באשכול זה מרוכזים באופן קבוע כל אשכולותי לעיון הציבור  

אציג את הפער וחוסר האמון המוצדק של הציבור היהודי - ציוני בישראל, במערכת המשפט הנוכחית, שאינה מייצגת ציבור זה בשום דרך ובשום אופן.

אציג מעשים חמורים ואף לא חוקיים (כדברי פרופ' פוזנר) שביצע אהרון ברק, שמצא דרך לעקוף את הפרדת הרשויות הדמוקרטית ולהשתלט בעקיפין על השלטון במדינה, שהפנתה עורף לשמאל בבחירות.

אציג את השיטה המתקיימת בישראל בה השופטים בוחרים שופטים, ולא השלטון בוחר שופטים, כפי שזה נהוג במדינות הדמוקרטיות האחרות, ואת תוצאות הליכים מזעזעים אלה.

התוצאה מחייבת אותנו לעריכת בדק בית ומהפיכה יסודית.

התהליך המעוות שבאמצעותו הפך בג"צ משופט העם, לשליט העל הקובע מה תעשה המדינה היהודית וממשלתה הנבחרת, מאיים להכחיד את המדינה היהודית, וחובתנו הראשונה במעלה היא לברר כיצד נחטף בית המשפט העליון שלנו על ידי שופטים המכישים את ישראל, ולהסיק את המסקנות הנדרשות על מנת לחסל את הסטייה החמורה הזו מעקרון הפרדת הרשויות.

על כל אזרחי המדינה היהודים, שהמדינה היהודית יקרה לליבם להתגייס ולדרוש לקיים הפרדת רשויות מיד. יש לעקר את בג"צ מתפקיד ממשלת העל שהוא ניכס לעצמו שלא כחוק, ולהחזירו לגודלו הטבעי ולתפקידו היחידי - שפיטה ותו לא!

איש לא בחר את השופטים בבחירות דמוקרטיות המבטאות את רצון העם על מנת שינהלו את המדינה.

**

לא מתקיימת דמוקרטיה באמת.

זוהי רק פאסדה חיצונית שתחתיה מסתתרת אמת מפחידה ביותר.

לא מתקיימת דמוקרטיה באמת.זוהי רק פאסדה חיצונית שתחתיה מסתתרת אמת מפחידה ביותר. השלטון בישראל ממש חטוף ונתון בתוך אחיזת צבת של כוחות אחרים לחלוטין מאלה שנבחרים בבחירות על ידי העם.

העם באמת בוחר בנציגיו בצורה דמוקרטית, אך נציגיו אלה, משהם מגיעים לעמדות השליטה, אינם יכולים להוציא אל הפועל את תוכניותיהם הפוליטיות, היות והשמאל שאיבד את השלטון ב- 1977 עקף את הדמוקרטיה, וחטף את השלטון במדינה באמצעות פטנטים וטריקים סמויים וכוחניים, שאין להם דוגמה בשום מקום דמוקרטי בעולם כולו.

אבקשכם לקרוא את התיאור הבא של המצב:

הקדמה

שרשור

שרשור האדם אחד המינים הנפוצים והמזיקים ביותר הוא שרשור האדם. מין של תולעת טפילית הנימנית עם העלוקות ועם תולעי הריסים. זו תולעת ארוכה מאד, מעל מטר אחד, המתמקמת במעי האדם בעזרת ראשה שגדלו כגודל ראש סיכה, ובו ארבעה כפתורי היצמדות וזר של קרסים, שבעזרתם נצמד השרשור לדופן המעי של האדם. פרקי גופו של השרשור, שמספרם יותר מאלף, אינם מכילים מעיים או איברי עיכול, שכן השרשור הטפיל סופג מן המעיים של האדם את המזון המעוכל בכל שטח גופו. גם איברי נשימה ומערכת דם אין לו, שכן בתוך מעי האדם אין אויר, והשרשור אינו נושם, אלא מפיק את האנרגיה שהוא זקוק לה באמצעות תהליכים ביוכימיים מסובכים .

מתקיימות 2 מדינות ישראל.

אחת שרואים, ובתוכה מתקיימת אחת שלא רואים.

יש אחת שנבחרת על ידי הציבור, ואחת שמתקיימת כטפיל סמוי, והיא הממשלה האמיתית ששולטת בפועל במדינה.

מתקיימות במציאות שתי מדינות ישראל. ישנה אחת שאנו בוחרים בממשלתה, וישנה עוד אחת שאת ממשלתה אנו לא בוחרים, והיא הקימה לה מוסדות מקבילים וסמויים, המתפקדים בצורה מקבילה למוסדות המדינה הגלוייה.

המדינה הסמוייה הטפילית שוכנת כמו שרשור ענק, חבוייה מעיני הציבור בתוך מעיה של המדינה הפונדקאית - היא המדינה האמיתית.

למדינה הטפילית יש כל הנדרש לניהול המדינה האמיתית בפועל, על פי צרכיה ודרכה.

היא מאפשרת למדינה האמיתית לתפקד כאילו היא המדינה היחידה, אך פועלת בעצם כמדינה היחידה הקיימת בפועל.

איך פועלת המדינה הטפילית הסמוייה?

כפי שלמדנו לדעת, ממשלת העל של מדינת ישראל הוא הבג"צ על שופטיו הנוכחיים, המחליטים מה תעשה ומה לא תעשה ממשלת ישראל.

ממשלת העל הבג"צית פועלת באמצעות שלוחתה הישירה בתוך קרבי הממשלה - היועץ המשפטי לממשלה, שהוראותיו מחייבות את הממשלה הנבחרת בישראל, ולשירותה של הממשלה הטפילית עומדים כל המוסדות המשפטיים הקיימים במדינה האמיתית, כאשר בתוך הפרקליטות ובכל המסדרונות הנחוצים לשם שליטה בפועל, מוברגים אנשי שלומה של ממשלת השרשור.

על מנת להוציא לפועל את מדיניותה של ממשלת השרשור, הוקמו אירגונים לא ממשלתיים רבים מספור, המתפקדים כמוציאים לפועל, והם מבצעים את החלטות ממשלת השרשור, והוקם המכון הישראלי לדמוקרטיה האמון על הסטת המדינה האמיתית ממסלולה.

בראש מוסדות ממשלת השרשור עומדת הקרן לישראל החדשה, שנועדה לממן ולתמוך באירגוני הממשלה הטפילית.

הקרן לישראל החדשה הקימה אירגון ביצוע משלה הנקרא "שתי"ל", המנחה ומארגן את כל הזרועות של מוסדות הממשלה הטפילית הסמוייה.

ראשית כל במימון מאסיבי המתקבל כאיסוף תרומות עצום ממדים מגורמים עולמיים עויינים ובעלי אינטרס.

שנית, משמש אירגון שתי"ל זרוע ביצועית המנצחת על כל הפעילויות הנדרשות לממשלת העל הסמוייה, ולמדינה הטפילית שהיא מנהלת.

אירגון שתי"ל הוא הכתובת לכל האירגונים הלא ממשלתיים, בכל נושא שנעלה על דעתנו.

הוא הקים את כל הרשת הענקית של אירגונים, המטפלים בעינייני דת, חינוך, הגירה לא חוקית, בדואים, אירגוני נשים פמיניסטיים שהשראה קומוניסטית עומדת מאחוריהם, ועוד...

אלה האירגונים העובדים בשקט, בביטחה ובאין מפריע, על שינוי פני המדינה וחיסולה כמדינה יהודית.

אם יימשך המצב המתנהל כרגע, נקום בוקר אחד ונגלה שהמדינה נגנבה מאיתנו על ידי המדינה הטפילית.

המדינה הטפילית, שוכנת בתוך המעיים של המדינה האמיתית, ומוצצת את לשדה וכוחה מבפנים, מבלי שהמדינה האמיתית שבמעיה נמצא השרשור, יכולה לפגוע בשרשור החבוי במעיה.

כיוון שהמדינה הטפילית פועלת במרץ על מנת להקים מדינה פלשתינית נוספת על זו שהוקמה ב-1922 בירדן, הפעם - בשטח בין הים והירדן, וכיוון שהמדינה האמיתית אינה מעוניינת בהקמת מדינה כזו, בשל ניסיונה המר בעשרים השנים האחרונות, החליטה המדינה השרשורית לפעול על דעת עצמה למרות שאינה מייצגת איש במדינה האמיתית.

על מנת להתגבר על אי המוכנות והרצון של המדינה האמיתית לבצע מהלך בלתי הפיך והרסני זה, החליטה המדינה הטפילית לפעול בעורמה, ולהקים מדינה זו על אפה וחמתה של המדינה המתנגדת, תוך שימוש באמצעים לא מקובלים.

דהיינו, הפעלת כוחות חיצוניים חזקים ואלימים על המדינה האמיתית, תוך הדרכתם המדוייקת כיצד לפעול מבחוץ, ובו זמנית מפעילה המדינה הטפילית כוחות פנימיים שונים, המדריכים את הערבים בבניית מדינה, כלכלה, מוסדות לאומיים, צבא מאומן ומיומן, ומשטרה.

המוח מאחורי הקמת המדינה הערבית ביהודה ושומרון בניגוד לרצון המדינה האמיתית, הוא של המנהיגים היהודים של המדינה הטפילית.

למדינה טפילית זו צבאות משלה, כמו אירגוני שלום עכשיו, קו לעובד, האנרכיסטים ודומיהם המבצעים את פקודותיה ונלחמים על הוצאה לפועל של מטרותיה, וכמובן כמו מכון השלום של פרס, אהוד ברק, ואנשים רבים המאיישים נקודות שליטה במדינה הפונדקאית.

המדינה הסמוייה הטפילית, כופה אם כך דה פקטו את מדיניותה המדינה האמיתית, מדיניות השואפת להקמת מדינה ערבית שתשב על על הרי שומרון ויהודה, בלב השטח, ותתצפת עלינו.

הכל מתבצע באמצעות הפעלת העולם כמכשיר לחץ וכפיה סדיסטיים על המדיניות של המדינה האמיתית.

לשם כך הקימה המדינה הטפילית מנגנוני חו"ל - כמו ג'יסטריט למשל, הקורא יום ולילה להקמת מדינה ערבית בשטחי יו"ש, והמעביר ביקורת הרסנית על מדינת ישראל היהודית, וקורא לכל העולם לעשות כך, וגם לפעול כך באמצעות חרמות שונים ומשונים.

ג'יסטריט קורא לכוחות חיצוניים לפעול בשיטות שונות ובדרכים מגוונות ו"חדשניות" כביכול, על מנת לכפות על המדינה האמיתית את החלטתם הנחושה של מנהיגי המדינה הטפילית, שהוציאו כבר לדרך את הקמת המדינה הערבית בקירבה של מדינת ישראל.

הנה איך מתנהלות 2 מדינות ישראל, שהן דבר והיפוכו.

שתי אוייבות בנפש.

קיומה ורווחתה של מדינת השרשור, תהרוג את מדינת ישראל הפונדקאית.

כמו שרשור החי בתוך גוף חי, זולל את המזון של הגוף החי, ומצמית אותו לאט, מפריש בתוכו רעלים וצואה, הורס את הגוף החי המארח, אך נסתר מן העין, כך מסתתרת ומתקיימת בעוז לא נתפש בתוך מדינת ישראל הרשמית כביכול, מדינת ישראל שניה, עיקרית,מחליטה, מלאה, מתפקדת, וטפילית והרסנית לחלוטין לפונדקאי שלה.

מדינת ישראל חייבת לחסל את השרשור אם היא רוצה להמשיך לחיות.

או הוא או היא.

נ.ב.

הציצו בקישוריות ושימו ליבכם לעובדה שאין נושא שאינו מטופל בצורה יסודית על ידי אירגון שתי"ל .(הקרן לישראל החדשה).

היכנסו וראו את החוברת החדשה של אירגון שתי"ל / הקרן לישראל החדשה, ופעילויותיה.

מדובר במתחרה לממשלת ישראל למשרדיה ולמוסדותיה - בפועל, מדינה בתוך מדינה.

לא יאומן שהמדינה האמיתית מאפשרת זאת!

ממש מדינה עם אג'נדה משלה בתוך מדינת ישראל.

האג'נדה של המדינה שבתוך המדינה הפוכה לזו של המדינה היהודית האמיתית.

רוצים לדעת מה עושה הקרן החדשה ושתי"ל?

עיינו בחוברת המומחים שנערכה והופקה על ידי המרכז לשינוי מדיניות בשתי"ל:

מרכז ...... מדיניות ההגירה של ישראל, קהילות מהגרי עבודה בישראל, ילדי מהגרי תחום מומחיות: ..... מטרת הארגון היא החדרת ערכי שמירה וטיפוח. לסביבה במגזר החרדי להגשמת תכנית פיתוח ..... חברתי וסביבתי בעיקר עבור הקהילה הבדואית. העמותה פועלת מזה כעשור תוך עידוד ...

http://www.shatil.org.il/files/experts_ngo.pdf

https://rotter.net/forum/gil/20101.shtml

ועוד נושאים רבים.

****

הערה:

עלינו לפעול לקידום מהפיכה במערכת המשפט של מדינת ישראל, מהפיכה שתבטיח שאת השופטים בוחרות אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות כך שיווצר גיוון פוליטי במערכת המשפט, ולא השופטים יבחרו את עצמם או את היועץ המשפטי לממשלה.

https://rotter.net/forum/gil/24319.shtml

בשלושים השנים האחרונות מאז 1983 צצו אירגונים קטנטנים ששופרם החריש את אוזני האומה, מבלי שהבנו מנין בוקע קול השופר הזה.

כאשר התפוצצה פרשת גולדסטון התבהרה לפתע תמונה מזעזעת לציבור הציוני יהודי בישראל.

לתוך עמדות השליטה והמפתח הזדחלו בשקט בשקט כוחות אופל איומים ושטניים, שהחלו בחתירה שיטתית להחרבת הבסיס עליו מושתתת המדינה היהודית.

כל הגורמים הללו מקבלים מימון אגדי מגורמים עויינים, ערבים ואחרים, מהעולם כולו.

החתרנות המבהילה נחשפת מדי יום לעיני הציבור הנדהם.

נשאלת עדיין השאלה מדוע אין המדינה הקטנה הזו נוקטת ראשית לכל באותו אמצעי בטחוני בו נוקטת ארה"ב הענקית והעוצמתית?

האם מנהיגינו אינם מודעים לאיום הקיומי שמהווים האירגונים הלא ממשלתיים על קיום מדינת יהודים קטנה אחת בעולם?

ואם הם אינם מודעים, מדוע אינם מודעים?

ואם הם מודעים, מדוע אינם פועלים במלוא הכוח לחסל את הלגיטימיות של אירגונים ממומני חו"ל, וממומני גורמים עויינים, באופן מיידי?

איך זה שלא מתקיים שום דיון ציבורי על זרימת הכספים האדירה הנשפכת על מערך אירגונים הפועל לחיסול המדינה היהודית?

איך זה שהכנסת לא מעלה דיון כולל על ממדי התופעה ועל נזקיה הבלתי הפיכים לעם ולמדינה ולדור הבא ולעתיד כולו?

החוק האמריקני אוסר הזרמות מחו"ל לאירגונים לא ממשלתיים שם.

בארה"ב כל גורם המעוניין להקים אירגון לא ממשלתי אינו יכול לקבל הזרמה מבחוץ, אלא רק מתוך ארה"ב.

כל ארגון המקבל כסף מארצות אחרות מוגדר בארה"ב - "סוכן זר" (FOREIGN AGENT), וככזה עליו לדווח כל 6 חודשים בשקיפות ובפרטי פרטים למה שימש הכסף, כל פעולה שנקט האירגון ומחירה, ומיהם הגורמים מזרימי הכספים, כולל הסכומים המדוייקים.

על הציבור בישראל לדרוש מהכנסת לחוקק את החוקים הנדרשים, על מנת לייצר מצב מקביל בישראל.

לא ייתכן שנסבול את המשך ההזרמות הפרועות מגורמים עויינים בחו"ל, לצורך פעילות חתרנית נגדנו בארצנו.

העובדה שחברי הכנסת הנוכחית מנעו ומונעים עד לרגע זה את הקמת ועדת החקירה הממלכתית לחקירת מעשיה של הקרן לישראל החדשה ומעורבות אירגוניה בדו"ח גולדסטון, זה מצב שלא ייתכן בשום מדינה דמוקרטית מתוקנת.

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=19982&forum=gil&omm=0

לשם מעקב הוקם בישראל אירגון המעקב אחרי אירגונים לא ממשלתיים בראשותו של פרופ' שטיינברג. ניתן לעקוב באתר האירגון אחרי פעילותם של אירגונים לא ממשלתיים אלה, נזקיהם, והדרך המתבקשת למנוע ולהפסיק פעילות זו באמצעות חקיקה חדשה הנדרשת לישראל.

NGO MONITOR ISRAEL

http://www.ngo-monitor.org.il/

חוק רישום סוכן זר - דמוקרטיה מתגוננת כהלכתה / אהרון רול

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=19982&omm=191&viewmode=

הודעה 191

***

ועוד.

**********
לעיון נוסף:

*ריכוז אשכולות בנושא הקרן לישראל חדשה (NIF) / לורקר

https://rotter.net/forum/gil/18350.shtml

*אשכול מרכז מחאת האוהלים: המסע המתוכנן להפלת הממשלה / לורקר

https://rotter.net/forum/gil/22050.shtml

אני פותחת אשכול זה על מנת להציג בו את האלטרנטיבה היחידה שתייצר נצחון ישראלי אמיתי.

נצחון כזה יגיע רק כאשר כל המערב, ובראש ובראשונה אזרחי ומנהיגי ישראל, יתחילו לחשוב ולדבר על כל במה עולמית ומקומית בצורה חדשה ואחרת, ולצאת סופית מהקבעון המחשבתי המקפיא ומעלה העובש בתוכו פועלים כל מנהיגינו, ומנהיגי העולם החופשי.

כל הסיפורים על מו"מ שייצר תהליך או מצב שלום, הסיפורים על הקמת מדינה ערבית על הרי ישראל המתצפתים על כל השפלה ומישור החוף בו אנו מרוכזים באופן מסוכן, והסיפורים על יצירת פתרונות לא ריאליים, יובילו רק להמשך והחמרת האסונות הניחתים על ראשנו.

יש רק אלטרנטיבה אחת ואין בילתה.

רק ריסוק מוחלט של האויב יביא נצחון אמיתי ושקט לאיזור.

באשכול זה אציג את העמדה הזו, כפי שבוטאה על ידי אנשים רבים.

https://rotter.net/forum/gil/20030.shtml#3

***

תוכנית השלום שלי - נצחון ישראלי / מאת ד"ר דניאל פייפס

שר הבטחון הישראלי אהוד ברק, הכריז החודש שישראל מוכרחה לסגת משטחים פלשתיניים. "העולם אינו מוכן לקבל – ולא נצליח לשנות זאת ב-2010 – את הציפייה שישראל תשלוט בעם אחר לעוד כמה עשרות שנים", הוא אמר. "זהו דבר שאינו קיים בשום מקום בעולם".

האם הוא צודק?

האם קיימת אפשרות לשלום? ואם כן, באיזו מתכונת?

אלו השאלות שהצגנו בפני כותבי הנשונל פוסט בסדרה "מהי תוכנית השלום שלך"?

ובכן, תוכנית השלום שלי פשוטה. נצחון, ורק נצחון, מייצר נסיבות המוליכות לשלום.

ההיסטוריה מאשרת שמלחמות מסתיימות כאשר צד אחד נכנע, והצד השני מנצח. ההגיון מחייב שכך יהיו פני הדברים, כי כל עוד שני הצדדים שואפים להשיג את מטרותיהם, הלוחמה תימשך או עלולה להתחדש.

נצחון בתור מטרה אינו מושג חדש.

סון צו, האסטרטג הסיני הקדום, יעץ שבמלחמה "תהא מטרתך הגדולה – נצחון".

ריימונדו מונטהצוקולי, אוסטרי מן המאה ה-17, קבע כי "היעד במלחמה הוא נצחון".

קארל פון קלאוזביץ, פרוסי שחי במאה ה-19, הוסיף ש"המלחמה היא מעשה אלים שמטרתו לכפות על האויב למלא אחר רצוננו".

וינסטון צ'ר'ציל אמר לעם הבריטי: "אתם שואלים: מהי מטרתנו? אני יכול להשיב לכם במילה אחת: נצחון – נצחון – בכל מחיר, נצחון, למרות האימה, נצחון, גם אם הדרך תהיה ארוכה וקשה".

דווייט ד' אייזנהאור העיר ש"במלחמה אין תחליף לנצחון".

תובנות אלה מן העבר תקפות גם היום, כי למרות השינויים בכלי הנשק, הטבע האנושי נשאר כפי שהיה.

נצחון פירושו לכפות את רצונך על האויב, לאלץ אותו לנטוש את המטרות למענן נלחם.

הגרמנים, שהוכרחו להיכנע במלחמת העולם הראשונה, לא נטשו את שאיפתם לשלוט על אירופה, וכעבור מספר שנים שמו את מבטחם בהיטלר להשיג מטרה זו.

לניירות חתומים אין משמעות, אלא אם צד אחד לעימות מרים ידיים. מלחמת ויאטנם הסתיימה לכאורה ב- 1973 בדרכים דיפלומטיות, אבל שני הצדדים המשיכו לדבוק במטרות מלחמתם, עד שהצפון זכה בנצחון ב- 1975.

המפתח הוא כוח רצון. יירוט מטוסים, השמדת טנקים, ריקון מלאי תחמושת, הברחת חיילי האויב ותפיסת שטחים, אינם מכריעים לבדם, כל עוד אינם מלווים בקריסה פסיכולוגית.

התבוסה של צפון קוריאה ב- 1953, של סדאם חוסיין ב- 1991, ושל הסונים העיראקיים ב- 2003 לא תורגמו לייאוש.

לעומת זאת, הצרפתים ויתרו באלג'יריה ב- 1962 למרות יתרון על האויב הן בכוח אדם והן בנשק, כפי שויתרו האמריקנים בויאטנאם ב-
1975 והסובייטים באפגניסטאן ב- 1989.

המלחמה הקרה הסתיימה ללא הרוגים כלשהם.

בכל המקרים הנ"ל, למובסים היו מאגרי נשק גדולים, צבאות, וכלכלות מתפקדות. מה שאזל להם היה כוח רצון.

כך גם במקרה שלנו, העימות הערבי - ישראלי יגיע לסיומו רק כאשר צד אחד יתייאש.

עד היום, על אף סבבי מלחמה חוזרים ונשנים, שני הצדדים ממשיכים לדבוק במטרותיהם.

ישראל נלחמת כדי שאויביה ישלימו עם קיומה, ובד בבד אויבים אלה נלחמים כדי לחסל את ישראל.

מטרות אלה הן עקרוניות, בלתי משתנות וסותרות זו את זו.

האפשרויות היחידות לשלום הן, השלמת הערבים עם קיומה של ישראל, או חיסולה.

כל צופה מן הצד חייב לבחור באחד משני פתרונות אלה.

אדם מתורבת ירצה שישראל תנצח כי מטרתה היא הגנתית, לגונן על מדינה קיימת ומשגשגת.

מטרת ההשמדה של אויביה אינה אלה ברבריות טהורה.

במשך כמעט 60 שנה, הערבים המתנגדים לקיומה של ישראל, והאיראנים ואנשי השמאל שהתלוו אליהם מאוחר יותר, השתדלו לחסל את ישראל בדרכים שונות ומגוונות.

הם פועלים כדי לחתור תחת הלגיטימיות שלה מבחינה אינטלקטואלית, להציף אותה דמוגרפית, לבודד אותה כלכלית, למנוע ממנה להתגונן בדרכים דיפלומטיות, להילחם בה קונבנציונלית, לשבור את רוחה באמצעות טרור, והם מאיימים להחריב אותה בנשק להשמדה המונית.

אויבי ישראל פעלו ופועלים בכיוונים אלה במלוא המרץ והעוז, אולם ללא הצלחה מרובה.

למרבה האירוניה, במשך הזמן ולאור ההתקפה המתמדת על ארצם, הישראלים החלו לשכוח שצריך לנצח.

הימין בישראל פיתח דרכים לנצח כביכול, המרכז ערך ניסויים בפייסנות וצעדים חד-צדדיים, והשמאל שקע ברגשי אשם והאשמה עצמית.

מעטים הם הישראלים המבינים שהמלאכה האמיתית הנדרשת היא - השגת הנצחון והכנעת כוח הרצון של האויב, עד שישלים עם קיומה של המדינה היהודית כעובדה קיימת.

למרבה המזל, ישראל מוכרחה להביס רק את הפלשתינים, ולא את כל הערבים או המוסלמים בעולם, שילכו בעקבות הפלשתינים לכשישלימו עם קיומה של ישראל.

כמו כן, למרות המוניטין של הפלשתינים כבעלי סבולת גבוהה, ניתן לנצחם. אם אפשר היה להכריח את הגרמנים והיפנים להיכנע ב- 1945, האם סביר להניח שהפלשתינים חסינים בפני תבוסה?

ישנם כמובן מכשולים רבים בדרכה של ישראל אל הנצחון.

האופציות שלה מוגבלות על ידי ציפיות בינלאומיות (של מועצת הבטחון של האו"ם למשל), ובפרט על ידי המדיניות של בעל בריתה העיקרי, הממשל של ארה"ב.

על כן, כדי שירושלים תנצח, דרוש שינוי במדיניותן של ארה"ב ושל מדינות מערביות אחרות.

ממשלות אלה צריכות להפציר בישראל לפעול להשגת נצחון על ידי שכנוע הפלשתינים שהם הפסידו במערכה.

פירוש הדבר שצריך לפעול כדי לתקן את הרושם שנוצר בעקבות תהליך אוסלו (1993-2000) והנסיגות מלבנון ועזה (2000-2005) שישראל חלשה.

בשלושת השנים הראשונות לכהונתו של אריאל שרון כראש ממשלה, 2001-2003, נדמה היה שישראל עלתה שוב על דרך המלך, ועמידתו האיתנה באותה תקופה היוותה התקדמות של ממש במלחמתה של ישראל.

רק כאשר הסתבר לקראת סוף 2004 ששרון אכן מתכוון לסגת חד-צדדית מעזה התעודד מצב רוחם של הפלשתינים, וההתקדמות של ישראל נבלמה.

כהונתו של אהוד אולמרט כראש ממשלה החלישה את ישראל, ובשנה החולפת בנימין נתניהו הצליח לשקם את המצב חלקית בלבד.

למרבה האירוניה, נצחון ישראלי יביא בעקבותיו תועלת גדולה יותר לפלשתינים מאשר לישראל.

הישראלים ירוויחו כמובן מכך שייפטרו ממלחמה אטביסטית, אבל מדינתם הינה חברה מתפקדת ומודרנית.

עבור הפלשתינים, לעומת זאת, נטישת חלומם הפרימיטיבי והמאוס לחסל את שכנתם, תעניק להם סוף סוף את ההזדמנות לטפל בגינה המוזנחת של עצמם, לפתח את החיים הפוליטיים, החברה, הכלכלה והתרבות הכל כך קלוקלים שלהם.

תוכנית השלום שלי, איפוא, תסיים את המלחמה וגם תועיל לכל המעורבים במישרין.

http://he.danielpipes.org/article/8337

מכירת קרקעות שנגאלו לפני מאה שנה על ידי מייסדי התנועה הציונית לצורך התיישבות יהודית בארץ ישראל, לערבים שמשלמים מחירים מופקעים עבורן, מהווה איום על מדינת ישראל.

על הכנסת והממשלה לפעול לעצירת כדור השלג.

לעיון האשכול:

https://rotter.net/forum/gil/20031.shtml

***********

ערבים רוכשים אדמות מיהודים בגליל / איילה חסון ערוץ 1

תחקיר חשוב של יומן ערוץ 1, איילה חסון, על מכירת אדמות חלקאיות לערבים בגליל, במימון של גורמי חוץ עלומים, כנראה מארצות ערב.

הכסף מגיע מתורמים אנונימיים, כנראה מארצות המפרץ.

מכירת אדמות לערבים בגליל - יומן ערוץ 1, חלק 1

http://www.youtube.com/watch?v=N3p7ysvP03E&feature=related

מכירת אדמות לערבים בגליל - יומן ערוץ 1, חלק 2

http://www.youtube.com/watch?v=WPDlkeBT4-w&feature=related

חלק 3 - דיון ב"יומן" על מכירת הקרקעות לערבים בגליל

http://www.youtube.com/watch?v=HSj-jeHP198&feature=related

***

מבט לחדשות ערוץ 1 25.08.09 מכירת קרקעות פרטיות לערבים

http://www.youtube.com/watch?v=yJiB94Sm8IU&feature=related

***

הסעודים, האירנים והחמאס קונים את הקרקע בישראל.

הון ממקורות ערביים זרים רוכש קרקעות בישראל

מר אריה קינג מ"קרן אדמות ישראל" מספר על מגמת ההשתלטות הגדלה של ערבים על אדמות בישראל, על ניצולם את חולשת מערכת המשפט והחוק בישראל ועל הסתייעותם בהון המגיע ממקורות זרים במסווה של סיוע הומניטרי.

בראיון עם מר אריה קינג, מנהל "קרן אדמות ישראל" הוא מספר על מאבק לרכישת קרקעות, המתבצע במקומות שונים בארץ על ידי ערבים, שבו ערבים משתלטים על אדמות הלאום ועל אדמות פרטיות של יהודים. נוכחנו לדעת – אומר מר קינג - שהערבים מרגישים שהחוק לא חל עליהם והם עולים על אדמות ציבוריות ואדמות מנהל מתוך ידיעה שהמערכת לאכיפת החוק תנהג לגביהם ביד רכה מכיוון שכל פעילות נחושה נגד ערבים תתפרש כפעילות שלילית. דבר זה נובע מכך ששיקולי הפרקליטות ומערכת החוק יתפרשו כשיקולים פוליטיים, והערבים יודעים לנצל זאת.

לדברי קינג, הערבים יודעים לזהות היכן יש נכסי יהודים ומשתלטים עליהם, כאשר המשטרה – אם וכאשר היא מוזעקת לטפל בדברים –"גוררת רגליים" ולעתים אינה מגיבה כלל, אלא מעבירה את הבעיה לבתי המשפט. שם, בשל הסחבת האופיינית והתמשכות תקופת הטיפול, רבים מן היהודים מרימים את ידיהם ונושאים את רגליהם, מה שמשחק, כמובן, לטובת הערבים.

מחד, על שוד הקרקעות הלא חוקי אין טביעות אצבע של גורמים לא חוקיים, אך ברור שחלק גדול מהרכישה שמתבצעת על ידי ערבים נתמכת על ידי קרנות ועמותות שמקבלות מימון מערב הסעודית וממדינות המפרץ ששותפות לבניה הלא חוקית. מקורות אלה, ביחד עם תורמים מחו"ל, משתמשים בעמותות הרשומות בישראל תחת מטרות כיסוי כמו צדקה ורווחה ובכך מסייעים לעברייני בניה. הם רוכשים אדמות ונכסים בצורה חוקית, בסכומים מופקעים, כשהם פונים לחקלאים קשי יום ומציעים להם סכומי עתק שהחקלאי יכול רק לדמיין לקבל תמורת עבודתו הרגילה.

לכן לא פלא שבעלי קרקעות מסתנוורים מהסכומים שמוצעים להם ומוכרים. הדבר היחידי שניתן לעשות נגד זה הוא להתארגן ולתמוך ברכישה נגדית את הבעלות היהודית על הקרקע. לצורך זה כדאי לגייס את העם היהודי בתפוצות, כי מדינת ישראל לא רואה בכך משימה ומסתפקת בהמלצות כלליות כמו זו שניתנתה לישוב הנגב.

בכלל, נראה שהגורמים השלטוניים חוששים מבג"צ ומתרעומת ציבורית, שלמעשה איננה אלא תקשורתית. בתקופה קודמת פנו רבים לצורך זה לקרן הקיימת לישראל אלא שכיום הקרקעות הללו מנוהלות על ידי מנהל מקרקעי ישראל שמחוייב בשוויון כלפי כל האזרחים ולפיכך גם ערבי יכול לזכות באדמות קק"ל במכרזים וכיו"ב. למותר לציין כי בהקשר זה הערבים מנצלים את העובדה שגוף פוליטי לא רשאי "להפלות" בין ערבי ליהודי.

כשהמצב כמו שתיארתי – אומר אריה קינג – שהסעודים, האירנים והחמאס קונים קרקעות בישראל, הגיע הזמן שיהודים ירכשו בעצמם קרקעות כמו לפני קום המדינה וזה מה שהקרן שלנו עושה. אני קורא לכל אחד ואחד להיות שותף בפעולה זו מתוך שאיפה לתת מענה לגל ה"צונאמי" הממוני שמגיע ממדינות ערב.

קמין את אריה קינג 0845.mp3

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=177080

*****

"גואל אדמות" סעודי קונה נדל"ן בצפון"

לא אחת דווח בתקשורת על חשש ולפיו אילי הון ערביים מהמפרץ וגורמים ערביים אחרים מחו"ל מנסים לרכוש אדמות ברחבי הארץ מחקלאים המצויים במצוקה כלכלית. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם ראש מועצת יבנאל, רוני כהן, המספר כיצד הגיע ללשכתו יהודי שהציג עצמו כאיש נדל"ן המבקש לרכוש אדמות רבות מאדמות יבנאל, ורק לאחר בירורים התגלתה מטרתו האמיתית – רכישת אדמות בשמו של שייח' סעודי המבקש "לגאול אדמות", כפי שהמעשה הוגדר בפיו של אותו שליח.

"הגיע אלי אדם יהודי לפני כארבע שנים. התיישב במשרד והציג את עצמו כאיש נדל"ן ללא בעיה של כסף שרוצה אדמות. הוא אמר שהוא רוצה לרכוש מאות דונמים ולא משנה הייעוד של האדמות הללו. כל מה שפנוי הוא רוצה לרכוש", מספר כהן.

בהמשכה של השיחה שניהל אותו "איש נדל"ן" עבר נושא השיחה גם להצעת שוחד של ממש: "פתאום הוא אומר לי 'אני יכול לעשות אותך איש עשיר'. שאלתי אותו 'למה הכוונה? לא חסר לי כסף'. הוא אמר לי שיש לו אפשרות להפוך אותי לאיש עשיר ולא חסר לו כסף לשם כך. תשמע, הוא אמר, אנחנו מדברים על כסף גדול. אתה תהיה איש עשיר'. המשכתי לברר ואז הוא אומר לי שהוא נציג של שייח' מסעודיה שגואל קרקעות..."

המענה מבחינתו של כהן היה מהיר "זרקתי אותו מהמשרד", הוא מספר, אך מעט מתחרט שכן יתכן ואם היה ממשיך בשיחתו עם אותו נציג היה מקבל מידע נוסף על פעילותו ברחבי הארץ ועל הצלחותיו עד כה. עם זאת מספר כהן כי ידוע לו על ניסיונות נוספים של אותו שליח וגורמים נוספים לרכוש אדמות בכפר תבור, יסוד המעלה ובאתרים אחרים. "שמעתי שהוא הצליח בראש פינה ובמרחביה, אבל אני לא בטוח", אומר כהן המספר על הצעות שהועברו בסכומים הנחשבים לאסטרונומיים "פי שתיים או פי שלוש מהמחיר. זה פיתוי ענק למי שנמצא בקשיים".

לדבריו דפוס הפעולה של אותו שליח נדל"ן די אחיד. הוא מגיע לראשי הרשויות המקומיות ומציע להם הצעות כלכליות נדיבות ביותר תמורת אדמות בשטחם.

כהן מציין שהבעיה במקרים שכאלה היא היות אדמות יבנאל ומקומות נוספים באזור אדמות פרטיות, אדמות שאינן אדמות מינהל ועל כן קשה לבדוק את זהות המשקיע הכלכלי העומד מאחורי כל רכישה ורכישה.

עוד הוא מספר כי ראשי הרשויות באזור התאגדו ביניהם וכאשר ידוע לאחד מהם על ניסיון דומה לרכישת אדמות בידי גורם זר הם מעבירים מידע ביניהם ומזהירים זה את זה. לדבריו עד כה הצליחו אותם גורמים ערביים לרכוש אדמות במספר מקומות וכעת "הקרקעות רשומות על שם עמותה איסלאמית שכנראה שייכת לפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית".

עוד מספר כהן על מקרה נוסף שהגיע לידיעתו. בעקבות שידור בערוץ הראשון ובו התראיין וסיפר על התופעה פנתה אליו תושבת יסוד המעלה וסיפרה על ערבי המתעניין ברכישת 22 הדונמים שבבעלות אביה. "גייסתי יהודי שיקנה את האדמה. אני לא יודע איך הסתיימה העסקה, אבל אני מאמין שהצלתי את הקרקע".

במציאות זו של רכישת אדמה פרטית, מדגיש כהן, אין לרוכש כל מניעה לעשות באדמה כחפצו. "מדובר בבעיה לאומית שחייבת להגיע לשולחן הכנסת. צריך למצוא לה פתרון כי אנחנו מאבדים את הארץ הזו. אנשי קש מרוויחים בכל עסקה כמה מאות אלפי דולרים אבל מוכרים את המדינה בדרך", הוא אומר ומעריך שהבעיה החוקתית הגדולה תהיה כאשר מול הבעיה יעמוד עקרון השוויון המאפשר בשם הדמוקרטיה מתן אפשרות זהה לכל אזרח לבצע רכישה כלשהי.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/209134

***

אין עם אחד נוסף בעולם שעמד במצבנו כאשר לא היתה לנו טריטוריה וכל השערים היו סגורים. אין. לכן ההשוואות לשואה הן בלתי לגיטימיות לחלוטין.

אפריקה היא יבשת ענקית ואחת העשירות ביותר במכמנים ובאוצרות טבע ומים.

לכל הפולשים המנסים להציג את עצמם כפליטים יש מדינות רחבות ידיים.

יואילו לחזור לארצותיהם, ללמד את ילדיהם את שפותיהם ואת המנטליות והתרבות שלהם, ולשנות שם את המשטרים או את מה שהם רוצים לשנות.

לשם כך יש להם מדינה וארץ.

ומכל מקום, כל הבאים ממצרים היו שם במחנות פליטים של האו"ם וקיבלו שם את הנדרש על מנת לשרוד.

הפלישה לישראל מתמשכת ומתגברת כיוון שהם למדו לדעת שהם לא יפגשו פה שום גורם שיעשה משהו בנידון.

עכשיו יש להתמקד בהשבתם לארצותיהם, ואם בתי המשפט יחסמו את הפעילות, יש לחוקק את החוקים הנדרשים לשם כך בכנסת.

מערכת המשפט אינה ממשלת ישראל, ולא תקבע את המדיניות של מדינת ישראל. הבחירות מייצרות את הממשלות שהעם ממנה, על מנת שתוצאנה לפועל את רצון העם. אם בתי המשפט חודרים לתחום מדיניות הממשלה, יש לפעול נגד עזות המצח והפלישה שלהם באמצעות חקיקה בכנסת!

כל מי שמתעסק עם יישוב פולשים מאפריקה בארץ ומיסודם פה, עובר על החוק. יש להעמיד אותו לדין על כך.

לעיון האשכול:

https://rotter.net/forum/gil/20007.shtml

צפו בסרטונים:

מסתננים בתל אביב 2010 חלק חמישי

http://www.youtube.com/watch?v=QBMxmS9Bh1U&feature=player_embedded

מסתננים מאפריקה מציפים את ישראל - כתבה בערוץ 2

http://www.youtube.com/watch?v=q5FfGcAYpwA

כנסיה ברחוב מטלון, השכנים מתלוננים על הרעש והזוהמה שנוצרים - כתבה בערוץ 10

http://www.youtube.com/watch?v=f0Q_7DP86XY&feature=related

מסתננים מתפרעים בתל אביב | Africans in Tel Aviv

http://www.youtube.com/watch?v=ha5z0P5U1i0&feature=player_embedded

הג'ונגל בדרום ת"א - מסתננים תוקפים באכזריות

http://www.youtube.com/watch?v=xrtu4m1mhDE&feature=related

מסתנן מוסלמי ליהודי: זאת לא הארץ שלכם African racist

http://www.youtube.com/watch?v=_x94fcnogNE&feature=related

South Tel Aviv Is On Fire

מהסרטון:

מסתננים לא חוקיים:

-"ישראל היא זאת שצריכה לחזור לאוגנדה".

-"צריך להקים את תנועת הפנתרים השחורים דגם 2011".

-"הפכנו את נווה שאנן למנהטן".

http://www.youtube.com/watch?v=8n-y24SzbCY&feature=player_embedded

מסתננים בתל אביב 2010 חלק רביעי

http://www.youtube.com/watch?v=_k0UbTw5EXM&feature=related

ועוד.

**************

לעיון נוסף:

השמאל ואנשי הסדר העולמי החדש הם שמציפים את המערב (כולל ישראל) בזרים על מנת לחסלו

הנשק היעיל השני בעוצמתו מיד אחרי רצח עם, הוא הצפה של חברה בהגירה זרה ומאסיבית. זו אינה טכניקה חדשה בשום צורה או דרך, למרות שנראה שפטריוטים אירופאים חושבים שזו תופעה חדשה. השיטה של הצפה של חברה במהגרים זרים היא בשימוש לפחות מאז ימי הביניים.

זו טכניקה בה השתמשו כל הכוחות הקולוניאלים - הכובשים - בדרגה זו או אחרת.

האנגלים השתמשו בה באינטנסיביות נגד אירלנד, עם היצוא של סקוטים פרוטסטנטים לצפון אירלנד, על מנת לעקור את התרבות הקתולית המקומית;

האינדונזים עודדו הגירות ענק של מוסלמים למזרח תימור, על מנת להגביר את רצח ההמונים המוסלמי בתימורים קתולים, באותה שיטה בה הסינים השתמשו ומשתמשים גם היום בטיבט ובעוד מדינות, להן הם גורמים סבל ועינוי.

באופן דומה מאפשרות כל הממשלות הציוניות באירופה, באמריקה ובאוסטרליה, חדירה של מיליוני בני אדם מכל הסוגים, לגבולותינו, על מנת להפריע ולחסל את דרך חיינו, את מבנה החברה שלנו, ועל מנת לזרז את הרס התרבויות העתיקות של עמינו.

מאז סוף שנות ה- 60 של המאה שעברה, מבוצעת כלפי המערב תוכנית הרסנית ואגרסיבית של הרס אלים של האוכלוסיה המקורית, תוך חיסול התרבות שלה, ורק אלה שהם או עיוורים לחלוטין, או טיפשים לחלוטין, או שטופי מוח לחלוטין, לא רואים את המתרחש, או מתעלמים מהתוצאות של ההגירה המאסיבית המתבצעת.

בהתחלה ניסו מבצעי התוכנית השטנית הזו להצדיק את גלי המהגרים מהעולם השלישי, עימם הם הציפו את ארצותינו, במחסור לכאורה בידיים עובדות, בשל סיום מלחמת העולם השניה והמהפיכה התעשייתית המהירה שהתרחשה באירופה.

ברור כשמש שהתואנה הזו היתה שיקרית.

תירוצים מגוחכים עוד יותר הוצגו לציבור בהמשך: מקלט בשל רדיפה פוליטית, מחסור בעובדים לעבודות בזויות, ילודה נמוכה במערב והזדקנות האוכלוסיה, וכו' וכו'...

כל זה בוצע כמובן בד בבד עם ביצוע מניפולציה פסיכולוגית, שמטרתה היתה לגרום לנו לשנוא את עצמנו ואת ההיסטוריה שלנו, כך שכל מי שבכל זאת יבחין בשקרים המגוחכים, יוצג מיידית כ"קיצוני", "גזעני", או באופן עוד יותר אבסורדי, כ"פאשיסט".

עמים שונים מכל קצוות תבל עשו דרכם למדינותינו, מביאים עימם כל מיני מגבלות, מגרעות, חסרונות, סיבוכים, תלונות, התמרמרויות וטרוניות.

ואז לפתע יום אחד, מישהו סיפר להם שהם לא מפיצי סמים רצחניים, לא אנסים, לא פורעי חוק ובטלנים שעליהם מתבזבזים משאבינו, ושכדאי להם להתארגן לקבוצות פרטיזניות למלחמה באוייב (בנו), והם הבינו שהם לא רק שיכולים לחיות על חשבוננו ומכספנו, אלא שיש להם אפילו סיכוי סביר להשתלט על מדינותינו כליל.

עזרה הוגשה ומוגשת להם גם עתה על ידי השמאל, על ידי הבונים החופשיים, על ידי הציונות, ועל ידי קבוצות אחרות ששונאות פסיכולוגית את אירופה ואת התרבות האירופית, ושואפות לחסלה.

עורכי הדין שלהם, השופטים, הפוליטיקאים, העיתונאים ופעילי האירגונים שלהם, קפצו על ההזדמנות להחדיר למדינותינו כוח(המהגרים הללו) , שיעזור לפורר את המסגרת והמארג של העמים שלנו, שלא נכנעו להשתלטות של המרקסיזם.

מתוך כל קבוצות הזרים שחדרו לארצותינו כחלק מתוכנית הרמייה הזו, למוסלמים יש את ההצלחה הגדולה ביותר, והם מהווים את הסכנה הגדולה ביותר לחברה שלנו.

The NWO files 5: Islam

http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=HYXtPn8-FiM

* הערה:

כאשר מאשימים את היהודים בביצוע תוכנית הגירה מאסיבית לחיסול מדינות הלאום, הכוונה היא למעורבותם של יהודים בעלי הון עתק המשתייכים לאנשי הסדר העולמי החדש.

יש לפעול בדיוק כמו שפועלת הדמוקרטיה האמריקנית, שאינה מאפשרת לשום גורם לאיים על בטחונה ועל בטחון אזרחיה באמצעות חוק.

בימינו חבשה האנטישמיות מסיכה חדשה.

היום ההתנגדות היא כביכול לא נגד היהודים, אלא התנגדות "רק" לקיום מדינה ציונית, לציונות ולציונים, או במילים אחרות - התנגדות ל"כיבוש".

התנגדות זו, המניפה את דגל החרם הכלכלי או המוסרי נגד מדינת ישראל, אינה אלא אנטישמיות, גם אם המפיצים הם בראש ובראשונה יהודים אוטו אנטישמים מחריבים ומהרסים.

הגיע הזמן להודות בפה מלא שיהודים שמאלנים מעורבים בכל מקום בעולם במעשים שלא ייעשו.

חודרים לממשלות זרות, פועלים בדרכי עורמה ובאמצעות כספם להשפיע על מדינות אחרות. מקדמים את הסדר העולמי החדש ששם לו למטרה לחסל את הלאומים והמדינות על מנת לשלוט על האנושות, משתלטים על אמצעי התקשורת בכל מדינה שרק אפשר (ראו את התקשורת האמריקנית השבוייה ברובה בידי יהודים שמאלנים), ומשם מציגים מצגי מירמה ושווא לעמים האלה, בדיוק כמו שהשמאל שולט על התקשורת בארץ ומבצע באמצעותה מניפולציות וחבלה תקשורתית.

מה הפלא שהגויים חשים שהממשלות שלהם הן כביכול "ציוניות"?

הגיעה העת לקרוא תיגר על כל העוסקים בדה לגיטימציה של מדינת היהודים באמצעות חקיקה ורדיפה פומבית.

האשכול:

https://rotter.net/forum/gil/19929.shtml

***
ישראלים ויהודים בצמרת המאבק האנטי ישראלי

השמאל נגד הסמול / בן דרור ימיני

אוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה היא מעוז ידוע של "כוחות הקדמה". הביטוי העיקרי לכך, בשנים האחרונות, הוא שנאת ישראל. זר כי יקשיב לרוח הדברים שם, באסיפות, במנשרים, בפעילות חוצות, יחשוב שמדובר באוניברסיטה האיסלאמית של עזה.

על תקן של אוונגרד אקדמי, החליט לאחרונה סנאט הסטודנטים על הטלת חרם נגד חברות אמריקניות שמרוויחות מהכיבוש הישראלי. אל יקל הדבר בעינינו. נכון שמדובר בהחלטה שיש לה אופי סמלי בלבד. אלא שהמשמעות רחוקה מלהיות רק סמלית. מה שקורה שם מתפשט, בדרך כלל, לקמפוסים נוספים ברחבי העולם. ומי שמתחנך שם, מפיץ את תעמולת הזוועה לאזורי דגירה נוספים. סממנים ניתן למצוא לא רק בשולי המפלגה הדמוקרטית, אלא גם בדרגים הגבוהים של ממשל אובמה.

בצמרת המאבק האנטי ישראלי מצויים גם ישראלים ויהודים רבים. ראשונים תמיד אנחנו. הרי במסגרת חופש הביטוי המתקדם, החביב עליהם כל כך, דעות חריגות, הטוענות שלג'יהאד העולמי או לדיכוי נשים בעולם המוסלמי אין שום קשר לישראל - לא יישמעו שם. והטענה שהיהודים - סליחה, ישראל - איננה הסכנה העיקרית לשלום העולם, היא טענה ריאקציונרית, שמעידה על שייכותו של הדובר לכוחות השחור בעולם.

בסיבוב הראשון התקבלה החלטת החרם ברוב של 16 תומכים, מול 4 מתנגדים. אלא שנשיא הסנאט, וויל סמלקו, הטיל וטו על ההחלטה. כדי לעקוף את הווטו, נזקקו המצדדים ברוב מיוחד, של 14 מתוך 21 חברי הסנאט. לכאורה, היה להם רוב מובטח. אלא שהימים שלפני ההצבעה החוזרת הובילו לפתיחת האות לקמפיין שחרג מגבולות ברקלי. מיטב השמות גויסו למאבק הזה, וביניהם דזמונד טוטו, נעמי קליין וג'ודית בטלר, שעודדו את חברי הסנאט לבטל את הווטו ולאשר את החרם. למעלה מ-12,000 אימיילים הגיעו לסנאט, בעד ונגד החרם. הקמפוס היה לוהט. סטודנטית שתמכה בסנקציות הסבירה: "מי שנמלט מהשואה אינו יכול ליצור שואה חדשה". אנטישמית? לא בדיוק. רק צעירה שעברה שטיפת מוח, על כך שישראל מבצעת ג'נוסייד וזוועות ללא הפסקה. והיא בכלל יהודייה, סיגל מורגן, בת לישראלי. הכיתוב על חולצתה היה "זכויות אדם". זה הפך לשם הקוד לכל מופע של שנאת ישראל.

הצד הפרו ישראלי נכנס לפעולה, וגם הוא גייס תותחים. שישה חתני פרס נובל, בנוסף לאלי ויזל, פרסמו מכתב נגד החרם. השישה, ראוי לציין, עשו זאת בשיתוף עם "מרצים למען שלום במזרח התיכון" (SPME), גוף המאגד 55,000 אנשי אקדמיה, שתומכים בהסדר שלום הוגן במזרח התיכון.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1157

***
האנטישמים מבפנים / עו"ד העצני

את דו"ח גולדסטון כינו בין היתר "אנטישמי" ודבר זה מעלה את שאלת האנטישמיות והיהודים - לא יהודים כנרדפים, קורבנות האנטישמיות, כי אם יהודים בצד הרודף, היהודי בעצמו כאנטישמי.

התופעה של יהודים שונאי יהודים ויהדות, מוכרת.

כל צוררי היהודים השתמשו ומשתמשים ביהודים - כיועצים, כמלשינים, כמשת"פים, כמכשירים לביצוע הרדיפות, וגם – וזה התפקיד המועדף – כעדי המלך, כמי שאומר בעדותו: אם אני כיהודי אומר את זה, חזקה עלי שיש לי מידע פנימי ואני גם אובייקטיבי, וכי יכול אדם לשנוא את עצמו? השאלה היא רטורית, אבל אנחנו יודעים את התשובה: ...ועוד איך יכול!

ואכן, בכל הכתבים האנטישמיים מסתמכים שונאים וצוררים מאומות העולם על עדויות של יהודים.

האבטיפוס של היהודי השונא את עצמו הוא אוטו ויינינגר, צעיר יהודי בוינה בראשית המאה הקודמת, פילוסוף גאון שהטיף שהיהודים הם גזע מושחת ומשחית חסר תקנה ודינו לעבור מן העולם. הוא התאבד בגיל צעיר ביותר, ובכך השמיד לפחות יהודי אחד. את ויינינגר ציטטו בהתלהבות בבתי הספר הנאציים. אני בעצמי נחשפתי לזה כתלמיד בבית ספר גרמני.

את החומר "המרשיע" נגד היהודים סיפקו לכמרים בספרד לצורך ויכוחי הדת ("הדיספוטציות") - בעיקר ציטוטים מתוך התלמוד, חלקם מזויפים - סיפקו מומרים יהודים, ולעתים המתווכחים בעצמם מטעם הנוצרים היו משומדים. גם חלקם של קומוניסטים יהודים ברדיפת יהודים, יהדות, ציונים וציונות בברית המועצות ידוע היטב.

איך הגיבו היהודים במהלך ההיסטוריה על האנטישמיות?

כל עוד בגלל הלחץ מבחוץ הם היו מכונסים בתוך עצמם – בגטו, בעיירה, בתחום המושב, בקהילה - הם היו גם מלוכדים מסביב לדתם, שחיזקה וביצרה את רוחם באמרה להם שהם "עם לבדד ישכון" בהיותם "עם סגולה", ועל כך משלמים מחיר. ובכלל, "הלכה, בידוע, שעשיו שונא ליעקב". ומדוע? מפני שעם יעקב השם מחמיר, כי את אשר יאהב – יוכיח!

האנטישמי היהודי, בשאיפתו להשיג התבוללות מושלמת, לא רק משיל מעצמו כל דבר יהודי אלא גם מאמץ לעצמו את הדעות האנטי יהודיות של אלה שהוא כל כך משתוקק לחקותם.

המהפכה הצרפתית וכיבושי נפוליאון פתחו במערב-אירופה את הגטאות והכניסו רוח של חופש וליברליות. העולם המודרני נפתח בפני היהודים ולכאורה אמר להם: אם תהיו כמונו, ננהג בכם כמו הייתם משלנו, ורבים מן היהודים נענו.

משה מנדלסון, הפילוסוף מאמצע המאה ה-18, היה עדיין יהודי שומר מצוות, אך את נכדו פליקס מנדלסון-ברתולדי, המלחין הגדול, כבר הטבילו הוריו לנצרות. הסבא של קרל מרקס היה רב. דודו היה הרב הראשי של עירו, טרייר. אבל אביו התנצר וטבל לנצרות את כל ילדיו. יתר על כן: קרל מרקס היה אנטישמי! במאמרו "לשאלת היהודים" שאל, מי הוא האלוהים של היהודים והשיב: הכסף!

האנטישמי היהודי, בשאיפתו להשיג התבוללות מושלמת, לא רק משיל מעצמו כל דבר יהודי אלא גם מאמץ לעצמו את הדעות האנטי-יהודיות של אלה שהוא כל כך משתוקק לחקותם.

ואז בא השבר הגדול. לא חלפו אלא שנים ספורות, ואותה הסביבה האירופית-נוצרית שיהודים ביקשו להתמזג ולהיעלם בתוכה – החלה להקיא אותם מקרבה. אותה שעה, רבים מן הגויים כבר לא היו נוצרים מאמינים ועל כן לא יכלו לתת לשנאתם את הבסיס הדתי המסורתי. המציאו, אפוא, תורה חדשה, הלא היא "תורת הגזע": היהודים רעים ומסוכנים, מפני שהם מגזע שפל ומושחת.

וגם התורה הזאת אינה חדשה. השתמשו בה כבר בספרד, אחרי גירוש היהודים. שהרי רוב היהודים לא יצאו, כי אם התנצרו ונשארו. חלקם נשארו יהודים בסתר וחלקם המירו את דתם באופן מוחלט.

בפני "הנוצרים החדשים" הללו נפתחו כל המקצועות והמשרות, כולל הכהונות הגבוהות ביותר בכנסייה, ועד מהרה החלו הנוצרים המקוריים לסבול מן התחרות שלהם.

כדי לנטרל אותם שיסו בהם את האינקוויזיציה, ומי שלא יכלו להאשימו שהוא יהודי בסתר - אמרו עליו שדמו טמא, ועד דור רביעי אין לתת לו ולצאצאיו להרים ראש.

גם למרקס לא הועילה האנטישמיות. עד היום רואים בו בחוגים רחבים את "מרקס היהודי".

עיתונאי וינאי יהודי, תיאודור הרצל, חווה בחריפות את המלכוד שבו מצא את עצמו היהודי המתבולל: ממורשתו היהודית הוא כבר נפרד, ואל מחוז חפצו הגויי הוא אינו יכול להגיע מפני שדוחים אותו.

במזרח אירופה, היכן שהיהודי עוד היה יהודי, השתוללו הפוגרומים, ובמערב חש הרצל את השנאה הקרה ואת יצר ההשמדה החבוי מתחתיה. מסקנתו היתה, שאם דרך חזרה אין והאדמה מתחת לרגלי היהודים בוערת, אזי לא נותר אלא ללכת קדימה - קדמה מזרחה – בחזרה אל העבר הקדום בארץ היהודים. ומי שאל הדת לא יוכל לחזור עוד, יחזור אל ההיסטוריה, אל הזהות הלאומית, אל המורשת התרבותית, אל החגים והמנהגים. כך נוצרה הציונות החילונית.

בעיני הרצל, תכלית הציונות היתה בראש וראשונה מוצא מהמלכודת האנטישמית. הוא האמין שברגע שתהיה ליהודים מדינה, יהגר אליה כל מי שלא ימצא את מקומו בגולה, היהודים ה"עודפים". וכשיתחיל לפעול אותו צינור ניקוז שינקז לארץ ישראל את ההמונים היהודים הנרדפים – ייפתח תהליך כפול: מצד אחד, את היהודים שיצאו והקימו לעצמם מדינה לא ישנאו עוד, מפני שלא יהיו עוד גורם זר, מתחרה, ומן הצד השני, בארצם, הם יהיו כמוהם – חזקים, גאים ואמיצים, עם במשפחת העמים! שנית, גם את היהודים שנשארו בארצות מוצאם לא ירדפו עוד, מפני שהם כבר לא יהיו לנטל. וכך, הציונות בהתגשמותה תבער את האנטישמיות מן העולם.

כמה הרצל טעה!

השואה שמפניה חרד, אכן התרחשה ואוקיינוס הדם העניק ליהודים כמה שנות חסד, שבהן האנטישמיות יצאה מן האופנה. מן הצד השני, ב-19 השנים שבין 1948, שנת הקמת המדינה היהודית ל- 1967, שנת מלחמת ששת הימים, נצטיירה מדינת היהודים בעולם כיצור חלש ושברירי, מדינה קטנה ובלתי חשובה שגם סיכויי שרידתה נתונים בסימן שאלה. על כן, לא היה במי לקנא ואת מי לשנוא.

באו ניצחון ששת הימים והשתלטות היהודים על כל ארץ התנ"ך, ובעיקר על ירושלים, והעניקו למדינה היהודית עומק ומשמעות היסטוריים מצד אחד, ועוצמה פיסית גדולה מצד שני. היא הפכה לסיפור הצלחה. גם היהודים בגולה התאוששו, ובכל מקום – במדע, בקולנוע, בתקשורת, בפוליטיקה, בתרבות וכמובן בעולם המסחר והכספים – שוב שמעו שמות יהודיים, והרבה. מה הפלא, ששוב עלתה הקנאה ופרחה השנאה: היהודים שוב משתלטים על העולם!

התוצאה היתה, שאותה המדינה שהרצל חשב שעצם קיומה יסלק את האנטישמיות מן העולם - היא בעצמה הפכה להיות מטרה מרכזית לחיצי האנטישמיות! האנטישמי לא הבדיל בין היהודי הבודד בתפוצות ליהודי הקיבוצי במדינתו. להיפך, אל האחרון קל יותר לרכז את השנאה כולה! וכך, לא רק שישראל לא הביאה את האנטישמיות לידי ביטול, אלא היא בעצמה הפכה להיות קורבן לה, למגינת ליבם של "כנענים" למיניהם, שדימו לעצמם שבארץ ישראל דווקא יצליחו להיפטר מן הגורל היהודי!

גרוע מכך: בעולם הרחב, גם היום עדיין לא נוח להיראות אנטישמי. רישומה המחריד של השואה טרם התפוגג. על כן, החליפו אנטישמיות ב"אנטי-ישראליות" וייחסו לישראלים (היהודים) מול הפלסטינים את כל מה שהנאצים והאנטישמים בכל הדורות ייחסו תמיד ליהודים: כובשים, מדכאים, מנצלים, רומסים, שודדים, רוצחי ילדים קטנים, משחיתים. החלפה פשוטה של "יהודי" ב"ישראלי" עשתה את הטריק, והכל התיישב על מקומו.

המניפולציה הזאת משפיעה על יהודי הגולה בשני כיוונים מנוגדים. הרוב - "עמך" בפריז, בלונדון ובקמפוסים בארה"ב נפגעים כיהודים מן ההאשמות נגד לישראל.

מאידך, מיעוט קטן בוחר בחלופה מרושעת, שפלה וגם מגוחכת – מצטרף לרודפים, עושה עצמו כאלו אינו יודע שהכוונה היא גם אליו כיהודי, רץ עם הרצים ומגדף עם המגדפים את ישראל, על "פשעיה" נגד "העם הפלסטיני המסכן".

והוא חושב לו, במודע או שלא במודע, שע"י הסטת שנאת היהודים אל מדינת ישראל, או אל הימין בישראל או אל "המתנחלים", הוא יתחמק מהגורל היהודי – אותו לא ישנאו, בו לא יקנאו, הוא לא ייחשב שונה, אחר, זר. אלא, לא יועיל לו כלום. הסיסמאות הן נגד ישראל, אך בתי הכנסת המותקפים, בתי הקברות המחוללים והאנשים המוכים ברחובות – הם יהודים.

יש באמריקה תנועה ממאירה בשם J STREET, החותרת תחת הזיקה של יהודי ארה"ב לישראל ותחת אינטרסים של מדינת ישראל במערכות השלטון האמריקניות. יש פרופסורים יהודים בכל העולם, המנהלים בשביל הערבים את תעמולת הזוועה נגד מדינת היהודים, וכל זה סותר בעליל את הנחתו של הרצל שהמדינה תשמש כתרופה נגד האנטישמיות, דווקא. ובכל זאת, ישראל היא סיפור הצלחה יוצא מן הכלל. היא יישרה את גבו של היהודי, נתנה בידיו נשק להגן על עצמו ולפגוע באויביו והעיקר - העניקה לו בית.

הגדולה שבהפתעות, שאיש לא חלם ולא שיער אותה, היא הופעת האנטישמיות גם בין יהודים במדינת ישראל, אם כי עדיין בקרב מיעוט קטן מביניהם. הללו, במקום להיות חופשים מתסביכי הגלות והנרדפות, כפי שציפו מהם הואיל וגדלו באווירה חופשית ומשוחררת, נתפסו בדיוק כמו אבותיהם לאותה השנאה העצמית הישנה והרעה.

נוער יהודי ישראלי שגדל כאן, קיבל חינוך לאומי ונעשה משכיל ומצליח, מקדיש את כל חילו לאהבת אויביו ולשינאת בני עמו. הוא עושה יד אחת עם האויב נגד ארצו - ראה בלעין ונעלין, ראה שכונת שמעון הצדיק בירושלים, ראה חברון ועכשיו גם נווה צוף, שם צועדים צעירים יהודים מהארץ ומהגולה ביחד עם ערבים החותרים להשמיד את מדינת היהודים. וראה הפרופסורים הרבים באוניברסיטאות כאן, המסיתים אקדמאים בחוץ לארץ להחרים אפילו את המוסדות שבהם הם מרצים ומהם הם חיים.

נקודת המוקד של התופעה הקשה הזאת היא פרשת דו"ח גולדסטון, המפגישה את הפתולוגיה של שנאה עצמית יהודית בגולה המגולמת בגולדסטון, עם הפתולוגיה המקומית של יהודים ישראלים אחוזי דיבוק של השמדת עצמם. על נקודת החיבור הזאת הצביע בן כספית במאמר מיום 30.1.2010 על "הקרן החדשה לישראל" ודו"ח גולדסטון.

הנה כמה מן העובדות המדהימות:

16 עמותות הנתמכות ע"י הקרן החדשה לישראל תרמו חומרים מרשיעים נגד צה"ל ונגד הממשלה בפרשת "עופרת יצוקה", והנה כמה מן השמות: עדאלה, שוברים שתיקה, בצלם, האגודה לזכויות האזרח, המוקד להגנת הפרט, הוועד הציבורי נגד עינויים, יש דין, גישה, במקום, שומרי משפט, איתך, קול אחר, קואליציה נשים לשלום.

הקרן הזאת עשירה מופלגת. היא חילקה עד עכשיו למעלה מחצי מיליארד שקל, והיא היא שתמכה "בחלק גדול מאד" מן הארגונים הישראלים שסיפקו את החומר הרב המשחיר את ישראל בדו"ח גולדסטון.

92% מן ההאשמות בדו"ח הזה מקורן בחומר שסיפקו הארגונים האלה.

וועדת גולדסטון פנתה לציבור והזמינה חומר. 77% מהגופים שנענו, נתמכים ע"י הקרן החדשה לישראל. ומוסיף בן כספית : הצד השווה בכל הארגונים האלה הוא שמספר חבריהם קטן, אך הכספים העומדים לרשותם – גדולים.

בן כספית מדבר על "תמנון רב זרועות שמטרתו ברורה" ומביא כדוגמה זרוע של הקרן בשם "שתי"ל" שסייעה בהקמת "הטלוויזיה החברתית באינטרנט", אשר הציגה קטעי וידאו של כביכול "פשעי מלחמה" מצד ישראל, וקוראת להעמיד קצינים לדין.

ספקית כספים מרכזית של הקרן, לפי בן כספית, היא קרן פורד, המצטיינת בפעילות אנטי-ישראלית. אגב, הנרי פורד, האב המייסד של אימפריית פורד, היה אנטישמי ארסי מפורסם.

הקרן החדשה לישראל נותנת מימון גם לעמותת "זוכרות", העוסקת בהחייאת הבסיס הפיסי של הכפרים הערבים הנטושים ממלחמת תש"ח, שאש"ף דורש להחזיר אליהם את צאצאי הפליטים.

התופעה הממאירה של אנטישמים יהודים בחוץ לארץ וגם בארץ נתקלה עד עתה מצד הממשלות השונות, דעת הקהל והעם בכללותו ביחס של אדישות.

אולי דו"ח גולדסטון ונזקיו האדירים, פלוס הידיעה מי הזין את גולדסטון, מי סיפק לו את הרעל – יעוררו את הציבור לעשות סוף סוף משהו ממשי כדי להגן על עצמו מפני יצר ההרס העצמי המאיים עלינו מבפנים.

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/8666

****

המילה חינוך עצמה מצביעה על הפעולה.

מבוגרים המגדלים ילדים ומלמדים אותם את הנדרש, לצורך התנהלות בוגרת.

כיצד ייתכן, שהבוגרים החליטו להעניק לילדים מעמד של בוגרים, בעזרת הענקת מגילת זכויות, שבחוקיה מאפסת את יתרונם השיכלי של המבוגרים על פני הילדים?

ילדים עדיין אינם מסוגלים להבין ולשפוט את המציאות, כיוון שמוחם אינו בשל לכך.

18 שנים נדרשות לצורך הבשלת המוח האנושי, ובעת הגדילה אין למוח יכולות שיפוט מקסימליות.

יש לבטל את מגילת זכויות הילד לחלוטין, ולהשיב למבוגרים את תפקידם. די להגחיך את המבוגרים המתבטלים בפני הילדים. זה מצב של היפוך תפקידים, המוביל להרס החברה האנושית.

2.יש למצוא את הדרך להעניק למנהלי בתי הספר ולמורים סמכויות ומערכת עונשים וסנקציות, בהם הם ינקטו בחופשיות על מנת להשיג את השקט הנדרש בכיתה לצורך קיום תהליך לימוד.

איש אינו יכול ללמוד היום במצב בו שרויות הכיתות במהומה מתמדת. למורים אין כלים כלשהם לנהל את הלימוד בכיתה. הרעש וההפרעות עולים על כל דמיון, וכל מי שמתעלם מבעיה בסיסית זו, עושה שקר בנפשו. לא מתקיימת למידה בישראל כל עוד אין דרך להשיג שקט בכיתות.

כמו כן יש להעניק למנהלי בתי הספר את האפשרות להיפטר ממורים שאינם מתפקדים בבית הספר,ואינם מייצרים לימוד והישגים התואמים את חזון הנהלת בית הספר.

לא ייתכן שמשרד החינוך יחליט החלטות כאלה בצורה מסורבלת ולא יעילה. מנהל כשמו כן הוא - מנהל. יש לאפשר לו לנהל בכל התחומים הנדרשים לניהול בית הספר.

פיטורי מורים הם חלק מהניהול של כל מוסד, ואין אפשרות לנהל מבלי להיות בעל הכוח לסלק מהמערכת מורים שאינם מספקים את הסחורה.

3.יש למצוא דרך לתגמל מורים מצטיינים. חובה לעודד ולתגמל מורים שמשקיעים ומתאימים להוראה. כך תימצא דרך לעידוד הצטיינות והשקעה של מורים טובים בילדי ישראל.

4.יש לבטל את ההחלטה השגוייה שהחליט שר חינוך כלשהו שכל ילדי ישראל, עד האחרון שבהם ילמדו לבגרות עיונית. זו החלטה הרסנית ולא ריאליסטית. לא כל הילדים יכולים ורוצים ללמוד לימוד עיוני. החלטה זו היא הגורם לכך שבמשך שלושים השנה האחרונות הלך החינוך והתדרדר עוד ועוד למצב בו הילדים לומדים במשך שנה שלמה חומר לימוד שניתן לסיימו בחודשיים בלבד.

היות והוכנסו ילדים שאינם מסוגלים ללמוד לימוד עיוני, החלה המערכת לקצץ בכמות החומר הנדרש, על מנת למנוע מצב בו ילדים יוצאו מבתי הספר העיוניים בשל אי יכולת למידה מתאימה. הקיצוצים בכמות החומר הנלמד הם כה גדולים, עד שאין פלא ששעות לימוד רבות מבוזבזות בצורה רשלנית הזועקת לשמיים. אין למורים מה ללמד,ואת המעט הם יודעים שהם תמיד יספיקו. מורים לא נכנסים לכיתות על בסיס יומיומי, מאחרים לשיעורים באופן כרוני, וכאשר הם נכנסים לכיתות, משמשות רוב דקות השיעור לנסיון לא מוצלח ולא מצליח להשתקת הרעש וקיום מצב לימוד כלשהו.

אין ספק שרוב זמן הלימוד מבוזבז על בעיות התנהגות ולא על לימוד.

המסקנה: יש להוסיף מיד חומר לימוד רב מאד. יש לדרוש מהמורים לבטל את ההנחייה הקיימת לתת שיעורים מעטים. הילדים אינם נדרשים להכנת שיעורים בבית. אין כתיבת חיבורים, אין סיכומים, אין מטלות, למעט תרגול זניח בו על הילדים לסמן ווי או איקס ותו לא. הילדים אינם מתאמנים בניסוח, בכתיבה, בחשיבה עצמאית.

הילדות זה הזמן לפיתוח המוח האנושי,וללא אתגרים הוא לא יגיע לעולם לשיא התפתחותו.

המוח הוא מכשיר המשתכלל הודות לעבודה מאומצת.

יש לחזור לימים בהם לימדו הרבה, ודרשו הרבה עבודת בית מכל סוג. ייתכן שלמורים זה נוח לא לתת שיעורים, כיוון שזה פוטר אותם מהצורך לבדוק את השיעורים והעבודות, אך לא ייתכן שנרצה מערכת ברמה גבוהה, מבלי לפעול על מנת לייצר אותה. שיעורים הם חלק מהעבודה הנדרשת להעלאת הרמה ולפיתוח היכולות הכוללות של ילדינו. אם כך, דרוש דחוף להוסיף פי עשר חומר מהמצב המתקיים עכשיו, ולאלץ את המערכת לחזור לימים בהם ניתנו
שיעורי בית ומטלות יומיומיות רבות.

5.יש למצוא דרך לוודא שהמורים נכנסים לכיתות בהן הם אמורים ללמד, ולא לבטל שיעורים באופן סיטונאי כפי שקורה היום. בתי ספר רבים מתנהלים כאילו הם בית ספר אקסטרני ללימוד לבגרות ותו לא. לא מתנהלת בהם למידה רצופה מעבר לחומר המצומצם הנדרש לבגרות. כך קורה שבית הספר מגוייס באופן תמידי לריכוז מאמץ עם התלמידים העומדים לפני בחינת בגרות. המורים מתרגלים עימם תרגול שאינו אמור לקרות בשעות הלימוד השוטפות של בית הספר.

מורים מזניחים את הכיתות בהן היו אמורים ללמד על פי מערכת השעות שלהם, ורצים לתרגל עם המתכוננים לבגרות, בשעה שילדי ח',ט' י' נעזבים לנפשם. הבטלה לא תתואר, הילדים מסתובבים בחצרות, יוצאים משטח בית הספר לקיוסקים ולגינות, הולכים הביתה, מבריזים, מזלזלים, ובצדק.

כיוון שמתקיימים 2 מועדי בגרויות, יוצא שכמעט לאורך כל השנה (קשה לקרוא לשנת הלימודים שנה. פירוט בהמשך), מתנהלת אנרכיה לימודית, וחוסר רציפות כלשהי. הלימוד בכיתות הוא ספורדי ולא רציני. זו ממש שערורייה שמפקחי בתי הספר מתעלמים ממצב זה, או גרוע מכך, אינם מודעים לו. חובתם היתה להסתובב בבתי הספר ולראות מה קורה שם.

מסקנה: יש למצוא את הדרך למנוע ממנהלי ומורי בתי הספר לנקוט בשיטה שהם עצמם מכנים - "שיטת המרתון".

בית הספר מלמד רק את העומדים להיבחן, תוך הזנחה פושעת, ועל חשבון זמנם של הילדים האחרים שאמורים ללמוד, אך בעצם שובתים מלימודים בשל התעסקות צוות המורים שלהם עם הכיתות העולות לבגרות בלבד.

יש לאסור זאת בתקנה ברורה, שתיאכף בנחרצות וללא פשרות. בתי ספר שרוצים ללמד ולחזק את תלמידיהם לבחינות יואילו לעשות זאת על חשבון זמנם החופשי לאחר סיום הלימודים של שאר הכיתות בבית הספר.

משרד החינוך מעניק שעות לימוד רבות לכל הילדים, ובתי הספר משליכים את מיליוני השעות הללו לפח. חובת שר החינוך לחסל מיידית את התופעה המעוותת הזאת.

6.יש להקים ללא שהות רשת של בתי ספר מקצועיים לילדים שאינם מתאימים ואינם יכולים ללמוד לבגרות עיונית, כפי שהיה נהוג מאז קום המדינה עד להחלטה ההזוייה לסגור את בתי הספר המקצועיים, ולאלץ את כולם ללמוד לימוד עיוני בלבד. החלטה זו פוגעת אנושות במערכת החינוך בישראל משתי סיבות.

ראשית כל, היא פוגעת בילדים המוכשרים שיכולים ללמוד לימוד עיוני, כיוון שהרעש והאנדרלמוסיה השוררות במוסדות החינוך, שחייבים לאכלס בתוכם גם את המוני הילדים שאינם רוצים או יכולים ללמוד בסגנון כזה, אינם מאפשרים כלל וכלל ניהול למידה כלשהי,כמו גם חייבו לצמצם את כמות החומר הנלמד לכמעט אפס,ולמרות זאת אין הצלחה גורפת. בו זמנית פוגעת החלטה זו בילדים שאינם מתאימים ללימוד עיוני, כיוון שבגללה אין מעניקים להם לימוד מעשי כלשהו, שיכול לשמש אותם בעתיד, ולהעניק להם מקצוע בו יוכלו להרוויח את לחמם, ולתרום לחברה. התעשיין סטף וורטהיימר התלונן על כך, ואמר שישראל אינה מגדלת בעלי מקצוע, ואינה מכשירה אנשים לכל המקצועות המעשיים הנדרשים לחברה. זהו שבר לתעשייה, שבר לישראל, שבר לחברה בישראל, ושבר חמור עבור הילדים הלא מתאימים ללימוד עיוני, כמו גם למתאימים, שנגזלת מהם חוויית לימוד מאתגרת, מקדמת, ומקסימלית.

בסופו של יום כולם מפסידים,והחינוך דהר לתהום,והוא מתבוסס שם בבוץ ללא יכולת חילוץ אי פעם, כל עוד תמשיך המדיניות האבסורדית הנוכחית.

7.יש לקיים דיון לאומי מקיף בנושא לוח החופשות במערכת החינוך במדינת ישראל.

לוח החופשות קובע לפני עשרות שנים בתקופת מפא"י ההיסטורית.

ועדי העובדים החזקים שהוקמו אז בכל מוסד ממשלתי, העניקו לעצמם זכויות יתר, תוך כיפוף הצרכים הציבוריים לתנאי העסקתם האישיים.

ועדי העובדים של מערכת החינוך סידרו לעצמם מערכת חופשות הזוייה ובזבזנית, ומבנה הרסני של שנת הלימודים אשר אינו מאפשר למידה תקינה והיכנסות למסלול כלשהו.

שנת הלימודים מתחילה בספטמבר, חודש עתיר חגים בד"כ. למורים התקבעה גישה שלפיה יש לבזבז את הזמן של החודש הזה "עד אחרי החגים".

אחרי החגים הם יעשו איבחונים, אחרי החגים הם יתנו שיעורים (אם בכלל), אחרי החגים...

גישה זו מקוממת ביותר.

יש לנו כיתה, מזגן, ציוד כתיבה, ספרי ומחברות לימוד, ושעות לימוד שמימן משרד החינוך. מדוע אין מתחילים ללמוד מהרגע הראשון במלוא התנופה והעוצמה? מנין צמחה ההתקבעות הזו? נתחיל ללמוד אחרי החגים. די.

על משרד החינוך לדרוש שהלימודים יתחילו ברגע הצילצול הראשון.

8.משרד החינוך חייב לייצר מצב בו מורים יישבו בכיתה מספר דקות לפני הצילצול על מנת לקבל את פני הילדים לכל שיעור. המצב בו מורים נחפזים באיחור לכיתות, ונכנסים אליהן כשהמהומה בשיאה, ולוקח דקות ארוכות להרגיעה, אינו יכול להימשך, ואינו תקין. כמו שהוחלט באירופה שהמורים יתייצבו בכיתות מספר דקות לפני הצילצול לתחילת כל שיעור,יש להחליט זאת גם בארץ.

אין גבול לאיחורי המורים ולבזבוז הזמן המתרחש במערכת החינוך בישראל.

9.חייבים לקצר ולהמעיט את ימי החופשות בישראל. ספטמבר כנאמר למעלה מבוזבז בתואנה המגוחכת שאחרי החגים נתחיל ללמוד ברצינות. אחרי החגים לומדים מספר שבועות, ושוב מגיעים לחופשה ארוכה בצורה מוגזמת. חופשת החנוכה. שוב יוצאים מהמסלול לשבועיים.

נחים ממה? ומדוע לא הולכים ללמוד בימי החנוכה, למעט יום החג עצמו? מה הסיבה לישיבה הלא נגמרת הזאת בבית? איך זה מועיל לחינוך? לילדים? להתפתחות החינוכית? מדוע זמן בטלה כה רב, המוביל למעשים רעים כל כך?

אחרי חנוכה לומדים כחודשיים וחצי, ושוב מגיעה חופשה ארוכה ביותר. החג בן שבעת הימים מתפרש שוב על מספר שבועות בבית. מדוע?

ומיד אחרי הפסח נגמרה מבחינת בתי הספר השנה. מתחיל בזבוז זמן על חזרות להצגות שניתן היה לעשות אחרי הלימודים, אווירת חופשת הקיץ הגיעה ועימה פריקת עול מוחלטת. אין מתקיימים עוד לימודים כסדרם. מורים נעדרים יותר מהרגיל, וכך ניתן לומר שמדינת ישראל ומשרד החינוך מאפשרים את חופשת הקיץ הארוכה בעולם. החל מאפריל, דרך יוני יולי אוגוסט וספטמבר גם.

זו שערורייה לאומית.

הפתרון חייב להיות הצמדת לוח החופשות של מערכת החינוך ללוח החופשות שאליו צמודים מוסדות ויצ"ו ונעמ"ת. במוסדות חינוך אלה צמודים ללוח חופשות של משרד העבודה והרווחה המאפשר חופשה רק בערב החג והחג. בכל שאר ימות השנה לומדים בהם.

10.יש לאפשר קיום ופתיחת בתי ספר פרטיים שיהוו אלטרנטיבה למערכת הכושלת. כך תתהווה גם תחרות מאתגרת בין בתי הספר, ובתי הספר הממלכתיים יחוייבו במתיחת הפנים מחוייבת המציאות.

11.על משרד החינוך להשיב לו את הסמכות מול ההורים.

המצב שהתפתח בו נוהגים ההורים לאיים, להתפרע ולנהל את בתי הספר, אינו יכול להימשך.יש לשים גבולות ברורים, (דבר בו מתקשה מדינת ישראל מאד), בין הסמכות המורית החינוכית, לבין הסמכות ההורית.

על משרד החינוך מוטלת החובה להחזיר לעצמו את השליטה המוחלטת על הנעשה עם הילדים בין כותלי בתי הספר ומוסדות החינוך. ההורים ישלטו בבית, ושם בלבד תבוא סמכותם לידי ביטוי.

כל עוד מורים חוששים מהורים אלימים ומאיימים, כל עוד משרד החינוך נכנע להתערבות ההורים, בהתנהלותו מול אוכלוסיית הילדים הבעייתית, לא תוכל מערכת החינוך לתפקד טוב יותר.

12.כל ספרי הלימוד חייבים לעבור בדיקה ממצה לגבי התוכן. תוכן רב הוחדר על ידי גורמי שמאל השואפים לחסל את המדינה היהודית. יש לחזור לספרים ששימשו את המערכת לפני שלושים שנה, עם עידכונים כמובן.

ספר האזרחות הנוכחי חייב להיות מוחלף בספר ציוני, לאומי, יהודי. זאת במידה ומשרד החינוך שואף שבעוד דור - שניים עדיין יהיה בארץ ציבור ציוני לאומי שיהיה מוכן להתגייס לצבא ולהגן על המדינה היהודית בכל דרך.

ספר ההיסטוריה הנוכחי שנכתב על ידי צפריר גולדברג, שמאל קיצוני ביותר, חייב להיות מוחלף, ולא לעבור טיפול קוסמטי בלבד כפי שנעשה. לא חסרים לנו אנשים מוכשרים וציוניים בארץ. לימוד התנ"ך חייב לעבור מהפיכה - לא פחות.

שרי החינוך מהשמאל החל מאמנון רובינשטיין, עבור דרך אלוני, שריד ויולי תמיר, ערכו שינויים במתכונת לימוד התנ"ך, ועיקרו את הלימוד מתוכנו האמיתי ומחשיבותו הלאומית.

נקבע מספר מצומצם ביותר של פרקים מן התנ"ך אותם לומדים.

אמנם עולים כיתה, אך חוזרים שוב ושוב על אותם פרקים.

על המחדל הנורא מעידה מתכונת בחינת הבגרות בתנ"ך, המורכבת מקטע לא מוכר כביכול (unseen) של פרק בתנ"ך, אולם בחינה זו היא בדיחה עצובה, היות וגם פרק (הלא מוכר כביכול) הוא פרק אותו שיננו פעמים אינספור במשך כל שנות הלימוד.

דבר זה מעיד כאלף עדים על כך שמשרד החינוך יודע היטב שילדי ישראל אינם מסוגלים עוד להתמודד עם פרק תנ"כי כלשהו שלא למדו אותו אינספור פעמים.

זהו כשלון מחפיר ומבהיל של שיטת לימוד התנ"ך בישראל. דבר נוסף, והוא החמור מכל בנוגע ללימוד התנ"ך, זו העובדה שאין מלמדים עוד תנ"ך כפי שלימדו בעבר לפני הטיפול של גורמי השמאל בלימוד התנ"ך.

בעבר קראו הילדים את הפרקים, הוציאו פירושים, למדו את פירושי רש"י, את אגדות חז"ל, הכירו את הסיפורים והדמויות מתוך קריאה כיתתית ועבודות בית. היום מלמדים תנ"ך בעזרת לימוד ניתוח טקסטים בשיטה אוניברסיטאית. לומדים על אקספוזיציה ולא את הפרק עצמו ואת הסיפורים המדהימים.

עם הספר נטש את ספר הספרים מתוצרתו, תחת שרביט השמאל החתרני.

קיראו את דבריו הנוקבים של דורון קורן על לימוד התנ"ך בישראל:

מבקר ספרות לימד תנ"ך בחטיבת הביניים וחזר עם מסקנות עגומות

מאת דורון קורן

דורון קורן, מורה ומבקר ספרות, הלך ללמד תנ"ך בחטיבת הביניים בבת ים, וחזר עם דו"ח מטלטל על מערכת החינוך: על בעיות המשמעת שנולדו מהתקנות הבלתי - אפשריות של משרד החינוך, על תוכניות הלימוד מוכות האקדמיזציה שהצמיחו תלמידים בורים ולקויי למידה, על עבודת הפקידות הסיזיפית המוטלת על המורים, וגם על התלמידים שלמדו לאהוב תנ"ך ולקרוא בלי שגיאות. התיקון, אדוני שר החינוך, נמצא בכיוון ההפוך מזה שמתווה משרדך כבר עשרות שנים.

להמשך קריאה היכנסו לקישורית :

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1092124.html

13.יש לבטל את מטה קרמניצר המסונף למשרד החינוך. המטה הזה אינו אלא צינור להעברת מסרי הקרן לישראל החדשה NIF הזרה האמריקנית - אל תוך תכני המערכת הציונית על מנת לנגוס בה עוד ועוד, כפי שהתגלה בסיפור לימודי הנכבה וערכות הנכבה החינמיות, שהוחדרו לתוך כיתות תלמידי המערכת בצורה סמוייה.

עמותת זוכרות וקרן יוזמות אברהם, כולם מחוברים לקרמניצר ולמטה המסונף הזה.

משרד החינוך חייב להתנער מהקו ההרסני למדינה.

לא מספיק רק להוסיף עוד כמה שעות לימוד על ציונות, כשהמסר הכולל שהשתחל בשלושים השנים האחרונות לחומר הלימוד הוא שאנו מדינה קולוניאליסטית, שערכנו טיהור אתני, וכל היתר.

לזרוק את כל עולם המושגים הזה לפח. צריך לחזור לעצמנו מיד.

14.לא ייתכן שספר אזרחות במדינה יהודית יציג את אופציית מדינת כל אזרחיה. מבחינתנו אופצייה כזו אינה קיימת כלל, ולכן לא ייתכן שהיא תוצג כחלק מחומר הלימוד.

15.מטה קרמניצר הצליח להחדיר החדרה סמוייה את נושא "החוקה" שהמכון הישראלי הפרטי לדמוקרטיה של אריק כרמון וברנרד מרכוס, מנהלים ומייצרים.

המכון הזה הוא לא מוסד ממלכתי למרות שהוא מנסה להציג עצמו ככזה. זה מוסד פרטי בעל אג'נדה שמאלנית. הצעת החוקה שהמכון הזה רוקח מסרבת להכיל בתוכה הצהרה שמדינת ישראל הינה מדינה יהודית.

זו הסיבה שישראל הראל שהשתתף בעבר בדיונים על החוקה בהסכמה -(כביכול) של המכון הזה, פרש, והקים מכון משלו, העוסק אף הוא בהכנת הצעה לחוקה ציונית.

אסור בשום אופן לקבע את מדינת ישראל בחוקה כלשהי כיוון שהיא במצב נזיל תמידי באיזור.

למדינת ישראל אין חוקה בדיוק כפי שלאנגליה אין חוקה. לא צריך חוקה. הכנסת חייבת להיות חופשיה להתמודד עם כל מצב באופן גמיש ומחובר למציאות המתהפכת.

אבל המכון הפרטי והמניפולטיבי של כרמון ומרכוס הצליח באמצעות מטה קרמניצר לדחוף לחומר הלימוד ולבחינות הבגרות באזרחות את הצעת החוקה שלו.

זה מעשה החדרה לא לגיטימית. יש להוציא את החומר הזה מחומר הלימוד מיידית, כיוון שזו הצגה לא מאוזנת של הנושא. הצגה של הנושא מנקודת המבט השמאלנית, ללא מענה מהצד השני בעל העמדות ההפוכות.

קיראו בתחקיר של איילת פישביין מהן מטרותיו הסמויות של המכון הישראלי לדמוקרטיה. לא ייתכן שהמכון הזה יחדיר מסרים לספרי הלימוד מבלי שהציבור מודע לכך. הדבר המקומם ביותר הוא שהמכון הפרטי הזה שופך מיליונים על ועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת על מנת שתדון ותתן העדפה להצעות החוקה שלו.מה זה? שוחד?

להלן קטעים מהמאמר של איילת פישביין: הון שלטון וקשרי המכון

המכון הישראלי לדמוקרטיה מנצל את כוחו ותקציביו כדי לקדם מטרות פוליטיות. ברנרד מרכוס, היו"ר הבינלאומי, המייסד והתורם העיקרי של המכון לדמוקרטיה. מרכוס הקים את המכון הישראלי לדמוקרטיה ב- 1991 "מרכוס רוצה למקד מאמץ על רפורמה פוליטית".

אולמרט - טורבוביץ - ברק והרפורמה הפוליטית ש- "מרכוס רוצה". הקשר של אולמרט למכון לדמוקרטיה עובר דרך עו"ד יורם טורבוביץ, ראש הסגל של לשכת אולמרט, ששימש כחבר הוועד המנהל של המכון עד אמצע שנת 2005 ומופיע עד היום ברשימת חברי עמותת המכון.

טורבוביץ הוא גם החוט המקשר בין אולמרט, אהוד ברק והרעיון לחולל שינוי מרחיק לכת בשיטת הממשל בישראל. הרעיון החל לקרום עור וגידים לאחר בחירת אהוד ברק לראשות הממשלה ב- 1999. עו"ד יורם טורבוביץ מונה אז על-ידי ברק ומנכ"ל משרדו יוסי קוצ'יק, לעמוד בראש ועדה לביצוע רפורמה במבנה פעולות הממשלה ומשרדי הממשלה השונים.

המכון קיים מעקב אחרי בחירות 1999 באמצעות פרופ' אשר אריאן, והכין תוכניות עבודה לממשלת ברק ל "100 הימים הראשונים". כרמון דיווח אז לאסיפה הכללית, כי פרופ' דוד נחמיאס, ממקבלי השכר במכון, החל לעבוד יחד עם לשכת ראש הממשלה למען גיבוש "רפורמה בשרות הציבורי"; וכי איש מכון נוסף, פרופ' ידידיה שטרן, התבקש על-ידי הנהלת הקואליציה לשבת בראש ועדה "שתבדוק דרכים להשלים את חוקי היסוד במדינת ישראל".

המעורבות הגלויה בפוליטיקה הרתיעה באותו זמן חלק מחברי המכון, אלוף רפאל ורדי, שמונה על-ידי ברק לעמוד בראש ועדה לבדיקת רשות השידור: "אני הייתי מאוד נזהר מפעילות פומבית פוליטית בתקופה הזאת - לא לעסוק בדברים, אשר יגרמו למישהו לחשוב שאנחנו מעורבים באיזשהי צורה, או מנסים להתערב לטובת איזשהו צד". טורבוביץ הסכים אתו, "ברור שיש לנו סכנה של שיוך למפלגות שמאל בהיותנו מצויירים כיפי נפש".

בהמשך ביקר ורדי את הקמפיין של המכון לדמוקרטיה למען ביטול הבחירה הישירה "אחד הגופים עלול לראות בכך נקיטת עמדה פוליטית", טען. כרמון השיב לו: "כל מה שאנחנו עושים זו עמדה פוליטית".

אריק כרמון, שהתחזה לפרופסור, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה. כרמון הינו גיסו של רייכמן - איש "קדימה". בעמותת המכון חברים שניים מאנשיו הקרובים של אולמרט: יורם טרובוביץ, ראש סגל לשכת אולמרט, ועו"ד יהודה רווה, המלווה את אולמרט עוד מימי היותו ראש עיריית ירושלים.

חוקה בהחדרה

המכון לדמוקרטיה מקדם בהשקעה של מיליונים את כתיבת "חוקה בהסכמה", והעמיד לרשות ועדת חוקה חוק ומשפט תקציבים לקידום הנושא. ב"חוקה בהסכמה" ניתן דגש על זכויות העשירים ונראה שפחות על זכויות חברתיות כגון: הזכות לחינוך, לבריאות לפנסיה וכד'. המכון מחדיר את "חוקה בהסכמה" למערכת החינוך כנושא לתלמידים הנבחנים בבגרות בהיקף של 5 יחידות וזאת באמצעות "מטה שנהר קרמניצר" של משרד החינוך, שהוקם על-ידי אמנון רובינשטיין בהיותו שר חינוך. רובינשטיין אף 'זכה' לביקורת מבקר המדינה על מינויים לא תקינים במטה זה. פרופ' עליזה שנהר ופרופ' מרדכי קרמניצר הם חברי עמותת המכון לדמוקרטיה. שנהר כתבה עבור משרד החינוך את נייר העמדה בנושא יהדות ואילו קרמניצר את נייר העמדה בנושא אזרחות.

http://www.news1.co.il/Archive/002-D-18970-00.html

****

******

מבקר ספרות לימד תנ"ך בחטיבת הביניים וחזר עם מסקנות עגומות
דורון קורן, מורה ומבקר ספרות, הלך ללמד תנ"ך בחטיבת הביניים בבת ים, וחזר עם דו"ח מטלטל על מערכת החינוך: על בעיות המשמעת שנולדו מהתקנות הבלתי-אפשריות של משרד החינוך, על תוכניות הלימוד מוכות האקדמיזציה שהצמיחו תלמידים בורים ולקויי למידה, על עבודת הפקידות הסיזיפית המוטלת על המורים, וגם על התלמידים שלמדו לאהוב תנ"ך ולקרוא בלי שגיאות. התיקון, אדוני שר החינוך, נמצא בכיוון ההפוך מזה שמתווה משרדך כבר עשרות שנים

כשהתחלתי ללמד תנ"ך בחטיבת ביניים בבת ים, ידעתי עד כמה גרועות הן תוכניות הלימוד במערכת החינוך, בתנ"ך ובתחומים נוספים, בבית הספר היסודי ובלימודי הבגרות, ועד כמה אחראיות התוכניות האלו לכישלון הלימודי המצטבר. במובן מסוים, הגעתי כדי ללמד אחרת. מה שלא ידעתי הוא, כי מאז שלימדתי לאחרונה, לפני כעשור, התעצמה מאוד בעיית המשמעת והפכה לעניין הבוער ביותר, למין שומר סף אלים המונע מראש כל כניסה של מידע אל מוחות התלמידים.

טוב שחוזרים לדבר עכשיו על התפוררות המשמעת בבתי הספר. בסיבוב הקודם היה הנושא בכותרות בשנת 99', כשוועדה בראשות ח"כ מתן וילנאי הגישה את המלצותיה לטיפול באלימות בבתי הספר - המלצות שהיו מימיות וסיסמתיות מדי ("כל בית ספר חייב להפעיל תוכניות למניעת אלימות", "על משרד החינוך לקבוע נהלים" וכו'). שנתיים לאחר מכן התקבל "חוק זכויות התלמיד", שהחריף את המצב: במקום לחזק את סמכויות המשמעת והענישה של הצוות הבית-ספרי הוא החליש אותן וחיזק את סמכויות הערעור והתביעה של התלמידים והוריהם.

ובניגוד לאמירה הנדושה, גם "רמת המורים" אינה הבעיה העיקרית. ממש לא. פגשתי בבית הספר מורות מסורות במיוחד ונבונות מאוד, שנאלצות לשאת על כתפיהן באופן יומיומי וסיזיפי את כובד המחדלים של משרד החינוך. כי האחראי האמיתי לתוכניות הלימוד התפלות, מוכות האקדמיזציה, האחראי המרכזי לתקנות השלומיאליות בענייני משמעת, האחראי המרכזי להחלטות הכושלות בארגון בתי הספר (כגון סגירת המסלולים המקצועיים, הלא-בגרותיים - וטוב עשה ארגון המורים שהקדיש לנושא הזה את ועידת החינוך שלו בשבוע שעבר) הוא אכן משרד החינוך.

מדובר באחריות רבת שנים של כמה שרי חינוך (גם רובינשטיין, גם לימור לבנת, וכן, גם יוסי שריד) וכמה מנכ"לי משרד ולא מעט מפקחים. חלק מהמנכ"לים המעורבים במחדל המתמשך, אגב, אפילו חזרו לכהונה שנייה (שלומית עמיחי) ושלישית (ד"ר שמשון שושני - המינוי החדש של סער). משרד החינוך הוא האחראי העיקרי לרשלנות בניהול המערכת - כי איך אפשר להגדיר אחרת את הניוון הלימודי ואת האיום היומיומי על שלום התלמידים והמורים? - והוא גם הכתובת היחידה למרבה הצער לתיקון הלא-מסובך של המערכת.

פרק א': כך התפוררה המשמעת

הגעתי ללמד מתוך אהבה גדולה לתנ"ך ומתוך ודאות פנימית שבלי ספר הספרים, ובלי קניית ידיעה אמיתית בו ואהבה אמיתית אליו, אין תקנה רוחנית לילדי ישראל. רציתי לתקן כמה דברים, למשל, ללמד את התלמידים להקריא בקול, בלי שגיאות, פסוקים מהתנ"ך (רובכם אולי לא יודעים, אבל אין כמעט תלמיד אחד בכל מערכת החינוך היום שמסוגל לעשות את זה). היו לי בסופו של דבר הצלחות לא מבוטלות, גם בשיפור רמת הקריאה של התלמידים וגם בהיפתחותם לקסמי התנ"ך ("פעם ראשונה ראינו שהתנ"ך מעניין", אמר לי תלמיד אינטליגנטי ואחד מגדולי המפריעים). יצרתי קשר משמעותי מאוד עם לא מעט תלמידים (המכתבים שמורים אצלי). אני לא מספר את זה כדי להשוויץ אלא כדי להגיד שהדבר אפשרי. ויחד עם זאת, זו היתה במובן מסוים העבודה הכי קשה שעשיתי בחיי, ועם חלק מהכיתות מצב הדברים נותר בעייתי לגמרי גם בסוף התקופה. הגעתי כממלא מקום בשש כיתות ח' וט', כולל חינוך כיתה. אחרי ארבעה חודשים לא נשאר בי כמעט כוח להמשיך במלחמה היומיומית הזאת על הקשבת התלמידים.

שגרה של התפרעות

נשמע הצלצול, אתה פוסע במסדרון לעבר הכיתה. מתוך מהומת הצעקות, טריקת הדלתות, הכאפות והריצה הפראית - תמיד נדמה שמישהו תיכף יתנגש בך, ולפעמים הוא אכן מתנגש - אתה נכנס לשיעור.

כאן, בכיתה, ההפרעות הן רב-שכבתיות: שכבת הבסיס היא פטפוט בלתי פוסק, אוטומטי. פטפוט הוא מצב הקשב הקבוע של הכיתה. אם לרגע הצלחת בדי עמל להשיג הקשבה, ייבלעו מלותיך בחזרה אל תוך הפטפוט. אם רק תתעכב קצת בדיבור או אם תבקש מתלמיד לענות על שאלה או אם תבקש ממישהו להקריא משהו, או אם ייכנס אחד המאחרים לכיתה (הם כל הזמן מאחרים) וכרגיל יתיישב לאט וברעש, או אם ידפוק מישהו בדלת כדי להודיע הודעה או כדי להוציא כמה תלמידים לצורך פרויקט כלשהו (יש המון פרויקטים במערכת החינוך) - ברקע ירחש תמיד ויגאה מחדש הפטפוט.

אבל המלמול האינסופי הזה הוא החלק הרגוע יחסית. ברוב הכיתות - וזה בולט במיוחד בשכבות ז' וח' - מדובר גם בקריאות ובצרחות ובזמרה באמצע השיעור, בטריקה של דלתות הכיתה (דלתות נטרקות הן אחד הצלילים הנפוצים בבתי הספר), בקימה והסתובבות בזמן שאתה מדבר, בהשלכת כדורי נייר על אחד התלמידים או לעבר הפח, בהתעסקות מרוכזת בטלפון הנייד, באכילה או שתייה, בהתעלמות חצופה מקריאות המורה לשקט או במענה תוקפני. וכמעט כרגיל, בשקרנות אוטומטית. "נשבע לך שלא זרקתי כלום", אומר לך בעצבים התלמיד שכרגע השליך לנגד עיניך כדור נייר, והתלמידה שעליה הוא זרק מחזקת את דבריו.

"אני בהלם קרב", אמר לי סמינריסט אידיאולוגי אחרי כמה שיעורי היסטוריה שניסה להעביר מול חצי כיתה, כחלק מהתמחותו בהוראה. מורה מנוסה ואסרטיווית יותר דיברה על "קרבות נינג'ה" מתמידים עד שמושג השקט. מורה שלישית קראה לזה "כאוס". הבעתה היתה מבוהלת. בתקופתי בחטיבה ראיתי בין השאר תלמיד שראשו הוטח אל סורגי החלון והוא נזקק לטיפול רפואי באפו, ותלמידה שפניה כמעט נתקלו בדלת שנבעטה בעוצמה מן העבר השני, בידי תלמיד אלים. יצאתי אליו בצעקות, הוא לא ממש התרגש.

התקנות שמקלקלות

חלק מההפרעות בכמה מהכיתות שבהן לימדתי נרגעו ברובן עם הזמן, אבל כמעט בכל כיתה נותרה מידה של הפרעה כרונית ונותרו כמה תלמידים פרועים במיוחד שאצלם שום דבר לא נרגע. די בשלושה-ארבעה כאלה כדי לדרדר שוב ושוב את הכיתה למופרעות כוללת: לדרדר את התלמידים הבינוניים והחלשים שיכלו ללמוד אבל מצטרפים לבלגן, לדרדר את קבוצת העולים מרוסיה (היו כאלה בכל כיתה, חלקם בכלל לא הבינו עברית) ואת יוצאי אתיופיה השקטים והנבונים, שהגיעו מתרבות לימוד אחרת אבל הסתגלו גם הם לבלגן הכללי. כולם הופכים לשבויים בידי המפריע. גם הוא עצמו.

וכאן אנו מגיעים לאחת התקנות המטופשות שאיפשרו את המצב הזה: אסור להוציא תלמיד מפריע מהכיתה. בהוראת משרד החינוך. "אתה רוצה שאראה לך חוזר מנכ"ל?" אמרה המנהלת כשהלכתי לברר אצלה את ההוראה הזאת, ושלחה את ידה לערימת המסמכים. משרד החינוך, שמתקצב כל מיני בעיות מלאכותיות (כגון המערך המסועף של הקלות וסיוע ל"לקויי הלמידה", כשלמעשה מדובר כאן בלקויי הוראה, ותיכף נגיע לזה), אינו מתקצב כיתה ומורה שאליהם יופנו התלמידים המפריעים כדי ששאר הכיתה תוכל ללמוד, או רכז משמעת שייקח אליו את המפריעים ויטפל בעניינם או ידאג לכך שמי שהוצא מהכיתה יישאר ליד הדלת בשקט.

אבל לא רק מהכיתה אי-אפשר להוציא. גם מבית הספר אי-אפשר. תלמיד מפריע הוא סוג של מסמר בלי ראש - לא תוציאו אותו. בשם עיקרון מופרך ומקולקל הקרוי בפי משרד החינוך "התמדה", מחזיקים בבתי הספר שלנו גם מפריעים קשים וגם מופרעים ממש, כאלה שכל מורה בכיתה עמוסה מדי בת 35-40 תלמידים אינו יכול שלא להתייחס אליהם כאל מטרד בלתי נסבל, ובכך לנעול אותם במצבם. תלמיד מציק ומשתולל ויורק באחת הכיתות שלימדתי, ועוד תלמיד אחר, פראי ואלים - אשר הפכו פחות או יותר לסיוט של כל המורים - אינם יכולים לעבור למסגרת חלופית שתתאים להם יותר, שאולי אפילו יצליחו בה. הם משוטטים בין הכיתה למסדרון, מטילים טרור וסופגים עלבונות ומפתחים התנהגות עבריינית. רע מאוד למורה, רע מאוד מאוד לכיתה, רע ביותר גם להם. טוב לסטטיסטיקת ה"התמדה" שמנפק משרד החינוך.

עכשיו הכל עיוני, עיוני

בעצם, האיסור להוציא תלמיד מהכיתה אינו קשור רק לעקרון "ההתמדה", כי אם לבעיה מעשית הרבה יותר: אין לאן להוציא אותם. אין היום כמעט מסגרות חלופיות. בתי הספר המקצועיים שהיו פעם צומצמו בצורה חדה בעקבות הרפורמה (עוד אחת) שערך משרד החינוך בתחום, אשר החלה עם המלצות ועדת הררי בראשית שנות ה-90 ונחתמה עם ועדת דוברת ב-2004 - שהמליצה גם היא לבטל את החינוך המקצועי במתכונתו הישנה. "כל התלמידים חייבים לקבל חינוך עיוני", קבע חבר הוועדה, פרופ' ויקטור לביא. וכשהוא אמר "עיוני", הוא התכוון, אתם יודעים, לחומרי הלימוד הבלתי-נסבלים שעליהם נבחנים אצלנו בבגרות.

ואכן, כולם תמכו בכך: הפרופסורים מצדדי ה"עיוניות", שעל הדרך קיוו מן הסתם להגדיל את אספקת התלמידים למוסדותיהם; ההורים, שקלטו כי היום הכל הולך עם בגרות עיונית; משרד החינוך, שחסך הוצאה תקציבית ניכרת (החינוך המקצועי היה יקר בכ-65% מהעיוני) ובהזדמנות זו אפילו הניף את דגל השוויון (בגרות לכולם!); ותמכו גם רשתות החינוך המקצועיות עצמן - עמל, אורט ואחרות - שרצו להיות אקדמיות כמו כולם ואף עתרו לבג"ץ בעניין.

אז מה אם תלמידים רבים אינם מתאימים בכלל למסלול העיוני הזה, והניסיון לכפות אותו עליהם הוא עוול ואווילות. אז מה אם התעשיינים, ובראשם סטף ורטהיימר, זעקו שוב ושוב על מחסור מצטבר בטכנאים בענפי התעשייה השונים בעקבות הרפורמה הזאת. העיקר שעכשיו כולנו עיוניים, עיוני.

וכך נכלאו כולם במסלול העיוני המפוקפק. בדרך איבדו המקצוע, המלאכה, את חשיבותם וכבודם. כדאי להזכיר בהקשר זה את אמרת חז"ל, המיוחסת לחלופין לרבי יוסי ולרמב"ם: "מעולם לא ניצחני אלא בעל מלאכה אחת". כלומר, כל עיסוק שמושגת בו מומחיות הוא חוכמה גדולה לעצמה. ולעומת זאת, לרוב בוגרי המסלול הבגרותי העיוני שלנו אין שום מושג על תחומי החוזק והעניין האמיתיים שלהם ועל מה שהם רוצים בעצם לעשות עם עצמם אחרי התיכון. גם השכלה הם לא רכשו. אבל - יש בגרות.

זה מה שנשאר

מלבד שני כלי המשמעת העיקריים האלה שנלקחו מהמורים - הוצאה מהכיתה והרחקה מבית הספר במקרים קיצוניים - נאסר עליהם בפועל גם "להשאיר כיתה" (כלומר, למנוע בסוף השנה מעבר תלמיד לכיתה הבאה), אף על פי שהכלי המשמעתי הזה מעולם לא בוטל רשמית, והוא קיים עדיין באחד מחוזרי מנכ"ל הוותיקים. ולא שמומלץ להשאיר כיתה - ברוב המקרים עדיף לעבור לבית ספר אחר, מתאים יותר, ומבחינה זו אפשר להצדיק את משרד החינוך שמונע את השימוש באמצעי המתסכל הזה. ובכל זאת, זה היה אמצעי יעיל מאוד בחלק מהמקרים.

במקביל לסדרת ההיחלשות הזאת של הצוות החינוכי, התקבל כאמור "חוק זכויות התלמיד" - חלק מאידיאולוגיית "הילד במרכז" שהגיעה כאן עד קיצוניות עיוורת - אשר החליש עוד יותר את המורים ואת גיבוי המערכת כלפיהם. כך, למשל, ערכאות משרד החינוך שבפניהן מערערים התלמיד והוריו סגורות בפני נציג בית הספר המעורה באירוע. במקרים רבים אכן בוטלו החלטות הענישה של בית הספר (זכור המקרה של תלמיד שקטע אצבע של מורה בטריקת דלת השנה, הושעה מבית הספר והוחזר די מהר בעקבות ערעור שהגישו הוריו). אני, שראיתי מקרוב עד כמה המורות סבלניות ואימהיות ונזהרות בנקיטת אמצעים חריפים, מבין מאוד את הרגשת המורים שהם הופקרו בשטח.

אז אילו אמצעי משמעת כן נותרו בידי המורים? שיחות אישיות עם התלמיד (יעיל לזמן קצר), פנייה למחנכת (יעילות מוגבלת), מכתבים להורים (מוגבל), השארה לשעה בסוף היום לתרגול נוסף (עונש גם למורה), הורדת ציון במרכיב המשמעת (רחוק מדי), ובמקרים החריפים - השעיה ליום (יעילות מוגבלת, מותר בשימוש מוגבל). זהו פחות או יותר. וכן, התלמידים גם מחויבים בתלבושת אחידה ובעמידה כשהמורה נכנס לכיתה (מחווה אידיוטית וחסרת תועלת). את האפקטיוויות של אמצעי המשמעת הנותרים האלה אפשר למדוד פשוט על פי עוצמת ההתפרעות של התלמידים כיום - והיא עצומה.

רוב הגורמים האמיתיים להידרדרות המשמעת, אגב, ידועים בתוך מערכת ההוראה: אם תקראו למשל את מאמרו של רמי אמיתי, מנהל תיכון בכפר סבא וסגן ראש ארגון המנהלים, בחוברת האחרונה של ארגון המורים ("קשר עין", מאי 2009), תגלו שהוא מונה רבים מן הדברים שצוינו כאן, ועוד כמה. כדאי מאוד ששר החינוך החדש יקשיב בעניין הזה למורים.

אבודים בחטיבת הביניים

כשזה מצב המשמעת, מתעצמת גם הבעייתיות המובנית של חטיבות הביניים. הרפורמה שיצרה את החטיבות בשנת 68' התכוונה להגביר את השילוב העדתי-חברתי (אינטגרציה), וכן להכשיר את התלמידים לסגנון הלימוד התיכוני, האקדמי יותר. בשנים שעברו מאז, התברר העניין ככישלון לימודי ומשמעתי. אחת ממסקנות ועדת דוברת (שלעבודתה המוחמצת השתרבבו גם תובנות נכונות) היתה שצריך לבטל את חטיבות הביניים.

בבת ים, שבאופן יוצא דופן הצטרפה למסלול החיטוב רק בשנת 2000, מצטערים על כך היום, כפי שהעיד בפני רכז אחת השכבות בבית הספר. לדבריו, בעיות המשמעת היו פחותות בהרבה כשלמדו בבתי הספר היסודיים בעיר עד כיתה ח', ומשם עברו ישר לתיכון.

כי מה עשו? לקחו את תלמידי ז' וח' שהיו השכבה הבוגרת בבית הספר היסודי והפכו אותם לטירונים בחטיבת הביניים. הפרו את הסדר הקודם והביאו אותם למקום מבולגן - בגיל ההתבגרות התוסס והמבולבל ממילא - שאין בו אמצעי משמעת ואפילו לא מטרה לימודית ממשמעת (כגון תעודת הבגרות, על כל תפלותה הטעונה תיקון, כאמור). החומר הלימודי שפגשו כאן היה יבש יותר ממה שהכירו קודם: תנ"ך אקדמי מיובש במקום סיפורי התנ"ך הגאוניים עצמם - שאותם זוכרים רבים מהם משנות היסודי - ספרות אקדמית יותר, מתמטיקה מעיקה במקום חשבון, הרבה לימודי ערבית ועוד.

לא במקרה אמרה לי בייאוש אחת האמהות, כשטילפנתי אליה בקשר להתנהגות בתה שיצאה מכלל שליטה, כי היא לא יודעת מה קרה לה, לבת, וכי בבית הספר היסודי היא היתה תלמידה מצוינת וילדה טובה. אני מאמין לה. ולא במקרה מהומת החטיבה נרגעת מעט בכיתה ט', שעליה מרחף איום אי-ההתקבלות לחטיבה העליונה.

פרק ב': לקויי הוראה

יחד עם זאת צריך להזכיר, כי גם חומר לימוד תפל הוא סיבה להפרעה. גם תלמיד משועמם עלול להפוך לתלמיד מפריע. היום נוטים למקד את הבעיה אצל התלמיד ולקרוא לזה "הפרעת קשב" - כי ההנחה היא שיש למה להקשיב, ומי שלא מסוגל סובל מהפרעה. אבל במקרים רבים פשוט מאוד לא כיף להקשיב, והתלמידים הפחות-סבלניים, אינטליגנטיים לעתים, מתנתקים מהר יותר. כי אותם זה משעמם יותר. ובצדק.

ככל שנוצרו הפרעות קשב וליקויי למידה במערכת - הם התרחשו בעיקר בקרב כלל התלמידים. שורשי ההפרעה והליקוי הם בלימוד השפה הרשלני בבית הספר היסודי. נזכיר: עשרות שנים לימדו אצלנו קרוא וכתוב בשיטת "השפה כמכלול", עוד יבוא גרוע מארצות הברית, שיטה שהתעלמה מן הניקוד (המקביל לאותיות התנועה, הוואולס, באנגלית) ושלימדה באופן לא מסודר את האותיות. מאחורי השיטה הזאת עמדה איזו אידיאולוגיה טיפשית, שדיברה על "למידה טבעית", על "ניחוש" וכיו"ב.

השיטה הזאת, שנכפתה למעשה על ידי משרד החינוך, הצמיחה כאן דורות של תלמידים לקויי קריאה וכתיבה, אשר אינם יודעים להגות כהלכתו טקסט מנוקד ולכן גם אינם יורדים לשורשי העברית, ואינם מסוגלים להתמודד בין השאר עם פסוקי התנ"ך והשירה העברית, הכתובים בניקוד. מדובר כאן אפוא בליקוי הוראה ולא בתלמידים לקויי למידה. בשנים האחרונות הפסיקו רשמית עם "השפה כמכלול", אבל הוראת האלף-בית בכיתות אל"ף היא עדיין בעייתית מאוד. עדיין לא חזרו לשיטה הישנה והטובה של אלף בקמץ - אה.

ולא רק זה: גם לא עושים אצלנו כמעט הכתבות לחיזוק הכתיבה בלי שגיאות (בלימוד אנגלית דווקא עושים), ולא כותבים חיבורים לשיפור ההבעה ולא מתרגלים הקראה בקול ולא לומדים בעל פה. למעשה, בבתי הספר שלנו בכלל לא מתקנים שגיאות בכתיבה ובדיבור ובקריאה - עוד הנחיה ותיקה ושוטה של משרד החינוך, משהו שקשור לאותה השתדלות שלא לפגוע בביטחונם העצמי של התלמידים, השתדלות שהביאה לפיחות הולך ונמשך בדרישות המחשבתיות מהם. לקויי הוראה, אמרנו?

כל תרבות ההעתקות הענפה שהתפתחה אצל התלמידים - מעתיקים זה מזה, מעתיקים מהאינטרנט, מעתיקים במבחן - היא חלק מטיפוח הבטלנות המחשבתית הזאת. מכאן גם כל תרבות ההקלות שהתפתחה במערכת החינוך - כל מיני דרגות של הקלה והתחשבות בתלמידים הנבחנים, הקלות שלא אחת נקנות בכסף שמשקיעים הורי התלמיד אצל פסיכולוג מאבחן, הקלות שלא אחת ניתנות לתלמידים מוכשרים ומסוגלים לגמרי, אשר לפעמים באמת יתחילו להתייחס אל עצמם כמוגבלים. אחת התלמידות המוכשרות שהיו לי בכיתה ח' טענה בפני בתוקף, לאחר שביקשתי מהכיתה ללמוד שני פסוקים בעל פה, שהיא לא יכולה כי יש לה ליקוי בלימוד בעל פה. זה קרה בסוף התקופה שלי ולא הספקתי להוכיח לה שהיא טועה. חבל.

ועוד לא דיברנו על תרבות הריטלין, שמנסה להשיג בכפיית סם את מה שלא הושג באמצעות חומר לימוד משמעותי ובאמצעות תקנות משמעת יעילות - כלומר, הקשבה.

מוח חשבוני עצל

הבורות הנלמדת הזאת בתחום הדעת המרכזי והחשוב מכל, השפה, תימשך עד סוף התיכון. ישנן דוגמאות רבות מתחומים אחרים, למשל שיטת הבדידים מעכבת המחשבה שהיתה נהוגה עשרות שנים בהוראת חשבון ביסודי (גם איתה הפסיקו רשמית רק בתקופת לימור לבנת), ושאליה התלוו חוברות עבודה מסורבלות ומנדנדות מבית "הטכנולוגיה החינוכית" של מט"ח (הן עדיין בשטח), שבין השאר טיפחו "עבודה פרטנית" תוך ויתור על כוחו הייחודי של הלימוד הכלל-כיתתי. וכן, גם להוראת החשבון הזאת התלוו הנחיות אופייניות בנוסח: אין צורך שהתלמידים יידעו בעל פה את לוח הכפל, הרי יש לנו היום מחשבון. במקום זה נלמד אותם "חשיבה חשבונית מופשטת" ופתרון בעיות. ההצלחה המסחררת של הגישה הזאת ניכרת כידוע עד היום בדירוג המידרדר שלנו במבדקים הבינלאומיים "פיזה" ו"תימס".

עם זאת, כל החשבת היתר של המתמטיקה בשלבי החטיבה והתיכון והעמסתה על כלל התלמידים היא שגיאה חמורה בפני עצמה. רוב התלמידים הרי לא מתעניינים בזה ושום מדען לא יצמח ממעוני המתמטיקה האלה. בניגוד להשערה הנפוצה, אין בלימוד הזה שום חידוד מחשבתי ממשי, כי רק מה שמעניין אותנו מחדד ומפרה את מחשבתנו. המתמטיקה, בקיצור, צריכה להפוך למקצוע בחירה.

למעשה, כשחושבים על מערכת הלימודים התיכונית המקובלת, על מה שכבר התקלקל בה ועל מה שעוד לא, נדמה שרק לימודי התיאטרון והמוסיקה והאמנויות, החדשים יחסית, הם עדיין תחום יצירתי באמת ומפתח באמת, ובין התלמידים שבחרו במסלולים האלה ניתן למצוא רבים שהנם נלהבים באמת.

אבל כל אלה הם עניינים שדורשים דיון מורחב יותר, ובשלב זה אדגים את העיקרון כולו דרך המקצוע שלימדתי: תנ"ך.

פרק ג': כך לימדתי תנ"ך

הנה כמה מהמושגים והעניינים שהייתי אמור ללמד בכיתות ט', למשל, על פי תוכנית הלימודים הנתונה (נסו לדמיין את התלמידים מקשיבים): "אקספוזיציה; סצנה; מוטיב; מילוי פערים; קיצור ואריכות במקרא; חוק המלך כמבטא מלוכה מסופוטמית; מלה מנחה; בעיות בעריכת ספר שמואל; העיצוב הספרותי-אמנותי של שאול; חוק קזואיסטי ואפודיקטי". יש עוד.

עם המושגים הקרים, המיובשים והאיומים האלה, הייתי אמור לעניין את התלמידים קצרי הקשב, לקויי העברית ומנוכרי התנ"ך שלנו. עם זה הייתי אמור להאהיב עליהם את המופלא בספרים.

אני מבטיח לכם, לא נגעתי אפילו במלה אחת מהסדרה הזאת, הלקוחה כולה מן הז'רגון האקדמיסטי הנפוח והמגוחך להוראת התנ"ך, מין גבבה יומרנית החוצצת בין התלמידים לבין הספר האלוהי היחיד בעולם (ייתכן בהחלט, אגב, שמטרתם הסמויה של המילון הזה ושל הגישה הזאת היא אכן למנוע היקשרות של התלמידים אל התנ"ך, מתוך חשש אתיאיסטי אופייני ש"הם עוד יאמינו למה שמסופר שם"). לא במקרה ריקים חוגי המקרא באוניברסיטאות שלנו מסטודנטים - הם יכולים לבחור מה ילמדו. אבל על מאות-אלפי תלמידי בית הספר, שאינם רשאים לבחור, עדיין מנסים מלומדי "חקר המקרא" שלנו לכפות את השיממון הזה, ברשות ובסמכות משרד החינוך.

להרוס סיפור טוב

בהתאם, גם רשימת הפרקים שהייתי אמור ללמד משמואל א', מאותו רצף סיפורי מרתק על שמואל ושאול ודוד ויהונתן, היתה מורכבת מטלאי פרקים - לפעמים בדילוג של חמישה פרקים בין סיפור לסיפור, לפעמים שניים. ולפעמים הפרקים הנותרים אפילו לא מוצעים לפי הסדר - כי כאן נלמדים הדברים לפי "נושאים" ולא לפי הסיפור עצמו. ולא רק זה: חלק מן הפרקים שכן נכללו ברשימה הוגדרו כ"קריאה מודרכת", כלומר, משהו שלא נלמד בכיתה אלא בבית, בעבודה עצמית ובקריאה עצמית (כן, בטח) של התלמידים על פי חוברת כלשהי שהם קנו בלא מעט כסף. ומדובר כזכור במי שלא למדו לקרוא כהלכה פסוק אחד בתנ"ך.

ושוב, לא פתחתי אפילו דף אחד מחוברת ההדרכה הזאת. הודעתי מראש לתלמידים להגיע לשיעור רק עם תנ"ך מלא, ובמשך ארבעת החודשים שלמדנו יחד, למדנו כולנו בכיתה, ברצף אחד, מפרק י"ג ועד כ"ה. כי ברצף הסיפורי הזה דבר קשור לגמרי למה שקדם לו, ואסור לקטוע.

מה קורה? אני קורא!

עוד דבר מרכזי שעשיתי בשיעורי תנ"ך היה לימוד הניקוד ותרגול של הקראה בקול. למעשה, התחלנו את שיעורי התנ"ך בהכרת סימני הניקוד ושמותיהם (לא למדנו, כמובן, לנקד - עניין מסובך הרבה יותר - אלא רק להגות נכון את סימני הניקוד ולהכיר כל סימן בשמו), ואף הודעתי מראש לתלמידים שזה יהיה מרכיב מרכזי מאוד בציון בתעודה. כמעט מדי שיעור תירגלנו במשך כמה דקות הקראה של כמה תלמידים בפני הכיתה, עם ציון שניתן במקום. עשינו גם בוחן בכתב על שמות סימני הניקוד - כי זיהוי השם הוא חלק מזיהוי הניקוד. בחלק מהכיתות הספקנו להגיע גם ללימוד פסוקים בעל פה. התלמידים הנבחנים בהקראה, אגב, היו תמיד נרגשים ורציניים מאוד.

ההתכוננות להקראה היתה למעשה שיעורי הבית היחידים שנתתי. זה, וחיבור שהתבקש כל תלמיד להגיש על אחת הדמויות שנלמדו. כל שאר הלימוד קרה רק בכיתה - בהקראת התנ"ך, בהסברת הנקרא ובשיחה, ככל שאיפשרה רמת ההפרעות הבסיסית. היו לנו לא מעט שיעורים יפים ואפילו יפים ממש. במיוחד בכיתה ט', אבל גם בחלק מכיתות ח'. והיו, כאמור, גם שיעורים מתסכלים עם הפרעות קשות מאוד, שבחלק מהכיתות לא נרגעו גם בסוף התקופה.

לא הגענו להצלחה מלאה בהקראה על אף שהדבר לגמרי בהישג יד - ההפרעות הפריעו - אבל רוב התלמידים שיפרו במידה כלשהי את רמתם, חלק מהתלמידים הגיעו לשליטה סבירה בהקראה, והיו כמה שהגיעו לשליטה מצוינת, כלומר, הקראה שוטפת ורהוטה בתנ"ך, בלי שגיאות. עכשיו אפשר היה לשמוע את המוסיקה של התנ"ך בלי זיופים. עכשיו אפשר היה להבין טוב יותר את הטקסט. "המורה, מה כתוב כאן, 'וישקו' או 'וישקו', שאלה אותי תלמידה באחד המבחנים, בסעיף שעסק בפרידת דוד ויהונתן. אמרתי לה שתקרא שוב לפי מה שלמדנו, היא קראה שוב, "וישקו", והבינה. לא מדובר בהשקיה אלא בנשיקה, בפרידה המפורסמת ההיא.

באחת הכיתות יכולתי לבדוק את חשיבות תרגול ההקראה עם זוג תאומות זהות, שאחת מהן עברה לכיתתי אחרי כמה שלבים בלימוד הניקוד. במבחן ההקראה שעשו שתיהן, זו שהיתה נוכחת מתחילת הלימוד קיבלה ציון טוב יותר מאחותה - משהו כמו 95 לעומת 80.

פרק ד': טובעים בטופסולוגיה

אם לסכם את נקודת החיבור בין שני התיקונים העיקריים הנחוצים במערכת החינוך - תיקון המשמעת ותיקון תוכניות הלימוד, אפשר לומר זאת כך: צריך שהמערכת תהיה מספיק שקטה כדי שהטקסט עצמו יהיה המורה. כי זו התכונה של חומר לימוד משובח (טקסט או סרט או מוסיקה או טיול): המורה כבר בפנים, בתוך החומר, והמורה הפיזי הוא בעיקר מתווך. אבל כדי שזה יקרה צריך להשביח את תוכניות הלימוד, להשאיר את המעניין ולסלק את הטפל הרב. כשנגיע לשם, גם מורה סביר יוכל להיות מורה טוב מאוד.

ואי-אפשר לסכם את הדברים בלי להזכיר עוד צד מכביד במיוחד בחיי המורה: היקף העבודה הנלווית והטופסולוגיה האינסופית. כמורה לתנ"ך, למשל, במשרה כמעט מלאה (22 שעות שבועיות, שכללו כאמור גם חינוך), הייתי אמור לקיים בשנה כעשרה מבחנים בכתב (ארבעה בכיתות ח', שישה בט'), וכשמדובר בשש כיתות, זה אומר כ-220 מבחנים לבדיקה מדי כחודשיים. לזה נוספים שיעורי הבית - שאני לא נתתי אבל רוב המורים נותנים - והבחנים.

אבל זו רק ההתחלה: את הציונים צריך לרשום, ולא רק אותם. רושמים גם הערות על התלמידים לפי סעיפים שונים: הפרעות, איחורים, הברזות משיעור, אי הבאת ספר תנ"ך, הופעה בלי תלבושת ועוד. ככל שהמשמעת ירודה יותר, טופסולוגיית המשמעת הולכת ותופחת.

כל הציונים וכל ההערות האלה אמורים להירשם קודם כל אצלי במחברת, ואחר כך אני אמור להזין אותם ולשקלל אותם במחשב, בתוכנת הדיווח "משוב" - שמחוברים אליה המורים והמחנכים וכן רבים מהורי התלמידים. עבודת פקידות סיזיפית.

על הדרך נולדות עוד מיני מטלות: כתיבת מכתבים להורים (אחד מאמצעי המשמעת) בשני העתקים; עדכון טלפוני של ההורים על הפרעות חריגות או העדרויות מצטברות; שכפול מבחנים; מילוי תעודות שליש עם הערות נלוות, טיפול בתעודות "החינוך האישי" (תעודות התחייבות אישיות וקהילתיות בעלות אופי טקסי מעיקרו) ועוד.

חוץ מזה, צריך להכין את שיעורי התנ"ך עצמם, ואת שיעורי החינוך - ארבעה בשבוע, במקרה שלנו: בבת ים מופעל פרויקט "החינוך האישי" הכולל שני מחנכים לכיתה, אבל מטפל למעשה רק בשוליים של הבעיות הגדולות.

פרק ה': כמה הצעות לסיכום

אז זו בערך תמונת המצב. בלתי אפשרית עד בלתי נסבלת. והנה כמה הצעות תיקון מהפכניות לסיום: ראשית, להכניס נוהלי משמעת חדשים. בין השאר: תלמיד מפריע יוצא מהכיתה. תלמיד מפריע במיוחד יוצא מבית הספר. חד וחלק. וצריך לארגן את המערכת בהתאם. שנית, צריך לבטל את רוב הטופסולוגיה ואת רוב הבחינות. המורה עצמו צריך להחליט איך להעריך ועל פי מה להעריך את התלמידים. הדיווח היחיד צריך להיות הציון בסוף השליש או בסוף השנה. ואפשר להסתפק בבחינה אחת בכל שליש. בנוסף לבחינות קצרות של הקראה בעל פה, שצריכות להיעשות באופן שוטף. שלישית, כשמדובר בהוראת תנ"ך, צריך לשים דגש מיוחד על הקראת הפסוקים ולתת ציונים על פי רמת הרהיטות בהקראה. רביעית, צריך לבטל את כל השימוש במונחים לועזיים או אקדמיים למיניהם בהוראת התנ"ך. מטרת הלימוד צריכה להיות מוגדרת ופשוטה: התלמידים צריכים לדעת לקרוא ולהקריא ולהבין את פסוקי התנ"ך. זה הכל. אין יותר מזה. ואין יותר נפלא מזה.*

*הכותב לימד שנתיים תנ"ך וספרות, לאחר שסיים לימודים במכון מנדל למנהיגות חינוכית. הוא מבקר ספרים ב-ynet ובמוסף הרדיו לספרות של רשת א', ופירסם מאמרים על מערכת החינוך במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ".

http://www.haaretz.co.il/misc/1.1288669

***********

האשכול:

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=19925&forum=gil&omm=0

כמה נוח בתחפושת של דת ושל מצוות האל לצאת בחרבות שלופות ובסכינים מושחזות על מנת לרצוח ולהרוג בשמו בני אדם.

כמה חכם היה משה רבנו שבין עשרת הדיברות כלל את הדיבר האוסר לרצוח. לא תרצח - פשוט כך. לא בשביל אלוהים, לא בשביל דת, לא בשביל אמונה. לא תרצח, וזהו.

למעט הציווי להשכים ולהרוג את הבא להורגך, קיים איסור חמור מאין כמותו בדת משה לרצוח.

עד עכשיו לא מובן לאיש מדוע המערב החופשי והמתקדם מתנהג בעיוורון מבהיל ביחסו לאידיאולוגיית הרצח לה מטיף הקוראן.

כל אדם שעיניו בראשו אינו יכול להפריד בין המילים הכתובות לבין המעשים שנעשים בעקבות קריאת והפנמת תוכנן של מילים ותכנים כאלה.

ההפרדה המוזרה שבה נוקט המערב ביחסו לקוראן, כאילו מדובר בטקסט קדוש ולכן אין לבחון אותו ואת תוצאות הטפותיו בשום צורה, אינה רציונלית.

גישה זו יוצרת את המצב האבסורדי שמאפשר לאיסלאם להטיף לחיסול אנשים שיסרבו להיכנע למסריו, ובבוא העת להעמיד בפניהם את שתי האפשרויות היחידות: להתאסלם או להישחט.

בנושא האיסלאם מתנהג המערב כולו, כמו שמתנהגת מדינת ישראל בנושא האירגונים הלא ממשלתיים, האנרכיסטים ואנשי הסמול שקמו ופועלים בתוכה על מנת לחסלה כמדינה יהודית.

המדינה היהודית מתירה לאירגונים החתרניים בעלי המסרים השואפים לחיסולה כמדינה יהודית לפעול בחופשיות, בגלל השם המהודר שאירגונים אלה מצאו לעצמם - "אירגוני זכויות אדם", כביכול.

כך בדיוק מתייחס המערב כולו כולל ישראל, בכבוד שאינו במקומו כלל, למה שמתהדר בהגדרה המטעה: דת האיסלאם.

האיסלאם אינו יכול להתהדר בהגדרה כזו, היות והוא בעצם אידיאולוגיה המטיפה לרצח האחר, לחיסול השונה, ולאינוס העולם ודייריו הלא מוסלמים, לאידיאולוגיית הרצח הזו.

עצם האמונה המוסלמית הבסיסית שעמדתה היא שכולנו נולדנו מוסלמים ומי שאינו מכיר בכך הוא כופר, אינה לגיטימית וכלל אינה חוקית.

זהו זרע פורענות המבטל למעשה את זכותם של כל בני האדם האחרים לאמונות משלהם, לדתות משלהם, למדינות משלהם, לטריטוריות נפרדות משלהם, כיוון שבו זמנית כוללת האידיאולוגיה של הדת הזו את העמדה ששואפת לאומה כלל עולמית של כל המוסלמים כולם, למעט הכופרים שימאנו בבוא העת להתאסלם ויישחטו. ובכן מה זה?

ברור מאליו שבסופו של דבר, ועם התמשכות והתגברות התהליך בו חודר האיסלאם לכל מדינה בתבל ומגדיל את נוכחותו הפיזית והאידיאולוגית, כמו גם המאיימת והטרוריסטית, לא תהיה ברירה לעולם הנאור, והמציאות תכריח אותו להתעמת עם אידיאולוגיית הרצח והטרור הזו.

ההפרדה בין הטרוריסטים "האיסלמיסטים" והמוסלמים שוחרי השלום היא הפרדה מלאכותית ושיקרית.

כאשר חוסיין אובמה טוען שלא האיסלאם תוקף את העולם, כי אם ארגון אל קעידה, הוא עושה שקר בנפשו ומציג מצג שווא לאנושות.

כיצד צץ אירגון רצח כזה? היכן הוא מוצא את הרעיונות שלו? מנין הוא שואב את חבריו?

ממאמיני הדת הזו כמובן.

המעשים הם תמיד תוצר של אידיאולוגיה ושטיפת מוח כלשהי.

העובדה המצמררת היא שהקוראן מטיף למעשים אלימים וברבריים, ואי אפשר להתעלם מכך. זה כתוב שחור על גבי לבן. המסר האלים מוחדר למוחותיהם של מיליארד וחצי מאמיני האידיאולוגיה הזאת, והמסר מצמיח את אירגוני ומעשי הטרור.

יש מוסלמים מעטים כמו סלמאן רושדי, וואפה סולטאן, אייאן חירסי עלי, בנו של מייסד החמאס ביהודה ושומרון שברח לארה"ב, ועוד כמה, שהציגו אמיתה זו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.

המשך התעלמות המערב והעולם הנאור מהסכנה שמהווה דת האיסלאם, תוך
סירוב להתמודד עם האמת שמציג למשל חירט וילדרס ההולנדי, לא תועיל לאיש, ולא תמנע את העימות המתקרב. היא רק תחמיר את מצב המערב כאשר העימות יפרוץ, ואת עוצמת החורבן וההרג שייגרמו כתוצאה מעימות אדיר זה.

האשכול:

https://rotter.net/forum/gil/20040.shtml#140

***************

האויב הוא האיסלאם / יוסי גורביץ

ישנם מוסלמים מתונים. תמיד יש כאלה. היו גם נאצים טובים ודרומיים גזעניים שסלדו מאלימות, אבל המתונים נגררים לבסוף אחרי הקיצוניים.

כשהקיצוניים מצטטים את ספר הקודש ואת גדולי האומה משנים עברו, המתונים נאלמים דום.

אם אינם נאלמים דום, לעתים קרובות הם נרצחים.

מדוע אם כן נהנה האיסלאם מתדמית מכובדת יותר מזו של "הקלאן", אף שהוא אחראי כיום למספר הגדול ביותר של מעשי רצח על רקע גזעני?

מדוע איננו מגדירים את הטקסטים האיסלאמיים עצמם כ"כיתבי שנאה"?

משום הכבוד הנהוג בתרבות המערב כלפי אנשי דת ומקומות דתיים.

בשל הכבוד הנהוג אוטומטית בכל דבר המוגדר כ"דת", בניגוד ל"כת", למשל.

את רגש הכבוד הזה הגיע הזמן לדכא.

לאיסלאם אין את הרגש הזה.

הוא איננו רואה אנשי דת אחרים כנהנים מקדושה מיוחדת, ומקפיד בשיטתיות על חילול אתרים הקדושים לאחרים.

הדוגמה הבולטת האחרונה היא פיצוץ פסלי הבודהא באפגניסטן על ידי אנשי הטליבאן, למרות התחינות שהגיעו אליהם מכל העולם.

איך ננצח במלחמת התרבויות הזו?

על כך יש לחשוב באריכות וברצינות, אבל השלב הראשון לקראת נצחון במלחמה הוא התנערות מאשליות, וזיהוי נכון של האויב, והאויב הוא האיסלאם.

יוסי גורביץ הוא הסטוריון ופובליציסט

למאמר המלא:

http://forum.bgu.co.il/index.php?showtopic=3406

*************

אין אתה יכול להידבר עם אללה / ד''ר עזריאל קרליבך

מאמר של ד"ר עזריאל קרליבך שפורסם בעיתון "מעריב" ב- 7 באוקטובר 1955
"לא עניין הגבולות הוא מקור הסכסוך בינינו לערבים, אלא הפסיכולוגיה האסלאמית. הערבים הם בני האסלאם, ואיתו, כתפישת עולם, אי אפשר לדבר. עם האסלאם לא חיים בשכנות של שלום".

אמת פשוטה וברורה זו היא, כי בין עולם האסלאם לעולם המערב והתרבות, אין אף מילה משותפת אחת, ולא היתה ולא תהיה ולא תוכל להיות כל הבנה.

הכוונה בכך איננה לדת, שכל דת יכולה להיות טובה או רעה, לפי מה שיגשימו או יזניחו מאמיניה את עקרונותיה המוסריים. הכוונה להשפעת האסלאם על החיים החברתיים והסוציאליים, על תחושת העולם ועל היחסים עם שאר בני האדם.

...50, 60 דורות בזה אחר זה חונכו באסלאם לאנוס את טבע האדם - לא להשתמש בכוח המחשבה, לא לרצות בזכויות הפרט, לא להתאוות, לא לדרוש, לא לזקוף קומה...בעצם האסלאם מולך הרצון המעומעם, האפל, הבלתי מוסבר של אללה. מולך קפדן וקפריזי, מוסתר, חולני...זו עיקרה של הדתיות האסלאמית -לא לשאול. אדם מקבל על עצמו אמונה זו, במה שהוא אומר: אללה איל אללה", לא במה שהוא משתכנע מרעיון, אלא במה שהוא מפקיד על עצמו עריץ.

אמונה כזו מעצם טבעה אין להפיצה בדרך השכנוע השכלי או המופת המוסרי, זו עבודת הרוח והגוף, ואין להפיצה אלא בכוח האגרוף, ועל כן יש לנהל מלחמת קודש מתמדת נגד ב"בלתי מאמינים" ולהביאם אל חיק האמונה הנכונה בכוח הסייף אל-איסלאם-אללה אוהב דם.

לעולם הסכנה באצבע הדבוקה אל ההדק, ופצצה קטנה בידי מטורף אחד יכולה להשמיד עדת פילוסופים שלמה.

...הסכנה הטמונה בשביל המערב באסלאם גדולה לאין ערוך מזו שבקומוניזם. כי בדת הקומוניסטית מרובים הגרעינים השכלתניים מאשר בדת המוסלמית. עם הקומוניזם אפשר להידבר על יסודות קח ותן, הוא מתחשב גם בשל חומרנותו במציאות, מודד כוחות, מגבש דרישות, שוקל הצעות לפי התועלתיות.

כל הנתונים הללו אינם קיימים באיסלאם.

מוסלמים עוד לא הסכימו מעולם על שום דבר, יהיה אשר יהיה - אף בינם לבין עצמם...והם אינם יכולים לקיים שום דבר - לא רק בענייני ישראל; כל העולם המוסלמי האדיר יחד, עוד לא היה יכול ליצור הסכם על בול דואר משותף אחד.

תגובותיהם - על כל דבר - אין להן כל שייכות אל השכל הישר. הן כולן רגשניות בלתי מחושבות, רגעיות, חסרות שחר...עם הכל אתה יכול לדבר "ביזנס", אף עם השטן, אך לא עם אללה.

...אנחנו עשינו - ומוסיפים לעשות שטות שלא תסולח, אם גם אנחנו מסייעים לעולם לצייר לפניו ערבים שאינם קיימים כלל, ושהם פרי דמיון משאלותינו. ואנחנו מוסיפים חטא על פשע כשאנחנו מסלפים את התמונה ומצמצמים את הוויכוח לסכסוך גבולות בין ישראל לבין שכנותיה.

מעל לכל - אין זה תואם את המציאות. לא עניין הגבולות הוא מקור הסכסוך, אלא הפסיכולוגיה האיסלאמית.

אילו היו שכנינו אנשי מערב, אילו היו פרוטסטנטים - היינו מזמן חיים לידם בשלום כדרך הנורבגים והשבדים. או אילו היו אפילו קתולים - היו יחסינו מסתדרים כדרך שהסתדרו צרפתים ואנגלים בקנדה, ואף מדינות דרום אמריקה רבות בינן לבין עצמן, ואילו כאן אנחנו מנסים מזה חמישים שנה בכל הדרכים האפשריות להגיע לידי הסדר כלשהו, ומעולם לא הופיע באופק אף כצל תקווה - משמע הדבר אינו נעוץ במעשים ובעובדות ובפחדים.

הוא נעוץ אך ורק בכך שהערבים הם בני האסלאם. ואיתו, כתפישת עולם, אי אפשר להידבר. לא חשוב כלל מי, לא חשוב כלל על מה, עם איסלאם לא חיים בשכנות של שלום.

ומלבד זאת - הצגת הבעיה כסכסוך בין שני צדדים דומים, מציידת את הערבים בנשק של טיעון שאיננו שלהם.

אם הוויכוח עמהם הוא באמת פוליטי, כי אז יש פנים לכאן ולכאן. או אז אנו מופיעים כמי שבא לארץ שהיתה כולה ערבית וכבשנו והכנסנו עצמנו כטריז בינותם, והעמסנו עליהם פליטים, ומהווים סכנה להם בצבאנו וכו' וכו' - ויכול אדם להצדיק צד זה או אחר. כלומר: בהצגה הזאת, השכלתנית והמדינית של הבעיה, היא נעשית מובנת למוחות אירופיים - לרעתנו.

הערבים טוענים טענות המתקבלות אף על דעת מערבית במריבה משפטית רגילה. אך לאמיתו של דבר, מי כמונו יודע, שלא זהו מקור עמדתם העויינת. כל המושגים המדיניים והחברתיים האלה אינם מעולם המושגים שלהם.

כיבוש בכוח החרב, בעיניהם שלהם, בעיני האיסלאם, איננו כלל בגדר עוולה; להיפך, הוא בגדר זיכיון והוכחת בעלות ניצחת. דאגה לפליטים, לאחים מנושלים - איננה מתחום עולם מחשבתם; אללה גירש, אללה ידאג.

מעולם עוד לא התרגש מדינאי מוסלמי על כגון זה (אלא אם כן הפורענות סיכנה את מעמדו האישי). ואילולא הכיבוש ואילולא הפליטים - היו מתנגדים לנו באותו תוקף ממש.

על ידי כך שאנו מתדיינים עמהם על בסיס מושגים מערביים - אנו מלבישים פראים בגלימת צדק אירופית, ובכך- במקום להזעיק את עמי העולם, אנו מרדימים אותם.

זהו יסוד טעותנו, ולעניות דעתי, סוד בדידותנו וכישלונותינו.

שאנחנו, אף אנחנו זועקים על הדקירה שדוקרים בבשרנו, ולא על לוע התהום הפעורה לשלום תבל. שאנחנו מבקשים תחבושת לנשיכה שנושכנו, ואיננו מזהירים: הנה מסתובב בין רגלי כולכם כלב מטורף!

משל למה הדבר דומה?

אילו, שעה שהיטלר עלה לשלטון, היינו אומרים שהוא אמנם במקרה אנטישמי, אבל בדרך כלל הוא מייסדה של דת נבונה ומכובדת שאין לחשוש מפניה, וידינו מושטות אליו לשלום, ועז רצוננו לסדר בינינו את החשבונות הקטנים הפרטיים, אחרי כן להתקשר איתו בברית שלום, לעזור לו בפיתוח תורתו ובהתפשטות השפעתו.

אנו חוטאים לא רק למאבקנו אנו, לקיומה של המדינה הזאת ולחיי בנינו ובנותינו, אנו חוטאים לעולם כולו אם אנו מעלימים את האמת הפשוטה, השוכנת בלב כולנו, לרבות דוברי הממשלה, כשהם קוראים הצהרות שלום- אמת, כשהאוייב הוא "רוח האסלאם".

הוא איננו רק האוייב שלנו, מכיוון שאנו יושבים במקרה כאן.

הוא אוייב לנו גם אילו ישבנו בקוטב הצפוני, כי הוא אויבו של כל אדם חופשי. הוא אויב של כל מחשבה פורייה, כל יוזמה טובת לב, כל רעיון יצרני. הוא אוייב בנפש לכל יהודי, לכל נוצרי - ולכל מוסלמי. כל אשר יינתן בידו, אם חרב של עץ אם טנק של פלדה אם כד מים, הופך בידו לאיום על רעו, האדם.

הוא לא תרם מעודו ולא יתרום כל מאומה לטובה.

הוא לא הוציא אף דמות אדם אחד שהצעיד את העולם קדימה, בכל שטח שהוא.

הוא החשיכה, הוא הריאקציה, הוא הכלא ל-500 מיליון בני אדם מעונים (זה היה מספר המוסלמים בעולם ב- 1955), הוא המוקש הטמון לשלום תבל.

וכל עוד לא נתאמץ ולא נצליח להנחיל לעולם החופשי את הידיעה הזאת - נהיה אנחנו תמיד הקורבנות הראשונים של אי ידיעתו.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=400895

**************

בן ציון נתניהו: האיסלאם תמיד שאף לשעבד את המערב

בן-ציון נתניהו בראיון ב-1998: "אין דבר כזה עם פלסטיני"
מראיין ארי שביט

בן ציון נתניהו:

מדינת ישראל נמצאת במצב קשה במיוחד, וזה משלושה טעמים שונים.

הטעם הראשון הוא שישראל מצויה באזור אשר צפוי להתפרצויות וולקניות ולרעידות אדמה חזקות כבר בעתיד הקרוב.

הטעם השני הוא שמסביב לישראל מתרחשת התפתחות מדאיגה מאוד של נשק ההשמדה הכביר, האטומי והביולוגי.

"ואילו הטעם השלישי הוא פנימי. שהרי קיומנו כאן תלוי בראש ובראשונה בגיבוש עמדה מוצקת בתוכנו, שעשויה להפוך את העם כולו לכוח מלוכד ומוכן למאבק על קיומו ועתידו. ואולם אין אני רואה היום בתוכנו עמדה מוצקת כזו, עמדה של עם המבין את מלוא משמעותן של הסכנות האורבות לו. להיפך, נדמה לי שעמנו משתדל להתעלם מסכנות אלו; שהוא כאילו בורח מהן.

עמנו מסיח את דעתו מהמתרחש סביבו.

"על כן, משלושת הטעמים הללו, אין אני אופטימי ביותר. למרות ההישגים הכבירים שהושגו כאן במשך חמישים השנים האחרונות, אני בהחלט מודאג. כפי שנראה לי עלולות השנים הקרובות להיות שנות-מבחן שתחרוצנה את גורלנו".

מדוע אתה מניח שהמזרח התיכון הוא אזור וולקני, ומדוע אתה חושש שדווקא בעתיד הקרוב הוא עלול להתפרץ?

"אחד הדברים החמורים שהתרחשו אצלנו בדור האחרון הוא השתלטות האמונה השמאלנית חסרת השחר, שהערבים ויתרו על שאיפתם להשמידנו.

לי אין צל של ספק שאדם כמו ערפאת, למשל, שעמו עשו לכאורה הסכם שלום, מופעל גם היום על ידי הרצון להחריב את מדינתנו. אין לי שום ספק בכך. ואין זו שאיפה מיוחדת לו.

שאיפת הערבים להרוס את מדינת היהודים היא שאיפה כללית שלא פסקה ולא נחלשה. אילו היה בידם הכוח, אילו עלה הדבר בידם, היו משמידים אותנו והורגים בנו עד האיש האחרון".

"אני אומר שאין לי ספק בכך, כי כאן אין מקום לסברות. מעידים על כך גם מעשיהם של הערבים, גם דבריהם בהזדמנויות חוזרות ונשנות.

מעידות על כך התפרצויות הטרור והכתרת מנהיגי הטרור בתואר גיבורים לאומיים; מעיד על כך חינוך הילדים הערבים המכריזים על שאיפתם להשמיד את המדינה היהודית; מעידות על כך ההצהרות של ערפאת ונושאי כליו על כוונותיהם וכן החלטות הפתח. כאן מדברות העובדות בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים. אך אם היהודים בוחרים להתעלם מן העובדות, לזלזל בהן, אין שום אפשרות להשפיע עליהם בשום נימוק שהוא".

"עלינו להבין שבינינו ובין הערבים יש ניגוד תרבותי עמוק.

הציונות מיסודה היא תנועה מערבית. זוהי תנועה אשר חיה על גבול המזרח אך פניה תמיד למערב; במובן ידוע הציונות היתה תמיד עמדה קדמית של המערב במזרח, וכך היא גם היום:

עמדה מול הנטיות הטבעיות של המזרח לחדור אל המערב ולשעבד אותו.

בגלל סיבה זאת, הערבים רואים בנו יצור זר. והם חוששים מפני התגברות שלנו, מפני התפשטות שלנו. הם חשים שאנו מסכנים את התרבות שלהם ואת הדת שלהם ואת מבנה החברה והמשטר שלהם. ועל כן הם מסמנים אותנו כמטרה. גם כשאיננו חשים בכך, גם כשאנו משלים את עצמנו ששורר כאן שלום, אנו משמשים מטרה להתקפה שלהם שכרגע אינה התקפה פעילה אלא התקפה מתהווה".

"אבל אין זו הסיבה העיקרית לדעתי שהמזרח התיכון הוא כיום אזור וולקני פעיל.

החברה הערבית היא חברה בלתי יציבה מיסודה.

לורנס, שהכיר את ערב היטב, המשיל אותה לחול נודד שברגע אחד הוא מדבר שקט וברגע אחר הוא נהפך לסערה. זוהי חברה שיש בה נטייה חזקה לאלימות, חברה שאינה מצליחה להתקיים אלא תחת שלטון של עריצות.

זוהי חברה שיש בה עיסוק יתר בגאון, בגאווה, בניצחון.

זוהי חברה שבמובן מסוים עדיין מאפיינת אותה המנטליות העתיקה של ימי קדם, וכשנוצר הצירוף של מנטליות עתיקה זו עם כלי הנשק החדישים של השמדה המונית, נוצרו התנאים להתהוותם של זעזועים עולמיים, ונוצר לדעתי איום שלא היה כמוהו לא רק עלינו, אלא על המערב כולו".

"עברו כאלף ומאתיים שנה מזמן שצבאותיו של קרל הגדול בלמו את המאורים מדרום לפירנאים לאחר שאלה ניסו לחדור לגאליה ולהשתלט עליה, ועברו למעלה משלוש מאות שנה מזמן שהטורקים נהדפו משערי וינה.

אין אני משווה את הטורקים לערבים ולמאורים שפלשו לספרד ב-711, אבל היה בפעולתם שהיתה בעיקרה אימפריאליסטית, משהו מן הדחף האיסלאמי העתיק, ואילו כעת עומדים אנו לפני אפשרות הופעתו של נחשול נוסף, לפני הסיכון הממשי שתיערך התקפה ערבית-מוסלמית חדשה על המערב.

אין זה מן הנמנע שהתקפה זו תתרחש כבר בתוך 20-15 השנים הקרובות".

האם פירוש הדבר הוא שאתה רואה כאן איזו התמודדות בת אלף שנים ויותר בין שתי תרבויות שונות שעומדת להתלקח מחדש? האם אתה רואה באיסלאם כוח פוטנציאלי שמהווה היום איום ממשי על המערב?

"כן. אני רואה כאן כוח מסוכן מאוד. מפני שהאיסלאם תמיד שאף לשעבד את העולם המערבי. ואלמלא נבלמו שתי התקפותיו הקודמות, היתה כל ההיסטוריה האנושית שונה.

לא היינו זוכים ל-500 השנים של העת החדשה האירופית, לכל ההתהוות התרבותית שלנו. ואילו בתקופתנו, הוצא השד של האיום הערבי-מוסלמי שוב מן הבקבוק. כתוצאה מכך אנו חוזרים עכשיו לאחור 1,200 שנים. ומכיוון שלרשותן של ארצות ותנועות איסלאמיות מסוימות עומדים אוצרות בלתי מוגבלים של כסף המשמשים אותן כדי לרכוש טכנולוגיה מלחמתית מן הסוג המעולה ביותר, האיום היום גדול משהיה בעבר, ואנחנו במוקד של ההתנגשות הענקית הזאת, במצב של סכנה ברורה".

האם זאת הסיבה לכך שאתה מודאג כל כך ממרוץ החימוש הלא קונוונציונלי באזורנו?

"עד לפני שנים אחדות לא הייתי מוטרד כלל מהסכנה של מלחמה אטומית. ידעתי תמיד שהרוסים אינם פרימיטיווים ואינם מטורפים. למרות הכל רוסיה היתה מעצמה תרבותית, אירופית; היה לי ברור שלעולם לא תצא להתקפה אטומית. וכך גם סין שהיא בעלת תרבות עתיקה וריסון עצמי ושיקול דעת.

אבל היום אנו עומדים לדעתי לפני סכנה שאין אנו אפילו מתחילים להעריך אותה כראוי.

אין אני מטיל ספק בדבר שמרגע שיהיו בידי הערבים או האיראנים פצצות אטומיות ונשק אחר מסוג זה, שיוכלו להפעילו בצורות שונות, הם יהיו מרוכזים במחשבה על הדרכים, התוכניות והעיתוי המתאימים להתקפות על ישראל, ארצות הברית ומדינות אחרות.

ערי המערב הגדולות ביותר עלולות להימצא בסכנה של השמדה אם לא ייכנעו לדרישותיהם של טרוריסטים מעטים. לא רק לתל אביב נשקפת סכנה, אלא לערי המטרופולין של ארצות הברית ולבירותיה של מערב אירופה".

"אני זוכר שזמן קצר אחרי קריסת בריה"מ הוזמנתי למסיבה בביתו של נתן שרנסקי שהשתתף בה עורך של עיתון אמריקאי חשוב. לאחר שכמה מן הנוכחים הביעו את דעתם שהעולם החופשי השתחרר מסכנת השעבוד לעריצות, מצאתי צורך להעיר שאין אני יכול להיות שותף לאופטימיות זו, שהרי במקום סכנת השעבוד של בריה"מ עולה וצומחת לעינינו סכנה חמורה עוד יותר - סכנה שנובעת מהזרם הקיצוני בעולם המוסלמי, זה המונע על ידי השאיפה לשעבד לאיסלאם את העולם כולו.

אמנם אין פירושו של דבר שזרם זה מייצג את כל המוסלמים או את רובם; ודאי שלא. אבל זה הזרם המהפכני והפעיל ולכן הנטיות שלו עלולות להתפשט במהירות ולהתחזק במידה שאין לשערה מראש. ומכיוון שבמזרח הקרוב ובצפון אפריקה מצויים אוצרות נפט היוצרים עושר אגדי, עלול זרם מהפכני שמתפתח באזור זה, לרכוש את כל סוגי הנשק של השמדה המונית".

"כבר באותה מסיבה טענתי שהצירוף של דחף אידאי לשלטון עולמי עם בעלות על נשק מסוג זה, ועם דפוסי השימוש בטרור הרווחים באזורנו, עלול לסכן את העולם המערבי הרבה יותר מבריה"מ. שרנסקי אמר לי אחר כך שדברי עשו רושם מיוחד על העורך האמריקאי, אבל לא נוכחתי שהיו לדברי הד בעיתונו. כפי הנראה מעטים היו באותו זמן האנשים שהיו שותפים לדעה זו. נדמה שהיום כבר רואים את הסכנה רבים".

המערב שוקע לאבדון

האם התחושה שלך היא שהמצב דומה במשהו למצב בשנות השלושים המאוחרות, כאשר מנהיגי הדמוקרטיות והציבור המוביל בהן לא ראו את הסכנה שבפתח?

"יש דמיון עצום. אותה גישה שטחית שהיתה קיימת באירופה ביחס לגרמניה הנאצית, קיימת זה עשרות שנים לגבי הערבים הקיצונים. אותה התעלמות מן הסכנות. אותה נטייה לפייסנות. והדמיון הזה אינו מקרי, כי המגמה היא אותה מגמה. הריקבון במערב הוא אותו ריקבון. העיוורון הוא אותו עיוורון כמו בזמן צ'מברלין".

"פעמים רבות נדמה לי ששפנגלר צדק: המערב נמצא בשקיעה. כמו רומא שהיתה אדירה כבירה, אך נהרסה מתוך דגנרציה פנימית, כך הוא המערב בזמננו.

דווקא העושר וההצלחה וההתקדמות הטכנית הביאו להתנוונות, לנטייה ניכרת להתעלם מן ההתפתחות ההיסטורית בתוכה ומחוץ לה. ומי שאין לו תחושה היסטורית גם אין לו תחושת ההווה. אינו מבין את המתהווה סביבו, אינו תופש את העומד לפניו".

"אלא שבזמן מלחמת העולם השנייה אירע לאירופה נס בדמות הופעתו של צ'רצ'יל, שבעצם לא היה שייך למאה ה-20 אלא היה בן המאה ה-19.

נס שני אירע בהופעתו של רוזוולט.

ושני אישים אלה גרמו לכך שהיטלר נוצח וששקיעתו של המערב נדחתה בדורות אחדים. אבל היום אינני רואה מישהו הדומה לצ'רצ'יל, ואפילו לרוזוולט. אינני רואה דמות של מנהיג שיחדש את כוחותיו של המערב".

האם אתה באמת חי בתחושה שהמערב הולך ושוקע?

"כשאני מתבונן היום באמריקה אני רואה ששוב אין זו אמריקה של ג'פרסון, ולא של לונגפלו, ואפילו לא אותה אמריקה שהכרתי לפני חצי מאה. היא הולכת ונהיית המונית יותר ויותר. הולכת וטובעת בתוך החומרנות של עצמה. היא גם הולכת ומוצפת באוכלוסיות חדשות, שאין להן שום עניין בערכי התרבות המערבית.

ובאותו זמן אמריקניזציה זו חודרת גם לאירופה ושוחקת את התרבות האירופית הקלאסית ומשנה לחלוטין את מאזן הערכים. גם אנגליה היום אינה אותה אנגליה; המערב כולו אינו אותו המערב. זו לא אותה תרבות, לא אותו טיפוס אנושי.

על כן אתה מוצא היום בכל מקום ירידה במשקלם של הערכים ההומניים והערכים המוסריים ומדעי הרוח. אחרי כל ההישגים של המאה התשע עשרה מתחוללת במאה העשרים נסיגה גדולה, נוצרת דמות אדם ירודה הרבה יותר.

"לכן, ביסודו של דבר, קשה לי להאמין בעתידו של המערב, בכל אופן, בעתידו הרחוק. אבל ההיסטוריה מלאה כידוע הפתעות. ואין זה מן הנמנע שהמערב יתעורר ויגלה שוב כוחות כבירים שעדיין הם גנוזים בו ויאריכו את קיומו לזמן ניכר".

אסור לנו לסגת משטחים

האם אינך מאמין כלל באפשרות של שלום בזמננו עם הערבים?

"במציאות המקפת אותנו, הרעיון של שלום אמת הוא אשליה.

זוהי הנחה דמיונית שאין לה שום יסוד במציאות.

אמנם ייתכן שלום חלקי, שלום מעורב בטרור, שיתקיים בתנאי שיהיה לנו כוח הרתעה מספיק.

אבל ההנחה שייתכן כאן שלום אמיתי, שלום כגון זה שבין שוויץ לאיטליה או בין צרפת לבלגיה, היא הנחה שאין לה על מה לסמוך.

זוהי מין אמונה תפלה שאותה אנו מטפחים כדי לרמות את עצמנו וכדי להקל על העולם העוין אותנו להוליך אותנו שולל, שכן ההתנגדות האובייקטיווית תהיה תמיד קיימת. והמתנגד תמיד יארוב לנו. תמיד יחפש את נקודות התורפה שלנו, יחכה לגילויי חולשה מצדנו ואז יתקוף".

האם דעתך היא, איפוא, שלנצח תאכל חרב, שעד עולם נחיה על חרבנו?

"אמרתי לך ששלום לא-מושלם אפשרי רק אם יהיה מבוסס על הרתעה חזקה. והרתעה זו כרוכה, כמובן, בשמירה מעולה על נכסינו האסטרטגיים ובחיזוק כוחנו הלאומי הכללי. אבל בעיקרו של דבר, סבור אני שכל עוד קיימות בעולם אפשרויות של התלקחות, צריך כל עם להיות מוכן למלחמה. האנושות עדיין רחוקה מלפתור את בעיית המלחמה, היא רחוקה ממצב שבו יכתתו העמים את חרבותיהם לאתים. ולכן המבנה היסודי של הקיום המדיני כפי שהוא, מחייב כל עם לשמור על חרבו ולהיות מוכן להשתמש בה. ועל אחת כמה וכמה עמנו, החי באזור שאנו נמצאים בו".

"הפתרון הריאלי היחידי במצב זה הוא להיות די חזק. כשיש בידיך כוח מספיק, גם אויביך המרים ביותר זהירים בהתנהגותם כלפיך, ולא יביאו את התנגדותם אליך לידי ביטוי בפועל.

לכן אין בעניין זה מקום לסנטימנטליות.

מי שאינו רוצה שהחרב תאכל אותו, צריך קודם כל לדאוג לכך שתימצא בידו חרב".

האם על פי השקפתך עצם הרעיון של נסיגה הוא רעיון פסול?

"המחשבה התולה תקוות בנסיגה היא בדרך כלל מחשבה פגומה מיסודה.

מפני שנסיגה מחלישה בצד השני את ההבנה שההתפרצות האלימה אינה משתלמת. כשאנו נסוגים, או מגלים אפילו נכונות לסגת, אנו הורסים את התהליך החינוכי הזה שרק הוא יכול להשכין שקט יחסי.

על כן, גם בלא קשר לזכויות שלנו בארץ, גם מבחינת הניתוח הריאלי בלבד, ברור לגמרי שביסודו של דבר, אף אם לא בכל התנאים, הנסיגה לא רק שאינה מועילה, אלא מזיקה.

היא מוכיחה לערבים שההתנגדות האלימה יש בה תועלת, ועל כן היא מעודדת אותם להמשך ההתנגדות.

מפני כן מוכרח אני לומר, שמבחינה עקרונית, לא הייתי מסכים לשום נסיגה. אני רואה בשיטה המדינית התולה תקוות בנסיגה, שיטה מדינית שגויה".

האם פירוש הדבר שאתה דוחה על הסף את הרעיון של שטחים תמורת שלום?

"הרעיון של שטחים תמורת שלום הוא רעיון מופרך.

כל הקונצפציה הזאת מבוססת על בלימה.

אין אני אומר שבשום מקרה אין אתה יכול למסור שום שטח שהוא. אבל זאת רק כשאתה משוכנע שבטלה העוינות ושבתמורה אתה מקבל נכסים ריאליים חלופיים ושלום שיש לו סיכוי להתקיים, וזה אינו המצב אצלנו.

העוינות כלפינו אינה נחלשת כלל כשאנו מוסרים קרקע לערבים. הלא אחרי זמן הם עצמם באים ואומרים לנו: מה נתתם לנו, לא נתתם לנו דבר. פשוט החזרתם לנו את מה שמלכתחילה גזלתם מאתנו".

"על פי השקפתי אחרי מלחמת ששת הימים הגיעה ישראל לנקודת שיא היסטורית. היה לנו אז הבסיס להפוך את מדינתנו למעצמה חזקה שקיומה מובטח. עמד לרשותנו מצע טריטוריאלי רחב דיו הן כדי לפתח את חבלי הארץ ששיחררנו וליישב בהם מיליוני יהודים והן כדי להרתיע את אויבינו ולהקים פה סוף סוף כוח שגם המתנגדים לנו ייאלצו להתחשב בו ולהכיר בו".

"להערכתי אפשר היה לעשות אז את המעשה היחידי שיש בו פתרון: לספח את השטחים.

אם באותו רגע, כשהיינו במלוא כוחנו, היינו פונים בצורה הראויה לדעת הקהל העולמית ובייחוד האמריקאית, היינו יכולים לשכנע את האמריקאים ואולי גם חלק מן האירופים לתמוך בפתרון הזה, או לכל הפחות להשלים עמו. היינו יכולים לשכנע אותם שסיפוח ישרת את האינטרסים שלהם".

לא הייתי מוותר על עזה

מה בדבר הבעיה הדמוגרפית? האם סיפוח לא היה הופך את ישראל למדינה דו-לאומית?

"אני מאמין שאילו היינו משאירים את סיני ואת שטחי ארץ ישראל המערבית בשליטתנו, היה כל השטח הזה הופך לאזור של שגשוג כלכלי ושל התיישבות יהודית כבירה. ואם היינו יודעים כיצד לנהוג במיעוט שבתוכנו - בכבוד ובהגינות אך בתקיפות - לא היתה בכך בעיה קשה ביותר. אם התושבים הערבים היו רוצים להיות אזרחים ישראלים נאמנים - מוטב. אם לא, אם היו רוצים להיות אזרחים ירדנים, הרי היתה נשארת בידם הברירה".

"לכן, על פי אותה תפישה, אני לא הייתי מוותר גם על עזה. אחרי הכל, עזה היא מקום אסטרטגי ממדרגה ראשונה. לא במקרה נפוליון נעצר שם. כי עזה היא נקודה שמי שמבקש לשלוט על החוף ממצרים צפונה אינו יכול לוותר עליה. גם לא הייתי מתרגש מן העובדה שיש בעזה מיליון בני אדם. מי שחושב שכאשר הוא יוצא מעזה הוא נפטר ממיליון ערבים שבה טועה, הוא אינו נפטר מהם כלל. הוא פשוט מקים להם בסיס שיאפשר להם במוקדם או במאוחר לתקוף אותנו".

מי שוויתר על סיני, מי שעשה את ההסכם מרחיק הלכת ביותר של שטחים-תמורת-שלום הוא הליכוד, המחנה הלאומי, מנחם בגין.

"נכון. ואני באמת התנגדתי לכך, וגם הבעתי את התנגדותי לבגין, שהתפתה לחשוב שאם ימסור את סיני יוציא את מצרים ממעגל המלחמה וכתוצאה מזה לא תעזנה מדינות ערביות אחרות לתקוף אותנו ונהיה פטורים ממלחמות ונוכל לשמור על ארץ ישראל.

כל ההנחות הללו היו שגויות.

הן היו רצויות כמובן, אבל לא נתמכו על ידי המציאות.

את מצרים לא הוציא ממעגל המלחמה, את סיני מסר וגם את שלמותה של ארץ ישראל לא הבטיח. להיפך. את כל השטח העצום והכוח העצום שהיה לנו איבד מבלי לקבל תמורה של ממש".

האם אתה חושש שביום מן הימים מצרים תחזור למעגל הלחימה?

"אני כמובן מקווה שדבר זה לא יקרה - לטובת מצרים ולטובתנו. מצרים הפסידה רבות מן המלחמות שניהלה נגדנו ואם תחזור על ניסיונות אלה רק תחריף את הבעיות הפנימיות החמורות שהיא עומדת בפניהן. אבל בפועל, היא עדיין מסרבת לקיים עמנו יחסי שלום אמיתיים. מצרים עדיין לא שינתה את עמדתה הבסיסית. גם היום היא איננה רוצה שתיכון כאן מדינה יהודית חזקה, ומנסה להצר את צעדינו בכל דרך אפשרית. לכן השלום עם מצרים הוא שלום לא שלם".

למאמר המלא:

http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1694581

************

אפילו הספר המסכם את ההיסטוריה והאמונה שלנו הפך לרב מכר בלתי מנוצח.

התנ"ך מתוצרתנו מוביל את הקידמה הרוחנית של האדם! ספרי הברית החדשה והקוראן ניסו לקחת מספרנו את הבכורה ולעוות את הסיפור וההבטחה בו, אך הדבר לא עזר, והוחזרנו לאדמתנו אחרי אלפי שנים, ובדרך פלאית.

אנו אחראים לקידום האנושות באופן שוטף ויומיומי בכל הדורות כולם.

העם היהודי הוא התורם הגדול ביותר לאנושות, לקידמה ולרווחה האנושית.

כשמנכ"ל מיקרוסופט מצהיר שההחדשנות זורמת בעורקי המפתחים הישראלים, הוא מכיר בכך שמדובר בעם ייחודי עם יכולות יוצאות דופן.

בערוץ 4 של הטלביזיה הבריטית מדברים על הנושא בהערצה גלויה.

מדינה של 7 מיליון אזרחים, מתמודדת בכבוד עם ענקי הטכנולוגיה של עמק הסיליקון בארה"ב, ועם ההיי - טק של סין, הודו ויפן.

ישראל, כך אומר מגיש התוכנית הפכה מארץ הקודש, למקום עליית הרגל של הטכנולוגיה המודרנית.

startup rename

ישראל עמק הסיליקון החדש!

http://www.youtube.com/watch?v=uv-0SZIJSqU&feature=player_embedded

בן דרור ימיני:

"המדינה עם התרומה הגדולה ביותר לאנושות, כאשר בודקים תרומה לאנושות פר קפיטה (פיתוחים חקלאיים, פיתוחים רפואיים, פרסומים מדעיים, ועוד ועוד - ישראל תופסת את המקום הראשון בעולם ביחס לגודלה".

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=2867

האשכול שופך אור על ייחודיות יהודית זו.

האשכול:

פעילותו תמיד חורגת באופן מקומם מגבולות התפקיד שלו.

אנשים רבים התבטאו בנוגע אליו באופן שמציג אדם לא נורמטיבי ומבהיל, הפועל באופן לא מקובל בחברה נורמלית.

שמו משורבב לפרשיות רבות ומפחידות.

שמועות נוראיות ורכילויות בלתי פוסקות רוחשות עליו בציבור.

הטענה שהודות לו יש לישראל פצצה אינה אמת. האחראי היחיד הוא בן גוריון! פרס ביצע הוראות מגבוה.

בישראל יש תחושה שכל מעשיו מוסתרים ושורים באפלה.

רפי איתן פתח את תיבת הפנדורה היושבת על גבו של פרס והקפיץ מתוכה שרץ.

פרס הוא איש מפחיד שאובמה מאד מעריך.

בכך עוסק האשכול:

https://rotter.net/forum/gil/20622.shtml#92

***

שפטל: אין מעשה נבלה שפרס לא עשה בימי חייו כדי לזכות בשררה

להלן תמליל התכנית - פרק א':

מאת שחף פילוביץ

נקודות ציון חשובות בקריירה הפוליטית האפלה והשחורה משחור של נשיא המדינה שמעון פרס

עו"ד שפטל מסביר למה דבריו של הנשיא פרס בנושא הגרעין האיראני הם כמו נעיצת סכין בגב הממשלה וסיבובה. כמו כן מדוע מדובר באיש דמים, אפס מדיני, משתמט, חתרן בלתי נלאה, רודף כבוד ושררה ומושחת חסר מעצורים המתייצב שוב ושוב לצד הגרועים שבאויבי ישראל? האזינו!

19/08/2012

ערב טוב למאזינים, באולפן יורם שפטל. יחד עימי האחראי על השידור רועי שטרוט, האחראית באינטרנט מיטל בן יהודה, והנושא של התוכנית הערב וגם בשבוע הבא ויכול להיות שגם בשבוע לאחריויהיה שמעון פרס.

הנושא הוא שמעון פרס, ולאור התבטאותו הנוראה והבלתי מתקבלת על הדעת ושלא תיתכן בשום מדינה, והיא התבטאות שיש בה לא רק נעיצת סכין בגב הממשלה, אלא גם סיבוב הסכין בגב חזור וסבוב לאחר נעיצתה, ואין דרך אחרת להסביר את ההתבטאות המופקרת הזאת של שמעון פרס ביחס לשיטתו וחוסר מעש גמור ולהשלמה ישראלית עם גרעין איראני, תוך ויתור גם על ריבונותה של מדינת ישראל, ואין מנוס מלהגדיר את ההתבטאות הזאת של פרס אלא לא רק כאותה נעיצת סכין, אלא גם כסיבוב הסכין בגב לאחר נעיצתו חזור וסובב שוב ושוב, והדבר מחייב בניתוח לא במובן של 'אלה תולדות שמעון פרס', אלא לעמוד על נקודות ציון חשובות בקריירה הפוליטית האפילה והשחורה משחור של שמעון פרס, שהביאה על עם ישראל אסונות אין ספור, קשים ואיומים, כפי שאנחנו נפרט, ונפרט היטב.

התנהלותו של נתניהו מול שמעון פרס בשלוש וחצי השנים האחרונות הייתה התנהלות מחוכמת ונבונה מאוד, בהתחשב באופיו הנאלח ובשחיתותו של שמעון פרס, וכשאני אומר שחיתות אינני מתכוון לשחיתות בנוסח השחיתות של אולמרט, אלא אני מתכוון לשחיתות פוליטית קשה עד כדי החלפת השלטון וביטול תוצאות הבחירות הדמוקרטיות לכנסת, באמצעות מעשה שלא היה לו אח ורע, לא לפני ולא אחרי במדינת ישראל, הלא הוא מה שהגדיר רבין ובצדק 'התרגיל המסריח', רק שרבין עצמו שכח שהוא שותף מלא לתרגיל המגעיל הזה, עד רבע דקה לפני שהוא נכשל, ורק אז הוא התחיל להריח את הסירחון של התרגיל הזה.

אבל השחיתות של אותו 'תרגיל מסריח' היא חמורה עשרת מונים - מהשחיתות הפלילית של אולמרט בפרשה שבה הוא הורשע, מבלי להפחית כהוא זה מהחומרה הרבה של מעשה השחיתות שבגינו הורשע אולמרט, ולא נכנס כרגע כמובן לפרטי העניין.

ובכן, התנהלותו של נתניהו מול פרס בשלוש וחצי השנים האחרונות כפי שאמרתי הייתה מאוד מאוד נבונה, בהתחשב עם מי שעומד מולו - שמעון פרס.

הוא איפשר לו לנסוע כאוות נפשו לכל מקום שהוא רוצה, להיפגש עם כל אישיות פוליטית שהוא רוצה, ודרך אגב, נשיא המדינה לא יכול לצאת את גבולות הארץ ודאי לא לפגישה מדינית ללא הסכמת הממשלה. אבל נתניהו אישר לפרס את כל נסיעותיו, את כל הפגישות שהוא רצה לפגוש, עם כל האישים שהוא רצה לפגוש, ונתן לו להרגיש שהוא מעין שר חוץ על, אפילו מבחינה מסוימת מעין ראש ממשלה על, כי ידע היטב את תאוות הכבוד והשררה של שמעון פרס, ידע היטב ששמעון פרס לא בא לבית הנשיא כדי לחתוך סרטים ולמלא את תפקיד הנשיא כפי שהחוק מגדיר אותו, תפקיד ייצוגי גרידא, ללא כל משמעות פוליטית מסוג כלשהו.

נתניהו ידע היטב ששמעון פרס לא יסתפק בהיבט הזה, ההיבט היחיד על פי החוק, של תפקיד נשיא מדינת ישראל, ולכן איפשר לו להיות מעין שר חוץ על, ואפילו ראש ממשלה על מבחינת מגעים, נסיעות, שיחות, פגישות וכו', ובלבד, וזה עבד שלוש וחצי שנים, ובלבד ששמעון פרס כתוצאה מזה שנותנים לו את הפוזה של שר חוץ על וראש ממשלה על – לא יקלקל את צעדיה ויטרפד את צעדיה של הממשלה, כפי שחתרן בלתי נלאה כמו שמעון פרס, וזה רבין אמר עליו ובצדק רב, כי מי כמו רבין הכיר את פרס ומי כמו רבין חש על בשרו את החתרנות האיומה המבחילה של פרס.

משום שנתניהו הכיר את חתרנותו הבלתי נלאית של פרס והסיק ובצדק את המסקנה, שבוא ניתן לו לנסוע כמה שהוא רוצה, לבזבז כספים כמה שהוא רוצה בנסיעות האלה, להיפגש עם מי שהוא רוצה, אבל תמורת זאת נגיע איתו להבנה שהוא לא יטרפד ולא יקלקל מהלכים מדיניים, או יתקוף את התפיסה המדינית של הממשלה וכיוצא באלה.

אני ביני לביני התפלאתי שהעניין מחזיק מעמד שלוש וחצי שנים, וכל צד, נתניהו ופרס, שומר על המתווה הזה שיצר נתניהו, כלומר הרבה כבוד, הרבה סמליות בכל מיני מפגשים, הכל ריק מתוכן כמובן, כי בכל המפגשים ובכל הנסיעות שלו, פרס לא תרם תרומה הכי זעירה למדינת ישראל משום היבט שהוא, אבל יותר חשוב, הוא לא הזיק, הוא לא הזיק, ואין כמו פרס שיכול ויודע להזיק כשהוא רוצה, ואני ביני לביני התפלאתי כל הזמן, איך זה נמשך כל כך הרבה זמן, שלוש וחצי שנים שפרס מחזיק מעמד בלי לחבל בעבודת הממשלה, חתרן בלתי נלאה שכמותו, אדם שבסך הכול איננו מחזיק בשררה של ממש, והוא רודף שררה של ממש כל ימי חייו, ואין דבר ואין מעשה נבלה שהוא לא עשה בימי חייו כדי לזכות בשררה.

בכל זאת שלוש וחצי שנים העסק החזיק מעמד לפליאתי, עד שבא הפיצוץ ביום חמישי, והפיצוץ בא בדיוק כמו שרק פרס יודע לעשות את הדבר.

רק איש הדמים הזה, ואנחנו נפרט מדוע אנחנו קוראים לו ומכנים אותו "איש דמים" בהמשך.

הארכיטקט הנכלולי הזה של פשע אוסלו, רק פרס יכול כפי שאמרנו לנעוץ באמצעות הדברים שלו ביום חמישי – סכין בגב מדיניות הממשלה בנושא הכי חשוב שעומד על הפרק, הנושא הכי קיומי שעומד על הפרק, מניעת איראן גרעינית. אין דבר חשוב יותר לקיומו של העם היהודי, כי מדינת ישראל היום היא מרכז העם היהודי, ואין עם יהודי בלי מדינת ישראל. היום, לא רק היום, עשרות בשנים עוד לפני קום המדינה, הפכה ארץ ישראל מאז שהיו כאן חצי מיליון יהודים, למרכז החיים היהודים בעולם כולו, לציר החיים היהודים בעולם כולו.

והשאלה איננה רק שאלה קיומית לעם ישראל, הגרעין האיראני, אלא בקשת סליחה של פרס ממדינת ישראל, מעם ישראל כולו.

והסכנה הנוראה לאנושות כולה, שחזירים נאצו איראניים כמו אחמדינג'אד יאחזו בנשק גרעיני, כאשר יום יום ושעה שעה הם מדברים על הצורך ועל הנכונות שלהם להשמיד פיזית את מדינת ישראל ולמחוק אותה מעל פני האדמה, בדיוק כמו שאדולף היטלר דיבר על הכוח להשמיד את יהדות אירופה כולה, בהבדל אחד שאז לא הייתה לעם היהודי מדינה, ובהבדל שאיראן היא מדינה הרבה יותר מפגרת, הרבה יותר נחשלת, והרבה יותר פרימיטיבית מגרמניה.

ולכן, ספק רב ויותר מספק רב, אם היטלר האיראני יצליח במשימה המתועבת שהוא לקח על עצמו, ושלשמה ולשמה בלבד הוא רוצה להצטייד בגרעין איראני.

ובא שמעון פרס, ומה אומר, "אין לפעול נגד הגרעין האיראני ללא שיתוף פעולה צבאי עם ארה"ב", והוא אומר את הדברים האלה בידיעה ברורה, שעדיין אין שום ביטחון, ולעולם אין ביטחון בדמוקרטיה בתוצאות בחירות, שאובמה יסולק מתפקידו בנובמבר, הסיכוי לכך הוא לא מבוטל, אבל אין לכך שום ביטחון, והוא יודע היטב שאובמה הוא גדול שונאי ישראל שהיו בבית הלבן מאז קום המדינה, אפילו יותר מג'ימי קרטר שונא ישראל מובהק וידוע, אפילו יותר מריצ'רד ניקסון שונא ישראל פחות מקרטר אבל בהחלט שטוף בשינאת ישראל.

ופרס כמובן יודע שאין שום כוונה בשום נסיבות ע"י אובמה לפעול צבאית נגד הגרעין האיראני. הכרזותיו של אובמה "שארה"ב לא תשלים עם איראן גרעינית" הן הצהרות ריקות מתוכן, שנועדו להצדיק את פעולת הגיס החמישי בתוך מדינת ישראל לנסות ולמנוע תקיפה של מדינת ישראל את הגרעין האיראני, תוך הסתמכות על דברי אובמה...

מה זאת אומרת, הרי אובמה אמר שארה"ב, הוא אישית לא יאפשר איראן גרעינית. מה אתה ישרוליק הקטן רץ לפעול נגד הגרעין האיראני, אובמה האס גזעגט... אובמה אמר..., כך שיש כאן ממש שילוב כוחות בין שונא ישראל אובמה כמו שאמרנו, גדול שונאי ישראל שהיו בבית הלבןמ מאז קום המדינה, והאויב מבפנים שכפי שאמרנו בתכנית אחרת, לאור הדברה מוחלטת של הטרור מיהודה ושומרון במסגרת מבצע חומת מגן, והפעילות היום יומית של צה"ל בכל שטחי יהודה ושומרון מאז ועד היום, וההדברה המוצלחת וחסרת התקדים של הטרור הערבי מיהודה ושומרון, עקב הפעילות הזאת, הפרסים שרוצים להשמיד את המדינה, רוצים ליצור מצב שמדינת ישראל לא תוכל לפעול נגד הטרור מיהודה ושומרון בגלל איום גרעיני איראני, לפעולה נגד ישראל, אם אכן תמשיך בצעדים כמו שהיא עושה עד עכשיו שהחלו עם חומת מגן שחיסלו לחלוטין את הטרור מיהודה ושומרון, ודאי את הטרור כפי שהכרנו אותו ממלחמת אוסלו, תוצאה ישירה של פשע אוסלו.

אל מול המצב הנורא הזה שהיטלר הפרסי רוצה נשק גרעיני כדי להרתיע את מדינת ישראל מלפעול נגד הטרור הערבי ונגד הטרור של החיזבאללה, מול המצב הזה, יש כוחות מבפנים ששמעון פרס התייצב בראשם בסוף השבוע הזה, שבאים למנוע ממדינת ישראל, למנוע ממדינת ישראל את האפשרות לפעול באופן יזום לסיכול מזימת הגרעין האיראני, ולמעשה גם לוותר על ריבונותה בכלל.

כי מה אומר לנו פרס? אסור לפעול בלי שיתוף פעולה צבאי עם ארה"ב, בידיעה ברורה ששיתוף פעולה כזה לא יכול להיות, כי מימשל אובמה לעולם לא יתקוף את הגרעין האיראני, ותמיד הוא יאמר, שצריך לעשות דברים אחרים, ועוד פעם לתת הזדמנות למו"מ, ועוד פעם וכו',

כל דבר רק לא פעולה צבאית נגד איראן. זה לא עומד על הפרק, אלא אם כן איראן תתקוף את העולם המערבי למשל באמצעות סגירת מיצרי הורמוז, וזה משהו אחר, כי אז ארה"ב תתקוף לא בגלל הגרעין האיראני, אלא בגלל שיתוק תנועת הנפט מהמפרץ הפרסי למדינות אירופה, יפן, ובמידה לא מבוטלת גם לארה"ב.

רק בנסיבות כאלה, ואין שום ביטחון שהפרסים ישתטו עד כדי כך ויסגרו את מיצרי הורמוז, אין שום ביטחון כזה, אי אפשר לבנות על כך, לכן ברור לגמרי שנכון לעכשיו התמונה המדינית פוליטית היא, שארה"ב לא מתכוונת, ארה"ב של אובמה, לא מתכוונת לעשות כלום צבאית, נגד הגרעין האיראני ולכן אם מדינת ישראל לא תעשה, אף אחד לא יעשה, ואיראן תהיה גרעינית כשהיא מאיימת בגלוי על השמדתה של מדינת ישראל.

ונגד היכולת של מדינת ישראל במצב הזה לפעול להגנת מדינת ישראל ולהצלת נפשות של שישה וחצי מיליון יהודים ובני ביתם שחיים כאן, ושל העם היהודי כולו, נגד כך התייצב, דרך אגב לא באופן בלתי צפוי, שהוא הדמות הפוליטית האפלה ביותר בתולדות מדינת ישראל – שמעון פרס, ורק כמו שהוא יודע לתקוע סכין בגב, ואחר כך לסובב אותה, ועוד פעם לסובב אותה, ועוד פעם לסובב אותה.

הוא לא מסתפק בתקיעת הסכין.

צריך גם לסובב אותה בגב כשהיא תקועה שם. ושוב, כמו שאמרתי, המטרה, לסכל את הפעולה הזאת.

עכשיו לאור המעשה הנואל הזה מאין כמותו של פרס, חובה לצייר את הדמות הפוליטית האפלה השחורה משחור שלו, כפי שהיא באה לידי ביטוי זה למעלה משישים וחמש שנה, דמות שבכותרות.

דמות שניתן לאפיין אותה במאפיינים הבאים: איש דמים, אפס מדיני, משתמט משירות בצה"ל, חתרן בלתי נלאה, רודף כבוד ושררה, מושחת וחסר מעצורים, המתייצב בפועל שוב ושוב זה ל"ה שנים, 35 שנה מאז המהפך הקדוש של תשל"ז, לצד הגרועים שבאויבי ישראל.

ואנחנו נתחיל בפרק הראשון: פרס איש דמים.

ואכן הוא איש דמים. בידיעתו הברורה ובברכתו המלאה של שמעון פרס, רקח איש הדמים הגרוע ממנו עשרת מונים, ביילין, את המתועב שבפשעים שבוצעו בעם היהודי מאז השואה. ואני מתכוון כמובן לפשע אוסלו, פשע שבוצע בשותפות עם אחת הדמויות הבזויות והרצחניות ביותר במאה העשרים, הלא הוא רוצח הילדים היהודים המתועב, החיה הדו רגלית, האיש עם השערות על הפנים כפי שנהג לכנות אותו מנחם בגין זכר צדיק לברכה, והכוונה כמובן לעראפאת יימח שמו וזכרו.

וצריך לזכור שבכדי להצדיק את פשע אוסלו נקט פרס, ויש לומר את האמת, בשותפות עם רבין, בסדרה של מהלכי רמייה וגניבת דעת, שבגלל שברור היה שהם גם יתגלו ככוזבים, יש בהם משום לא רק רמייה אלא רמייה פתולוגית, וכאן צריך להזכיר את המונח רמאי פתולוגי, רמייה פתולוגית.

מה הוא רמאי פתולוגי? בעוד אשר הרמאי המצוי מקבל ומאמין שרמייתו לא תתגלה, לפחות לא מיד, ולכן באמצעות הרמייה הוא רוצה להפיק יתרונות כאלה ואחרים, הרמאי הפתולוגי הוא אדם שהשקר טבוע בו עד כדי כך שהוא מרמה גם בידיעה ברורה שבסופו של דבר רמייתו תיחשף ותתגלה לעיניי כל, או לפחות בודאי כלפי אלה שהרמייה שלו מכוונת נגדם, אבל יצר הרמייה שלו הוא כל כך חזק, שהוא לא יכול לעצור בעדו וגם כאשר ברור לו שרמייתו תתגלה – עדיין הוא בוחר בכלי של רמייה, זהו שמעון פרס. ולמה אני מתכוון?

אני מתכוון לסדרת מעשי הרמייה הפתולוגים שהוא נקט כלפי הציבור הישראלי כדי להצדיק את פשע אוסלו.

הראשון שבהם היה הטיעון 'מה יש להפסיד?', מה יש לנו להפסיד, אם עראפאת אכן לא ילחם בחמאס ובג'יהאד האיסלמי עם צבא, הם קוראים לו 'המשטרה הפלשתינית' שלא מדובר אלא בחבורה של עשרות אלפי רוצחים מחבלים, אם הכנופיה הזאת, ברשות עראפאת, לא תילחם 'בלי בג"צ ובלי בצלם' בעראפאת ובג'יהאד ובחמאס – אז נגלגל אותו חזרה אחורה לטוניס, אז מה יש לנו להפסיד...ננסה... אנחנו נרוויח... יהיה לנו שלום

מפלגת העבודה עושה שלום. ננסה, ואם לא ילך נגלגל אותו חזרה לטוניס, מה נפסיד. אין רמייה גדולה יותר מהעניין הזה, ברור היה לשמעון פרס שלא ניתן יהיה לגלגל חזרה את עראפאת לטוניס, והוא ידע את זה כשהוא האחרון שהתכוון אפילו לנסות לעשות את זה, ובכל זאת כדי לשכנע את הציבור הישראלי להאמין שפשע אוסלו איננו פשע, אלא דרך השלום – הוא נקט בכלי הרמייה הפתולוגי הזה, אין מה להפסיד, נגלגל בחזרה את עראפאת לטוניס. ועוד הוא אמר, שדווקא המהלך של הסכם אוסלו - הוא שימנע הקמתה של מדינה פלשתינית, וההתנגדות של הליכוד לכל צעד מדיני - היא שתוביל בסופו של דבר להקמתה של מדינה פלשתינית.

ועוד הוא אמר, שנבואות הזעם של נתניהו והליכוד שאלפי קטיושות יעופו מעזה על ערי ישראל, עיירות ישראל, קיבוצי ישראל, מושבי ישראל – אלה הם דברים מופקרים, אלה הם הפחדה ריקה מכל תוכן, שהם דברים שאין להם שום בסיס ושלעולם זה לא יקרה, לא יהיה לזה שום בסיס במציאות.

והלא פרס ידע שעם עראפאת יהיה בעזה, יעופו משם קטיושות, הרי אדם הכי שוטה בעולם היה ברור לו שכך יקרה, אבל הוא לא יכול, כרמאי פתולוגי, שלא לנקוט בשקר הזה.

עד מהרה, המציאות פוצצה את הסכם אוסלו באמצעות התפוצצות בלתי פוסקת של מרצחים ערבים ברחובות, באוטובוסים, בכפרים, בערים, בקניונים, במסעדות והיכן לא.

ואז שמעון פרס הרמאי הפתולוגי, לא זו בלבד שלא מגלגל חזרה את עראפאת, אלא הוא ממשיך לחלות את פניו. ולא רק שהוא ממשיך לחלות את פניו ולרקוד בפניו מה יפית, כמו היהודון המסכן לפני הפריץ הפולני במזרח אירופה במשך מאות שנים, יהודון החצר.

לא רק זו, אלא פתאום, הוא שכח את השקר שפשע אוסלו נועד למנוע את הקמתה של מדינה פלשתינית, והוא מודיע שהמצב, הטרור הערבי המשתולל המתפרע, מחייב הקמתה של מדינה פלשתינית, שמי כמו פרס יודע שלא יכולה אלא להיות מדינת טרור אנטישמית, שהחמאס ישלוט בה.

פתאום זה הפך להיות כורח השעה, ופרס עומד על הרגליים האחוריות מאז הצטרפותו לממשלת האחדות הלאומית בראשות שרון, בעקבות הבחירות של ראשית שנת 2001, תשס"א, אמצע שנת תשס"א, טבת תשס"א ליתר דיוק, עומד על הרגליים חרף הטרור הערבי הנמשך והמתמשך והבלתי פוסק, שגובה עשרות ומאות קורבנות, עומד על הרגליים ומונע כל פעולה של ממש נגד הטרור הערבי, ועד שמגיע הטבח בדולפינריום, ואז שרון מחליט למעשה לצאת למבצע שלימים יצא לפועל, אבל רק שנה לאחר מכן, בשם 'חומת מגן', שהיה תחילת הדרך לחיסול הטרור הערבי הרצחני באמצעות מתאבדים מיהודה ושומרון.

ופרס גם לאחר הטבח בדולפינריום עומד על הרגליים האחוריות, מפעיל את כל כוחו, מזעיק לארץ את המנוול האנטישמי שר החוץ הגרמני יוסקה פישר, איש הירוקים המפלגה הכי אנטי ישראלית בגרמניה, מזעיק אותו לארץ עם שורה של הבטחות חסרות שחר, דברי הבל, שיש להבטיח גיבוי אירופי לפעולות כאלה ואחרות מדיניות ודיפלומטיות וכו' נגד טרור החמאסי, דברים חסרי שחר שמטרתם אחת ויחידה, למנוע את חיסול הטרור, למנוע את הפסקת ההרג של אזרחי ישראל.

וכך מבצע חומת מגן נדחה בלמעלה משנה.

במשך אותה שנה נרצחו 450 ישראלים, וכל אחד ואחד מהנרצחים האלו, דמו בראשו של פרס.

כל אחד ואחד מהנרצחים הללו נרצח אך ורק משום שמבצע חומת מגן לא יצא אל הפועל רק בגלל שמעון פרס, למחרת הטבח בדולפינריום.

כשם שחומת מגן יצא אל הפועל לאחר הטבח במלון פארק בנתניה, והפעם שרון החליט לצפצף על שמעון פרס, כך הוא רצה לעשות אותו דבר לאחר הטבח בדולפינריום, אלא שלאחר הטבח בדולפינריום, הצליח שמעון פרס למנוע את חומת מגן, והתוצאה ש- 450 ישראלים נרצחו בין הדולפינריום לבין חומת מגן.

עד היום שמעון פרס לא ביקש סליחה מאף אחת מהמשפחות שנאלצו לקבור את מתיהן באותה שנה, מאף אחד. ולמותר יהיה להכביר מילים על כך ששמעון פרס לא התנצל עד היום לפני אף ישוב בארץ שהיה קרבן למתקפות חוזרות ונשנות של החמאס מעזה, של קטיושות, של קסאמים, של פצמ"רים, של גראדים, ועשרות אלפים במשך השנים, כן, עשרות אלפים, דבר שהוא אמר שלא תהיה אפילו קטיושה אחת מעזה, כי ערפאת הוא איש שלום, ושוב שיהיה ברור, הקטיושות והפצמ"רים החלו מרצועת עזה לעוף לעבר ערי ישראל בתקופתו של ערפאת ימח שמו וזכרו, לא רק מאז שהחמאס השתלט על רצועת עזה, אלא מאז שערפאת איפשר לחמאס לעשות ברצועת עזה ככל העולה על רוחו בנושא ירי, קסמים, פצמ"רים, קטיושות וכו' לעבר ערי מדינת ישראל. ושוב, שום סליחה, שום חרטה, שום חזרה בתשובה, כלום.

עד היום שמעון פרס אומר, "ערפאת הכיר במדינת ישראל"...

נעבעך...הכיר במדינת ישראל, תמורת זה שהיא תקבל לשטחה מיליוני פליטים, כלומר, תמורת זה שהיא תסכים לחיסולה. זה התנאי של ערפאת להכרה במדינת ישראל, ולהבטיח שלום.

ובמעללים הנוראיים הללו של שמעון פרס, כפי שתוארו לעיל, הוא הוכיח לא רק את היותו איש דמים, אלא גם באותה מידה ואף ביתר שאת את היותו אפס מדיני, רמאי פתולוגי, ומי שבפועל מתייצב מול ממשלת ישראל לצד המתועב שבאויביה - יאסר ערפאת יימח שמו וזכרו.

אשר על כן שמעון פרס הוא איש דמים. פרס הוא לא רק איש דמים, פרס הוא גם משתמט עלוב, מביש, משתמט מהכוחות הלוחמים בישוב לפני תש"ח, מהשרות בצה"ל בתש"ח, וגם לאחר מכן.

בשנת תש"ח פרס היה בחור צעיר, בריא בגופו ובנפשו, המצוי במלוא אונו הגופני, ובמיטב שנותיו.

בניגוד לאלפים רבים מבני דורו שהיוו את חוט השדרה של לוחמי האצ"ל והלח"י, אם הם היו אנשים צעירים בעלי השקפת עולם לאומית ציונית, ו/או שהות בשורות הפלמ"ח, אם מדובר בבחורים שנמנו על שורות הציונות האדומה.

פרס לא העלה על דעתו להצטרף לאף אחד מהכוחות הלוחמים הללו.

מה הוא כן עשה בשנים שלפני קום המדינה?

במה הוא כן היה?

במקום להיות פעיל, במקום להיות לוחם למשל בפלמ"ח, פרס בשנים של לפני קום המדינה אמצע שנות הארבעים, עד קום המדינה, היה במקום בחור, כל בחור שטוב לנשק, בפלמ"ח כציוני אדום – הוא היה שקוע בבניית הקריירה הפוליטית שלו, באמצעות פעילות עסקנית, מפלגתית בנוער העובד והלומד, תוך שהוא חותר ומגיע למשרת מזכ"ל התנועה, ומה לדעתכם היה הלו"ז שבפעילות קיני... תרתי משמע, קיני, הנוער העובד והלומד בשנים תש"ד - תש"ח, 1944 – 1948?

הלו"ז של הפעולות של הנוער העובד והלומד בשנים הללו היה מרדף אחרי נערים שהשתייכו לאצ"ל וללח"י בני 12 ו- 13 ובני 14 שהיו מדביקים על לוחות המודעות ועל קירות הבתים בכל רחבי הארץ במיוחד בערים, את ההודעות של אצ"ל ולח"י לאחר הפעולות שאצ"ל ולח"י ביצעו, את הסיבה לפעולה, את מהות הפעולה, את המטרה המדינית צבאית שמאחורי הפעולה, ואת ההתרעה ואת האזהרה על פעולות נוספות שיבואו בעקבותיה, והילדים בקיני הנוער העובד והלומד בהנהגתו של שמעון פרס, הפכו לציידים בניסיון לתפוס את הנערים הללו ולהסגיר אותם למשטרה הבריטית, ואם לא עלה בידם, וכמעט אף פעם לא עלה בידם לתפוס את הילדים הקדושים האלה, שסיכנו וחרפו את נפשם בגיליים 12 – 13 – 14 במלאכת הדבקת הכרוזים הללו, למנוע את המשימה וכמעט אף פעם לא עלה בידם לתפוס את הילדים הללו, אז הם היו משחיתים את הכרוזים.

זה מה שעשה הלו"ז של הפעילות של הנוער העובד והלומד בשנים תש"ד – תש"ח בהנהגתו הברוכה במירכאות כפולות ומכופלות של שמעון פרס. אבל לא רק ששמעון פרס עסק בבניית הקריירה הפוליטית שלו, תוך השתמטות בוטה, כבחור צעיר בתחילת שנות העשרים שלו, מלהצטרף כמו רבין למשל לפלמ"ח כלוחם, אלא גם במלחמת תש"ח הוא השתמט מלהתגייס לצבא ההגנה לישראל ולאחוז נשק ביד ולהילחם למען תקומת מדינת ישראל, בהדיפת הפלישה של שבעת צבאות ערב לגבולה של מדינת ישראל בשבת בבוקר לאחר הקמתה ביום שישי אחרי הצהריים.

לא ולא. פרס לא חלם לעשות את זה.

ומה התירוץ שלו למרות שהוא היה אז בחור בן 25, צעיר, בריא, מוכשר?

הוא עסק בקניית נשק למשרד הביטחון...

שימו לב. לא היו מספיק אנשים בני חמישים בארץ בשנת תש"ח כדי לעסוק במשרד הביטחון בקניית נשק... אם פרס לא היה קונה נשק במשרד הביטחון אז לא היה נשק בארץ, לא היה מי שיקנה... באמת, ממש תירוץ נפלא, "עסקתי בקניית נשק", אבל גם אחרי שמלחמת תש"ח הסתיימה בשנת תש"ח ופרס עדיין לא בן 26, עדיין פרס לא חולם להתגייס לצה"ל, לעבור טירונות, ללמוד להיות לוחם, להתאמן כדי להיות לוחם, ואז לשרת במילואים, כלוחם, בחור צעיר בריא, בן 26, כמו רוב מוחלט של הבחורים בני 26 בארץ, רוב מוחלט שירת במילואים מיד לאחר מלחמת השחרור, רוב מוחלט, אבל לא שמעון פרס, הוא היה כולו עסוק בשנת תש"ח ועד היום ברדיפת שררה, בבניית הקריירה הפוליטית שלו, בג'ובים, במשרות, ואין גבול לתיאבון, ואין גבול למה שהוא מוכן לעשות כדי להגיע לאותן משרות.

וכאן יש להעיר, שאנשי השמאל, המגנים היום בצביעות נוראה, ותיכף אני אסביר מדוע זאת צביעות נוראה, את החרדים, על זה שהם משתמטים משירות בצבא זה מעשה צביעות, כי בבחירות שהיו בארץ לראשות הממשלה בשנת תשנ"ו התמודדו שניים, אחד לוחם עז נפש ביחידה המובחרת ביותר בצבא ההגנה לישראל, הלא היא סיירת מטכ"ל, הלא הוא בנימין נתניהו, ומולו עמד משתמט זקן, בן 93 שבשישים שנותיו בארץ, עד אז לא שירת ולו יום אחד בשום כוח לוחם שהיה קיים בישוב היהודי, בישוב העברי בארץ ישראל, וגם כמובן לא בצבא ההגנה לישראל, וכל אותם אנשי שמאל עד האחרון שבהם, יחד עם אחמד טיבי, יחד עם ראעד סאלח, יחד עם עזמי בשארה, כולם הצביעו בעד המשתמט שמעון פרס, שלא שירת יום אחד בצבא, שלא שירת יום אחד בפלמ"ח, שלא שירת יום אחד בשום ארגון לוחם בארץ הזאת בכל שנות חייו.

וכשעמדה הבחירה בין סיירת מטכ"ל למשתמט הזה, אותם אנשי שמאל הצביעו פה אחד ללא יוצא מן הכלל בעד המשתמט, ולכן כל מה שהם אומרים על החרדים זה לא אלא מעשה צביעות, מעשה זמרי של אלה שמבקשים שכר כפנחס.

פרס הוא לא רק משתמט משירות בצה"ל ומכוחות הביטחון של היישוב קודם לכן, ולא רק איש דמים, אלא פרס הוא בראש ובראשונה אפס מדיני גמור, אפס מדיני גמור ומוחלט.

אין פוליטיקאי בישראל שיכול במירכאות, לזקוף לזכותו, את קריסת כל הערכותיו המדיניות החשובות לאורך עשרות בשנים, כמו שיכול לעשות כן שמעון פרס.

אני אתחיל למנות אחת לאחת את הדוגמאות המרכזיות שמוכיחות את פרס כאפס מדיני מוחלט וגמור, אפס מדיני מוחלט וגמור.

פרס היה מאדריכלי מבצע סיני. התפיסה המדינית שבעקבות המהלך של מבצע סיני, היה הרצון, ההנחה, שהרצון של בריטניה וצרפת להחזיר לעצמן את השליטה בתעלת סואץ, שכזכור הולאמה מספר חודשים קודם לכן ע"י הפשיסט הערבי גאמל עבדול נאצר, השאיפה הזאת של בריטניה וצרפת משתלבת עם האינטרס הצבאי הקיומי יש לומר של ישראל, להכות מכה ניצחת את הצבא המצרי בסיני ולסלקו משם, ותוך כדי כך, להביא גם לפתיחת מיצרי טיראן - הדרך הימית לאילת, מיצרים שהמצרים סגרו אותם, ופשוט לא נתנו לאף אוניה ישראלית לעבור בשארם אל שייח' בדרך לאילת, ולכן נמל אילת היה מושבת ולא קיים בפועל.

עובר למבצע סיני, החל מתחילת שנות החמישים, ופרס הניח שיש כאן שילוב של אינטרסים שיכול להביא לאותה ברית צבאית, מדינית, בין בריטניה וצרפת מצד אחד שראש מעייניה תעלת סואץ, ומדינת ישראל שראש מעייניה זה הכאתו וסילוקו של הצבא המצרי בסיני. אבל פרס החכם, האפס המדיני, לא העלה על דעתו שיש עוד מדינה בעולם, כזאת נידחת, לא חשובה במיוחד שקוראים לה ארה"ב, ופרס בכלל לא התייחס לאפשרות כיצד ארה"ב תגיב, לאור מבצע צבאי מדיני משולב כזה של ישראל צרפת ובריטניה, ולכן לא הייתה שום תכנית פעולה בישראל, אל מול אפשרות תגובה עויינת של ארה"ב.

עכשיו, תבואו ותאמרו, הנה למד לקח, ממה שקרה במבצע סיני לגבי עכשיו איראן, אסור לתקוף את איראן בלי ארה"ב, לא, לא, צריך לקחת בחשבון מה ארה"ב תעשה בכל מיני חלופות, ולהיערך מולה, לא היה צריך לא לצאת למבצע סיני מתוך הערכה שאולי ארה"ב תהיה נגד, בשום פנים ואופן לא, מבצע סיני אכן היה אינטרס ישראלי מובהק, אבל היה צריך שתהיה תכנית פעולה אל מול אפשרות שארה"ב תפעל לסיכול המבצע הזה, זה לא היה כלום, כאילו ארה"ב לא קיימת, שום דבר לא נעשה, כלום, שום עבודת מטה, שום דבר, כלום. והתוצאה, כאשר ארה"ב בעקבות מבצע סיני שארך מעט מאוד זמן, למעשה מאה שעות, בתוך מאה שעות גם הבריטים והצרפתים השתלטו על תעלת סואץ וגם מדינת ישראל הכתה ללא רחם וסילקה לחלוטין את הצבא המצרי מסיני, ואז ארה"ב איימה בסנקציות חריפות נגד ישראל, וגם נגד בריטניה וצרפת, באם הפעולה לא תיסוב אחור, ובגלל שלא הייתה שום פעילות, שום מוכנות להתמודדות עם תרחיש כזה - בן גוריון נאלץ בתוך 24 שעות, להודיע שנגוז חלום מלכות ישראל השלישית עליה הוא הכריז בשארם אל שייח' מיד עם סיום מבצע סיני, תוך שהוא קובע שמלכות ישראל השלישית כוללת בתוכה את כל מדבר סיני, נאלץ בן גוריון בתוך פחות מ- 24 שעות לבטל את המלכות ולהודיע על הסכמה לנסיגה למעשה ללא תנאי מסיני, הכל בגלל אותו מחדל שפרס הוא שותף בכיר בו, של חוסר היערכות גמור מול אפשרות שארה"ב תפעל בנחישות נגד המבצע הזה ונגד תוצאותיו.

ולא זו אף זו, פרס גם הסכים ויעץ לבן גוריון להסכים שהנסיגה המוחלטת מסיני תתבצע רק על יסוד הבטחה בעל פה של האמריקאים, שאם המצרים ישובו ויסגרו את מיצרי טיראן – ארה"ב תפתח אותם בכוח, באמצעות שייטת בין לאומית שהיא תעמוד בראשה. פרס אמר לבן גוריון שדי בהתחייבות אמריקאית בעל פה, לא צריך התחייבות בכתב, וההתחייבות הזאת, האמריקאיים התכחשו לה ב- 67, אמרו לא מוצאים מסמך... אין מסמך כזה. וכאן אנחנו מגיעים למחדליו הנוראיים של תפיסתו המדינית המוטעית לחלוטין של פרס ערב מלחמת ששת הימים, אבל על כך אנחנו נמשיך בשבוע הבא, ערב טוב למאזינים ואנחנו נשתמע קודם לכן ביום חמישי ובתכנית הזאת ביום ראשון באותה שעה ובאותו מקום.

מקור:

החיים על פי שפטל, רדיו ללא הפסקה:

נקודות ציון חשובות בקריירה הפוליטית האפלה והשחורה משחור של שמעון פרס - חלק א'

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FIMDIL&c41t4nzVQ=EEJ

נקודות ציון חשובות בקריירה הפוליטית האפלה והשחורה משחור של שמעון פרס - חלק ב'

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FIMIJL&c41t4nzVQ=EEJ

נקודות ציון חשובות בקריירה הפוליטית האפלה והשחורה משחור של שמעון פרס - חלק ג'

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FIMLLL&c41t4nzVQ=EEJ

אין זה צבא המונהג בידי מצביאים מבריקים שיש להם מה להציע בעת קרב.

צה"ל מתמקד במשימות שאינן שלו כלל.

הוא הפך לצבא המגן על הדמוקרטיה במקום על חיינו ועל קיום המדינה.

לשורות הפיקוד שלו חדרו כוחות שמאל קיצוני הרסני המייצגים את אג'נדת הקרן לישראל חדשה ששני הפסיכולוגים מטעמה ייצרו את פרוייקט ההכנה המנטאלית של צה"ל, המתנהל עד היום בצבא.

צה"ל הפך לצבא תבוסתני ומפוחד, שלצמרתו אין להציע דבר מלבד אינאונות כוללת.

האשכול:

על מי מגן צבא ההגנה לישראל?

https://rotter.net/forum/gil/20135.shtml#86

*

האימפוטנציה בעזה / מאת ד"ר גיא בכור:

איך אפשר להסביר את העובדה המדהימה שצה"ל הגדול שלנו, המהולל והאהוב על ידינו, בורח מעימות בעזה כמו מאש? שהוא מתפלל כל בוקר שה"רגיעה" תימשך...

...בעצם צה"ל לא השתנה ובדיוק כמו במלחמת לבנון האחרונה, הוא פשוט לא רוצה להילחם. צבא פציפיסטי.

בלית ברירה שלחו אז את חיל האוויר לעשות את המלאכה מול חיזבאללה המחופר בשיטת הוויטקונג, למרות שלמטכ"ל היתה תוכנית מגירה מפורטת כיצד להתמודד במלחמה מול חיזבאללה יבשתית.

כיום בלית ברירה שולחים את חיל האוויר לתקוף בעזה, בתגובה שבלונית, מפוהקת, ללא שאר רוח, ללא חשיבה, ללא שום תכנון.

אז כמו היום, זה לא הצבא ששומר על האזרחים, אלה האזרחים ששומרים על הצבא, שחייליו מאופסנים בקסרקטינים כמו חיילי שוקולד שמורים היטב ואם חלילה בסיס טירונים ניזוק מקסאמים, אז מפנים אותו פנימה, אך את האזרחים כמובן משאירים בשטח.

בשיח הישראלי חיילים הרוגים שווים יותר מאזרחים הרוגים ולכן נזהרים בהם יותר.

אבל זהו "צבא ההגנה לישראל" ולא "ישראל להגנת הצבא".

הלו? מישהו שוב התבלבל שם!

איך הגענו למצב שהצבא שלנו, כן, צה"ל של כולנו, הוא גורם כמעט -פוליטי, המפעיל לחץ פוליטי שלא להתמודד צבאית; שבורח מעימות בכל החזיתות, למשל הסורית, כאשר בכירי הצבא לוחצים על הדרג הפוליטי להיכנס למשא ומתן עם סוריה, כולל ויתור על רמת הגולן, העיקר לא להילחם.

איך הצבא שלנו איבד את ה"קיליניג אינסטינקט" שהיה פעם למפקדיו חדורי הבטחון העצמי, שהשמידו את חילות האוויר של צבאות ערב עדיין על הקרקע בשנת 1967.

איך קרה שהצבא אפילו חושש מעימות מוגבל עם כנופייה קטנה של טרוריסטים לא ממש מאומנים, לא בלבנון, אלא ברצועה הזעירה של עזה ולוחץ להמשך הרגיעה בכל מחיר, אפילו במחיר ריבונות חלקית סביב הרצועה ובמחיר הקרבת האזרחים.

איך כל זה קורה לנו, על מיליארדי השקלים שאנו משקיעים בצבא בשנה?

מדוע הביצועים שאנו מקבלים כל כך ירודים בחוסר המעוף שלהם, בינוניים, עם מטכ"ל מפוהק, מפונק, שמן מתקציבי ענק, שלא רוצה להתאמץ יותר מדי, ללכלך את הידיים בדרך אל האזרחות ואל המנכ"לות באירגוני הסקטור הפרטי.

איך קרה שצבא המתוקצב בלא פחות מ- 50 מיליארד שקל בשנה (2007), כאשר התקציב הזה אינו כולל את תקציבי המוסד, השב"כ, פיקוד העורף, משמר הגבול וסיוע לתעשיות בטחוניות במשבר, המסתכמים בעוד כמה מיליארדי שקלים, צבא כזה אינו פועל?

תשאלו בשביל מה אנחנו משקיעים סכום שהוא 17% מהתקציב הלאומי שלנו, על אי עשייה ואפילו על אי הרתעה?

האם לא חבל על הכסף?

כדי להבין את התוצאה המחרידה הזו, יש לרדת לסיבות ואלה כמה מהן:

* עודף משפטיזציה גמר את היוזמה העצמית בצבא...בג"ץ של אהרון ברק, כאשר זה הכריז שהכל שפיט, גמר את הצבא.

שום מפקד בכיר לא ייקח עוד סיכון. ההיפך!

כולם מסתתרים מאחורי היועצים המשפטיים.

האם "אמא" מרשה להפציץ בעזה, או לא.

מי ששולט היום בצבא אינו הרמטכ"ל אלא היועץ המשפטי לממשלה מני
מזוז, שהכריז כבר כי מלחמת לבנון האחרונה היתה "מלחמה משפטית" ובמלחמה כזו אסור להמר, אסור להפתיע ואסור להציג גאונות צבאית.

הרי הדרג המשפטי צריך לאשר זאת קודם.

בג"ץ ניצח לנו את הצבא ובעצם בג"ץ ניצח לנו את הנצחון.

* רסן של אירגוני "זכויות אדם" שמטרתם אינה בהכרח טובת ישראל, הקיף את הצבא שלנו בשני העשורים האחרונים. הם מגייסים כספים בחו"ל ומתפרנסים מלזנב בצבא מבפנים. כולם מכירים מי הם אירגונים אלה. באכיפת בג"ץ האפקט שלהם בגימוד הצבא היה, מתברר, מרתיע ואפילו קטלני.

* דעת הקהל בישראל רואה היום הכל דרך הפריזמה של הנפגעים. עבורה זה הפך להיות המדד היחיד להצלחה או לכשלון צבאי, ולכן הצבא אינו רוצה להיכנס למלחמה או לעימות, מתוך ידיעה שבמלחמה יש נפגעים, מה לעשות.

הצבא אינו פוחד מן האוייב, הוא פוחד מן האמהות, מהטוקבקיסטים הצווחניים, ממשפט הרחוב, מכרמלה מנשה, מכתבי התקשורת, שבשבילם להביא ראש של אלוף זה הישג אישי.

עבור החברה הישראלית של היום, אם יש קורבן אחד, הפסדנו במלחמה...

הכל נעשה בפריזמה של הפרט הלוחם.

במלחמת ששת הימים, שנתפסת עד היום כנצחון מזהיר, נהרגו לנו בתוך ששה ימים כ- 800 חיילים. במונחים של היום, התקשורת היתה מכתירה את המלחמה הזו כ"שואה" וכתבוסה נוראה.

אנו מדווחים מיד על כל הרוג והידיעה הזו משודרת במהלך יום שלם, וכך נוצרת דמורליזציה ותחושת הפסד נורא. במלחמת ששת הימים המתינו עם הידיעה על ההרוגים עד לסיום המערכה. לא קרה כלום.

צה"ל יודע זאת. הוא לא מעוניין לפתוח המערכה צבאית כלשהי, קטנה או גדולה, כי הוא יודע עם מי יש לו עסק, לא מבחינת האוייב, אלא היריב שבפנים, הצרחות שיקומו כאן, אם יש נפגעים, חלילה.

אוהו...כאשר אנו מצפים לאפס נפגעים, נפגע אחד - הפסדנו.

צה"ל פועל היום על מיזעור נזקים ותבוסות, לא עוד על שיטת ההישגים והנצחונות.

האוייב קלט את התכונה המוזרה הזו שלנו והוא מנצל אותה, כמובן.

כך עשה נאסראללה במלחמת לבנון האחרונה כאשר מיהר להכתיר את העימות כנצחון שלו ואנו, מתוך תחושת הכשלון הפנימית, אמרנו אחריו - "אמן".

* תהליך הפרטה נפשי, שעברה בעשור האחרון החברה הישראלית ולא לחיוב. עודף של אינדיבידואליזם הרסני, כאשר רק הפרט מעניין אותנו ולא עוד המדינה או הצבא.

המונח פטריוטיות ואהבת המולדת נתפשים ככינויי גנאי בשכבות רחבות והצבא נתפש כלא רלוונטי, נצלני, כובש ומטומטם.

...ישנם ציבורים שלמים שכבר מתנתקים אט אט מן הצבא ומכל מה שהוא לכאורה מסמל, כך ששכבות לוחמות חדשות נכנסו כיום לבצע את העבודה, בעיקר הציונות הדתית שמאד בולטת במימד הצבאי ועולים חדשים, שעבורם זה מסלול של מוביליות חברתית.

הרמטכ"ל יודע את כל זה, ואין הוא מעוניין לפתוח הכל מחדש...

...הוא יודע שהישראלים יקריבו את שדרות, את אשקלון ועוד, העיקר שהבורסה והרווחים האישיים יעבדו.

הצבא יודע שאין לו גיבוי אמיתי בעורף, בישראל של היום, של רק "אני ו"אני" ולעזאזל הסולידריות החברתית, מבלי שאותם ישראלים מבינים שהיום זו שדרות ומחר זו תל אביב.

תקשורת צמאה לטרף, אפס נכונות לנפגעים, אינדיבידואליזם מתאבד, הטובים שעוזבים החוצה את הצבא בשל איבוד היוקרה ומשפטנים טורפים שמחכים בפינה - אלה מונעים מצה"ל לפעול.

לא חיזבאללה ולא חמאס.

צה"ל של היום אינו מסתכל קדימה בחשש, הוא מסתכל אחורה לעורף, בחשש הרבה יותר גדול.

החשש הגדול ביותר שלו שהוא יישאר פשוט לבד.

צה"ל אינו עוד צבא העם...

מי שגוזז את מחלפותיו של צה"ל אינו האוייב, אלו אנו עצמנו.

אלא שכאן זו לא אמריקה הגדולה, כאן זה המזרח התיכון שמחכך ידיים בהנאה לנוכח תהליך ההרס העצמי וסירוס הצבא הגדול באיזור.

הם כבר לא צריכים לעשות את העבודה, אנו כבר עושים זאת בעצמנו טוב יותר - עבורם.

למאמר המלא:

http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=913

**

אילמלא העזרה והרעיונות של היהודים הלוחשים לערבים כיצד להילחם באחיהם היהודים ולקעקע את זכותם הבלעדית והבלתי מעורערת על ארץ ישראל, לא היו הערבים מצליחים להפיץ את בשורת השקר היודוקוויזלינגית הזו.

מאחורי כל בעיה לעם היהודי יש לחפש תמיד את היהודי שייצר ומתפעל אותה, החל מהבעיה העתיקה ביותר: האנטישמיות הדתית כלפי העם היהודי, אותה ייצרו לפני אלפיים שנה אותם יהודים שהאמינו שיש"ו הוא אלוהים ושהיהודים (בני עמם) רצחו את אלוהים (עד כמה שזה נשמע פאתטי ומזעזע להאמין בדבר כזה).

יהודים מומרים אלה ורק הם שזרעו והצמיחו את שינאת ישראל בלב הגויים.

יהודים ורק יהודים מפיצים בימינו את השקר הערבי הגדול ביותר בהיסטוריה שיש עם פלסטיני. יהודים ורק יהודים אשמים בכך שהעולם לא יודע שאת חלקה הארי של פלשתינה שהיתה מיועדת להתיישבות העם היהודי איבדנו בגלל הבריטים שהחליטו לקרוע אותה ולמסור אותה לנסיך סעודי בניגוד להחלטה הבינלאומית שפלשתינה ההיסטורית כולה תשמש להתיישבות עמנו.

היו מיועדים לנו כ- 120.000 קמ"ר. (השטח המלא של פלשתינה ההיסטורית).

באופן לא חוקי נקרעו מאיתנו כ- 92.000 קמ"ר. (77% מהשטח המקורי)

נותרו למעננו רק כ- 28.000 קמ"ר. (23% מהשטח המקורי)

אז החל מסע השקר הבינלאומי בהנהגת השמאל היהודי הכלל עולמי, שיש לחלק את 28.000 הקמ"ר הנותרים בינינו ובין הערבים שזה עתה זכו ל-92.000 קמ"ר מאדמת פלשתינה ההיסטורית (שכללה גם את שטח חצי האי סיני).

את השקר נחשוף ונקעקע!

האשכול:

מאז ומקדם - השקר הערבי הגדול ביותר בהיסטוריה

https://rotter.net/forum/gil/20448.shtml#110

****

לפניכם המפה:

גבולות הארץ המובטחת:

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=9679

לעיון:

המנדט על פלשתינה א"י / אלי א. הרץ

ההיבטים החוקיים של זכויות היהודים

http://www.mythsandfacts.org/Conflict/mandate_for_palestine/MandateN%20-%2010-29-07-Hebrew.pdf

*

ועוד.

*****

לעיון נוסף:

* ג'ואן פיטרס – החוקרת שחשפה את הבלוף של הפליטים הפלסטינים

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=16828&forum=gil&omm=0

* המצגת שמספרת על קשר הפליטים של האו''ם

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=17891&forum=gil&viewmode=all&keywords=%EE%E0%E6%20%E5%EE%F7%E3%ED

* ''מאז ומקדם - מקורות הסכסוך היהודי ערבי על ארץ ישראל''

https://rotter.net/forum/gil/7593.shtml

* פלסטין אמת או שקר

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5259&forum=gil&omm=0

ירושלים שנחרבה שמונה פעמים, שמשך שנים לא היתה לנו גישה אל שריד מקדשנו, היתה שלנו, תהיה שלנו, היא שלנו, וכך תהיה לעולמי עד".

"ירושלים היא לבו ובבת עינו של העם היהודי ושל המעמד החגיגי הזה. אלפי מילין מן הבית, נעלה שוב את ירושלים על ראש שמחתנו - כפי שנהגו אבותינו ואבות אבותינו.

אלף פנים לירושלים - ולכל אחד מאיתנו ירושלים שלו.

ירושלים שלי היא דוקטור משה ואלאך מגרמניה, רופא חולי עם ישראל וירושלים, שבנה בית חולים, "שערי צדק", וקבע את דירתו בחצר בית החולים כדי להיות קרוב לחולים יומם ולילה, בבית החולים שבו נולדתי.

אני ירושלמי.

ירושלים שלי היא מוקד געגועיו, מחוז חלומותיו, של העם היהודי.

היא החלום להגיע.

היא השם שמיליונים מלמלו על שפתותיהם, גם על ערש מותם. היא המקום שאליו נושאים עיניים ואליו נושאים תפילה.

ירושלים שלי היא ג'ריקן המים שחולק במשורה לנצורים במלחמת העצמאות והיא גם פני התושבים הדואגים בתורים לחלוקת מנת הלחם, והשמים האפלים בירושלים שפגזי התאורה קרעו את צבעם השחור.

ירושלים שלי היא הדרך אל העיר. היא פניהם האפורים של החברים המתים שלי, הקור הצורב והמשוריינים החלודים בצל האורנים בצד הדרך.

ירושלים שלי היא ההר הגדול. בית הקברות הצבאי בהר הרצל, קריית הדממה שאוצרת באדמתה את האלפים אשר הלכו אל המלחמות הכבדות - ולא חזרו מהן.

ירושלים שלי היא הדמעות של הצנחנים בכותל ב- 1967, והדגל שחזר להתנוסס על שריד המקדש.

ירושלים שלי היא הצבעים המשתנים של החומות והריחות של שווקים, ומראה פניהם של בני כל העדות וכל הדתות, שלכולם חופש דעה ולכולם חופש פולחן בעיר שהקדושה עוטפת כל אבן שלה, כל מלה, כל מבט.

ירושלים שלי היא עיר השלום, שממנה תצא הבשורה הגדולה לכל הדתות, לכל העמים:

"כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים",

וגם: "יהי שלום בחילך, שלווה בארמונותיך" .

אנחנו חלוקים בדעותינו מימין ומשמאל, יש לנו ויכוחים על דרך ועל מטרה.

בישראל אין לנו ויכוח בנושא אחד: שלמותה של ירושלים והמשך כינונה וביסוסה כבירתה של מדינת ישראל.

אין שתי ירושלים. יש רק ירושלים אחת.

מבחינתנו, ירושלים אינה נושא לפשרה - ואין שלום בלי ירושלים.

ירושלים שנחרבה שמונה פעמים, שמשך שנים לא היתה לנו גישה אל שריד מקדשנו, היתה שלנו, תהיה שלנו, היא שלנו, וכך תהיה לעולמי עד".

"הדמעות כאן אינן מרככות את העיניים", כתב משורר ירושלים, יהודה עמיחי, "הן רק מלטשות ומבריקות את קשי הפנים כמו סלע".
ירושלים היא הסלע.

חג שמח לך. שלום לך ירושלים".

נאום רבין בפתיחת חגיגות 3,000 שנה לירושלים, וושינגטון, 25 באוקטובר 1995

באשכול:

ירושלים המאוחדת בירת ישראל ועיר הקודש של העם היהודי

https://rotter.net/forum/gil/20454.shtml

כמו כן יציג האשכול את המקרים ההולכים ומתרבים בהם נוהגים בישראל בחוצפה חסרת תקדים ומנהיגיה מעמידים פנים שמצב זה תקין ומשתפים פעולה עמו, במקום להוקיעו.

ברור לכל שהתנהגותם הפחדנית והמתרפסת של מנהיגי ישראל, מציגה סטיה חריפה מהנורמות המקובלות בעולם והיא מזיקה מאד לעתידנו.

מנהיגי ישראל לא דואגים להפיץ את האמת בתוך ישראל או מחוצה לה. הם לא דואגים שילדי ישראל ילמדו את ההיסטוריה הנכונה ורבים מהם כלל אינם יודעים אותה בעצמם!

האשכול: מנהיגי ישראל מאפשרים את חיסול הריבונות הישראלית

https://rotter.net/forum/gil/23456.shtml

*****

מלאני פיליפס נותנת עצה למנהיגי ישראל ומבקרת את אי העשייה המוחלטת שלהם בהסברה:

מלאני פיליפס - על ההסברה הישראלית, השמאל ושנאת ישראל

http://www.youtube.com/watch?v=0S_vd7aTrvE&feature=player_embedded

***

נפתלי בנט יודע לענות למראייניו היטב. בראיון ב- CNN הוא שיכנע את המראיינת בצדקתנו.

אחרי שתקפה את ישראל במספר שאלות המציגות את הצד הערבי כצודק, הוא הציג בפניה את האמת של ישראל תוך שימוש בארה"ב כדוגמה.

הוא שאל אותה האם על ארה"ב היה לדעתה לתת לאל קעידה משהו אחרי ההתקפה על בינייני התאומים.

Bennett on CNN: "First beat terror and then talk peace"

עם תרגום לעברית:

http://www.youtube.com/watch?v=W2E1dhe_Z5k&feature=player_embedded

כל מוסדות המדינה, כולל הכנסת, הממשלה ואפילו צמרת צה"ל ומשרד החינוך משתפים פעולה עם המכון הפרטי הזה.

לדוגמה: "מידע על צה"ל / איילת פישביין

ב- 2001 התחיל המכון לדמוקרטיה לקיים מפגשים עם צה"ל בהם השתתפו הרמטכ"ל, סגן הרמטכ"ל, חמישה אלופים, ושמונה תתי-אלוף וכן מג"דים, ומח"טים במילואים".

כיצד הגענו למצב בו מכון פרטי כלשהו מארגן לעצמו פגישות דיווח קבועות עם צמרת צה"ל?

זוהי חריגה מנורמות דמוקרטיות.

למכון הזה אין רשות להיפגש עם צמרת צה"ל.

יש לדרוש ניתוק מוחלט ולאלתר בין המכון הפרטי הזה לבין צה"ל.

למכון גם אין רשות מאיש להחדיר את מסרי אירגוני הקרן החדשה הזרה האמריקנית NIF לתכני הלימוד של משרד החינוך, באמצעות מטה מטעמו (מטה קרמניצר) שהוקם על ידי אמנון רובישטיין בהיותו שר החינוך - ו"סונף" למשרד החינוך.

המטה המסונף הזה הוא צינור ההזנה באמצעותו מוחדרים מסרי אירגוני הקרן החדשה לתוך ספרי הלימוד של מערכת החינוך. יש לנתק את הקשר הזה ללא דיחוי.

המכון הפרטי הזה גם מארגן כנסים פוליטיים שנתיים במימון זר.

על הציבור לדרוש מממשלות ישראל להפסיק לחלוטין את הריצה השנתית לכנסים מטעם המכון הפרטי הישראלי לדמוקרטיה בקיסריה ובאילת.

תענוגות, ארוחות שחיתות ומלונות פאר חינמיים אסור שישפיעו או יתערבו בעבודת הממשלה והכנסת.

זו חריגה חמורה מנוהלים תקינים של מדינה דמוקרטית!

המכון הפרטי הזה מנסה להציג עצמו כאילו הוא גוף ממלכתי, אך לאמיתו של דבר הוא שנוי במחלוקת שהגיעה עד כדי עתירה לבג"צ ואין להמשיך לאפשר לו את הבחישה הציבורית שהוא מבצע.

הוא שהחדיר באופן לא לגיטימי לחלוטין את נושא "החוקה בהסכמה" מטעמו, לדיוני ועדת חוק חוקה ומשפט - והוא גם הצליח להחדיר לבחינות וללימודי הבגרות בישראל את החוקה הפרטית שלו.

החוקה שהמכון הזה מייצר מסרבת להכיל בתוכה הצהרה שמדינת ישראל הינה מדינה יהודית.

זו הסיבה שישראל הראל שהשתתף בעבר בדיונים של המכון הזה על חוקה בהסכמה (כביכול), פרש והקים מכון משלו, העוסק אף הוא בהכנת הצעה נגדית לחוקה, בהבדל שההצעה של המכון של הראל היא הצעה לחוקה ציונית.

עמותת "זוכרות" של הקרן החדשה ואירגון "קרן יוזמות אברהם" של הקרן החדשה, מחוברים למטה המסונף של קרמניצר למשרד החינוך.

קרמניצר כיהן כיו"ר הנהלת האגודה לזכויות האזרח - שנתמכת באופן קבוע ולאורך שנים על ידי הקרן החדשה לישראל.

כך כותב משרד החינוך בעצמו על החיבור לקרן החדשה: "מטה קרמניצר -שנהר מטמיע את דו"חות המטה באמצעות פעילות משותפת עם הארגונים: האגודה לזכויות האזרח, מרכז רבין לשלום, יסודות, מרחבים, המכון הישראלי לדמוקרטיה. בהתייחס לתוכנית 'חוקה בהסכמה' הרי שזו מהווה אחד מנושאי המטה אשר עוסקים בתחום הדמוקרטיה במדינת ישראל - מדינה יהודית ודמוקרטית".

משרד החינוך חייב להתנער מהקשר למכון הישראלי לדמוקרטיה.

המכון לא מייצג אף אחד חוץ מאת עצמו ואת מסריו הפוליטיים.

המכון הזה הוא לא מוסד ממלכתי למרות שהוא מנסה להציג עצמו ככזה.

זה מוסד פרטי בעל אג'נדה שמאלנית.

המכון הפרטי של כרמון הצליח באמצעות מטה קרמניצר לדחוף לחומר הלימוד ולבחינות הבגרות באזרחות את החוקה שלו. זה מעשה החדרה לא לגיטימי.

יש להוציא את החומר הזה מחומר הלימוד מיידית, כיוון שזו הצגה לא מאוזנת של הנושא. זו הצגה של הנושא מנקודת המבט השמאלנית, ללא מענה מהצד השני בעל העמדות ההפוכות.

הדבר המקומם ביותר הוא שהמכון הפרטי הזה שופך מיליונים על ועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת על מנת שתדון ותיתן העדפה להצעות החוקה שלו. האם זה מעיד על דמוקרטיה?

האשכול:

האם המכון הישראלי לדמוקרטיה דמוקרטי?

https://rotter.net/forum/gil/19930.shtml#8

***

הון שלטון וקשרי המכון / איילת פישביין

המכון הישראלי לדמוקרטיה הצליח בשנים האחרונות לרכוש לעצמו מעמד מיוחד בישראל. הוא מוצג כמכון מחקר מוביל בדעת הקהל וכגורם רב השפעה על הכנסת והממשל בישראל.

רק מעטים יודעים כיצד הוא פועל, על האינטרסים העומדים מאחוריו, ובכלל - על פעילותו הבעייתית והעדפתו המוגזמת על-ידי גורמים בכנסת ובמשרד ראש הממשלה.

המכון הישראלי לדמוקרטיה מוחזק על-ידי מיליארדר יהודי אמריקני, ברנרד מרכוס, חבר מועצת המנהלים של חברת "צ'ויס-פויט" - הסוחרת במודיעין אזרחי. למכון יש נגישות למידע בצה"ל, במשרדי ממשלה, בכנסת, ובמשטרה. מטרתו המוצהרת של מייסדו היא לחולל "רפורמה פוליטית בישראל".

כדי לממש את המטרה המכון לדמוקרטיה שוכר המכון אישים בכירים מן האקדמיה, חלק ניכר מהם משפטנים.

כך למשל, בשנת הכספים החולפת הגיעה עלות שכרו של נשיא המכון, ד"ר אריה כרמון, ל- 1,408,287 שקל, כולל מכונית צמודה, שהועמדה לרשותו מאמצע השנה.

פרופ' מרדכי קרמניצר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, קיבל מהמכון בשנה החולפת שכר בעלות של 424,474 שקל. קרמניצר קיבל שכר גבוה גם בשנים קודמות.

עם הפרופסורים שקיבלו בשנים האחרונות שכר מהמכון נמנים: פרופ' רות גביזון מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית: 437,110 שקל, פרופ' דוד נחמיאס, בעבר מהאוניברסיטה העברית וכיום מרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה: 532,354 שקל, פרופ' אשר אריאן מאוניברסיטת חיפה: 432,375 שקל.

בשנת 2004 שילם המכון משכורת שנתית גם לדן מרידור, בעבר ח"כ ושר משפטים, בעלות של 404,374 שקל.

"האח הגדול" האמריקני

ברנרד מרכוס, היו"ר הבינלאומי, המייסד והתורם העיקרי של המכון לדמוקרטיה, הוא מבעלי "הום דיפו" ודוגל בכלכלת שוק קיצונית.

הוא נמנה עם חבר מנהלי obt - חברת מודיעין אזרחי גדולה ומבוססת שהתמזגה ב- 2000 עם "צ'ויס פוינט". יחד הפכו לחברה הגדולה ביותר בארה"ב בתחום המודיעין האזרחי.

"צ'ויס פוינט" סוחרת במידע על חברות מסחריות, פושטי רגל, עבריינים, וכן בנתונים אישיים של אזרחים במדינות שונות, כולל ישראל. בעיתונות האמריקנית היא כונתה לא אחת: "עינו הפקוחה של האח הגדול", ברוח הסיוט של ג'ורג' אורוול.

במהלך הבחירות לנשיאות "צ'ויס-פוינט" סיפקה למטה בוש רשימת נתונים על עשרות אלפי אזרחים אמריקנים שהצבעתם פסולה בגלל היותם עבריינים, רובם תומכי המפלגה הדמוקרטית. בכך סייעה לו לזכות בבחירות. לאחר הבחירות קנה משרד המשפטים של ממשל בוש מ"צ'ויס-פוינט" מידע על מהגרים לא חוקיים ב- 67 מיליון דולר.

ידידו של מרכוס הוא ג'ורג' שולץ, יו"ר של כבוד במכון לדמוקרטיה, ששימש כשר חוץ ומזכיר המדינה האמריקני. אבל יותר מכל הוא מזוהה עם תאגיד הבנייה, הנשק והנפט "בכטל" - חברה פרטית של המילארדר האמריקני ריילי בכטל, שבה שולץ כיהן כנשיא. ריילי בכטל מונה על-ידי בוש כחבר בוועדת היצוא, שמטרתה לייעץ לנשיא כיצד לייצר שווקים לחברות אמריקניות בחו"ל, ואחרי המלחמה, זכה תאגיד "בכטל" בחוזה ענקי של 680 מיליון דולר לבניית הפרויקטים הגדולים בעירק: נמלים ימיים, נמלי תעופה, טיהור מים ומפעלי חשמל.

"מרכוס רוצה למקד מאמץ על רפורמה פוליטית"

מרכוס הקים את המכון הישראלי לדמוקרטיה ב- 1991.

הוא מימן את בניין המכון הממוקם בשכונת היוקרה טלביה בעלות משוערת של 5 מיליון דולר. מאז ההקמה הוא התורם בעיקרי של המכון, באמצעות "אגודת ידידים" בארה"ב שהוא עומד בראשה.

האגודה הוקמה בעקבות חששות שהביעו מרכוס ושולץ, שמא העובדה שלמכון יש מממן עיקרי אחד, תיפגע בתדמיתו הדמוקרטית. שניהם דחקו במנהל כרמון לגייס יותר כסף מבעלי הון בישראל, אבל הוא לא הצליח ועד היום רוב התקציב בא מארה"ב.

באחת הישיבות דיווח כרמון: "המכון היום מנוהל על-ידי מי שהקים אותו והשאלה שהוא שואל היא 'מה קורה אחרי'. בהמשך הודיע ש"מרכוס התחייב כל שנה לקחת על עצמו לפחות 40% מהתקציב ובמידה שהמכון לא יצליח לגייס את ה- 60% הנותרים - הוא התחייב להשלים".

אחד הרעיונות ליצור חיץ בין מרכוס למכון היה להקים קרן של 50 מיליון מיליון דולר, שפירותיה יזינו את התקציב השנתי של המכון המגיע למעט יותר מ - 5 מיליון דולר בשנה.

מבראשית, מרכוס עמד על כך שהמכון לדמוקרטיה יתמקד בתוכנית ל"רפורמה פוליטית בישראל". כך למשל, כאשר אוניברסיטת תל אביב רצתה להפעיל עם המכון לדמוקרטיה תוכנית הקשורה לעם היהודי, מרכוס התנגד וכרמון נאלץ לסגת. הוא דיווח על כך להנהלה ונימק: "בשל העובדה שברנרד מרכוס הסכים להיות יו"ר afidi ומשום שהוא רוצה למקד את המאמץ על רפורמה פוליטית".

אולמרט - טורבוביץ - ברק והרפורמה הפוליטית ש"מרכוס רוצה"

הקשר של אולמרט למכון לדמוקרטיה עובר דרך עו"ד יורם טורבוביץ, ראש הסגל של לשכת אולמרט, ששימש כחבר הוועד המנהל של המכון עד אמצע שנת 2005 ומופיע עד היום ברשימת חברי עמותת המכון.

טורבוביץ הוא גם החוט המקשר בין אולמרט, אהוד ברק והרעיון לחולל שינוי מרחיק לכת בשיטת הממשל בישראל. הרעיון החל לקרום עור וגידים לאחר בחירת אהוד ברק לראשות הממשלה ב- 1999. עו"ד יורם טורבוביץ מונה אז על ידי ברק ומנכ"ל משרדו יוסי קוצ'יק, לעמוד בראש ועדה לביצוע רפורמה במבנה פעולות הממשלה ומשרדי הממשלה השונים.

המכון קיים מעקב אחרי בחירות 1999 באמצעות פרופ' אשר אריאן, והכין תוכניות עבודה לממשלת ברק ל- "100 הימים הראשונים".

כרמון דיווח אז לאסיפה הכללית, כי פרופ' דוד נחמיאס, ממקבלי השכר במכון, החל לעבד יחד עם לשכת ראש הממשלה למען גיבוש "רפורמה בשרות הציבורי"; וכי איש מכון נוסף, פרופ' ידידיה שטרן, התבקש על-ידי הנהלת הקואליציה לשבת בראש ועדה "שתבדוק דרכים להשלים את חוקי היסוד במדינת ישראל".

המעורבות הגלויה בפוליטיקה הרתיעה באותו זמן חלק מחברי המכון. אלוף רפאל ורדי, שמונה על-ידי ברק לעמוד בראש ועדה לבדיקת רשות השידור: "אני הייתי מאוד נזהר מפעילות פומבית פוליטית בתקופה הזאת - לא לעסוק בדברים, אשר יגרמו למישהו לחשוב שאנחנו מעורבים באיזושהי צורה, או מנסים להתערב לטובת איזשהו צד". טורבוביץ הסכים אתו: "ברור שיש לנו סכנה של שיוך למפלגות שמאל בהיותנו מצויירים כיפי נפש".

בהמשך ביקר ורדי את הקמפיין של המכון לדמוקרטיה למען ביטול הבחירה הישירה: "אחד הגופים עלול לראות בכך נקיטת עמדה פוליטית", טען.

כרמון השיב לו: "כל מה שאנחנו עושים זו עמדה פוליטית".

קשר הפרופסורים

חותמי "מודעת הפרופסורים" - שיצאו נגד מבקר המדינה במסגרת קמפיין מאורגן שנועד להחליק את חטאיו של אולמרט - קשורים לאולמרט ול"קדימה" ברשת של נאמנויות ואינטרסים:

פרופ' אמנון רובינשטיין הוא משפטן, נשיא המרכז הבינתחומי בהרצליה - מוסד אקדמי פרטי, שהוקם על-ידי חבר קרוב וותיק - פרופ' אוריאל רייכמן, מייסד המרכז הבינתחומי.

רייכמן, שהוצג בימים האחרונים על ידי אולמרט כאחד מ'מבשלי' שינוי שיטת הממשל בישראל, הצטרף ל"קדימה" וקיבל הבטחה מאריאל שרון לקבל את תיק החינוך. אבל כשאולמרט נתן את התיק ל"עבודה" הוא פרש מהכנסת. אנשי "קדימה" טענו אז שהוא רוצה את תיק המשפטים. רובינשטיין, כך פרסם העיתונאי אמנון אברמוביץ, הוא מועמדו של אולמרט לנשיאות. אולמרט גם הציע לרובינשטיין לעמוד בראש ועדת הבדיקה הממשלתית למלחמת לבנון השנייה, תפקיד שרובינשטיין העדיף לא לקבל. רובינשטיין עומד בראש ועדה בין-משרדית לגיבוש מדיניות ההגירה בישראל, שהגישה את מסקנות הביניים שלה לאולמרט בפברואר השנה.

פרופ' יפה זילברשץ, דיקנית הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן מקורבת לאמנון רובינשטיין ונמצאת אתו בוועדה הבין-משרדית לגיבוש מדיניות ההגירה. כמו כן היא חברת הוועד המנהל של המכון לדמוקרטיה. זילברשץ פרצה לתודעה הציבורית כשהגנה על בכיר בבר-אילן שהורשע בהטרדה מינית וצוטטה במוסף הארץ באומרה: "אני טוענת שלנשים יש חלק במה שקורה כמעט תמיד. למה לי זה לא קרה מעולם? אני אומנם לא גרייס קלי אבל אני נראית לא רע לגילי ועובדה, אף פעם זה לא קרה לי".

פרופ' שלמה אבינרי, מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית - נחשב לאיש שמאל מובהק, אבל עשה הסבה מקצועית ל"קדימה". הוא צידד בשרון ובפינוי גוש קטיף וכשהוקמה "קדימה" הוא פרסם מאמר תמיכה במפלגה. אבינרי מרצה במרכז הבנתחומי בהרצליה וחבר בוועדת ההגירה בראשות פרופ' אמנון רובינשטיין.

פרופ' יואב דותן, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, הוא הדמות החיוורת ביותר מבין חמשת החותמים. דותן התנגד לוועדת חקירה ממלכתית למלחמת לבנון השניה והוא משתתף בפרויקט הדגל של המכון לדמוקרטיה: "חוקה בהסכמה".

אריק כרמון, שהתחזה לפרופסור, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה.

כרמון הינו גיסו של רייכמן - איש "קדימה".

בעמותת המכון חברים שניים מאנשיו הקרובים של אולמרט: יורם טרובוביץ, ראש סגל לשכת אולמרט, ועו"ד יהודה רווה, המלווה את אולמרט עוד מימי היותו ראש עיריית ירושלים.

מידע על צה"ל

ב- 2001 התחיל המכון לדמוקרטיה לקיים מפגשים עם צה"ל בהם השתתפו הרמטכ"ל, סגן הרמטכ"ל, חמישה אלופים, ושמונה תתי-אלוף וכן מג"דים, ומח"טים במילואים.

הנושאים שנדונו היו שירות של נשים בצבא, כבוד האדם בצבא ושירות המילואים.

כמו כן הועלו נושאים אסטרטגיים מובהקים כגון, האם הצבא הוא צבא העם או שהולכים לכיוון של צבא מקצועי וההיבטים הכלכליים". בסוף כל מפגש הופקה חוברת.

אריק כרמון דיווח לאסיפה הכללית של המכון על המפגשים ועל "מספרים די קשים" הנוגעים לשיעורי הגיוס לצה"ל: "אנחנו מגיעים למצב שבו רק חמישים אחוז משכבת הגיל מתגייסת, שליש משכבת הגיל הולכת ליחידות קרביות".

ב- 2005 - מפגשי המכון עם צה"ל התחדשו במסגרת פרויקט "צבא -חברה".

פרופ' ברוך נבו, העומד בראש הפרויקט, דיווח לאסיפה הכללית על הקשיים: "קושי אחד הוא התלות ביחסים אישיים מאחר שאין הסכם כתוב בין המכון לבין הצבא. הדברים מתנהלים על בסיס יחסים אישיים ומסורת של יחסי אמון שנבנו בין אריק לבין הרמטכ"לים ואלופי הפיקוד שלהם.

קושי נוסף כרוך ברגישות צה"ל לנושאים שונים.

רשימת המשתתפים האורחים מוגשת לחוות דעת הצבא לפני כל כנס. ייתכן מצב שהצבא יפסול השתתפות אחד האזרחים. המכון חייב להיות רגיש ביותר ולהסכים לפשרות בנושאים שונים על-מנת לשמור על דיאלוג פתוח וכן".

תקשורת מגויסת

המכון לדמוקרטיה מבצר את מעמדו באמצעות הפגשת אנשי הון ושלטון בכנס קיסריה שמכניס לקופתו מאות אלפי דולרים בשנה.

יו"ר הוועד המנהל הוא אלי הורוביץ, יו"ר טבע, וחבר בולט הוא איש העסקים אהרן דוברת.

הביטאון "העין השביעית" הוא אמצעי נוסף.

העורך הוא איש הארץ עוזי בנזימן. העיתונאי נחום ברנע "מידיעות אחרונות" הוא אחד הכותבים הקבועים. ולא בחינם, כמובן.

מספר המנויים על הביטאון אינו עולה על כמה מאות והוא מתקיים מתרומות.

באחד הדיונים של הנהלת המכון הועלתה שאלת כדאיותו והוחלט להמשיך בשל חשיבותו ביצירת קשר לתקשורת.

המכון הזמין ב- 2001 מעיתונאי הארץ יאיר שלג נייר עמדה על "המשמעות הפוליטית של פינוי יישובים", אבל הוחלט לא לפרסמו. בנוסף מפרסם המכון את עצמו באתרי האינטרנט Ynet ו- walla.

אישים המוערכים על-ידי המכון קיבלו את אות הדמוקרטיה, כאשר אמות המידה שנקבעו לבחירת הזוכה הן: "תרומתו של המועמד לביצור ערכי הדמוקרטיה בעולם, או בארצו".

הזוכה הראשון היה ג'ורג' שולץ ואילו הזוכה השני היה אדוארד שוורנאדזה, לשעבר נשיא גרוזיה, שקיים שלטון יחיד ושנוא בגרוזיה, הודח וברח מארצו לאחר שהואשם בזיוף בחירות.

אירוע הענקת האות לשוורנדזה הכניס למכון לדמוקרטיה 100 אלף דולר ורק אחד מחברי המכון, כך עולה מהפרוטוקולים, אלוף (מיל.) רפאל ורדי, חשב שהנבחר הוא "אישיות בעייתית".

המונופוליסט כקרבן

ניירות העמדה של המכון לדמוקרטיה מקדמים אידיאולוגיה של טיפוח ההון.

כך למשל הכין המכון נייר עמדה בשם "המונופוליסט כקרבן", שבא "להגן על זכויותיהם של מונופוליסטים מכוחה העדיף של המדינה".

נייר עמדה אחר שהוכן על-ידי המכון הוא "הצעה לארגון מחדש של מערכת החינוך הציבורית בישראל" של רונית תירוש ופרופסור ויקטור לביא שהציע לרסק את מערכת החינוך הממלכתית הישראלית ובמקומה להקים מינהלים אזוריים בשליטת הרשויות המקומיות. נייר עמדה זה היה הבסיס למסקנות ועדת דוברת שבראשה עמד איש העסקים שלמה דוברת, בנו של חבר הוועד המנהל של המכון לדמוקרטיה, אהרן דברת.

המכון הפיק עבור מי שהיה יו"ר ועדת כספים בכנסת וכיום שר האוצר, אברהם הירשזון, נייר עמדה לרפורמה בשוק ההון שהוצג בכנס קיסריה ב- 2004 כאלטרנטיבה להמלצות ועדת בכר.

התועלת שבשחיתות

ב"מודעת הפרופסורים" המוקיעה את מבקר המדינה ואת יועצו לענייני שחיתות, על שהם עלולים, כביכול, "לשתק את התנהלותו של ראש הממשלה הנבחר", מהדהדת תפישה שפותחה ב"מחקר" שנערך במכון לדמוקרטיה על-ידי דורון נבות ועו"ד נאוה בן-אור, בהדרכתו של פרופ' מרדכי קרמניצר, שהוא כאמור לעיל, אחד ממקבלי המשכורות הגבוהות במכון לדמוקרטיה.

בראיון המופיע באתר המכון טוען נבות ש"לא בטוח שיש עלייה בשחיתות, אלא שהכיסוי התקשורתי והעיסוק הציבורי בתופעה גברו".

נבות מדגיש "שקיימים חוקרים ומשפטנים שטוענים שלא בהכרח ולא בכל מצב השחיתות פוגעת בדמוקרטיה. יש המדגישים את התועלת בשחיתות מבחינה כלכלית ויש המדגישים את התרומה שעשויה להיות לה מבחינת הדמוקרטיה. אבל בפועל הטענות האלה נכונות רק אם משווים את השחיתות למצב גרוע יותר כמו סיאוב שלטוני מוחלט, שרירותי או אימפוטנטי לגמרי".

בהמשך מפתח נבות את התפישה ש"שחיתות היא לא בהכרח מחלה ממארת והיא לא בהכרח אישהו שד שנמצא כל הזמן בכל מקום"; וכי "שחיתות היא לא בהכרח הרסנית במובן שמקובל לטעון כלפיה. אם אינה מתרחשת בממדים כפי שהיתה בזאיר למשל, או בארגנטינה בשנים מסוימות, הרי שהיא פשוט פוגעת ברווחת התושבים ובאיכות חייהם, אבל היא לא בהכרח ממוטטת את המדינה והחברה".

חוקה בהחדרה

המכון לדמוקרטיה מקדם בהשקעה של מיליונים את כתיבת "חוקה בהסכמה", והעמיד לרשות ועדת חוקה חוק ומשפט תקציבים לקידום הנושא.

ב"חוקה בהסכמה" ניתן דגש על זכויות העשירים ונראה שפחות על זכויות חברתיות כגון: הזכות לחינוך, לבריאות לפנסיה וכד'.

המכון מחדיר את "חוקה בהסכמה" למערכת החינוך כנושא לתלמידים הנבחנים בבגרות בהיקף של 5 יחידות וזאת באמצעות "מטה שנהר קרמניצר" של משרד החינוך, שהוקם על-ידי אמנון רובינשטיין בהיותו שר חינוך.

רובינשטיין אף 'זכה' לביקורת מבקר המדינה על מינויים לא תקינים במטה זה. פרופ' עליזה שנהר ופרופ' מרדכי קרמניצר הם חברי עמותת המכון לדמוקרטיה. שנהר כתבה עבור משרד החינוך את נייר העמדה בנושא יהדות ואילו קרמניצר את נייר העמדה בנושא אזרחות.

תגובות

תגובת המכון לדמוקרטיה:

"פעולות המכון נגזרות מסדר היום שלו, משיקולים מקצועיים. כשהמטרות העומדות לנגד עיניו הן שיפור הדמוקרטיה והשיח הציבורי בישראל. לא התקבלה תמורה כספית עבור פעולת אלה, להיפך, המכון משקיע משאבים לטובת הדמוקרטיה בישראל.

המכון מבצע מחקרים, כנסים, ימי-עיון ומעלה הצעות, במסגרתם אנו משתפים פעולה עם מוסדות רבים כגון בנק ישראל, משרד האוצר, צה"ל חברי כנסת, שרים, אוניברסיטאות ועוד. המכון אינו מקבל עבורם תמורה כספית. יתרה מכך, חשוב להדגיש כי אין מדובר במתן שירותים עבור המשתתפים, אלא בתוצרים שהמכון מפיק והם מיועדים לשימוש נרחב, מתוך כוונה לשפר את הדמוקרטיה הישראלית".

לשכת ראש הממשלה:

"המכון לדמוקרטיה לא ביצע כל עבודה עבור הממשלה, לרבות לשכת ראש הממשלה".

דובר הכנסת גיורא פורדס:

"ניירות העמדה והשרותים שניתנו על-ידי המכון לוועדות הכנסת, לא עברו ועדת מכרזים והכנסת לא שילמה עבורם".

משרד החינוך:

"מטה קרמניצר-שנהר מטמיע את דוחות המטה באמצעות פעילות משותפת עם הארגונים - האגודה לזכויות האזרח, מרכז רבין לשלום, יסודות, מרחבים, המכון הישראלי לדמוקרטיה. בהתייחס לתוכנית 'חוקה בהסכמה' הרי שזו מהווה אחד מנושאי המטה אשר עוסקים בתחום הדמוקרטיה במדינת ישראל - מדינה יהודית ודמוקרטית".

http://www.news1.co.il/Archive/002-D-18970-00.html

ועוד.

*

המכון הישראלי לדמוקרטיה והפיענוח המגמתי של הסקר / קלמן ליבסקינד

לטובת מי שלא היה כאן בסיבובים הקודמים, פירסם בשבוע שעבר המכון הישראלי לדמוקרטיה עוד סקר מסדרת ה"איזה רעים אנחנו", שקובע שוב שאנחנו גזענים.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=1875

יהודה ושומרון הם לב ליבה של ארץ ישראל והשליטה עליהם היא תוצאה של התקפה ומלחמת השמדה נגד ישראל.

את העיוות שיהודה ושומרון הם שטח כבוש או מוחזק יצרו משפטנים ישראלים בראשות בג''צ, בשל עמדתם הפוליטית ולא בשל היות הדבר הזה עובדה משפטית, או אמת היסטורית.

יש לתבוע לדין את יוצרי המונחים מוליכי השולל והשיקריים: "שטח כבוש, ושטח מוחזק" - שהודבקו לחבלי ארצנו יהודה ושומרון, ולברר מי הוא זה שנתן ידו להפצת השקר הזה.

מהידוע לי היה זה בית המשפט העליון הישראלי שטבע מונחים אלה והדביק אותם לאיזורי ארץ ישראל הללו.

דרושים תחקירי עומק ותביעות משפטיות למפיצים דיבה זו בעולם, על חבלי ארצנו.

יש לארגן משפטנים מבריקים בארה"ב שיתבעו לדין את ממשלות ארה"ב המגדירות את יהודה ושומרון כאיזורים כבושים ושטחים כבושים, כאשר על פי המסמך של אלי א.הרץ, נחשבים איזורי יו"ש חלק מהשטח בו יש להקים מדינה יהודית על פי החלטת הקונגרס שתקפה עד עכשיו.

במקרה כזה פועלים פוליטיקאים אמריקנים בניגוד להחלטת הקונגרס.

כמו כן ניתן להגיש תביעה ישראלית נגד מי במערכת המשפט הישראלית שהפיץ את השקר שיש מונח שטחים כבושים או מוחזקים.

הם לא כבושים ולא מוחזקים, וזכות ישיבתנו בהם היא חוקית לחלוטין על פי דיני המלחמה, ועל פי החלטות חבר הלאומים שאומצו על ידי האו"ם, ועל ידי הקונגרס האמריקני.

על פי ידיעתי היה זה לכאורה אהרון ברק שעשה זאת בניגוד לחוק הבינלאומי שעל פיו השטחים אינם כבושים היות ונלקחו במלחמת מגן ולא השתייכו למדינה כלשהי לפני התוקפנות הירדנית כלפי מדינת ישראל.

כמו כן הם שטחים שמיועדים להתיישבות יהודית על פי החלטת קונגרס תקפה.

יש לתבוע בארה"ב ובישראל.

האשכול:

יהודה ושומרון אינם שטחים כבושים. את השקר המציא השמאל!

https://rotter.net/forum/gil/23759.shtml

*****

פרופ' דינשטיין ובג"צ הישראלי בראשותו של אהרון ברק, באמצעות פסק הדין הראשוני של אהרון ברק בנושא יו"ש, הם שקיבעו את המונח "שטחים כבושים" והפיצו אותו בעולם!

אהרון ברק חוזה מדינת כל אזרחיה - שודד הים המשפטי - כהגדרת פרופ' פוזנר, פעל באמצעות שימוש במוסד הבג"צ ופסקי הדין מטעמו, לצורך השרשת והפצת ההגדרה המטעה שיהודה ושומרון הם שטחים כבושים - על מנת שמונח זה ישמש את האג'נדה הפוליטית של המחנה שלו, כשהוא מופץ בארץ ובעולם ומשמש לניגוח ממשלות ישראל.

הנה כך קיבע אהרון ברק את המונח המוטעה בפסק הדין הראשון שעסק בשטחי יהודה ושומרון:

"יהודה ושומרון מוחזקות על ידי ישראל בדרך של תפיסה צבאית או "תפיסה לוחמתית" (Belligerent Occupation). באזור הוקם ממשל צבאי, אשר בראשו עומד מפקד צבאי. כוחותיו וסמכויותיו של המפקד הצבאי יונקים מכללי המשפט הבינלאומי הפומבי, שעניינם תפיסה צבאית".

המונח העברי "תפיסה לוחמתית" הוא הצעתו של פרופ' יורם דינשטיין, שתירגם את המונחים הבריטיים:

belligerent occupation, military occupation, occupation of enemy territory.

העמדה לפיה ישראל מחזיקה ב"שטחים" בתפיסה לוחמתית, אינה משפיעה רק על החקיקה והמדיניות כלפי התושבים הפלסטינים בשטחים, אלא יש לה משמעות משפטית משמעותית בהקשר למדיניות ההתיישבות הישראלית בשטחים (ההתנחלויות).

על פי המשפט הבינלאומי אין להקים התנחלויות בשטח הנתון לתפיסה לוחמתית, אלא לצורכי ביטחון.

השאלה האם כלל זה חל גם על ההתנחלויות הישראליות בשטחים - שנויה במחלוקת.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%A1%D7%94_%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%AA

אך מסתבר שגם לשיטתו של פרופ' דינשטיין שטבע את המונח "שטחים כבושים", אותו אימץ בחום אהרון ברק ודבק בו באמצעות פסק דין, על מנת לקבע ולהפיץ את היחס הזה לשטחי יהודה ושומרון, הרי שמאז חתימת הסכמי השלום עם ירדן ומצרים, פקעה גם הגדרה זו ולמעשה ישראל פסקה מלהיות כובשת (לשיטתם) בשטחים אלו, אשר נכבשו מידיהן של מדינות אשר ויתרו עליהם בהסכם מוכר בינלאומית.

עו"ד ויסולי פנה בנושא זה ליועץ המשפטי לממשלה.

ויסולי מסביר במכתבו, כי מאז מלחמת ששת הימים נוהגים נציגיה של מדינת ישראל להגדיר את מעמדם של שטחי יהודה ושומרון ככאלו הנתונים ב"תפיסה לוחמתית", המונח המשפטי העברי המתאר "כיבוש".

לדבריו מדובר בתפיסה אותה טבע פרופ' יורם דינשטיין, אולם מתברר כי אפילו לשיטתו של דינשטיין לפיה מאז מלחמת ששת הימים החזיקה ישראל בשטחים אלו ככובשת, הרי שמאז חתימת הסכמי השלום עם ירדן ומצרים פקעה הגדרה זו ולמעשה ישראל פסקה מלהיות כובשת בשטחים אלו, אשר נכבשו מידיהן של מדינות אשר ויתרו עליהם בהסכם מוכר בינלאומית.

טענתו היא, שלמרות מצב זה, אשר מפקיע את הגדרת הכיבוש לכל השיטות, ממשיכים עד היום כל נציגיה המשפטיים הרשמיים של מדינת ישראל להגדיר את מעמדה של מדינת ישראל כ"כובשת" ביהודה ושומרון, כולל בדיונים בפני בג"ץ ובפני כל הערכאות המשפטיות.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/220554

הבהרה:

שטחי יהודה ושומרון לא היו מלכתחילה שטחים כבושים, היות ולא מדינת ישראל התקיפה על מנת לכבוש אותם. למרות זאת, הדביקו אהרון ברק ופרופ' דינשטיין את המונח הזה לשטחים ששוחררו במלחמת ששת הימים בשל עמדתם הפוליטית, ומתוך כוונה למנוע איחוד העם עימם.

גם על פי קביעה שמאלנית קיצונית זו של אהרון ברק ושותפיו, לא יכולה להתקיים גישה משפטית זו מאז חתימת הסכמי השלום עם ירדן ומצרים שמהן נלקחו שטחים אלה בעת מלחמה נגד תוקפים!

הגדרת יהודה ושומרון כשטחים כבושים נוגדת את החוק ואת הנוהל הבינלאומי בהתייחסות לשטחים שעברו מיד ליד בעת מלחמה.

יש לתבוע לדין אנשים המשתמשים במונח משפטי מטעה זה, בארץ ובעולם.

משפטנים מהמחנה הלאומי חייבים להתגייס ולהתחיל במאבק המשפטי נגד המשך השימוש במונח המוטעה, המשרת בעלי עמדות פוליטיות מצד שמאל של המתרס.

השטחים - למי הם שייכים?

http://www.youtube.com/watch?v=0OV_8HiO1HA

https://rotter.net/forum/gil/20101.shtml#208

******

אהרון ברק: על ידי שינוי החוק בכנסת תיהפכנה ההתנחלויות ביהודה ושומרון לחוקיות.

ערוץ הכנסת - השופט פרופ' ברק על ההתנחלויות ועל הרס בתים ביהודה ושומרון:

בראיון מסביר אהרון ברק למראיין שעל מנת שההתנחלויות תהיינה חוקיות, על כנסת ישראל לשנות את החוק ולחסום את תחולת החוק ההומניטרי הבינלאומי בשטחי יהודה ושומרון!

לדבריו המשפט חל על מדינת ישראל ועל כוחות הצבא בכל אשר ילכו ולכן יש לקיים את החוק הבינלאומי ההומניטרי ביו"ש.

הוא אומר שאם המשפט הבינלאומי ההומניטרי נניח מתיר הריסת בתים אבל בית המשפט הישראלי אוסר על הריסת בתים, או להיפך וזה לא נראה לממשלת ישראל, אז שתשנה את החוק בכנסת ותחסום את תחולת החוק ההומניטרי הבינלאומי בשטחי יהודה ושומרון ואז ההתנחלויות תהיינה חוקיות שם!

אהרון ברק: שנו את החוק והכל יהיה בסדר! 20.2.12

http://www.youtube.com/watch?v=0eOaR9hoezw&feature=related

תמליל:

אהרון ברק: "המשפט חל על מדינת ישראל, חל על כוחות הצבא בכל אשר ילכו ולכן יש לקיים את החוק, זה הכל.

אבל מדינת ישראל לא רוצה לשנות את החוק. הכנסת שלנו, לזכותה ייאמר, לא שינתה כמעט כלום.

אז נכון שלפי המשפט הזה ההתנחלות היא בלתי חוקית. זה נכון!

החוק לא נראה לכם תשנו אותו!

אתם חושבים שהמשפט הבינלאומי ההומניטרי נניח אוסר על הריסת בתים ובית המשפט מתיר הריסת בתים או להיפך, תשנו את החוק!

אבל מדינת ישראל לא רוצה לשנות את החוק. הכנסת שלנו, לזכותה ייאמר לא שינתה כמעט כלום. אז נכון שלפי המשפט הזה ההתנחלות היא בלתי חוקית. זה נכון!

***********

העובדות הן שכל בתי המשפט בכל הערכאות דחו את טענות הבעלות של הבדואים על הקרקע בנגב.

עכשיו, לפי ההסדר החדש שמוצע להם, בהתאם להמלצות דו"ח פראוור, יזכו הבדואים לחמישים אחוז מהקרקע, למרות שהיא לא שלהם, ולפיצויים על המחצית הנוספת, שגם היא לא שלהם.

המדינה תעביר בטאבו מאות אלפי דונמים בכל רחבי הנגב לבעלותם המלאה של שבטים בדואים וכל הנגב ייראה כמו כלב דלמטי ויהיה מנומר בטאבו בדואי.

כלומר: המדינה מלבינה באופן גורף את העבירות על החוק ומנציחה את המציאות בדרום.

אם נקבל את ההמלצות ונכיר בכל הפזורות או אפילו במרביתן, ישראל היהודית - ציונית ודמוקרטית תלך ותאבד את הנגב הצפוני.

ישראל תלך ותתכנס לתוככי "מדינת תל אביב" והנגב על מתקניו האסטרטגיים יהיה אזור מופקר.

במקום זאת יש להרחיב ולפתח במהירות רבה את 14 היישובים שכבר הוכרו, ולהוסיף לרשימה עוד 5 -6 יישובים חדשים לפי העניין, כדי שיקלטו את 55,000 – תושבי הפזורות שנותרו. להלכה, כל יישוב יצטרך לקלוט כ- 2500 נפשות או כ- 250 בתי אב בלבד. כל משפחה תוכל לקבוע לאן יש בדעתה לעבור ושם יוקצה לה שטח לבנייה וגם
משק עזר לפי רצונה.

במקום פריסה מרחבית "פראית" הסוגרת אופציות לפיתוח בכל הדרום, ריכוז הבדווים ב- 20 יישובים יאפשר את הרחבת הערים הקיימות דימונה, ערד, ירוחם ובאר שבע, וכן יאפשר את העברת צה"ל דרומה.

זוהי משימה לאומית המתבקשת גם בגלל לחצים גדולים של האוכלוסייה במרכז הארץ והצורך בדילול העוצמה הצבאית שסביב מטרופולין תל אביב.

בעוד אנו דנים בנעשה בנגב הצפוני אפשר כבר בראשית 2009 לראות כיצד מתפתחת "חזית חדשה" בין הבדווים לשלטונות המדינה שאין בה "משילות", והפעם זה קורה בנגב המרכזי.

מי שעודד את ההתיישבות הלא חוקית של הבדואים הוא בג"צ.

הישובים הלא חוקיים אטרקטיביים בגלל פסיקת בג"צ אשר בעטייה מקבלים היישובים הבלתי מוכרים שירותים בסיסיים, שכן היה זה בג"צ שאילץ את ממשלת ישראל לספק תשתיות וחשמל להתיישבויות הלא חוקיות האלה.

בג"צ אילץ את ממשלות ישראל לסלול כבישים לכל התיישבות בלתי חוקית בעלות של מיליארדים.

הפרת החוק השתלמה בעבר, משתלמת בהווה ותשתלם גם בעתיד.

אל לה למדינת ישראל להמשיך ולטמון את ראשה בחול.

בסוגיית הבדווים והגנה על אדמות המדינה בנגב הזמן פועל לרעתה של מדינת ישראל.

קצב ריבוי טבעי של 5.5 אחוזים לשנה, שמשמעותו הכפלת האוכלוסיה הבדווית כל 13 שנה, גורם להחרפת המצב ולשמיטת אדמות המדינה בנגב מידי הריבון בזמן שהבעיות מתעצמות בקצב מהיר.

מי שחשב שההתיישבות הבדואית היא נחלת הדרום בלבד יגלה בקרוב שהבדואים מתקרבים אפילו לתל אביב.

באזור ראשון לציון ורמלה יש 66 התנחלויות של בתים בודדים וחושות של בדואים. יש כאן תהליך הדרגתי שמצביע על התפשטות בדואית שהופכת לאיום אסטרטגי על מדינת ישראל.

במשך שנים העברנו להם קצבאות ילדים וכל אבא מגדל שם לפחות שלושים ילדים מארבע נשים.

הממשלה צריכה להודיע להם שעד תאריך יעד שייקבע על ידה הם צריכים לעבור לעשרים ושלושה כפרים חוקיים שהמדינה תכין להם, הם יקבלו פיצויים ומי שלא יעבור יפסיד ויפונה כמו שעשו לאנשי חבל קטיף.

הסדר ההעברה בטאבו המוצע לבדואים הוא נתינת פרס לעבריינים. אין בשום פנים ואופן להעביר את אדמותינו לידיהם - בטאבו.

ריבוי נשים גורם לאחוז הילודה הגבוה בעולם. מצב זה הינו אסון
למדינת ישראל. אין מדינה בעולם היכולה להתמודד מבחינה תכנונית עם
אחוז ילודה של 5.5% - הכפלת האוכלוסייה כל 13 שנה. ריבוי הנשים והילודה הגבוהה מהוות נזק כלכלי עצום למדינת ישראל. משפחות פוליגמיות נשענות ברובן על כספי הביטוח הלאומי.

הטיעון היהודי שיש להתחשב בבדואים משום שהם משרתים בצבא אינו מוסרי משתי סיבות:

דבר ראשון רובם המוחלט של הבדואים בדרום אינם משרתים בצבא. דבר שני - שרות בצבא אינו יכול לחפות על שוד קרקעות לא חוקי.

האם נערך דיון ציבורי בעד או נגד דו"ח פראוור המציע להעביר לידיהם את אדמות הנגב ובטאבו, דבר שיטלטל פוליטית, תקציבית, חברתית את המדינה?

אנחנו לא שמענו.

האם אנו צריכים עוד 2000 שנות גלות כדי ללמוד לשמור על אדמות מולדתנו?

האשכול:

אין למסור את אדמות הנגב לבדואים ללא משאל עם!

https://rotter.net/forum/gil/23558.shtml

נסיון שנעשה בכנסת לפעול נתקל בחומה בצורה של התנגדות אותה הוביל שר החינוך לשעבר גדעון סער.

מי שמכיר את הנתונים רואה שהמיסיון הנוצרי הצליח לשלוח גרורות סרטניות ללב האוכלוסיה היהודית במדינת ישראל מבלי שתינתן למעשי המיסיונרים תשובה יהודית חוסמת ולוחמת כלשהי.

דבר ידוע לכל הוא שהדת הנוצרית רואה בניצור אחרים מצווה דתית ראשונה במעלה.

גדעון סער מנע בכל כוחו את החוק שאמור היה לפעול נגד פעילות המיסיון הנוצרי בקרב אוכלוסייה יהודית. מעשה התנגדותו של גדעון סער בכנסת מחייבת בירור יסודי.

מה יכולה להיות הסיבה להתנגדותו לחוק נחוץ כל כך?

במהירות האור הולכת ונבנית בתוך מדינת ישראל מדינה נוצרית לכל דבר. מדינה נוצרית זו עדיין בבחינת תופעה סמוייה, אך ממדיה המפלצתיים הולכים ותופחים לממדים שלא ניתן יהיה להסתירם בקרוב.

אל מאות אלפי הנוצרים שהגיעו לכאן מאז תיקון חוק השבות - סעיף נכד - שמעלה לארץ אנשים שאינם אמורים להימצא כאן כלל בשל אי השתייכותם לעם היהודי, נוספים מדי יום עוד ועוד יהודים שהמיסיון פיתה ושיכנע להתנצר.

אשכול זה יעסוק בנושא הפעילות המיסיונרית בישראל שהולכת וגוברת, נעשית חצופה ומתריסה ואינה נבלמת על ידי מוסדות המדינה היהודית.

עלינו להתחיל לקיים דיון ציבורי בישראל על ממדי התופעה ועל הדרכים להפסיק אותה לחלוטין.

"במשך 19 השנים האחרונות התנצרו יותר יהודים מב- 1900 השנים האחרונות".

במדינת היהודים מתיר ראש העיר ברקת לקבל את פני הבאים לירושלים ביש"ו נוטף דם.

עכשיו הזמן לחוקק חוק נגד כל פעילות מיסיונרית בקרב יהודים בישראל ולמנוע תליית כרזות מקוממות ומסוכנות כאלה לעיני היהודים בארצם!

הכרזה האנטישמית לא תוסר

חרף חשיפת ערוץ 7 והבטחת עיריית ירושלים להסיר משער יפו את הכרזה שמסיתה להרג יהודים, פקחי העיריה קיבלו הוראה להמתין עד יום ראשון, אז יסתיים ממילא 'חג האור' הנוצרי.

אפריים הולצברג, תושב הרובע היהודי, טוען כי על פי מידע שנמסר לו ההנחיה הגיעה מלשכת ראש העיר.

"הכרזה טרם הוסרה, שוחחתי הבוקר עם אדם מהימן שאמר לי שבפיקוח העירוני הסכימו להוריד את הכרזה, המשטרה היתה מוכנה לאבטח אבל מלשכת ראש העיר מנעו את זה", טען.

הוא מתקשה להבין כיצד ייתכן שבערב יום ירושלים, מוצבת בשער יפו כרזה שמסיתה להרג יהודים, "לשים כרזה עם ישו שנוטף מראשו דם, זה כמו לכתוב 'מוות ליהודים'. האם זו הכרזה שצריכים להיתקל בה כל אלה שיעלו ביום ירושלים, לכותל המערבי.

"עושים מאיתנו צחוק, להשאיר את הכרזה עד שנגמר החג שלהם ביום ראשון, זה כמו הבדיחה עם הסוכה והשופט הגוי, שהיהודי מבקש מהשופט, תן לי רק עוד שבעה ימים ואני אוריד את הסוכה", אמר.

מעיריית ירושלים טרם נמסרה תגובה לדברים.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/255383

**

לעיון האשכול:

המיסיון הנוצרי בישראל עובד חזק

https://rotter.net/forum/gil/20043.shtml

מי ששוקע בקריאת ולימוד ההיסטוריה של עם ישראל וארץ ישראל אינו יכול שלא לתמוה כל יום יותר ויותר על הסיפור המשונה הזה.

כיצד יכול עולם שלם, רחב ידיים ועצום משאבים להתעסק אלפי שנה אך ורק בשטח קטנטן וחסר חשיבות שתקוע במדבר כלשהו במזרח התיכון ובמורשתו הרוחנית של עם קטן שבניו מועטים כל כך?

הברית החדשה והקוראן הן יצירות המבוססות על גניבה ספרותית ועיוותה של מורשתו הרוחנית והספרותית של העם היהודי - התנ"ך וסיפוריו - שאילו בוצעה בימינו, היתה נמנעת מכוח חוק האוסר גניבות ספרותיות.

כל השינאה הבוערת לעם ישראל נוצרה אך ורק בשל יצירתו המקורית, הייחודית והנשגבת אשר מאוגדת ב- 24 סיפרי הקודש שלו - התנ"ך.

הנוצרים והמוסלמים - כל אחד בדרכו - מאשימים את היהודים על שהם ממשיכים לדבוק בו ובהבטחות המקופלות בדפי הנבואה שהוא מכיל, תוך שהם מנכסים לעצמם את ההבטחות הללו.

עבור היהודים לא קיים עולם רוחני מלבד העולם הרוחני שכולל את המורשת העברית יהודית מאז אברהם אבינו ועד ימינו! לא הנוצרים ולא המוסלמים מהווים חלק כלשהו במורשת זו. לעם ישראל אין כלל ויכוח עם העולם הנוצרי או המוסלמי. אין כלל שטח מגע.

לעומת זאת לעולם הנוצרי והמוסלמי אין כלל צידוק או קיום ללא הסתמכות על המקרא היהודי.

זו הסיבה לתאוות ההשמדה שמתקיימת כלפי העם היהודי, שכן זו הדרך היחידה לחסל את הקשר בינם לבין העם היהודי.

כל ההגייה המחשבתית והדתית נובעת רק ממעיין אחד אותנטי וחי - התנ"ך ומורשת ישראל!

האנטישמיות היא הדרך היחידה של הנוצרים והמוסלמים לנסות ולהוכיח את צידקת דרכם, אמונתם וטענותיהם.

מכאן שהאמונה היחידה שהיא חופשיה לחלוטין לגדול לכיוונים יצירתיים חדשים ומפתיעים נשארת תמיד רק היהדות שהיא המקור.

רק המקור יכול.

האנטישמיות צפוייה אם כך להתמיד בנסיונותיה להשמיד את המעיין המתגבר שצפון בלב היהודים ובמורשתם המיוחדת והיחידנית.

נסיונות אלה מעידים בבירור על חוסר האונים המתמיד שמקנן בליבם של הנוצרים והמוסלמים אל מול ההבטחה האלוהית לעם ישראל!

כתוצאה משינאה גויית עוצמתית זו פיתחו היהודים במשך דורות השהייה בגלות הכפפת ראש והתנהלות יהודית אופיינית, שניתן לתאר אותה כהתנהגות של מי שמנסה מתוך חוסר ברירה לעבור על פני חיה טורפת מבלי לעורר את תשומת ליבה וזעמה ועושה זאת על ידי צמצום נוכחותו ועצמיותו לאפס, תוך נסיון לבצע כל תזוזה באיטיות שלא תעיר חימה.

התנהגות כזו אינה פועלת לטובתנו כאשר אנו בארצנו.

ההכרזות והדרישות של רבנים ושל מנהיגים בני דורנו פה בארצנו שלא להרגיז את האומות, שגויות לחלוטין ונובעות מחוסר הבנה מוחלט בפסיכולוגיה האנושית.

אי ההתגרות בגויים מרגיזה את הגויים עוד יותר.

רק התנהגות תקינה אמיצה ומחוברת למציאות ולאמת שלנו, תוכל לעצור דברים כאלה.

איש לא קונה את ההצגה היהודית - ישראלית הזו, שסיגלו לעצמם כל מנהיגינו, של התרפסות והזדחלות מצטדקת.

להיפך. היא מציתה עוד יותר חימה וזעם כלפי ישראל, כיוון שהיא נתפסת כהעמדת פנים מלאכותית וזה באמת מה שהיא ועובדה שההתקפות הלא רציונליות והאלימות עלינו נמשכות ואפילו מתגברות ככל שאנו יותר שטוחים אפיים ארצה בצימצום הנוכחות לאפס ובזחילה עם האף על האדמה.

יש רק תקנה אחת למצב.

רק אחת.

לוותר מיד ולתמיד על המחשבה השוררת במוח היהודי שאין להתגרות בגויים.

עלינו לעמוד זקוף ולומר את האמת שלנו במלוא גרוננו ועם כל נוכחותנו.

עלינו להציג לפני האומות כולן את מעשיהן המחפירים גם אם תרצינה לשמוע וגם אם לא.

הבקורת שלנו היא לגיטימית והיא מחוייבת המציאות. אסור לנו להסתירה, לבלוע אותה ולשאת אותה בתוכנו כרעל מצמית.

עלינו לכבד את עצמנו בכל מחיר ובכך לשקם את כבודנו האבוד ואת זכויותינו לעמידה זקופה ולכבוד ויש לנו זכות כזו על הישגינו ותרומתנו לאנושות כולה, מאז ומתמיד.

גם ללא הישגינו יש לנו זכות לכבוד, כפי שלכל אומה יש זכות לכבוד.

באשכול אציג את תחפושותיה השונות של האנטישמיות.

על מנהיגינו להילחם בה באמצעות דיבור ישיר וברור שיתקוף כל מעשה כזה של כל אומה באופן תכוף ויומיומי ולא רק בהזדמנויות נדירות על במה כלשהי!

ליברמן הוא דוגמה כיצד יש לנהוג!

לעיון האשכול:

אנטישמיות בתחפושות שונות

https://rotter.net/forum/gil/20133.shtml

בישראל מפלגות הפכו לצבר אופורטוניסטים חסרי אידיאולוגיה משותפת, או אף גרוע מכך - בעלי אידיאולוגיות הפוכות זו לזו.

דבר זה אינו יכול להמשיך להתקיים ויש להעלותו לדיון ציבורי דחוף ולבטלו מן העולם.

מדי בוקר אנו מתבשרים שמנהיג ישראלי כלשהו מקדם עוד איבוד ריבונות ישראלית מסוג זה או אחר ומסירת אתרים ושטחים מאדמת ישראל לכוחות זרים, למדינות עויינות, לדתות אחרות.

אנו שומעים בחדשות דברים כמו:

- 'מסירת חצר סרגיי - היאחזות רוסית בירושלים'

כזכור את ההחלטה על מסירת חצר סרגיי לרוסיה קיבלה ממשלת ישראל בחודש אוקטובר 2008, בעת שבראשה עוד עמד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט...עו"ד יצחק בם...אומר כי זהו צעד חמור מאוד, "מדובר במחטף, רק היום שמעתי על זה. המשמעות היא חמורה מאוד, זה בעצם אומר הקמת היאחזות רוסית בירושלים"...לדבריו רוסיה היא מדינה לאו דווקא ידידותית והיא הופכת היום לשותפה בקרקעות בבירה, "רוסיה היא ממשלה זרה ולאו דווקא ידידותית. ממשלה שמעבירה טילים לסוריה ולחיזבאללה ולכן דריסת רגל בירושלים על ידי רוסיה זה צעד חמור ביותר".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/217275

או:

מסירת קבר דוד שמנוהל על ידי ישיבת התפוצות לידי הפרנציסקנים שמעתה ינהלו אותו ויתחילו לקיים בו את טקסיהם:

"בסמיכות למתחם שוכנת ישיבת התפוצות אשר קיבלה מהמרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים את האחריות לתפעול ושמירת מתחם הקבר, בו גם שוכן "מוזיאון דוד המלך" המציג פריטי אמנות שונים, מוצגים עתיקים ושרידים מקהילות יהודיות שנכחדו בגולה. וכן את מרתף השואה הסמוך.

בשנים האחרונות ישנם נסיונות מדיניים ומשפטיים מצד הוותיקן וגורמים נוצריים נוספים לקבל להחזקתם את מתחם הקבר ומבנים נוספים".

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%91%D7%A8_%D7%93%D7%95%D7%93_%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%9A

פרס נסע לותיקן עם עוד מחווה "יהודית" - ישראל מסכימה לאפשר טקסים נוצריים במתחם קבר דוד שיעבור לניהול הפרנציסקנים במקום ניהול ישיבת התפוצות:

http://vaticaninsider.lastampa.it/en/world-news/detail/articolo/israele-israel-israel-25203

ועוד שערוריות מהסוג הזה.

אנחנו מפנים את עצמנו מארצנו ונותנים חזקה עליה לעמים זרים.

כל הפוליטיקאים הנוכחיים הם אנשים שזמנם יחלוף והם ייעלמו, אך נזקיהם מותירים חותם בלתי נסבל על הוויית היהודים וריבונותם על ארצם.

האשכול יציג את מעשיהם של האנשים הללו שפועלים במרבית המקרים שלא על דעת הציבור ובניגוד לרצונו!

אין ספק שמאחורי הקלעים נשמעים אנשים אלה לכוחות זרים.

לאור חיסול הריבונות הישראלית המתבצע על ידם צעד צעד בתואנות שיש לשפר את תדמיתה של ישראל, לשפר את יחסיה של ישראל עם גורם זה או אחר, הכל תמיד על חשבונה של ישראל ולרעתה, יש להציג דרישה ציבורית לבדיקת כל אנשי הצמרת בישראל שכן התגלו לא מכבר מקרים מזעזעים של מרגלים שכמעט הגיעו להנהגת המדינה. יש להעביר בדיקה כזו את כל הפועלים בשם מדינת ישראל.

משהו מאד חמור ולא תקין קורה בישראל.

רק בישראל פוליטיקאים חורגים לחלוטין מהמנדט שקיבלו כשנבחרו לכהן בתפקיד זה או אחר.

אנחנו מקבלים במקום משרתי ציבור, מתעלמי ציבור והציבור נאנס לצפות בחיסולה של הריבונות הישראלית על ידם מדי יום.

על הציבור להחזיר את הרסן לידיו ולא לאפשר זאת עוד. חשיפת מעשים אלה תקדם את עצירת התופעה הלא נורמלית.

**

תגובית זו מסכמת זאת היטב:

"מנהיגי ישראל הופכים את ישראל ל"גוף בינלאומי", "קורפוס ספרטום" כפי שרצה האו"ם של שנת 47 לעשות לירושלים.

הפוליטיקאי הישראלי בן זמננו נכנע להחלטות "הרביעיה הבינלאומית", דרישות "מפת הדרכים", אילוצי "מתווה קלינטון", וה"תכנית הסעודית".

איפה העמדה הישראלית לאומית?

מי אמר שמדובר במשטר דמוקרטי?

הפוליטיקה הישראלית, מאז שנות ה- 90 פועלת לאבד קמעה קמעה את הדמוקרטיה ואת העצמאות של המדינה.

שני גורמים פועלים לשם כך: הגורם הפנימי, השמאל הישראלי והגורם החיצוני - גורמים בינלאומיים המעוניינים בחיסול "הומני" של ה"שגיאה" ששמה מדינת ישראל.

המציאות הישראלית ההולכת ומחריפה עבור השמאל הישראלי מציבה לו דילמה:

הזדהות עם העמדה היהודית העצמאית והצודקת, או הזדהות עם הקליפה הליברלית-מערבית, גם במחיר חיסול העצמאות ובמחיר חיסול הדמוקרטיה.

רוב השמאל בחר באופציה השניה ולכן הוא מטפח את "כוהני" הדמוקרטיה (בג"צ, תקשורת) ומבטל את מהות הדמוקרטיה (העם).

בדיאלקטיקה שיקרית ובתעמולה הגובלת בשטיפת מוח, הוא מגבה את נציגיו אלה, גם כשהם חורגים מכל קנה מידה חוקי כאהרון ברק, ומבזה את נציגי העם הכנסת ומרכז הליכוד, גם כשהכרעתם טהורה, אידיאולוגית ועניינית.

לשמאל לבדו אין מספיק כוח ולכן, בדומה לשטות שעשה אריסטובלוס בימי רומי, הוא קורא לבן ברית מבחוץ.

כך אנו רואים את חביאר סולאנה, דמות חיוורת ופאתטית, שלא מצליחה לפתור בעיה אחת מבעיותיה של ספרד, מתפרנס בהנאה מבעיות המזרח התיכון והקווארטט, נציגי ארבע ה"מעצמות", עד לא מזמן רק שם נאה לרביעיית מיתרים, הוא שמכתיב את סדר היום הפוליטי במדינת ישראל.

תאמרו, הרי תמיד היה כך, גם בימי בן גוריון.

אז היינו מדינה קטנה וחלשה, שהיתה כבולה מאד לאילוצי פוליטיקה בינלאומית.

ובכן, זה היה מאד שונה.

גם אם נניח לעוצמת המדינה שגברה מאד מאז, הרי אז, חלשים ככל שהיינו, עמדנו על דעתנו, גם כשהיינו מוגבלים ביישומה.

בן גוריון ביכה את אובדן יהודה ושומרון, דיבר על טרנספר וחלם על "מלכות ישראל השלישית", דעות שעליהן היו מאשפזים פוליטיקאי בן זמננו.

הפוליטיקאי הישראלי בן זמננו נכנע להחלטות "הרביעיה הבינלאומית", דרישות "מפת הדרכים", אילוצי "מתווה קלינטון", וה"תכנית הסעודית".

אלה בסך הכל דרגות שונות של בינאום הסכסוך לצורך הפיכתה של ישראל ל"גוף בינלאומי" - "קורפוס ספרטום" - כפי שרצה האו"ם של שנת 47, לעשות לירושלים.

כך ימונה לו גוף עם מועצת מנהלים כמו רביעיית הקוורארטט, או האו"ם, שיאציל סמכויות להנהלה מקומית מטעמו, הנהלה שתהיה מורכבת מנציגי השמאל הישראלי, בראש ובראשונה בג"צ אליו יצורפו העיתונים היומיים, שלי יחימוביץ' והקרן החדשה לישראל.

אלה יכתיבו את סדר היום, השערוריות, העתירות, הקידומים וכל מה שחשוב.

והעם בישראל מה איתו?

התשובה: מי זה העם בישראל? את מי הוא מעניין"?

http://cafe.themarker.com/post/583480/#comments

****

לעיון האשכול:

פוליטיקאים בישראל ומניעיהם הנסתרים

https://rotter.net/forum/gil/20264.shtml#119

ישראל נאנקת תחת יצול קרטליזם חזירי ביותר של השמאל, שאינו מאפשר תחרות חופשית כנהוג בשיטה הקפיטליסטית התחרותית האמיתית.

אנו חיים בעולם של סילוף מונחים והטעייה מכוונת באמצעות סיסמאות המכוונות להונות את הציבור כאילו מצבו רע בשל קפיטליזם חזירי.

האמת היא שהשמאל הבולשביקי שאיבד את כוחו בכנסת ובפוליטיקה של הבחירות, העתיק את פעילותו לכותלי בית המשפט העליון ולמערכת המשפט, לאקדמיה ולתקשורת, למינהל האזרחי ולצמרת הצבא, לבנק ישראל ולמשרד האוצר - ולאיפה לא!

יהודה שבוייה!

אז היינו שבויים של טיטוס - היום של השמאל הבולשביקי החזירי.

פרופ' מאוטנר:

http://mishpatimedu.blogspot.co.il/

שופטי בג"צ הפכו את בית המשפט העליון למרכז הפעילות הפוליטית של השמאל בישראל

פרופ' מנחם מאוטנר מדבר על שופטי בג"צ השייכים לקבוצה שהפסידה הרבה מאד כוח בפוליטיקה ולכן העתיקה את הפעילות הפוליטית שלה לבית המשפט העליון...

..."בשלושת העשורים האחרונים איבדה הקבוצה הרבה מכוחה בכנסת. היא הפכה אפוא את בית המשפט, לזירה חשובה לפעילותה הפוליטית. בית המשפט...שיתף פעולה עם הקבוצה והפך עצמו לשחקן המרכזי מטעמה.

שנית, חיזוק כוחה של הפקידות הבכירה של המדינה (משפטנים, אנשי אוצר, בנק ישראל) כמשקל נגד לכוחה של הפוליטיקה.

שלישית, השחרת הפוליטיקה על ידי הצגתה כמושחתת ובשותפות בסימביוזה של "הון-שלטון".

רביעית, הדרה של כל מי שאינו "משלנו" מכל תפקיד שיש עמו כוח.

**

לעיון האשכול:

בישראל אין קפיטליזם חזירי אלא קרטליזם חזירי של השמאל!

https://rotter.net/forum/gil/22658.shtml#28

זה לא נעשה אך ורק מטעמי נוחות אינדיבידואליים של חברי הכנסת.

אבל על חברי הכנסת לזכור שנחצו כל הגבולות, נחצו כאן כל הקווים האדומים ואין אף מדינה בעולם שהכוח של בית המשפט הוא כל כך מרחיק לכת כמו במדינת ישראל.

הגיעה העת לפעול להפרדת רשויות במדינה.

על הכנסת לשנס מותניה לחוקק את החקיקה הנדרשת להצלת המדינה היהודית!

אי אפשר להשאיר את המצב בו בג"צ מתערב בחיינו בנושאים שאינם עיניינו בצורה בלתי מוגבלת כפי שזה נעשה היום.

לדעתו חברי הכנסת נמנעים מלחוקק את החוקים המתאימים שיבטלו את השפעת חוקי היסוד חוק כבוד האדם וחוק חופש העיסוק, כמו גם את כל התוספות שחוקקו בהמשך על ידי חברי הכנסת שלא הבינו כלל לאיזו צרה הם מכניסים את המדינה במעשיהם, שכן החוקים הללו שימשו לחיסול שלטון הממשלות בישראל ולחיסול החופש של הכנסת לחוקק כרצונה וכחוק, בתור מייצגת ונבחרת של הציבור.

לדבריו חברי הכנסת דואגים לכיסאם ואינם ממלאים את חובתם מטעמי נוחות וכיסאולוגיה, בשל חשש מפני התנפלות מערכת המשפט עליהם באמצעות התקשורת העויינת והמגוייסת.

צריך לדבריו שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על קביעות בית המשפט כאשר הוא מעז להתנהג כמחוקק על, על ידי כך שתאמר לבית המשפט: שמענו על פסילת החוק ואנו מחוקקים אותו מחדש.

יש לכנסת כלים לכך.

כמו כן יש לבטל את זכות העמידה שמאפשרת לכל אדם או גוף לעתור בלי הרף לבית המשפט גם כאשר הוא אינו נפגע מדבר.

על מנת לבטל את זכות העמידה, על הכנסת להשתמש באחת מהלכות בג"צ עצמו, שקבע לפני האקטיביזם השיפוטי את הגבול הברור במה אינו יכול לדון ולנסח הלכה כזו לחוק.

כך יושם קץ להתערבות בג"צ בתחומים שאינם שייכים לתחום הסמכות שלו ואינם סבירים.

ביטול זכות העמידה תמנע עתירות מהסוג הזה והתערבות לא לגיטימית בעינייני המדינה.

לדברי פרופ' דיסקין גם כל נושא "צווי הביניים" חייב להיפסק והוא דוגמה לשינוי הנדרש.

צו ביניים זה למעשה מין תרגיל של בית המשפט העליון שהוא נוקט בו שוב ושוב כשהוא רוצה להתערב וקשה לו לתת הנמקות לפסיקה מוגדרת מסויימת התואמת את עמדותיו ואז הוא נותן צו ביניים וצו הביניים בעצם מתקיים.

כך הוא נמנע מלנמק את החלטתו ומשתמש בצו ביניים שעד שהצו הופך להחלטי יכולות לעבור שנים או שאף פעם אינו הופך להחלטי ונשאר במצב קבוע.

צו ביניים זו הוראה שאסור לעשות, או צריך להימנע מלעשות, או שצריך כן לעשות איזשהו דבר ואז, עד שהצו הופך להחלטי, יכולות לעבור שנים ולפעמים אף פעם אין צו החלטי ולכן אף פעם אין אפילו נימוקים לעתירות מהסוג הזה, אך הצו בתוקף.

את כל הדברים האלה ניתן לשנות בחקיקה בכנסת.

בית המשפט העליון נטל לעצמו סמכויות שמנוגדות להלכות שהיו מקובלות עד סוף שנות ה- 80 ולכאורה זה דבר שצריך להיות מגובה בחוק, אבל לא היה שינוי חוק בכנסת.

זה נעשה באופן חד צדדי ע"י בית המשפט ולכן זו פגיעה בשלטון החוק.
הפרשנות מרחיקת הלכת הזו, הפכה את הפנייה לביהמ"ש להגרלה פרועה.

בג"צ מרשה לעצמו לבטל חוקים של הכנסת והוא ביטל מעל 10 חוקים בנסיבות שנויות במחלוקת וזה קרה בתקופה קצרה, לעומת המצב בארה"ב למשל, ששם נפסלו 2 חוקים ב- 80 שנה.

בית המשפט מתערב גם בנושאי מדיניות ובנושאים פוליטיים מובהקים כאשר חוק כבוד האדם וחירותו, או חוק חופש העיסוק נוצלו להתערבות הפוליטית - מדינית.

החוקים כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק נוצלו ע"י ביהמ"ש על מנת להתערב בכל עניין, לכן הכנסת עשתה טעות! מי שהצביע בעד החוקים הללו מצטער היום.

באמצעות 2 חוקים אלה ביהמ"ש נטל לעצמו הרבה סמכויות וניתן להפקיע סמכויות כאלה ע"י חקיקה מתאימה.

שרי משפטים ניסו לעצור את הסחף הזה אבל זה נתקל בעויינות מקיר לקיר מצד ביהמ"ש. פרופ' פרידמן אף אמר את זה. זה לא רק דמיון בראש של הציבור הרחב.

יש הרבה ביקורת נסתרת ולא בפרהסיה.

גם שופטים מכובדים פנו אלי ותמכו בי מיוזמתם, אך לא בפרהסיה ורק לאחר שאני אמרתי את הדברים הללו בפומבי.

מאז אהרון ברק יש שלטון של הפחדה והטלת אימה על השופטים. זה ממש שלטון של טרור. מי שלא מיישר קו נפגע ולא מקודם.

פרידמן הרי אמר: "מזל שלא דנו אותי כמו שעשו לנאמן ולרמון". לכן יש סיבה מוצדקת לפחד של מי שיוצא נגד האליטה הזו. זה מצב בלתי נסבל, שרוממות הסובלנות בגרונם אך בפועל אינם סובלנים כלפי דעות השונות משלהם.

רק זכויות של ערבים או מסתננים אפריקנים שחורים מעניינות אותם, אך לא באמת סובלנות אמיתית ולכן מאוד קשה לבקר את בית המשפט העליון.

אבל כיום זה מחלחל ויש יותר דעות הדורשות שינוי, כי כרגע שופטי בג"צ מובילים להרס שלטון החוק וזה לא דמוקרטי, היות והם לא גוף נבחר בכלל.

הליך הבחירה היום הוא שהשופטים בוחרים את עצמם.

על הכנסת לשנס מותניים ולחוקק את החוקים המתאימים על מנת לשנות את המצב.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=139489

************

לעיון האשכול:

פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג''צ!

https://rotter.net/forum/gil/27118.shtml

התנכלות "הציונים האדומים" ליישוב היהודי וליהודים אינו דבר חדש והחל עם הגעת הציונים האדומים לארץ ישראל.

העובדות המתגלות מפחידות ומוסתרות מהציבור עד היום.

בבתי הספר מלמד משרד החינוך הנשלט בפועל על ידי אנשי הקרן הזרה לישראל חדשה NIF (באמצעות המטה המסונף של קרמניצר) היסטוריה מסולפת לחלוטין שמטרתה הסתרה ועיוות האמת ההיסטורית.

התנ"ך הושלך לאשפה ואין עוד מי שלומד את שפתו ואת מסריו.

זו הסיבה שהיום לנוער אין מושג על מה הוא נלחם ומדוע.

הודות לפרשת גולדסטון זכינו לחשיפת המעשים המחרידים של הקרן החדשה האמריקנית - NIF של אנשיה ושל כל אירגוניה הלא ממשלתיים בישראל והתבהר לכל שאנשים אלה הם חלק מאותו סדר יום של אנשי ה"ציונות האדומה" שעסקו וממשיכים לעסוק בחיסול זכותה של מדינה יהודית להתקיים בארץ ישראל מאז עלייתם ארצה ועד היום.

עו"ד שפטל החל בסידרת תוכניות חושפניות ברדיו, בהן הוא מציג את הציונות האדומה ואת ההשתלשלות העובדתית שאינה מוכרת לציבור הציוני הרחב ואף מוסתרת מעיניו בכוונת מכוון!

מדינת כל אזרחיה היה סדר היום של הציונות האדומה שהתנגדה למדינה יהודית ולדת היהודית כחלק ממשנתה הפוליטית.

זה מסביר את היוזמה החדשה בתנועה הקיבוצית לשנות את הלאום שלנו מיהודי ל'ישראלי' כאילו ישראלי אינו יהודי דווקא.

ח"כ לשעבר משה פלד, השייך למחנה הזה, מזועזע וקורא לתנועה הקיבוצית לחזור בה מהיוזמה.

פלד מצר על כך שהתנועה הקיבוצית החלה לאחרונה להוביל אג'נדת שמאל קיצונית ואמר: "שוחחתי אמש עם איתן ברושי מנכ"ל התנועה הקיבוצית, ושאלתי אותו מדוע הם אלה שמובילים דיונים של שמאל קיצוני הזוי שמנסה לערער את מעמדה של מדינת ישראל.

האם התנועה הקיבוצית היא זו שצריכה להיות עמוד האש במאבק נגד ישראל יהודית?

הרי הבג"ץ הביע את עמדתו אך הם לא נרגעים, הם מערערים וביקשו דיון חוזר בהרכב מורחב כדי להמשיך ולנגח את מדינת ישראל היהודית ועל זה התרעומת שלי.

דיונים כאלה צריכים להתקיים בגבעת חביבה אצל השמאל הקיצוני מפ"ם ומר"ץ ולא בתנועה הקיבוצית.

הלאום שלנו בארץ ישראל זה יהודי וזה לא צריך לפגוע בזכויות הישראלים אזרחי ישראל שאינם יהודים".

לעיון האשכול:

https://rotter.net/forum/gil/22721.shtml#1

חתרנות מסוכנת נחשפת מדי יום לעיני הציבור.

נשאלת השאלה מדוע אין המדינה המאויימת נוקטת באמצעי הבטחוני בו נוקטת ארה"ב?

יש לקיים דיון ציבורי בלתי פוסק ולדרוש שהמדינה תחסום את הזרמת הכספים לכיסי חברי אירגונים הפועלים לרעת מדינת היהודים.

אירגונים לא ממשלתיים שמקבלים הזרמת כסף זר יוגדרו בישראל "סוכנים זרים" ויש לחוקק "חוק סוכן זר".

בארה"ב יש חוק סוכן זר שפועל כחסם חתרנות במימון זר.

אתה מקבל כסף מגורמים מחוץ לארה"ב?

גש למסור על כך מידע מפורט כל 6 חודשים לכוחות הבטחון של ארה"ב. נא להתייצב עם כל המסמכים המעידים כמה כסף קיבלת בדיוק, ממי ומתי. כמו כן תתייצב עם המידע המפורט על כל פעולותיך בארה"ב באמצעות הכסף הזה ודווח בבהירות על מטרות פעולותיך ועל כל הישגיך הנוכחיים באמצעותו!

ובעניין המימון הזר מממשלות וממדינות המועבר ללא שקיפות מלאה - איפה חוקרי מס ההכנסה?

איפה חקירות המשטרה?

ממה פוחדת מדינת ישראל עד כדי כך שהיא משותקת מול מי שפועל כגיס חמישי על אדמתה?

**

ליברמן על חוק העמותות: גם בחו"ל קיים חוק סוכן זר

http://www.youtube.com/watch?v=QcSFUdNAwno

השמאל שוב ניצח, דרך ודיכא את הלאום היהודי בארץ:

ערוץ הכנסת - נדחה חוק העמותות, 26.6.11

http://www.youtube.com/watch?v=lePvaVd2WLw

לשם מעקב אחרי המימון הזר ואירגוני הקרן לישראל חדשה ופעילותם ההרסנית והחתרנית, הוקם בישראל אירגון המעקב אחרי אירגונים לא ממשלתיים בראשותו של פרופ' שטיינברג.

ניתן לעקוב באתרו אחרי פעילותם של אירגונים לא ממשלתיים של השמאל, נזקיהם והדרך המוצעת למנוע ולהפסיק פעילות זו באמצעות חקיקה חדשה בכנסת.

NGO MONITOR ISRAEL

http://www.ngo-monitor.org.il/

לעיון נוסף:

*ריכוז אשכולות בנושא הקרן לישראל חדשה (NIF) / לורקר

https://rotter.net/forum/gil/18350.shtml

*אשכול מרכז מחאת האוהלים: המסע המתוכנן להפלת הממשלה / לורקר

https://rotter.net/forum/gil/22050.shtml

***

לעיון האשכול:

אירגונים לא ממשלתיים ונזקם לישראל באמצעות חתרנות, עתירות לבג''צ תואם ומימון זר

כך מסכם עו"ד יורם שפטל את הסכנה שמהווה בג"צ במתכונתו הנוכחית להמשך קיומה של מדינה יהודית:

"ברק ובייניש שעמדו בראש בג"צ כמעט 2 עשורים, עיצבו אותו במודע ובמובנה כבית משפט פוסט ציוני מובהק שחייב לפעול נגד יהדותה של המדינה.

בג"צ חותר תחת הרוב היהודי במדינת ישראל!

לעיון האשכול:

כאשר נישואי תערובת מתרחשים בארצות הניכר אין לדבר השפעה על העם בארץ.

לעומת זאת כאשר זה מתרחש בתוך החברה היהודית בארץ, מתפתחת מציאות בעלת השלכות הרסניות וחמורות ביותר על עתידנו!

האשכול יציג את ממדי ותוצאות ההתבוללות בישראל.

לעיון האשכול:

ההתבוללות בישראל מייצרת נזקים חמורים לעתיד המדינה והעם היהודי בארץ

https://rotter.net/forum/gil/27449.shtml#1

אחותו של ש"י עגנון התחתנה עם ערבי

מאת לורקר:

"בראש אחד הקורסים החשובים ביותר בכל הקשור להכשרת קציני הצבא והמנהל האזרחי בשטחי יהודה ושומרון – עומד איש שמאל מובהק, יועצם של ביילין ופרס שעבד בקרן לשיתוף פעולה כלכלי ECF שהוקמה ע"י יוסי ביילין ונערי פרס ושממומנת ע"י האיחוד האירופי ומשרד החוץ האמריקאי.

האיש גם פעיל ומקורב לחונטת "אנשי הבטחון" שקשורים להסכם ז'נבה והמועצה לשלום וביטחון. שמו – תא"ל (מיל') ברוך שפיגל, שעושה מילואים כמפקד קורס הבכירים של בית הספר לתיאום וקישור במפקדת מתאם פעולות הממשלה בשטחים.

הקורס מתרחש אחת לשנתיים ומיועד:

- לקצינים בדרגת סגן אלוף ומעלה של היחידה,

- לקצינים בדרגות מקבילות בארגונים חיצוניים המשתפים פעולה עם היחידה,

- לאזרחי היחידה".

בכך יעסוק האשכול:

לפרק את המינהל האזרחי שהפך למעשה לזרוע אקטיבית של הארגון לשחרור פלסטין

https://rotter.net/forum/gil/27465.shtml

מותו הוא האבידה הכבדה ביותר והמייאשת ביותר עבור עמנו בנקודה זו של ההיסטוריה.

אין לו תחליף.

לעיון האשכול:

צפריר רונן: אתם מבינים איזו שואה יהודית הולכת להיות פה? ארצנו תיפול ללא יריה אחת

מאז היבחרו הפך ריבלין לדמות שנוייה במחלוקת עזה, כפי שהוא עצמו מעיד.

לעיון האשכול:

הנשיא ריבלין אימץ את עמדת השמאל האנטי ציוני, מחניף לאויב ופוגע בישראל

https://rotter.net/forum/gil/27757.shtml

אוניברסיטת באר שבע במקום ה-323 בדירוג העולמי

https://rotter.net/forum/gil/20136.shtml

*****

האקדמיה הישראלית הפכה לאקדמיה בשירות החרם נגד ישראל.

הגילויים הנחשפים לאחרונה מחייבים את מדינת ישראל להתחיל לחוקק חוקים שיטפלו בפועלים להחרבת המדינה.

החוק הראשון צריך להיות "חוק סוכן זר" על פי הדגם האמריקני המחייב כל גוף המקבל מימון מגופים שאינם בארה"ב להירשם כסוכן זר ולדווח על כל פעילותו ועל כל הוצאותיו באופן סדיר ושקוף.

משהו חייב להשתנות בהתגוננות של המדינה אל מול המתקפה האקדמית הזו שמוביליה הם ישראלים ומימון זר.

*

אקדמיה בשירות החרם נגד ישראל

חוקרת מודיעין בכירה מגלה כיצד מעבירות מדינות ערב כספים לארגוני החרמת ישראל ולהכנת תשתית אקדמית לחרמות הללו.באשר למקורות הכספים מדגישה סליקטר כי אלה אינם מגיעים באופן ישיר מממשלות ערביות אלא באופן עקיף דרך קרנות שונות במדינות ערב, כנסיות באירופה ואף חברות עסקיות, גם כאלה בעלות בעלים אמריקאיים, ובכך נוצר רקע הנראה כאובייקטיבי לפרסומים אקדמיים כאלה ואחרים.

"קטאר בעלת מעורבות גדולה וכתבנו על כך רבות", מציינת סליקטר ומוסיפה כי שלא כנסיכויות המפרץ האחרות קטאר שמה לה למטרה להשפיע על הפרדיגמה ולא רק על החרם, ולמגמה זו היא מעבירה כספים רבים. דוגמא לאופן העקיף בו שולטת קטאר באמירות האקדמיות מציגה פרופ' סליקטר בפרסום שעלה בכתב עת מדעי ובו נטען כי ישראל אשמה בפשעי מלחמה. הפרסום עורר תשומת לב בינלאומית רבה עד כדי כך שישראל הרשמית הזמינה את עורך המגזין לביקור בישראל על מנת להוכיח לו שהפרסום שקרי.

ישראל יודעת שעזמי בשארה, לשעבר חבר כנסת ערבי-ישראלי נוצרי, מייסד מפלגת בל"ד, שנמלט מישראל לאחר שנחשד בריגול ובסיוע לחזבאללה במהלך מלחמת לבנון השניה, שוהה כיום בקטאר. נראה שזה לא יהיה מופרך להסיק שהוא המוח מאחורי התוכנית השטנית של קטאר.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/297873

בכך עוסק האשכול.

לעיון:

שום עם בעולם לא היה מסכים לנהל מגע כלשהו עם אדם כזה.

המנהיגים הישראלים הם היחידים בעולם שמתעלמים מיריקות גסות בפרצוף האומה בטענה שמדובר בגשם.

המצב הזה הוא בלתי נסבל ואינו נורמלי.

הוא מעיד על הפרעה חמורה בהתנהלות הלאומית והבינלאומית של ישראל והפרעה זו היא שמובילה את מדינת ישראל למצבים אבסורדים שנפש הציבור קצה בהם.

האשכול יציג זאת ביתר שאת.

לעיון:

https://rotter.net/forum/gil/27085.shtml

*****

https://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=nMtpwWObNZs

נתניהו למגזר הערבי: "לא נשיג פיתוח כלכלי - מבלי לכבד את החוק"

ראש הממשלה הבהיר כי "אי אפשר להבטיח פיתוח כלכלי - מבלי לכבד את החוק. זה נכון גם בתחום מניעת הפשיעה וגם בתחום תשלומי מסים וכיבוד חוקי הבניה. נתניהו התייחס גם לשיעור הפשיעה הגבוה במגזר הערבי.

**

לעיון האשכול:

ערבים רוצחים פי 10 מישראלים, אונסים פי 13 והורגים פי 5 בתאונות דרכים קטלניות

https://rotter.net/forum/gil/27293.shtml

כל חרם אילץ את ישראל לזנק בעוד תחום ולפתח עוד פתרונות שהקפיצו את המדינה קדימה.

גם החרמות הנוכחיים יכפו על מדינת ישראל למצוא פתרונות מהפכניים, יעילים ויסודיים לכל תופעת האירגונים הלא ממשלתיים העוסקים בזריעת שינאה אנטישמית נגדנו, בסגנון הנאצי, לצורך השמדתנו ולתופעת המימון הזר, הפושע והבלתי מבוקר הזורם לגבולותינו ולקופות האירגונים אלה באין מפריע - מה שישים קץ לכל פעילות ההחרבה מבפנים ומבחוץ.

התהליך רק בתחילתו, אך מדינת ישראל תאולץ לפעול נגד התופעה והפעולה תהיה כוללת ויעילה ביותר.

פעולות של מחבלים כג'יבריל רג'וב שאמר במאי 2013 בריאיון, ש"עד עכשיו אין לנו נשק גרעיני, אבל בחיי אללה, אילו היה לנו נשק גרעיני - מהבוקר היינו משתמשים בו". ופעולות של חברי אירגונים כמו "שוברים שתיקה" ודומיהם עוזרות לעם ישראל לחשב מסלול מחדש.

את ההתקדמות בפעילות בתחום זה יציג האשכול.

לעיון האשכול:

חרם הוא איום אסטרטגי נגדנו ויש להקצות למלחמה בו משאבים ולא להיות ילד כאפות!

https://rotter.net/forum/gil/27436.shtml

לעיון האשכול:

הנצרות מכרסמת ומכלה בעידוד מדינת ישראל - טקסים נוצריים על מדרגות חולדה

באשר נפנה נגלה טביעות רגלי קדמונינו.

אין דבר יותר מכאיב ומצער מהעובדה שהמופקדים על עתיקות ארץ ישראל במדינת ישראל, הם אנשים חסרי מוסר שמאפשרים לזדים לקיים חפירות לא חוקיות במקום המעניין ביותר מעברנו - הוא הר הבית, מקום המקדש.

ערימות עצומות שהובילו הזדים במשאיות ענקיות שפכו את מימצאי הארכיאולוגיה מתקופת המקרא לנחל הקדרון, לגיא בן הינום ולמזבלות שונות בירושלים.

הרשויות שהיו אמורות לפקח על כך ולא לאפשר זאת קיבלו משכורות מכספי הציבור אך איפשרו בקול דממה דקה את ההרס והחורבן ללא הנד עפעף.

קריאות אזהרה והתרעות מכיוונים וגורמים שונים נתקלו באוזניים חרשות לחלוטין והחוק נרמס ברגל גסה על ידי ראשי ממשלה שונים.

מתחת למסגד אל אקצה נבנו מסגדי ענק שתפסו את מקום המימצאים והשכבות היקרות מפז מימי שלמה, עזרא ונחמיה והורדוס, מימי בית ראשון ובית שני.

על כך לא נסלח.

באשכול זה יוצג המצב בשטח, כפי שאינו מוצג בתקשורת שאינה מקיימת ולו דיון קטן ביותר על הרס העתיקות המתבצע לאור היום במדינת ישראל, כאשר העתיקות הן התשתית לחקר עברנו בארצנו.

לעיון האשכול:

מימצאים ארכיאולוגיים מרגשים מארץ ישראל שלנו

https://rotter.net/forum/gil/20132.shtml

"אבן היסוד והבסיס של פשע אוסלו זה הכנסתם וגיוסם של עשרות אלפי מחבלים רוצחים לליבת ארץ ישראל במסווה של משטרה פלסטינית.

משטרה היא מכשיר לאכיפת חוק של כל ישות מדינית בעלת טריטוריה ועשרות אלפי מחבלים רוצחים הוכנסו על נשקם או גוייסו מבין ערביי יהודה ושומרון, ולאחר שגוייסו ניתן להם נשק ברשות ובסמכות של ממשלת ישראל ומדינת ישראל.

זו אבן היסוד של פשע אוסלו.

מרכיב נוסף של פשע אוסלו הוא כינון של ממשלת טרור בראשותו של אחד הרוצחים המתועבים ביותר באנושות מאז אדולף היטלר, יאסר ערפאת, והקמתה של ממשלה בלב ארץ ישראל בראשותו, שהתברר מיד שהיא ממשלת טרור לכל דבר ועניין, שלא רק שלא נלחמה בטרור אלא עודדה אותו.

כתוצאה מהמשך התפתחות פשע אוסלו, הגענו היום למצב בו אזרחי ישראל חשופים להתקפות מרצועת עזה שבה לא היה מבצע חומת מגן ב' כפי שהיה ביהודה ובשומרון שנכבשו עד הסנטימטר האחרון, ובכך למעשה שוחררו לחלוטין משלטון הטרור של כנופיות המחבלים של ערפאת.

פשע אוסלו גם הביא עימו כמתבקש את הויתורים הנוראיים שממשלת הזדון של אהוד ברק ויתרה בקמפ דיוויד בשנת 2000 ובמפגשים נוספים בטאבה ובבסיס צבאי אמריקני.

הויתורים כללו את מסירת כל קודשי ישראל למעט הכותל, לידי מרצחיו של ערפאת, לרבות ובמיוחד את הר הבית - המקום הקדוש ביותר לעם ישראל מזה 3000 שנה - הכל כתוצאה מהמדרון המדיני החלקלק של פשע אוסלו, מדרון מדיני של ועידת קמפ דוויד, שלא עלה בכלל על דעתם של יוזמיו, מוליכיו ומבצעיו, שלא להמשיך ולהתדרדר באותו מדרון".

בכך יעסוק האשכול.

לעיון האשכול:

פשע אוסלו הוא המתועב שבפשעים נגד העם היהודי מאז השואה

https://rotter.net/forum/gil/23661.shtml

ועוד.

ז'בוטינסקי נקרא על ידי בן גוריון אך ורק ולדימיר היטלר והוא הגדיר את תנועת החרות כתנועה גרועה הרבה יותר מהנאציזם והזהיר שכאשר מנחם בגין יעלה לשלטון הוא יירה בפועלים, בדיוק כמו שהיטלר עשה בגרמניה.

מי שמתבטא כך הוא אוייב.

מי שמחנך את הנוער שלו לרפש אנטישמי, בזוי, מנוול ושיקרי כזה הוא אוייב ומי שחודש אחרי הקמת המדינה מארגן את הרצח ההמוני בחוף פרישמן בתל אביב, הרצח באלטלנה, מחשש מבגין יהיה היחיד שיוכל לזרוק את השמאל מהשלטון, הוא אוייב והוא גם רוצח.

עמוס עוז כתב בשפה המזוהמת, המטונפת והמחליאה של אנשי השמאל נגד כל מי שלא נמנה על המחנה הטמא והרצחני שלהם:

"הם כת משיחית ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים, שהגיחה מתוך פינה אפלה של היהדות, מתוך מרתפי ההתבהמות והסיאוב, למען פולחן דמים צמא ומטורף".

לכן השמאל היה ונשאר אוייב.

ומדוע השמאל מאז ומתמיד הזדהה עם האוייב הערבי?

בכך יעסוק האשכול.

לעיון האשכול:

מהקיבוץ ומההנהגה הפוליטית שלו יצאה התרעלה ונוצר האוייב האדום והרצחני מבפנים

https://rotter.net/forum/gil/27456.shtml

עשרות שנים הוזנחו היבטים שונים של מה שהיה צריך להיות מטופל באמצעות חקיקת מגן ופעילות אכיפה בלתי מתפשרת!

הגענו למצב בו לא ניתן עוד לדחות את הטיפול המיידי בטבע שלנו כדי להצילו עקב פעילויות רודפות בצע, לא מבוקרות וחסרות אחריות תוך התעלמות מהחורבן!

חובה להציל את הטבע מציפורני מהרסיו!

בכך יעסוק האשכול.

לעיון האשכול:

חייבים להתחיל לטפל בהרס הטבע בישראל!

https://rotter.net/forum/gil/27763.shtml

יש ליצור מצב חדש בו מערכת המשפט תחדל להתקיים במתכונת הנוכחית ותשוב לשמש כרשות שופטת בלבד!

בכך יעסוק האשכול.

לעיון האשכול:

יש לחסל את בג''צ במתכונתו הנוכחית. אך ורק ממשלות ישראל תבחרנה את השופטים!

כוחות אלה אינם מאוחדים תחת קורת גג כלשהי.

יש ליצור קורת גג לאומית כזו.

כך נעצים את יכולותינו להשיב מלחמה שערה לכל שונאינו שקינאתם בנו בוערת בקירבם.

הגיעה העת לפעול ולאחד כוחות.

בכך עוסק האשכול.

לעיון האשכול:

על מקבלי ההחלטות אצלנו לאתר את בעלי הברית הפוליטים שלנו בכל מדינה בעולם!

https://rotter.net/forum/gil/27767.shtml

מדינת ישראל חייבת לפעול מיד לחסימת פעילות חתרנית נגד קיומה. חובת המדינה לפעול נגד ארגון שוברים שתיקה ודומיו.

ישראל עדיין מתמהמהת ולא עוברת לפאזה חדשה שנקראית דמוקרטיה מתגוננת. התמהמהות זו מעודדת פעילות אנטישמית מסוכנת של בעלי אזרחות ישראלית נגד כולנו.

המצב אינו נסבל ולא הגיוני שיימשך!

לעיון האשכול:

מ''שוברים שתיקה'' להטפה אנטישמית. יש מה לעשות נגד הארגון, בדרך חוקית ודמוקרטית!

https://rotter.net/forum/gil/27784.shtml

לעיון האשכול:

פרופ' מאוטנר: בג''צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל שאיבד כוחו בכנסת!

https://rotter.net/forum/gil/27789.shtml

השמאל ערוך בקווי היערכות לפי האסכולה הסובייטית. הם סמויים מן העין אך חיים ובועטים בצבא, באקדמיה, במשפט וכמובן בתקשורת ומנוהלים כאמור ע"י פוליטרוקים מסוג חדש.

כיום הפוליטרוקים השמאלנים יושבים ב"מכון הישראלי לדמוקרטיה" ומנסים לקבוע משם את פני צה"ל והפיקוד העליון.

הם קיימו למשל דיון סוער על פקודת היום של אל"מ עפר וינטר ב"צוק איתן" ובעקבותיה הצליחו כנראה לבלום את התקדמותו בצה"ל. הם שולחים את זרועותיהם ואצבעותיהם לתוך מערכת החינוך הצה"לית, לסדרות החינוך וכיו"ב כפי שהקרן לישראל חדשה עושה במערכת המשפט ובקרב המשפטנים.

הם מצליחים כי איש לא עוצר בעדם!

בכך יעסוק האשכול.

****

לעיון האשכול:

אנו בעיצומה של מלחמת אחים רבת פנים אך סמויה מן העין

https://rotter.net/forum/gil/27843.shtml

חובתנו להילחם בשיח האורווליאני ובשטיפות המוח הבלתי פוסקות בתקשורת, במערכת החינוך, בצבא ובכל המרחב הציבורי.

השיחדש ומשטרת המחשבות שהולכים ומעמיקים את אחיזתם במדינת ישראל מסכנים מאד את בטחון המדינה ואת יכולת שרידותה ומדרדרים אותה אל תהום האבסורד!

אנו מתקדמים למצב של מציאות מפחידה אשר בה אסורה אפילו מחשבה אשר אינה תואמת את מה שנחשב לתקינות פוליטית.

כדי לשנות את המציאות יש לשנות את השיח המכובס.

זאת יציג האשכול:

מנסים לשכנע אותנו באמצעות כפיית שיח מכובס שהאויב הערבי אינו אויב כלל!

זהו צורך השעה לבדוק מה מניעי האנשים שמונו לדאוג לבטחוננו ומקבלים מאיתנו שכר בתמורה, אך עוסקים בפוליטיקה ובסיכול ושימת רגליים להחלטות פוליטיות לגיטימיות, מבלי שיש להם רשות חוקית כלשהי לכך.

האם זו בגידה?

האם מדובר בשוחד כספי?

האם זה בבחינת פוטש?

האם הם מרגלים עבור מדינות זרות?

חובה לבדוק זאת לאור כל המתגלה לציבור לאחרונה!

האמריקנים השתמשו בראש המוסד מאיר דגן ככלי לטרפוד התקיפה המתוכננת. יש גם פוליטיזציה ברמה חריגה ולא נסלחת של הדרג הבכיר של צה"ל. אלופים בדימוס, התגלו כמשתפי פעולה עם האמריקנים.

כישלונות ההערכה והביצוע של קברניטי הביטחון בעשורים האחרונים, יחד עם התחושה שחלק מהבכירים בדימוס מעדיפים לשרת את האינטרס האמריקני הזר על פני האינטרס הלאומי הישראלי שאותו מגדירה ממשלת ישראל, פוגעים במעמד מערכת הביטחון.

כל בכירי מערכת הבטחון וצה"ל צריכים להיות מודאגים מהכרסום באמון הציבור והחשדות לגבי המניעים של אחדים מתוכם.

בכך יעסוק האשכול.

**

לעיון האשכול:

הממסד הביטחוני מאבד את אמון העם בעודו משרת את ארה''ב ומתבצר כאופוזיציה לממשלת הימין!

זוהי תחושה חדשה לגמרי.

בכך יעסוק האשכול.

**********

לעיון האשכול:

ח''כ ענת ברקו: ''השמאל הרחיק עצמו מהציונות ולכן הוא לא זוכה ליחס מכבד''!

למעשה זה של כחלון יש ותהיינה תוצאות הרסניות למדינה היהודית.

בכך יעסוק האשכול.

לעיון האשכול:

בקואליציה הנוכחית מונע כחלון חוק שיגביל את בג''צ שהוא המימסד המשפטי הישן

להלן חלק קטן מהגדרות התקשורת השמאלנית, שמשמשות בשטיפת המוח הציבורית - ושמטרתן הסמויה היא עיוות המציאות והשרשת עמדות שליליות לכל מה שהוא יהודי ולאומי:

הסברה יהודית - שטיפת מוח.

הסברה אתאיסטית - השכלה.

מי ששונא דתיים ומזרחיים - נאור.

ימני - חשוך.

כל כלי תקשורת שמייצג את השמאל הקיצוני - שופר העם.

עיתון שמייצג את דעת רוב הציבור - ביביתון.

מאמצים דיפלומטיים למניעת נשק גרעיני ממדינות שמכריזות על כך שתשתמשנה בו כדי להשמיד את ישראל - הפחדות.

הפחדות של גורמי אופוזיציה ואנשי תקשורת על המצב הכלכלי - המציאות הכואבת.

צעדים בטחוניים - גזענות.

הסתה נגד מדינת ישראל - פלורליזם.

סירוב לממן מכספי ציבור הסתה נגד מדינת ישראל - סתימת פיות.

אתאיסט - מתקדם.

יהודי - פרימיטיבי.

תכנית בה מראיינים פרופסור אתאיסט שמנסה לסתור את היהדות - תכנית על יהדות.

חוקים המאפשרים לאנשים דתיים, מסורתיים וחילוניים לנוח בשבת - כפיה דתית.

החופש להשמיע שירים בערבית ב- 5 בבוקר שנשמעים לקילומטרים - חופש דת.

ילדים ששרים קריוקי עד 12 בלילה ביום שישי - ערסים.

עם מומצא - עם יהודי.

העם שחי בארץ ישראל מאז בריאת העולם - פלסטיני.

חיסול של מחבל שכבר נוטרל - רצח.

רצח יהודים - התנגדות.

מי שמממן מחבלים ומחנך ילדים לרצוח יהודים - מתון.

קיצוני - מי שלא שמאלני.

ימני - חסר אידיאולוגיה.

שמאלני - אהוב על כולם.

הוצאות "בית ראש הממשלה" - המקביל הישראלי לבית הלבן שעומדות על מיליון וחצי בשנה - בזבוז כספים.

שפיכת 61 מיליון ש"ח מכספי הציבור על עריכת יום הולדת 90 ליקיר השמאל שמעון פרס - חג של העם.

כל חגי ומועדי ישראל - חג של דתיים.

הפגנת שמאל הכוללת ניפוץ שמשות - צדק חברתי.

הפגנת ימין - זעם, אלימות ושנאת זרים.

שחרור אלף מחבלים מהכלא תמורת חייל אחד - ניצחון לעם ישראל.

לעיון האשכול:

מכבסת המילים שמשריש השמאל בתקשורת ובחיינו הציבוריים בסגנון ה''שיחדש'' בספר 1984

https://rotter.net/forum/ihaveasay/18768.shtml