל האזרחי, ולהערכתו "זה לא יעבור בשקט". גם במכתבו לראש תחום תשתיות במינהל הוא מתריע מפני תגובה של נטילת חוק לידיים מצידם של התושבים היהודים במועצה.

עוד מוסיף אלחיאני ומספר כי מהיום הראשון לתפקידו הוא נאבק בתופעה בה המינהל מייצג אך ורק את הפלשתינים. הוא מציין שבאתר האינטרנט של המתפ"ש כמעט כל סעיפי העיסוק הם של הפלשתינים וכמעט אין עיסוק בצרכי הישובים היהודיים בשטח.

אלחיאני מחריף את דבריו ומזכיר כי על פי הסכמי אוסלו היה המינהל האזרחי אמור להיות מפורק מיד עם הקמת המועצה הפלשתינית, דבר שלא קרה, ובמקום זאת המינהל פועל ללא סמכות ובניגוד לחוק וגוזל את כספי המדינה, כלשונו. "הם מציגים את עצמם כריבון וזה לא נכון".

לפי שעה מכתבו של אלחיאני זכה למענה של שני חברי כנסת בלבד שהודיעו על כוונתם לפעול, אלו חברי הכנסת אלקין ואריאל. לבד מתגובתם לא זכה אלחיאני לתגובה מניחה את הדעת.

בינתיים הוא אינו שולל את האפשרות ולפיה אם לא תהיה תגובה בחוק נגד פלישת הפלשתינים גם המועצה בראשותו תקים ישובים לא חוקיים על אדמות רבות הממתינות לכך.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/240750

תגוביות:

1.מתגובת הגב' רות בר צריך להסיק שהממשלה לא רק יודעת, אלא במכוון עוצמת עיניים. למה זה נמשך? כי "שתי מדינות לשני עמים" מחזיק את הגועליציה, וזה כל מה שחשוב ורק זה חשוב. נתנחם בתקווה שיש דין ויש דיין, ולא לעולם חוסן. יום יבוא והם יירדו ממגדלי אקירוב לתא מסורג, כמו שקרה לאנשי היודנראטים והמשטרה היהודית שנותרו חיים.

2.המינהל = עוד אורווה, שהימין אינו יודע (או מתעצל) לנקות...!!!

את הכל על הפרשה כבר כתבנו לפני 4 שנים.

לא יפה להגיד אמרנו לכם, אבל לפני 7 שנים כאשר קם ארגון "נקים" על רגליו להיאבק נגד הריקבון הפושה במערכת המשפט ונגד השיטה בה הפרקליטות מנהלת לנו מדינה בתוך מדינה, הרוב הרימו גבה ואמרו מה? לנו מערכת המשפט הטובה בעולם תחת הנהגתו של אהרון ברק!. מה שהיה אז נחלתם של חוג מצומצם של אנשי ימין הפך היום לנחלת הכלל. מערכת המשפט בישראל חולה, חולה מחלת השבטיות, מחלת ה-"חבר מביא חבר", מחלתה של כנופיה המנהלת מדינה לפי האג'נדה הפוליטית והאינטרסים הכלכלים שלה תוך שאינה מהססת להפיל שרי משפטים בסיטונאות להגיע למעוז חפצה.

אבל הפעם הפילו ראש ממשלה נבחר יחד עם כל ממשלתו ושלחו את כל עם ישראל לבחירות בגין עדותו של נתין זר אשר שמו טלנסקי.

מה לעשות שגם אז המגמתיות של הפרקליטות היתה בוטה וגלויה לכל, כבר אז פנינו לממשלה בבקשה להקים ועדת בדיקה בפרשת טלנסקי, כבר אז היה דרוש לחקור כיצד הפרקליטות חיפתה על שחיתות שרון ונמנעה מלמצות את הדין עם אהוד ברק בפרשת העמותות, עיינו בבקשה אשר הוגשה על ידי הח"מ בחודש יולי 2008 להדיח את מזוז ולהקים ועדת חקירה בפרשת טלנסקי, הכל כבר נאמר אז:
הבקשה מיום 10 ליולי 2008

אין ספק כי הפעם הפרקליטוקרטיה הישראלית הלכה צעד אחד רחוק מדיי, ואין זה משנה מהי רמת מוסריותו של אולמרט, העובדה שהפרקליטות יכלה להפיל ממשלה כאשר חפצה בכך ללא בסיס משפטי, יהווה שירת הברבור של הפרקליטוקרטיה הישראלית.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=360030

תגוביות:

1.הם תפרו תיק לקהלני. הם תפרו תיק לחוטר ישי. הם תפרו תיק לריבלין. הם תפרו תיק לנאמן. הם תפרו תיק לרמון. הם תפרו תיק לכל מי שניסה לשחרר אותנו מהמשפטוקרטיה.

מאז שנת 2002 , מאז חובר דו"ח המאחזים על ידי טליה ששון מפרקליטות המדינה לפי בקשתו של ראש הממשלה דאז אריאל שרון, היווה דו"ח זה את האורים והתומים בנושא "המאחזים הבלתי מורשים" בשטחי יו"ש.

דבר אינו נקי ותוכו אינו כברו בחיבור דו"ח ששון.

אריאל שרון תיכנן באותה השנה טרנספר כולל ליהודי רצועת עזה יחדיו עם מתיישבי יו"ש, ובשלבים. גירוש גוש קטיף היה אך הצעד הראשון ביצירת איזור נקי מיהודים (יודן-ריין) בכל השטחים המוחזקים כתוצאה ממלחמת ששת הימים, והגשת שטח זה באורח חד-צדדי על מגש כסף לפלשתינים, כפרס על רצחנותם כלפינו.

שרון פנה לפתרון אידיאלי מבחינתו.

פרקליטות המדינה מהווה קן צפעונים בשרות "הקרן לישראל חדשה". עשרות מפרקליטיה הינם בוגרי הכשרת קאדרים של משפטנים אולטרא-שמאלנים רדיקלים, מטעם ובמימון "הקרן לישראל חדשה", שמאתרת מועמדים מתאימים מכל מחזור מסיימי לימודי עריכת דין, ושולחת אותם להשתלמות על חשבונה, בדרך כלל לאוניברסיטת ג'ורג'-טאון בארה"ב, הידועה לשמצה ודראון כבסיס האם של ציפעוני השמאל הרדיקלי המערבי.

באקלים אולטרה שמאלני זה צמחה גם טליה ששון, ונראה היה לשרון (אם לדייק, לאחיתופל שלו וויסגלס), אך כטבעי להטיל עליה, בהכירו את נטיותיה הנלוזות, לחבר את דו"ח המאחזים דאז.

ששון כמובן לא איכזבה. היא סיפקה את הסחורה בשלמות. הזרזיר הלך אצל העורב, והתוצאה היתה דו"ח הממליץ להחריב כ- 100 מאחזים ביו"ש, כמצוות שמאל רדיקלי מלומדה. ואכן, משסיימה ששון את שרותה בפרקליטות, היה זה אך טבעי כי תצטרף בעמדה בכירה למפלגת מר"צ, בה הינה מכישה עד היום.

משך כ- 10 שנים מלך בכיפה "דו"ח המאחזים" של טליה ששון ללא עירעור.

בחינת המצב המשפטי בשטחי יו"ש הינה מטלה סבוכה ביותר, ולא נמצאו הכוחות, הכשרונות, והאמצעים הדרושים, להעמיד את דו"ח ששון למבחן.

עד שהגיע בנימין נתניהו ועשה מעשה מתבקש, והוא בחינת קביעותיה של ששון ועימותן עם דעות שונות. נתניהו הטיל על שופט בית המשפט העליון הפורש אדמונד לוי, ועל עוד שני בכירי משפט ויחסי חוץ יחד עמו, לחבר דו"ח של בחינת חוקיות ההתיישבות היהודית בשטחי יו"ש.

אין ספק כי נתניהו קיווה לתוצאה מסויימת, אך אין ספק שלא הנחה את החוקרים להשגת תוצאה כלשהי. אין גם ספק כי במידה והיה נוהג כך, לא היה השופט העליון בדימוס אדמונד לוי, ואפשר כי גם עמיתיו לוועדה, מוכן להמשיך כראש וועדת הבדיקה להתיישבות היהודית.

אנו עיינו בדו"ח אדמונד לוי לועדת המאחזים לעומקו, מלה במלה (ראה הד"ח השלם בסימוכין). התרשמנו מהיקפו ורוחב אופקיו. התרשמנו מהאוביקטיביות הנחרצת של הדו"ח, ומההגיון הפשוט והמדוייק בו נערכו מסקנות הדו"ח.

הבדיקה ההשוואתית המשפטית והמדינית שנערכה על ידי מחברי הדו"ח משתרעת על פני 100 שנים, וכוללת יסודות מהמשפט הבינלאומי, הירדני, הטורקי והישראלי. הבדיקה התעמתה עם דעות אחרות, והביאה אותן בהרחבה, כולל ציטוטים רבים מדו"ח המאחזים הלעומתי של טליה ששון, ופסיקות רבות בעניין הנדון של בתי משפט בישראל, ובפרט בית המשפט העליון הישראלי.

ניכר מאמץ עליון לשמור על אובייקטיביות במבט מעל, לא מעורב ריגשית בכל ההתרחשויות במשך המאה העשרים, אשר עיצבו את המצב המשפטי והמדיני של שיטחי יו"ש במתכונתו היום.

לא נלאה את הקוראים בפרטי הדו"ח, אך למען הסדר הטוב נציין מספר נקודות המבדילות דו"ח זה מדו"ח ששון.

הדו"ח החדש קובע כי ישראל אינה כוח כובש בשטחי יו"ש, דהיינו, שהוריות הדין הבינלאומי לגבי שטחים כבושים אינן חלות עליהם, ומכאן שהשטח פתוח להתיישבות יהודית בכפוף לתנאי החוק הישראלי והירדני, דהיינו, התיישבות על אדמות פרטיות אסורה כמובן, ואך התיישבות על אדמות מדינה היא המותרת.

ההתיישבות חייבת להיערך במסגרת "המשבצת" ההתיישבותית שהוגדרה על ידי המוסדות המוסמכים.

אין חובה לפנות מתיישבים אשר בעבר התיישבו על אדמות פרטיות, וניתן לפצות את בעלי הקרקע (כנהוג במשפט הבינלאומי).

הדו"ח אינו מוציא מכלל אפשרות פינוי פיזי של התיישבות במידה ואינה עונה על הקריטריונים המוסמכים לעיל.

הדו"ח ממליץ להכשיר מאחזים אשר הכשרתם נתעכבה עקב תעלולי גופים לעומתיים כמשרד הביטחון והמנהל האזרחי בהכוונת אהוד ברק.

מאידך גיסא קובע הדו"ח כי בשטחי יו"ש התנהל "מערב פרוע", וגורס כי ימי "חומה ומגדל" נסתיימו. ישראל הינה מדינת חוק, והכאוס שאיפיין את ההתיישבות עד כה, חייב להיפסק ולענות על דרישות החוק הישראלי, ומכאן שלא תותר יותר התיישבות פיראטית, וכל כוונה להתיישבות חדשה, חייבת באישור המוסדות המוסמכים ובכפוף לתוכנית בנין ערים מוסדרת.

לא הופתענו גם למישמע מקהלת השרלטנים מהצד השמאלני של המפה הפוליטית, המגנים את הדו"ח אך משום שאינו עולה בקנה אחד עם השקפותיהם הפוליטיות. כמובן שהמתנגדים הביאו את "חיל הפרשים", את פעילת מר"צ טליה ששון, ואת החשודים המידיים מאמצעי התקשורת "הפבלובים" הידועים לשמצה: "הארץ", "ידיעות אחרונות", וערוץ-2, הידועים בהשקפותיהם האוטו-אנטישמיות המובהקות, לראיין ולצטט את טליה ששון המגנה כמובן את דו"ח אדמונד לוי. שהרי מניעיה ברורים.

אם דו"ח לוי הינו נכון ואותנטי (ולהתרשמותנו הישירה אכן הינו כזה), אזי טליה ששון שיקרה ביודעין וסיבכה את ישראל בקרבות מדיניים בינלאומיים ברמה הגבוהה ביותר.

טיעוני המתנגדים לדו"ח כי הוא יסבך אותנו עם הקהיליה הבינלאומית הינם העמדת פנים. קיים הבדל בין קבלת הדו"ח לאור האמת שבו, לבין התנהלות ישראל בשטחים לאור יחסיה עם הקהיליה הבנלאומית. ישראל חייבת לקבל את הדו"ח משום היותו אמין ועובדתי, ולשקול צעדיה בהתאם, גם אם לא יעלו בקנה אחד עם המלצות מחברי הדו"ח.

אולי המכשול הגדול העומד בפני קבלת הדו"ח ומסקנותיו הוא "היועץ המשפטי לממשלה" וינשטיין שמזה זמן רב אינו יועץ אלא "רועץ משפטי לממשלה", אשר לאור התנהלותו הלעומתית כנגד מעסיקתו הממשלה, חייב היה נתניהו לפטרו מזה זמן רב. אלא שנתניהו לא יפעל, מאחר ווינשטיין מחזיק לכאורה במספר תיקי חקירה פתוחים נגד נתניהו כשוט ל"התנהגות טובה" של ראש הממשלה (בעברית צחה ניקראת פעולה זו לכאורה – סחיטה).

ששון הובאה אמש על ידי לונדון וקירשנבאום בתוכניתם היומית, לשטוח את משנתה-הכפשתה כנגד הדו"ח החדש. החצופה הזו העזה להאשים את אדמונד לוי כי נטיה ימנית היא סיבת מסקנותיו בחיבור הדו"ח, בעודה מתעלמת בעזות מצח מהגיבנת השמאל-רדיקלית האדירה הנחה על גבה, הר כגיגית, כמחברת דו"ח המאחזים שלה.

איזו התחסדות, איזו דו-פרצופיות. כאשר מאזינים לטליה ששון ניתן להבין מדוע אין מצבו של השמאל הישראלי מזהיר בלשון המעטה, ומדוע מפלגת מר"צ מדשדשת בתחתית האלקטורלית הישראלית. וכי מדוע שניתמהה..."ששון את גלאון הוא מרשם לכישלון".

החצופה ששון עוד העזה להצביע על כשרות הדו"ח שלה משנת 2002 , בטענה כי זה נשען על פסיקות עשרת שופטי הבג"צ, כאשר היא כמובן אינה טורחת להזכיר לנו כי בית המשפט העליון הישראלי הינו חממת שמאל רדיקלי ממש כפרקליטות המדינה, ממש כטליה ששון עצמה, ואך ברור כי גם כאן הזרזיר הלך אצל העורב, ושניהם יצאו יחדיו במחול הקומבייה.

כמו לפי אות ממנצח תזמורת מוכשר, פצחה מקהלת כנופיית התקשורת במסע ההפחדה התיקני שלה. כל המתנבאים השוטים (מכונים לעיתים משום מה גם "עיתונאים"), החלו ביללות חורבן ואימה. הם כבר הבטיחו לנו כי במידה ותיתקבלנה מסקנות הדו"ח על ידי הממשלה, הרי שהשמים יפלו על ראשינו, כל העולם ייצא נגדנו, השלום ירחק עוד יותר, וכן הלאה כיד הדמיון האפוקליפטי הטובה עליהם. הללו מכוונים כמובן לחוליה החלשה בממשלה, הלא הוא בנימין נתניהו, אשר לעיתים דומה כי התקשורת היא המכווינה אותו, ולא צרכי האומה.

לא נעלם מעיניהם כמובן כי המדובר בהכשרת והסדרת ההתיישבות היהודית בשטחי יו"ש, אשר קיים לגביה קונצנזוס ישראלי ובינלאומי-חלקי, כי בכל הסדר קבע עם הפלשתתינים ישארו הללו בחזקת ישראל דרך הסדרים כאלו ואחרים, כך שקבלת ויישום מסקנות הדו"ח אינן עומדות לשנות מהותית את המצב בשטח.

אך עבור כנופיית התקשורת אשר חלקה הניכר הינו אוטו-אנטישמי ואשר חלק זה פועל ללא לאות להפיכת מדינת ישראל היהודית ל"מדינת כל אזרחיה הפלשתינים", עובדה זו אינה משנה דבר, הם כמובן בשלהם.

והנה כבר קפץ שוטם ישראל ותיק, הוא משרד החוץ האמריקני הבורש את דו"ח לוי הצידה (ללא מושג ירוק אמיתי מהאמור בו – זולת לכאורה "תרגום" עקמומי כהרגלו של המלשינון הקבוע, הוא עיתון "הארץ" בוודאי), בטענו כי "מתנגדים להכשת התנחלויות" ו-"מתנגדים לפעילות ישראל בשטחים". התנגדות שקל לעוקפה דרך הקונגרס האמריקני באמצעות הלובי "הציוני" שם. רצוי היה מאד ליזום הכרזת קונגרס בזכות דו"ח לוי.

הפקרת שטחי יו"ש לכאוס משפטי ומדיני הינה מהסיבות העיקריות לרבות מצרותיה של מדינת ישראל, משך שני העשורים החולפים. במידה ויוסדר מעמדו של השטח השנוי במחלוקת באופן סופי ונחרץ, יועלו כמובן התנגדויות בינלאומיות, אך אלה תישכחנה מאליהן כעבור זמן קצר, מאחר שההגיון ממהלך זה, יחדיו עם הסברה נאותה חובקת עולם, יחלחל במהירות להנהגות אומות העולם כצעד ראשון מעשי לקראת הסדר כולל ביחסי הפלשתינים וישראל.

כל אימת שאנו ממשיכים לתלות את עתיד השטח באוויר אנו מנציחים אותו כולו כשנוי במחלוקת. משיקבעו הדפוסים של חוק ישראלי בשלב ראשון, ולאחריו ריבונות ישראלית כשלב שני על שטחי ההתיישבות היהודית ביו"ש, סביר בהחלט כי בתוך זמן לא רב יזכו הסדרים אלה בברכת העולם המערבי.

כמובן שהעולם האיסלמיסטי ירים קול זעקה מרה, אבל הם אינם סופרים אותנו ממילא, מדוע עלינו להיות האווילים ולספור אותם? שיזעקו עד שיצרד גרונם. עלינו להפנים ולהשלים עם העובדה כי כל שנעשה יהיה מאוס ופסול על ידם, מאחר שלטעמם אין המדובר בהסדר כזה או אחר, אלא עצם קיומנו הוא לצנינים בעיניהם, ולכן, עלינו להניח לעולם האיסלמיסטי לעבור את השינויים במגרשו הוא, לפני שניתן יהיה לדבר עמו הגיון. אל נעצור נשימתנו. אפשר ותהליך זה לא יהיה קצר.

דו"ח המאחזים 2012- אדמונד לוי

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=359486

אהרון רול

[email protected]

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=360375

***********

לעיון נוסף האשכול:

בג"צ והיועץ המשפטי לממשלה - ממשלת העל השרשורית (הטפילית) של ישראל

הללו, שרכשו באחרונה מקצת החלקות השנויות במחלוקת, פנו לבג"ץ בבקשה לאפשר להם להישאר בבתים הבנויים על הקרקעות שנרכשו.

אם לשפוט על פי מה שהתחולל השבוע בישיבת ועדת השרים להתיישבות, אין ודאות כלל מה תהיה תשובת המדינה לבג"ץ. "המדינה", על פי אמונת הממסד המשפטי בישראל, "היא אני".

כזכור, ועדת השרים לענייני התיישבות, בסמכות מליאת הממשלה, החליטה פה אחד (גם על דעת אהוד ברק), שאם יוכח שהקרקעות נרכשו כדין - הבתים הבנויים על החלקות הקנויות לא ייהרסו, והמשפחות הגרות בהם לא יפונו. רק אם יוכח שהקרקע נרכשה כדין. ואז בא איש משרד המשפטים ומכתיב לשרי הוועדה: הדיירים יפונו. רק לאחר אישור התכנון מחדש של החלקות שנרכשו (גם כשאין רצון רע ולא התנגדות על רקע פוליטי הליכים כאלה אורכים שנים), יוכלו התושבים לשוב. כך ממררים את החיים לאנשים שאכלו מרורים די והותר בשנים האחרונות.

העילה הרשמית למלחמת המשפטנים במגרון (ושאר יישובים-מאחזים): היישוב נבנה על אדמות פרטיות. ובג"ץ, במקום להפנות טענה זו לבדיקת המשטרה או לבתי משפט הבודקים לעומק סכסוכי בעלות (בבג"ץ אין עדים ואין מציגים בפניו מסמכים), פסק על פינוי והריסת היישוב עד סוף חודש זה. עתה, כאשר משפטני המינהל האזרחי כבר הודיעו שהרכישות מהימנות (גם הם, כחבריהם במשרד המשפטים, אינם ידועים כחובבי מגרון ושאר מאחזים), ברור לחלוטין שהדרישה לפינוי התושבים גם מהחלקות שנרכשו היא פוליטית ולא משפטית.

משפטנים, הרואים את עצמם כנציגי "כוחות האור", שתפקידם לבלום את המשך ההתיישבות, מרשים לעצמם להתנהג כאילו הם הדרג המדיני המחליט. היינו: נוטלים לעצמם סמכויות של רשות מבצעת.

ואם לא די ברכישה, קיימים תקדימים לא מעטים, שבהם שלל בג"ץ הריסת בתים (בדרך כלל של ערבים) שנבנו על קרקע פרטית או ציבורית. הלכה זו לא חלה, כזכור, על בתי הקבע בעמונה, שנהרסו עד היסוד, ודייריהם וגם תומכיהם הותקפו באכזריות, מה שהותיר מאות פצועים, בהם נפגעי ראש ונכים לצמיתות. המשטרה, בניגוד לביקורת השוצפת נגדה כשהיא מפנה מפגינים בהפגנות הצדק החברתי, זכתה רק לביקורת מתונה בתקשורת.

כדי שהממשלה תוכל למלא את תפקידה כרשות המבצעת עליה להשיב לעצמה סמכויות שלטוניות שנטלו לעצמם פקידים - ולא רק במשרד המשפטים - בתואנות משפטיות ואחרות. את החגיגה הזאת - שבה איש הפרקליטות מציג עמדה אידיאולוגית אישית בתחומים פוליטיים וציבוריים (ובג"ץ, הסבור שהפרקליט באמת מייצג את המדינה, היינו את עמדת הממשלה, פוסק על פי עמדה זו) - הממשלה מחויבת, ויכולה, להפסיק לאלתר.

כפי שעורך דין פרטי מוכרח לייצג את לקוחו בנאמנות, כך מחויבים המשפטנים בשירות המדינה לייצג בנאמנות ובלא הטיה את "הלקוח" שלהם - הממשלה. במקרה הנדון: את החלטת ועדת השרים לענייני התיישבות. בכל תחום הקשור לביצוע המדיניות של הזרוע המבצעת - בתנאי שאין בכך הפרת חוק - "המדינה" היא הממשלה, לא המשפטן בעל האג'נדה ממשרד המשפטים.

http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1779999

תגובית:

1.אהרון ברק מודה ששינה את שיטת המשטר בישראל!

אהרון ברק מודה: שיניתי את שיטת המישטר וישראל כבר לא דמוקרטיה פרלמנטרית!
אהרון ברק מסביר לשביט שעד 1992 ישראל היתה דמוקרטיה פרלמנטרית.

בדמוקרטיה כזאת הפרלמנט הוא כל-יכול.

ב-1995, בפסק דין בנק מזרחי יצרתי את השינוי הזה, ובאמצעות פסק הדין שלי הפכה ישראל לדמוקרטיה חוקתית, שכן לדעתי דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב.

ברק: "הצירוף של החלטת הכנסת והחלטת בית המשפט חולל מהפכה חוקתית. הוא יצר מצב שבו יש דברים שהפרלמנט לא יכול לעשות... בכך הפכה ישראל לדמוקרטיה חוקתית שכן דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב. דמוקרטיה ראויה היא ...שלטון החוק... מה שפרידמן מנסה לעשות כעת הוא לנסות להחזיר את הגלגל לאחור. אם יצליח, הדמוקרטיה החוקתית הישראלית תיעלם".

אני קוראת לכנסת לבטל את המעשה של אהרון ברק שפעל בערמומיות ושינה את הגדרת המדינה בלי שהכנסת היתה מודעת או התכוונה לכך אי פעם.

ישראל כוננה כדמוקרטיה פרלמנטרית ועליה לחזור להיות דמוקרטיה פרלמנטרית.

מעשהו של אהרון ברק הוא שערורייה שיש להקים ועדת חקירה שתבדוק כיצד הירשה לעצמו האיש הזה, ניצול השואה, על דעת עצמו וללא אישור של איש, לבצע את חיסול ישראל כדמוקרטיה פרלמנטרית והפיכתה לדמוקרטיה חוקתית הנשלטת על ידי בג"צ!

נראה שהכנסת כלל לא מודעת לכך עד היום הזה!

אפילו ארי שביט מלא פליאה על המעשה ועל אי התגובה המוחלט של המערכת הפוליטית והכנסת על הפעולה הזו!

ארי שביט: יש שאומרים שבמעשה שעשית נהגת בהיבריס משפטי. היו שהאשימו אותך אישית בכך שנהגת כנפוליאון המכתיר את עצמו לקיסר...

ארי שביט: בעצם מה שאתה אומר הוא שבית המשפט העליון יצר ב-95' את הדמוקרטיה החוקתית הישראלית על סמך החלטה של הכנסת, שהכנסת לא היתה מודעת לחלוטין למשמעותה.

יש להקים ועדת חקירה פרלמנטרית שתבדוק כיצד העז האיש הזה לעשות דבר כזה, ויש להחזיר את המצב לקדמותו תוך ביטול כל החקיקה שנבעה מהשינוי שעשה אהרון ברק על דעת עצמו וללא רשות חוקית כלשהי מהריבון בישראל - הכנסת!

http://www.mqg.org.il/%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA/%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%9F%D7%91%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/tabid/351/Default.aspx

**

באשכול בג"צ 1

https://rotter.net/forum/gil/20101.shtml#454

הודעה 454

ועדת השרים אמנם החליטה לבקש לדחות את פינוי מגרון, אך וינשטיין מתנגד לכך. ח"כ כץ קורא להדיחו: "לשים קץ לאנרכיה החוקתית שלו"

מתיחות בין היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לבין הממשלה בנוגע למאחז מגרון, מסעירה את הימין.

ועדת השרים לענייני התיישבות, בראשות ראש הממשלה נתניהו, אמנם החליטה לבקש מהמדינה לדחות את פינוי המאחז שנקבע ל-1 באוגוסט, עד שיתברר האם המתיישבים אכן רכשו באחרונה חלק מהקרקע - אך מסתבר כי וינשטיין עצמו מסרב להציג עמדה זו לבג"ץ.

היועץ סבר כי העמדה שמציעה ועדת השרים מעוררת קשיים משפטיים", אמרה אתמול מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות, אסנת מנדל, בדיון בבג"ץ. עם זאת היא הבהירה שעמדת היועץ אינה סופית. "בהתחשב שממילא אנו מבקשים ארכה מטעמים אחרים לביצוע הפינוי, הוא ביקש לאפשר קיום דיונים עם הדרג המדיני".

לפני מספר חודשים ספג וינשטיין ביקורת, בעיקר בקרב חוגים משפטיים בשמאל, על שהסכים להביא לבג"ץ את בקשת המדינה לדחות את פינוי שכונת האולפנה. כעת סירובו להביא בקשה דומה מעורר עליו ביקורת חריפה בימין ואף קריאות להדחתו.

גורמים בימין האשימו את היועץ ואת אנשיו בפוליטיזציה שמאלנית.

הפורום המשפטי למען ארץ ישראל הודיע אחרי הדיון כי יעמיד לרשות המדינה פרקליטים שיגנו על עמדת ועדת השרים באופן פרטי ולא דרך היועץ המשפטי לממשלה.

נחי אייל, מנכ"ל הפורום אמר "היועץ וינשטיין חותר נגד עמדת ועדת השרים להתישבות. יש תחושה קשה כי גם אחרי שתושבי מגרון מוכיחים שרכשו את הקרקע כחוק, היועץ מתנהג כמי שעובד אצל השמאל הקיצוני".

ח"כ יעקב כ"ץ מיהר להצהיר כי יגיש הצעת חוק לפיה אם יסרב היועץ המשפטי לממשלה להביא את עמדת הדרג המדיני בפני בג"ץ הוא יודח מתפקידו באופן מיידי.

"יש לשים קץ אחת ולתמיד לאנרכיה החוקתית שמייצרת הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה בראשה, שפוגעים באופן שערורייתי באושיות הדמוקרטיה ובריבונות הממשלה", אמר.

הערכה בצה"ל: הימין הקיצוני ינקוט באלימות גבוהה בעת פינוי

בג"ץ דן אתמול בעתירת תושבי מגרון לדחות את הפינוי, נוכח שינוי הנסיבות שהתרחש לטענתם מאז מתן פסק הדין – רכישת שתי חלקות ורבע מהקרקע. בדיון התברר כי המשטרה החלה לחקור טענות שהרישום המעיד על מכירת הקרקע למתיישבים מזויף.

השופטים מתחו ביקורת על כך שהיועץ המשפטי לא הגיש את עמדתו לבקשה לעיכוב ביצוע, והופתעו לשמוע שהמדינה מבקשת לדחות את הפינוי עד ל-30 באוגוסט, מטעמים אחרים לגמרי – ביטחוניים ופרקטיים.

אלוף פיקוד המרכז, ניצן אלון, אמר לשופטים, שעד לאחרונה ההערכה היתה שהמאחז יפונה בהסכמה מסוימת וברמת אלימות נמוכה, אבל כעת ייתכן שהפינוי ייעשה בכוח, וישנו חשש שהימין הקיצוני ינקוט באלימות גבוהה.

"הסבירות שאירועי תג מחיר יביאו להסלמה כוללת ולאירועי טרור היא גבוהה יותר", ולכן "אנו מעדיפים כי זה יתבצע אחרי הרמדאן".

הסיבה הנוספת לדחייה שביקשה המדינה היא עיכוב בהקמת האתר הזמני ב"גבעת היקב" אליו אמורות לעבור המשפחות שיפונו ממגרון.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/388/683.html

תגוביות:

1. 35 שנים ועדיין לימין אין שמץ מושג איך להנהיג את המדינה.

2.כל מערכת המשפט מצוייה בידי השמאל. יש לשים לדבר קץ.

לעיון אשכול בג"צ 1