חרם הוא איום אסטרטגי נגדנו ויש להקצות למלחמה בו משאבים ולא להיות ילד כאפות!  

שנה לאחר מכן הפכה איילת שקד לאחת מחברות הכנסת הבולטות והמוכרות במשכן. אפשר לא לאהוב אותה... אבל אין ספק שאי אפשר להתעלם ממנה.

מעבר לתפקידה כיושבת ראש סיעת הבית היהודי, משמשת שקד כיושבת ראש "ועדת שקד" המוסמכת לעבד ולערוך את חוק השיוויון בנטל הנפיץ. כרגע החוק נמצא בתהליכי עיבוד מתקדמים והח"כים מצביעים על סעיפיו כמעט מדי יום.

צריך לראות בחרמות איום אסטרטגי ולהקצות לכך משאבים

"הגישה של קרי למדינת ישראל לא נכונה. בהתחלה אמרו שצריך משא ומתן כדי שיחתם הסכם שלום, אבל כשהבינו שלא יהיה שלום, ובוודאי שלא עם רמת ההסתה הנוכחית אצל הפלסטינים, טענו ש'צריך הסכם לביטחון'. גם אז התקוות התבדו.

נוצרה הבנה עובדתית שכל שטח שישראל נסוגה ממנו נתפס על ידי אסלאם קיצוני - והביטחון רק הולך ונפגע.

עכשיו יש פזמון חדש כדי לדרבן את המשא ומתן: לעצור את החרמות.

צריך להבין - מדינת ישראל סופגת חרמות מאז שנת 1945. זו לא תופעה גדולה, זו לא תופעה נרחבת ובוודאי לא תופעה שאי אפשר להילחם בה.

כמו שישראל יודעת להתכונן לאיום האיראני ולחיזבאללה, כך היא צריכה להגדיר את נושא החרמות בתור איום של ממש ולדעת להשיב מלחמה שערה. העולם רוצה בחדשנות הישראלית ובידע הישראלי, העולם מנהל קשרי מסחר עמוקים עם ישראל. המדינה צריכה להשקיע משאבים בהשבת מלחמה, התקפה ומניעה של חרמות בינלאומיים".

אילו היו מטפלים בזמן בחרם של ארגון הפרופסורים האמריקנים, בעת התהוותו, התמונה היתה שונה. מדובר בארגון קיקיוני אמנם, אבל בכל זאת. אילו המדינה היתה דואגת ללחץ, היה אפשר למנוע את זה...

"כשעמדתי בראש 'ישראל שלי', עצרנו כל חרם בהתהוות, אם ידענו עליו בזמן", היא מצהירה. "למשל, את הזמרת מייסי גריי ניסו לשכנע שלא להופיע בארץ. במציאות היא לא ידעה מה קורה כאן וניזונה מגורמים חיצוניים שעירבבו אותה ולכן דאגנו שהיא תקבל תמונה מלאה ושתשמע גם את מה שיש לישראלים לומר. גריי אמרה 'אוקי, זה כבר מעניין. אגיע בעצמי ואראה' ההופעה כמובן התקיימה כמתוכנן - וזו רק דוגמה.

"לאקדמיות מטבען יש אינטרס לקדם קשרים ושיתופי פעולה עם האקדמיות בישראל, שמדורגות במקומות גבוהים בעולם. בהורייזן 2020 (תוכנית המלגות) האירופים רצו מאוד שנשתתף, ולכן גם האיחוד האירופי רצה והתגמש. בסופו של דבר נמצאה פשרה שישראל והאיחוד האירופי יכולים לחיות איתה.

"אנחנו לא צריכים להיות ילדי הכאפות של העולם, אנחנו צריכים לדעת להחזיר מלחמה. נפתלי בנט פועל להקמת מערכת שתדע לטפל בדברים האלה. יש צורך לראות באיומי החרמות איום אסטרטגי ולהקצות משאבים לטפל בזה. בנט כנציג הסיעה בקבינט ובממשלה פועל על מנת שזה יקרה".

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1033088

ישראל היא יצואנית המל"טים הגדולה והמובילה בעולם. גם לפני ארצות הברית. זה לא רק מיליארדי הדולרים שזה מכניס. הפיתוחים מטילים אימה ואימה יוצרת הרתעה. הרתעה מביאה בטחון.

חשיבותם של המל"טים שהם יכולים לשהות שעות רבות באוויר, הם מתצפתים באופן קבוע על האוייב והם גם יכולים לתקוף אותו. הסיוע הטקטי שהם מעניקים לכוחות על הקרקע הוא ללא תחליף.

ב- 8 השנים האחרונות מכרה ישראל ברחבי העולם מל"טים בשווי 4.6 מיליארד דולר מה שמציב אותה במקום הראשון בעולם.

בשנת 2008 הכניסה תעשיית המל"טים 150 מיליון דולר. בשנת 2009 650 מיליון דולר, בשנת 2010 979 מיליון דולר ובשנה שעברה מכרה ישראל במיליארד מאתיים ושמונה עשר מיליון דולר. אין אף מדינה בעולם שמגיעה לנתונים כאלה בתחום המל"טים. הטכנולוגיה היא ישראלית לגמרי.

כל המל"טים שנמצאים כיום בשימוש באירופה יובאו או מישראל או מארה"ב כשרובם מישראל. אירופה לא ייצרה עד היום ולו מל"ט אחד למכירה או לשימוש.

כך עקפה ישראל את כולם והיא עמוק בשלב המכירות בעוד האחרים עוד לא הגיעו לשלב הפיתוח.

המל"טים הם חלק מהיצוא הבטחוני המדהים של ישראל העומד על 7 מיליארד דולר בשנה, בין הרביעי לשישי בעולם מבין המדינות יצרניות הנשק ובלי השוק הערבי העצום.

רוב היצוא הביטחוני שלנו הוא לארצות הברית ולאירופה.

המוניטין העצום הזה מאפשר לנו קשרים מעולים עם מדינות רבות בעולם שנזקקות לידע ולסיוע הישראלי ולכן גם כלים אסטרטגיים בתחום הדיפלומטי והמדיני אם נדע לתרגם זאת נכון.

כך קרה שהחרם הערבי ואחר כך של מדינות מערביות הוליד את ההברקה ואת ההתעשרות הישראלית והיריבות התמידית של ישראל עם הטרור רק משביחה את התעשייה הזו.

כמה אירוני שארצות הברית שלחצה לביטול פרוייקט הלביא הישראלי ב- 1987 בהמלצת השרים יצחק רבין ושמעון פרס הביאה את ישראל בלית ברירה לפתח את תעשיית המל"טים שלה, שלימים התבררה כדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות משום שזהו העתיד.

לישראל יש יתרון גדול בתחום הבלתי מאוייש על פני כל מדינות העולם חוץ מארה"ב וזה הזמן לפתח את הפוטנציאל לפיתוחים דימיוניים. הדמיון הוא היום כלי עבודה והאופק הוא לוח הזמנים.

הרבה צריך לעבור לתחום של רובוטיקה. חיילים לוחמים, אוניות, טנקים, כלי תחבורה, אמצעי מודיעין, בטחון שדה ועוד. מי שמתחיל עכשיו יעמיד מוצרים בתוך פחות מעשור ולכן חלק מההכנסות חייב ללכת לפיתוח ולהכשרת דור חדש של מהנדסים, יזמים ומפתחים רבי דמיון. זה מחייב שיתוף פעולה בין התעשיות הבטחוניות השונות שלנו למרות התחרות ביניהן.

גם המל"טים חייבים לעבור שידרוג. הכנסת חיישנים מתוחכמים יותר, דו שימושיות של הכלים, יכולות של אנרגיה סולרית, יכולות חמקניות, חיבור לאמצעי מודיעין ממוחשבים או לטכנולוגיית חלל, חיבור המל"ט האזרחי לתוכנות שיתופיות, לאינטרנט ועוד ועוד.

הרבה ביטחון לישראל והרבה מיליארדי דולרים לביצורה הכלכלי!

במה אנחנו שונים מאחרים? שאין לנו ברירה. באיום הצבאי התמידי עלינו, שיש בו מסתבר גם תועלת. אם לא נמציא, נמות. כבר הפילוסוף הרומי אפוליאוס קבע שהכרח הוא אם ההמצאה - mater atrium necessitas!

למאמר המלא:

http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=2279

רבים התקוממו אצלנו על הקונצרט האנטי-ישראלי שביקשו לארגן הזמרים היוונים דלארס ואלקסיו ואני אומר: תודה על הלקח שלמדנו מהפרשה.

כזכור, בעקבות לחץ בעיתונות הישראלית חזר בו דלארס ואירוע הענק שעמד להתקיים באיצטדיון המרכזי של אתונה בוטל. הלקח הוא שכאשר הציבור הישראלי מתארגן ומאיים בהפסד כספי ישיר או עקיף על הגורם האנטי-ישראלי, סביר להניח שהוא יחזור בו מהשמצתו ואכן, הסיבה העיקרית לשגשוג האנטישמיות במשך מאות שנים היא שמי שפעל נגד יהודים לא שילם על כך, והדבר נכון גם היום.

יכול ה"גרדיאן" הבריטי לכתוב במאמר ראשי כי ישראל היא נטל מוסרי כבד מדי על כתפי העולם והכתב שלו בארץ ימשיך לזכות באין מפריע בראיונות עם אישים ישראלים ולא לשלם שום מחיר על הקו הבעייתי של עיתונו.

במשך חמישים שנה ויותר נרתעו חברות בינלאומיות מלקיים קשרים עם ישראל בגלל איומי החרם של מדינות ערב, אלא שבעשור האחרון חל מהפך: הכלכלה הישראלית התחזקה, וכיום היא עולה על כלכלת כל מדינות ערב שבאזור גם יחד, להוציא סעודיה.

אי אפשר להתעלם עוד מישראל ומעוצמתה הכלכלית וזה הזמן להתחיל לנשוך, כמו שעשינו בפרשת דלארס.

האנטישמים טענו באופן מסורתי שאת היהודי יש להכות בכיסו ובכן, לקח זה יפה גם כלפי הגורמים האנטי-ישראליים ההולכים ורבים.

עלינו, כקהילה מקוונת, להתארגן ולהחרים מוצרים שקשורים במשמיצי ישראל.

מדינה אירופית שמתירה השמצות של ישראל ראוי שתדע כי התעשייה שלה תשלם על כך מחיר.

אם מדובר בעיתון פוגע – יוזהר ויוחרם מפרסם עיקרי שלו וזה יכול להיות בבריסל, בלונדון, בקהיר או באבו דאבי.

לדוגמה, את תוכנית ה"סאטירה" של טלוויזיית אבו דאבי מממנות פרסומות של חברות מערביות. אל תקלו ראש אפילו באיום להחרמה. עיתונים, ערוצי טלוויזיה וגורמים ממלכתיים ייזהרו להבא אם יידעו כי עלול להיות איום לקיומם הכלכלי.

אין להשוות בין מהלך זה ל"חרם הערבי" המסורתי.

שם היה זה צעד התקפה ערבי על עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, בעוד שכאן מדובר במגננה ישראלית כנגד מי שבחר לתקוף אותה. חרם צרכנים הוא תופעה לגיטימית בחברה דמוקרטית מאורגנת ומודעת.

בעבר סברנו שהתמסרות לכתבים זרים תועיל להסברה שלנו, אבל לא תמיד זה כך. בשנה האחרונה ניצלו זאת רבים לרעה. הם נהנו מהכנסת האורחים הישראלית, מחופש ומנוחות הפעולה ובמקביל פרסמו השמצות גרועות וזכורה לרעה כתבת הבי.בי.סי, הילרי אנדרסון.

אם כתבי הבי.בי.סי לא יקבלו עוד שירותים מלשכת העיתונות הממשלתית, לא יוזמנו לאירועים ולא יקבלו שום ראיון עם אישיות ישראלית - בפעם הבאה ייזהרו כפליים. כך נוהגות המתוקנות במדינות העולם, בהתייחסן ברצינות רבה לכבודן הלאומי.

אם אנחנו לא נתייחס ברצינות, גם זרים לא ינהגו כך.

אני פונה אליכם...ומזמין אתכם לפעול: להתאגד ולהקים אתר אינטרנט מרכזי בעברית ובאנגלית, שיחשוף שמות גופים כלכליים ומסחריים שנותנים חסות לפרסומים פוגעים או משמיצים את ישראל.

על-פי שיקול-דעת מקימי האתר ייקרא הציבור הישראלי להחרים מוצרים של חברות אלה לפרקי זמן שייקבעו, לאחר אזהרתן וכך לראשונה ייקבע תג מחיר להשמצה.

הרי איש אינו יכול להכריח אותנו לרכוש מכוניות רנו או סיטרואן, לצפות בבי.בי.סי. פריים (שהזיכיון הישראלי שלו מכניס לו כסף רב), או לצרוך מזון בלגי.

להערכתי, לא יחסרו תרומות כספיות למאמץ כזה, קריאות ההחרמה יפורסמו גם בעיתונות הישראלית ומובטח לכם שצעד אקטיבי זה יחולל פלאים בתדמיתה ובאיתנותה העולמית של ישראל.

זכרו את הלקח שלימדה אותנו פרשת דלארס.

עידן הפסיביות הישראלית צריך להסתיים, ובמאבק הקולקטיבי הזה כל אחד מכם יכול לתרום.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-1363788,00.html

קיים כמובן גם הצוות הגדול של השגרירות בתל אביב.

דרכי הפעולה רבות: קירוב אנשי תקשורת, יצירת קשרים עם אנשי ציבור, אנשי אקדמיה, רבנים ואנשי כלכלה. יעד חשוב במיוחד הוא אנשי צבא וביטחון בדימוס (וגם במדים). ואכן, אחדים, בהם אלופים, ראשי ארגונים בעבר, שינו לפתע את התנהלותם והם מתנבאים במנוגד למה שניבאו - ובעיקר פעלו - בעבר.


השבוע פורסם בעמוד הראשון ב"ידיעות אחרונות" קומוניקט מטעם מאה אנשי כלכלה, המתריעים על כך ש"העולם מאבד סבלנות והאיום בסנקציות גובר מיום ליום. יש לנו חלון הזדמנויות עם בואו של ג'ון קרי וצריך לנצל אותו".

ברשימת הבכירים, מלבד רמי לוי, לא היה שום חידוש. רובם פעילים ותיקים בגופי שמאל.

במה, אם לא בשל הצטרפותם לתעמולת הפחדה אנטי ישראלית, זכה פתאום גילוי הדעת השגרתי לחשיפה כזאת?

הרי ידוע, שעורכי חדשות אינם אוהבים קומוניקטים. לכן בעיתונים אחרים, גם כאלה השמחים לפרסם חומרים כגון "האיום בסנקציות גובר מיום ליום", לא היה זכר לקומוניקט.


אינטרסנטים מפיצים את תחזיות החרם והנידוי ואף פועלים להעצמת חומרתן. האזרח, השואב אינפורמציה מתקשורת מוטה או נכנעת, נכנס ללחץ. היהודים חרדים מחרמות ומנידויים והלוחמה הפסיכולוגית משיגה את יעדיה: אם לא נלך במתווה קרי, הכלכלה תתמוטט.

איש אינו מזכיר, שהמשבר הכלכלי הגדול ביותר בעשורים האחרונים החל ב–1993, ימים ספורים לאחר צלצול פעמוני השלום והדפסת הצילומים וכותרות ההונאה העצמית מרחבת הבית הלבן, בדבר "השלום בימינו". למרות כמה שנות צמיחה, הטרור שהפלסטינים פתחו בו גרם ליותר מאלף נרצחים, וגם לשיתוק המשק ולמשבר כלכלי ממושך.


במצב כזה, הצעד הצפוי מצד ממשלה שאינה נכנעת לתעמולה שמטרתה לטעת בה ובציבור מורך לב, הוא פשוט לספר את האמת. אך ממשלת בנימין נתניהו, בלא אנרגיות כמעט בכל התחומים, משלימה עם תעמולת החרמות ומניחה את המאבק על דעת הקהל, הישראלית והעולמית כאחד, בידי המבקשים להכשילה.


קיימים, כמו לאחרונה בהולנד, מעשי חרם.

רוב יוזמות החרם נכשלו כישלון חרוץ.

אפילו נורווגיה, התומכת בפלסטינים, עוברת תהליך של התפכחות ביחסיה עם ישראל. גם בארצות סקנדינביות אחרות נשמעים קולות משמעותיים, הקוראים - על רקע אלימות מצד מהגרים מוסלמים, האביב הערבי, ומעשי הטבח בסוריה - ל"הערכה מחדש" של ההתייחסות לישראל.

רק בשוליים של האקדמיה האנגלית, ובאחרונה גם האמריקאית, מתרבות הכרזות חרם, אף שאין להן משקל. הגדולות והנכבדות שבאוניברסיטאות האנגליות, במיוחד האמריקאיות פירסמו הודעות תמיכה בלא סייג באקדמיה הישראלית.

סכנות החרם העיקריות טמונות באופיינו, בעיקר בחולשת הדעת כלפי "מה יאמרו בגויים".

רבים מאלה המתכננים (אך אינם מצליחים) לארגן חרמות מסתמכים על יוזמות היוצאות מישראל.

כבר ב–1991 יעץ אמנון אברמוביץ' לאמריקאים: "עיזבו את הממשלה הזו... דברו איתה דרך הכיסים...אתם חייבים ללכת עד הסוף".

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2224292

תגוביות:

1.אכן ממשל ארה"ב הנוכחי נאלח ונכלולי.

2.הסמול הוא פאשיסטו בולשביקי סטאליניסטי מקארתיסטי.

3.עם בן ברית כמו האמריקנים לא צריך אוייבים. האמריקנים מעולם לא היו בני ברית שלנו. באמצעות לחץ עלינו הם קנו כוח השפעה לטובת האינטרסים שלהם אצל הערבים. הסיטואציה הזו דורשת לא ללכת לקראת האירופים או האמריקאים.

4.הרוצה להקים מדינת טרור ערבית בארץ ישראל הוא אויב של מדינת ישראל.

5.ישראל היא מעצמה שיכולה להחרים. לא מפחדים וכולם יכולים לקפוץ.

6.אין להעלות על הדעת שישראל תסכים לתכתיב שיסכן את קיומה הריבוני. מספיק עם ההפחדות.

7.מי שמסית ומדיח נגד מדינת ישראל הם חלק מארגוני השמאל העיוורים ששונאים את כל מי שלא חושב כמותם. הם מוכנים לקבל לחיקם עשרות אלפי מוסלמים מאריתראה ומסודן, אך שונאים שנאה עיוורת את אחיהם המתנחלים המתגייסים לצה"ל ומאפשרים להם לישון היטב במדינת תל אביב. הם סיפקו חומר לדו"ח גולדסטון והם הם הגורמים לחרם על ישראל. טוב שהעיתונאי אומר את האמת.

8.זה אחד המאמרים החשובים ביותר אשר מסכם בקיצור את מה שמתרחש. מצד אחד, אותם אנשים שמפחידים אותנו בפחדי סרק, הם גם מן הצד השני האנשים שנלחמים בכל אונם להסתיר מן הישראלים עצמם ומן העולם, את העובדות הפרו-ישראליות הבסיסיות ביותר. בראש ובראשונה הם מסתירים את העובדה שההתנחליות הן יותר מאשר חוקיות לפי החוק הבינלאומי. צביעות זאת, הנובעת משנאה תוך יהודית שמאפילה אצלם על האיום מן החוץ, היא חמורה ביותר שכן כל הלחץ על ישראל מסתכם במשפט אחד: ״ההתנחלויות אינן חוקיות לפי החוק הבינלאומי״. אפילו משרד החוץ והדיפלומטים שלו הם אנשים עם עמדות כאלה שבעוד שתפקידם הוא להפיץ את חוקיות ההתנחלויות, הם עושים ככל יכולתם להסתיר עובדות אלה.

לפי דו"ח שהוציא מכון מחקר ישראלי, ארגון jvp מקדם מניעת השקעות בישראל ואת זכות השיבה...

לפי הדו"ח, הארגון הפועל בעיקר בקמפוסים ברחבי ארה"ב, מנסה לגרום לקרע בין ישראל לבין יהודי התפוצות וליצור את הרושם כי הקהילה היהודית מקוטבת בנוגע לישראל. הדו"ח מפרט את המטרות, הטקטיקות והמימון של הארגון.

מהדו"ח עולה כי שיטות העבודה של ארגון "קול יהודי לשלום" כוללות חרם, משיכת השקעות וסנקציות (BDS), קמפיין מתמשך נגד ישראל ותמיכה ב'זכות השיבה' הפלסטינית, כך לדברי יצחק סנטיס, מנהל התוכניות הראשי של NGO מוניטור ומחבר הדו"ח.

הארגון האמריקאי מקיים פעילות נרחבת בקמפוסים רבים בארה"ב ואף תומך בכנסיות המובילות חרם על ישראל. עוד מתברר כי הארגון פועל יחד בשיתוף פעולה עם גופים נוספים להכשרת סטודנטים אקטיביסטים במחנה מיוחד של תנועת החרם על ישראל.

האסטרטגיה של JVP, כפי שהצהירה מנהלת הארגון רבקה וילקומרסון, עולה בקנה אחד עם אסטרטגיית דרבן במסגרת המלחמה הפוליטית נגד ישראל. אסטרטגיה שנוסחה בוועידת דרבן בשנת 2001, בה לקחו חלק יותר מ-1500 ארגונים, שכולם אימצו את המטרה של "בידוד בינלאומי מוחלט של מדינת ישראל כמדינת אפרטהייד". מהוועידה צמחה תנועת ה-BDS, הבולטת בפעילותה העולמית נגד ישראל.

הדו"ח מראה כי JVP מחשיב את עצמו ל"אגף היהודי" של תנועת הסולידאריות עם הפלסטינים.

הארגון הוא שותף של ארגונים אנטי-ישראליים בארה"ב ובמקומות אחרים, בהם האינתיפאדה האלקטרונית, אמריקאים מוסלמים למען פלסטין ועוד.

פעילי JVP גם נטלו חלק במשט לעזה בשנת 2011.

מהדו"ח עולה כי מקורות המימון של הארגון אינם שקופים. לדברי סנטיס, התגלה כי כמה קרנות שתורמות ל-JVP תורמות גם לארגונים אחרים המקדמים BDS ודה-לגיטימציה של ישראל. "עם זאת, מרבית מקורות המימון של JVP אינם גלויים והשאלה מי מממן את JVP עומדת בעינה", אומר סנטיס.

מהארגון נמסר בתגובה: ...אנחנו מאמינים שקמפיין BDS הוא אחת האסטרטגיות היעילות להשגת מטרה זו. אנחנו גאים לתמוך במאמצי הסטודנטים והכנסיות למשוך השקעות מהחברות שמרוויחות מכיבוש...אנחנו גאים להיות חלק מאותם ארגונים".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/489/134.html

תגוביות:

1.אלו צאצאיהם של הקאפו בגרמניה. קאפו יהודים שחוקרים את נבכי המעי הגס הערבי.

2.מה יהודי בהם? הם אינם דתיים ואינם לאומיים, אלא גזענים ביולוגים. פשיזם גרמני טהור.

3.ישראל צריכה להכריז על ארגון כזה כעויין ולהתייחס לחבריו כאל סוכני טרור.

4.ומי ברשימה? נועם חומסקי, נעמי קליין...שמות צפויים ומוכרים.

5.גם ג'י סטריט בסביבה.

6.מחרימים שמפו וחלב זולים מישראל. קונים הייטק ישראלי במיליארדים.

7.גם נשות הכותל מיהודי ארה"ב. מנסים להשפיע ולהרוס את ישראל.

8.השיטה האיסלמית להשיג מטרות. כשהם מיעוט במדינה כלשהי בעולם הם בוכים על אפליה ועושים טרור. כשהם רוב במדינה כלשהי הם עושים פוגרומים במיעוטים אחרים ומגרשים אותם או הורגים בהם...לכן צריך לבנות מסך ברזל בין מוסלמים לשאר בני האנוש.

9.מורשת רבין היא גידול סרטני בגוף העם היהודי. יש לה גרורות ממאירות בארץ, בשמאל, בבג''צ, בגל''צ, במר''צ ובעבודה, אבל גם בחו''ל.

10.צריך לעשות מאמץ לגלות מי מממן אותם ולהכין רשימה של חברים ותומכים כדי להתחשבן איתם בבוא הזמן.

11.השמאלנים דומים לערבים בשקרים ובסילופים שלהם.

12.אולי הגיע הזמן לשלוח לחו"ל אנשי מוסד ולשכנע את הנבלות להירגע? אפשר "לשכנע" אותם במקום מבודד אחד אחד.

13.יודנראטים בשרות הטרור הערבי. רוממות השלום בגרונם של הסמולנים אך מעשיהם מחרחרי מלחמה ומעכבי שלום. הסמול מיעוט זניח, פתטי, היסטרי, מגלומני ולא חשוב. תעשו חרם כמה שאתם רוצים, לא נרגיש אתכם.

14.החוק הבינלאומי קובע: הזכויות שניתנו לעם היהודי בועידת סן רמו לא ניתנות לביטול. האמת נחשפת טפח אחר טפח. המשפט הבינלאומי לצידנו, ועלינו לדרוש רויזיה בכל הנוגע לזכויות העם היהודי על ארץ ישראל המערבית כולה, שכן החלטת סן רמו התייחסה גם לחלקה המזרחי של ארץ ישראל. על מנת לפתור את הסכסוך היהודי ערבי יש להעביר את כל הערבים (כולל בעלי תעודת הזהות של מדינת ישראל) לירדן ועמאן היא בירתם.

סרט חדש (san remo mandate) מזכיר את האירוע שהתרחש לפני 91 שנים בעיר האיטלקית סן רמו ומבהיר את המצב המשפטי הנוגע לסוגיית חלוקת חלקה המערבי של הארץ פעם נוספת לאחר שחלקה המזרחי שהובטח לעם היהודי נקרע באופן לא חוקי ונמסר לידי הערבים.

לארגון האו''ם לא היתה שום סמכות חוקית לחלק את השטח ממערב לירדן שיועד למדינה היהודית, לשתי מדינות. עלינו להילחם על מהפיכה בשיח הבינלאומי בסוגייה ולעמוד על זכותנו על כל חלקה המערבי של ארץ ישראל.

יש לתבוע לדין את כל מי שטוען טענות הנוגדות את זכויותינו החוקיות מבחינת המשפט הבינלאומי והזכויות שהוענקו לעם היהודי באופן בלתי חוזר בועידת סן רמו.

הרפר, שהתקבל בחום רב בכנסת, נשא נאום...ואמר שקנדה תומכת בישראל "כיוון שזה הדבר הנכון לעשות".

לדבריו, "התמיכה במדינה היהודית היא עניין של חשיבות אסטרטגית ואינטרס לטווח רחוק מבחינתנו".

ראש הממשלה הקנדי לא התייחס כלל לסוגיית ההתנחלויות והביע תמיכה רפה בלבד בהקמת מדינה פלסטינית. "בדיוק כפי שאנו תומכים בישראל ובזכותה להגן על עצמה, קנדה תומכת בעתיד של שלום, עתיד יציב לפלסטינים", אמר. "אנו חולקים תקווה אמיתית שהמנהיגים הפלסטינים יבחרו בחיים של שלום עם ישראל. ישראל תהיה הראשונה לקדם מדינה פלסטינית בברכה באומות המאוחדות, וקנדה תהיה מיד אחריכם".

הרפר הדגיש כי הוא מתנגד לניסיונות מצד גורמים בקהילה הבינלאומית לייחד לרעה את ישראל כמושא לביקורת.

הוא אף טען כי מהלכים אלה הם "מוטציה של האנטישמיות...שהובילה למחנות המוות". לדבריו, "פניה החדשים של האנטישמיות" הינם צעירים במערב שטוענים שהם שונאים את ישראל ומאשימים אותה בבעיות המזרח התיכון, חרמות נגד עסקים ישראלים והטענה "הבזויה ביותר" של אלה שמכנים את ישראל באופן גלוי "מדינת אפרטהייד".

ראש הממשלה בנימין נתניהו שדיבר לפני הרפר ציין כי ראש הממשלה הקנדי פתח את ביקורו בישראל בתצפית על ירושלים מהר הזיתים. "זו אותה ירושלים שהיא בירת הנצח של העם היהודי מאז ימיו של המלך דוד לפני 3,000 שנה", אמר נתניהו. "בקהילה הבינלאומית יש כאלה שמנסים להכחיש את הקשר שלנו עם ירושלים ועם ארצנו. לא אתה! אתה מכיר היטב את העובדות, גם של העבר וגם של ההווה. אני רוצה לומר לכם, חברי הכנסת, שבקהילה הבינלאומית יש גם אחרים שמכירים את העובדות, אבל לך יש את האומץ לעמוד על האמת ולומר את האמת".

נתניהו התייחס לנושא הפלסטיני וטען כי הדרך מירושלים לרמאללה שאותה עשה הרפר מוקדם יותר אינה ארוכה. "יש רחובות בטורונטו שהם יותר ארוכים", אמר נתניהו. "זה ממחיש מדוע אנחנו שואפים לשלום – כי אנחנו גרים בצמידות זה לצד זה, אבל זה גם ממחיש מדוע אנו זקוקים לסידורי ביטחון איתנים. במרחקים כל כך קצרים, אין לנו מרווח לטעויות". נתניהו הוסיף: "עלינו להבטיח שלאחר הסדר, מה שיפרוץ מהקרקע ברמאללה אלה מגדלי מגורים ולא רקטות וטילים, כפי שקורה היום בעזה".

נתניהו התייחס גם לתחילת יישום הסכם הגרעין בין איראן לשש המעצמות וציין כי היעד של הקהילה הבינלאומית חייב להיות למנוע מאיראן להשיג יכולת לייצר נשק גרעיני. "הסכם הביניים שנכנס לתוקפו היום אינו מונע מאיראן לממש כוונתה לייצר נשק גרעיני", אמר נתניהו.

http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.2222503

תגוביות:

1.הרפר: באש ובמים - קנדה תעמוד לצד ישראל!

2.שוקן ושות' יושבים ובוכים איך העיז זה לקלקל להם את המצב רוח, שהשתפר מאוד כשאיזו קבוצת אקדמאים החליטה שהיא מחרימה את ישראל...

3.האנטישמים מחרימי ישראל הם יקירי השמאל המקומי.

4.הנורבגים שתמיד עמדו בראש החץ של ביקורת מתחסדת וחד צדדית מזמרים עכשיו אחרת. האירופים בפניקה על שנרדמו בשמירה ושיתפו פעולה עם אויבי האנושות השפויה. לאט לאט יקומו ויתעשתו עוד מדינות.

5.כל מילה פנינה. תודה להרפר. תומך ומבין את ישראל!

http://www.cbc.ca/news/politics/stephen-harper-vows-loyalty-to-israel-in-speech-to-knesset-1.2503393

נאום רה"מ נתניהו ורה"מ קנדה בכנסת ישראל

http://www.youtube.com/watch?v=LGniqb8wVAY

Stephen Harper vows loyalty to Israel in speech to Knesset Politics

http://www.youtube.com/watch?v=76ziw5t523U

בתחילת החודש נחתם חוזה ראשון לייצוא גז מלוויתן. היעד, הרשות הפלסטינית, עורר מחשבות שאולי הכלכלה תביא להגברת שיתוף הפעולה בין ישראל לשכנות. המזרחן, ד"ר גיא בכור, מסביר שתגליות הגז מחזקות את ישראל, אך מעריך בפסימיות או אולי מפוכחות שהאפשרות לשלום אינה קיימת.

ד"ר גיא בכור הוא מזרחן, משפטן והיסטוריון, הכותב היום בעיקר באתר הפרשנות gplanet.

בראיון ל-Bizportal הוא נשמע די אופטימי ביחס לכלכלת ישראל ובכלל לעתידה, אך מנבא קריסה של האיחוד האירופי במתכונתו הנוכחית. "כדאי לישראל להעביר את הייצוא מאירופה למזרח כי אירופה ממילא תגיע למצב קשה ביותר בתוך מספר שנים לא רב", הוא אומר.

מהיכן האופטימיות שלך לגבי המצב הכלכלי בישראל?

"התוצר השנתי לנפש בישראל עומד על 38,310 דולר, עברנו את מרבית מדינות אירופה ונעבור בתוך מספר שנים גם את בריטניה, צרפת וגרמניה. זאת עליה דרמטית של מדינת ישראל בתוך כ-10 שנים. בשנות ה-80 המקום הטוב ביותר להיוולד בו היה ארה"ב וישראל היתה במקום ה-30.

היום ארה"ב במקום ה-16 וישראל עלתה למקום ה-20. ביחד עם הגז ופרויקטים נוספים נגיע בתוך מספר שנים גם ל-50,000 דולר בשנה".

ומה המצב אצל שכננו?

"בירדן 4,500 דולר לשנה, במצרים 3,200 וברשות הפלסטינית 2,000. בשנות ה-90 כששמעון פרס דיבר על מזרח תיכון חדש הוא הציע למדינות ערב ללכת ביחד ולהפריח את האזור, אך הן אמרו לו לא. הלכנו לבד והן הלכו לבד ותראה איפה אנחנו ואיפה הן".

לגבי הגז שהזכרת, איך אתה רואה את הייצוא למדינות השכנות?

"נחתם חוזה עם הרשות הפלסטינית ודנים עם ירדן וטורקיה. יש רשימה ארוכה של מדינות שמעוניינות לקנות גז ישראלי כיוון שהוא זול יחסית וקרוב ולא צריך להנזיל ולהוביל אותו. המדינות שעומדות בתור לגז שלנו - זה נותן לנו יכולות פוליטיות שלא היו לנו בעבר".

האם הגדלת הפערים הכלכלים תוביל לקנאה מצד שכנינו ולמתיחות?

"האינתיפאדות לא פרצו משיקולים כלכלים - זאת טענה נוספת לא נכונה שהשמאל הפיץ. אם תבחן את שלוש האינתיפאדות שפרצו במאה ה-20: 1936-1939, 1987-1991, 2000-2004 תראה תופעה מדהימה שאלו היו דווקא שנים כלכליות מצוינות".

אז אתה לא חושש מאינתיפאדה נוספת?

"אני לא רואה אינתיפאדה באופק בין השאר כיוון שיש גל הגירה כל כך גדול של צעירים פלסטינים בעיקר למדינות אירופה, אז כבר אין כל כך מי שיעשה אינתיפאדה. בין 2003 ל-2013 היגרו 10-17 אלף מהגרים בשנה. אין יכולת פלסטינית להתמודד עם כוח חזק כמו ישראל".

מה אתה אומר על הטענה שבסוף הכלכלה היא זאת שתביא לשלום?

"אלה הזיות. זאת טענה מגוחכת כיוון שאין שלום בין המדינות הערביות אז אתה רוצה שאיתך יעשו שלום? עכשיו כשמדינות שם מתפרקות - הרשות הפלסטינית וירדן לא בטוח שהן יהיו בעוד שנה".

מה לגבי שיעורי הילודה?

"הנה עוד נתון משמח מאוד - הילודה האירופית הולכת ויורדת במרבית מדינות אירופה והיא נעה בין 1.3 ל-1.5 ילדים. לעומת זאת הילודה היהודית בישראל כבר עברה את ה-3 ילדים בממוצע למשפחה, פי שניים ויותר מאירופה. יש צניחה בילודה של ערביי ישראל ועוד יותר אצל הפלסטינים ביו"ש. המוסלמים צונחים צניחה חופשית והיהודים עולים. המגמה בעתיד - איתנו היהודים".

מה המשמעות של זה?

"אירופה קורסת - ספרד ממשיכה להתכווץ וכך מדינות רבות באירופה משום שאין מי שיעבוד ומי שיכול לעבוד, אז הוא לא מוצא עבודה ונאלץ לעזוב. יש הגירה - גרמניה ממש בולעת את הצעירים של ספרד, פורטוגל ויוון והם מהגרים לשם בתנאים עלובים, או אל מחוץ לאירופה".

לאן זה מוביל?

"האיחוד האירופי זה ענק חולה שיקרוס מפני שאין מי שיעבוד. האיחוד יתפרק כשהמדינות הדרומיות יבינו שהאיחוד הורס אותן והן יפרשו. המצב בלתי נסבל. האיחוד מחייב פתיחת גבולות וכך מיליוני מוסלמים היגרו לאירופה בשנים האחרונות, הם מגיעים למדינות הדרום שאין להן יכולת להתמודד עם שטף המהגרים ואז הם עוברים צפונה בתוך האיחוד".

כיצד ההגירה משפיעה על אירופה?

"אירופה נשטפת בגל הגירה מוסלמי ואין לה יכולת להתמודד איתה - זה עוד נטל על האיחוד. רוב ההגירה לא יצרני. הם באו כדי להישען על הביטוח לאומי, ורווחה וסעד באירופה והמדינות העניות כבר לא מסוגלות לתת להם רווחה וסעד ועוד מעט גם המדינות העשירות לא תוכלנה, כי המספרים עצומים ואז הכלכלות שלהן יפלו. יש אוכלוסיה מזדקנת ואוכלוסיה של מהגרים שנשענים על הסעד - כמה זמן אפשר להמשיך כך"?

מה דעתך על חרם אירופאי על ישראל?

"המצב בישראל מזהיר ביחס לאירופה. באים תועמלנים ומספרים לנו על חרם, אז כדאי להבהיר שגם אירופה זקוקה לישראל. אני מקווה שהייצוא מישראל לאירופה יירד ועדיף להעביר את הייצוא למזרח, כי אירופה ממילא תגיע למצב קשה ביותר בתוך מספר שנים לא רב אז כדאי להתכונן מראש ולא ליפול ביחד איתם. גל ההסתה ייפסק - יש כמיהה באירופה לשתף פעולה עם ישראל. חרמות ואיומים על ישראל - זה לא מפחיד אותנו מפני שהאיחוד האירופי הוא מפלצת זוללת שתחסל את מדינות אירופה".

האם להוצאות הביטחון של ישראל אין השפעה שלילית על הכלכלה?

"ההיפך - במצב של שלום האיום הקיומי על ישראל יהיה גדול הרבה יותר כיוון שאנחנו רצועת חוף צרה שבה יהיה יישוב סלפי ענק מתל-אביב ועד בגדד. הוצאות הביטחון יזנקו ולא נוכל להגן על עצמנו זאת תעמולה נטו של השמאל - הוצאות הביטחון לא ירדו אם יהיה שלום. אין שלום בשום מקום במזרח התיכון אז זה נראה לך הגיוני שאיתך יעשו שלום"?

מה לגבי השקעות העתק ביהודה ושומרון?

"קודם כל המשקיע הגדול ביותר בכבישים ביו"ש היה יצחק רבין. בהתחשב בעובדה שיהודה ושומרון זאת סוללת ההגנה היחידה שיש למרכז הארץ בפני המדינה הסלפית שהולכת וגדלה, אז כל בנייה ביהודה ושומרון היא רק לברכה. צריך להסביר את זה בעולם: במקום שגרים יהודים - אין סלפים. החשבונית זה עזה - מיליון איש חיים תחת איום טילים, דור שלם. האם אתה רוצה להעביר את זה לכל מדינת ישראל ובזה נגמר הסיפור שלנו"?

לא כדאי לנסות להגיע להסכם שלום?

"די בפגז אחד בחודש ואף מטוס לא ינחת בנתב"ג וקפריסין תהיה השער שלך לעולם. אז מספרים סיפורים על שלום - הציבור כבר לא קונה את הסיפורים האלה, יש מפוכחות של האזרחים לגבי סיפורי השלום. היום אתה חי בגן עדן דמוגרפי, בטחוני וכלכלי. יש לנו רק מה להפסיד אם נלך ונוותר".

http://www.bizportal.co.il/article/378357

תגוביות:

1.בכור עמוד האש. היחיד שבאמת מבין את התמונה האמיתית. בעל תפיסה מרחבית וראיה כלל עולמית. חכם, רהוט, לאומי וציוני אמיתי.

2.לפני שנה כשכולם חשבו שאסד נופל ד"ר בכור אמר שאין סיכוי שזה יקרה ולאחר ניתוח מעמיק אמר שהמסקנה היחידה ההגיונית היא שהמלחמה בין אסד למורדים תימשך עוד שנים רבות...כולם לא האמינו אז, אבל התברר שהוא צודק בגדול.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר כי שני האויבים הגדולים ביותר של ישראל הם העיתונים "ניו יורק טיימס" ו"הארץ", כך אמר אתמול (רביעי) עורך ה"ג'רוזלם פוסט", סטיב לינדי, בנאום בכנס בתל אביב. לינדי סיפר כי נתניהו אמר לו את הדברים בפגישה פרטית לפני כמה שבועות בלשכת ראש הממשלה בתל אביב.

נתניהו אמר: "זה הניו יורק טיימס והארץ. הם קובעים את האג'נדה לקמפיין האנטי ישראלי בכל רחבי העולם. עיתונאים קוראים אותם בכל בוקר ומבססים את הסיפורים שלהם על מה שהם קוראים בטיימס ובהארץ".

http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1621391

תגוביות:

1.פרופ' אלן דרשוביץ הסנגור הבולט של ישראל בעולם: "ישראל בזירה הבינ"ל נמצאת בבעיה קשה בשל תעמולה אנטי ישראלית חריפה השואבת את מקורותיה מתוך ישראל. עובדות מסולפות מהאופוזיציה ומהתקשורת הישראלית משמשות דלק לקואליציה האנטי ישראלית בחו"ל.

2. 99% מאמצעי התקשורת מייצגים 5% מהעם שמייצג את רוב אויבינו. למזלנו העם פיקח יותר והעובדה היא שהמסע התיקשורתי האובססיבי, לא גורע מתמיכת העם בימין. קשה לכם לקבל זאת אבל זה כנראה לשנים רבות.

3.נתניהו צודק גם צודק. הנני מציע לכולם לעיין בעתוני 'הארץ' בתקופת המנדט הבריטי ואז תווכחו לדעת כי 'הכושי לא הפך עורו'.

************

כך נלחמים באויבים:

ארגון אמריקאי תלה שלט ענק מול משרדי הניו יורק טיימס עקב פרסומים מוטים שלהם נגד ישראל - צפו בשלט

הוועדה לדיוק בדיווחים מהמזרח התיכון בתקשורת האמריקאית תלתה את השלט הזה על חזית הבנין מול משרדי הניו יורק טיימס, בתגובה לפרסומים מוטים שלהם נגד ישראל. כשהם מתכלים מהחלון זה מה שהם רואים:

על מה ולמה זכה המורה לאזרחות בשני מאמרי מערכת? ובכן, תלמידת תיכון פרסמה מכתב גלוי לשר החינוך, שבו סיפרה על דברים שקרו בשיעורי אזרחות אותם העביר ורטה. המורה זומן לשימוע. זו הייתה האות לסדרה מתמשכת של כתבות ומאמרים. מי שקיבל מידע רק מאותו עיתון היה חושב שמדובר בקמפיין רדיפה. מצד אחד מורה ליברלי בעל דעות מתקדמות. מצד שני ממסד חינוכי חשוך. מאמרי המערכת היו בהתאם. הראשון, ביום שני, נשא את הכותרת "חינוך לרדיפה". השני, ביום רביעי, "המבחן של פירון", היה פנייה אולטימטיבית להתערבות השר. המאמרים הרבים שפורסמו במקביל, יום אחרי יום, הביעו עמדה אחת ואחת בלבד. הבעיה איננה בדעה. זכותו של כל עיתון לנהל קמפיין דורסני עם דעה אחת בלבד. הבעיה היא העובדות שהציג העיתון לקוראיו.

התלמידה התלוננה הן על תוכן דבריו של ורטה, שמצוי כנראה בקוטב של השמאל הקיצוני, והן על כך שלאחר שהביעה את דעתה החולקת, טען המורה שהיא רוצה "להרוג את כל הערבים", דבר שלדבריה לא היה ולא נברא. הוא גם "המשיך להשפיל אותי ולפגוע בי כל שיעור לעיני כל תלמידי הכיתה". לפי תלונתה, "כשפניתי להנהלה לגבי העניין הזה התנהלו מספר שיחות שבמהלכן אדם הודה שצחק בעקבות דברי ואף התנצל".

ומה מסביר העיתון לקוראיו בסדרת מאמרים, כולל מאמרי מערכת? שההזמנה לשימוע היא בגדר רדיפה. סליחה? שימוע נועד לבירור. מדוע חושב העיתון שהיה צורך להתעלם מהתלונה, שהצביעה על התנהגות חוזרת ונשנית של המורה? ייתכן שהתלמידה שיקרה. ייתכן שדיברה אמת. בשימוע שהתקיים, התברר שלפחות חלק מהטענות של התלמידה - נכונות. ובכל מקרה, גם אם בשימוע התברר שורטה הוא צדיק הדור - האם להנהלה אסור לזמן לשימוע?

הנרטיב הגרמני

יש גם בעיה עם תוכן הדברים. האם מותר למורים בבתי ספר דתיים לטעון שצה"ל הוא צבא נאצי משום שהוציא לפועל את ההתנתקות? האם למורים יש זכות לעודד סרבנות? האם אמירה לתלמידים שהמדינה כולה שייכת לפלסטינים היא בגדר "חשיבה ביקורתית ומאתגרת"? ומי בדיוק מוביל להשתקה? תלמידה שמתלוננת? שר חינוך שביקש לבדוק את התלונה? בית ספר שטורח לבדוק את התלונה? או אולי עיתון שמנהל קמפיין שמטרתו היא מניעת בדיקה, כדי לאפשר הסתה פוליטית במסגרת חינוכית?

לו אותו ורטה היה המורה של הילדים שלי - הייתי מנצל את זכות המחאה ומתייצב מול בית הספר עם דפי מידע לתלמידים. פה ושם הוזמנתי להרצות בבתי ספר. הצגתי לתלמידים מידע השוואתי. רק מידע. לא דעות. רוב התלמידים היו המומים מכך שהם אינם זוכים למידע הזה. בשם ה"פתיחות" הם מקבלים, ממורים מזן מסוים, מינון יתר של מידע מסולף וחלקי, כאשר התירוץ הקבוע הוא "עידוד למחשבה ביקורתית". העובדות יוק. אין להם מושג על כך שבשנות הארבעים חילופי אוכלוסייה היו הנורמה. אין להם מושג על הכרזות ההשמדה של המנהיגות הערבית כלפי המדינה שבקושי קמה. אין להם מושג על הפוגרומים והרדיפות שעברו יהודי ארצות ערב. אבל מערכת החינוך הליברלית כוללת מורים כמו ורטה, שמפגינים תחת השלט "ויווה פלסטין", וממחזרים את השקרים נגד ישראל בשם "מחשבה ביקורתית" כמובן.

...עם כל הכבוד ל"נרטיב" של חאג' אמין אל-חוסייני, צריך להציג את העובדה שהמנהיג הפלסטיני הבולט ביותר תמך בהשמדת יהודים והזדהה עם היטלר. האם ורטה הציג לתלמידיו את המופתי ותורתו ואחריותו לנכבה? האם הוא הציג להם את הקריאות הנמשכות להשמדת יהודים? האם התלמידים יודעים שצה"ל פוגע בחפים מפשע פחות מכל צבא אחר שמצוי בעימות דומה? או שמא זה לא כלול בחופש הביטוי?

מחאה סלקטיבית

המחאה בעניינו של ורטה איננה לצורך הרחבת הדעת של התלמידים או לצורך הגנה על חופש הביטוי. משום שמדובר במחאה סלקטיבית. בעשור הקודם נוהלה רדיפה כפולה נגד מורה אחר, ישראל שירן, משום שהיו לו השגות על החינוך למורשת רבין. זה היה בימיה של יולי תמיר כשרת החינוך. ההשתלחות נגדו, מצד משרד החינוך, הייתה מפחידה. "אתה סנגורו של השטן ... המנוול, המסית הזה, לא ייכנס לשום בית ספר גם כעובד ניקיון", נאמר עליו. הוא הושעה. הוא הגיש תביעה. הוא זכה. עברו שנים והתנכלו לו שוב. שוב הוא הגיש תביעה. שוב הוא זכה. זו הייתה רדיפה. זה היה מקרתיזם.

אלא ששירן לא זכה לשום תמיכה. על מאמר מערכת הוא אפילו לא חלם. בוודאי לא על שניים. הרי מדובר באיש ימין. זו לא הייתה חריגה. זו מסורת. קודמתו של אדר כהן בתפקיד האחראית על לימודי אזרחות פוטרה גם משום היותה מתנחלת. מישהו צפה במהומה או במחאה? אבל כאשר כהן הגיע למועד סיום החוזה - מיד הוזעקה הברנז'ה כדי להציף את הקוראים במאמרי שטנה על רדיפה שלא הייתה.

העיתון שקרא להדחה

פה ושם יש קריאות להדיח איש הוראה בגלל דעותיו. יש ניסיונות לסתימת פיות. מרצים בודדים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א חשבו שישראל ביצעה פשעי מלחמה. המרצה שהוזמנה ללמד שם חשבה שזו טענת שווא ושקר. דיקאן הפקולטה התנגד לרדיפה. ועיתון אחד, רק אחד, טען נגד אותו דיקאן שהוא "מטעה בהשתמשו בנימוק הדמגוגי, ולפיו טוב יותר לחשוף את הסטודנטים למגוון דעות והשקפות, כל עוד הן במסגרת החוק".

מיהו העיתון המקרתיסטי?

נכון, זה "הארץ", שיצא נגד העסקתה של המשפטנית פנינה ברוך-שרביט. במילים ברורות יותר, העיתון היחידי בישראל שהטיף, במאמר מערכת, למען סתימת פיות, הוא עיתון "הארץ".

והנה סיפור שאני נאלץ לספר כאן בפעם הראשונה. בערב שקדם לפרסום אותו מאמר צלצל אליי פרופסור זאב סגל ז"ל, איש יקר, שהיה הפרשן המשפטי של "הארץ". מחר, הוא סיפר לי, יופיע מאמר מערכת על ברוך-שרביט. חשוב לי שתדע, הוא הוסיף, שלא רק שלא כתבתי אותו, אלא שהוא מנוגד לדעתי. הכרתי את דעותיו של סגל. לרגע לא הייתי חושד בו. אבל היה חשוב לו להבהיר. היו ויש באותו עיתון אנשים רציניים. קולם לא נשמע והעיתון הזה, היחידי שקרא לפסול מרצה באוניברסיטה, מטיף מוסר לאחרים ומדביק עלילות על מקרתיזם. אין גבול.

פרשת דרייפוס?

המורה לא פוטר. הוא זומן לשימוע. כדת וכדין. אבל לעזאזל העובדות. הן לא הפריעו לאחד מבעלי הטורים ב"הארץ" לפרסם מאמר שכל כולו רעל מזוקק של פנטזיה, גזענות ושטנה.

הוא השווה את ורטה לדרייפוס. דרייפוס? זימון לשימוע הוא שווה ערך לפרשת דרייפוס? לא התחלקתם שם על השכל? בפרשת דרייפוס, צריך להזכיר, מערכת המשפט התגייסה לשירות הצד האנטישמי. בישראל, לעומת זאת, היה ניסיון לפטר איש ימין קיצוני, שייב אלדד, מעבודתו כמורה. זה קרה ב-1950. בג"ץ מנע את הפיטורים. אפילו ברוך-שרביט, שנרדפה על ידי "הארץ", היא לא דרייפוס. אבל היד לא רעדה למי שהשווה בין צרפת האנטישמית לממסד חינוכי שזימן מורה לשימוע. אין גבול. זה לא הספיק לאותו כותב, והוא עבר מיד לנשק הבלתי-קונבנציונלי של "יהודו-נאצים", כדי לתאר את אנשי הימין שהיו שותפים ל"רדיפה". יש הרבה דרכים לזילות השואה. אין ספק ש"הארץ" מוביל את המערכה.

גזענות נאורה

אותו כותב הגדיל לעשות, וסיפר לקוראים שהמורה המהולל, הדרייפוס החדש, שבכלל לא ידע שהוא כזה, הוא הנכד של נתיבה בן-יהודה. ומצד שני, הוא סיפר לקוראיו, "לא ארחיב כרגע בנוגע לאקלים המשפחתי שהצמיח את ספיר סבח".

אקלים משפחתי? איזה אקלים? מה הוא בדיוק יודע? איזה סודות אפלים מסתירה משפחת סבח? מדוע הוא מסתיר מהציבור מידע כל כך חשוב? למה רק רמזים?

התשובה ברורה. אין לו כלום. יש לו רק את שם המשפחה: "סבח". וזה מספיק.

הוא סומך על הקוראים. מצד אחד נצר למשפחת אצולה. ומצד שני, כן, הבנו, אין צורך להרחיב. גזענות? מה פתאום. הרי העיתון הזה ממציא שוב ושוב גזענות ואפרטהייד ופשעי מלחמה ללא הפסקה, כדי לצאת נגדם.

טוקבקים עלובים

נניח שהמורה שייך לקסטה עליונה והתלמידה למעמד השפחות. לא ברור מה הקשר. וכי למורה שהוא נצר למשפחת אצולה מותר להשפיל תלמידה שבאה מ"אקלים משפחתי" שמותר רק לרמז עליו? כמה יפה שגזענות מצליחה להתחפש לנאורות. וכדי לחזק את הדיכוטומיה שבין נאורים ואצילים לבין חשוכים ונחותים מציג אותו כותב סדרה של טוקבקים עלובים לאיזה פוסט של חה"כ לשעבר, מיכאל בן-ארי. מה שמעניין הוא, שהטוקבק הראשון לכותב הנאור קבע ש"הפכנו לנאצים". נאצים? הכותב התחיל, ולהקת הטוקבקיסטים בעקבותיו. ולא, טוקבקים לא מוכיחים כלום. אבל מי שמציג טוקבקים כ"הוכחה" ל"פשיזם ומקרתיזם" צריך להתבונן במראה. הוא ובן-ארי אינם שני ניגודים. הם משלימים זה את זה. הם יכולים לצאת במסע הופעות משותף במסגרת קמפיין הדמוניזציה של ישראל.

כדורי הרגעה

ההבדל בין בן-ארי לבין "הארץ" הוא שהראשון לא עבר את אחוז החסימה. מה שמוכיח שעם כל הכבוד לעשרה או אלף טוקבקים, ישראל הצביעה נגד גזענות. אבל "הארץ", לעומת זאת, הוא העיתון הישראלי הנפוץ ביותר באנגלית. הקוראים בחו"ל זכו לעוד מנת רעל נגד ישראל, שכל כולה הטעיה והונאה. תלמידה התלוננה על השפלה. המורה הוזמן לשימוע. רק שימוע. וישראל שוב הפכה למדינה פשיסטית, מצורעת, חשוכה וגזענית. ישראל איננה מדינה מושלמת. היא עושה טעויות. גם מערכת החינוך שלה ראויה לפעמים לביקורת. אבל לפעמים, לפני שיורים בכל התותחים, לפני פשיזם, מקרתיזם, דרייפוס ונאצים, מומלץ על שניים-שלושה כדורי הרגעה.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=4839

תגוביות:

1.הבעיה שיש חוקים נגד הסתה השמצה בגידה ותמיכה בטרור אבל לא אוכפים אותם.

2.הארץ הוא ביטאון החמאס.

3."ויוה פלסטין" זו סיסמה של התומכים בחיסול ישראל.

4.שום עקרונות דמוקרטיה, הומאניות וחופש אקדמי לא מצדיקים החזקת מנהל או פרופסור באוניברסיטה שמשמיץ או פוגע ביסודות קיומה של מדינה לאומית.

5.סקרים שהתקשורת השמאלנית לא תדווח עליהם. השבוע הסתיימה הפקת התוצאות הסופית של סקר עומק גדול שמזמן לא נערך בישראל. הסקר הוזמן על ידי גוף חוץ פרלמנטרי שמאלני מובהק.

התוצאות הפתיעו רק את מי שהאמין לערוצי הטלוויזיה, אבל לא את עורכי הסקר ולא את מזמיניו.

מבחינת עמדות הציבור בעניין נסיגה לקווי 67, יש רוב של 72% נגד וויתור על שטחי הגדה המערבית גם תמורת הסכם שלום ישראלי פלסטיני שהממשלה הנוכחית תביא. זה שינוי עצום בהשוואה לעמדות הציבור לפני כשנה. זה מבטיח רוב נגדי ברור במשאל עם.

בחלוקת הגושים, נוספו לגוש הימין 9 מנדטים בהשוואה לתוצאות הבחירות ב2013.

68% מנוטשי יש עתיד הצהירו שיצביעו ליכוד או ישראל ביתנו אם תרוץ לחוד.

עד כאן הסקר.

הסיבה לאיומי החרם היא ככל הנראה ההבנה בעולם שאין בישראל רוב להסכם בשום קואליציה שהיא וגם ההבנה שנתניהו לא יפרק את הליכוד כמו שעשה שרון.

הנסיון של אנשי "קבלה לעם" להשתלט על הליכוד, נעשה ביוזמה ובמימון של אירגונים אירופאים ושל הקרן החדשה.

6.יש להעמיד את עמוס חוקן, טוראי בן ושאר חברי כנופיית האו האו (וביניהם הלורד האו האו לוי והליידי האו האו הס) המאכלסים את מערכת דר שטירמר לדין פלילי בסעיף אשמה של "סיוע לאוייב במלחמתו בישראל".

ההרשעה מובטחת.

הרעיון הזה היה המשך ישיר ל"חרם הערבי" שננקט כלפי מדינת-ישראל מטעם חברות "הליגה הערבית" כבר בשנת 1945 - עוד לפני הכרזת העצמאות הישראלית בשנת 1948. למעשה, החרם הערבי על בעלי עסקים יהודים שניהלו את עסקיהם בארץ-ישראל החל להתגבש כבר בשנת 1921. בעצם, לאורך על ההיסטוריה היהודית המתפרשת על אלפי שנים בארץ-ישראל, תמיד היה מישהו שחשב שיש להחרים, לגרש, להגלות, להרוג, לרצוח ולהשמיד את היהודים, פעם בשל דתם, פעם בשל תרבותם ופעם בשל הגנטיקה שלהם.

המדיניות של "הליגה הערבית" הנוגעת להטלת חרם-כלכלי על ישראל הביאה לכך שיותר מ-8,000 חברות סירבו לפעול בישראל בשל החשש מנזקים כלכליים לאור השוק העצום שהתבטא בעשרות מיליוני ערבים כלקוחות פוטנציאליים. נשמע מוכר, נכון?

יש כאלה, הטוענים ש"החרם הערבי" גרם לנו נזקים של עשרות מיליארדי דולרים. אולם, מאידך, החרם הערבי דרבן את השוק הישראלי לחפש אפיקים חדשים לייצוא, וכן למצוא פתרונות יצירתיים המתבססים ברובם על היכולת המדעית והטכנולוגית של ישראל. למרות האיומים הביטחוניים על ישראל, הצלחנו לפתח אלפי מוצרים חדשניים במגוון רחב של תחומים שהשפיעו רבות על הכלכלה הבינלאומית ועל התעשייה הבינלאומית למרות קשיי המימון ולמרות חסרונו של ידע מדעי. כשלא היה "ידע", ישראל ייצרה את "הידע" הזה בכוחותיה היא. בדומה להיום, גם בשיא תקופתו של "החרם הערבי" היו כמה ישראלים שלא הפסיקו ליילל מהבוקר ועד הערב עד כמה "אנחנו מסכנים ומבודדים".

93 שנים עברו מאז שהתגבש לראשונה הרעיון להחרים כליל את הכלכלה הישראלית. כיום, העולם-הערבי (של אחמד טיבי וחבריו) שקוע בריקבון של בערות ועוני, והוא שרוי כולו במלחמות-אזרחים ובמלחמות הדדיות שגרמו להריגתם של מיליוני בני-אדם מאז שנת 1948.

לאחר הסכם אוסלו האומלל של 1993, היו כאלה שהציעו ש"ישראל חייבת להצטרף לליגה-הערבית". היו כאלה שאף טענו כי "ישראל חייבת להשתלב במזרח-התיכון אם היא רוצה להמשיך להתקיים". האמירות האלה היו אפילו יותר שרלטניות מדבריה של שרת-המשפטים של ישראל, ציפי לבני, שהחליטה לאחרונה לקדם אג'נדה אנטי-ישראלית, על גבול האנטישמיות, בדומה לביטויים הנשמעים מפי השמאל הקיצוני ההזוי הנתמך בידי ארגונים אירופאים אחדים שאינם מסתירים את תפיסתם האידיאולוגית בנוגע לקיומה של מדינת-ישראל כמדינה יהודית.

בואו נראה מה קרה לעולם-הערבי ול"ליגה הערבית" בשנים האחרונות: מצרים שרויה במלחמת-אזרחים; לבנון שרויה במלחמת-אזרחים; עיראק שרויה במלחמת-אזרחים; לוב שרויה במלחמת-אזרחים; תימן שרויה במלחמת-אזרחים; וכך גם המצב דומה בסודאן, בסומליה, באלג'יריה ובטוניסיה. ירדן למשל, המורכבת מאוכלוסייה "פלסטינית" ברובה, נתמכת מבחינה ביטחונית ביכולת הצבאית של ישראל. העולם-הערבי כולו נמצא במסכת אחת גדולה של אלימות רצחנית, בעוד שישראל דוהרת קדימה בניגוד גמור לעצות השרלטניות שנזרקו לחלל-האוויר במהלך עשרות השנים האחרונות. גם הסכמי-השלום עם מצרים ועם ירדן נחתמו רק לאחר שינוי תודעתי מהותי של מנהיגי שתי המדינות הללו שחדלו לדבר על ישראל במונחים של "חיסול" ו"השמדה".

לאידיאולוגיה הגזענית של ערפאת המדברת על ישראל כ"עסק כלכלי" בלבד, הצטרפו לאחרונה "100 בכירים במשק" שיצאו בקריאה באמצעות הצהובון "ידיעות אחרונות" במילים הללו: "העולם מאבד סבלנות והאיום בסנקציות גובר. חייבים להגיע להסכם עם הפלסטינים". כך, הצטרפו להם "אנשי עסקים" לצהובון תקשורתי שיש לו אג'נדה פוליטית ברורה הנמרחת מדי יום ביומו בעמודים הראשיים של העיתון (21 בינואר 2014). עוד נמסר, כי אנשי העסקים קראו לממשלת ישראל הנוכחית "להגיע להסדר מדיני בדחיפות". לא פחות ולא יותר.

במהלך חודש ינואר 2014 הגיע לביקור ממלכתי בישראל ראש-ממשלת קנדה, סטיבן הרפר. בעקבות נאומו של הרפר בכנסת-ישראל, הסתבר שהוא ביטא לאורך כל נאומו עמדות פרו ישראליות יותר מהצהובון "ידיעות אחרונות", ואף יותר מאותם בעלי-עסקים "שהאיצו" בממשלת ישראל להגיע "בדחיפות" להסדר מדיני עם הרשות הפלסטינית הגזענית של אבו-מאזן.

מעבר לעניין הכלכלי שהוא חשוב כשלעצמו, לישראל כמדינה ריבונית יש ערכים נוספים רבים הנוגעים גם לביטחון, להיסטוריה, לדת, ללאום, לצדק ולמוסר.

אולם, עצם פרסום "הקריאה" הזו של בעלי-העסקים, מראה בעליל שהערכים האלה כנראה אינם קשורים לשורה התחתונה של רווח והפסד של החברות הכלכליות שטרחו לפרסם את קריאתם. במקום לעמוד לצידה של מדינת ישראל ותושביה ואף לסייע להם בכל מחיר כדי להילחם בתופעות האנטישמיות הללו, הם בחרו לחשוב על הכיס הפרטי שלהם ועל המשך הרווחיות הכלכלית, וזאת במטרה למלא את כיסיהם של בעלי המניות ובעלי החברות במיליארדי שקלים - שהם כבר ממילא עשירים כקורח.

ל"חרם אקדמי" על ישראל או ל"חרם כלכלי" על ישראל אין שום קשר למשא-ומתן המדיני המתמשך בין ישראל לבין הרשות-הפלסטינית. למגמות הגזעניות הללו, העולות מדי פעם במהלך העשורים האחרונים, יש מרכיב אנטישמי מובהק הנובע בעיקר מההיסטוריה הגזענית והאלימה של אירופה ביחס ליהודים וביחס למדינת ישראל כמדינה יהודית.

ההיסטוריה האירופאית האלימה והגזענית הזו, משמשת כחומר-דלק המניע את גלגלי הגזענות האנטישמית בעולם-הערבי ובעולם-האסלאמי כולו. עצם זה שהרשות הפלסטינית אינה מוכנה להכיר במדינת-ישראל כ"מדינה יהודית", חושפת פעם נוספת את כוונותיה האמיתיות כלפי הקיום היהודי בכל חלק המוגדר ארץ-ישראל. ברחבי-העולם כולו קיימים עשרות סכסוכים אלימים ביותר, אולם אף סכסוך לא הגיע למימדים תעמולתיים שכאלה, משום שהיהודים "כקבוצה לאומית" אינם מעורבים בסכסוכים הללו.

כל מי שרוצה להגיע להסדר-מדיני אמיתי עם ישראל, יכול לעשות זאת בזמן קצר של חודשים ספורים בלבד - משום שאין צורך להמציא את הגלגל כל פעם מחדש ב"שיטת הסלמי" הידועה של "הרשות הפלסטינית" - שיטה, שהיא המשך ישיר ל"תוכנית השלבים" הידועה של יאסר ערפאת (דהיינו, חיסול ישראל בהדרגה).

גם אין צורך לאיים על מדינת-ישראל בשלל איומים גזעניים: פעם "בחרם אקדמי", פעם ב"חרם כלכלי", פעם בשל "הבעיה הדמוגרפית" ופעם בשל בעיית "המסתננים האפריקאים", משום שהאיומים הללו חושפים פעם אחר פעם את פרצופם האמיתי של המאיימים הלהוטים לבודד את ישראל בכל מחיר ובתואנות-שווא: פעם זה יכול להיות בשל אג'נדה פוליטית שרלטנית ואופנתית, ופעם זה יכול להיות בשל האופי הקפיטליסטי של בעלי-עסקים ללא ערכים הדוגלים בהגדלת הרווחים בכל מחיר גם על חשבונה של מדינת-ישראל ועל חשבונם של אזרחיה המסורים.

http://www.mideast.co.il/p-2_a-557/

תגוביות:

1.בעולם ההפוך של היום, ראש ממשלת קנדה סטיבן הארפר ושר החוץ של קנדה ג'ון ביירד הם בעלי המצפון המוסרי העמוק והחזק ביותר כשזה מגיע לעניין ישראל. קנדה מגיחה מהתיאטרון הבינלאומי של האבסורד ככוכב זוהר!

כל פוליטיקאי ישראלי חייב ללמוד את נאומו של הארפר ולהשתמש בו כנקודות נאום.

העיקרים בנאומו של ראש ממשלת קנדה סטיבן הארפר בכנסת:

אני מאמין שסיפורה של ישראל הוא דוגמא מצויינת לעולם. למעשה זהו סיפור על אנשים שתגובתם לסבל היה להתקדם מעבר לטינה ולבנות חברה יוצאת דופן, דמוקרטיה תוססת, מדינה שוחרת חופש עם מערכת משפט שמאשרת עצמאות וזכויות. אומת "הזנקים" חדשנית ומובילה בעולם. אתם לקחתם את הזיכרון הקולקטיבי של מוות ורדיפות ובניתם מולדת אופטימית, צופה לעתיד, אחת שכל כך מעריכה את החיים שאתם לפעמים משחררים אלף פושעים ומחבלים כדי להציל אחד משלכם.

במשפחה הדמוקרטית של המדינות, ישראל מייצגת את הערכים שהממשלה שלנו מקבלת כחוקת אמונה ועקרונות לפיה אנחנו מתנהגים בחיינו הלאומיים ולכן, באש ובמים, קנדה תעמוד לצדכם.

הנאום כולו:

http://www.youtube.com/watch?v=gMeojA33cgM

פרופסור אנדריאס ואן אחט, בן 83, שהיה ראש ממשלת הולנד בשנים 1977 עד 1982, הוא אחד האישים שדוחפים במלוא מרצם את המסע האנטי-ישראלי בארצו.

מחקר חדש שפרטיו נחשפים כאן לראשונה מגלה מה מתרחש מאחורי הקלעים של הפעילות בהולנד נגד ישראל ואת העובדה שוואן אחט והארגון "פורום הזכויות" שבראשו הוא עומד, מהווים גורמים משמעותיים בהחלטה של שתי חברות ענק בהולנד למשוך את השקעותיהן מישראל.

המחקר שערך NGO (מכון מחקר העוקב אחר פעילות של ארגונים לא ממשלתיים העוסקים בסכסוך הישראלי-פלסטיני ואשר בראשו עומד פרופ' ג'רלד שטיינברג מאוניברסיטת בר אילן), חשף מסכת התבטאויות ופעילויות של ואן אחט, שתכליתן פגיעה בישראל. "הוא לא מחמיץ אף הזדמנות לנגח את ישראל", אמרו אתמול גורמים ישראליים רשמיים...

אותם מקורות מאשרים כי ABP, קרן פנסיה הולנדית, השלישית בגודלה בעולם, שוקלת למשוך את השקעותיה מישראל כתוצאה ממסע לחצים של ארגונים פלסטיניים ברשתות החברתיות ובתקשורת. ארגונים אלה נמצאים בקשר קבוע עם הפורום של ואן אחט. כזכור, קרן פנסיה הולנדית אחרת, PGGM, כבר החליטה לפני כחודש למשוך את השקעותיה מבנקים ישראלים. ABP לא נענתה לפי שעה לתביעות החרם אולם היא טרם קיבלה החלטה סופית - כך דיווח המגזין "פייננשל טיימס".

"לפורום הזכויות של ואן אחט יש תפקיד חשוב בקרב הארגונים האנטי ישראליים בהולנד משום שהוא מעודד אותם לשלוח מכתבים לקרנות ולחברות כמו PGGM ו-,ABP" אומר אריק וולהוייזן, פעיל הולנדי פרו-ישראלי.

ואן אחט הקים ב-2009 את "פורום הזכויות", שפעילותו ממוקדת בביקורת על ישראל.

המחקר שערך NGO מונה סדרה של פעולות שוואן אחט והפורום שלו ביצעו מאז. רק לאחרונה תמך "פורום הזכויות" בהחלטה של חברת המים ההולנדית לנתק את קשריה עם "מקורות" הישראלית. בהודעה לעיתונות הוגדר הניתוק כ"צעד חכם והכרחי".

לוואן אחט רקורד ארוך של התבטאויות אנטי-ישראליות, בהן: "לאירופה חוב מיוחד כלפי הפלסטינים כיוון שהם הקורבנות של קורבנות השואה".

בדיון שנערך בפרלמנט ההולנד בקיץ האחרון אמר: "יש קשת רחבה של סנקציות פיננסיות זמינות שניתן לנקוט כלפ ישראל מכיוון שאינה עומדת בדרישות מנדט האו"ם. אפשר להפסיק את שיתוף הפעולה הצבאי. אין דרך אחרת לגרום לישראל לעמוד בהתחייבויותיה מאשר לכפות את הסנקציות".

לפי המחקר, ואן אחט נמצא בקשר קבוע עם קבוצות ה-BDS הפרו-פלסטיניות הפועלות להחרמת ישראל. הוא גם מגייס בכירים בממשלה ההולנדית, בעבר ובהווה, לפעילות אנטי-ישראלית.

ב-2012 חתם ואן אחט על מכתב של 15 מנהיגים אירופאיים בדימוס לשר החוץ של האיחוד קתרין אשטון, שקרא להקשיח את המדיניות כלפי ישראל. על המכתב חתמו שני פוליטיקאים הולנדים נוספים החברים בהנהלת הפורום: לורנס ג'אן ברינקהורסט, שהיה סגן ראש ממשלת הולנד, ושר החוץ לשעבר הנס ואן דן ברוק. חבר הנהלה נוסף, ג'ון דוגארד, קרא לבודד את ישראל והגדיר אותה כמדינת אפרטהייד קולוניאליסטית.

תוצאה משמעותית נוספת של פעולה שיזם הפורום של ואן אחט היא הדוח של המועצה לקשרי חוץ במשרד החוץ ההולנדי, AIV, שעסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני. הדוח התעלם מהטרור הפלסטיני לאורך שנים וצייר את ישראל כסרבנית שלום. הדוח קרא להולנד ולאיחוד האירופי להעניש את ישראל וגרם למתיחות בין ישראל להולנד בסוף 2013.

על הפעילות שעושה הארגון "פורום זכויות" שבראשו עומד ואן אחט ניתן ללמוד מדברים שנכתבו באתר הפורום: "קשרים עם פוליטיקאים מהווים חלק משמעותי בפעילות במקומות פרטיים, כגון השיחות הרבות שיש לנו עם פוליטיקאים".

דוגמאות לעמדות המוטות של הפורום ניתן לראות באתר שלו תחת כותרות כמו: "לפלסטינים אין מים, להתנחלויות יש" ו"ישראל הרסה מאות כפרים פלסטיניים".

קוראים לכונן מדינה אחת בין הים לירדן

ב-NGO מוניטור גילו עוד כי חברי הפורום פעילים בארגונים אחרים הקוראים על בסיס קבוע להחרים את ישראל. מדובר בחברי הנהלה שמשתתפים באירועים של ארגון בשם "סביל", הפועל לשכנע כנסיות להחרים את ישראל וקורא לכונן "מדינה אחת" בין הים לירדן. דוגמה אחרת היא ארגון "אל חאק" שיוזם תביעות נגד ישראל. חבר הפורום של ואן אחט היה בעבר עובד של אל חאק.

וים קורנטובן, בעבר חבר פרלמנט בהולנד שהתעמת עם ואן אחט אמר אמש ל"מעריב": " ואן אחט הוא הפעיל הבולט ביותר נגד ישראל. הוא נלחם בלגיטימציה למדינת היהודים וטוען שישראל מפרה את החוק הבינלאומי ופוגעת בפלסטינים. הוא פעיל מאוד בתקשורת ובפוליטיקה, שולח מידע לפוליטיקאים ורבים עוזרים לו מהאקדמיה ומהפוליטיקה. הוא עושה זאת בתחכום ורואה בהחלטות של חברות הולנדיות להחרים את ישראל כהישג. זו המטרה שלו במשך שנים. דוגמה אחת של פעילותו היא איסוף 50 אלך חתימות כדי לקיים דיון בפרלמנט על 'המדינה היהודית'. בזכות מעמדו הוא יכול לעשות בהולנד מה שהוא רוצה".

בישראל חלוקים בשאלה כיצד יש לנהוג מול החרם המתרחב. שרת המשפטים ציפי לבני אמרה ל"מעריב": " אי אפשר לדבר על כלכלה בלי לדבר על מדיניות. כלכלה אינה דבר צר ומנותק והסכסוך תמיד על השולחן ועל ישראל מסתכלים דרך המראה שמתרכזת בסכסוך. ברגע שהמשקפת ממוקדת בהתנחלויות לא יכולים להבין את כל הטיעונים שלנו על הגנה עצמית, ביטחון והצורך בהסדרים מאוזנים".

בכירים במשרד החוץ מתריעים כי העיסוק הפומבי בחששות מחרם הם בגדר נבואה שתגשים את עצמה וכי אמירות של שרים לפיהן ישראל עומדת לספוג חרמות או סנקציות "שופכות שמן על המדורה" ומחזקות את אלה שרוצים להחרים את ישראל".

ראש הממשלה נתניהו אמר בכנס דאבוס בשבוע שעבר כי הוא "נדרש לעניין ואינו מתעלם ממנו". עם זאת ציין כי "יש גם מגמות הפוכות והן נובעות מההתעניינות הכלכלית בישראל".

מ"פורום הזכויות" טרם נמסרה תגובה.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/546/420.html?hp=1&cat=666&loc=4

תגוביות:

לתשומת ליבה של ליבני ודומיה מהשמאל:

את המשפט הזה על הבכירים בישראל להפנים היטב:

"בכירים במשרד החוץ מתריעים כי העיסוק הפומבי בחששות מחרם הם בגדר נבואה שתגשים את עצמה וכי אמירות של שרים לפיהן ישראל עומדת לספוג חרמות או סנקציות "שופכות שמן על המדורה" ומחזקות את אלה שרוצים להחרים את ישראל".

מחרימים את ישראל? שיא של כ-90 מיליארד דולרים בייצוא ב-2013 • בראש יעדי הייצוא: ארה"ב עם יצוא בסכום של 18.8 מיליארד דולרים

להוציא דיבת הארץ: על רקע הפרסומים בתקשורת על גל החרמות נגד סחורות מישראל ששוטף את העולם, מתפרסמים נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המעלים כי יצוא הסחורות מישראל בשנת 2013 הסתכם בשיא של כ-90 מיליארד דולרים. זאת, למרות הנפילה במעמד הדולר בעולם, ולמרות הדשדוש בסחר העולמי.

בהשוואה לייצוא סחורות של כ-60 מיליארד דולרים בשנת 2010, סך הייצוא מישראל עלה בתקופה זו ב-45.2% במצטבר, תוספת של 28 מיליארד דולרים.

בפילוח לפי יבשות, הייצוא ליבשת אירופה מהווה 32% מכלל הייצוא הישראלי, הייצוא לארה"ב עומד על 21% מסך הייצוא, והייצוא ליבשת אסיה מגיע ל-25% מסך הייצוא.

עוד נתונים המפריכים את גל השמועות על חרמות, מתייחסים ליעדי הייצוא העיקריים של ישראל ב-2013.

בראש הרשימה צועדת ארה"ב עם יצוא של 18.8 מיליארד דולרים, ואחריה במקום השני נמצאת הונג קונג עם יצוא של 5.7 מיליארד דולרים.

יעדי יצוא בולטים נוספים הם: בריטניה – 3.9 מיליארד דולרים, בלגיה – 3.1 מיליארד דולרים, סין – 2.9 מיליארד דולרים, הודו – 2.3 מיליארד דולרים, גרמניה – 1.8 מיליארד דולרים, צרפת – 1.5 מיליארד דולרים, שוויץ – 1.4 מיליארד דולרים, ספרד – 1.3 מיליארד דולרים, איטליה – 1.1 מיליארד דולרים, קפריסין – 1.1 מיליארד דולרים, ברזיל – מיליארד דולרים, רוסיה – מיליארד דולרים, מלזיה – מיליארד דולרים, סינגפור – 825 מיליון דולרים.

גם טורקיה, יפן ועוד הרבה מדינות באירופה, באסיה ובאמריקה הדרומית מככבות ברשימת יעדי הייצוא העיקריים של ישראל.

היצוא הישראלי חובק עולם ואין כמעט מדינה בעולם שהיצוא הישראלי לא מגיע אליה מאיסלנד, נורווגיה, שבדיה, פינלנד ודנמרק; דרך וייטנאם, לאוס, קמבודיה, בורמה, ועד פרו, צ'ילה, ארגנטינה, אוסטרליה וניו זילנד.

http://www.israelhayom.co.il/article/154333

השר שטייניץ דורש 100 מיליון שקלים כדי לצאת למאבק פומבי בתופעה, בעוד אנשי משרד החוץ סבורים כי מהלך כזה ישחק לידי הארגונים המעודדים חרמות.

בעוד שאיום החרמות והסנקציות נגד ישראל על רקע הבנייה בהתנחלויות וכיבוש הגדה המערבית מתרחב, בדרג המדיני בירושלים קיימת מחלוקת עמוקה לגבי אסטרטגיית ההתמודדות עם הסוגיה. מחנה אחד, שאותו מוביל השר לעניינים אסטרטגיים יובל שטייניץ, גורס כי יש לצאת למאבק פומבי וכולל נגד התופעה. שטייניץ דורש לשם כך תקציב של 100 מיליון שקלים. המחנה האחר, אותו מובילים אנשי משרד החוץ, סבור כי מהלך כזה רק ישחק לידי הארגונים שמעודדים את החרמות.

ביום רביעי היה אמור להתקיים דיון רב משתתפים בנושא בלשכת ראש הממשלה, אולם בשל המשבר הפוליטי בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר הכלכלה נפתלי בנט שונה לוח הזמנים והדיון נדחה לשבוע הבא.

לדיון שתי מטרות – הכנת "ארגז כלים" להתמודדות עם סוגית החרמות ויותר מכך – קביעת אסטרטגיה ומדיניות שבהתאם להם יעבדו כל משרדי הממשלה.

עם זאת, פקידים בכירים בירושלים מדגישים כי בין משרדי הממשלה השונים קיימת מחלוקת לגבי המדיניות הנכונה לטיפול בתופעה ואפילו לגבי מידת חומרתה. לכך יש להוסיף חוסר תיאום של הפעילות בין המשרדים השונים, מלחמות אגו וקרבות טריטוריה, מחסור במידע לגבי מארגני החרמות והיעדר משאבים מתאימים.

ביוני האחרון הודיע נתניהו בישיבת הממשלה כי הטיל על המשרד לעניינים אסטרטגיים "את האחריות הכוללת למאבק בדה־לגיטימציה, לרבות תיאום המאמצים עם הארגונים בישראל ובעולם להתמודדות עם התופעה המכוונת נגד ישראל והעם היהודי".

נתניהו הדגיש כי המשרד לעניינים אסטרטגיים יקים מטה מקצועי לנושא ויקבל את כל הסמכויות והכלים הדרושים.

משמעות ההחלטה של נתניהו היתה למעשה נטילת סמכויות שהיו עד אז בידי משרד החוץ והעברתן לידי המשרד לעניינים אסטרטגיים שבראשו עומד שטייניץ. באותה תקופה אביגדור ליברמן היה עדיין בעיצומו של ההליך המשפטי נגדו, לא היה שר חוץ מכהן במשרה מלאה ונתניהו החזיק את תיק החוץ אצלו.

בכיר במשרד החוץ ציין כי ההחלטה של נתניהו היתה מחטף שמי שדחפו לו היו שטייניץ, מנכ"ל המשרד לעניינים אסטרטגיים יוסי קופרווסר וכן שר הביטחון משה יעלון, שכיהן בקדנציה הקודמת כשר לעניינים אסטרטגיים ומינה את קופרווסר לתפקיד.

שטייניץ וקופרווסר סבורים שמה שהם מגדירים "דה־לגיטימציה" נגד ישראל היא תופעה חמורה ורחבת היקף ותומכים בנקיטת גישה אקטיביסטית במאבק בארגונים שמעודדים את החרמות נגד ישראל. השניים סבורים שיש לפתוח במאבק פומבי ותקיף בתופעה ולהשקיע בנושא משאבים רבים.

בשבועות האחרונים גיבשו שטייניץ וקופרווסר טיוטת תוכנית למאבק בחרמות, שאותה הם מתכוונים להביא לאישור בדיון השרים שיכנס נתניהו בשבוע הבא. שטייניץ דורש תקציב של 100 מיליון שקל ליישום התוכנית שתכלול בעיקר צעדי הסברה ומסעות פרסום תקשורתיים ומשפטיים אגרסיביים נגד הארגונים שמעודדים את החרמות על ישראל.

מלשכת שטייניץ מסרו בתגובה כי "בהמשך להנחיה של ראש הממשלה, מגבש השר לעניינים אסטרטגיים תוכנית כוללת ורחבה למלחמה בדה־לגיטימציה. אין בכוונתו להתייחס למספרים היות ותכנית העבודה עדיין בשלבי גיבוש".

מנגד, במשרד החוץ קיימת גישה אחרת לחלוטין. הדיפלומטים סבורים כי שטייניץ וקופרווסר "ניפחו" את מימדי התופעה ומכניסים תחת ההגדרה של "דה־לגיטימציה של ישראל" גם ביקורת לגיטימית מצד ממשלות וארגונים לא ממשלתיים כלפי מדיניות ממשלת ישראל בשטחים, בדגש על הבניה בהתנחלויות.

במשרד החוץ סבורים כי הארגונים הלא־ממשלתיים שדוחפים לחרם כולל נגד מדינת ישראל ולא נגד ההתנחלויות הם שוליים יחסית ומאבק ויציאה בקמפיין פומבי נגדם רק תשחק לידיהם ותעצים את כוחם.

משרד החוץ סבור שיש לצמצם את התגובה הפומבית לארגונים שמעודדים חרמות נגד ישראל ולהתמקד בפעילות דיפלומטית שקטה כדי לבלום את יוזמות החרם. בנוסף, משרד החוץ סבור כי התקדמות בתהליך המדיני עם הפלסטינים תקהה חלק גדול מאיומי החרם. בדיון שיתקיים בשבוע יכריעו השרים גישתו של מי מהמשרדים נכונה יותר.

עצרת תפילה נגד "גזירות קרי" בכותל, אתמול

התפילה נגד קרי

אלפי גברים ונשים השתתפו אתמול (חמישי) אחר הצהריים בעצרת תפילה נגד "גזירות קרי" בכותל המערבי בירושלים. את המפגן ארגנו תנועת הימין תקומה וכמה רבנים המזוהים עם הימין, בהם חיים דרוקמן, דב ליאור, שמואל אליהו ואחרים. בעצרת התפילה השתתפו גם אחדים מחברי סיעת הבית היהודי – שר הבינוי והשיכון אורי אריאל, סגן שר דתות אלי בן דהן והח"כים מוטי יוגב ואורית סטרוק.

על רקע המתיחות בקואליציה בימים האחרונים, לא נישאו נאומים פוליטיים בעצרת התפילה, ואולם הרבנים חיברו לקראת המעמד תפילה מיוחדת, שנאמר בה, בין היתר, "תן עוז וגבורה ואמת ואמונה למנהיגינו, תן להם פחד ומורא גדול מאתך שיפחדו פחד גדול מלפגוע בארץ קודשנו".

http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.2231658

http://www.youtube.com/watch?v=nUbO90k7JBs

יותר ממאה מיליון יורו בשנה משמשים את האירגונים הלא ממשלתיים לשלילת הלגיטימציה של ישראל באמצעות פעילות בקמפוסים, הפצת שקרים על ישראל וצבאה, הפגנות ומשלוח משטים בים ובאוויר. ארגונים אלו מלבים את הסכסוך ומרחיקים את השלום, כשמטרתם היא אך ורק הכפשת ישראל.

ארגוני השמאל הללו פועלים תחת מסווה של פעילי "זכויות אדם" כביכול ומשווים את ישראל לנאצים. ארגוני BDS פועלים אך ורק להכפשת ישראל, ליצירת חרם כלכלי, תרבותי ואקדמי עליה - כולל משיכת השקעות.

"מערכת הביוב" של קמפיין החרם עם הכסף שזורם בלי הפסקה, שנה אחר שנה, ללא בקרה.

יש להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת מעשי כל האירגונים הלא ממשלתיים בישראל וחסימת פעילותם של אלה הפועלים ומזיקים למדינה היהודית ולבטחונה.

יש להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת מעשי הקרן החדשה לישראל וכל מקורות המימון ומטרותיהם בישראל.

יש לחוקק חוק סוכן זר שיחייב כל ארגון המקבל מימון מבחוץ להתייצב כל 6 חודשים בשב"כ עם כל הקבלות והמסמכים וחשבונות הבנק שיציגו את העברות המטבע לאירגון ולאנשיו על מנת לספק הסבר מפורט לשימוש בכל שקל בישראל ולכל פעולה ומטרותיה!

יש לחסום לחלוטין זרימת מימון זר מממשלות ומגופים עויינים לתוך גבולות ישראל.

ניני הרגישה והמצפונית דרסה ברגל בריונית אמן אחר, היא צנזרה בית מירושלים של זהב של נעמי שמר. המילים עשו קווץ' בבטן

לפני הכל, אריאל זילבר, אני אוהב אותך. המילים שלך אתמול בטקס סיכמו בעצם הכל. ומכאן המאבק התחיל. בזכותך. משום מה, לשמאל הישראלי קשה להשתחרר ממורשת הפוליטרוקים ומשטרת המחשבות, צללי הרודנות והד העבר של ברית המועצות. אחרת קשה להבין את שתיקת הכבשים בעקבות ההחלטה הבזויה של אקו"ם שלא להעניק לאריאל זילבר פרס מפעל חיים בעקבות לחצה של דליה רבין (מגה דירקטורית).

שבוע שלם בלבלו לנו את המוח עם המורה אדם ורטה האומלל ומלחמתו במקרתיזם הציוני. הבהירו לנו שצה"ל כבר מזמן לא פרה קדושה אולי כי רק לשמאל נותרו פרות קדושות. לזילבר יש ברזומה אמירות מכוערות, פוגעניות, אבל הוא לא מקבל פרס על מחשבה פוליטית אלא על היצירה המוזיקלית שלו.

לא זכור לי שאקו"ם חזרו בהם מהענקת פרס על מפעל חיים לדוד גרוסמן ב-2009 (ולענ"ד, טוב שלא חזרו) למרות שכתב "אני מבין את אנשי חמאס. הם מתנגדים לכיבוש, והייתי נוהג כמוהם אילו חייתי תחת כיבוש" (הארץ, 12.3.03). גם פרופסור זאב שטרנהל התכבד ב-2008 בפרס ישראל למרות הדברים הבאים נגד מתנחלים: "אי אפשר לעצור את הפאשיזם בנימוקים רציונאליים. את זה עוצרים רק בכוח, וכאשר קיימת נכונות להסתכן במלחמת אזרחים.

"בשעת הצורך נצטרך להתמודד בכוח עם המתנחלים בעופרה או באלון מורה. רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית" (דבר, אפריל 1988). האירוניה, ופה זו אירוניה גסה ממש, מעליבה, היא שהפרס שזילבר הגאון המוזיקלי היה אמור לקבל הינו פרס למפעל חיים על שם נעמי שמר. והאישה שהחלה במהלך לביטולו היא אחינועם ניני, זמרת של שיר אחד.

אותה ניני רגישה ומצפונית דרסה ברגל בריונית אמן אחר בבצעה את המעשה המכוער והבזוי ביותר שאמן מבצע יכול לעשות לשיר שנכתב בידי אמן אחר. היא צנזרה אותו. לא סתם שיר. שיר של נעמי שמר. ירושלים של זהב. בטקס יום ירושלים האחרון, ניני, על דעת עצמה, החליטה להשמיט מן השיר את הבית האחרון. הבית ששמר הוסיפה לאחר מלחמת ששת הימים: "חזרנו אל בורות המים לשוק ולכיכר, שופר קורא בהר הבית בעיר העתיקה, ובמערות אשר בסלע אלפי שמשות זורחות, נשוב נרד אל ים המלח בדרך יריחו".

לניני המילים עשו קווץ' בבטן. לשיר אווה מריה לאפיפיור, אבי הכנסייה שרדפה את העם היהודי במשך 2000 שנה, לא עשה לה קווץ' בבטן. אריאל, אוהבים אותך. ניני, את בדיחה נלעגת. לכי חפשי אפיפיור לפרכס לפניו.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/548/994.html

http://www.youtube.com/watch?v=RGBZRIki59s

נושא החרם על ישראל אינו חדש. זה למעלה מעשר שנים קיים גוף בינלאומי BDS, (ראשי תיבות באנגלית של חרם, משיכת השקעות, סנקציות) הקורא להחרים את מדינת ישראל מכיוון שהיא מדינת אפרטהייד, ואין לה זכות קיום כמדינה יהודית. מדובר בגוף קטן של שמאל וימין רדיקלים, במשולב כמובן עם גורמים פלסטיניים, שלא זכה להרבה הצלחות חרם, ולמעשיו לא הייתה תהודה תקשורתית רבה.

והנה, בתקופה האחרונה, רעיון החרם של הגוף הקיקיוני הזה זוכה לתמיכה בלתי רגילה. עיקרה של תמיכה זאת בא מקרבנו, מתוך עם ישראל. נציבות האיחוד האירופי אמנם יצאה לפני כמה חודשים בחרם על השקעות מחקר בשטחים שמעבר לקווי 1967, וישנם גופים שונים בעולם המחרימים את ישראל (מול הרבה גופים שדווקא מחזקים את קשריהם עם ישראל).

אך הקולות החזקים, המפחידים והמאיימים ביותר על חרם הממשמש ובא באים מתוכנו; לא מהשמאל הרדיקלי הישראלי הפוסט-ציוני התומך ב-BDS, אלא מתוך המחנה הציוני ומתוך ממשלת ישראל עצמה המצויה במשא ומתן עם הצד הפלסטיני.

במרכז נמצא שר האוצר שלנו, שקבל עם ועדה הכריז שאם המשא ומתן עם הפלסטינים ייכשל ואם ישראל תואשם בכישלון, כי אז יהיה עלינו חרם אירופי, היצוא שלנו ייפגע בכ-20 מיליארד שקל בשנה, 10,000 ישראלים יפוטרו, רמת החיים של כל אזרח תצנח, כל תקציבי הרווחה והבריאות ייפגעו, ועוד כהנה וכהנה אסונות כלכליים ינחתו עלינו.

זו תופעה חסרת תקדים.

איזו מדינה, איזו חברה עסקית, איזה אדם פרטי יבוא וילחץ על עצמו, במו ידיו, שעה שהוא מצוי בתהליך של מו"מ? הדעת נותנת שמי שלוחץ הוא דווקא הצד השני, החפץ שעל ידי הלחץ ישיג ויתורים לטובתו. ואצלנו העולם הוא הפוך! השתגענו? מה הסיבה לכך? באים ואומרים הלוחצים והמפחידים שכל תכליתם היא להגיד לעם את האמת בפנים ולא להסתיר אותה ממנו. הודעה רשמית בנוסח זה יצאה מלשכתה של השרה ציפי לבני.

...ברצוני לומר להם: ראשית, אין דבר כזה שהוא "אמת" ביחס לעתיד, בוודאי לא בתחזיות כלכליות שונות מול מצבים דינמיים עם עשרות משתנים.

למה דומה ה"אמת" של לפיד, או ליתר דיוק של האגף הכלכלי במשרדו? לכך שראש אמ"ן, האלוף כוכבי, שהציג מצב עובדתי של 170 אלף רקטות וטילים המצויים בידי אויבי ישראל ברגע נתון, היה מוסיף ואומר כי משמעות הדבר שברגע שהם יירו אזי יהיו לנו כ-170 אלף הרוגים. כמובן שהוא לא אמר כך כי זאת שטות גמורה.

שנית, אם כבר להגיד את "האמת, הרי שצריך היה שר האוצר להציג את המאזן המספרי המלא, וגם לבוא ולהגיד בערך כך: אם יהיה הסדר ונצטרך להעתיק ממקומם כמאה אלף איש מההתנחלויות שלא בגושים, זה יעלה לנו הרבה כסף. משהו כמו 100 מיליארד דולר...

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/551/172.html?hp=1&cat=479&loc=10

תגוביות:

1.גם שישה מנדטים לא הצליחו להוציא את המחדל הזאת שצעקה במשך 8 שנים על בידוד וחרמות. זו לא אחרת, זו אותה ציפי שניסתה להוכיח שביבי גורם לבידוד ובכך החדירה והעלתה את הרעיון לאנטישמים שאכן אנו ראויים לבידוד עולמי. טוב יעשה ראש הממשלה אם יעיף את הצרה הזאת מהממשלה! יאיר כבר יעוף בבחירות הבאות!

2.אין שמאל משני סוגים. יש רק שמאל קרן חדשה. ליבני ולפיד שניהם שמאל של הקרן החדשה.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, קיים אתמול (א') דיון שעסק בהתמודדות של הממשלה עם תופעת החרמות המתפשטת בעולם נגד ישראל.

בניגוד למועד הקודם של הדיון, שנדחה לפני כשבוע וחצי, אתמול לא הוזמנו שרים רבים, ביניהם ציפי לבני, יאיר לפיד, יעקב פרי ושי פירון. בדיון השתתפו אביגדור ליברמן, נפתלי בנט ויובל שטייניץ, שמנכ"ל משרדו יוסי קופרווסר הכין את ההצעה לדיון. כמו כן השתתפו נציגי מתאם פעולות הממשלה בשטחים, השב"כ והמוסד.

הדיון נוהל תחת חשאיות. אף אחד מהשרים לא הסכים להרחיב לא על התכנים שעלו בו. כמו כן, אף אחד מהשרים לא ענה לשאלה מדוע הודרו שרי יש עתיד והשרה לבני מהדיון, למרות שהוזמנו למועד הקודם.

הדיון נדחה לפני שבוע וחצי על רקע הסכסוך בין נתניהו לבנט. בהמשך השבוע מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי אמר שלא ניתן יהיה לעצור את תופעת החרמות נגד ישראל. גם לבני וגם לפיד תמכו בקו האמריקאי של האיום בחרמות.

אם המו"מ עם הפלסטינים ייתקע או יתפוצץ וניכנס למציאות של חרם אירופי, אפילו חלקי, הכלכלה הישראלית תיסוג אחורה", אמר לפיד. לבני אמרה בהתייחסותה לדברי קרי ש"צריך לעשות הבחנה בין איומים לבין דאגה. אלה בדיוק היו הדברים שנאמרו מפי מזכיר המדינה האמריקני".

הדברים נתפסו בלשכת נתניהו כניסיון אמריקאי ללחוץ עליו להגמיש את עמדותיו ביחס לסוגיות מרכזיות במתווה האמריקאי, שהפלסטינים מתנגדים להם.

במקרה, או שלא, החליט נתניהו לקיים את הדיון ללא אותם שרים שדיברו בקול אחד עם האמריקאים. ל-nrg מעריב נודע כי השרים ליברמן ושטייניץ נפגשו בשבוע שעבר לארוחת צהריים במשרד החוץ. כידוע, משרדו של שטייניץ קיבל את המנדט לתכלל את סוגיית הדה לגיטימציה נגד ישראל.

הדיון אמש עסק בדרכים לטפל בחרמות הכלכליים נגד ישראל. שטייניץ סבור שיש להוביל קמפיין פומבי וכוחני, עם טיפול בארגונים הקוראים לחרם על ישראל. משרד החוץ סבור שמדובר שיש לטפל בנפרד בכל תופעה.

עוד התברר כי שטייניץ דורש 100 מיליון שקל לטיפול בחרמות. אלא שלפני כשנה, מנכ"ל המשרד יוסי קופרווסר החליט להעביר 3 מיליון שקל לאגף המודיעין של צה"ל, לאחר שלא ידע מה לעשות עם תקציב זה שקיבל לצורך טיפול בחרמות. הוא סרב להעבירו למשרד החוץ לשם כך. במשרד החוץ מביאים ראיה זו לדוגמה שמשרדו של שטייניץ לא באמת ערוך לטפל בבעיה ודרישתו לתקציב מוגזמת.

מלשכת נתניהו סירבו להתייחס לידיעה. כך גם משלכת לבני ולפיד.

אופטימיות במשרד החוץ
למשרד החוץ הגיעו בימים האחרונים מספר מברקים מבירות הנחשבות בעייתיות, אשר השורה התחתונה בהם הייתה אופטימית. נראה כי הדבר נובע מהחלטה לנקוט בקו אגרסיבי יותר כדי להפוך את המגמה.
רצף הפעולות המשמעותי ביותר נעשה בהולנד. הוא הביא למניעת ההחלטה של קרן הפנסיה הענקית ABP למשוך את השקעותיה מישראל.

עד לשבוע שעבר עוד העריכו בשגרירות הישראלית בהאג כי ההחרמה בלתי נמנעת. סדרת פעולות של תומכי ישראל הביאה להיפוך מגמה. ארגון "נוצרים ידידי ישראל" בהולנד יזם הפגנות נגד קרן PGGM בעקבות החלטתה להחרים את ישראל. ארגון הגג של הקהילה היהודית אסף חתימות בעצומת אינטרנט בקריאה ל-ABP להימנע מהחרמת ישראל. שגריר ישראל בהולנד, חיים דיבון, שעל פי רוב נמנע מבולטות תקשורתית, יזם מספר ראיונות בתקשורת.

צילום: AP
פחות ביטויים אנטישמיים. שלטים מהמחאה נגד ישראל צילום: AP

המברק מציין שלוש פעולות משמעותיות נוספות שגרמו ל-ABP לשנות את ההחלטה המסתמנת. האחת, מסר חריף של ישראל להולנד באמצעות השגריר בארץ. השנייה, לחץ של ארה"ב. הנציגות הישראלית יזמה פנייה לממונה על השגרירות האמריקאית בהאג, אדם סטרלינג. בהתאם להודעת הממשל כי הוא מתנגד לחרמות על ישראל, סטרלינג העביר לממשלה בהאג מסר כי החלטה למשוך את ההשקעות מישראל לא תיראה בעין יפה על ידי וושינגטון. בתגובה ביקשה הממשלה בהאג מ-ABP להוריד טונים.

הפעולה השלישית, וכנראה בעלת אפקט מכריע: מסר סמוי של אנשי עסקים האוהדים את ישראל כי החלטה להחרים אותה עלולה לפגוע ב-ABP. ל-nrg מעריב נודע כי ראשי חברות שונות העבירו ל-ABP מסרים כי הם עשויים למשוך את כספם מהקרן אם תפגע בישראל.

"הקרן קיבלה מסר מגורמי ממשל בכירים להרגיע את הטונים", נאמר במברק לירושלים. כזכור, בסוף השבוע הודיעה ABP באופן רשמי וסופי שאין בכוונתה למשוך השקעות מחברות ישראליות. עוד נאמר בדיווח כי חברת המים ההולנדית ויטנס, שהחליטה לפני כחודש להחרים את מקורות, נקלעה למשבר תדמיתי בהולנד ונאלצה לשכור חברת יחסי ציבור.

מברק אחר הגיעה מאוסלו ובו מצוטטת שרת האוצר הנורבגית, סיב יינסן. השרה, העומדת בראש המפלגה הפרוגרסיבית, הודיעה על החלטת הממשלה להימנע מכל השקעה באיראן, צפון קוריאה וסוריה. מאידך, הבהירה יינסן כי נורבגיה דווקא תגדיל את השקעותיה בישראל.

"אין בהוצאת שתי החברות הישראליות כדי ללמד על מדיניות חדשה כלפי ישראל. נורבגיה תגדיל את ההשקעות של קרן הפנסיה הממשלתית בישראל, ואנו לקראת חתימה על הסכמים חדשים בתחומים רבים, בעיקר בטכנולוגיה ומדע", אמרה יינסן. דיווח אחד הגיע מברלין, שם נערך בשבוע שעבר באוניברסיטה הטכנית של העיר "יום ישראל".

נשיאי מכון ויצמן, הטכניון והאוניברסיטה העברית הופיעו בפני מאות סטודנטים גרמניים בשורת אירועים בקמפוס. פעילים אנטי ישראליים יזמו קמפיין אינטרנטי נגד האוניברסיטה ואף יזמו הפגנות. בשגרירות ישראל העריכו מאוד את החלטת הנהלת האוניברסיטה לא להיבהל מהאיומים.

את אחת ההרצאות מסר סגן השגריר בברלין, עמנואל נחשון. במהלך דבריו החלו ארבעה פעילים לקרוא קריאות נגד ישראל. באופן בלתי צפוי, דווקא הקהל המקומי היה זה שקרא להם לעזוב את האולם ולחדול מההפרעות.

עדכון אחר הגיע מאירלנד, אחת הזירות הקשות לישראל באירופה. השגרירות בדבלין דיווחה על רצף של פרסומים חיוביים בתקשורת האירית, שבדרך כלל עוינת לישראל.

"סאנדיי טיימס" המקומי פרסם מאמר של הפובליציסט האירי קווין מאיירס התוקף את מדינות ערב על הזנחת הפליטים הפלסטינים. הוא קבע שישראל אינה מדינת אפרטהייד. מאיירס גם מלגלג על עורכי העיתונים האירים שמיישרים קו עם התעמולה הפלסטינית. באופן דומה, ה"אייריש אינדיפנדנט" פרסם מאמר של איאן אודהרטי המגחיך את הקריאה להחרים את ישראל.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/551/176.html?hp=1&cat=404&loc=13

תגוביות:

1.סוף סוף הבינו את מי לא צריך להזמין לדיונים האלה.

2.השב''כ צריך לחקור כמה לבני מסייעת לאבו מאזן ולקרי לסחוט את ישראל,
מה שמהווה בגידה לפי חוק העונשין תשל''ז סימן ב' בגידה.

3.החרם על ישראל מתנהל ע''י בי די אס מרמאללה. השב''כ יודע מי הפלסטינים שפועלים שם, יודע מי משלם להם לטייל בעולם וביבי גם מכיר את כל הקאפו וירוסים בעלי התעודות הכחולות שמסייעים להם. אפשר לחסל את פעילות החרם בהחלטה קטנה של ביבי להילחם בהם בכל האמצעים כולל מעצר הקאפו וירוסים על בגידה. ביבי לא יעשה שום דבר אם לא תתעוררו ותתחילו לפעול. אל תבליגו יותר-עת לפעול.

4.לא רק שביבי לא צריך את יאיר לפיד, הוא במיוחד לא צריך את ציפי ליבני לצידו. שני שרים אלו רק יזמו צרות למדינה ולממשלה. שרים אלו יזמו חרמות מתחת לכסא של ביבי, בהדרכתו של החתרן הבלתי נלאה שימון פרס. כל דבר שהזקן הזה נוגע הופך למצורע. ביבי עשה טעות אחת גדולה בלחבור לשני שרים שאמרו בפומבי שהם לצד האמריקאי ולא משנה מה הן התוצאות. לכן לאזרח נשאר להסיק את מסקנותיו ולראות היכן שרים אלו מוכנים לשים את ישראל בפני העולם ואיך הם מוכנים להקריב את ישראל על מגש של כסף לעוכרי ישראל שבראשם עומד המוסלמי מהבית הלבן שנתן לשימון פרס מדליה עבור היותו הבובה של הנשיא הכי אנטישמי שהיה בארה"ב כלפי ישראל.

נכון. אויבים לא חסרים לישראל אך אחת כמו אנגליה לא תמצאו באף מקום היות והיא היתה המדינה היחידה שגנבה באופן פומבי את אדמות ישראל ונתנה אותן לסעודים מעבר לגדה המזרחית של הירדן. נותרו רק 23% מאדמות ישראל ואת המעט הזה לא ניתן לחלק שוב בין היהודים והערבים כי לחלק אדמה זו ישאיר את ישראל כבמחנה אושוויץ כשם שאבא אבן ז"ל כתב בספרו. לא סתם נרצח יצחק רבין ע"ה בידי המחלקה המיוחדת של הפוליטביורו בהסתדרות לעינייני יהודים, שראה את מה שעומד לקרות לאחר שיחות השלום עם הערבים. אבקשכם לקחת דוגמא ולראות כמה מנהיגים שראו את האמת שילמו בחייהם, לכן ביבי חייב לזרוק שני שרים אלו משולחן הממשלה.

5.מי שמפחיד את העם וקורא פומבית להיכנע לחרם מעודד בעצמו את החרם.

6.לפני כשנה רח''ט באמ''ן יוסי קופרווסר החליט להעביר 3 מיליון שקל לאגף המודיעין של צה''ל, מאחר ולא ידע מה לעשות עם תקציב זה שקיבל לצורך טיפול בחרמות.

7.ליבני ולפיד = נציגי הפלסטינים בממשלה!!!

8.מה ההבדל בין באר שבע, בית שמש ומעלה אדומים?

אם אחרי 48 מעלה אדומים היתה בשטח ישראל היא היתה כשרה?

אם את באר שבע היו משחררים ב-67 היא היתה נחשבת שטח כבוש?

ומה עם גוש עציון שנכבשה ע''י הירדנים ב-48 ושוחררה ב-67? למה היא נחשבת שטח כבוש?

9.יהודה ושומרון הן חלק בלתי נפרד ממולדת היהודים. מי שמכחיש או פועל נגד יו''ש בשליטת ישראל יש לתבוע אותו על אנטישמיות.

10.ליבני היא אחת מיוזמי החרם. את תסכולי כישלון ''השלום'' שלה היא מוציאה על מדינת ישראל.

בוועידת ישראל לחקלאות הרביעית, שתיערך בשבוע הבא בקריית שדה התעופה בן גוריון, יחשפו בין השאר נתונים קשים על הנזק שנגרם לבקעת הירדן כתוצאה מהחרם האירופי על יו"ש.

חיים אלוש, עורך הירחון משוב חקלאות וממארגני הכנס, אומר לערוץ 7 כי המאבק נגד ישראל מסוכן, "כיום אנחנו יודעים על התארגנויות באירופה כנגד סופרמרקטים שמוכרים סחורה ישראלית ובעלי הרשתות לא רוצים בלאגנים ומעדיפים להביא סחורה ממקומות אחרים".

לדבריו, עוצמת הנזקים לבקעת הירדן היא אדירה, "הרשתות הגדולות באירופה שהם קונות ותיקות של התוצרת החקלאית בישראל הפסיקו לקבל פירות וירקות, לפי הנתונים שלנו מדובר על נזקים של מאה מיליון שקל בשנה האחרונה. התוצרת מבקעת הירדן נחשבה עד היום למעולה אבל החרם פגע בה אנושות".

אלוש מקווה שעידן החרמות יחלוף מן העולם, "אנחנו מנסים בינתיים למצוא מדינות אחרות כמו רוסיה והמזרח הרחוק שלא שותפות לחרם, אבל זה בהחלט לא פשוט. אנחנו חושבים שצריכים להפריד בין פוליטיקה לכלכלה, וכל ערבוב כזה הוא לא נכון, הכלכלה צריכה להניע את השלום ולא ההפך".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/270750

תגוביות:

1.מעניין שככל שתהליך השלום מתקדם, כך יש יותר חרמות על ישראל.

2.ההיסטוריה מלאה פתרונות יצירתיים לחרמות שרק הועילו למצב בסופו של דבר.

3.אילו היינו עומדים על שלנו מלכתחילה אף אחד לא היה מחרים אותנו.

4.העולם כולו נגדנו זה ניגון עתיק מאוד. לא עזר אוסלו, לא חורבן גוש קטיף. מי שציפה לאמפתיה אם רק נצא מהשטחים התבדה ובעצם הוכח שכל ההנחות הללו הן חלומות ללא כל בסיס עובדתי.

בסוף הביקור של מרטין שולץ, נשיא הפרלמנט האירופי, האורח הסתבך בשקר הפלסטיני בדבר כמויות המים, ומכל הביקור שלו תיזכר רק הסצנה הלא נעימה שבה האיש נואם נאום חגיגי בפני מליאת הכנסת וח”כים עוזבים את האולם במחאה. אבל את הדברים היותר משמעותיים הוא אמר כמה שעות לפני כן: “אין ולא יהיה חרם של האיחוד האירופי על ישראל. זו שאלה תיאורטית לחלוטין שכלל לא עומדת על הפרק. אבל אפילו אם היא תידון, גרמניה ומדינות נוספות לעולם לא יסכימו לכך”. הוא גם טרח לציין שמאז בא לישראל שאלו אותו את השאלה הזו, שאין לה רגליים וידיים, כבר 13 פעמים.

האיום בחרם אירופי כולל הוא כבר לא רק הפחדה שהשמאל הישראלי מנפנף בה כדי להלך אימים על הציבור, הוא הופך שם לאט לאט להיות משאת נפש, סוג של תקוות גאולה. שיבואו כבר האירופים והאמריקאים ויכו אותנו עד שיכאב. שירמסו אותנו, שיכריחו אותנו, כי רק אם ירביצו למדינה הזאת עד זוב דם היא אולי תתעשת ותחזיר את השלטון לידינו, כלומר לידי האליטה החילונית שמאלנית ליברלית.

בן כספית כתב בשבוע שעבר ב”אל־מוניטור” מאמר שבו הוא מתפתל, מגלגל עיניים, אומר דבר והיפוכו, ובסוף מודה שהוא מצטרף לישראלים הקוראים לחרם על מדינתם. לא במקרה זה לא נכתב בעיתון הישראלי שבו כספית הוא הכותב המרכזי והקבוע (“סופהשבוע”), אלא באתר חדשות בינלאומי.

“אל־מוניטור” הוא אתר קצת מוזר שמופיע בכמה שפות ומעסיק עיתונאים מכל רחבי המזרח התיכון, בכללם קבוצה התומכת בבשאר אסד, ושבאופן לא מפתיע גייס לשורותיו את חמשת או ששת הכותבים הישראלים הכי שמאלנים, כמו עקיבא אלדר, מזל מועלם ואחרים. כספית היה עד היום הקצה הימני של החבורה הזו.

דמוקרטיה בתנאי

“אישית”, מתפתל כספית סביב זנבו, “לאורך כל השנים התנגדתי התנגדות נחרצת לקריאות החרם השונות על ישראל. ארגונים ישראליים שתרמו או קראו לקריאות כאלה, נחשבו בעיניי למוקצים מחמת מיאוס. גם הארגונים הישראליים (ערביים ברובם) שפעלו להעמדת קציני צה”ל לדין בחו”ל, נתפסו ונתפסים בעיניי כמתועבים במיוחד.

“אלא שבשנה האחרונה מתחיל בישראל, וגם אצלי, שינוי קל. כרגע, הוא עדיין בלתי נראה לעין בלתי מזוינת. קשה להבחין בו. הוא עוד לא פומבי. ועדיין, זה קורה. קולות מהוססים, שמתעקשים בשלב הזה לשמור על אנונימיות, מתוך השמאל הלגיטימי ואפילו המרכז הפוליטי בישראל, מתחילים להשמיע דעה אחרת. הדעה הזו נובעת מייאוש. התחושה בשמאל ובמרכז הישראליים היא שהמתנחלים ניצחו. קבעו עובדות בשטח.

“הייאוש הזה מוביל אנשים למסקנות חדשות. הראשונים להגיע אל המסקנות הללו הם אנשי עסקים ישראלים מובילים, כאלה שחשופים למתרחש באירופה ובאמריקה... הם מתחילים, בטפטוף ובהיחבא, לשקול להעביר את מרכז הכובד של עסקיהם מישראל לחו”ל. הם חוששים לעתידו של המפעל הציוני, לעתידה של הכלכלה הישראלית, לעתיד הילדים והנכדים שלהם בישראל, שהייתה מדינה דמוקרטית שואפת שלום, אבל הופכת, לדעתם, למשהו אחר לגמרי.

“האנשים האלה מתחילים לדבר, בשיחות פרטיות, על תקוותם שהעולם ייטול יוזמה ויציל את ישראל מעצמה. שהאירופים יטילו חרם. אולי גם האמריקאים. שרק ככה, בכוח, יצליח העולם לשכנע את ישראל שהמצב הנוכחי לא יכול להמשיך. שהסטטוס קוו הזה מטעה ויכול להביא לאסון.

“אני מכיר את השינוי הזה מקרוב, מכיוון שהוא קורה גם אצלי... כשאני מבין שהסיכוי לשכנע את הישראלים שחייבים להיפרד מהפלסטינים הולך ומתפוגג... כשכל זה מתרחש מסביב, מתגנבת לפעמים התקווה שהעולם הנאור יעשה עבורנו את העבודה.

“אני עדיין מתנגד לחרמות, מכל הסוגים והכיוונים... (אבל) ככל שחולף הזמן, מתברר שיכול להיות שנצטרך שמישהו, או משהו, יכפו את זה עלינו. ולכן, אני לא חושב שצריך לקרוא לאירופים להחרים אותנו, אבל אם וכאשר הם יעשו את זה, ניתן יהיה להבין את עמדתם”.

בקיצור, האיש מתנגד לחרמות מכל הסוגים וחושב שמי שקורא להחרים את ישראל הוא מתועב, אבל דחילכום אירופה, תביאו כבר איזה חרם טוב שהוא תקוותנו האחרונה. “קולות מהוססים שמתעקשים לשמור על אנונימיות”, “אנשי עסקים ישראלים מתחילים בטפטוף ובהיחבא”.

מכל האנונימיות וכל ה”בהיחבא” אתה שומע שמדובר במשאלות לב של הכותב הרבה יותר מאשר בעובדות, ומשפט המפתח הוא “ישראל שהייתה מדינה דמוקרטית אבל הופכת למשהו אחר לגמרי”. ישראל הייתה מדינה דמוקרטית כשאנחנו ניהלנו אותה אבל כשהעם בחר במישהו אחר היא הפסיקה להיות דמוקרטית.

פונדק דרכים

עד כמה שזה יכול להישמע מגוחך, יש פה ביטוי לייאוש אמיתי של קבוצה שלא יודעת להפסיד, דורשת לשנות את כללי המשחק כשהשופט קובע פנדל נגדה, ויש מקום לחשש שאולי יש לה מספיק השפעה וכוח כדי להשיג את זה.

וכאן פתאום מתגנבת המחשבה שאולי כל הוויכוח הוא מזויף. שאולי גם השלום וגם ההפרדה וגם הצדק הפלסטיני וגם הדמוקרטיה הם בסך הכל תירוצים, והמטרה העיקרית היא לריב. לריב עם המתנחלים, והדתיים, והימנים, וכל אלה ש”לקחו לנו את המדינה”. יכול להיות שאילו הדתיים והספרדים היו בעד נסיגה מיהודה ושומרון, בן כספית היה נלחם בכל כוחו למען סיפוח?

תשובה חיובית חלקית לשאלה הזו מצאתי במסמך מעניין מאוד שנכתב בידי “קבוצת המשבר הבינלאומית” (International Crisis Group), מסמך שמנתח את הציבור הדתי־לאומי בתוך ישראל בהנחה שבלעדיו אי אפשר יהיה להגיע להסדר עם הפלסטינים. קבוצת המשבר הבינלאומית כוללת בתוכה 150 אנשי מחקר ופוליטיקאים לשעבר מכל העולם, והיא כותבת ניירות עמדה על סכסוכים שונים ברחבי העולם.

המסמך המדובר הוא מנובמבר 2013, ובו מצוטט מישהו המכונה “מנהיג דתי־לאומי” שטען באוזני החוקרים כי “הסכם אוסלו הוא רעיון חילוני־משיחי. המטרה שלו הייתה למוטט

את הציונות הדתית”. אני לא יודע מי האיש שהתבטא כך, אבל כותבי המסמך הלכו לבקש את תגובתו של ד”ר רון פונדק, אחד מהבולטים שבאדריכלי אוסלו, והוא מופיע שם בשמו המלא. וכך אומר פונדק: “הם צודקים. אני רוצה שלום כדי שתהיה ישראליות. השלום איננו מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי להעביר את ישראל מעידן אחד לעידן אחר. לעידן של מה שאני מחשיב כמדינה נורמלית. ישראליזציה של החברה במקום ייהוד שלה יאפשרו לשלב את הלאומיות היהודית, שגשוג התרבות הישראלית, הפרדת הדת מהמדינה ושוויון מלא למיעוט הערבי בישראל”.

הנה הודאת בעל דין לפי תומו. לא השלום עם הפלסטינים מעניין אותנו אלא ההגמוניה שלנו בתרבות הישראלית. ישראליות ולא יהדות, הפרדת הדת מהמדינה, מדינה נורמלית ולא ייחודית. בקיצור, כל הוויכוח על השלום והשטחים, כל הוועידות הבינלאומיות והג’ון קרים למיניהם, כל הנשיאים האמריקנים, וכל הערפאתים והאבו־מאזנים, כולם רק כלי משחק כשהמטרה היא ניצחון בוויכוח פנים־יהודי.

זו לא הפעם הראשונה בתולדות העם היהודי, שיהודים משגעים חצי עולם בגלל ריב פנימי בתוכם, ומנסים לרתום את הגויים לטובת ניצחונם בוויכוח הפנימי. ברוב המקרים זה הסתיים באסון לעם היהודי בכללו, לשני הצדדים בסכסוך הפנים־יהודי.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/552/949.html

תגוביות:

1.התרשמתי שבן כספית לא צריך להצטרף לשונאי ישראל, כי הוא שנים רבות מפגין וכותב כנגד אינטרסים של מדינה.

2.לכן על עם ישראל לרכז כוחות להתאחד ולהילחם יום יום, שעה שעה, נגד הקמים לכלותו ובעיקר נגד האירגונים שהוקמו להשמדת ישראל ובראשם הקרן החדשה להשמדת ישראל ונגד זרוע הפשע שלה שתי''ל, שמממנת, מארגנת ומקימה מאות עמותות זבל של מחבלי שמאל, בהסתרה של שמות משמות שונים כמו: זכויות האזרח, אתיופים, לסביות, נכים, מסכנים, מזרחים וכו', כאשר הם מפעילים את העמותות באמצעות הכסף שמעבירים להם לריסוק הזהות היהודית בארץ ישראל ולסירוס היכולת של צה''ל להגן על היהודים ושלא לדבר על המשטרה שמשמשת כלי מרכזי בפעילות שלהם, עם הוראות מדוייקות מהפרקליטות של מחבלי השמאל, (מעצר יהודים על אמירה נגד התבוללות בטענות של גזענות זה כבר סיפור יומי של משטרת דנינו המפוררת) והכל במימון אירגוני ביון זרים, קרנות גרמניות שלא סיימו את המלאכה ומסדר הישועים שלקח על עצמו להכחיד את עם ישראל.

אם לא תתעוררו היום ותתחילו להילחם על חייכם - תמצאו את עצמכם מהר מאוד במשרפות פלסטינו-אירופאיות, כאשר הקאפו וירוסים בעלי התעודות הכחולות יידחפו אתכם למשרפות עם יצירות ווגנר ונועם ניני.

יש חוק נגד הקאפו וירוסים, רק שוינשטיין לא מפעיל אותו בגלל שאתם שותקים ומי ששלחתם לכנסת אלקין, חוטובלי, אוריאל, בנט, ביבי, כץ והאחרים גם שותקים ומשקשקים מהתשקורת של מחבלי השמאל.

סעיף 99 (א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, קובע: "מי שעשה, בכוונה לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי לסייעו לכך, דינו – מיתה או מאסר עולם".

2.אני אחזור ואגיד, שמי שלא מעוניין בזהות יהודית, שיסביר למה הוא דווקא פה! את החזון שהוא כל כך מנסה לייצר פה, הוא יכול ליצור בכל מקום אחר בעולם המערבי, אז שיפתור אותנו מעונשו, רק כאן בארץ ניתן לקיים מצוות בצורה מלאה (כולל יישוב הארץ ומצוות התלויות בה) ולא להסתיר או להתבייש במוצאנו. האנשים שמנסים להרוס את הזהות שלנו, עושים זאת במקום שרק בגלל זהותנו ושמירת המצוות שלנו, יש לנו זכות עליו! איך אתם רוצים לראות את המדינה הזאת? איך אתם מגדירים זהות יהודית? יידישקייט? סתם יהודים שמפחדים מאנטישמיות שמתקבצים בתוך ישראל כדי ליצור לאום ולהתנהג כמו העולם המערבי אבל להיות מוגנים? (אבל שוב, למה דווקא כאן?) וכן, למה אתם מכנים את 'עיקרון הרוב' הדמוקרטי ככפייה? כי בפעם האחרונה שבדקתי, הימין נבחר לכנסת, למרות שבפועל ההרגשה היא שלא משנה מי נבחר, המדיניות שמבוצעת היא של השמאל.

ולמה אתם לא מכנים ככפייה, את קרנות השמאל הקיצוני הזרות והממומנות במיליונים כל שנה, נוסח 'הקרן החדשה לישראל' שמנסה לשנות תודעה בעזרת סיסמאות חלולות על זכויות אדם? כי חקירה של כל מה שהשמאל עושה בעזרת אירגוניו ומשת''פיו בכנסת, בתקשורת ובבית המשפט, מעלה ניחוח עז של מיסיונריות וניצול הדמוקרטיה נגד הדמוקרטיה, בבחינת 'המטרה מקדשת את האמצעים' והמטרה היא לא דמוקרטיה, אלא הפיכת המדינה למדינת כל אזרחיה בכל מחיר!!! – אם זה לא כפייה, מה זה כפייה???

מה זה שלום? לתפיסתי אלוהים נתן לנו את הארץ ואין לנו שום זכות לתת אותה או חלקה לאף אחד וההתנחלות היא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל (ושום התנתקות לא תשנה את זה), והאמת היא שכל דתי אמור לחשוב כך. את הערבים אפשר להשאיר כאן או לעשות להם טרנספר לארצות מוצאם, אבל לא לתת להם ריבונות או פתח לשאיפות לאומניות. איך שאני רואה את זה, רוב הערבים רוצים לחיות כאן תחת שלטון ישראלי (מי שלא, יכול לחזור לארץ מוצאו וברור שעם כל השחיתות בצמרת השלטון הפלסטיני וההתנהלות הכושלת שם, הם מבינים שהם לא רוצים) כמו שקורה בהרבה ממדינות אירופה, ערביי ישראל לא יודו בזה כי הקיצונים יפגעו בהם, אותו מיעוט קולני שקיים גם אצלנו. על פי קריאת התבטאויות של ערבים וצפייה במנהיגי מדינות וארגונים מוסלמים, ההתנחלויות זה רק השלב הראשון, ההתנתקות לא שינתה כלום לטובה, אם כבר אז לרעה. הם אפילו לא מוכנים להכיר בנו! והאמת שאסור להם להכיר בנו, זה שלילת הנרטיב שלהם, על פיו אין לנו כל קשר לשטח הזה, כי מה הם יגידו לילדים שלהם?

תחקרו את תוכנית החינוך הפלסטינית, את ההשקפות האמיתיות שהפלסטינים לא רוצים שתדע על פי התבטאויות שלהם בינם לבין עצמם, שמסתובבות במרשתת, תחקרו מהי המנטליות שלהם (רמז, הרבה עקשנות וסבלנות, פשרות זה לא חלק מהמנטליות, אבל שקרים, זה בהחלט כן!), תשמעו מומחים גם מהימין כמו מזרחנים דוגמת ד''ר גיא בכור ופרופסור נסים דנה. אין מה לעשות שלום עם עם שלא באמת קיים (ועם מנהיג פלסטיני שאין לו לגיטימציה אצל הבוחרים שלו). יש הוכחות לכך שהם עצמם מעידים על עצמם שהם באו לכאן בכמה שנים האחרונות...ועדויות של נוצרים שהארץ היתה כמעט שוממה עד שהגענו).

עם פעולות אכיפה לא מתפשרות ופיקוח על תוכניות החינוך שלהם נסתדר איתם בטווח הארוך. צריך לדאוג שלא ישתלם להם להתנהג כמו שהם מתנהגים עכשיו, ולעקור מהם כל תקווה להגשמת שאיפותיהם הלאומיות, עד שהלאומנים הקיצונים וכל הבעייתיים יהגרו מכאן באופן טבעי למקום ממנו הם באו!

3.חרם פירושו קריאה למלחמה כנגד ישראל. מי שקורא לחרם הוא פאשיסט. חרם פירושו גם חרם צבאי והחלשה דרמטית של כוחה של ישראל, דבר שיביא בהכרח למלחמה של הערבים כנגד ישראל מוחלשת. זה קרה ב-1967 כאשר צרפת הטילה אמברגו נשק על ישראל כאשר המטוסים שלנו היו מתוצרת צרפת וזה הביא מיידית למלחמת ההתשה ב-1968 ומיד אחר כך למלחמת יום כיפור ב-1973.

4.השמאל היה מאז ומעולם ''מוויסר'' מאז ימי המלחמה ברומאים, דרך ה''סזון'' ואלטלנה אז הסגיר ורצח השמאל יהודים.

5.מתיישבי יו''ש ניצחו כי אני תומך בהם וכספית מבחינתי הלך לעולמו, לא קיים יותר, מת!

6.בן כספית. מאחל לך אהבת גויים סוערת וחושנית כמו שרק שם יודעים לאהוב בין הלינקס והרכט וכלבי הטרף מסביב.

7.האדון כספית - כמו כל השמאלנים כאפות. לא מצליחים בבחירות אז מכים מתחת לחגורה, אבל כאשר הימין יתנהג בצורה כזו, הוא יצרח כמו חתול חולות פצוע על כך שהימין לא דמוקרטי. בינתיים ככל שמתקדמים, השמאל בארץ מוכיח שאין לו שום עכבות והוא מוכן תמורת הפנטזיה להרוס את המדינה. כנראה לרובם יש ויזות ולכן הם לא מוטרדים.

8.בתי המשפט והתקשורת הם האסון לעם ישראל. הכל מתחיל ומסתיים בשני הכוחות המובילים, העיקריים והמשמעותיים כיום, בתי המשפט והתקשורת.

מי ששולט ביד רמה בשני גופים חשובים אלה הוא השמאל שיהדותו מוטלת בספק, רובם נצר למשפחות שדם כוזרי זורם בגופם, שינאתם ליהודים ולדתיים (אני לא דתי), לצבא, למשטרה, לביטחון ישראל ולציונות בוערת בקירבם. הם יונקים את כוחם ממישרתם המכובדת שמעניקה להם שקט וביטחון כלכלי וממקום מרבצם הם לא מפסיקים לשלוח חיצי רעל לעבר עם ישראל ולכן אנשים רעים
בפוליטיקה, עבריינים ערבים, מסתננים מוסלמים, מסתננים ערבים שמכנים עצמם פלסטינים (עוד המצאה) זוכים ליחס מועדף. הגיע הזמן לבצע מהפיכה דרסטית בשני גופים חיוניים אלה, אחרת הפתרון הסופי שהם מתכננים לנו יהיה מוחשי ויגיע בסופו של דבר.

9.אם דעותיו של כספית היו מחזיקות מים, לא היה צורך להתדרדר ל''שינויים קטנים לאלימות'' כדי לשכנע אחרים.

רוב רובה של החברה הישראלית היה לאורך השנים מאוחד ומגובש סביב ההתנגדות הנחרצת לחרמות מכל סוג שהוא, בטח כשמדובר בחרם על ישראל. הקריאה לחרם הייתה נחלתם של כמה מרצים שמאלנים קיצונים וכמה ארגונים קיקיוניים של שמאל קיצוני, כמו "גוש שלום", שחברו לחברי הכנסת הערבים-ישראלים. כל אלה גם יחד, נתפסים כהזויים ונטולי רלוונטיות כלשהי לחברה הישראלית ולמפה הפוליטית שלה. הם מתנהלים בשוליים, ללא השפעה ממשית על הקורה במדינה.

התחושה היא שהמתנחלים ניצחו, שאין סיכוי להשיג או לממש כאן הסדר קבע. מתוך הייאוש צומחת בשמאל ובמרכז הפוליטי התקווה, שהעולם ייטול יוזמה ויציל את ישראל מעצמה. אפילו חרם אירופי או אמריקאי לא נפסל על הסף

אישית, לאורך כל השנים, התנגדתי התנגדות נחרצת לקריאות החרם השונות על ישראל. ארגונים ישראלים שתרמו או קראו לקריאות כאלה, נחשבו בעיני למוקצים מחמת מיאוס. גם הארגונים הישראלים (ערביים ברובם) שפעלו להעמדת קציני צה"ל לדין בחו"ל, נתפסו ונתפסים בעיני כמתועבים במיוחד.

תארו לעצמכם, שבבריטניה או בארה"ב או בצרפת יפעלו ארגונים בריטיים, צרפתיים או אמריקאים על מנת לאסוף פרטים ומידע על קצינים ולוחמים של אותה מדינה, להעביר את המידע לגורמי תביעה חיצוניים ולקרוא להם לעצור את אותם קצינים ולוחמים ולהעמידם לדין על פעילותם באפגניסטן, עיראק, מאלי, לוב או כל מקום אחר בתבל.

תארו לעצמכם, שארגון אמריקאי היה חושף את פרטיהם של לוחמי היחידה המובחרת שהרגו את אוסאמה בן-לאדן, וקורא לעצור אותם ולהעמידם לדין על פשעי מלחמה. מה גם, שבמקרה של ישראל, לוחמיה אינם פועלים בארצות רחוקות, אלא מגנים על המדינה עצמה, על זכותם של אזרחיה לחיות בביטחון.

הקריאות לחרם נתפסו בעיני כצבועות במיוחד, בעיקר לאור העובדה שלאורך השנים ישראל הושיטה ידה לשלום פעמים רבות, ונדחתה. הצעות השלום של אהוד ברק בקמפ-דייויד, אהוד אולמרט, תוכנית קלינטון, המשאים ומתנים בטאבה ובאנאפוליס, כל אלה הכילו הסכמות ישראליות להקמת מדינה פלסטינית על 97% משטחי הגדה (בחילופי שטחים). מי שלא הרימו את הכפפה הם הפלסטינים. ולכן, אם הקהיליה הבינלאומית רוצה להחרים, עליה להחרים את כל האשמים, ולא רק את המטרה הנוחה והפופולארית, מדינת ישראל, שסובלת מנחיתות בינלאומית קשה לאור המספר העצום של מדינות אסלאמיות ובלתי מזדהות, שתומכות אוטומטית בפלסטינים, גם כשהם מסתערים עם מאות מחבלים מתאבדים על ישראל בעקבות ועידת קמפ-דייויד בשנת 2000.

עד כאן, היסטוריה.

אלא שבשנה האחרונה מתחיל בישראל, וגם אצלי, שינוי קל. כרגע, הוא עדיין בלתי נראה לעין בלתי מזויינת. קשה להבחין בו. הוא עוד לא פומבי. ועדיין, זה קורה. קולות מהוססים, שמתעקשים בשלב הזה לשמור על אנונימיות, מתוך השמאל הלגיטימי ואפילו המרכז הפוליטי בישראל, מתחילים להשמיע דעה אחרת. הדעה הזו נובעת מייאוש.

עד עכשיו האמינו רבים בישראל שצריך לתת לצדדים להתדיין, שצריך לעודד את הישראלים והפלסטינים לנהל משא ומתן שיביא לפתרון שתי המדינות ולסיום הסכסוך. העניין הוא, שרבים בישראל מתחילים להאמין שאין לניסיון הזה תוחלת. שהמתנחלים והלובי העוצמתי שלהם הצליחו לייצר מציאות בלתי הפיכה. שאין כוח בישראל שיהיה מסוגל לפנות עשרות אלפי מתנחלים. שאין היתכנות פוליטית בישראל שתאפשר לקיים משא ומתן כן ואמיתי, או לבצע הסכם כלשהו שיושג, אם יושג, בין הצדדים. התחושה בשמאל ובמרכז הישראלים היא שהמתנחלים ניצחו. קבעו עובדות בשטח.

הייאוש הזה מוביל אנשים למסקנות חדשות. הראשונים להגיע אל המסקנות הללו הם אנשי עסקים ישראלים מובילים, כאלה שחשופים למתרחש באירופה ואמריקה, כאלה שמנהלים עסקים חובקי עולם ומחזיקים מפעלים או יוזמות עסקיות גלובליות. הם מודעים לגודל הצרה. הם מתחילים, בטפטוף ובהיחבא, לשקול להעביר את מרכז הכובד של עסקיהם מישראל לחו"ל. הם חוששים לעתידו של המפעל הציוני, לעתידה של הכלכלה הישראלית, לעתיד הילדים והנכדים שלהם בישראל, שהייתה מדינה דמוקרטית שואפת שלום, אבל הופכת, לדעתם, למשהו אחר לגמרי.

האנשים האלה מתחילים לדבר, בשיחות פרטיות, על תקוותם שהעולם ייטול יוזמה ויציל את ישראל מעצמה. שהאירופים יטילו חרם. אולי גם האמריקאים. שרק ככה, בכוח, יצליח העולם לשכנע את ישראל שהמצב הנוכחי לא יכול להמשיך. שהסטטוס קוו הזה מטעה ויכול להביא לאסון.

אני מכיר את השינוי הזה מקרוב, מכיוון שהוא קורה גם אצלי. כשאני רואה שראש הממשלה בנימין נתניהו איבד את הרלוונטיות שלו בליכוד, שנשלט היום על ידי המתנחלים והקיצונים. כשאני מבין שהמטרה האמיתית של "הבית היהודי" של נפתלי בנט היא להנציח את השליטה שלנו על עם אחר, תוך עטיפתה באריזת מתנה עם צלופן מרשרש וסוכריות להמתקת המרירות. כשאני מבין שהסיכוי לשכנע את הישראלים שחייבים להיפרד מהפלסטינים הולך ומתפוגג, לאור העובדה שרבים מאמינים שאפשר להמשיך ולהחזיק במצב הקיים בלי לשלם מחיר.

כשכל זה מתרחש מסביב, מתגנבת לפעמים התקווה שהעולם הנאור יעשה עבורנו את העבודה. נהוג להגיד שהערבים מבינים רק כוח. יכול להיות שזה נכון. למרבה הצער, מסתבר שגם היהודים מבינים רק כוח. רק הבנה של החברה הישראלית שהמשך השליטה בעם הפלסטיני יסכן מאוד את רמת החיים בישראל, את הלגיטימיות שלה, את המשך השגשוג והביטחון שלה, תאפשר לבצע את ההפרדה המתבקשת בין שני העמים.

אני עדיין מתנגד לחרמות, מכל הסוגים והכיוונים. בשבוע שעבר (13 בדצמבר) התפרסם כי אוניברסיטת חיפה שקלה להעניק תואר ד"ר של כבוד לזוכה פרס נובל הישראלי הפרופ' ישראל אומן, אך חבר הנאמנים של האוניברסיטה החליט שלא לעשות כן, "לאור עמדותיו הפוליטיות של הפרופ' אומן". הנה דוגמה לחרם שמגיע משמאל, מול זוכה פרס נובל, שכל חטאו הוא שיש לו דעות ימניות. זו החלטה איומה של אוניברסיטה שנחשפת במלוא ערוותה עד כדי סיכון הלגיטימיות שלה עצמה. זכותו של פרופ' אומן להחזיק בדעות שימצא לנכון, מבלי שזה יפגע בהישגיו האקדמיים.

לצערי, קשה מאוד להגיד את אותם הדברים בעניין המדיניות הישראלית בשטחים. 40 שנה מעמיקה ישראל את אחיזתה בשטחי הגדה המערבית, תוך אמונה שהבעיה תיפתר איכשהו מעצמה. היא לא נפתרה. אי אפשר יהיה להמשיך לרמות את כולם, כל הזמן. מתישהו נצטרך לקבל את ההחלטה הקשה ולגדוע את הקשר הגורדי הזה, כדי לא להיגרר אחריו למעמקים.

נדמה לי שככל שחולף הזמן, היכולת שלנו לקבל את ההחלטה הזו הולכת ומתמעטת. ככל שחולף הזמן, מתברר שיכול להיות שנצטרך שמישהו, או משהו, יכפו את זה עלינו. ולכן, אני לא חושב שצריך לקרוא לאירופים להחרים אותנו, אבל אם וכאשר הם יעשו את זה, ניתן יהיה להבין את עמדתם.

http://www.al-monitor.com/pulse/iw/contents/articles/originals/2013/12/israel-international-boycott-occupation-settlements-lobby.html#

מבחינות מסוימות, תהליך זה והגופים התעשייתיים שבאו בעקבותיו, דומים למודל האמריקני, שהראה כיצד ניתן לנצל את המחקר המתנהל באוניברסיטאות ובתעשיות הביטחוניות כמנוף לפיתוחה הכלכלי של המדינה. בארה"ב כצפוי עברו רבים מבין אלה שעסקו תחילה בפיתוח מערכות נשק, למגזר הפרטי, והחלו להסב את הטכנולוגיות שפיתחו ליישומים מסחריים.

בישראל, לעומת זאת, המעורבות המשמעותית של המגזר הפרטי החלה בשלב הרבה יותר מאוחר. החברה הראשונה שנכנסה לתחום זה הייתה אלרון תעשייה אלקטרונית. החברה נוסדה בתחילת שנות ה-60, כשיעדה המוצהר הוא קידום התעשייה האלקטרונית המקומית, המבוססת על כישוריהם ויכולותיהם של אנשי מו"פ שפעלו במכונים המדעיים ובמעבדות המחקר הביטחוני. עם זאת, פריצת הדרך האמיתית התרחשה רק ב-1967, לאחר שממשלת צרפת קטעה את אספקת אמצעי הלחימה המתוחכמים. עובדה זו אילצה את ישראל, יותר מאי פעם בעבר, להסתמך על עצמה בחדשנות בפיתוח הטכנולוגי. על אף שבשלב מאוחר יותר סיפקה ארה"ב לישראל מערכות נשק מתוצרתה, לא סיפקה לישראל מערכות מתקדמות יותר מכפי שהיה ביכולתנו, להערכתם, לייצר בעצמנו. התפישה של מדינת ישראל, כמובן, הייתה לפתח טכנולוגיות מקוריות העולות על אלו שבידי מתחרינו הזרים, או לרכוש את מערכות הנשק שלהם ולהכניס בהן שיפורים.

גישה זו נחלה הצלחה לא רק בתחום הביטחוני, אלא כפי שהתגלה בהמשך, גם בתחום תעשיית ההיי-טק המסחרית. ישראל החלה לצבור מוניטין ברחבי העולם כבעלת יכולות בחדשנות וביצירתיות. חברות כדוגמת אלסינט, תדיראן ואי. סי. איי. התמחו, בהתאמה, בשוקי הרפואה, הדפוס והתקשורת. חברות נוספות נכנסו בעקבותיהן למגוון רחב של תחומי פעולה תעשייתיים. התעשייה האווירית, רפאל ואלביט התמקדו בשוק הביטחוני. גם בשלב זה נתפסה עדיין תעשיית ההיי-טק על ידי הממשלה, הבנקים והמוסדות הכלכליים כמי שעוסקת בתחום ניסיוני וחדשני. הייתה ספקנות רבה לגבי יכולתם של המפעלים עתירי-הטכנולוגיה בישראל להפוך לרווחיים ובני קיימא בטווח הארוך. יחד עם זאת, עד מהרה נוכחנו לדעת שישראל נמצאת ברמה אחת עם "השחקניות הבכירות" בשוק הבינלאומי, ומתחרה ברמות הגבוהות ביותר בכל תחומי הפעולה של תעשיות ההיי-טק.

נקודת מפנה ראויה לציון אירעה בשנות ה-70, עם התחלת השקעתו של הון סיכון בתעשיית ההיי-טק הישראלית. בשנת 1972 הפכה חברת אלסינט לאחת מחברות הטכנולוגיה הזרות הראשונות בארה"ב שהנפיקו מניות בבורסת נאסדא"ק. בשלב זה החלו גם הבנקים והמשקיעים, וכן ממשלת ישראל, לגלות עניין בנעשה בתחום. צעד משמעותי נוסף היה החלטתו של משרד המדען הראשי לקחת חלק ניכר בסיכון היזמי. היה זה צעד נועז, שהניע את ענף ההיי-טק קדימה והחל בהפיכתו לכלי צמיחה כלכלית, למקור רחב היקף של הכנסות מיצוא.

מאז שנות ה-70 פועלים בישראל, בקנה מידה רחב, מספר תאגידים רב-לאומיים גדולים בתחום ההיי-טק: מוטורולה, ג'י. טי. אי., קונטרול דטה ותאגידים נוספים, היו בין הראשונים שפעלו בענף. אחדות מחברות אלה נחשבות לקנייניות גדולות של מוצרים ביטחוניים ומוצרי תקשורת ישראליים. בשלב מאוחר יותר הקימה חברת י.ב.מ מרכז מחקר גדול, שהמשיך לגדול במשך השנים.

גם הקמתה של הקרן הדו-לאומית אמריקה ישראל למחקר ופיתוח (BIRD), בשנת 1917, תרמה רבות להקטנת הסיכון ולעידוד השקעות זרות בחברות סטארט-אפ ישראליות. באופן הדרגתי הוסרו מכשולים ביורוקרטיים והוקל הפיקוח על מטבע חוץ. מובן שגם הסכם השלום עם מצרים סימן את תחילתו של תהליך, שאיפשר למשקיעים לראות את ישראל לא רק כמדינה מבודדת במצב מלחמה.

התנופה האמיתית החלה בראשית שנות ה-80. מספר תאגידים גדולים יזמו את הקמתן של חממות מדעיות לקידום יוזמות טכנולוגיות. כמו-כן יצאה שורה של הנפקות לציבור שקצרו הצלחה. הצטרפו מנהלים נוספים של קרנות הון סיכון, שהראו כיצד ניתן לקדם חברות סטארט-אפ ולהפיק רווחים מהשקעות לטווח רחוק. יחד עם זאת, בשנת 1985 - בעיקר כתוצאה מהמצב הכללי במשק, סבל הענף משבר מסוים, אך לא לזמן רב.

בראשית שנות ה-80 החלו התאגידים הטכנולוגיים הגדולים בעולם לראות בעוצמתו של הכישרון הישראלי מקור שיכול לתרום גם לצמיחה שלהם. אירוע שהיווה ציון דרך היה החלטתה של חברת אינטל להקים מרכז למחקר ופיתוח בחיפה, ובהמשך גם מפעל הרכבה גדול בירושלים, ולאחרונה גם בקרית גת. חברת נשיונל סמיקונדקטור באה בעקבותיה והניחה את היסודות למה שהפך בהמשך לחברת טאואר סמיקונדקטור של היום. ענקי תוכנה כדוגמת מיקרוסופט ואחרים החלו להגיע לישראל בשנות ה-90. בעקבותיהם הגיע שטף של השקעות זרות: חברות כדוגמת יו.אס רובוטיקס, סימנס, אפלייד מטיריאלס ונטמנג' הקימו בישראל מרכזי מו"פ (מחקר ופיתוח), או לחילופין רכשו חברות סטארט-אפ ישראליות. התנופה היזמית, שנתמכה בהון סיכון, הביאה להקמתן של מאות חברות סטארט-אפ חדשות בתחום ההיי-טק.

עם תחילתו של תהליך השלום, הפך ענף ההיי-טק לכוח המניע העיקרי של הצמיחה הכלכלית בישראל: "חלומם" של מעטים הפך למציאות ממסדית. ענפי האקלטרוניקה והמחשבים בלבד צמחו מרמת מכירות של כ-1 מיליארד דולר בתחילת שנות ה-80, לרמה של כ-7 מיליארד דולר בשנת 1997, כאשר הייצוא מהווה מעל 75% מסך כל המכירות. ישראלים רבים שחיו בחו"ל - רובם מהנדסים ואנשי ניהול - החליטו לחזור הביתה. הם הביאו עמם את ניסיונם והכשרתם בתעשיית ההיי-טק בחו"ל, ולעתים קרובות גם קשרים עם חברות עיסקיות, ובאמצעות שיתוף פעולה עם עמיתיהם הישראליים העתיקו לישראל מפעלים חדשים. במקביל, העלייה הנרחבת מברית-המועצות לשעבר סיפקה כוח עבודה טכנולוגי מעולה.

היום נסחרות בוול סטריט למעלה מ-100 חברות ישראליות. יש עשרות תחומי פעילות בתעשיית ההיי-טק בהם חברות ישראליות נחשבות לחברות המובילות, במקרים מסויימים הן מגדירות בפועל שווקים חדשים.

בתחומי תקשורת הבזק והמחשבים בלבד פועלות מאות חברות סטארט-אפ. ספקיות גדולות של שירותי אינטרנט, כמו חברת נטויז'ן, פועלות ברמה הגבוהה ביותר ומספקות גישה מסחרית קלה ונוחה אל אוטוסטרדת המידע, וכך מחנכות ומקדמות את הדור הבא של היזמים ומעמידות לרשותו אמצעים לגישור על המרחק הגיאוגרפי מהשווקים הבינלאומיים החשובים וממקורות הידע. אין ספק שלאינטרנט חשיבות עצומה בהמשך הגלובליזציה של התעשייה הישראלית. נראה, שיש תכונה מסוימת באופי הישראלי, המתאימה במיוחד לעיסוק בהיי-טק: הדחף להצטיין, לחתור אל גבולות חדשים, להתבונן בקיים ולחזות דרך טובה יותר לשיפורו. אין ספק, שעל תעשיית ההיי-טק של ישראל להתמודד עוד עם אתגרים גדולים: היכולת השיווקית עדיין אינה מדביקה את רמת כישורי המו"פ, והתעשייה מושפעת מהמגבלות הנובעות מהיותנו מדינה קטנה ומרוחקת מבחינה גיאוגרפית משווקיה הטבעיים.

על אף המכשולים, יש סיבות טובות להאמין שתעשיית ההיי-טק של ישראל תמשיך למלא תפקיד מוביל בצמיחה הלאומית, תמשיך לעורר ולהוות גורם משיכה לצעירים, ותביא שילובנו ב"כפר העולמי" מבחינה כלכלית ותרבותית. יש להניח, שהטכנולוגיות שנולדו משילוב של כורח קיומי, תעוזה אינטלקטואלית, עבודה קשה ואהבת לימוד טהורה, ימשיכו לתמוך בנו ולהעשיר אותנו כחברה גם בשנים הבאות. "עם הספר" מתפתח, משגשג וממציא את עצמו מחדש באופן תמידי - כ"עם הרשת" (NETWORK).

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=2319

*********

סקירה היסטורית (1)‬
‫• משנות ה50 - פעילות מחקר בסיסי באקדמיה ובזרועות‬ ‫ממשלתיות:‬
‫– הטכניון, מכון ויצמן, האוניברסיטה העברית ועוד‬
‫– רפא"ל, הרשות לפיתוח אמצעי לחימה של משרד הביטחון‬
‫• בשנות ה60 – תחילתו של תהליך מדורג להסבת‬ ‫טכנולוגיות ליישומים מסחריים כמנוף לפיתוח כלכלי‬
‫• 1967 – אמברגו צרפתי על אספקת אמל"ח מתוחכם:‬
‫– ישראל נדחפת להסתמך על עצמה בחדשנות בפיתוח הטכנולוגי‬
‫– האצת תהליך ההתפשטות לכיוונים האזרחיים-מסחריים‬

‫סקירה היסטורית (2)‬
‫• חלוצי התעשייה האזרחית:‬
‫– אלרון תעשייה אלקטרונית: נוסדה בשנות ה60, התבססה על גיוס‬ ‫יוצאי המכונים המדעיים ומעבדות המחקר הביטחוני‬
‫– אי סי איי ‪ :ECI‬נוסדה בשנות ה60, עסקה במערכות תקשורת צבאיות,‬ ‫אח"כ שינתה מיקוד לשוק האזרחי, ב-1982 הנפיקה בנאסד"ק‬
‫– אלסינט: נוסדה בשנות ה70 המוקדמות, עסקה במכשור רפואי,‬ ‫חלוצת ההנפקות הישראליות בנאסד"ק‬
‫• שחקנים בולטים בתעשייה הביטחונית:‬
‫–‬ ‫התעשייה האווירית‬
‫–‬ ‫רפא"ל‬
‫–‬ ‫אלביט‬
‫–‬ ‫יחידות פיתוח אמל"ח ואמצעי מודיעין צבאיים‬

‫סקירה היסטורית (3)‬
‫• ראשוני תעשיית ההייטק האמריקנית כבר כאן:‬
‫– אי בי אם ‪ :IBM‬חלוצת החדירה לישראל – 1950 ! בשנות ה-70: פתיחת‬ ‫מעבדת המחקר בחיפה – הראשונה בעולם מחוץ לארה"ב‬
‫– מוטורולה: כניסה ב – 1964, בתחילת שנות ה-70: פתיחת מרכז‬ ‫מו"פ מקומי‬
‫– אינטל: כניסה ב – 1974 והקמת מרכז מו"פ ראשון בעולם מחוץ‬ ‫לארה"ב בחיפה, ואח"כ מפעל בירושלים‬
‫• שנת 1971: הקמת קרן ‪ :BIRD‬הקרן הדו-לאומית הראשונה‬ ‫לתמיכה במיזמי פיתוח משותפים ישראלים-אמריקאיים‬
‫• שנת 1977: הסכם השלום עם מצרים – דחיפה נוספת לחדירת‬ ‫תאגידים רב-לאומיים לישראל‬

‫סקירה היסטורית (4)‬
‫•‬ ‫שנות ה80: צמצום הדרגתי של המעורבות הממשלתית‬ ‫במתן אשראי והשקעות. ליברליזציה בשוק ההון בסחר‬ ‫בינ"ל ובתנועות ההון בין ישראל והעולם, הפרטת חברות‬ ‫ושירותים ממשלתיים‬
‫•‬ ‫הקמה של חממות מדעיות לקידום יוזמות טכנולוגיות‬ ‫וכניסה הדרגתית של קרנות הון סיכון, הדגימה כיצד ניתן‬ ‫להפיק רווחים מהשקעות בסטארט-אפים‬
‫•‬ ‫הכרה מתגברת של תאגידים טכנולוגיים מהגדולים בעולם‬ ‫ביכולות המקומיות כמנוף לצמיחה. כניסה לשוק המקומי‬ ‫באמצעות רכישות והפיכתם למרכז מו"פ מקומי‬
‫•‬ ‫התפתחות הדרגתית של תרבות צריכה‬

‫סקירה היסטורית (5)‬
‫• שחקנים בולטים שחדרו לישראל בשנות ה-80 וה-90:‬
‫–‬ ‫נשיונל סמיקונדקטור (טאואר סמיקונדקטור של היום)‬
‫–‬ ‫מייקרוסופט‬
‫–‬ ‫סימנס‬
‫–‬ ‫אפלייד מטריאלס‬
‫• העלייה המאסיבית מברה"מ לשעבר הציפה את ישראל‬ ‫בכוח הנדסי ומחקרי משובח‬
‫• שטף הולך וגובר של קרנות הון סיכון התניע הקמה של‬ ‫מאות חברות סטארט-אפ‬
‫• כ-100 חברות ישראליות הונפקו בנאסד"ק (יותר מכל‬ ‫מדינה זרה אחרת, למעט קנדה)‬

‫התפתחות החממות הטכנולוגיות‬
‫•‬ ‫החל משנות ה-90 הוקמו 26 חממות ממשלתיות, בעיקר‬ ‫בפריפריה, בתמיכת משרד התמ"ת והמדען הראשי.‬
‫•‬ ‫מנגנון פעולה: הענקת מימון למיזמים בשלב ה‪ ,SEED‬אירוח‬ ‫פיזי של עד שנתיים בחממה, מתן ליווי מקצועי וניהולי‬ ‫מטעם הנהלת החממה, תקציב פעילות של עד 600000$‬
‫•‬ ‫תשלום תמלוגים ממכירות לחממה – רק בתסריט הצלחה‬ ‫
‫•‬ מוטיבציה: האצת קליטת המדענים העולים מברה"מ,‬ ‫בשילוב השאיפה למיצוי הפוטנציאל הכלכלי למדינה‬
‫•‬ ‫התפלגות פרויקטים: מכשור רפואי %40, פרמצבטיקה‬ ‫%20, תוכנה %20 והיתרה: אלקטרוניקה וקלינטק‬

‫תוכנית "יוזמה" - עקרונות‬
‫•‬ ‫תכנית ממשלתית מ-1993 להאצת השקעות בענף: קרן‬ ‫השקעה – בקרנות ייעודיות ובאופן ישיר‬
‫•‬ 100 מיליון דולר הוקצו להקמת 10 קרנות השקעה‬ ‫בשיתוף המגזר הפרטי (60/40%)‬
‫•‬ ‫אופציית רכישת חלק המדינה בידי המשקיעים הפרטיים‬ ‫במחיר מוסכם תוך 5 שנים‬
‫•‬ ‫משקיעים: ארה"ב (‪ ,(Walden‬אירופה (‪,(Daimler Benz‬‬ ‫אסיה (‪ (Vertex‬ואחרים, סה"כ ‪ $ 210M‬זמינים‬
‫•‬ ‫השקעה ישירה ב-15 חברות, השאר – בקרנות ההשקעה‬

‫תוכנית "יוזמה" - תוצאות‬
‫• 9 מתוך 15 ההשקעות הישירות נהנו מ‪ EXIT‬מוצלח‬ ‫(מכירה בסכום העולה על ההשקעה)‬
‫• 9 מתוך 10 הקרנות מימשו את אופציית רכישת חלקה‬ ‫המדינה בקרן‬
‫• הותנע תהליך ארוך טווח של הזרמת הון סיכון לענף, עד‬ ‫לסכום מצטבר של כ-‪ $10B‬המנוהלים ומושקעים כיום‬ ‫בישראל באמצעות כ-80 קרנות (מקומיות וזרות)‬

‫שנות ה-2000
‫• פעילות תאגידים רב לאומיים בישראל:‬
‫–‬ ‫הכרה בישראל כמקור בלתי נדלה לחדשנות טכנולוגית‬
‫–‬ ‫מינוי נציגים מקומיים לאיתור חברות לרכישה‬
‫–‬ ‫רכישות מאסיביות בכמות ובהיקף כספי‬
‫–‬ ‫הפיכת החברות הנרכשות למרכזי פיתוח מקומיים וגלובליים‬
‫• פעילות חברות מקומיות‬
‫– גיוסי הון מאסיביים באמצעות קרנות הון סיכון‬
‫– התרחבות וגידול במכירות בהיקפים דרמטיים – עד כדי הפיכה‬ ‫לענף היצוא המוביל של ישראל‬
‫– מימוש השקעה באמצעות הנפקות ורכישות זרים‬
‫• היווצרות לגיטימציה חברתית ל"מתעשרי ההייטק"‬

‫סטטיסטיקה (נכון לשנת 2008 ועל פי נתוני הלמ"ס) על קצה המזלג‬
‫•‬ ‫מכירות ענף אלקטרוניקה ותוכנה: 21 מיליארד דולר,‬ ‫מתוכם 18 מיל' - לייצוא (57 מיל' – כלל היצוא התעשייתי)‬
‫•‬ ‫כ- 3000 חברות, מתוכן כ-500 עם מחזור מכירות שנתי‬ ‫מעל 20 מיליון דולר‬
‫•‬ ‫כ-200 סטארט-אפים קמים מדי שנה‬
‫•‬ התפלגות לפי תתי ענפים

סיכום

‬
‫• השיעור עסק בסקירה היסטורית של התפתחות‬ ‫תעשיית ההייטק בישראל משנות ה-50 ועד היום‬
‫• נמנו הגורמים השונים שחברו להתפתחות המואצת של‬ ‫התעשייה, עד להפיכתה לגורם המרכזי בייצוא ולאחד‬ ‫מהכוחות המניעים החזקים ביותר במשק הישראלי‬
‫• הוצגו נתונים סטטיסטיים מדגמיים הממחישים את‬ ‫היקפי הפעילות הכלכלית סביב הענף.

‬https://sites.google.com/site/academiclearn/home/university/year_b/semestera/hightechisrael

כאשר ראש מינהל סחר החוץ במשרד הכלכלה, אוהד כהן, מעמיק בתוכנית שתכשיר בחודשים הקרובים את הנספחים הכלכליים העתידיים של המשרד, הוא רואה בעיקר את מדינות אסיה ואפריקה: 12 הצוערים ישמעו בקרוב הרבה מאוד על מצב השווקים ביבשת השחורה וייחשפו לאתגרים שמזמנים השווקים בהודו ובסין.

לדברי כהן, המגמה שהחלה לפני כחמש שנים להרחבת פעילות של נספחויות כלכליות ישראליות באסיה ובאפריקה - גם על חשבון נוכחות באירופה - עוד צפויה להימשך בשנים הקרובות, כשהשנה כבר ניכר שינוי משמעותי במאזן סחר החוץ הישראלי. לראשונה, היקף הסחר הישראלי עם גוש מדינות אסיה יעבור ב-2014 את ארה"ב, וידחק אותה מהמקום השני אל המקום השלישי. מנתוני מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה עולה כי ב-2013 21% מהיצוא הישראלי נעשה למדינות אסיה והתקרב להיקף היצוא לארה"ב, שמאז המשבר הכלכלי ב-2008 נמצא במגמה של ירידה (21.6%).

על פי התחזיות, ירידה מתונה בהיקף היצוא לארה"ב תימשך גם בשנים הקרובות, כשבמקביל, המגמה להרחבת הסחר עם מדינות אסיה תישמר. ב-2018, כפי שעולה מתחזית שפרסם באחרונה מינהל סחר החוץ, 24.5% מהיצוא הישראלי יופנה לאסיה ובאותה שנה עתיד היצוא לארה"ב להסתכם ב-20.3%. אירופה - השוק הקרוב והגדול ביותר עבור היצואנים הישראליים - עתידה לשמור על מעמדה ותמשיך להיות יעד היצוא המרכזי של ישראל, ולתפוס כ-40% בממוצע ממפת אזורי הסחר. "לפני 6 שנים היינו במקום שונה לחלוטין מבחינת נפח הפעילות שלנו במזרח: היו לנו בסך הכול שתי נספחויות כלכליות - בבייג'ינג שבסין ובניו-דלהי שבהודו. היום יש לנו כבר 5 נספחויות בסין, שלוש בהודו, נספחות בווייטנאם ומשרד במנילה, שבוחן את הפוטנציאל העסקי והמסחרי בפיליפינים. זו מדינה גדולה עם כלכלה שעל פי הערכות והתחזיות עתידה לצמוח באופן משמעותי בשנים הבאות, ואנחנו מאוד מעוניינים להיות שם", אומר כהן.

היעדים החדשים: צ'ילה וקניה

אף שאירופה תמשיך להיות גם בעתיד הנראה לעין יעד היצוא המרכזי של ישראל, בשנים האחרונות הרשה לעצמו משרד הכלכלה לוותר על מספר נספחויות ומשרדים כלכליים ביבשת כדי למקד מאמצים בכלכלות הצומחות. משרדים ונספחויות שפעלו בשוודיה, באוסטריה, בהונגריה ובפינלנד נסגרו או מוזגו עם נספחויות במדינות סמוכות. זאת, בזמן שטקסים חגיגיים לחנוכה של נספחויות חדשות נעשו בקולומביה, בדרום אפריקה ובחודשים האחרונים נפתחה פעילות כלכלית ישראלית רשמית בקניה.

לצד השוק הניגרי, שסומן במינהל סחר חוץ, מסמנים במשרד הכלכלה גם שווקים חדשים בדרום אמריקה ובהם צ'ילה.

12 הצוערים שיתחילו מחר את קורס הנספחים נבחרו אליו מבין יותר מ-2,000 מועמדים שעברו תהליך סינון קפדני. לדברי כהן, אלה עתידים להיחשף למפה של אינטרסים כלכליים שונה לחלוטין מזו שהייתה לצוערי הקורס לפני עשור. "אנחנו מסתכלים על תחזיות, אחת מהן היא של ה-OECD, וממנה עולה כי עד 2060 נפח היצוא לשווקים של הודו וסין יעמוד על לא פחות מ-46% מהתמ"ג העולמי. זה כמעט חצי מהתמ"ג של כל העולם, שירוכז בשני שווקים, והמטרה היא להתאים את עצמנו לקראת ההתרחבות הזאת. הסחר של ישראל עם העולם משתנה", אומר כהן.

המגעים שמתקיימים בין ישראל לרשויות בהודו לקראת חתימה על הסכם לסחר חופשי עדיין מתנהלים באיטיות הודית אופיינית, ועל פי ההערכות, ההסכם ייחתם לכל המוקדם ב-2016. בקיץ הקרוב צפוי להסתיים סקר ההיתכנות שנעשה בין ישראל לסין לקראת פתיחת מו"מ אפשרי להסכם סחר חופשי, וסקר היתכנות דומה החל בחודש האחרון גם לבחינת האפשרות לכריתת הסכם בין ישראל לוייטנאם.

http://finance.walla.co.il/?w=/111/2741125

ראש הממשלה התייחס בפתח ישיבת הממשלה למניעת הדחת ישראל מפיפ"א, "אינני משלה את עצמי שהמאמצים האלה ייפסקו".

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, פתח את ישיבת הממשלה השבועית בהתייחסות למשיכת ההצעה הפלסטינית להדיח את ישראל מפיפ"א בסוף השבוע.

"אנחנו נמצאים בעיצומו של מאבק גדול שמתנהל נגד מדינת ישראל, מסע בינלאומי להשחרת פניה. הוא איננו קשור למעשינו, הוא קשור לעצם קיומנו. זה לא משנה מה שאנחנו עושים, זה משנה מה שאנחנו מסמלים ומה שאנחנו מהווים", קבע נתניהו.

"אני קראתי שוב את שירו של אלתרמן, המופלא, על ההטחות וההאשמות שמאשימים בנו, והוא אמר שהדבר החשוב ביותר שאנחנו לא נאמין לדברים הנוראים שמכוונים נגדנו, כי זה בסוף יהיה הניצחון נגדנו - כל עוד לא נאמין, כל עוד נדחה את הדברים הללו ולא נעסוק בהלקאה עצמית, אנחנו נהיה חזקים ואיתנים", הוסיף נתניהו.

לדבריו, "היינו צריכים להדוף בסוף השבוע במאמץ בינלאומי גדול את הניסיון להדיח אותנו מפיפ"א, ואני שמח שהצלחנו בזה. זה יהיה חלק ממאמץ מתמשך, אינני משלה את עצמי שהמאמצים האלה ייפסקו, ואנחנו נצטרך לפעול בחזית רחבה מאוד, אבל הדבר הראשון שנתחמש בו זה באמת, באמת, וגם בגאווה הפנימית שאנחנו יודעים מי אנחנו, ומה אנחנו ומה אנחנו מייצגים, ולא ניכנע לעלילות. ולכן, צריך לרשום הישג, הישג חשוב, אבל צריך לרשום גם שזו נקודת ציון במסע ארוך שבו נעמוד על הזכויות שלנו, נעמוד גם על האמת - לא על האמת שלנו בלבד, על האמת, ולא ניתן להדיח אותנו מארגוני ספורט חשובים וגם אלה שאינם חשובים".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/299372

תגוביות:

1.יש להקים מיד ועדת חקירה פרלמנטרית למעשי הקרן החדשה וכל אירגוניה. חיש לחוקק חוק סוכן זר כפי שקיים בארה"ב, שיחייב כל אירגון שמקבל אגורה מחו"ל להתייצב כל 6 חודשים בשב"כ ולתת דו"ח שקוף על כל פעולה שעשה ועל כל שקל שהוציא. הגיעה העת להפוך לדמוקרטיה מתגוננת.

"מדינת ישראל חייבת לקחת יוזמה ובשיתוף כל הקהילות היהודיות ברחבי העולם, להקים מטה חירום משותף שיפעל בכל מדינה ומדינה וכן, גם להקציב לכך כסף", אמר ליברמן בראיון שקיים עם ניסים משעל ב-103 FM.

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1129784

האיש שמוביל את תנועת החרם מתגורר ממש כאן, בעכו.

לא מדובר בפוליטיקאי משופשף, אלא בכוריאוגרף לשעבר שלמד הנדסת חשמל ונשוי למומחית לחינוך מיני.

עומר ברגותי מסתובב בעולם ומחולל לנו צונאמי מדיני באמצעים פשוטים: תמונות של ילדים פלסטינים כפותים ושקרים על מעשי טבח. זה לא מפריע לכמה ארגוני שמאל ישראלים לראות בו מורה דרך

מחיאות כפיים סוערות ליוו את עומר ברגותי כשעלה על הבמה במכללת אוורגרין שבאולימפיה, עיר הבירה של מדינת וושינגטון שבארצות־הברית. לבוש מעיל כהה, צעיף לצווארו, ברגותי המגולח למשעי הודה לקהל ולא ביזבז רגע. "ה־BDS היא תנועה גלובלית", אמר. "היא מבוססת על העיקרון הבינלאומי לפיו כל בני האדם נולדו חופשיים ושווים בכבוד ובזכויות. אנחנו קוראים למאבק לא אלים".

אך ברגע שעבר לתאר את ישראל ומדיניותה, הרעיונות הגלובליים והמילים היפות שנאמרו בהקשר של המאבק הפלסטיני – נעלמו. כשלצידו מסך ענק שעליו מוקרנת מצגת קצבית, האיש שנמנה עם מייסדי תנועת החרם ואחד מפעיליה המרכזיים שינה ברגע את הטון.

תחילה סיפר ברגותי לסטודנטים שלישראל יש "מדיניות" לשלול מים מפלסטינים.
כהמחשה הוצגה על המסך תמונה מטרידה של חמישה ילדים שצובאים על ברז מחליד כשמכלים ריקים בידיהם.

אחריה הוקרן צילום של קיר אבנים המעוטר בגרפיטי שקורא להכניס את הערבים לתאי גזים. "הפונדמנטליזם הדתי־יהודי בישראל מתגבר והפך בה לגמרי למיינסטרים", הסביר ברגותי. "הרבה אנשים מדברים על פונדמנטליזם ערבי ושוכחים מהפונדמנטליזם היהודי שהוא לא פחות מסוכן".

הצילום הזה התחלף בהמשך בתמונת ילד פלסטיני כפות למכסה מנוע של ג'יפ מג"ב. "שימוש בילדים פלסטינים כמגנים אנושיים, כדי שלא יזרקו אבנים על הרכב, הוא מנהג נפוץ בקרב הצבא הישראלי", אמר לסטודנטים שבקהל.

המדיניות והמציאות הישראלית כפי שמתווך אותן ברגותי לשומעיו נועדו בעיקר לזעזע. העובדות, כך נראה, פחות חשובות.

כך, למשל, טען בהרצאתו כי ישראל מבצעת בעזה מעשי טבח חוזרים ונשנים. "הטבח בקיץ 2014 (מבצע צוק איתן – ג"ל) הוא עוד נדבך ברוטלי בכיבוש הישראלי שחשוב שייזכר", אמר לקהל.

ברגותי הוסיף כי כמה רבנים מרכזיים בישראל תומכים ברצח עם והטעים, "ניתן לשמוע את זה בתקשורת, בכנסת ובאוניברסיטאות. אנשים מדברים על רצח עם כלפי הפלסטינים כמשהו שנורמלי לעשות". לאחר מכן תגיע גם המילה אפרטהייד, ובקהל אין פוצה פה.

הביקור במכללת אוורגרין הוא רק נקודה אחת בשרשרת הופעות בעולם — בעיקר במוסדות אקדמיים, אך לא רק – שאותן מקיים ברגותי כבר למעלה מעשור. זאת במטרה להפיץ את מסרי החרם שלו, וחשוב מכך, לעורר לפעולה אקטיביסטית.

בדצמבר האחרון הוא נאם בכנסייה בניו־יורק. במארס השתתף בפאנל ברומא והמשיך להרצאה באוניברסיטת טורינו. באותו חודש נחת באוניברסיטת קולומביה ובחודש שעבר שוב הופיע בניו־יורק. את ההרצאה באולימפיה נתן בפברואר. זוהי רשימת מסע חלקית של מי שהפך בשנים האחרונות לכוכב הרוק של הארגונים הפלסטיניים ולמרואיין ואורח מבוקש בכלי תקשורת מובילים ומשפיעים במערב, כמו הבי־בי־סי, הניו־יורק טיימס והגרדיאן הבריטי.

בארץ שמו ידוע רק למעטים.

העיסוק הדליל של החברה הישראלית בשיח הפנים פלסטיני וסירובו העקרוני והעיקש של ברגותי להתראיין לכלי תקשורת ישראליים תורמים לכך. גם ניסיונות לראיין אותו לכתבה זו נדחו בנימוס. ברגותי אמנם לא טרק את הטלפון כשהתקשרנו, אך גם לא הסכים לענות על שאלות.

בפינג־פונג המיילים שהחלפנו השבוע בניסיון לשכנעו הוא סירב שוב ושוב לתרום מידע. "C'est la vie", כתב לנו בצרפתית בשעת לילה מאוחרת, אלה החיים.

נראה כי ההחלטה שלא להיחשף לציבור הישראלי היא טקטית לגמרי.

"ברגותי ותנועת החרם ויתרו מזמן על הקהל הזה", מסביר איתן ברונשטיין, ממייסדי ארגון השמאל "זוכרות" שפועל "למימוש זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים".

היום ברונשטיין כבר אינו לוקח חלק בפעילות הארגון, אך לדבריו הוא מכיר את ברגותי מספר שנים.

"ההבנה שלו היא שאין טעם לנסות ולהשפיע על הקהל כאן כי ממילא המטרה היא להשפיע על קהלים מחוץ לישראל", הוא מסביר.

בעוד ברגותי מנסה לחשוף כמה שיותר את המדיניות הישראלית הניבטת מעיניו, הוא שומר בקנאות על פרטיותו ואורח חייו שלעיתים מתנגשים עם העקרונות שלהם הוא מטיף.

למרות קריאתו לחרם על האקדמיה בישראל, את עבודת הגמר שלו לתואר שני הוא עשה באוניברסיטת תל־אביב. ולמרות סירובו להכיר במוסדות המדינה, בדיקת "המוסף לשבת" חושפת שהוא מתגורר כאן בינינו, בעיר עכו.

סיפור חייו רחוק מלהיות שגרתי. ברגותי נולד לפני 51 שנה בקטאר למשפחה פלסטינית. "הם הגיעו לשם כפליטים לכל דבר", מספר אדם שמכיר את הפרטים.

בגיל צעיר היגר עם משפחתו למצרים, אלא שזו לא היתה התחנה האחרונה. הוא עבר לארצות־הברית, שם התגורר במשך 11 שנים שבמהלכן למד באוניברסיטת קולומביה היוקרתית לתואר ראשון ושני בהנדסת חשמל.

ב־1993 עבר לישראל.

בפרסומים שונים נטען שברגותי מתגורר היום ברמאללה, עיר שבה גר בעבר, אך הוא אינו טורח לתקן אף אחד בעניין.

לברגותי יש גם רקע אמנותי. הוא כוריאוגרף שליווה בעבר את להקת המחול הפלסטינית מרמאללה אל־פונון. ב־2005 הצטרף אליה במסע הופעות בארה"ב. בכתבה שסיקרה את ההופעות קשר ברגותי בין הריקודים למאבק בכיבוש. "כמה מחברי הלהקה נעצרו והואשמו בהשתייכות ללהקת מחול מחתרתית", טען שם. "אנחנו רואים את הריקוד שלנו כצורה של התנגדות אזרחית, תרבותית, לדיכוי".

ברגותי נשוי לערבייה ישראלית מעכו בשם ספא טמיש. עכשיו היא מעכו, אבל במקור מחיפה, בעלת תואר שני בייעוץ למיניות מאוניברסיטת ניו־יורק. הוא פגש אותה בזמן ששניהם למדו בעיר והביא איתה לעולם ילדים. ד"ר אילנה ציגלר, המנכ"לית היוצאת של האגודה הישראלית לתכנון המשפחה, מכירה היטב את אשתו. "פגשתי אותה לראשונה ב־1997, כשחיפשתי עובדת לאגודה שתרכז את הפעילות במגזר הערבי", היא מספרת.

טמיש, אומרת ד"ר ציגלר, היתה עובדת חרוצה שסייעה רבות בקידום החינוך המיני ותכנון המשפחה במגזר הערבי. ב־2003 אפילו הופיעה בכנסת במסגרת דיון של הוועדה לזכויות הילד. כעבור שנתיים עזבה את האגודה והקימה בחיפה את עמותת "מונדתא" – הפורום הערבי למיניות הפרט והמשפחה. בראיון שהעניקה לכתב העת "הד המשפחה" ב־2010 סיפרה כי בעבר הכשירה יועצים בתחום המיניות ברשות הפלסטינית, "מה שהביא לעלייה במודעות ובעקבות כך לעלייה בהיקף התלונות על הטרדות מיניות במשפחה".

בפרסום של מכון מחקר ישראלי מהשנה שעברה נטען כי עומר ברגותי הוא קרוב משפחתו של המנהיג הפלסטיני מרוואן ברגותי, שכלוא בישראל כבר 13 שנה. אלא שבדיקה מגלה כי מדובר בקשרים רחוקים ביותר. "ברגותי זו אחת מהמשפחות הפלסטיניות הגדולות וכולם קשורים איכשהו מהסבים והסבתות", מסביר אדם הבקיא בפרטים.

קבוצה לא גדולה של ישראלים מכירה את עומר ברגותי על רקע פעילותו.

אחת מהן היא ד"ר ענת מטר, המלמדת בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל־אביב, אותו חוג שבמסגרתו חיבר את עבודת המאסטר שלו בהנחיית פרופ' מרסלו דסקל.

"עומר הוא איש מאוד רהוט", היא אומרת. "יש לו אנגלית פנטסטית ויכולת רטורית מאוד מרשימה. הוא חריף, משכיל וגם דמות כריזמטית, עובדה שהוא הצליח מכלום להרים כזה פרויקט".

מטר מספרת שהכירה אותו כשנרשם ללימודים בחוג. "זה היה מזמן, אולי אפילו בשנות ה־90", היא מתאמצת להיזכר. "זה היה לפני שהוא התפרסם כמוביל העיקרי של החרם על ישראל. אז הוא לא דיבר על הנושא הזה. לפחות לא איתי. היום בגדול אני בעד, אבל חלוקה עליו בפרטים. יש לי הסתייגויות והוא יודע אותן".

אריה קובלר, חבר בארגון האנגלי Fair Play שהוקם במטרה להתמודד עם הקריאות לחרם נגד ישראל, עוקב כבר שנים אחרי תנועת החרם ואחרי ברגותי עצמו.

לדבריו, "בשנות ה־90 הוא כנראה עוד לא קרא לחרם.

בכלל, הקריאה לחרם היא לא רעיון מקורי שלו.

את הרעיון הוא שאב בכלל מאירופאים שהיו שותפים למאבק הפלסטיני והציעו לו לנקוט בדרך הפעולה הזו. הם הסבירו לו שהיא הצליחה בעבר, בעיקר בדרום־אפריקה".

ב־2004 הפכו הרעיונות למציאות כשברגותי וקומץ חברים ייסדו את ארגון PACBI, "הקמפיין הפלסטיני לחרם אקדמי ותרבותי על ישראל".

באמנת היסוד של הארגון הם קראו להטיל חרם אקדמי וכלכלי על ישראל עד שהיא תיסוג מכל השטחים שכבשה ב־1967, כולל מזרח ירושלים, ותפנה את כל ההתנחלויות.

היום ברגותי וחבריו גם מצהירים כי לא יישבו בשקט עד שגם הפליטים הפלסטינים ישובו לבתיהם. הוא עצמו קורא לכונן מדינה אחת מהים עד הירדן, אולי מתוך תקווה שהדמוגרפיה תעשה את שלה.

ב־2005 הקים ארגון PACBI יחד עם ארגונים נוספים את תנועת ה־BDS העולמית, שהיא למעשה קמפיין ענק.

לצד עלי אבו־נימה, שמפעיל את אתר "אינתיפאדה אלקטרונית" הקורא לחרם, הפך ברגותי למוביל התנועה ולאוטוריטה רעיונית, סוג של הוגה דעות שמפיץ בעולם את הקריאה שתופסת עוד ועוד אוזניים.

לתנועה מיוחסת השפעה על מנהיג להקת הפינק פלויד, רוג'ר ווטרס, שבשנים האחרונות קורא בעצמו לאמנים להדיר רגליהם מישראל. ל־BDS השפעה גדולה גם בקמפוסים של מוסדות אקדמיים בחו"ל.

רק השבוע פורסם כי ארגון הגג של הסטודנטים באנגליה הצטרף לקריאות החרם על ישראל. פעילות התנועה מורגשת היטב גם בקרב חברות מסחריות. לפי דיווחים שונים, חברת הרכבות הצרפתית ואוליה, שהקימה את הרכבת הקלה בירושלים, מכרה על רקע זה את מניותיה בפרויקט. הדברים שיצאו שלשום מפיו של מנכ"ל אורנג' העולמית הם עוד הצלחה בשרשרת. כשהשחקנית סקרלט ג'והנסון נבחרה להיות הפרזנטורית של חברת סודה סטרים שפעלה בשטחים, הופעל עליה לחץ כבד לפרוש, אך היא דווקא סירבה.

לפורר את ישראל מבפנים

ב־2009 ברגותי נקלט לראשונה בעין הציבורית בישראל.

עמותת הימין "מוניטור האקדמיה הישראלית" חשפה שהאיש שקורא לחרם אקדמי על המדינה מבקש להירשם ללימודי דוקטורט באוניברסיטת תל־אביב. 185 אלף איש חתמו על עצומה שקראה לאוניברסיטה "לגרש את ברגותי", אך ראשי המוסד האקדמי לא נרתעו.

"האוניברסיטה לא יכולה ולא תגרש את התלמיד הזה בהתבסס על דעותיו הפוליטיות או פעולותיו. הוא ייבחן רק על בסיס הישגיו האקדמיים והמצוינות", כתב לעמותה נשיא האוניברסיטה דאז, פרופ' צבי גליל.

עם זאת, מבדיקת "המוסף לשבת" עולה כי ברגותי מעולם לא החל ללמוד לדוקטורט באוניברסיטת תל־אביב, ואפילו לא נרשם ללימודים כאלה.

ברגותי אמנם לא מכוון את מסריו לקהל הישראלי, אך הוא ותומכיו מטפחים פעילות שנקראת "חרם מבפנים". המטרה: לגייס ישראלים שיקראו להטיל חרם על המדינה. החל מ־2008 נענו להתארגנות הזו כמה תנועות שמאל וארגוני זכויות אדם ישראליים, כמו קואליציית נשים לשלום והוועד הישראלי נגד הריסת בתים, וברגותי דואג להדגיש את חשיבותם בכל הזדמנות. "אנחנו מאוד גאים בשותפים הישראלים שלנו", אמר בכנס שהתקיים לאחרונה בארה"ב. "יש להם תפקיד חשוב בחרם האקדמי, הכלכלי והתרבותי, למרות מספרם המועט".

ברונשטיין אומר שברגותי אף מכוון חלק מפעילותם של הארגונים הישראלים.

"כשעולות סוגיות לגבי הפעולות או המסרים פונים אליו כדי לשמוע את דעתו, ויותר מזה – לקבל את החלטתו", הוא מספר. "יש סוג של בדיחה אצלנו, שאנחנו קוראים לו הרב ברגותי, כי באים אליו כדי לקבל את פסיקתו".

דן דייקר, חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מסביר שפעילות ה"חרם מבפנים" משרתת שתי מטרות. "היא מביאה לדה־מורליזציה בישראל ובמוסדותיה, בניסיון לפורר את המדינה מבפנים", הוא מסביר, "וכלפי חוץ מציגים אותה כהוכחה שתנועת החרם היא לא אנטישמית, כיוון שחברים בה יהודים".

ומה לגבי הרחוב הפלסטיני?

לטענת פעיל זכויות האדם הפלסטיני באסם עיד, לברגותי אין שם כמעט דריסת רגל.

"בציבוריות הפלסטינית הוא לא מזוהה כשחקן משמעותי", אומר עיד. "הפעילות שלו רק פוגעת בנו. מה יצא מהקריאה שלו לחרם על סודה סטרים? המפעל במישור אדומים עבר למקום אחר, ומאות פועלים פלסטינים הלכו הביתה. היתה להם משכורת יפה ועכשיו הם יכולים לקבל אולי 1,400 שקל לחודש. חלקם מחפשים עבודה עד עכשיו. אז למה זה טוב"?

בתנועת החרם שוללים את הדברים.

"BDS היא כיום התנועה היחידה שמקובלת על כל הפלגים והמגזרים בחברה הפלסטינית", אומרים שם. ברגותי עצמו טוען זאת בכל הזדמנות: "גם הפת"ח וגם חמאס תומכות בתנועה", אמר לאחרונה.

האם ירכב בשלב מסוים על הקונצנזוס הזה וייכנס לפוליטיקה? "הוא לא בונה עצמו כמנהיג פוליטי", אומרת ד"ר מטר. "הוא אקטיביסט, ועד כמה שידוע לי הוא לא משויך למפלגה או לתנועה פוליטית".

דייקר מסכים איתה: "בחברה הישראלית זה ברור שרק כשאתה שר יש לך כח להזיז דברים. בחברה הפלסטינית דווקא לארגונים חוץ־פרלמנטריים יש לעיתים כוח רב יותר מאשר לפוליטיקאים. הדוגמה של ברגותי היא אולי הטובה ביותר שיש לכך כיום".

http://article.yedioth.co.il/Default_mob.aspx?articleid=9489

דרום קרוליינה הפכה למדינה הראשונה שחוקקה חוק שמטרתו לסכל את הקמפיין הכלכלי הפרו-פלסטיני הבינלאומי שנועד להעניש את ישראל.

אילינוי תהפוך בקרוב השניה, והתומכים אומרים שנערכות תוכניות לחוקק חוקים דומים ב -18 מדינות נוספות"

"בוושינגטון, הקונגרס מתכוון החודש להצביע על הכנת 'רשימה שחורה' של חברות זרות שתומכות בקמפיין הפרו-הפלסטיני.

הרשימה השחורה תכלול גם חברות שמסרבות לעשות עסקים עם ההתנחלויות הישראליות בשטחים. בארצות הברית, שבה התמיכה בישראל נותרה באופן גורף חזקה, לא מוותרים מארגני החרם על הנסיון לבודד את ישראל מבחינה כלכלית. גם אם זה עדיין לא מראה שום השפעה מעשית, זה פגע ביהודים אמריקאים רבים. הם רואים את המאמץ כצורה של אנטישמיות חדשה.

וילם גריפון מנכ"ל קרנות בעלות הברית של ישראל, קבוצת התמיכה שתרמה למאמץ להעביר את החוק בדרום קרוליינה, תאר אותו כתשובה חשובה נגד הקמפיין הפרו-הפלסטיני להטיל חרם על ישראל.

חשיבות המהלך החקיקתי ותזמונו הוא תוצאה מתבקשת ודבר שהיה צריך להתבצע כבר מזמן. זו התשובה נגד ה- BDS.

http://www.nytimes.com/2015/06/06/world/israels-allies-in-us-challenge-boycott.html?_r=1

המיליארדרים שלדון אדלסון וחיים סבן: נדאג שחברות יחשבו פעמיים לפני שיקראו תיגר על ישראל.

בלאס וגאס שבארצות הברית מתכנסים נציגים מכ-50 ארגונים יהודים ופרו-ישראלים במטרה למצוא מענה לאיום החרם הבינלאומי על ישראל.

בריאיון לחדשות 2 אומרים מארגני הכנס, המיליארדרים שלדון אדלסון וחיים סבן כי בכוונתם לפעול בעוצמה מול כל גורם שיקרא תיגר על הלגיטימיות של ישראל.

"ה-BDS וארגונים אנטי-ישראלים ואנטישמיים הדומים לו, עושים רעש רב בקמפוסים בארצות הברית, מלבד זאת הם מייצרים כותרות בנושאים חשובים נוספים כמו בתעשייה וכדומה", אומר אדלסון. "החזון שלי לכנס הזה מבוסס על הרעיון שעלינו לפעול לראשונה במשותף נגד הניסיון לעשות דה-לגיטימציה לישראל. זה אתגר לגרום לקבוצות יהודיות שונות לעבוד יחד".

סבן, מבעלי חברת פרטנר - נשאל האם הוא מאמין להתנצלויות שנשמעו מצד מנכ"ל פרטנר בצרפת, "זה שקר בוטה", אמר איש העסקים הישראלי. "זו הסיבה שנשקול את כל האפשרויות העומדות בפנינו, דבר אחד בטוח: זה לא נגמר".

"כל חברה שתחליט להחרים עסקים עם ישראל נבחן את המקרה הזה וכשאנחנו נסיים, הם יחשבו פעמיים אם הם רוצים לקרוא תיגר על ישראל או לא. סמכי עליי זו רק ההתחלה", אומר.

השניים נשאלו האם הקריאה לחרם בינלאומי על ישראל נובעת מאנטישמיות או מהמדיניות של ישראל בשטחים, שזוכה לביקורת קשה. "אני לא רוצה להיכנס למדיניות של ישראל, דבר אחד בטוח: אנחנו עומדים בפני צונאמי אנטישמי. ייתכן שבישראל לא מודעים לכך, אבל על פי מחקר רק 10% מהאמריקנים הם אנטישמיים. בשביל להיות מדויק, מדובר ב-33 מיליון בני אדם", אומר סבן. "זו חובתנו להראות מהי ישראל האמיתית".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/299765

ארגון ה-BDS (ראשי תיבות של חרם, משיכת השקעות, סנקציות) עלה בימים אלו לכותרות בקול רעם חזק. כמה הערות והארות בנושא.

1.הארגון הזה, המורכב מעשרות ארגוני שמאל קיצוני, ימין קיצוני וסתם שונאי יהודים ברחבי העולם, הוקם ב־2005. החזון שלו הוא החזרת הפליטים הפלסטינים לישראל וסיום קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. חד וחלק ובלי הרבה התחכמויות. עד עכשיו הצלחותיו היו צנועות, בבחינת עקיצות יתושים, ועיקר פעילותו היתה בתחומי החרם האקדמי והתרבותי. אלא שהתמדה, סבלנות ומקורות כספיים הביאו במרוצת הזמן גם לעקיצות של צרעות, הניכרות בעיקר בתחום האקדמי. אולם מעבר לעקיצות המחריפות, הארגון הזה מתחיל ליצור אווירה, מעין ״רוח התקופה״ בזירה הבינלאומית, ולפיה ישראל היא הילד הרע של העולם, הראוי לענישה, וכל מי שרוצה להיות היום אין ב״פוליטיקלי קורקט״ של העולם הנאור, צריך להכות בישראל.

2.מה שמחריף את הבעיה ועושה אותה למורכבת יותר היא המדיניות של האיחוד האירופי המצדדת בחרם על מוצרים מיהודה, שומרון ורמת הגולן. במילים אחרות המילה חרם אינה זרה לאירופים, והם רואים בה מכשיר מדיני מול ישראל. אני יוצא מנקודת הנחה שמדינות אירופה מתנגדות לחזון של bdst, ובאמת ובתמים חפצות לסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ולהביא להקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצד מדינת ישראל, בטוחה ויהודית, אבל בעצם השימוש בחרם, בעצם האיום בו, הן מסייעות ליצירת האווירה האנטי-ישראלית ולחיזוק השאיפה להביא לסיום את הפרק בהיסטוריה שנקרא מדינת ישראל.

3.בלבו של ארגון ה-BDS עומדים הפלסטינים. כל פעילות הארגון מיועדת להשיב לפלסטינים את מולדתם השדודה משנת 1948. הרוח החיה של הארגון הוא עומר ברגוטי, החי בעכו. הוא למד באוניברסיטת תל אביב והתחתן עם ערבייה־ישראלית. הוא זה שעושה לילות כימים להרחיב את החרם האקדמי על ישראל. עבור הרשות הפלסטינית, ה-BDS הוא כלי עזר חיצוני יעיל לכל המלחמה המדינית־משפטית שהיא מנהלת נגדנו בכל הפורומים הבינלאומיים.

4.ה- BDS זוכה לתמיכה, לתוספות דלק, גם מישראלים: מארגוני שמאל רדיקליים, מפרופסורים באקדמיה, מאנשי תקשורת המעודדים את החרמות על ישראל ומייחלים לרגע שבו עם ישראל יתחיל לסבול...

5.ממשלת ישראל גם היא מעניקה תמיכה עקיפה לכל החרמות נגד ישראל...בכך שעד היום לא השכילה להקים כוח משימה אחד, עם מימון כמו למטוס 35־F אחד, על מנת להילחם בחרמות.

ומילה אחרונה. אצל ״שלושת המוסקטרים״ רווחה הססמה: ״כולם בשביל אחד, אחד בשביל כולם״. במאבק בחרם זאת קריאת הקרב שצריכה להנחות את המערכת הפוליטית שלנו -ימין, מרכז ושמאל ציוני.

http://www.maariv.co.il/journalists/journalists/Article-479856

בישראל הופצה בפייסבוק תמונה המראה כי שני השחקנים שביימו את המקרה מצטלמים ל"סלפי" זמן קצר לאחר מכן.

רואי רחמים, הגולש שפרסם את התמונה ואת ההסבר בפייסבוק, כתב בין היתר: "התמונה צולמה ע"י שחקנים, שמטרתם היתה להציג את חיילי צה"ל באור שלילי.

https://rotter.net/forum/scoops1/216549.shtml

תגוביות:

1.מאז אוסלו ראשי משרד החוץ ורבים מעובדיו זנחו את ההכרה בזכותנו על הארץ ותמונות כאלה משרתות את האג'נדה הפוליטית שלהם ומסייעות לדעתם להשיג לחץ שיוביל את המדינה לסגת מיו"ש.

2.יש תחושה שמאז אוסלו מאיישים את משרד החוץ אנשי הקרן החדשה.

בית הנבחרים האמריקני העביר אתמול (ו') נוסח חקיקה לקידום מסלול מהיר של הסכם סחר חופשי בין ארה"ב ואירופה, שבתוכו סעיף המחייב את מדינות האיחוד האירופי להימנע מכל סוג של חרם סחורות על ישראל.

שני נוסחים שונים של החוק עברו בבית הנבחרים ובסנאט ובשניים מופיע הסעיף הנוגע לחרם נגד ישראל. החוק לבסוף לא עבר בשלב זה בשל מחלוקת בנוגע לפיצוי לאיגודי העובדים בארה"ב בשל התנגדות נחרצת מצד הדמוקרטים, אך בימים הקרובים צפוי להיות מושג הסכם בין בית הנבחרים לסנאט, שם עבר נוסח אחר של החוק, כולל הסעיף הנוגע לישראל.

ברגע שיושג הסכם לגבי נוסח החוק, ישנן שתי אפשרויות. האחת היא שהנוסח המאוחד יובא לנשיא ברק אובמה, שלהוט לקדם את הסכם הסחר בהקדם האפשרי, והוא יחתום עליו או במקרה אחר הצבעה באחד הבתים, דבר הצפוי לעבור בקלות.

עד כה אין מדינות אירופיות שמחרימות את ישראל, מעבר לסימון מוצרים מההתנחלויות, והאירופים מודאגים שחרם על ישראל ייפגע בהסכם הסחר החופשי שלהם עם ארה"ב. מאותה סיבה הגיבה ממשלת צרפת, על אף באיחור מסוים, בהחלטיות על ההתבטאות שהשמיע מנכ"ל אורנג' סטפן רישאר, שקרא להתנתק מישראל והספיק להתנצל ואף להגיע לישראל ולהיפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו.

החקיקה הזו מחייבת את הממשל להגיב נגד ממשלות, ארגונים בינלאומיים, חברות ואנשים שיפעלו להחרמת ישראל. החקיקה מחייבת את הממשל להתנגד "לפעולות ממניעים פוליטים של הענשה או הגבלת יחסי המסחר במפורש נגד ישראל כמו חרם, שלילה או סנקציות כמו מטעם ארגון ה-BDS".

החוק נועד לתקוע את רצונות ארגון BDS

החוק קובע גם כי חרם, שלילה וסנקציות על ישראל על-ידי ממשלות, גופים ממשלתים וארגונים בינלאומיים, מנוגדים לעקרונות של אי-אפליה של הסכם הסחר הבינלאומי GATT המסדיר את הסכמי הסחר והורדת מכסים בין מדינות.

החוק המוצע תומך בבדיקה אמריקנית נגד החברות שמקדמות או נכנעות לחרם ומורה לנשיא לדווח לקונגרס בתום 180 ימים מכניסת החקיקה הזו לתוקף על פעולות של BDS נגד ישראל ולתאר באילו צעדים נוקטת הממשל האמריקני כדי לעודד מדינות זרות וארגונים בינלאומיים להפסיק להחרים וכן באילו צעדים היא נוקטת למנוע חקירות והגשת תביעות על-ידי ממשלות או גופים בינלאומים נגד ישראל או עשיית עסקים עמה.

הנשיא אובמה מקדם חקיקת הסכמי סחר חופשיים עם אירופה ומדינות מזרח אסיה והמסלול המהיר שהוא מבקש בנושא מחייב רוב של שני שלישים בקונגרס. הרפובליקנים עם אובמה ודווקא במפלגתו הדמוקרטית יש התנגדות מחשש לפגיעה באיגודים המקצועים ובזכויות אדם.

כדי להשיג את המסלול המהיר עם הקונגרס, הנשיא קיבל לידיו הנחיות מראש של הקונגרס, כולל תיקונים העוסקים בחרם כלכלי נגד ישראל והתמודדות עם ה-BDS. אובמה הגיע לגבעת הקפיטול כדי לשכנע את חבריו מהמפלגה הדמוקרטית לתמוך בחוק. לעת עתה, הם לא נרתמו, אך בשבוע הבא צפוי להיות מושג הפתרון.

חבר בית הנבחרים הרפובליקני פיטר רוסקאם קידם ראשון את יוזמת המלחמה בחרם נגד ישראל, ביוזמת שגריר ישראל לשעבר, ח"כ מייקל אורן.

הסכם הסחר עצמו צפוי להיחתם בתוך שנה-שנתיים, אבל האירופים חרדים לקידומו ומודעים לצורך להימנע מחרמות כלשהן על ישראל. אירופה מצויה בקשיים והסכם סחר חופשי עם ארה"ב עשוי לתרום להזרמת 130 מיליארד אירו ל-28 מדינות האיחוד.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4667849,00.html

שקד ציינה, כי המחלקה הבינלאומית של משרד המשפטים עבדה אלפי שעות בכתיבת הדו"ח, בשיתוף עם משרד החוץ, צה"ל והמל"ל.

לדבריה, "תרומתם לדו"ח החשוב מוטבעת בפרק הסוקר את מטרות המבצע ומהלכו, בפרק העוסק בהפרות של המשפט הבינלאומי שבוצעו על ידי ארגון החמאס במהלך המבצע, וכן בפרק העוסק במנגנוני החקירה והבדיקה הקיימים בצה"ל ובמדינת ישראל בכלל ביחס לבדיקת הטענות הנוגעות להפרת הדין הבינלאומי".

"חשוב להבין כי השדה המשפטי הוא שדה קרב חשוב בלוחמה מול חוסר הלגיטימציה של העולם במבצע צוק איתן. הדו"ח מדבר בעד עצמו ומראה לעולם כי אין לישראל מה להסתיר", הוסיפה שקד.

"מדינת ישראל פועלת ותמשיך לפעול בשקיפות ובמקצועיות. מדינת ישראל אינה מחכה לבדיקה חיצונית, אלא בודקת בעצמה את עצמה ואת התנהלותה", קבעה שקד.

סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי אומרת, כי מהדו"ח הישראלי על מבצע צוק איתן עולה "מסר חד וברור שמדינת ישראל היא מדינת חוק שמקיימת את כל כללי המשפט הבינלאומי. קיים ניסיון מצד גורמים בזירה הבינלאומית להפוך את היוצרות".

"דו"ח זה הסוקר את מכלול העובדות מוכיח לכל מי שרוצה לראות את העובדות ולא להתעלם מהעובדות, כי צה"ל פעל על פי כל כללי המשפט הבינלאומי", הוסיפה.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/300264

בתקופה שקדמה לבריחה מגוש קטיף הסבירו לנו אדריכלי ״ההתנתקות״, שכשניסוג מחבל עזה עד למטר האחרון, לא תהיה יותר לפלסטינים כל סיבה להמשיך בטרור. אבל - איימו אז רמון, לבני ושרון - אם לאחר שניסוג יירה קסאם אחד לשטחנו, תהיה לנו כל הלגיטימציה להפציץ את עזה במטוסים ובתותחים, וכל העולם ימחא לנו כפיים.

בינתיים חלפו הימים, עקרנו את כל היישובים, והתברר שלא רק שהמצב החמיר ונתנו רוח גבית לטרור, אלא שגם כשיורים על תל אביב הקדושה, חלק גדול מהעולם שוב מאשים דווקא אותנו. גם כשאנחנו מפקירים את האזרחים שצמודים לגדר ושולחים את החיילים להילחם בחזה חשוף, כפי שאף אומה בעולם לא הייתה עושה, גם אז אנחנו נותרים פושעי המלחמה.

האמת היא, כפי שקבעה משלחת הגנרלים שפרסמה את הדוח החשוב בסוף השבוע, שישראל פעלה בצוק איתן ״אף מעל ומעבר לסטנדרטים של שמירה על דיני המלחמה״. עד כדי כך, שחלק מההרוגים והפצועים שלנו נפגעו בגלל רגישות יתר לביקורת מבחוץ וחשש מדוחות ארסיים מבפנים.

כך למשל, ההרוגים של גולני בשג׳עיה. אין צבא בעולם שהיה נכנס לשטח בנוי כזה עם נגמ״שים אומללי מיגון, בלי ששדה המערכה רוכך ארטילרית מבעוד מועד. גם כשהיו נכנסים, אף צבא לא היה מדלג את חייליו מחלון למרפסת באש מינימלית, כדי שלא להפריע למנוחת השכנים.

אף צבא לא היה שולח את חייליו למבוך רווי מלכודות של האויב תוך ויתור על עקרונות היסוד של המלחמה, כמו ההפתעה והתחבולה. הכל כדי שלא לפגוע, חלילה, בכמה אזרחים או בכמה לוחמים שמתחפשים לחפים מפשע, שאולי יתבלבלו ולא יבינו שיורים פה. לצערנו, גם אין עוד צבא שנתון כך תחת אימת הפוליטיקאים והמשפטנים, המצויים בעצמם תחת ביעותי דוחות של האו״ם וארגוני הקרן החדשה לישראל.

לכן, המסקנות של הוועדה שפעלה בראשות רמטכ״ל צבא גרמניה לשעבר, הן כמו כוסית מים צוננים בלב שממה יוקדת. הדוח מוכיח שאולי עדיין נותר סיכוי למצוא אנשים שפויים בעולם, כאלו שיודעים להבדיל באמת בין הטובים לרעים. מי שמבינים כי מדינת ישראל היא קורבן לשיאי סטנדרט כפול ואבסורדי בעולם רווי טבח ודיכוי. כשמסביבה יהום הדאע״ש.

הדוח הוא גם הוכחה לכך שהגיע הזמן ליזום ולתקוף חזרה, שהרי ברור שעיתוי דוח הגנרלים, כמו גם עצם ההכנה שלו, אינם מקריים. מישהו חשב, יזם וביצע, כדי להקדים תרופה למכת הצביעות המכונה דוח שאבאס. ואכן, מהאפיזודה הראשונית הזו של דוח אוהד צריך להמשיך, ליזום ולתקוף חזרה. להתקיל את המחרימים, את המשמיצים ואת המרעילים מבחוץ ומבפנים. לחשוף באופן אקטיבי ואסרטיבי את הרשע, את האיוולת ואת החוצפה.

http://m.maariv.co.il/HomePage/FrontPage/Article.aspx?id=480650&obdraft=true

תגוביות:

1.ישראל צריכה להתחיל לעשות דו''חות תחקיר על כל מי שמבקר אותנו. ולפרסם! להתנכל למתנכלים. להתחיל להעמיד לדין את כל חברי אירגוני השקרים והמירמה במימון זר שמזיקים לעם ולבטחונו. לחסום את המימון הזר מיד! לא לפחד מאף אחד - שכן כתוב בתורה שנאמר ליעקב הפחדן: אל תירא עבדי יעקב. האל מגנה אותו על פחדנותו הטבועה באופיו!

די לפחד. די!

ויש להקים בכנסת ועדה פרלמנטרית לחקירת מעשיה של הקרן הזרה לישראל חדשה, המזרימה לכיסי אלפים מימון ללא פיקוח לצורך פעילות מחתרתית וחתרנית. הקרן החדשה החוצה - לארה"ב ביתה!

יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית בה הוא וכל מערכת המשפט השמאלנית אינם אלא שלטון פוליטי של השמאל כדברי פרופ' מאוטנר ורבים וטובים אחרים. השמאל שאיבד כוחו בכנסת העתיק פעילותו לבג"צ ולמערכת המשפט ומשם מנהל את המדינה והמדיניות שלו.

לשים לכך קץ.

לסלק מכאן מיד את המסתננים הביתה.

לטפל בשמאל ביד ברזל!

השמאל הישראלי הוא המקור לרדיפת היהודים, לשינאת ישראל ולכל גל האנטישמיות ההולך ומתגבר בכל הגלובוס.

לעבוד!

נבחר ימין שהעם רוצה שישנה את המציאות החולנית הזו!

מתן כצמן, קצין גבעתי במיל' ופעיל בארגון "האמת שלי", נאם היום (רביעי) בפני תת-ועדה מיוחדת לזכויות אדם באיחוד האירופי, שצפויה להגיע בעתיד לישראל כחלק מבדיקת מבצע ''צוק איתן''.

ארגון "האמת שלי" הוקם לפני כחודש וחצי על ידי חמישה קצינים ולוחמים במילואים, כתגובה לעדויות שפרסם ארגון השמאל הקיצוני "שוברים שתיקה".

אביחי שורשן, ממקימי הארגון, סיפר לערוץ 7 כי "עם צאת הדו"ח של 'שוברים שתיקה' על מבצע 'צוק איתן', כשראינו שכל מה שהם עושים בדו"ח זה לספר שצה"ל פעל בצורה אגרסיבית ולא אנושית, ובעצם אמרו הכל חוץ מהשימוש במונח 'פשעי מלחמה', יצאנו במבצע הפוך לפרסום עדויות של לוחמים שלחמו במבצע ובמבצעים אחרים אבל מבינים את רוח צה"ל, ומשם התחלנו לקדם את העדויות בתקשורת ולתת מענה להסברה שכמעט לא קיים".

בעקבות פעילות "האמת שלי" הוזמן נציג הארגון לנאום בפני תת הוועדה לזכויות אדם באיחוד האירופי, שכאמור צפויה להגיע לישראל על מנת לבדוק את התנהלות צה''ל במבצע "צוק איתן".

שורשן מספר על השתלשלות האירועים, "בשגרירות ישראל בבריסל שמעו שהוועדה עורכת שימוע לפני הגעתם לארץ כדי לקבל רקע לנסיעה, והשימוע הוא בהשתתפות ארגונים שונים העוסקים בנושא.

"בשגרירות הבינו שהוועדה הזמינה את 'שוברים שתיקה' וארגונים נוספים להעיד בפניה על מה שקרה בקיץ האחרון בעזה. גורמים בשגרירות פנו לוועדה וביקשו להביא נציגים של ארגונים נוספים עם תפיסה ניטרלית. במשרד החוץ המליצו לאירופאים להזמין אותנו, וכך הזמינו אותנו במימון שלהם לבוא ולהשמיע את קולנו בפני אותה ועדה".

שורשן מספר על נאומו של כצמן, קצין במיל' שלחם במבצע האחרון. "הוא אמר לוועדה שהמציאות בשטח היא לא שחור-לבן. הוא סיפר על מקרים אישיים שהיו לו כקצין, והוא הסביר לאירופאים שהתיאורים של 'שוברים שתיקה' מונעים מאג'נדה, ושאם הם מעוניינים לשמוע אמת ניטרלית שיקשיבו לנו, מכיוון שאין שום גוף פוליטי שעומד מאחורינו ואנחנו מייצגים את כל הקשת הפוליטית בישראל".

כצמן גם הציע לוועדה להעביר לה נתונים ומסמכים כאשר תגיע לישראל. בארגון "האמת שלי" מספרים כי הם זומנו להרצות בפני יחידות צה"ל בנושא טוהר הנשק מהזווית המיוחדת שלהם. "ב'שוברים שתיקה' מתהדרים כל הזמן בכך שהם מעוררים דיון בארץ ובעולם אבל בפועל רוב העבודה שלהם זה ללכת לפרלמנטים, על זה הם לא מספרים", דברי שורשן.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/300516

תגוביות:

1.מה רבות הגרורות הממאירות של מורשת רבין ופרס הסרטנית. איזה אסון וזוועה. כמה רוע, שינאה ורעל.

עוצרים את החרם: התארגנות שזכתה לשם 'אנטי- BDS - התנועה להעצמת תדמית האקדמיה הישראלית בעולם' מאגדת אנשי אקדמיה ופעילים נגד תנועת החרם, על רקע התגברות הקריאות להימנע מרכישת מוצרים ישראליים, למשוך השקעות מהמדינה ולהחרים את האקדמיה הישראלית.

הארגון החדש מונהג על ידי פורום של פעילים מהארץ ומהעולם, ובהם פרופסורים, דוקטורים ומומחים בתחומים שונים. כדי לשנות את התדמית השלילית של הישראלים מפיקה הקבוצה בימים אלה סדרת סרטוני הסברה שיעלו לאינטרנט ויקודמו ברשתות החברתיות.

"החלטתי להקים את התנועה לאחר שפניתי לחברי אקדמיה ישראלים, שאלתי אותם אם הם נפגעים מהחרם ונחשפתי ללא מעט מקרים מדאיגים", אמרה ל'nrg' ד"ר שרונה אהרוני-גולדברג, מרצה בבית הספר למשפטים במכללה האקדמית נתניה ועורכת כתב העת 'מאזני משפט', העומדת מאחורי היוזמה החדשה.

לדבריה, עמיתיה סיפרו על מאמרים של חוקרים ישראלים שנשלחו לשיפוט אצל עמיתיהם בחו"ל, אולם נדחו על הסף שעות ספורות לאחר שנשלחו. כמו כן היא סיפרה על סירוב של אנשי אקדמיה מהעולם להשתתף בכנסים לצד אנשי אקדמיה מישראל, ועל מקרה שבו מחקר התקבל בכפוף לתיקונים ואחר כך נדחה בשל עניין פעוט.

"אני סבורה שהחרם מפלה בין יהודים וישראלים ובין חוקרים ממדינות אחרות. מדובר בפגיעה בשוויון ובחופש הביטוי, ובפועל מדובר באנטישמיות", אמרה אהרוני-גולדברג. "בחו"ל מתבססים על חצאי אמיתות, ואנחנו מאמינים שצריך למסור את האמת כולה. הראו לנו קבוצת מיקוד בארה"ב שתופסת את הישראלים כאנשים אגרסיביים, אפורים, מסוגרים. ההתבוננות עלינו לא נכונה".

רבים מחברי התנועה, לדברי אהרוני-גולדברג, מעדיפים לפעול מאחורי הקלעים ומסרבים לחשוף את שמם מחשש שישלמו מחיר מקצועי על התנגדותם לחרם. "פנו אלי עשרות אנשים ידועים גם מהשמאל וגם מהימין והביעו נכונות לתמוך בעשייה שלנו, אך הם ביקשו לעשות זאת בשקט. הם מפחדים להיחשף כי הם חוששים להיפגע מגורמים בחו"ל", היא הסבירה.

מן העבר האחר, עשרות מרצים ישראלים דווקא תומכים בגלוי בחרם על ישראל:

לקראת דיון שקיימה השבוע ועדת החינוך של הכנסת הפיצה תנועת 'אם תרצו' בקרב חברי הכנסת נייר עמדה המפרט כיצד אנשי אקדמיה ישראלים מקדמים את החרם על ישראל מבית.

בדו"ח שכותרתו 'החרם מתחיל מבפנים' הוצגו דוגמאות רבות של קריאות לחרם מצד אנשי אקדמיה ישראלים.

בחודש מאי 2015, לפי הדו"ח, קיים ג'יבריל רג'וב פגישה עם נשיא פיפ"א דאז ספ בלאטר בלשכתו ברמאללה, ולפגישה הוזמנו פעילים, חלקם אנשי אקדמיה ישראלים, החברים בארגון 'אנרכיסטים נגד הגדר' ובעמותת 'הוועד נגד הריסת בתים'. כמו כן כלל הדו"ח מקרים שבהם חתמו אנשי אקדמיה ישראלים על עצומות הקוראות לתמוך בתנועת החרם ולהחרים את המוסדות האקדמיים שהם עצמם מלמדים בהם.

בהמלצות הדו"ח לפתרון הבעיה הציעה התנועה כי "על חברי הכנסת לבדוק תיקונים נחוצים בחו"ק המל"ג, ובין השאר לשקול איסור שיתוף פעולה (...) עם עמותה או ארגון ישראלי ושאינו ישראלי שיש במטרותיו או במעשיו תמיכה בחרם או שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

בנוסף הוצע לבחון את האפשרות לשנות את התקנות לפעילות ציבורית במוסדות ההשכלה הגבוהה ואיסור על פעילויות "המבקשות לחסל את מדינת ישראל".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/703/263.html?hp=1&cat=402&loc=1

תגוביות:

1.כרתתם את הענף שעליו אתם יושבים ופתאום כשמתחילה הנפילה נזכרתם שזה לא היה רעיון כל כך מוצלח? אוי הטמטום, הטמטום.

למאמר המלא:

יש הכרעה ברורה: האם המזימות של האירופים נגד ישראל אכן נבלמו?

נלחמים בחרם: נשיא ארצות הברית ברק אובמה חתם על החוק שעבר בקונגרס בשבוע שעבר ולפיו כל הסכם סחר שייחתם בין חברה אירופאית לבין ממשלת ארה"ב יכלול סעיף האוסר על החברה להחרים את מדינת ישראל. החתימה של אובמה מאשרת באופן סופי את החוק שיסייע לישראל להילחם בקוראים להחרימה.

חבר הקונגרס פטר רוסקם העומד בראש השדולה הרפובליקנית למען ישראל אמר כי "זוהי אבן דרך היסטורית במאבק נגד אויביה של ישראל, ומביע את ההתנגדות האמריקנית למאמצים ליצור דמוניזציה ולבודד את המדינה היהודית. על פי הצעת החוק שנחקק על ידי שתי המפלגות, כל הסכם סחר חופשי עם האיחוד האירופי יחייב דחייה של ה-BDS.

"זה יאלץ את חברות כמו ענקית הטלקום אורנג', הנמצא בבעלות חלקית של הממשלה הצרפתית, לחשוב פעמיים לפני שיכריזו על לוחמה כלכלית נגד ישראל. עם זאת,, אמר רוסקם, "מה שהשגנו היום היא רק ההתחלה. ככל שתנועת ה-BDS ממשיכה להתפתח, כך גם התגובה שלנו צריכה להתפתח. אני מצפה לעבוד עם העמיתים שלי, כדי להבטיח שיחסי ארה"ב-ישראל יישארו חזקים בהווה ובעתיד".

מאחורי החוק עמדה קואליציה רחבה, חוצת מפלגות, של קבוצות פרו-ישראליות ובהם איפא"ק, הפדרציה היהודית של שיקגו, ארגון ציוני אמריקה, הקואליציה היהודית הרפובליקנית, ועוד.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/705/684.html?hp=1&cat=666&loc=56

תגוביות:

1.כבר לפני חודשיים ד"ר גיא בכור דיבר על זה, אבל עכשיו כשהחוק סוף סוף עבר, במקום כותרות ענק, התקשורת בישראל מעניקה איזו חצי כותרת שתיעלם מחר בבוקר...

2.עד היום התקשורת הסתירה מאיתנו. מדוע? ליצור הרושם שאנו מבודדים... אמינות בתקשורת? את זה התקשורת השמאלנית מצניעה.

3.חשוב לציין שג'יסטריט התנגדו ותזכרו מי היו החכ''ים שכיבדו את הארגון הזה בנוכחותם בכינוס שערך לאחרונה.

J Street Opposes Roskam-Vargas Trade Bill That Undermines US and Israeli Interests

April 22nd, 2015

J Street is adamantly opposed to the Global Boycott, Divestment and Sanctions (BDS) Movement. We’ve worked consistently, particularly on college campuses, to oppose BDS efforts that are often thinly-veiled attempts to delegitimize Israel.

We view the Roskam-Vargas “U.S.-Israel Trade and Commercial Enhancement Act” (H.R.825) as not simply unhelpful to the effort to combat Global BDS, but contrary to longstanding US policy opposing settlement of the territory occupied by Israel in the 1967 Six Day War.

In particular, the bill perpetuates and validates one of the BDS movement’s most harmful fallacies: that Israel and the territory it occupies in the West Bank should be treated as one and the same.

The United States has, across nine administrations, recognized the West Bank as occupied territory and opposed the expansion and entrenchment of settlements there. Democratic and Republican administrations alike have also opposed encroachment on Palestinian areas of East Jerusalem, which must be part of a future Palestinian capital if a two-state outcome is to be achieved.

For more than two decades now, the United States has sought to achieve a two-state resolution to the conflict – based on the presumption that a state for the Palestinian people will be established on the territory currently occupied by Israel. A two-state solution remains the only way for Israel to guarantee long-term international recognition and security. Failure to achieve it in the immediate future threatens the founding vision of Israel as both democratic and the national home of the Jewish people – as Israeli leaders including Ehud Barak, Tzipi Livni and Ehud Olmert have pointed out.

The current stalemate in diplomatic progress toward a two-state solution has led some groups to pursue more limited boycotts or divestment initiatives in opposition to only the occupation and not Israel itself. These “targeted” efforts do not call for a boycott of Israel itself or Israeli goods, but of settlement products, unlike the all-encompassing boycott of Israel promoted by the global BDS Movement.

While J Street does not participate in such targeted boycott or divestment initiatives, we do not believe it is productive or appropriate for the United States government to spend time and resources preventing or reporting on such efforts. In fact, this legislation would actually put the US in the awkward position of making it easier—by reducing potential liabilities— for companies to conduct commercial or related activity in occupied territory that is expanding and deepening the very settlement enterprise that the US opposes.

The bill’s provisions related to US Government prevention and reporting of private investigations into commercial activities also raise serious concerns about its constitutionality and compatibility with fundamental American concepts of liberty. Such governmental overreach would only fuel the Global BDS movement.

J Street therefore opposes this legislation and urges Members not to lend it their support.

J Street notes that a related Senate bill (S.619) introduced by Senators Benjamin Cardin and Rob Portman does not contain the most problematic provisions of the House bill, but still applies to “territories controlled by Israel.” J Street urges Senators to strike this counter-productive inclusion and looks forward to supporting the Senate bill if and when such an amendment is made. At the same time, J Street will oppose attempts to pass the House version of the bill as part of Senate legislation.

http://jstreet.org/blog/post/j-street-opposes-roskamvargas-trade-bill-that-undermines-us-and-israeli-interests_1

זה מפחיד. זה מפחיד מאד. מפלגות השמאל יודעות את זה, ולכן הן משתמשות באיום החרם (לצד האיום במדינה דו-לאומית) על מנת לדחוף את הציבור הישראלי להסכים לאיבוד השליטה המדינית והצבאית של ישראל על יהודה ושומרון. אם יום אחד יסכים הציבור הישראלי לכניעה הזאת, זה לא יהיה מתוך שאיפה לשלום קדוש (השמאל-מרכז המתון יודע שנסיגה לא תשים סוף למלחמות) ולא מתוך מחויבות מוסרית (הציבור הישראלי לא מרגיש שמץ של מחויבות מוסרית כלפי חברת הטרור הפלסטינית), אלא מתוך פחד. מתוך אימה פנימית המופנית כלפי סכנה לא מציאותית בעליל.

---

לפעמים, האינטרסים החיוניים של שתי מדינות מתנגשים זה בזה.

זה קרה, למשל, ביחסנו עם סוריה, סביב רמת הגולן. השליטה על השטח הזה חשובה לשני הצדדים, ולכן לא היה מנוס מלבד התנגשות חזיתית. במקרה כזה, הצד החזק יותר מנצח.

ולפעמים, אינטרס חיוני של מדינה אחת מתנגשת בגחמה שרירותית של מדינה אחרת. במאי 1948 למשל, הנהגת הסוכנות הציונית היתה נתונה ללחץ אמריקאי כבד מאד לדחות את הקמת המדינה למועד בלתי ידוע. ההנהגה, בראשותם של בן גוריון ושרת, דחתה את הדרישה בנימוס ועשתה בדיוק את מה שנדרשה שלא לעשות. ככה קמה מדינת ישראל.

האם זה קרה כי היישוב היהודי הקטן והחלש בארץ ישראל הצליח להתגבר על ארצות הברית?

האם אמריקה נחלה תבוסה מידי הסוכנות היהודית, שלוש שנים אחרי שהביסה את יפן ואת גרמניה במלחמת העולם?

לא.

מה שקרה היה פשוט למדי. היישוב היהודי הקטן הקדיש את כל מאמציו, כשרונו וכוח רצונו במשימה של הקמת המדינה. זה היה עניין של חיים ומוות עבורו, פשוטו כמשמעו. עבור הממשל בארצות הברית, מאידך, זו היתה עוד סוגיה אחת מיני רבות במסכת יחסי החוץ שלה – סוגיה זניחה ושולית לעומת סוגיות אחרות כגון המלחמה הקרה, הנשק הגרעיני ושיקום אירופה.

וזו הנקודה הקטנה אך החשובה שהשמאל שוכח (או מנסה לשכוח). אף ממשלה אירופאית – לא בדנמרק, לא באיטליה ולא בבריטניה – לא קמה או נופלת על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אף בירה באירופה לא תוציא מיליון נפש לכיכרות כדי להפגין נגד ישראל. אף אזרח שוויצרי לא מסתובב טרוד ברחובות ציריך ומבלה את ימיו בבחינת מתווים אפשריים לחלוקת ירושלים.

עם כל הדרמה, וכל ההיסטריה, אנחנו רק ראש סיכה על מפת העולם. ובסדר היום של מדינה אירופאית ממוצעת, הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא נמצא במקום הראשון, ולא בשני, ולא בשלישי. הוא לא נמצא בכלל בעשירייה הראשונה, וכנראה שגם לא בשניה. למעשה, כנראה שרוב תושבי אירופה לא יודעים למקם את ישראל על הגלובוס, או לנקוב בשמו של יו"ר הרשות הפלסטינית.

המשמעות של העובדות הללו ברורה.

---

אין בישראל, לצערנו, קונצנזוס לפיו צריך לשמור את יהודה ושומרון בידנו בכל מחיר. אבל יש קונצנזוס רחב לפיו אין פרטנר לשלום בצד הפלסטיני. יש קונצנזוס רחב לפיו נסיגה לקו הירוק כיום היא בגדר התאבדות. יש קונצנזוס רחב לפיו גירוש של 400,000 ישראלים מבתיהם אינו מתקבל על הדעת. יש קונצנזוס רחב לפיו ירושלים חייבת להישאר מאוחדת בריבונות ישראל.

ולכן עם ישראל חייב להיעמד על רגליו האחוריות, להסתכל לאירופה בעיניים, ולא להיכנע להצהרות המופרכות שראשי האיחוד האירופי חשים צורך לשחרר מדי פעם בפעם.

לכן עם ישראל חייב לצאת למתקפה הסברתית.

אם הממשלה לא עושה את זה – ואכן, הזנחת שדה ההסברה היא בגדר אות קלון לממשלה – אז אנחנו, האזרחים, נעשה את זה, וניתן גב לארגונים כמו 'הללו' ו'המרכז לקידום יחסי ישראל-אירופה' שעושים חיל בהסברת ישראל בעולם. בקצב כזה, אולי אפילו משרד החוץ יתחיל לשים את הרגל על הגז.

אבל קודם כל, אנחנו צריכים להכיר בעובדות:

- המאמצים ההיסטריים של תנועת החרם נגד ישראל נושאים פרי בעיקר בקרב האוכלוסייה המוסלמית באירופה וארגוני שמאל קיצוני אנרכיסטים. רוב מוחלט של תושבי אירופה לא מתכוונים להפסיק לקנות מחשבים המצוידים בשבבי אינטל שיוצרו בישראל, להפסיק להוריד אפליקציות שפותחו בישראל או להפסיק לאכול תפוזים וגמבות ישראליים. זה לא מעניין אותם.

- בעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל (כן, אפילו לפני 1967) התקיים חרם אמיתי ורציני על מדינת ישראל. חברות ענק כמו טויוטה, הונדה, מיצובישי, מקדונלדס, פפסי ופיצה האט סירבו לפעול כאן, ובמשך תקופות ארוכות מדינות כמו ארה"ב וצרפת סירבו למכור לנו נשק. ספוילר: שרדנו. החרם הזה התפוגג כי אנחנו היינו יותר נחושים ממנו.

- גם כיום, מטרת המחרימים איננה נסיגה מיהודה ושומרון, איננה מדינה פלסטינית, ואיננה שלום.

מטרת המחרימים היא לשים סוף למדינת ישראל. אין שום טעם לנסות ולרצות את האנשים הללו בויתורים טריטוריאליים. זה לא מה שהם רוצים.

- לפני מספר ימים עבר באופן סופי בארה"ב חוק המתנה את קיומו של הסכם סחר חופשי בין ארה"ב לאירופה בהימנעות מחרם על ישראל. במילים אחרות, מדינה או חברה שתחרים את ישראל – תוחרם על ידי ארה"ב. אבל אין מה להתרגש, זו בסך הכל המעצמה הכלכלית החזקה ביותר בעולם שהכריזה מלחמה נגד תנועת החרם.

- רק לפני זמן קצר נוכחנו לגלות שכשמדינת ישראל רוצה להילחם באמת בחרם, היא מסוגלת לגרום למנכ"ל של חברה בינלאומית גדולה לבוא לישראל על ברכיו ולהתחנן לסליחה. זו דוגמא קטנה לאלו שחושבים שמדינת ישראל נתונה לחסדיה של אירופה.

- לא מספיק להיות צודק – צריך להיות חכם. אלא שצדקת הדרך יכולה להיות מתורגמת בקלות להישגים הסברתיים ודיפלומטיים ממשיים. מדינת ישראל יכולה וצריכה לפתוח במתקפה הסברתית חובקת עולם שתיתן קרב לתעמולה הפלסטינית ותציג את שקריה קבל עם ועדה, ובכך ליצור מיאוס כלפי תנועת החרם האנטי-ישראלית ושאר משרתי הטרור הפלסטיני.

תעמולת האימה סביב החרם מתעלמת מכל העובדות הללו.

זו תעמולה שקרית, מרושעת ומזיקה. במקום לנסות ליצור היסטריה לאומית כדי לקדם אג'נדה פוליטית פרטית, כדאי שנוציא מהבוידעם את קור הרוח הבן-גוריוני המפורסם: כי עתידנו באמת אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים.

https://www.facebook.com/YeminHayarden/posts/1604732879805334:0?locale2=en_US#

תגוביות:

1.המקרה של ישראל לא דומה אפילו במקצת למקרה של דרום אפריקה. המתיישבים הלבנים בדרום אפריקה הם קולוניאליסטים שבאו לנצל את משאביה של ארץ לא להם.

היהודים בארץ ישראל הם עם מדוכא ונרדף שחוזר לביתו ההיסטורי, בית שנכבש מידו בכוח. דרום אפריקה לא סבלה ממלחמות, התקפות טילים ופיגועי טרור מצד שכניה השחורים שיזמו מלחמות במטרה להשמידה - ישראל כן.

דרום אפריקה ניסתה בכל מאודה להימנע מיישום פיתרון הגיוני והוגן כלפי השחורים, ישראל לא. והכי חשוב, דרום אפריקה הנהיגה משטר גזעני כנגד קבוצת אוכלוסיה גדולה בתוכה, בעוד ישראל מעניקה שוויון זכויות מלא לכמעט 20% מאוכלוסייתה שאינם יהודים. כל העובדות הללו מעניקות תוקף מוסרי לישראל, לא רק בעיני עצמה אלא גם בעיני העולם, וארה"ב בראשו - וזו הסיבה שארה"ב לא פעלה ולא תפעל להחרים את ישראל. משונה איך השמאל מתעקש להתעלם מההבדלים התהומיים הללו, כדי לנסות ולהוכיח את צדקתו.

2.גם אם ישראל תיסוג באופן מלא לקווי 67, ה- BDS ודומיו ימשיכו לפעול במלוא המרץ. הרי ישראל כבשה גם את יפו וחיפה, כזכור.

במערכת המדינית בישראל החליטו לשנות את המדיניות שנקטו עד כה, ולפתוח בשיחות הבהרה עם ראש בית הדין הפלילי בהאג, בנוגע לחקירות המתבצעות סביב מבצע צוק איתן.

לערוץ 7 נודע כי המהלך מוגבל מאוד בהיקפו, ומטרתו היא להבהיר שתי נקודות: הראשונה שישראל מסוגלת לחקור ולהסיק מסקנות בעצמה מאירועים מעין אלה, כפי שגם נרמז בדו"ח הוועדה לזכויות האדם, והשנייה, שאין לבית הדין סמכות לדון בתלונות פלסטיניות, משום שלא מדובר במדינה של ממש.

בימים האחרונים נערכו מספר שיחות בנושא בין נציגים מצידו של ראש הממשלה נתניהו, לבין פקידים במשרדי החוץ והמשפטים, וסוכם על הקמת צוות מיוחד שיצא להאג ויוועד עם בכירים בבית הדין.

במערכת המדינית מדגישים שלא מדובר בשיתוף פעולה עם החקירה המקדמית שנפתחה בעניין מבצע צוק איתן, אלא צעד שנעשה מתוך רצון לגנוז את החקירה הזו.

הגורמים הרשמיים בישראל מסרבים לפי שעה להתייחס לנושא, אך לערוץ 7 נודע כי הדיאלוג הראשוני עם בית הדין, אכן מתקיים בימים אלה.

עד כה סירבה ישראל באופן מוחלט להתייחס לבית הדין הבינלאומי בהאג, והיא אינה מכירה בסמכותו. זאת חרף העובדה שאחד ממנסחי האמנה שהקימה את בית הדין, הוא היועץ המשפטי לשעבר של משרד החוץ אלן בייקר. הממשלה בירושלים, כמו גם ארה"ב ורוסיה, אינן מכירות בסמכות בית הדין.

ישראל נמנעה מלהשיב לפניות של התובעים בהאג עד כה, ולא מן הנמנע שהמצב יישאר כמות שהוא, שכן שיתוף הפעולה מוגבל אך ורק לבדיקה המקדמית הנוגעת לצוק איתן.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/302027

יו"ר מפלגת יש עתיד, ח"כ יאיר לפיד נפגש היום עם שגרירי דנמרק, אוסטריה, גרמניה, הודו, אוסטרליה ונורבגיה. זאת כחלק ממסע ההסברה המדיני האישי שלו, ובהמשך לפגישות שערך בחודשים האחרונים עם שרי חוץ ממדינות אירופה.

לפיד שוחח עם השגרירים על הבעייתיות של סימון המוצרים מישראל באיחוד האירופי והצורך להילחם בתופעת החרם נגד ישראל.

"המטרה של תנועת ה BDS זה להקים מדינה פלסטינית לא לצד ישראל אלא במקום ישראל".

"הבעיה עם סימון מוצרים היא האנשים שעומדים מאחורי זה. תנועת ה- BDS תמיד ידעה שהאתגר שלה זה למכור את המטרות שלהם לאירופה מבלי לומר להם מהי המטרה.

הם יודעים שהם לא יכולים ל"מכור את זה" אז הם מספרים סיפור אחר לאירופה ולעולם.

עכשיו כשהם פתחו את הדלת ויש להם את המנגנון - המנגנון הזה ישרת את החמאס ואת כל מי שקורא להשמדת ישראל ולדה לגיטימציה של ישראל".

בהמשך הציג לפיד בפני השגרירים את התוכנית המדינית שלו ודן עמם על הדרכים לחזק את יחסי החוץ של ישראל בעולם.

המפגש עם השגרירים היום הוא המשך ישיר למברק ששלח לפיד ליו"ר של ועדות חוץ וביטחון באירופה בנוגע להחלטה לסימון מוצרים של האיחוד האירופי.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/311730

תגוביות:

1.בגלל לפיד וחבריו מסמנים מוצרים מישראל, כי הסיתו נגד הממשלה!

2.יש עתיד אלה אנשי הקרן החדשה! קיראו: ח"כ קארין אלהרר מ"יש עתיד" המתנגדת לחוק העמותות היא בוגרת תוכנית המשפטנים של הקרן החדשה
ח"כ קארין אלהרר היא אחת הבוגרות הראשונות של תוכנית המשפטנים של הקרן החדשה לישראל שמפעילה את כל העמותות הרעות האלו.
את התנגדותה העזה לחוק מיסוי מימון אירגוני שמאל שחותרים תחת קיומה של ישראל ובטחונה היא הביעה אתמול כך:

"מדובר בעוד הצעה פשיסטית במסווה של ציונות מבית 'הבית היהודי', ששם לו למטרה לבטל כל מאפיין דמוקרטי במדינת ישראל. ביטולם של חופש הביטוי וריבוי דעות מקומם בדיקטטורות חשוכות ולא אצלנו".

דבריה של קארין אלהרר מוזרים נוכח הביקורת החריפה של השופט בדימוס מאיר שמגר על המימון הזר הזורם לכיסי אירגונים לא ממשלתיים בישראל ממדינות זרות:

השופט בדימוס מאיר שמגר, הביע את מורת רוחו ממימון עמותות על ידי מדינות זרות, ואמר בשנת 2012 : "אני חושב שתמיכה בגוף פוליטי על ידי ממשלה היא דבר שהיה צריך להפחיד כל אדם המאמין בדמוקרטיה אמיתית" ואף כינה התנהלות זאת כ"לא תקינה".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/267061

https://rotter.net/forum/gil/20264.shtml#222

***

שי פירון מ''יש עתיד'' טוען שבימין מכפישים אותו בשל הקשר שלו לקרן החדשה לישראל

הרב שי פירון טוען כי בימין מכפישים אותו בשל הקשר שלו לקרן החדשה לישראל. ומדוע ועל מה התנצל הרב פירון במהלך הכנס

הרב פירון הוסיף, "הקרן החדשה לישראל עשתה גם הרבה דברים חשובים של רווחה וחינוך. החרמות והתפיסה הנלוזה שיש אנשים שהם אוייבי העולם מחזקות את התפיסות ההופוכות ממה שאותם אנשים רוצים לקדם וזה לא ראוי. כל פעם מחדש אני נדהם שאני מגיע למקומות בצד מסויים מעבר לקו הירוק - שם דבר ראשון הם רוצים לדעת למה קיבלתי כסף "מהקרן החדשה לישראל"?".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/248918

http://www.youtube.com/watch?v=coRffUa6Y6k

*

צפו: ח''כ יפעת קריב מ''יש עתיד'' מחפה על עברייני מין ערבים שתוקפים יהודיות

ח"כ יפעת קריב תוקפת את הסטודנטיות באוני' העברית שמותקפות ע"י ערבים

http://www.youtube.com/watch?v=tCi_y57pC5k

ח"כ יפעת קריב היא מגדריסטית נלהבת ובתור שכזו היא נאבקת נגד גברים התוקפים נשים, אלא אם כן אלו גברים ערביים. כמה סטודנטיות מקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית למדו זאת על בשרן בדיון בכנסת על אוזלת היד של המשטרה מול המעשים המגונים שמבצעים בהן ערביי עיסאויה דרך קבע. הן הותקפו ע"י קריב בשל תלונתן על תקיפות יומיומיות.

ועדת הפנים של הכנסת דנה בשבוע שעבר לתופעת האלימות של ערביי הכפר עיסאויה באזור קמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית.

מדובר במעשים מגונים בסטודנטיות כעניין שבשיגרה – וגם ידויי אבנים ובקבוקי תבערה. הדברים הידרדרו עד כדי כך, שסטודנטיות צריכות לנסוע מהקמפוס למעונות ובחזרה באוטובוס מיוחד.

מספר סטודנטיות באו לדיון וסיפרו סיפורים קשים על תקיפות שהן וחברותיהן עברו.

לכאורה, זהו נושא ש"תפור" על הפמינסטיות הלוחמניות של הכנסת. אך מתברר שלא כך הדבר. רק חברת כנסת אחת הגיעה לדיון, ולא רק שהיא לא חיזקה את הסטודנטיות – היא תקפה אותן. כפי שניתן לראות בווידיאו המצורף, ח"כ קריב חושבת שעצם קיומו של הדיון הוא דבר "מפחיד". היא מתעקשת שהתופעה אינה כה נוראה, שהתוקפים הם ילדים קטנים, ושהפיתרון הוא בהידברות של הסטודנטים עם "הקהילה" השכנה. במילים אחרות – ח"כ קריב מחפה על עברייני מין סדרתיים.

כמה מהסטודנטיות שהגיעו לדיון אף לומדות בחוג המגדר של האוניברסיטה. אולם לא ידוע על כל התגייסות של המרצות למגדר באוניברסיטה העברית לטובת המאבק. אף אחת מהן גם לא ליוותה את הסטודנטיות לכנסת.

אמנם ידוע שהממסד המגדרי נמצא בשליטת השמאל הקיצוני – אך בדיון כמו זה נחשף לכאורה גודל האבסורד. שימו לב לשפת הגוף של ח"כ לוין, שנראה כמי ששוקע בייאוש בזמן שח"כ קריב מדברת. הסטודנטיות נהמו מהמתקפה של ח"כ קריב ואחת מהן אף הטיחה בה שהיא "מאשימה את הקורבנות".

נציין כי את דרכה המקצועית החלק קריב בעמותת על"ם – למען נוער במצבי סיכון ומצוקה, ובמסגרת פעילותה פיתחה את מיזם הניידות לילדי הלילה והיתה שותפה לפיתוח תכנית "ערים בלילה" לטיפול בקטינים מנוצלים מינית.

כראש מנהל חינוך ורווחה במרכז השלטון המקומי, החזיקה קריב את תיק מעמד האישה. קריב אף הקימה את מועצת הנשים בעיר הוד השרון, וכיהנה כנשיאת ארגון "מעגל נשים ישראל", במסגרתו קידמה את הקמת המרכז לנפגעות תקיפה מינית בבית חולים "פורייה". היא חברה בצוות המוניציפלי של עמותת "כן" – כוח נשים, ומקדמת קורסים ותשתיות למען העצמת נשים בעולם הפוליטי, הכלכלי והחברתי.

אבל הסטודנטיות באוניברסיטה העברית כנראה לא כלולות אצלה ברשימת הנשים הראויות להגנה.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/267458

****

עדי קול מיש עתיד בהצעת חוק שיתיר למסור ילדים יהודים לאימוץ גם למשפחות לא יהודיות

הצעת עדי קול מכשירה התבוללות
"האם זוהי טובת הילד, כאשר הוא ינותק מעם ישראל"?

עמותת "יד לאחים" פנתה לחברי כנסת בבקשה לבלום את הצעת החוק של עדי קול מיש עתיד המתירה למסור ילדים יהודים לאימוץ גם למשפחות לא יהודיות.

לטענת הארגון, באמצעות הצעת החוק אותה הגישה ח''כ קול (יש עתיד) המדינה מכשירה את הקרקע לתופעת ההתבוללות.

ראשי עמותת יד לאחים מציינים, כי תיקון חוק האימוץ עפ''י הצעת מס' ח''כים בראשות חברת הכנסת קול מ''יש עתיד'' הינה פגיעה קשה בעם היהודי, כאשר במשך דורות יהודים מסרו את נפשם שילדיהם יחונכו חינוך יהודי ויישארו נאמנים לעם היהודי...

"הצעת חוק זו, בנוסף לכך שהיא בעצמה מהווה פירצה חמורה במחיצות בין עם ישראל לאומות שאחריתה מי ישורנו, היא תספק לגיטימציה לבתי המשפט ולרשויות להעברת ילדים יהודיים לנוכרים".

ב"יד לאחים" מדגישים את האבסורד הטמון בעצם הצעת החוק ואומרים: "תמוה הדבר שבשעה שהמדינה והסוכנות היהודית מקצות משאבים כספיים עצומים במטרה למנוע נישואי תערובת בין יהודים לגויים בארץ ובתפוצות, באה זרוע אחרת של המדינה ומכשירה קרקע באמצעות חקיקה להתבוללות ולטמיעה, שכן גם אם נגזר על הורים שבנם יימסר לאימוץ, אין לאיש הסמכות היהודית, הלאומית והמוסרית להפקיע את בנם מדתו, דת הוריו והורי הוריו לדורותיהם, ולמסור אותו לבני דת נכרית.

ארגון "יד לאחים" תמה על סעיף טובת הילד. טובת הילד שבשמה כביכול מדברת הצעת החוק אינה לנתקו ממורשתו ומעמו.

"האם זוהי טובת הילד, כאשר הוא ינותק מעם ישראל וביום מן הימים, כאשר ירצה הילד המאומץ להתחקות אחר מקור משפחתו ימצא למרבה תדהמתו כי הוא יהודי שנמסר לאימוץ אצל גויים.

האם זאת תיקרא 'טובת הילד'"?

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/270826

תגוביות:

1.בשנת 46 הגיע הרב הראשי הרצוג לאפיפיור עם רשימה של 10,000 ילדים יהודים שנמסרו לכנסיה ע"י הוריהם במהלך השואה. משם בא לשיקגו ובשדה התעופה סיפר ליהודיי שיקגו שבאו לכבודו, שהאפיפיור השיב בשלילה ואז החל בוכה בכי מתמשך אין סופי עד שכל הקהל געה עמו בבכייה ואז אמר: "נכשלתי במשימתי אבל מה כל אחד ואחד מכם יעשה בשביל העם היהודי". יש לקוות שנכדו ראש האופוזיציה ינער את עדי קול".

2.האח הגדול לפיד רוצה אימוץ ללא גזענות. איך נעיז להמרות את פיו?

3.מדינה סלפית נאצית ביו"ש חייבת להיות מלווה בהתבוללות ובענק! ביבי, פרס, ליבני, יאיר, למען שלום מוסרי.

4.כמה מסרו את נפשם למצוא ולהוציא ילד יהודי אחד מבין הגויים?

5.נציגת הערב רב הסדומי עמלקי עדי קול קופצת בראש לבצע את מלאכת עמלק - מחיקת העם היהודי על ידי שמד.

****

שי פירון מינה את אדר כהן שפוטר בשל ספר אזרחות שערורייתי כחבר בוועדה לשיח הפוליטי

המפקח על לימודי האזרחות, שפוטר לפני כשנה וחצי מתפקידו בשל "התנהלות מקצועית לקויה" ושעליו אמר פרופ' אברהם דיסקין מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית (כותב ספר האזרחות "משטר ופוליטיקה בישראל")שבמידה וכהן יישאר בתפקידו "זה יהיה אסון חינוכי בסדר גודל של שלושה מיליון תלמידים שילמדו בורות וסיסמאות פוסט ציוניות" מונה לחבר בוועדה עם אריק כרמון, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, פרופ' אלקרינאוי, נשיא מכללת "אחווה", והעיתונאי יועז הנדל.
בעקבות פרשת אדם ורטה הודיע לאחרונה שר החינוך שי פירון כי יקים ועדה לבחינת גבולות השיח הראויים במערכת החינוך.

כהן עמד במרכזה של סערה ציבורית לפני כשנתיים, לאחר שמשרד החינוך פסל ספר אזרחות שהוא אישר בשם "יוצאים לדרך אזרחית" כיוון שלקה "בחוסר איזון בייצוג הבעיות הנוגעות לשסעים במדינת ישראל" והעסקתו הסתיימה לאחר שמנכ"לית המשרד שקלה את מכלול הדברים והגיעה לכלל החלטה כי בשל הכשלים המקצועיים שמצאה באופן התנהלותו כמפמ"ר אין לאפשר לו להמשיך ולכהן בתפקיד זה.

הבוקר התברר כי שי פירון שר החינוך מינה את כהן לשבת בוועדה שתפקידה לדון בסוגיות הרגישות של גבולות השיח בבית הספר.

מאדר כהן נמסר: "זו עדות לאמון שנותנים בי כעת כאיש מקצוע". מלשכת משרד החינוך לא התקבלה תגובה.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/553/410.html?hp=1&cat=402&loc=2

תגוביות:

1.הערב רב פירון לא ינוח ולא ישקוט עד שיחסל את היהדות במדינת היהודים ואתם שותקים כצאן לטבח.

2.ועדה שתפקידה לדון ב"גבולות השיח" בבית הספר? פלצני ואידיוטי. הרי רק בשבוע האחרון התברר לנו כי הבעיה היא קודם כל בכך שיש בתי ספר שבכלל לא מקבלים מורים שחשודים בהשקפת עולם ימנית. אז מה יעזור לגבש "גבולות שיח"?

3.אדר כהן איש מקצוע? עד עכשיו הראה לנו שהיצר של עכירת ישראל שלו גובר על מקצועיותו.

4.אין גבול לטיפשות בישראל.

5.הגבול ברור - לא להעלות דעות אישיות בכיתה כלל.

6.אין עתיד ליהודים עם פירון ולפיד!

7.אדר כהן? טוב שלא בחרו את חסן נסראללה לועדה. שי פירון מסתמן כאיש שמאל רדיקלי מהזן של ורטה.

8.פשוט לא יאומן. עד מתי רשעים יעלוזו? ימין ערבי עם שמאל קיצוני יחליטו מהם גבולות השיח הפוליטי בחינוך?!

9.פירון הוא אסון. נתניהו צריך לפטר אותו ודחוף.

10.הגבולות יתרחבו לכיוון השמאל ההזוי.

11.מי מייצג את ישראל בוועדה?

12.שכחתם לציין שאדר כהן זייף את פרוטוקול הישיבה. בהיותו משתתף בוועדה שבדקה את נושא ספרי האזרחות - ''רשם'' כהן את הפרוטוקול בו סילף והשמיט מדברי הנוכחים, מה שגרם לתגובות קשות של חברי הוועדה - כולל של אנשי שמאל מובהקים. אחרי השימוע והדין המשמעתי - ההסדר המוצע (לא להאריך את תקופת שירותו) היה קשר ההצלה עבורו.

13.שי פירון הוא גיס חמישי של הטמטום.

14.מתברר שוב ושוב שמשרד החינוך הוא קן צרעות שמאלני ופירון הוא פלופ מוחלט!

15.הכל במימון הקרן להשמדת ישראל.

16.מדוע אחמד טיבי, ראאד סאלח וגדעון לוי לא בועדה? היכן האיזון?

17.המכון הישראלי הפרטי לדמוקרטיה של אריק כרמון וברנרד מרכוס הוא עוד זרוע ביצוע במימון זר עם סדר יום של הקרן האמריקנית החתרנית לישראל חדשה.

18.מתי תוקם סוף סוף בכנסת ועדת חקירה פרלמנטרית לחקירת הקרן החדשה, המימון הזר, ומעשי כל אירגוני הפיכת ישראל לישראל חדשה?

19.האחראי על לימודי האזרחות יסיים תפקידו. בין היתר, הוגשה תלונה לנציבות שירות המדינה בטענה כי כהן זייף פרוטוקולים שעסקו בלימודי הנכבה. הנציבות קבעה בחודש שעבר כי "לא נמצא חשד לזיוף הפרוטוקולים" והתיק נסגר. בנוסף, אלו שיגרו מכתבים אל שר החינוך, גדעון סער, ואל מנכ"לית המשרד, דלית שטאובר, בדרישה להדיחו...פרופ' אברהם דיסקין מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית, שכתב את ספר האזרחות "משטר ופוליטיקה בישראל", אמר לאחרונה למעריב כי במידה וכהן יישאר בתפקידו "זה יהיה אסון חינוכי בסדר גודל של שלושה מיליון תלמידים שילמדו בורות וסיסמאות פוסט ציוניות".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/388/328.html

20.על המכון הישראלי לדמוקרטיה, המתחזה למכון ממלכתי ומייצג סדר יום של הקרן החדשה - התחקיר:

באשכול:

האם המכון הישראלי לדמוקרטיה דמוקרטי?

https://rotter.net/forum/gil/19930.shtml

http://www.news1.co.il/Archive/002-D-18970-00.html

21.פירון היה המנכ"ל של 'הכל חינוך' הממומנת על ידי הקרן וקיבל מאות אלפי שקלים.

לא סתם יהיר לפיד הכניס אותו כמספר שתיים שלו, כי עליו נאמר בעבר שהוא מסכן את מפעל ישיבות התיכוניות:

יש עתיד לחינוך: מעמד-הביניים ישלם

http://mida.org.il/?p=2674,

תראו אף:

http://www.hakoledblog.org/%D7%9E%D7%99-%D7%90%D7%A0%D7%97%D7%A0%D7%95/

כבר עכשיו מורים של הקרן החדשה נכנסים לאט לאט בלי שתרגישו לבתי הספר של החינוך הממלכתי דתי התמים וכבר חלק מהמורים פוטרו על הבסיס הזה. אל תתנו לכיפה להטעות אתכם (גם לאברום בורג ולשי ניצן יש)

שי פירון הוא חוזר בתשובה, שלא גדל על הערכים של הימין הדתי, שמעוניין להפוך את המדינה הזו למדינת כל אזרחיה, וקיבל (ואולי עדיין מקבל) על כך מלאאאא כסף, התוכנית להכשרת מנהלים, ממומנת על ידי הקרן ומזלם של החרדים שהם מוכנים להתאבד על ההתנגדות לתכנית הליבה בינתיים, מקווה שהם לא ישברו כי כמו השם של התוכנית של הקרן, ה-כ-ל ח-י-נ-ו-ך-!

לגבי שאר חברי הכנסת של יש עתיד:

יעל גרמן היתה פעילת מר"צ – היא ביקשה לפטר את רב עירה תוך צביעות:

http://busha.co.il/%D7%99%D7%A2%D7%9C-%D7%92%D7%A8%D7%9E%D7%9F-%D7%A6%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA/9.12.10-%D7%99%D7%A2%D7%9C-%D7%92%D7%A8%D7%9E%D7%9F-%D7%A0%D7%95%D7%94%D7%92%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%9A-%D7%A6%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%AA%D7%94-%D7%90%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%A8-%D7%9E%D7%95%D7%9C-%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%AA%D7%94-%D7%90%D7%9C-%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%9C%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%A0%D7%A1%D7%9E%D7%91%D7%9C-%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%99.html
באותו אתר מביאים עוד קצת על פועלה:

http://busha.co.il/%D7%90%D7%AA%D7%A8-%D7%91%D7%95%D7%A9%D7%94/%D7%99%D7%A2%D7%9C-%D7%92%D7%A8%D7%9E%D7%9F-%D7%A6%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA/

מאיר כהן – לא מצאתי מידע, אך תראו מה דעתו על מסתנני העבודה, זה ראש עיר מהדרום ללא טיפה הזדהות עם שכונות המצוקה בדרום ת"א:

דעה: שירותי רווחה למסתננים יעלו לנו ביוקר

http://mida.org.il/?p=14469

יעקב פרי והשקפת שמאל של אנשים שהיו בצמרת הבטחון של ישראל בלי שידענו מהן עמדותיהם:

מצעד הטועים בדימוס

העובדה שאותם אנשים טעו באופן סדרתי לא מפריעה לידיעות אחרונות לקדם את משנתם

http://www.latma.co.il/article.aspx?artiId=5219

עפר שלח - אחיו, אמיר שלח, הוא משנה למנכ"ל מגדל (לא חשוב לו כל כך מעמד הביניים). ציטוט לאחרונה: הכיבוש משחית, מכשול להסדר הן ההתנחלויות (פורסם בהארץ), פרסמו גם שזו דעתו בכנסים שדיבר.

עליזה לביא מיש עתיד היא מארגון קולך (נתמך הקרן החדשה לישראל

עמדת ´קולך´ לגבי הקרן החדשה לישראל:

ארגון 'קולך' נתמך מתרומות הקרן החדשה לישראל. הקרן תומכת בארגון 'קולך' מיום היווסדו, ובשנים האחרונות סכום התמיכה השנתי הוא $45,000. מלבד זאת תרומות מקרנות נוספות עוברות אלינו דרך הקרן...אנו מודעות לביקורת הציבורית שהושמעה על הקרן החדשה לישראל...

בעיטת קרן , רעננים - צעירי הציונות הדתית

מנכ"ל הקרן החדשה חושפת את הצעד הבא:

http://www.youtube.com/watch?v=lh2RoEgZDS8

קארין אלהרר – היא עו"ד מתוכנית המשפטנים של הקרן החדשה לישראל (מממנים תואר בחו"ל עבור עבודה באירגוני הקרן):

בוגרי תוכנית המשפטנים:

עו"ד אורן בועז
עו"ד בריסקמן דנה
עו"ד ברומברג גדעון
עו"ד ג'בארין חסן
עו"ד ד"ר ג'בארין יוסף
עו"ד ג'אברין תאופיק
עו"ד גל טלי
עו"ד גיטלין מרים
עו"ד גרציאני ישראלה
עו"ד ד"ר דורון ישראל
עו"ד דחלה מוחמד
עו"ד דלאל מרואן
עו"ד דקואר ג'מיל
עו"ד הכהן משה
עו"ד ד"ר הקר דפנה
ד"ר זיו נטע
עו"ד חלבי אוסמה
עו"ד חמוד סוהאד
עו"ד יער אירית
עו"ד יקיר דן
עו"ד ד"ר כהן אליה משה
עו"ד מרינה לוי
עו"ד ליברטי דן
עו"ד לרמן יוהנה

עו"ד ד"ר מורג תמר
עו"ד מרשק-מרום דנה
עו"ד ד"ר סבן אילן
עו"ד פיש אדם
עו"ד פלאי דודי (דעואל)
עו"ד פלדמן אביגדור
עו"ד קאופמן עמרי
עו"ד קשת יסמין
עו"ד ד"ר קרניאל יובל
עו"ד ד"ר רימלט נויה
עו"ד באנה שגרי-בדארנה
עו"ד שופמן יהושע
עו"ד שמיר-אורביטו עדה
עו"ד ד"ר שטופלר גילה
עו"ד תגרי הדס
עו"ד נטע עמר
עו"ד גדיר ניקולא
עו"ד דורג'אם סייף
עו"ד עינת הורביץ
עו"ד דנה מירטנבאום
עו"ד סאווסן זאהר
עו"ד קארין אלהרר
עו"ד הישאם חביטה

http://nif.org.il/programs/law-program/%D7%91%D7%95%D7%92%D7%A8%D7%99-%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%A0%D7%99%D7%9D

ניצב מיקי לוי, ''תפר תיק והעיד עדות שקר בביהמ''ש...!''

כשהיה מפקד מרחב ירושלים (בימי אולמרט) הוא ניגש לעצור את נדיה מטר מ"נשים בירוק", שהפגינה במקום ברשיון.

איך עוצרים מישהו שמפגין ברשיון? טוענים שהיא תקפה אותו. הוא טען שהיא תקפה אותו ולכן עצר אותה, הגישו נגדה כתב אישום והיה משפט.

במשפט הכל היה תפור נהדר. הוא העיד שהיא תקפה אותו, עדות מאוד דרמטית ואמינה ונדיה מטר או טו טו הולכת לכלא על תקיפת מפקד מרחב ירושלים.

אבל אז – באמצע המשפט - הסתבר כי כל הארוע הזה צולם על ידי חדשות ערוץ 2, שנשלחו לסקר את ההפגנה והם הקליטו את כל המפגש בין מיקי לוי לנדיה מטר.

הוידאו הוצג בידי ערוץ 2 בבית המשפט והתביעה כמובן חזרה בה מהאישום וביטלה אותו בבושת פנים ומיקי לוי סולק משירות פעיל ל"השתלמות" בארה"ב.

אבל את העובדה שהוא תפר תיק והעיד שקר בבית משפט ובדה ראיות והדיח פקודים שלו להעיד שקר, זה ביחד – לא לדברי אלא לפי חוק העונשין, 17 שנות מאסר בכלא.

העובדה הזו מצולמת בוידאו ומצוייה בפרוטוקול בית משפט. לא פרשנויות
או פרשנויות מטעם. עדות בשבועה שטוענת שהיא תקפה וצילומים שמוכיחים
שהוא הכניס לה מכות סתם בלי שהמסכנה בכלל דיברה.

אז איך מי שצריך על פי החוק לשבת עדיין בכלא יהפוך למפכ"ל?

תזכורת:

פניה למבקר: חקור עברו של ניצב לוי
יו"ר 'נשים בירוק' דורשת לבחון פרשה בה נחשד המועמד לכהונת סגן המפכ"ל ניצב לוי בעדות שקר. הנדל: לא אתפלא אם המינוי בשל קשר לרה"מ.

פניה למבקר: חקור עברו של ניצב לוי

יו"ר 'נשים בירוק' דורשת לבחון פרשה בה נחשד המועמד לכהונת סגן המפכ"ל ניצב לוי בעדות שקר. הנדל: לא אתפלא אם המינוי בשל קשר לרה"מ.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/159629

שמעון סלמון – פעיל של רופאים לזכויות אדם מהקרן החדשה לישראל – שמסייעים לפלסטינים (אסירים וכד') ולאחרונה אף למסתננים במרפאה בדרום ת"א.

רות קלדרון – מייסדת בתי מדרש חילונים "עלמא"

בית המדרש עלמא

עלמא בית לתרבות עברית בתל-אביב מציעה דרך חדשה ללימודי התרבות העברית, ולעיסוק בשאלת הזהות היהודית-ישראלית. בעלמא חוקרים את התרבות העברית, לומדים את מסורתה ונוטלים חלק בעיצובה.

כתובת: רחוב בצלאל יפה 4 תל-אביב-יפו
טלפון: 03-5663031
אתר עלמא

מנחי בית המדרש באתר: עידו דרור, בארי צימרמן, רות קלדרון, חמי רמיאל, יונה מידלש.

תומכים ברפורמים.

http://midreshet.org.il/SeminaryInfoCard.aspx?id=10

נתמכת על ידי כמה קרנות שמאל ו-"אלול" בסיוע קרן אביחי.

רות קלדרון מציגה את עצמה כאילו היא יכולה לפרש את התלמוד. יש לה בעיות יסודיות באמונה בתורה שבע"פ.

*

לורקר:

פירון מתחיל לתת תמורה לאתנן שקיבל מהקרן החדשה וממשפחת לאוטמן ב''הכל חינוך''

פירון: נתקצב בתי המדרש הפלורליסטיים
שר החינוך, הרב שי פירון, הצהיר בישיבת השדולה להתחדשות יהודית, כי כבר בשנת 2014 יכיר בפעילות בתי המדרש הפלורליסטיים ויתקצב אותה.

השדולה להתחדשות יהודית בראשותם של חברי הכנסת יצחק (בוז'י) הרצוג (עבודה) וד"ר רות קלדרון (יש עתיד) התכנסה הבוקר (שני) לדיון במצבם של בתי המדרש הפלורליסטיים.

במהלך הדיון הבטיח שר החינוך, הרב שי פירון (יש עתיד), להכיר באופן רשמי בפעילות בתי המדרש ולתקצב אותה כבר בשנת התקציב הבאה מתקציב משרדו.

לדברי השר, התקציב שיוענק בשלב הראשון יהיה 15 מיליון ש"ח לשנה. "אני יודע שזה לא מספיק אבל זו ההתחלה", אמר השר פירון בישיבת השדולה.

נציין כי מדובר ב-18 ארגונים החברים ב"רשת בתי המדרש בישראל", ואשר על פי אתר האינטרנט הרשמי שלהם "עוסקים בעיצוב זהות יהודית-ישראלית".

אותם ארגונים מפעילים לטענתם , "מניפה רחבה של פעילויות: בתי מדרש, קהילות לומדות, סדנאות לימוד ואומנות, טקסי חיים, סמינרים למורים ולחיילים, ערבי עיון לקהל הרחב, פעילות לילדים, למשפחות ולבתי הספר, הכשרת מנחים ותוכניות לימוד לעולים חדשים".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/259195

תגוביות:

1.פירון היה מנכ"ל "הכל חינוך" שנוסד ע"י הקרן לישראל חדשה ודב לאוטמן כדי לקדם את השיויון בחינוך לאוכלוסייה הערבית. מאחר שזה "ארגון חזית", צריך לפשפש קצת כדי להבין שזו המטרה העיקרית. פירון הצהיר שהוא מקדם את פרויקט "הדו קיום" בבתי הספר. כלומר מפגשי ילדים ערבים ויהודים והכנסת מורים ערבים לבתי ספר יהודים, ע"מ לקדם את הנרטיב הערבי מבית מדרשו של חג' אמין אל חוסייני וכו'.

וכעת הוא משלם לזרוע נוספת של שתי"ל. "בתי מדרש" פלורליסטים" לחיסול הזהות היהודית לאומית וקידום הרפורמית האנטי ציונית.

התחושות שלי לגבי האתנן ומעשיו של פירון - הינן תחושות ותיאורים.
אבל הן משקפות הטיב את המציאות.

פירון מתחיל לתת תמורה לאתנן שקיבל משתי''ל ומשפחת לאוטמן ב''הכל חינוך'', בסך של כחצי מיליון ש"ח לשנה.

קודם זה היה לבתי ספר ערביים ולקרן האנטישמית "יוזמות קרן אברהם"
וכעת זה לרפורמים של הקרן לישראל חדשה (שתי"ל).

מייסדי העמותה שנתנה לשי פירון את הסכום הגדול הזה מדי שנה, הינם
אליעזר יערי (מנכ"ל NIF-שתי"ל לשעבר) ודב לאוטמן שבנו, נעם לאוטמן
הנו חבר הנהלה בקרן האנטי ציונית - שתי"ל (הקרן החדשה לישראל).

את העמותה הקימה הקרן לישראל חדשה יחד עם אחד הפעילים והתומכים הגדולים שלה, דב לאוטמן. מנכ"ל NIF, אליעזר יערי, הינו בין המייסדים. דב לאוטמן הוא מעין "נשיא כבוד" של הקרן החדשה לישראל ובנו נעם לאוטמן הינו חבר הנהלה של הקרן האנטי ציונית.

גם אם הקרן לישראל חדשה לא תרמה שנה אחר שנה, ואת זה אבדוק, הרי
מי שתורמים ושילמו לפירון, באמצעות "קרן לאוטמן", הינם נעם ואביו.

נעם לאוטמן הינו איש שתי"ל מובהק.

האמן לי, לא דב ולא נעם לאוטמן חשבו לרגע שיהודים זקוקים לשוויון בחינוך.

קרא כאן על הקרן שלהם - http://www.lautmanfund.org.il/Members

וכאן על תמיכתם ב"הכל חינוך".

http://www.lautmanfund.org.il/Hakol_Hinuch

ועל עוד פרויקט דומה שלהם, קרא כאן:

http://www.lautmanfund.org.il/Kav_Mashve_The_highschol_program/

הניסיון לעשות משי פירון תמים וצדקן, לא עומד במבחן השינויים
שהוא מכניס למשרד החינוך ובעיקר - תמיכה בערבים האירדנטיים
ובתנועות הרפורמיות האנטי ציוניות.

בן דרור ימיני על ''קרן ההונאה'' (NIF) ועל דב לאוטמן

הקרן החדשה לישראל תומכת באישים ובגופים שתומכים בקמפיין החרם על ישראל, שמצדו נאבק בעצם קיומה של ישראל, וקורא לחרם נגד אישים התומכים בקרן החדשה. להלן סיפור חלם ואיוולת של השמאל הישראלי, שהופך לקורבן של עצמו

דב לאוטמן, התעשיין, הוא איש יחיד ומיוחד. שום דבר לא מפריע לו להקדיש את זמנו והונו לנושא היקר לו מכל: חינוך. האיש הוא אוהב ישראל אמיתי. אדם שמאמין במדינת ישראל משגשגת, שחיה בשלום ובשוויון. כל חייו היה לאוטמן שייך, והוא עדיין שייך, למחנה הציוני. יונה פוליטית מוצהרת, אבל ציונית בכל רמ"ח אבריה. לאוטמן, כמו רבים במחנה הציוני, מזדהה עם הקרן החדשה לישראל ובנו, נעם לאוטמן, הוא חבר הנהלת הקרן ושתי"ל. לאוטמן הוא גם מייסדה של אחת מחברות הטקסטיל הגדולות בישראל, "דלתה הגליל". אלה אמורים להיות הימים הטובים של החברה. קניות סוף השנה בארצות המערב בעיצומן. אלא שמשהו רע קורה שם. זו גם העונה שבה מתעורר מסע הציד של שונאי ישראל. הם לוחצים על הדוושה בקמפיין להחרמת מוצרים מישראל. הם מנסים להפיל יותר ויותר חללים. לאחרונה הפך לאוטמן, דווקא איש השלום הזה, לקורבן של אחד ממסעות הארס של ה-BDS (מסגרת הגג הגלובלית המעודדת את החרם והסנקציות נגד ישראל).

"קמפיין שקרי"

איך מסתדרת התמיכה בקרן עם עמדת הקרן בנושא החרם? ובכן, באתר הקרן החדשה בעברית - השפה חשובה מאוד לסיפור העניין - מופיעה הבהרה בנוגע לתמיכה בגופים התומכים ב-BDS בהאי לישנא:

"הקרן מתנגדת לכל סוג של חרם בינלאומי נגד ישראל, וכספי התמיכה שהיא מעניקה לארגונים לעולם לא ישמשו למטרה זו. הניסיונות לזהות את הקרן החדשה עם פעולות אלו הם חלק מקמפיין שקרי של הימין הקיצוני שנועד לעשות דה לגיטימציה לקרן החדשה ולארגונים האזרחיים הנתמכים על ידה".

האמנם "קמפיין שקרי? האמנם "לעולם לא"? ובכן, מה שמכונה כ"קמפיין שקרי" ו"לעולם לא" בעברית, הופך לאמת מוחלטת ולסיפור הפוך לחלוטין בגרסה האנגלית באתר הקרן: "הקרן לא תתמוך בגופים שבהם ה-BDS מרכזי לפעילותם, אך תתמוך בגופים שתמיכתם ב-BDS היא משנית לפעילותם המרכזית" (התרגום שלי - ב.י.).
בנוסף, הקרן החדשה עצמה מנסה להסביר שהתנגדות היא טקטית וכי ה-BDS "נועד להביא לסיומו של הכיבוש". גם לכך עוד נגיע. העיתונאי ג'פרי גולדברג מאוהדי הקרן, פרסם ב"אטלנטיק" ביקורת נוקבת על עמדת הקרן בעניין ה-BDS. וזה קרה גם לא ידיעת הגרסה העברית. גם ה-J STREET, שמייצג את אגף השמאל ביהדות ארה"ב, פרסם עמדה חד-משמעית נגד ה-BDS.

בשנה האחרונה, בעקבות הביקורת על הקרן, חתמו מאות אנשים על עצומת הזדהות עם הקרן. הרשימה כוללת, מטבע הדברים, את הלהקה הנודדת והמוכרת, של א.ב. יהושע, עמוס עוז, יעל דיין, שולמית אלוני, סמי מיכאל, יהושע סובול, יוסי שריד, עמוס שוקן, יולי תמיר, עוזי ברעם ועוד רבים אחרים. גם אנשי מפלגת העבודה ולאוטמן בחותמים. מעניין עם איזו קרן הם מזדהים. זו שמשקרת בעברית או זו שמשקרת באנגלית? מיותר גם לציין שאת הטענות על שקרים יש להפנות לקרן. לא ל"קמפיין שקרי של הימין".

הקרן האמיתית

בנוסף לשתי הגרסאות הסותרות, בעברית ובאנגלית, יש עוד קרן. הקרן האמיתית. זו הקרן שמתפקדת וחיה ובועטת ומתקצבת גופים מגופים שונים. ובכן, בניגוד לשתי הגרסאות הכתובות, בשפת המעשה תומכת הקרן בגופים שתומכים בקמפיין הארסי נגד ישראל. כך, למשל, שורה של גופים הנתמכים על ידי הקרן חתומים על קריאה לממשלת נורבגיה להשעות את ההשקעות בישראל. מדובר בפעולה שנמצאת בלב לבו של קמפיין ה-BDS. כך גם קואליציית נשים לשלום, שנתמכת על ידי הקרן, תומכת בפעולות ה-BDS. לא מדובר בפעילות אחת, אלא בשורה של פעולות, ובכלל זה תמיכה אקטיבית בגרסה הפלסטינית של החרם. אחת מראשי אותה קואליציה, עדי דגן, מזוהה לחלוטין עם קמפיין ה-BDS. בנוסף, קואליציית נשים לשלום מגייסת כספים לפרוייקט מרכזי שלה, "מי מרוויח?" (לצורך הטלת חרם על חברות ישראליות המרוויחות מהכיבוש) באמצעות סניפי הקרן בעולם. גיוס כספים לגוף כמו קואליציית נשים לשלום, באמצעות הקרן, מעלה חשש להונאה, משום שלקואליציה אין פטור מס תרומות בארה"ב, ולקרן יש. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה. בעבר כבר טענה הקרן שהיא אינה מסייעת לעמותת "זוכרות", שתומכת בחיסול מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אלא שבפועל, כפי שחשפנו, הקרן מוכנה לשמש כצינור להעברת כספים לעמותה. הונאה כבר אמרנו. נאמר שוב.

ריבוי הפנים של הקרן יוצר מצבים אבסורדיים. בשעה שהקרן עצמה חתמה על מכתב המתנגד לחרם, בעקבות הדיון בנושא באוניברסיטת ברקלי בארה"ב, הקואליציה לנשים חתמה על עצומת תמיכה בחרם, לצד גופים הפועלים לחיסולה של מדינת ישראל. יש עוד גופים שהקרן תומכת בהם, שברוחם ובמהותם שייכים לאסכולת ה-BDS. ברשימת "הכר את המומחה" שפרסמה שתי"ל (הזרוע הביצועית של הקרן) מופיעים גופים ואישים, כמו המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית ושיר חבר, שתומכים באופן מובהק בחרם על ישראל, היה אפשר לפטור את הקרן בכך שיד ימין אינה יודעת מה עושה יד שמאל. אלא שהעובדות הגלויות מבהירות שהקרן דווקא יודעת.

זה לא התחום היחידי שבו לקרן יש פנים כפולות ומשולשות. העמדה הרשמית של הקרן מתנגדת לרדיפת אישים ישראלים בחו"ל. מעשית, הקרן תומכת בקואליציית נשים, שתומכת ברדיפת ישראלים. וברשימה המוזכרת לעיל, "הכר את המומחה", יש גופים ואישים נוספים המעורבים באופן פעיל ברדיפה אחרי ישראלים בעולם. כך שהקרן, בלשון המעטה, מנסה לעבוד על כולם, ולא רק בעניין אחד. מתנערת בעברית, מערפלת באנגלית, ותומכת בפועל. אלא שאי אפשר לעבוד על כל האנשים כל הזמן. בסופו של דבר, ההונאה הזאת מתפוצצת בפנים. הפעם, דב לאוטמן הוא הקורבן.

הידיד של אהוד ברק

לקראת הכריסטמס וחגיגת הקניות של סוף השנה, פרסמו שונאי ישראל את רשימת ה"TOP 10": "עשר החברות שיש להחרים". מה שמעניין הוא, שבמקום השני נמצאת "דלתה גליל", חברה אותה ייסד לאוטמן. העניין הוא של"דלתה" אין שום קשר לשטחים או לכיבוש. ומתוך עשר חברות ברשימה, לתשע אין שום קשר כזה. זה כמובן לא מפריע לקרן לטעון שה-BDS הוא נגד הכיבוש. עוד הונאה. הונאה כדרך חיים. אחת החברות החשובות ברשימה היא "אינטל", משום שלחברה יש קשר הדוק לישראל, והיא העזה להקים מפעלי פיתוח בישראל, על קרית גת הכבושה; גם "לוריאל" הצרפתית ברשימה, משום שיש לה מפעל במגדל העמק הכבושה; ו"סברה" של משפחת שטראוס, משום שזו משפחה שתומכת בצה"ל; ויש עוד שתי חברות: "Sara Lee" ו"Victoria's Secret". הפשע שלהן הוא עצם הקשר עם "דלתה". אז מה כל כך מיוחד ב"דלתה", שכלל לא נמצאת בשטחים? ובכן, ליד כל חברה המומלצת להחרמה מופיעה הסיבה. בעניין "דלתה" נכתב כך: "המייסד, דב לאוטמן, הוא חבר קרוב של נשיא ישראל (כך במקור!) לשעבר אהוד ברק".

צר לי על לאוטמן, איש יקר. הוא לא בעד החרם. הוא בעד ישראל. הוא איש שלום. וזה לא עוזר לו. הוא אחראי אישית לשלוש חברות - שלוש! - ברשימת ה-"TOP 10". הישג אדיר לאדם אחד. הישג הולך ומתעצם. מדי יום מצטרפים עוד ועוד גופים וארגונים להפצת רשימת ה-"TOP 10". לפני ימים אחדים היה מדובר במאות. בזמן פרסום הדברים הללו כבר מדובר באלפים. גם אם המכירות של "דלתה" לא ייפגעו השנה, ונקווה שהחרם ייכשל, מדובר בהשפעה זוחלת ומצטברת. בנורבגיה זה הצליח. עוד ועוד איגודי עובדים מצטרפים ל-BDS. זה מתפשט כמו אש בשדה קוצים.

אל נא נאמר לאוטמן. זה הסיפור של עוד רבים. הם רוצים חברה טובה ומתוקנת. הם רוצים פיוס ושלום. הם רוצים סוף לכיבוש. לא סוף לישראל. והם נגררים. בדיוק כמו אלה שהקימו את הקרן. הכוונות היו טובות. הם פשוט שכחו לשים קווים אדומים. במקום לומר לא ל-BDS, הם עסוקים בתירוצים. במקום לזרוק מהמדרגות כל גוף שמתנגד למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הם עסוקים בהתפתלויות. במקום להתנער מגופים ששותפים ל"תסמונת דרבן" (מסע הדה-לגיטימציה של ישראל שהחל בוועידת דרבן הראשונה, ב-2001), הם עסוקים בפלפולים. אצל חלק מהגורמים המזוהים עם הקרן זה זיוף. הם כבר אנטי-ציונים. אצל אחרים, כמו לאוטמן, זה סוג של עיוורון. הם חיים בהכחשה. וזה לא עוזר. לאוטמן הוא הקורבן של הקמפיין שהוא, שלא במתכוון, שותף לו. וכך, מי שמזדהה עם הקרן, שתומכת בגופים שתומכים ב-BDS, הופך לקורבן של ה-BDS.

תגובת דב לאוטמן

להלן תגובתו של דב לאוטמן: "אני סולד מפעילות BDS הקוראת להחרים את מדינת ישראל. רשימת ה- TOP 10 של חברות שהתנועה הזו קוראת להחרימם רק מציגה את האנשים מאחוריי תנועה זו באור מגוחך ומבהירה שהם אינם מעודכנים, ופועלים מתוך מטרה לפגוע במדינת ישראל. אני גאה בתמיכתי בקרן החדשה לישראל, ובמעורבותו של בני בקרן כחבר הנהלה. הפרשנות של בן-דרור ימיני את הציטוטים המוצגים על ידו, כאילו הם מעידים על כך שהקרן החדשה תומכת בתנועת ה-BDS GLOBAL היא שגויה ומגמתית. הקרן החדשה היא ארגון ציוני, אשר נתמך ומובל ע"י אנשים שטובת מדינת ישראל בראשם. הקרן אינה תומכת בשום פעילות אשר קוראת להחרמת מדינת ישראל או חברות הפועלות בתוך גבולותיה של המדינה. יחד עם זאת, הפניתי את תשומת ליבם של אנשי הקרן החדשה לחוסר העקביות בין האתר הישראלי והאמריקאי שלהם. נאמר לי שבעיה זו תתוקן בהקדם".

עיוורון מתוצרת השמאל

צר לי על התגובה של לאוטמן. צר לי על ההתעלמות מהעובדות הברורות שהוצגו בפניו. צר לי על העיוורון. זה לא העיוורון שלו. זה העיוורון של חלק מהשמאל הישראלי. זו התדרדרות שחלה, כמעט כולה, בעשור האחרון. ככל שהצד הפלסטיני בחר באלימות, ודחה כל הצעה לשלום, כך, באופן מוזר משהו, הלך השמאל הזה ואיבד את האמונה בצדקת הדרך. הקרן החדשה, שלאוטמן, עוז, יהושע, תמיר ורבים אחרים תומכים בה - עושה דברים נפלאים. סיוע לחלשים. הגנה על זכויות אדם. אבל מאה מעשים טובים לא יכפרו על העובדה שהקרן תומכת באישים ובגופים, כמו עדאלה ואחרים, שהם חלק מהקמפיינים הארסיים ביותר נגד ישראל: קמפיין האפרטהייד, הקמפיין להעמדת ישראלים לדין בחו"ל, קמפיין ה-BDS, וקמפיין "זכות השיבה".

אם חפצה נפשנו לדעת מדוע מחנה השלום הפך לבזוי ולמאוס, זה לא משום התמיכה בשלום, בזכויות אדם או בסוף הכיבוש. זה קורה משום שחלק מרכזי ממחנה השלום תומך בגופים שתומכים, באופן ישיר או עקיף, בקמפיין המטורף לחיסול ישראל. מי שתומך בזכות השיבה אינו רוצה שלום. הוא מנציח את הסכסוך. מי שתומך ב-BDS אינו נאבק בכיבוש, כפי שטוענת הקרן בפרסום רשמי שלה. ראשי קמפיין ה-BDS אינם בעד שתי מדינות. הם נגד עצם קיומה של מדינת ישראל.

יש עוד הרבה דוגמאות לחיבור בין השמאל הרדיקלי, האנטי-ישראלי, לשמאל שהיה אמור להיות שפוי וציוני. זה לא חייב להיות כך. כשמשה פייגלין חדר עם אנשי "מנהיגות יהודית" לליכוד, בנימין נתניהו עשה כל מאמץ כדי להקים חומת הפרדה בינו לבינם. כשהשמאל הרדיקלי חודר לחוגי השמאל, הוא זוכה בדרך כלל לחיבוק חם ולעצומות תמיכה. וכאשר מושמעת ביקורת, היא נתקלת בקלישאות הקבועות של "דמוקרטיה" ו"חופש הביטוי". הבעיה איננה בפעילותם של גופים כמו עדאלה או קואליציית נשים. הם חלק מהדמוקרטיה וכך ראוי שיהיה. הבעיה היא בחיבור בין הגופים הללו ואחרים לבין הקרן החדשה, שחלק מראשיה ותומכיה הם אנשי מפלגת העבודה, כמו יולי תמיר או בוז'י הרצוג. יש רבים בשמאל הציוני שמתקוממים על הקשר הזה. אבל קולם בקושי נשמע.

לאוטמן, בסיפור הנוכחי, הוא הקורבן הישיר. קורבן קמפיין ההונאה של המחנה שלו. הוא קיבל סכין בגב. זה לא גמל אותו מהעיוורון. הוא ממשיך לתמוך בקרן, שממשיכה לתמוך בגופים שתומכים בחרם, שמצדם קוראים להטלת חרם על לאוטמן.

זה לא הסיפור של לאוטמן. זה סיפורו של השמאל הישראלי.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1888&page=9

****

ארגוני חזית של הקומינטרן בא''י. NIF הינה ממשיכתם

NIF הינה ממשיכתם של הקומינטרן והקומוניסטים הארץ-ישראליים שהואשמו ע"י ברל כצנלסון בתמיכה בנאצים הפלשתיניים.

"...כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על-ידי יסורי הדורות ומשא הנפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו, של 'עבדות בתוך המהפכה', ויטרפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינים שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפיגיון שבמזרח - אל ידע מצפוננו שקט."
http://he.wikiquote.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9C_%D7%9B%D7%A6%D7%A0%D7%9C%D7%A1%D7%95%D7%9F

אין חדש תחת השמש. אותו שמאל ארור של ימי היישוב, פועל גם כעת באותן
שיטות. וכמו שאז הפעילו את "אנשי הרוח" של ברית שלום, גם כיום מפעילים
אותם.

קטע מתוך מאמר על המפלגה הקומוניסטית בא"י שפורסם בכתב העת "קתדרה":

"...במציאות הארץ–ישראלית חייבו עקרונות אלה את הפק"פ, שהיתה מפלגה קטנה ונרדפת ובה מספר חברים מועט, לאמץ אסטרטגיות פעולה שונות של הישרדות. אחת מהן, שהיתה ידועה כ'שיטת הסוס הטרויאני', התבטאה בחדירה חשאית למפלגות ולארגונים פוליטיים וציבוריים מוכרים כדי לרכוש בהם השפעה ועמדות כוח, להשתלט עליהם מבפנים או להחלישם ולפלגם. כך הסתננו חברי פק"פ למפלגת אחדות–העבודה ולהסתדרות הכללית ולאחר מכן גם להסתדרות הנוער העובד. יתכן שמגמה זו ביטאה גם את הרצון להטעות את אנשי היישוב המאורגן שהופקדו על 'הרשימות השחורות' — רשימות שהוצבו בלשכות העבודה בערים הגדולות ונועדו למנוע תעסוקה מחברי המפלגה הקומוניסטית. דרך נוספת
שנעזרו בה עשרות קומוניסטים כדי להתחמק מרשימות אלה היתה להפוך לקבלנים או לבעלי מלאכה עצמאיים. מעמדם זה הביא להרפיית הפיקוח של מודיעי הבולשת על פעילותם הפוליטית.

אסטרטגיה נוספת של פעילי המפלגה התבססה על מגמה של אי–היחשפות, נטייה זו
בלטה בפעילותם הפריפריאלית של הפעילים הקומוניסטים, שהתנהלה על–פי–רוב בתפר הסקטוריאלי שבין הפועלים היהודים לערבים, בעיקר בשווקים ובמפעלי תעשייה ומסחר ופחות במקומות עבודה גדולים היבט נוסף של טקטיקת ההישרדות של המפלגה — פועל יוצא של מיעוט החברים בארגון בלתי–חוקי ונרדף — היה שימוש בארגונים נלווים או בארגוני עזר ככיסוי לפעילותה.

באמצעות ארגונים אלה הוחדרו סיסמאות ומסרים, והם גם שימשו מאגר אנושי שממנו שאבה המפלגה הקומוניסטית כוח אדם למילוי משימות ותפקידים. במציאות הארץ–ישראלית הפעילה הפק"פ כמה ארגוני עזר כאלה. מקצתם היו סניפים מקומיים של ארגוני עזר בין– לאומיים, שפעלו בחסות הקומינטרן. כך, למשל, פעלה 'העזרה האדומה' — ארגון סעד שנועד לסייע לאסירים קומוניסטים. באמצעות הארגון הצליחה הפק"פ לקרב אליה קבוצה של מרצים ואינטלקטואלים מן האוניברסיטה העברית, ובראשם יהודה לייב מגנס. ביטוי נוסף לשלוחה לגאלית של הארגון הבלתי–חוקי היתה 'פרקציית הפועלים' שפעלה בשנות העשרים במסגרת ההסתדרות הכללית. לאחר שהורחקה מן ההסתדרות שינתה הסיעה את שמה והפכה לתנועת 'איחוד, שהיתה 'רשת של מועדוני פועלים לדיון בבעיות חברתיות
ופוליטיות' מטרת התנועה היתה לצרף אליה חברים בעלי השקפה רדיקלית, שלא היו מוכנים להצטרף לפק"פ אולם הימצאותם בארגון חזית כמו תנועת 'איחוד' ביטאה את נכונותם להיאבק נגד יעדי תנועת הפועלים הארץ–ישראלית הציונית..."

2.חניך מצטיין של הקרן החדשה שי פירון.

3.אבל בתנאי שיכניסו לבתי המדרש שלהם מורים ערבים...ככה אפשר לאחד את הרעיונות החדשים של כבוד השר.

4.מה שהכנסייה לא הצליחה לעשות במאות שנים, עושה יהודי בכמה ימים!

https://rotter.net/forum/gil/20264.shtml#244

******

חבר הכנסת יאיר לפיד עובד קשה כדי לסמן עצמו כראש הממשלה הבא. לפעמים מביך לראות כמה הוא מנסה להיות כזה שיכול להיות של כולם: פעם הוא אומר "הכסף של אזרחי ישראל נמצא איפשהו בין איתמר ליצהר", בהצהרה שבאה לפגוע בכלל ציבור המתיישבים על לא עוול בכפם, ופעם הוא מגיע לישיבה התיכונית ביישוב אפרת כדי לדבר על סובלנות.

אבל השבוע הקמפיין שלו היה דווקא מוצלח. לפיד הגיע לנתב"ג לחלק ליוצאים לחו"ל חוברות הסברה נגד תנועת ה־BDS, במטרה להפוך כל ישראלי שעוזב את גבולות הארץ לשגריר הסברה. הרעיון כל כך פשוט לעשייה ומתבקש, שהוא תפס במהירות הבזק. האמת צריכה להיאמר: מדינת ישראל לא הבינה בזמן עד כמה הקמפיין הזה מסוכן.

תחילתו של ה־Boycott Divestment and Sanctions או בעברית: חרם, אי השקעה וסנקציות, היתה בוועידת דרבן באפריקה בשנת 2001. כלומר, כבר לפני כ־15 שנה הוצגה ישראל כמדינת אפרטהייד. בתקופה ההיא נחשבו המחרימים לקומץ קיצונים פלסטינים. כיום ברחבי ארה"ב ובאירופה וגם באוסטרליה - בכל פעם שמוזכרת המילה ישראל מוצמדת לה בקונוטציה מילה נוספת: Boycott.

אם פעם היתה ישראל שם נרדף למדינה קטנה וצודקת שמתנדבים סקנדינבים באים לקיבוציה, מדינה שהיא מקלט ליהודים, שהצליחה להתפתח באזור מדברי ולהפוך לגאוות העם היהודי ברחבי העולם, הרי שכיום מפחדים סטודנטים יהודים לגלות את מוצאם ולתמוך בישראל בגלוי, ועומדים נבוכים אל מול "שבוע האפרטהייד" המתקיים כמעט בכל האוניברסיטאות.

ישראל הפכה לבזויה, לחבוטה, ללוזרית. התנועה הזאת אולי לא הצליחה לפגוע מהותית בפעילות האקדמית של ישראל, היא גם לא פגעה מהותית בפעילות הכלכלית של ישראל (וזה כנראה מה שגרם לנו להירדם בשמירה) - אבל במיתוג מחוכם ובהרבה כסף היא הצליחה להפוך את המילה "ישראל" למלוכלכת.

השבוע - בכינוס שנתי של הפורום הישראלי־אוסטרלי־בריטי למנהיגות, שהקים איש עסקים ונדבן יהודי־אוסטרלי בשם אלברט דדון ושמכנס פוליטיקאים, חוקרים, אנשי צבא בכירים ועיתונאים - הציג דויד סוויסה, מו"ל "הג'ואיש ג'ורנל" ומומחה למיתוג, את התוכנית שלו למלחמה ב־BDS.

מתוך ההבנה שהצלחת החרם נובעת ברובה מקמפיין מיתוג (ואנטישמיות מושרשת היא בהחלט כר פורה לקמפיין הזה) הוא יזם עכשיו קמפיין למיתוג מחדש של ישראל. סוויסה טען, ובצדק, שמסעות המנסים להסביר מדוע ישראל לגיטמית לא עובדים, והם יקבעו אותה בעמדה מתגוננת. שוב ישראל תהיה בעמדת הלוזר. ובלוזר אפשר לחבוט.

הרעיון שלו הוא לעבור ממגננה למתקפה, והביטוי שטבע הוא: Emulate Israel. כלומר, "חקו את ישראל". באנגלית זה נשמע יותר טוב. הרעיון הוא להפוך את ישראל מחדש לשם בעל קונוטציה חיובית, יצרנית, דמוקרטית. ישראל כמדינה רודפת צדק (הידעתם שבישראל יש יותר ארגונים לצדק חברתי פר־אזרח מבכל מדינה אחרת בעולם?).

לעולם המסר אינו רק שישראל לגיטימית, אלא שהעולם צריך את ישראל.

ארה"ב ואירופה צריכות את ישראל כי היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, כי היא מפתחת את עולם ההייטק המערבי. אפילו ארצות המזרח התיכון צריכות את ישראל, מעצמה בתחום המים, כדי לפתור את משבר המים המתהווה באזור.

האם זה יעבוד? תלוי כמה משאבים יושקעו בכך.

ל־BDS יש הררי כסף מארגונים אסלאמיים קיצוניים ומגויסים רבים שחושבים בטיפשותם שהם לוחמי צדק עבור הפלסטינים, בלי להבין שהם נלחמים בדמוקרטיה היחידה המשגשגת במזרח התיכון. כמות המשאבים שהעם היהודי יהיה מוכן להשקיע במלחמה על תדמית מולדתו תהיה המדד להצלחת הקמפיין, כמו גם ההצלחה לגייס "חיילים".

אחד החיילים שכבר מגויס הוא ג'ורג' ברנדייס, היועץ המשפטי לממשלה באוסטרליה, שנשא דברים בכינוס שנערך בירושלים. ברנדייס היה יכול לדבר על העוול שישראל עושה לתושבי מזרח העיר או על אי ההתקדמות במשא ומתן עם הפלסטינים, אבל הוא העדיף להדגיש עד כמה ישראל למודת ניסיון במלחמתה בטרור, וכיצד אוסטרליה יכולה ללמוד ממנה.

"יש כמה חוקרים שתיארו את העידן שלנו כהתנגשות ציביליזציות", אמר, "אבל זה לא מאבק בין תרבויות; זה מאבק נגד הציביליזציה. זה מאבק בין ימי הביניים למודרניות; בין ברבריות להארה; בין שעבוד לחופש... ההיסטוריה אומרת שחברות המבוססות על ליברליזם, דמוקרטיה, חופש וכבוד לאדם אינן הרוב, הן יוצאות מן הכלל. לכך חברות אנושיות שואפות, אך אי אפשר לקחת זאת כמובן מאליו. זה מעולם לא היה מובן מאליו לעם ישראל, זה מעולם לא היה מובן מאליו כאן בירושלים, מכל המקומות. המאבק שלכם על הערכים הנאורים של חירות וחופש הפרט מעורר השראה". שיעור ראשון מאיש זר אך אוהב, למלחמה ב־BDS.

זה היה באחת מתוכניות הטלוויזיה שהגשתי, כשסירבתי להמליץ לצופי לחלל שבת. ביקשתי לשנות את הטקסט ולתת המלצה כללית לאירוע שהיה אמור להתקיים בשבת ולאחריה, שלא ישתמע שאני ממליצה ללכת אליו דווקא בשבת. צילומי התוכנית הופסקו בזעם ובאמירה שאני מיעוט שמנסה להשתלט על הרוב.

אני מכבדת ואוהבת את חברי המערכת שכעסו, והיחסים שלנו מצויינים, אבל התגובה שלהם נבעה מלחץ.

השמאל החילוני בלחץ. עשרות שנים הוא טעה לחשוב שהוא מייצג את רוב העם. רוב העם נראה לו חילוני, והדתיים מיעוט.

אבל את רוב האוכלוסייה בישראל אפשר להגדיר על הרצף המסורתי־דתי, על פי הסקרים, רוב הישראלים מאמינים באלוהים, שומרים מסורת, מקדשים על היין בערב שבת ומבקרים בבית כנסת מדי פעם בפעם.

המיעוט החילוני ה"אדוק", שמתנגד לכל סממן דתי, הוא המיעוט. אומנם קולני, אידיאולוגי ונמצא בעמדות מפתח, אבל מיעוט. כאשר נדמה להם שההגמוניה שלהם אובדת הם לא מרגישים שאינם משפיעים, אלא שהרוב משתנה.

פרופ' יגיל לוי הוציא לאחרונה את הספר "המפקד האליון — התאוקרטיזציה של הצבא בישראל", שמתאר את תהליך ה"הדתה" של צה"ל.

בראיון ל"הארץ" הסביר למה העובדה שיש הרבה דתיים בצבא מסוכנת. "במלחמת מצווה, בדילמה בין ביטחון אזרחי האויב לבין חיי החיילים הנלחמים, אין דילמה (לדתיים - ש"ב), ביטחון החיילים הוא ערך עליון", אמר. ממש מזעזע: חיי החיילים קודמים לחיי אזרחי האויב.

על החיזוק שרבנים נתנו לחיילים לפני הקרב הוא אמר: "החרדות של החיילים ערב היציאה לקרב מתויגות כתופעה שלילית בצבא, והמענה להן הוא מצד המנגנון הדתי". כלומר, במקום לתת לחיילים תמיכה נפשית, יש מענה אמוני. שתי הדוגמאות האלה לא מפילות מהכיסא איש מסורתי, אף שהוא נחשב לחילוני בקרב המיעוט החילוני האדוק. זה השיח הישראלי עוד מימי דוד בן גוריון, שדיבר על כך שהתוקף של המדינה נובע מההבטחה האלוהית, ישראל היא באמת מדינה של יהדות.

הרוב הדומם קשור בעבותות ליהדות, לתרבות, למסורת ולשפה העברית. שלושה אלמנטים שהפכו ללא מובנים מאליהם, ובלעדיהם אין לנו כאן זכות קיום.

http://www.maariv.co.il/journalists/Article-518206

חברות שזוכות למימון ממשלתי בריטי יאבדו את החירות לסרב לרכוש מוצרים או סחורות מחברות "לא מוסריות", ובהן חברות הפועלות "בהתנחלויות ישראליות בגדה המערבית הכבושה"

פרטי החוק הבריטי שצפוי להתקבל בקרוב, ובמסגרתו ייאסרו מאמצי חרם בממלכה המאוחדת נגד ישראל, נחשפו הבוקר (יום א') ב"אינדיפנדנט" הבריטי.

לדברי העיתון, מועצות מקומיות, גופים ציבוריים ואפילו איגודי סטודנטים יוגבלו באמצעות החוק החדש מלהחרים חברות "לא מוסריות".

כל המוסדות הללו, הממומנים בידי הממשלה, יאבדו את החירות לסרב לרכוש סחורה או שירותים מחברות המעורבות בסחר בנשק, בדלקים, במוצרי טבק או ב"התנחלויות ישראליות בגדה המערבית הכבושה".

סעיף נוסף של החוק, ציינו משרדי הממשלה בלונדון, קובע שגופים ציבוריים שימשיכו לעסוק בחרם על אף האיסור עליהם יעמדו בפני "עונשים חמורים".

החוק חל על ארגונים שמקבלים את מרבית תקציבם מהממשלה, והוא לא חל רק במקרה אחד: החלטות של חרם רחב היקף שתקבל הממשלה עצמה.

מקורות בכירים בממשלה ששוחחו עם העיתון הסבירו כי החוק נוסח כדי להילחם ביוזמות חרם מקומיות מכיוון שהן "מערערות את יחסי הקהילות הטובות, מרעילות ומקטבות את הדיון ומתדלקות אנטישמיות". המקורות הוסיפו כי במקרה של מועצות סטודנטים מדובר ב"תחום אפור", אף שסביר להניח שהחוק יחול גם עליהן.

מאידך גיסא, באופוזיציה הבריטית וארגוני זכויות אדם כמובן מתנגדים לחוק החדש.

דובר מפלגת הלייבור הסביר כי לאזרחים יש זכות לבחור נציגים שיפעלו במנותק מהממשלה המרכזית ושיכללו משיכת השקעות על בסיס נימוקים של זכויות אדם. הוא ציין כי החלטת הממשלה עשויה היתה למנוע פעולה מוסרית נגד האפרטהייד בדרום-אפריקה.

כפי שפורסם אתמול, גם בעיתון הבריטי צויין שפרטי התוכנית המלאה ייחשפו במהלך ביקורו של שר הקבינט בלונדון, מתיו הנקוק, במהלך ביקורו בישראל השבוע. השר עצמו טען כי החלטות החרם "מערערות" את הביטחון הלאומי של בריטניה.

חברות ישראליות היו מטרות לחרם בריטי כבר זמן רב בממלכה המאוחדת, כולל מצד הודעה רשמית של הממשלה בסקוטלנד שיצאה בחריפות נגד "סחר והשקעות מההתנחלויות הלא חוקיות".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/754/802.html?hp=1&cat=404&loc=66

תגוביות:

1.הכורה בור לחברו נקבר בו. מקדמי החרם מקדמים חקיקה לטובת ישראל בדיוק כמו אותו אמברגו צרפתי אחרי 6 הימים שדחף את ישראל לייצר את מטוס הלביא במשך 20 שנה עד 1987 שאז התחננה ארה''ב בפני ישראל להפסיק עם הפרוייקט בתמורה למטוסי F 15 וכו'. רק בגלל ייצור הלביא שהצריך פיתוח תחומים רבים, צמח ההייטק הישראלי המוביל את כל העולם כולו. גם ארה''ב בתחום ההייטק מובלת על ידי ישראלים ויהודים שם. המוח שלנו הוא המצמיח הכל!

והמחרימים תמיד יאכלו אותה בעוד ישראל תתעשר, תצמח, תגדיל יכולות ותפרוש כנפיים הודות לכל חרם ומצוקה ונסיון להצר צעדיה!

הבית הלבן מחריף את הטונים נגד ישראל בדיוק עם כניסת אובמה לשנתו האחרונה כנשיא, וזהו אינו צירוף מקרים • המערכה המדינית נגד ישראל עולה מדרגה, בשילוב ידיים עם האיחוד האירופי והשמאל הקיצוני • דרוש שר חוץ במשרה מלאה, ויפה שעה אחת קודם

לפני כשבוע הציב עצמו הנשיא לשעבר שמעון פרס בעמדה של מי שתומך בטרור הפלסטיני של החודשים האחרונים. כדי שלא יבואו אלי בטענות אומר שפרס מגלה "הבנה", ולהבין, כידוע, זה לסלוח. כך שעמדתו בראיון שהעניק לשבועון הגרמני דר שפיגל היא למעשה תמיכה:

הטרור הזה הוא מרד. הרבה צעירים בעולם היום נמשכים לטוטליטריות של הטרור. המצב (בישראל) הוא חלק מההתפתחות הזאת – אבל באותה מידה הוא שונה. היו צריכות להיות לנו שתי מדינות. יש רק אחת. זה תורם לעובדה שצעירים פלסטינים הם נגדנו. ישראל הרבה פעמים אינה רואה את הסיבות האמיתיות. ישראל לא רואה את המחאה הזאת. היא רק רואה את ההריגות.

פרס המשיך ותקף בביקורת חריפה את הממשלה ואת ראש הממשלה נתניהו, ובאותה נשימה דחה את ההאשמות נגד אבו מאזן שהוא מסית לאלימות. "עבאס הוא אדם מאוד אמיץ", אמר פרס. "פגשתי אותו ונשאתי ונתתי איתו ישירות. הוא רוצה שלום והוא נלחם בטרור". איך אומרים? שרת החוץ השוודית לא היתה אומרת את זה יותר טוב.

מתקפת דה-לגיטימציה משולבת

פרס מייצג את הברית הבלתי קדושה שחברה כדי לנהל את המערכה נגד מדינת ישראל בשנה הקרובה.

הברית הזאת מורכבת מהממשל האמריקני בראש, האיחוד האירופי והשמאל הישראלי.

חלוקת התפקידים היא כזאת: מקורות האש הם בוושינגטון ובאיחוד האירופי. הנשיא אובמה ותועמלניו, יחד עם שרות החוץ למיניהן ומועצות השרים בבריסל, הם כמו סוללות ארטילריה כבדה. אבל הם צריכים גורם כלשהו שיכוון את האש-לתכלית שלהן; וזהו התפקיד של ארגוני השמאל הרדיקלי בישראל ואנשים דוגמת אלון ליאל. הם כמו קת"קים – קציני תצפית קדמיים, שמכוונים את האש מהסוללות הכבדות.

דברי פרס משתלבים היטב במתקפת התעמולה האנטי-ישראלית של השגריר דן שפירו בשבועיים האחרונים. פעם אחת כשנפגש עם איילת שקד והודיע כי ארצות-הברית מתנגדת לחוק העמותות; ופעם שנייה ביום הלווייתה של דפנה מאיר, כאשר האשים ללא בסיס את ישראל באכיפה בלתי שוויונית של החוק נגד אלימות של מתנחלים. כאילו זאת הבעיה האמיתית של ישראל ושל העולם.

ברור שמתנהל פה קמפיין של דה-לגיטימציה.

לא, זה לא דה-לגיטימציה נגד המתנחלים – אם כי כמובן שקודם כל זו התרת דמם, כאילו הרצח שלהם איננו פשע. אלא זוהי דה-לגיטימציה למדינת ישראל.

אך מה התכלית? בסופו של דבר, ישראל צריכה להתעורר. האם הנשיא אובמה, הדמות הנקמנית הזאת מהבית הלבן, מתכוון רק לעשות לנו צרות עד שיעזוב את הבית הלבן בעוד שנה בדיוק?

ההערכה צריכה להיות לחומרה: הנשיא אובמה מתכוון לפגוע בישראל.

כאן נכנסת הידיעה שפורסמה השבוע, לפיה הפלסטינים – בראשות מחמוד עבאס שוחר השלום – יזמו הצעת החלטה במועצת הביטחון שתקבע כי ההתנחלויות הן לא-חוקיות. לכאורה, נגמרה עונת ההחלטות באו"ם המכירות במדינת פלסטין. זה לא ממש הוביל לשום מקום. גם הצעת ההחלטה הצרפתית שדובר בה כל השנה שעברה בנוגע להעברת הצעת החלטה במועצת הבטחון שתקבע את הפרמטרים להסכם השלום, לא התגשמה. אז עכשיו זו כאילו ירידת מדרגה, אלא שזו לא; להפך – מדובר בהצעת קונצנזוס בינלאומית, שעלולה להיות חמורה מאוד, משום שתשמש בעתיד כבסיס אפשרי להחלטות מהותיות נגד מדינת ישראל.

מסמן מטרות; ד"ר אלון ליאל

בעבר הטילה ארצות-הברית וטו על החלטה המגנה את ישראל על המשך הבניה בהתנחלויות. דומה שהפעם יש סכנה מוחשית שהנשיא אובמה לא יטיל את הווטו על ההחלטה, שהיא הרבה יותר חמורה מאלה שעלו בעבר. הוא רוצה להשאיר מורשת בנושא הפלסטיני-ישראלי ויתכן שזו המורשת שירצה להשאיר.

יש שיגידו שאנחנו בשנת בחירות נשיאותיות, ולכן אובמה לא ירצה לסכן את מועמד הדמוקרטים – בין אם זה יהיה סנדרס ובין אם זאת תהיה הילארי. לא הייתי בונה על זה. אמנם, כל המהלך הוא פתטי; ישראל היום יציבה וחזקה יותר יחסית מארצות האיחוד האירופי, היא עצמאית ועצמתית מול איומי הממשל האמריקני. אבל לא כדאי להגיע לנקודה שבה הממשל מאפשר להחלטה כל כך אנטי-ישראלית לעבור.

שר חוץ עכשיו

על פניו, יש רק דרך אחת לעשות זאת, והיא לגייס את הקונגרס להחלטת יום הדין לפיה אם הממשל לא יטיל וטו במועצת הביטחון על החלטה כל כך חמורה נגד ישראל, יבוטל התקצוב האמריקני לארגון האו"ם. ואם לא כל התקציב, לפחות חלק נכבד ממנו. אלא שכאן נכנסות שתי סוגיות: האחת, הקונגרס בשליטת הרפובליקנים הפך לגוף רופס ואימפוטנטי שהתגלה בחולשתו בנושא הסכם הגרעין. קשה לסמוך על איום של הקונגרס, שאובמה מבטל אותו כרצונו. השניה היא היעדרו של שר חוץ ישראלי במשרה מלאה.

לקראת שנה מדינית קשה מול ממשל עוין ונקמני, המגלה יותר הבנה לטרור הפלסטיני מאשר לרצח מתנחלים, נדרש מראש הממשלה נתניהו שיתעלה מעל לכל שיקול כזה או אחר, וימנה את האדם המתאים ביותר לתפקיד שר החוץ; כן, גם השותפות בקואליציה נדרשות באופן חד-פעמי לגלות אחריות לאומית ולא להסתתר מאחורי מקח וממכר קואליציוני.

שר החוץ, למגינת לב הימין הקיצוני, חייב להיות מישהו "כמו" דן מרידור. אדם מוכר ומזוהה במסדרונות הממשל האמריקני ובאיחוד האירופי, ושיכול להיות אפקטיבי שם. לא סתם מישהו שיודע לדבר צודק ויפה. אלא גם להשיג תוצאות במגעים קרובים. לכאורה הכי דומה לדן מרידור הוא דן מרידור עצמו. מועמדים נוספים הם יאיר לפיד, פרופ' גבריאלה שלו שהיתה שגרירה באו"ם. למה לא יובל שטייניץ? למה לא מייקל אורן? שטייניץ טוב, אבל כנראה לא מספיק יעיל במגעים מדיניים ומזוהה יותר מדי עם נתניהו, כך שעלול להשיג תוצאות הפוכות. אם כי לא הייתי פוסל אותו, הוא השיג תוצאות טובות בתקופת המשא-ומתן שניהלו האמריקנים על הסכם הגרעין. אורן, למרבה הצער, שרף את עצמו במסדרונות הכוח בוושינגטון בגלל שכתב ספר מדויק עד כאב שמסביר בדיוק את המצב של ישראל היום מול ממשל שבפועל הוא מסוכן לישראל יותר מכל אויביה.

http://mida.org.il/2016/01/23/%d7%94%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%9c-%d7%9e%d7%a1%d7%9e%d7%9f-%d7%9e%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%95%d7%91%d7%9e%d7%94-%d7%9e%d7%a4%d7%a6%d7%99%d7%a5/

תגוביות:

1.דן מרידור יותר גרוע מפרס. כל מי שמקשיב היטב לדן מרידור שומע אמירות שמאל קיצוניות ולא אינטליגנטיות במיוחד הנאמרות בלשון רכה.

2.לפיד הוא זיקית. הוא משמיע אמירות ימניות בגלל שהוא מעריך שהציבור שם.
מתחת ללפיד מסתתרים לא מעט מושתלי הקרן להשמדת ישראל והם יכולים להביא להרס המדינה.

3.אובמה יקדם מדינה פלסטינית באו"ם גם אם זה הדבר האחרון שיעשה בתפקידו כנשיא. זה תמים מאוד מצד אמנון לורד להניח שמינוי אדם כלשהו ישנה את זה. וזאת לא נקמנות מצד אובמה, זאת תפיסת עולמו. לא פחות מזה, זאת תפיסת העולם של אלה שהריצו אותו לבית הלבן, שמממנים אותו ושאת האידאולוגיה שלהם הוא מיישם - סורוס, איירס, חומסקי ושאר האנטישמים, רבים מהם ממוצא יהודי.

הדרך היחידה, אם בכלל, להרתיע את אובמה היא הצהרה שיש מאחוריה כוונה לביצוע - אם ההחלטה תעבור באו"ם -ישראל תספח את שטחי סי. אובמה והשמאל פוחדים מאוד מסיפוח שכזה, מפני שלא ניתן לבטל אותו. מדובר בצעד לא הפיך וכל ההחלטות והאיומים שלהם לא יעזרו. אולי, לא בטוח, שאת הפגיעה הזו במורשת של אובמה הוא לא יהיה מוכן לספוג. שבמשמרת שלו ישראל סיפחה חלקים ניכרים מיהודה ושומרון.

4.הלהב של הפגיון הבוגדני מושחז עכשיו במרתפי הממשל: החלטת מועה"ב של ארגון האומות האנטי אנושיות – שתכפה על ישראל נסיגה והפיכת יהודה ושומרון לעזה. את המהלך הזה חייבים לסכל וזה לדעתי המהלך שאובמה רוצה יותר מהכל – יותר מתרמית ההתחממות העולמית, יותר מלקיחת הנשק מאזרחי ארה"ב – אחרי הכל, המטרה הנעלה ביותר של אובמה – החרבת התרבות היהודו-נוצרית – (אירופאית, או "מערבית") וישראל היא קוץ מערבי במוגלה האסלמית.

חייבים לסכל מהלך שכזה.

5.משה דיין בתגובה: "פרס מדליף סודות מדינה לאמריקאים"!

6.דן מרידור לא נבחר מטעם מהליכוד והוא מאוד מתוסכל ומשמיץ את ישראל בניכר, חוזר על דבריו של האנטישמי ג'ימי קרטר שהמציא על ישראל אפרטהייד.

ביטוי זה אינו לעניין לא בקשר לסכסוך ולא בקשר למסתננים האפריקנים, בהיות האפריקאים פולשים ומשתלטים על מדינתנו. אין לעם ישראל יכולת ולא התחייבות לפתור את בעיות יבשת אפריקה כפי שהוא רוצה. דן מרידור הינו תופעה! ולא נשכח שדן מרידור העלה לגדולה את דורית בייניש בנימוק שהתרשם ממנה מאוד! לדעת משפטנים רבים בייניש משפטנית גרועה חוץ מהיותה בלתי מוסרית ועבריינית סדרתית.

בעודו יושב על תקן של פוליטיקאי כמי שאמור לייצג את הציבור, הקדיש את מירב זמנו לפגישות עם החונטה המשפטית מתוך כוונה לקדם קריירה ציבורית שניה, של שופט בבית המשפט העליון.

לצורך כך הכתיר עצמו בתואר "משפטן בכיר". מלבדו איש אינו מבין על סמך מה.

בהיותו נבחר ציבור דאג לאינטרסים של החונטה המשפטית המשתלטת, העריצה, האנטי דמוקרטית. בהיותו שר המשפטים וגם לאחר כהונתו היות והיו לו מהלכים במשרד המשפטים, דאג לחוסר צדק ולהתעמרות באזרח. הוא ייבא לבית הדין לתעבורה את שיטת "ההקראות" על פיה הנאשמים חייבים להתייצב "לדיון המשפטי" בו רק נשאלים אם מודים או לא, אלא שבהן אף פעם לא מקריאים לנאשם את כתב האישום. נאשמים שאינם מודים מוכנסים למכבש לחצים להודות ואם עדיין אינם מודים, מזומנים לדיון למועד אחר.

הוא גם יישם את שיטת העיכובים כמו שוטר שאינו מופיע וכל דבר שמונע הימשכות ההליכים, כדי לשבור את רוח הנאשמים כדי שיודו. כמו כן הכניס את 'תא הנאשמים' כדי להשפיל ולבזות. בכל אלו עודד את בית המשפט להרשיע תמיד ואת המשטרה להמשיך להגיש תביעות שוא!

הוא בין האנשים הצבועים ביותר שניתן להעלות על הדעת!

הוא גם איים לעזוב את הממשלה אם הכנסת תעביר חוק שהכנסת ממנה את השופטים ולא כפי שנהוג שהם עצמם נבחרים על ידי עצמם. את כל זאת צרח בשם הדמוקרטיה! מרוב דמוקרטיותו אינו יודע לקבל את דין הבוחר בתוך המפלגה שלא בחר בו – אינו יודע לקבל את כללי המשחק הדמוקרטי.

דן מרידור מלא בטענות ונימוקים חסרי שחר ונותן דרור למניעים פסולים ולמרירותו ומראה עד כמה אופיו שלילי ומעוות. דן מרידור המעורב בפרשיות שחיתות נותן ציון למפלגה ממנה סולק וככל שהוא משמיץ יותר כך רואים כמה האגו הנפוח שלו נפגע ואיזה איש קטן הינו.

7.תכל'ס אלון ליאל ואשתו הם קצין תצפית קדמי שמכוון את האש, מאכן את המטרות וסוגר את מעגלי האש עם סוללות התותחים של שונאי ישראל במערב.

8.פרופ' מאוטנר: בג''צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל שאיבד כוחו בכנסת! השמאל העביר את הכוח שלו לא רק לבג''צ אלא גם ליועץ המשפטי לממשלה ועוד...

https://rotter.net/forum/gil/27789.shtml#1

9.יש לחסל את בג''צ במתכונתו הנוכחית. אך ורק ממשלות ישראל תבחרנה את השופטים! יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם בעצמם באמצעות ועדה חשאית המתנהלת בלא נהלים כתובים, לפי קריטריונים לא ברורים, באמצעות מסלולים עוקפי ועדה סטטוטורית. יש לבטל את כל השיטה הזו.
את השופטים תבחרנה, כמו בכל העולם הדמוקרטי, אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת, במהלכו תובררנה עמדות המועמדים ויחסם לעם היהודי ולזכותו על ארצו, הקודמת לכל זכות אחרת.

מי שיש לו בעיה עם ההמנון או הדגל לא ישמש שופט במדינה היהודית.

יש לקבוע בחוק שהיועץ המשפטי לממשלה ייבחר אך ורק על ידי הממשלה, כראות עיניה ובהתאמה עם האידיאולוגיה הפוליטית שלה ולא יונחת כפי שקורה היום, כאחד מרשימה שבג"צ קובע.

יש לקבוע בחוק שהיועץ הינו אך ורק יועץ ואינו קובע דבר לגבי מדיניות הממשלה או מינוייה לתפקידים שונים - שכן כך מתבצעת אידיאולוגיה הלכה למעשה.

אהרון ברק הוא שקבע בפסיקה הזויה שעצות היועץ יחייבו את הממשלות ומאז שולט היועץ מטעם בג"צ על המדינה. יש לבטל את הפסיקה - שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי.

אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:

אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.

מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.

בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.

השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.

ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.

ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.

https://rotter.net/forum/gil/27766.shtml

החרם על האקדמיה ועל האקדמאים הישראלים בהובלת תנועת ה-BDS מתרחב לקהלים רבים בשנים האחרונות, אבל הראשון שבהם היה ללא ספק חתאם בזיאן, מי שעומד היום בראש התנועה.

בתור סטודנט צעיר באוניברסיטת ברקלי הוא ייסד את תנועת הסטודנטים בעד פלסטין, ה-SJP, והיום הוא מרצה בכיר במוסד האקדמי היוקרתי, במחלקה למזרח התיכון.

בתחילה סירב בזיאן לראיון חדשות 10, כחלק מהעיקרון בו הוא דוגל - חרם מלא על ישראל. לאחר מאמצי שכנוע מרובים, הוא הסכים לדבר מול מצלמה של ערוץ טלויזיה ישראלי, בפעם הראשונה. הוא שטח באופן בהיר את משנתו האנטי ישראלית והאנטי ציונית, אך כאשר נשאל האם יש לו ביקורת גם כלפי ארגוני הטרור הפלסטינים, וכלפי הטילים שנורו ונורים מהרצועה - הוא התחמק.

עם זאת, קשה להתעלם מהחיוך שבע הרצון של חאתם בזמן שהוא מדבר על השסע העמוק בקרב היהודים בישראל. זהו חיוך של מי שחש שהוא עלה על הנקודה הכואבת והרגישה ביותר לישראלים, אדם שזהו סימן הניצחון שלו. באופן כללי ניתן לומר ללא ספק, שמי שרוצה להתרשם כיצד נראה החרם על ישראל בארצות הברית, כדאי לו להסתובב במסדרונות המחלקה למזרח התיכון באוניברסיטת ברקלי.

כמעט על כל הדלתות במחלקה תלויות כרזות בעד החרמת ישראל. בעבור רוב הסטודנטים שם, המרצים במחלקה הם מקור הידע העיקרי על הנעשה באזור, ולכן לא פלא שמכאן יוצאים הסטודנטים הפעילים ביותר בתנועת החרם. הנתון המפתיע ביותר - או שלא, תלוי את מי שואלים, הוא שבמחלקה הזאת, שזכתה לכינוי המחלקה האנטי ישראלית, כמחצית מהחוקרים יהודים.

אחד מהם הוא פרופ' דניאל בויארין, מגדולי חוקרי התלמוד בעולם. בויארין נחשב לעילוי בתחומו והתגורר עשרות שנים בישראל שם ביצע את מחקריו באוניברסיטת בר אילן. אולם, דווקא הרחוב הישראלי הוא זה שדחק בו לחזור לארה"ב. "אני אנטי ציוני, וזו הציונות שלי", הוא אומר. אחרי ששומעים אותו ואת התבטאויותיו, מבינים היטב מדוע תנועת החרם בארה"ב בתאוצה מתמדת.

http://m.nana10.co.il/Article/1183995?sid=120

תנועת ה-BDS היא תנועה שפועלת נמרצות כדי להטיל חרמות שונים ורבים על מדינת ישראל. בין אם מדובר בחרמות תרבותיים (ד"ש לרוג'ר ווטרס), חרמות אקדמאיים או אפילו חרמות פוליטיים, התנועה הזו היא תנועה רועשת שאפילו מצליחה לרשום הישגים מפעם לפעם. אפילו בארצות הברית, חברתה הטובה של ישראל, מתחילה התנועה לחלחל אל אוניברסיטאות וקולג'ים רבים.

לנו, כישראלים, קשה לפעמים להבין עד כמה קטלנית יכולה להיות תנועת החרם על ישראל, ה-BDS. אנו שומעים על התנועה בעיקר בדיווחי החדשות, מאמירות של פוליטיקאים רבים, ולכן נראה שהתנועה הזו רחוקה מהלב שלנו - כמו שאומר המשפט הידוע, "רחוק מהעין, רחוק מהלב". ה-BDS הוא אינו דבר חדש בקמפוסים בלונדון ובאוקספורד הבריטיים, אבל הוא מתחיל לנטוע את שורשיו ברחבי מוסדות רבים להשכלה גבוהה בארה"ב.

ניצני התנועה החלו לפני עשור וחצי, כשב-2001 עלה רעיון החרם בוועידת דרבן שבדרום אפריקה. 4 שנים לאחר מכן הושקה תנועת החרם, ה-BDS, שנדד לבריטניה, שם לבש את צורתו האקדמית בדמות חרמות של אוניברסיטאות ומרצים בריטיים כלפי המוסדות האקדמיים הישראליים.

לפני כשנה התמודדה רייצ'ל ביידה, סטודנטית יהודייה באוניברסיטת UCLA שבקליפורניה, על תפקיד במועצת הסטודנטים במקום לימודיה, אך חברי המועצה לא היו בטוחים שיהודייה יכולה למלא את התפקיד כראוי. "כולם קושרים ביני לבין ישראל בקמפוס הזה", אומרת ביידה, "ברגע שנכנסתי לכאן, השאלה הראשונה שנשאלתי היא למה אני כאן.

ה-BDS לא מדלג על אף אדם, גם לא על יעל עשור, דוקטורנטית לאנתרופולוגיה ב-UCLA, שמצאה את עצמה לאחרונה במצב אבסורדי מאוד: רגע אחת היא הצביעה נגד חרם על ישראל בבניין בקולורדו שם נערך אירוע של אגודת האנתרופולוגים, ורגע אחר כך היא קיבלה על עבודתה פרס הצטיינות. "אני בסך הכל סטודנטית שמנסה לגמור את התואר, כמעט בכל שיעור שהיה לי איכשהו הנושא של ישראל עלה לשולחן ומצפים שאני אגיב", מספרת עשור, "תמיד יש את השאלה עד כמה זו הדעה האישית שלי ועד כמה אני מרגישה שאני מייצגת פה משהו. קשה להבין את העוצמות של זה ומה זה אומר להיות ברגע כזה עד שלא נמצאים בו".

החרם האקדמי על ישראל רשם ניצחון ראשון בארצות הברית כשלפני כמעט שלוש שנים קראה קבוצת אקדמאים אמריקניים בראשות פרופסור נועם חומסקי לפיזיקאי הנודע פרופסור סטיבן הוקינג, לבטל את השתתפותו בוועידת הנשיא בירושלים. הוקינג נענה בחיוב, ומשם כדור השלג האקדמי החל להתגלגל.

כחצי שנה לאחר החרם של הוקינג, הצביעו חברי האגודה ללימודים אמריקניים, המונים כ-500 פרופסורים, בעד חרם אקדמי על אוניברסיטאות וחוקרים ישראלים. הצעות חרם מסוג זה עולות בזוג אחר זו להצבעות ואפילו מתקבלות, גם אם באופן חלקי, באגודה ללימודי המזרח התיכון, האגודה האמריקנית להיסטוריה, באגודה ללימודי שפות מודרניות ובאגודות קטנות אחרות. האגודות האלו מונות עשרות אלפי חוקרים, ואחת מהן אפילו האשימה את ישראל באלימות מינית כלפי פלסטיניות.

פרופסור יהודה פרל, ממדעני המחשב הבולטים ביותר בארה"ב, לא תמיד התעניין בנעשה מחוץ למעבדת המחשבים שלו, עד שלפני כ-14 שנים נחטף ונרצח בנו, העיתונאי דניאל פרל, על ידי שלוחה של ארגון הטרור אל-קאעידה, זאת לאחר שהגיע לפקיסטן כדי לעבוד על תחקיר עיתונאי. "נחפרו פה מנהרות של חמאס, אין מילה יותר מתאימה לזה, כי זה נעשה בחדרי חדרים מתחת לקרקע. אם תאמר שאתה פרו-ישראלי יסתכלו עליך בחמלה ובמרחק", אומר פרל.

גם הסטודנטים הישראלים הלומדים בארה"ב חשים את התחזקות מגמת החרם. "אני כבר כמה שנים טובות חש מאוד מאוד לא בנוח עם קולגות שלי, והעמדות שלהם והאקטיביזם שלהם כלפי ישראל וחוקרים ישראלים", מספר אהרון דגני, דוקטורנט להיסטוריה ב-UCLA. יגאל דומינגז, חוקר תאי גזע ב-UCLA, מסכים עם דגני: "ישראלים, יהודים, שהם דווקא שדוחפים ומובילים את הנושא, מובילים את הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל".

מיקו פלד הוא בנו של האלוף לשעבר בצה"ל מתי פלד, מהגנרלים של מלחמת ששת הימים, קרוב משפחה של אחד מהחותמים על מגילת העצמאות וגם אימת ההסברה הישראלית בארה"ב. פלד, מהדוברים הבולטים של ה-BDS בארה"ב, התגורר עד לפני 19 שנה בלגונה ביץ' שבקליפורניה, ולא התעניין בסכסוכים הרבים במזרח התיכון, עד שאחייניתו, סמדר בת ה-14, נרצחה בפיגוע התאבדות במדרחוב בן יהודה שבירושלים. פלד הפך למרצה מבוקש בקמפוסים ברחבי ארה"ב. "זה מין שבר שאי אפשר לתאר במילים", אומר פלד, "זה שביצע את הפיגוע הוא חלק ממאבק לאומי של עם שסובל דיכוי כבר 70 שנה. אני לא חושב שמאבק לאומי מוצדק כמו המאבק הפלסטיני הוא טרור, החמאס הוא לא ארגון טרור מבחינתי".

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1183824&sid=126

תחת מעטה של אנונימיות, מספק הארגון הישראלי "מי מרוויח מהכיבוש" תחקיר ומידע על חברות זרות וישראליות שמושקעות ביו"ש, בגולן ובמזרח ירושלים • דו"ח חדש של "NGO מוניטור" חושף את הפנים האמיתיות של הארגון הנחשב ל"חוד החנית של ה-BDS"

שירותי השמירה והאבטחה שמעניקה חברת "גלשן שווקים" למועצות מקומיות רבות ביהודה ושומרון לא היו מעולם בגדר סוד. בראשית חודש נובמבר האחרון הסתערה מחבלת ערבייה על אחד המאבטחים של החברה בשער היישוב ביתר עילית, ופצעה אותו באורח קל. המאבטח ירה בה והצליח לנטרל אותה. רק לפני כחודש הניס ביריות מאבטח אחר של החברה רכב ובו מחבלים שתקפו בירי אוטובוס ישראלי של אגד בצומת רמות. מאבטחי "גלשן" פועלים במקומות יישוב רבים ביהודה ושומרון כגון גבעת זאב, גוש עציון, אדם או קריית ארבע.

אלא שלפני כשלושה חודשים למד מנכ"ל החברה, מורן רז, כי מישהו מאוד לא אוהב את העובדה שהחברה שבניהולו מושקעת כלכלית גם בשטחי יהודה ושומרון, ומשתלבת במערך הביטחון השוטף לאזרחי ישראל שם. על שולחנו של רז הונח בראשית ינואר האחרון מכתב חתום על ידי ארגון "מי מרוויח מהכיבוש". "צוות העמותה" העניק ל"גלשן" פרק זמן של שלושה שבועות כדי להגיב על המידע שלפיו החברה פועלת ב"שטחים המוחזקים".

הצוות של "מי מרוויח" (Who Profits) הודיע לרז שבכוונתו לכלול את שם החברה ברשימת החברות והגופים בישראל ובחו"ל שפועלים בהתנחלויות ובאזורי יהודה ושומרון, הגולן ומזרח ירושלים. לרז, בניגוד לנמענים אחרים של "מי מרוויח", לא היתה בעיה אמיתית עם האיום המרומז. חברתו אינה פעילה בחו"ל, ולכן הוא לא חשש שמישהו יעיין ברשימה, יאתר את "גלשן" ויחרים אותה או את עסקיה הלא קיימים שם.

לעומת זאת, בעבור חברות ישראליות שפועלות בחו"ל כמו תאגיד הקוסמטיקה "אהבה", או חברות מחו"ל שפועלות בארץ כמו חברת האבטחה "ג'י.4.אס", היתה פגיעתם של "מי מרוויח" ודומיה קשה: אשת העסקים אביגיל דיסני הודיעה שהיא מוותרת על הרווחים ממפעל "אהבה" שבו השקיעה, לאחר ש"אהבה" הואשמה על ידי "מי מרוויח" כי היא "מוציאה את הבוץ משטחים פלשתיניים כבושים" ומנצלת "משאבים טבעיים פלשתיניים".

הפרלמנט האירופי ביטל חוזים עם חברת האבטחה הבינלאומית "ג'י.4.אס" בעקבות מכתבים ולחץ שהופעלו עליו על ידי ארגונים שונים, על בסיס המידע של "מי מרוויח". בדו"ח משותף של "מי מרוויח" ו"קואליציית נשים לשלום", הוזכרה חברת הרכבות "דויטשה באן" - אחת החברות שהיתה שותפה לפרויקט קו הרכבת המהיר בין תל אביב לירושלים - כמי שפרשה מהפרויקט, לאחר שהתגלה שחלק ממסלול הקו עובר מחוץ לקו הירוק. "מי מרוויח", יחד עם "קואליציית נשים לשלום", גם הובילה לובי לביטול פרוטוקול הסחר עם תעשיית התרופות הישראלית.

ארגון "מי מרוויח" אינו פועל ישירות. הוא מספק את התשתית העובדתית ומסתפק בפרסום המידע על החברות הישראליות שמעורבות כלכלית בשטחי יהודה ושומרון, מזרח ירושלים והגולן. ולמרות זאת משמעות פעילותו קשה: כניסת חברה למאגר "מי מרוויח" חושפת אותה כמעט באופן מיידי לקמפיינים של ה־BDS ואף לפעילות של לובי אקטיבי שנועד לפגוע בפעילותה.

שמות החוקרים חסויים

בימים אלה מפרסם ארגון NGO מוניטור דו"ח על ארגון "מי מרוויח" ומתאר אותו כ"חוד החנית של ה־BDS" - הקמפיין לחרם על ישראל בתחום הכלכלי, האקדמי והתרבותי. NGO מוניטור עוסק כבר שנים בפרסום מידע, תחקירים וביקורת על ארגונים לא ממשלתיים ברחבי העולם, שפועלים בתואנות שונות לשלילת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, לחרמות על ישראל ולעיתים אף לשלילת עצם קיום המדינה, במסווה של פעילות למען זכויות אדם.

הפעם מרחיב NGO מוניטור בעובדה הלא כל כך ידועה, שמאגר המידע של ה־BDS פועל למעשה מישראל, ושמייסדיו, לפחות על פי הרישום במשרדי רשם העמותות, הם ישראלים. איתי ראובני, שכתב את הדו"ח על "מי מרוויח", מציין שהיותו ארגון ישראלי מקנה לו אמינות מיוחדת בקרב תומכי ה־BDS ברחבי העולם.

פרויקט "מי מרוויח" נוסד ב־2007 על ידי עמותת "קואליציית נשים לשלום", ארגון פמיניסטי, יהודי־פלשתיני, שנענה ל"קריאה הפלשתינית לחרם, משיכת השקעות וסנקציות נגד ישראל". שש שנים אחר כך, ב־2013, הפך "מי מרוויח" לעמותה עצמאית, אך המשיך לשתף פעולה עם "קואליציית נשים לשלום".

עובדי הארגון אינם נחשפים ואינם מוזכרים באתר האינטרנט של "מי מרוויח" או בתכתובות רשמיות של הארגון. על פי רשם העמותות, "מי מרוויח" הוקם על ידי אסתר מיצנמאכר, רונה מורן, יארה סדיה, אינס אליאס, דבורה לרמן, ענת מטר והנא עמוריה. הדו"ח של NGO מוניטור מרחיב מעט גם על דמות נוספת, דלית באום, שנמנתה עם מייסדות הפרויקט כאשר "מי מרוויח" פעל עדיין במסגרת "קואליציית נשים לשלום".

באום משמשת היום מרכזת תוכנית המזה"ת של ועדת השירות של "החברים הקווקרים האמריקנים". הארגון הזה, אומרים ב־NGO מוניטור, "מקדם את החרם נגד ישראל; משתמש באנלוגיית האפרטהייד כדי לתאר את הסכסוך בין ישראל לבין הפלשתינים, ואף מקדם את זכות השיבה של הפלשתינים". אותו ארגון גם מממן באופן גלוי ארגונים בישראל שמקדמים סרבנות לשירות בצה"ל בקרב היהודים והדרוזים.

באום, על פי הדו"ח החדש, גם היתה חברה בוועד המנהל של העמותה הקיצונית "זוכרות", שמתנגדת לקיומה של מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית, והוקמה במטרה "לקדם הכרה ואחריות של הציבור היהודי בישראל על עוולות הנכבה ואת תפיסת השיבה של הפליטים הפלשתינים".

גם במכתבי ההתראה ש"מי מרוויח" שולח לחברות שונות, מוזכרת הנכבה. הארגון טורח להביא לידיעתן של החברות כי "עסקיהן מעורבים בגירוש פלשתינים מאדמתם ובתיהם - תהליך שהחל עוד בנכבה של 1948", ואף "נמשך עד היום באמצעות מדיניות של גניבת אדמות".

אחת המייסדות של "מי מרוויח" היא ד"ר ענת מטר, פעילת תעאיוש שהיתה חברה בפורום הורי הסרבנים והקימה את הוועד הישראלי למען האסירים הפלשתינים. מטר תמכה בעבר בחרם אקדמי על אוניברסיטת אריאל.

מקרן פנסיה ועד סלולרי

תזכורת: במאי 2015 הגיע לשיאו קמפיין ה־BDS נגד החברה הצרפתית אורנג' וקשריה עם הזכיינית הישראלית פרטנר. הארגונים שהיו מעורבים בקמפיין היו הארגון הישראלי "מי מרוויח", הארגון הפלשתיני "אל־חק" ועוד שלושה ארגונים צרפתיים שלהם היסטוריה ארוכה בקמפיין הדה־לגיטימציה נגד ישראל.

באתר "מי מרוויח" מופיע עד היום עמוד מתעדכן, שמוקדש לחברת פרטנר ומשקף אג'נדה פוליטית שאינה קשורה בהכרח למעורבות מסחרית של פרטנר ביהודה ושומרון או בגולן. "החטאים" הכבדים שפרטנר אשמה בהם על פי דף זה, הם מתן חסות לשתי יחידות צבאיות ישראליות במשך כמה שנים, תחת המסגרת של פרויקט "אמץ חייל"; תמיכה ביחידת שריון וביחידת חיפוש והצלה באמצעות מימון ימי ספורט, מופעי בידור ואימונים; וכן בכך ש"בקיץ 2014 פרטנר־אורנג' נכחה בקו הלחימה הקדמי, תוך שהיא מספקת שירותי סלולר ובידור לחיילים ישראלים", ואף "שירותים מוזלים לחיילים שלחמו בעזה ביולי־אוגוסט 2014".

מידע אחר שפירסם "מי מרוויח" על חברת מקורות, אומרים ב־NGO מוניטור, "האשים באופן שקרי את מקורות ואת ישראל ב'אפליית הפלשתינים' בתחום המים, במניעת פיתוח תשתית המים הפלשתינית ובהגבלת אספקת המים ליישובים פלשתיניים. המידע הזה שימש קמפיינים שהתנהלו נגד שיתוף הפעולה המתוכנן של חברת מקורות עם תאגיד המים ההולנדי 'ויטנס' ועם חברת המים האיטלקית 'א'צאה'".

"מי מרוויח" גם היה זה שלפני שנים אחדות סיפק את המידע שהביא את קרן הפנסיה ההולנדית הגדולה PGGM, להכריז בינואר לפני כשנתיים כי "לא תשקיע יותר בחמישה בנקים ישראליים". כחלק מקמפיין הלוחמה הכלכלית שלהם, שידלה "מי מרוויח" את PGGM, יחד עם עוד כמה ארגונים לא ממשלתיים פוליטיים אחרים, למשוך השקעות מהבנקים הללו.

אחת ההצלחות הבולטות של "מי מרוויח" ושותפיו היתה מול חברת סודה־סטרים, שמייצרת מכשירים ביתיים להכנת משקאות מוגזים ופועלת ב־42 מדינות מול קהל לקוחות של כ־10 מיליון איש. בעקבות פרסום מידע על סודה־סטרים ופעילותה ב"התנחלויות בלתי חוקיות", סגרה סודה־סטרים את המפעל שלה במישור אדומים. מאות עובדים שהועסקו במפעל פוטרו, ובהם גם עובדים פלשתינים לא מעטים (ראו מסגרת).

במאגר המידע של "מי מרוויח" רשומים יותר מ־500 בתי עסק, חברות וגופים, שפועלים בדרך כזאת או אחרת בשטחים, או שמספקים שירותים לתושבים ולמדינה שם. בין החברות: בזק, אנג'ל, אריסון השקעות, בטון עטרות, חברת עידן, פלפוט רמט, סימנס, בנקים ישראליים, רשתות בתי קפה וטבע נאות.

על פי דיווחי "מי מרוויח" לרשם העמותות, העמותה קיבלה בשנים 2014 ו־2015 מישויות מדיניות זרות סך של 1,477,350 שקלים, כאשר כל התרומות היו למטרות "מחקר".

הממצאים של NGO מוניטור חושפים כי התורמים הגדולים ביותר ל"מי מרוויח" היו ארגוני סיוע כנסייתיים שממומנים על ידי ממשלות במדינותיהם.

המממן העיקרי הוא ארגון הסיוע הכנסייתי של הולנד ICCO, שבתקופה הרלוונטית העביר ל"מי מרוויח" יותר ממיליון שקלים. הארגון הזה קידם משיכת השקעות מקרנות פנסיה ישראליות ומחברת מקורות. ICCO אף תרם בעבר ל"שוברים שתיקה", ולאחר מבצע עופרת יצוקה קשר בין תרומתו ל"שוברים שתיקה" לבין השגת 90 עדויות חיילים בשנה על המתרחש בשטחי יו"ש.

הארגון הכנסייתי ההולנדי גם מממן את "האינתיפאדה האלקטרונית", אתר אינטרנט אנטי־ישראלי שמקדם חרמות וקמפיינים אחרים נגד ישראל.

ICCO ההולנדי אף שולל את הקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל.

בין שותפיו של הארגון הכנסייתי הזה, שכאמור מממן גם את "מי מרוויח", נמצא ארגון "זוכרות", שפועל ל"מימוש זכות השיבה של הפליטים הפלשתינים". משמעות דרישה זו היא, למעשה, קריאה לחיסולה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי. "זוכרות" גם מאשים את ישראל ב"טיהור אתני", ב"נישול" וב"גירוש בכוח".

גוף כנסייתי אחר שתורם ל"מי מרוויח" הוא "טרוקרה" (181 אלף שקלים בתקופה הרלוונטית). "טרוקרה" ממומן על ידי ממשלת אירלנד, מקדם חרם על ישראל ואף פועל לניתוק היחסים בין האיחוד האירופי למדינת ישראל.

בניגוד למדיניות הממשלה האירית, "טרוקרה" עורך קמפיין לקדם סנקציות נגד ישראל באמצעות השעיית הסכמי הסחר בין מדינת ישראל לבין האיחוד האירופי. הארגון גם ניסה לחסום את צירופה של ישראל ל־OECD. גם "טרוקרה" קיים קשר עם "זוכרות", מימן תערוכת צילומים של "שוברים שתיקה" וקרא לחרמות ולסנקציות נגד ישראל.

שלושה גורמים נוספים שמממנים את "מי מרוויח", בסכומים נמוכים יחסית, הם איגוד העובדים הנורבגי (92 אלף שקלים), איגוד שמקדם חרם על ישראל בארגוני עובדים; "מדיקו אינטרנשיונל" שממומן על ידי ממשלת גרמניה (יותר מ־100 אלף שקלים); ו"קיירוס", ארגון כנסייתי פרטי ששותף לקידום החרם נגד ישראל בכנסיות ברחבי העולם.

בנק המטרות של הארגון

איתי ראובני, מחבר הדו"ח החדש על "מי מרוויח", מציין כי הארגון מקדם את קמפיין ה־BDS ברשתות חברתיות ואף מוזכר כמעט בכל דו"ח שמקדם קמפיין זה.

הוא מזכיר את המסמך המשותף שחובר ב־2015 על ידי "קואליציית נשים לשלום" ו"מי מרוויח", במימון עקיף של ממשלת שבדיה. המסמך המשותף הזה יוצא נגד רווחים שתאגידים ישראליים ובינלאומיים מפיקים "מהכיבוש".

ראובני גם מספר על מכתבים שנשלחו מצוות העמותה של "מי מרוויח" לעסקים ישראליים ובהם הודעה, דוגמת ההודעה שנמסרה ל"גלשן שווקים", על הכנסתם למאגר הארגון. במכתבים הללו מוצג "מי מרוויח" כ"מכון מחקר המוקדש לחשיפת המעורבות המסחרית של חברות בשליטה הישראלית המתמשכת על אדמות פלשתיניות וסוריות".

הארגון כותב לבית העסק או לחברה: "אנו מתכננים לכלול את המידע הבא על החברה שלך באתר שלנו ובפרסומים המודפסים שלנו... בהיעדר תגובה עד 26 בינואר, אנו נפרסם את המידע שקיים אצלנו".

ראובני מציין כי באתר הארגון, בכל הדו"חות, המכתבים והמסמכים, אי אפשר להצביע על שמות העובדים והחוקרים, אלא רק על זיהוי בצורת "צוות מי מרוויח". "מי מרוויח", מטעים ראובני, "נוהג כך למרות שיש לו אג'נדה ברורה, שבה מוזכרת למשל 'הנכבה של 1948', ולמרות שהארגון מייצר למעשה 'בנק מטרות', שמשרת את ארגוני ה־BDS בפעולותיהם לחרמות ולסנקציות על ישראל".

פרופ' שטיינברג: "הפעילות מבוססת על שנאה עיוורת לישראל"

נשיא מכון המחקר NGO מוניטור, פרופ' ג'ראלד שטיינברג, אומר כי "מי שמובילים את תעשיית ה־BDS הם הפעילים הקיצונים של ארגון 'מי מרוויח' על צורותיו השונות לרבות ארגון 'קואליציית נשים לשלום' שממנו צמחו.

"הקמפיינים המפחידים שלהם", אומר שטיינברג, "ממומנים על ידי משלמי המסים בהולנד, בגרמניה, באירלנד ובעוד מקומות, אשר באופן רשמי מעבירים כספים ל'סיוע הומניטרי' לארגונים כנסייתיים מסויימים שהם אנטי־ישראליים. כסף זה מוסט באופן סודי לכמה פעילים רדיקלים, דבר המבוסס על שנאה עיוורת לישראל, שהיא למעשה הצורה המודרנית של האנטישמיות הקלאסית".

"אם ירצו - יגיבו"

כל הניסיונות שעשינו כדי לקבל מ"מי מרוויח" התייחסות ותגובה לדו"ח של NGO מוניטור - לא צלחו.

בתחילת השבוע שוחחתי בטלפון קצרות עם גב' אסתר מיצנמאכר, שמוזכרת ברשם העמותות כאחת המייסדות של "מי מרוויח".

ביקשתי להעביר לה באמצעות הדואר האלקטרוני את עיקרי הדברים, כדי שתגיב. מיצנמאכר הפנתה אותי לכתובת האי־מייל של העמותה ואמרה: "תשלח אליהם ואם הם ירצו, הם יגיבו". ביקשתי לדעת למי לפנות שם, ולמי למען את בקשת התגובה. מיצנמאכר לא מסרה שמות אך חזרה ואמרה: "תשלח. אם ירצו - יגיבו".

עיקרי הדו"ח המובאים בכתבה, בצירוף שאלות, נשלחו באמצעות האי־מייל כמה פעמים לכתובת הדואר האלקטרוני הרשומה באתר, אולם לא זכו לתגובה. גם באמצעות פייסבוק הסבנו את תשומת לב העמותה, אך גם משם לא בא מענה. שלחנו מסרון לגב' מיצנמאכר, שבו הסבנו את תשומת ליבה לדואר האלקטרוני שנשלח לעמותה, אך גם למסרון זה איש לא הגיב.

באתר "מי מרוויח" עצמו, כאמור, לא מצוינים שמות המנהלים או החוקרים מטעם הארגון.

השאלות שרצינו להפנות לעמותה נגעו למידע ש־NGO מוניטור מביאים בדו"ח שלהם ובין היתר לפעילות "מי מרוויח" נגד חברות ישראליות שמושקעות מעבר לקו הירוק, למקורות המימון של העמותה ולעמדתה ביחס לפעילות ה־BDS.

שאלנו בפנייה:

1.מה פשר אזכור הנכבה ו־1948 המוזכרים במכתבי העמותה?

2.האם קיומה של מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית מקובלת עליהם?

3.האם הם תומכים במימוש זכות השיבה?

4.מדוע במאגר הארגון נכללות חברות שמהוות מודל לדו־קיום, אשר מעסיקות באופן שוויוני פלשתינים וישראלים כאחד?

ועוד...

כאמור - עד למועד סגירת הגיליון לא התקבלה כל התייחסות או תגובה לפניות שנשלחו ל"מי מרוויח".

סודה־סטרים - דו־קיום שהסתיים בבכי

"מי מרוויח", יחד עם ארגוני BDS, יכול "לזקוף לזכותו" את סופו של אחד מסמלי הדו־קיום היותר מוצלחים בין ישראלים ופלשתינים ביהודה ושומרון.

באוקטובר 2014 נכנעה חברת "סודה־סטרים" ללחץ ארגוני ה־BDS והודיעה על סגירת המפעל במעלה אדומים. המפעל נסגר בפועל בחודש ספטמבר האחרון.

כ־500 עובדים פלשתינים מאוכזבים, חלקם ממררים בבכי, הלכו הביתה. רבים מהם נכנסו למעגל העוני ועד היום טרם מצאו פרנסה חלופית. רק כמה עשרות פלשתינים שקיבלו היתרי עבודה חריגים המשיכו לעבוד במיקום החדש של המפעל, בעיירה רהט שבנגב.

לפני כחודשיים פג תוקפם גם של ההיתרים וגם העשרות הללו איבדו את מטה לחמם ושבו לבתיהם ברמאללה, ביריחו ובמקומות יישוב נוספים ברחבי הגדה.

ביום הפרידה התקיים בחצר המפעל שברהט טקס סמלי ומרגש. יהודים וערבים נפרדו זה מזה לשלום בחיבוקים ובדמעות. מנכ"ל החברה בארץ, דניאל בירנבאום, תקף קשות את פעילי החרם ואמר כי מדובר בחבורה קטנה של אנשים צבועים ויפי נפש, שהצליחו לפגוע במפעל כלכלי שידע לגשר בין בני אדם, גם בזמנים קשים ביותר.

הלחץ על סודה־סטרים התגבר במיוחד כאשר השחקנית סקרלט ג'והנסון התגייסה (תמורת תשלום) כדי לפרסם את החברה ותוצרתה.

באוגוסט 2014 נודע שקרן סורוס מכרה את מניותיה בסודה־סטרים. בעיר טורונטו שבקנדה הוצאו מוצרי החברה מכמה חנויות. ממסעדה שמפעילה אוניברסיטת הרווארד הורחקו מכונות משקה של החברה הישראלית, ובלונדון הפגינו פעילי BDS נגד סודה־סטרים.

נביל באשרת, תושב רמאללה, ואחד ממנהלי העבודה במפעל, עלי ג'עפר, והנדי, פלשתינית מיריחו, דיברו באותם ימים על הפרנסה שהמפעל העניק לכפרים שלמים. הם סיפרו כיצד אפילו בימי המלחמה בעזה, תיפקד סודה־סטרים כ"אי של שלום", וקבלו מרה על הנזק שהביאו עליהם פעילי החרם. הם גם תיארו את קירוב הלבבות ומרקם הדו־קיום שהעבודה יחדיו יצרה בין כ־500 פלשתינים, כ־400 עובדים יהודים ועוד כ־400 ערבים־ישראלים.

אלא שלפחות על פי דיווחים זרים, למשל ב"גרדיאן" הבריטי, חלק מפעילי ה־BDS אינם מתכוונים להסתפק במעבר של סודה־סטרים לרהט.

עומר ברגותי, חבר "הוועד הפלשתיני למען חרם אקדמי ותרבותי של ישראל" וממייסדי תנועת ה־BDS העולמית, הגדיר את המעבר כניצחון ברור נגד חברות שמעורבות בכיבוש.

הוא הבהיר עם זאת ל"גרדיאן", שה־BDS ימשיך לפעול נגד סודה־סטרים, מכיוון שמפעלה החדש ממוקם באזור שבו ישראל הציעה בעבר ליישב בדואים. במפעל החדש ברהט מועסקים יהודים, ערבים־ישראלים ומאות בדואים תושבי הנגב.

http://www.israelhayom.co.il/article/373481#:d9

תגוביות:

1.לחשוף את שמות חברי העמותה הבוגדנית הזאת! שיבינו וירגישו שיש מחיר כלכלי ונפשי שפועל בשני הכיוונים! בוגדים מהסוג הנמוך ביותר!

2.לקרוא ולהזדעזע! כמה מקומם! מה הם עושים פה בכלל במדינה? פעילותם היא פעילות של ריגול ובגידה! איפוא המחיר?!!! חברי הכנסת להתחיל לפעול!!!

3.שהתקשורת תכתוב מי המנהלים של מי מרוויח. רוצים לראות את האנטישמים האלה.

4.לפי הכתבה הארגון הזה ממש הכריז מלחמה נגד מדינת ישראל גם אם לא בנשק חם. מדובר במלחמה של ממש ולכן לא ברור לי מדוע השב״כ והמוסד לא פועלים לחשוף ולפרסם את שמות היהודים והישראלים המעורבים. המדינה חייבת להגן על עצמה נגד כל אוייב שהכריז מלחמה עליה. אזרחי ישראל שמצאו עצמם נפגעים מפעולות הארגון יוכלו להגיש תביעות אישיות נגד אותם חברי הארגון ומעל לכל יידע הציבור מי הוא הגייס החמישי בתוכנו.

5.האוייב האמיתי של מדינת ישראל הוא: יהודים!

התקשורת בארה"ב מתחילה לרחרח ולבלוש אחרי המקורות הכלכליים של תנועת ה-BDS.

העיתון 'וול סטריט ג'ורנל' מפרסם הבוקר (שלישי) את דבר קיומם של קשרים בין מימון הפעילות האנטי-ישראלית בקמפוסים ברחבי אמריקה לבין ארגוני הטרור.

ארגון הסטודנטים ''למען צדק בפלסטין'' (SJP) מסומן על ידי העיתון כחוד החנית של מימון ה-BDS. יש לו 100 סניפים בכל רחבי ארה"ב ונציגיו נמצאים בכל קמפוס, מעודדים חרמות על ישראל ומנסים להשליט פחד על סטודנטים ישראלים או כאלו התומכים בישראל.

המטרה המוצהרת ששם לעצמו הארגון, על פי פרסומיו היא "לסיים את הכיבוש הישראלי בכל האדמות הערביות ולאפשר לפלסטינים לשוב לבתיהם בכל רחבי מדינת ישראל". במלים אחרות - מחיקת המדינה היהודית.

עם זאת, בעיתון מצביעים על כך שככל שהארגון מפורסם יותר - כך נתיבי המימון שלו פתלתלים ונסתרים יותר. אלא שהמצב שהשתנה מעט, לאחר עדות שמסר בקונגרס יונתן שנצר, בכיר בקרן האמריקנית להגנה על הדמוקרטיה.

שנצר, ששימש פקיד בכיר בעבר במשרד האוצר והתמחה במימון טרור סיפר כי המשקיעים הבולטים של ארגון SJP הם קיצוניים מוסלמים, שהשקיעו רק בשנת 2014 סכומים של מאות אלפי דולרים בפעילות אנטי ישראלית - אבל לא רק בה.

אותם קיצוניים, המנהיגים ארגון שנקרא "אמריקנים מוסלמים למען פלסטין", שבסיסו באילינוי, ערך כנס בשיקגו לפני כשנה וחצי ובו קרא "להשתמש עד כמה שניתן בגבול הדק בין אקטיביזם שיפוטי לתמיכה בטרור".

הרשויות הפדרליות גילו כי בכירי הארגון הזה היו פעילים בקרנות שעסקו כביכול בצדקה, אך נסגרו על ידי הממשל האמריקני - לאחר שהתברר כי מימנו פיגועים של ארגון הטרור חמאס במיליוני דולרים. חלקם אף נעצרו ונשפטו לעונשי מאסר.

לפני חודשים אחדים אמר אחד ממנהיגי הארגון הקיצוני, סלאח סרסור המתגורר במילווקי כי "ארגונו שואף לתמוך ולחזק באינתיפיאדה המתמשכת של העם הפלסטיני נגד ישראל". המנהיג המדובר ריצה בעבר עונש מאסר בישראל על מעורבות בטרור מטעם חמאס.

והוא אינו לבדו. גם "החברה האיסלמית למען פלסטין" פורקה לפני שנים רבות על ידי הממשל האמריקני משום שתמכה בטרור. מרבית מנהיגיה פעילים כיום בארגון אמריקנים מוסלמים למען "פלסטין". חלקם הורשעו בישראל במעורבות בטרור ועקרו לארה"ב עם תום ריצוי עונשים.

בארגון טוענים בתגובה כי "הממשל מנסה, גם באמצעות אנשים חיצוניים להשתיק את כל מי שמדבר בעד פלסטין".

עם זאת, אחד השופטים שעסק בעבר בענייני הארגון בבית משפט פדרלי כבר כתב כי "כל מי שתורם לארגונים מעין אלה, צריך לדעת שהוא תומך באופן מודע בפעולות טרור".

http://m.inn.co.il/News/News.aspx/320912

שוחרי החרם מאמינים שישראל, התלויה בתמיכה בינלאומית, לא תעמוד בלחץ כזה. הם מקווים שדי יהיה באיום בסנקציות כדי שהממשלה תכריז מיד על יציאה מהשטחים, פינוי ההתנחלויות והקמת מדינה פלסטינית. עוד לחץ קטנטן, וגם ירושלים תחולק שוב וצה"ל ייסוג מבקעת הירדן. הכיבוש יסתיים, והמדינה היהודית הדמוקרטית תשכון לבטח מאחורי הגבול החדש. הפי אנד, כותרות סיום.

אבל הכניעה לחרם אינה מובטחת. סביר יותר להניח, שהממשלה תקשיח את עמדותיה ותתבצר בשטחים במקום לסגת, כפי שעשו מדינות אחרות שעמדו מול אמברגו בינלאומי, כמו דרום אפריקה, צפון קוריאה וקובה. מטילים צנע כלכלי והגבלות על יציאה לחו"ל, מדכאים את האופוזיציה, חוסכים בחלקי חילוף למטוסים, מייצרים תחליפים מקומיים ליבוא וממשיכים לחיות. ככל שהלחץ יגבר, תדמה ישראל יותר למצדה מאשר לתל אביב. צעדים שהיו בעבר טאבו — בנייה מסיבית בהתנחלויות, שינוי הסטטוס קוו בהר הבית ואפילו טרנספר של פלסטינים — ייעשו בתחושה שממילא אין מה להפסיד.

ומה אם יוזמי החרם יוותרו על חלוקת הארץ ועצמאות פלסטין ויקראו לתת זכויות אזרח שוות לכולם במדינה אחת משותפת מהים עד הירדן? ייקל עליהם לגייס דעת קהל במערב לעיקרון דמוקרטי בסיסי כמו "קול אחד לכל אחד" מאשר להקמת עוד דיקטטורה ערבית לצד ישראל. המדינה האחת תקבור תחתיה גם את התנועה הלאומית הפלסטינית וגם את החזון הציוני.

איך יגיבו הישראלים החילונים, הליברלים, החולמים לראות כאן מדינה כמו־מערבית מפותחת, המכבדת את זכויות האדם והאזרח, על תרחישים אלה? האם יחכו ברמת חיים נמוכה וחופש פוליטי מוגבל כדי לראות אם החרם מצליח לכופף את ישראל, או יעברו למקום אחר בעקבות ההזדמנות הכלכלית והחופש האישי?

מתלהבי החרם אוהבים להשוות את ישראל לדרום אפריקה ומתארים את קריסת האפרטהייד כמודל ללחץ בינלאומי מוצלח. הם שוכחים שהאפרטהייד לא נעלם בן לילה, אלא רק אחרי שנים של דיכוי מתגבר. רבים מהיהודים הדרום אפריקאים שהתנגדו לגזענות הממלכתית לא נשארו שם בהמתנה לנפילתה, אלא היגרו לבריטניה, אוסטרליה, ארצות הברית וישראל. תופעה דומה תתרחש גם בישראל, אם יוטלו עליה סנקציות. בעלי הממון והדרכון ושוחרי החופש ינטשו, וישאירו כאן מדינה דתית, ימנית וענייה יותר.

מי שרואים בחרם תרופת פלא "להציל את ישראל מעצמה" צריכים לשאול את עצמם, אם ירצו לחיות במדינת מצדה בסגנון בצלאל סמוטריץ', או במדינת כל אזרחיה עם חאלד משעל, מוחמד דחלאן או מרואן ברגותי כראש הממשלה. אם בשביל הסיכוי לסיום הכיבוש מוכנים הם להקריב את הסיכוי לישראל דמוקרטית, ליברלית ומשגשגת בגבולות מוכרים.

כדי לשנות את המציאות על השמאל ללמוד מהימין ולגבש תמיכה מבית בעמדותיו. מי שמוותרים מראש על המאמץ הפוליטי, בנימוק שהציבור טיפש, גזעני ומכושף בידי בנימין נתניהו, מוותרים גם על המדינה שבה ירצו לחיות, לטובת האשליה שישועתם תבוא מתנועת ה־BDS. כי אם החרם יצליח, רובם לא יישארו כאן כדי לכבות את האור.

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2928208

תגוביות:

1.סוף סוף הבין אלוף בן מהי המטרה של החרם! סילוק היהודים מעל פני אדמת ישראל! כמו שהתוודענו לחברת הפרלמנט הבריטי שאומרת שיש להוציא את היהודים מישראל כך חושבים עוד רבים כמוה. כמו ה- BDS כך קמו להם גופים מוסווים המנסים לשכנע יהודים יוצאי אפריקה או יבשות אחרות למתן דרכון מארץ אחרת. זו כנראה הכנה להגירה המונית של יהודים מארץ ישראל! כל הרמזים מצביעים על כוונותיהם! להוציא יהודים מישראל! מה שחשוב, שאלוף בן הבין כי אין משמעות לחרם העולמי כי הוא לא ממש קיים! הכלכלה העולמית תלויה בנו בדיוק כמו שהכלכלה שלנו תלויה בהם! עוד דבר, אלוף בן הבין שהשמאל נחל כשלון חרוץ בשיטה שמנסה להרוס את מדינת ישראל! כי לא היה חרם. מקווה שהשמאל יעבור לשיטות של אי הרס עצמי!

2.מהו החלום הרטוב של שוחרי החרם?

האם החלום הוא חיסול הציונות, ו"אחרי המבול"? או שהמטרה היא "שוודיה"? המטרה המוצהרת היא אולי השמדת המשטר הציוני, אבל התוצאה תהיה השמדה דה-פקטו או הגליה של אחת מהקהילות: היהודית או הערבית. קרוב לוודאי שגם מהקהילה שתישאר "מנצחת" יושמדו הרבה אנשים בדרך. מי שמייחל להשמדת הציונות שוכח שהיא תוביל בסבירות גבוהה למלחמת אזרחים נוסח סוריה ומי שמוכן לשלם במלחמת אזרחים כזו עבור האידאה פיקס שלו, צריך לקחת בחשבון את הסבירות הגבוהה שהתוצאה לא תהיה התגשמות האידאה, אלא מפלצת הרבה יותר גרועה.

אין סיבה להניח שמדינה עם רוב ערבי תהיה דמוקרטית, כי רוב הערבים וחלק לא קטן בצד היהודי הם בעלי תרבות לא דמוקרטית ומחזיקים בערכים לא דמוקרטיים. שוודיה לא תהיה פה, כי לא הערבים ולא היהודים הם שוודיים, וגם ההקשר של הסכסוך לא שוודי. מבחינת הרכב האוכלוסיה והיחס בין יהודים לערבים, ישראל מזכירה יותר את הבלקנים מאשר את דרום אפריקה. בישראל גופה גם לא באמת שורר משטר אפרטהייד, לכן אין באמת הכרח להחרים אותה. המצב כאן אמנם מוגלתי אבל אינו אקוטי עדיין.

אין שום מוטיבציה לבעלי הכוח לדחוף את ישראל והערבים להשמדה הדדית. הקואליציה האדומה-ירוקה לא רק שאינה משמעותית מבחינת כוח פוליטי בקרב בעלות הברית של ישראל, אלא שהיא נחשפת בצורה הדרגתית כגורם מאיים בתוך מדינות המערב עצמן. בשורה התחתונה, ה- BDS יכול להעצים את שנאת ישראל בקרב קהלי יעד מסויימים במערב, בעיקר ע"י ניצול אתוסים וזרמי מעמקים אנטישמיים, אבל במקביל הוא לא מצליח לעורר אהדה מספקת לפלסטינים, כי שיטות המאבק של הפלסטינים והעובדה שהם משתייכים לציביליזציה הערבית, מזהות אותם עם האוייב המסוכן יותר, המאיים יותר והמיידי יותר של הציביליזציה המערבית.

3.באשר לטענות השמאל שהשמאל לא מקדם חרם ושהמצב הבטחוני לא רעוע!

בואו נבחן מה הביא לשתי הנסיגות החד צדדיות האחרונות שלא הביאו שלום אלא המשך המלחמה מול רצועת עזה ומול לבנון וישראל לא קיבלה עליהן גרם של אשראי בינלאומי:

1.לבנון - יותר מאלף הרוגים ב-18 שנות שליטה בשטח. ממוצע של יותר מחמישים הרוגים בשנה, ללא התנחלויות וללא קשר זיקתי (דתי) של האוכלוסיה היהודית לשטח.

2.רצועת עזה - יותר מאלף הרוגים ב-38 שנות שליטה בשטח. ממוצע של כ-30 הרוגים לשנה. עם התנחלויות מועטות וקשר זיקתי (דתי) הדוק של כעשרים אחוז של האוכלוסיה היהודית לשטח.

3.יהודה ושומרון - יותר מאלפיים הרוגים ב-49 שנות שליטה בשטח. ממוצע של כ-50 הרוגים בשנה. עם התנחלויות רבות בשטח (יותר מארבע מאות אלף יהודים, כ-7.5 אחוז מהאוכלוסיה היהודית במדינת ישראל ועם זיקה דתית רבה מאוד של כ-60 אחוז לפחות מהאוכלוסיה היהודית לשטח.

הוסיפו לכך את העובדה שהנסיגות מול מדינות ללא משילות (לבנון, הרשות הפלשתינאצית) לא הביאו לשלום אלא להמשך המלחמה (בניגוד למצב מול מצרים ומול ירדן) ותבין שהאוכלוסיה היהודית בישראל מוכנה לקבל מס יהודה ושומרון של כחמישים הרוגים בשנה משום שהיא עושה חישוב שמספר ההרוגים יהיה גדול יותר אם ישראל תיסוג מהשטח. הבנתם?

3.פלשתינה כוללת את ירדן של היום. השטח מעברו המזרחי של הירדן (ירדן של היום) הוא גם ״פלשתינה״. אפשר לבדוק למשל בכתב נאמנות פלשתינה של חבר הלאומים מ- 1922 ולראות שזה כך. זה כך בכל המסמכים למשל בהסכם פייסל-וייצמן מ- 1919.

ופלשתינה המזרחית והמערבית שתיהן ניתנו למדינה לעם היהודי ע״י חבר הלאומים פה אחד כלומר כל 52 המדינות ולא ע״י האימפריה הבריטית. בריטניה היתה רק הנאמן על ביצוע החלטת חבר הלאומים.

זה טרגי שלא מלמדים אותנו את כל זה בבית הספר. הקרויים פלשתינים מסלפים את הגדרת פלשתינה כלומר כאילו חמישית פלשתינה היא כל פלשתינה. ע״י כך הם מגדילים את מסכנותם באופן מלאכותי.

4.חרמות נגד ישראל = אנטישמיות בלבוש חדש-ישן.

5.חרם קיים רק בדמיון הפרוע של קומץ פעיליו.

ליידי גאגא, רובי ווילאמס, רולינג סטונס ובון ג'ובי הופיעו, סקורפיונס הולכים להופיע. סין, הודו, סינגפור ודרום אמריקה קונות יותר ויותר בישראל, ואני לא מתכוון רק לשזיפים וחומוס צבר. גם אירופה לא הלכה לשום מקום. שיהיה בהצלחה לפעילי החרם בעבודת הפרך, שמסתכמת במתן הרצאות באודיטוריומים חצי ריקים באוניברסיטאות אמריקאיות.

6.בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, ותודה לאל יקבלו ז בעין.

7.אירופה מרופדת במוסלמים לתפארת. שיהנו מהם. שיחרימו. אנחנו נסתדר. הם לא.

8.ככל שהשמאל בא בדרישות לא הגיוניות כך הימין מתחזק יותר.

9.רוצים מדינת כל אזרחיה היהודים, ללא ערבים.

10.אמר לי פעם פרופ' קשיש מאוניברסיטה יוקרתית במערב: הצער הגדול בעולם הוא על כך שהיטלר לא סיים את המלאכה. מדובר באיש שמאל-ליברלי, מתבולל, בעל שם עולמי בתחומו.

11.ישראל תחת חרם תנהג בפלסטינים, כמו השביחה של אסד במורדים...הם ינוסו מפה בהמוניהם...ולאן? נכון, לאירופה!

12.מי זוכר מתי מדינה שכבשה מתוקפן שטח בגבולם המשותף נסוגה ממנו? החוק הבינלאומי אוסר על כיבוש שטח רק על תוקפנים לא על המגינים על עצמם.

13.הרוב הגדול של פלשתינה שכולה יהודית לפי החוק הבינלאומי, כבר ערבי.
המחבר מתעלם מן העובדה הבסיסית שפלשתינה חולקה כבר וארבע חמישיות שלה ניתנו (בפועל שכן הזכויות היהודיות בעבר הירדן לא בוטלו) למדינה ערבית מעברו המזרחי של הירדן, כאשר בפועל כל פלשתינה ניתנה ליהודים וכל זה בנוסף לכך שהמסמכים הערבים טוענים שהם עם אחד ולכן מגיעה להם מדינה אחת בלבד אבל יש להם באופן אנומלי 22 מדינות.

14.עד שתגיע השואה המוסלמית באירופה, חיינו כאן יהפכו קשים יותר ויותר. כל מי שמציע פתרון הוא שרלטן שרצונו להיבחר לשלטון.

15.הכל תאוריות וספקולציות של שרלטני הסמול ההזוי וברוני התשקורת. האמת הבסיסית שונה לחלוטין: כלכלית וגיאוגרפית לא ניתן לבצע ניתוחי הפרדה בין ישראל ל"שטחים" ומי שחולם על פינוי 700 אלף ישראלים מירושלים המזרחית ויו"ש הוא טיפש הזוי. איננו ב- 1967 עוד, בה בא"י המערבית הקטנה, חיו 3 מיליוני יהודים ו- 2 מיליון ערבים. אכן ניתן לאלץ את ישראל לסגת משטחי B ו- A בלחץ כלכלי של העולם. אבל (!), הרבה לפני שזה יקרה, אותו לחץ כלכלי עלינו, יגרום לכך, שהרש"פ, התלויה בישראל לחלוטין מבחינה כלכלית ותשתיתית, תקרוס ותתפרק, על כל המשתמע. כך הלחץ החיצוני עלינו, יביא בסופו של דבר ליותר טרור, לחומת מגן 2 ולהשתלטות "אין-ברירה" של ישראל על כל יו"ש.

לפני שזה יקרה, נהרות של דם יזרמו כאן.

השאלה היחידה היא עד כמה נהיה מסוגלים לסבול לפני-כן. כי ברגע שכמות ההרוגים תעבור סף מסוים, דעת הקהל תדחוף את הממשלה (כל ממשלה) לפתרונות רדיקליים. יתכן שקצת לפני-כן או אחרי-כן, מדינות ערב עימן יש לנו כעת הסכמי שלום ובוודאי מדינות ערב האחרות, תפעלנה נגדנו צבאית, בעידוד "העולם" ואיראן.

כך, הצדקנות הסמולנית תביא ליותר סבל לשני הצדדים, למלחמת הישרדות ואם תביא לפתרון, יהיה זה מסוג השלום של בתי קברות עם אפשרות ריאלית לנכבה 2.

הטיפשים הרוצים לנענע את הסירה הזאת, העמוסה לעייפה ב- 11 מיליוני בני-אדם, המחזיקים באידיאולוגיות מתנגשות ומעט מאוד מקום גאוגרפי, אינם מבינים מה הם מבקשים.

16.מדינה עם תושבים ערבים לא יכולה להיות דמוקרטית. דמוקרטיה מתחילה מתודעה שהוטמעה באדם, אשר לאחר מכן הפכה לדרך חיים, וברבים קוראים לזה תרבות. תרבות המערב וכיוצ"ב. במילים אחרות: דמוקרטיה לא מתחילה בכנסת אלא בבית.

הצאצאים צופים הליכות הוריהם, אשר נוהגים האחד בשניה (בעיקר הגבר באשה, אבל גם להיפך) באופן דמוקרטי. הסיבה שאין מדינה ערבית אחת(!) שיש בה דמוקרטיה (הבחירות שם הן פיברוק ומהתלה על חשבון הציבור), לא נובעת מהעדר בחירות דמוקרטיות, אלא מהעובדה שהתרבות הערבית מבוססת על דיכוי וכפייה של האשה, בהסכמה חברתית גורפת, המבוססת על אמונה דתית עמוקה, פנאטית-פרמיטיבית, כלומר, דיכוי של החלש, של חסר/ת ההגנה.

שהרי נגד מה נאבקת התרבות הערבית בקידמה המערבית? נגד מתן זכויות שוות לאשה. אם המערב יצליח "להכניע" את האיסלם הערבי, אשר יטמיע בקירבו את זכויות האשה ושיוויון הזכויות בכלל, לא יהיה זה כבר איסלם. זה יהיה משהו אחר. ממש כשם שאם ערפאת היה חדל ממעשי הטרור שלו, הוא כבר לא היה יותר טרוריסט. הוא היה הופך למשהו אחר, עם הזיפים ועם השפתיים הרועדות, ועם השם ערפאת. אלא שתודעתו של האיש עם הזיפים (כפי שכינהו מ. בגין בזילול), של הערפאת הזה, היתה של טרוריסט, ולכן המשיך לטרר.

דהיינו: לא יכולה להיות מדינת כל אזרחיה (ראו אי השתלבותם של המוסלמים באירופה), כיוון שהערבים לא רוצים (!) להשתנות. היום הם "רק" 19 אחוז מתושבי מדינת ישראל, אז תארו לכם שמחר הם יהוו חצי מהאוכלוסיה במדינה? תהיה לנו מדינה דתית, עם מהומות דמים, רק על כך שנשים יהודיות, נוהגות ברכב, לבדן, ללא ליווי ואז עקומת האונס תזנק לשמים (ראו אונס הנשים בגרמניה בחג המולד האחרון. אם לא הבנתם את הדבר הבסיסי הזה, לא הבנתם ולא-כלום.

17."מדינת כל אזרחיה" זה ריבוע המעגל. סכסוך ומרחץ דמים.

18.זכרונות מימי אוסלו: כשאמרנו שמעזה ירו טילים, קרא לנו הבאבא רבין "קשקשנים מהלכי אימים.

19.סביר שאם נשיא רפובלקני יעלה לשלטון בארה"ב לא יהיה זכר מ"חרם" עלינו.
תחילה - הרפובליקאים בארה"ב, לאחר מכן ממשלות ימין אירופאיות, שכמעט בוודאות תעלנה לשלטון בבחירות הקרובות בארצן. התוצאה המתבקשת: מוסלמים יגורשו מאירופה ומאמריקה בהמוניהם, ואנו נזכה ליחס הרבה יותר אוהד.

20.אני נגעל מהסמול הפאשיסטו בולשביקי אוטואנטישמי.

21.כרגיל, השמאל מגיע לתובנה בישורת האחרונה...בתחילת המאה, קרא הימין לשמאל שלא יצדד בנועם חומסקי ושות'...

22.אכן הערבים והמוסלמים הם המגפה השחורה הבאה שתחסל את העולם. במלים אחרות הם הם 'העונש האלוהי'.

23.איפה הערבים חיים בהרמוניה עם אחרים? הם לא מסתדרים בינם לבין עצמם על רקע שיעה וסונה ושאר פלגנות דתית. איך יכולים השמאלנים לחשוב בכלל שהפלסטינים יסתדרו איתנו כאשר הם אינם מערביים, הם מדכאים נשים ולהט"בים ושהתל"ג שלהם הוא של מדינה באפריקה? מה שיהיה לנו במקרה כזה פה זה תהליך בלקניזציה, עד למלחמת אזרחים. כמה היא תהיה עקובה מדם? תסתכלו החוצה.

24.השמאל הקורא לחרם הופך את הדמוקרטיה לקורבנו, ולכן מאבד זכותו להתבכיין על סתימת פיות, משפטי שדה ורדיפת חבריו. כששוברים כלים, משלמים מחיר.

25.אלוף בן: דרישה כזאת מה-small - כאילו עקרת את ליבם...הרע.

26.יש כבר חרם על ישראל מרוב המדינות המוסלמיות. כעת המוסלמים באירופה רוצים שגם אירופה תחרים את ישראל. מקור השינאה לישראל הוא האיסלם! כדאי להגיד את האמת ולא להיות פוליטיקלי קורקט.

27.עוד מעט עידן הפוסט פוליטקלי-קורקט וזה יתפוצץ לערבים בפנים. אתם תראו את ההבנה והסובלנות כלפי יצוא הפרימיטיביות לארה"ב ולאירופה...

28.חכמה אף פעם לא היתה הצד החזק של השמאל.

29.מתלהבים משוברים שתיקה ובצלם הם לוחצים. הם עסק כלכלי של מלשינים.

30.תחרימו ותקבלו מלחמת שחרור מס. 2 על הקו הירוק וכל השמאל יברח לברלין והערבים לירדן.

31.סנקציות יובילו לחיסול פיזי של הסמול ולגירוש הערבים עד האחרון שבהם. לא כדאי לכם לנסות.

32.כרגיל עולם הפוך לחלוטין אצל הסמולן הממוצע...ישראל מעולם לא היתה מחוזרת כפי שהיא מחוזרת כיום. אפילו מדינות ערב הפסיקו לקשקש על הבלסטינים. זה כבר קלף חסר שימוש ומיותר. מי שיבודד את ישראל, יבודד את עצמו וזה כולל את היהודונים-המרקסיסיטים הדוחים שכבר מעוררים שאט נפש אצל כל אדם נורמלי עם התיעוב העצמי המוזר שלהם...

33.הפלסטינים מעניינים רק את השמאל...אפילו מדינות ערב כבר לא מתעסקות בהם. בסוריה, בעיראק ובלוב כל יום נרצחים אלפי בני אדם - ולעולם זה לא מזיז...אף אחד לא יעשה חרם - כי היום העולם נשלט ע"י תאגידים...והכל זה כסף. השמאל חי בסרט טוב...

34.אחרי הסכם אוסלו רה"מ רבין הצהיר בפירוש, גם בכנסת, שמה שהפלסטינים יקבלו בסופו של דבר יהיה "פחות ממדינה". אז על מה היללות? על שנתניהו לא מוכן לתת להם יותר מהבאבא השמאלני ירום הודו? שמאלנות = נוכלות.

35.השמאל הוא חסר תקנה. מבחינת הערבים כל הארץ זו התנחלות אחת גדולה. לכן שום דבר לא יעצור את האלימות שלהם אלא אם נהיה חזקים ונתמיד בשליטה בגולן ואיו"ש. הפתרון לפלסטינים זה מדינת ירדן. אין שום פתרון מוסרי אחר.

36.לדעתי הגרעין הקשה של השמאל יכול להיכנס באוטובוס אחד, כולם במקומות ישיבה. הרעש שהם עושים דומה ל- 5 מיליון אזרחים.

37.בעזה כל הבארות הומלחו בגלל שאיבת יתר...בלי מים מישראל, כל עזה תמות מצמא...בלי משאיות של מזון מישראל, הם גם ימותו מרעב.

38.הצדדים החיובים של החרם: אם תתחיל בריחת שמאלנים, סוף סוף יהיה בתל אביב דיור בר השגה...

39.ואת העיקר שכחת. בתגובה לחרם בינלאומי, תטיל ישראל חרם נגדי על הפלסטינים...שישארו ללא חשמל, מים, מזון וכל סחורה שהם מקבלים מישראל. ישראל תחת חרם, גם לא תעשה חשבון "לעולם" בכל הקשור להוראות פתיחה באש וארועים כמו עם החייל בחברון יתרחשו כל כמה דקות כנגד כל מיידה אבנים או בקבוקי תבערה. התגובה לירי טילים מעזה, תהיה לא חיסולים ממוקדים והקש בגג, אלא ירי תותחים על ערי הרצועה, עם עשרות הרוגים פלסטינים כל שעה. אחרי שבוע של חרם, אנשי ה-BDS יהיו הראשונים לקרוא לסיומו, מחשש לנכבה שניה שתבוא על יקיריהם הפלסטינים. מי שמפנטז על דרום אפריקה, שיקשיב דווקא לנעם חומסקי שמסביר שההבדל הגדול הוא שהלבנים בדרום אפריקה רצו את השחורים ככוח עבודה זול, בעוד שהיהודים רוצים להיפטר מהפלסטינים ואין כמו חרם בינלאומי, שיאפשר את זה. אז רוצים חרם? בכייף!

40.במה שונה המצב בשטחים הכבושים היום מ...נניח...חודש אפריל 2007? הכיבוש אז היה נאור ועכשיו כבר לא? השתנה-גם-השתנה, אבל לא הכיבוש. הכל מ ס ב י ב השתנה. אפילו אירופה (שתחרים אותנו או שלא) השתנתה ומשתנה מול עינינו! מדוע כל מי שמרוכז בכיבוש עדיין מרוכז בכיבוש? כי זה כנראה נוח.(ואולי גם אינרציה) נוח להמשיך ולבלבל את המוח. מאמר המערכת של עיתון ״הארץ״ בתחילת חודש נובמבר האחרון - דיבר על אירופה אשר ״דואגת לנו״ ורוצה לעזור לנו ״להציל את עצמנו״ מעצמנו...אבוי להזיה. כמתנגד לכיבוש ולהתנחלויות במשך כ-24 שנים , גם לשכמותי לקח לאסימון זמן עד שירד. אבל הוא ירד ב-2006...וכדאי גם לזכור שתנועת ה-BDS רוצה פשוט בהשמדת ישראל. חד וחלק.

41.ומה יעלה בגורלם של הסמולנים אם ישראל תוחרם? הרי הציבור השפוי לא ישב בחיבוק ידיים וידרוש לטפל בבוגדים מבית - או שיטפל בהם בעצמו.

42.ודווקא יש לי רעיון נהדר לפתרון. נכון, הוא לא מקורי. כבר אמרה זאת נאז שאח מכוכבות מפלגת הלייבור הבריטית. אפשר לקחת את כל הפלשתינים ולהקים להם מדינה בסוריה, או בירדן, או בערב הסעודית, או באלג'יר ועוד והבעיה נפתרה. תמדדו את המידות של המדינות הללו.

43. את התנ"ך אי אפשר להחרים. כך גם הגמרא והתלמוד. מדינות העולם עומדות בתור לקנות מידע, תרופות או נשק.

בהצבעה שנערכה בסנאט (הבית העליון) של המדינה, הצביעו 38 סנאטורים בעד החקיקה, בעוד 9 הצביעו נגד. כל ה-9 שהצביעו נגד הם מהמפלגה הדמוקרטית, השולטת כרגע בסנאט ברוב דחוק של 26-24.

לשון החוק אוסרת על המדינה, באמצעות חברות ומוסדות שבבעלותה - לקיים סחר עם חברות התומכות בתנועת ה-BDS, בין אם אותן חברות מטילות חרם על ישראל או "רק" על שטחי יהודה ושומרון.

החוק אפילו אוסר על קיום סחר עם אנשים אשר מחרימים חברות ישראליות, מה שנקרא "מעגל חרמות שני".

פגי שפירו, נציגה מטעם הארגון הפרו-ישראלי StandWithUs, אמרה: "העברת החוק הזה שולחת מסר ברור כנגד האפליה והדעה הקדומה שקיימת במסגרת תנועת ה-BDS.

אנחנו מברכים את אייווה על כך שהצטרפה למדינות כגון אילינוי, קרולינה הדרומית, פלורידה, אריזונה ו-20 מדינות נוספות אשר כבר העבירו חוקים דומים".

מבקרי החוק טוענים כי הוא פוגע בחופש הביטוי.

דניאלסון השיב לביקורת כי החוק אינו מונע מהאדם הפשוט לנהוג ולהחרים את מי שהוא מוצא לנכון, אך שהמדינה לא תנקוט במדיניות כזו.

כאשר הציג את החוק על בימת הסנאט, אמר כי לאייווה יש שאיפה היסטורית לתמוך במדינות ובמשטרים המקיימים את שלטון החוק, הדמוקרטיה ואת החופש. ישראל, לדבריו - מקיימת את העקרונות הללו. כעת עובר הכדור למגרש של מושל המדינה- טרי ברנסטאד, אשר צפוי לאשר את החקיקה.

http://www.newsdesk-israel.com/%D7%9E%D7%9B%D7%94-%D7%9C%D7%AA%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%A8%D7%9D-%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%95%D7%95%D7%94-%D7%A9%D7%91%D7%90%D7%A8%D7%94%D7%91-%D7%9E%D7%A6/

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4812184,00.html

המציאות הבלתי-הגיונית הזו נחשפת בדו"ח חדש של NGO מוניטור, העוקב אחרי ארגונים ועמותות שזוכות למימון ממדינות זרות.

ארגון “מי מרוויח” יוזם קמפיינים להחרמת בנקים ישראליים וזרים, חברות אבטחה, תשתיות אזרחיות וחברות פרטיות.

כך הוא מסייע לקמפיינים של BDS ברחבי העולם באיתור חברות לפעול נגדן.

האתר מאפשר “לדווח על חברה” ומסתמך על הציבור כדי “לזהות חברות שצריכות להיכלל במאגר המידע שלהם”. “מאגר החברות” של העמותה כולל יותר מ-500 חברות ישראליות ובינלאומיות.

"מי מרוויח" מקדם את קמפיין ה-BDS ברשתות חברתיות ומוזכר כמעט בכל דו”ח המקדם את החרם.

אחד הדברים שמקנים לארגון הקיצוני אמינות בקרב תומכי ה-BDS היא העובדה שהוא פועל מישראל.

מטרת הארגון היא “לחשוף את המעורבות המסחרית של חברות ישראליות ובינלאומיות בשליטה המתמשכת של ישראל בשטחים הכבושים בגדה המערבית, בעזה, במזרח ירושלים וברמת הגולן.

בשלב זה, הפרויקט חוקר את המעורבות הישירה של גופים עסקיים ומסחריים בכיבוש על פי שלושה חתכי מעורבות עיקריים: תעשיית ההתנחלויות, ניצול כלכלי ושליטה באוכלוסייה".

על אף שעובדי הארגון אינם נחשפים ואינם מוזכרים באתר האינטרנט של "מי מרוויח" או בתכתובות רשמיות של הארגון, בדיקה ברשם העמותות מגלה כי הוא הוקם על ידי אסתר מיצנמאכר, רונה מורן, יארה סדיה, אינס אליאס, דבורה לרמן, ענת מטר והנא עמוריה.

הדו"ח של NGO מוניטור מספר כי גם דלית באום, שנמנתה עם מייסדות הפרויקט כאשר "מי מרוויח" פעל עדיין במסגרת "קואליציית נשים לשלום", פעילה בארגון.

כיום באום מרכזת את תכנית המזה"ת של ועדת השירות של "החברים הקווקרים האמריקנים".

לדברי NGO מוניטור, ארגון זה "מקדם את החרם נגד ישראל; משתמש באנלוגיית האפרטהייד כדי לתאר את הסכסוך בין ישראל לבין הפלשתינים, ואף מקדם את זכות השיבה של הפלשתינים". אותו ארגון גם מממן באופן גלוי ארגונים בישראל שמקדמים סרבנות לשירות בצה"ל בקרב היהודים והדרוזים.

באום, על פי הדו"ח החדש, גם היתה חברה בוועד המנהל של העמותה הקיצונית "זוכרות", שמתנגדת לקיומה של מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית.

מכתבים, התרעות ואיומים

"מי מרוויח" שולח לחברות המשקיעות ביהודה ושומרון מכתבי התראה.

בין השאר, הארגון טורח להביא לידיעתן של החברות כי "עסקיהן מעורבים בגירוש פלשתינים מאדמתם ובתיהם – תהליך שהחל עוד בנכבה של 1948", ואף "נמשך עד היום באמצעות מדיניות של גניבת אדמות".

אחת המייסדות של "מי מרוויח" היא ד"ר ענת מטר, פעילת תעאיוש שהיתה חברה בפורום הורי הסרבנים והקימה את הוועד הישראלי למען האסירים הפלשתינים.

מטר תמכה בעבר בחרם אקדמי על אוניברסיטת אריאל.

ב-2015, ‘קואליציית נשים לשלום’ ו’מי מרוויח’ חיברו מסמך משותף בשם “היכרות עם כלכלת הכיבוש”, במימון הארגון השוודי “Kvinna till Kvinna” (במימון ממשלת שוודיה).

בדו”ח מוסבר כי: “כל עוד תאגידים ישראלים ובינלאומיים יפיקו רווחים מהכיבוש, האינטרס שלהם לשמר ולהעמיק אותו יגדל. אולם, המעורבות התאגידית בכיבוש פותחת בפני החברה האזרחית גם אפיקי השפעה חדשים”.

במכתב לדוגמה שנשלח להנהלות החברות שפועלות ביהודה ושומרון, דורשים ב"מי מרוויח "להביא לתשומת לב העסק את מעורבותו בגירוש פלשתינים מאדמתם ובתיהם – תהליך שהחל עוד בנכבה של 1948 ונמשך עד היום באמצעות מדיניות של גניבת אדמות"...

במסמך המשותף הם דורשים גם לבטל את הסכם איחוד המכסים בין ישראל ולבין הרשות הפלשתינית (פרוטוקול פריז), להפעיל לובי לביטול פרוטוקול הסחר עם תעשיית התרופות הישראלית, לפעול למשיכת השקעות מחברת ‘אהבה’ ובנוסף מזכירים קמפיינים נגד הרכבת המהירה בין ת”א לירושלים, העסקת פלשתינים על-ידי חברות ישראליות ואנרגיה וגז.

"מי מרוויח" פועל נגד עסקים קטנים ובינוניים בישראל.

ב-NGO מוניטור חשפו גם מספר מכתבים בשפה האנגלית שנשלחו מצוות העמותה לעסקים ישראלים בהם הם מודיעים לעסק שהם יוכנסו למאגר הארגון.

משמעות הכנסת החברה למאגר "מי מרוויח" הינה חשיפה של העסקים לקמפיינים של BDS ואף לובי אקטיבי על מנת לפגוע בפעילותם.

להלן מספר ציטוטים: "מי מרוויח הוא מכון מחקר המוקדש לחשיפת המעורבות המסחרית של חברות בשליטה הישראלית המתמשכת על אדמות פלשתיניות וסוריות", אזהרות לפיהן "אנו מתכננים לכלול את המידע הבא על החברה שלך באתר שלנו ובפרסומים המודפסים שלנו" ומתן אולטימטום לפיו "בהיעדר תגובה עד תאריך 26 לינואר, אנו נפרסם את המידע שקיים אצלנו".

ניתקו את אורנג' מפרטנר

במאי 2015, הגיע לשיאו קמפיין ה-BDS נגד החברה הצרפתית אורנג׳ וקשריה עם הזכיינית הישראלית פרטנר.

הארגונים שהיו מעורבים בקמפיין הם הארגון הישראלי "מי מרוויח", הארגון הפלסטיני "אל-חק" (המעורב בקמפיין הלוחמה המשפטית וקמפיין החרם נגד ישראל) והארגונים הצרפתיים "הוועד הקתולי נגד רעב ולפיתוח" (CCFD), הפדרציה הבינלאומית לזכויות אדם (FIDH), האגודה לסולידריות צרפת-פלסטין (AFPS),להם היסטוריה ארוכה בקמפיין הדה-לגיטימציה נגד ישראל.

נשיא אורנג' תקף אז את ישראל וטען כי החברה תפסיק את פעילותה בישראל.

זמן קצר לאחר מכן הוא אמנם התנצל, אך חברת פרטנר נאלצה לצאת במסע שיווק על מנת להטמיע את השם החדש בקרב הציבור הישראלי. לדברי "מי מרוויח", פשעיה של פרטנר כוללים מתן חסות לשתי יחידות צבאיות במשך מספר שנים תחת הפרויקט 'אמץ חייל' ועל מתן תמיכה, חומרים, שירותי סלולר ובידור לחיילי צה"ל במהלך מבצע 'צוק איתן'.

בהתבסס על המידע שמספק "מי מרוויח", קרן פנסיה גרמנית גדולה PGGM הכריזה ב-8 בינואר 2014 שהיא "לא תשקיע יותר בחמישה בנקים ישראליים". "מי מרוויח", יחד עם כמה ארגונים לא-ממשלתיים פוליטיים אחרים שידלו את PGGM למשוך השקעות מהבנקים הללו כחלק מקמפיין הלוחמה הכלכלית שלהם נגד ישראל.

הארגון פרסם במאי 2012 דו"ח בשם: אהבה: מעקב אחר נתיב הסחר של מוצרי התנחלויות, המאשים את החברה הישראלית "בהוצאת הבוץ משטחים הפלשתיניים הכבושים" ובתוך כך "בניצול המשאבים הטבעיים הפלשתיניים".

חברת סודה סטרים נאלצה להזיז את מפעלה ממעלה אדומים לאחר ש"מי מרוויח" הובילו קמפיין נגד החברה בינואר 2011 בטענה כי היא מנצלת ומגבילה את זכויות התנועה וההתאגדות של עובדיה הפלשתינים.

מאיפה הכסף?

לפי דיווחי הארגון לרשם העמותות, "מי מרוויח" קיבל תרומות בסך 1,479,568 ש"ח בשנים 2014-2015. כל התרומות היו למטרות "מחקר.

רוב התרומות לארגון מגיעות מארגוני סיוע נוצריים (ICCO, Trocaire), כחלק מקמפיין החרם בכנסיות אשר משתמש במקרים רבים בדימויים אנטישמיים.

http://www.20il.co.il/%D7%90%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9C-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9-%D7%A9%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%9C-%D7%9C%D7%9E%D7%A2%D7%9F-%D7%94-bds/

תגוביות:

1.כרגיל השמאל מסית ומעודד בידוד וחרם. לא חדשות. ואז צועק שיש חרם ובידוד וחייבים למסור חלקי מולדת לאויבים.

2.לשפוט אותם על בגידה. לא פחות.

3.עכשיו מתחילים להבין את משמעות המושג ''ערב רב''...

השר לביטחון פנים, לנושאים אסטרטגיים ולהסברה חשף היום (חמישי) כי הממשלה מתכננת שורה של צעדי חקיקה נגד ארגונים ואזרחים ישראלים שיקדמו חרם על המדינה.

"אין כיום מחיר אמתי על כך שמישהו פועל כנגד מדינתו שלו, כדי לבודד אותה בעולם", אמר ארדן בנאומו בכנס הרצליה ה-16 של המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי.

"הקמתי צוות משפטי, יחד עם משרד המשפטים, שיקדם חקיקה ממשלתית בנושא", הוסיף ארדן. "אם אנחנו רוצים לשכנע את העולם שדה-לגיטימציה זה דבר פסול, שצריך לשלם עליו מחיר, צריך להתחיל כאן בישראל".

ארדן בירך גם על מינויה של ג'ורדנה קטלר, ששימשה בעבר כיועצת של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לתפקיד מנהלת מדיניות ותקשורת בפייסבוק ישראל. "פייסבוק מבינה שיש לה אחריות לנטר את הפלטפורמה שלה ולהסיר תכנים. אני מקווה שזה יקרה בטוב. אם לא - תהיה חקיקה, לא רק בישראל. יש דו שיח מתקדם בין מדינת ישראל לפייסבוק".

השר הממונה על המאבק בחרם, הסביר שמדיניות משרדו היא לגבות מחיר אישי מפעילי ה-BDS בעולם. "המסר ההרתעתי חייב להיות, למרות שהוא לא נשמע פוליטיקלי קורקט, שלא כדאי להיות פעיל BDS", הבהיר ארדן. "אין כוונה לפגוע באף פעיל, אבל מי שפוגע במדינת ישראל צריך להבין שיהיה לכך מחיר".

"אם מישהו פועל משיקולים לא ראויים כלכלית נגד ישראל, אם אנחנו יכולים, בכלים דמוקרטיים לגיטימיים, שגם לו יהיה נזק - זה מה שצריכים לעשות", הוסיף ארדן. "צריך להעביר את המערכה לצד של היריב. להעביר את הארגונים ממתקפה על ישראל להגנה על עצמם".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/324194

אני לא בטוח שהם הבינו את משמעות החג.

העם היהודי מציין את חג החנוכה לזכר ניצחון החשמונאים במרד נגד היוונים, ששיאו בנס פך השמן ובחנוכתו מחדש של בית המקדש.

הקרבות שהתחוללו כחלק מהמרד התרחשו ממש כאן, משני צידי "הקו הירוק" של גבעות מודיעין.

בתמונה המצורפת ניתן לראות מצד ימין את הבניינים של מודיעין ובצד שמאל את פאתי הכפר הערבי אל מידיה, המשמר את השם העברי הקדום "מודיעין" – מקום פרוץ המרד.

החשמונאים טיהרו את בית המקדש והדליקו בו את המנורה, בהר הבית שאותן מדינות החליטו לקבוע כ"שטח פלסטיני כבוש".

איך אפשר לברך אותנו על חג החנוכה ובאותה העת לשלול את הקשר העמוק שלנו לכותל המערבי, לירושלים ולחלקים אחרים בארצנו.

על אפה וחמתה של מועצת הביטחון של האו"ם - היינו כאן ונישאר כאן.

==

I saw that world leaders who supported the shameful decision in the United Nations made a point of wishing us a happy Chanukah

I am not sure that they understand the meaning of the holiday

The Jewish people observes the holiday of Chanukah in order to remember the victory of the Hasmoneans in a revolt against the Greeks, culminating with the miracle of the oil and the rededication of the Temple.

The battles that took place as part of the revolt happened right here, on both sides of the "Green Line", in the hills of Modi'in.

In this photo, you can see on the right side the buildings of Modi'in and on the left side, the edge of the Arab vilage of al-Midya, which preserves the previous Hebrew name Modi'in – the place where the revolt broke out.

The Hasmoneans purified the Temple and lit the menorah on the Temple Mount, which the same countries that supported the UN decision decided to call "occupied Palestinian territory."

How is it possible to offer us best wishes for Chanukah and at the same time deny our deep connection to the Western Wall in Jerusalem and other places in our land?
In spite of the opposition of the UN Security Council, we were here and we will remain here

נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות מעניקה רוח גבית לחוק החרם, הקובע שכל קריאה פומבית לחרם תרבותי, אקדמי או כלכלי על אדם או מוסד כלשהו רק מחמת זיקתו למדינת ישראל היא בגדר עוולה אזרחית שמהווה עילה לתביעה נזיקית.

"הקריאה לחרם היא אמצעי של כפייה ולא שכנוע", אמרה חיות בכנס בינלאומי שעסק השבוע בתופעת החרם. "היא אינה משרתת את העקרונות הבסיסיים של הדמוקרטיה, אלא מערערת אותם על ידי מניעת חילופי דעות ורעיונות חופשיים. ככזו, אין היא ראויה להגנה החוקתית שמקבלות צורות אחרות של ביטוי פוליטי. הטלת סנקציות משפטיות פרופורציונליות לגיטימית כשהמדינה מעוניינת להגן על עצמה מפני חרם שמופנה כלפי אזרחים. בנוסף, אנו מדגישים שחוק החרם רק מטיל הגבלה על הקריאה לחרם, לא על ביקורת נגד ישראל. יש הבדל״.

השופטת אסתר חיות. "חוק החרם רק מטיל הגבלה על הקריאה לחרם". צילום: יונתן זינדלפלאש90

כנס המשפטנים הבינלאומי הראשון נגד ה־BDS, שנערך השבוע בירושלים, הופק בידי המשרד לנושאים אסטרטגיים, הפורום המשפטי הבינלאומי (מיסודו של נחי אייל ועו״ד יפעה סגל) ולשכת עורכי הדין. למעלה מ־200 משפטנים ועורכי דין מן הארץ ומהעולם התכנסו לשלושה ימי סדנאות והרצאות – במטרה להעניק כלים משפטיים ומקצועיים להתמודדות עם ניסיונות הסתה, חרמות ודה־לגיטימציה ברחבי העולם נגד מדינת ישראל.

ראש עיריית פרנקפורט אווה בקר אמר בכנס: "המילים של עומר ברגותי ושל תנועת ה־BDS הן אותה רטוריקה שבה השתמשו הנאצים. מדובר בתנועה אנטישמית מובהקת המשטה בתושבי אירופה". בקר בירך את מפלגתה של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל על החקיקה הקובעת שפעילות BDS היא ביטוי אנטישמי. "בשבוע שעבר החלטתי שעיריית פרנקפורט לא תעשה עוד עסקים עם בנקים שמתנהלים בהם חשבונות של ארגוני BDS. אנחנו בירה כלכלית באירופה ואני מקווה שהצעד הזה יוביל בנקים נוספים לצעוד בעקבותינו".

בסיום הכנס חתמו המשתתפים על הצהרה משותפת בדבר הקמת רשת משפטנים בינלאומית שתיאבק בתופעת הדה־לגיטימציה וביוזמות חרם נגד ישראל. "אנו, משפטנים מרחבי העולם המגיעים מ־24 מדינות, המשתרעות על פני שש יבשות, התכנסנו בירושלים כרשת משפטית למאבק בדה־לגיטימציה נגד מדינת ישראל", נכתב בהצהרה.

"הרשת תפעל נגד תופעת הדה־לגיטימציה ונגד יוזמות חרם על יחידים או על קבוצות על בסיס דת, לאום או מוצא אתני. הרשת תפעל לחשוף את הפנים האמיתיות של תנועות החרם והדה־לגיטימציה המביאות להפרדה וריחוק בין הצדדים.

"אנו מאמינים שהשיטה הטובה והיעילה לקירוב לבבות ואנשים היא באמצעות הבנה הדדית, דו־קיום ודיון פתוח וחופשי. אנו מתנגדים לכל קמפיין המתיר אלימות, פחד וחשדנות בין פרטים או קבוצות. ההצהרה מסמלת את כוונתנו לקדם את התקווה והרצון לעודד שלום בסביבה בטוחה לכול״.