בג''צ עלול לבטל את מדינת ישראל כמדינה יהודית  

בכמה פסיקות שעסקו בזכויות אזרח, כמו פסק הדין קול העם משנת 1953 בנושא חופש העיתונות, הקדישו בתי המשפט בארץ מחשבה רבה ועמודים רבים לאופייה של הדמוקרטיה הישראלית.

לעומת זאת, רק לעתים רחוקות חשו השופטים צורך לנסח מפורשות מה מאפיין את ישראל כמדינה יהודית ומה השלכותיו של אופייה היהודי של המדינה.

עקרונות יהודיים מצאו את דרכם אל ספר החוקים ואל הדיון המשפטי רק דרך פתח אחד - חוק יסודות המשפט (1980), שבו קבעה הכנסת כי בעת שהחוק לוקה בפערים, או "לאקונות", חייב בית המשפט לפנות "לעקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל".

חוק זה, על שתי פסקאותיו, הצית אש משפטית שבערה לאורך כל שנות השמונים. השופט מנחם אלון, שהיה המשנה לנשיא בית המשפט העליון עד לפרישתו בשנת 1993, סבר שהמונח "מורשת ישראל" מתכוון לאוצר האדיר של המשפט העברי בתחומים האזרחיים שלו.

ברק התנגד בתוקף לפירוש זה והעדיף פירוש רחב יותר, הכולל במונח "מורשת ישראל" הוגי דעות כגון שפינוזה.

בכל מקרה, שיטת הפרשנות המשפטית של ברק גורסת שאין כמעט פערים בחוק ולכן כמעט לעולם לא יידרש בית המשפט להביא בחשבון ערכים משפטיים ועקרונות משפט שהם יהודיים באופן מובהק.

לאחר חוקי היסוד משנת 1992, אפילו ברק אינו יכול עוד להימנע מהתייחסות לאופייה היהודי של המדינה.

כפי שציין אלון, החוקים החדשים הטילו על השופטים חובה לעשות כן.

זמן קצר לאחר החקיקה הזכיר ברק את "סעיף המטרה", ובמיוחד את האתגר האדיר הניצב בפני בית המשפט כשהוא נדרש לפרש את המילה "יהודית": "פסיקה מקיפה עסקה בעבר באופייה של המדינה כמדינה דמוקרטית... קשות יותר הן השאלות, מהי 'מדינה יהודית', ומהו היחס בין הדיבור 'מדינה יהודית' לדיבור 'מדינה דמוקרטית'".

בדברים שנשא באוניברסיטת חיפה, פחות מחודשיים לאחר שחוקי היסוד נכנסו לתוקפם, הציג ברק את הסינתזה שלו, מעשה פלאים אינטלקטואלי:

תוכנו של הדיבור "מדינה יהודית" ייקבע על-פי רמת ההפשטה שתינתן לו. לדעתי, יש ליתן לדיבור זה משמעות ברמת הפשטה גבוהה, אשר תאחד את כל בני החברה ותמצא את המשותף שבהם.

על רמת ההפשטה להיות כה גבוהה, עד שהיא תעלה בקנה אחד עם אופיה הדמוקרטי של המדינה...

ברק טוען, בעצם, שהפתרון לאתגר האיזון בין הערכים היהודיים והדמוקרטיים של מדינת ישראל טמון באלכימיה משפטית - הפיכת המונח "יהודית" למילה נרדפת למונח "דמוקרטית". מובן שאלכימיה כזו יוצאת מתוך פרשנות בסיסית מסוימת לצירוף "ערכים יהודיים". באותו נאום הרחיב ברק את הדיבור על מובנו של המונח "יהדות":

ערכי היסוד של היהדות הם ערכי היסוד של המדינה. כוונתי לערכים של אהבת האדם, קדושת החיים, צדק חברתי, עשיית הטוב והישר, שמירת כבוד האדם, שלטון החוק על המחוקק וכיוצא בהם, ערכים אותם הנחילה היהדות לעולם כולו. הפנייה לערכים אלה היא ברמת ההפשטה האוניברסלית שלהם, התואמת את אופיה הדמוקרטי של המדינה.

על כן אין לזהות את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית עם המשפט העברי.

אין לשכוח כי בישראל מצוי מיעוט לא-יהודי ניכר. אכן, ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית הם אותם ערכים אוניברסליים המשותפים לבני החברה הדמוקרטית, ואשר צמחו מתוך המסורת וההיסטוריה היהודית.

באמצעות פירוש סלקטיבי של ערכי היהדות הצליח ברק ליצור מדינה "יהודית" היכולה להתיישב בקלות יחסית עם דרכו בהבנת המונח "דמוקרטית". מתחת למעטה ההפשטה והיצירתיות הוא טוען, שמשמעות מדינה יהודית ודמוקרטית היא, בעצם, מדינה דמוקרטית.

...קשה לקבל את הבחירה החד-צדדית של ברק, אשר החליט לדלל רק אחד משני מקבצי הערכים השואפים להשפיע על החוק, לפרש רק אותו "ברמת ההפשטה הגבוהה ביותר" וכך לעשותו כמעט זהה למקבץ השני.

קשה לא פחות לקבל את דבריו על המיעוטים הלא-יהודיים כצידוק: המחוקק היה מודע במלוא מובן המילה לקלישאה הדמוגרפית הזאת, ולמרות זאת החליט כפי שהחליט וניסח את החוק כפי שניסח.

יתרה מזאת, ההפשטה הקיצונית של המונח "יהודית" אינה זוכה לאיזון בדמות הפשטה מקבילה כלשהי של המונח "דמוקרטית". בדברי תגובה חריפים שנשא זמן קצר לאחר פרסום הנוסחה של ברק טען המשנה לנשיא אלון, שכאשר ברק מדבר על מדינה "דמוקרטית" אין הוא מתכוון לערכים דמוקרטיים מופשטים וכלליים אלא מתייחס ישירות לתורת המשפט הישראלית, הקנדית, האירופית והבינלאומית.

בוועידת המשפט קנדה-ישראל 1992, רב-שיח שגם הנשיא ברק השתתף בו, לא ברר אלון את מילותיו:

ניתן לתהות: כיצד תיתכן איפה ואיפה לגבי כל אחד משני הביטויים הכלולים באותו חוק ובאותה פיסקה - "יהודית ודמוקרטית" - כאשר שניהם באים לתאר את אותו הדבר - את אופייה של מדינת ישראל...

כיצד ייתכן שלביטוי "דמוקרטית" - המופיע, אגב, במקום השני, אחרי הביטוי "יהודית" - תינתן פרשנות על פי פסקי הדין והספרות שנכתבו בנושא בישראל ומחוצה לה, ואילו הביטוי "יהודית" טעון "הפשטה" מכל משמעות בלתי-תלויה ומקורית, ועליו להיחשב כנספח מלאכותי הכפוף למושג "דמוקרטית"?

ועוד קושי טמון בהתמקדותו הבלעדית של ברק בהיבטים ה"אוניברסליים" של היהדות: משתמע ממנה שהערכים היהודיים היחידים הראויים לבוא בקהל הם אלה שאומצו בידי מערכות לא-יהודיות, ואפילו ערכים יהודיים אלה אינם נלמדים מתוך מקורותיהם אלא מן החברות הזרות שאימצו אותם...

למרות ההרמוניה בין מדינה "יהודית" ל"דמוקרטית" שברק מצליח, לכאורה, לכפות, בחינה מדוקדקת יותר מגלה כי בתבשיל שרקח הדמוקרטיה עולה על גדותיה בעוד שהיהדות בטלה בשישים...

ברק אינו נמנע מלצטט עשרות פרטים הלקוחים, למשל, מפסקי דין, מרשימות או ממאמרים קנדיים כשהוא דן בחוקי היסוד - אך נמנע כמעט לגמרי מהסתמכות על מקורות יהודיים...

כאשר ברק ממעיט מחשיבותה וממשמעותה של היהדות כמקור לערכיה של המדינה, הריהו מתנגד לכוונתו של המחוקק ומכשיל אותה.

בו זמנית הוא מרחיק לכת הרבה מעבר לזה: הוא מגדיר מחדש את ערכיה של מדינת ישראל, לא רק להלכה אלא גם למעשה; שכן אם בית המשפט חורץ דין בלא להתחשב כמעט בערכים יהודיים פרטיקולריסטיים, חשיבותם של עקרונות אלה פוחתת והולכת בתחומים רבים והולכים של החיים בישראל.

בית משפט ישראלי הפוסק רק על פי מכלול רעיונות הזהה לזה של מקביליו האמריקניים, הקנדיים או הגרמניים, אינו יכול לשמר את החוקים היהודיים ואת המסגרת היהודית שעוצבו על ידי האבות-המייסדים הציוניים של ישראל.

ולנוכח מרכזיותו של בית המשפט העליון בחיי מדינת ישראל היום, סביר מאוד שרשויות שלטון אחרות וגם פלח גדל והולך מן האוכלוסייה יאמצו את התפישה שלפיה אין להניח לאופייה היהודי של ישראל להשפיע על מקבלי ההחלטות.

נטייתו של הנשיא ברק למזער את הערכים היהודיים של המדינה עולה על פני השטח במלוא עצמתה כשהוא נאבק להכרה במושג "הציבור הנאור" ככלי משפטי לפתירת מקרים קשים.

במקרים הנחשבים קלים בעיני ברק, החוק הוא חד-משמעי וברור לכל: מהירות הנסיעה המותרת היא תשעים קילומטרים לשעה, והדבר אינו משתמע לשתי פנים. במקרי ביניים השופט צריך להתאמץ קצת כדי למצוא את הנורמה המשפטית, אך בסופו של דבר הוא מגלה כי גם כאן אין אלא פתרון חוקי אחד. במקרים קשים, לעומת זאת, חייב השופט להפעיל שיקול דעת שיפוטי ולבחור בין כמה אפשרויות חוקיות. שיקול הדעת האמור, במיוחד בכל הנוגע למתן פירוש לערכים, הוא ההקשר שבו מדבר אהרן ברק על הציבור הנאור.

המקרים הקשים הם אלה שבהם ההרמוניה אינה נוצרת, ההפשטה היהודית-דמוקרטית אינה מספקת, ושתי מערכות הערכים נשארות מנוגדות ללא תקנה.

או אז נאלצים השופטים לפעול על פי שיקול דעתם: "כאשר הניסיון נכשל, וערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית אינם ניתנים ליישוב עם ערכיה כמדינה דמוקרטית, אין מנוס מהכרעה. הכרעה זו צריכה להיעשות, לדעתי, על - פי תפיסותיו של הציבור הנאור בישראל. זהו מבחן אובייקטיבי, המפנה את השופט אל מכלול הערכים המעצבים את דמותו של הישראלי המודרני".

ההסתמכות על "הציבור הנאור" היא דרכו של ברק להתמודד עם מצבים שבהם הסינתזה נכשלת והשופט נזקק למצפן שיעזור לו להכריע את הכף. "הציבור הנאור" של ברק, כך מסתבר, אינו ציבור כלל, אלא ייצוג מטאפורי של מערכת ערכים מסוימת. משימתו העיקרית, כותב ברק, היא "להדגיש את חיוניותה של האובייקטיביות השיפוטית", כלומר להזכיר לשופט לפסוק לא על סמך דעותיו הפרטיות והעדפותיו, אלא על סמך "מכלול הערכים המעצבים את דמותו של הישראלי המודרני"...

...לא לחינם מוענקת לשופטים עצמאות אישית ומוסדית, כותב ברק. "העדר הצורך לעמוד לבחירה מחודשת מדי פעם בפעם, מאפשר לשופט לשקף את ה'אני-מאמין' הבסיסי של האומה, גם אם לאור אירועי השעה אין החברה נאמנה ל'אני-מאמין' זה...גם אם אלה אינם מקובלים "על רוב רובו של הציבור"...

כדי לרדת לסוף דעתו של ברק די לראות כי הוא מדבר על ציבור נאור
שאינו "יהודי או לא-יהודי" - כלומר יהדותו אינה רלוונטית.

אם יתבקש הנאור המשוער שלנו לבחור, במסגרת מקרה משפטי קשה, בין הערכים היהודיים של מדינת ישראל לערכיה הדמוקרטיים, הוא יבחר באלה האחרונים מבלי להניד עפעף...הכיוון שאליו רוצה ברק לדחוף אותו ממילא...

חוקי היסוד משנת 1992 סטו ממסורת העבר במידה שהרחיקה לכת הרבה מעבר להכרה בערכיה היהודיים והדמוקרטיים של ישראל. החוקים החדשים גם חקקו בסלע זכויות מסוימות, בכך שחייבו כל חקיקה עתידית לעמוד באמות מידה שנקבעו בהם. מבחינה זו הם שונים מחוקי היסוד הקודמים, אשר כוננו מוסדות חשובים והסדירו את עבודתם, אך לא נועדו להגביל כל חקיקה עתידית.

לפני חקיקת החוקים פעל אהרן ברק, בפסק דין אחר פסק דין, להרחבת תפקידו של בית המשפט באמצעות שחיקה של דוקטרינות, כגון דוקטרינות זכות העמידה והשפיטות, אשר הגבילו עד אז מגמות של אקטיביזם שיפוטי.

ברק העלה מדי פעם הצעות שהיוו קפיצות ענק נוספות בתחום זכויותיו של בית המשפט, כמו באמירת האגב המפורסמת שלו בענין תנועת לאור, שבה רמז על יכולתו של בית המשפט לפסול חוקי כנסת גם בהעדר כל הרשאה חוקית לעשות כן...

כאשר הסמיכו חוקי היסוד משנת 1992 את בית המשפט לבקר חוקים קיימים - אם גם במשתמע בלבד, וגם זאת עם פגמים מבניים רבים ועם אנומליות רבות - הכריז מיד הנשיא ברק על "מהפכה חוקתית", ויצא בעוז רוח, תוך שהוא מקפיד ליישר כל מהמורה ולכסות על הפגמים, כדי להאציל על בית המשפט העליון אותו כוח המסור בידי בתי המשפט המקבילים בארצות-הברית ובקנדה, למרות העובדה שבניגוד לאותן מדינות, לישראל אין חוקה.

במניפסט משנת 1992 שכותרתו "המהפכה החוקתית" העלה ברק על נס את הנשק האולטימטיבי שמערכת המשפט הישראלית זכתה בו: "אם עד כה ניתן לשופטים 'נשק קונבנציונלי' לטיפול בחקיקה בדרך הפרשנות וליצירת משפט מקובל ישראלי, הרי עתה ניתן לשופטים 'נשק לא קונבנציונלי', המאפשר ביטולו של דבר חקיקה שאינו מקיים את דרישות חוקי היסוד".

שלוש שנים מאוחר יותר, בפסק דין מנחה משנת 1995 בעניין בנק המזרחי ובו דברי פרשנות העוסקים בחוקי היסוד האמורים, תרגמו ברק ועמיתיו את ההשלכות המהפכניות של הנאמר במאמר לשפת ההכרעה המשפטית. הפיסקה הפותחת את חוות הדעת של ברק סיכמה את ההיררכיה הנורמטיבית החדשה:

עם חקיקתם חל שינוי מהותי במעמדן של זכויות האדם בישראל. הן הפכו לזכויות חוקתיות. ניתן להן מעמד חוקתי על-חוקי. חוק "רגיל" של הכנסת אינו יכול לשנותן. חקיקה רגילה אינה יכולה לפגוע בזכות אדם מוגנת אלא אם כן מתקיימות הדרישות הקבועות בחוקי היסוד. אי-קיום הדרישות החוקתיות הופך את החוק הרגיל לחוק לא חוקתי. זהו חוק שנפל בו פגם חוקתי. בית המשפט עשוי להכריז על בטלותו.

לסיכום, בתי המשפט בישראל, בעידוד דברי הפרשנות של ברק, השיגו לעצמם סמכות עליונה לפסול חוקים שנחקקו בכנסת אם הללו אינם עומדים בחובת השמירה על זכויות האזרח הקבועות בחוקי היסוד...

התוצאה החשובה ביותר של ההתפתחויות האלה היא, ככל הנראה, שלנוכח סמכות הביקורת של בית המשפט העליון מושכים חברי כנסת את ידם יותר ויותר מהצעות חוק שבית המשפט ידחה, למיטב שיפוטם. "המהפכה החוקתית" של ברק העניקה לבתי המשפט כוח הרתעה מרחיק לכת שהשפעתו שונה אך במעט מהשפעתה של ביקורת שיפוטית.

כדי להבין מה עלול לקרות בישראל בעקבות חציית רוביקון הביקורת השיפוטית, כדאי ללמוד מניסיונה של קנדה שעברה תמורה דומה מאז שגיבשה בשנת 1982 את מגילת הזכויות שלה. הדוגמה הקנדית נוגעת לענייננו במיוחד כיוון שמגילת הזכויות שלה היתה הדגם שלפיו נבנו כמה מהוראות המפתח המופיעות בחוקי היסוד החדשים. עובדה זו, כשלעצמה, עוררה בישראל עניין עצום בפרשנויות קנדיות למגילה במישור המשפטי והאקדמי, וכמה שופטים ישראליים - וברק בראשם - מתייחסים בהחלטותיהם יותר ויותר למשפט החוקתי הקנדי.

משימה מסובכת זו של מציאת האיזון בין זכויות לתועלת חברתית שינתה את מהות פעולתם של בתי המשפט הקנדיים. השופט הראשי של בית המשפט העליון הקנדי, אנטוניו למר, דן בשינוי זה במאמר בכתב העת איזראל לואו רביו:

...מאחר שכך, בתי משפט העורכים ביקורת שיפוטית לחוקים עצמם, נדמים עד מהרה לגופים המחוקקים של מדינתם, הן מבחינת סוג הנושאים שהם דנים בהם והן מבחינת הטיעונים שהם מעלים...וזוהי במידה רבה חזרה על המאמצים הרבים שהשקיעו בנושא ועדות ותת-ועדות של הרשויות המבצעות והמחוקקות...

אך זהו בדיוק המצב שאהרן ברק מייחל לו כשהוא חוזה את החלת הביקורת השיפוטית על מערכת המשפט בישראל. בפסק הדין בעניין בנק המזרחי ציטט ברק את הקטע הנזכר מתוך מאמרו של למר, והוסיף: "כשם שבתי המשפט ועורכי הדין בקנדה יכולים למשימה זו, נוכל לה בוודאי גם אנו". יכולים, וללא ספק גם משתוקקים.

ברגע שביקורת שיפוטית על חקיקה תהפוך לשגרה, לא קשה לשער איזה סוג של נושאים יועלו בפני בית המשפט של ברק, או כיצד הוא יתמודד איתם. כמו בקנדה גם בישראל, כל חוק שיימצא פוגע באחת מזכויות האזרח היסודיות שצוינו יצטרך לעבור את מבחן ההצדקה כדי לשרוד. הוא יצטרך להיחקק "לתכלית ראויה", להיות "הולם את ערכיה של מדינת ישראל", ולפגוע בזכויות "במידה שאינה עולה על הנדרש". כל מרכיב במבחן זה מספק כר נרחב לפרשנות משפטית. בעוד השופטים הקנדיים מחויבים להתמודד עם המשימה הפשוטה יחסית של הגדרת "חברה חופשית ודמוקרטית", יעמדו השופט ברק ועמיתיו בבית המשפט העליון מול משימה מורכבת הרבה יותר: יישוב החלטותיהם עם ערכיה של ישראל "כמדינה יהודית ודמוקרטית"...

על רקע גישתו הפרשנית של ברק והשקפת עולמו המשפטית, קרוב לוודאי שההחלטות שיעלו בבית המשפט שלו יעקרו את הצד היהודי של המשוואה וייצרו תחושת ניכור גוברת והולכת באותן שכבות "לא-נאורות" באוכלוסייה שערכים אלה יקרים להן עד מאוד.

תפישת העולם של ברק כבר החלה לתת את אותותיה...

קביעתו שקונפליקטים שאינם ניתנים ליישוב בין ערכים יהודיים לערכים דמוקרטיים חייבים להיפתר על פי ערכיו של "הציבור הנאור" "שערכיו הינם אוניברסליים"...

לפיכך, אפשר לסכם את עמדתו של אהרן ברק: הערכים הדמוקרטיים הם הקובעים...

מן ההנחיה הזאת מתחייב, כמובן, שככל שירבו פסקי הדין בהשראתו של ברק, כן ייחלש צביונה היהודי של ישראל, וכן יקשה להבדילה מדמוקרטיות מערביות כמו קנדה וארצות-הברית...

ישראל התגאתה תמיד ברשות השופטת שלה, החפה מכל הטיה פוליטית ומן הסיבוכים שהטיה כזאת גורמת.

בשל ההתפתחויות האחרונות התערער מקור הגאווה הזה ונוצר רושם שאין מנוס מאבדנו הגמור.

אהרן ברק, השמח בחוקי היסוד החדשים, מנופף בנשק הלא קונבנציונלי - הביקורת השיפוטית - ואינו מושך ידו גם ממאגר הנשק הקונבנציונלי הכבד של פרשנות מרחיבה לכללי זכות העמידה והשפיטות.

כל אלה מאיימים על הציבור הישראלי בריכוז הכוח השלטוני בידי קומץ אנשים שתפישת עולמם אחת...

כתוצאה בלתי נמנעת מגישתו של ברק תתפשט הפוליטיזציה של בתי המשפט...

למאמר המלא:

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/tchelet/hillel3.htm

1.כאשר ברק ממעיט מחשיבותה וממשמעותה של היהדות כמקור לערכיה של המדינה, הריהו מתנגד לכוונתו של המחוקק ומכשיל אותה.

2.בו זמנית הוא מרחיק לכת הרבה מעבר לזה: הוא מגדיר מחדש את ערכיה של מדינת ישראל, לא רק להלכה אלא גם למעשה; שכן אם בית המשפט חורץ דין בלא להתחשב כמעט בערכים יהודיים פרטיקולריסטיים, חשיבותם של עקרונות אלה פוחתת והולכת בתחומים רבים והולכים של החיים בישראל. בית משפט ישראלי הפוסק רק על פי מכלול רעיונות הזהה לזה של מקביליו האמריקניים, הקנדיים או הגרמניים, אינו יכול לשמר את החוקים היהודיים ואת המסגרת היהודית שעוצבו על ידי האבות-המייסדים הציוניים של ישראל ולנוכח מרכזיותו של בית המשפט העליון בחיי מדינת ישראל היום, סביר מאוד שרשויות שלטון אחרות וגם פלח גדל והולך מן האוכלוסייה יאמצו את התפישה שלפיה אין להניח לאופייה היהודי של ישראל להשפיע על מקבלי ההחלטות.

... "עדיין לא בנינו כיאות את היחסים בין יהדותה של המדינה לבין העובדה שזו מדינת כל אזרחיה"...

https://www.haaretz.co.il/news/law/1.1268599

תגוביות:

1.ברק הרס את מערכת המשפט בארץ. הוא פשוט מנהל גרוע ואיש שוליים.

2.מר ברק, לצורך קידום אישי הרסת את מערכת המשפט. כדי להגשים את השאיפות
האישיות שלך ולעשות דברים "מקוריים" במערכת המשפט, הרסת את המערכת ויצרת
שיטה מעוותת שבגללה לאיש אין יותר אמון בשופטים ובמערכת. בראייה רטרוספקטיבית אתה כישלון גדול ודוגמא לנזק האדיר שגורמת התנהלות
פרועה. בעתיד ילמדו בבתי ספר למשפטים עד כמה התיאוריה והשיטה שלך
הסתברו כגרועות ורעועות. אתה תשמש דוגמא לאדם שטעה בדרכו בגלל חטא
היוהרה.

3.ברק: צועק בשם הדמוקרטיה אבל מפרשן (מחוקק בפועל) נגד דעת הרוב.

4.הכניס פוליטיזציה למערכת המשפט בישראל. אהרון ברק הרס את המערכת המשפטית בישראל.

5.היכן הברק? זה כבר לא ישנה מה תאמר. מרבית הציבור הבין טוב במי מדובר.
את דעותיך האישיות מימשת בתפקיד הרם שהופקד בידיך, כאשר הדעות הללו
מייצגות מיעוט זניח באוכלוסיה היהודית, שהגדיר עצמו כאליטה. אף אחד לא
מחשיב אותך ואת חבריך כאור לגויים, אלא כיהודונים גמדיים המנסים למצוא חן בעיני הגויים. ראה מה עלה בגורלם במלחמת העולם השניה. הרסת את תדמיתו של ביהמ"ש העליון לשנים רבות. לו היו עורכים מישאל דעת קהל, מה חושב הציבור היהודי על בית המשפט העליון היית מחוויר. אתה תיזכר לדראון עולם על הנזק שגרמת למוסד המפואר שהורישו חלק ממייסדי המוסד הזה.

6.אמת, ברק אמת!!! כשופט עליון אני מצפה מכבודו להיות נאמן בראש ובראשונה
לאמת ואח"כ לתת פרשנות לחוקים שחוקקנו בשנת 1992. הטרמינולוגיה במאמרך
הינה "שטחים תפוסים", ומה לעשות שעד למאמר זה אתה והעיתון שנתן לך במה
(הארץ) קראתם ל"שטחים" - "השטחים הכבושים". לכל הרוחות ממי הם כבושים וממי הם תפוסים?

אמת נוספת היא, שאין, לא היה ולא יהיה עם פלשתיני. אך כן יש עם ערבי, גם בישראל הקטנה וגם ביהודה ושומרון וחבל עזה. עזה היא מצרית. אם תצא מתוך נקודת הנחה כזו, ותיקרא שוב את מגילת העצמאות, ותיעזר לשם כך בעיתון הארץ, תיראה שישנם פתרונות לערבים אשר אינם פוגעים בכבוד האדם וחרותו ואם תרצה אלמד את כבודו מהם הפתרונות.

7.ברק מחמיץ את האסטרטגיה של הפלסטינים המשתמשים במילים מרטיטות: "מדינת
כל אזרחיה", שאין דבר כזה בשום מקום בעולם ואילו כאן זה שם הקוד להפיכת מדינת ישראל למדינת פלסטין השניה לאחר מדינת אבו מאזן והנייה.

ברק מחמיץ את העובדה שיש זכות יסודית לעם היהודי למנוע מהלך כזה, שהרי התוצאה עלולה להיות במקרה כזה ובסבירות גבוהה למי שמכיר את הערבים, שהים ישמש להטבעתנו.

בניגוד ליהודים, הם, יש להם כוונה לבצע ולא להסתפק בנוכחותנו כמיעוט. ברק מחמיץ את העובדה שמדינה כזו בשלטון פלסטיני תחדל מלהיות "מדינת כל אזרחיה". זה נחמד רק כל עוד המדינה היא בשלטון העם היהודי. הגישה הנכונה במקרה זה היא לא להסתכל מלמטה על זכות הפרט כפי שמציגים ומתעתעים בנו הפלסטינים אלא מלמעלה, לראות את התמונה במלואה ולהבחין שאין בכך תום לב, אלא כוונה להביא לפירוק מדינת ישראל, תוך כדי שמעסיקים את מוחותינו המבריקים בפרטים הקטנים.

8.דהוי מאד וללא ברק! אדם שמעל בתפקידו, פלגן מתנשא שלא בחל להשתמש בשיטות המאפייה נגד יריביו.

9.בתרגום לעברית מודרנית = צריך שינוי מהותי בבית המשפט העליון.

10.עסקינן קודם כל במדינה יהודית ורק לאחר מכן במדינה דמוקרטית. הזכות
לשיוויון חייבת ליסוג מול תכלית המדינה כמדינה יהודית. כל פרשנות אחרת
תיצור, לאור הריבוי הדמוגרפי, מדינה שבה הערבים הם הרוב והיהודים מיעוט. כך תרד לטמיון תכליתה וצביונה של המדינה היהודית וזו מטרתם של הערבים בכלל ושל האזרחים הערבים בפרט.

11.מאוד ברור מדוע אהרון ברק עוכר ישראל זה, מעוניין בחוקה. האיש הזה רוצה חוקה כדי שיעוגנו בחוקה זכויות הערבים במלואן, על חשבון זכויות היהודים, כפי שהוא עשה עד היום. אין מקום לחוקה בישראל בגלל המצב הפוליטי הבעייתי במדינה, החוקים דהיום, מגילת העצמאות וזכויות האזרח מספיקים בהחלט.

12.אין אמון יותר בעליון. אין שופטים בירושלים. ברק אינו דמוקרט אלא
דיקטטור משפטי. יש להכריע מחדש בכל פסקיו. אין שופטים בירושלים - יש
פוליטיקאים בירושלים - רעים ושחצנים. רק בניה מחדש לגמרי של מערכת המשפט
תוכל להוביל לאמון הציבור שלא מדובר בדיקטטורה משפטית אנטי ציונית, אלא
בשופטים ששופטים לפי חוקי הכנסת המייצגת את העם ולפי רוח החוקים
המקורית. אחרת הכל דיבורי סרק.

13.בלי בירבורים! ברק בעד מדינת כל אזרחיה = מדינה פלסטינית עלינו!

14.רצונם של הערבים לחיות בתוכנו וליהפך למרכיב שיהפוך את "מדינת כל
אזרחיה" למדינה דו-לאומית, אם עדיין אינה כזאת, או למדינה בעלת רוב
פלשתיני (אותה הם מצליחים לקיים בעזרת כספנו ורוב נדיבותנו). יש שאיפות
לאומיות יוקדות במיעוט הערבי בארצנו. דבר הפוגע בשוויון החובות בתחום
השירות הלאומי ובתחום הכלכלי (המתבטא בהעלמות מס, הונאות המוסד לביטוח
לאומי וכד' בשיעורים עצומים מעל לשיעורם בכלל האוכלוסיה היהודית).

התנהלות כזו מוכיחה התנגדות חד-משמעית למדינת ישראל - כי "מצווה
לחסר את היאהוד". לכן, שוויון הזכויות והחובות היא בעיה מורכבת. התעלמות
מכך אינה עולה בקנה אחד עם יושר אינטלקטואלי. לטפול על כל העם, או על
רובו, כמי שמחייב גירוש המיעוט הערבי כמיעוט - זו השתלחות שאין לה אחיזה
במציאות. גירוש מחבלים מבין הערבים - כן. גירוש ערבים שאינם נאמנים
למדינה אלא לטרור - כן.

מיעוט שבמיעוט יבקש לגרש ערבים סתם כך בשל היותם ערבים ולבטח לא יבקשו להטביעם בים, כפי שמרבית הפלשתינים מייחלים לגורל כזה עבורנו ורק כוחנו ועוצם ידנו מונעים זאת מהם.

15.יש להקים על אתר ועדת חקירה להתנהלות מערכת שלטון החוק בישראל. שאם לא
כן, האמון המתדרדר בכנופיית שלטון החוק, יביא עלינו חורבן בית שלישי.
מי שלא מאמין לי שישאל את נביאי ישראל מהראשון ועד האחרון שבהם.

16.כן לשיטת פרידמן! אהרון ברק - לא שכנעת! אסור להתעלם מההיסטוריה
המוכיחה את ההיפך מטיעוניך. כפי שכתבו במשך השבוע כותבי מאמרים, שום איש
ציבור לא ביקש לזרוק את הערבים לים, אך ההיפך כבר קרה ויושם בטרור
המתאבדים הפלשתינים.

עמדותיך שמתעלמות מההיסטוריה ומהרקע שהוביל לשחרור השטחים, לבניית חומת ההפרדה ולהקמת המחסומים בערי יהודה ושומרון, מובילות למסקנה כי הקו שהובלת מנותק ממרבית הציבור בישראל. כי בעוד שהערבים מנהלים ג'יהאד, נועדו המהלכים אצלנו להגנה עצמית בלבד. יכולת לחזור בך  מדבריך המקוממים והלא נכונים בעליל, אך לעומת זאת בחרת להחזיק בקו שהובלת עד עכשיו: אני יודע ואתם יודעים, פשוטי העם בורים ונבערים!

אותי לא שכנעת. להיפך. בעקבות דבריך גוברת תמיכתי וגודל אמוני בדניאל פרידמן ובמהלכים שרוצה פרידמן להוביל בבית המשפט העליון.

17.ברק חסר רגש אנושי.

18.למה שהליטאי ברק לא יחזור למכורתו ליטא? הרי יהודי הוא לא.

19.אהרון ברק, בדומה לדודינקה, כשנסגרה בפניו הבמה שהופיע עליה (בית
המשפט העליון) הוא התחיל "לטפל" באלו שלדעתו אחראים למצבו (אצל דודינקה
מנהלי התקשורת והאמרגנים, ואצל ברק זו מדינת היהודים ומוסדותיה).

20.הכוזרים ילמדו לחיות עם הערבים? הרי אפילו עם "אחיהם" הפרענקים לא!

21.אהרון ברק טיפש גמור! עולם הפוך אני רואה. עוד לא קם ניגוד משווע כל
כך כמו הניגוד בין טפשותו של אדם שהרס כל חלקה טובה במדינה, לבין הערכת
השמאל העיוור אליו.

22.לברק יש 2 בעיות קרדינליות. ברק אינו אדם צנוע. בדיוק להיפך. ברק רואה עצמו מורם מעם שתפקידו לחנך את הנבערים. כלומר הוא חוטא בהיבריס (חטא הגאוה).

והחטא השני של ברק (החטא של כל השמאל) זה רתימת העגלה לפני הסוסים. כאשר אנחנו רחוקים מהשלום ונמצאים באמצע הסכסוך, פוקד עלינו ברק (ואיתו כל השמאל), להתנהג כאילו השלום הוא עובדה קיימת.

ההתנהגות הזו היא בעייתית ביותר, והיא הגורם העיקרי למצבה הבין לאומי
הרעוע של ישראל. (כאשר האמריקאים נלחמים הם לא חושבים על זכויות לאויבים שלהם אלא על נצחון במינימום אבדות).

23.אהרון ברק ממשיך להתעלם. אהרן ברק, כרבים אחרים, ממשיך להתעלם מכך
שמדינת ישראל לא הוקמה כמדינה יהודית ודמוקרטית. מגילת העצמאות עדה לכך
שהמדינה הוקמה בראש ובראשונה כמדינה יהודית - ופירוש הדבר, שאין יהדותה
מסתפקת במפתח הכניסה אליה.

מושג הדמוקרטיה אינו מופיע כלל במגילה והקריאה הנבונה בשורותיה האופרטיביות מראה בבירור שלא התכוונו מייסדיה למדינה שבה תשתולל הדמוקרטיה, אלא למדינה שבה הדמוקרטיה תמיד תחת פיקוח מרסן.

24.הקיסר מפחד? ברק רצה להיות שופט בבית המשפט בהאג. הוא יהיה נאשם שם.

25.אהרון ברק מלא ההיבריס: המוסר שלי, העמדה הפוליטית שלי, העמדה שלי מהו
משפט נכון וצודק. כל כך הרבה שלי ושלי מלא היבריס, שאנחנו בגללו בדרך
לגיהנום של חיסול מדינת היהודים מבפנים.

26.מיליון בנו ו-1 הרס. איך הסתנן אהרון ברק איש חד"ש לעליון והרס מדינה שלמה?

27.אכן נודע הדבר: שופטי בג"צ כולם הם שמאל קיצוני. ברק דיבר כל הזמן על
חוקה כדי להבטיח באמצעותה זכויות מעוגנות לערבים ולקשור את ידי היהודים
כולם אל מול הערבים וזכויותיהם. האמת היא שרצה ליתן המדינה לערבים והגיע
הזמן לבדוק את כל פסיקותיו. הוא גם עבד קשה להשתיל במערכת עוד שמאלנים
קיצוניים כמותו ויש לעשות שם מהפיכה יסודית.

28.אהרון ברק מוקצה בעיני מרבית הציבור היהודי והציוני. הנזק שברק הביא על מוסד בית המשפט העליון בעיני מרבית בציבור (ראו משאלים) הוא בלתי הפיך.

29.פילו-פרידמן. הים, הים - היכן החביא כבודו אהרון ברק את הים?

30.אהרון ברק הוא בושה וחרפה. הוא פגע פגיעה ישירה בבטחון המדינה בכל פסיקותיו.

31.אהרון ברק חסר רגש אנושי - סיפור אמיתי. אשתו ובנו החולים של השופט
בנימין הלוי ז"ל, מורו וחברו של ברק, פנו אל ברק שיעזור להם מפני הנוכלת
העצורה אתי לוי האפוטרופוסית שהחזיקה בכספם כ-70000 ש"ח דמי פנסיה שמקבלת גב' הלוי כל חודש. כל העזרה שנתן השופט ברק - "מילים", "בודאי שאני אעזור". הייתי עדה כאשר בבכי ביקשו מברק שיעזור, אין להם אוכל, ביגוד ועוד, שמעתי איך הוא אמר שיעזור. מכתבים נשלחו אליו והוא אמר בוודאי שיעזור, עד היום כלום. מי שמעוניין בפרטים על הסיפור המזעזע שיפנה ל-ג'ואי - 0526002036

32.בנאומו גילה ברק עבור מה נלחם תוך שימוש בגלימה. לא המרצע, אלא הקרדום יצא מן השק. שייצא ברק לציבור ויסביר למה התנגד למינויה של פרופ' גביזון לעליון עקב האג'נדה שלה. ומה עם האג'נדה שלו בכל שנות פועלו בעליון?

33.מערכת המשפט הינה המושחתת במערכות השלטון בישראל. "מורשת" ברק היא השחתה מאסיבית של מערכת המשפט ובמיוחד של בית-המשפט העליון, שהפך במשמרת שלו לתאום חילוני-שמאלני-אשכנזי של "מועצת חכמי התורה", בהבדל אחד: פסיקותיו ההזויות נתפסות (עדיין) כנורמה מחייבת במדינת ישראל.

יש להחזיר את פקידי המשפט לגודלם הטבעי ולהחליף את בית-המשפט העליון בבית-משפט לחוקה, שיהא מחוייב לפסוק עפ"י חוקי הכנסת ולא עפ"י השקפות עולם הזויות מבית מדרשו של השמאל הקיצוני והאנטי-ציוני.

34.כשמדובר באהרון ברק מדובר בקריקטורה של שוכן מגדל שן הרואה בעם אספסוף ובעצמו נאור.הנאור הליטאי המזרח אירופי שאינו מבין דבר בדמוקרטיה.

35.האם נכון לדרוש שיוויון לגדי ולזאב?

36.האם נכון לבקש שיוויון בין צאצאי ניצולי השואה הנמצאים במלחמת מגן תמידית על מדינתם האומללה, לבין אלו המזדהים בכל מאודם עם רעיון החרבתה, מצהירים על כך בריש גלי ואף פועלים בכל האמצעים העומדים לרשותם (החל מפעילות טרוריסטית פלילית וכלה בפעילות חוקית בביהמ"ש תוך ניצול רצונם הטוב של אנשים דוגמת ברק)?

37.מאיפה מגיעה הטענה כי יהודים רבים דורשים את גירוש ערביי ישראל? האם היא נסמכת על סטטיסטיקה של מחקר מדעי או שזו סתם התרשמות של מישהו מהרחוב אשר משקל דעתו אודות "המצב" איננה שונה מהותית ממשקל דעתו של נהג המונית?

38.אילו זכויות יתר מגיעות לציבור אנשים שאיננו מקיים חובות אזרח אלמנטריות שהחשובה בהן היא שירות צבאי למען המולדת? בשם איזה עיקרון תיאורטי (שאיננו תלוש מהמציאות) ניתן לדרוש השוואת זכויות בין מי שסיכן את חייו (או לכל הפחות תרם למדינה ממרצו 3 שנים) לבין זה שאת הזמן ניצל לעשיית תואר ראשון או לצבירת הון במסחר (או שיפוצים)?

39.אם לא נדע לחיות עם עצמנו בשלום, נפספס את ההזדמנות שניתנה לנו להקים מדינה.

40.אהרון ברק אינו אדם ישר!!!

41.מדינת ישראל לא היתה, איננה ולא תהיה מדינת כל אזרחיה נקודה.
מדינת ישראל קמה מתוך החלטת האו"ם להקים בית לאומי לעם היהודי. זוהי ההגדרה ואין בילתה. אם מר ברק היה חוזר לעקרונות ראשוניים, הוא מן הסתם היה מגיע להחלטת האו"ם, אבל זה סותר את חשיבתו הפוליטית ולכן הוא מסיט את חשיבתו המשפטית על מנת שיהיה מיתאם בין השתיים. במדינה דמוקרטית יש רוב ויש מיעוט, במדינת לאום יש זכויות יתר ללאום שבשמו קמה המדינה. ככה זה עובד וככה צריך להיות. לתושבים הערביים מגיעות זכויות אזרחיות רק תמורת מילוי חובות אזרחיות. לא יכול להיות שמישהו יקבל ביטוח לאומי אם הוא לא משלם (או מי מקבוצת ההשתייכות שלו). הערבים מצאו במר ברק את המגן האולטימטיבי שגם איפשר להם לחגוג ולא לתרום למדינה וגם לקבל מהמדינה את כל הזכויות ובעיקר את הכסף.

42.מי שקורא כמו אהרון ברק למדינת כל אזרחיה - מזדהה עם דרכו של עזמי בשארה.

43.אהרן ברק לוקה בטיפשות גמורה. הוא בוחר ללכת בעקבות האידיוטיזם הפוסט מודרני ולהעדיף "נרטיב" על פני עובדות ומחקר. כמו כן הוא מעז לדבר בשמו של ה"ישראלי" הרוצה לגרש את כל הערבים. שקר מגוחך כזה לא שמעתי שנים. אין סקר אחד, אין סטטיסטיקה אחת, אין אפילו היסטוריון שמאלני אחד, שיסכים עם הפסאודו עובדה הזאת, שישראלי "סביר" מעדיף לגרש את המיעוט הערבי מן המדינה. השומע יצחק, וינוד בראשו --- הזהו ראש מערכת המשפט בישראל?

העדפותיו הפוליטיות הן עניינו האישי, ומאז צאתו מנעלי האל-לעת-מצוא, הוא אכן מפיץ אותן כמיטב יכולתו. אולם דעתו המושמעת כאיש המשפט, דעתו כבעל סמכות לשעבר, היא מזיקה ומסוכנת. הוא אינו מייצג שום דבר, אך הוא משתמש בקרדיטים שלו כדי להתיימר לייצג.

הוא מתנגד לאושיות הציונות. הוא מתנגד להעדפת היהדות על פני דת אחרת במדינת ישראל. הוא מתנגד לכל דבר שהוא ציונות במובן ההרצליאני, או בן-גוריוני שלה. ה"נרטיב" המניע אותו הוא פוסט ציוני. איך אפשר להקשיב לאדם כזה, במדינה שמחזיקה בציונות וביהדות כעיקרון מניע?

44.בדבריו של ברק יש חוסר נימוס ויותר מקמצוץ של גסות רוח של ממש כלפי מי שהוא מחשיב ככל הנראה כ "נתיניו". מתנשא ומנותק.

45.מאז ברק אני בז לבית המשפט ה"עליון". בסך הכל חבורת שמלאנים רופסים.

46.באתר הקרן החדשה לישראל,שבחסותו נערך הכנס

http://www.nif.org.il/?id=1857

יש הפניה ל- Ynet עם הכותרת:

"אהרן ברק: יהודים רוצים שוויון - ולזרוק ערבים לים"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3736894,00.html

שם כתוב ציטוט מדברי ברק:

"אם תשאל אם הוא בעד לזרוק את כל הערבים מפה, הוא יגיד ודאי"

כדי להבין לאן הגיעו הדברים הנה קישורית לאתר החיזבאללה:

http://www.almanar.com.lb/NewsSite/NewsDetails.aspx?id=91789&language=en

והכותרת:

Aharon Barak: Jews Want to Throw Arabs into the Sea!

מסקנה - עם או בלי ים, מוטב היה לברק שיזהר בלשונו המכלילה.
הנזק כבר נגרם. לא נותר אלא להזכיר את הפתגם:

"אבן שזרק הטיפש לבאר, אפילו חמישים חכמים לא יצליחו להוציא", כאשר ברור לכל מיהו הטיפש.

47.גם אני שמתי לב לשימוש הטיפשי של ברק במילה "נרטיב". גם הוא הולך שולל אחר האופנה האחרונה של הפוסט מודרניזם. אדם שרואה בעצמו משכיל ונאור. הוא ממש בדיחה.

48.אהרון ברק - האיש, המסיכה והצביעות. מה קרה בתקופת כהונתו? הציבור איבד לחלוטין את אמונו בבית המשפט העליון. ויש לכך סיבה: ברק ביצע מינויים שערוריתיים, שכוללים מינויי מקורבים בלתי ראויים, מינוי אשתו לתפקיד בכיר בבית הדין הארצי לעבודה, שלדעת כל השופטים שם זה מינוי בלתי ראוי. מינוי שופטים שהם בעלי השקפה פוליטית כשלו והנה בימים האחרונים נתגלו דיעותיו, אותן הסתיר מאחורי מסיכה כל השנים.

את ברק ניתן לשפוט על: התחזות, מעילה באמון הצבור תוך הפרת אמונים כלפי המישרה והתואר שהוא נשא.

49."אם זה נראה, הולך ומדבר כמו שמאל קיצוני...זה שמאל קיצוני"!

50.המוצר אהרון ברק - פג תוקפו.

51.אהרון ברק. רשע שהוביל את מערכת המשפט אל עברי פי פחת. אהרון ברק בהחלט לא אומר מתוך טיפשות שהיהודים רוצים לזרוק את הערבים לים - הוא פשוט מגלה את פרצופו האנטישמי, ששונא כל דבר שיש בו ריח יהדות.

52.גם בפנסיה הוא מזיק. הפושע הפך את בית המשפט העליון לגיס חמישי נגד העם והמדינה.

53.אהרן ברק בסיסמתו "הכל שפיט" הרס את צה"ל. היום כל לוחם צריך עו"ד צמוד וכך הרס ברק את צה"ל. תראו לי עוד צבא בעולם, שנאלץ לעמוד במבחנים קיומיים ולהגן על העורף, העומד במבחנים קיומיים, אשר יודע שבשובו הביתה יעמידו אותו לדין על "פשעי מלחמה". אבסורד שאין הזוי ממנו.

אילו אהרן ברק ודומיו היו קובעים את הנורמות לפני שני דורות, מדינת ישראל לא היתה קיימת בכלל ולא היה צורך לקונן על הכיבוש, כי היינו מזמן נכבשים (ואם היינו נכבשים, לא היינו קיימים עוד, כי הקוראן קובע מה צריך לעשות לאויב).

54.אהרון ברק זה האיש שלא נתן להרוס את הבית שממנו נורתה משפחת חתואל - אם ו- 4 בנותיה.

55.השופט האמריקאי פוזנר על אהרון ברק: "שודד ים משפטי שבשבילו החוק זה רק טיוטא".

56.בידי מי הפקיד עם ישראל את מערכת המשפט - ובידיו הפכה למערכת הרקובה והמושחתת ביותר במדינת ישראל. מערכת רעה ודורסנית שלא איפשרה לדניאל פרידמן - להזיז בה גפרור.

והאיש עצמו, אהרון ברק, צר לומר, מתגלה כאחת מהשתיים: או אינפנטיל שכל מעייניו לזכות בתהילה בתקשורת העולמית האנטי-ציונית ובאקדמיות הרדיקליות בארה"ב, או שמדובר באדם בעל קומפלקס נפשי, שמרוב הזדהות עם תוקפיו - תוקפינו, יוצא להתקפה על הקורבן. אינני יודע מה מן השניים רע יותר...

כבר מאה וחמישים שנה מתרחש מאבק לאומי בין היהודים והערבים על ארץ ישראל.

כדי לגאול את הארץ וליישבה הוקמה הקרן הקיימת לישראל ואח"כ מדינת ישראל.

אולם בית המשפט העליון, בתהליך הדרגתי, פוגע ביכולתה של מדינת ישראל להגשים את ייעודה.

א.בית המשפט העליון אסר על הממשלה להקצות קרקעות מדינה להתיישבות המיועדת ליהודים בלבד.

ב.אסר לתת תמריצים ליישובים יהודיים בגליל ובנגב ("ייהוד הגליל והנגב"), ובכך ביטל את האידיאל שליווה את התנועה הציונית מראשיתה.

ג.אפילו ביחס לייעודן של קרקעות הקרן הקיימת לישראל, שנקנו בכספי יהודים, בעקבות דיוני בית המשפט העליון, הורה היועץ המשפטי מר מזוז שלא להעדיף יותר התיישבות יהודית.

ד.בעקבות עתירת 'שלום עכשיו' בית המשפט הזדרז להתערב ולדרוש פינוי שכונות ומאחזים של יהודים ביהודה ושומרון, תוך שבירת כללי הדיונים המחייבים הליכים משפטיים בין הטוענים לבעלות על הקרקע בפני בתי משפט שלום ומחוזי.

ה.בית המשפט אסר על המדינה לרסס מן האוויר בקוטלי זרעים חלקות שנזרעו שלא כחוק ע"י בדואים בנגב, למרות שהוכח שזו שיטה יעילה לבלימת השתלטותם על אדמות המדינה.

ו.בית המשפט חייב את המדינה להטות את אפיק נחל חברון בצפון הנגב בעלות של 30 מיליון ₪, בטענה שהביוב שהרשות הפלשתינית מזרימה בו מפריע לבדואים במאחז הלא חוקי 'אום-ביתין' הסמוך לתוואי הנחל.

ז.אסר על ראש הממשלה נתניהו בשלהי כהונתו הראשונה לסגור את ה'אוריינטהאוס' בטענה שממשלתו היא 'ממשלת מעבר'. לעומת זאת הוא דחה עתירה זהה נגד קיום שיחות טאבה בשלהי כהונתו של ברק...

...המערכת המשפטית היא כיום הממסד שהכי פוגע בערכי היהדות והציונות בישראל.

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/9298

לוין: לחזור למסלול

בכנס מיוחד שקיים הפורום המשפטי למען ארץ ישראל נשא דברים חבר הכנסת יריב לוין בסוגיית ההתייחסות המשפטית והמערכתית לסוגיית הפליטים והמסתננים. ביומן ערוץ 7 סיפר לוין על הכנס ועל הדברים שנאמרו בו.

בראשית דבריו שיבח לוין את פעילות הפורום שמילא חלל תקשורתי וציבורי בפעילות המחנה הלאומי והציוני, כהגדרתו.

באשר לסוגיית המסתננים עצמה אמר לוין כי מדובר בבעיה מורכבת המצריכה פעילות מקבילה במספר מישורים: "צריך להגדיר את מדיניות ההגירה הישראלית תוך שמירה על אופייה היהודי של המדינה, ולא לאפשר הליכה לכיוון של זכויות לכל אזרחיה, מה שהופך לזכויות אזרחי כל העולם, ובכך להביא לשינוי פניה ודמותה של המדינה...

מעל כל זאת, כך מסתבר מדברי לוין, שוב צפה ועולה, גם בסוגיה זו, סוגיית התערבותו של בג"צ.

"רוחו של בג"צ מרחפת", אומר לוין ומוסיף: "כדי להתמודד צריך שינויים במערכת, שינויים שיחזירו את הכיוון לכיוון יהודי וציוני יותר".

לוין מזכיר בהקשר זה כדרמטית ביותר את הכרעת בג"צ בפרשת בל"ד.

בהכרעה זו נקבע שעקרון מדינת כל אזרחיה שאותו מובילה המפלגה אינו סותר את דמותה היהודית דמוקרטית של מדינת ישראל.

לטעמו של לוין מדובר בעדות לתפיסה המסכנת את קיומו של עם ישראל בארצו בטווח הרחוק.

לדבריו, "המאבקים צריכים להתקיים במקביל. שינוי אמיתי במערכת המשפט יקרין על כל הסוגיות שבהן אנחנו עוסקים".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/216861

"שופטי בג"צ מייצגים תת-חברה בישראל: גברים, אשכנזים, חילונים.

בג"צ בראשותו של ברק הוא אוליגרכיה אשכנזית וחילונית!

למה החברה בישראל צריכה לחיות לפי תכתיביה"?

(ידיעות אחרונות. 21.11.95)

'הכל שפיט', האנרכיסטי, החתרני וההרסני נהיה עד מהרה 'הכל פוליטי'.

בית המשפט העליון, במתכונתו ובהרכבו הנוכחיים, מהווה סכנה חמורה לביטחון מדינת ישראל ואיום ממשי על עצם הקיום של העם היהודי בארצו.

לפיכך, מן הדין לפרק במהלך מהיר של שנתיים-שלוש את אותו בית משפט ולייסד תחתיו בית משפט עליון חדש שהרכב שופטיו ישקף נאמנה את המגמות השונות בחברה הישראלית. זו המשימה העליונה והחשובה ביותר של ממשלת ישראל היום הזה באם חפצת חיים היא ובאם חפצי חיים אנו כולנו כאומה וכמדינה.

שורש הבעיה נעוץ בהגדרתה של מדינת ישראל.

ברור וידוע לכל כי בראש וראשונה מדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי, מדינה יהודית שהוקמה על-מנת להוות בית לאומי לעם היהודי בארצו ההיסטורית ולשמש מסגרת ריבונית למימוש ערכיו, תרבותו ושאיפותיו הלאומיות.

משום שהעם היהודי הוא גם נושא רוח החופש ונס הדמוקרטיה לאורך ההיסטוריה בקרב העמים ומשום שבפני עצמו הוא עם דמוקרטי לעילא ולעילא, אך טבעי ונכון הדבר שמדינת ישראל קיבלה על עצמה את ההגדרה 'יהודית ודמוקרטית' ואכן היא חייבת להיות יהודית ודמוקרטית. יהודית בחינת תוכן, דמוקרטית בחינת מסגרת וצורה. דבר דבור על אופניו.

תפקידו של בית המשפט העליון הוא לשמור מכל משמר על המסגרת, על הצורה, בכך הוא בר-סמכא ולשם כך מונו שופטיו.

ודא עקא, מאז מינויו בשנת 1995 של ה'כוכב העליון', כבוד השופט אהרון ברק, לנשיאות בית המשפט העליון, החל בית משפט זה, תחת המוטו החתרני, השקרי והחצוף של 'הכל שפיט', לשלוח את ראשו וידיו יותר ויותר לנושאי תוכן ועם זאת לעסוק ולהתערב בעניינים לא לו, דהיינו לפלוש לתחום הרשות המחוקקת, תחומם של נבחרי הציבור.

ניתן בהחלט לקבוע כי תהליך פלישתו של בית המשפט העליון והסגת גבולה של הכנסת מקביל לתהליך היחלשותו של השמאל הפוליטי ההיסטורי. ככל שהשמאל הקיצוני מתגמד מבחינה פוליטית, כך הולך ומתגבר עיסוקו של בית המשפט העליון בעניינים שבמהותם הם פוליטיים.

מקורו של שיבוש מערכות מסוכן, אנרכיסטי וחצוף זה, נובע מהבנתו של השמאל הערמומי כנחש כי במידה ולא יתאפשר לרשות השופטת לחדור לתחומה של זו המחוקקת, יאבד הכלח על מגמותיו ההרסניות של השמאל המתגמד, להפוך את ישראל ממדינה יהודית ודמוקרטית למדינת כל אזרחיה, כאילו דמוקרטית, ולבטח לא יהודית.

השמאל הפוליטי הקיצוני ובית המשפט העליון, חד המה.

על דרך משל, אם זהבה גלאון ודורית בייניש יחליפו מקום, זו תתיישב על כס נשיאת בית המשפט העליון וזו תתפוס מקומה בכנסת, איש לא ישים ליבו לכך... אותה כוס תה, אותו מסטינג, אותם פסבדו-ערכים, ואותה מגמה כוללת:

לחתור תחת עצם הקיום הריבוני של העם היהודי בארצו, להשבית את מדינת ישראל מהיותה ביתו הלאומי של העם היהודי, להשבית את המדינה מהיותה יהודית ודמוקרטית, ותחתיה לנסות ולייסד בשקר ובכוח ההשתלטות העוינת, איזו מדינה חסרת זהות ופרצוף, מדינת כל אזרחיה, הנשלטת באופן דיקטטורי ע"י בית המשפט העליון, ששופטיו הממונים באמצעות שיטת 'חבר שמאלני מביא חבר שמאלני' מעולם לא נבחרו לשלטון ע"י העם.

ואכן, במידה ויושם קלפי בבית המשפט העליון, תוצאות ההצבעה יהיו: 10 קולות למר"צ, 2 לקדימה, 1 לליכוד, 1 למפד"ל, 1 לערבים...

אם כן, בית המשפט העליון דהיום אינו אלא סניף מר"צ בירושלים.

'הכל שפיט' האנרכיסטי, החתרני וההרסני נהיה עד מהרה 'הכל פוליטי'. כל התוצאות ידועות מראש, הכל צפוי והרשות נתונה לכנופיית שלטון החוק לעשות בעולם המשפט כבתוך שלה: כל נושא יהודי-ערבי מוכרע לזכות הצד הערבי, כל דין שיש בו נגיעה פוליטית מוכרע לצד שמאל. חרדים ומתנחלים, כדאי להם שלא לדרוך על מפתן בית המשפט, הפסדם בדין מובטח עוד לפני פתיחת הדיון בעניינם, באשר אצל שופטי העליון השמאלנים, עצם זכותם להתקיים מוטלת בספק, וממילא הם נחשבים אזרחים סוג ג' משוללי זכויות יסוד.

להשמיד, לאבד ולהרוס כל חלקה יהודית טובה, כל חלקה ציונית, זה היום הבון-טון בבית המשפט הפוליטי העליון.

דוגמאות יש לרוב.

הבולטת מכולן היא כמובן שחיתותו העצומה של רוה"מ אריאל שרון ונושא הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון. ידוע וברור לכל, ועל כך העיד שופט העליון לשעבר מישאל חשין, כי העמדתו לדין של שרון, המושחת באדם, נדחתה שוב ושוב רק כדי לאפשר את ביצוע הטיהור האתני הזה, את פשע גירוש היהודים והרס הישובים בקטיף ובצפון השומרון, בהתאם לעמדתם הפוליטית השמאלנית של הפוליטרוקים מהחונטה הפושעת של אותו בית משפט פוליטי עליון.

את המחלה הקשה הזו, את הנגע הסרטני הממאיר שפשה בבית המשפט העליון ושלח גרורותיו לכל הגוף, לא ניתן לרפא עוד.

'הכל שפיט'?

"ציון במשפט תפדה"!

רגע לפני שבית המשפט הפוליטי העליון, החולני והרקוב עד היסוד, משבית את מדינת ישראל מהיותה יהודית ודמוקרטית, ומסכן בכך את עצם קיומה, מן הדין לפרקו ולהחליפו באחר, ראוי ממנו, מתוקן ונאמן לעניין הציוני ולמגמותיו של העם היהודי בארצו.

ובכן, יש לפעול לפירוק מהיר של בית המשפט הרקוב הזה, לשלוח את שופטיו לחופשה ולהבראה ארוכה על חשבון המדינה בבתי מרפא לחולי הגוף והנפש, ולייסד בית משפט עליון חדש אשר שופטיו ייבחרו ע"י הכנסת, והרכבו ישקף נאמנה את תוצאות הבחירות לכנסת.

כך יוכל באמת הכל להיות שפיט, בית המשפט העליון יוכל גם להתערב בענייני תוכן באשר הוא ישקף ויבטא נכונה את רחשי לב הציבור ובא לציון גואל: מלוא כל הארץ משפט וציון באמת ובתמים במשפט תפדה.

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/9619

תגוביות:

1.רוב מכריע בציבור חושב כמו המחבר!!!

2.חותמת על כל מילה. אך לדעתי גם הרכב מאוזן לא צריך להתערב בעבודת הכנסת.

3.מפלגה חדשה שזאת תהיה האג'נדה שלה תקבל כ-30 מנדטים.

5.הם לא שופטים! לא חסרות דוגמאות. כנופית מע"צ וסנדו מזור, הבדואי שלא רצח את חנית קיקוס, הקב' הראשונה של הערבים שלא רצחו את החייל אולג שייחט, אך הם הודו ושחזרו...ומה שנחשף זה רק קצה הקרחון - והעיקר, שאיש לא נושא באחריות - לא חוקרים, לא פרקליטים תופרי התיקים, לא עדי שקר ולא שופטים שיודעים את האמת, אבל העיקר אצלם לקיים נוהלים חסרי תוכן ולהתקדם.

6.די לנפוטיזם! די ל"חבר מביא חבר"! כיום, השמאל מצטיין בכיבוש לא-דמוקרטי של מרכזי השליטה: משפט, תקשורת, חינוך (בעיקר: אקדמיה). הגיע הזמן, להעניק את אלה לגורמים פרו-ישראליים ופרו-יהודיים ב-64 השנים הבאות...!

לצד הביקורת הציבורית המוצדקת שהושמעה על פסק דינו של בג"צ אשר ביטל לאחרונה את חוק הפיקדון, החוק היחיד שנותר בארסנל המדינה לתמרץ מסתננים לעזוב את ישראל, חשוב לשרטט את מפת ההשפעה של ביטול החוק על המדיניות בשלמותה.

מתחת לרדאר הציבורי פרסם לאחרונה ד"ר עמרי בן-צבי מאמר אקדמי אשר קורא להכיר בזרים השוהים בישראל כחלק מ"הקהילה החוקתית" הישראלית ולהעניק להם, עקרונית, את מלוא זכויות היסוד גם אם הסתננו לכאן בניגוד לדין וללא הצדקה.

התרגלנו כבר לדרישות מישראל לאמץ סטנדרטים שלא נוהגים בשום מקום אחר אבל מה שחריג כאן הוא שהכותב אינו פעיל בעמותה למען המסתננים, אלא הרפרנט האחראי על תחום האוכלוסין וההגירה בייעוץ המשפטי לממשלה, ומאמרו מספק לנו אשנב לעמדותיו האישיות.

תפקידם של אנשי הייעוץ המשפטי לממשלה הוא הדרכת משרדי הממשלה ביישום החוק ובהטמעה משפטית של המדיניות שקובעים נבחרי הציבור.

כך דמוקרטיה מתפקדת - נבחרי הציבור מחוקקים וקובעים מדיניות ועובדי המדינה מיישמים. אכן, תיאוריה נאה.

אך המאמר מזכה אותנו בהצצה אל מאחורי הפרגוד - עובד מדינה אשר אמון על יישום מדיניות ההגירה של ממשלת ישראל מפרסם במקביל מאמר בעל השלכות מרחיקות לכת אשר מבקש להכיר בחובה קונספטואלית של מדינת הלאום היהודית כלפי מין ההומו-סאפיינס בכללותו.

והכל תוך התעלמות מן החוק וממדיניותם של נבחרי הציבור וערעור על מושג הריבונות.

המאמר קורא להכרה חוקתית בזכויותיהם של שוהים בלתי-חוקיים אשר שוהים במדינה פרקי זמן ארוכים וזאת אף אם המדינה חפצה בהרחקתם.

מוצגת בו התזה כאילו לכל בני האדם על פני כדור הארץ יש בעלות שווה כלפי המשאבים הבסיסיים בו. וישראל, ככל המדינות, היא אך ורק "נאמן" שרירותי, מטעם האנושות, המופקד על זכויותיהם של השוהים בשטחה. אומנם המאמר מציע להבחין בין השוהים בישראל לזמן קצר של עד כמה חודשים לבין השוהים פרק זמן ממושך יותר כאשר לראשונים יוענקו זכויות שאינן תלויות במשך השהייה ולאחרונים תוענקנה כל זכויות היסוד באשר הן.

אך בן-צבי מתעלם מהעובדה שהשוהים הבלתי חוקיים הם, ובכן, בלתי חוקיים.

הוא פוטר את עצמו מן האחריות על ההשלכות מרחיקות הלכת של דבריו בכך שהוא דן במישור ה"חוקתי" בלבד ועל השופטים מוטלת האחריות לבחון את המידתיות של הפגיעה בזכויותיהם של הזרים בכל מקרה לגופו.

עמדות רדיקליות אלה אינן נותרות במישור ה"חופש האקדמי", אלא מונחלות לעובדי משרד המשפטים.

על פי יומנה של דינה זילבר ניתן להיווכח כי ביום 21.8.2018 בן-צבי הירצה בנושא מאמרו (שעוד לא פורסם אז) לעובדי משרד המשפטים.

כלומר פקיד מדינה האמון על אכיפה, מרצה תיזה אקדמית הסותרת את החוק לחבריו, אנשי החוק והאכיפה.

התמונה של יחסי הכוח בישראל ברורה.

יש בייעוץ המשפטי לממשלה גם מי שמבקשים לא רק לפרוס את עמדתם בפני נבחרי הציבור אלא אף להציג, יש מאין, חוקה חדשה.

חוקת המשפטנים.

בשם תיזה זו, עלול הייעוץ המשפטי לסכל הליכי חקיקה באיבם, ואם זה לא יצלח אז בהמשך עלולים בתי המשפט גם לפסול את החקיקה ללא היסוס מכוח "עקרונות חוקתיים" שנכתבו במשרד המשפטים.

הוא רק מציג עמדה

בן-צבי מכיר במפורש במאמרו בכך שדבריו אינם מתיישבים עם העקרונות הדמוקרטיים המוכרים לפיכך הוא פונה לנימוקים כגון "בעלות משותפת של בני האדם על כדור הארץ".

במסלול האינטלקטואלי הפתלתל של המאמר כלל לא מוזכר החוק הרלוונטי - חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

הסמכות נובעת מהגותו ומערכיו האישיים והיא גוברת בעיניו כך נראה על חקיקת נבחרי הציבור. על פי בן-צבי יש "לשים את האדם במרכז ולא לתת לשיח הפורמליסטי המסתמך רק על מעמדו האזרחי בפועל (של השוהה) לתפוס את מקומם של השיקולים הנורמטיביים עצמם".

אך אם האדם באשר הוא אדם במרכז, מי מוסט הצידה? החוק כמובן.

וכשהחוק מוסט הצידה מי במרכז? האנרכיה כמובן והמשפטן.

https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001330027

תגוביות:

1.לפטר מיד את עורך הדין הנלוז, על חתירה כנגד מדיניות ההגירה של ישראל המעוגנת בחוק השבות. הגירה לישראל של יהודים, כן. הגירה כנגד החוק של אפריקנים, לא. סילוק מיידי של כל הארחי פרחי האפריקני.

2.משרד המשפטים, מעוז של השמאל הפך את תורת זכויות האדם לסוג של עבודה זרה. בשם עבודה זרה זו הם התנתקו מכל ערך לאומי (לא כל שכן יהודי). הדבר הרבה יותר ממטריד - הוא מפחיד!!!

3.האזרחים מצביעים והפקידים מתעלמים - יש רוב בקרב אזרחי ישראל (גם בימין וגם בשמאל) להחזיר מהגרי עבודה לא חוקיים חזרה למדינתם או למדינה שלישית בטוחה.
באריתראה אין מלחמה מאז סוף שנות ה- 90 וגם בסודן אין שום מלחמה (אולי משהו נקודתי בדרפור- אבל זה מיעוט שבמיעוט מקרב כלל המהגרים). כל העולם המערבי מחזיר לאריתראה ורק בישראל יש סטנדרט ״משפטי״.

4.הפרוגרסיבים הישראלים בעזרתן של מדינות וארגונים מאירופה וארה''ב דוחפים את ישראל להפוך למדינת כל אזרחיה והאידיוטים השימושיים לא מבינים וכשיפול להם האסימון זה יהיה מאוחר מדי ויהיה אפשר להגיד קדיש על הציונות או על ההרוגים הרבים שיהיו כשתפרוץ כאן מלחמת אזרחים.

5.הסמאל במערכת המשפט מייצר פה את 7 עמעמי כנען מחדש כדי שיילחמו נגדנו. הסמאל הזה גם מייצר פה את המדינה הצלבנית שנעלמה - מחדש. הסמאל מייצר פה מדינה ערבית במקום היהודית. יהיה אסון עם הרבה דם. הסמאל גם מסדר לעצמו דרכון נוסף כדי שיוכל לברוח מכל מה שהוא מייצר פה.

קריאת פסק הדין בעניין מצפה כרמים מעוררת, ולא בפעם הראשונה, את החשק לצרוח בקול גדול "די", ולהכריז שכל עוד העסק נגוע עד צוואר בשיקולים זרים, וכל עוד פסקי הדין הם תוצר של השקפת עולם ולא של משפט, דין או צדק, וכל עוד עולם הערכים וההשקפות הפוליטיות של שופטי בית המשפט העליון לא מזכירים בשום דבר את אלה של הציבור הישראלי - אין טעם להמשיך לעשות הצגות.

כבר ראינו פסקי דין מרגיזים ומעצבנים, וכבר ראינו הליכים משפטיים שבהרכב שונה היו יכולים להיות מוכרעים אחרת; אבל נדמה שכזה עוד לא היה לנו.

שני שופטים - הנשיאה אסתר חיות, והמשנה לנשיאה, חנן מלצר (מול דעת המיעוט של ניל הנדל) - החליטו בשבוע שעבר למחוק מעל פני האדמה יישוב יהודי, שאין לבית המשפט טענה, ולו הקלה ביותר נגד מי מתושביו.

זאת בעקבות הליך משפטי שניהלו נגדו פלסטינים, שמעולם לא נדרשו להוכיח את הקשר שלהם אל הקרקע המדוברת, וכל זה כשברקע נמצאות עתירות פשוטות בהרבה, שהוגשו בעבר בעקבות פלישות של ערבים לקרקעות פרטיות של יהודים בנגב, והושלכו אחר כבוד, בזו אחר זו, לסל האשפה של בג"צ.

חוק אחד ליהודים, חוק אחר לערבים. פסיקה אחת למתנחלים, פסיקה אחרת לבדואים. אכיפה דרקונית ביהודה ושומרון, אפס אכיפה בנגב.

הפסיקה בעניין מצפה כרמים נראית רעה כל כך, זדונית כל כך ופוליטית כל כך, בעיקר משום חריגותו וייחודיותו של המקרה הזה.

לא מדובר כאן ביישוב שקודם עלה על הקרקע ורק אז ציפה לקבל אישור, או ביישוב שתפס גבעה ובהמשך הצליח לגייס את המדינה לסלול לו כביש או למתוח לו קו חשמל.

את מצפה כרמים, שבית המשפט פסק שהוקם על קרקע פלסטינית פרטית, הקימה המדינה בעצמה. אם נעשו טעויות בבחירת המיקום של היישוב, הן טעויות שלה ורק שלה. אין איש שטוען אחרת.

ומהמקום הזה לדרוש מ־263 תושבי היישוב - אנשים, נשים וטף - לשלם את המחיר, זה לא פחות ממטורף.

וזה מוציא עוד יותר מהדעת, כשמבינים שאותו בית משפט, שמתעקש לפנות מהקרקע יהודים שהתיישבו בשגגה, בטעות ובהנחייתה המלאה של המדינה, מתעקש לא לפנות בדואים שפלשו בזדון, בכוונה תחילה וביודעין, לקרקעות פרטיות של יהודים.

טעות של המינהל

מצפה כרמים הוקם בתחילת הדרך כמאחז לא מאושר, לא הרחק מהיישוב כוכב השחר. בשנת 1999, כשגובש "הסכם המאחזים" בין ראשי מועצת יש"ע לבין ראש הממשלה ושר הביטחון דאז אהוד ברק, הוחלט שהיישוב יפנה את מקומו הישן ויועתק לנקודה חדשה, כשרה וחוקית למהדרין.

מדינת ישראל היא שאיתרה את המקום החדש. מדינת ישראל היא שסימנה אותו. מדינת ישראל היא שהכשירה אותו עבור המתיישבים.

נדלג כאן על הפרטים הטכניים, ונלך ישר אל השורה התחתונה. מתישהו התברר שהיישוב החדש, שבינתיים צמח וגדל, הוצב בטעות בשטח שאומנם נמצא בתוך תחום תוכנית המתאר המאושרת, אבל מחוץ לשטח התפיסה הצה"לי המוכרז.

עתירה שהגישו כמה פלסטינים, שטענו לבעלות על הקרקע למעלה מעשור לאחר שהוקם היישוב מחדש, הביאה את בג"צ להחליט בסופו של דבר שנכון יהיה להמתין עד שהסוגיה תוכרע בבית המשפט המחוזי, שניהל הליך מקביל בנושא.

לפני שנתיים, אחרי ששמע עדויות, אמר שופט המחוזי ארנון דראל את דברו. הוא פסק שהמתיישבים (שיוצגו על ידי ד"ר ארנון הראל) יישארו במקומם, שכן גם אם נעשתה טעות על ידי המדינה, היא נעשתה בתום לב.

בשבוע שעבר, כאמור, הפך העליון את פסק הדין.

במקרה הזה, קבעה הנשיאה חיות, נכון היה לדרוש מהמדינה תום לב מוגבר ואמת מידה קפדנית, ואלה לא היו בפרשה הזו מצדם של נציגי המדינה.

כדי להבין עד כמה לא נורמלי הסיפור הזה, ועד כמה הולכים מאות המתיישבים לשלם מחיר על משהו שאין להם קשר אליו, צריך לקרוא את התצהירים שעליהם חתמו נציגיה השונים של המדינה, מי שהיו אחראים להצבת היישוב במקומו.

הנה, לדוגמה, אל"ם (במיל') שלמה פוליטיס, שבשנים הרלוונטיות היה היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון. פוליטיס מתאר כיצד בעקבות "הסכם המאחזים", ועל רקע הנכונות של אנשי המאחז המקורי להתפנות ממקומם, "הונחו אנשי המינהל האזרחי לתור אחר מיקום חלופי לשכונה. לאחר בחינה, גורמי המקצוע במינהל... הציעו את מיקומה הנוכחי של השכונה... לאחר שהוצגה בפניי הצעת גורמי המקצוע... שלפיה תועתק מצפה כרמים לקרקע תפוסה בתחום התוכנית המאושרת של היישוב כוכב השחר, אישרתי את העתקת מצפה כרמים למקום המוצע. אלמלא אישרתי, ההעתקה לא היתה יוצאת אל הפועל. עמדת המינהל האזרחי, לפחות עד שנת 2003, היתה כי מיקומה החדש של מצפה כרמים הוא בשטח תפוס בתפיסה צבאית".

ומה לגבי הטענה הנוכחית, זו שנולדה בהמשך, שלפיה האישור שניתן אז, ניתן על קרקע שלא היתה תפוסה כלל על ידי צה"ל? - "זו לא היתה עמדת המינהל האזרחי בעת הקמת השכונה", הצהיר אל"ם (במיל') פוליטיס.

הלאה. בוגי יעלון שימש באותם ימים כאלוף פיקוד המרכז. גם הוא הגיע לבית המשפט כדי להעיד לטובת אנשי מצפה כרמים. גם הוא סיפר על ההנחיה שקיבלו אנשי המינהל האזרחי, לתור אחר מקום מתאים וחוקי לשכונה. "אנשי המינהל הציעו את מיקומה הנוכחי של השכונה", הצהיר. "מיקום זה אושר בידי כלל הגורמים הרלוונטיים, לרבות היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון, עו"ד שלמה פוליטיס... משהמיקום המוצע אושר בידי היועץ המשפטי, אישרתי את העתקת מצפה כרמים למיקומה הנוכחי".

ברור? היועץ המשפטי אישר. אלוף הפיקוד אישר. המתיישבים התיישבו היכן שנציגיה הרשמיים של המדינה אמרו להם להתיישב.

נמשיך עם עוד דוגמה אחת. שלמה מושקוביץ, ששימש כמנהל לשכת התכנון המרכזית במינהל האזרחי, וכממונה מכוח ה"צו בדבר מתן היתרים לעבודות בשטחים התפוסים לצרכים צבאיים", היה האיש שחתימתו נדרשה כדי לאשר תוכניות מתאר בשטחים שתפוסים לצרכים צבאיים.

"אישרתי את תוכנית המתאר 223 ליישוב כוכב השחר, הכוללת את שטחי מצפה כרמים כיום", העיד. "חתימתי מופיעה על גבי התוכנית... לא היה לי ספק שקרקעות התוכנית, ובכללן קרקעות שכונת מצפה כרמים הכלולות בה, תפוסות בתפיסה צבאית... באותה שעה, כל הגורמים המקצועיים הרלוונטיים סברו כי מדובר בקרקע תפוסה בתפיסה צבאית - אחרת לא היו נדונות תוכניות על הקרקע".

זה מובן?

גם אם נקבל את הטענה שלפיה אירעה טעות, הרי שמדובר בטעות של המדינה ושל נציגיה. הם שאישרו את מיקום היישוב. הם שלא שמו לב שאין חפיפה מלאה בין תוכנית המתאר לצו התפיסה.

זה נכון, טוענת הנשיאה חיות, אלא שבמהלך השנים צצו סימני שאלה ותמרורי אזהרה, שהיו צריכים להביא את נציגיה של המדינה להבין שיש בעיה. כשאלה לא עשו דבר עם סימני השאלה הללו, ולא בדקו את עצמם שוב ושוב, קבעה, הרי שאי אפשר להגיד שפעלו בתום לב כשאפשרו ליישוב לקום.

עכשיו, תראו. בהינתן פסק דינם של השופט ארנון דראל במחוזי, ושל השופט ניל הנדל בעליון, שסברו שנציגי המדינה פעלו בתום לב; ובהינתן פסק דינם של הנשיאה אסתר חיות ושל המשנה לנשיאה חנן מלצר, שסברו שנציגי המדינה לא פעלו בתום לב - הרי ברור שהדיון שבפנינו עוסק בבירור מיקומה של הנקודה שעד אליה הלב איננו תם, וממנה והלאה הוא תם.

ואני שואל, מי לעזאזל מרוויח מההתפלפלות הזו, ומהניסיון להוכיח שבניגוד למה שנפסק במחוזי, תום הלב של המדינה - לא של המתיישבים - לא היה מלא. הרי אין כאן טענה לזדון של מישהו. הרי ברור שהמחיר של ההחלטה הזו הוא מחיר כבד של פינוי יישוב שלם. הרי בצד השני - ואת זה יודעים חיות ומלצר - אין מי שמרוויח מהפסיקה הזו דבר וחצי דבר, שכן אין ולו פלסטיני אחד שייכנס לשטח שיפונה. השטח הזה יישאר שממה. אז במה מועילה הפסיקה הזו? למי היא מסייעת? איזה טוב היא מוסיפה לעולם?

"ראיות רחוקות מלהספיק"

תארו לעצמכם מצב שבו תושבי שכונה בתל אביב מקבלים פתאום הודעה שמגלה להם שהמדינה, זו שהקצתה את השטח שעליו הם גרים, התבלבלה בניירות. שיש אדם פרטי שהקרקע שייכת לו, ושהשכונה שלהם תוכננה בטעות על השטח שלו. מישהו מעלה בדעתו ששכונה כזו היתה מפונה? זה נראה למישהו הגיוני? לא ברור שבמקרה כזה היה מוצע לבעלים פיצוי נדיב, בצירוף מכתב שמבקש ממנו סליחה על התקלה המצערת?

אז זהו, שבמקרה שלפנינו המצב פשוט הרבה יותר. במקרה שלפנינו אין באמת בעלים שאפשר לפצות אותם. במקרה שלפנינו העותרים הפלסטינים, אלה שטוענים שהקרקע שלהם, לא הוכיחו את זה בשום מקום.

שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, ארנון דראל, שבניגוד לשופטי העליון בדק ראיות ושמע עדים, כתב בפסק דינו שאומנם אין לו צורך להידרש לשאלת הבעלות הנטענת של הפלסטינים, אבל למרות זאת טרח בכל זאת להוסיף כמה מילים בעניין. "על פני הדברים, הראיות שהובאו רחוקות מלהספיק למטרה זו, ומכל מקום אין חולק כי הנתבעים (הפלסטינים - ק"ל) לא נרשמו כבעלים של החלקות במקרקעין".

ושוב חוזרת השאלה. גם אם בג"צ כבר קבע בעבר שלצורך קיום דיונים שכאלה הוא לא מתחשב בסוגיית הבעלות, האם השכל הישר לא דורש להביא בחשבון את העניין הזה? האם לפני שבית המשפט העליון מחליט להרוס יישוב, לא ראוי להתייחס לכך שמי שדרש את ההריסה הזו הוא מישהו שכלל לא טרח וכלל לא נתבקש להוכיח את הקשר שלו לקרקע המדוברת? עם יד על הלב, האם התנהלות כזו מלמדת על תום לב מצדו של בית המשפט?

אל-זרנוג כמשל

בואו נעשה הפסקה קטנה, רק כדי להסביר עד כמה עקומה הפסיקה הזו של בית המשפט, ועד כמה אין לעליונים שום בעיה עם הפרות חוק, עם דריסת חוקי התכנון והבנייה, ועם פגיעה בקניין פרטי של בעלי קרקע, כשהמשוואה הפוכה - כשהיהודי הוא התובע והערבי הוא הנתבע.

עסקנו כאן בעבר יותר מפעם אחת, כאמור, בנעשה במגזר הבדואי, בכל מה שקשור לבנייה על קרקע של בעלים פרטי יהודי.

סמוך לביר הדאג', לדוגמה, מחזיקים אשר אורנשטיין ואריה ואברהם גולובנצ'יץ' בשטח אדמה רחב וגדול. בניגוד לפלסטינים - שמגישים עתירות נגד יישובים יהודיים ביהודה ושומרון, ואין להם מסמכים, ואין להם הוכחות, ואין להם קושאן, וצריך לנהל דיון מלומד בשאלה עד כמה באמת השטח הזה קשור אליהם - הקרקע של אורנשטיין וגולובנצ'יץ' רשומה על שמם בטאבו.

מאות מבנים הקימו על השטח הפרטי שלהם פולשים בדואים, כשבג"צ עושה שמיניות באוויר כדי לא להורות על פינוים.

במקום אחר בנגב, וזו כבר דוגמה נוספת, יושב חצי כפר, אל-זרנוג שמו, על קרקע פרטית של מארק איסמעילוף ושל כמה יהודים נוספים. לא רק הבדואים בנו על הקרקע הפרטית של איסמעילוף וחבריו, גם מדינת ישראל בכבודה ובעצמה בנתה שם בית ספר וגני ילדים, לרווחתם של תושבי אותו כפר, והכל בלי אישור ובלי היתר ובלי תב"ע. לכאורה היינו מצפים מבג"צ שיורה להרוס את הבנייה הבלתי חוקית הזו, נכון? שהרי בניגוד למה שקורה במצפה כרמים, כאן מדובר בקרקע שרשומה על בעלים שאין עוררין על בעלותו. כאן מדובר בפלישה ובבנייה בלתי חוקית, גם של המדינה וגם של הבדואים.

ובכן, עתר אותו איסמעילוף בסיוע תנועת "רגבים" לבית המשפט, ובעדינות נפש הודיע לבית המשפט שאין לו רצון ללחוץ על הבדואים להתפנות מאדמתו תכף ומיד, שהרי גם הוא מבין שמדובר בעניין מורכב, ומשכך, כל מה שהוא מבקש זה שבג"צ יקבע מועד לפינוי הזה. שיהיה בעוד שנה, שיהיה בעוד חמש שנים, שיהיה בעוד עשור, רק תנו החלטה, ביקש באמצעות עו"ד עמיר פישר, כדי שיהיה ברור שהקרקע שלי צריכה לחזור אליי מתישהו.

נו, ומה פסק בג"צ, זה שביהודה ושומרון מחריב יישובים בהבל פה? שהבקשה מוגזמת.

קחו, לדוגמה, את השופט יצחק עמית. "לפי שיטת המשפט שלנו", הסביר, "זכות הקניין של הפרט היא ערך משפטי חשוב, המוגן בדין האזרחי והפלילי כאחד". מעמדה החוקתי של זכות זו, המשיך והזכיר, עוגן בחוק יסוד "כבוד האדם וחירותו", ולכן צריך להיות ברור ש"אין פוגעים בקניינו של אדם". ועוד ממשיך כבוד השופט: "פשיטא, אם כן, כי למדינה חובה לכבד את זכותם של המערערים (בעלי הקרקע היהודים - ק"ל) לקניינם, ולא להמשיך ולהעמיק את הפגיעה בקניינם על דרך המעשה, בהקמת מבנים על קרקע פרטית, או על דרך המחדל, באי־אכיפת הדינים הרלוונטיים לשמירה על קניינם מפני פולשים".

נו, נהדר. אם יש חוק יסוד שקובע שאין פוגעים בקניינו של אדם, ודאי צריך להזיז את אותם בדואים, להרוס את אותו בית ספר ואותו גן ילדים בלתי חוקי, שבנתה המדינה, ולהחזיר לבעל הקרקע את קניינו. נכון? זהו, שלא. לכל כלל, מסביר עמית, יש יוצא מן הכלל. "לצד חובתה של המדינה להגן על קניינם של המערערים, חלות על המדינה חובות נוספות, לרבות מתן מענה לצורכי בני השבט, ועל רשויות האכיפה לאזן בין החובות המוטלות עליה".

ויש עוד: "לצד זכותם החשובה של המערערים לקניין, על המדינה להביא בחשבון במסגרת סדרי העדיפויות לאכיפה גם את זכותם של בני השבט לכבוד, לתנאי קיום מינימלי, לחינוך וכיוצא באלו".

כאמור, בסופו של יום, ולא משנה איזה נימוק ישמש כדי להגיע לשורה התחתונה, התוצאה תמיד אותה תוצאה. מצפה כרמים ודומיו ייהרסו. אל-זרנוג ודומיו, לא.

כל מקרה לגופו

מכיוון שצריך להיות יצירתי כדי להסביר למה במקום אחר חובה לאכוף את החוק, ובמקום אחר לא, מעניין לעבור מדי פעם על התירוצים המביכים, לפרקים, שהשופטים נשענים עליהם.

ובכן, בנגב, לדוגמה, החליט מני מזוז להתעכב על העובדה שלפיה עברו שנים ארוכות לפני שבעלי הקרקע היהודים עתרו לבג"צ, ולהפיל עליהם את האחריות למצב שנוצר.

"חלק מהאשם הוא שלכם, שנזכרתם עשרות שנים אחרי שהמבנים האלה קיימים... נוצרה כאן מציאות מסוימת", אמר.

הבנתם? אם מארק איסמעילוף, בעל הקרקע, מצא יום אחד את הקרקע הפרטית שלו כשכפר בדואי יושב עליה, וכשבית ספר שבנתה מדינת ישראל פועל בה, הוא אשם. "הדברים נכונים במיוחד בהינתן העובדה שהם (הבדואים - ק"ל) יושבים על הקרקע עשרות שנים ללא מחאה מצד המערערים", נכתב שוב בהחלטה.

עכשיו, תשמעו קטע.

גם במצפה כרמים הפלסטינים ישנו על האף, והתעוררו יותר מעשור אחרי שיישוב יהודי קם על השטח שהם טוענים ששייך להם. נו, ומה אתם חושבים, שבג"צ חשב לזרוק את העותרים הפלסטינים מכל המדרגות, בגלל זה?

"אין חולק", כתבה הנשיאה חיות, "כי העתירה הוגשה כעשר שנים ויותר לאחר הקמת מצפה כרמים על החלקות. ואולם, השתהות בהגשת העתירה, אין בה כשלעצמה כדי להביא מניה וביה לדחייתה. כל מקרה יש לבחון לגופו, בהתאם לנסיבות המשתנות".

עכשיו זה ברור? כל מקרה יש לבחון לגופו. ומה אומרת הבחינה הזו, בכל מה שקשור למצפה כרמים? "אין לכחד", כתבה חיות על השיהוי הגדול בהגשת העתירה, "כי לאורך השנים שחלפו, מאז הוקם מצפה כרמים, ביססו תושביו את חייהם במקום, ורשויות האזור השונות השקיעו בו תקציבים לצורך הקמת תשתיות. עם זאת, למול הפגיעה במתיישבים ובאינטרס ההסתמכות שלהם, ניצבים שיקולים כבדי משקל הנוגעים לשלטון החוק".

נו, הגברת חיות, ואצל הבדואים שהשתלטו על קרקעות בנגב אין "שיקולים כבדי משקל הנוגעים לשלטון החוק"?

כמה עקום יכול להיות בית המשפט?

כמה הוא יכול לעשות עלינו מהמקפצה, כאילו אנחנו חבורה של אהבלים, שלא מבינים מה קורה סביבם?

כשבג"צ ביטל את חוק ההסדרה, לפני כשלושה חודשים, הוא השאיר פתח לפתור בעיות בשטח בכלים אחרים. כלי מרכזי שכזה הוא "תקנת השוק", שלפיה אם מתיישבים בנו את ביתם בתום לב במקום הלא נכון, ניתן יהיה להסדיר את המצב בלי פינוי ובלי הריסה.

הבעיה בחוק ההסדרה, הסביר חנן מלצר בחודש יוני, כשהיה בין פוסלי החוק ההוא, שמדובר בחוק שהוא "כללי וגורף מדי, ונותן הכשר לא רק לתמי הלב, שהרי החוק כורך בצוותא חדא את תמי הלב עם אחרים, שאינם כמותם".

ומה עושים עם מי שבכל זאת תם לב? "אני מקבל את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, הסבור כי רוב המעוות, שהמתיישבים טוענים לו, יוכל לתקון בדרכים אחרות", הסביר מלצר, והוסיף: "אני סבור כי כל אימת שהמתיישבים פעלו בתום לב, במיוחד לגבי מקרקעין לא מוסדרים (ובכלל זה אני כולל גם מקרים שרשויות המדינה טעו, או הטעו את המתיישבים) - יש בידיהם תרופות חלופיות מספקות".

נו, כבוד השופט מלצר, בהנחה שלא כתבת את הדברים מן השפה ולחוץ, האם יש מקרה בולט יותר ממצפה כרמים, שבו "המתיישבים פעלו בתום לב", ו"רשויות המדינה טעו או הטעו את המתיישבים"?

גם חיות, ממש כמו מלצר, היתה מודאגת שמא חוק ההסדרה ישמש את מי שאינו תם לב. "הפועל היוצא מכך הוא שהחוק עשוי לחול גם על בנייה שנעשתה שלא בתום לב על ידי המתיישב", כתבה. והיא צודקת. אם המתיישב איננו תם לב, באמת לא בטוח שצריך לסייע לו.

ומה קורה אם, כמו במצפה כרמים, המתיישב הוא כן תם לב? הנה התשובה של חיות, באותו פסק דין של חוק ההסדרה. "בנסיבות מתאימות, כאשר הבנייה נעשתה בתום לב ובהסכמת המדינה, הצורך ליתן מענה למצוקתם של המתיישבים יכול להצדיק פגיעה מסוימת בזכויות אדם".

נו, כבוד הנשיאה, אם מצפה כרמים איננו אותו מקרה שעליו כתבת, זה שבו "הבנייה נעשתה בתום לב, ובהסכמת המדינה", אז על איזה מקרה דיברת? הרי מי שקורא את פסקי הדין שלך ושל מלצר בחוק ההסדרה, אינו יכול אלא להתרשם שניסחתם אחד לאחד את הכרזת ההכשרה של מצפה כרמים. מה קרה לשניכם מאז שכתבתם את הדברים?

עניין פוליטי, לא משפטי

זוכרים שבג"צ ביטל לא מכבר את צו ההריסה שהוצא לבית שממנו זרק המחבל, בעל הבית, את האבן שרצחה את לוחם סיירת גולני, עמית בן יגאל? נכון, זה לא אותו מקרה. לגמרי לא. שם מטרת ההריסה היתה הרתעה. כאן מדובר בדיון מתחום אחר.

מה כן אפשר ללמוד כשמשווים בין שני המקרים? את הרגישות. את היחס. את המקום שבו נמצא הלב.

במקרה ההוא, של המחבל ניזמי אבו-בכר, החליטו השופטים שאסור להרוס את הבית, משום שלאשתו ולילדיו של הרוצח לא מיוחסת כל מעורבות במעשיו של אבי המשפחה. "הפגיעה בבית מהווה בראש ובראשונה פגיעה באשתו ובילדיו שנותרו להתגורר בבית, ואשר הריסתו תותיר אותם חסרי קורת גג", כתב השופט מני מזוז, והוסיף שהריסת הבית "כרוכה בפגיעה קשה בשורה של זכויות יסוד, לרבות פגיעה בקניין ופגיעה בכבוד האדם ובשורה של זכויות הנגזרות מכבוד האדם".

כאמור, זה מקרה אחר.

ועדיין, אתה מסתכל על הרגישות הרבה שמצליח בג"צ לגייס כשהוא נדרש להרוס בית של מחבל שרצח חייל, כשגורמי הביטחון סבורים שההריסה עשויה להרתיע ולהציל את חייו של החייל הבא, ואתה שואל לאן נעלמת הרגישות הזו כשמדובר ב־263 אנשים שלא חטאו, שלא פגעו באיש, שהם עצמם חיילים ולוחמים, ושחלקם גם נפגעי טרור. מה איתם? איפה זכויותיהם? איפה בג"צ שיזרוק מילה על הפגיעה בכבוד האדם שלהם?

אם לבג"צ קשה להרוס את בית המחבל, כדי לא לפגוע באשתו שלא עשתה רע לאיש, איך זה שקל לו להרוס את בית משפחתו של שי מימון, סמג"ד מילואים, שנפצע בפיגוע ירי, בגלל טענה שיש לבית המשפט על פאשלה של המדינה, ולא שלו?

הרי יש לכבודכם על המדף הפתרון של תקנת השוק. הרי בית המשפט המחוזי כבר סימן אותו כמתאים למקרה שלפנינו. הרי בפסק הדין שביטל את חוק ההסדרה, אתם בעצמכם חשבתם שהפתרון הזה לגיטימי. הרי אם לא הייתם מתפלספים וטוענים שיש כאן צורך בתום לב מוגבר של המדינה, לא הייתם מכריעים שצריך להרוס את היישוב הזה, שכפי שכבר אמרנו קודם לכן, שום פלסטיני לא ידרוך בו ממילא.

אתם שואלים מה הסיפור פה? פשוט מאוד.

נחזור רגע לסיפור הריסת ביתו של המחבל. הרי בשום מקום לא כתוב במפורש שאין להרוס בית של מחבל שאשתו לא ידעה על מעשיו. אז על סמך מה פסק כך מני מזוז? על סמך הסנטימנט. מזוז, עמוק בפנים, הרגיש שזה לא לעניין. וזה בדיוק הסיפור של מצפה כרמים.

לחיות ולמלצר לא היה הסנטימנט. השניים ראו בדמיונם יישוב שלם הולך להריסה, ולא הרגישו שזה לא לעניין.

אני מקווה שכולנו נסכים שלשופט שמחליט על הריסת 46 מבנים, ועל חיסולו של יישוב, כל יישוב, חייבת לרעוד היד.

יישוב איננו זבוב טורדני שמעיפים בהינף יד אגבי. יישוב הוא יצור חי. הוא בית תוסס. הוא קהילה שוקקת. הוא מרקם חיים. וזו אולי הנקודה הכואבת ביותר.

שוב ושוב קראתי את פסק דינה הקר, המנוכר וחסר הרגש של הנשיאה חיות, ולא מצאתי בו את הרעד ביד. אחרי מגרון, אחרי עמונה, אחרי עפרה, אחרי גבעת האולפנה, שופטי בג"צ, כמו אותו צייד שכבר שילח את חציו אינספור פעמים אל בעל החיים המנתר את ניתורו האחרון - התרגלו.

ושלא יהיה לאף אחד ספק.

אירוע מצפה כרמים איננו אירוע משפטי.

אם הוא היה כזה, אזי תושבי אל-זרנוג וביר הדאג' הבדואיים היו מפונים הרבה לפני תושבי היישוב היהודי הקטן הזה. כן, אני מכיר את הטענה המשפטית שלפיה יש צורך להגן על האוכלוסייה הפלסטינית, שלא מצביעה לכנסת, ולא משתתפת בקביעת הכללים כאן. יש בה היגיון. אלא שמה שהחל ברצון להגן על זכויותיהם של הפלסטינים, מסתיים באבסורד בלתי נסבל שבו האוכלוסייה הזו הפכה, בחסות בית המשפט העליון, לקבוצה בעלת הזכויות הגבוהות ביותר בגזרה.

כאמור, לא בעניין משפטי עסקינן כאן, אלא באירוע פוליטי, שאותו מובילים העליונים, בהתאם להשקפתם הפוליטית ובהתאם לתפיסתם הפוליטית.

בית משפט? כן.

גבוה? אולי.

לצדק? את זה כדאי לחפש במקום אחר.

https://www.maariv.co.il/journalists/opinions/Article-787931

תגוביות:

1.D9

2.עצוב!!! כדי שפסק הדין הפוליטי יתממש אסתר חיות שקובעת את הרכב השופטים מרכיבה קבוע 2 שופטים מהשמאל ואחד מהימין והתוצאות ידועות מראש, סירחון אמרנו?

3.חיות הפכה כל אבן כדי להחריב את הישוב.

4.כל מוצ"ש קלמן מביא לנו עוד ועוד מעללי בג"צ. מה שנשאר לנו זה להתפלל על המשפט, "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה". שילטון הרשע במהרה ייפול...

5.זה פשוט מקומם איך השמאל השתלט על בית המשפט העליון. זה לא חוק ולא צדק. זאת פוליטיקה נטו. הם אפילו לא מנסים לשדר נראות של אובייקטיביות. הנשיאה חיות קובעת את פסקי הדין ע״י בחירת ההרכב ״המתאים״, כאשר בדיון יושבים 3 שופטים שמהם 2 פוסקים כפי שמצפה הנשיאה, כלומר המשחק מכור מראש. לא מובן איך הימין לא מוצא דרך שתנטרל את השליטה המוחלטת של השמאל בבג״צ.

6.זה מה שקורה מאז שבגין עלה לשלטון ונהג באבירות יתר: הימין רוב בכנסת, השלטון נותר בידי השמאל שנמצא במיעוט בעם. הכלים? חונטת בג״צ והפרקליטות, שלטון הפקידים ומלחכי הפינכה של הרודנות בתיקשורת. ולנו מספרים סיפורי סבתא שהימין עלה לשלטון לפני עשרות שנים.

7.יש תחושה שבג״צ זה סניף של החיזבאללה. השאלה מדוע לא עוצרת הממשלה את הפשע הזה? מי שולט במדינה? בג״צ או הממשלה?

8.זוכרים! "חבר מביא חבר". "קליקה סגורה", "95,000 ש"ח פנסיה", "יציאה לפנסיה בגיל 70", "הם חצי אלוהים". "הם גם קוראים כליות ולב". מנותקים מהעם.

9.השופטת חיות צריכה לעמוד לפני בית משפט הכולל נציגי ציבור ולנמק את החלטתה. יש כאן עיוות דין והרס לשמו. אסור לפנות את מצפה כרמים. יש לפנות את חיות מתפקידה.

10.אבל בני האלים בבג"צ מחליטים. בחירות ודמוקרטיה זה לחלשים.

11.בג"צ אויב המדינה ואויב החברה הישראלית.

12.בושה של בית משפט. צריך לשנות את השם שלו לבית משפט פוליטי, בית משפט נגד החוק (כשהוא לא מתאים לאג'נדה שלו), בית משפט לפי טעם העליונים, בית משפט לפי רוח האליטה מטעם עצמה וכן הלאה. ממתינים בקוצר רוח ליום שנוכל להיפרד מהעריצים הבזויים הללו ושבית המשפט יחזור להיות גוף לא פוליטי שאמון באמת על שמירת החוק והצדק.
ובינתיים, בוז לבית המשפט העליון ולשופטים שבמו ידיהם הורסים יום יום את שארית האמון שנשארה למישהו שהעליון הוא גוף לא פוליטי. הם פשוט בדיחה גרועה על חשבוננו.

13.רק d9. מינוי שופטים חדשים והעמדה לדין של השופטים הישנים, ישקמו את אמון הציבור במערכת המשפט ויביאו לצדק.

14.שלטון האייטולות של בג"צ לא מרפה.

15.השמאל הוא האייב של המדינה. צריכים להחליף את כל המושחתים בפרקליטות.

16.ביבי זה ימין חלש!!! ימין אמיתי לעולם לא היה נותן לזה לקרות.

17.לא לקיים את הצו של בג"צ, את זה ועוד אחרים שכמותו. אז נראה כיצד בג"צ יורד מטה מטה עם ההחלטות ההזויות שלו.

18.בג"צ הוא האסון הגדול ביותר שפקד את מדינת ישראל. אם שופטי בג"צ הנוכחיים היו ב- 1948 מדינת ישראל לא היתה קמה. הגיע הזמן לשלוח אותם הביתה!

19.פשוט עוכרי ישראל. לא פחות. בג"צ מרסק את אמון הציבור במערכת המשפט.

20.מה לא ברור? השופטים העליונים צריכים להיבחר לאחר שימוע פומבי כמו בארה"ב! לא פחות ולא יותר! הציבור רשאי לדעת מי הטיפוסים ה"עליונים" שעומדים לשפוט אותו.

21.הגיע הזמן שיהיה לנו אומץ להודיע שכמו שיש פקודה בלתי חוקית שדגל שחור מתנוסס מעליה ישנה גם פסיקה בלתי חוקית! ואת שתיהן אסור לבצע!

22.בואו באלפיכם להפגין מול הפסקודניאקעס הקרויים בית המשפט העליון שהוא בעצם התחתון שבתחתונים.

23.נתפלל שבורא עולם יציל אותנו עוד בשנה הבאה עלינו לטובה מהערב רב שהשתלט עלינו.

24.בית משפט עליון מזעזע. אין כל יכולת להאמין לפסיקותיו. הוא מאבד במהירות את הלגיטימיות. שינוי הכרחי וכמה שיותר מהר. זה בית דין לצדק. זה אנטי צדק.

25.הגיע הזמן לעשות סדר במדינה.

26.חיות הפכה לחיית טרף. הבעיה שח"כים שאמורים לעצור את חיות הטרף האלה יושבים על הכסא ורועדים מפחד שלא ישלפו להם איזו חקירה או תלונה מהאוב. בקיצור מערכת המשפט תופסת את נבחרי הציבור במקום רגיש ופשוט משתקת אותם.

27.תודה על הקול השפוי. תמשיך בעבודת הקודש שלך בתוך המערבולת השחורה הזאת. למרבה הצער, אין קשר בין בתי המשפט ובג"צ - לצדק. אלה מושגים מנוגדים. אבל לא נפיץ ייאוש כי יש דין ויש דיין!

28.גלמים בגלימות. והם מתפלאים למה האמון בהם נמצא בשפל שלא ידענו כמותו. יש לצפות להופעה נוספת של מנדלבליט & חיות בפני התקשורת כדי להסביר לנו כמה התקשורת גורמת להם אי צדק נעבאך. המושחתים, זה אתם. תסתכלו במראה! לפחות היא לא משקרת.

בג''ץ קבע היום (ראשון) כי השר לביטחון פנים אמיר אוחנה (הליכוד) לא יהיה רשאי לייצג את עצמו בעתירה הנוגעת למתן רישיון פרטי לנשק, זאת בשל מחלוקת משפטית בנושא ויצטרך להשתמש ביועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט.

בהחלטתם כתבו השופטים עוזי פוגלמן, נעם סולברג ומני מזוז: "ההודעה מטעם אמיר אוחנה הוגשה שלא באמצעות היועץ המשפטי לממשלה ולא על דעתו... כל עוד לא הושגה לעניין זה הסכמה של היועץ המשפטי לממשלה, לא ניתן היה להגיש את ההודעה האמורה, ואנו מורים על הוצאתה מהתיק".

העתירה שסביבה נעה המחלוקת דורשת כי קביעת הקריטריונים למתן רישיון פרטי לנשק תחויב בעיגון התקנות הנקבעות באישור ועדה של הכנסת, זאת בניגוד להסתפקות בהוראות מנהליות מטעם השר לביטחון פנים כפי שהיה נהוג עד כה.

את העתירה הגישו עמותת "האקדח על שולחן המטבח", יחד עם ארגונים נוספים.

כזכור, מוקדם יותר החודש ביקש אוחנה ממנדלבליט לאשר לו ייצוג פרטי בנושא ונענה בשלילה.

לאחר מכן, כתב השר אוחנה ליועמ''ש מנדלבליט כי "אינך מייצג אותי ואת משרדי בתיק זה".

בתגובה למכתב זה השיב מנדלבליט כי "הודעתך בדבר הפסקת הייצוג נעדרת תוקף".

בספטמבר האחרון נועדו השנים בפגישה שבמהלכה ניסה אוחנה לשכנע את היועץ שלא להסכים למתן צו על תנאי כפי שביקשו העותרים וכן טען בפני היועץ כי המחוקק קבע מפורשות כי השר הוא שיקבע את תנאי הכשירות וההכשרה הנדרשים לצורך קבלת רישיון לנשיאת נשק.

העתירה אשר נדונה בבג''ץ כבר כשנתיים הפכה להיות סלע המחלוקת המשמעותי בין השר אוחנה ליועמ''ש מנדלבליט לאחר שהראשון ביקש ייצוג חיצוני על ידי עורך דין פרטי.

מנדלבליט השיב לבקשה זו כי במקרה הנוכחי מדובר בשאלה משפטית רגילה על אופן הסדרת מדיניות השר בניגוד למקרים אחרים בהם הותר ייצוג נפרד ועל כן סירב לבקשה.

לאור חילוקי הדעות ביניהם ביקש השר אוחנה להשתחרר מייצוגו של מנדלבליט בדיון בבג''ץ ולמרות שנענה בשלילה, פנה לבג''ץ וטען כי הוא אינו מיוצג עוד על ידי היועץ המשפטי לממשלה.

היום בג''ץ הכריע בסוגייה וקבע כי השר אוחנה יאלץ להשתמש בייצוג של היועץ המשפטי לממשלה.

https://www.maariv.co.il/news/politics/Article-796427

תגוביות:

1.לא יאומן. משטר האייתולות זה כאן.

2.משחק מכור!

3.בג"צ ומנדלבליט חד הוא! המאפיה במיטבה!

4.הבחירות הן אקט מיותר לחלוטין ואין לממשלה יכולת למשול.

5.אז למה יש שר אם אסור לו להחליט? ביזיון נוסף מבית בג"צ.

6.בג"צ ביטל את הממשלה. הדמוקרטיה מתה סופית.

7.אם היועץ הוא אחיתופל כיצד מתגוננים?

8.היועמ"ש, בכך שהוא מכריח את השר להשתמש בשרותיו, מפר את כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, בהם נאמר "לא ייצג עורך דין לקוח, לא יקבל על עצמו לייצגו ולא ימשיך בייצוגו, אם קיים חשש שלא יוכל למלא את חובתו המקצועית כלפיו, בשל עניין אישי שלו, או בשל התחייבות או חובת נאמנות שיש לו כלפי אחר או בשל עומס עבודה או בשל סיבה דומה אחרת". יש להעמיד את מנדלבליט לדין משמעתי ולשלול ממנו את הרשיון לעסוק בעריכת דין.

9.בג"צ קליקה מושחתת.

10.מה מטרת הבדיחה הקוראת לעצמה משפט אם לא מאפשרים לאחד הצדדים להציג את דעתו?

יחידת הסייבר של משטרת ישראל ניטרה את פעילותה של פעילת הליכוד, אורלי לב, אשר מארגנת את ההפגנות מול ביתה של המשנה לפרקליט המדינה לאכיפה כלכלית והתובעת במשפט נתניהו, ליאת בן ארי.

הפעילות נגד לב התקיימה כחלק מתלונה שהוגשה נגד אורלי לב אשר נמצאת בלב הבקשה של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, להוציא נגדה צו למניעת הטרדה מאיימת. בקשתו של מנדלבליט הוגשה בעבור בן ארי.

בשבוע שעבר קבע השופט כי אורלי לב תמחק את הסרטון ואת הפוסטים הקושרים אותה אליו, והיא הגישה תצהיר לבית המשפט בו טענה כי הסירה את כל החומרים עליהם הורה השופט.

בתגובה שהגישה המדינה לבית המשפט שלשום בלילה, מצויין כי יחידת הסייבר הכינה שני דו"חות על פעילותה של אורלי לב באינטרנט בעניין זה, תוך ווידוא אם הסירה את הסרטון והפרסומים הקשורים אליו.

בין היתר נכתב: "לאחר בדיקה נוספת על ידי יחידת הסייבר של משטרת ישראל, עלה כי המשיבה הסירה חלק ניכר מן הפרסומים בדף הפייסבוק שלה לאחר הגשת ההודעה מטעמה לבית המשפט הנכבד, אולם המשיבה בחרה שלא להסיר את כל הפרסומים אותם התחייבה להסיר".

יש לציין כי על פניו, יחידת הסייבר של משטרת ישראל אינה עומדת לרשותו של כל אזרח המגיש בקשה לקבל צו למניעת הטרדה מאיימת, אך במקרה זה נראה כי היחידה פעלה בצורה חריגה נגד אזרחית מן השורה שנאלצת להתמודד עם כל עוצמתה של מערכת אכיפת החוק.

https://www.srugim.co.il/481180-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%94-%D7%A4%D7%A2%D7%9C%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%A2%D7%9F-%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%AA-%D7%91

הפרקליטות הודתה: המשטרה פעלה לבקשת היועמ"ש

במשטרת ישראל סירבו להתייחס באופן ענייני לשאלות סרוגים האם יחידת הסייבר של משטרת ישראל פועלת כך באופן שוטף עבור כל אזרח שמגיש בקשה למניעת הטרדה מאיימת, על פי איזה נהלים היחידה פעלה במקרה זה וכן מי אישר את הפעילות במסגרת תיק זה ומאיזה טעמים, וענו בלקוניות כי "לקבלת מענה יש לפנות לפרקליטות".

בפרקליטות הודו כי הפעלתה של יחידת הסייבר נגד לב נעשתה לבקשתו של היועץ המשפטי לממשלה, תוך טענה כי הבקשה הוגשה בשם המדינה, ולא בשמה של ליאת בן ארי כגורם פרטי, כך שקיימת האפשרות לעשות שימוש בכל האמצעים העומדים לרשות המדינה בתיק זה.

מהפרקליטות נמסר: "יחידת הסייבר במשטרה חקרה את האיומים על בנה של ליאת בן ארי, וכן את התלונה שהוגשה בעניין האיומים וההטרדה כלפיה, והכל בקשר לסרטון שבלב הבקשה למניעת הטרדה מאיימת. משכך, הגיע נציג המשטרה לדיון והדברים פורטו כחלק מבקשת היועמ"ש להוצאת הצו".

"הבקשה שהוגשה מטעם היועמ"ש נעשתה מלכתחילה כבקשה של המדינה, ולא בקשה של גורם פרטי. המדינה, כפי שהוצהר, תפעל בכל האמצעים העומדים לרשותה על מנת להגן על עובדי ציבור ובני משפחותיהם המותקפים והמאויימים בגין עבודתם, ובית המשפט אף מברך על כך בהחלטתו. כאמור, מדובר באירוע אשר שילב בתוכו גם איומים שנחקרו בחקירה פלילית. המשך טיפול המשטרה באירוע משולב זה מתבקש".

"מפעילים את כל המערכות נגד אזרחית אחת"

עורכת דינה של אורלי לב, כינרת בראשי, מסרה לסרוגים בתגובה: "זה לא רק שיחידת הסייבר פעלה נגד מרשתי, היועמ"ש הפעיל יחידת סייבר, מחלקה שלמה בפרקליטות, תקשורת. בקשתו של היועמ"ש להוציא צו למניעת הטרדה מאיימת לא קשורה לסיטואציה הזאת, במקום לבדוק מי מתחזה לבן של ליאת בן ארי".

"ליאת בן ארי מצהירה שזה לא הבן שלה, אז או שהיא משקרת או שיש פה מתחזה לבן של המשנה לפרקליט המדינה – אבל לזה היועץ המשפטי לממשלה נותן יד. הם רוצים לסתום לה את הפה כי היא מארגנת את ההפגנות מחוץ לבית של ליאת בן ארי".

בראשי הוסיפה: "הם רוצים לפגוע בזכות החוקית שלה להפגנה דרך הפעלת יחידת סייבר משטרתית שלא מפעילים כשמאיימים לרצוח על ראש ממשלה, הפעלת מחלקה שלמה בפרקליטות, מערכת בתי המשפט ושלושה עבדים נרצעים בתקשורת – זה במקום לבדוק מי מתחזה לבן של ליאת בן ארי".

"זה כל כך מסוכן להפעיל את כל המערכות האלה עבור אזרחית אחת על פוסט בפייסבוק. על תיעוד שרואים את האדם מעיד על עצמו שהוא הבן של ליאת בן ארי, כשהוא מכה שוטר ולא עושים עם זה שום דבר אלא הולכים על הראש של האזרחית".

בקשת היועמ"ש: 'בשל ביצוע תפקידה הציבורי' של ליאת בן ארי
כזכור, הבקשה למתן הצו הוגשה נגד לב לאחר שהיא פרסמה סרטון בו נראה נער אומר למפגינה נגד ליאת בן ארי 'את לא תדברי ככה על אמא שלי'. לב טענה כי מדובר בבנה של בן ארי, אך במשרד המשפטים הכחישו וטענו כי בנה של בן ארי היה בטיול בצפון.

המשך הפרסומים של הסרטון, ואיומים שהגיעו בעקבות זאת אל בנה של בן ארי באופן אישי, הביאו להגשת תלונה במשטרה ולכך שהיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, הגיש בעצמו לבית המשפט בקשה להוציא נגד לב צו למניעת הטרדה מאיימת.

במשרד המשפטים נימקו את הסיבה שהיועמ"ש הגיש את הבקשה בשביל בן ארי, בכך שהדבר נחשב ל"הטרדות שבוצעו ומבוצעות נגד עובדי ציבור בשל ביצוע תפקידם הציבורי", וכי הדבר מתרחש "באותם מקרים אשר בעטיים רואה המדינה את חובתה לצאת להגנה על עובדי הציבור, על שלומם ושלוותם, שלהם ו/או של בני משפחותיהם וכן על שמם הטוב".

***

תגוביות:

1.צדק ישראלי: בקיצור יש דרג ויש ז*ג, כפי שנאמר לנו בטירונות.

מי שבצד של הרל"בים מקבל הגנה מלאה ושירותים על חשבון המדינה, כלומר מהכיס שלי ושלך. אבל אתה ואני, בנסיבות דומות, נצטרך לדאוג לעצמינו, אני מהכיס שלי ואתה משלך. לזה קוראים בישראל שלטון החוק. לי יש לזה ביטוי אחר לגמרי.

2.לא הבנתי את תגובת הפרקליטות...יחידת הסייבר במשטרה חקרה את האיומים על בנה של ליאת בן ארי, אבל היא טוענת שזה לא הבן שלה ולכן אורלי לב הסכימה למחוק. אז תחליטו בן שלה או לא בן שלה.

3.סיכול ממוקד. אם חשבתם שיש לכם זכות חופש ביטוי תחשבו היטב שוב. במיוחד כאשר הנוגעת להעלמת ראיות היא לא אחרת מליאת בן ארי. מדוע יש איסור לפרסם את הסרטון? אחת משניים. או שליאת בן ארי שיקרה וזה בנה וזה חמור. או שמישהו התחזה לבנה, הכה שוטר והדבר לא טופל ולא נחקר שגם זה חמור מאוד. אז מי אמר שאין אכיפה בררנית במערכת אכיפת החוק? מי אמר שמנדלבליט לא עובד אצל ליאת בן ארי? הנה ההוכחות.

4.יש להוציא צו ניגוד עניינים נגד מנדלבליט ולאסור עליו לעסוק במערכת אכיפת החוק. בולטים בפעילותו סטנדרטים כפולים, איפה ואיפה ואכיפה בררנית.

5.דבר נורא מתרחש במדינה. יש לקוות לשינוי למען אזרחי מדינת ישראל.

6.המשטרה הציבורית בשירות הפרטי עובדת אצל ליאת בן ארי.

7.הציבור עומד משתאה לראות עבריינית חוק שמצפצפת על החוק והיא היא המחליטה להעמיד לדין אזרחים עברייני חוקי המדינה! האם היא מעל החוק? מזעזע איך היא לא מתפטרת מתפקידה ועוד אנשי הפרקליטות מחפים עליה? ממש לא יאומן! קבוצת עבריינים ששולטים בחוק! ואילו לראש הממשלה, על לא עוול בכפו, תופרים תיקים עם המצאה שלא היתה מעולם בכל העולם! שומו שמים.

8.איפה השר ניסנקורן? איפה גנץ ואשכנזי? איפה היפיפיה שקד והמגלומן בנט? אין להם דעה על העבריינית? פוחדים?

כך היועמ"ש מנדלבליט עקף את הכנסת וביטל הלכה למעשה את חוק שלילת תושבות למחבלים.

מחוקק העליון: כשהאקטיביזם של היועץ המשפטי לממשלה יוצא משליטה

חשיפה: כך נראות אמות המידה החדשות שחיבר היועץ, אביחי מנדלבליט, בחוסר סמכות, מאחורי גבה של הכנסת, במטרה לסכל חקיקה שלה, שאיפשרה לשר הפנים לשלול תושבות ממחבלים

זוכרים את הדיון שהתנהל כאן רק לפני עשרה ימים, אחרי שהיועץ המשפטי לממשלה התעקש גם להציג בבג"ץ עמדה הפוכה לזו של השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה, וגם לא לאפשר לאוחנה להציג בפני השופטים את עמדתו שלו? ובכן, שימו את הסיפור הזה בצד, משום שמה שתקראו פה בשורות הבאות, על התנהלותו של היועץ אביחי מנדלבליט, מטורף עוד הרבה יותר.

בסיפור שנגולל כאן - שאותו חוקר עו"ד דוד פטר מפורום קהלת - נראה כיצד היועמ"ש מבטל לא רק את עמדתם של שרי הממשלה, אלא גם את עמדתם של חברי הכנסת.

מה זאת אומרת מבטל?

ובכן, הוא עקב אחרי הליכי חקיקה שהתנהלו בכנסת, לא אהב את השורה התחתונה שלהם, כלומר את החוק שהעבירו הח"כים, ומאחורי גבם השליך אל פח האשפה את החוק שחוקקו, כשהוא מנסח עם אנשיו במשרד המשפטים גרסה אחרת לגמרי לחוק, וכופה על המערכת להתייחס אליה כאילו היתה היצירה שקיבלה הכנסת.

את חלקו הראשון של הסיפור הזה גוללנו כאן לפני כמה חודשים. ההתפתחות של הימים האחרונים הופכת את האירוע למשהו שספק אם יצא לכם לראות.

על הפרק, בקליפת אגוז, רצונה של הכנסת לשלול ממחבלים את הרישיון לישיבת קבע בישראל, יחד עם הזכויות הסוציאליות שאנחנו מעניקים להם.

על אילו מחבלים אנחנו מדברים? לדוגמה, על עבד דוויאת, שהשליך אבנים על מכוניות של יהודים והורשע בהריגתו של אלכסנדר לבלוביץ ז"ל; על בלאל אבו גאנם, שרצח שלושה אנשים בפיגוע ירי ודקירה באוטובוס בקו 78 בירושלים; על אסחאק עארפה, שהניח מטען חבלה ליד בנייני האומה בירושלים ורצח שתי נשים; ועל מוניר רג'בי, שהורשע ונידון למאסר עולם בגין מעורבותו בפיגוע ההתאבדות בקו 37 בחיפה ב־2003, שבו נרצחו 17 בני אדם, כמחציתם בני נוער.

כשרג'בי ישתחרר, רק כדי להבין במה מדובר, וזה יקרה בעוד פחות משלוש שנים - הוא יהיה זכאי לסדרה של קצבאות שישלמו לו אזרחי ישראל באמצעות הביטוח הלאומי. אם לא ימצא עבודה, הוא יזכה להבטחת הכנסה. אם יפוטר, ייהנה מדמי אבטלה (מופחתים, ובכל זאת). אם ייפצע, תשלם לו המדינה, שנגדה נלחם, קצבת נכות. אחרי שימות, תישא מדינת ישראל בעלות הקבורה שלו, וגם תוסיף מענק פטירה לבני משפחתו. כל אלה, במקביל לתמיכה הכספית של הרשות הפלסטינית בו ובמשפחתו, בזמן מאסרו, והבטחה למענק ולתעסוקה, עם שחרורו.

החוק והתכלית

לפני כמעט שלוש שנים, כשהחלה ועדת הפנים של הכנסת לדון בתיקון לחוק הכניסה לישראל - כדי שזה יסמיך את שר הפנים לשלול את תושבותם של מחבלים - התברר שיש שתי סוגיות מרכזיות שנמצאות במחלוקת בין חברי הכנסת מזה, לבין נציגי משרד המשפטים מזה.

הסוגיה הראשונה נגעה לדרישה שהציב משרד המשפטים, שלפיה אפשר יהיה לשלול תושבות ממחבל רק "בהסכמתו בכתב של היועץ המשפטי לממשלה". חברי הוועדה סירבו בכל תוקף לדרישה הזו. אם החוק קובע ששר הפנים הוא שרשאי לשלול תושבות, טענו, מה פתאום שסמכות ההכרעה תעבור לידיו של היועץ המשפטי? בנקודה הזו נחל היועץ המשפטי לממשלה, לפחות באופן רשמי, מפלה ניצחת. חברי הכנסת מחקו אותו מהחוק, וקבעו, למעשה, כי לעמדתו לא תהיה שום משמעות בהחלטה של שר הפנים.

הנקודה השניה היתה נפיצה לא פחות.

החוק קובע שאי אפשר לשלול תושבות מאדם ולהותיר אותו באוויר, חסר מעמד, שהרי הוא חייב להיות מחובר לאן שהוא. עכשיו היה צריך להחליט איזה מעמד יינתן לאותו מחבל, ששר הפנים פעל נגדו, ושאין לו אפשרות להיות בעל מעמד בשום מקום אחר. למדינה יש כמה סוגים של בעלי מעמד, לכל אחד מהם הכללים שלו, לא ניכנס לפרטי ההבדלים ביניהם, רק נגיד שלחברי הכנסת היה חשוב מאוד שאחרי שלילת תושבותו של המחבל המדובר, המעמד החדש שלו ישלול ממנו, אוטומטית, את האפשרות לקבל ממדינת ישראל את קצבאות הביטוח לאומי. שהרי אם גם לא גירשנו אותו מכאן, בהיעדר מקום אחר שבו יש לו זכות תושבות, וגם הותרנו בידיו את כל הזכויות הסוציאליות, ההחלטה של שר הפנים לא באמת תזיז לו.

"מוצע לציין, ברחל בתך הקטנה", נכתב בדברי ההסבר שהוגשו לוועדת הפנים, "כי סמכותו של שר הפנים משתרעת גם לעניין שלילת רישיון לישיבת קבע, ובכלל זה ההטבות הנלוות לו (תקבולי ביטוח לאומי, קצבאות וכו')...".

חברי ועדת הפנים, שהכינו את נוסח החוק, היו ברורים בעמדתם, גם בנושא הזה. "זה חייב להיות מוגדר כירידה במעמד, ובעצם שלילת כל ההטבות הסוציאליות", אמרה ח"כ ענת ברקו, "הוא לא יכול להיות גם בחמאס וגם לקבל קצבה, זה ההיגיון".

חברי הכנסת אמיר אוחנה, בצלאל סמוטריץ' ואחרים חזרו והבהירו שזו, מבחינתם, תכלית החוק. אנחנו רוצים שהמעמד החדש שלו "לא ייתן לו זכויות, לא ביטוח לאומי ולא ביטוח בריאות", אמר ח"כ יואב קיש, "...אנחנו לא רוצים שמי שהורשע בטרור, ייהנה מזכויות במדינת ישראל, זו האווירה שאנחנו רוצים לשדר בהצעת החוק הזו".

"זה ברור, זו המהות", הרגיע היועץ המשפטי של הוועדה, מול עמדתם החולקת, גם כאן, של אנשי משרד המשפטים, שדרשו שהמחבלים ימשיכו ליהנות מהזכויות הסוציאליות שלהם, גם אם רישיון ישיבת הקבע שלהם בישראל יישלל.

כך או כך, בסיומם של דיונים, ולמורת רוחם של אנשי משרד המשפטים, התקבל החוק בדיוק כפי שדרשו הח"כים. שר הפנים הוסמך לשלול אזרחות, בלי לשאול את היועץ המשפטי לממשלה, כשבנוסף מאפשר לו החוק להשאיר את המחבל, אחרי שלילת אזרחותו, בלי דמי אבטלה, בלי הבטחת הכנסה, ובלי קצבה אחרת שתשלם לו המדינה.

רשימת זילבר

עכשיו תראו מה עשה, מהרגע הזה, היועץ המשפטי לממשלה.

אחרי שנציגיו נחלו תבוסה בוועדת הפנים של הכנסת, אחרי שחברי הכנסת מחקו מהחוק אותו ואת המעמד שביקש להסדיר לעצמו, ואחרי שהבהירו לו, שבניגוד לעמדתו, הם רוצים לשלול את הזכויות הסוציאליות של המחבלים - החליט מנדלבליט לעשות להם בית ספר.

הוא משך את החוק לטיפולו, ומאחורי גבו של בית המחוקקים - החל ללוש אותו כדי שיתאים לעמדתו הראשונית, זו שאותה דחו חברי הכנסת.

הוא כינס במשרד המשפטים כמה מבכירי המשרד, העמיד בראשם את המשנה שלו למשפט ציבורי־מנהלי, דינה זילבר, והטיל עליהם לנסח עבור שר הפנים אמות מידה, שרק בהתאם להן יוכל לשלול תושבות ממחבלים.

זו היתה פעולה שנעשתה בחוסר סמכות, ובנוסף, כאמור, היתה מנוגדת להחלטתם של חברי הכנסת, שדרשו, ממש במפורש, כפי שאף ניכר מנוסח החוק שהתקבל, להוציא את היועץ המשפטי מכל תפקיד בהליך קבלת ההחלטות בנושא.

לפני מספר שבועות סיים הצוות של זילבר את העבודה על מסמך אמות המידה שנחשפות כאן לראשונה, ואלה אושרו על ידי מנדלבליט. מדובר במסמך שמטרתו להקשות ככל האפשר על שלילת תושבות למחבלים, מחד, ולנסות להעביר את כובד המשקל משר הפנים אל היועץ המשפטי לממשלה, מאידך.

זה מתחיל מהחלטה חדה וברורה, שעם כל הכבוד לרצונם של המחוקקים, הזכויות הסוציאליות ימשיכו להישמר עבור המחבלים גם אחרי שתישלל תושבותם.

זה ממשיך באותה רשימת אמות מידה, שמציבה שתי בעיות קשות. האחת, פשוטה. אמות המידה הללו לא מופיעות בחוק. אם חברי הכנסת היו רוצים להגביל את שר הפנים בבואו לשקול שלילת אזרחות למחבלים, הם היו עושים את זה. מהרגע שהם בחרו להותיר בידו את שיקול הדעת הרחב ביותר, לא מתקבל על הדעת שהיועץ המשפטי לממשלה ינסח כללים שיצמצמו את שיקול הדעת הזה.

אבל זו, כאמור, רק נקודה אחת. בואו נדבר על המהות. על אמות המידה עצמן. ראשית, נדרש שהמעשה שעשה המחבל יהיה בעל "מידת חומרה". איך יודעים מהו מעשה בעל מידת חומרה? האם שר הפנים יחליט על כך, כמו שאומר החוק? לא ולא. "אינדיקציה לחומרה מיוחדת של המעשים", נכתב במסמך של משרד המשפטים, "יכולה להיות, לפי העניין: תכנון מוקדם, עבר פלילי רלוונטי, השתייכות לארגון טרור, השארת 'צוואה' הצהרתית מצולמת טרם הפעולה, וכיוצא באלה".

סליחה, מי קבע שזה מה שמלמד על חומרת המעשה? ואם מישהו החליט להוריד את מגדלי עזריאלי עם מכונית תופת, ואין לו "עבר פלילי רלוונטי", והוא לא משתייך לשום ארגון, והוא אפילו לא השאיר צוואה מצולמת? הפרטים האלה אמורים להגביל את שר הפנים, בבואו לשלול את תושבותו?

והנה עוד אמת מידה: "מימד הנזק - לחיים, לגוף או לביטחון המדינה... בהתחשב הן במספר הנפגעים והן בחומרת הפגיעה והיקף הנזק שהתרחש או שהיה בעל פוטנציאל להתרחש".

נו, ואם אין "מספר נפגעים" גדול, אלא רק ישראלי אחד שנרצח? זה מחיר בלתי מספק? איפה זה כתוב? זה הרי לא מופיע בחוק, ולו ברמז. כמה ישראלים אמורים לשלם בחייהם כדי ששר הפנים יקבל היתר להפעיל את סמכותו, כפי שהעניק לו המחוקק?

והנה עוד אמת מידה אחת.

"יש לקחת בחשבון את השימוש שעשה הפרט במעמד הקבע שלו, ואת התרומה הסיבתית של המעמד לצורך הוצאת פעילותו אל הפועל. למשל, בכך שהתאפשר לו לנוע ברחבי ישראל לצורך ביצוע עבירה פלילית כאמור".

גם כאן, מעבר לעובדה שהמחוקק לא הטיל שום מגבלה כזו על שר הפנים, והיועץ המשפטי ממציא אותה יש מאין, נניח שאותו מחבל לא ניצל את תושבותו כדי להסתובב בינינו ולבצע את הפיגוע, אלא שיגר את הפיגוע מביתה של דודה שלו ברמאללה, שאצלה התארח. למה זה אמור לשמש עבורו נסיבה מקילה?

והנה עוד דוגמה, המפורטת תחת הכותרת "מעמדו של האדם": "היות מושא בקשת ביטול מעמד הקבע, גורם משמעותי ואף מנהיג או בכיר במסגרת ארגון טרור, יש בו כדי להשפיע על היקף ההרתעה המושג מן האקט של ביטול המעמד, וכן על האפקט ההצהרתי".

אין לי מושג מאיפה באה הגישה הזו, שהמציאו במשרד המשפטים, אבל אני יכול להציג בקלות גישה הפוכה לגמרי. הגישה ההפוכה אומרת שאם רק מנהיגים בכירים ישלמו מחיר, זה לא ירתיע את המחבלים הקטנים להמשיך ולרצוח בנו. מנגד, אם נגד כל מחבל זוטר תופעל ענישה כבדה, אולי יהיה בזה כדי להרתיע את הבא בתור.

או, לדוגמה, הקריטריון הקובע שיש להתחשב בגילו של הטרוריסט. "ביצוע המעשה בגיל קטינות יכול ללמד, לעתים, על קלות דעת וחוסר בשלות, ועל כך שלא היתה כוונה מגובשת לנתק את הקשר האזרחי עם המדינה".

ויש גם שיקולים שקשורים למצבו של המחבל ולמה שעובר עליו בחיים, שגם הם אמורים לגרום לשר הפנים לחשוב פעמיים אם נכון לקחת לו את התושבות. לדוגמה, "נסיבות אישיות אשר מחמירות את מצבו של מושא בקשת הביטול, או משפחתו, עלולות ללמד על עוצמה גבוהה יחסית של פגיעה בזכויות יסוד". "יובהר", מודגש במסמך, "כי השיקולים המובאים לעיל אינם בגדר 'רשימה סגורה', אלא בגדר שיקולים אשר עשויים להיות רלוונטיים, ולפיכך יש מקום להביאם בחשבון במסגרת השקלול הכולל העומד בבסיס ההחלטה על שלילת המעמד".

חקיקה מהלשכה

יודעים מה?

שימו בצד את כל ההערות שפורטו לעיל נגד אותן אמות מידה. בואו נגיד שהן מבטאות תבונה ופיקחות וחוכמה שטרם נודעה כמוה. בואו נצא מנקודת הנחה שהיועמ"ש והמשנה שלו מבינים בעניינים האלה יותר מ־64 חברי הכנסת שהצביעו בעד החוק בקריאה שניה ושלישית. זה בכלל לא רלוונטי. זה בכלל לא מעניין.

המשמעות של מה שנעשה בחודשים האחרונים במשרד המשפטים, ביחס לחוק הזה, היא שאין שום חשיבות למה שעושים חברי הכנסת. שבסופו של יום, יכול היועץ המשפטי לממשלה לשבת בלשכתו ולשנות כל חוק שהעבירו נבחרי הציבור ולא נראה לו.

בתגובה לפרסום הקודם שלנו בסוגיה הזו, טענו במשרד המשפטים שאם החוק היה מיושם באופן שבו ביקשו חברי הכנסת, הוא לא היה עומד במבחן בג"צ. אולי זה נכון. אולי לא. מה שבטוח זה שהטיעון הזה לא יכול להקנות ליועמ"ש את הזכות לחוקק לעצמו חוקים שונים מאלה שקבעה הכנסת, רק משום שלפי מיטב שיפוטו הם יחליקו לשופטי בג"צ בקלות גדולה יותר בגרון.

מלאכת החקיקה היא של הכנסת, לא של היועץ המשפטי לממשלה.

אחרי שאמרנו את כל זה, חשוב להדגיש שהיועץ המשפטי לממשלה לא היה יכול לעשות לכנסת ולחוקיה את מה הוא עושה, אלמלא היה שר הפנים אריה דרעי משתף איתו פעולה. דרעי, משיקוליו שלו, בחר להתפרק מהסמכויות שהעניק לו החוק, ולהעביר אותן לידיו של היועץ המשפטי לממשלה. "שר הפנים המכהן", כתבה המדינה לבג"צ, בתשובה לעתירה של כמה מחבלים, "הודיע שהוא יפעיל את סמכות ביטול תושבות הקבע רק בתיאום עם היועץ המשפטי לממשלה ועל דעתו, בכל מקרה ומקרה". לזכותו של דרעי, ייאמר שהוא מנסה לבנות עכשיו מעמד חדש שיאפשר לו בקלות גדולה יותר לשלול זכויות סוציאליות ממחבלים. לגנותו ייאמר, שעד שזה יקרה, הוא מסר ליועץ המשפטי לממשלה את המפתחות על קבלת ההחלטות בנושא.

ועוד הערה אחת אחרונה. כמה מחבלים, שרישיון התושבות שלהם נשלל, מנהלים מערכה משפטית כדי לבטל את החוק שחוקקה הכנסת. ובכן, המהלך שלהם מיותר. אחרי מה שעולל היועץ המשפטי לממשלה, אין באמת משמעות לשאלה אם החוק ייפסל, או אפילו יוכשר אך בכפוף לתנאים שהגו במשרד המשפטים.

היועץ מנדלבליט, בחוסר סמכות, במפגן של אקטיביזם ייעוצי מהסוג שטרם נראה כאן, עיקר את החוק הזה מתוכן, וביטל אותו, הלכה למעשה.

https://www.maariv.co.il/journalists/Article-798872

תגוביות:

1.ו"הדגים" בכנסת שותקים...

2.פרשת משפטים בושה!

3.חריש עמוק בגוף המסואב שלקח את החוק לידיים.. מנדלבליט חייב ללכת הביתה.

4.D9

5.וזה שוב כישלון מובהק של נתניהו שמנע את הרפורמה של שקד לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה.

6.לפטר את היועמ"ש הדיקטטור ויפה שעה אחת קודם. הוא טירלל את המערכת ופועל נגד האינטרסים של מדינת ישראל ואזרחיה ולטובת מרצחינו. האיש מסוכן למדינת ישראל ולאזרחיה.

7.האינטרסים האישיים גוברים על האינטרס הלאומי...

8.החונטה המשפטית מחזיקה בגרון אנשי ימין מושחתים כמו מנדלבליט וליברמן ובזמנו אריק שרון, כדי ליישם מדיניות שמאל.

9.איזו בושה. המדינה הזאת השתגעה. פקיד בכיר מחליט להפוך החלטה של הכנסת. למה צריך בחירות? תנו לפקידים את המפתחות ו...נגמר!!!

10.איפה חברי הכנסת? מדוע הם לא הופכים עולמות ופועלים כדי למגר את היכולת של היועמ"ש להתערב בחקיקה. באנמיות שלהם הם משת"פים של היועמ"ש.

11.מערכת המשפט בישראל מורכבת מפרקליטי סדום ומשופטי עמורה...הגיע הזמן למוטט אותה מן המסד ועד הטפחות ולבנות במקומה מערכת ציונית-יהודית שתפעל ללא מורא.

12.קלמן מה אתה רוצה מהיועץ הנאלח? הוא מוציא לפועל את הוראותיו של הבוס הגדול והבוס הגדול מגונן עליו. כך אמר מפלצת האדם, אהרון ברק: "היחס שמגלה הממשלה ובראשה ראש הממשלה כלפי היועמ"ש הוא בלתי נסבל. זאת שבירת כלים בלתי אפשרית. היחס למנדלבליט עבר כל גבול אפשרי. ככה לא מתייחסים לעובד ציבור בכלל וליועץ המשפטי לממשלה בפרט".

והנה מה שהבוס הנ"ל אמר על הכנסת וסמכויותיה לחוקק חוקים מה שגם חושף את היסוד הנפשי של הפירט המשפטי הזה: "הכנסת כרשות מכוננת אמרה לכנסת - את לא יכולה לחוקק חוקים..." חחח!

13.מצד אחד קלמן מבין שהיועמ"ש (כראש התביעה) לוקח לעצמו סמכויות והחלטות שלא בתחום שיפוטו ומצד שני קורא לראש ממשלה להתפטר בעקבות החלטות (די תמוהות, כשמסתכלים על התכלס) של אותו יועמ"ש.
קלמן. איבדת את זה...תתפטר ותן למנדלבליט להחליף גם אותך!

14.הכנסת חייבת לפטר אותו ולחלק את התפקיד לשניים: יועץ לחוד ותובע לחוד.

15.אצטט את אהרון ברק: "דיקטטורה מנצחים בטנקים". מסכים לכל מילה. בדיקטטורה המשפטית כנראה לא יהיה מנוס אלא לטפל בעצת "איש הרוח הדגול".

16.השאלה היא למה דינה זילבר שכבר סיימה סופסוף את הקדנציה שלה כמשנה עדיין נמצאת שם. כל יום שלה בצלאח א דין הוא נזק למדינה במדינה יהודית ודמוקרטית ולכל אחד מתושביה היהודים.

17.פקיד אחד שלא נבחר מעולם על ידי הציבור, השתלט דה פקטו על הרשות המבצעת ועל הרשות המחוקקת והכל בחסות ההפיכה שחולל אהרן ברק עם עוד כמה בודדים, שהרסה את האיזונים והבלמים בין הרשויות והמליכה את המשפט ויותר מזה את היועמ"ש על נבחרי העם.

רק בדמוקרטיה עומדים כולם נבוכים ולא יודעים איך לעשות תיקון של טעות או של פשע כזה. אז אולי הדמוקרטיה אינה שיטת השלטון הטובה ביותר באופן מוחלט? יש לחוקק דרכים להתמודד עם תקלה חמורה כזאת ויפה שעה אחת קודם.

18.קלמן. לך אל מנהיגתך שקד. זו שבחרה במנדלבליט. זו שתמכה במנדלבליט הישר לדבריה ודבר איתה. ואל תפנה אלינו. אצלנו אתה נחשב לעשב שוטה
מהסוג הרעיל.

19.נתניהו צריך להשאיל מאפי נווה את ההקלטות של החונטה המשפטית. יש לקלטות יכולת לפקוח את עיניהם בשאלה מה זה שוחד. זה לא יחסי מין ולא סיקור חיובי. אצל נווה זה עבד.

20.הדיקטטורה השיפוטית הביתה. מנדלבליט תתפטר.

21.המאניאק מחזיק את דרעי בגרון.

התוכנית נמצאת בשנתה ה-28 ומטרתה להכשיר מנהיגות משפטית לקידום זכויות האדם והאזרח והצדק החברתי בישראל.

בוגרי התוכנית מובילים ומשפיעים בתחום המשפט בחברה האזרחית ובמדינה בכלל.

בין בוגרי התוכנית ניתן למצוא דמויות בולטות בתחומים שונים של פעילות בארגוני זכויות אדם, ארגוני סביבה, צדק חברתי ובקליניקות המשפטיות באוניברסיטאות השונות.

בוגרי התוכנית לדורותיהם ממשיכים לפעול למען זכויות האדם בישראל במסגרת שונות, בשכר ובהתנדבות בארגונים, באקדמיה ובתפקידים ציבוריים שונים.

התוכנית בשנה הקרובה (2012) מיועדת לשלושה עורכי דין ישראלים: עו"ד יהודי/ה ושנ/י עו"ד ערבים/ות– פלסטינים/ות, בעלי מחויבות לזכויות אדם ואזרח המעוניינים להתמחות בתחום ולעסוק בו.

המלגה כוללת שנה אחת של לימודים בוושינגטון אשר בסיומה מוענק תואר מוסמך למשפטים (LLM) ושנה שניה של עבודה בישראל בארגוני זכויות אדם אזרח וצדק חברתי.

אודות התוכנית

שנה א' - וושינגטון

בשנה הראשונה של התוכנית, המתחילה באוגוסט בכל שנה, לומדים המלגאים בתוכנית הבינלאומית למשפט זכויות אדם ב- Washington College of Law ב - American University וכן, משתתפים בעבודה מעשית במגוון ארגונים לזכויות האדם והאזרח הפועלים בוושינגטון הבירה. למסיימים יוענק תואר מוסמך למשפטים (LLM).

שנה ב' - ישראל

השנה השניה מוקדשת לעבודת המלגאים באחד הארגונים העוסקים בתחום זכויות האזרח בישראל. מקום העבודה נקבע על ידי ועדת ההיגוי של התוכנית ובהתייעצות עם המלגאים.

הועדה שומרת לעצמה את הזכות לשלב מלגאים במקומות עבודה בערים שונות, בהתחשב בעיר הנוחה למלגאים אך בלי מחויבות. במהלך שנת העבודה מקבלים המלגאים משכורת חודשית.

להגשת מועמדות לשנת 2012

http://www.nif.org.il/programs/law-program

פרס הרמן שוורץ למשפט וצדק חברתי

دستور جائزة هِرمَن شفارتس للقانون والعدل الاجتماعي

הקרן החדשה לישראל מעניקה בכל שנה את פרס הרמן שוורץ למשפט וצדק חברתי (מייסד קרן המלגות למשפטנים של הקרן החדשה לישראל). הפרס מוענק למשפטן/ית על הישגים בולטים או פעילות יוצאת דופן באמצעות המשפט וכלים משפטיים לשינוי חברתי, לקידום זכויות האדם, הצדק החברתי והשוויון בישראל. בשיקולי הוועדה יינתן משקל להישגים המקצועיים של המועמדים ולאיכות תרומתם לפיתוח משפט זכויות האדם בישראל.

עו"ד חסן ג'בארין ועו"ד דן יקיר הם הזוכים לשנת 2011

http://www.nif.org.il/programs/herman

המפות הלבנות נפרסו וצלחות הכיבוד סודרו לצד זרי הפרחים במרכז השולחן. בקבוקי השתייה קוררו לטמפרטורה הנכונה, והצלמים כבר חיכו במקומם. אחד אחר השני נכנסו לחדר חברי הוועדה אוחזים קלסרים עבים, וכאשר יצאו ממנו כעבור מספר שעות נקבעו פניה של מערכת המשפט בישראל לשנים הבאות.

136 מועמדים נבחנו על-ידי הוועדה לבחירת שופטים במשך כחמש שעות בראשית השבוע, משמע מעט יותר משתי דקות לדיון בכל מועמד. השוו זאת, למשל, להליך מינוי של עוזר ליועץ למשנה למנכ”ל בכל משרד ממשלתי, שצריך לעבור אינספור דיונים, מכרזים ואישורים בטרם יזכה במשרה הזוטרה. אך כאשר מדובר בכמה מהתפקידים הבכירים והחשובים במערכת המשפט, אנשים שבידם לחרוץ גורלות של אזרחים, מספיקות שתי דקות כדי לסגור את המינוי, בדלתיים סגורות ובחוסר שקיפות כמעט מוחלט.

הדבר חמור עוד יותר במקרה של הישיבה השבוע, ממנה נעדרו שלושה מנציגי הממשלה והכנסת. המשמעות היא שההחלטות, שנקבעו כפי הנראה מראש בידי השופטים עצמם בראשות נשיאת העליון חיות ובידי שר המשפטים ניסנקורן, התקבלו מבלי שקול הציבור יישמע. לא זו אף זו, על-פי החוק הידוע לכולם, הוועדה לא יכולה לקבל החלטות בלי השתתפות של שבעה לפחות מבין תשעת חבריה. ובכל זאת, חוות-דעת שקיבל שר המשפטים מידי מנכ”לית משרדו הכשירה את הפורום של השישה שמינה שופטים בסרט נע, במהירות של פחות זמן מאשר הכנת מנה חמה לכל שופט.

על חוות הדעת מתנוסס התאריך: 15.11.2020, קרי כשלושה שבועות טרם כינוס הועדה. האם השר ניסנקורן התכונן מראש למחטף? מדוע לא פורסמה חו”ד מבעוד מועד כדי לאפשר למי שמעוניין לאתגר אותה משפטית? יתירה מכך, האם נשיאת העליון ידעה על חו”ד והייתה בסוד העניינים? לא נדע את התשובות לכל אלו, כי כשהליך ציבורי כה רציני מתנהל בצורה מבישה כזו, כל שנותר הם סימני השאלה. האם נשיאת העליון ושני חבריה בוועדה לא חשבו לרגע שחוות-דעת משפטית כה דרמטית, שנשלפת מעכשיו לעכשיו, מחייבת פרסום מוקדם ודיון ציבורי בטרם הפעלתה? מסתבר שכשיש הזדמנות להשיג הישגים מידיים ובלתי-הפיכים, תוך רמיסה של כל נורמה ועקרון ציבורי ומשפטי, אסתר חיות “לא רואה בעיניים”.

הצמד המורכב משר המשפטים ומנשיאת העליון, שמקפיד להטיף לנו כמעט מדי יום על חשיבות הפרדת הפוליטיקה ממערכת המשפט, חבר יחדיו כדי לדרוס את הדמוקרטיה ביעילות צינית מרהיבה, ובלי למצמץ לרגע.

זו אולי הנקודה המטרידה ביותר בכל פארסת מינוי השופטים. אם בעבר היינו רגילים לעסקאות הנרקמות בין הגורמים השונים בוועדה, במטרה להגיע לפשרה סבירה כלשהי במערכת מעוותת מלכתחילה, כיום אפילו מראית העין הזו נזנחה כלא הייתה. כאשר הדיל הפוליטי המובהק הזה נרקם בין נשיאת בית-המשפט העליון לשר המשפטים בצורה כה בוטה, ותוך התעלמות מוחלטת מההליך התקין ומהאיזון הנדרש בוועדה, יש מקום לתהות על מערכת היחסים המלבלבת בין השניים.

ממש עד לאחרונה, בימיו של שר המשפטים הקודם אמיר אוחנה, שמענו תכופות אמירות קשות מאוד מצד אסתר חיות נגד השר הנבחר. כך, למשל, זמן קצר לאחר כניסתו למשרד בחודש יוני בשנה שעברה, אמרה חיות כי תפיסתו המשפטית של אוחנה היא “חסרת-תקדים וחסרת-אחריות” והוסיפה כי “בינה ובין אנרכיה הדרך קצרה”. בספטמבר שוב מתחה הנשיאה ביקורת פומבית על השר ואמרה כי “יש לצערי מי ששוקדים למנות מדי יום באופן שיטתי את פגמיה של הרשות השופטת ממניעים השמורים עמם”. כמה שבועות לאחר מכן, עדיין בעיצומה של תקופת הבחירות, שוב התקיפה חיות את אוחנה באמרה שהפוליטיזציה של מערכת המשפט “עלולה לערער לחלוטין את יסודותיה כמערכת עצמאית ובלתי-תלויה ולפגוע באמון שהציבור רוכש לרשות השופטת”.

כמה חודשים חלפו, שר המשפטים התחלף גם הוא, ולפתע – הרמוניה. כבר בפגישתם הראשונה לאחר כניסת ניסנקורן לתפקיד החליפו השניים ברכות לבביות וסיכמו על שיתוף פעולה. בטקס פתיחת שנת המשפט שנערך לפני כחודשיים, חיות שוב תקפה את המבקרים אותה (הפעם יו”ר הכנסת) והצהירה כי “טענות ממין זה מבקשות להשליט שיקולים פוליטיים בהליך המינוי של שופטים, במקום הליך בחירה ממלכתי המתקיים מאז קום המדינה באמצעות ועדת בחירה מאוזנת המורכבת מכל שלוש הרשויות”. ניסנקורן מצדו חזר באותו מעמד על המנטרה השחוקה לפיה “אמשיך לדאוג ששומרי הסף ימשיכו להיות בלתי תלויים בפוליטיקאים”.

אבל השבוע התברר היטב למה הם באמת מתכוונים. כל הנאומים היפים על איזון וממלכתיות הושלכו לפח ברגע שלצמד אסתי ואבי ניתנה ההזדמנות. עכשיו אין בעיה לסגור דיל פוליטי בין השופטים לשר, מפני שהוא משרת את המערכת שממשיכה לשבט את עצמה. הנשיאה עצמה היא היוצרת את האנרכיה הלא דמוקרטית הזו, בדיל פוליטי מפוקפק שמוכיח היטב את כל טענות המבקרים. ניסנקורן מצדו מפגין את הציניות והדורסנות המאפיינת אותו מראשית כהונתו, ומדגים במעשיו את כל מה שלכאורה יצא נגדו.

שיתוף הפעולה הפוליטי המובהק והבוטה הזה, לצד רמיסת נורמות דמוקרטיות בסיסיות, מכתים את ההחלטות השיפוטיות של הנשיאה חיות, כולל המריחה ארוכת-הזמן של בג”ץ בעניין הממשלה החלופית שממשיך להתנהל זמן רב לאחר הקמת הממשלה. קשה להטיל ספק היום בכך שחיות מזהה אינטרס פוליטי במשרד המשפטים הנשלט על-ידי כחול-לבן, ושהאינטרס הזה משפיע על שיקול דעתה ה”משפטי”.

מי מבטיח לנו שנשיאת העליון שלא הייתה מרוצה משר אחד ומאוד מרוצה משר אחר, לא תנתב את החלטותיה השיפוטיות בהתאם? אף אחד. ההפך הוא הנכון, כי “שומרי הסף” תמיד נמצאים בצד המנצח – כי הם קובעים מי מנצח – והבוחרים והדמוקרטיה הישראלית בצד המפסיד.

https://mida.org.il/2020/12/10/%d7%94%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%a1%d7%aa%d7%a8-%d7%97%d7%99%d7%95%d7%aa/#comment-145043

תגוביות:

1.מאפיה של פושעים.

2.אין דרך אחרת לכנות זאת מאשר דיקטטורה. כך סטאלין ממנה ״שופטים״.

3.לאחר שביססו את השלטון שלהם במשך שנים הם כבר מרשים לעצמם לצאת לאור, לשלוף ציפורניים ולהראות לכולם מי באמת שולט. מדינת ישראל איננה יותר דמוקרטיה.

4.הנשיאה עצמה היא היוצרת את האנרכיה הלא דמוקרטית.

בילדותי בארגנטינה הקשבתי לנאומים המתוקשרים מאד של הנשיא, שהיה בדרך כלל איש צבא שתפס את השלטון באמצעות הפיכה. הוא התפאר במטרתו להבטיח למולדת יציבות, סדר ואושר. לא אהבתי אותו אבל בתמימותי האמנתי שהוא אכן ראה בהפיכה שליחות פטריוטית.

במרוצת השנים למדתי שכל כת שלטת מלבישה את תאוותה לשררה באצטלה של יעדים נשגבים. בעצם, אותם אנשי צבא לא שאפו לאושר של העם אלא פשוט לקבוע את משכורותיהם, למנות את קרוביהם, לנתב את המשאבים, לאחוז באוצר התפקידים ולעצב את החברה לפי טעמם. למצבור מטרות אלה קראו בכינויים יפים, ואת כל החולקים עליהם הגדירו כאויבי הטוב. כך קורה בימינו בכתות צבאיות השולטות במדינות כגון ונצואלה וקובה. כאשר הרודנים מזהירים שהם ״לעולם לא יינטשו את המהפכה״, כוונתם הצרופה היא שהשתלטו לעד על השררה ועל כספי הציבור.

התמונה הזאת התבהרה לי אך נותרה בה זווית נוספת שקלטתי מאוחר יותר. סברתי אז שרק אנשי צבא עלולים להפוך לכת השלטת בכוח, בשל המונופול הטבעי שלהם על הנשק. בלי נשק, הבנתי בתמימותי השניה, אי אפשר לכפות דיקטטורה של מיעוט על הרוב.

עם עלייתי ארצה לפני למעלה משלושים שנה, נוכחתי לדעת שאפשרי מאד להוביל הפיכה ללא אלימות, דרך הסגת הגבול של רשות מסוימת לטובת רשות אחרת המגדילה את כוחה על דעת עצמה. במקרה הזה תהיינה המטרות המוצהרות למשל שמירה על הדמוקרטיה המהותית, שלטון החוק ללא רבב של מניעה משפטית או מהפכה חוקתית, אולם המטרה האמיתית היא תמיד השררה גרידא.

רק מיתממים יאמינו שהמניע של מפלגת בג״צ/ פרקליטות/ פקידות השלטת בישראל הוא שמירה על משהו מלבד כוחם של חבריה ושלוחותיה. אבל יש הבדל ניכר בין הפיכה צבאית לבין הפיכה ׳בג״צית׳, והוא נובע מתכונותיה של הכת השלטת והאווירה בה היא צומחת.

המונופול האחר

אנשי צבא רגילים לתת פקודות באווירה שמטבעה היא איננה דמוקרטית. הם למדו כיצד לפתור בעיות דרך שימוש בנשק. לכן כאשר בתור מצביאים הם כופים את שלטונם על חברה שלמה, התוצאה היא דיכוי ופחד.

אנשי בג״צ אינם כך. הם רגילים להקשיב לטיעונים לכאן ולכאן, ולבסוף לפסוק החלטות המהוות מונופול על האמת. לרשות השופטת הוענקה הזכות הבלעדית לקבוע את האמת, והבלעדיות הזאת פועלת לטובת החברה כולה, כל עוד היא ממוסגרת בתוך עולם שפיט.

אך כאשר המונופול של השופטים על האמת מתפרץ לתחומים לא להם, התוצאות ההרסניות הן תסכול ועקרות, אשר יוצרים דיקטטורה מתנשאת הרואה בעם כולו כיתת ילדים אותה יש לחנך.

בדמוקרטיה המודרנית, נציגיו של העם הריבון הן הרשות המחוקקת והמבצעת. המאפיינים שלהן, ושל אנשי הפוליטיקה, הם לא מונופול האלימות ואף לא מונופול האמת, אלא המשא ומתן התמידי, המטרות המתחדשות והנעות והאומנות של האפשרי ברגע נתון. המאפיינים האלה משקפים הרבה יותר את החברה במציאותה המתפתחת, מאשר את האמת הקפואה.

לכן כל הסגת גבול של בג״צ היא פלישה של אנשי האמת אל מציאות שמשתנה מרגע לרגע, עליה מופקדים הפוליטיקאים והדיונים הדינמיים שלהם, ולא השופטים עם פסקי דינם.

בפסיכולוגיה קיימת אבחנה בין אדם אגוצנטרי לבין אדם נרקיסיסט. האגוצנטרי זקוק לתמיכה מתמדת של אחרים, לעומת הנרקיסיסט שאינו צריך כלל תמיכה כלשהי, הוא עצמו מספיק לו. לפוליטיקאי תפקיד אגוצנטרי – הוא רודף אחרי התמיכה של כולם, אחר הקול של הציבור. אך השופט הינו בתפקיד שלא זקוק לשום תמיכה. הוא פסקני מטבעו כי הוא נשען על האמת, ולא על רצון הרוב.

הפיכה ׳בג״צית׳ פירושה השתלטות על השררה מטעם אנשים שרואים עצמם כהתגלמות האמת והסיגו גבול אל תוך השררה. הם לעולם לא ייסוגו מרצונם, בדיוק כמו אנשי צבא כאשר משתלטים על מדינה.

https://mida.org.il/2020/12/29/%d7%91%d7%92%d7%b4%d7%a5-%d7%94%d7%9b%d7%aa-%d7%94%d7%a0%d7%a8%d7%a7%d7%99%d7%a1%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%98%d7%aa/

ד”ר גוסטבו פרדניק הוא חוקר בתחום הפילוסופיה היהודית והאנטישמיות ומחברם של מספר ספרים בנושא. ספרו האחרון עסק בטבעה של היודו-פוביה.

תגוביות:

1.ישראל היא רפובליקה טוטליטרית משפטנית ומשטרתית, כשבראש הנחש עד היום הוא דון אהרון ברק. אחריו היועמ”ש, פרקליט המדינה וכת הבגצ”ניקים בגלימה של “שומרי סף". מאידך כל 120 חברי הכנסת הם בובות פורצלן ומי שיעז לצאת נגד החונטה המשפטית ייתפר על ידי 333 חייטים ויישלח אל מאחורי סורג ובריח למען שמירת “הדמוקרטיה” לתפארת ברפובליקה הטוטליטרית, המשפטנית והמשטרתית. עד מתי יעלוזו רשעים בגלימה של שופטים?

למרות הסגר המהודק שהביא להשבתה כמעט מוחלטת של בתי המשפט, ההגנה והתביעה במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו עסוקים מאוד בימים אלה בהתכוננות לדיון הבא במשפט שנקבע ל-8 בפברואר. מדובר בדיון חשוב שבו נדרשים הסנגורים, עורכי הדין בעז בן-צור ועמית חדד, להשיב בעל-פה לכתב האישום שהוגש נגד נתניהו.

עוד קודם לכן, עד יום ראשון הקרוב, 17 בינואר, יגישו סנגורי נתניהו את התשובה בכתב של ראש הממשלה לנטען נגדו על-ידי היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות. לפי ההערכות, כתב התשובה של נתניהו לכתב האישום, שתוקן לאחרונה בהוראת בית המשפט, יחזיק עשרות רבות של עמודים, יהיה מפורט מאוד, ובמסגרתו יעלו הסנגורים טענות רבות ומגוונות. חלק מטענות ההגנה יעסקו בפגמים מהותיים, שלשיטת הסנגורים, נפלו בחקירת ראש הממשלה ומחייבים את זיכויו.

בכתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט בתחילת החודש, טוענת הפרקליטות כי נתניהו היה מעורב בכ-150 דרישות סיקור מ"וואלה".

יצוין כי כאשר נאשם לא מקבל הזדמנות בחקירה לספק הסברים ותשובות לחשדות נגדו, מדובר לכאורה בפגיעה בזכויותיו, והדבר עלול לשחק לרעת התביעה.

לפי המידע שבידי גלובס, סנגורי נתניהו יטענו בנוסף כי חלק מאותן דרישות סיקור שלכאורה נתניהו היה מעורב בהן, נעשו על-ידי דוברים של ראש הממשלה ולא על-ידי נתניהו עצמו, ולכן לא ניתן ליחס אותן אליו. עוד תטען ההגנה כי חלק אחר מדרישות הסיקור שהפרקליטות מייחסת לנתניהו היו תגובות של ראש הממשלה לפרסומים בעניינו.

150 דרישות סיקור

על-פי כתב האישום המתוקן בפרשת 4000, נתניהו קיבל שוחד מאיש העסקים שאול אלוביץ', מי שבתקופה הרלוונטית לפרשה היה בעלי השליטה בקבוצת בזק ובאתר "וואלה" ומרעייתו איריס. לפי הנטען, הזוג אלוביץ' העניק סיקור מוטה לנתניהו ובני משפחתו באופן שוטף ורציף באתר. לשיטת הפרקליטות, מערכת היחסים בין הצדדים כללה דרישות, מעורבות וירידה לפרטים של משפחת נתניהו בתכנים באתר, ומנגד היענות חריגה לדרישות אלה ו"צנזורה עצמית" באתר. זאת, לכאורה בתמורה להטבות רגולטוריות שהעניק נתניהו לקבוצת בזק. בפרשה זו, מואשמים בני הזוג אלוביץ' במתן שוחד ובהלבנת הון.

בכתב האישום המתוקן שהוגש בפרשת 4000, מנתה הפרקליטות 315 אירועים קונקרטיים, הכוללים דרישות של נתניהו ושל בני משפחתו מ"וואלה" להיטיב את הסיקור. כאמור, מתוך האירועים הללו, קיימות, לטענת הפרקליטות, אינדיקציות למעורבותו של נתניהו עצמו בכ-150 דרישות עבורו ועבור בני משפחתו. הפירוט צורף כנספח לכתב האישום.

הפניות כוללות, לפי הנטען, דרישות להטיב את הסיקור התקשורתי של נתניהו ובני משפחתו באתר; להגדיל את זמן החשיפה של ידיעות חיוביות; למחוק ידיעות שליליות, או "לדרדר" את מקומן באתר או לשנות את כותרתן; בנוסף כוללות הפניות דרישות לסיקור שלילי של יריבים פוליטיים, למנוע שידור ראיון שנערך עם נתניהו ועוד.

אישורים לחקירות

במסגרת הדיון הקרוב במשפט צפויים סנגורי נתניהו בנוסף לבקש את ביטול כתב האישום. זאת, בטענה כי היועמ"ש אביחי מנדלבליט כלל לא אישר את ביצוע חקירות ראש הממשלה, כמתחייב בחוק. לפי חוק, פתיחת חקירה נגד ראש הממשלה מחייבת את אישור היועמ"ש. בשבועות האחרונים הגישו הסנגורים בקשות לקבל את האישורים לפתיחת החקירות.

שופטי נתניהו הורו לאחרונה לפרקליטות להעביר לידי סנגורי נתניהו את אישורי היועמ"ש, והיא עשתה כן. אולם לשיטת ההגנה, האישורים שהעבירה אינם מספקים ולא מהווים אישור של היועמ"ש לפתיחת חקירה, כנדרש בחוק.

בסוף השבוע חשף גלובס את האישורים לפתיחת החקירה שהגישה הפרקליטות בפרשת 4000. כעת מפרסם גלובס כי הפרקליטות העבירה לסנגורים גם את תיעוד הסכמות היועמ"ש מנדלבליט לפתיחת החקירה של ראש הממשלה בפרשת 1000 (המתנות) ובפרשת 2000 (נתניהו-מוזס).

בתיעוד שהועבר לסנגורים, שמפורסם בגלובס לראשונה, נראה כי קיים אישור מפורש ומסודר של היועמ"ש לפתוח בחקירה בפרשת 2000. עם זאת, בפרשת 1000 הדברים מורכבים בהרבה. מהמידע שבידי גלובס עולה כי אין לכאורה אינדיקציה ברורה לכך שהיועמ"ש אישר מפורשות למשטרה ולפרקליטות לחקור את החשד למתן טובות הנאה בדמות סיגרים ושמפניות בסכומי עתק למשפחת נתניהו מאנשי העסקים, ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר - כפי שנטען באישום.

"מסע דיג"

פרשת 1000 התפתחה עד שהתמקדה בחשדות המוכרים לנו היום. התביעה העבירה את אישורי היועמ"ש לחקור בתחילה את החשדות בנוגע לכך שיאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, קיבל טובות הנאה משמעותיות מפאקר. זאת, באמצעות אירוחו בדירה של פאקר במלון רויאל ביץ'. היועמ"ש אישר לגבות עדות ממספר מעורבים בנוגע ל"פרשת המלון", בהם את עובדי המלון וכן את הנהג של יאיר נתניהו, רועי רוזן. חקירה זו ברבות הימים נזנחה, לא הבשילה לכדי כתב אישום וכל המעורבים בה אינם עדי תביעה בפרשת 1000.

לטענת התביעה, חקירת פרשת המלון וגביית העדות מרוזן הן שפתחו את הצוהר לחקירה של אספקת הסיגרים והשמפניות ממילצ'ן ומפאקר לזוג נתניהו - ולפיכך אין חובה להציג אישור לחקירת פרשת הסיגרים והשמפניות (תיק 1000).

לשיטת היועמ"ש, פרשת המלון חשפה את פרשת הסיגרים והשמפניות, ולכן חקירת פרשת המלון היא הפעולה הראשונה בתיק 1000. לפיכך, לפי עמדת היועמ"ש, נדרש אישור חקירה רק לפרשת המלון. מעבר לכך, היועמ"ש יטען כי הוא אישר גם את הפעולות שנעשו לאחר מכן, כדוגמת גביית עדותה של הדס קליין, מזכירתו של מילצ'ן, וכן של יתר המעורבים בפרשת 1000. לשיטתו, מדובר בעניין טכני ופרוצדורלי, שנופח מעבר לכל פרופורציה.

מנגד, הסנגורים צפויים לטעון כי המסמכים שהועברו מוכיחים כי חקירת פרשת 1000 בוצעה בדרך של "מסע דיג", ללא סמכות. זאת, כיוון שהחוקרים קיבלו אישור לחקור את פרשת המלון, ובפועל ביצעו שורה ארוכה של פעולות נוספות, וכך הגיעו לחשד לגבי מתן טובות הנאה ממילצ'ן ומפאקר לזוג נתניהו.

עוד עולה מתוך המסמכים כי נתניהו ידע על הכוונה לחקור אותו באזהרה שלושה שבועות לפני שנחקר. מנדלבליט, על דעתו של פרקליט המדינה דאז שי ניצן, עדכן את ראש הממשלה כבר ב-12 בדצמבר 2016 על כך שהחליט לחקור אותו באזהרה, ונתניהו נחקר ב-2 בינואר 2017.

אישורי החקירה בתיקים 1000 ו־2000 כפי שהועברו על-ידי הפרקליטות להגנה:

26.6.16: "ב 2,000 אנחנו מתחילים בפעולה מול ארי הרו , חקירה לא תחת אזהרה... זאת פעולה ראשונה בתיק".

6.7.2016: "רציתי לחדד את הדברים לפני שיוצאים לדרך. מתחילים עם ארי הרו ב 2000 לא תחת אזהרה. לכן אלמנטרית גם לציבור וגם לו: יש בדיקה בעניינו של ראש הממשלה. אני ביום ב' מודיע לראש הממשלה".

10.7.2016: הודעת דוברות משרד המשפטים: "נבקש להודיע כי בעקבות מידע שהתקבל בעניינים הנוגעים בין היתר לראש הממשלה, ושהוצג בפני היועץ המשפטי לממשלה על-ידי אגף החקירות והמודיעין של המשטרה - קיים היועץ מספר דיונים בהשתתפות פרקליט המדינה, גורמים בכירים נוספים במשרד המשפטים ואגף החקירות והמודיעין במשטרה, בסיומם החליט היועץ המשפטי לממשלה להורות על קיום בדיקה בנושא. יודגש כי המדובר בבדיקה וכי לא נפתחה חקירה פלילית בעניינו של ראש הממשלה. בימים האחרונים, פורסמו בתקשורת ידיעות רבות שאינן מדויקות בלשון המעטה ביחס למידע הנוגע לבדיקה ולפעולות שכביכול בוצעו במסגרתה. מטבע הדברים לא נוכל בשלב זה להתייחס לפרסומים אלה או לפרט בנוגע למהלכי הבדיקה. היועץ המשפטי לממשלה ער לחשיבות בהבאת הדברים לידיעת הציבור. הנושא נשקל מעת לעת בכפוף לצורכי הבדיקה. האמור בהודעה זו הובא ע"י היועץ המשפטי לממשלה לידיעת ראש הממשלה מוקדם יותר היום".

01.09.2016: "נוני הולך ללא ספק לחקירה תחת אזהרה בשוחד. אבל הרעיון הוא שבזמן הקצר שייחקר נוני תחת אזהרה... מתחילים בנוני... מדובר ברועי רוזן ... אז תדברו גם עם רועי רוזן... שבעה עדים ובזה סיימנו עכשיו אלא אם יעלו עוד דברים... שנוני ללא ספק הולך לחקירה באזהרה בחשד לשוחד".

12.9.2016: "מקובל על היועץ שתבוצע בדיקה עם המלון בנוגע לסטטוס הדירה שבה דובר".

18.09.2016: מייל מלשכת פרקליט המדינה: "לאחר שהדברים הובאו בפני היועץ, הוחלט בשלב זה: המשטרה תפנה תחילה בבקשה ל... המשטרה תברר מול... כמו כן ביקש היועץ בהמשך לאישור שכבר ניתן כי תבוצע בדיקת סטטוס על הדירה של ג'יימס פאקר במלון. תודה

12.12.2016: "היועץ המשפטי לממשלה מעדכן את ראש הממשלה שהוא עומד לזמן אותו לחקירה".

15.12.2016: "ביום שני פגשתי את ראש הממשלה והודעתי לו שהוא הולך להיחקר. אנחנו יוצאים לדרך".

25.12.2016: "נגבה את העדות מראש הממשלה תחת אזהרה. בשורה התחתונה יש בסיס לחקירה באזהרה ב-1000... אז אתם קובעים איתו עוד כמה ימים על 1000, כבר הייתי מתכונן ל-2000".

https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001356924

תגוביות:

1.אז עכשיו אין בקשה לפתוח בחקירה גם בתיק 4000 וגם בתיק 1000. בניגוד לחוק יסוד הממשלה, שאומר שניתן לפתוח בחקירה של ראש ממשלה רק בהוראת היועץ המשפטי לממשלה, שמן הסתם גם צריך לפרט מה לחקור, היועץ נתן (ואולי לא מרצונו החופשי אם לדבריו הוחזק בגרון) כל מיני אישורים לכל מיני פעולות חקירה שלא הוא יזם, ורק בדיעבד.

החוק לא מדבר על אישור, ובוודאי לא בדיעבד, ובוודאי ובוודאי שיש ספק אם הדבר נעשה מרצון חופשי. החוק מדבר על התנעת המהלך, כאשר היועץ צריך להגדיר מלכתחילה מה הוא מבקש לחקור.

כלומר הוגש כתב אישום שנשען על הליך שמנוגד לחוק.

האם תהליך משפטי, שיונק את הלגיטימיות שלו מיסודות החוק, יכול להיות מבוסס על תהליך לא חוקי שהתניע אותו מלכתחילה?

2.אזרח מודאג מאד: הטענה שמהרגע שאושרה בדיקה בנושא ספציפי הכל מותר היא מגוחכת. אפילו מנדלבליט לא מאמין בזה, כי לפי הצהרתו, לאחר מכן הוא דרש לקבל עידכונים לאשר פעולות חקירה ספציפיות.

מנדלבליט מעלה טענה שהוא יודע שהיא שיקרית כדי לחפות על מחדליו כאחרון הפושעים (או כראש וראשון ולהם...).

3.על פניו נראה, שהפרגמנטים שמובאים כאישורים, אינם עונים לדרישה ולמהות סעיף 17 בחוק יסוד הממשלה ואם היו כשרים וזכים כשלג (והם לא), למה לא הועברו מלכתחילה?

כמו כן, 150 דרישות הסיקור הן טיפה בים הסיקור של ראש ממשלה ומצביעות על כך שאין כנראה ראיות משמעותיות מעבר לאווירה.

זאת ועוד. במדינה בה בתוכנית טלויזיה על המרוץ של יצחק הרצוג לראשות הממשלה, מצלמים ומשדרים את מנהלת מסע הבחירות שלו מכתיבה לעיתון גדול בישראל, בשיחת טלפון, את הכותרת של מחר, מבלי להתבייש כלל ותוך הצגת העניין כיחסים תקינים של תן וקח לגיטימי בין עיתונות לנבחרי ציבור, איך זה פתאום שוחד כשמדובר בראש הממשלה?

ובמדינה בה אחרי מה שקרה עם חוק ישראל היום, לא נחקרו פוליטיקאים באופן נמרץ בענין, ברור לכל שזה כמובן מצביע על אכיפה בררנית, שלא לומר רדיפה בררנית.

בקיצור. אישורים כחוק כנראה אין. ראיות קונקרטיות ומבוססות המוכיחות שוחד - אין.

אז מה כן יש? המון הדלפות לתקשורת לצורך יצירת משפט ציבורי פוליטי, שהיועץ מסרב לחקור והמון המון אוירה. במדינת חוק זה לא מספיק כדי לבסס אשמת שוחד.

עדיין לא ברור לי איך מכאן אפשר (או צריך) להגיע לביטול כתב האישום נגד ביבי, אבל ברור לי שכל צמרת הפרקליטות צריכה לעמוד לדין על ההפרה הבוטה של החוק ועל ניסיונות החיפוי.

אז מי שעוד היה צריך הוכחה נוספת לכך שהפרקליטות מתנהלת כארגון מאפיוזי כדי להלך אימים על הפוליטיקאים ופקידים עושים 'מה בראש שלהם' - קיבל אותה.

ישנם ישראלים הסבורים שלפרקליטות המדינה היתה הברקה כאשר היא גילתה עבירה שלא נבראה במשך 250 שנות המשטר הדמוקרטי. על-כן הם מעריכים את שי ניצן ואביחי מנדלבליט בשל תרומתם לתורת המשפט הבינלאומית בהגדרה חדשנית של המושג ״שוחד״, ובה נכללת פעילותם של הפוליטיקאים למען סיקור אוהד.

ישראלים אלה גם מאמינים שהצמד המוזכר הוא פטריוטי ורודף צדק, ואפילו מצדיעים לניצן ולמנדלבליט על שבגאוניותם מנעו את כליאתם של רבבות פוליטיקאים עלי אדמות. זאת הודות להברקתם הנוספת, והיא יישום של ההגדרה החדשה של מושג ה״שוחד״ אך ורק על עבריין אחד תוך התעלמות מ-99 האחוזים הנותרים.

כת המאמינים מעריכה לא פחות את המיליטנטיות המופגנת מצד אנשי תקשורת רבים, אשר מכנים את המלכודת נגד הנאשם היחיד “שלושה כתבי אישום חמורים”, למרות שאין שלושה אלא אחד, ולמרות שאינם חמורים אלא ביזאריים לחלוטין, כפי שקבעו גדולי המשפטנים בעולם. בין המאמינים ישנה תת-קבוצה קיצונית אף יותר, הרואה את התקשורת החד-קולית והמגויסת בתור מפגן של מקצוענות ואובייקטיביות מופתיוֹת.

אפשר לכבד את תמימותם של האנשים הנזכרים לעיל, אבל קשה מאד להשיב להם. הרי כולנו יודעים שכאשר דון קישוט דמיין נסיכה, אפילו חברו הנאמן סנצ׳ו לא הצליח להוכיח שמי שעמדה מולם היתה רק איכרה פשוטה. דון קישוט המשיך בלחימה נגד ענקים מסוכנים חרף ההסבר הרציונלי של סנצ׳ו על היותם טחנות רוח. אמונות תפלות אחזו את האביר המדומה והמפורסם, כולל את תודעתו העצמית ההזויה וכך גם אצלנו.

הפלג הצפוני

ליד הפלג הנאיבי והעקשן שתואר לעיל, עומד מחנה שני, פחות מכובד, שאיננו שותף לאמונות התפלות. בעיניו, הפרקליטות לא תיכנס לספר גינס על שיא בחדשנות משפטית, אלא על שקר חצוף ודורסני.

אלא שמחנה הציניקנים רואה בבילוף כלי שימושי לקידום אג׳נדה פוליטית מסוימת. מדובר בהסוואה נחוצה מאד, כיוון שהאג׳נדה המדוברת איננה מצליחה להשפיע בשום מקום בשל כישלונותיה המוחצים בעבר ובשל ריקנותה בהווה.

מחנה הציניקנים מבין היטב ששימוש במערכת המשפט יעיל יותר מהתהליך המכשיל של נימוק רעיונות או דיון ציבורי בכלל. אולם כדי לשדר דימוי דמוקרטי הם מדקלמים את עמדתם דווקא בלבוש של הגנה נועזת על הדמוקרטיה מול אויביה הנבערים. הכוונה הלא מפורשת היא לדמוקרטיה מהותית המתיימרת להחליף את הדמוקרטיה הייצוגית הישנה והחביבה.

המחנה הזה, המורכב מפוליטיקאים ותועמלני תקשורת, מפיץ את הכזב ביודעין כדי לקושש קולות מהפלג הראשון. הוא מרבה בגידופים נגד הנאשם הבלעדי כדי לשמור על אש קטנה את המיתוסים, עד כדי כך שלפעמים נשמעים נאומיהם כתחרות על מי מלהג נאצה יותר יצירתית על ראש הממשלה.

לצד שני המחנות שהוזכרו, כלומר מהונדסי התודעה והמהנדסים הציניקנים, חיים ונושמים רוב האזרחים. הם מהווים ציבור הסולד מגביית עדויות באלימות, המתקומם לנוכח זיופי מסמכים על-ידי הפרקליטות, והסובל בכיסו את הפזרנות של צוותי חוקרים שטרחו לחפש בנרות כדי לחשוף את האמת החיונית והדחופה שאין בלתה: כמה סיגרים קיבל ראש ממשלה במתנה וכמה בקבוקי שמפניה הוא לגם בין השגת הסכמי שלום לבין ייצוב החוסן הכלכלי, או בין מיגור הטרור לבין מאבק נגד מגיפת הקורונה.

כמובן, כל המקלות הבלתי פוסקים בגלגלי עבודתו הם על חשבון משלם המסים שבחר בו.

טוב יעשה הציבור הסבלני והגדול כאשר יעמיד בראש סדר עדיפויותיו את הוקעת ההפיכה השלטונית המתמשכת המתבצעת מזה שנים.

להיצמד לעיקר

לפי התמונה המתבהרת מרגע שנפתח המשפט המיותר והבזבזני, מישהו כנראה החליט בתקופת רוני אלשיך לחנוך את ההפיכה בזירה המשטרתית, וב-2016 נתבקש עוזי ארד למסור מידע מפליל על ראש ממשלה נבחר, ולא חשוב מה. כלומר שבמקום חקירה בעקבות חשדות, יזמו מסע המצאת חשדות על רקע המרדה.

מאז, דורדרה המדינה ככדור שלג לטלטלה פוליטית בעלויות מחרידות, ובדרך אגב הומצאו צוללות, נהנתנות מדומה ואינטרסים בוגדניים. שלא לדבר על המתקפה חסרת התקדים נגד משפחת ראש ממשלה שאורכת שנים רבות ואיננה מרפה.

ההמרדה מתבצרת בחסות הפרקליטות, התקשורת, ומפלגת בג״צ. מדובר בפוטש החוצה את המסגור של פיל המצריך התייחסות; הפיל כבר הפך לדרקון ענק ואלים המסכן את החברה.

אין גורם מזיק יותר ממנו לדמוקרטיה.

נכון, כל ניסיון לדיון רציונלי עליו יגביר את שטף קללותיהם של הממרידים, כדי להחביא את הדרקון, אבל כבר זיהינו אותו ואין לוותר על הדרישה להתייחסות מאנשי הציבור לעבירה הברורה ולענישת העבריינים המיוחלת.

טרם נכנסנו לשלב המשפטי, בו תידרש גם הטלת מאסר של חמש שנים על האחראים להמרדה, לפי סעיף 134 של חוק העונשין. אבל בינתיים המצב מחייב לפחות ענישה חברתית.

האדישות מול הדרקון מוכרחה להתחלף בדיון מקיף בשאלה כיצד לפרק את ההפיכה, ואיך מוציאים את הדרקון מהחברה תוך כדי איתור יוצריו הממרידים.

כל מפלגה שאיננה קובעת עמדה מול השאלה המרכזית הזאת שייכת לאחד משני המחנות שנזכרו קודם, ולא תחלץ אותה הצעקנות לעברנו ״המונים מוסתים, שופרות, אינדיאנים״. גם את סנצ׳ו המסכן כינו שמנמן, והוא לא נרתע מעיקשות. בסוף אפילו דון קישוט התעשת וקלט את המציאות.

אם נסלק את הדרקון מקרבנו יש סיכוי שהרבה מן הנאיביים יבינו מי רימה אותם לאורך כל הדרך.

https://mida.org.il/2021/01/22/%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%a7%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%a2%d7%a0%d7%a7-%d7%a9%d7%91%d7%97%d7%93%d7%a8-%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%92%d7%b4%d7%a5-%d7%95%d7%94%d7%aa%d7%a7/

תגוביות:

1.להערכתי, כתב האישום כנגד נתניהו נכתב באופן כה רשלני לאחר הוצאות של כ- 250,000,000ש”ח סביב העולם תחת הנחה שהגשת כתב אישום תגרום לנתניהו להתפטר. משזה לא קרה ההנחה היתה שהצבור במרכז המפה הפוליטית יצביע למפלגות שמאל – זה לא קרה. מה שקרה הוא 4 מערכות בחירות בעלות של מיליארדים והעדר תכנון לטווח ארוך.

הם האליטה הישנה לא הבינה שהעם ההדיוט לא מאמין להם – כשם שקוראי “פרבדה” ידעו לסנן את הרמזים לאמת מכל הררי השקר.

לעם ברור שנתניהו לא צדיק הדור אבל לא יתכן שיבדקו בציציותיו ולא יבדקו את מעללי פרס, ברק, בוזי, שרון (לכאורה על בסיס מה שפורסם בעיתונות במלל וסרטונים).

היטיב לבטא זאת השר לשעבר רמון שאינו מתומכי הלכוד: תעלו אותי לעדות בעבור כמות הפעמים שפניתי לעורך\עיתונאי בעבור סיקור תקשורתי חיובי.

השאלה המתבקשת כמה זמן הימין יאפשר לפקידות במשרד המשפטים, החוץ, בטחון פנים וצמרת המשטרה, יועצים משפטיים ולא יפעל למנות אנשים עם ראיית עולם כשלו?

2.בדמוקרטיה “ייצוגית” אוסט-יודנראטית המשפט הוא ייצוגי – כלומר משפטי ראווה.
וזה בדיוק מה שקורה.

3.המפלגה היחידה כרגע שקובעת עמדה כזאת היא הציונות הדתית של סמוטריץ’.
בנט הבטיח לשים הכל בצד – רק פרנסה. סער הבטיח רל”ב, כלומר חייב את לפיד וחולדאי.
בליכוד יש אנשים שהלב שלהם במקום הנכון אבל ביבי חוסם כבר 13 שנה כל תיקון במערכת ולא שמעתי ממנו הצהרה נחרצת שעכשיו יהיה אחרת.

חברת הכנסת מאי גולן התייחסה היום (שלישי) להחלטה של הוועדה המייעצת לענייני פליטים במשרד הפנים לאפשר איחוד משפחות של אדם בעל מעמד פליט במדינת ישראל. בעקבות האישור, אשתו וארבעת ילדיו יקבלו אישור כניסה ושהייה בישראל.

גולן מסרה: "עוד תקדים מסוכן בהיעדר אכיפה של מדיניות הגירה מוסדרת וקבועה. רק לאחרונה החליטה 'הועדה המייעצת לענייני פליטים' על איחוד משפחות למסתנן מאריתריאה – עם אשתו וארבעת ילדיו שהגיעו מאתיופיה לישראל כתוצאה מכך".

"אתם מבינים מה הולך פה?! בחסות החוק ושופטי בג״צ, נותנים כרטיס כניסה חופשי ועוד למסתננים צעירים יחסית בעלי 4-5 ילדים ויותר. ממש גן עדן כלכלי להגירה בלתי חוקית מהעולם".

גולן הוסיפה כי היא "אפילו לא רוצה לחשוב מה יקרה אם תקום כאן ממשלת שמאל עם מיכאלי והורוביץ. בעיניהם אגב זה בכלל לא משנה אם אתה יהודי או מסתנן בלתי חוקי, העיקר לשנות את הרוב הדמוגרפי במדינת ישראל".

לדבריה, "אם איחוד המשפחות יהפוך מתקדים לנוהל שגרתי, אנחנו נמצא את עצמנו תוך פחות מעשור עם מאות אלפי מסתננים מרחבי העולם ובני משפחותיהם כאן בארץ ישראל; המקלט של העם היהודי".

"אותם גורמי שמאל כנראה שכחו שאמנת הפליטים אליה מחויבת ישראל – משמעותה הצלת חיים, לא מסלול הגירה פשוט, קל ונוח ובעיקר מאוד מאוד משתלם".

עוד מסרה גולן: "אני עוד מאמינה שתקום כאן בע"ה ממשלת ימין אמיתית ויציבה ויחד, אחרי כל כך הרבה שנות תסכול וסכנה לעם ישראל ולעתידו, נפעל באחדות מלאה – לקביעת מדיניות הגירה מתוקנת. אין דבר שנחוץ כיום לישראל יותר מכך".

https://www.srugim.co.il/549641-%d7%97%d7%9b-%d7%9e%d7%90%d7%99-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%9f-%d7%a2%d7%95%d7%93-%d7%aa%d7%a7%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a1%d7%95%d7%9b%d7%9f

ארגון הקרן החדשה עדאלה עתר לבג"צ ובג"צ הורה למדינה להתקפל והפרקליטות שלמרבה הבדיחה מייצגת את המדינה מיהרה להתקפל וכמויות הסולר לתחנת הכוח גדלו מאשר קודם לכן.

כאן הבאתי אסמכתא מויינט. בטאון פלסטיני נפוץ.

אספקת הסולר לרצועה תשוב לקדמותה

כך התחייבה המדינה בתשובה שהגישה הערב לבג"צ. המדינה מכחישה כי הגדלת האספקה נובעת מהעתירות לבית המשפט - ומסבירה כי הצעד נעשה בשל מעקב שהיא מבצעת, ומתוך רצון לקיים ברצועה את המינימום ההומניטרי הנדרש

שר הביטחון אהוד ברק אישר הערב (יום ה') להגדיל באופן זמני את כמות הסולר לתחנת הכוח ברצועת עזה לרמה של 2.2 מיליון ליטרים לשבוע - כמות דומה לזו שסופקה לרצועה לפני תוכנית צמצום אספקת הדלקים והחשמל.

כך עולה מתשובה שהגישה הפרקליטות לבג"צ במסגרת עתירות בהולות של עמותת "גישה" וארגון "עדאלה" שביקשו מבג"צ צו ביניים. העמותות ביקשו כי בג"צ יורה על אספקת סולר סדירה עד להחלטה אחרת של בית המשפט.

בפרקליטות מסרבים להודות, עם זאת, כי כמות הסולר הועלתה בעקבות העתירות, וטוענים כי מדובר בצעד שנעשה כחלק מהחלטה כוללת ולאחר השלמת עבודת מטה במשרד.

בתשובתם מסבירים בפרקליטות כי ההחלטה התקבלה בהתאם להתחייבות המדינה לעקוב אחר המצב ברצועת עזה ולהקפיד על קיום המינימום ההומניטרי ברצועה - כלומר, אספקת חשמל סדירה למוסדות דוגמת בתי חולים.

"ישראל, ששולטת בגבולות עזה, משתמשת בצורה צינית בתלותה המוחלטת של האוכלוסיה שם באספקת מוצרים חיוניים כדלק וחשמל", אומרים בארגונים העותרים. "המדינה מהדקת את טבעת החנק של הענישה הקולקטיבית ורק לאחר שתושבי עזה מתחילים להיחנק מרפה מעטי את אחיזתה".
בשיחה עם ynet הסביר חסאן חאלאף, מנכ"ל ביה"ח שיפא בעזה, כי חלה עלייה דרמטית בהפסקות חשמל למרכז הרצועה בשל צמצום אספקת הסולר, והשיבושים "פוגעים בצורה אקוטית בתיפקודן של המערכות החיוניות וכן בתיפקוד בית החולים".

לדבריו, "יש נזקים וחוסר תיפקוד של מערכות ומיכשור רפואי מצילי חיים". חאלאף סיפר כי רק בשבת האחרונה היו הפסקות חשמל של 10-12 שעות. "לא יכולנו לחטא ציוד רפואי. גם מכשיר האקו לאבחנה והערכת מצבם של חולי לב, נשרפו בו הפיוזים והוא שבק חיים".

https://rotter.net/forum/scoops1/697383.shtml

תגוביות:

1.מערכת המשפט הביאה אותנו עד למלחמת אזרחים. מתי נתעורר ונחליף אותה?

זה לא הסיפור ומעולם לא היה.

הסיפור הוא הוראות פתיחה באש.

הסיפור הוא ועדת אור.

הסיפור הוא ארגז הכלים המגוחך שיש לראשות המבצעת. ארגז לקוי, חסר ומצומצם שלא מאפשר למדינה לשמור על בטחון הרוב השפוי במדינה מאימת ערבים נאצים.

אפשר לכבס את זה כמה שרוצים, אבל בסוף יש פה בחירה מודעת של הפיקוד הבכיר, המשטרה והיועצים המשפטיים שמכווינים אותם לא לדכא את המהומות באופן אפקטיבי מחשש לעשרות הרוגים.

עזבו, למה להסתבך?

קראו בעצמכם את המסקנות מאינתיפאדת אוקטובר בה אלפים רבים של ערבים חברו אל האויב והבעירו את המדינה.

בסוף הסיסמאות (חינוך, עבודת הכנה ושאר חירטוטים פקידותיים), המסקנות המעשיות של ועדת אור ביחס לדיכוי מהומות אלימות הורו לצמצם את ארגז הכלים של המשטרה.

נדגיש שוב: אחרי שהערבים הבעירו את המדינה המסקנות היו לצמצם את הכלים.

וכן, ברור. הצמצום הזה הפך - הלכה למעשה - דיכוי מהומות אלימות של ברברים אלימים וחסרי רסן לפעולה בלתי אפשרית. קיראו את הסעיפים האלו. טקסט מזעזע שמכיל את זרעי הפורענות שאנחנו קוצרים היום.

וכמובן, אין אפילו טעם לדבר על תמריצים אפקטיביים אחרים - פליליים, מנהליים, אזרחיים, לאומיים - שהממשלה הרופסת בחרה ובוחרת לא לעשות בהם שימוש אפקטיבי מאימת המשפטנים.

שלילת אזרחות? הפחתת תקציבים לרשויות אלימות? אישומים בבגידה? הפקעות שטחים ואזורים אלימים מטעמי בטחון? סנקציות כספיות כבדות על פרעות בלחימה? הצחקתם את בג"צ.

מדינת ישראל מחזיקה בכלים מערביים ופרוגרסיביים להתמודדות מול אתגרים לא מערביים במהותם. זו הבעיה, ואיתה צריך להתמודד".

https://pbs.twimg.com/media/E1QMdvYXEAAlvoC?format=jpg&name=small

31.סוגיה אחרת נוגעת לנושא האמצעים המשמשים לפיזור המון. המשטרה אימצה את גלילוני הגומי בתקופת המפכ"ל וילק, כאמצעי עיקרי לטיפול בהפרות סדר. מדובר במהלך שהגדיל באופן משמעותי את הסיכון לפגיעה בגוף ובנפש בעת פיזור המון. תוצאה אפשרית זו היתה ידועה בעת שההחלטה נתקבלה. ברם, ההחלטה והמדיניות בדבר שימוש מוגבר בגלילוני גומי נתקבלו ללא עבודת מטה ראויה שבחנה את המשמעויות של מהלך זה. באופן דומה, לא נעשתה עבודת מטה ראויה לפני שהוכנס לשימוש אמצעי הגומי, ואף לא בעקבות אירועי אום אל-פחם בשנת 1998, בהם נפגעו רבים מגלילוני גומי. גם הצעת חוק שהוגשה בנושא זה לא גרמה למשטרה לבצע עבודת מטה, ובמרכזה איסוף מסודר של נתונים וניתוח מסודר של המשמעויות הנודעות לחלופות השונות העומדות על הפרק. התנהלות המשטרה בנושא זה חשפה ליקוי מבני בדרך פעולתה. דומה כי ליקוי זה נובע, לפחות בחלקו, מכשל קונצפטואלי, לפיו אמצעי הפיזור שברשות המשטרה הם נושא טכני, מקצועי, אפסנאי בלבד. תפיסה זו היא שגויה. לאמצעי הפיזור המופעלים השלכה מרחיקת לכת על יחסי המשטרה עם הקהל עימו היא מתמודדת, והעיקר - יש לאמצעים אלה השלכה ישירה על פגיעות בגוף ובנפש. היעדר התייחסות מספקת להשלכות אלה הוליך לקבלת החלטה בשטח זה שהיתה בעלת משמעות מרחיקת לכת, בלא שתהליך הבדיקה שקדם להחלטה עמד ביחס סביר לחשיבותה. מן הראוי, כי החלטות מסוג זה יתקבלו לאחר עבודת מטה מסודרת, שתציג את העובדות, ואת משמעויותיהן הצפויות, בפני מקבלי ההחלטות. רק לאחר אירועי אוקטובר הסיקה המשטרה את המסקנות המתבקשות, הקימה ועדה לחקור את השימוש בירי של גלילוני גומי, והסיטה את הדגש באמצעי הפיזור שברשותה מגלילוני גומי לאמצעים של גז מדמיע.

32.לעיצומם של דברים, הוועדה סבורה כי יש להבהיר, באופן חד-משמעי, כי ירי של אש חיה, לרבות ירי על ידי צלפים, אינו אמצעי לפיזור המון על ידי המשטרה. ירי חי הוא אמצעי לטיפול במצבים מיוחדים, כמו מצב של סכנת חיים ממשית ומיידית, או של חילוץ בני ערובה. אשר לגלילוני גומי, הרי שאמצעי זה אינו ראוי לשימוש בשל הסיכונים עליהם עמדנו בהרחבה, ועל המשטרה להוציאו משימוש. אין בכך כדי למנוע מן המשטרה להכניס לשימוש אמצעים קינטיים אחרים, לרבות אמצעי גומי. עם זאת, הכלל המנחה חייב להיות, כי אמצעי בעל פוטנציאל קטלני יוכל לשמש רק במצבים של סכנת חיים ממשית ומיידית, ורק במקרה שמדובר באמצעי אשר רמת הדיוק שלו מאפשרת פגיעה רק - ואך ורק - במי שיוצר סכנת חיים כאמור. בכל המצבים האחרים על המשטרה לעשות שימוש באמצעים לא-קטלניים.

http://uri.mitkadem.co.il/vaadat-or/vaadat-or-part6.html

הם מפרשים את החוק כרצונם וכפועל יוצא מכך, אויבים מסיתים כאלו יושבים בשקט ובשלווה.

כנראה אליבא דהפרקליטות: "הכיבוש הציוני יחוש במתים..." זו ביקורת לגיטימית על הכובש המדכא. בושה!

בתגובה לדברים של אימאם יוסוף אלבז -

https://rotter.net/forum/scoops1/698335.shtml#1

תגוביות:

1.המשולש הארור. פרקליטות, בית המשפח והתשקורת.

1992, ימים ספורים לפני יציאת הכנסת לפגרת בחירות. מה שהתחיל ביוזמת שר המשפטים דן מרידור, כהצעת "חוק יסוד: זכויות היסוד של האדם", מתפצל לכמה חוקים, ושניים מהם מובאים להצבעה ועוברים. לא חולפים ימים רבים, ויש שמכנים זאת "המהפכה החוקתית". לא סתם מהפכה, "מהפכה חוקתית שקטה" (כפי שכתב בזמנו פרופ' קלוד קליין). השקט, ומידה לא פחותה של נאיביות, מלווים את המהלך עוד כשלוש שנים, עד לפרסום פס"ד המזרחי. וגם אז נדרשות עוד שנים נוספות כדי להבין באמת כיצד המהלך הזה משנה את כלל מבנה המשטר בישראל.

השינוי המשפטי הצר הפך עד מהרה למהפכה משילותית רחבה. היא יצרה יחסי כוחות חדשים בין שלוש הרשויות - החלישה את המחוקקת, הגבילה את יכולת התפקוד של המבצעת תוך הכפפתה ל"ייעוץ המשפטי", והובילה להתגבשותה של מערכת שלמה, פוליטית־שאינה־נבחרת, שמובילה אג'נדה ברורה לעברה של מדינת כל אזרחיה על פני המדינה היהודית.

והיום, בתחושת דז'ה וו, אוסף של תהליכים לכאורה נפרדים ומינוריים שמתרחשים מאז הקמת הממשלה, מסמן את תחילת המהפכה המשילותית השניה.

החוק להגבלת כהונת רה"מ, שמחליש משמעותית את היסודות הדמוקרטיים של בחירת העם ופוגע ביציבות השלטונית, מתואר כחוק "הפשוט יותר", הקל יותר לשינוי.

אליו מצטרפת היוזמה לאפשר ליועמ"ש להחליט מי יהיה רה"מ ("חוק הנאשם בפלילים"), בצד המשך עיגון יכולתו של בג"צ לבטל חוקים במה שיהיה לימים "חוק יסוד: החקיקה" וחזרתם לחזית של מתנגדי חוק יסוד: הלאום.

נוסף על כך, משמעותיים לא פחות הם נושאים שהוסרו מסדר היום, חרף ההבטחות:

אי־שינוי שיטת בחירת השופטים,

אי־פיצול תפקיד היועמ"ש,

ומעל לכל, הרגע ההיסטורי שבו ניתן היה למנות ארבעה שופטים שמרנים לביהמ"ש העליון - נמוג בטרם עת.

וכאילו כדי להגדיל את האירוניה, אבי המהפכה המשילותית הראשונה, דן מרידור, ממונה לראשות הוועדה למינוי היועמ"ש הבא.

ויש גם הקונטקסט. במשך יותר משנתיים וארבע מערכות בחירות הגיעו להבנה כל מפלגות הימין הפוליטי, שמבנה העל הלאומי לא ישרוד ללא שינוי מבנה הבסיס המשילותי. והנה, בכנסת שבה 65 מנדטים מבוססים על קולותיהם של מצביעי ימין, דווקא אז קמים נציגים שהזדהו "כימין", יוצאים מתוך הסוס הטרויאני, מכלים את הסיכוי לשינוי ומובילים באחת את דגל המחנה הנגדי למען השלמת המהפכה.

המהפכה המשילותית השניה, בדיוק כמו הראשונה, מתמזגת עם הפן הפוליטי.

לא רק שינוי מפלגתי זמני, אלא עיגון תהליכים למניעת הסיכוי שאי פעם (בעתיד) יהיה מהפך פוליטי אמיתי.

חברי הכנסת אולי ימשיכו להיבחר, ראשי ממשלות קצרות כהונה יתחלפו "כמו גרביים" (כפי שהסבירה ח"כ מרב מיכאלי כשהובילה בעבר את הצעת החוק להגבלת כהונה), אבל מערכת בלתי דמוקרטית ובלתי נבחרת תעצב למעשה את המדינה כראות עיניה.

וכשהמהלכים הללו יוצאים לדרך כיום, מכמיר לב לראות כיצד נושאים שוליים אינספור לוכדים את העין הציבורית ואת תשומת הלב התקשורתית, ואילו אירועים כה מכוננים - עוברים בשקט. עוד מהפכה שקטה יוצאת לדרך, "בלי רעש וצלצולים".

https://www.israelhayom.co.il/opinions/article/5925788

תגוביות:

1.מתי יקום הצדיק ההוגן וההגון מהפרקליטות ואולי היועץ המשפטי לממשלה עצמו ויאמר "עד כאן"?

כולנו זוכרים את דבריה של פרופ' רות גבינזון ז"ל מהשמאל – "נתניהו לא יזכה למשפט צדק".

היא כנראה צדקה מאוד!

אני אישית רוצה שהמשפט יימשך וזאת על מנת לראות את מגדל הקלפים מתמוטט לחלוטין, מקווה.

אסור להתפתות "לעסקת טיעון", הפרקליטות "בלחץ אטומי" ממשפט זה.

ההיסטוריה לא תסלח לכל אותם אנשים שתמכו והגנו על המעשה המכוער שנעשה לראש הממשלה.

הם ייזכרו לדיראון עולם בהיסטוריה של עם ישראל, על שהפילו ראש ממשלה בטענות מופרכות.
מערכת אכיפת החוק על שלוחותיה עשו את המעשה הנורא הזה, כולל אמצעי התקשורת השונים.
לא נשכח ולא נסלח! מי ישלם על העוול הנורא?

מי יכול להחזיר למשפחת נתניהו ולעם ישראל את המצב לקדמותו?

הם הצליחו להוציא את נתניהו מבלפור בשיטות לכאורה של מאפיה. הפילו ראש ממשלה בדרך לא דמוקרטית. כעת מנסים בכל כוחם למנוע ממנו להתמודד שוב. חצופים!

על הדרך העיתונאות מתחרה עם המקצוע העתיק בעולם. מקצוע העיתונות הפך להיות לכאורה זנותי. כל אחד עם האג'נדה שלו ואין באמת דיווחיי חדשות.

חלק מהעיתונאים לכאורה יתחילו לעשות הסבה למקצוע אחר.

בושה וחרפה לאלה מהעיתונאים שמשתפים פעולה ויודעים את האמת - במשפט, בכלכלה, בבריאות, בביטחון ועוד, ומסתירים אותה מהציבור בגלל אג'נדה מאוד מסוימת.

אגב, יש מדינות שכאשר נבחרת ממשלה חדשה או ממשל חדש כל הפקידות הבכירה מתפטרת או מפוטרת. זה כולל גם את היועצים המשפטיים, המנכ"לים והפקידות הבכירה. זה נוהג מקובל שם ואף אחד לא מצייץ כנגדו. לדוגמא בארה"ב, מבינים שהפקידות הבכירה היא מעין "מישרת אמון".

2.בג"צ "הרוויח ביושר" את ההתקפות עליו עקב החלטות ופסקי דין הזויים לכאורה שלו בשנים האחרונות. למשל, בעיני הזוי שמילה של נשים מוסלמיות היא עילה להישארותן במדינת ישראל. זה הרי מזמין מיליונים של מסתננים למדינת ישראל.

הזוי שיקנסו בית דפוס שמסרב להדפיס עלוני פרסום של להט"בים. הזוי שאין התחשבות בשכנים בהפגנות בבלפור. הזוי שלא הורסים את בית המחבל.

יש תחושה אצל רבים בציבור שבג"צ לכאורה הוא סניף של מר"צ, וכולנו יודעים מה אחוז התומכים במפלגה זו שידעה לצעוק פי כמה מגודלה האמיתי. בנוסף מתקבל הרושם שבג"צ רוצה להיות ראש הממשלה של "רשות-על", שמחליט בפועל על מדינת ישראל בכל תחומי חיינו, מקטן עד גדול.

בעצם התחושה היא שהבחירות הן אקט מיותר לחלוטין ואין לממשלה יכולת למשול, כאשר שופטיו לוקחים סמכות להחליט בכל דבר ודבר. די! זה לא יכול להימשך כך!

אגב, אני מאוד התאכזבתי "מההצגה הטובה בעיר". קרנם של השופטים ירדה פלאים בעיני. יש כאלה הטוענים שהיתה "רמה גבוהה" של דיונים. אני ראיתי סתם אנשים בשר ודם פשוטים, שמסתתרים מאחורי גלימות (ומסכות), "די זקנים", שחלקם לא בדיוק שולטים לכאורה בחומר, שפוחדים שייקחו להם את המשחק מהידיים.

אם זו רמה גבוהה של דיונים, לא ברור לי מהי באמת רמה גבוהה!

11 שופטים נתנו החלטה פה אחד. לא היה צורך ביומיים של דיונים – זו היתה הצגה מיותרת לחלוטין.

אולי מעכשיו והלאה נפסיק לחשוב שהם "חצי אלוהים" "ושהם גם קוראים כליות ולב". ורק נזכור תמיד שהם "מנותקים מהעם" "וכלל לא נבחרו על ידי העם". והם רשות שופטת בלבד שאסור לה להתערב בפעילות הרשות המחוקקת והרשות המבצעת.

החגיגה נגמרה!!!

בהזדמנות זו. "תודה מיוחדת" אני שולח לאהרון ברק "שהמהפכה השיפוטית" שלו גרמה לכאורה נזק בלתי הפיך למדינת ישראל ולתושביה.

3.בסוף מתישהו העם יבוא חשבון עם אותם ימניים לאומיים מתחזים שגנבו קולות והעבירו אותם לשמאל. סדרי מימשל ישונו, הרוב היהודי הברור אשר בימין יקבל את הנהגת המדינה וישים את השמאל עם הערבים במקומם. הרוב יאכוף את מדיניותו ללא פשרות ותקינות פוליטית...ובג"צ יושם במקומו המכובד כשופט הארץ ולא כשליט הארץ!

4.זוכרים! "חבר מביא חבר". "קליקה סגורה", "95,000 ש"ח פנסיה", "יציאה לפנסיה בגיל 70", "הם חצי אלוהים", "הם גם קוראים כליות ולב".

לא ולא. הם בסך הכל "מנותקים מהעם", "כלל לא נבחרו על ידי העם".

די נמאס! הפכנו למדינת משפטנים. לכל מקום צריך ללכת עם עו"ד, כולל בצה"ל - החיילים שלנו שצריכים עו"ד צמוד שיאמר להם מתי ואיך הם צריכים לירות. וחסר להם שהם ישמחו שפגעו במטרה. כל יועץ משפטי הפך להיות מלך, הוא המחליט והמוציא לפועל. אבל אין עליו שום אחריות, הטעויות הן של אחרים ולא שלו.

זיכרו שהיועץ הוא רק יועץ ואפשר לקבל את דעתו ואפשר שלא. האחריות היא על המנהל, על השר, על המנכ"ל וכו'. כמו יועצת בביה"ס אפשר לקבל את דעתה ואפשר לא. האחריות בסופו של דבר היא על מנהלת ביה"ס. מי שלא רוצה לייצג את המדינה שיתפטר!

אשמח שיפרסמו את שמות הפרקליטים שמסרבים לייצג את המדינה בפני בג"צ. אם טוענים שיש עומס רב והשופטים לא נותנים בזמן החלטות, אז בהזדמנות זו יש להכניס עוד 20 שופטים לביהמ"ש העליון גם על מנת למנוע "קול אחיד" במקהלה. המצב הנוכחי הוא הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה. מצער שאין לכאורה צדק בבתי המשפט, וכל שופט נותן את החלטתו לכאורה בהתאם לאג'נדה הפוליטית שלו.

אפשר לציין את כבוד השופט מזוז שדיבר גם על האינטואיציה של השופט.

לאן עוד יגיעו הדברים?

השופטים אמורים לשפוט רק על פי חוקים "והתקדים המחייב" ולא על פי רגשות, אג'נדה ואינטואיציה. כעת מסתבר לכאורה שהכל מכור. אהרון ברק הוא "שהמהפכה השיפוטית" שלו גרמה לכאורה נזק בלתי הפיך למדינת ישראל ולתושביה. מקווה שהוא עוד יספיק בחייו לראות את התרסקותה של אותה מורשת מסוכנת שהשאיר לנו. חוסר האמון של הציבור מראה לנו שהתהליך בעיצומו.

5.חסרים בכתבה את שמות הרקובים - בנט, שקד וסער המובילים את המהלכים האלה! סער, שכל חייו מונעים אך ורק משנאה ונקמה פתולוגיים בנתניהו שהביס אותו בבחירות דמוקרטיות בפריימריז ובנט ושקד הרקובים, כשכולם מחוקים בסקרים ופועלים לחיסול עתידו הפוליטי של נתניהו ולחיסול הליכוד והימין בכללו!

הרקובים, שיתפו פעולה באופן הדוק עם מאפיית הפרקליטות והיועמ"ש! שקד הרקובה ביטלה את גוף הביקורת על הפרקליטות. למען שי ניצן החליטה שלא להקים ועדת חקירה לרות דוד וגם סיכלה את חוק היועמ"שים! שקד ובנט הרקובים נתנו גיבוי מלא למנדלבליט, למרות התיקים שתפר לנתניהו והכריזו שהם סומכים לחלוטין על מנדלבליט, למרות הקלטות המרשיעות, והסתרתן ע"י המאפייה בראשות בג"צ! שקד הרקובה אף הכריזה שמנדלבליט הינו "ישר כסרגל"!... והתוצאה, שלאחר כהונתה כשרת המשפטים, כוחה של המאפייה המשפטית התעצם! ועכשיו הרקובה יחד עם הרקובים האחרים מקבעים את דיקטטורת המאפייה בראשות בג"צ!