מכתב אישי לפרופסור אהרון ברק,כבוד נשיא בית המשפט העליון.
אדוני כבוד הנשיא !
נכון, מכתב באינטרנט אינו בדיוק מכתב "אישי", אולם, משנוכחתי שעל סף לשכתך ניצבים "סלקטורים" כדוגמת מר גרשון גונטובניק, וגברת יפעת גרפי, אשר קובעים עבורך מה תקרא ומה תשמע, אשר מנתקים אותך מרחשי ליבם של אזרחי המדינה, לא נותרה לי ברירה אלא להשתמש באמצעי זה "כעוקף סלקטורים".
לפני כשלושים שנה הייתה לי זכות גדולה להכירך עת שימשת כיועץ משפטי לממשלה.
עת ישבת לצידי על מדרכת הרחוב כאשר שבתתי רעב בחזית ביתך, בגין עיוותי דין שעשו לי בתי המשפט כאשר תבעתי את השופט חיים אילת על מעשי רמייה והונאה שעשה.
עת הסעת אותי למשרדך כדי להאזין למצוקתי.
עת המתנת לי במשרדך בשעות הערב המאוחרות בתקופה שהיית טרוד בנושא חתימת הסכם השלום עם מצריים.
עת קיבלת על עצמך לבדוק העניין באופן אישי אף שהדבר עבר כבר את כל ערכאות המשפט.
כל אלה עשית, ללא "נערי חצר" וללא "סלקטורים". דיברת עם פשוט עם כמוני כשווה אל שווה, ולכן היית האדם היחיד במדינה שהסכמתי לשים נפשי בכפו ולקבל חריצת דין שלך כסופית ומחייבת.
כיום, נראה שהנך יושב במגדל שן, מוקף ב"נערי חצר" שמונעים ממך לדעת על מצוקותיהם של אזרחים רבים, שנפלו קורבן לבירוקרטיה המשפטית ולעיוותי דין.
מר גונטבניק, נימק בין יתר נימוקיו את אי העברת מכתבי לעיונך, משום שרעייתך הגברת אלישבע ברק ישבה בהרכב השיפוטי אשר דחה את תביעתי.
האומנם זו סיבה ראויה למנוע ממני להעלות את טענותיי ? אולי להפך !
הגברת יפעת גרפי, הסבירה לי בשיחה טלפונית, שאתה עסוק בכתיבת פסקי דין וכי זמנך יקר מדי מכדי לבזבזו על אלפי "טרדנים" מסוגי ולכן לא תעביר אליך את מכתבי.
לעניין זה, ראוי לה לגברת הנכבדה לרשום בפניה שני כללי יסוד :
א. אם אומנם יש אלפי טרדנים כמוני, משמע שמשהוא "רקוב בממלכת דנמרק", וחשוב מאוד ליידע אותך על כך ולא להסתיר ממך את העובדות.
ב. עוד כדאי לה לזכור, שמערכת המשפט, קיימת ונושמת, למען אותם אלפי טרדנים, שמכף ידם היא ניזונה, כמו גם הגברת גרפי עצמה.
כאשר דנים בשאלת הזיקה שבין אזרחי המדינה למערכת המשפט, יש להבחין בין חמש קבוצות של אזרחים :
קבוצה א' – רוב האזרחים, שאינם מכירים את המערכת ואת המתרחש בה, הואיל ולמזלם הטוב לא נזקקו לה מעולם, וכל הידוע להם הוא בבחינת עדות שמיעה מצדדים שלישיים.
קבוצה ב' – המשפטנים למיניהם, שיודעים את האמת כולה אך מנועים מלומר אותה בגלוי משום שאינם יכולים לכרות את הענף עליו הם יושבים.
קבוצה ג' – המתדיינים, שזכו במשפטם בצדק או שלא בצדק. ואלה וודאי לא ילינו כנגד בתי המשפט, לאחר שקיבלו את ליטרת הבשר שלהם.
קבוצה ד' – המתדיינים, שהפסידו את משפטם ב"צדק" ומסרבים להודות ולקבל את הדין.
קבוצה ה' –המתדיינים, שהפסידו את משפטם "שלא בצדק", אלה שדינם "עוות", אלה שנפלו קורבן לבירוקרטיה המשפטית והמסורבלת, אך מנועים מלזעוק זעקתם משום שמתייחסים אליהם כאל אנשי קבוצה ד'.
(להלן, "קורבנות מערכת המשפט")
סתימת פיותיהם של "קורבנות מערכת המשפט" בנימוקים פורמאליים כמו סופיות משפט הוא חטא בל יכופר.
כדוגמה אחת מני רבות הוא מר עמוס ברנס. מה שעשו בתי המשפט למר ברנס הוא חמור אלפי מונים מרציחתה של המנוחה רחל הלר ז"ל, את המנוחה רצח רוצח מתועב, את עמוס ברנס רצחה מערכת המשפט.
אדוני כבוד הנשיא !
מערכת משפט, שמתנתקת מן העם, שמסרבת להקשיב ל"נפגעיה", שמסרבת לשמוע ביקורת, שמסרבת לקבל את "משוב עורכי-הדין" שמכירים אותה הרבה יותר טוב מהשופטים עצמם, מערכת כזו אינה יכולה לתקן את הקלקולים שבה ואין תמה שתדמיתה ואמינותה צונחים מיום ליום.
ראוי לזכור, ששופט מכיר את לשכתו ואולמו בלבד, בעוד ה"קורבנות" ו"משפטני
השטח", מכירים לשכות ואולמות רבים ועל כן יש להקשיב להם קשב רב.
עוד ראוי לזכור, ששופטים הם בשר ודם ככל בני אנוש, עם אותן תכונות, אותן חולשות אותן העדפות, ואותם ליקויים בשיקול דעת. למרות זאת ניתנת להם סמכות אלוהית לחרוץ דיני נפשות וממונות.
בהיותם בעלי עוצמות כה גדולות, בהיותם מתמנים ולא נבחרים, בהיותם נכפים על המתדיינים הר כגיגית, בהיותם מתמנים עד יום פרישתם, יש לקיים לגביהם את הפסוק:
"צדיק שעל בגדו נמצא רבב, חייב מיתה".
כדי לקיים אמירה זו, חזקה על מערכת המשפט לקבל את "משוב השופטים" בהבנה ולא כגזירה ולו רק למען ההיגיינה המשפטית.
לא מתקבל על הדעת שדווקא אנשים בעלי עוצמות וסמכויות כה רחבות, יהיו פטורים מחובת הבקרה והפיקוח.
מבלי לגרוע בחשיבות פסקי הדין המלומדים שאתה כותב, אני סבור שחשוב לא פחות להכיר, לדעת וללמוד את מצוקות המתדיינים, ואת ה "ויה-דולורוזה" שהם חווים באולמות בתי המשפט.
סתימת פיות המבקרים, מצניחה את מערכת המשפט לרמתם הבלתי מכובדת של הרשויות המקבילות לה, ואבוי לה למדינה שאזרחיה מטילים ספק באמינות מערכת המשפט שלה.
לדעתי,במקום ה"סלקטורים" שמסתירים ממך את העובדות ומנתקים אותך ממצוקות המתדיינים, עדיף היה להקים לצד לשכתך "מחלקת "בקרה, פיקוח, וייעול", עם אנשים אשר יקשיבו למצוקות ה"טרדנים ומשפטני השטח", ויהדקו את הקשר בינם לבינך כמי שיושב בראש המערכת.
מחלקת "פיקוח ובקרה" כזו שתהיה כפופה ישירות אליך, צריכה בין יתר תפקידיה :
א. כמו צ.ה.ל, לנתח וללמוד תיקים שהסתיימו, כדי לאתר "באגים" ומחדלים של המערכת, למען למנוע כאלה בתיקים עתידיים.
ב. ללמוד ולשנן היטב את ספרו של מר משה נגבי, "כסדום היינו", אשר באומץ רב הרים עבורנו את השטיח, למען נראה את אי הצדק הרב שהצטבר שם במרוצת השנים, וחזקה על "מחלקת הפיקוח" ליישם את המסקנות המתבקשות מפרשיות עגומות אלו כדי למנוע הישנותן.
ג. לעודד בהבנה וללא מורא את "משוב השופטים".
ד. ליעל את הליכי המשפט המסורבלים, ובעיקר לבטל את הצורך בכפילות מסמכים בשלבי ההתדיינות השונים, דבר שיצמצם במידה ניכרת את כמות הניירת, ויקל על השופטים לשלוט בחומר הראיות המונח בפניהם.
(בנושא זה שלחתי לך בשעתו הצעת ייעול, אך קרוב לוודאי שגם זו לא עברה את משוכת "הסלקטורים" ולא הגיעה לעיונך ).
ה. לשמש כ" טריבונל" לטובת אזרחי המדינה, מול מערכת המשפט, לרבות שופטים, פרקליטות המדינה, היועץ המשפטי לממשלה ומח"ש.
אדוני כבוד הנשיא !
לדעתי הלא אובייקטיבית, אני מעיד על עצמי שאני משתייך לאותם נפגעים שמערכת המשפט עשתה להם עוול משווע, גם בתביעה שהגשתי נגד השופט חיים אילת, שהסתיימה בהוצאת הספרון "מי ישפוט את השופטים", וגם בתביעה שהגשתי לבית הדין לעבודה בגין העובדה שאין לי הסדר פנסיה לאחר 35 שנות עבודה.
נכון להיום, בגילי המתקדם, השלמתי עם העוולות הרבות שגרמו לי בתי המשפט, אולם, כמי שלמד משך השנים להכיר את "מערכת הצדק" מכיוון ספסלי המתדיינים, דבר שאתה ועמיתיך השופטים, לא מכירים, לא חשים, ולא חווים, בבחינת, "מה שרואים מכאן לא רואים משם", החלטתי להקרין מעט מזה אליך באמצעות מכתב זה.
אני מאמין שמערכת משפט מתוקנת היא בסיס וערובה למדינה מתוקנת, ועל כן איני כותב מכתב זה כביקורת לשם ביקורת, כי אם למטרת ביקורת בונה ותורמת.
אם דבריי יפלו על אוזן קשבת, אראה בכך מידת מה של פיצוי על העוולות הרבות שנגרמו לי על ידי בתי המשפט.
בכבוד רב, ובתקווה שמכתבי זה יגיע עדיך
שלמה אבני
רחוב קלעי 10
גבעתיים – 53234
15 אוקטובר 2004. טל/ פקס – 03-6736830.
(ראה ההתכתבות עם מר גונטובניק וגברת גרפי המצ"ב).
http://www.court.org.il/nato/nato96.htm
לחץ כאן » ''מה עשתה המשטרה לאחר התנקשות באדולף קסטנר??''