איילה חסון בסקופ: שמעון פרס רוצה להיות ראש ממשלה ואומר לאנשים בשיחות סגורות  

לאמת אין אג'נדה. לתקשורת יש. ההיסטוריה מסבירה הכל

לאמת אין אג'נדה. לתקשורת יש. ההיסטוריה מסבירה הכל

שמעון פרס: הקשר הצרפתי ונתיב השחיתות (2)

עיון במחשבתו ובמעשיו של אחד מן הפוליטיקאים המרכזיים ביותר בארץ בעבר ובהווה. תשובת המשקל לביוגרפיה המגויסת של בר זוהר חלק שני מתוך שניים
▪ ▪ ▪
היה זה פרס אשר קבע בספרו הראשון: 'השלב הבא' (עמ' 164) כי "לצדק שואפים ואילו עפ"י אינטרסים פועלים". ואכן, נאמן לדרכו מקפיד פרס להתעלם מבעיות ערכיות ופועל בהתאמה מלאה עם האינטרסים העוינים של מיטיביו באירופה. ואולם השחיתות ברמה הבינ"ל לא מוגבלת לזירה מסוימת. היא מלמדת על מבנה אישיות מושחת ועל דפוס פעילות קבוע בכל תחום ובכל זירה. הידיעות הרבות הנמצאות בידיים פרטיות מחייבות עבודה עיתונאית זהירה, מדויקת ואמיצה בכיוון המוצע כאן. חשיפת האמת על דמות מרכזית הנושאת תפקידים בכירים בעבר ובהווה, והחותרת להנהגת המדינה בעתיד בתמיכת 'החייל מספר אחד' שהבריח את צה"ל מלבנון עם הזנב בין הרגליים, מחויבת לנוכח האיום העצום שהיא מציבה על מדינת היהודים ועל אזרחיה.

דפוסי התנהגות נוספים הנחשפים פה ושם בתקשורת המושתקת של המחנה הציוני בארץ מלמדים כי מעמדם של פרס ושל בני משפחתו חסינים מפני החוק, משוריינים ואי אפשר לערערם. שמועות על בנו של פרס שהרג חייל בשוגג וזכה להגנה מהסנדק הכל יכול התפרסמו בתקשורת, ללא ספינים וללא פולו אפים שיציפו את הנושא ויעלו את השאלה המתבקשת: מדוע איש לא נתן את הדין על המעשה ולא נשפט?; שמועות על נדב פרס, נכדו של שמעון פרס, נגדו נפתחו ככל הנראה חקירות משטרה על מעורבות בגניבת אופנוע כבד ועל שימוש בסמים, שגם הוא יצא ללא פגע כפי שפורסם באתר החדשות 'וואלה' ביום 27.08.2003 וב'הארץ' ע"י ים יהושע; שמועות עקשניות על מעורבות עסקית של פרס בראשות הפלשתינית, מעורבות שכוללת שותפות עם גורמים טרוריסטיים קיצוניים ביותר כולל אל קעידה, כפי שפירסם העיתונאי החוקר דוד בדין, ועוד מחייבות התייחסות.

לדברי בדין (מקור ראשון, 27.08.04): "בחודש ינואר 1998 הכריז שמעון פרס... על הקמתה של 'קרן הטכנולוגיה לשלום'. הקרן, שהוקמה בשיתוף עם יאסר ערפאת וג'יימס וולפנסון, אישיות בכירה בבנק העולמי, חלשה על הון של מאה מליוני דולרים. לא ברור לאילו מטרות יועדו הכספים הללו, אך ב-23 ביוני 1999, חודש לאחר שנתמנה לשר לפיתוח אזורי בממשלת ברק, הודיע שמעון פרס לתקשורת כי 'מרכז פרס לשלום' גייס 64 מיליון דולרים נוספים עבור הקרן, סכום שיועד להשקעה בחברת התקשורת הפלשתינית 'פל-טל'. יו"ר פל-טל היה איש הכספים של ערפאת, מוחמד ראשיד, שדב ויסגלס היה עורך דינו. מאוחר יותר התברר כי מרכז פרס לשלום קיבל 3.3 אחוזים מן המניות של פל-טל. ידיעה זו זכתה לפרסום נרחב בעיתון 'גלובס' ובשבועון האמריקני היוקרתי Business Week.

עוד פורסם באותה העת כי משפחת בן-לאדן הינה שותפה בבעלות על החברה. עד כה לא ברור מהיכן קיבל מרכז פרס לשלום את עשרות מליוני הדולרים שהושקעו. ב-01.10.1999 חשף העיתונאי יואב יצחק כי 40% ממניות פל-טל היו בבעלותו של ערפאת ו-40% בבעלות של משפחת בן-לאדן. בתיק של מרכז פרס לשלום המצוי אצל רשם העמותות אין כל תיעוד למאה מיליון הדולר שגויסו עבור קרן הטכנולוגיה לשלום, ואין כל איזכור לעסקה עם פל-טל. בתיק לא נמצא גם כל רישום של מניות שמרכז פרס לשלום קיבל בעקבות העסקה הזו.

כשניסיתי לברר עם הנהלת מרכז פרס לשלום מה עלה בגורל קרן הטכנולוגיה לשלום, נאמר לי כי זו כבר איננה פעילה. בתגובה לשאלה בדבר הכסף הרב שהושקע בקרן זו, הוניתי לאיש הצוות של המרכז, נעם זיו. זיו ענה באי נוחות שהוא אכן 'לא יודע מה עלה בגורלו של סכום כסף זה' אך ידוע לו כי הוא נמצא כיום בניהול של חברת השקעות Evergreen מקנדה. ומה לגבי 64 מיליון הדולרים? לדברי זיו, מרכז פרס לשלום השקיע 'רק' 20 מיליון דולר בפל-טל.

דובר אש"ף בירושלים, זיאד אבו זיאד, נשאל בקשר לקורותיה של קרן הטכנולוגיה לשלום וכן באשר להשקעתו של מרכז פרס לשלום בחברת פל-טל. 'לא אהיה הראשון לדון בנושא' ענה זיאד אבו זיאד. כשאיש ההסברה של ערפאת, יאסר עבד רבו, נשאל בנושא הוא ענה שהוא מעדיף לא לדבר עליו, וניתק את הטלפון...".

דברי בדין מעלים אפשרות לפיה פרס, באמצעות המרכז העתיר הקרוי על שמו, ולפי הצהרותיו גם ישירות באמצעות הכספים שגייס לקרן הטכנולוגיה לשלום ושהושקעו בפל-טל, נכנס לשותפות עסקית עם גורמי טרור המאיימים על שלום העולם. הדברים הגיעו לחקירה בכנסת, בה הציג בדין שורת מסמכים המעידים על הקשרים בין פרס לרשות הטרור הפלשתינית ואולם שום סנקציה לא ננקטה כלפי פרס עצמו.

בדין היה העיתונאי שפרסם בזמנו את דבר פרשיית השוחד שעמדה מאחורי בחירתו של שמעון פרס ע"י ועדת פרס נובל, בתמיכתו ובסיועו של הפוליטיקאי הנורבגי המושחת טרייה לארסן. לפי בדין, לארסן ואשתו שהייתה אז שגרירת נורבגיה בישראל, באו על עונשם בנורבגיה, ואולם פרס יצא ללא רבב. פרשת הסכום העצום שהעביר פרס ללארסן כפרס באמצעות המרכז שלו נגמרה בהענשת שני הדיפלומטים הנורבגיים ובלא כלום כלפי פרס.

הוא סוגד לעשירים ובז לאביונים

דברים אלה אינם סוף פסוק. למשל, בספרו של העיתונאי יאיר קוטלר, 'הזרזיר והעורב: אריאל שרון ושמעון פרס כמות שהם' (עמ' 169-174) נמסרו בין היתר הדברים הבאים שנביא באריכות:

"...רפ"י נודעה כתנועה דלת אמצעים, אך פרס הרבה בנסיעות לחו"ל. הרחק מישראל הוא נושם אוויר פסגות, ומתרועע בחברת מדינאים וגדולים, תמיד בלוויית עיתונאי חצר וצלמים צמודים...הוא אוהב שומרי ראש, שטיחים אדומים הנפרשים לרגליו, קוקטיילים, רוסים וסינים, סודות, פרסומת, עיתונאים מצלמות טלוויזיה...פרס טיפח לעצמו מלתחה יקרה ומגוונת יותר מכל שר אחר, והשתיל לעצמו שיניים חדשות, מערכת כתרים יקרה ב'תל השומר'...הוא סוגד לעשירים ובז לאביונים: ארוחות נוצצות, בנקטים מפוארים, שתיית וויסקי, הפסקת העישון בעיקר לצורכי ראווה ופרסומות... בהיותו ראש הממשלה 'עבד על עצמו' לשיפור תדמיתו ולשיפוצה. שיחק את המאופק, בעל רצון הברזל, החרוץ, אך הייתה לו בעיה: כבר לא יכול להמריא כל שני וחמישי לחו"ל כדי לברוח ולחמוק מן הפרובינציה הישראלית, להיות במחיצת גדולים כפי שהפגין בסוף נובמבר 87, במסיבות שחגג עם כוכבים כמו איב מונטאן בחגיגות ה-40 למדינה. בבניין האופרה של פאריס התאספו כל המי ומי של החברה הגבוהה הצרפתית, ופרס התחבק והתנשק עם שחקניות ומדינאים, סופרים ומשוררים. הכל הונצח במצלמות וידיאו ובעמודי החדשות... פרס קיים קשרים עם ג'ו ליבו, שהיה עד 82 יו"ר מועצת המנהלים של 'אליאנס', מפעל הצמיגים בחדרה. ליבו נחשף כנוכל בינלאומי, מודיע לשירותי ביון, חברה של היצאנית הבריטית לשעבר מנדי רייס דייוויס – איש המאפיה בארצות הברית. ליבו התפאר באוזני ישראלים וזרים על מתנות שהוא מחלק לשר הביטחון, חברו הטוב שמעון פרס, תופר לו חליפות על-פי מידה כל אימת שהוא סר לבקרו במונטריאול, מארחו – על חשבונו – בסוויטה שלו עם בני משפחתו במלון 'השרון' בהרצליה, ונמנה עם באי ביתו – וגם שומע סודות מפיו, כמו על אירוח גנרלים אירניים. ראש השב"כ וגם ראשי 'אליאנס' נועדו עם פרס בלשכתו בתל אביב כדי להזהירו מהנוכל והפטפטן ליבו, חברו ורעו הקרוב המסגיר סודות – אך ללא הועיל. פרס דחה את מזהיריו. בינואר 1987... נודע על עוד קשר אינטימי שקיים פרס עם נוכל אחר: דויד באלס, שהעניק לו בין היתר מתנה: שעון יד, אך גם הרעיף על מפלגתו כספים רבים, שבאמצעותם 'קנתה' ובלעה 'מפלגת העבודה' את ויצמן לקרבה במסגרת 'המערך'... השעון מדגם 'באום את מרסייה', נרכש בוונציה... בסוף ינואר התפוצץ סיפור השעון בכלי התקשורת. פרס, חומד המתנות, אולץ להחזיר את המתנה... להגנתו טען כי קיבל 'מתנת יום הולדת', אך הוא נמסר לו הרבה ימים אחרי יום הולדתו שב-1 באוגוסט, מסיבה פשוטה: בני הזוג בלאס רכשו את השעון בוונציה רק ב-16 באוגוסט...נאמר 'שונא מתנות יחיה', אך שמעון פרס אינו נמנה עם הפוליטיקאים הדוחים מתנות. הוא להוט אחרי תשורות ומנחות, והיה כה אסיר תודה על תרומותיו הכבדות של באלס ל'מפלגת העבודה' למערכת הבחירות, עד שהריץ לו שתי אגרות... דויד בלאס תרם ל'מערך' יותר ממיליון וחצי דולאר, חלקם באורח ישיר וחלקם על-ידי העמדת 'הלוואה' כביכול לרמי אונגר לכיסוי חובות 'יחד', על-מנת שזאת תיכנס לקואליציה ותחתום הסכם עם 'המערך' – הסכם שהותנה בכיסוי החובות האדירים ש'יחד' של עזר ויצמן צברה בתקופת הבחירות של 1984... בחודשים הראשונים של 88, פורסמו גילויים בכלי התקשורת בעולם ובישראל, לפיהם קיבלו שמעון פרס ו'מפלגת העבודה', שניהם יחד או כל אחד לחוד, כספים תמורת הענקת חסינות ישראלית לצינור נפט שתוכנן בין עירק וירדן. המתווך בעסקה המפוקפקת, שנודף ממנה ריח שחיתות, ועליה סוכם בעת שפרס היה ראש הממשלה, היה ברוס רפפורט, ישראלי יורד עתיר נכסים, איל נפט ועסקים בינלאומיים היושב בשווייץ. לפרשה שורבב גם שמו של התובע הכללי האמריקני אדוארד מיז. רפפורט נמנה עם מקורבי פרס ובעבר תרם ל'מפלגת העבודה'...".

נתיב השחיתות

בלאס, אותו הציע פרס כמועמד העבודה לתפקיד שר האוצר, הגיע לתודעת הציבור בישראל בעיקר סביב פרשייה אחרת. ב-20.6.05 פרסם העיתונאי אסף גור במעריב כי מטען חבלה התפוצץ על מפתן ביתו של מר בלאס בתל אביב. בין היתר דיווח גור כי: "בלאס בן ה-60 הוא איש עסקים שהסתבך עם החוק ופשט את הרגל, עם חובות של כ-100 מיליון דולר. הוא נעצר לאחרונה בחודש ינואר בחשד לביצוע עבירות מרמה, זיוף והלבנת הון...אתמול התברר שדווקא בעולם התחתון מבקשים לפגוע באיש העסקים...". על זה נאמר אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה.

השחיתות סביב צינור הנפט חמורה יותר מן השחיתות הממונית של פרס, משום שהיא הכניסה את ישראל לבעיה ביטחונית חמורה. פרס ושלוחיו מטעם ישראל התחייבו שלא לפגוע בצינור של חברת הנפט האמורה בשום דרך או צורה. החיזבאללה שקורא עיתונות זרה כמונו קרא על ההסכם הנורא הזה והעמיד את בסיסיו בצמוד לתוואי הצינור, ומשם הוא מוציא לפועל את פיגועיו נגד ישראל ובני בריתה כשידי צה"ל כבולות מלהגיב. ואולם כבר ראינו, בהסתמך על רונן ברגמן לעיל, שפרס איננו נמנע מלשתף פעולה עם ראשי ארגוני הטרור כדי לקדם את האינטרסים הפוליטיים שלו, כך שאין בהסכם המושחת הזה שום חריגה מן הנורמות הכלליות המאפיינות את דרכו של האיש.

נתיב השחיתות לא הסתיים. ב-06.11.2005 דיווח העיתונאי יואב יצחק כי עמותת אומ"ץ בראשות העיתונאי אריה אבנרי הגישה עתירה לבג"צ ובה היא מבקשת מארבעה שרים להחזיר מתנות שקיבלו שלא כחוק מאיל הון החשוד בפרשת שוחד בתעשיה האווירית. הארבעה, שמעון פרס, פואד בן-אליעזר, דליה איציק וחיים רמון, טסו למונקו והתארחו שם על חשבונו של אייל ההון החשוד בפלילים – אהרון פרנקל.

לפי אריה אבנרי, במאמר שפירסם באתר 'מחלקה ראשונה' מיום 25.6.2005: "מי שעקב מקרוב, במשך השנים, אחר התנהלותו הפוליטית הבלתי נלאית של שמעון פרס, הגיע מזמן למסקנה כי מניעת שחיתות לא הייתה מעולם בראש מעייניו. גם כאשר אירעה שחיתות בסביבתו הקרובה של פרס הוא לא יצא מגידרו כדי לחסלה ולוודא שהאשמים יועמדו לדין, אלא דאג שבו שלא ידבק רבב כדי לא להפריע למסעותיו הארוכים החוזרים ונשנים לראשות הממשלה."

רק נזכיר שלאחרונה התפוצצה פרשת האירוח שקיבלו ח"כ אפללו ורוחמה אברהם מחברת אגרסקו. אברהם ואפללו החזירו את הכספים מיד כשנודעה הפרשה, ולא שבכך כיפרו על מעשיהם, אלא שההשוואה לחכ"ים הסוררים ממפלגת העבודה מתבקשת. במקרה של פרס ובני טיפוחיו: המארח הוא אדם החשוד בפלילים ועל אף העובדה שוועדת האתיקה של הכנסת דרשה שכספי האירוח יוחזרו פרס וחבריו מסרבים עד עתה להחזירם. על כך נאמר שיש שווים ויש ששווים יותר.

בנוסף, מתברר שחוקי הבנייה של מדינת ישראל הם בבחינת המלצות ותו לא בעיני פרס. בחפשו אחר אתר לבניית בניין המרכז המושחת הקרוי על שמו, נתן עינו מר פרס על חלקת אדמה לחוף ימה של יפו. לפי פרסומים שונים, הבנייה באתר הזה היא בלתי חוקית, אבל כאמור החוק מעולם לא הטריד את פרס יותר מדי. עירית תל אביב תכננה לבנות על השטח פארק ציבורי, בתוכנית הידועה כ'פרויקט טיילת 2236'. מאחר ובעבר היה על השטח הזה מבנה ציבורי, החוק מאפשר להקים עליו מבנה ציבורי נוסף, ובטיעון הזה פרס הצליח לשכנע את הרשויות לתת לו יותר מארבעה דונם נדל"ן לחוף הים כמעט בחינם.

ואולם מרכז פרס איננו מוסד ציבורי כי אם מוסד פרטי, ולכן אין המבנים שבבעלותו נחשבים מבני ציבור וממילא בניית המבנה ע"י המרכז מהווה הפרה בוטא של חוקי הבנייה. מבנים ציבוריים חייבים להיות פתוחים לקהל הרחב ללא הבדלי השקפה פוליטית או אמונה דתית וכו', ואילו מרכז פרס הוא מוסד, שעל אף הצהרותיו, נותר סגור בפני אנשים שלא הוזמנו לבקר בו ולקחת חלק בפעילויותיו השונות.

בנוסף לשורת השחיתויות הנ"ל, מן הראוי להאזין לבנות קול קלושות המכסות קופת שרצים אדירת ממדים הנסחבת על גבו של פרס כבר שנים: מרסיסי פליטות פה של הגב' ג'ודי שלום ניר מוזס עולה כי עמירם ניר, בעלה לשעבר של הגב' שלום ניר מוזס, היה בדרכו לארה"ב להעיד בפרשיה אפלה של עסקי נשק עם אירן, בה היה מעורב פרס בדרך זו או אחרת, ואולם הוא נהרג בתאונה טראגית ולא זכה למסור את עדותו. ביתה של הגב' שלום ניר מוזס נפרץ, וחומר חסוי ומסווג נעלם ממנו בדרך מסתורית. האם יש לדברים קשר? האם אסור לשאול או לברר ולחקור מה היה טיב החומר שנחקר ומדוע הגב' שלום ניר מוזס כל כך כועסת על שמעון פרס?

אם הדברים אינם נכונים יש להעמיד את מפיציהם לדין אך אם הם נכונים יש לשקול ברצינות את חסינותו התקשורתית, אם לא המשפטית, של האיש המסוכן הזה המככב במרכז המפה הפוליטית כשהוא מצויד בתוכניות הרסניות לרדקורציה דיסטרוקטיבית של המזרח התיכון, תוכניות העלולות לדרדר את האזור למלחמת הכל בכל.

מעל לכל מחויב הציבור לצאת נגד שתיקתה הרועמת של התקשורת בכל הנוגע לאיש ולמעלליו. הן פרטים רבים שהועלו כאן ורבים אחרים הידועים לכל, מחייו הפרטיים והציבוריים של האיש, נמצאים בידי עיתונאים בכירים בישראל והם נמנעים מלעשות בהם שימוש. כל איש ציבור צריך להיות פתוח לביקורת, אחת היא אם המשחית דרכו הוא שרון או מר פרס, בנו של שרון או בנו של מר פרס, נתניהו ואשתו או מר פרס ובני משפחתו.

שתי שאלות חשובות חותמות את המאמר הזה. האחת: האם פרס יגלה אי פעם את הישות הזאת המקננת בלבו של כל אדם הנקראת מצפון? והשנייה: האם סוניה פרס, אשתו של שמעון פרס, תעיז פעם להפר את שתיקתה הרועמת והתנזרותה המוחלטת מן התקשורת ותביע תמיכה או התנגדות במעשיו החמורים של בעלה?

ומה הלאה?

פרס הצטרף למפלגה החדשה, 'קדימה'. מסגרת נטולת אידיאולוגיה, שקיבצה אל קירבה אנשים שעד אתמול היו או ימניים או שמאלנים, ובכך חשפה קבל עם ועולם את ערוות הפוליטיקאים הציניים שלנו: הם מעולם לא האמינו במה שהם מכרו לנו כאידיאולוגיה. הם בסך-הכל השתמשו באידיאולוגיה כדי לבסס לעצמם עמדת כוח פוליטית הנתמכת בציבור נלהב המאמין בכל לב בסיסמאות הכזב של נבחריו.

פרס עצמו המציא את השיטה. בראיונות לתקשורת שהוא נתן לאחר פרישתו ממפלגת העבודה ועבר לקדימה, הוא אמר כי כדי להצליח לא די ברעיונות טובים ובתוכניות ראויות. כדי להצליח לממש רעיונות ותוכניות צריך גם רוב. במילים אחרות, פרס לא רואה במפלגות השונות מסגרות אידיאולוגיות, כי אם פלטפורמות למימוש השאיפות האופורטוניסטיות הציניות שלו ושל חבריו. הוא משתמש ברטוריקה ציונית למחצה בתקשורת, להבדיל מספריו, כדי לרכוש תמיכה ציבורית. הוא מתמודד תמיד במסגרת מפלגתית הנחשבת מרכזית ציונית, המספקת לו כסות ומאוחר יותר מעמד מיניסטריאלי בכיר. פעילותו של אדם הממומן ובמידה רבה מופעל ע"י גורמים אירופיים עוינים במרכז המפה הפוליטית מתאפשר רק כאשר מפלגת מרכז פורשת על האיש את חסותה ומעניקה לו לגיטימציה.

קדימה הפכה למעין 'מחנה פליטים' של הפוסט אידיאולוגיים המבקשים להידחק למרכז המפה הפוליטית כי הם יודעים 'לנהל'. לא משום שיש להם דרך, ערכים, אמונות וכו', אלא משום שיש להם ידע מקצועי, לא אידיאולוגי כמנכ"לים. הם נבחרו ע"י ציבור עייף, שכבר בז לסיסמאות, שאיננו ימני או שמאלני, ושהפך אדיש לכל אידיאולוגיה מכל צד. ופרס? הוא ימשיך לנסות להגשים את מאווייו האנטי ציוניים, אבל ממרכז המפה הפוליטית, כמספר שניים במפלגת השלטון, ועם תמיכה ציבורית רחבה.
אלון דהן הוא דוקטורנט באוניברסיטה העברית, מחבר הספר: 'מדריך ליונה עיוורת - הקולוניאליזם האירופי: איום שקם לתחיה', מורה ואב לשלושה ילדים.

הנשיא שימון פרס: "אני לא בטוח שבתור נשיא נוח לי לומר את כל מה שאני חושב, אני יכול להתפטר ולומר את מה שיש לי מתוך מרכז פרס (לשלום ושלטון), ובטח שלמרות גילי , יש אלי הרבה פניות להעמיד אותי כמועמד לראש הממשלה".

"פרס נשאל מי??"

"הנשיא פרס: שלוש מפלגות. אני מעדיף שלא להעדיף, אבל כל האופציות על השולחן.
אם אחשוב שלא תהיה לי ברירה, אני מוכן שיצחקו עלי כדי לעשות את זה".

מקור: יומן, סיכום אירועי השבוע. מגישה: אילה חסון, עורכים: ענת שרן ואילן קיסר 17.08.12 - 19:57 | http://www.iba.org.il/media/?recorded=1&starting=833134
.
.
תזכורת:

אז והיום...השיטה אותה שיטה....להפיל ממשלה נבחרת (*)
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=473374432686407&set=a.122582777765576.16358.114001531957034&type=1&theater

''את החושך נגרש עם האמת''
http://www.facebook.com/photo.php?fbid=10150474321214378&set=a.117697274377.97735.612759377&type=1&theater

לאמת אין אג'נדה. לתקשורת יש. ההיסטוריה מסבירה הכל

האם שמעון פרס שוקל לרוץ לראשות הממשלה?

מכון "דחף" ערך היום סקר, שבו נשאלו הנסקרים על הצבעתם במקרה ששמעון פרס ירוץ בראשות מפלגת העבודה.

נוסח השאלות:

"האם היית שוקל להצביע למפלגת העבודה, אם בראשה היה עומד שמעון פרס ומספר שתיים היא שלי יחימוביץ'?".

"מי מן המועמדים הבאים מתאים ביותר להיות ראש הממשלה"? (מתוך רשימה של חמישה או שישה שמות)

"מי מן המועמדים הבאים מתאים ביותר להיות ראש הממשלה?" (אותה רשימה, פלוס שמעון פרס).

הנשיא שימון פרס ''פרס עוד יקבור את כולנו'' (*)
https://rotter.net/forum/gil/24969.shtml#44

אלוף {מיל'} י.הרכבי - ''פת''ח באסטרטגיה הערבית
https://www.facebook.com/pylwbyz/posts/358754024204218?notif_t=like

השמאל להוט להתאחד מול המפץ הימני, אך לא מוצא מנהיג • עכשיו רצים אחרי פרס: האם ייתכן שהנשיא בן ה-89 יתפטר - ויתמודד?
מתי טוכפלד

האומנם ייתכן ששמעון פרס חוזר? זה לא שהוא אי פעם הלך, פרס הנצחי הרי תמיד היה איתנו, אבל האם באמת אנשים רציניים, חשובים ובכירים סבורים שיש אפשרות ששמעון פרס ייצא מרצונו ממשכן הנשיא, שנתיים לפני המועד, בין 89 בדרכו ל-90, עד 120, לעוד הרפתקת בחירות שאת סופה מי יודע? התשובה, למרבה התדהמה, חיובית. זה לא אומר שזה עומד לקרות. יותר מזה, 99% שזה לא יקרה. אבל עצם העובדה שיש אחוזון בודד שכן, יש בה כדי להדהים לא מעט אנשים.

לפני חמישה חודשים נקלע גורם פוליטי בכיר, בעודו עושה את דרכו בטיסה חזרה לישראל מאחת מבירות אירופה, לשיחה ערה בנושאים הפוליטיים הבוערים. היו אלה ימים ספורים אחרי כניסתה של קדימה ברגע האחרון לממשלה, מה שעצר בן לילה את מערכת הבחירות שעמדה בפתח. אתם יודעים על מה כולם היו מדברים עכשיו אם היינו באמצע מערכת הבחירות, אמר הבכיר לבני שיחו, כולם היו עוסקים בשאלה אם שמעון פרס חוזר או לא. הנוכחים הרימו גבה, חלקם אפילו שתיים. תשמעו מה אני אומר לכם, התעקש הבכיר, זו היתה שאלת השאלות היום. הספקולציה האולטימטיבית והמסקרנת ביותר.

עכשיו, חמישה חודשים אחרי, ועם מערכת בחירות שכבר לא תיעצר, התרחיש הזה שוב מכה גלים. בסיסו טמון בחלל העצום שנפער בשמאל, שרק הלך והתרחב עם המיזוג בימין. העובדה שנתניהו עומד להיות עוד פעם ראש ממשלה כל כך מייאשת אותם, שכמעט ברור שמשהו חייב להתרחש. אפילו התרחיש ההזוי והמופרך ביותר.

למרות המפץ בימין והצורך הבהול לאיחוד דומה בשמאל, ממשיכים ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ויו"ר קדימה לשעבר ציפי לבני להסס את עצמם לדעת. חוסר היכולת שלהם לקבל החלטה פשוטה יחסית מתחיל להימאס גם על תומכיהם הגדולים ביותר. קולות רמים של פקפוק ביכולותיהם של השניים לקבל החלטות מורכבות בהרבה למי שרואים את עצמם מתאימים להנהגה, נשמעים בימים האחרונים מכל עבר.

מלבד השניים, מצבם של הפוליטיקאים המכהנים לא משהו. יחימוביץ' לא נתפסת ראש ממשלה. גם לא מופז, לצערו הרב. אהוד ברק כבר לא מכוון לשם אלא למשרד הביטחון, ויאיר לפיד מבין בעצמו שמאולפן הטלוויזיה לעמדת הנהגה בכל זאת קיים פער שעליו להשלים בשנים, או אולי בעשורים, הקרובים.

אז מי נשאר? פרס. הנקרא לדגל התמידי. בעל הקאמבק שלעולם לא נגמר. זה שלא מסוגל להגיד לא למשחרים לפתחו ולמייחלים לשובו. מתחנחנים ומתחנפנים הצובאים על מעונו תמיד עשו לו טוב. פרס לא יחזור עכשיו. הוא גם ממש לא שוקל. אין שום סיכוי. מקסימום משתעשע ברעיון. לכל היותר אולי מהרהר. אם רק ממש יתחננו...

מקור:
http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=22885&hp=1&newsletter=30.10.2012
.
.
NirOz
חבר מתאריך 1.4.12
3368 הודעות, 49 מדרגים, 98 נקודות. ראה משוב אור ליום שלישי י''ד בחשון תשע''ג 20:13 29.10.12

ערוץ 2: מספר פוליטיקאים לחצו על הנשיא שמעון פרס להתמודד לראשות הממשלה

עמית סגל בחדשות ערוץ 2 דיווח הערב על כך שמספר פוליטיקאים ואנשי ציבור נפגשו במהלך הימים האחרונים עם הנשיא שמעון פרס בכדי לשכנע אותו לרוץ לראשות הממשלה מטעם גוש השמאל. חלק מהפגישות פורסמו וחלק מהפגישות לא פורסמו.

סגל ציין במהלך השידור שהוא ביקש את תגובת בית הנשיא, ובייחוד ביקש מהם לשלול לחלוטין את האפשרות הזו, אך בבית הנשיא הוציאו תגובה לקונית "נשיא המדינה ימשיך למלא את תפקידו כרגיל", מבלי להתייחס לאפשרות.

הנה הדיווח במלואו:
.
.

מצ"ב לינק נוסף לדיווח במלואו, מאחר והסירטון צונזר !!!
https://www.facebook.com/photo.php?v=10151685543119378&set=vb.114001531957034&type=2&theater

.
.
תזכורת:
.
.
איילה חסון בסקופ: שמעון פרס רוצה להיות ראש ממשלה ואומר לאנשים בשיחות סגורות
https://rotter.net/forum/gil/25181.shtml
.
.

תזכורת לתזכורת:
.
.

לאמת אין אג'נדה. לתקשורת יש. ההיסטוריה מסבירה הכל

פרס. חתרנות בלתי נלאית

שמעון פרס - שאמור לסיים בקרוב את כהונתו - האם הוא חותר להחליף בעצמו את נתניהו, אחרי שנכשל התרגיל עם המשיח אשכנזי? יצחק שמיר ויצחק רבין נפגעו קשות מחתרנותו של פרס. האם נתניהו יתעשת בעוד מועד?

בימים אלה מצוין יום השנה ה-18 להירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין, אירוע הנמשך מיום י"ב בחשוון ועד יום 4 בנובמבר, והכולל הפגנות תחת שמות שונים מטעם גופי שמאל שונים, אשר משייכים את עצמם למה שקרוי בהתנשאות "מחנה השלום", בשעה שמדיניותם - אם חלילה תוגשם - תגרום לחידוש מלחמת אוסלו.

בדרך מקרה הגיע לידיי ממש בימים אלה מאמר חשוב שפורסם על-ידי מתי טוכפלד ב"ישראל היום" לפני כחודשיים (23.8.13), אבל לא זכה להדים המתבקשים. כותרתו של טוכפלד: משיח לא בא.

המאמר עסק לכאורה במסמך שנקרא בעבר תחילה על שמו של יואב גלנט ובהמשך על שמו של בועז הרפז, וכיום ניתן לכנותו על שמו של גבי אשכנזי. אבל, המאמר חשף תוכנית פתלתלה של חתרנות שמטרתה הייתה בסופו של דבר להביא את הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי לראשות מפלגת העבודה ואחר-כך לראשות הממשלה. ואם בחתרנות עסקינן, אזי אין מי ששמו מזוהה יותר עם חתרנות מאשר שמעון פרס, האיש שכבר אובחן והוגדר בעבר על-ידי יצחק רבין בכינוי הקולע: חתרן בלתי-נלאה.

לדברי טוכפלד, אשכנזי, הרמטכ"ל המוערך שעסק בשיקום צה"ל בעקבות המלחמה השנייה בלבנון, החל לבנות את עצמו פוליטית עוד בהיותו לובש מדים, על חשבון תדמיתם הירודה של שרי הביטחון שמעליו, עמיר פרץ תחילה ואהוד ברק אחר כך. במסגרת זו הוא קשר קשרים תכופים וחשאיים עם שמעון פרס, בלי ליידע את שר הביטחון ברק ובלי לקבל את אישורו למפגשים ולשיחות. המטרה הראשונית של התרגיל שנועד למשוח את אשכנזי לראש ממשלה במקום נתניהו ותחת פרס היה כיבוש מפלגת העבודה. פרס - נשיא מכהן - החל לבחוש כדי לבטל את חוק הצינון וכדי לסלול את דרכו של אשכנזי - עדיין קצין במדים - אל הפוליטיקה.

לא בטוח שהתרחיש שהציג טוכפלד היה דמיוני. הוא לא המריא ולא התממש, כי המציאות הוכיחה שאשכנזי מעורב עד צוואר במסמך הנ"ל, וכתוצאה מכך הוא נפגע קשות, תדמיתית וציבורית. אבל, מעורבותו של החתרן הבלתי נלאה וקשריו עם הקצין מספר אחת בצה"ל, כאשר שניהם אמורים להתנזר מפוליטיקה - אומרים דרשני.

למרבה הצער, ראש הממשלה נתניהו מאפשר לשמעון פרס לעסוק בפוליטיקה מעל ראשו ומאחורי גבו. מדובר בשיטת ממשל תמוהה, לפיה ראש ממשלה נבחר מעביר בפועל חלק מסמכויותיו - בעיקר בתחום קשרי החוץ של ישראל - למי שלא אמור לעסוק בכך. ופרס, שאמור לסיים בקרוב את כהונתו, האם הוא חותר להחליף בעצמו את נתניהו, אחרי שנכשל התרגיל עם המשיח אשכנזי? יצחק שמיר ויצחק רבין נפגעו קשות מחתרנותו של פרס. האם נתניהו יתעשת בעוד מועד?

הכותב היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי - תאריך: 27/10/2013 | עודכן: 27/10/2013
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-87636-00.html
.
.
.