מכבסת המילים שמשריש השמאל בתקשורת ובחיינו הציבוריים בסגנון ה''שיחדש'' בספר 1984  

אמיץ - אמן גאוני (ע"ע) המעז לצאת כנגד פוליטיקאי גזעני (ע"ע), שאין לו כל השפעה על הקריירה שלו. האמיץ חוזר בפרהסיה על הקלישאות הנאורות האופנתיות, שמשננים בהתלהבות השכם והערב כל האנשים שיקבעו את גורל הקריירה שלו: שכניו, עמיתיו, מנהליו, מפריסי הפרסים והעיתונאים.

בור - כל מי שלא מצטט את הסיסמאות העבשות שניסחו כמה אינטלקטואלים צרפתים מעורפלים ואומללים לפני ארבעים שנה.

בחירות - לפניהן - שנה של ביטחון עצמי הולך ומסלים בניצחון השמאל; אחריהן - שנה של הטחת עלבונות בימין, במסווה של חשבון נפש (ע"ע).

גאוני - איש השמאל הקיצוני.

גזעני - איש הימין, או אפילו השמאל הציוני הוותיק.

דיכוי - רעל סמוי הזורם בכל מסגרת חיים שיש בה שמחה, סיפוק ומשמעות: משפחה, קהילה, עם. הדיכוי הוא ערמומי מאוד, ואפשר לראותו רק אחרי הכשרה אינטנסיבית בעגה הפוסט־מודרנית. לכן הבורים (ע"ע) לא רואים אותו.

הדרת נשים - כל הפרדה בין נשים לגברים, בפרט במקומות שבהם היא נהוגה מימים ימימה, כמו בצבא ובבית הכנסת; חוץ מאשר בתחומים שבאמת חשובים, כמו כדורגל.

ויכוח לגיטימי - מחלוקת בין זהבה גלאון לדב חנין.

זכויות האדם - כל דבר שמישהו רוצה ויכול להתפרש כקריאת תיגר כנגד מוסדות מסורתיים הופך מיד לזכות.

זכות להורות, זכות לאהבה חופשית, זכות למימוש עצמי, זכות לריבונות לאומית, אלא אם כן זה הלאום שלנו.

זמנים אפלים - כל דבר שימני עושה מזכיר זמנים אפלים, כי גם היטלר אכל ארוחת בוקר. אגב, חשוב מאוד לא להזכיר שמרבית המשטרים האפלים במאה העשרים היו משטרי שמאל.

חופש אקדמי - הזכות המוקנית למרצה להטיף לקהל השבוי של הסטודנטים את דעותיו המשונות כנגד רוב אזרחי ישראל בנושאים שאינם קשורים לשיעור, ובתמורה לקבל משכורת עד אחרית ימיו מכספי האזרחים הללו.

חופש הביטוי - הערך העילאי. אלא אם כן מדובר ברב קרים, או ברב לוינשטיין, או בח"כ סמוטריץ', או באדם דתי שרוצה לארגן ערב שירה לגברים. לסיכום: צריך חופש דיבור מוחלט, כל עוד מדובר בוויכוח לגיטימי (ע"ע).

חלון הזדמנויות היסטורי לשלום - כל רגע נתון. בארבעים וארבע שנות חיי, מעולם לא שמעתי איש שמאל אומר: חלון ההזדמנויות סגור עכשיו, יאללה - תתנחלו.

חשבון נפש - התבצרות בעמדות השמאל הקיצוני, במסווה של הכאה על חטא: "לא הצלחנו לרדת אל העם", "לא מספיק להיות צודקים", "אנחנו אינטלקטואלים מדי".

טיפשות, טירוף, טמטום - מישהו שהעז לחשוב לבד.

ימין קיצוני - ימין.

כבוד האדם - שמאל.

לאומיות - פשיזם, תועבה, אשליה, קהילה מדומיינת.

לאומיות פלסטינית - עובדה היסטורית, הישג נפלא של רוח האדם, בשביל זה שווה להילחם.

מדינת שב"כ - ליבוביץ' חזה זאת ב־67', ובלי ספק היה נביא. הנה, בדרך לעבודה עצרו אותנו אנשי שב"כ במחסום באיילון, וירו בכל אדם שלישי. טוב, זה לא, אבל פעם ראיתי מרחוק שב"כניק.

נאור - כל מצביעי מר"צ הם נאורים. עובדה: הם הצביעו מר"צ.

סובלנות - הנכונות לסבול כל דעה, אפילו הקיצונית והמרגיזה ביותר, כל עוד היא מרגיזה אחרים ולא את הנאור עצמו. אשוח נוצרי - כן, דוכן חב"ד - לא; שוברים שתיקה בבתי ספר - ודאי, רבנים בגני ילדים - על גופתי.

עבודה עברית - גזענות (ע"ע).

פתיחות - וולטר אמר: אני לא מסכים לאף מילה מדבריך, אבל אני מוכן למות למען זכותך לומר אותם. הנאור העכשווי אומר: אני לא מסכים לאף מילה מדבריך, ולכן תשתוק.

צדק חברתי - הכינוי הנאור לחברה שהעיקרון המארגן שלה הוא קנאה: עדיף שכולנו נרוויח פחות, ובלבד שהעשירים לא ירוויחו הרבה יותר ממני.

קפיטליזם חזירי - הכינוי הנאור לחברה שדורשת חמלה לעניים ממני וממך, במקום להפוך אותה למונופול סוציאליסטי של פקידי משרד החמלה הממשלתי.

רצח רבין - דומני שהצעירים כבר מאמינים שביבי ממש לחץ על ההדק.

שלטון החוק - החובה לציית לכל חוק, אלא אם כן הוא ממש לא מוצא חן בעיני הנאורים. חוקים שלהם חייבים לציית: חוק ההתנתקות, חוקי תכנון ובנייה ליהודים ביש"ע. חוקים שלהם לא צריך לציית: איסור פתיחת חנויות בשבת, איסור נישואין מחוץ לרבנות, איסור על עישון סמים, חוקי תכנון ובנייה לערבים.

תגנה! - דרישה פולחנית־טקסית מכל איש ימין, אם מישהו שקצת דומה לו ביצע פשע. אורי אורבך היה נוהג להשיב: גיניתי במשרד.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/884/614.html?hp=1&cat=479&loc=10

תגוביות:

1.שנון ובמקום ואם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. מכל מקום, חבל על המאמץ. הנאורים בעיני עצמם לא קוראים אותך ולא סופרים אותך, ואילו הבורים, נחמדים מכדי לעזור לך נגד ההשתקה.

2.גינויי השמאל מופעלים בעיקר נגד הימין ומעט מאוד נגד פשעי חבריהם...

3.מושג חשוב שהושמט ממילון-הנאורים:

הדתה: כינוי כאילו-אקדמי ונייטרלי, בעל ניחוח אנטישמי מובהק, לכל סממן מסורתי ואפילו הבסיסי ביותר. מינוח הפוך אינו קיים משום מה.

4.מושג הפוך ל"הדתה": שלטון השמאל לדורותיו.

5.ומי בעיקר אחראי להתקבעות המושגים הללו כפי שהשמאל מפרש אותם, אם לא אתם, הפובליצסטים הימניים, שבפורומים עם השמאל, אתם עוברים לסדר היום כאשר מושמעים הביטויים הללו? מתי נתתם בשיניים לדובר שמאלני שמחלחל לתודעה של כולנו דמורליזציה בצורת אמירה "כולנו יודעים איך ייראה הפתרון"? מתי מחיתם כאשר מושמע הביטוי השפל "הגדה המערבית"? מתי מחיתם כאשר נשמע הביטוי "כיבוש", כאילו מדובר בעובדה מדעית? מתי נתתם בשיניים
לשמאלני שמדבר על "החוק הבינלאומי" כאשר כולנו יודעים שמדובר במינוח שקרי? האשימו רק את עצמכם.

6. 100 שנים של בולשביזם בצורות שונות שתכליתו: כל מי שחושב בשונה מהם מוקע על עמוד הקלון וכל מי שמונע מהם לשלוט - עובר מסע דמוניזציה.

7.מי שמסכל כל מגמה לאומית יהודית בחקיקה במדינה הזו הם אוסף החלאות מבג"צ.

8."יהדות התפוצות" - מיעוט של ספק-יהודים עשירים, ליברלים, תומכי אובמה, הילרי, סורוס וג'יי סטריט, שמנסים לכפות דעתם השמאלנית קיצונית על ישראל והתקשורת מציגה את הדעות ההזויות שלהם כ"משבר בין ישראל ליהודי העולם, בגלל ביבי והחרדים".

9.עמוס עוז: על גוש אמונים: "כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים שהגיחה... מתוך פינה אפלה של היהדות... מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב... על מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף". ( ידיעות אחרונות, 8.6.89 )

ישעיהו לייבוביץ': "למרצחים מעבר לקו הירוק, שהתנחלו ביהודה ושומרון, יש נשק. לכן אני קורא לכם להחזיק בנשק נגדם".
( הארץ, 27.9.85 )

זאב שטרנהל: "אי אפשר לעצור את הפאשיזם בנימוקים רציונליים. את זה עוצרים רק בכח. וכאשר קיימת נכונות להסתכן במלחמת אזרחים. בשעת הצורך נצטרך להתמודד בכוח עם המתנחלים בעופרה או באלון-מורה. רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסף הפאשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית". ( "דבר" 1988)

"אין ספק בדבר לגיטימיות ההתנגדות המזוינת בשטחים עצמם. אילו היתה בפלשתינאים מעט תבונה, הם היו מרכזים את מאבקם נגד ההתנחלויות...כן היו נמנעים מהנחת מטענים בצדו המערבי של הקו הירוק...". ( "הארץ" 2001 )

דוד גרוסמן: "אני מבין את אנשי החמאס. הם מתנגדים לכיבוש, והייתי נוהג כמוהם אילו חייתי תחת כיבוש". (הארץ, 12.3.03)

מאיר שלו: "רק כלי נשק אחד חסר היום בארסנל הנשק של צה''ל, והוא התותח הקדוש" ( ידיעות אחרונות, י''ט בחשון תשס''ג )
"התותח הקדוש" - כך כונה התותח בו השתמשו לרצח 16 יהודים באניה אלטלנה.

יהונתן גפן: "…שלוש שנים, ויצחק עדיין נרצח. הוא עדיין נרצח משום שאלה שהסיתו נגדו בנאומי בחירות כשארון המתים שלו עובר ברקע, בעוד האיש חי ורודף שלום, ומשום כך הם אחראים לפחות מבחינה מוסרית וציבורית להירצחו, לא תאמינו, עדיין מכהנים בממשלת ישראל ומנהיגים אתכם".
( סופשבוע, מעריב, 30.10.98 )

10.חופש עיתונאי זה להוריד את מסכות הצביעות מפרצופי השמאל הישראלי, שממציא את השפה העברית לפי השקפת עולמו החשוך, מתוך תקוה להשתלט על הגיונם של אנשי מחנה השפויים הענק התומך בימין.

רגע לפני שהשינויים יוצאים לפועל, קבוצת מורים שמאוגדת תחת ארגון "מורים ציוניים לאזרחות" פנתה אל ועדת המקצוע בדרישה לשנות מונחים שהוכנסו למושגון, ושלטענתם נוסחו ברוח השמאל הקיצוני. במכתב שנשלח אל חברי הוועדה ושהגיע לידי 360 כתבו: "הפנייה מבקשת לבטל את השינויים המהותיים, המגמתיים והבלתי מוסמכים אשר הוכנסו למושגון".

ארגון "מורים ציוניים לאזרחות" פועל כשנתיים לאחר שחבריו הבחינו, לטענתם, בהטיה של המקצוע. לדברי חברי הארגון, ההטיה מגיעה בעיקר מצדה של המפמ"רית (מפקחת מרכזת מקצוע) יעל גוראון, שמונתה על ידי שר החינוך לשעבר, שי פירון, וקיבלה את ברכתו של השר הנוכחי בנט.

חברי הארגון - מורים ומורות מכל רחבי הארץ ומכל הקשת הפוליטית - טוענים כי באוקטובר 2015 אושר מושגון שהיה מקובל על כלל חברי ועדת המקצוע, אלא שמאז נעשו בו שינויים, חלקם מהותיים ביותר, שגררו את ההגדרות אל מחוזות השמאל הקיצוני.

"שינויים מגמתיים אלו הם בכיוון השמאל הקיצוני בשני היבטים: עמעום והחלשת הצגת אופייה של ישראל כמדינה יהודית, ושיבוש מושגי המשטר הדמוקרטי", כתבו חברי הארגון וצירפו מסמך עם 34 דוגמאות להבדלי ניסוח בין המושגון שאושר באוקטובר 2015, לזה שצפוי לקבל אישור היום.

בין שלל הדוגמאות ניתן לראות כי בנוסח הישן הופיע המושג "מאפייני המדינה היהודית הבאים לידי ביטוי בהכרזה", ואילו בנוסח החדש נכתב "מאפיינים יהודיים של המדינה הבאים לידי ביטוי בהכרזה". משמעות השינוי היא מחיקת הביטוי "מדינה יהודית" המושג הזה. בנוסף, הביטוי "מדינה יהודית" נמחק גם במושגים נוספים.

במושג "אחריות המדינה לתפוצות" נמחקו הדוגמאות שהופיעו במושגון המקורי, ושכללו בין היתר את "המבצעים להצלת יהודי מדינות ערב, הסיוע למסורבי עלייה מברית המועצות והעלאת יהודי אתיופיה". במושג "יחס התפוצות למדינה", שכלל תמיכה פוליטית בישראל על ידי ארגונים ושדולות, נמחקה הדוגמה "אייפא"ק".

בעיסוק ב"שסע לאומי בישראל" צוינו סיבות היסטוריות, דתיות, חברתיות ופוליטיות לנושא, אך נמחקו הדוגמאות שהופיעו במושגון המקורי. במושגון הקודם הופיעו למשל בריחת ערבים בזמן מלחמת השחרור, או תנועות מוסלמיות בקרב ערביי ישראל שמסרבות להכיר במדינה. כעת האזכורים הללו לא קיימים.

המורים הציוניים לאזרחות טוענים גם כי השינוי בין הנוסח במושגון הקיים, שבו נכתב "זכות הכניסה לישראל מוקנית לאזרחים בלבד", לנוסח החדש, שגורס כי "זכות הכניסה החופשית לישראל מוקנית לאזרחים בלבד", משמעותה תמיכה במסתננים שכניסתם לישראל היא לגיטימית אך לא חופשית.

בנוסף, טוענים המורים כי הכנסתו של המושגון לתוכנית הלימודים מבטלת את השימוש בספרי הלימוד. בדיון בבג"ץ לפני כשנה טען נציג המדינה כי מורה שיחפוץ בכך יוכל להשתמש בספר הלימוד ולא במושגון. אלא שבהנחיות שקיבלו המורים כעת חל בלבול וקיים חשש כי התשובה הנכונה בבחינה תהיה זו המופיעה במושגון ולא בספר.

"עולה כי נהפכו היוצרות", מציינים המורים במכתבם. "במקום שהגדרת המושג תהיה בהתאם לספר הלימוד - הגדרת ספר הלימוד נכונה רק אם היא מתאימה להגדרה במושגון. כלומר: מורה לא יכול להתבסס על ספר הלימוד ולא על המחוון, כיוון שההגדרות בספרי הלימוד שונות ברובן, ובמקרים רבים סותרות את הכתוב במושגון".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/885/714.html?hp=1&cat=402&loc=1

תגוביות:

1.ג'וזף הלר הסופר שכתב את מילכוד 22 אמר שאדם צריך בכל רגע להניח שישנם שמאלנים ששואפים לקחת את רכושו, חייו ומדינתו. הרוע השמאלני לעולם לא נח וצמא לאסונות ודם.

“גנבת”. זו המילה האחרונה שנאמרה על במת ההצגה ‘סימני דרך’ המתארת את חייה של נעמי שמר, טרם ירידת המסך על המערכה הראשונה ויציאת הקהל להפסקה.

בתוכנייה המתארת את המחזה המוזיקלי שהפיק תיאטרון ‘הבימה’ נכתב כי הוא “משרטט לראשונה את דמותה של שמר לא כמיתוס לאומי, אלא כפי שהייתה באמת”. ואכן, לאחר שבחצי הראשון של המחזה מצטיירת המשוררת כאשה חסרת עכבות מוסריות, הן בקשריה עם גברים והן בדבקותה באמת, אפשר למצוא נחמה בכך שלפחות החוברת נצמדה לאמת – של יוצרי ההצגה כמובן.

מעבר ל”גניבה” המוזכרת בסיום המערכה הראשונה ומתייחסת לאותה פרשה ישנה בה הואשמה נעמי שמר בהעתקת המנגינה לשירה הידוע ביותר, ‘ירושלים של זהב’, מתוך לחן עממי באסקי, המיתוס הלאומי שנקרא נעמי שמר נסדק, שלא לומר נופץ, במשך יותר משעה של הצגה. גם השירים האלמותיים ששזורים בסיפור חייה של שמר, קיבלו לפתע באור השלישי בה היא הוצגה משמעות אחרת לגמרי.

החלק השני של המחזה נוטה בכיוון חיובי ויותר ומוצג לקהל בצורה מרגשת ונאמנה יותר לרוח התקופה. כך למשל, בסצנה העוסקת במעבר של שמר מהקיבוץ לתל-אביב ניתן ללמוד על ההקרבה העילאית ותחושת השליחות שגילו בני ההתיישבות העובדת בזמן מלחמת השחרור.

למרות השיפור שניכר בחלק השני, עד סוף הערב וגם לאחריו קשה היה להשתחרר מן הרושם השלילי שהותירה דמותה של נעמי שמר כפי שהוצגה כגנבת והוללת. נראה כי שלא כמו בשירה ‘על כל אלה’, ביקשו כאן יוצרי ההצגה לעקור את המיתוס הנטוע בלב הישראלי המצוי והגישו את העוקץ לפני הדבש.

יחד עם זאת, ספק אם הצדדים האחרים הללו בסיפור חייה של שמר, ככל שהם נכונים, מהווים בעיה בערוגות שבהן צמחו מפיקי ההצגה. הרושם המתקבל מן המחזה כולו הוא שמטרת הצגתה של שמר כשנויה במחלוקת היא פגיעה בדמות המשוררת דווקא אצל אלה שהתנהלותה האישית כפי שעולה מן ההצגה הייתה לזרא בעיניהם.

מקור האיבה הזה לנעמי שמר, שהתבטא בין השאר בהמלצתו המפורסת של נחום ברנע לקוראיו לעבור למדרכה ממול כאשר פוגשים אותה ברחוב, הוא כידוע עמדותיה הלאומיות שבהן החזיקה ודגלה בשעה שרבים מבין חבריה הקרובים נסוגו מהן והתנערו ממנה.

נעמי שמר, בת קבוצת כינרת, נותרה נאמנה לערכי ההתיישבות שעליהם התחנכה. העובדה שדווקא היא, שעברה לעיר הגדולה, עדיין האמינה בחזון ארץ ישראל השלמה, ואילו רבים מידידיה אשר נותרו בתנועה הקיבוצית נטשו תפיסה זו, לא הוסיפה לה ככל הנראה אוהבים בקרב חבריה משכבר הימים.

כיכר השוק ריקה

באחד משיריו של אריאל הורוביץ, בנה של שמר, נכתב: “כשהיד מושטת, והעין לא צרה, ולא הורגים משורר בבוקר, ובערב יושבים להקריא משיריו”. לאחר הצפייה בהצגה ‘סימני דרך’, ולאור העלבונות הקשים שהוטחו במשוררת במשך השנים, אפשר אולי להבין למה התכוון המשורר.

היחס אשר לו זכתה נעמי שמר בשל התעקשותה להישאר “ימנית, משיחית והזויה” כפי שמוזכר בהצגה, יכול גם להסביר מדוע היו גם אחרים שלא עמדו בלחץ ובחרו שלא ללכת נגד הרוח.

ולכל אלו שיבקשו לברר מדוע מחזה כזה מוצג בתיאטרון “הלאומי” שכנראה כבר מזמן לא ממש לאומי, יש לומר כי את השדה התרבותי של המחנה הלאומי האמיתי ניתן לתאר במילותיה של שמר: “כיכר השוק ריקה”.

לאחר ניצחון הליכוד בבחירות 77′ היו מספר פניות של אנשי רוח ואקדמיה מהמחנה הלאומי לחברי ליכוד בכירים בעניין ייסוד אלטרנטיבה תרבותית של הימין. הפניות הללו לא זכו להתייחסות הראויה למרבה הצער, וגם ניסיונות להקים מוסדות תיאטרון ובמה ימניים חלופיים לא צלחו. מאחר והתוצאות של שינוי תרבותי נמדדות בטווח ארוך שנים, נמנעו אותם פוליטיקאים קצרי רואי מלסייע ולהשקיע במיזמים חשובים כאלה, עד שדעכו.

אפשר להשוות התנהלות זו של הליכוד עם תפיסתו של מכונן התנועה הרוויזיוניסטית זאב ז’בוטינסקי. ומאחר והמחלוקת בין נעמי שמר לבין חבריה הייתה בעניין השטחים ששוחררו במלחמת ששת הימים, כדאי לעיין בדברים שכתב ז’בוטינסקי בעניין חלוקת השלל העתידית של האימפריה העות’מאנית, לאחר מלחמת העולם הראשונה:

זאב ז’בוטינסקי | ויקיפדיה

“מובן שהעולם יודע מקרים, כשמדינות הסתלקו מתביעות והשכיחון מלבן… כל התביעות האלו נשכחו לעולמי עד מן הלב ובטלו מן העולם… יש כח אדיר בעולם הידוע בשמו המשומש והמיושן מאוד: תרבות. כח זה יפה הוא להבטיח נחלותיה של מדינה יותר מכל קיר של כידונים. תרבות דרכה לחדור בכח כביר. במקום שמורגשת תרבותה המפרה – במקום שהיא יוצרת בהתמדה רמות חיים ועבודה גבוהות יותר. במקום שהיא גורמת בלי הרף לגילויי כל המרצים החיוניים, ללבלוב כל הנבטים – שם תביעתו של זר, שאינה מוצאת לה הד, דועכת ונרמסת במהרה…”

כל עוד לא יפנים הימין את “כח התרבות” כפי שראה אותו למשל ז’בוטינסקי, הוא יוכל רק לשאול “איכה יבשו בורות המים”? השמאל לעומתו, ימשיך לעצב את הזיכרון הקולקטיבי במקביל להתנוונות האידיאולוגית שבה הוא שרוי מזה שנות דור.

https://mida.org.il/2018/02/19/ימנית-משיחית-והזויה-כשתיאטרון-הבימה-מ/

תגוביות:

1.שמאל זה רוע המתחפש לחמלה. קפיטליזם זו חמלה המתחפשת לרוע. הכל עניין של דגש. אם שמר היתה שמאלנית היו מדגישים את הצדדים החיוביים שבה, אבל היא הפכה לימנית אז מבליטים את הכשלונות, שיש לכל אדם באשר הוא. תיאטרון הבימה הוא תיאטרון מיותר. והעיקר, שיתפרנס בעצמו ממכירת כרטיסים ולא מתמיכה ממשלתית המאפיינת את השמאל הטפילי.

2.אוהבים אותך נעמי הנהדרת והמוכשרת! שום כתב פלסתר שמאלני שדוף ודל לא יקטין את דמותך הענקית. כל הפוסלים – במומם פוסלים.

3.נעמי שמר יהודייה ואנחנו יהודים. הרובע היהודי נכבש בידי הירדנים במלחמת השחרור, רבים נהרגו, אחרים גורשו מירושלים וחלקם נלקחו לשבי. השיר עוסק בכך שיהודים כבר לא היו בירושלים הכבושה. 19 שנה אחר כך היהודים חזרו לעיר שממנה גורשו במלחמה שיצר עבדאללה מלך ירדן ב-1948. צר לי. אנחנו לא קוסמופוליטיים כמו השמאלנים הצבועים. אנחנו לא. אנחנו היהודים וזו העיר שלנו וזו הארץ שלנו – אחרת מדוע אנחנו כאן? מדוע התקבצו מיליוני יהודים בארץ ישראל? תפסיקו לחשוב כל הזמן בשביל אחרים כי אחרת גם בחוף הים של תל אביב, בחיפה, ביפו, באשקלון, בלוד וברמלה ובכל המקומות שהקמתם עליהם קיבוצים - לא תהיו.

4.אכן כשבירושלים אין יהודים, ירושלים ריקה ולא כי ערבים הם לא בני אדם, אלא כי זו לא ארצם. הארץ הזו כולה היא כבשת הרש של העם היהודי שנגזלה ממנו בידי כיבוש מוסלמי שגזל את רוב המזרח התיכון מן התושבים המקוריים. אין לשום ערבי שהוא שום זכות היסטורית מינימלית לריבונות בארץ ישראל היהודית. לא לשווא השמאל מתחבא מאחורי המונח האנכרוניסטי מימי הכיבוש הירדני הבלתי חוקי ״הגדה המערבית״. לו ישתמש השמאל במושג ההיסטורי המקורי ״יהודה ושומרון״, בלון השקרים הערבי יתפוצץ מיד, כיוון שיהיה ברור שאין שום תביעה מוסרית או היסטורית לשום ערבי על ריבונות יהודה ושומרון. בקצב הדברים הנוכחי הסיפוח קרוב יותר ממה שהשמאל חושב.

5.עד שהערבים הפסידו את העיר ליהודים, במשך רוב ההיסטוריה ירושלים היתה מבחינת האיסלם חור נידח, שכמעט איש לא טרח לעלות אליו לרגל. ובין אם ירושלים קדושה לאיסלם או לא כ”כ קדושה לאיסלם, היא מעולם לא היתה בירה מוסלמית ואין שום סיבה להתחיל דווקא עכשיו.

6.מת על נעמי שמר. גאונית, ייחודית, חכמה ואוהבת ישראל בכל ליבה.

7.למה אין מחזה על רבין השיכור שהתמוטט ברגעי משבר? או על ירי על הנמלטים לחוף מאלטלנה? האם לא צריך להציג את האמת על האיש?

8.בסופו של דבר, את שיריה של נעמי שמר ממשיכים לשמוע ולהשמיע. לעומת זאת, את מי מעניינת הגרפומניה של יונה וולך, של דליה רביקוביץ’ או של כל “משורר/ת” אחר/ת הנערץ על השמאל הנאור? כתבו את זה קודם, אבל אני רוצה להדגיש: נעמי שמר היא יוצרת אדירה. בכל פעם שאני שומע שיר שלה אני מתפעל מחדש. שיריה ימשיכו להישמע הרבה אחרי שהמלעיזים והמשמיצים ייעלמו בתהום הנשיה ואף אחד לא יזכור מי הם בכלל. אין זה אומר שנעמי שמר היתה מושלמת, אין אדם ללא מגרעות כאלה או אחרות אבל הסך הכל הוא גדול ומטיל צל ענק על מבקריה.

השמאלנים יגישו כתב אישום, יחקרו וישפטו את שרה נתניהו, יכניסו אותה לכלא, יפסקו לה מאסר עולם עם עבודת פרך על פתיתים. יגישו נגדה כתב אישום על זה שהיא מצחצחת שיניים בבוקר, יקראו לזה מעילה בנסיבות מחמירות בענייני בריאות וכתבים עם עיניים נוצצות מהתרגשות יגידו ״ואז, יונית, מתברר שהיא גם קנתה משחה! לא סתם משחה, אלא לפי המקורות שלנו - משחה עם מלבין״! הם יעשו על זה כותרות שנונות: ״המשחה לא תוכל להלבין את השחיתות של מושחתיהו״. שופטים חמורי סבר מטעם קרנות השמאל יקריאו את פסק הדין. ומי אשם בזה? נתניהו. כן. זו אשמתו.

אזרחים שטוב להם, אזרחים שיש להם שתי מכוניות, אייפונים לכל המשפחה, מקרר מפוצץ וטלוויזיה 55 אינטש עם מונדיאל ברזולוציה 4K, אנשים שיש להם מה להפסיד, לא יוצאים בזעם לרחובות. גם אלה שעושים הצגות על כמה רע - בעצם טוב להם.

רע להם רק שנתניהו בשלטון והם לא, לפחות באופן רשמי.

נתניהו אשם שהכלכלה פורחת, התמ״ג ברמה מערב אירופית, העולם נפתח בפני ההייטק והתעשיה שלנו והאוצר כבר לא יודע באיזה בלטות לשים את עודפי המט״ח.

כן - נתניהו אשם.

הוא עשה את זה כמעט לבדו, תוך מאבק בלתי פוסק במוחות סוציאל-פופוליסטיים קטנים שניסו להפריע לו כל הזמן.

הצלחתו של נתניהו היא אסונו, אסונה של משפחתו ואסונה של הדמוקרטיה הישראלית.

כי אין מי שיקום נגד חבורת הנחשים שזחלה את דרכה למערכת המשפט, המשטרה והצבא.

ממי אנחנו דורשים לעשות משהו? כמובן, מנתניהו.

אפילו טראמפ, עם סמכויות רחבות בהרבה מאלה של ראש ממשלה בישראל, נלחם כבר שנתיים בדיפ סטייט. אבל אנחנו - אבא, מתי נגיע? אבא, מתי נגיע? - בעוד שעה. - לא רוצה, לא רוצה! רוצה עכשיו, אתה שמאלן! אתה איכס!

שוכב על הגדר בשביל כל המדינה. לבד. נתניהו אחד גדול מול כל השמאל.

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/378764

השמאל הוא זה שהמציא את המושג "ימין קיצוני" כתיקון לתמיכתו במדיניות הנאצים והפשיסטים באירופה של שנות ה-30-40.

השמאל שהיה מקושר עם הנאצים והפשיסטים באיטליה, באנגליה, בבלגיה, בנורווגיה, המציא את הפטנט של "ימין קיצוני". כל מה שהוא ימין הוא "ימין קיצוני" וכך הוא מרח את כל המערכת הפוליטית וזה התחיל ב- 1945, 46 ו- 47 באירופה, כי חלקים של השמאל האירופי היו בקשר עם הנאצים בזמן המלחמה. מיטראן (גדול הסוציאליסטים של צרפת) היה פקיד של וישי והוא מאד התגאה בזה. אז כל הסיפור מתחיל אחרי מלחמת העולם השניה כאשר השמאל מנסה לדחוק מעצמו את כל שיתוף הפעולה עם הנאצים, ומכנה כל מפלגה ימנית "ימין קיצוני". לא כל מפלגה ימנית היא ימין קיצונית.

https://www.youtube.com/watch?time_continue=45&v=-MybzFf2bKs

טקטיקה רטורית נושנה במחלוקת האידיאולוגית הפנים־ציונית היא האשמת גורמים לאומיים בזיקה לפשיזם.

מאז סוף שנות העשרים של המאה הקודמת, כל אימת שהוויכוח הפוליטי מתלהט נמצא מי שקם ומכריז בקול מזרה אימים, כחושף אמת נוראה, שההתפתחויות העדכניות הן תחילת הצעידה לכיוון הפשיזם, אשר אחריתה מי ישורנה.

בטרם יתממשו נבואות הזעם הוותיקות, מן הראוי ללמוד אותן היטב.

המונח ״פשיזם״, שמקורו במילה הלטינית fasces, מתייחס לאידיאולוגיה ולשיטת משטר שרווחו באירופה מסוף המאה ה־19 ועד לאמצע המאה ה־20. הדוגמה המובהקת שלהן הוא משטרו של מוסוליני באיטליה, ובצידו משטר פרנקו בספרד, שלטון קונואה וטוג׳ו ביפן, ״המפלגה הפופולרית״ בצרפת, ועוד. גם לנאציזם הגרמני היו זיקות ידועות לפשיזם, והן נמזגו באידיאולוגיה הגזענית שלו. להלן תיאור חלק מן המאפיינים הבולטים של הפשיזם.

סינדיקליזם

לדעת הוגי הדעות הפשיסטים אבן הראשה של המבנה החברתי הלאומי היא שיתוף פעולה בין הסתדרויות (״קורפורציות״), ועדי עובדים וקבוצות לחץ מקצועיות בעלות עוצמה. סמלם הרומי העתיק, ה־fesces, היה צרור זמורות כרוכות יחד המחוברות לגרזן: הזמורות מייצגות בו ארגוני עובדים, ואילו הגרזן מייצג את האימפריום – כלומר, הסמכות השלטונית, הנובעת מן הכוח שהזמורות צוברות כשעושים אותן אגודה אחת.

לארגוני פועלים, פקידי ממשל מקצועיים, עורכי דין, עובדי תשתיות וכן הלאה יש תפקיד מרכזי בכל משטר פשיסטי. משטר כלכלי פשיסטי תואר כ״קורפרטיסטי״, כלומר: כזה שבו ה״קורפורציות״ שולטות גם בהנהלת המפעל או החברה המספקים שירות ציבורי, וכך יכולים חבריהן לקבוע מכסות ייצור, שכר עבודה ומחירים על סמך שיתוף פעולה ביניהן.

מאבק בדת ובהדתה

הפשיזם והנאציזם יצרו ״דת חילונית״, המקדשת את מוסדות השלטון, את פקידיו, סמליו וטקסיו, וכן את גיבורי התרבות הפוליטית ואת ההשתתפות בעצרות עם ובהפגנות. בכך הם הפכו למתחרים של הדת (הנוצרית) כמכונני הזהות לפרט. התחרות הזאת הביאה, באופן טבעי, ליריבות. מוסוליני, למשל, אמנם כרת אמנה עם הכנסיה הקתולית בפברואר 1929, בצד פנייתו הרומנטית לאמונות עממיות בלתי נוצריות, אולם ראה בה אך ורק instrumentum regni. כאתאיסט וסוציאליסט מוצהר, הוא ראה בלאומנות ובסמליה תחליף לדת, בעקבות הוגי הדעות הפשיסטים אנריקו קורדיני, סרג׳יו פנונזיו, סלבטורה גאטו ואחרים. זו היתה הסיבה לסדרת העימותים שלו עם הכנסייה בשנים 1929, 1931 ו־1938.

בדומה לכך, ז׳ק דריו, מנהיג המפלגה הפשיסטית (ה״פופולרית״) בצרפת, פרסם מסרים אתאיסטיים חריפים וקרא לזהירות מפני דת והדתה. גם הנאציזם, כידוע, התיימר להתבסס על עקרונות מדעיים רציונליסטיים ועל כן נקט עמדות אנטי־דתיות. היטלר עצמו התבטא לא אחת במילים ״נציונל־סוציאליזם ודת לא יוכלו לדור בכפיפה אחת״, באמירות ש״הדתות הקיימות הן דקדנטיות״ ובתיאור של כמרים כ״חרקים שחורים״ או כ״תאונות לבושות גלימה״.

התמקדות בבעיות פנים, כלכלה ורווחה

כל המפלגות הפשיסטיות, כמעט, הקפידו בזמן זה או אחר להבהיר ש״האויב האמיתי הוא פנימי״, שמדיניות חוץ אינה אלא אמתלה של פוליטיקאים מושחתים להתחמקות מבעיות פנים כואבות, ומן הצורך בביצורו של ״חוסן חברתי פנימי״.

חשדנות כלפי נבחרי ציבור והעברת עוצמה לפקידות מקצועית.

מפלגות פשיסטיות זכו לאהדה ציבורית של מי שסלדו מפוליטיקה ופוליטיקאים, וכוחן נבע מן התחושה שהן מציעות חלופה לריקבון של המערכות הפוליטיות. הידקי טוג׳ו, למשל, הצליח להעביר בשנת 1942 חוק לצמצום עוצמתם המופרזת של נבחרי ציבור ביפן, באמצעות ועדת מומחים שתקבע מי ראוי להתמודד בבחירות. בספרד הקפיד פרנקו לנהל את ענייני הממשל באמצעות טכנוקרטים חסרי נוכחות בזירה הפוליטית (חלקם ממסדר האופוס דאי הקתולי, דווקא).

תחושת מצוקה וקריאה לנקיטת צעדי חירום, נוכח החשש ל״הידרדרות התרבות״ ו"שחיתות״.

המאפיין הזה של אידיאולוגיות פשיסטיות התגלה ביתר שאת בנאציזם.

תעמולה למלחמת חורמה בשחיתות ובעוצמתם של בעלי הון

כל המפלגות הפשיסטיות (וכן המפלגה הנאצית) ראו במלחמה בשחיתות ובבעלי ההון יעד מרכזי של פעילותם. המפלגה הנאצית בפרט הגיעה להישגים אלקטורליים מרשימים לא מעט בזכות קמפיין המלחמה בשחיתות שניהלה לגבי מנהיגי רפובליקת ויימאר, לרבות שלטי חוצות, פוסטרים, הפגנות המונים ועוד.

מוגש כשירות אינפורמטיבי לחובבי התעתועים של אנלוגיות היסטוריות.

https://www.makorrishon.co.il/opinion/82127/

תגוביות:

1.מזכיר את השמאלנים הפשיסטים שצועקים על אחרים שהם פשיסטים, כדי שלא יחשדו בהם שהם למעשה הפשיסטים. השמאל בישראל למעשה אימץ את השיטות של הנאצים.

2.הקריאה של מפלגות השמאל להעביר עוד ועוד עוצמה לבג"צ ולשאר פקידים ונגד הדתה וכו' הן פשיסטיות.

3.על פי מירב הפרמטרים המאפיינים פאשיזם, אין ספק שהשמאל הרדיקלי בארה"ב כיום הוא פאשיסטי. השמאל בישראל, המקפיד לייבא את חוליי השמאל האמריקני, הולך בעקבותיו.

4.תמונה של השמאל הפשיסטי בישראל.

5.מאז השארת המדענים הנאצים בחיים ולקיחתם למכוני מחקר אמריקאיים, אמריקה עברה טרנספורמציה מדהימה, קיבלה מזה כוח מטורף שדרדר אותה מוסרית בטרוף ואיתה אגב את האליטה הישראלית והיהודית. הסרט מטרופוליס של פריץ לאנג הוא המחשה מסוימת נפלאה למה שקורה היום. אמריקה חייזרית, זומבית ואיתה ישראל ואליטות העולם. גלובליזם, סדר עולמי חדש פשיסטי, שמנצל כוח עצום זה ליצירת אדונים ועבדים. ארצות הברית היא כולה מכונה אלימה משוכללת ואפלה שהקימה מועדון אליטות אותן היא משתפת באופל הנורא הזה. גם ישראל משחקת באופל המזוויע הזה. כולה מדורדרת, אלילית, פגנית. כל האליטות בארץ מקבלות בוכטות כסף כדי להשלים מעבר לכיוון הרובוטיות האנושית באמצעות שליטה מוחית וניסויים מדעיים.

6.השמאל הוא הנאצי החדש נקודה.

דומיין מן העבר, שתחת השלט ההיסטורי שמשמר את שמו, מתרכזת אסופת אופורטוניסטים או מתחזים.

אין “שמאל ישראלי” מזה למעלה מעשרים שנה.

מה שיש לנו זו הפדרציה האלקטורלית של הערבים, שאינם 'שמאלנים' כלל, שחברו לקבוצה הגדולה של 'שמאל יהודי עולמי - סניף הלבנט', שהם אלה שבינם לבין שי גולדן קיימת זרות מוחלטת וגולדן אינו יחיד. ישנו זרם קבוע של 'עריקים' מלב המחנה הזה.

אלה הם לרוב אנשים שתהליך התפכחותם ארך לא מעבר לשבוע במהלכו חוו טראומה של מגע עם המשובטים של השמאל היהודי ובתום כמה לילות של נדודי שינה, הבינו שמקומם לא שם.

המאפיין הברור של השמאל היהודי הוא דיסוננס עצום שניכר בכל פרט ופרט.

הם צאצאים ישירים ויורשים פיזיים של מקדמי וסוכני הגזענות, האפליה והפילוג, אבל מעמידים פני מתקנים.

הם מקושרים ועשירים אך מעמידים פנים עניים ומדוכאים.

גרים בשכונות וביישובים הכי מיוחסים (ולא פעם מוגנים מאחורי 'ועדות קבלה' בעלות פרוטוקול דקדקנות שלא היה מבייש את מנטליות האאוגניקה המחלקת את החברה לאזרחים בעלי תורשה "טובה" ו"נורמטיבית" למול בעלי תורשה "פגומה", אבל מבקשים לקבוע את אורח החיים של מי שחיים בחלקים לא מיוחסים והם בעלי 'תורשה פגומה'...

הם 'ניידים' ותמיד יתגאו בכך שאין להם שורשים המקבעים אותם למקום, אבל כאשר המצלמה פועלת או המקלדת מתקתקת, הם מעמידים פני פטריוטים בני פטריוטים.

אלה הפנים (ולא מהיום) של האליטה המטרופוליטנית היהודית בלונדון, ניו יורק, שיקגו או טורונטו ומזה זמן מה יש לנו מין גולה מקומית של שמאל יהודי דומה.

אז נכון. אין להם סטייל והם משוללי היכולות הרטוריות של איזה ראש עיר יהודי במינסוטה שבכל זאת הלך לאוניברסיטה מובילה בשל כישוריו ולא בזכות קרן ווקסנר. מכל הבחינות האחרות אלה אותם אנשים.

אי הנוחות שהם יגרמו לאדם בעל ערכים תהיה אותה אי נוחות בכל מקום.

בלונדון או בניו יורק מרבית הטונים האנטישמיים שתגלו אצל לא יהודים, מקורם יהיה במגע עם אותה 'אליטה' יהודית מטרופוליטנית.

העובדה שהם מעמידים פני מתקנים לוחמים, בעודם בעצם עוד ג׳פרי אפשטיין, הארווי ווינסטיין או חרא שפל דומה אחר, שתמיד ידבר נגד הדת היהודית, או המחסומים שבהם צה"ל מענה ערביות בהריון.

אבל תמיד כשתגרדו מעבר לכך, תיראו שגם עבור שמאלן מושבע הבעיה היא עם הצביעות של האליטה היהודית-מטרופוליטנית והעובדה שאלה אנשים שיציתו מהומה כשישנן מצלמות וישאירו אותך לבד כשהן הולכות.

שי גולדן מדבר פשוט על חוויית משתמש שמיליוני אנשים מכירים ומיליוני יהודים, שהם ואבותיהם היו והינם אזרחים חרוצים ושקטים - סובלים ממנה.

https://mida.org.il/2020/07/23/%d7%91%d7%9e%d7%97%d7%a0%d7%94-%d7%a9%d7%9c%d7%99-%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%97%d7%95%d7%a4%d7%a9-%d7%91%d7%99%d7%98%d7%95%d7%99-%d7%94%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%9c-%d7%94%d7%a4/#comment-136787

בתוך אווירה ציבורית ופוליטית הולכת ומקצינה, נדיר מאוד לשמוע קול מרענן ושונה כמו זה של העיתונאי והסופר שי גולדן. למרות שהוא מגדיר את עצמו כאיש שמאל, גולדן מתח במשך השנים ביקורת נוקבת על כל המחנות הפוליטיים, כולל שלו עצמו, ודף הפייסבוק שלו הפך לאחרונה למוקד של מספר סערות. כך למשל כתב בפוסט מעורר תהודה השבוע על האיומים שקיבל דווקא משמאל בשל דעות שהשמיע, וטען כי “השמאל איבד את הזכות לקרוא לימין אלים”. בשיחה מיוחדת עם ‘מידה’ גולדן מספר על המחיר האישי של עצמאות מחשבתית מול פילוג ומחנאות פוליטית, על השיח האלים במחנה השמאל בו צמח וגורמיו ועל מצב תעשיית התקשורת בישראל.

“לאורך שנים אני מקפיד לשמור על עצמאות אינטלקטואלית”, גולדן אומר על הסיבות שהובילו אותו לכתיבת הפוסט. לדבריו, “זה לא דבר שמקובל ואהוד בישראל שבה מצפים ממך לתגובה אוטומטית לכל נושא – יש רשימת נושאים ואתה אמור להחליט מה דעתך לגביהם לפי השיוך הפוליטי שלך. אם אתה איש ימין או שמאל, אנחנו יודעים באופן אוטומטי מה דעתך למשל בנושא עובדים זרים, פרשת הכדורגלנים או סגר הקורונה. זה הפך את השיח הישראלי למשעמם מאוד מצד אחד, ומצד שני אלים מאוד. ברגע שאתה מעז לסטות מהגבולות הברורים של כל מחנה אז אנשים מסתכלים עליך ואומרים: רגע, מה אתה? שמאל או ימין? אני החלטתי להיות נאמן לעצמי ולא למחנה, ובישראל יש לזה מחיר שאותו שילמתי משני הצדדים”.

איזה מחירים למשל?

“כשכתבתי בעבר את דעתי למשל על פרשת אלאור אזריה הרבה חברים ימניים כעסו עלי, וגם בכל פעם כשאני יוצא נגד חברי המחנה שלי בשמאל אז אני חוטף מיד. ההבדל הוא בעוצמת התגובות. מימין כותבים לי הערות קשות כמו “בוגד” או “לך לעזה”, שזה לא נעים אבל לפחות לא יורד לנושאים אישיים. כשאני כותב נגד השמאל התגובות תמיד יהיו אישיות: נכנסים לחיים הפרטיים שלך, מנסים לבטל את כל מה שעשית בעבר, מטילים ספק ביושרה שלך ולוקחים כל מעידה קטנה שלך ומנפחים אותה. פשוט מתקפה אישית מוחלטת. העלבונות תמיד מכוערים ונמוכים ומכוונים לפגוע בך כאדם במקום להתמודד עם הטענה. גם בימין יש אלימות ובוטות, אבל האלימות הכי מלחיצה, קיצונית ומפחידה שאני חוויתי היתה מצד שמאל”.

סיפרת שספגת גם איומים ממשיים

“במשך הקריירה שלי קיבלתי המון נאצות, אבל רק שלושה מקרים שבהם נחצה הגבול ונאלצתי לפנות למשטרה. שניים מהם קרו אחרי שכתבתי נגד אנשי היסטריית ה”הדתה”, וטענתי שזה בעיניי מנגנון לרדיפה של כל סממן ליהדות והמצאה של יהודים ששונאים את עצמם. קיבלתי אז איומים מפורשים מאדם שכתב שהוא יודע איפה אני גר ואמר שיחסל אותי ויגרום לזה להיראות כמו תאונה. לאחרונה קיבלתי איום מפורש נוסף אחרי שהתבטאתי נגד “מחאת בלפור”. אדם שלח לי את הכתובת שלי ואת השם של בית הספר בו הבת שלי לומדת”.

איך הגבת לזה?

“כמובן שזה מלחיץ ומאוד לא נעים. בתור עיתונאי אתה רגיל לאינטרקציה עם הקהל שחלקה לא נעימה, אבל כשזה מגיע לרמות מפחידות כאלה זה כבר חוצה את הגבול. מישהו הלך וטרח למצוא את הכתובת שלי או לברר איפה הילדה לומדת? אתה מבין שמספיק בנאדם אחד משוגע כדי שיקרה משהו נורא”.

איך אתה מסביר את ההבדלים בסגנון ועוצמת התגובות בין ימין לשמאל?

“אני חושב שיש הבדל תהומי בין התפיסה של הימין והשמאל בישראל. הימין רואה בעצמו כמי שמגן על ערכים ואידיאולוגיה שבבסיסה הרעיון של מדינת ישראל ועם ישראל. גם כשהמחנה תומך בנתניהו אני מאמין שהוא עושה את זה מתוך אמונה שזה מה שטוב לישראל. הזעם בשמאל מגיע ממקום אחר, מתוך תחושה שרק הם צודקים בכל נושא ומי שסבור אחרת מפריע לממש את הצדק האבסולוטי. אנשי השמאל לקחו לעצמם בלעדיות על המוסר ולכן אם אתה יוצא נגדם, מבחינתם אתה יוצא נגד הצדק עלי אדמות. אני איש שמאל ציוני שכל חייו הצביע למפלגת העבודה, אבל עכשיו אומרים לי שאני ביביסט כי אמרתי את דעתי ששונה משלהם”.

דיון בכל נושא תמיד יהיה מפוזיציה? אין עוד סיכוי לענייניות?

“בשוליים אפשר למצוא זירות של דיאלוג שהן מכבדות וראויות ויש בהן שיח מעניין, אבל המיינסטרים היום הוא צעקני אלים. כמעט כל פוסט בפייסבוק שעוסק בנושא פוליטי מימין או משמאל, אפילו של אדם פלוני, מתפתח מיד לזירה של אלימות בוטה וגזענות ותגובות מכלילות ופשטניות”.

כדי לנסות וליצור התחלה של שינוי במגמות האלה, גולדן משתמש בין השאר ברשת הפייסבוק בה הוא מעלה באופן קבוע פוסטים בענייני השעה אשר זוכים לתהודה רבה. “אני מנסה לפחות בזירה הקטנה שלי לייצר מקום שבו הדעה שנשמעת לא אוטומטית”, הוא מסביר ומוסיף: “מי שנכנס לעמוד שלי לא יודע מראש מה דעתי בכל נושא. אני ציוני ויהודי מאמין מאוד, אוהב את מדינת ישאל וחושב שיש לנו זכות על האדמה הזו, ובמובן הזה יש לי מכנה משותף רחב עם חבריי בימין. מצד שני אני גם הומניסט וליברל שמאמין בזכויות אדם ויש אנשים שזה פשוט לא מסתדר להם. לכן אני מנסה להראות שהחיים שלנו מורכבים ולא הכל אוטומטי: אפשר לאהוב את השם וגם לחשוב שלהט”בים הם ברואי כפיו. אני מקווה למצוא את האנשים שמקשיבים ובאמת חושבים ומתייחסים לטענה ולא לאדם שטוען אותה”.

אתה מזהה שקיים קהל כזה?

“אני נתקל בלא מעט אנשים שצמאים לשיח אחר, גם ברשתות החברתיות וגם במעגלים האישיים שקרובים אלי. מתפתחת תופעה של אנשים שנמאס להם שלא שומעים אותם ונמאס להם גם לסתום פיות לאחרים. אנשים קצת נבהלו מעצמם והתעייפו מהמלחמות. אני מקווה שהמגמה הזו של חופש ביטוי אמיתי תתחזק כי זו התקווה של הדמוקרטיה בישראל.

אתה חש שאין חופש ביטוי בישראל?

“לאחרונה אני מתחיל להרגיש ככה. כמובן שבישראל עדיין מותר לך להגיד ולצעוק מה שאתה רוצה ונגד מי שאתה רוצה, אבל הבעיה היא שחלק מהזרמים בחברה הפכו להיות צנזורים אנטי-דמוקרטיים וקמה לה משטרת מחשבות שמנסה להפיל כל מי שחושב קצת אחרת. קח למשל את מוקי שהיה נער הפוסטר של המיינסטרים השמאלי בישראל, אבל חטף על הראש אחרי שהעז להגיד שההפגנות בירושלים הן אלימות בעיניו ושזו לא המטרה לשמה הגיע למחות. מה בסך הכל הוא ביקש? להפגין בכבוד ובשלום בלי אלימות. הרי זה המסר שעליו נבנה השמאל, אבל היום הכל הפך להיות קשור לביבי. שמעתי מישהו שאומר שאנחנו גרועים בכדורגל בגלל שראש הממשלה מושחת. כשזה מגיע לרמות האלה זה מפחיד”.

נראה שיש דרישה מאנשי תקשורת ותרבות להביע את דעתם, אבל כשהם אומרים דעה קצת אחרת אז מנסים להשתיק אותם

“ברור. אתה תהיה נאור, הומניסט מקובל וצודק רק אם תגיד את הדברים הנכונים. בשמאל כל הזמן לועגים לאנשי ימין שהם מקריאים מדף מסרים, אבל גם להם יש דף כזה. אני יכול להגיד לך עכשיו את התשובות האוטומטיות שייתן לך איש שמאל בכל נושא שתשאל אותו. אבל כשאתה מעז לומר משהו קצת אחר אז לא רק שמטיחים בך שאתה “לא משלנו”, הם גם אומרים לך שאתה בוגד ובעצם שייך למחנה השני. מספיק כתם אחד קטן בשביל לגרש אותך – או שאתה טהור או שאתה בוגד, סטית מהקו ואין לך סיכוי לחזור. אמרת משפט אחד לא נכון ואתה מיד “אפס” ו”שופר”. מוחקים אותך ואת כל מה שעשית בחיים. זאת משטרה שגורמת לאנשים שחברים בה להתיישר כי הם מבינים מה קורה למי שמעז לסטות. מצד שני, אם אתה מגדף את נתניהו נושאים אותך על כפיים ומכתירים אותך לגיבור אמיץ. מה האומץ לחזור בדיוק על אותם דברים שכל המחנה שלך אומר? זה מגוחך”.

יש אנשים בתעשיית התקשורת שחושבים כמוך אבל חוששים לדבר?

“בימים האחרונים קיבלתי הרבה מאוד הודעות תמיכה מאנשים וביניהם היו כמה עיתונאים שעובדים למשל ב’הארץ’ או בחדשות 13. הם הודו לי על זה שאני כותב את הדברים שהם חושבים אבל מפחדים להגיד. אחד אפילו אמר לי שהוא מפחד לעשות לי לייק בפייסבוק כדי שזה לא יתפרש כתמיכה”.

מאיפה מגיע החשש הזה?

“הם יודעים טוב מאוד מה המחיר ומעדיפים שלא לשלם אותו ולהיות מגורשים ומנודים מהמחנה. אני יכול להבין אדם שחושש לצאת מהשורה ודואג לפרנסה שלו. מעשה כזה יכול להפוך את החיים להרבה פחות נעימים ואולי גם לפגוע במקום העבודה שלך. ככה בדיוק פועלת משטרת מחשבות: אנשים אומרים במחשכים את מה שהם מרגישים כי הם פוחדים לדבר בגלוי. מדברים על “ניצני פשיזם בישראל”? אני לא בטוח שהימין הוא האחראי הבלעדי לזה. היום מי שמוביל את הרכבת הזו נמצא בשמאל”.

סערה נוספת שעוררה כאמור תהודה גדולה סביב גולדן התרחשה כאשר כתב לאחרונה נגד מחאת אנשי השמאל מול מעון ראש הממשלה בירושלים, הגדיר אותה בין השאר כמחאה פוליטית ומנותקת והזהיר מפני האלימות בשיח.

“אני שומע קריאות לעלות על בלפור עם לפידים או קריאות לעשות את יום הבסטיליה. לדעתי זוהי הסתה לרצח בהגדרה”, הוא אומר בשיחתנו. “מי שמדבר על לפידים ובסטיליה יודע בדיוק מה המשמעות של דבריו ואיזה דימויים זה מעורר בקרב הקהל שלו. אני כבר לא מדבר על כינוי גנאי והשוואות לנאצים, אלא על הסתה לרצח. כשהופצו תמונות של רבין במדי אס.אס כל המדינה רעדה ועכשיו זה עובר בשקט”.

אתה מזהה מאפיינים של אותה תקופה בימינו?

“בתקופה שלפני רצח רבין היתה אווירת הסתה ציבורית שהוציאה מתוכה רוצח, ואני בהחלט מרגיש שגם היום יש הכשרה של הקרקע להתרת דמם של ראש הממשלה ושל בני משפחתו. אני בהחלט חושב שאם יאיר נתניהו למשל יסתובב היום ברחוב בתל-אביב יש דאגה ממשית לשלומו, לאו דווקא מהציבור הרחב אלא מאותו משוגע אחד”.

איך מחאה שאמורה היתה להיות חברתית הקצינה ככה?

“אחת מחברות הכנסת לשעבר מהשמאל אמרה ש”חבורת אנרכיסטים חטפה את המחאה המוצדקת בתולדות ישראל וסתמה את הפה לתשעה מיליון איש”. אני חושב שזה מה שקרה. המחאה התחילה מתוך תחושות קשות באמת סביב התנהלות הממשלה במשבר הקורונה, וגם לי היתה ביקורת חריפה על המחדלים שנעשו. הנגיף לא מבדיל בין ימני ושמאלני והוא פגע בכולם באופן שווה, גם בריאותית וגם כלכלית. אבל במקום לקחת את המכנה המשותף הזה ולנסות לחבר, האנשים שמובילים את המחאה לקחו אותה לבלפור ושוב לצעקות על “שוחד והפרת אמונים”. בשניה שעשית את זה לקחת את כל מי שתומך בנתניהו והוצאת אותו מהמשחק”.

גם מחאה נגד שחיתות יכולה להיות מוצדקת

“אנשים רצו לדבר על לחם אבל אתה מכריח אותם לצעוק על שחיתות. יכול להיות שנתניהו מושחת אבל זה יתברר בבית המשפט וצעקות על שחיתות לא ממש מעניינות עכשיו. יש מיעוט קולני שהשתלט על המחאה ומנהל אותה וכל האחרים שותקים ומפחדים. ככה בדיוק השוליים השתלטו על השיח המרכזי בשמאל, וככה במקום להוציא מיליונים לרחובות הם נשארו עם כמה אלפים בבלפור. אף אחד שם לא עצר לרגע לחשוב אם זה דבר חכם או נכון לעשות”.

אחרי שנים ארוכות כאיש תקשורת מצליח ומגיש תוכניות בטלוויזיה וברדיו, גולדן מזהה מגמות מטרידות גם במקצוע העיתונות. כדוגמה לכך הוא מביא את המקרה בו רינה מצליח אמרה בשידור כי אנשים מצביעים לנתניהו גם אם יאנוס את הבת שלהם. “במדינה מתוקנת רינה מצליח לא היתה ממשיכה לשדר”, טוען גולדן. “איך אפשר להגיד משפט כזה בשידור ואז לחזור לעבודה אחרי שבוע כאילו לא קרה כלום? הרי ברור שאם היתה אומרת משהו נגד ערבים הייתה מפוטרת באותו היום ובטח לא ממשיכה להגיש חדשות. המקרה המביש הזה מראה את הלך הרוח בתעשייה. הקולות כמו זה של רינה מצליח מגיעים לאולפן כי אלה אותם קולות שנשמעים במערכת כולה, וזאת הבעיה הגדולה”.

נראה שבתקופה האחרונה יש קצת ניסיון לאיזון בחלק מהערוצים

“תראה מה קורה כשינון מגל או בועז ביסמוט למשל יושבים באיזה פאנל מול שלושה או ארבעה אנשי שמאל. מיד קופצים בברנז’ה וצועקים שמנסים לדחוף בכוח אנשי ימין. אלה אנשים שמדברים כל היום על תקשורת חופשית ודמוקרטיה אבל לא מוכנים שיהיה אפילו אדם אחד שישמיע קול קצת אחר. במחנה שלי כבר אין יותר חופש ביטוי. זו האמת”.

https://mida.org.il/2020/07/23/%d7%91%d7%9e%d7%97%d7%a0%d7%94-%d7%a9%d7%9c%d7%99-%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%97%d7%95%d7%a4%d7%a9-%d7%91%d7%99%d7%98%d7%95%d7%99-%d7%94%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%9c-%d7%94%d7%a4/#comment-136787

תגוביות:

1.צודק במיליון אחוז! כל הכבוד על האומץ!

2.השמאל הנוכחי הוא תואם חבורת באדר מיינהוף הגרמנית. מטרתם הרס וחורבן.

3.ברוסיה של תחילת 1900, הבולשביקים רצחו והשתיקו את כל מי שלא הסכים איתם, זאת בנימוק, שהם עושים זאת למען (ציטוט מדויק) “הפועלים, האיכרים והמדוכאים”. עברו יותר ממאה שנה, אך השיטות, היעדים וה”נימוקים” של הסמול, לא השתנו.

4.הסמול תמיד היה צעקני ואלים.

5.הלחץ המטורף של בעלי המסעדות באמצעות החשיפה הבלתי פוסקת בתקשורת, הושג רק כי הברנז’ה “יושבת” באופן קבוע באותן מסעדות ובתי קפה ובעליהן הם פשוט חברים של אנשי הברנז’ה.

רק מה?

עם כל ההשפעה המטורפת של השמאל על התקשורת ועל מערכת המשפט, בבחירות האחרונות הליכוד קיבל את מספר הקולות הגבוה ביותר אי פעם כי כולם רואים את מעשיהם הנתעבים של השמאלנים ומבינים מי הם ומה הם. מבינים שהשמאל מוכן להחריב את המדינה רק כי הם לא בשלטון ומבינים שאסור בשום אופן שהשלטון יפול לידיהם.

6.השמאל לא יחזור לעולם לשלטון! אין סיכוי למצב כזה. כל העולם כולו יילחם בקרוב בתוצאות מעשי השמאל הבוגדניים איש איש בארצו.

7.האנרכיסטים שמפגינים מזכירים לי את קבוצת באדר מיינהוף הגרמנית. גם המבטים מעיניהם מזרות האימה נראים של כאלה. רק שהמצב בישראל חמור הרבה יותר. בעוד שבגרמניה היה מדובר אמנם בארגון טרור, אבל כזה שפעל בשוליים הקיצוניים, בישראל מדובר במיינסטרים שמגובה ע״י מערכת המשפט, הפרקליטות והתקשורת. מכיוון שהם כבר שולטים כמעט בכל תחום, כל מה שנשאר להם זה לכלוא את המתנגדים שלהם אחרי הצגות של משפטי ראווה. ההפגנות הללו הן להקת המעודדות של הדיפ סטייט. להראות כביכול שיש להם תמיכה של הרחוב למרות שהם הפסידו בבחירות. זה לא שונה בהרבה מההפגנות באיראן נגד ישראל וארה״ב. הכל הצגה.

*****

כנופיית באדר-מיינהוף או קבוצת באדר-מיינהוף הייתה ארגון שמאל קיצוני חמוש שפעל במערב-גרמני משנות השבעים ועד 1998. הארגון שדגל באידאולוגיה מרקסיסטית-לניניסטית, רצח כ-33 או 34 אנשים ופצע כמאתיים איש. בסדרת התקפות שביצעו חברי הארגון בחודשים ספטמבר אוקטובר 1977, הם הביאו את מערב גרמניה למשבר שזכה לכינוי, הסתיו הגרמני.

חברי הארגון תכננו ליצור כאוס בגרמניה בכדי להפיל את הממשלה. זאת מתוך ראייתה כחלק ממה שהם כינו “האימפריאליזם העולמי” בהנהגת ארצות הברית, ובמטרה להביא למהפכה העולמית, על פי חזונו של מארקס.

https://www.israelhayom.co.il/article/812439

תגוביות:

1.טראמפ מכריז מלחמה על האויב האמיתי של האנושות - השמאל - במיוחד השמאל בישראל שהוא הטמא והמרושע ביותר בתולדות האנושות - ולא רק בגלל מה שעשה, אלא בגלל מה שמסוגל לעשות בשם הדמוחרטיה - לשרוף כל חלקה טובה כמו הרדיפה אחרי המלך ביבי, יחי המלך ביבי! - וזה בדיוק מה שבורא עולם מצפה מאיתנו - להביס את השמאל ולא כמו שכתוב בחד גדיא שהקב''ה ישחט את מלאך המות - אנחנו צריכים להעביר אותו מהעולם ואז "ייתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם".

2.ג'ורג' אורוול מתגאה בנבואתו בספר "1984". הפורעים האנרכיסטים במסווה "פרוגרסיבים" הפכו:

אלימות = לקריאה לשלום

ביזה = קריאה לשיוויון

הרס מכוון = לקריאה לצדק

קריאה לסדר חברתי = פרעות ופגיעה בחפים מפשע.

אלימות השמאל = הזויים במימון זרים = סכנה לכל האזרחים.

3.סוף סוף ממשל שפוי המכנה את הארגונים הנאצופלשטנים והתומכים בהם, בשמם. מנהג שפל של ארגונים בזויים המשתמשים בשמות מוליכי שולל. דוגמה להונאה הוא ארגון ״הסעד לפליטים אונר״א״. עבור הפלשטנים המכונים ״פליטים״ (אין בעולם פליטים במשך שבעים שנה) ״עובדים״ יותר משלושים אלף מקבלי משכורות, ברובם אנשי טרור של החמאס. עבור שישים מיליון פליטים ברחבי העולם עובדים פחות מעשרת אלפים איש. הפשע הנאצופלשטני ממנו מתעלמים אינטרסנטים שונים כגון הגוש האירופאי הרקוב שקוף למדי.

"עם כל מה שחושבים על נתניהו ועל טראמפ בסוף נוצרת פה מציאות שאי אפשר להחמיץ אליה פנים".

עוד אמר (לבן כספית, שניסה לומר שנתניהו איש שמאל מושחת ורקוב):

"נתניהו לא איש שמאל והוא פחות מושחת ורקוב ממה שאתם, בני האור, חושבים".

"יש דברים שנתניהו עושה שראויים להוקרה או לשבח או לתודה או למה שאתה רוצה ולצערי המחנה של השמאל הזה של בלפור וכל זה, כל כך עיוור ב"רק לא ביבי" שלו, שהוא לא מוכן לפרגן על כלום וזה מקומם אותי".

https://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=IEJDGE&c41t4nzVQ=FJF

העיתונאי גדעון לוי ('הארץ') שיבח את ראש הממשלה בנימין נתניהו על הישגיו המדיניים בתקופה האחרונה: "יש דברים שנתניהו עושה שראויים לשבח"

"טראמפ ונתניהו אינם אנשי שלום או מצפון, ודאי שלא מכונני צדק. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שטראמפ אחראי לשלום הישראלי ערבי, במירכאות או בלעדיהן, יותר מקודמו, חתן פרס ישראל לשלום, ברק אובמה. גם אי אפשר להתעלם מהעבודה שנתניהו פתח לפני הישראלים שערים של מדינות ערביות, יותר מכל קודמיו יחד - וגם עמם נמנים חתני פרס נובל לשלום. הסכמה השלום החדשים אינם ראויים לפרס, כי מנתניהו לא נדרש שום אומץ כשחתם עליהם".

כך כתב עיתונאי 'הארץ' גדעון לוי על הסכם השלום בין ישראל למרוקו, כפי שפורסם בסוף השבוע האחרון, ואף הוסיף כי: "למראה נזקיהם הרבים, בקושי אפשר להחמיא לטראמפ ולנתניהו. אך היושר מחייב: תנו לקיסר את אשר לקיסר. הם עשו שלום ולא מלחמה".

לוי שוחח עם בן כספית וינון מגל והגיב לדברים: "יש דברים שנתניהו עושה שראויים לשבח, ולצערי מחנה השמאל כל כך עיוור שהוא לא מוכן לפרגן על כלום".

13/12/2020

ההבדל בין השמאל והימין זה שהשמאל בעד כניעה והימין בעד הכרעה.

כי פשרה עם הערבים זה כניעה, הם לא יסכימו לפחות.

אין ברירה, צריך לבחור צד.

תכלס מה שנקרא ימין זה בערך מרכז, שמשמעותו כניעה לא מעטה ללחצי השמאל העולמי, פינוקים לרוצחי יהודים, תשלומים למשפחות רוצחים, שחרור צמים, וכו'. זה ביבי.

מה שנקרא ימין קיצוני זה ימין אמיתי. עוצמה יהודית וסמוטריץ'.

שמאל קיצוני זו תמיכה חד משמעית באויב ברמה האידיאולוגית.

אין שום הבדל בין נאום של אבו מאזן לנאום של איזה שמאלן קיצוני.

זו בערך תמונת המצב.

בעיקרון אנחנו טובעים באוקינוס של שמאל כי זו תרבות התקופה.

השמאל השולט בעולם אונס אותנו לפנק את רוצחינו. אין ברירה.

https://rotter.net/forum/scoops1/675370.shtml#78

זה מדרון חלקלק.

מי שחושב שהצליחו להשתיק את נושא דומיניון - שוגה (עם כל הכבוד למקור ה"מכובד" שהובא פה).

זה עוד לא הפתיח של המבוא.

השתקה לא תיצלח וזו עננה שתלווה את ארצות הברית כל הדרך למלחמת האזרחים.

ישתיקו אחד, שנים או יותר בתביעות של מיליארדים, אבל רחשי העם - הם לא ניתנים להשתקה.

לא הייתי יוצא עדיין בריקוד ניצחון בהקשר זה.

אני מזכיר שאור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר ושחופש הביטוי הוא נדבך חשוב בדמוקרטיה. לא?

מה שבאמת מעניין זה הדרך המרתקת בה מנסים "לאלף" את קוראי רוטר.נט באמצעות סיפורים מאמריקה.

שנדע מה הולך לקרות גם פה כנראה.

להסביר שהשמרנות והלאומיות יקרסו גם כאן ממש בקרוב.

יש גולשים שכל מה שהם עושים זה לקפוץ בכל הודעה על טראמפ ולהתגרות במי שקורא וכותב כאן. מה זה משרת?

זה לא פחות ממדהים שזה זהה לחלוטין ובאותה רטוריקה.

כאילו עומד מאחורי זה אותו השוגר דדי.

ההשתלטות האלימה על השיח וצינזור כל דעה אחרת כבר קורה בארה"ב וכאן בארץ וגם ממש כאן ברוטר - מכינים את הקרקע למהלך דומה.

ה"אמת" פחות היתה חשובה בהפגנות אלדד יניב שהפכו לדגלים השחורים שהפכו לדגלים הורודים לפני שנמוגו.

אבל עכשיו - זה אחרת.

האמת היא חזות הכל - ובעיקר שיש מי שקובע מה אמת (פייסבוק, טוויטר וערוצי הטלוויזיה).
מכינים את הקרקע כנראה.

למדנו כבר שהקרן לישראל חדשה היא הגוף שהכי מושקע בפרסום בסושיאל. זו הזירה החדשה.

לי לפחות זה נשמע הגיוני שלא פסחו גם על אתר שמזוהה עם קהל לאומי - ציוני - ואולי אף שמרני. השמירה על ה"אמת" מאורגנת ומתוזמרת בעיני.

קחו את האירוע הסופר חמור והאנטי דמוקרטי שבעקבותיו הוקפצה המשטרה והקפיצה את השב"כ וראש הממשלה עבר לתרגולת סכנת חדירה או איך שקוראים לתרגולת ביטחונית זו.

המשטרה הודיעה שזה מה שהיה - אנשים הגיעו בצורה לא חוקית ולא מאושרת עד קרוב מאוד למעון - במידה שהיה צורך לעבור לנוהל חירום.

זו עובדה.

זה מאד דומה למה שקרה בקפיטול. מאד מאד. שם הצליחו לפרוץ מחסום והתוצאה לפנינו. זה קשה לשליטה.

אבל פה בפורום - יש קהילה שלמה שהחליטה שהמשטרה משקרת, שהוידאו של הפריצה (הריצה מעבר למחסומים) לא באמת אומר משהו ושזה בכלל לא דומה למה שקרה בקפיטול.

למה ...כי פה מגינים על הדמוקרטיה ושם זה חיות אדם פשיסטים.

רק שכאן יצא שמשתמשים ב"מצור על בלפור" (מיסודות הדמוקרטיה), בביביסטיליה, ב,לא מפחדים ממלחמת אזרחים".

השיח של ארגוני המחאה אלים ונוקט בלשון מהפכה אלימה.

אולי זה כי "נפלנו על הדור הלא נכון". מי יודע, תשאלו את שדמי.

כאמור, זה בא פחות טוב לפריבילגים פורעי החוק האנטי דמוקרטים שהשוו אותם לאנשים מהקפיטול - אז חל פה משטר "השתקה".

הוחלט שזה לא קרה ושאסור לדבר על זה ...כי זה "שקר".

למרות הודעת המשטרה החד משמעית, למרות הוידאו...למרות הכל וגם למרות המראות מארה"ב שאיש לא רוצה שיקרו פה, הוחלט על ידי המועצה המחליטה שזה שקר - וזהו. זה שקר. גדודים נשלחו לצרוב את זה כשקר וכפייק. גם פה.

אז מה שמעניין זה מי מחליט מהו שקר ידידי.

ועוד דוגמא שהיא הטובה ביותר, היא ההשתלחות האלימה והפלילית לכאורה של חיים לווינסון באלי ציפורי, בדבר הכי נמוך, נבזי ולא דמוקרטי שיש: "יש לי בידי את התיק הרפואי שלך". אבוי לשפל הזה.

שימו לב לשימוש של איש תקשורת בקהל שלו ובמקורות שלו - כדי לסחוט לכאורה מי מעז להיות "לא רל"ב". זו השתקה.

תוצאות התביעה הזו היא בעיני קריטית להמשך ואני אתרום לכל גיוס המונים שייעשה עבור ציפורי.

לחיי האמת (אבל לא האמת של סורוס).

קוראים לזה מצלמות בקלפיות!!!

https://rotter.net/forum/scoops1/678681.shtml#43

תגובית 43 באשכול:

הסיפור של Dominion שנפלה קורבן לתיאוריית הקונספירציה הגדולה מכולן (זיוף בחירות בארה"ב) והשיבה מלחמה

**********

Jovan Pulitzer's EPIC Testimony @ Georgia Senate Subcommittee Hearing

https://www.youtube.com/watch?v=3Y5alpF-ABc&feature=emb_logo

מעניין שדווקא בידי האליטות הסוציאליסטיות בישראל הפכה הפוליטיקה העממית למרחב הבזות והזוהמה שדרכו מסומן ה"מכובד" וה"טהור".

אותן תבניות ניגודיות מתגלגלות זה עשורים: המהוגנים נגד פורעי החוק, המתורבתים נגד הפראים, הדמוקרטים נגד הפשיסטים. בכל דור ידאגו סוכני הטעם לעדכן את ההבחנה בהתאם לאילוצי השיח של תקופתם.

פעם זה צ'חצ'חים ושי"ן־גימ"לים מול מלח הארץ ויוצאי סיירות, היום זה "ביביסטים" מול "ממלכתיים".

מאז 77' מזהירה התבנית הזו את פרחי ההגמוניה לבל יזוהו עם הימין - המסומן לא רק כדחוי, אלא כסטייה היסטורית מדרכה הטבעית של הציונות הנורמטיבית.

בבחירות אלה נחשפת פונקציה ממשטרת נוספת של ביזוי הפוליטיקה העממית: פירוק הסולידריות הפנים־ימנית.

שנים של כתישה פסיכולוגית הן מעמסה קשה, בפרט עבור אלה החוששים לאבד הון חברתי בגלל זיהוים עם ה"בזויים".

זה הרקע לפרישות "הנסיכים", וזה גם ההסבר לעלייתו של הימין הרל"בי (רק־לא־ביבי), שבאופן אובססיבי מחצין מסר מוביל אחד: אנחנו לא "הם".

והאישוש החברתי הנכסף לא מתמהמה.

"אם יגיע יום שבו גדעון סער, בחליפה הדורה, יצעד לאורך רחוב בלפור יד ביד עם גאולה אבן... אתרגש ואשמח", תסביר נסיכת אליטה, "לא בגלל הפוליטיקה שלו, אלא לכבוד שובן של הדמוקרטיה (ו)דרך הארץ".

הקו הזה יהודהד מעתה בקצב התפשטות של פטריות רטוריות: יש ימין "טוב", ויש ימין "רע". יש ימין מנומס, מכובד ולא מאיים, ויש ימין גס, נאלח ומסוכן.

צריך טיפוסים בעלי עמוד שדרה כמו מנחם בגין, יצחק שמיר ובנימין נתניהו כדי להדוף לחץ פסיכולוגי כזה.

לאלה שקורסים תחת העומס, לעומת זאת, דחוף מאוד להדגיש עד כמה הם ממלכתיים, הגונים ונוטפי הדר.

כלומר, הם לא רק מתמסרים למשטר ההפרדה של האליטה, אלא גם מפנימים את אוצר המילים שלו.

יותר מזה: הם מאמצים את מיתוס ה"סטייה" ומשליכים אותו על חבריהם בימין: פעם הליכוד של בגין הוצג כסטייה מהפרוגרמה הציונית הממלכתית, ועכשיו הליכוד של נתניהו מוצג על ידי "הימין הממלכתי" כסטייה מדרכו ההיסטורית של המחנה הלאומי - ההדר הבית"רי, מורשת ז'בוטינסקי, הליכוד "של פעם".

אלא שהסנוביזם הזה הוא הסטייה האמיתית מדרכו של הליכוד.

ממלכתיות אינה קשורה בבורגנות של "מענטשים" אפורי שיער בחליפות הדורות המתנסחים יפה ומתלוצצים עם ברונים ומרקיזות.

הממלכתיות האמיתית היא אותה פוליטיקה עממית של הליכוד; זו שהונדסה על ידי שמיר ובגין, וזו שממנה נובעות הכריזמה והתמיכה בנתניהו.

זו שיזמה את המעורבות הפוליטית של דחויי האליטה - מזרחים, מסורתיים, בני הפריפריה החברתית והגיאוגרפית - וכוננה מבנה תחרותי־שותפותי שאיפשר את כניסתם הלא־מתנצלת לקודש הקודשים של הדמוקרטיה.

זה מקור העוצמה של הליכוד ושל הימין הישראלי - ולכן הוא סומן כיעד לחיסול תודעתי ולאחר מכן - פוליטי.

"הימין הממלכתי" החדש של "תקווה חדשה" הוא פרויקט אליטיסטי לריסוק הדמוקרטיה העממית של הליכוד באמצעות מכרז פנימי.

הוא נועד לתקן את "נזקי הדמוקרטיה" הליכודית ולטהר בשלב ראשון את המרחב מ"תופעות כאמסלם, רגב, אוחנה, זוהר, קרעי ומארק", ככתוב ב"הארץ", ולאחר מכן לנטרל את מורשת הדמוקרטיה הפנימית בליכוד.

בתמורה להכרה חברתית, יפעל דור הנסיכים, יחד עם סוללת המנדרינים הבלתי־בחירים שממלאת את רשימתו, לרסק את מורשת האבות והסבים: כיבוי ליבת הכור הדמוקרטי של הליכוד, מקור עוצמתו העממית.

מאחורי הטפות הקיטש על "בית ז'בו" נרקמה תוכנית למחיקת המורשת האמיתית.

אל תיתנו לסנובים לבלבל אתכם: הם נחושים למוטט את התנועה הדמוקרטית־ממלכתית המפוארת שבנה פה הליכוד.

למה? כי גם את דרכם חוסמת מורשת בגין ושמיר. כמו אליטות השמאל.

https://www.israelhayom.co.il/opinion/856405

תגוביות:

1.הליכוד תמיד היה מפלגה ״עממית״. אבל ״הנסיכים״ שייכים מבחינה סוציואקונומית לאליטה של מצביעי השמאל, וכפי שנכתב כבר בתנ״ך ״וישמן ישורון ויבעט״, או כפי שהגדיר זאת היטב קרל מרקס ״ההוויה קובעת את התודעה״. ולכן ״הנסיכים״ מרגישים יותר חלק מהאליטה השמאלנית מאשר חלק מה״עממיים״ של הליכוד. הם בזים ל״עממיות״ הזאת, והם גם חוששים ממה שיכתבו עליהם בעיתון ״הארץ״ ומה יגידו עליהם רינה מצליח, דנה וייס, אמנון אברמוביץ' ואחרים בתקשורת...

2.סער הקים מפלגה שיש בה מעט מאד ימין. הרוב המכריע אלה פליטי "כחול לבן" שיכולים להבריז לסער ברגע האמת. שום מסה ימנית לא עברה אליהם ולכן סופם של הנסיכים ידוע מראש - שקיעה בתהום הנשיה. אבל ישנה מסה אחרת שצריך להוציא אותה מהבית ביום הבוחר אם הליכוד רוצה לשבת בבטחה על הסוס.

3.אל תייחס לסער וחובריו את הרצון להיות ימין תרבותי ומכובד כמניע לריצתו נגד ביבי. הוא לא כזה נאצל. רחוק מאוד מלהיות כזה. הוא פשוט יצור נפוח מאגו השואף להנהיג ואין לו יותר סבלנות לחכות לירידה הטבעית של ביבי. כל מניעיו הם אנוכיים ובזויים ולשם קידומו האישי הוא מקריב את הימין כולו.

הפרשן הפוליטי של גלי צה"ל, יעקב ברדוגו, מותח ביקורת על התחקיר שפורסם בעיתון "הארץ" סביב תרומות שניתנו לבית הכנסת שבו מתפלל ראש המוסד יוסי כהן בעיר מודיעין.

"יוסי כהן, ראש המוסד, יהיה ראש ממשלה במדינת ישראל ולכן מתחיל מסע השטנה וההשמצות כבר עכשיו, זה בית הכנסת שלו? של אבא שלו? הוא מרוויח משם משכורת"? תקף ברדוגו.

לדברי ברדוגו, יוסי כהן הוא מועמד לגיטימי לראשות הממשלה, ולכן "מערכות אכיפת החוק מתחילות לעבוד, המתפרות יוצאות ומתחילות לתפור".

"מי שלא הולך לבית כנסת לא מבין איך מתנהל בית כנסת ואיך בית כנסת זז", קבע ברדוגו ואמר כי עיסוק בבית הכנסת הוא "טיפשות עיתונאית... השמאל מתחיל תמיד לתקוף את היהדות. בית הכנסת שלו? שהוא מתפלל בו? זה חטאו. מה הוא קיבל שם? עלייה לתורה בחינם? מפטיר? אתם רציניים? כתבה מטופשת, מה הוא קיבל? מקום קרוב לארון הקודש בכותל המזרח"?

לפני כשבועיים הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו כי הוא מתכוון למנות את ראש המוסד, יוסי כהן, לתפקיד כלשהו בממשלתו הבאה: "בממשלה שאקים אדאג לשלב אותו בתפקיד. אדע לנצל את כישוריו". כהן אמור לסיים את כהונתו בראשות המוסד בחודש יוני, ונחשב למקורב מאוד לנתניהו.

הפרשן לענייני ערבים של חדשות 13, צבי יחזקאלי, סיפר לאחרונה: "יוסי כהן בעצם אחראי לעיצוב החיים של האנשים במזרח התיכון. יוסי כהן הפך לאגדה בעולם הערבי", תיאר.

"ההנהגה האיראנית ניסתה כל כך הרבה מבצעים לחשוף זהויות מוסד, ולא הצליחה. המוסד בראשות יוסי כהן חשף את סודות העולם האיראני. יוסי כהן היה סיוט עבור האיראנים".

https://www.inn.co.il/news/472202

תגוביות:

1.הימין מייצר ענקים. ענקים. השמאל מייצר ביוב של שינאה.

2.אדם מיוחד וכישרוני.

3.הסופרמן של מדינת ישראל ושל המזרח התיכון.

4.הלוואי. הכי מתאים בעולם להיות ראש ממשלה בישראל.

כלל ברזל: כשבתקשורת אומרים שיש "מתקפה" על ריבלין / יועמ"ש / בג"צ, סימן שמישהו בימין אמר משהו מינורי, מנומס, עדין, סולידי, מעונב, מהוגן, נזירי בואכה ויקטוריאני על גבול האנמי פינת אימפוטנטי - בזמן בו אחד הגורמים הנ"ל דורס בבוטות נורמות היסטוריות, יסודות דמוקרטיים ועקרונות של צדק בסיסי.

https://twitter.com/akibigman/status/1377222255101538307

תגוביות:

1.זאת הבעיה. דברו ללא נימוס מיותר, דברו לענין, דברו אמת, תעירו את העם משקרי השמאל,
תפסיקו לפחד ולצפות לאישור השמאל - הם חולי נפש, אין עם מי לדבר, אין אף אחד בבית.

2.להבדיל, כשמישהו בשמאל נתפס באמירה גסה ובוטה והיו לא מעט כאלה, אז זה מתקבל בהתעלמות מוחלטת ואם ממשיכים לנדנד להם זה הופך להיות: "אז אמר נו... וביבי לא מסית".

כששמאלני מכנה מישהו גזען, זה בגלל שאותו מישהו ציין ש- 98 אחוז מהפשעים בדרום נעשים על ידי הבדואים. אצל שמאלני מצוי, הפשעים נעשים על ידי צעירים מנתיבות או מקרית גת.

כששמאלני מכנה מישהו כהניסט, זה בגלל שאותו מישהו העיז להמליץ לחיילי צה"ל לירות בכל מי שזורק עליהם בקבוקי תבערה. אצל שמאלני מצוי, חייל אמור להישרף ולא לירות במיידי בקבוק תבערה.

אצל שמאלני מצוי, ניתן להשוות את החרדים לנחותים והגרועים ביצורי תבל, אבל זאת לא גזענות אלא יצירת אומנות וחופש הדיבור.

https://rotter.net/forum/scoops1/689719.shtml#69

הפלתו של ראש הממשלה, נתניהו, היא תוצר של תהליך ארוך שנים ומתוכנן היטב. יובל בלומברג מפרק לגורמים ומסביר, שלב אחר שלב כיצד אליטות קיצונית ומלאת שנאה השחיתו את מדינת ישראל.

שלל קלישאות וסיסמאות ריקות, ההפגנות בבלפור

״האתיקה שלנו היא מכשיר להשמדת החברה הישנה של מנצלים; המאבק לביסוסו של הקומוניזם ולהגשמתו הוא הבסיס של האתיקה הקומוניסטית״

(ו׳ לנין, כל כתביו, כרך 26. מובא בספר ״הדיקטטורים״, ריצ׳רד אוברי, עמוד 246)

״שתי המערכות (י״ב -ברית במועצות וגרמניה הנאצית) האמינו שנורמות מוסריות אינן אוניברסליות או טבעיות או פועל יוצא של התגלות אלוהית. עולם המוסר של שתי הדיקטטורות התבסס לא על ערכי מוסר אבסולוטיים, כי אם על ערכים יחסיים שנגזרו מנסיבות היסטוריות מוגדרות״

(הדיקטטורים, ריצ׳רד אוברי, עמוד 247)

הגנטיקה הפוליטית של תהליך ההשחתה

השחתה פוליטית, חברתית ומוסרית היא המאפיין המרכזי של נוכחות השמאל הרדיקלי באופוזציה או בשלטון. תהליך ההשחתה הוא לא פועל יוצא של ניהיליזם מוסרי או אנרכיזם חברתי שמובילים להשחתה. ההיפך, הוא מתרחש בגלל תפיסה דטרמיניסטית ״מדעית״ של המציאות שהופכת את המוסר לכלי שרת בידי הפוליטיקה שהיא חזות הכל. מטרת המעשה הפוליטי היא דחיקת הקץ ומימוש הפתרון שניצב בקצה דרכה של ההיסטוריה. המוסר הוא יחסי ונקבע רק על פי מה שמשרת את המטרה הפוליטית. כלומר, אותו מעשה יכול להיות רע או טוב, על פי התייחסותו לתוצאה הפוליטית שתתקבל ממנו ולא בגלל עצם המעשה.

אחד הכלים המשמעותיים במימוש המעשה הפוליטי של השמאל הוא הפוסט מודרניזם המערבי שמערער את הבסיס האידיאולוגי, סביבו מתכנסת כל חברה אנושית. ערעור מושג האמת מערער גם את תפיסת המוסר ומוביל את החברה לדקדנס ולאינדיבדואליזם אפאטי שמפורר את החברה מבפנים. הריקבון החברתי של ניוון ואובדן סולם ערכי יציב, הוא קרקע יציבה לפריחתן של קבוצות רדיקליות בעלות אידיאולוגיה נחושה, כפי שאכן קורה במדינות המערב עם פריחתם של ארגוני שמאל רדיקלי ואסלאם פונדמנטליסטי.

תהליך ההשחתה מורכב מהצטברות של אירועים, ואסקלציה בלתי פוסקת של חומרתם, תעוזתם וחוצפתם כלפי הרוב

דרך הפעולה של השמאל הרדיקלי באה לידי ביטוי בפעילות פוליטית אינטנסיבית שמלווה בקמפיינים רעשניים מאוד וביצירת אווירה של כאוס, אלימות ואנרכיה. מטרתם של אלה לבצע בליץ על התודעה של של הציבור הרחב והדומם ולהביא אותו לידי ייאוש חברתי ופחד מפני העתיד. השלטת הפחד מפני ההווה והעתיד מובילים לייאוש חברתי ולאווירת מלנכוליה לאומית. מתוך הייאוש החברתי השמאל הרדיקלי רוצה להפציע כמי שאוחז את הפתרון לגאולה מהמצב הנוראי, שממילא התרחש ברובו מלכתחילה בגלל פעילות של השמאל.

תהליך ההשחתה מורכב מהצטברות של אירועים, ואסקלציה בלתי פוסקת של חומרתם, תעוזתם וחוצפתם כלפי הרוב. קצב האירועים ביחד עם שימוש וירטואוזי בערוצי התקשורת שממסגרים את האירועים כרצונם, תוחמים את גבולות השיח הציבורי המותר, באמצעות טרמינולוגיה סטרילית וסינטטית, ופסילת מונחים שחורגים מהשיח המותר, יוצרים צונאמי חברתי פוליטי שמקשה על רוב הציבור להבין אותו ואת משמעויותיו הפוליטיות וזו כמובן המטרה. הערפול של המעשה הפוליטי הוא חלק מהאסטרטגיה שנועדה לאפשר את התקדמותו עד להשגת המטרה הפוליטית.

מגמה גלובלית של מלחמה בלאומיות, ההפגנות האלימות בארה”ב

תהליך ההשחתה שהוביל באופן בלתי נמנע להיסטוריה המדממת של כל שלטון שמאל לא היה אקראי ולא התרחש כתוצאה מיישום לא נכון של האידיאולוגיה אלא ההיפך, זו השיטה עצמה, וזה היישום היחידי האפשרי של תפיסת עולם שהמוסר עבורה איננו בעל תוקף קבוע אלא תלוי הקשר פוליטי.

תהליכי ההשחתה הם במובן מסוים כמו חור שחור עבור היסטוריונים. אפשר לזהות את נוכחותם בעקבות תוצאותיהם, בדיוק כפי שאפשר לזהות את קיומו של חור שחור בעקבות פליטת אנרגיה אופיינית לחומר שנמשך אל תוך החור השחור אבל לא באמצעות זיהוי של החור השחור עצמו.

הדרך הקונבנציונלית לבחינת העבר, כרצף כרונולוגי של אירועים הרודפים אחד את השני, ומייצרים את המניעים שמובילים מאירוע מרכזי אחד למשנהו, מקשה מאוד על זיהוי תהליכי העומק של ההשחתה מאחר והם המצע עליו נכתבת ההיסטוריה בעודם מוסתרים בצילם של האירועים הגדולים.

הדרך היחידה לזהות ולהבין את רעש הרקע התהליכי ממקור ראשון ובאופן אותנטי, היא לחיות בתקופה בה התהליך מתרחש, להשתחרר מלפיתת התודעה החונקת של התקשורת מעצבת התודעה, לזהות את רצף ותדר האירועים הרלוונטים, את החיבור הרעיוני-פוליטי ביניהם ואת התוצאה האפשרית.

במרחק של שנים מהאירועים, האבחנה ההיסטורית המדויקת ביחס לתקופה המדוברת הופכת להיות מסובכת בהרבה. אותה הטיה תקשורתית והנדסת תודעה שהתרחשה בזמן אמת, עוברת תהליך של פורמליסטיקה ״עובדתית״, משווקת כמחקר היסטורי, מקבלת חותמת אקדמית ומשם הדרך לשחזור היסטורי רטרואקטיבי מדויק של אירועי המיקרו שהובילו לאירועי המאקרו, באופן שנוגד את הנרטיב האקדמי האורתודוכסי, הופכת להיות קשה בעשרות מונים.

התקשורת הממוסדת היא חלק מתהליך ההשחתה

קצב האירועים איננו ערובה להבנתם

כדור הארץ מסתובב סביב צירו במהירות של בערך 500 מטר בשנייה. מלבד זאת הוא נע במהירות של 30,000 מטר כל שניה במסלול הקפת השמש. בנוסף, הוא נע ביחד עם מערכת השמש סביב מרכז הגלקסיה במהירות של 230,000 מטר בשנייה, ואם כל זה לא הספיק, אז הוא גם נע יחד עם הגלקסיה שלנו לכיוון הגלקסיה אנדרומדה במהירות של 112,000 מטר בשנייה, ושתי הגלקסיות ביחד נעות במהירות במהירות של יותר מ- 600,000 מטר בשנייה לכיוון צביר הבתולה (צביר גלקסיות קרוב), וביחד עם צביר הבתולה, נעות הגלקסיות במהירות של 6100 מטר בשנייה לכיוון מרכז מסה כלשהו שאיש אינו יודע מה הוא.

למרבה ההפתעה איננו חשים דבר למרות כמות התנועות ומהירותן. הסיבה שאיננו מרגישים דבר היא בגלל האטמוספירה שמגנה עלינו ובעיקר בגלל שהכל מתרחש במהירות קבועה.

אם תרצו את הנמשל, הכיסוי התקשורתי ותיווכה המהונדס של המציאות, הם האטמוספירה המגוננת שמונעת מרוב הציבור לחוות בצורה אותנטית ואמיתית את חוויית המציאות כפי שהיא. קצבם המהיר של האירועים המייצר אפטיה מסוכנת כלפיהם, הוא המהירות הקבועה שאיננה מאפשרת להרגיש שינוי. אירוע המאקרו ההיסטורי, שקול לשינוי המהירות בקצב אירועי המיקרו. אותו אין אפשרות שלא להרגיש כפי שלא היינו יכולים לחמוק מלהרגיש שינוי בתאוצת כדור הארץ.

מדינת ישראל חיה בתוך סיר לחץ שמייצר אירועי מיקרו יומיומיים שיכולים להיתפס כחלק ממאבק פוליטי סטנדרטי בין ימין ושמאל או בין יהודים וערבים.

מיפוי רצף אירועי המיקרו בישראל מראה בבירור כי מדינת ישראל נמצאת במרכז התפתחותו של תהליך השחתה משפטי, חברתי, תקשורתי, פוליטי ומוסרי שמוביל אותה למחוזות מסוכנים מאוד, עד כדי איום על עצם קיומה כמדינה יהודית.

רבים מאזרחי המדינה שצורכים עדכוני חדשות ואינפורמציה על המתרחש בעיקר דרך ערוצי הזרם המרכזי, חווים מציאות מעובדת, מהונדסת ומסוננת שמוגשת להם חתוכה וארוזה היטב, בדיוק כפי שאותם כלי תקשורת מעוניינים לצייר אותה, מנוקה מכל דבר שלא משרת את האג׳נדה הפוליטית.

בפועל, סקירת האירועים הבאים חושפת את תהליך ההשחתה שעוברת מדינת ישראל ומוביל אותה לאירועי מאקרו היסטוריים שקשה לחזות אותם כעת אבל ניתן לשער את כיוונם.

אירועי-מיקרו בין אפריל 2019 ליוני 2021

בחירת התקופה שתוחמת את אירועי המיקרו היא כמובן שרירותית אבל יש בה היגיון היסטורי מאחר והיא מתייחסת לפרק זמן שבמהלכו התרחשו ארבע מערכות בחירות. כלומר, השנתיים במהלכן התרחשו ארבע מערכות בחירות הן המקרו-אירוע שבתוכו התרחשו אינספור אירועי מיקרו.

אירועי המיקרו הרלוונטיים הם כאלה שיש היגיון פוליטי וחברתי בקיבוצם יחד, ומבט כללי על שטף האירועים יכול לעזור בציור התמונה הרחבה ובהבנת התהליך בתוכו אנחנו נמצאים.

הכרונולוגיה של האירועים אינה קריטית כי ממילא חלקם התרחשו מספר פעמים בצורות כאלה ואחרות וחלקם התרחשו ממש בסמיכות האחד לשני. המשמעות שלהם היא הרצף, כמות האירועים, והאנשים המזוהים איתם ומובילים אותם (מנהיגים, אנשי תקשורת, ציבור רחב).

האירועים הבאים אירעו בנפרד. חלקם קשורים האחד בשני באופן ישיר וחלקם לא. בזמן אמת הם התרחשו כאירועים נפרדים שנמשכו פרקי זמן שונים וחלפו או שעדיין נמשכים, לכאורה, בלי להשאיר חותם. בפועל, אירועי המיקרו הללו היו חלק מתהליך השחתה כללי שפרם בגסות את מירקם הסולידריות החברתית בישראל, ושחק מערכת שלמה של איזונים פוליטיים, משפטיים ומוסריים המהווים את המצע היחיד עליו יכולה להתקיים ולשגשג חברה דמוקרטית חופשית.

הפגיעה המצטברת מובילה את מדינת ישראל במסלול ברור של טוטליטריזם הולך ומתגבר, צעד אחר צעד.

הפגנות בזמן הקורונה

מיד עם פריצתה של מגיפת הקורונה והסגר הראשון שהגיע בעקבותיה, פרמו אנשי השמאל את הסדר החברתי ובניגוד לכללים הבלתי כתובים של הסולידריות החברתית, יצאו להפגנות בזמן שכל אזרחי מדינת ישראל, ללא יוצא מן הכלל, ישבו בסגר, כלואים בבתיהם, על פי הוראת הממשלה, על מנת למנוע את התפשטות נגיף הקורונה. בגיבוי משפטי של היועמ״ש מנדלבליט, ואנשי הפרקליטות, ובניגוד לכל פלח אוכלוסייה אחר, קיבלו אנשי השמאל פטור ממגבלות הקורונה. באופן חסר היגיון ובסיס חוקי, זכותם להפגין גברה על כל זכות אחרת, הזכות לתפילה, הזכות לביטחון רפואי, הזכות לשוויון ציבורי ונשיאה שווה בנטל החלטות הממשלה.

להתנהגות הפרועה של השמאל בזמן הקורונה היתה השפעה ישירה על פרימת הסדר החברתי אצל קבוצות אוכלוסייה נוספות שלא הסכימו לקבל את העדפת זכות ההפגנה של השמאל על פני זכויותיהם הדתיות שהיו עבורם לא פחות מקודשות מהזכות להפגין. מאותו הרגע לא ניתן יותר היה להשיב את הגלגל לאחור והפרות הנחיות הממשלה בזמן הסגרים הלכו והתגברו.

קריאה פומבית להפר הנחיות הממשלה

אם לא היה די במפגינים שזכותם האריסטוקרטית להפגין, עלתה על כל זכות אחרת, חיזקו מנהיגי האופוזיציה את אווירת המרי בהנחיות הממשלה. במהלך הסגר הראשון ואחריו טענו ראשי האופוזיציה כי נתניהו דיקטטור שאין לציית לקולו ולהוראותיו (שממילא הגיעו על סמך ייעוץ מקצועי מאזני משרד הבריאות). הגדיל לעשות יאיר לפיד שטען בסרטון וידאו, בעקבות ההנחיות לסגר, ש ״ישראל חדלה להיות דמוקרטיה״. לא עזרה העובדה שסגר היה מנת נחלתן של כמעט כל מדינות העולם שנפגעו מקורונה. האגף הסהרורי של השמאל ומנהיגיו, טענו בלהט שהקורונה היא המצאה של נתניהו שנועדה לסייע לו לבסס את שלטונו הדיקטטורי ו ״להמלט ממשפטו״ הצפוי להיפתח.

העובדה שנתניהו היה המנהיג הנבחר ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, הן בתוך מפלגת הליכוד והן במסגרת הבחירות הכלליות, לא הפריעה להתבססותו של הנרטיב ״נתניהו דיקטטור״. המסר הזה הדהד ללא הרף בכלי התקשורת ובהשפעתם חלחל לאנשי השמאל ולציבוריות הישראלית והפך למרכיב מרכזי בשלילת הלגיטימיות של נתניהו כמנהיג ושלילת הלגיטימיות של בוחריו בשל בחירתם בנתניהו, מאחר והם בחרו ב״דיקטטור״. האוקסימורון מובנה בתוך הטענה אבל ההיגיון לא שיחק תפקיד משמעותי באוסף הטיעונים נגד נתניהו ובוחריו.

הקורונה משרתת את נתניהו

אנשי שמאל טענו לכל אורך הדרך כי שיקולי הסגרים קשורים במשפט נתניהו והמשפט הוא זה שמשפיע על קבלת ההחלטות ותאריכי הסגרים. הטיעון הזה הורחב לכל נושא אפשרי ונתניהו הואשם שכל דבר שהוא עושה או לא עושה, קשור במשפטו. גם הטיעון הזה חתר תחת הלגיטימיות של נתניהו להנהיג ולקבל החלטות שהרי כל החלטה נגועה בשיקוליו האישיים שבמרכזם רצונו ״לברוח מהמשפט״.

האווירה האלימה והפרועה בבלפור הרעילה בצורה קשה את כל השיח הפוליטי בישראל

הפגנות בלפור

במהלך כל תקופת הקורונה התרחשו הפגנות שבועיות בבלפור. אלפים הגיעו מדי שבת למרות המגבלות שחלו על כל שאר האוכלוסייה. ההפגנות לוו בהסתה קשה מאוד נגד נתניהו ובני משפחתו, הסתה שהתאפיינה באלמנטים פורנוגרפיים, סקסיזם ובקריאות מפורשות לרצח, אונס, ופגיעה בבני משפחת נתניהו. האווירה האלימה והפרועה בבלפור הרעילה בצורה קשה את כל השיח הפוליטי בישראל. התחושה באוויר היתה שהכל מותר, כולל אלימות כלפי שוטרים או אנשי ימין שהגיעו לתעד את ההפגנות. המפגינים חשו ובצדק כי ישנו צ׳ק פתוח מהמערכת המשפטית שמגבה אותם כמעט בכל מעשה וקריאה במהלך ההפגנות, מונע מעצרים ושימוש באמצעים לפיזור הפגנות, כאלה שנעשה בהם שימוש נרחב מאוד נגד חרדים.

ברק והפדופיל

ביולי 2019 קמה מפלגת שמאל חדשה, המחנה הדמוקרטי, מפלגה חדשה שנשענה על מר״צ, פליטת מפלגת העבודה סתיו שפיר ואהוד ברק. ברק שנתפס בציבוריות הישראלית כראש הממשלה הכושל ביותר שידעה מדינת ישראל, הספיק לעשות לביתו בשנים שבין הפסדו בבחירות לבין נסיונו המחודש לשוב כמלך המשיח של השמאל. בשנים שבהן שהה ברק מחוץ לפוליטיקה הוא תחזק קשרים מפוקפקים ביותר עם הפדופיל המורשע ג׳פרי אפשטיין (לאחר שהורשע והיה ידוע כפדופיל). באחת התמונות המרשיעות (מוסרית) הוא נתפס רעול פנים בכניסה להרמונו הפדופילי של אפשטיין. הכל כבר היה ידוע ומפורסם לפני הצטרפותו של ברק למחנה הדמוקרטי ולמרות זאת, לא נשמעה בשמאל אפילו טענה קלושה מצד מאן דהוא לגבי התקפות המוסרית של צירוף אישיות כל כך מפוקפקת ובעלת קשרים לא ברורים לעבריין מין מורשע.

תמיכת הנהגת השמאל בהסתה

במהלך התקופה כולה, הנהגת השמאל ללא יוצאים מן הכלל, לא רק שלא גינתה את האלימות, את הסקסיזם, את ההסתה והקריאות לרצח אלא שתמכה במפגינים באופן מוחלט. רבים מהם הגיעו להפגנות מדי שבת. לא היה ספק שהאווירה האלימה והפרועה ייצגה היטב את האינטרסים הפוליטיים של מנהיגי השמאל שהלכו על חבל דק מאוד ולא חששו בשום שלב מתוצאות ההסתה הפרועה נגד נתניהו ובני משפחתו. רבים מהם לא התביישו להיות נוכחים לצד מיצגים פורנוגרפיים ושלטים הקוראים לאלימות. המנהיגים, כמו המפגינים, היו אפופים בתחושת שהכל מותר על מנת להשיג את המטרה הפוליטית של סילוק נתניהו.

תמיכת התקשורת באלימות והסתה

ההפגנות סוקרו על ידי התקשורת באופן שלא השאיר שום מקום לספק באיזה צד התקשורת נמצאת. התקשורת סייעה בפרסום ההפגנות, ביצירת יחסי ציבור להפגנות ובגיבוי הדוק למפגינים על מנת להרתיע את המשטרה מלפעול נגדם. התקשורת היתה מצד אחד, חלק בלתי נפרד מיצירת אווירת האלימות וההסתה הפרועה נגד נתניהו ובני משפחתו, ומצד שני תיווכה את האירועים לציבור הרחב. התיווך כלל שירותי דוברות שנמנעו מהדגשת האלימות והתופעות הפרוורטיות שנכחו בהפגנות, כדי שלא לעורר אנטגוניזם בקרב הציבור הרחב, ומנגד, ניסו ליצור את התחושה שמדובר במחאה עממית, ספונטנית וא-פוליטית שמקיפה ציבורים רבים, שבתוכם במקרה ישנם גם אנשי שמאל. כמובן שבניית הנרטיב של נוכחות אנשי ימין בהפגנות סייעה להסתיר את אופיין האמיתי של ההפגנות ואת הנפשות הפוליטיות רוויות האינטרסים הפוליטיים, שמניעות אותן מאחורי הקלעים.

מערכת אכיפת החוק נגד נתניהו

תיקי נתניהו

כמו צל שחור מאיים, תיקי נתניהו מרחפים מעל לכל התקופה. מלבד נרטיב ה״דיקטטור״, כיכב גם נרטיב ה״שחיתות״ של נתניהו. במאמץ חסר תקדים ובהשקעת משאבים עצומים, הובילה הפרקליטות קמפיין שנמשך שנים, סביב חקירות ובניית ״תיקי שחיתות״ נגדו. הפרקליטות הקימה קונסטרוקציה משפטית מופרכת שנועדה לבנות את נרטיב השחיתות של נתניהו ולחסל אותו פוליטית.

המטרה היתה ברורה ושקופה (עבור מי שלא היה מחובר לערוצי תקשורת המיינסטרים): להמאיס את נתניהו על ציבור הבוחרים או להמאיס על נתניהו ומשפחתו את החיים הציבוריים, ואז אחת מהשתיים, או שהבוחרים יפסיקו לבחור בו או שנתניהו יפרוש.

ביחד עם קציני משטרה, ואנשי תקשורת, החזיקה הפרקליטות את קמפיין ה״שחיתות״ של נתניהו באוויר במשך שנים, באמצעות אלפי הדלפות מגמתיות, שקריות ובלתי חוקיות מתוך חקירות הקשורות בתיקי נתניהו, היישר לידיהם של מספר אנשי תקשורת שתפקדו כדוברי הפרקליטות, ללא שום בקרה או סינון של התוכן שהודלף להם. אינספור כתבות ושידורים ״דרמטיים״ פתחו את מהדורות החדשות בדיווחים היישר מתוך חדרי החקירות אל אולפני החדשות הרוטטים מהתרגשות מעושה ומלאים בזעם קדוש על ה ״שחיתות״.

ואכן המטרה הושגה. שטיפת המוח יצרה חיבור אסוציאטיבי בלתי נשלט בין נתניהו ושחיתות. אנשים רבים גם מתוך מחנה הימין, לא יכלו לשאת עוד את הלחץ התקשורתי הבלתי נסבל נגד ״שחיתותו״ של נתניהו, לחץ שהופעל על הציבור באופן יומיומי במשך שנים, והוביל אותם לבקש להחליף את נתניהו בפוליטיקאי ״נקי כפיים״.

נזקי הנדסת התודעה נתנו את אותותיהם ברבים שטענו ש״אין עשן בלי אש״. אחרי הכל, היה קשה להאמין ש״הכל שקרים״. קמפיין השחיתות היה כמו כור גרעיני שמספק אנרגיה בלתי פוסקת למחנה השמאל ונותן להם צידוק מוסרי להילחם בנתניהו ולהסית נגדו.

מעגל הקושרים

השילוב שבין ארגוני המחאה, אנשי תקשורת, הפרקליטות, בעלים ומנכ״לים של גופי תקשורת ו״לשעברים״ בכירים מאוד בשלטון הישראלי, שפעלו כולם נגד נתניהו, כראש חץ מאורגן, לא היה מקרי בשום שלב.

בין כל הגופים והאנשים התקיים קשר סימביוטי בעל אופי חתרני ומסוכן.

אנשי התקשורת יזמו תחקירים שהובילו לחקירות, שהובילו להדלפות ובליץ תודעתי נגד נתניהו, שהובילו להפגנות נגד נתניהו ה״מושחת״, שהובילו לאווירת כאוס ומשבר, שהביאו לאולפנים את ה״לשעברים״ ששפכו אש וגופרית על נתניהו ה״מושחת״, שתדלקו עוד יותר את ההפגנות, וחוזר חלילה, במעגל שהזין את עצמו כמו פרפטום מובילה של כאוס חברתי שנועד לייצר לחץ שלא ניתן יהיה לעמוד בו, ובסופו משהו ישבר ויתפרק, נתניהו, סביבתו הפוליטית או בוחריו.

שטיפת המוח יצרה חיבור אסוציאטיבי בלתי נשלט בין נתניהו ושחיתות

שיתוף הפעולה בין הקושרים נעשה סביב אותה מטרה אובססיבית, הפלת נתניהו. הסיבות לשיתוף הפעולה היו בחלקן פליליות, בחלקן אופורטוניסטיות ובחלקן פרוזאיות, אם שנאה פתולוגית לנתניהו יכולה להיחשב עניין רגיל בשמאל.

השנאה ככוח מניע לשיתופי פעולה פוליטיים, שבימים רגילים היו בלתי אפשריים בעליל, תרמה רבות לאווירת ההשחתה המוסרית. הסיבות הפליליות לשיתופי הפעולה הגדירו מחדש את מערך הכוחות בתוך הדיפ סטייט של מדינת ישראל. מידע מפליל על היועץ המשפטי, שהוחזק בידי פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן, הפך אותו להיות בן ערובה בידיו של ניצן. הסיבות האופורטוניסטיות הפכו את האידיאולוגיה לסרח עודף של מספר מפלגות ימין שקיבלו לגיטימציה תקשורתית לבצע כל מהלך אם ישרת את הדחת נתניהו.

בתוך שלל שיתופי הפעולה המפוקפקים, בלט בשפלותו רוני אלשיך מפכ״ל המשטרה לשעבר שהוביל במסגרת תפקידו את החקירות של תיקי נתניהו. לאחר פרישתו הסתבר כי סיפק שירותי ייעוץ לארגון הקיצוני ה״דגלים השחורים״ שקם על רקע חקירות נתניהו.

כלומר, אלשיך עסק במסגרת תפקידו הרשמי ואחרי סיום תפקידו, בפעילות שמטרתה הדחת נתניהו. הקשר בין שתי הפעילויות העיד על פשיטת רגל מוסרית שלו אבל עוד גרוע מכך, העיד על עוצמת הריקבון שבו נוצרה לגיטימציה לפעילות כל כך חתרנית, חצופה, ומנוגדת לכל ערך של תפקיד ציבורי.

נקודת האפס של המהפכה החוקתית, פרופ’ אהרון ברק

הפרת חוקים שיטתית על ידי מערכת המשפט

המערכה המשפטית שהתנהלה (ועדיין מתנהלת) נגד נתניהו בשבתו כמנהיג המחנה הלאומי הגדול, שכולל את רוב רובו של העם היהודי בישראל, הותנעה וקודמה על ידי עיתונאי שמאל, חוקרי משטרה מושחתים שנגועים בניגודי אינטרסים ושאיפות פוליטיות, ומעל כולם, קבוצת פרקליטים מושחתים מהפרקליטות, ללא שום צידוק חוקי. החקירה החלה כמסע ציד נגד נתניהו במטרה לדוג אירוע שיוכל להפליל את נתניהו ולא כנדרש, בעקבות ממצאים קונקרטיים שמצדיקים בדיקת משטרה וחקירה.

אין דבר שאפיין יותר את תיקי נתניהו מאשר הפרת החוק השיטתית שאפשרה הגשת כתב אישום כנגד עבירות שאינן בספר החוקים.

החקירה כולה נפתחה ללא אישור היועץ המשפטי בניגוד לחוק יסוד. עדי מפתח עברו התעללות נפשית ופיזית (עקיפה) בניגוד לחוק. כתב האישום הוגש בניגוד לחוק כאשר חסרים בו חלקים מהותיים (רשימת עדים, תיאור מתת השוחד, המצאת ישות משפטית חדשה ״נתניהו ובני משפחתו״). החקירות לוו באינספור הדלפות בלתי חוקיות מהפרקליטות ל״כתבי״ משפט שתפקדו על תקן מיקרופון של הפרקליטות בערוצי החדשות. לאורך כל חודשי המשפט הראשונים הפרקליטות, בניגוד לחוק, הסתירה כמות אדירה של חומרי חקירה רלוונטיים מעורכי דינם של נתניהו ואלוביץ׳. זילות החוק השיטתית הפכה את החוק ממערכת קריטית שמאפשרת קיום חברתי מודרני במסגרת פוליטית לאומית, לקרדום לחפור בו בידי השמאל, שברצותו יעשה בו שימוש וברצותו יתעלם ממנו. וגם כאן, משמעותו של החוק נקבעת ביחס למטרה הפוליטית אותה הוא משרת.

שחיתות המערכת המשפטית

סדרה של חשיפות תקשורתיות האירה זרקור על שחיתות בכירי המערכת המשפטית. עבירות בניה של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, עבירות בנייה חמורות של פרקליטת מיסוי וכלכלה בפרקליטות, מי שהובילה את תיקי נתניהו, ליאת בן ארי, כולל זכיה מפוקפקת במכרז שלכאורה לא היתה אמורה להשתתף בו, פיצול דירה שלא כחוק, השכרת נכס ללא דיווח. וכדי להוסיף על כל אלה, הגישה תצהיר שיקרי לכאורה שבו הכחישה כי אדם שהיכה שוטר במהלך הפגנה ליד ביתה, איננו בנה, למרות שהיו עדויות מצולמות ועדויות של נוכחים, שמדובר בבנה. בנוסף, חשיפה דרמטית של קלמן ליבסקינד לגבי ניגודי אינטרסים של שופטי העליון. כל החשיפות והידיעות בנושאים אלו זכו להתעלמות מוחלטת של השופטים, מערכת המשפט והתקשורת. כאילו דבר לא ארע.

מנדלבליט ייחרט לנצח כאחד מסמלי ההשחתה המובהקים של התקופה.

אולם מעל כל אלה זוהרת באור יקרות שחיתותו של היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט. על פניו נראה שמדובר באדם שסוחב על גבו קופת שרצים שהיתה שולחת כל אדם אחר לכלא לשנים ארוכות. קופת השרצים כוללת שליחת אנשים למעצרי שווא, הקלטות בהן הוא נשמע עובר לכאורה עבירות פליליות והקלטות אחרות שהעידו באופן מפורש שהוא נמצא במצב סחיט שמטיל צל כבד על שיקול דעתו.

מנדלבליט עמד בראש מיזם תפירת התיקים של נתניהו, ולפי הצהרותיו כפי שפורסמו בהקלטה שנחשפה בתקשורת, היה מעורב ביחסי נסחט-סוחט עם שי ניצן, מה שהטיל צל כבד על שיקול דעתו המקצועי והחלטותיו המשפטיות. לאחר חשיפת מערכת יחסיו עם שי ניצן, ופרסום (חלקי) של תמלילי שיחותיו הפליליות לכאורה עם גבי אשכנזי הרמטכ״ל לשעבר, אפשר היה להעריך בסבירות גבוהה שמעשיו ושיקוליו של מנדלבליט נועדו להגן עליו ועל מקורביו, מפני חשיפה של מעשים שאינם חוקיים לכאורה. מנדלבליט ייחרט לנצח כאחד מסמלי ההשחתה המובהקים של התקופה.

התחזקות בלתי סבירה של הרשות השופטת

שופטי בית המשפט העליון המשיכו לחזק את מגמת ההשתלטות האוטוריטרית על הרשות המחוקקת באמצעות ביטול חוקים, כאשר השיא הגיע לאחר ביטולו של חוק יסוד ללא שום סמכות חוקית. המגמה כולה החלה על ידי אהרון ברק ומטרתה היתה ריקון לשון החוק מתוכן והענקת סמכות בלתי מוגבלת לשופטים שיוכלו לפרש את החוק כראות עיניהם ללא שום קשר לכוונת המחוקק. מהלך שמשמעותו אחת, הפיכתה של ישראל לדיקטטורה משפטית באמצעות הליכים פרוצדורליים לכאורה, ללא טנקים, ללא יריות וללא השתלטות פיזית על מוסדות השלטון. תהליך ההשתלטות של הרשות השופטת על הראשות המחוקקת, היה עוד מתקפה על הלגיטימציה של ממשלת נתניהו לשלוט. פסקי הדין הפוליטיים שניתנו לאורך התקופה, תרמו לתחושת הכאוס הכללית על ידי חתירה בלתי פוסקת תחת החלטות הכנסת והממשלה.

עצר את החיסונים, בני גנץ

עצירת רכש החיסונים על ידי גנץ

לאחר שהוברר הישגו ההיסטורי והדרמטי של נתניהו בהשגת החיסונים, ניסו מנדלבליט וגנץ למנוע את המשך רכש החיסונים בתואנות שונות ומשונות, מתוך מה שהצטייר ככוונה ברורה לפגוע בנתניהו באמצעות פגיעה במבצע החיסונים. כלומר, חייהם של אלפים ותעסוקתם של מאות אלפים, הפכו להיות בני ערובה בידי מנדלבליט וגנץ. בהמשך ניסה גנץ לסחוט את אישור רכישת החיסונים בתמורה למינויו כשר משפטים. למרבה המזל תרגיל הסחיטה נוטרל, לאחר שהמימון נמצא בכספים רזרביים של האוצר שלא הצריכו את אישורו. באף שלב של המהלך המופקר, לא זכו השניים לביקורת תקשורתית כלשהי על מעשיהם.

החרמת רוב הציבור היהודי במדינת ישראל

מנהיגי השמאל, ביחד עם מספר פוליטיקאים אנשי ימין לשעבר, הובילו חרם על נתניהו למרות שייצג גוש של מעל ל- 50 מנדטים. החרם נועד להשיג את אותה תוצאה שנועדו להשיג התיקים התפורים, שבירת נתניהו או שבירת בני בריתו הפוליטיים או שבירת בוחריו.

ככל שהחרם נכשל בהשגת מטרותיו הפוליטיות, כך הוא הלך והתחזק והקיף אנשים נוספים שהגיעו מתוך מחנה הימין. החרם יצר תרבות פוליטית חדשה, פלגנית, רוויות שנאה ומשטמה, דיקטטורית ואופורטוניסטית באופייה. המחרימים ויתרו על השיקולים הפוליטיים, האידיאולוגיים והרציונליים שנמצאים בבסיסה של כל מערכת פוליטית דמוקרטית, לטובת מערכת שיקולים פוליטיים שהונעה על ידי שנאה חסרת מעצורים.

החרם נועד להשיג את אותה תוצאה שנועדו להשיג התיקים התפורים, שבירת נתניהו או שבירת בני בריתו הפוליטיים או שבירת בוחריו

קמפיין ההסתה של כחול לבן

באחת ממערכות הבחירות במהלך השנתיים המדוברות, הריצה מפלגת כחול לבן קמפיין הסתה מסוכן מאוד. נתניהו הואשם בבגידה על רקע עלילת הצוללות. בלי שמץ של בושה וללא שאריות של ממלכתיות, זהירות, אחריות פוליטית, התחילה מפלגת כחול לבן להריץ קמפיין שמאשים את נתניהו בבגידה למרות שאפילו היועץ והפרקליטות שהובילו את תפירת תיקי נתניהו, נאלצו להודות קבל עם ועדה שאין שום בסיס לחשד כלשהו כנגד נתניהו.

בנוסף לקמפיין הבגידה, הריצה מפלגת כחול לבן קמפיין שמשווה את נתניהו לדיקטטור ארדואן. קמפיין ה״דיקטטור״ וקמפיין ה״בוגד״ התכתבו היטב עם הנרטיבים שהשמאל קידם לאורך זמן. נתניהו ה״מושחת״, ״בגד״ בעם ישראל ובחר את ״שיקוליו האישיים״ על פני שיקולים בטחונים. המסר היה קל ופשוט לקליטה ובעיקר השתלב היטב באווירת השנאה שהשמאל תידלק כלפיו. גם כאן העובדות לא הועילו. עדויות שלא נמצא רבב בתהליך, נתניהו ומי ממקורביו שנחשד כאילו היה קשור אפילו בעקיפין לעסקה, נוקו מכל חשד, נפלו על אוזניים ערלות. חקירות בישראל ובגרמניה (משם נרכשו הצוללות) שלא העלו דבר, זכו להתעלמות. החשוב ביותר היה להמשיך לתחזק את נרטיב ה״שחיתות״ של נתניהו מכיוונים רבים ככל האפשר.

הונאת הבחירות של בנט

למרות חוסר ההקפדה על הסדר הכרונולוגי באירועים הקודמים שנסקרו, האירוע הזה הוא האחרון בלוח הזמנים של האירועים המתוארים והוא התפתחות טבעית של תהליך ההשחתה שעבר על מדינת ישראל ויכול היה להתרחש רק בסביבה של ריקבון מוסרי, פוליטי ותקשורתי.

נפתלי בנט, פוליטיקאי מפוקפק עוד לפני האירוע המדובר, הוביל מהלך חסר תקדים בהיסטוריה של מדינת ישראל וייחודי מאוד גם בהיסטוריה של המדינות הדמוקרטיות.

במשך חודשים ארוכים לפני הבחירות הובילו לכאורה נפתלי בנט ואיילת שקד מסע הונאה, מתוכנן ומוקפד, שנועד לגנוב קולות מהימין על מנת שיוכלו להיות האתנן שאותו יגיש נפתלי בנט בדרכו לסחוט את תפקיד ראשות הממשלה מהשמאל, כלשון מאזניים מלאכותית.

במהלך קמפיין הבחירות של מפלגת ימינה בראשה עמד בנט, ובפרט בשבוע שלפני הבחירות, הצהירו מנהיגי המפלגה באינספור ראיונות טלוויזיה ובהצהרות ברשתות חברתיות, שלא יקימו ממשלה עם לפיד בשום פנים ואופן ובשום דרך.

הצהרות אלה ניתנו לאור האשמות נתניהו כי זה בדיוק מה שהם מתכננים. על פי כמות ההצהרות לפני הבחירות, אין ספק שזה היה הנושא המרכזי בין כל שאר הנושאים, האם בנט יצטרף לשמאל ויפנה גב לימין. למרות שהכחיש נמרצות את האשמה שהגיעה מכיוון הליכוד, למרות התחייבויותיו התיאטרליות והפומפוזיות, הפניות ההיסטריות שלו לפוליטיקאים ולמשפיענים שימנעו לתקוף אותו מאחר והם ״מפריעים לו לגנוב קולות מהשמאל ולהעביר לימין״, זה מה שקרה באופן בלתי נתפס, מיד לאחר הבחירות.

מסע ההונאה לא הסתיים בבחירות אלא המשיך לאחריהן כאשר בנט ושקד מעמידים פנים שרצונם הוא קודם כל בממשלת ימין אבל בפועל עשו הכל על מנת למנוע אותה (על פי עדותם של כל מנהיגי מפלגות המחנה הלאומי). הולכת השולל המשיכה גם תוך כדי מבצע ״שומר חומות״ כאשר בנט הודיע שממשלה עם השמאל ירדה מן הפרק ולאחר מכן הסתבר שעשה זאת כדי להרדים את הימין ולהוריד לחצים פוליטיים ממנו ומחברי מפלגתו.

בסופו של דבר, מיד עם סיום המבצע, חזר בנט לתוכניתו המקורית, סחט את תפקיד ראש הממשלה ושילם ב״מזומן״ את ששת המנדטים של ימינה (מלבד עמיחי שיקלי, שהודיע שיתנגד).

במעשה נואל וחסר תקדים זה, דרדרו בנט ושקד את המערכת הפוליטית לשפל תחתיות שלעומתו כל נכלוליות פוליטית מההיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל, נראתה לפתע כמו מעשה גמילות חסדים.

המהלך כולו היה חסר מצפון באופן מבהיל.

השקרים היו לכאורה מתוכננים היטב, בוטים, פתולוגיים ונטולי כל שמץ של חרטה. ההתנהגות היתה כל כך מופרכת וחסרת תקדים שאף אדם סביר לא הצליח לעכל אותה בזמן אמת.

אבל בנט ושקד לא יכלו לזהם את הדמוקרטיה הישראלית ללא שותפות מלאה מהשמאל. אף מנהיג פוליטי ולא פוליטי מהשמאל חשב שיש משהו פסול, רקוב ומשחית במפלגת ימינה. אדרבא, מעשה השחיתות נרקם בחדרי חדרים זמן רב לפני הבחירות, ובזמן הוצאתו לפועל, זכה לתמיכה מאסיבית מצד התקשורת ומכל מנהיגי השמאל ללא יוצא מן הכלל. כפי שנכתב קודם, המוסר רלטיביסטי לחלוטין מקבל את משמעותו רק ביחס למטרה הפוליטית.

המאפיינים העיקריים של אירועי המיקרו

סקירתם הכללית של אירועי המיקרו מדגישה מספר מאפיינים מרכזיים:

אלימות

למרות שחלק מהאירועים, בעיקר ההפגנות בבלפור, לוו באלימות, הכוונה באלימות כמאפיין של האירועים איננה לאלימות פיזית, אלא לאלימות כאוסף של פעולות כוחניות ומזיקות שנעשו במטרה לפגוע ולגרום נזק. במובן זה, השמאל ניסה במהלך כל תקופת הקורונה לגרום לנזק בריאותי וחברתי מתוך כוונה להגביר את תחושות הכאוס, האנרכיה ואובדן שליטה של הממשלה.

כל אלה הם חומרי גלם של השמאל כבר קרוב למאתיים שנה. לפי תפיסת השמאל, אווירת הנזק וההרס משרתת אותם בכך שהיא מייצרת לחץ בלתי נסבל על השלטון עד שבסופו של דבר יביא לקריסתו ולעלייתו של שלטון שמאל שיידע לפתור את הבעיות, שחלקן ממילא נגרמו קודם לכן על ידי השמאל.

פעילות היועץ המשפטי, פעילות הפרקליטות, פעילות התקשורת, פעילות המפגינים, פעילות מנהיגי השמאל, כיוונו כוחם ליצירת תחושת מיאוס כללית מהממשלה באמצעות הפרות סדר, הפצת המגיפה, פרימת הסדר החברתי, עידוד המפגינים ומתן חגורת הצלה משפטית לפורעים.

שנאה

אירועי ההפגנות, הנאומים, תגובות מנהיגי השמאל ואנשי תקשורת שמזוהים עם השמאל, היו רוויים במשטמה דתית ושנאה יוקדת. השנאה הובילה לאיומי רצח, להסתה בלתי פוסקת שבאה לידי ביטוי בקריאות מפורשות וגלויות לרצח בנימין נתניהו, הפצת תמונות של נתניהו כהיטלר, נתניהו כחזיר, נתניהו כדיקטטור, נתניהו כשילוב של אדם וחיה. מלבד תמונות הוקמו מיצגים שהציגו את נתניהו כדיקטטור הדוניסט, ובמקרים מסוימים אפשרו לאספסוף השמאלני לפרוק את זעמו על המיצגים. משפחתו של נתניהו היתה גם היא על הכוונת והשיח שכוון כלפיה היה אלים, סקסיסטי ופראי בצורה חסרת תקדים. בנוסף להם, שנאה רבה התנקזה כלפי אלה שבחרו בנתניהו ואפשרו לו להמשיך לשלוט. הם כונו בשמות רבים שנועדו לפגוע בהם, להגחיך אותם, ללעוג להם ולהציג אותם ככלי ריק.

היעדר סולידריות חברתית

השילוב הרעיל של אווירת אלימות, שנאה, שילהוב יצרים, רדיפה פוליטית ומשפטית חסרת רחמים של מנהיג המחנה היריב, הידרדרות מוסרית וגניבת שלטון מעידים יותר מכל על העדר מוחלט של כל סולידריות חברתית עם לפחות מחצית הציבור בישראל, שלא לומר רובו. אווירה של מלחמת חורמה נטולת מעצורים שמשקפת בצורה הבוטה ביותר את חוסר יכולתו ומוכנותו של השמאל לקבל את ההכרעה הפוליטית שהציבה את נתניהו בשלטון יותר מדי זמן לטעמם.

מטרות מחוללי האירועים

כפי שנכתב, השמאל לא מבקש במודע לחולל תהליך של השחתה מוסרית. ההשחתה היא פועל יוצא של מאפייני הפעילות של השמאל שאינם כוללים מעצורים חברתיים והכרה אמיתית בזכותם של כל אזרחי המדינה לבחור במנהיגם הפוליטי.

כל אירועי המיקרו נועדו להשיג מטרה מרכזית אחת, את סילוקו של מנהיג הימין הנבחר נתניהו, בכל מחיר ויהיה המחיר החברתי, הבריאותי והפוליטי אשר יהיה. מלבד התנקשות פיזית לא נותר אפילו מחסום מוסרי אחד בדרך למימוש המטרה, שלא נחצה.

הדרך להשיג מטרה זו חייבה השגה של מספר מטרות משנה: כאוס חברתי ודה לגיטימציה למנהיגי הימין ולציבור הבוחרים.

יצירת הכאוס נועדה לערער את האמון בשלטון, להקשות עליו לפעול, להוביל אותו לביצוע שגיאות ובסוף להפלתו. בהקשר זה סטאלין התווה את המתודה המוסרית עבור השמאל לדורותיו: ״כאשר חוטבים עצים עפים שבבים״.

מאחר והמטרה היא ליצור כאוס, הפצת מגיפה יכולה להיות כלי יעיל להמאיס את נתניהו על הציבור. הכאוס מספק מכרה זהב של ״אירועים חדשותיים״ שמאפשרים את כתישת התודעה הציבורית ואת שחיקת תדמית הממשלה באופן יומיומי, באופן שנועד להתיש את הציבור, לייאש אותו מהמצב ולהביא לפחות חלקים ממנו לשנות את בחירתם בקלפי.

מטרת המשנה המשלימה ליצירת כאוס היא יצירת דה-לגיטימציה. הדה-לגיטימציה נבנתה מכיוונים שונים. מיצוב כל אירוע כמחדל, תפירת תיקים משפטיים ששוחקים את מעמדו הציבורי של המנהיג הנרדף, ערעור בלתי פוסק על החלטותיו, סקירה מגמתית של אירועים בשילוב של אמיתות רעועות וחלקיות, תקיפה בלתי פוסקת של בני משפחתו. ועל מנת להגדיל את אפקט הדה-לגיטימציה למנהיג, מבצעים גם דה-לגיטימציה לקהל בוחריו באמצעות מניעת ייצוג תקשורתי הולם ומיתוג שלילי ביותר שמייצר רתיעה כמעט אינסטינקטיבית מתמיכה במנהיג המחנה הפוליטי.

מה ממתין בקצה תהליך ההשחתה?

קרל מרקס אמר ש״ההיסטוריה חוזרת על עצמה פעמיים, פעם כטרגדיה ופעם כפארסה״. על פי ההיסטוריה של השמאל, ההיסטוריה כבר חזרה על עצמה יותר מפעמיים ותמיד כטרגדיה שהסתיימה באפוקליפסה.

בקצה תהליך ההשחתה שמוביל השמאל, ממתין תמיד משטר אוטוריטרי שדוגל ב״דמוקרטיה״ עממית כלשהי. אם במאה העשרים אלה היו דיקטטורות מובהקות שקמו באמצעות הפיכה מזויינת והשתלטות אלימה על מוסדות השלטון, הרי שהמאה העשרים ואחת מתאפיינת בהקמתן של דמוקרטיות טוטליטריות מזן חדש.

https://mida.org.il/2021/06/24/%d7%94%d7%94%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%94%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%a7%d7%99%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%94%d7%a9%d7%97%d7%aa/