 |
|
 |
|
 |
|
 |
Yac
גולש אורח
|
20:48 03.04.04 |

|
6. מה בעצם נאמר שם ?
בתגובה להודעה מספר 4
|
ערוץ 7 עו"ד דר: אהרון ברק הונה את הממשלה פורסם באתר ערוץ 7 ב- 13 בפברואר 2003 בספרו "אהרון ברק ומנעמי שלטון החוק" מביא עו"ד יוסף דר פרטים על מעשיו של השופט אהרון ברק במשך שנים רבות. בין היתר טוען דר כי ב"פרשת ידלין", הונה אהרון ברק שהיה אז היועהמ"ש לממשלה את הממשלה באמצעות מסמך כוזב. פרשת אשר ידלין היא הפרשה שבנתה את אהרון ברק כיועץ המשפטי לממשלה והחדירה אותו לתודעה הציבורית כמותג משפטי וכ"אביר שלטון החוק". כך אומר עו"ד יוסי דר בראיון לתכנית "חופש השידור" של ערוץ 7 בה התייחס לספרו החדש "אהרון ברק ומנעמי שלטון החוק". בספרו מפרט דר פרטים על אירועים ופרשיות בהם היה נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק מעורב במשך 30 שנים, המעידים לטענתו על חוסר היושר וחוסר האמינות של ברק. אחת הבולטת בהן היא פרשת ידלין שהיה אמור להתמנות לתפקיד נגיד בנק ישראל ונמצא אשם בקבלת שוחד. פרשה זו התנהלה בתקופה שאהרון ברק היה היועץ המשפטי לממשלה, אומר דר והציבור אינו יודע כי בפרשה זו הונה ברק את ממשלת ישראל באמצעות מסמך כוזב שגרם לה בשל כך לקבל החלטה שגויה בענינו של ידלין. במהלך החקירה של ידלין עמדה על הפרק שאלת מינויו כנגיד בנק ישראל והממשלה היתה נבוכה משום שלא ידעה אם לקיים את המינוי או לבטלו. ברק התבקש על ידי שר המשפטים להגיש לממשלה דו"ח ביניים על מצב החקירה והוא אכן הגיש. בדו"ח הוא ציין במפורש שידלין מכחיש את כל המיוחס לו, זאת בעוד שידלין כבר נשבר והודה. שאלת הודאתו או הכחשתו של ידלין היתה קריטית באותו זמן אומר דר כי אם הממשלה היתה מקבלת דיווח כי ידלין הודה מינויו היה מתבטל מיד, מציין דר, אך למרות זאת ברק שמר את הודאתו של ידלין בסוד ומסר לממשלה מסמך ובו כאמור ציין כי ידלין מכחיש את המיוחס לו. עוד חושף דר בספרו "פרשיית דולרים", מקבילה לזו של לאה רבין ז"ל אך בניגוד לה את התיק בפרשה השניה סגר אהרון ברק. מדובר לטענתו בחשבון הדולרים של אבא אבן שבו היו סכומים גבוהים פי 20 מאלו שהחזיקה לאה רבין בחשבונה. מה שהציבור אינו יודע טוען דר הוא שאהרון ברק סגר את התיק וזאת מתוך ניגוד אינטרסים אישיים. דר כותב כי סגירת תיק בידי היועץ המשפטי כמוה כ"מעשה שיפוטי ממש". אך, "אהרון ברק, כך מתברר, היה נתון במצב אישי מיוחד מאד כאשר טיפל בתיקו של אבא אבן והחליט לסגרו". דר כותב כי עו"ד יעקב נאמן ייצג את אבא אבן מול אהרון ברק ופרקליטיו אך "מתברר שלא רק אבא אבן היה לקוחו של עו"ד נאמן. מתברר שזמן לא רב קודם לכן טיפל עו"ד נאמן בדיסקרטיות בענין פרטי ורגיש של לקוח חשוב אחר: אהרון ברק בכבודו ובעצמו". דר מפרט את טיב השירות שקיבל אהרון ברק מעו"ד נאמן: "מתברר שערב כניסתו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה נזקק ברק לעורך דין מומחה לעניני מס הכנסה, שיתן לו ייעוץ משפטי וחוות דעת בקשר לעניני מס ההכנסה הפרטיים שלו. המדובר היה בהכנסותיו של ברק מתקופת עבודתו בחו"ל כמה שנים קודם לכן". "חוות הדעת שהכין עו"ד נאמן עבור ברק נושאת את התאריך 27 ביוני 1975, כלומר שלושה ימים בלבד לפני כניסתו של ברק לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה". מוסיף דר וכותב: "יותר מעשרים שנה שמר נאמן בכספת הפרטית שלו את חוות הדעת, אבל הקפיד למחוק מראש העמוד, בדיו שחורה, את שמו ואת כתובתו של אהרון ברק". "במצב ענינים רגיש שכזה חוזר עו"ד נאמן אל אהרון ברק עם לקוח אחר שלו – אבא אבן. היכול מישהו לטעון ברצינות שברק מסוגל לדון ולהחליט ללא משוא פנים בענין לקוח של עורך דין, שעה שגם הוא עצמו היה לקוחו של אותו עורך דין, ועוד בענין כה רגיש השמור בסוד הכספת של אותו עורך הדין"? דר סיפר לערוץ 7 כי בצאת ספרו הגיעו אליו תגובות רבות הנעות בין סקרנות לבין תדהמה שבאה גם מקולגות.
|
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
Yac
גולש אורח
|
08:36 04.04.04 |

|
13. הרהורים
בתגובה להודעה מספר 10
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 05.04.04 בשעה 10:39 בברכה, Yac כך הוציאו הודאות מאנשים ? אני מתקשה להאמין.
מנהיגים קדומים של עם ישראל, חששו, שלעם הזה נטיה, להתדרדר בקלות, לשחיתות, לשוחד, לנוכלות ולעיוות משפט.הם הבינו, שכל זה, יחליש את המירקם החברתי עד כי תהיה סכנה קיומית, ליהודה ולישראל. בדיעבד, ברור שהם צדקו. הם השאירו לנו בכתובים, עיצות ונזיפות, כתובות בשפה עתיקה ופיוטית. כדאי להקשיב. חשוב ללמוד. רצוי לשרוד ולא לאבד את מתנתו האחרונה של שר ההסטוריה. כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי, מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי ? ? ? לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא, קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי, חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא, לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה: חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח, נִלְאֵיתִי נְשׂא: וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם. גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ. יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ: רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ, הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי, חִדְלוּ הָרֵעַ: לִמְדוּ הֵיטֵיב, דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ, שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה:
|
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
 |
|
Yac
גולש אורח
|
23:42 04.04.04 |

|
16. תרבות קדומה
בתגובה להודעה מספר 0
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 05.04.04 בשעה 00:03 בברכה, Yac לעם ישראל, היתה תרבות מפותחת, הרבה לפני עמים אחרים. אנו, הישראלים, לא מכירים את אותה תרבות, וההפסד הוא שלנו.אביא קטע יפה שכתבו אותם אנשים, שהאמינו, שמערכות אכיפת החוק, בעיקר מערכת המשפט, חייבות להיות מאוישות, באנשים נקיי כפיים, ישרים והגונים. וַתֹּאמְרִי: לְעוֹלָם אֶהְיֶה גְבָרֶת, עַד לֹא שַׂמְתְּ אֵלֶּה עַל לִבֵּךְ, לֹא זָכַרְתְּ אַחֲרִיתָהּ: וְעַתָּה שִׁמְעִי זֹאת עֲדִינָה, הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח, הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ: אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד לֹא אֵשֵׁב אַלְמָנָה וְלֹא אֵדַע שְׁכוֹל: וְתָבֹאנָה לָּךְ שְׁתֵּי אֵלֶּה, רֶגַע בְּיוֹם אֶחָד, שְׁכוֹל וְאַלְמֹן, כְּתֻמָּם בָּאוּ עָלַיִךְ, בְּרֹב כְּשָׁפַיִךְ, בְּעָצְמַת חֲבָרַיִךְ מְאֹד: וַתִּבְטְחִי בְרָעָתֵךְ, אָמַרְתְּ: אֵין רֹאָנִי. חָכְמָתֵךְ וְדַעְתֵּךְ הִיא שׁוֹבְבָתֶךְ וַתֹּאמְרִי בְלִבֵּךְ: אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד: וּבָא עָלַיִךְ רָעָה, לֹא תֵדְעִי שַׁחְרָהּ, וְתִפֹּל עָלַיִךְ הֹוָה, לֹא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ, וְתָבֹא עָלַיִךְ פִּתְאֹם שׁוֹאָה לֹא תֵדָעִי:
|
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
 |
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
06:02 05.04.04 |

|
17. ''ובא עליך רעה...'' = תחת אשר בטח ברעתך תבוא עליך רעה....
בתגובה להודעה מספר 16
 |
"לא תדעי שחרה..." = לחשים ומכשפים לא יעזו לך להסירה..... ישעיהו פרק מז (ציטוט מפרק מדהים וקולע בול) א רְדִי וּשְׁבִי עַל-עָפָר, בְּתוּלַת בַּת-בָּבֶל--שְׁבִי-לָאָרֶץ אֵין-כִּסֵּא, בַּת-כַּשְׂדִּים: כִּי לֹא תוֹסִיפִי יִקְרְאוּ-לָךְ, רַכָּה וַעֲנֻגָּה. ב קְחִי רֵחַיִם, וְטַחֲנִי קָמַח; גַּלִּי צַמָּתֵךְ חֶשְׂפִּי-שֹׁבֶל גַּלִּי-שׁוֹק, עִבְרִי נְהָרוֹת. ג תִּגָּל, עֶרְוָתֵךְ--גַּם תֵּרָאֶה, חֶרְפָּתֵךְ; נָקָם אֶקָּח, וְלֹא אֶפְגַּע אָדָם. {פ} ד גֹּאֲלֵנוּ, יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ--קְדוֹשׁ, יִשְׂרָאֵל. ה שְׁבִי דוּמָם וּבֹאִי בַחֹשֶׁךְ, בַּת-כַּשְׂדִּים: כִּי לֹא תוֹסִיפִי יִקְרְאוּ-לָךְ, גְּבֶרֶת מַמְלָכוֹת. ו קָצַפְתִּי עַל-עַמִּי, חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי, וָאֶתְּנֵם, בְּיָדֵךְ; לֹא-שַׂמְתְּ לָהֶם, רַחֲמִים--עַל-זָקֵן, הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ מְאֹד. ז וַתֹּאמְרִי, לְעוֹלָם אֶהְיֶה גְבָרֶת--עַד לֹא-שַׂמְתְּ אֵלֶּה עַל-לִבֵּךְ, לֹא זָכַרְתְּ אַחֲרִיתָהּ. {פ}ח וְעַתָּה שִׁמְעִי-זֹאת עֲדִינָה, הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח, הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ, אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד; לֹא אֵשֵׁב אַלְמָנָה, וְלֹא אֵדַע שְׁכוֹל. ט וְתָבֹאנָה לָּךְ שְׁתֵּי-אֵלֶּה רֶגַע בְּיוֹם אֶחָד, שְׁכוֹל וְאַלְמֹן; כְּתֻמָּם, בָּאוּ עָלַיִךְ, בְּרֹב כְּשָׁפַיִךְ, בְּעָצְמַת חֲבָרַיִךְ מְאֹד. י וַתִּבְטְחִי בְרָעָתֵךְ, אָמַרְתְּ אֵין רֹאָנִי--חָכְמָתֵךְ וְדַעְתֵּךְ, הִיא שׁוֹבְבָתֶךְ; וַתֹּאמְרִי בְלִבֵּךְ, אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד. יא וּבָא עָלַיִךְ רָעָה, לֹא תֵדְעִי שַׁחְרָהּ, וְתִפֹּל עָלַיִךְ הֹוָה, לֹא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ; וְתָבֹא עָלַיִךְ פִּתְאֹם שֹׁאָה, לֹא תֵדָעִי. יב עִמְדִי-נָא בַחֲבָרַיִךְ וּבְרֹב כְּשָׁפַיִךְ, בַּאֲשֶׁר יָגַעַתְּ מִנְּעוּרָיִךְ; אוּלַי תּוּכְלִי הוֹעִיל, אוּלַי תַּעֲרוֹצִי. יג נִלְאֵית, בְּרֹב עֲצָתָיִךְ; יַעַמְדוּ-נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הברו (הֹבְרֵי) שָׁמַיִם, הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים, מוֹדִעִים לֶחֳדָשִׁים, מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ. יד הִנֵּה הָיוּ כְקַשׁ אֵשׁ שְׂרָפָתַם, לֹא-יַצִּילוּ אֶת-נַפְשָׁם מִיַּד לֶהָבָה; אֵין-גַּחֶלֶת לַחְמָם, אוּר לָשֶׁבֶת נֶגְדּוֹ. טו כֵּן הָיוּ-לָךְ, אֲשֶׁר יָגָעַתְּ; סֹחֲרַיִךְ מִנְּעוּרַיִךְ, אִישׁ לְעֶבְרוֹ תָּעוּ--אֵין, מוֹשִׁיעֵךְ. {ס}
|
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
 |
|
|