קבוצות דיון
גילוי מסמכים
נושא #5956
|
מנהל
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
12:37 17.07.04 |
  
 
|
מיהם המומחים של ´המועצה לשלום ולביטחון´ שעליהם.....
 |
ערכתי לאחרונה בתאריך 17.07.04 בשעה 20:19 בברכה, פילוביץ שחף
מיהם המומחים של ´המועצה לשלום ולביטחון´ שעליהם הסתמך בג"ץ בפסיקתו נגד תוואי הגדר?
מאת:ד"ר אורי מילשטיין
9 ביולי 2004, כ' בתמוז תשס"דבפסק דינו בעניין גדר ההפרדה בירושלים, קבע נשיא בית המשפט העליון פרופ' אהרון ברק, שתי קביעות מעניינות: א. שופטי בית המשפט העליון אינם "מומחים לענייני צבא". ב. חברי 'המועצה לשלום ולביטחון' הם "מומחים בענייני צבא וביטחון". נראה כי יותר משחגגו נשיא המועצה אלוף (מיל') דני רוטשילד ומנכ"ל המועצה תת-אלוף (מיל') שאול גבעולי את ניצחונם בפרשת גדר ההפרדה, הם חגגו את הלגיטימציה שקיבלו מבית המשפט עליון בדבר מומחיותם בענייני צבא וביטחון. עד היום הגורם היחיד שנתן להם לגיטימציה כזאת היה בנק הפועלים; חשבון הבנק של המועצה בסניף הבנק ברחוב טרומפלדור ברמת-השרון רשום על שם: "קבוצת מומחים לשלום וביטחון".
האם באו ימות המשיח או שלנגד עינינו מתגשמת האוטופיה של אפלטון: בעלי מקצוע מדופלמים בשלום וביטחון שיפתרו את כל בעיותיה הביטחוניות של מדינת ישראל? מחזיק תיק המחדל
גם אם זו בדיחה תפלה, נראה כי פרופ' ברק וחבריו בבית המשפט העליון לקחו אותה ברצינות. וזו כבר אינה בדיחה. כשצוות אנשים שהשכלתם משפטית, דהיינו - מניפולטיבית, נוטלים לעצמם את הזכות לפסוק בשאלות של חיים ומוות, לא של פרט זה או אחר אלא של המדינה כולה, ראוי שיהיו מומחים בנושא. אחרת עלולים מאחזי עיניים, שביוון העתיקה נקראו סופיסטים, לעבוד בעיניים על הצוות הזה ולגרום אסון לאומי. שהרי אין מדובר כאן בדיני ראיות, אלא בתובנות בנושא החשוב ביותר של העולם הריאלי: שרידותה של המערכת, היא המדינה. מכאן, שאם בית המשפט העליון נטל על עצמו לקבוע הלכות בנושאים ביטחוניים, על חבריו ללמוד נושאים אלה. כיצד? אולי על ידי הקמה מכון להשתלמות שופטים בנושאים אסטרטגיים-ביטחוניים.
עד כדי כך אין אהרון ברק וחבריו מבינים בענייני ביטחון, שגם אינם מבינים כי חברי המועצה לשלום ולביטחון - המציגים את עצמם כמומחים לשלום וביטחון ואף הקימו "עמותת מומחים לביטחון לאומי", אינם מומחים אלא במקרה הטוב שרלטנים ובמקרה השכיח מתחזים. מועצה זו הוקמה ב1988- על ידי אלוף (מיל') אהרון יריב המנוח, שעמד אז בראש המרכז למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל-אביב. יריב עצמו שימש ראש אמ"ן במלחמת ששת הימים וסיים את תפקידו זמן קצר לפני מלחמת יום הכיפורים. המחדלים המודיעיניים שלו הם שהניחו את התשתית למחדלים המודיעיניים של פקודו ויורשו, אלי זעירא, במלחמת יום הכיפורים.
הערכת מצב מודיעינית לאומית של יריב בסוף שנת 1966, שהיא מסמך סודי ביותר ואף למעלה מזה, היתה שלא צפויה מלחמה עד למחצית שנות שבעים, שכן מצרים וערב הסעודית מסובכות במלחמה בתימן. הוא כמובן טעה. כשפרץ המשבר שהוביל למלחמה במחצית מאי 1967, היה יריב שבוי בקונספציה המודיעינית של עצמו, וטען כי צבא מצרים צלח את תעלת סואץ לשם תרגיל וכי לא צפויה מלחמה.
כשהתבדתה הערכה זו והמלחמה הפכה לבלתי נמנעת, האשימו ראש הממשלה לוי אשכול וחברי ממשלתו את הרמטכ"ל יצחק רבין באי הבנת המציאות האסטרטגית ובהטעיית הממשלה. בעניין זה התקיימה שיחה חריפה מאוד בין שר החינוך זלמן ארן לבין רבין. הרמטכ"ל, שהיה בתהליכי התמוטטות נפשית, מיהר לראש הממשלה הקודם, דוד בן-גוריון, לשמוע דברי עידוד. בן-גוריון מצידו האשים את רבין ואת ראש אמ"ן שלו, אהרון יריב, בסיכון עצם קיומה של מדינת ישראל. רבין נכנס לחרדה ואושפז לקבלת טיפול. לעם סיפרו כי לקה בהתקפת ניקוטין עקב עישון יתר. יש לקוות שנשיא בית המשפט העליון ברק אינו קונה את גרסת הטשטוש הזאת. אז הובהל חיים בר-לב מלימודיו בצרפת ומונה לסגן הרמטכ"ל ולרמטכ"ל בפועל. לוי אשכול הודח מתפקידו ואיש רפ"י האופוזיציונית, משה דיין, מונה לשר ביטחון. התוצאה: התרסקות הברית בין מפא"י לאחדות העבודה, השתלטות רפ"י על מפא"י ההיסטורית, הובלת מדינת ישראל למלחמת יום הכיפורים על ידי משה דיין ושדרוג מעמדו של חברו שמעון פרס כמנהיג המניפולטור הבא של תנועת העבודה. מומחה שאלה תוצאות מומחיותו היה מבקש סליחה מעם ישראל על הנזקים שגרם לו ופורש מהחיים הציבוריים. אולם, לאבי 'הקונספציה המודיעינית' היו שאיפות אחרות: הוא בילה שנים אחדות כשר תחבורה בממשלת גולדה מאיר וכשר הסברה בממשלת רבין הראשונה, ולאחר המהפך הפוליטי ב1977- הקים את המרכז למחקרים אסטרטגיים ועמד בראשו עד 1994. מרכז זה קלט גימלאים ממערכת הביטחון, שבמחקריהם ובפרסומיהם הניחו את התשתית האקדמית להסכם אוסלו.
לאחר תחילת האינתיפאדה הראשונה הקים יריב עם חבריו במרכז ומחוצה לו את המועצה לשלום ולביטחון, שקלטה לשורותיה מאות גימלאים. היום היא מונה כאלף חברים "מומחים". בסטטוס שהעניקו לעצמם גיבו אהרון יריב וחבריו את מהלכיו של ד"ר יוסי ביילין ונתנו יוקרה ביטחונית להסכם אוסלו המופקר. מכיוון שהיום הכל מודעים לכך שההיבטים הביטחונים של הסכם אוסלו הם בבחינת שערורייה, נשאלת השאלה כיצד זה מכנה הנשיא ברק את מומחי אוסלו "מומחים בענייני צבא וביטחון". אדריכל קו בר-לב
לאחר פרסום פסק הדין, פרסמה המועצה מודעת צהלה: "המועצה לשלום ולביטחון מברכת על החלטת בג"ץ בנושא תוואי הגדר". על המודעה חתומים "הנהלת המועצה ופעילים". אחד מהם הוא "המומחה לביטחון לאומי" האלוף בדימוס אברהם אדן. כחברו אהרון יריב, גם ההיסטוריה הביטחונית שלו מלאה כשלים: הוא שהגה ותכנן את 'קו בר-לב' בעת מלחמת ההתשה, לפני מלחמת יום הכיפורים. קו זה היה ביטוי לקונספציה המבצעית של צה"ל לפני מלחמת יום הכיפורים. במלחמה תפקד אדן כמפקד אוגדה 162. הוא שאחראי לכישלון מתקפת הנגד של היום השלישי למלחמה. למרות זאת דווח למפקדת החזית שכוחותינו מוטטו את האויב וצלחו את תעלת סואץ. מפקד החזית, אלוף שמואל גונן המנוח, דיווח על כך לרמטכ"ל דוד אלעזר שדיווח על כך לשר הביטחון משה דיין, שדיווח על כך לראש הממשלה גולדה מאיר שדיווחה על כך לשר החוץ האמריקני הנרי קיסינג'ר . בתל-אביב ובוושינגטון הרימו כוסיות לחיי סדר חדש במזרח התיכון. כשהבין משה דיין את גודל הכישלון וקבע כי צה"ל אינו יכול להכריע את האויב בשדה הקרב ולגבות מטרות לאומיות, החלה תקופת הדגירה של הסכם אוסלו ושל תוכנית ההינתקות. אחרי שמונה ימים שלח אדן את חטיבת הצנחנים 35 עם גדוד 890 לחווה הסינית, לפנות את ציר טרטור עבור גשר הגלילים שהיה חיוני לאבטחת הצלחתו של מבצע צליחת התעלה. אדן מסר למפקדי הצנחנים מודיעין לקוי, ופקד עליהם להתקדם בפריסה שחשפה אותם לאש האויב. משנתקלו הצנחנים במצרים ונפגעו קשה, נכשלה אוגדתו בחילוצם. בשלהי המלחמה הוא פיקד על פעולות צה"ל הכושלות בעיר סואץ. האם רקורד צבאי זה של האלופים יריב ואדן והרקורד הדומה של חבריהם למועצה, הוא שמקנה להם את הזכות לכנות את עצמם "מומחים לביטחון לאומי"? יתכן שיש לפנות ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בתלונה על התחזות והטעיה. אלא שהנזק אשר גורמים אלף חברי המרכז שהקים אהרון יריב, חמור עשרות מונים מהנזק שגורמים מתחזים רגילים היושבים בבתי הסוהר.
http://www.makorrishon.net/article.php?id=2136
חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml
|
|
 
  
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 311 מדרגים, 581 נקודות. ראה משוב |
13:24 17.07.04 |
|
|
19. השאלה אינה עיטור או לא - אלא מתי יתוחקר הקרב !!
בתגובה להודעה מספר 17
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 17.07.04 בשעה 20:24 בברכה, פילוביץ שחף
השאלה אינה עיטור או לא - אלא מתי יתוחקר הקרב !!
https://rotter.net/forum/gil/5848.shtmlבעקבות הדיון שנערך אמש כפי שדווח כאן בפרום:
היום: דיון בפרשת מוחמד אדורה והקרב בחווה הסינית !!
https://rotter.net/forum/scoop/6445.shtml דיווח מאת אבייתר בן-צדף:
השאלה החשובה הנה מתי יתחוקר סוף-סוף הקרב הזה (וגם
קרבות אחרים) ונדע לאשורם את רוב הפרטים על הקרב בחווה
הסינית במלחמת יום הכיפורים? בסך הכל, נראה כי אין ספק, לפי שעה, מי הגיבורים, מי
חילץ את מי וכו'. השאלה לגבי עיטורים רטרוארקטיוויים
נראית לי קשה מבחינה חוקית (האם יש סמכות לבוגי למנות
ועדה, שתדון באירועים לפני שלושים שנה), אישית ומוסדית.
אחרי שחקרתי הרבה מאוד צל"שים ועיטורים - החל מאותות
הגבורה, שהוענקו אחרי מלחמת הקוממיות - לי, אישית, יש
ספק בערכם של האותות ושל העיטורים. אין להסיק מכך, כי
אני אומר, שכל האותות משקפים כזבים מערכתיים, אך עניינית
ומהשוואה לצבאות אחרים - אין לאותות ולעיטורים כל ערך,
אלא לאחר בדיקה עניינית וקפדנית של כל סיפור לגופו. ראו,
למשל, את העיטור, שקיבלה אחרי מלחמת המפרץ האחרונה
החיילת האמריקנית שחולצה מהשבי העיראקי. לפעמים אותות
נועדו להשקיט את מצפונה של המערכת, או לפתור בעיה
פוליטית במדינה (ובכוונה איני מתייחס לצל"שים, לאותות
ולעיטורים בצה"ל). כלומר, רבותיי, מבלי לתחקר את הקרב,
לא נוכל לדעת מי ביצע מעשה גבורה, מי ראוי לשבח וכיו"ב. בסדנה אתמול ראינו, לדעתי, כיצד איחור בתגובה - תחקיר
שלא בוצע בזמן אמיתי - הופך למחקר אקדמי, שאין לזלזל בו,
אך חשיבותו פחותה מאשר תחקיר בזמן אמיתי. אני מקווה, כי
הדיונים כאן ובאתר רוטר יוצרים את התשתית לחקר האירוע,
ועכשיו צריך לעבור לשלב הבא - התחקיר אביתר בן-צדף @ מצ"ב הקישור לאשכול האם בפורום גילוי מסמכים:
הקרב על החווה הסינית: הסיפור שלא סופר !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5775&omm=0&viewmode=threaded
חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
ברק בן אבינועם
גולש אורח
|
12:58 17.07.04 |
|
|
13. חבורת קצינים מאפיניקים שנדמה להם
בתגובה להודעה מספר 0
| |
שהמדינה עדיין שייכת להם.כך נהגו בעבר..אבל עכשיו כבר לא.
ולגבי פסיקת בגץ עם המידתיות שבה...היא טפשית וחד משמעית.
איך בכלל אפשר לקבוע מידתיות..מהם הקריטריונים...איך אפשר למדוד סבל.
מי אומר ששלושה שופטי בגצ בנושא דומה, לא ישתמשו באותה פסיקה כתקדים
שלילי או חיובי.איך אפשר למדוד דבר בלתי מדיד.
וגם כשמדבר על מידתיות..לפי איזה קנה מידה ולפי איזה עיניים.
האם עיניים אירופיות בלגיות והולנדיות, או אולי עיניים מצריות
ולחילופין אולי עיניים מלוכסנות ומכווצות סיניות ויפניות.
כל העולם ויותר מכולם בית הדין הבינלאומי בהאג, כמו גם האומות המאוחדות
מודד דברים לפי העוצמה.שום בית דין בינלאומי לא ידון על מידתיות
של העינויים שסובלים בשעה טובה אנשי בן לאדן במחנה גוואנטנמו.
לעומת זאת כשמדובר בעם שכולם אוהבים לבעוט בו ,לשנוא אותו ולנסות
להעלים אותו מעיין כל בית הדין הבינלאומי משתולל.
אבל אם כבר יש בית דין בינלאומי..אני שואל מדוע אין בית דין גבוה
יותר שאפשר לערער בו על פסיקה כזו או אחרת. מדוע שבית דין יהיה ללא ערעור.
הייתי נותן את תפקיד שר ההסברה לפרק זמן מסויים לאפי איתם..ואת משרד
הבטחון לאפי איתם.
ואם למשל יכריזו החברים האלה כי אם בית הדין הבינלאומי בהאג מתכוון
לפגוע בריבונותינו כי אז, נפגע בריבונותו ...על ידי פירוק הבנינים
שבהם הוא יושב , מן היסוד.ולגבי המחועצה האמורה,,נדמה לי שבהנהגתה
נמצא מככב שלמה ציץ להט, שבגינו נרצח רבין. שכן אם להט לא היה מקיים
את העצרת רבין לא היה נרצח. להט להוט על שמירת זכויות הערבים
ולא מאהבת המן אלא מאהבת הכסף. שמישהו יסביר לי מדוע הוא תורם
כספים לנציגי מפלגת חדש בעירית תל אביב. ומה האינטרסים הכלכליים שלו.
אגב
פילוביץ...למה שלא תעשה עבודה טובה. פשוט תלך על הרשימה של המועצה
המצחיקה,,לפי דרך שתבחר ותביא לאור את האינטרסים הכלכליים והפוליטיים
של כל אחד מחבריה.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 311 מדרגים, 581 נקודות. ראה משוב |
13:22 17.07.04 |
|
|
18. אלוף במיל' עוזי דיין בכלל ואלוף במיל' דני רוטשילד בפרט
בתגובה להודעה מספר 13
|
על החתום חברי צוות הבדיקה לבקשת בג"ץ: רנ"צ (גימ.) אסף חפץ. לשעבר: מפקד בצה"ל, מפקד הימ"מ, ומפקח כללי במשטרה. אל"מ (מיל.) עומר ברלב. לשעבר: מפקד חטיבה. אל"מ (מיל.) יובל דביר לשעבר : מושל צבאי של חבל עזה וצפון סיני ומח"ט במילואים. ניצב (גימ.) תא"ל (מיל.) שאול גבעולי. מנכ"ל המועצה לשלום ולביטחון. לשעבר: סמח"ט בחי"ר, מושל צבאי וראש המשמר האזרחי. הצוות הציג חלופות מפורטות שכל אחת מהן טובה יותר מבחינה ביטחונית ומבחינת הקטנת הפגיעה בתושבי בית סוריק מאשר התוואי המתוכנן. מסקנות והמלצות צוות הבדיקה מקובלות עלינו. על החתום: אלוף (מיל.) דני רוטשילד לשעבר מתאם הפעולות בשטחים וראש חטיבת מחקר באמ"ן. אלוף (מיל.) נתי שרוני. לשעבר: עוזר ראש אג"מ וראש אגף תכנון בצה"ל. אלוף (מיל.) עמוס לפידות. לשעבר: מפקד חיל האויר. אלוף (מיל.) מנחם (מנדי) מרון. לשעבר מפקד אוגדה. תא"ל (מיל.) גיורא גורן לשעבר: מפקד להק מודיעין ונספח חיל האויר בוושינגטון. תא"ל (מיל.) יעקב אבן לשעבר: מפקד בחילות השדה. אל"מ (מיל.) ברוך בן אריה תושב מבשרת ציון. סא"ל (מיל.) עודד איתן. לשעבר: מפקד בחילות השדה, יו"ר ועדת הביטחון מבשרת ציון. תא"ל (מיל.) אריה שחר. לשעבר: מפקד בחילות השדה. ראש מטה אוגדה במלחמת יום הכיפורים. תא"ל (מיל.) צבי קנור לשעבר: ראש מחלקת מבצעים בחיל האויר. תא"ל (מיל.) ד"ר גיורא רם לשעבר: סגן מפקד חיל האויר וראש מחלקת מבצעים במטכ"ל. ד"ר דייב קמחי, לשעבר: מנכ"ל משרד החוץ ובכיר במוסד. בג"צ הורה לאלוף פיקוד המרכז להשיב על תצהיר אנשי 'המועצה לשלום ובטחון' כנגד תוואי הגדר שנקבע ע"י משרד הבטחון
לידיעה ב Ynet מ 17.3.04
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2899692,00.html כשלון קונספציית ההתגדרות
לפני כשנתיים החל להתגלגל הרעיון של "הפרדה חד-צדדית" משטחי יהודה, שומרון וחבל עזה, כאשר יוזמיו היו קבוצת גנרלים בדימוס, חברי המועצה לשלום ובטחון, אשר סיפקו בעבר למפלגת העבודה את החותמת הביטחונית להסכמי "אוסלו". אותם גנרלים, ולאחריהם הפוליטיקאים, קודם משמאל ועתה גם אלו מימין, הגיעו ל"מסקנה" כי לא ניתן לנצח את הטרור שמכה בנו בכל עוצמתו מאז "ההפרדה החד-צדדית" מדרום לבנון וכי הגיע הזמן להרים ידיים, להיכנע, לסגת מערש ההיסטוריה שלנו ולנעול עצמנו מאחורי סורג ובריח – מקום בו המפגעים לא יוכלו להשיגנו.
http://www.inn.co.il/article.php3?id=2586 עו"ד גלעד שר הוא אל"מ במילואים, משרת כסגן-מפקד אוגדה משוריינת ושופט צבאי. הוא בעל חגורה שחורה בקראטה (דאן 4) ומאמן באופן סדיר. מכהן בהתנדבות בגופי הניהול של מוסדות ואירגונים: מית"ר, אור שלום, מועצת העסקים ישראל בריטניה, לשכת המסחר והתעשייה ישראל-צרפת. חבר המועצה לשלום ובטחון, האגודה לזכויות האזרח (חבר הנהלה 1990 - 1991), לשכת המסחר ישראל-צרפת.
http://www.nfc.co.il/archive/008-D-1574-00.html?tag=13-12-02
ראיון עם האלוף דני רוטשילד.
שודר ברשת ב' לפני כ3 חודשים.
*****
עמיקם רוטמן : סרן שחר שמול נורה ונהרג מידי מחבל בכיכר המולד בפעילות שיגרתיתבבית לחם. השאלה שנעסוק בה היא הפעילות הזאת השיגרתית. ומעברו השני של הקו מי שהיה מתאם הפעולות בשטחים ונשיא המועצה לשלום ובטחון, היום האלוף במילואים דני רוטשילד, שלום.
דני רוטשילד : בוקר טוב עמיקם.
עמיקם רוטמן : בוקר טוב. בוא... בוא נשאל ככה, האם כזאת וכזאת תוכל חרב או שאפשרגם בפעילות בתוך ערים לעשות אחרת?
דני רוטשילד : תראה, פעילות בתוך ערים, בתוך שטח בנוי היא הפעילות הקשה ביותר.אם רק אשאל כל מי שמבין טיפה בצבא יאמר לך שהפעילות בתוך השטח הבנוי, הצפוף, בטחבאוכלוסיה עויינת ובתקופה כזאת, זה דבר שהוא בהחלט לא הכרחי. מצד שני, יש לך כל מיני איומים וכנראה ידיעות על מחבלים שרוצים לפוצץ את עצמם כאן, וצריך לעשות את הפעילות הזאת. השאלה באמת מה המינון ואיך אתה עושה את הפעילות הזאת, ולטעמי אנחנו די בכיוון ש''תפסת מרובה לא תפסת''.
עמיקם רוטמן : אתה מוכן לפרט?
דני רוטשילד : כן. תראה, חלק גדול מהפעילויות שאנחנו עושים הם פעילויות בתוך אוכלוסיהאזרחית שבהעדר יכולת או מידע ללכת על מטרות נקודה שבה אתה באמת הולך על אלה שמתכננים,שמשלחים, על האנשים שרוצים להתאבד, אז אתה הולך על אוכלוסיה שלמה. אתה הולך בחזיתרחבה. וכשאתה הולך בחזית רחבה קורים שני דברים - אחד, אתה חושף את עצמך לפיגועים כי אתה עובד בתוך אוכלוסיה בשטח שקשה מאוד לעבוד בו, ומצד שני אתה יוצר יותר ויותר אנשים שנפגעו ממך, שהשפלת אותם ומכניס אותם למעגל הנקמה, והמעגל הזה הוא מעגל שלא נגמר לעולם.
עמיקם רוטמן : כן. אבל אתה, אתה נמצא בתוכו. לא נדבר עכשיו על תהליך מדיני, אנחנו מדברים על מלחמה בשטח עויין, כמו שתארת, ובה אין מנוס מסיכון מסויים. השאלה מה מידת הסיכון שאתה לוקח.
דני רוטשילד : נכון, בשום מלחמה אין מנוס מסיכון, אבל אני אומר לך יותר מזה, אני לא מקבל אתההגדרה הראשונה שלך שאמרת, אתה נמצא בתוך מצב מסויים. אז תשנה את המצב הזה. אם אתהרואה שלאורך זמן מצבך רק מדרדר במצב המסויים הזה שאתה נמצא בו, אז תיקח החלטה שהיא לאחייבת להיות דווקא החלטה מדינית, היא יכולה להיות גם החלטה צבאית, ותשנה את המצב הזה, צא מתוך ריכוזי האוכלוסיה, אין לך מה לחפש שם.
עמיקם רוטמן : ואם כמו שאמרת בראשית, מדובר במחבלים שיוצרים אמצעי פיגוע, ואז אם אתהאולי מסכן ג''יפ סיור אבל אתה מונע פיגוע המוני, אז עשית משהו, לא?
דני רוטשילד : אם זה המצב כפי שאתה מתאר אותו אז יכול להיות שהייתי קונה את זה, אבל זה לא המצב.
עמיקם רוטמן : כן, אה? כשאתה נכנס לכיכר מאיימת.
דני רוטשילד : נכון, אתה נכנס לכיכר מאיימת עם טנקים ואתה כובש עיר עם טנקים. אז אתה יכול להרגיע את האוכלוסיה לתקופת זמן קצרה, אחר-כך אתה יוצא משם, כי לכולם ברור שלא תשאר שם,וידעת...
עמיקם רוטמן : מה עוד שאתה מטרה מאוד מוגדרת, אתה עם מדים, אתה עם...
דני רוטשילד : נכון. נכון. חשפת את עצמך. הרי כמה זמן יעבור עד שמישהו ידליק טנק? עד זמן יעבור עד שמישהו ירה במפקד שנמצא שם בשטח? לצערי זה קרה כבר הלילה. ולכן, אין לך מה לחפש שם.אם יש לך מידע שאומר ''במקום איקס בזמן וואי נמצאים אנשים שמתכננים פיגוע או שבמקום מסויים יש מעבדת חומר נפץ ששם מייצרים את חגורות הנפץ, לך על זה בכל הכוח וכל האמצעים כשרים''.
עמיקם רוטמן : אבל איך יהיה לך מידע אם לא תהיה בשטח?
דני רוטשילד : אוה, זה, זה בהחלט...
עמיקם רוטמן : יש דרכים, אתה אומר?
דני רוטשילד : בהחלט יש דברים, יש דרכים. נכון שזה קצת יותר קשה וצריך להשקיע קצת יותר משאבים אבל יש לנו את המשאבים האלה, הם יכולים להחסך אם אתה לא תהיה שם. ואני אומר לך יותר מזה,עמיקם, צריך להסתכל קדימה. הרי אנחנו לא נשב לא בבית לחם ולא בחברון לאורך זמן. ומה שאנחנו יוצרים שם בתקופה הזו שאנחנו יושבים שם עם טנקים ועם חיילים, אנחנו יוצרים עוד שינאה ועוד רצוןלאלימות ועוד אנשים שמוכנים בגלל היאוש שלהם ללכת ולהתאבד. ולכן, מי שאומר, ''אין לי ברירה,אני חייב להיות שם'', צריך להסביר איפה הוא רוצה להיות בעוד חמש שנים, בעוד שנה או בעוד שלוש שנים.
עמיקם רוטמן : אבל אם היה אפשר להוכיח את ההפך? אם היה אפשר להוכיח שאם אנחנו יוצאים משםאנחנו יוצרים אוירה טובה ואקלים נוח והידברות ו...?
דני רוטשילד : לא, לא, אני לא מחפש את האוירה הטובה כרגע ואני לא מחפש את ההידברות כרגע. אני מחפש לצאת החוצה מהמקומות האלה, לשים מכשול שמי שרוצה לעבור לא יוכל לעבור אותו, לרכז את כמות הכוח שנמצאת היום ואני אומר לך באחריות, כמות הכוח שנמצאת היום בבית לחם שבה קרתה התקרית הנוראית הלילה, ודרך אגב, תשים לב, נהיינו כהים, אנחנו כמעט לא מתייחסים לזה, נהרג לנוקצין מ"פ הלילה. אז זה עובר לידינו.
עמיקם רוטמן : מה זאת אומרת עובר לידינו?
דני רוטשילד : זה עובר לידינו. אני הבוקר פתחתי את הרדיו, זה אפילו לא היתה הידיעה הראשונה ברדיו. ולכן נכון שעירק חשובה והמלחמה חשובה ויש עוד דברים חשובים, אבל זה עובר לידינו. אבל נחזור לנושא, קח את האנשים, את הכוח שאתה משקיע עם המשאבים גם החומריים וגם המשאבי כוח אדם שאתה היום מכניס לתוך בית לחם וסביבתה ותערוך אותה על קו שאתה תחליט איפה הוא,הקו הנוח ביותר להגנה, מחוץ לבית לחם. מחד, לא תתחכך עם האוכלוסיה ומאידך תמנע את המפגעים מלהכנס פנימה לתוך ישראל. בסופו של דבר הרי נעשה את זה וכולם יודעים שנעשה את זה, אז בוא נחסוך את הקורבנות האלה עכשיו.
עמיקם רוטמן : אבל היו קורבנות והיו פיגועים גם כשלא היינו בערים.
דני רוטשילד : אכן נכון. אבל לא עבדנו בצורה שאנחנו... שאני מציע לעבוד בה. היו גם קורבנות שישבנו עשרים ושלושים שנה בתוך השטחים וזה לא עזר לנו. לכן, אין מה לעשות, צריך להסתכל קדימה. מישהובמדינה, וזה לא הצבא, דרך אגב, אני לא בא בטענות לצבא, בדרג הפוליטי צריך לקבל החלטה איך הוארוצה לראות את מדינת ישראל בעוד חמש ובעוד עשר שנים, ולא ליצור מצב שהאופק המדיני נגמר בשנתהתקציב, ולהגיד, אם כך אני רוצה לראות את מדינת ישראל וזו הציונות לאמיתה, לשבת במדינה יהודיתעם רוב יהודי, אז אין לי מה לחפש במקומות האלה ומוטב שעה אחת קודם.
עמיקם רוטמן : אלוף במילואים דני רוטשילד, תודה רבה.
דני רוטשילד : תודה לכם, שלום
http://www.peace-security.org.il/news120231.html
הפגיעה בפלסטינים עולה על התועלת הביטחונית
בהחלטתו ביטל בג"ץ צווים של תפיסת מקרקעין לשם הקמת הגדר, מהסיבה שתוואי הגדר פוגע פגיעה רחבה באוכלוסיה הפלסטינית. האיזון בין פגיעה זו ובין התועלת הביטחונית שתנבע מתוואי זה, פסק בג"ץ, אינה מידתית, שכן התועלת הביטחונית אינה שקולה כנגד עוצמת הפגיעה בזכויות התושבים. בג"ץ פסק כי תוספת הביטחון שנותן תוואי זה של הגדר אינה עומדת ביחס ראוי כנגד הפגיעה הקשה שלו בתושבים. קביעה זו הצריכה לפסוק לגבי שאלת הביטחון, ולדחות את תיזת המדינה לפיה תוואי זה הכרחי מטעמי בטחון. יצויין שבפני בג"ץ עמדה, לצד העמדה הביטחונית של המדינה, עמדה ביטחונית אלטרנטיבית של המועצה לשלום ובטחון. זו טענה כי בניית הגדר בתוואי אחר, שפוגע פחות בפלסטינים, תועיל יותר לביטחון. בג"ץ קבע כי הוא לא יכול להכריע בין העמדות הביטחוניות השונות, ועליו להסתמך על התיזה הביטחונית של הצבא, שכן הוא המופקד על הביטחון במדינה. פסק הדין חשוב בניתוח המפורט שלו של פגיעת הגדר בתושבים הפלסטינים. בולט במובן זה הניתוח בפסק הדין של השפעת הגדר על מכלול מרקם החיים של התושבים. פסק הדין אמנם מנתח את הגדר באיזור ירושלים קטע אחר קטע, אך גם נותן תמונה כוללת על הבעייתיות הקשה שבגדר ופגיעתה הקשה באוכלוסיה המקומית. בנוסף, פסק הדין עוסק בהגבלת סמכויות הצבא בשטחים, גם כשיש צרכי בטחון, מלפעול פעולות שפוגעות באורח קשה בזכויות התושבים, כאשר הגבלה זו נבחנת לפי עקרון המידתיות. למרות שזהו עקרון שמוכר מפסיקה קודמת, הרי שהיישום הרציני והראוי לשבח שלו במקרה הגדר פותח פתח לביקורת קפדנית יותר של בג"ץ על אמצעים אחרים הפוגעים פגיעה קשה בזכויות תושבים פלסטינים, כמו למשל הריסות בתים. מבחינה זו פסק הדין הוא מהחשובים שנתן בג"צ לגבי ההגנה על זכויות תושבי השטחים.
http://www.newprofile.org/showdata.asp?pid=570 תנועת השלום הישראלית – תמונת מצב והערכת סיכויים
(אוקטובר 2002)
ד"ר תמר הרמן, האוניברסיטה הפתוחה ומרכז שטינמץ למחקרי שלום, אוניברסיטת תל אביב
טל. 03-6460405, פקס 03-6407489, email address: [email protected] ברור שאין חפיפה מלאה בין "תנועת השלום" למה שנכלל בעיני הציבור הרחב במושג המעורפל "מחנה השלום" (קוןןהאחרון כולל למשל את מפלגת העבודה, או לפחות את אגפיה היוניים). עם זאת, לא ברור מהם בדיוק מהם "התנאים ההכרחיים" הרעיוניים והאופרטיביים, להשתייכות לתנועה, ומכאן, אילו קבוצות וארגונים אכן כלולים בה - כך, ברור כי שלום עכשיו (שיש אגב רבים בארץ ומחוצה לה הרואים בה - בצדק או שלא בצדק - את התגלמות "תנועת השלום" הישראלית) היא "בפנים", אך האם, לדוגמה, המועצה לשלום ובטחון, שכל חבריה הם קצינים בכירים בדימוס, היא חלק מהתנועה אם לאו? או האם ארגון אומץ לסרב שחברים בו סרבני שירות בשטחים והתומכים בעמדתם שאינם רואים עצמם בהכרח אנשי התנועה או אפילו אנשי שמאל, נכלל בה? הקושי לתחום בדיוק את גבולות התנועה והעובדה כי קבוצות שלום רבות הן חסרות הגדרה פורמלית (הן לא נרשמו כעמותות, אין בהן סטטוס פורמלי של חברות, וכדומה) מקשה אפוא על מיפוי הגופים הרלוונטיים, מה גם שמספרם וגודלם היחסי משתנה במהירות בשל רמת המיסוד הנמוכה של חלק ניכר מהם. ובכל זאת, אפשר למנות היום בין 30 ל-40 גופים פעילים שבהגדרתם העצמית (ובמקרים רבים גם בהגדרתם החיצונית) שייכים לתנועה
http://www.shatil.org.il/data/tamar_herman_research.doc.
ישראל בדרך להאג פישעי- מילחמה וביטחון ישראל
פורום גוש שלום, 9 בינואר 2002, באולם צוותא, תל-אביב
משתתפים:
יו"ר יגאל שוחט, אל"מ (מיל.), טייס חיל האוויר לשעבר
ד"ר אייל גרוס, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל-אביב
פרופ' עדי אופיר, החוג לפילוסופיה, אוניברסיטת תל-אביב
תא"ל (מיל.) דב תמרי
מייקל טרזי, יועץ משפטי לצוות המו"מ הפלסטיני, רמאללה
שולמית אלוני, שרת החינוך לשעבר
מנחה: חיים הנגבי
http://www.7th-day.co.il/mehumot/hag.htm
סיכום פגישה של נציגי היום השביעי עם נציגי תנועת ההפרדות – הח"ץ
איילת קלטר, תל אביב, 8.5.02
בפגישה נכחו:
פרופ' יחיעם פריאור ואריק אכמון מתנועת הח"ץ.
סמדר בן פורת, חיימי שניידר ואיילת קלטר מ"היום השביעי"
סוכמו מספר נקודות עיקריות:
1. עבודה בשיתוף פעולה מלא כאשר כל גוף מתמקד בתנועתו הוא.
הוחלט על שיתוף פעולה בפרוייקטים התנועתיים, מתוך הסכמה רעיונית.
2. הוחלט שעיקר התקשורת תתנהל דרך אביבה – המנהלת האדמינסטרטיבית, וזה כדי לקצר תהליכים, ולמנוע סרבול בעבודה.
3. הח"ץ פועלים מתוך עבודה מכוונת מטר
קיימים על הפרק מספר פרוייקטים שבהם ישמחו שניקח חלק:
1. צעדת הגלבוע – קו התפר בסוף חודש מאי.
2. כנס במעלות ב-19.5
3. החתמה על העצומה שמובילה להפרדות חד צדדית, עליה חתומים הח"ץ, המועצה לשלום ובטחון והיום השביעי.
האמייל של תנועת ההפרדות – [email protected]
הטלפון של אביבה 7420040 09
http://www.7th-day.co.il/peilut/protocol/hahetz.htm
חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 311 מדרגים, 581 נקודות. ראה משוב |
15:13 17.07.04 |
|
|
24. נחשף ניסיון של ה''חזבאללה'' להפעיל תשתית טרור של
בתגובה להודעה מספר 23
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 17.07.04 בשעה 20:26 בברכה, פילוביץ שחף
המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ)
מרכז המידע למודיעין וטרור
בחקירת שרות ביטחון כללי וימ"ר גליל במשטרת ישראל נחשף כי שני אחים תושבי הכפר ע'גר העניקו סיוע לפעילי "חזבאללה" בלבנון, שכלל העברת מידע לארגון וקבלת הנחייה לרכישת ספרות בעלת תכנים מודיעיניים. כמו כן ביצעו השניים הברחות סמים לישראל.
להלן מגורם ביטחוני מהימן (1 ינואר 2004):
בשבועות האחרונים התנהלה ע"י שרות ביטחון כללי וימ"ר גליל במשטרת ישראל חקירה נגד שני אחים, ערבים ישראלים, תושבי הכפר ע'גר, במהלכה נחשף סיוע שהעניקו השניים לארגון ה-"חזבאללה" וביצוע הברחות סמים לתוך מדינת ישראל. בתמורה לסמים התבקשו החשודים לבצע משימות מודיעיניות. 1.
על רקע הסטאטוס המיוחד של הכפר עג'ר מאז נסיגת צה"ל מדרום לבנון, ולאור העובדה שהכפר מהווה כיום נקודה בה הגבול בין ישראל ללבנון פרוץ לחלוטין, נוצרה קרקע פורייה למגעים וקשרים עם פעילי "חזבאללה", הנמצאים מטרים ספורים מבתיו הצפוניים של הכפר. מגעים אלה מנוצלים לפעילות פלילית עניפה וכן לפעילות מודיעינית-ביטחונית, כפי שנחשף בחקירות עצורי הפרשייה הנוכחית וכן בחקירות עצורים נוספים מהכפר עג'ר, אשר נעצרו בינואר 2003. 2.
הנחקר המרכזי הנו מחמד שמאלי, בן 22, תושב עג'ר, אשר הודה במהלך חקירתו, כי בתיווכו של סוחר סמים לבנוני שכינה עצמו "אבו חסן" יצא לפגישה בלבנון ונפגש עם פעילי ה-"חזבאללה" בכפר כילא. מחמד מסר לפעילי ה-"חזבאללה" מידע אודות מוצב צה"ל בכניסה לעג'ר, את מספר החיילים המאיישים אותו ונוהלי הבדיקה המבוצעים במקום לכלי רכב יוצאים ונכנסים. בנוסף התבקש מחמד לרכוש ולהעביר ל"אבו חסן" ספרות בעלת תכנים מודיעיניים כדוגמת אטלס של ערי ישראל, אינדקס על ישראל ו"דפי זהב". כמו כן הודה מחמד כי ביצע לפחות 6-5 עסקאות סמים אותם קיבל מאנשיו הלבנונים של "אבו חסן" והעביר לאדם אחר בכפרו לצורך החדרתם לישראל. 3.
הנחקר השני בפרשייה הוא אחמד שמאלי, בן 24, תושב עג'ר, אחיו של מחמד, שהודה אף הוא בביצוע מספק עסקאות סמים וברכישת כרטיסים והעברתם ל"אבו חסן" הלבנוני. כמו כן, הודה אחמד כי היה מודע לבקשות "אבו חסן" לרכישת ספרות בעלת תכנים מודיעיניים, וליציאת אחיו לפגישה בלבנון עם פעילי ה-"חזבאללה". 4.
סיכול וחשיפת הפרשייה בשלביה המוקדמים מאוד מנעה, להערכת גורמי הביטחון, פגיעה חמורה יותר בביטחון המדינה הן בהיבט של משימות המודיעין שהתבקשו השניים לבצע ולנוכח האפשרות שהשניים היו עלולים "לעלות מדרגה" בפעילותם ולסייע ואף להשתתף בפעילות חבלנית עוינת של ה-"חזבאללה".
5.
גורמי ביטחון בישראל רואים בחומרה רבה ובדאגה את ממצאי חקירת עצורי הפרשייה בכל הקשור לניצול הסטאטוס של עג'ר על ידי פעילי ה-"חזבאללה" בלבנון, לשם הסתייעות בחלק מתושבי הכפר לצרכים פליליים וביטחוניים. יודגש כי פרשייה זו התרחשה מספר חודשים לאחר פרשיית ריגול וסמים רחבת היקף שנחשפה בפברואר 2003 בה היו מעורבים תושבי עג'ר ומספר תושבי קריית שמונה.
6.
בקרוב יוגש על ידי פרקליטות מחוז צפון כתב אישום נגד השניים בעבירות סמים וביטחון.
חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 311 מדרגים, 581 נקודות. ראה משוב |
15:30 17.07.04 |
|
|
28. ההסתה כמרכיב בטיפול ב''מפת הדרכים'' -
בתגובה להודעה מספר 26
|
המרכז למורשת המודיעין )מ.ל.מ(
מרכז המידע למודיעין וטרורההסתה כמרכיב בטיפול ב"מפת הדרכים" - מאזן ביניים )נכון ל - 29 באוגוסט(
אפיון כללי
בשלושתהחודשים האחרונים, מתחילת מימוש "מפת הדרכים", ניסתה "הרשות הפלסטינית" בראשות אבו מאזן, להפגין עשייה בכל
הנוגעלמחויבותה למנוע הסתה נגד ישראל.
.1
במישור המעשי אכן נקטה "הרשות" כמה צעדים - חלקיים ולא נחרצים דיים - שמטרתם "להנמיך את הטון" של ההסתה.
צעדים אלו מצאו ביטויים בעיקר בהתבטאויות מתונות של אבו מאזן ותומכיו בכלי התקשורת המזוהים עם "הרשות" ובהורדת
מינון ההסתה בטלוויזיה והם הניבו ירידה כלשהי ברמת ההסתה ברובד השוטף. אולם מה שהושג עד כה אינו מספק והציבור
הפלסטיני ממשיך עדיין בחיי היום יום להיות חשוף לרמות גבוהות ביותר של הסתה, התססה ותעמולה עוינת נגד ישראל .(1) (1) המונח הסתה (incitement) מובא כאן במשמעותן המורחבת של קריאה או עידוד, בדיבורים ובמעשים, לאלימות ולשנאה.
בעוד שמסרי ההסתה הינם לרוב מפורשים הרי שהתססה הינה העברת מסרים עקיפים ולעיתים אף מעודנים, הפונים בין
השאר גם לתת מודע. תעמולה משמעותה שימוש מגמתי בתקשורת המונים על מנת להשפיע על דעות, עמדות או רגשות האוכלוסיה.
בהקשר למסמך זה המדובר בתעמולה עוינת לישראל, לעם היהודי, לשלום ול"מפת הדרכים".
.2
"נושאי הדגל" של ההסתה, ההתססה והתעמולה העוינת הינם שני גורמים עיקריים:-
.3
ארגוני הטרור - ה-"חמא"ס", "הג'האד האסלאמי" ו"פת"ח"/ "גדודי חללי אלאקצא" - ממשיכים כמקדמת דנא לצאת במסרים
המצדיקים אלימות )כולל פעולות התאבדות נגד האזרחים( ומטיפים לשנאה לישראל, להתנגדות לקיומה ולהמשך המאבק
נגדה עד "שחרור" הסנטימטר האחרון מאדמת "פלסטין".
א.
ערפאת ותומכיו, הנוקטים בטקטיקה המנסה למזער את הישגי "מפת הדרכים" ולהפוך נושאים אקטואליים שבמחלוקת )וכאלו
אינם חסרים( למנוף להסתה והתססה, תוך חתירה מתמדת תחת אבו מאזן ותחת "מפת הדרכים".
ב.
זאת ועוד, בעוד שברובד השוטף ניתן להצביע על ניסיונות אבו מאזן ותומכיו להנמיך את טון ההסתה עדיין לא ננקטו על ידם
שום צעדים לטיפול ברובד ההסתה הבסיסי, בעל ההשפעות ארוכות הטווח. במיוחד ראוי להצביע על מערכת החינוך והמסגדים הממשיכים
להוות מוקדי הסתה המנחילים לדור הצעיר הפלסטיני, ולציבור הפלסטיני בכלל ותו, מסרים של אלימות ועוינות לישראל העומדים
בסתירה לרוח "מפת הדרכים".
.4
יתר על כן, למרות הסתייגותם הברורה של אבו מאזן ומקורביו מ"הגיון הטרור" שיריביהם מנסים לשמר ולקדם, הרי שגם אבו
מאזן עצמו כבול בגבולות שקבע לעצמו בכל הקשור לניסיון לשנות את תכני השיח הפלסטיני. כך, הוא לא מקפיד לגנות בעצמו כל
פיגוע, ולרוב הוא נמנע מלעשות שימוש במונח "טרור" לתיאור הפיגועים )הגם שאינו פוסל אותו עקרונית - ואף השתמש בו באורח
מפורש בנאומו ב"פסגת עקבה"(. אפילו הפיגוע החמור בירושלים, אותו גינה אבו מאזן בחריפות רבה )"מעשה נתעב ונפשע"( לא
הוגדר על ידו כטרור. הגורם הפלסטיני הרשמי היחיד שקרא לפיגוע מעשה טרור היה יאסר עבד רבה, שזכה בתגובה לביקורת חריפה
מצד דוברי ה-"חמא"ס" )"הוציא עצמו מהעם הפלסטיני"(.
.5
עיקרי תמונת המצב
הביטויים העיקריים ל"הנמכת הטון" ברובד השוטף של ההסתה וההתססה בשלושת החודשים האחרונים:-
.1
התבטאויות מתונות בתקשורת הפלסטינית )והזרה(, ברוח "מפת הדרכים", מפי אבו מאזן, דחלאן, פיאד ומקורביהם.
א.
התבטאויות ופרשנויות בעיתונות הפלסטינית הממסדית בזכות מתן סיכוי ל"מפת הדרכים" ובעד הפסקת האלימות.
ב.
הורדת המינון של תוכניות ההסתה וההתססה ושירי ההסתה והתססה בטלוויזיה הפלסטינית.
ג.
בעיתונות הפלסטינית לא פורסמו מודעות אבל לזכרם של מבצעי הפיגועים בירושלים ובראש העין.
ד.
שידור שיר השלום הפלסטיני )"אלחריה"( בטלוויזיה הפלסטינית.
ה.
פרסומים בתקשורת הפלסטינית לפיהם במחנות הקיץ של "הרשות" מושם השנה דגש על מסרים של "שלום ואהבה"
ועל פעילות חברתית וחינוכית.
ו.
אולם, למרות הביטויים הללו, המסמנים שינוי כלשהו יחסית לתקופה שקדמה ל"מפת הדרכים",
עדיין ממשיך הציבור הפלסטיני בכללותו לחיות חשוף להיקף רחב ביותר של הסתה, התססה ותעמולה
עוינת, במגוון שיטות ואמצעים:-
.2
.
מול מסרים המעודדים פיוס והרגעה מפי אבו מאזן )ומקורביו( מצטיירים ערפאת )ומקורביו( כמי שמוליכים מדיניות
של לוחמה הסברתית-תעמולתית נגד ישראל במסגרתה מופצים מסרי הסתה, התססה ותעמולה עוינת.
זאת במגמה למזער את הישגי "מפת הדרכים", להבליט ולהקצין את הסוגיות הטעונות שבמחלוקת ולגמד מדמותו של אבו מאזן.
א.
הטלוויזיה הפלסטינית, כזרוע של ערפאת, ממשיכה בשידורי הסתה והתססה )אף כי, כאמור, במינון נמוך יותר( ונוקטת
במדיניות שידורים אנטי ישראלית בעליל. שידוריה, ככלל, לא פעם התעלמו מאבו מאזן ומהישגי "מפת הדרכים" והעדיפו
ב. לשים את הדגש של הסוגיות שבמחלוקת במגמה להפוך אותן למנוף להסתה ולהתססה.
העיתונות הפלסטינית, שאחיזתו של ערפאת בה פחותה, ממשיכה גם היא לפרסם דברי הסתה )אף כי בהיקף קטן מזה של
הטלוויזיה (.בין ביטויי ההסתה בעיתונות נמנים פרסום מודעות אבל ל"שהידים" )הנותנות לגיטימציה לפעולות הטרור,
הגם שכאמור לא פורסמו מודעות כאלה לזכר מבצעי הפיגועים בראש העין ובירושלים ( וקריקטורות ארסיות
)בולטת הקריקטוריסטית אמיה ג'חא שמסרי השטנה שלה זוכים לפופולריות רבה(.
ג.
ארגוני הטרור, ה-"חמא"ס", "פת"ח"/"גדודי חללי אלאקצא" ו"הג'האד האסלאמי בפלסטין", המשיכו ללא שינוי
בהפצת מסרים המעודדים טרור ואלימות. משלא ניתנת להם הבמה לכך בתקשורת הפלסטינית הממוסדת הם מסתייעים
בחלופות אחרות, יעילות לא פחות, תוך ניצול התקשורת הערבית )ולעיתים גם המערבית(, נאומים בעצרות ותהלוכות
רבות משתתפים, אתרי אינטרנט, גרפיטי ועוד.
ד.
מדיווחיםשהתקבלו עד כה עולה כי במחנות קיץ שארגנו ה-"חמא"ס" וגורמים אסלאמיים
ב"שטחים")ויתכן גם בחלק ממחנות של "הרשות"( המשיכו הילדים והנערים לספוג כבעבר מסרי עוינות לישראל
ותמיכה בטרור. יאסר ערפאת והשיח' אחמד יאסין מנהיג ה-"חמא"ס" הופיעו בכמה הזדמנויות בפני בוגרי מחנות
הקיץ ונשאו נאומים רוויי מסרי שנאה ואלימות העומדים בניגוד לרוח "מפת הדרכים".
ה.
בשלושה מוקדים עיקריים-שכם, ג'נין ורצועת עזה - בלטה במיוחד אווירת ההסתה, ההתססה והתעמולה העוינת:
רעולי פנים ומחבלים חמושים הסתובבו בערים השונות; אורגנו "הצגות" ומופעים עם מסרי הסתה )למשל הטפה לחטיפת
חיילי צה"ל כבני ערובה(; והוצגו צעירים העוברים אימונים )מתוקשרים היטב( לקראת "היום שאחרי".
ו.
בעוד שברובד השוטף נעשה ע"י אבו מאזן ותומכיו ניסיון לריסון ולהנמכת הטון הרי שברובד הבסיסי ארוך הטווח )שחשיבותו
רבה (לא נעשו צעדים כלשהם להפסקת ההסתה והתעמולה העוינת או לפחות למיתונם. ברובד הבסיסי בולטים שלושה מוקדי
הסתה, התססה ותעמולה עוינת אשר בעתיד יהייה צורך לטפל בהם כחלק בלתי נפרד מהטיפול בתשתיות הטרור
על מנת להביא לשינוי תודעתי בקרב הציבור הפלסטיני:-
.3
תשתית ההסתה במערכת החינוך. תשתית זאת הקיימת מגני הילדים ועד האוניברסיטאות, הן זו של "הרשות" והן המערכת
החלופית של ה-"חמא"ס" והארגונים האסלאמיים, מהווה גורם "המחנך" את הדור הצעיר הפלסטיני והמעצב תודעתו על
ברכי מסרי אלימות ושנאה כלפי ישראל. ספרי הלימוד הנלמדים במערכות החינוך של "הרשות" משמשים אמצעי חשוב להפצת
מסרי הסתה ושנאה, אף כי בשנה האחרונה חלקם עברו תהליך של "עידון" ועמעום המסרים, בשל לחצים חיצוניים של גורמים
בינלאומיים המממנים את מערכת החינוך.
א.
תשתית ההסתה הדתית, הכוללת את המסגדים ואנשי הדת המטיפים בהם )המצויים לא אחת תחת השפעת ה-"חמא"ס"(.
הללו מהווים מוקד להסתה קשה לאלימות ולפעולות התאבדות תוך שילוב מוטיבים אסלאמיים רדיקלים )לעיתים ברוח
תפיסתיו של בן לאדן( לשם מתן לגיטימציה לטרור ולשנאה נגד ישראל )ולעיתים גם הסתה נגד ארה"ב והמערב(.
כמה מאנשי הדת הבולטים אף זוכים לבמה להפצת דברי ההסתה שלהם באמצעות הטלוויזיה והרדיו הפלסטינים. יוזכר
כי בעבר ניסתה "הרשות" לקיים מידה של פיקוח על תשתית ההסתה הדתית )באמצעות משרד ההקדשים ומנגנוני הביטחון(
אך במהלך "האינתיפאצ'ה" היא איבדה שליטה ואת הטון מכתיב כיום ה-"חמא"ס".
ב.
תשתית ההסתה התרבותית: ספרים, שירים, מחזות, מפות ותוצרי תרבות נוספים. חלקם של תוצרי התרבות הללו
הינם פלסטינים מקוריים וחלקם "מיובאים" ממצרים, סעודיה ומדינות ערביות נוספות כגון סוריה ולבנון. תשתית
זאת מעודדת את הערצת "השהידים" ופעולות ההתאבדות ואיבה עמוקה כלפי ישראל והעם היהודי: חלק מהחומר התרבותי/אידיאולוגי
האסלאמי הקיצוני מופץ ב"שטחים" ומוטמע בקרב הציבור והתלמידים ע"י התשתית האזרחית של ה-"חמא"ס" )"הדעווה"(.
מפות של "פלסטין" המופצות ב"שטחים", מכילות גם הן מסרים של התעלמות מקיומה של ישראל כישות מדינית ריבונית,
עידוד המשך "המאבק המזוין" עד ל"שחרור" כל פלסטין, ושימור השנאה כלפי מדינת ישראל.
ג.
להשלמת התמונה ראוי להדגיש, כי מעבר להסתה הפלסטינית שמקורה ב"שטחים" חשוף הציבור הפלסטיני להסתה יום יומית
"המיובאת" מבחוץ: תחנות רדיו וטלוויזיה ערביות )"אלג'זירה", "אלמנאר" ועוד(, אתרי אינטרנט, עיתונים ובטאונים
בעלי אופי אסלאמי רדיקלי )כולל כאלו היוצאים לאור בבריטניה ובמדינות מערביות נוספות(. הטכנולוגיה המודרנית אף מאפשרת קיום "שיחות ועידה" בין מנהיגי הטרור היושבים בדמשק )ובמקומות אחרים מחוץ ל"שטחים"( והעברת
נאומי ההסתה והשנאה לקהל רב הנוכח בעצרות המתקיימות מטעם ארגוני הטרור.
.4
חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 311 מדרגים, 581 נקודות. ראה משוב |
15:24 17.07.04 |
|
|
27. קריאה להמשך ''המאבק'' בישראל ותמיכה בערפאת במוקד
בתגובה להודעה מספר 25
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 17.07.04 בשעה 20:27 בברכה, פילוביץ שחף
המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ)
מרכז המידע למודיעין וטרור
2003 אוקטוברקריאה להמשך "המאבק" בישראל ותמיכה בערפאת במוקד עצרות המוניות בשכם ובעזה, לרגל יום השנה השלישי לפרוץ ה"אנתפאצ'ה"; זאת, בצד חשבון נפש בעיתונות ואף קריאה של ה-"חמא"ס" להוציא את האזרחים ממעגל העימות
http://www.intelligence.org.il/sp/article_12_10_03/images/image1.jpg דגם אוטובוס מועלה באש בעצרת המונים בשכם (הטלוויזיה הישראלית, "ערוץ 1", 28 בספטמבר). בצדו הימני של האוטובוס ציור של יהודי חרדי, רמז לפיגוע הטרור ב"קו 2" בירושלים, אשר סימל את קריסת ה"הדנה". בפיגוע התאבדות זה נהרגו 23 אזרחים, מרביתם חרדים, כשליש מהם ילדים. בעצרת בשכם, ובעצרות דומות שנערכו ברצועת עזה וב-יהו"ש, השתתפו חמושים ורעולי פנים והושמעו קריאות בזכות המשך ה"אנתפאצ'ה" והטרור.
אפיון כללי של ארועי יום השנה ל"אנתפאצ'ה"
יום השנה השלישי ל"אנתפאצ'ה", נחוג בעצרות ותהלוכות המוניות אשר התקיימו בשכם, בעזה ובמוקדים נוספים ברחבי הרצועה ו-יהו"ש. בארועים הללו בלטו המסרים של תמיכה בערפאת , האדרת פיגועי ההתאבדות (תוך הפיכת הפיגוע באוטובוס "קו 2" לסמל) ומעבר לכך קריאה להמשך האינתיפאצ'ה על כל ביטוייה, כולל הפעילות האלימה. למסרים החיוביים של פיוס, שלום וגינוי הטרור והאלימות על בסיס "מפת הדרכים", מתקופת אבו מאזן, כמעט ולא נותר זכר בתהלוכות אלה. .1
עם זאת, במאמרי מערכת בעיתונות ובמספר התבטאויות פומביות בא לידי ביטוי "חשבון נפש". זאת, תוך, קריאה ביקורתית להערכת מצב חדשה ביחס לדרך המאבק והדגשת הצורך בחזרה ל"מאבק עממי" . .2
האירועים בשכם
ב-28 בספטמבר נערכה ב"כיכר השעון" בשכם עצרת המונים לציון שלוש שנים לפרוץ האנתפאצ'ה. בעצרת השתתפו
כ-5,000-4,000 איש אשר מלאו את הכיכר מפה לפה. אלפי המשתתפים יצאו בתהלוכות ממקומות שונים בעיר כולל מאוניברסיטת אלנג'אח, המהווה מוקד מרכזי להסתה ולטרור. .3
העצרת אורגנה ע"י מושל שכם מחמוד עת'מאן ראע'ב אלעאלול (איש "פת"ח") בשתוף עם כלל הארגונים והכוחות הלאומיים והאסלאמיים, ביניהם התבלטו פעילי ה-"חמא"ס" . מושל שכם פרסם הנחייה שחייבה את כלל בתי הספר לשלוח את התלמידים לעצרת ואף הנחה את מנהלי בתי הספר לסיים את יום הלימודים בשעה 11:00. .4
במהלך העצרת בלטו המסרים של המשך האלימות והטרור כשבמסגרת זאת:- .5
מושל שכם נשא דברים בשמו של היו"ר ערפאת בהם פאר את גבורתם של הפלסטינים ומאבקם לעצמאות. הוא ציין בין השאר כי אם לא יהיה שלום אמיתי וצודק ימשכו העימות ו"אנתפאצ'ת אל אקצא". דוברים נוספים קראו גם הם להמשך האנתפאצ'ה. .א
עלאא' חמידאן, יו"ר "מועצת הסטודנטים" באוניברסיטת אלנג'אח עמד בדבריו על התפקיד הבולט שממלאים הסטודנטים במאבק הפלסטיני. הוא הזכיר, כי שלושת ה"שהידים" הראשונים שנפלו בשכם במהלך ה"אנתפאצ'ה" היו סטודנטים. .ב
במהלך העצרת הועלו באש דגמים של מטוס קרב ישראלי ואוטובוס ועליו ציור יהודי חרדי, מגן דוד וצלב קרס. קודם לכן נישא דגם של אוטובוס בתהלוכה. דומה שפיגוע הטרור ב"קו 2" שבוצע ע"י ה-"חמא"ס" הפך לסמל ולפעולה הראויה לחיקוי עבור כלל הפלסטינים*. .ג
בכיכר נערך מפגן של רעולי פנים אשר גלשו בחבלים בעזרת אומגות מבניין סמוך מעל לקהל הרב אשר עודד אותם במחיאות כפיים. בכיכר נכחו רעולי פנים רבים , שכמה מהם לבשו בגדי "שהידים" (תכריכים) ונשאו על גופם מטעני דמה. כמו כן נכחו מספר חמושים שירו באוויר. ד.
להלן צלומים מאחת התהלוכות ומהעצרות הלקוחים מסרט טלוויזיה של "ערוץ 1" הישראלי (28 בספטמבר):-
.6 ציור של חרדי - רמז לפיגוע הטרור ל"קו 2" בירושלים" http://www.intelligence.org.il/sp/article_12_10_03/images/image1_1.jpg
http://www.intelligence.org.il/sp/article_12_10_03/images/image2.jpg
אוטובוס ישראלי נישא בתהלוכה ואחר כך מועלה באש במהלך העצרת בשכם. הפיגוע של "קו 2" בירושלים הולך והופך לסמל ולמודל לחיקוי בתודעה הפלסטינית.
קבוצת לבושי תכריכים לבנים עם חגורות נפץ ("שהידים" בפוטנציאל) במצעד. מסר ברור של המשך פעולות ההתאבדות.
http://www.intelligence.org.il/sp/article_12_10_03/images/image4.jpg
רעולי פנים יורדים באומגה ל"כיכר השעון" בשכם במהלך העצרת. http://www.intelligence.org.il/sp/article_12_10_03/images/image6.jpg מטוס קרב ישראלי מועלה באש.
רצועת עזה
בעיר עזה התקיימה (29 בספטמבר) תהלוכה המונית, בהשתתפות כ-3,000-2,000 פלסטינים, לציון יום השנה השלישי ל"אנתפאצ'ה". בהפגנה נשאו דברים בכירי ה-"חמא"ס". כמו כן נערכו הפגנות במוקדים נוספים ברחבי הרצועה בהשתתפות חמושים, חלקם רעולי פנים חברי כל הארגונים. התהלוכה יצאה מ"כיכר פלסטין", עברה דרך רחובות העיר והתרכזה לבסוף ב"כיכר המועצה המחוקקת". בכיכר הונפו בין השאר דגלי "פת"ח", "חמא"ס", "הג'האד האסלאמי בפלסטין", "החזית העממית" ו"החזית הדמוקרטית" .7
להלן עיקרי הדברים שנאמרו בהפגנה בעזה (סימז"ת, סי"צ 29/9/03):- .8
מנהיג ה-"חמא"ס" השיח' אחמד יאסין: "ההתנגדות והמאבק הם האופציה שלנו. דרך הנצחון אפופה בחללים ובדם... נילחם בין אם עד לנצחון ובין אם למוות על קידוש שם אללה ". אחמד יאסין שיבח את ההישג של המשך האנתפאצ'ה "והנכונות להאבק עם האויב" עד "לשחרור פלסטין והקמת מדינה פלסטינית עליה". .א
אסמעיל הניה, מבכירי ה-"חמא"ס" ברצועה: העם הפלסטיני ימשיך וידבוק באופציית האנתפאצ'ה וההתנגדות כל עוד יש כיבוש ותוקפנות ציונית...". בהתבטאות יוצאת דופן וראיה ל... קרא הניה להוציא את האזרחים ממעגל הסכסוך . .ב
עבדאללה שאמי, בכיר ב"ג'האד האסלאמי": "אנו מדגישים את אופציית ההתנגדות והמשך האנתפאצ'ה כאופציה יחידה נוכח הפשיעה הציונית". .ג
רשיד אבו שבאכ, ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועה, הדגיש את הצורך "להחזיר את הפן העממי והציבורי של האנתפאצ'ה". קריאה זו לחזור ל"התקוממות עממית" הופיעה גם בעיתונות הכלא ואצל מספר פוליטיקאים מפלגים שונים. כך, סמיר שחאזה, חבר המועצה המהפכנית של ה-"פת"ח", אמר ("אלחיאת אלג'זירה", 30 בספטמבר), כי "שלב עדין זה מדגיש בפנינו את החשיבות שטמונה בחזרה למאבק העממי והציבורי". .ד
במחנה הפליטים אלשאטי התקיימה תהלוכה בה השתתפו כ-100 חמושים, חברי ארגונים שונים בהם בלטו אנשי "פת"ח". התהלוכה הקיפה את רחובות עזה. המפגינים קראו ססמאות וביניהם "אל ירושלים צועדים מיליוני חללים " ("קריאת הקרב" של ערפאת ) ו"ברוח ובדם נפדה אותך אבו עמאר". בח'אן יונס הפגינו קרוב ל 1,500 איש ביניהם בלטו עשרות חמושים חברי "גדודי עז אלדין אלקאסם" ו"גדודי חללי אלאקצא". מספר חמושים ירו באוויר וצעקו ססמאות בזכות המשך הפעולות הצבאיות נגד ישראל (סי"צ, 29 בספטמבר) ברפיח קיימה תנועת הצופים תהלוכת הזדהות ותמיכה בערפאת. .9
להלן צילומים מהאירועים ברצועה:- .10 http://www.intelligence.org.il/sp/article_12_10_03/images/image7.jpghttp://www.intelligence.org.il/sp/article_12_10_03/images/image9.jpg
הפגנת המונים בעזה בה במהלכה בלט המסר של המשך ה"אנתפאצ'ה" (הטלוויזיה הפלסטינית, 29 בספטמבר).
http://www.intelligence.org.il/sp/article_12_10_03/images/image11.jpg
http://www.intelligence.org.il/sp/article_12_10_03/images/image13.jpg
המסר של פעילי ה-"חמא"ס" לרגל יום השנה השלישי לפרות ה"אנתפאצ'ה": המשך הטרור עד לחיסולה של מדינת ישראל
(הטלוויזיה הישראלית, "ערוץ 1", 28 בספטמבר)
מוקדים נוספים ב-יהו"ש
תהלוכות ועצרות מאורגנות בהם הובלטו התמיכה במנהיגות ערפאת והקריאה להמשך ה"אנתפאצ'ה", נערכו גם במוקדים נוספים ב-יהו"ש ובתוכם ראמאללה ואלבירה, ג'נין, בית לחם וחברון. במסגרת זאת:- .11
ראמאללה ואלבירה: התקיימו תהלוכות רבות משתתפים במהלכן קראו הדוברים להמשך ה"אנתפאצ'ה" והצדיקו את הלגיטימיות של המאבק הפלסטיני. .א
ג'נין: באוניברסיטה הערבית אמריקנית התקיימה עצרת לרגל יום השנה השלישי לפרוץ האנתפאצ'ה. ד"ר ע'סאן אבו חג'לה, דיקן המכללה ללימודי רפואה, העלה על נס את זכרם של ה"שהידים". .ב
בבירות התקיימה תהלוכת תמיכה בערפאת בהשתתפות אלפי משתתפים. בדברי ברכתו למשתתפים ציין ערפאת, כי המאבק הפלסטיני אינו בבחינת הגנה, עצמאית בלבד אלא גם ובעיקר "הגנה על המקומות המקודשים לאסלאם ולנצרות". .ג
---- (הערות שוליים)
ראוי לציין, כי צלום האוטובוס העולה באש לא פורסם בעתונות ובטלוויזיה הפלסטינית הממסדית, כצנזורה עצמית שמטרתה להצניע היבט זה של העצרת.התמונות פורסמו ב"ערוץ 1" של הטלוויזיה הישראלית וסביר שגם ע"י גורמי תקשורת זרים נוספים. ה-"חמא"ס", מצידו, עוקף את הצנזורה של ה"רשות" באמצעות בטאונו "פלסטין אלמסלמה" המופץ ל"שטחים" ולרחבי העולם מלונדון. גליון חודש ספטמבר של "פלסטין אלמסלמה" מלא דברי שבח לפיגוע הטרור ב"קו 2" ולמחבל ראא'ד מסכ שביצע אותו.
חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
s_sela
גולש אורח
|
15:53 17.07.04 |
|
|
30. גדר הבטחון ועוד.
בתגובה להודעה מספר 0
| |
ערכתי לאחרונה בתאריך 17.07.04 בשעה 15:54 בברכה, s_sela
1.ההוגה הראשון של רעיון הגדר היה עו"ד משה שחל כאשר בתפקידו כשר לבטחון פנים קבל המלצות להקמת מכשול בין ישראל לבין איו"ש.
(לגבי הגדר של רצועת עזה זה ענין אחר) הענין הזה עלה כתוצאה של פיגועים בלב המדינה לאחר הסכם אוסלו. העניין מוסמס בגלל בעיות תקציביות.2.הענין ירד מעל הפרק לגמרי גם בגלל תפיסת העולם של שלטון הליכוד 1996-1999. ולמעשה גם ברק בתחילת תקופתו לא דבר ולא עשה דבר למען זה. 3.מתחילת המלחמה הנוכחית -ספט' 2000- ועד היום העלה את רעיון הגדר בתחילה אהוד ברק. התפיסה שלו היתה, אם עניין קמפ-דיויד לא יעלה יפה- נערך להפרדות בין איו"ש לבין מדינת ישראל של קוי 67 (בתקוני גבול מסויימים מזעריים). 4.אחרי תום אפיזודת ברק, ועליית שרון לשלטון, החל חיים רמון לדבר על כך וגלגל קדימה את הרעיון. הוא גייס לטובת העניין הזה כל מי שהיה מוכן להכנס תחת כנפי האידיאולוגיה הזאת.ומיד קמו כל שוחרי השמאל וגם חלק מבורי הימין והלכו שולל אחרי הסיסמאות הריקות הללו. הם גייסו שמים וארץ לטובת הרעיון ה"כביר והחכם" הקמת גדר הפרדה מצילת חיים כדברים. שרון, כשהיה עדיין שפוי חלקית ,התנגד. העלות הגדולה ביחד עם ההבנה שהתועלת חלקית בלבד -הביאה אותו להתנגד. 5.לצערי, שרון איבד את צלילותו , ובמקום להלחם כראוי בטרור ובמחולליו, החל "להבליג" . ההבלגה שלו הפכה לאג'נדה.וכשזה לא עזר והלחץ הטרוריסטי גבר הוא נכנע ל2 דרישות השמאל. ההנתקות והגדר.
למעשה הוא אימץ את התפיסה של אהוד ברק! 6.כשאנו בודקים מי לחץ כל הזמן על הקמת הגדר -אנו רואים בבירו שאנשי שמאל לחצו על כך. זה שהגדר מצילת חיים בטווח הקצר- גם אני מסכים. אבל גדול מאד. הגדר מטרתה להשיג את מה שלא הושג באמצעות מו"מ מדיני. לפי תפיסת השמאל. השמאל רוצה לחזור לקווי 67. וכל האמצעים מקדשים את המטרה. כמעט. הלחץ של השמאל להקמת הגדר היתה להקמתה בקווי 67. איך אני יודע? פשוט, כי כשהתחילו לתכנן ולבנות את הגדר החלו אנשי השמאל למחות על התוואי. זה היה בניגוד לדעתם. כשאתה בוחן את הענין, הרי אבו עלא אמר שאם יקימו את הגדר על קווי 67 הפלשתינאים מוכנים לממן את חציה. וראש הממשלה, בתחילה כשהשיות היתה חלק ממנו, הסכים בכניעה חלקית להקים גדר, והודגש שהגדר בטחונית! והיא תוסר כאשר יעלם הטרור. 7.כך או אחרת השמאל בעצם תמך בטרור כי זה קידם את משנתו המדינית של נסיגה לקווי 67!!! 8.מדינת ישראל ,במקום להרוס את רשות הטרור הפלשתינאית שהובאה הנה בעקבות הסכמי אוסלו , להרוג את ראשי הטרור ולהגלות בחזרה את כל אש"ף טוניס שהובא הנה במטרה להקים את הרשות הרצחנית הזאת , החלה לבזבז מיליארדי דולרים על גושי בטון ענקיים, על הפקעת אדמות וחלוקת ארץ ישראל ל2. 9.לא יעזור דבר. בארץ ישראל המערבית אין מקום ל2 מדינות. אם לא הבנו זאת עד כה, נבין זאת בעתיד. אני מאד מקווה ש"מומחי הבטחון" מטעם השמאל לא יצליחו לפרק את מדינת ישראל . כי כשהם יבינו זאת הם כמובןישגעו את כולם שכדי למנוע רצח יהודים יסכימו לפנותם מארצישראל ,כי מה זאת בעיה כ"כ גדולה לעבור דירה? כסך הכל מעלים את הציוד על אניה / אוירון ונוסעים מכאן. הם כבר טיילו בעולם הרבה ,וגם היו בשליחויות מטעם המדינה, אז מה הבעיה להעלים את כולם מכאן? זה לא נורא אם לא תהיה כאן מדינה יהודית, יש אפשרות להסתדר יפה בחו"ל. בעמם מה אנחנו צריכים את החום והלחות שכאן, אנחנו אירופים ונעבור לאירופה או לצפון אמריקה.
10.כל המומחים הללו, בחכמתם הרבה,קודם יורים את החץ ורק אח"כ מציירים את המטרה מסביבו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
sard
חבר מתאריך 7.4.04
3973 הודעות, 12 מדרגים, 24 נקודות. ראה משוב |
16:18 17.07.04 |
|
|
32. הגדר היא אמצעי מצויין
בתגובה להודעה מספר 30
| |
שהציל חיים בטווח הקצר, ויציל חיים בטווח הארוך.אין שום ערובה לכך שאם היינו נותנים "זבנג" מספיק חזק לפלסטינים, הטרור היה נפסק. אולךי משהו בסגנון "ספטמבר השחור", אבל זה לא ביכולותינו מבחינה מדינית. אותו "שמאל" שהתנגד לתוואי הגדר לא החשיב את קווי 67'. הוא פשוט טען, כמו בג"ץ, שלא ניתן לקיים גדר שמפרידה בין חקלאים לשדותיהם, וכולאת כפרים במובלעות. במקור תוכננו עשרות "שערים חקלאיים" שהיו דורשים סד"כ אדיר כדי שישמרו עליהם. בתכנון החדש, השטות הזו נגמרה. יהיו מעברי גבול רציניים שמספרם ספור, וזהו. הפלסטינים יוכלו לקיים את מרקם חייהם בלעדינו. ההשמצה כאילו השמאל מעוניין בחיסול מדינת ישראל היא טיפשית ומקוממת. אף אחד לא יסכים להזזת יהודי אחד בתוך גבולות הקו הירוק. לדוגמה - מישהו חשב להזיז את קריית שמונה? חזבאללה ירה וירה, ופתרנו את הבעיות בדרכים אחרות. השמאל מעוניין באי-שליטה על עם לא רוצה בה. לאחר שהשליטה תסתיים, יהיה קונצנזוס מלא למלחמה אם יתקפו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
sard
חבר מתאריך 7.4.04
3973 הודעות, 12 מדרגים, 24 נקודות. ראה משוב |
16:52 17.07.04 |
|
|
34. תגובה לתגובה
בתגובה להודעה מספר 33
| |
גם כשהפלסטינים ילמדו איזושהי דרך לעקוף את הגדר, היא תהיה זמנית ומגבלת. תסכים איתי שהרבה יותר קל לעבור בשטח פתוח מאשר לבנות מנהרה או גלשון - שמצריך יידע, לוגיסטיקה, הכנות מקודמות, כסף, כח אדם,... אז כן - לפעמים יעברו, אבל לא תהיה אפשרות לעשות את זה הרבה פעמים או במשך זמן קצר.אני מסכים איתך לחלוטין שאין אפשרות להגיע לשלום עם הצד השני. אפילו לא לשקט. אני טוען שגם אם תגרש אותם לירח אם יזרקו עליך אבנים משם. לכן השאלה היא לא "איך פותרים את הסכסוך" אלא "איך מנהלים חיים בצל הסכסוך". שוב - אין לנו את הכח הבינ"ל להעיף את הערבים לירדן ולחיות עם התוצאות. בסביבה אחרת, פחות אוהדת לערבים, הדבר היה אולי אפשרי, אך לא כאן ולא עכשיו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
|
|
s_sela
גולש אורח
|
17:34 17.07.04 |
|
|
37. וחוזר חלילה
בתגובה להודעה מספר 36
| |
1. העירקים (וגם האיראנים והחיזבללה וגם אנשי בין לאדן וגם הצ'צ'נים וגם הפלשתינים)הפכו את הטרור לזרוע אסטרטגית שמשנה את המצב הגיאומדיני בכל העולם. אתה תוכל להקים מדינה ערבית שממנה יורים טילים על ת"א או כפר סבא? ומה תעשה אז? זה לא איום אסטרטגי? אז לא.
2.אתה יכול להכנע -ואז אין לדעת מהו גבול הכניעה. כי היום אתה נכנע במומנט אחד ומחר באחר. לך תדע לאן תגיע ? (זוכר את תחילת הדיון כשאמרתי שנוכל גם להגיע להגירה מכאן?)
3.אתה יכול להלחם. אבל אם תלחם בשכל -תצליח. אם תלחם ללא הבנת המטרה וללא שכל- תפסיד.כשמנחילים לכולם שהיעד המרכזי הוא הקטנת הנפגעים- פספסת בגדול. זאת אכן מטרה -אבל משנית.אם מטרתך למצוא חן בעיני העולם- ויש בכך חשיבות רבה -אז אתה נהרס. המטרה העליונה שצריכה להיות ברורה לכל הנלחמים היא המטרה העליונה. שהיא קיום מדינה יהודית בארץ ישראל. רק תמימים מאד חושבים שהמטרה הושגה.(ואולי כבר נמאס להם והם חושבים כבר הפוך -כלומר הפוסט ציונים. המטרות הן מטרות מדורגות משניות למטרה העליונה- שעדיין לא הושגה. מי שאינו מבין שיש סכנה קיומית למדינת ישראל מקיומה של ישות ערבית נוספת בתוך ארץ ישראל המערבית- לא התחיל להבין כלום. ואם הוא עצמו לא מבין-איך יסביר לאחרים? (מי שחסר לו בהבנה- חסר לו בהסברה. דברי אדם יהודי חכם מאד בשם הרב הילדסהיימר) אז אנשים כמו ביילין ופרס וגם דני רוטשילד ואחרים שרואים את העולם דרך פריזמה צרה של מטרות אד הוק ללא הבנה של המטרה העליונה ,וללא הפנמה אמיתית של המצב הגיאו מדיני -איך יסבירו פנימה? וכמובן שהם שבויים ב"אמיתות" שסיפרו להם בבית היוצר של שולה אלוני/ מאיר וילנר וקונגרסים הסוציאליסטיים ברחבי העולם. גם ראש הממשלה שמסובך עם עצמו ועם סביבתו אני חושב שכבר שכח למה הוא שם. הגיל ,המשקל, הזקנה,השחיתות, לך תדע. אז ככה אנחנו נראים. ודווקא הערבים לקחו את היזמה, את המרץ ואת הנכונות להקריב - ונראה שהם קרובים להשגת מטרותיהם יותר מאיתנו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
זבנג וגמרנו
חבר מתאריך 2.4.12
37971 הודעות | יום ראשון ה' 'באדר א תשע''ו
06:18 14.02.16 |
|
|
39. המועצה לשלום ולביטחון 24 שנים של חתירה לשלום וביטחון 2012-1988
בתגובה להודעה מספר 0
| |
המועצה לשלום ולביטחון
24 שנים של חתירה לשלום וביטחון
2012-1988מאת שאול גבעולי
ניצב (בגמלאות) ותת-אלוף (במילואים), מנכ"ל המועצה בשנים 1994-2011.
מרץ 2012 .
המועצה לשלום ולביטחון - 24 שנים של חתירה לשלום
תוכן עניינים והקדמה..................................................................................... 2
פרק ראשון - הקמתה של המועצה, פברואר 1988.............................................. 4
פרק שני - פעילות המועצה ותגובת הציבור, 1988 – 1989................................... 8
פרק שלישי - תקופת ביניים וקביעת דפוסי פעולה, 1990 - 1993 .......................... 13
פרק רביעי - תמיכה בהסכם אוסלו בדגש על פעילות שטח, 1994 - 2001 .............. 17
פרק חמישי - עמדות המועצה והמלצותיה מתקבלות באיחור, 2002 - 2004 ............ 30
פרק שישי - מעורבות המועצה בקביעת תוואי גדר הביטחון, החל משנת 2004.......... 34
פרק שביעי - צעדים חד צדדיים והתנתקות מרצועת עזה, 2005- 2008.................. 41
פרק שמיני - פעילות לשבירת הקיפאון המדיני המדרדר, 2009- 2012..................... 47
פרק תשיעי – סיכומים, ומה בעתיד? .................................................................. 52
הקדמה
לעת סיום תפקידי כמנכ"ל המועצה, מצאתי לנכון להקדיש את זמני לכתיבת תולדותיה של המועצה ופעולותיה. הרגשתי צורך לתת ביטוי לארגון מיוחד זה, ולאנשים שהשתתפו בתקומת המדינה ובמאבקיה, וברבע המאה האחרון הם נלחמים על ביטחונה, עתידה, ודמותה המוסרית.
קיים ארכיון מסודר למועצה, המונה כמאה ועשרים קלסרים כבדי משקל. ארכיון זה עבר בעת האחרונה בדיקה, וחלקו כבר נמסר לגנזך המדינה. חלקים מחוברת זו נמסרו לכמה מדור המייסדים של המועצה שהעירו את הערותיהם, והחוברת תוקנה בהתאם. החומר הוא רב, והפעילות חוזרת על עצמה. לא קל היה להחליט מה ראוי להכניס לחוברת. החוברת מהווה, בשלב זה, טיוטה להערות, ורק לאחר מכן יוחלט מה יעשה בה.
תודה לחברים שעברו ויעברו על החומר ויעירו את הערותיהם.
ב ב ר כ ה!
שאול גבעולי.
התארגנות של לוחמים ותיקים במאבק למען שלום
התארגנות של מאות קציני צבא לצורך חתירה לשלום היא חזיון נדיר בעולם, ואולי גם בהיסטוריה. מעיד על כך גם שירו של דידי מנוסי, שהתפרסם ב"ידיעות אחרונות" בתאריך 19.4.1994. היה זה אחרי הפגנת אלופים (במיל') וחברים בכירים של המועצה, ביוזמתו של אלוף (מיל') שלמה להט (צ'יצ'), נשיא המועצה, בתמיכה בהסכם אוסלו. החברים הפגינו לחיזוק ידיו של יצחק רבין, שעמד חשוף לבדו מול אלימות מילולית נוראה, שהביאה כעבור שנה להירצחו.
יום הגנרלים - מאת דידי מנוסי
א. ד.
1
בכל ארץ אחרת על פני התבל,
באמת בכל ארץ אחרת,
אם היו גנרלים שלושים מתכנסים-
זה היה לפחות לשם מרד.
ב.
רק בארץ הזאת החורגת כל כך
בכמות סכסוכים ופרך,
גנרלים יוצאים לרחובות להפגין
לטובת השלום שבדרך.
ג.
הם עשו זאת ביום השישי שעבר
וימשיכו בזה בקרוב,
גנרלים במיל' שבוודאי מבינים
בביטחון על הרע והטוב.
ואפילו תגידו שזאת קומפנסציה
על כך שבגיל הפגנות
הם עסקו באימון חיילים ובניהול
מלחמות ישראל השונות,
ה.
זה עדיין נפלא וחשוב ומעודד
ושווה הסרת המגבעת
לכבודם – ולכבוד ראש העיר במיל' צ'יצ'
שיזם וארגן זאת בלהט.
ו.
במיוחד שהנ"ל הוא ליכודניק בפועל,
וככה מוכיח פשוט:
ששלום ביטחוני הוא סיכוי השווה
להמרות את פי ביבי ושות'.
1
ניתן לחלק את 24 שנות המועצה לחמש תקופות משנה:
הקמת המועצה, במטרה לשכנע שהמשך הכיבוש מזיק לביטחון - 1988 - 1989.
2. תקופת בינים וקביעת דרכי פעולה - 1990 – 1993.
3. תמיכה בהסכם אוסלו, בדגש על פעילות שטח - 1994 - 2001.
4. פעולות חד צדדיות, כדי לא לתלות את עתידנו בהסכם פלסטיני - 2001 - 2008.
5. פעילות למען שבירת הקיפאון, המהווה הידרדרות מדינית - 2010 - 2012.
פרק ראשון - הקמתה של המועצה, פברואר 1988
לאחר יותר מעשרים שנה של שליטה ישראלית ביהודה ושומרון, הבינו רבים שמדינת ישראל מצויה ב"גן עדן של שוטים". האינתיפאדה הראשונה פרצה ב-9.12.1987. באותו חודש נפגעו רבים משני הצדדים. אלפי פלסטינים נעצרו. זו הייתה, למעשה, התקוממות עממית, שפרצה בעקבות תאונת דרכים מקרית בעזה. היא המחישה את המתח הרב שנצבר בקרב האוכלוסייה הפלסטינית, ועד כמה היה השקט מדומה ומטעה. היה ברור שהמשך הכיבוש יביא להידרדרות. הבנה זו, והבנת ההתפתחות הדמוגרפית הצפויה, הדירו שינה מעיני רבים. לעומתם, גורמים פוליטיים התומכים בארץ ישראל השלמה, רצו להמשיך בכיבוש, והשתמשו בנימוקי ביטחון כדי למנוע יציאה מהשטחים.
מאז מלחמת ששת הימים נכנסה מדינת ישראל לכשל בחשיבה אסטרטגית לטווח ארוך. המדינה לא השכילה להפוך את הישגי המלחמה למנוף להשגת הסדרי שלום. התחלופה השלטונית קצרת הטווח הביאה ממשלות רבות לחשיבה לטווח קצר, כדי לספק את רצון החלק הקולני של הציבור. גם היוקרה הרבה שלה זכה צה"ל במלחמת ששת הימים הפכה לרועץ. הצבא אינו יכול, באופיו, להיות יועץ אסטרטגי טוב לטווח ארוך. לצבא כארגון יש אינטרסים ביטחוניים קצרי טווח, ואינטרסים ארגוניים, תקציביים ומוראליים, המקשים עליו להסכים לנטילת סיכונים לטובת אינטרסים אסטרטגים לטווח ארוך. הצבא העדיף את השליטה ביהודה ושומרון על פני כל הסדר.
צעדים ראשונים, פברואר 1988. מספר סא"ל (מיל') אלוף הר-אבן, ממקימי המועצה: "כמו רבים מחברינו, הייתי מעורב במשך עשרות שנים בסוגיות הביטחון, ובשאלה כיצד מקדמים את התהליך המדיני כדי שיוביל להסדרי שלום. עשרים שנים לאחר מלחמת ששת הימים, ועשר שנים לאחר הסכם השלום עם מצרים, נראה היה שהמצב נשאר ללא תזוזה ביתר הגזרות. עלה אז בדעתי שאנו זקוקים לגוף ציבורי של אנשים ברי סמכא במישור הביטחוני, גוף שיסביר למקבלי ההחלטות ולציבור את הכדאיות והנכונות להניע תהליך שלום עם יתר שכנינו. מהיכרות עם מפקדים בכירים במילואים, ידעתי שרובם עשויים לתמוך בקריאה ציבורית להניע תהליך זה.
לאחר מספר שיחות בירור מוקדמות, סיכמנו עם אלוף (מיל') אהרל'ה יריב, לשעבר ראש אגף מודיעין, שהוא יוביל יוזמה זו. בעקבות זאת, יזם האלוף (מיל') יריב מפגש ראשון, שהתקיים באוניברסיטת תל-אביב, ובו השתתפו כמאה או יותר קצינים בכירים במילואים. מכאן ואילך יצאה המועצה לפעילות ציבורית גלויה. מי שריכז את פעולותיה של המועצה בראשיתה, היה ד"ר משה עמירב".
אלוף (מיל') אהרון (אהרל'ה) יריב ז"ל, עמד אז בראש "המרכז למחקרים אסטרטגיים" באוניברסיטת תל-אביב.
ממשיך את סיפור הקמת המועצה פרופסור משה עמירב, מזכירה הראשון של המועצה:
"בחודש פברואר 1988 הזמין אותי שר החוץ שמעון פרס לשיחה במשרדו על ה'מצב'. המצב היה חמור, האינתיפאדה הייתה בעיצומה. את ניסיונות השלום שלו ושל אחרים הגדיר הציבור כ'תבוסתנות של שמאלנים'. זה היה זמן קצר אחרי "פרשת עמירב" שבעקבותיה פרשתי מן הליכוד, וקראתי לדבר עם אש"ף, לחלק את הארץ ולהביא לשלום. בשיחה אמרתי לפֶּרֶס שהבעיה לשכנע את הציבור בוויתור על שטחים היא ב'העדר אמינות ביטחונית' של המציעים, כולל הוא עצמו. 'מה לעשות שאני לא גנרל, וכל הגנרלים שפניתי אליהם לומר את דברם, נאלמים דום ואינם מוכנים לומר ששטחים תמורת שלום זה אינטרס ביטחוני', השיב שמעון פרס.
'אולי נקים קבוצה של גנרלים במילואים בעד שלום?', שאלתי. 'מעניין', השיב שמעון פרס, 'בשבוע שעבר העלה את ההצעה בפני אלוף הר-אבן, ואז אמרתי לו מה שאני אומר לך – האלופים האלה מפחדים לדבר 'פוליטיקה'.
"אלוף הר-אבן ואני נקים את הקבוצה", הצעתי. "טלפן עכשיו לשני אנשים, לאהרל'ה יריב שיעמוד בראש הקבוצה, ולמישהו שיסכים לתרום לנו 100,000 דולר'.
פרס הסתכל עלי בחוסר אמון, אבל בו במקום טלפן לאהרון יריב ואמר לו: 'יושב כאן עמירב ומציע להקים גוף של אלופים במילואים שיתמוך בשלום ובוויתור על שטחים. גוף כזה בדרך כלל מתארגן למטרות הפוכות. האם אתה מוכן לעמוד בראשו?'. מן העבר השני של הטלפון נשמעה תשובתו הנחרצת של אהרל'ה יריב: 'מחר בבוקר שיתייצב אצלי עמירב ואני אעשה את הטלפונים הנחוצים'. משסיים פרס את השיחה הזו הוא טלפן בנוכחותי ליקותיאל פדרמן, ואמר לו: 'יושב כאן עמירב, והוא הולך מחר בבוקר להקים עם אהרן יריב קבוצת אלופים לתמיכה בתהליך שלום. הוא מבקש סכום פעוט של 100,000 דולר'. מן העבר השני ענה יקותיאל: 'שיבוא אלי מחר בבוקר, הצ'ק יהיה מוכן!'.
למחרת בבוקר יצאנו, אלוף הר-אבן ואני, לשליחות הראשונה של המועצה לשלום ולביטחון. קיבלנו מיקותיאל פדרמן את הצ'ק, במלון דן בתל-אביב, פתחנו חשבון בנק, ישבנו עם אהרל'ה יריב על הרשימות, וכעבור שבועיים הוקמה המועצה לשלום ולביטחון.
אלוף (מיל') יוסק'ה גבע הביא את האלופים, הר-אבן כתב את המסמכים, ואני, כמזכיר המועצה, ניהלתי את הלוגיסטיקה והארגון. ראשוני המצטרפים היו אל"מ (מיל') יוסף נבו, ראש עירית הרצליה, אלוף (מיל') אלעד פלד ופרופ' משה מעוז. כולנו חתומים כמייסדי המועצה, שנרשמה כעמותה שנתיים אחרי היווסדה בשם 'קבוצת המומחים לשלום ולביטחון'. מטרתה הרשומה: 'לאפשר לציבור הרחב קבלת מידע והפעלת שיקול דעת בקבלת החלטות הקשורות בנושא הסדרים פוליטיים בעתיד באזור'".
מספרת אל"מ (מיל') שלומית כרמי, שהשתחררה באותה עת מתפקיד ראש המרכז לאיתור נעדרים בצה"ל, והייתה למרכזת המועצה, על הדרכים שבהם הגיע דבר המועצה לקצינים רבים:
"בוקר אחד, כשאני כבר משוחררת מצה"ל, פנה אלי משה עמירב וביקש שאבנה תשתית של רשימת קצינים, ממוינת לפי דרגות, שיתמכו במועצה לשלום ולביטחון. אספנו רשימות קצינים לפי דרגותיהם וכתובותיהם, וכך התחלנו לשלוח הזמנות למפגשים מבלי לדעת האם הקצין תומך או אינו תומך בדעות המועצה. היו רבים ששמחו לקבל הזמנה לאירוע ובאו בהתלהבות. היו חלק שלא תמכו במועצה, ובאו פשוט בגלל המפגש החברתי. הרשימות התחילו להצטבר, יוצאי המוסד והשב"כ ביקשו גם הם להצטרף למועצה כחברים, וכמובן צורפו. דאגתי גם לצרף את קצינות צה"ל הגמלאיות, שלא יקופח המין הנשי. חלק גדול מחברי המועצה הלך שבי אחר ארהל'ה יריב. תפקידי היה להגיע ולהביא מה שיותר קצינים בכירים למפגשים, ובשלב מאוחר יותר לעזור בהכנת רשימות למודעות בעיתון. למועצה כבר היה ועד נבחר, ושיתוף הפעולה עם חברי הוועד היה נפלא. כל הזמן חיפשנו ביחד מקורות לרשימות קצינים שמהם נוכל לגזור את האוכלוסייה הרלבנטית למועצה. אני זוכרת איך אל"מ (מיל') דני וולף ואני הכנו בכתב יד מעטפות למאות מוזמנים למפגשים במלון דן. אין ספק שגם לצד החברתי של המפגשים הייתה חשיבות בהעברת המסר".
מוסיף תא"ל (מיל') גיורא פורמן-רם, מראשוני המועצה שכיהן מאוחר יותר כיו"ר המועצה:
"הגעתי לכנס של המועצה עוד ב- 88', ובשלב מסוים הוזמנתי ע"י אהרל'ה יריב לישיבות ההנהלה שנערכו במשרדו, בבניין גילמן באוניברסיטה. בסיום אחת הישיבות, בשנת 89', ביקש אהרל'ה מכמה מאתנו להישאר, וסיפר שמספר חברים מודאגים מפעילותו של משה עמירב, כי הוא 'משלהם' (חניך בי"תר בנתניה). אמרתי שגם אני לא שייך למפא"יניקים, אלא למפם. מיד קפצו כולם ואישרו ש"השומר הצעיר" זה בסדר... עמירב הרגיש לא נוח והחל בדרכו החוצה, אך שמר קשר טוב עימי.
אחרי שאהרל'ה ביקש לפרוש מתפקיד היו"ר נערכו בחירות באספה של המועצה באולם במלון דן, ואני נבחרתי לתפקיד היו"ר. מלאתי אותו יותר משנתיים, עד תחילת 1993. בהתחלה חשבנו שהפעילות תרד, אך המציאות הובילה לכיוון הפוך. דיוני ההנהלה הועברו לבית הקיבוץ הארצי, והאספות המשיכו במלון דן. בצוות המוביל היו האלופים (מיל') מנדי, יוסקה גבע, שלמה גזית, מן אבירם, אשר לוי, אברשה תמיר ואל"מ (מיל') דני וולף. לאספות הכלליות הופיע כבר אז צ'יץ, עדיין כראש העיר (מטעם הליכוד). הדיונים הכלליים היו, ברוב המקרים, אחרי הופעת מרצה מרכזי שלא מהמועצה, וצוותים שנבחרו כתבו ניירות על הסכמים אפשריים בגזרות השונות. כאיש כלכלה נבחרתי לניסוחי ניירות על המחיר הכלכלי, בעזרת גדעון פישלזון ז"ל. אלוף (מיל') יוחאי בן-נון הזמין אותי למפגש עם פייסל חוסייני, ושמרתי על קשר עמו גם אח"כ. עזרתי בגיוס מימון להכנת סרט הסברה קצר, בעזרת אליעזר יערי, טייס קרב שעבד אז כמגיש בטלוויזיה. בגיוס כספים התחלנו תמיד עם פדרמן וז'אן פרידמן.
גולת הכותרת בשנת הבחירות 1992 הייתה בסקר השקפותיהם של מרבית מפקדי המילואים הבכירים של צה"ל. לבניית רשימת הבכירים הסתייענו בוותיקי אכ"א, הוועד למען החייל ומקורות נוספים. למימון המחיר שביקשה מינה צמח לסקר, ביקשתי תרומה מידיד אמריקאי שתרם כל שנה לגבעת חביבה, פרד האוורד, והוא שלח לי צ'ק (אחרי הבחירות של 92' הוא התפאר שתרומתו הביאה לבחירת רבין כראש ממשלה...). תוצאות הסקר, שהראו תמיכה גדולה של הקצונה הבכירה (מיל') במו"מ לשלום עם אש"ף, פורסמו על ידינו כשבועיים לפני הבחירות
בארה"ב הייתי שלוש פעמים מטעם המועצה, להסברה ולגיוס תרומות (בחלקן ייצגתי גם את 'שלום עכשיו'). בכמה מהמפגשים הופעתי ביחד עם פייסל חוסייני, שאמר ליהודים לתרום לנו (ואני ביקשתי שיאסוף כספים לאנשי שלום בצד שלו). השתתפתי במשלחת עם אל"מ (מיל') מורל'ה בר-און, יעל דיין ושני פרופסורים.
בתחילת 1993, משנבחרתי למזכיר הקיבוץ הארצי, ביקשתי להציע את אלוף (מיל') מנחם עינן כיו"ר המועצה. כשזה לא התאפשר, פניתי לאלוף (מיל') אמנון רשף, והוא מילא את התפקיד כשנה, עד שביקש לצאת לדרך אחרת.
אחרי הסכם אוסלו ב-93', יצאנו, 6 חברי מועצה - במימון משרד החוץ ובשליחות ישירה של רבין – להסברת ההסכם בקהילות היהודיות (למרות שלא היינו שלמים עם ההסכם, שהגדיר מטרות קרובות של בניית אמון, אך לא אמר דבר על מטרת-העל שממנה צריך לגזור את היעדים הקרובים)".
עד כאן סיפורי דור המייסדים.
המסמך הראשון המצוי בארכיון המועצה הוא מכתבו של אלוף (מיל') אהרון יריב, מתאריך 22.2.1988, המבשר על הקמת "ועד ציבורי לבחינת הביטחון הלאומי: אנשי ציבור בתחומי הביטחון, החברה, והכלכלה יבחנו אופציות בתחומי הדמוגרפיה, המאזן האסטרטגי, הצמיחה הכלכלית והעלייה ההמונית".
בחודש מרץ 1988 החלה הפעילות הארגונית. נרשמו 80 חברים. הוצא חומר בכתב, נערכה מסיבת עיתונאים ופורסמו שתי מודעות בעיתונים. החלה גם התארגנות טכנית, שכללה: קביעת תקציב, משרד, יחסי ציבור, עו"ד ורואה חשבון.
בחודש אפריל 1988 נקבעו מטרות העמותה, ונכתב התקנון. על התקנון חתומים (ללא דרגות צבאיות): יריב אהרון – אקדמאי, יוסף גבע – מנהל, יוסף נבו – מנהל, אלעד פלד - מחנך-מורה, משה מעוז – פרופסור, אלוף הר-אבן – חוקר, משה עמירב - מנהל.
נקבע שם העמותה, ונקבעו חבריה הפעילים:
אלוף (מיל') אהרון יריב - יו"ר, אלוף (מיל') יוסף גבע – ממלא-מקום יו"ר, ד"ר משה עמירב – מזכיר, אל"מ (מיל.) שלומית כרמי - מרכזת, אלוף (מיל') מנדי מרון - ראש ועדת ההסברה, תא"ל (מיל') עודד מסר - מרכז ועדת הכספים.
חברי הנהלת המועצה: סא"ל (מיל') אלוף הר-אבן, פרופ' משה מעוז, אל"מ (מיל') יוסף נבו, אלוף (מיל') אלעד פלד, אלוף (מיל') יאנוש בן גל.
בחודש מרץ 1988 היו רשומים במועצה 80 חברים. מספר זה מספיק לצורך הקמת צוותי חשיבה, אך הסתבר שרבים נוספים רצו להצטרף. השפעתה של המועצה נבעה גם ממספר חבריה.
הקמת צוותי חשיבה וגיבוש עמדות
הקבוצה שנענתה לפנייתו של אלוף (מיל') אהרון (אהרל'ה) יריב, לא הייתה אחידה בהשקפותיה. חבריה היו מאוחדים בהבנה שבמדינת ישראל אין חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח, והזמן החולף אינו משפר את מצבנו. היה צורך לגבש דעות אחידות בין החברים לגבי סוגיות אסטרטגיות במספר תחומים. המועצה הרכיבה שלושה צוותי חשיבה, שקיימו דיונים אינטנסיביים (מדיונים אלה נשמרו פרוטוקולים בארכיון המועצה). להלן פירוט צוותי החשיבה שהוקמו בחודשים מאי-אוגוסט 1998:
מטרות המועצה לשלום ולביטחון, והאם ניתן לוותר על שטחים ולקיים ביטחון. הנחה סא"ל (מיל') אלוף הר אבן. חברי הצוות: אלוף (מיל') אביגדור (יאנוש) בן גל, אלוף (מיל') יוסף גבע וד"ר משה עמירב.
הבעיה הדמוגרפית והמשמעויות הביטחוניות. הנחה ד"ר משה עמירב. חברי הצוות: פרופ' ארנון סופר, אלוף (מיל') אורי אור, ופרופ' אליס שלווי.
דרכי הפעולה של המועצה. הנחה אלוף (מיל') מנדי מרון. חברי הצוות: סא"ל (מיל') אלוף הר-אבן, אלוף (מיל') שלמה גזית, אלוף (מיל') עמוס לפידות. משתתפים נוספים: אלוף (מיל') עודד ארז, אל"מ (מיל') דני וולף, אלוף (מיל') יאנוש בן גל, תא"ל (מיל') יגאל סימון, אלוף (מיל') אורי אור, דורון אלחנני ואלי הלחמי.
התקיימו דיונים ראשוניים במליאת המועצה בנושאים הבאים:
מחיר אחזקת השטחים, וקווי היסוד של המועצה. דברי פתיחה של משה זנבר. המשתתפים: פרופ' ברגלס, אליעזר שפר, פרופ' איתמר רבינוביץ וד"ר מתי שטיינברג.
האם יש עם מי לדבר? בהשתתפות פרופ' איתמר רבינוביץ, ד"ר מתי שטיינברג, יצחק אורון, תא"ל (מיל') עודד מסר, תא"ל (מיל') אשר לוי, תא"ל (מיל') יואל בן פורת, אל"מ (מיל') ד"ר מאיר פעיל, ד"ר משה עמירב, אלוף (מיל') יאנוש בן גל, אלוף (מיל') מנחם (מנדי) מרון, מרדכי שלו ופרופ' פושקה.
בתאריך 22 לנובמבר 1989 הוכרה המועצה כעמותה ע"י רשם העמותות, ונקבעו מטרותיה העיקריות:
"להביא לידיעת הציבור הרחב עמדת אנשים בעלי סמכא ובעלי ידע בנושא הביטחון של מדינת ישראל, וזאת במטרה לאפשר לציבור הרחב קבלת מידע והפעלת שיקול דעת בקבלת החלטות הקשורות בנושא הסדרים פוליטיים בעתיד באזור".
המועצה פעלה בשני ערוצים מקבילים:
שכנוע מקבלי החלטות, בשיחות אישיות ללא פרסום, משיקולי ביטחון.
השפעה על דעת הקהל שתתמוך במנהיגות בקבלת החלטות נכונות לטווח ארוך.
פרק שני - פעילות המועצה ותגובת הציבור, 1988 – 1989
בתחילת 1988, בחודש אפריל, פרסמה המועצה מודעות בעיתונים:
"ביטחון ישראל בצה"ל ולא בשטחים".
היעד הלאומי של ישראל הוא: חתירה לשלום ומניעת מלחמה.
מדיניות הביטחון הלאומי היא: חיזוקו של צה"ל, הסכמה לאומית רחבה ותמיכה בין לאומית.
שטחי יהודה ושומרון כמרכיב בביטחון הלאומי, נזקם הביטחוני עולה על תועלתם.
הסדרי הביטחון שיידרשו בכל הסדר מדיני הם: קביעת הגבול, פרוז הישות הפלסטינית, ובקרה.
מדינת ישראל עומדת היום על פרשת דרכים לאומית: שלום או מלחמה.
הדרך האחת - להחזיק בשטחים, לכפות את שלטוננו על עם זר המתקומם נגדנו ולשלם את
המחיר הנובע מכך וללכת לדרך המובילה למלחמה בלתי נמנעת. זוהי נטילת סיכון שאין בה
סיכוי.
הדרך השנייה – לחתור לשלום מדיני תוך ויתור על שליטתנו בשטחים מתוך עמידה על הסדרי
ביטחון אמינים. זוהי נטילת סיכון שיש בו סיכוי.
על החתום: המועצה לשלום ולביטחון היא גוף ציבורי שיש בו 34 אלופים, 86 תתי אלופים, 115 אלופי משנה, כל אלה בדימוס, ו–200 אנשי אקדמיה מומחים בנושאי המזרח התיכון ואנשי משק ומינהל.
באוקטובר 1988 פרסמה המועצה מודעת ענק עם תמונתו של אלוף (מיל') אהרון יריב, המזהיר:
"המשך האחיזה בשטחים ללא הסדר מדיני, יפגע בביטחון הלאומי ויביא בסופו של דבר למלחמה!"
להלן פרוט כנסי הסברה שנערכו בשנה זו:
מטרות המועצה לשלום ולביטחון - כנס סגור בהנחיית משה עמירב. 100 משתתפים.
פשרה טריטוריאלית - כנס סגור בהנחיית תא"ל (מיל') אריה שלו. דובר: אלוף (מיל.) אהרון יריב. 100 משתתפים.
גבולות ישראל בעתיד, סיכויים וסיכונים - דיון פתוח בהנחיית סא"ל (מיל') אלוף הר-אבן. דוברים: האלופים (מיל') יאנוש בן גל ויוסקה גבע, וד"ר משה עמירב. 350 משתתפים.
האם ניתן לקיים את ביטחונה של ישראל תוך ויתור על שליטה באיו"ש וחבל עזה? - כנס סגור. דוברים: האלופים (מיל') שלמה גזית, אברהם רותם, עמוס לפידות ואלעד פלד. 200 משתתפים.
הסדרים ביטחוניים ביהודה ושומרון - כנס סגור. כ- 80 משתתפים.
תפקידה של המועצה - דיון רב משתתפים, בהנחיית אלוף (מיל') יוסקה גבע. בין הדוברים: פרופ' יוחנן פרס, עוזי בן יצחק, אלוף (מיל') יוחאי בן נון, רמי ישי, תא"ל (מיל') אשר לוי, תא"ל (מיל') רן פקר, אלוף (מיל') אורי שמחוני, ד"ר אריה נאור, אלוף (מיל') אלעד פלד, תא"ל (מיל') אורי בר און, תא"ל (מיל') גיורא פורמן, אלוף (מיל') אמנון רשף, הלפרין, אשר שליין, תא"ל (מיל') יואל בן פורת.
המשמעויות הפוליטיות של שלושה הסדרים פוליטיים אפשריים:
סיפוח השטחים או אוטונומיה? מרצה תא"ל (מיל') גיורא פורמן.
פשרה טריטוריאלית באופציה ירדנית. מרצה אלוף (מיל') אורי אור.
מדינה פלסטינית עצמאית או בהסדר פדרטיבי. מרצה תא"ל (מיל') אריה שלו.
כנס אזורי בבית שמש. 100 משתתפים.
כנס אזורי באשקלון. 100 משתתפים.
המסרים לתקשורת ולציבור היו:
השלום צריך לחזק את הביטחון, אין ניגוד בין השנים.
הסטאטוס קוו בשטחים הרה אסון לישראל.
אין סתירה בין נסיגה משטחי יהודה ושומרון וחבל עזה ם ובין ביטחון.
עדיף למסור שטחים תמורת שלום ביוזמתנו, מפיתרון שיכפו המעצמות.
רוב הקצינים הבכירים בצה"ל מעדיפים יציאה מיהודה ושומרון.
סקר של המועצה לשלום ולביטחון: 54% מהציבור בעד פשרה טריטוריאלית.
המשך האחיזה בשטחים ללא הסדר מדיני, יביא בסופו של דבר למלחמה.
תגובת הציבור
דפדוף בעיתוני אותם ימים משקף שתי התייחסויות מנוגדות למועצה ולעמדותיה: תמיכה רבה מחד גיסא, והתנגדות עזה מאידך גיסא. להלן מספר כותרות בעיתונות, שדווחו בצורה עניינית:
ידיעות אחרונות (תמונת יריב עם כותרת): "הסטאטוס-קוו בשטחים הרה אסון לישראל".
ידיעות אחרונות: בכנס ראשון באוניברסיטת ת"א מכריזים אלופים במילואים: "אין סתירה בין נסיגה משטחים לבין ביטחון".
חדשות: אלוף (מיל') אהרון יריב: "המשך הסטאטוס-קוו יביא ברבות הימים להידרדרות חמורה בינינו ובין הערבים".
הארץ ומעריב: יו"ר המועצה לשלום ולביטחון אלוף (מיל') אהרון יריב: "השלום צריך לחזק את הביטחון – אין ניגוד בין השנים. ישראל די חזקה עתה, כדי להתחיל במו"מ מדיני הקשור בסיכונים".
התגובות העוינות למועצה: הפעילות הרבה של המועצה בשנתה הראשונה, ובעיקר ההד הרב שנוצר בעקבות המוניטין המרשים של חבריה, גררו גל של תגובות נזעמות מצד חסידי ארץ ישראל השלמה. היו שהאשימו את חברי המועצה בשימוש לא אתי בעברם הצבאי. באותה תקופה, עצם הנפת דגל שלום, נחשב על ידי הימין הקיצוני כבגידה. היו שהאשימו את חברי המועצה בפעילות מפלגתית במסווה של פעילות מקצועית ביטחונית. היה ניסיון כושל להקים עמותה ימנית נגדית בשם
"המועצה לביטחון ולשלום" (היפוך המלים משם המועצה). גוף זה פרסם מודעה מטעמם בעיתון ידיעות אחרונות:
"קריאה לחברינו ב"מועצה לשלום ולביטחון": הבה נפסיק מיד את מלחמת ק' ב-ק' (קצין בקצין). על החתום: "קצינים ואקדמאים ל"ביטחון ושלום".
חברי מועצה זו העלו את סכנת הפיצול בצה"ל, והאשימו את המועצה לשלום ולביטחון שהיא מנסה ליצור רושם מסולף, כאילו הרוב המכריע של הקצינים הבכירים בצה"ל מזדהים עם עמדתה הפוליטית. המועצה לשלום ולביטחון נענתה לאתגר, ונערך כנס משותף שדן במחלוקת. בכנס דיברו אישים משתי המועצות. הנחה אלוף (מיל') שלמה גזית.
מטעם המועצה לשלום ולביטחון דיברו אל"מ (מיל') ד"ר מאיר פעיל ורא"ל (מיל') חיים ברלב.
מטעם מהמועצה לביטחון ושלום דיבר רא"ל (מיל') רפאל איתן.
השתתפו בדיון: ד"ר משה עמירב, ניצב (גימ') שאול גבעולי, אשר שליים, תא"ל (מיל') יואש צידון ותא"ל (מיל') יואל בן פורת.
התברר שמספר החברים בעלי עבר ורקע ביטחוני בכיר, הדוגלים באידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה או בהמשך השליטה בכל השטחים מנימוקים ביטחוניים, הוא כה מועט, עד שאותה עמותה חדלה מהניסיון להוות משקל נגד למועצה לשלום ולביטחון.
העיתונאי יורם פרי השווה בין שתי המועצות:
"חברי המועצה לשלום ולביטחון - המבריקים, המוכשרים והמוצלחים במשך 40 שנה: רמטכ"לים, אלופי פיקוד, מפקדי חילות ואחרים. לעומתם, הגוף החדש של הקצינים במיל', שכבר בקרב הפתיחה הפסיד 3:0, מוטב שיפרוש מייד מן המרוץ".
מספר חברי המועצה לשלום ולביטחון יצאו לארצות הברית להסביר את עמדות המועצה ליהודי ארה"ב, ולהשיג תמיכה רעיונית וכספית לפעולותיה. המשלחת עוררה סערה תקשורתית בארץ.
להלן מובאות מן העיתונות:
דבר: משלחת גנרלים מישראל באה לשכנע את יהודי ארה"ב: "שטחים תמורת שלום!".
מעריב: קצינים (מיל') מהמועצה לשלום ולביטחון יופיעו בוושינגטון.
הארץ: הקונגרס היהודי האמריקאי "מגייס" קציני צהל להסברה. יריב, אור, סנה ואגמון טענו: "גם בהעדר פיתרון מדיני, עם הסדרי ביטחון מתאימים, ניתן להגיע לנסיגה חד צדדית".
על-המשמר: ארבעה אלופים במילואים מסבירים בארה"ב חשיבות הפשרה הטריטוריאלית.
ומאידך:
ידיעות אחרונות: אלוף מיל' רחבעם זאבי: "אלה הם תבשילים באושים בשם הביטחון. המועצה
לשלום ולביטחון היא התארגנות פוליטית ברורה במסווה של כלליות".
חדשות: ארנס: "דברי הקצינים במילואים בארה"ב - בגדר הפרת אמונים".
הצופה: "הופעה שחצנית של אלופים מיל' בפני מועדון הנשיאים בארה"ב".
בנובמבר 1988 הליכוד זכה בבחירות, והוקמה ממשלת אחדות לאומית בראשות יצחק שמיר. יצחק רבין התמנה לשר ביטחון.
מדד השלום / דצמבר 1988
מדד השלום, שפורסם ע"י פרופ' אפרים יער וד"ר תמר הרמן, קבע שיותר ממחצית הציבור תומך בחתימה על הסכם שיכלול הכרה במדינה פלסטינית ופינוי שטחים. שני שלישים מאמינים שכל ממשלה שתיבחר תחתום בסופו של דבר על הסכם כזה.
בתחילת 1989, בינואר, כתב אלוף (מיל') שלמה גזית מכתב ליו"ר המועצה, והציע קווי פעולה:
לפעול לצרוף חברים יוצאי מערכת הביטחון בעלי ניסיון עשיר, יוקרה אישית ותדמית ממלכתית.
לעסוק גם בנושאים אחרים, בנוסף לויכוח על שטחים וביטחון:
א. האינתיפאדה והשלכותיה על צה"ל והחברה הישראלית.
ב. התקדמות לפיתרון בשיחות עם הפלסטינים.
ג. פעולה במישור ההסברתי, ארגון מפגשים, פעילות בערי השדה, פעילות בכלי התקשורת.
ד. מאידך, אין לפעול בזירה המפלגתית, וזירת הויכוח שלנו היא פנים ישראלית.
בפברואר 1989 יזמה המועצה סקר, באמצעות "מכון ישראל למחקר חברתי שימושי": הערכות ועמדות הציבור כלפי המועצה לשלום ולביטחון.
להלן תמצית חלק מממצאי הסקר, שלא פורסמו בציבור:
43% מהציבור שמעו על המועצה לשלום ולביטחון. 57% לא שמעו עליה.
62% מסכימים שדעתם של הקצינים הבכירים לגבי עתיד השטחים חשובה.
55% מחייבים את השתתפותם במועצה של קצינים בכירים בדימוס.
48% סבורים שהמועצה משרתת מפלגות מסוימות.
42% סבורים שיש סיכוי שפעילות המועצה מקדמת את השלום.
20% השיבו ששוכנעו אחרי ששמעו את עמדות מועצה. 52% לא שוכנעו.
רוב הנחקרים סבור שהחזקת השטחים מבטיחה את ביטחון ישראל.
ממצאי הסקר עוררו שאלות לגבי יעילות עבודתה של המועצה. נעשו מאמצים להגביר את האפקטיביות. היה ברור שללא הכרעות פוליטיות, המאמץ ההסברתי אינו נושא פירות. ההכרעות מתקבלות בממשלה ובכנסת, ויש הכרח להשפיע באמצעות דעת הקהל.
נקבעו קווי הפעולה הבאים:
להגביר את מתן ההרצאות בבתיה"ס התיכוניים. חברי ההנהלה יגויסו לעניין זה.
להכין סרט וידיאו להסברה.
לערוך כנס במהלך החודש הקרוב באחד הנושאים שיפורטו במצע.
הוקם צוות תגובות לאירועים, שירוכז ע"י אלוף (מיל') מנחם (מנדי) מרון.
מודעה תפורסם כאשר תחדש המועצה את הפעילות הפומבית.
ימשכו המגעים עם קובעי מדיניות ועם גורמים פלסטינים רלבנטיים.
פיגועי טרור קשים השפיעו על דעת הקהל הישראלית נגד דיבורים על שלום. המגע עם אנשי אש"ף היה אסור על פי חוק. אייבי נתן נדון באוקטובר 1989 לחצי שנת מאסר על קיום מגע עם אנשי אש"ף.
בסוף שנת 1989 פרש אהרל'ה יריב מתפקיד יו"ר המועצה, מטעמי בריאות. התפקיד הוצע לאלוף (מיל') שלמה גזית, שסרב לקבלו מנימוקים אישיים. תא"ל (מיל') גיורא פורמן התמנה כיו"ר של המועצה, וראובן חזק, איש השב"כ לשעבר, התמנה למזכיר המועצה.
בישיבת הנהלה בדצמבר 1989, שבה השתתפו אהרל'ה יריב, מנדי מרון, עודד מסר, משה עמירב, אלוף הר-אבן, דני וולף, יורם אגמון, גיורא פורמן וראובן חזק, עלו הצעות לשמור את פעילות המועצה על "אש קטנה" - מצד אחד היא ריאלית מבחינת יכולתה של מסגרת וולונטרית, ומצד שני היא תאפשר הגברת הפעילות בשעת הצורך. הודגש שיש להקפיד על קיום מכנה משותף רחב ככל האפשר, ולעסוק רק בנושאים שבהם יש למועצה מומחיות – קרי: ביטחון.
פרק שלישי - תקופת בינים וקביעת דרכי פעולה, 1990 – 1993
בשנת 1990 נמשכה שפיכות הדמים. בחודש מרץ התפרקה ממשלת האחדות. שליט עיראק סדאם חוסיין פלש לכווית. באוקטובר היו מהומות בהר הבית - נפצעו 26 יהודים, נהרגו 21 פלסטינים ונפצעו 140.
המועצה חיפשה דרכים ליעל את עבודתה. סרט ההסברה, באורך 15 דקות, הושלם, והוקרן לראשונה בפני חברי המועצה במפגש שעסק בעמדות המועצה ובדרכי פעולתה. הסרט שוכפל על גבי קלטות וידאו, והופץ בין חברי המועצה שהתנדבו להרצות בחוגי בית ובבתי ספר.
תוך מאמצים למצוא פרטנר פלסטיני שיסכים לשלום תמורת שטחים, הוזמן ב-23.3.90 פייסל חוסייני להרצות בפני חברי המועצה, באולם שכור באוניברסיטת תל אביב. באותם ימים, הופעת פייסל חוסייני באוניברסיטת תל אביב חייבה סידורי ביטחון. סוכם שמערכת הביטחון של האוניברסיטה תאבטח את האורח מחוץ לאולם, ואילו המועצה תישא באחריות האבטחה בתוך האולם, בעזרת "אגודת השומרים". הרצאתו של פייסל חוסייני הייתה מאכזבת, ולא הוכיחה שאכן יש פרטנר לשלום. אנשי כהנא הצדיקו את המוניטין שלהם ואת הצורך באבטחה - הם ארבו לאורח במגרש החנייה, ורק סידורי האבטחה מנעו פגיעה באורח.
בתחילת 1991, בינואר, עם פרוץ מלחמת המפרץ הראשונה, נדון במפגש המועצה הצורך בקיום המועצה ובהמשך הפעילות. האירועים והמלחמה העלו את שאלת האמינות והיציבות של ההסכמים במזרח התיכון. מצד שני, הויכוח הציבורי על התגובה הנכונה לירי הטילים על ישראל, חיזק את המחשבה שיש מקום לגוף שיחווה דעה בנושאים ביטחוניים שוטפים. הוחלט ברוב מכריע שיש להמשיך בפעילות המועצה, תוך הדגשה שבמקביל להסכמי שלום יש לשמור ולטפח את עוצמתו של צה"ל כערובה לביטחוננו.
עם גמר מלחמת המפרץ, נפתחה באוקטובר ועידת שלום במדריד. ארה"ב ומדינות אירופה ראו בניצחון על סדאם חוסיין, בשילוב כוחות ערביים בקואליציה ובאיפוק שגזרה על עצמה מדינת ישראל, הזדמנות לטפל בסכסוך הישראלי-פלסטיני. ממשלת ישראל נגררה לוועידה זו בניגוד לרצונה, וגם מדינות ערב לא שמחו למפגש. למרות זאת, הוועידה התחילה תהליך בינלאומי לקראת הסדר שלום.
בחודש מרץ פרסמה המועצה הודעה לעיתונות, בכותרת:
אסור שהביטחון יהיה כלי משחק בידי גורמים פוליטיים.
המועצה לשלום ולביטחון תחדש את פעילותה עם גמר מלחמה המפרץ
ותחילת המהלכים המדיניים.
ההודעה כללה אינפורמציה על פעילות המועצה, וקריאה להצטרף לשורותיה. על ההודעה חתומים ראובן חזק - מזכיר המועצה איש השב"כ לשעבר, ותא"ל (מיל') גיורא פורמן יו"ר המועצה.
בחודש מרץ התקיים מפגש המועצה, במלון דן תל אביב, בנושא: "הערכת מצב לגבי התהליכים המדיניים לאחר סיום המלחמה במפרץ". הדיון נפתח בהרצאתו של חבר המועצה רב אלוף (מיל') מרדכי (מוטה) גור. לאחר מכן פרסמה המועצה הודעה לתקשורת, ובה נאמר (בין היתר):
המועצה מעריכה את שיקול הדעת של ממשלת ישראל בעת "מלחמת המפרץ", תוך גילוי זהירות ואחריות מרבית. משבר המפרץ הוכיח את הצורך בסידורי ביטחון נאותים.
המשך שליטה ישראלית כפויה על 1.8 מיליון פלסטנים מהווה פצצת זמן ביטחונית, חברתית וכלכלית, שאנו מצווים לנטרלה מוקדם ככל האפשר.
יש לפעול לקידום תהליך מדיני בשיתוף עם ארה"ב, כדי למצות ללא שהות אפשרויות שנפתחו אחרי מלחמת המפרץ.
בשנת 1992, ביוני, זכתה מפלגת העבודה בבחירות, ויצחק רבין התמנה לראש הממשלה. נראה היה שנפתח אופק מדיני וסיכוי להסדר, והמועצה התגייסה לתמוך בתהליך השלום.
אלוף (מיל') אמנון רשף התמנה ליו"ר המועצה, ואבנר אזולאי (בכיר המוסד בגמלאות) התנדב לרכז את הפעילות ממשרדו. אמנון רשף הכניס סדר ויעילות בעבודת המועצה. התקיימו ישיבות הנהלה מסודרות, ופורסמו סיכומי הישיבות.
בשנה זו התקיימו, בין היתר, שני מפגשים ראויים לציון:
פגישה עם שגריר מצרים מר בסיוני, בנושא: עמדותיה ופעולותיה של מצרים בתהליך המדיני האקטואלי במזרח התיכון.
"משא ומתן עם אש"ף, בעד ונגד". בהשתתפות ח"כ עוזי לנדאו – ליכוד, וח"כ חגי מירום – העבודה. הנחה אלוף (מיל') שלמה גזית.
בדצמבר 92' ביטלה הכנסת את החוק האוסר לקיים מגעים עם אנשי אש"ף.
בשנת 1993 החל תהליך ההידברות עם אש"ף באוסלו.
המועצה פרסמה מודעה גדולה בעיתון הארץ:
אנו מחזקים את ידי ראש הממשלה יצחק רבין ושר החוץ שמעון פרס ותומכים במהלכי השלום של ממשלת ישראל.
השלום הוא מרכיב אסטרטגי מכריע בביטחון מדינת ישראל.
עמידה איתנה על צרכי הביטחון היא משענת חיונית לשלום יציב.
חיזקו ואמצו!
על המודעה היו חתומים 124 איש, כולם במילואים או בגמלאות.
בין החותמים היו:
2 רמטכ"לים, רבי-אלופים (מיל'): צבי צור (צ'רה) וחיים ברלב.
35 אלופים (מיל'): אדן אברהם, אור אורי, אייל שמוליק, בן גל יאנוש, בן נון אביהו, בוצר אברהם, גביש ישעיהו, גבע יוסף, גדרון משה, גורן משה, גורן רן, גזית שלמה, הוד מרדכי, זמיר צבי, חופי יצחק, חורב עמוס, טל ישראל, טמיר אברהם, ירון עמוס, יריב אהרון, להט שלמה, לפידות עמוס, מימון דוד, מרון מנחם, מצנע עמרם, נתיב משה, עינן מנחם, עמית מאיר, ענבר שלמה, פלד אלעד, פלד משה, פלד מתי, קין נחמיה, רשף אמנון, שפיר הרצל.
5 ניצבי משטרה (בגימ'): גבעולי שאול, טיומקין משה, כהן מולה, ערן יצחק. קומפורט רחמים, שחר פנחס.
52 תתי-אלופים (מיל'): אבירם מנחם, אבן יעקב, אגמון יורם, אבנון אהרון, אופיר אהרון, אלמוג אברהם, אלמוג חדוה, ארד יצחק, ארז עודד, ארוך אבי, ארנטל גרשון, אשד חיים, בית הלחמי אהרון, בן בסט בנצי, בן פורת יואל, גונן יואל, גורן גיורא, דוידי יצחק, דולב ערן, דקל בני, ורדי דני, זורע גיורא, חולדאי רון, חיות ישראל, חירם אפרים, חפץ יעקב, טייטלבוים חיים, כהן יורם, לוי אשר, לפיד אפרים, מורג עמי, מילא חנוך, ניצן מאיר, סנה אפרים, ספקטור יפתח, עמיר גבי, עמיר עמוס, פארן אלכס, פורמן גיורא, פז מיכה, קהלני אביגדור, קורן זאב, קידר משה, קריגר ישראל, קרן אריה, רם אורי, רשף שמואל, שדמי ישכה, שחר אריה, שיאון דב, תירוש צבי.
25 אלופי משנה (מיל'): אבינר גד, איילון יצחק, בר שלום יגאל, בתר גדי, בן עמי גור, גורן אורי, דוד יהושע, הרפז יורם, יוטבת משה, כרמי שלומית, לוין דוד, לונדון יורם, מסר עודד, נבו יוסף, סלנט יוסף, סלעי יעקב, עירון פרדי, פאר אברהם, ציזיק איתמר, קרני ישראל, רהב עזי, רז דליה, שגב משה, שחם אריה, שלח חזי.
5 אנשי מוסד או שב"כ (בגימ'): בר אוריין מאיר, גורן שמואל, גינוסר יוסי, חזק ראובן, טולדנו שמואל.
בעקבות מודעה זו כתב יועץ ראש הממשלה ומנהל לשכתו, איתן הבר, מכתב אל יו"ר המועצה אלוף (מיל') אמנון רשף: "לאמנון, שלום רב! הצגתי עצומת המועצה לשלום ולביטחון בפני ראש הממשלה. ראש הממשלה מודה לכם".
בתאריך 13 בספטמבר 1993 נחתם הסכם אוסלו בוושינגטון, בין מדינת ישראל לבין ארגון אש"ף, במטרה לסיים את הסכסוך בין ישראל והפלסטינים בדרך של פשרה טריטוריאלית.
תשעה ימים קודם לכן הגיעו עשרות אלפי אזרחים לכיכר מלכי ישראל בת"א לתמוך בהסכם. יומיים לאחר החתימה, הפגינו עשרות אלפים בירושלים נגד ההסכם. ההפגנות בירושלים היו אלימות. נעצרו עשרות מפגינים שניסו לפרוץ אל משרדי הממשלה. המפגינים צרו על משרד ראש הממשלה עד שעת לילה מאוחרת, והמשטרה נאלצה להפעיל תותחי מים כדי לפזרם.
הסכם אוסלו היווה הגשמה לדרכה של המועצה. התומכים בהסכם סברו שהגענו אל סוף הסכסוך, ויתכן שאין צורך להיאבק על מימוש ההסכם. ההפגנות הקשות בירושלים לא הדאיגו את תומכי ההסכם. האווירה הייתה אופטימית. הייתה תחושה שהדרך נפרצה, וההסכם סלל אוותה.
מפגשי המועצה הראויים לציון בשנת 1993 עסקו בשאלות הבאות:
בעיות ביטחון ביהודה, שומרון ועזה ובתחומי הקו הירוק, בתקופת האוטונומיה.
תהליך השלום. דיון עם משה ארנס.
סוגיית המים בישראל ובמזרח התיכון, במסגרת הסכמי השלום.
בישיבות ההנהלה דנו בנושאים הבאים:
תפקידה של המועצה לאחר חתימת הסכם אוסלו.
דרכי הסברה ההולמות את המצב.
גיבוש המצע הרעיוני והמסרים של המועצה, במגמה לחדדם.
קביעת נושאים ומרצים למפגשי המועצה.
דרכים להגדלת מספר חברי המועצה.
הקמת חוג אוהדים למועצה לשלום ולביטחון.
ב-8 במאי 1994 נפטר אלוף (מיל') אהרל'ה יריב, מייסדה ומנהיגה של המועצה.
חבריו סברו שלפני מותו זכה אהרל'ה לחזות בראשית ההגשמה של שאיפותיו ושל תורתו. הנהלת המועצה החליטה להנציח את שמו של יריב בשמה:
"עמותת המומחים לביטחון לאומי מיסודו של אלוף (מיל') אהרון יריב".
פרק רביעי - תמיכה בהסכם אוסלו. פעילות שטח, 1994- 2001
בתחילת 1994 (ב-25.2.1994) נכנס ברוך גולדשטיין לחדר התפילה המוסלמי במערת המכפלה בחברון, רצח 29 מתפללים ופצע 125.
ההלם בישראל ובעולם היה גדול. ראש הממשלה יצחק רבין התקשר עם יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת והביע צער ובושה על המקרה. בעקבות הרצח החלו פיגועים קשים של החמאס והג'יהד האיסלאמי. באוקטובר ובנובמבר 94 היו פיגועי מתאבדים בירושלים. נהרגו עשרות יהודים, ותהליך השלום - שהיה אמור לבסס אמון בין שני העמים - הלך והדרדר. העימות בין מחייבי הסכם אוסלו ובין מתנגדיו הלך והחריף. היה ברור שהמועצה אינה יכולה להישאר גוף אקדמי העוסק בניתוחים אסטרטגים. אם רצונה בקידום תהליך השלום, על המועצה לצאת במסע הסברה אגרסיבי. היה צורך למצוא אדם כריזמטי, רב פעלים ולא בעל תדמית שמאלנית, שינהיג את המועצה.
בישיבת ההנהלה בתאריך 18 במרץ 1994 התבקש האלוף (מיל') שלמה להט (צ'יצ'), איש הליכוד לשעבר שסיים את עבודתו כראש עיר מצטיין של תל אביב, ושתמך בגלוי בתהליך השלום, לשמש נשיא המועצה.
צ'יצ' התמנה לנשיא המועצה, בנוסף לאמנון רשף שהיה יו"ר המועצה. היה צורך לפתוח משרד, ולהעסיק מנכ"ל ומזכירה במשרה מלאה. קופת המועצה הייתה ריקה. החברים פנו אל איש העסקים ז'אן פרידמן בבקשת סיוע. ז'אן פרידמן יזם כנס של בעלי הון, וגייס כסף. בנוסף הוא העמיד את משרדו בתל אביב לרשות המועצה למספר חודשים, ללא תשלום. הייתה תחושה אופטימית שהשלום כבר בפתח. הנהלת המועצה התנגדה לשכור עובדים, כדי לא להיכנס למחויבות של מעסיק לעובדיו. שאול גבעולי, ניצב (גימ') ותא"ל (מיל'), שעסק במתן הרצאות בתשלום מטעם מרכז ההסברה, הציע את שרותיו והתמנה למנכ"ל (כספק עצמאי של שרותי ניהול בתשלום). אסתר, רעייתו, שימשה כמזכירה, כחלק משרותי הניהול.
המועצה חידשה את פעולתה, ונעזרה במשרד פרסום ויחסיי ציבור בשם "מטרה", בהנהלת מרגלית טולדנו. בנוסף לפעולותיה השגרתיות החלה המועצה בפעילות הסברה נרחבת בסגנון חדש. צ'יצ' סחף את המועצה לפעילות שטח של משמרות עם שלטים וסיסמאות, בצמתים ובמקומות ציבוריים. הוא שכנע אלופים רבים (מיל') לעמוד איתו במשמרות.
המנכ"ל הקים את המשרד. גובש תקנון בעזרת העו"ד המתנדב אריה ברנע, והתקנון אושר ע"י רשם העמותות. נסגרו חשבונות רדומים בבנקים בתל אביב ובירושלים. נקבע רואה חשבון לפיקוח על ניהול הכספים והוצאת דוחות שנתיים, רו"ח חגי ניברון.
הדגש בתקופה זו היה מיסוד ומתן גיבוי ארגוני למועצה. הכנו "כרטיס ביקור", המגדיר את אופייה ואת עקרונותיה של המועצה. קבענו כללים לקבלת חברים חדשים ולתשלום דמי חבר. ראוי לציין שמספר לא מועט של חברים חשובים ורבי זכויות העדיפו לא להתמסד כחברים משלמי דמי חבר, אלא להישאר כאוהדים הנענים לקריאות בהתאם לעניין. בשיחה עם כמה מהם התברר שהם מוכנים להצטרף ליוזמות חד פעמיות, וגם לתרום בשעת הצורך, אך אינם מוכנים לחברות פורמאלית. לאור עמדה זו נקבע כלל שהתנאי לחברות הוא הזדהות עם עקרונות המועצה, ולא תשלום דמי החבר.
הנשיא והיו"ר יזמו פעולות רבות, והמנכ"ל שקד על ביצוען. היה צורך בארגון המשמרות בצמתים וציודם (מגפון, שלטים, כרזות, סטיקרים, וחומר הסברה לחלוקה). דגש הושם על ארגון ציבור מרצים מתנדבים, ועל יצירת ביקוש להרצאות במוסדות חינוך ובערים השונות.
פעילות המועצה באותה תקופה הייתה חשובה במיוחד על רקע הבדידות הקשה של ראש הממשלה רבין, אשר ההסתה נגדו שברה שיאים, והוא לא קיבל תמיכה ראויה אפילו ממפלגתו שלו. יתכן שחברי מפלגתו חשבו שהכול מתקדם, בבחינת "הכלבים נובחים והשיירה עוברת", ולא היו מודאגים. ראש הממשלה, שהיה זקוק לתמיכה בימים קשים אלה, בא להיפגש עם חברי המועצה, שרבים מהם היו חבריו לנשק במשך שנים רבות. הוא הגיע למשמרות בתל אביב ובירושלים, והודה על התמיכה. במפגש המועצה הרצה ראש הממשלה על תהליך ההסדר המדיני. הוא היה אופטימי גם לגבי סכויי הסדר עם סוריה. על הרצח במערת המכפלה אמר אז רבין: "מימדי התמיכה בגולדשטיין הפתיעו אותי. אני רואה בכך סכנה של גזענות ישראלית". הפיגועים הקשים שבאו בעקבות הרצח במערת המכפלה גרמו לפקפוקים וספקות בתהליך השלום.
במשמרות המועצה בצמתים הונפו כרזות בנוסח:
"אלופי צה"ל (מיל') מניפים דגל לשלום"
אלופי צה"ל (מיל'): "השלום הוא הביטחון"
"לא ניתן לחמאס להרוס את השלום"
"הפיתרון לפיגועים – רק בדרך השלום!"
מפקדי צה"ל (מיל'): "רק חלשים מפחדים מהשלום!"
מונתה וועדת הסברה בהרכב: אלוף (מיל') שלמה גזית, תא"ל (מיל') גיורא פורמן, מרגלית טולדנו וניצב (גימ') שאול גבעולי. הוועדה התכנסה מדי שבוע עם חברי המזכירות אלוף (מיל') שלמה להט (צ'יצ'), אלוף (מיל') אמנון רשף, ותא"ל (מיל') אשר לוי, וקבעה את דרכי הפעולה.
בחודש אפריל 1994 החלה המועצה להציב משמרות של אלופים במילואים, בדרך נמיר פינת רחוב ארלוזורוב בתל אביב. האלופים היו מוכרים לציבור, ובתגובות העוברים ושבים היו מחזות הזדהות מרגשים. ההד התקשורתי היה רב. פרסמנו מודעות בעיתונים, תחת הסיסמה: מניפים דגל לשלום! מנכ"ל המועצה הקפיד לתאם עם המשטרה את ההפגנות, ולהצטייד ברישיונות בכל אירוע שחייב רישיון. נוהל זה הוכיח את עצמו כאשר גורמים מהימין ניסו לתקוף פיסית את משמרות האלופים (מיל'), ושמונה מהתוקפים נעצרו ע"י המשטרה.
להלן כותרות מהעיתונים על המשמרות:
חדשות: אלופים במיל' הפגינו לאות הזדהות עם תהליך השלום! יוזם ההפגנה שלמה להט. רבין ופרס הגיעו למקום וברכו את המפגינים. בין המשתתפים הרמטכ"ל לשעבר צבי צור.
מעריב: אלופי צה"ל מיל' הפגינו בעד השלום. בשער העיתון היו תמונות של רבין הלוחץ את ידיהם של מפקדי חיל האוויר לשעבר, מוטי הוד ועמוס לפידות. בתמונה אחרת באותו עיתון נראה אלוף (מיל') יאנוש בן גל, מתעמת עם אחד ממפגיני הימין שהחזיק כרזה עם תמונת רבין וערפאת והכתובת: ממשלת הדמים!
הארץ: עשרות אלופים במילואים הפגינו בעד השלום. הכתבה כללה תמונה נוספת של עימות פיסי בין יאנוש בן גל ובין מפגין ימני.
דבר: "השלום הוא הביטחון" קראו עשרות אלופי צה"ל במילואים בהפגנה בתל אביב.
על המשמר: עשרות קצינים בכירים במילואים הפגינו תמיכה בתהליך השלום. 6 אנשי ימין הפריעו למשמרת ונעצרו ע"י המשטרה.
דבר: 6 מפגינים מ"מולדת" וביניהם אלוף (מיל') רחבעם זאבי (גנדי), הפריעו להפגנות המועצה.
אריק שרון פרסם מאמר באחד העיתונים, בתאריך 22.4.1994, בכותרת: "צבא ההצלה". במאמר טען אריק, בין היתר: "האם בעת שגברו הסיכונים ליציבות הפנימית באלג'יריה, במצרים, בירדן ובאש"ף, דווקא עכשיו צריך לוותר על עומק אסטרטגי מינימאלי שיש לנו?". במאמרו האשים אריק את האלופים (מיל') בחוסר יושר אינטלקטואלי. אחדים מהם היו, לדבריו, שין גימלים או נהנתני שלטון, אך הוא הודה שחלקם הם וותיקי קרבות, וקונן על רעות הלוחמים שנפגעה. עיקר טענתו היה: "תופיעו כאנשים פוליטיים ולא כאנשי צה"ל לשעבר".
ב–14 למאי 1994 העביר צה"ל את השליטה בעזה וביריחו לידי הרשות הפלסטינית.
המועצה פרסמה בעיתונים מודעות ענק, חתומות ע"י 300 מחברי המועצה, בנוסח:
"מסירת עזה ויריחו לרשות הפלסטינית - צעד חיובי קדימה!"
הנהלת המועצה סיירה ברצועת עזה, נפגשה עם ערפאת, ועם הממונים על הביטחון הגנרל נאסר יוסוף והקולונל מוחמד דחלאן. גנרל נאסר יוסוף הצהיר: "כוחות הביטחון והמודיעין בעזה וביריחו ערוכים לעצור כל פעולת התנגדות אלימה של החמאס שעלולה לפגוע בתהליך השלום. הפקנו לקחים מהניסיון הלבנוני ואסרנו לשאת נשק ברחוב".
במקביל גילתה הנהלת המועצה דאגה כנה למתיישבים בגוש קטיף, וביקרה בישובים היהודיים המרשימים בגוש קטיף מספר פעמים. ההנהלה למדה את הבעיות הקשורות בגורל הישובים המצויים בשטחי הרשות הפלסטינית, וכן הזמינה את צבי הנדל וישראל הראל להרצות במפגש המועצה. חברי ההנהלה ניסו לשכנע את המתיישבים שעליהם להכיר בכך שהם אמנם ממלאים שליחות ציונית, אבל בבוא העת אזור זה יהיה מחוץ לגבולות המדינה היהודית. יצאנו ממפגשים אלה בהרגשת הערכה רבה למתיישבים, מהולה בדאגה כבדה לגורלם בעתיד.
המועצה הפיצה מכתבים למנהלי בתי הספר בארץ, והציעה מרצים בכירים – בהתנדבות - להסברת תהליך השלום. המרצים הגיעו לכל מקום נדרש, בכל פינות הארץ, בבתי ספר, בחוגי-בית ובאסיפות רבות משתתפים. נערכו השתלמויות למרצים, והוכן חומר עזר - מאמרים נבחרים וניירות עמדה.
המועצה מנתה בשנה זו כ-900 חברים, ובהם:
9 חברים בדרגת רב אלוף (מיל') או רב ניצב (גימ'),
81 חברים בדרגת אלוף (מיל') או ניצב (גימ'),
230 בדרגת תא"ל (מיל') או תנ"צ (גימ'),
260 בדרגת אל"מ (מיל') (מספרים אלה כוללים את המקבילים לדרגות אלה בשירותי הביטחון האחרים). בנוסף להם, נכללו במועצה יותר מ-250 בכירים מהאקדמיה והמנהל הציבורי, ועשרות חברים מתחומים שונים שהתקבלו על בסיס אישי. מתוך מגמה להרחיב את שורות המועצה, התקבלה מאוחר יותר החלטה לצרף לשורותינו גם סגני אלופים (מיל') והמקבילים להם בשרותי הביטחון.
בתאריך 26.10.1994 נחתם שלום עם ירדן.
באוקטובר 1994 החל דיון עם סוריה על הסכם שלום, במחיר וויתור על רמת הגולן.
המועצה פרסמה נייר עמדה המפרט מערכת של סידורי ביטחון, המהווים תחליף לישיבה ברמת הגולן. התעוררה מחלוקת עם מספר חברים שהתנגדו למסירת רמת הגולן בכל תנאי. על רקע זה היו גם עזיבות של מספר אלופים (מיל') מדור מייסדי המועצה, וביניהם האלופים (מיל') יצחק חופי, צביקה זמיר ועמוס חורב. הנהלת המועצה סיירה ברמת הגולן, נפגשה עם התושבים והפעילה שם מרצים. בין המרצים היה גם המזרחן פרופ' משה מעוז, ממייסדי המועצה.
המועצה פרסמה את עמדתה במודעות בעיתונים הארץ, מעריב, ידיעות אחרונות וג'רוזלם-פוסט, בנוסח הבא:
"המועצה לשלום ולביטחון רואה בשלום מרכיב עיקרי בביטחון ישראל. המועצה מכירה בחשיבותו הצבאית של הגולן. עמדת המועצה לגבי מידת הויתור על שטחים תיקבע בהתאם לסידורי הביטחון שיוצעו במסגרת הסכם השלום. המועצה קוראת לציבור לאפשר את מצוי המשא ומתן עם סוריה."
ארגון המועצה לפי רשת קריאה
נשיא המועצה, צ'יצ', עמד על כך שהמועצה תהיה מסוגלת לארגן משמרת מיידית של חברים בתגובה לאירועים אקטואליים. בימים ההם לא הייתה מערכת הפעלה בעזרת האינטרנט, ונבנתה מערכת קריאה הדומה לקריאה שקטה של המילואים. המערכת הייתה מורכבת מראשי קבוצות, הממונים כל אחד על 10 חברים, וממפקדי ישובים, או חלקי ישוב, הממונים על מספר ראשי קבוצות. המערכת הופעלה מספר פעמים, אך מספר המתייצבים לקריאה לא היה מרשים.
בתום השנה, ועדת ביקורת בראשותו של אלוף (מיל') אברהם אדן (ברן), ניתחה את פעילות המועצה, תוך בדיקת הישגים בסקרים ובשאלונים. תמצית סיכום שנת 1994 כללה דיווח על עליית מספר חברי המועצה אל יותר מ- 1000 חברים, דגש על חיזוק המועצה בפריפריה, וארגון מחדש של רשימת המרצים.
שנת 1995 לא הביאה איתה רגיעה. היה פיגוע כפול בבית ליד, אוטובוסים התפוצצו בתל אביב, קטיושות נורו בצפון, ופיגועי תופת נערכו ברצועת עזה. חתימת הסכם אוסלו ב' בוושינגטון בין ישראל לפלסטינים, בספטמבר, הביאה בעקבותיה הפגנות הסתה חסרות תקדים נגד ראש הממשלה רבין.
הפרסומים הרבים על פעילות המועצה בשנה החולפת הביאה לביקוש רב למרצים מהמועצה. מדי חודש התקיימו יותר מ–50 הרצאות לקהל שמנה כ-150 מאזינים בממוצע.
בפברואר 95' קיימה המועצה מפגש בנושא ערביי ישראל ותהליך השלום. המרצים היו: מר שמואל טולידנו - לשעבר איש המוסד ויועץ למספר ראשי ממשלה לענייני ערבים, שייך עבדאללה דרוויש - מנהיג התנועה האסלאמית הדרומית בישראל, וד"ר אחמד טיבי - יועץ מיוחד ליו"ר ערפאת.
בארבעה בנובמבר 1995 ארגן צ'יצ' עצרת תמיכה בהסכם אוסלו וביצחק רבין. היה חשש שתהיה השתתפות דלה בעצרת, בגלל האווירה העכורה עקב הפיגועים וההתקפות האישיות הקשות על רבין. עצרת זו הייתה כולה פרי יוזמתו וארגונו של צ'יצ', שהיה משוכנע בהצלחתה. בכירי המועצה עזרו בארגון על בסיסי אישי, אך לא מטעם המועצה מתוך חשש להיתפס כגוף מפלגתי. העצרת זכתה, אכן, להצלחה גדולה מבחינת הארגון, התכנית ומספר המשתתפים – כ-100,000 איש.
בסופה של עצרת מרגשת זו, ב-4.11.1995, נרצח ראש הממשלה רבין. השמחה הגדולה והאופוריה על הצלחת העצרת נקטעו ברצח שזעזע את הציבור כולו. חברי המועצה חשו כאב נורא. לצ'יצ', יוזם ומארגן העצרת, נוספה הרגשת אשמה קשה, והוא לא הסתיר אותה. לא הייתה הצדקה להרגשה זו, שכן סידורי הביטחון לא היו באחריותו. ראש הממשלה היה מאובטח ע"י שירות הביטחון הכללי ומשטרת ישראל. אבל צ'יצ' המשיך לשאת על כתפיו הרגשה קשה זו.
המועצה קיימה במשך תקופה ארוכה משמרות כבוד ליד האתר שבו נרצח רבין. היו אלה גם משמרות תמיכה בתהליך אוסלו.
בתקופה זו התרחבה והתבססה פעילות המועצה בקרב מגזר דוברי הרוסית. חברי המועצה התנדבו להרצות בפני העולים במועדונים ובבתי דיור מוגן. התברר שיש רצון עז מצד העולים מרוסיה לפגוש את המפקדים שנטלו חלק בהקמת המדינה ובמלחמותיה. מפגש אחד, במועדון ווטרנים בנתניה, היה מרגש במיוחד. המרצה, תת אלוף (מיל') וניצב (גימ') גבי נגל, סיפר לעולים על ילדותו, וכיצד נכלא ע"י הנאצים במחנה הריכוז טרזיאנשטאט, ששוחרר ע"י הצבא האדום. כאן נשמעה צעקה נרגשת מכיוון המאזינים. התברר שביניהם היו ווטרנים מאותה דיביזייה ששחררה את מחנה טרזיאנשטאט. באותה פגישה היו חיבוקים ודמעות. סביר שגם להשקפותיו של גבי על "שטחים תמורת שלום" היו אוזניים קשובות.
הדיווחים על המפגשים המרגשים הביאו את המנכ"ל למחשבה שיש מקום לראיונות אישיים שיפורסמו בעיתונות בשפה הרוסית. המנכ"ל חיפש קשר אל מערכות העיתונים ווסטי ונובוסטי, והגיע אל מר ברוך פישמן, עולה ותיק מרוסיה, שהייתה לו יכולת מופלאה לשכנע עיתונאים ואת מערכות העיתונים לראיין חברי מועצה. יותר ממאה ראיונות פורסמו בעיתונים אלה. מערכות העיתונים והעיתונאים המראיינים גילו שלסוג זה של כתבות יש ביקוש רב. המועצה פרסמה גם מודעות בעיתונים אלה, וציינה את מספר הקצינים הבכירים (מיל') שבין חברי המועצה. תגובה מעניינת הייתה בעיתון ווסטי. עיתונאית שם כתבה שלא יתכן שלצבא קטן וצעיר כמו צה"ל יש כל כך הרבה "גנרלים בגמלאות", ושהמועצה משקרת. לאחר פרסום מאמר זה פרסמה המועצה באותו עיתון מודעה בעד תהליך השלום, ועליה היו חתומים מאות חברי המועצה - בשמותיהם ובציון דרגותיהם במילואים. העיתונאית הנבוכה הגיבה שכל אלה הם גנרלים מתקופת בן גוריון, והוא כידוע מינה רק גנרלים ממפלגת העבודה. במהלך העבודה המשותפת עם מר ברוך פישמן איתר המנכ"ל את הקצינים הבכירים האמורים להתראיין וברוך את העיתונאים המראיינים ושיבוצם בעיתון.
המועצה ארגנה סיורים של עיתונאים הכותבים השפה הרוסית לרצועת עזה, כדי לשכנע בחשיבות מימוש תהליך אוסלו. העיתונאים ראו את הפיתוח הרב, את בניית השיכונים ואת שדה תעופה דהניה, ונפגשו עם אישים מהרשות הפלסטינית. קיבלנו רושם שהתנגדותם להסכם פחתה. בפעולה ברוכה זו בקרב קהילת דוברי הרוסית הסתייעה המועצה בטיבי טברסקי, בעצמו עולה מברית המועצות ואיש יחסי ציבור מומחה לאוכלוסיה זו.
במרוצת השנים האלה התחלפו רבים מחברי המועצה. כשליש מחבריה הותיקים נשרו מכל מיני סיבות, ונוספו חדשים. מספר החברים הכולל הגיע ל-1200! החברות במועצה נקבעה על סמך הזדהות עם עקרונותיה, כפי שנוסחו ב"כרטיס הביקור". "כרטיס הביקור" עצמו עבר בדיקה ודיון מידי שנה, והוכנסו בו עדכונים בהתאם לנושאים ביטחוניים אקטואליים.
בתחילת 1996 היו עשרות הרוגים בפיגועי התאבדות בירושלים. בצפון היה ירי קטיושות אל הישובים.
נושא השלום עם הפלסטינים נעצר, ושוב עלתה שאלת השלום עם סוריה. התקיים מפגש של המועצה בנושא "אפשרות הסדר עם סוריה והשלכותיו על ביטחון ישראל". הדיון נפתח בהרצאתו של אלוף (מיל') אורי שגיא. הנושא הסורי חזר והעסיק את הציבור ואת המועצה. חברי מועצה שגרים ברמת הגולן נטלו חלק בפעולת הסברה זו. בפברואר 96' קיימה המועצה דיון פתוח לתושבי רמת הגולן במושב גמלא, בהנחיית מנכ"ל המועצה שאול גבעולי, בנושא: "סוריה בתהליך השלום". בדיון השתתפו רא"ל (מיל') דן שומרון, אלוף (מיל') מנחם עינן, והמזרחן פרופ' משה מעוז.
במרץ 96' פרסמה המועצה מודעה חתומה ע"י 450 חברים, בנוסח:
להכות בטרור ולהמשיך בדרך השלום! חברי המועצה לשלום ולביטחון קוראים לאזרחי המדינה ולממשלת ישראל להתמיד בדרך זו. לא ניתן לרוצחי החמאס לקבוע את עתידנו!
בחירות לכנסת
במרץ 96' התחילה מערכת בחירות לכנסת ולראשות הממשלה. לתפקיד ראש הממשלה היו שלושה מועמדים: אהוד ברק, איציק מרדכי ובנימין נתניהו. המועצה ביטאה עמדה נגד נתניהו. סיעת הליכוד התלוננה בפני יו"ר וועדת הבחירות, שופט בית המשפט העליון תיאודור אור, נגד 8 ארגונים ובהם גם המועצה לשלום ולביטחון, בטענה שפרסומיהם הם "תעמולת בחירות" נגד בחירת נתניהו לראשות הממשלה.
סא"ל (מיל') עו"ד אריה נייגר, חבר המועצה, ייצג בהתנדבות את המועצה בדיון המשפטי. הוא טען נגד סיעת הליכוד שהיא מנסה להדביק למועצה תווית מפלגתית. הוא הדגיש את אופייה של המועצה כגוף ביטחוני בלתי מפלגתי, המפרסם מזה שבע שנים באופן עקבי את עמדותיו בעד שלום. "הצגת המועצה ופרסומיה כפעילות פוליטית היא פגיעה בערכים שבחוק היסוד, המעדיף את חופש הביטוי וחופש ההתאגדות", ציין נייגר. השופט תאודור אור מצא פגם בפרסומי המועצה שהובאו לפניו, אך הסתפק בבקשה שלהבא לא תפורסם כל מודעה בתקופת הבחירות ללא בדיקה משפטית של חברנו עו"ד (סא"ל מיל') אריה נייגר.
באפריל 1996, אחרי אי שקט מתמשך בגבול לבנון, החליטה הממשלה בראשות שמעון פרס על מבצע "ענבי זעם". הנהלת המועצה ביקרה בקריית שמונה מוכת הקטיושות, ואף רכשה ותרמה 200 אפודי מגן עבור אזרחים מתנדבים שהועסקו בנושאי ביטחון בעיר. המועצה נפגשה עם ראש הממשלה ושר הביטחון שמעון פרס, אשר הציג את עמדותיו לגבי הדרך להשגת שלום.
ערב הבחירות ערכה המועצה עצרות למען השלום במקומות הבאים: ב-10 במאי בכיכר ציון בירושלים, ב–17 במאי בצומת סמינר הקיבוצים בתל אביב, ב-22 במאי בכיכר העצמאות בנתניה. בעצרות אלה הקפידה המועצה לא להיתפס כעושה תעמולה למען מפלגה מסוימת או מועמד מסוים.
בתאריך 29 במאי 1996 חל מהפך, ובנימין נתניהו נבחר לראש ממשלה בבחירות אישיות.
תמיכה ביציאה מלבנון
נושא היציאה מלבנון עלה על הפרק. אלוף (מיל') שלמה גזית העלה את הנושא בישיבת ההנהלה של המועצה, ולאחר מספר דיונים השתכנעה ההנהלה שהישיבה בלבנון אינה תורמת לביטחון הישובים בצפון, והיא גרועה מבחינה צבאית ומדינית. הנושא עלה לדיון במפגש מליאת המועצה. חברי המועצה השתכנעו בצורך לצאת מלבנון, אך סברו שאסור למועצה לצאת עם דעה זו בפומבי, שמא יפגע הדבר במורל החיילים המסכנים את חייהם בלבנון. הנהלת המועצה קיימה פגישות עם מקבלי החלטות, ולא פרסמה את עמדתה. אחת הפגישות המרשימות הייתה עם האלוף (מיל') ישראל טל (טליק), שגם הוא נימנע מלומר את דעתו בפומבי. לדבריו לא היה שום סיכוי לגבור על החזבאללה, המתבסס על הכפרים השיעים בדרום לבנון, צופה בנו ומשכלל את שיטות הלחימה. לדבריו צריך היה לצאת מלבנון מוקדם ככל האפשר.
כאשר השתכנעה הנהלת המועצה שאף ממשלה לא תצא מלבנון ללא גיבוי ציבורי, החליטה הנהלת המועצה "לשבור שתיקה", והיתחלה לשלוח מרצים להסברת עמדת המועצה.
בספטמבר 1996 החלו מהומות בעקבות פתיחת מנהרת הכותל. בארבעת ימי המהומות נהרגו 17 חיילי צה"ל וכ-75 פלסטינים, ונפצעו עשרות ישראלים ומאות פלסטינים. הטרור השתולל והפיגועים התרבו.
בשנת 1997 נמשכה הקזת הדם בסכסוך. המועצה ראתה בדאגה את הקיפאון המתמשך ושבחה את הסכם חברון ותבעה לא להסתפק בצעד זה: "יש לעשות כל מאמץ כדי להגיע בהקדם להסדר קבע יציב". המועצה קיימה משמרת בנושא מול משרד ראש הממשלה בירושלים, בהשתתפות 74 איש. נשיא המועצה שלמה להט, צ'יצ', כתב מכתב אכזבה לכל חברי המועצה והתלונן על מיעוט המשתתפים.
בעצרת זו ניגש איש צעיר אל מנכ"ל המועצה, ואמר שהוא מכיר את האלופים (מיל') הניצבים במשמרת, אבל הקהל אינו מזהה אותם ואינו יודע שהם בעלי דרגות בכירות. המנכ"ל השיב שבישראל אין לענוד דרגות אם אינך בשירות פעיל. זו הייתה אחת הסיבות לתסכול של חברי המועצה, ולמיעוט המשתתפים. אותו צעיר הזדהה בשם נפתלי רז, איש חינוך וידיעת הארץ ופעיל שלום, והשיב שניתן להצמיד לחזה המשתתפים מדבקה גדולה מהודרת, המכילה את סמלי הדרגה ואת שם בעל הדרגה. המנכ"ל נענה להצעה, וכעבור זמן קצר סיפק נפתלי רז מאות מדבקות יפות עם סמלי הדרגות הבכירות וכינוייהן, ועם מקום פנוי לרישום שמו של בעל הדרגה ב"טוש" עבה. המנכ"ל התרשם מאוד מצעיר זה, ואמר לו: "אנחנו נזקקים לאיש כמוך במועצה!". "אבל אני רק סמל במילואי הצנחנים", השיב נפתלי. נפתלי רז התקבל כחבר במועצה, והציע את עזרתו ואת רעיונותיו המועילים פעמים רבות.
ב- 16 בינואר 1997, לאחר דיון בן 11 שעות רצופות, אושר הסכם חברון בכנסת, בתמיכתם של 87 ח"כ.
המועצה פרסמה מודעה:
"חזרה לדרך השלום! חתימת ההסכם על ידי ממשלת ישראל מהווה צעד חשוב לקראת השגת שלום וביטחון לישראל".
הנהלת המועצה ביקרה בחברון, בקריית ארבע ובגוש עציון. במיוחד ראויה לציון הפגישה והשיחה עם רבני גוש עציון. הייתה זו חבורה של רבנים צעירים, שנראו פתוחים לשיחה ואינטליגנטים. חברי ההנהלה ניסו להבין את חשיבתם האסטרטגית. נשאלה השאלה: מה לדעתכם יהיה בעתיד?. הרבנים השיבו שלא יהיה מנוס ממלחמה נוספת עם הפלסטינים. ניתן היה להבין שהם סבורים שבמלחמה זו יהגרו הפלסטינים מארצנו. אחד מחברי ההנהלה של המועצה אמר: "אם תהיה מלחמה נוספת, הברית עם ארה"ב חשובה מאוד. ההתגרות המיותרת של הקמת מאחזים בכל ביקור של שר המדינה האמריקני מיותרת ומזיקה". להפתעת חברי ההנהלה, הרבנים גיחכו. השואל ביקש הסבר לפשר הגיחוך. הייתה דממה, ולפתע הבינו חברי ההנהלה שהרבנים סומכים על הקב"ה, וועם ישראל אינו נזקק לעזרת ארה"ב.
אל"מ (מיל') יוסף נבו, ראש עירית הרצליה לשעבר, חבר ההנהלה, אמר בשקט: "גם רבי עקיבא אמר לבר כוכבא שהקדוש ברוך הוא עימהם, ואחר כך היו לנו אלפיים שנות גלות". השתרר שקט. הרבנים נתנו כבוד לאדם היודע לצטט את רבי עקיבא. לבסוף אמר אחד הרבנים: "אבל בסופו של דבר, אנחנו כאן ולא הרומאים". בכך הסתיימה הפגישה.
הביקור בחברון כלל גם מפגש עם ראש העיר של חברון. הוא התלונן על כך שהמתנחלים כותבים על קירות הבתים בעיר חברון "מוות לערבים". שאלנו לאחר מכן את ראש מועצת קריית ארבע לפשר הכתובות האלה. הוא השיב שהצעירים עושים זאת, ואין עליהם שליטה.
במפגש שהיה להנהלת המועצה עם ערפאת בעזה, התלונן ערפאת על ישראל שאינה עומדת בהתחייבויותיה בכל הקשור להחזר כספים לרשות. ערפאת סיפר שהוא שאל את נתניהו, במפגש במחסום ארז, "איך אתה ישן בלילה כששכנך רעב". חברי ההנהלה שאלו את ערפאת על תכניותיו לשיקום הפליטים במחנות באזור A, הנתונים לשליטת הרשות. ערפאת השיב שיש כוונה כזאת, וכבר ניתן למחנות הפליטים מעמד מוניציפאלי. על השאלה מה עושה הרשות לרסן את ארגוני הטרור, השיב שהוא מתמודד עם קבוצות אופוזיציה רבות. הוא ציין את הצורך בשיתוף פעולה, והביע נכונות לבקר בתל אביב ולנאום בפני חברי המועצה.
במאי 97 הרצה מרואן ברגותי, ראש התנזים, במפגש המועצה, והביע אופטימיות לתהליך השלום. לאחר מכן נפגשה הנהלת המועצה עם ברגותי ועם הנהלת הפתח, ברמאללה. המארחים לקחו את הנהלת המועצה לסיור סביב רמאללה, ודיברו על כך שאין מאפשרים לעיר התרחבות והקמת שכונות חדשות. "רק למתנחלים יש צורך בהתרחבות?", שאל מרואן ברגותי. בקולו נשמע צליל של ייאוש ואבדן אמון בתהליך השלום, כל עוד ההתנחלויות סוגרות על רמאללה מכל צד.
גם לבנון גבתה מס כבד על החזקת "רצועת הביטחון". צה"ל נאלץ לנייד חיילים אל רצועת הביטחון וממנה במסוקים, בגלל העדר שליטה בשטח. 73 חיילים נהרגו באסון המסוקים. 12 חיילי הקומנדו הימי נהרגו בפעולה בדרום לבנון. הקזת הדם נמשכה, ולממשלה לא היה אומץ להודות שצריך לפנות את דרום לבנון. באוגוסט נפגשה הנהלת המועצה עם נציגות ארגון "4 אמהות", שביקשו כבר זמן רב את עזרת המועצה, והסכמנו לספק מרצים למפגשים שהן מארגנות. המרצים הסבירו את הצורך האסטרטגי לצאת מלבנון.
בתחילת שנת 1998 (ב–19.1.1998) יצא ראש הממשלה נתניהו לשיחות בוושינגטון. משמרת של המועצה עמדה בנתב"ג עם שלט:
"חזור עם שלום! השלום הוא מרכיב מרכזי בביטחון ישראל".
המועצה עסקה הרבה בסוגיית גיוס אברכים לצה"ל. התקיימו מספר דיונים, כולל מפגש בהשתתפות השופט טל ואלוף (מיל') משה נתיב, חברי הוועדה הממלכתית לנושא. עמדת המועצה נוסחה בקצרה:
"יש להכיל את חוק שרות חובה על האברכים החרדים. יש לחלק את הנטל של השירות בצה"ל באופן צודק, ולמצות את פוטנציאל כוח האדם המסוגל לשרת, עד שיושג השלום באזור".
להבנתנו חוק טל יגרום להתרחבות ההשתמטות ולא לצמצומה. ואכן, כך קרה.
באפריל 1998 התקיימו בחירות להנהלת המועצה. צ'יצ' נבחר לנשיא המועצה לשלוש שנים נוספות. ההנהלה החדשה הביעה דאגה רבה לקיפאון בתהליך המדיני. התקיימו מפגשים ומשמרות בתביעה להמשיך בתהליך.
המועצה פרסמה מודעות בנוסח:
"התעקשות על כל התנחלות פוגעת בביטחון ומונעת שלום!" ממשלת ישראל משבשת את תהליך השלום מתוך כניעה למיעוט קיצוני המקדש כל התנחלות מבודדת. בגלל קומץ מתנחלים עם ישראל נגרר למלחמה".
בתאריך 26.10.98, ביום שובו של ראש הממשלה נתניהו מהמפגש שבו חתם על "הסכם וואי", קיימה המועצה משמרת בנתב"ג עם כרזה:
- "תבורך על ההסכם, תיבחן בביצוע!"
הופק סטיקר, שליווה את המועצה זמן רב, לפי הצעתו של חבר ההנהלה תא"ל (מיל') פרופסור דן מיכאלי: "המועצה לשלום לביטחון – לוחמים למען שלום".
בשנת 1999 התקיימו בחירות לכנסת. בפברואר אושרה תכנית לפעולת הסברה אינטנסיבית, בדגש על מגזר דוברי הרוסית. המועצה ריכזה את הראיונות עם חברינו שהתפרסמו בעיתונות בשפה הרוסית, ופרסמה חוברת לחלוקה בקרב אנשי המגזר. חברי המועצה הומרצו לפעול באופן אישי במפלגות השונות התומכות בהמשך תהליך השלום. הוקם אתר של המועצה באינטרנט, בהתנדבות ע"י חבר המועצה אל"מ (מיל') עודד בונה.
במאי 1999 נפלה ממשלת הליכוד בראשות בנימין נתניהו, ואהוד ברק נבחר לראש ממשלה. בשנה זו הוקם "המטה לביטחון לאומי" (המל"ל), שעוסק בתכנון אסטרטגי לטווח ארוך. קברניטי המדינה, המתקשים לקבל החלטות ללא תמיכה ציבורית רחבה, גנזו את המלצות המל"ל. המועצה לשלום ולביטחון נותרה כגוף מומחי הביטחון הבלתי מפלגתי היחיד המציג את המלצותיו למקבלי ההחלטות, ופונה - בנושאים המאפשרים זאת - לציבור הרחב, כדי ליצור דעת קהל שתלחץ על הממשלה לקבל החלטות בראייה לטווח ארוך.
המועצה הפיקה ניירות עמדה בנושאים הבאים:
קידום תהליך השלום עם הפלסטינים תוך קביעת קוים אסטרטגים אדומים בהסדר.
דרכי פעולה מול אינתיפאדת אל אקצה.
התייחסות להצעות קלינטון. קווים להסדר בירושלים.
יציאה מלבנון.
יוזמת שלום עם סוריה.
הסתייגות מהמלצות וועדת טל בנושא: גיוס תלמידי הישיבות.
שנת 2000 התאפיינה ביציאה חד צדדית מלבנון, בכישלון השיחות עם סוריה, בכישלון ועידת קמפ דיוויד ובאינתיפאדת אל-אקצה. המועצה ליוותה את כל האירועים בהסברה בע"פ, ובהמשך פעילות השטח שקיבלו כסוי בתקשורת. כן ביקרה הנהלת המועצה בקו התפר בירושלים, ובשכונת גילה מוכת הירי.
ביולי 2000 נפתחה בקמפ דיוויד ועידת שלום משולשת, בהשתתפות ראש הממשלה ברק, יו"ר הרשות הפלסטינית ערפאת, ונשיא ארה"ב קלינטון. השיחות נכשלו.
בספטמבר 2000 החלה אינתיפאדת אל-אקצה, אינתיפאדה מזויינת שנמשכה יותר מארבע שנים והביאה למאות הרוגים משני הצדדים.
בדצמבר 2000 התפטר ברק מראשות הממשלה. נקבע תאריך לבחירות לראשות הממשלה (באותה תקופה היו בחירות נפרדות לראשות הממשלה ולמפלגות) בתאריך 6 בפברואר 2001.
בתקופה זו התפרסמו בעיתונים מודעות של המועצה:
מודעות המציעות מרצים ונושאים להרצאות בהתנדבות, בעיתונות הרוסית.
ברכות לצה"ל ולממשלה על היציאה מלבנון.
ברכות לווטרנים העולים, ביום הניצחון על גרמניה הנאצית, על תרומתם לניצחון.
קריאה לרשות הפלסטינית להימנע מאיומים והסתה.
קריאה לשלום עם פשרות ופירוט עמדותינו.
תמיכה בקווי ההסדר שפורסמו בקמפ דיוויד.
ברכות לגמלאי צה"ל וקריאה להצטרף לשורותינו.
פורסמה עמדת המועצה בנושא ירושלים.
הורגשה התמעטות של חברי מועצה בפעילות שטח. הנהלת המועצה, ובראשה צ'יצ', עשו מאמצים להפעיל את החברים. המאמצים לא נשאו פרי, וגרמו בסופו של דבר להפסקת המשמרות. אחרי מספר מפגשי פעילים והקמת צוותי חשיבה של חברים צעירים שהציעו דרכי פעולה חדשות, היה ברור שהמועצה מיצתה דרך זו של פעילות.
לקראת הבחירות להנהלת המועצה בשנת 2001, הודיע צ'יצ' על סיום תפקידו כנשיא המועצה, ונשאר חבר פעיל במועצה. האלוף (מיל') אמנון רשף, יו"ר המועצה, פרש מפעילות מסיבות אישיות ועם פרישתו בוטל תפקיד יו"ר המועצה.
שנת 2001
האירועים שהשפיעו על פעילות המועצה בתקופה זו היו:
בבחירות לראשות הממשלה, בפברואר 2001, הביס שרון את ברק.
התמשכות אינתיפאדת אל-אקצה והתחזקות הטרור במתקפת פיגועי התאבדות.
האכזבה הכללית מתהליך אוסלו, ואובדן האמון בהנהגה הפלסטינית ובערפאת.
פיגועים שונים, ובהם פיגוע קשה בדולפינריום ביוני 2001 עם 22 הרוגים.
הפיגוע בבנייני התאומים בארה"ב, בספטמבר 2001, והשפעתו על ההתייחסות לטרור.
הימין בישראל התחזק. הלכה והשתלטה הגישה הגורסת ששימוש בכוח רב ישפר את המצב.
שתי סיסמאות מסוכנות הופרחו ושלטו ברחוב:
- "תנו לצה"ל לנצח!"
- "יש לצרוב בתודעתם של הפלסטינים שהטרור אינו משתלם!"
הרצון לנקמה על פיגועים מכאיבים שימש קרקע פורייה לדעת קהל שלילית. פירותיה של גישה זו היו הסלמת המצב הביטחוני, עליית כוחות פונדמנטליסטים והשלום התרחק מאוד. יותר מתמיד הייתה חשיבות לעבודת ההסברה, שאמורה לפעול נגד הזרם.
הסתמן מחסור בתרומות ובכספים לפעילות המועצה הנובע מהאכזבה מהמצ הפוליטי ומהמצב הכלכלי.
בחודש מרץ 2001 החל, בהתאם לתקנון, תהליך בחירות במועצה באמצעות הדואר. התמנתה וועדת בחירות בהרכב של 7 חברים, גמלאי צה"ל, המשטרה, המוסד והשב"כ. בראש ועדת הבחירות עמד אל"מ (מיל') חיים גנאל, השליש הראשי של צה"ל לשעבר. ועדת הבחירות אושרה ע"י האסיפה הכללית. רק חברים ששילמו באותה שנה דמי חבר היו בעלי זכות בחירה. לנשיאות המועצה היו שני מועמדים: אלוף (מיל') מוטי הוד, ואלוף (מיל') דני רוטשילד.
אלוף (מיל') דני רוטשילד נבחר לתפקיד נשיא המועצה.
לחברות בהנהלת המועצה הציגו עצמם 30 מועמדים, ומתוכם נבחרו, לפי התקנון, 12 חברים:
פרופ' אלתרמן רחל. 2. אלוף (מיל') גזית שלמה. 3. מר גילון כרמי, ראש השב"כ לשעבר. 4. ד"ר טל נחמן, בכיר בשב"כ לשעבר. 5. תא"ל (מיל') פרופ' מיכאלי דן. 6. אלוף (מיל') מרון מנחם (מנדי). 7. מר מרחב ראובן, בעבר בכיר במוסד ומנכ"ל משרד החוץ. 8. ניצב (גימ') עמית אריה. 9. תא"ל (מיל') ד"ר פורמן (רם) גיורא. 10. ד"ר קמחי דייב, בעבר בכיר במוסד ומנכ"ל משרד החוץ. 11. תא"ל (מיל') שחר אריה. 12. אלוף (מיל') שרוני נתי.
להנהלה זו צורפו 3 חברים לפי בחירה אישית של נשיא המועצה, באישור האסיפה הכללית. גוף זה הוא הוועד המנהל של העמותה, על פי חוק העמותות. אל הוועד המנהל צורפו חברים הקשורים בתפעול המועצה: הגזבר תא"ל (מיל') יצחק אלרון, חברי ועדת הביקורת (המאושרת באסיפה הכללית) אל"מ (מיל') דני רזגור וסא"ל (מיל') עודד איתן, והיועץ המשפטי של המועצה עו"ד ד"ר ואל"מ (מיל') מתי עצמון - כולם פעילים בהתנדבות - והמנכ"ל, ניצב (גימ') ותא"ל (מיל') שאול גבעולי, שהמשיך במילוי תפקיד המנכ"ל. אל צוותים אלה צורף מעת לעת צוות חשיבה של מומחים הבקיאים בתחומים שונים של הסכסוך.
בתאריך 16.5.2001 התקיימה ישיבה חגיגית של שתי ההנהלות, היוצאת והנכנסת.
דובר על חשיבות המשך פעילות המועצה, על רקע המצב הביטחוני החמור ועצירת תהליך השלום. מבקר המועצה, אל"מ (מיל') דני רזגור, הציג את עיקרי הדו"ח לשנת 2000. הדו"ח בכללותו היה חיובי ביותר. הנקודה העיקרית שבה נגע הדו"ח כביקורת הייתה: אי פיתוח מקורות מימון טובים לפעילות המועצה. אכן, המועצה מתקשה בבעיות המימון. צריך לזכור שרוב פעילות המועצה - כמו הרצאות, עמידה בצמתים, חלוקת חומר הסברה, פגישות עם מקבלי החלטות. פעולות לובי בכנסת ובממשלה – אינן מצריכות הקצאה תקציבית מרובה. עובדה מצערת היא שיעילות העמותות נבחנת ע"י רשם העמותות וע"י תורמים וקרנות בעיקר לפי חלוקת התקציב. איזה אחוז מתקציב העמותה מוצא לצרכים מנהלתיים ואיזה אחוז למטרות יעודיות. השאיפה היא שעמותה לא תוציא יותר מרבע תקציבה למטרות מנהלתיות. הערת המבקר היא חשובה משום שעמותה המתברכת במקורות מימון גבוהים יכולה להוציא סכומים גדולים ל לפעולות הסברה יקרות כמו מודעות בעיתון או קמפיינים המבוצעים ע"י גורם מקצועי וקל לה לעמוד במבחן של חלוקת התקציב.. עמותה כמו המועצה לשלום ולביטחון מגבירה את פעולות ההסברה המתבצעות בהתנדבות או שאינן מצריכות הוצאות גדולות ואת מירב כספה נאלצת להוציא על פעילות מנהלתית כמו משרד וסגל עובדים בתשלום. לעיתים קרובות הפעילות הישירה יותר חשובה ויעילה במבחן התוצאה מאשר במבחן חלוקת התקציב אך היא תתקשה בפיתוח מקורות הכנסה.
בסיכום הישיבה המשותפת נאמר ע"י הנשיא הנכנס אלוף (מיל.) דני רוטשילד לנשיא היוצא אלוף (מיל.) שלמה להט ( צ'יצ'): "תודה על מה שפעלת ועשית, ותודה על מה שהשארת לנו כדי להמשיך לפעול".
ב-3.12.2001 הכריזה הממשלה שהרשות הפלסטינית תומכת בטרור, התנזים ו"כוח 17" הוגדרו כארגוני טרור. צה"ל הרס את משרדיו של ערפאת, הפציץ את המסלולים בשדה התעופה דהניה, והשמיד את שני המסוקים של ערפאת.
ב-2001 התקיימו 10 מפגשי מועצה. הבולטים בהם היו:
מפגש עם ראש הממשלה ושר הביטחון, רא"ל (מיל') אהוד ברק, ודיון על המצב.
הרצאת אלוף (מיל') דני רוטשילד, ודיון בנושא: "היפרדות חד צדדית, כן או לא?".
שני מפגשי דיון על "האסטרטגיה הנדרשת במצב הנוכחי", בהשתתפות מספר אישים מומחים.
סקירת המצב המדיני ע"י שר החוץ מר שמעון פרס.
מפגש עם יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ דן מרידור: "אם אי אפשר להשיג שלום, מה אז?".
מפגש עם שגריר ארה"ב, דן קרצר - הרצאה ודיון.
פגישה נוספת ודיון עם ראש הממשלה ושר הביטחון רא"ל (מיל') אהוד ברק, בנושא: "מה השתבש ומה ראוי לעשות."
פרק חמישי – עמדות והמלצות המועצה מתקבלות באיחור, 2008-2002
במועצה התחילה תקופתו של הנשיא החדש, אלוף (מיל') דני רוטשילד.
אלוף (מיל') דני רוטשילד - שבעברו בצה"ל היה ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין, מפקד יחידת הקישור לדרום לבנון ומתאם הפעולות בשטחים - וחברים צעירים נוספים שצורפו להנהלה, החזירו את המועצה לדרך עבודה של ארגון העוסק בחשיבה אסטרטגית מעודכנת יותר. גם השתייכות חברים אלה לדור צעיר יותר של מפקדים, וקשריהם עם מפקדי צה"ל בהווה ועם גורמי הממשל, סייעו לתמורה זו. כאשר הוחלט על ביצוע קמפיין בנושא מסוים, אפשר היה לתחום את הקמפיין בתאריכים, ולהיעזר בגופים מקצועיים בביצוע. התברר שקל יותר להשיג תרומות לקמפיין מוגדר מאשר למימון שוטף של המועצה.
שנת 2002 הייתה שנה קשה ביותר. חודש מרץ כונה "מרץ השחור", בשל מאות הרוגים בפיגועים. ב-21 באוקטובר הייתה עליית מדרגה בטרור: מכונית תופת שנצמדה לאוטובוס התפוצצה בצומת כרכור, וגרמה לנפגעים רבים. מכונית תופת שנייה נתפסה בדרכה לחיפה.
צריך להבין שמחבל מתאבד נושא על גופו חגורת נפץ שמשקלה כעשרה ק"ג, ואילו מכונית תופת יכולה לשאת מטען של מאות ק"ג. אמצעי זה היה בראשית דרכו. היה ברור שיש הכרח מיידי בהקמת גדר ביטחון, שתימנע מעבר חופשי של מכוניות ושל מחבלים מתאבדים מהשטחים לישראל. המועצה עשתה מאמץ אינטנסיבי להסביר זאת לגורמי הממשלה ולציבור.
הנהלת המועצה ראתה בדאגה את המצב ההולך ומדרדר, ואת היעדר פרטנרים להסדר משני הצדדים. הורגש צורך לגרום לשינוי, ולו גם באופן חד צדדי. היה הכרח לצמצם בראש ובראשונה את הטרור ואת שפיכות הדמים. אחרי דיונים רבים ולבטים, גיבשה ההנהלה עמדה הדוגלת בהיפרדות חד צדדית גם ללא הסכם. המועצה הניפה סיסמה דו משמעית: "אומרים שלום לפלסטינים". היה הכרח מדיני לא לתלות את עתידנו בהסכמה פלסטינית, והכרח ביטחוני בהיפרדות מהפלסטינים. המועצה דרשה הקמת גדר ביטחונית לאורך הקו הירוק שלפני יוני 67'. העברת הגדר הביטחונית מזרחה תביא לצרוף כפרים של פלסטינים, או צירוף של אדמות שלהם. למעט במקרים של צורך ביטחוני חיוני, אין לספח קרקעות פלסטיניות לישראל, ואין להפריד בין פלסטינים לבין אדמותיהם. הממשלה, שכללה בתוכה את הימין הקיצוני, התנגדה להקמת גדר הביטחון, מתוך חשש שגדר זו תהפוך לגבול מדיני. הטרור נמשך, והיה ברור שבאינטנסיביות הקשה של שפיכות הדמים אין שום סיכוי להידברות. דווקא בשנה זו גבר הביקוש למרצים מטעם המועצה. הורגשה מבוכה בציבור, ורצון לשמוע תחזית ריאלית. במקביל התגלו בהרצאות של חברי המועצה תופעות של מתנגדים קולניים מצד מספר מאזינים. נמשכה גם הפעילות במגזר דוברי הרוסית. דווקא במצב הקשה ביקשו העולים לשמוע מה בפי "הגנרלים של המועצה".
קמפיין להיפרדות חד צדדית
המועצה יזמה קמפיין להיפרדות חד צדדית. הפעם השתלבה המועצה עם גופים מקצועיים לעריכת קמפיינים. הקמפיין נוהל ע"י אל"מ (מיל') יונתן לרנר, חבר המועצה. הוצבו שלטי חוצות, כתחליף למשמרות בצמתים. הוצבו דוכני החתמה במקומות ציבוריים. המועצה חברה לארגון שכינה את עצמו "הח"ץ" - ראשי תיבות של "היפרדות חד צדדית". רבים מחברי הארגון הזה הצטרפו למועצה כחברים. בראש הח"ץ עמד פרופסור יחיעם פריאור, ממכון ויצמן, שלאחר הקמפיין הצטרף להנהלה המורחבת של המועצה. במקביל טענה המועצה שהיפרדות אינה רק גדר אלא פעולה שבאה להבטיח את קיומה של מדינת ישראל כמדינה בעלת רוב יהודי.
אלפי אנשים חתמו, בדוכני החתמה ובאינטרנט, על תביעה להיפרדות חד צדדית. הנהלת המועצה ערכה סיורים על קו התפר באזורי וואדי ערה, השרון והשומרון, אזור ששימש מעבר נוח למפגעים וחייב הקמה של גדר ביטחונית. הנהלת המועצה ביקרה בקטעים של הקו הירוק בגלבוע, בוואדי ערה בראש העין ובאלעד, כדי לעודד את הישובים לתבוע גדר הפרדה ביטחונית.
הטרור הקשה אילץ את הממשלה לאשר את בניית גדר הביטחון. הפעילות הרבה בקמפיין זה הביאה גם לתרומות משמעותיות. בשנת 2002 עלה תקציב פעולתה של המועצה לסכום חסר תקדים של יותר משני מליון ₪. מקורות המימון היו תורמים פרטיים בארץ ותורמים פרטיים יהודים בחו"ל.
מול הסיסמא "תנו לצה"ל לנצח!" העלתה המועצה לדיון את השאלה האם ניתן למגר טרור ע"י אמצעים צבאיים, והציגה בפני הציבור יעד של היפרדות לצורך הגעה להסכם. התקיימה פגישה עם נשיא המדינה עזר וויצמן, ואחר-כך עם הנשיא משה קצב, כדי לגייס את תמיכתם בתכנית ההפרדות, בגדר הביטחון ובהורדת התנחלויות מבודדות. שני הנשיאים הביעו תמיכה ואהדה להקמת הגדר.
גם באמצעות אתר המועצה באינטרנט נערך קמפיין של החתמת אנשים בעד היפרדות חד צדדית. המועצה אימצה את הסיסמה: "היפרדות אינה רק גדר ביטחון, אלא גם הורדת התנחלויות מבודדות". בעזרת האינטרנט צברה המועצה מאות אלפי חתימות בעד היפרדות זו.
נשיא המועצה, אלוף (מיל') דני רוטשילד, סיכם את שנת 2002 ברגשות מעורבים: "מחד גיסא אפשר לציין בסיפוק את הפעילות בנושא ההיפרדות החד צדדית, ואת עצם הקמת המכשול, שללא הקמפיין המסיבי של המועצה וחבריה, ככל הנראה לא היה מתחיל. מאידך גיסא אנחנו מתוסכלים ומודאגים מהמשך המדיניות הקיימת, ללא יוזמה אסטרטגית של ממש להשגת תפנית במצב".
בינואר 2003 היה ניצחון בבחירות לליכוד, בהנהגת אריק שרון.
האיום הדמוגראפי החל לחלחל, ולחזק בציבור את התביעה להצגת תוכנית הפרדות שיש בה גם אופק מדיני אסטרטגי. הגדר שהוקמה בגזרה הצפונית צמצמה את הטרור באזור זה, אך הטרור נמשך בירושלים וירד דרומה.
ניתן לראות את שנת 2003 כשנה של הבשלת תהליכים בדעת הקהל, ויש לפעילות המועצה חלק בכך. די לזכור את התנגדותה הנמרצת של הממשלה לכל הצעותינו, והמהפך שחל בגישתה כאשר הבינה שאינה יכולה להמשיך ללא הצגת תכנית אסטרטגית. המועצה המשיכה במפגשי הסברה פתוחים לחברים ולציבור.
המפגשים הראויים לציון באותה שנה היו:
פינוי חד-צדדי של התנחלויות מבודדות - נצרים כמשל. הדיון נפתח בהרצאותיהם של מר יעקב פרי, בעבר ראש השב"כ, ושל אלוף (מיל') יעקב עמידרור, בעבר מפקד המכללות הצבאיות. יעקב פרי תמך ביציאה חד צדדית, אשר תחסוך כוחות רבים ותביא לשינוי אסטרטגי במצב. יעקב עמידרור סבר שיש להשתלט מחדש על העיר עזה עצמה. גישתו של עמידרור, בניגוד לעמדת פרי, לא הציגה כל תחזית לשנוי עתידי. מה יהיה אחרי שנכבוש מחדש את העיר עזה?
הרצאת צבי רפיח ודיון על "תכנית מפת הדרכים – עמדת ארה"ב".
רב-שיח על הסיכויים לגמר הסכסוך הישראלי – ערבי, בהשתתפות: סגן שר החוץ המצרי לשעבר עאדל אל ערווי, מפקד חיל האוויר הירדני לשעבר גנרל אחסאן שורדום, מר סמעאן חורי, מבכירי הרשות הפלסטינית, ואלוף (מיל') שלמה גזית (המפגש אורגן בשיתוף עם קבוצת קופנהגן, שחבר הנהלת המועצה דייב קמחי היה אחד מפעיליה הראשיים).
התמודדות עם הטרור – דיון בהשתתפות אלוף (מיל') שלמה גזית, מר שבתי טבת ופרופ' שאול משעל.
הוצגה תכנית קבוצת "המפקד הלאומי", בהשתתפות אלוף (מיל') עמי איילון ופרופ' סרי נוסייבה.
הרצאת שר הביטחון, רא"ל (מיל') שאול מופז.
במרץ 2003 החלה מלחמת המפרץ השנייה. לכאורה השתפר מאוד מצבה האסטרטגי של ישראל. סכנת חזית מזרחית נעלמה לשנים הקרובות. המועצה קראה לציבור לא לתלות תקוות גדולות במלחמה זו, שתפתור כביכול את כל בעיותינו. המתנה למצב זה תורמת לאשליה שניתן להמשיך בהתנהלות הקיימת.
בלחץ פיגועי טרור קשים, אישרה הממשלה בסוף 2003 את הקמת גדר הביטחון.
ראויה לציון מיוחד מודעה שפורסמה ע"י המועצה בעיתון הארץ בדצמבר 2003, לקראת נאומו הצפוי של ראש הממשלה אריק שרון בועידת הרצליה:
בוקר טוב, אדוני ראש הממשלה, אריק שרון
הערב אתה נואם בכנס הרצליה. אנו, חברי המועצה לשלום ולביטחון, אנשים עתירי ניסיון ביטחוני, צבאי ומדיני, קוראים לך לומר היום דברים ברורים:
"היפרדות חד צדדית הנה הכרח ביטחוני וציוני".
אנו קוראים לך:
להחזיר לאלתר את תוואי הגדר לקרבת הקו הירוק.
להימנע מסיפוח אוכלוסייה פלסטינית.
להתחיל מיד בפינוי התנחלויות בחבל עזה ובאיו"ש.
הזמן דוחק – תתחיל לעשות!
ואכן, באותו נאום היסטורי הכריז ראש הממשלה על הצורך בפינוי הישובים היהודיים ברצועת עזה. איש לא היה מאמין, שנים ספורות קודם לכן, שאריק שרון עצמו ידבר נגד הכיבוש המתמשך, בעד מדינה פלסטינית, ולבסוף גם בעד פינוי רצועת עזה וישובים מבודדים באיו"ש.
בשנת 2004 היה אופי הפעילות של המועצה שונה במידה רבה. המועצה לא ניהלה קמפיין, חבריה לא עמדו בדוכני החתמה, ולא ניצבו עם כרזות בצמתים. אך רבים מחברינו פעלו בשטח בהרצאות, ובפעילות סביב תוואי הגדר והדיונים על התוואי בבית המשפט העליון. בפעילות זו הושגו הישגים, שלא היינו משיגים במשמרות רחוב ובחלוקת סטיקרים. פעולה שקטה זו אכזבה חלק מחברי המועצה, אשר לא חשו כי הם שותפים לה. אותם חברי מועצה לא זכרו שעצם חברותם במועצה מהווה מסה קריטית הנותנת גיבוי ועוצמה לפעולה עצמה. ניתן לומר שהמועצה חזרה באותה שנה לתפקיד שייעדו לה מייסדיה: להיות ארגון המייצג מומחיות ביטחונית, ללא לאינטרסים זרים.
בין מפגשי המועצה באותה שנה, ראויים לציון מפגשים שדנו בנושאים הבאים:
הערכת מצב לאומית, והפעולות הנדרשות בשעה זו.
הדיון נפתח בהרצאתו של מ"מ ראש הממשלה, השר אהוד אולמרט, אשר הסביר את ההכרח הדמוגראפי בהתנתקות. כשחברי המועצה הסבו תשומת ליבו לעובדה שהוא מביע תמיכה בעמדותיה המרכזיות של המועצה, השיב מ"מ ראש הממשלה אולמרט שהמועצה תמכה בעמדות אלה בטרם הבשיל התהליך שמצדיק אותן. גם אם נכון הדבר, המועצה תרמה, ללא ספק, להבשלת ההבנות שבלעדיהן לא היה מתבצע כל תהליך.
אכיפת החוק והביטחון ביהודה ושומרון.
הדיון נפתח בהרצאתו של ניצב שחר איילון, מפקד מחוז ש"י (שומרון ויהודה) לשעבר. ניצב איילון סיפר על פעילותה האינטנסיבית של המשטרה בהפרות חוק. בתגובה לשאלות על תופעות של ופגיעות חמורות בפלסטינים מצד מתנחלים ללא ענישה, הדגיש איילון שמשטרה במדינה דמוקרטית בנויה לפעול בקרב אוכלוסייה המעוניינת בשמירת החוק, ועל כן מסייעת למשטרה במתן עדויות. ללא עדויות, אין למשטרה ראיות קבילות בבתי המשפט. על רקע זה ניתן היה להבין את קשייה של המשטרה, ואי הצלחתה באכיפת החוק ביהודה ושומרון.
ביוני 2004 אישרה הממשלה את תכנית ההתנתקות, למרות שחברי הליכוד דחו את התכנית. באוקטובר אושרה התכנית בכנסת, ברוב של 67 חברי כנסת. באותו חודש התפוצצה מכונית תופת ליד מלון הילטון בטאבה בסיני, והוכיחה את הסכנה החמורה של מכוניות תופת, שנמנעה בארץ ע"י גדר הביטחון.
פרק שישי - מעורבות המועצה בקביעת תוואי גדר הביטחון, החל משנת 2004.
הצורך הביטחוני בהקמת גדר הפרדה
בעקבות גל אירועי הטרור שפרץ בסוף שנת 2000, ראתה המועצה הכרח דחוף בהקמת גדר ביטחונית בין ישראל לפלסטינים בשטחי יהודה ושומרון. הגדר נועדה למנוע כניסת מפגעים מתאבדים ואחדים ומכוניות תופת. המועצה ראתה - ורואה - בגדר אמצעי ביטחוני הכרחי להפחתת הפיגועים והנפגעים. לדעת המועצה, מצב משופר זה גם יעניק את היציבות הנדרשת לחידוש המו"מ, ויאפשר להגיע להסכם.
תהליך כניסתה של המועצה למעמד של "ידיד בית המשפט" בבג"צ, מעורבותה בבירורים משפטיים המתייחסים לתוואי הגדר ושנוי התוואי כתוצאה מהתערבותה לאורך מאות קילומטרים, הוא סיפור רב עניין. למועצה לא הייתה יכולת מעשית ותקציבית לתכנן בעצמה את תוואי הגדר לאורך מאות קילומטרים. על כן קבעה המועצה קביעה כללית ונאלצה להסתפק בהגדרה אסטרטגית שעל הגדר לעבור קרוב ככל האפשר לקו הירוק. הובן הצורך בשינויים קלים בתוואי, שינויים הנובעים מבעיות טופוגרפיות וטקטיות ומאילוצים של שמירת טבע במעבר ערוצים ומכשולים. עם זאת, המועצה הסכימה שיש לכלול בצד שלנו ישובים הסמוכים לקו הירוק, וכן לכלול בצד שלנו את גוש עציון ואת השכונות היהודיות בירושלים. במקרים נקודתיים קשים ביותר של פגיעה בביטחון תוך שימוש במושג ביטחון למטרות אחרות, הפעילה המועצה חברי מועצה בודדים כמומחים מטעם עצמם. לאחר הצטרפותו של אל"מ (מיל.) שאול אריאלי למועצה השתנה המצב. שאול אריאלי הוא מומחה ראשון במעלה לשאלות תכנון הגדר. בתקופתו של ראש הממשלה יצחק רבין הוא שימש כראש מנהלת "קשת צבעים" בצה"ל, שעסקה בתכנון וביישום הסכמי אוסלו, ולאחר מכן בתפקידים נוספים, שהביאו אותו להיות אחד המומחים הבולטים לנושאים הקשורים בתכנון תוואי גדר הביטחון. הוא הגיש סיוע מקצועי למועצה מראשית פעולתה בתחום זה, ויצא עם חברי ההנהלה לתכנון התוואי הנכון. התמסרותו לנושא זה במלא זמנו אפשרה למועצה להציע תוואי ביטחוני שלם לאורך כל הקו הירוק. בסיכומו של דבר הציגה המועצה בפני בית הדין הגבוה לצדק את עמדתה לגבי 18 אזורי גדר ביותר מ-50 עתירות.
את חשיבות מעורבותה של המועצה בקביעת התוואי ניתן להבין מתגובתם של שופטי בית המשפט העליון. הם לא ראו את עצמם מומחים מוסמכים לביטחון, ועמדו חסרי אונים מול תוואי שנאמר עליו שתוכנן על פי שיקולים ביטחוניים. השופטים, וכל בר דעת, ראו שבקטעים רבים התוואי נקבע משיקולים זרים ולא משיקולי ביטחון. יותר מכך, בקטעים מסוימים היווה התוואי המתוכנן סיכון ביטחוני ופגיעה קשה ומיותרת בכפרים פלסטינים. מול עובדה זו עמד בית המשפט העליון חסר אונים. אז הופיעה המועצה כארגון שהמדינה לא יכלה להתכחש למומחיותו הביטחונית, והציע תוואי אחר שהוא "הרבה יותר מידתי", בלשון בית המשפט. מצב זה אפשר לשופטי בית המשפט לפסוק לפי הבנתם ושיקול דעתם, בנושא שבו הם ברי סמכא לגיטימיים. נציגי המדינה לא נסוגו בקלות מהתוואי שתוכנן, ובזבזו זמן רב והון עתק בבניית קטעים של הגדר שאח"כ נפסלו. חמור מכך: התנהלותה של הממשלה בנושא זה מראשיתו, גרמה לבזבוז זמן, להמשך פיגועי טרור ולנפגעים רבים שיכלו להימנע. הממשלה שניהלה מאבקים אבודים על תוואי שלא יכול היה להתקבל בארץ ובעולם, הטילה במצח נחושה את האשם על איבוד הזמן היקר על המועצה. מעורבותה של המועצה בדיוני הבג"צ הביאה למדינת ישראל הצלה: התוואי שופר, וחיילינו לא נשלחו להיפגע בהגנה על תוואי מסוכן ומזיק מבחינה ביטחונית. קביעות בית המשפט העליון התקבלו בעולם וגורמים משפטיים רבים בארצות הדמוקרטיות רחשו כבוד ואמון לבית המשפט העליון בישראל והכירו בפסיקותיו.
בסוף שנת 2003, בעקבות החלטת הממשלה על הקמת הגדר (בתוואי המספח לצד "הישראלי" שטח המתקרב ל-20% משטח הגדה המערבית, וכולל בתוכו כ-400 אלף פלסטינים), פרסמה המועצה את עקרונות הצעתה לתוואי שונה של המכשול:
"תוואי הגדר יעבור קרוב ל'קו הירוק', בתיקונים קלים הנובעים מצורך ביטחוני ומאופי השטח. כל חריגה מתוואי זה תצריך שערים רבים כדי לאפשר לפלסטינים גישה אל אדמותיהם, או צירוף ישובים פלסטינים רבים לצד הישראלי של התוואי. שתי אפשרויות אלה מהוות סיכון ביטחוני מתמיד ואובדן יעילותה הביטחונית של הגדר. אבטחת גושי ההתנחלויות בעומק צריכה להתבסס על גידור שטחים ביטחוניים מיוחדים, ללא חיבור לגדר ההפרדה".
לאחר פרסום זה הוזמנו נציגי הנהלת המועצה לדיון בנושא בוועדה לביקורת המדינה של הכנסת, והציגו את עמדת המועצה. חברי הנהלת המועצה ביקרו מספר פעמים בירושלים ונפגשו עם גורמי ביטחון. ודנו איתם בתכנון התוואי. כמו כן הם ביקרו בישובים שונים, בתיאום עם הרשויות המקומיות, וקיימו במקומות אלה פגישות עם עיתונאים בתביעה להאצה בבניית הגדר.
הנהלת המועצה עקבה בדאגה אחרי הקמתה של הגדר בתוואי שבחלקו הגדול לא נקבע על בסיס שיקולים ביטחוניים כלל ועיקר. במקומות רבים הוקמה הגדר בתוואי הנושק בקרבה רבה לבתי הפלסטינים. תוואי זה מסכן את הכוחות הפועלים, ומחייב שערים רבים שהובטחו לפלסטינים לצורך עיבוד השטחים שלהם בצד הגדר שלנו. שערים אלה יצריכו פיקוח ואבטחה של חיילים, דבר שייצור עומס ביטחוני וסיכון. הנהלת המועצה קיימה דיונים על התוואי ונפגשה עם הגורמים במשרד הביטחון ובצה"ל, במטרה לתקן את תוואי הגדר. ההנהלה הבינה שאינה יכולה להסתפק באמירה אסטרטגית, ועליה להתערב בצורה פעילה בקביעת התוואי. בחודש ינואר 2004 התקבלה החלטה עקרונית ברוח זו בהנהלת המועצה, אך עדיין לא היו למועצה הכלים הטכניים והיכולת הפיזית לקבוע את התוואי ברמה הטקטית המקומית.
מספר אירועים מכוננים שהביאו לשינוי בעמדת המועצה.
פרשת הגדר בשכונת שייח' סעד בירושלים.
עו"ד גיאת נאסר, שייצג את תושבי שייח' סעד בירושלים, פנה אל מנכ"ל המועצה וביקש את עזרתו במתן חוות דעת של מומחים ביטחוניים מטעם המועצה שיתמכו בעתירה שהגיש בבג"צ נגד תוואי הגדר בשכונה. התמונה הייתה עגומה ובלתי מובנת לחלוטין. שכונה קטנה המונה כמה עשרות משפחות, ומהווה חלק משכונת ג'בל מוכבר, הושארה מחוץ לגדר הביטחון ונותקה משכונת האם. על הכביש המוליך אל השכונה נשפכה סוללת עפר שחסמה את הכניסה לשכונה. ממזרח לשכונה – נמצא מדבר יהודה, ללא צירי תנועה. לא היה כל היגיון ביטחוני ומוניציפאלי בתוואי שנקבע, והעתירה לבג"צ נראתה צודקת. אך הענות לבקשתו של עו"ד נאסר גיאת הייתה מעמידה את המועצה במצב בלתי אפשרי. התוואי לא סיכן את ביטחונה של ישראל, אלא "רק" פגע באותן משפחות ללא כל צורך. המועצה ראתה את עצמה כיועצת ביטחונית, ולא כגוף המטפל בזכויות אדם. הפיתרון למלכוד נמצא בנכונותו לעזור של חבר המועצה סא"ל (מיל') אמיר חשין, בעבר יועצו של טדי קולק בנושאי הטיפול בשכונות הערביות שצורפו לתחום המוניציפאלי של ירושלים. אמיר חשין לקח על עצמו לשמש מומחה ביטחוני בדיון על עתירה זו בבג"צ. הצטרף אליו חבר הנהלת המועצה אל"מ (מיל') יובל דביר שהיה בעבר מפקד חטיבת עזה. הם פעלו בשם עצמם, ולא כנציגי המועצה. זה היה הצעד הראשון בתהליך כניסתה של המועצה לנושא התוואי הטקטי. ראוי לציין שמצבם של מומחים ביטחוניים שהתבקשו ע"י מנכ"ל המועצה לתת חוות דעת היה הרבה יותר טוב מאשר מומחים שהתבקשו ע"י גופי זכויות אדם או קשה מכך, ע"י עו"ד שמייצג פלסטינים.
פעילות המועצה בקביעת תוואי הגדר באזור מבשרת-ציון - בית סוריק.
ב- 3 בחודש מרץ 2004 פנו שי דרור וחגי אגמון-שניר, תושבי מבשרת-ציון, אל מנכ"ל המועצה שאול גבעולי, והתריעו על תכנון מסוכן של תוואי הגדר בין יישובם לבין הכפר בית סוריק. הם ביקשו את השתתפות המועצה בעתירה שהם התכוונו להגיש לבג"צ, בשילוב עם תושבי בית סוריק. שאול גבעולי השיב שהמועצה אינה עוסקת בתוואי הגדר ברמה הטקטית. לאור תגובתם החריפה של הפונים, וטענתם שאף קצין בכיר אינו מוכן להצטרף לעתירתם לגבי תוואי הגדר, הצטרף המנכ"ל לדיון שהתקיים באותו ערב בביתו של חגי אגמון-שניר במבשרת ציון.
בדיון הוצג תוואי הגדר המתוכנן ע"י המדינה, כשהוא צמוד לשטח הבנוי של הכפר בית סוריק ומנתק את תושביו מאדמותיהם. התוואי היה מסוכן בגלל קירבתו לשטח הבנוי של הכפר, וחשוף לאפשרות של פגיעות בגדר ובכוחות צה"ל שיחושו אל איזור הפגיעה. הפגיעה החריפה של התוואי בתושבי הכפר סביר שתגרום להקצנה ולרצון לפיגועים ביטחוניים. לאחר שיהיה פיגוע על הגדר המשיק לבתי הכפר הפלסטיני תאלץ המדינה לבחור באחת משתי דרכי פעולה: האחת, להרחיק את הגדר מבתי הכפר אל תוואי ביטחוני אמיתי, המאפשר גם תצפית פיזית ואלקטרונית ופיקוח על השטח מעבר לגדר, דבר זה היה מתפרש כניצחון לטרור, או האפשרות השנייה: להרוס את בתי הכפר, עם כל המשמעויות המוסריות, הביטחוניות והמדיניות.
המנכ"ל גבעולי היה נרעש מהתרמית הקרויה "גדר ביטחונית", ותאר את המצב לנשיא המועצה, אלוף (מיל') דני רוטשילד. סוכם שחברי מועצה יחתמו על תצהיר ביטחוני כאנשים פרטיים, בדומה לפעולת המועצה בשייח' סעד.
להלן קטע מסיפורו של סרן (מיל') חגי אגמון-שניר, תושב מבשרת-ציון:
"הייתי חלק מקבוצה במבשרת-ציון שהיה ברור לה שתוואי הגדר שנקבע לידנו אינו משרת מטרות ביטחוניות. בעצם, התוואי שתוכנן היה מזיק מבחינה ביטחונית - צמוד לבתי בית-סוריק, בתוואי טופוגרפי גרוע, מאוים על-ידי הבתים הסמוכים, ומייצר חיכוך עם כפר שליו שיאבד את הגישה לאדמותיו. הגדר, שתוכננה להקיף את הכפר משלושה עברים, הייתה הופכת כפר שמעולם לא היה שותף לפעילות טרור - לכפר עוין. חיפשנו מומחים לנושאי ביטחון שיוכלו להציג זאת בפני הבג"צ, אך כל הקצינים הבכירים במילואים שפנינו אליהם- נבהלו, והתחמקו בתירוצים שונים. שי דרור, תושב מבשרת-ציון, שהיה הרוח הפעילה במאמץ הזה, התקשר למומחים כאלו. בדרך כלל שי היה מסביר את הבעיה הביטחונית בתוואי והמומחה היה מסכים בכל לב, אך כששי היה מנסה לשכנע אותו לבוא, להביט ולכתוב תצהיר - הקצין היה מסביר שהוא עסוק. צריך להבין שמדובר היה בהצטרפות לתצהיר שהוגש על-ידי פלסטינים, שאליו הצטרפו תושבים ממבשרת. הימים היו ימי שיא באינתיפאדה, אוטובוסים מתפוצצים, והפלסטינים מעידים בהאג נגד הגדר. במציאות זו, לכתוב תצהיר לבג"צ בניגוד לעמדת משרד הביטחון – זה היה מעשה גבורה שהיה קשה גם לאלו שהיו גיבורים בשדה הקרב. כאשר שי התקשר למנכ"ל המועצה לשלום ולביטחון, שאול גבעולי, שאול הקשיב והסביר את מדיניות המועצה באותה עת – לתמוך בהקמת בגדר, ולא לעסוק בסוגיות טקטיות של תוואי הגדר. שי הסביר שבאותו ערב אמורה להתקיים פגישה בנושא, ונדרש קצין בכיר להשתתף בה. שאול הודיע מייד שישתתף בפגישה. כך נפגשנו באותו ערב, וכעבור ימים אחדים יצאנו, קבוצה קטנה, אל הגבעה שבינינו לבין בית סוריק. התמונה הביטחונית הייתה ברורה. שאול נרתם למשימה לא פשוטה – לחזור ולדווח לחבריו במועצה, ולראות איך אפשר לסייע. היה לו ברור שאי אפשר שלא להיות מעורבים. הוא גייס חבורה מופלאה של חברי מועצה, שפעלו בהכנת התצהירים ובהצגתם בבית המשפט".
מנכ"ל המועצה פנה אל מספר קצינים שנענו מייד לבקשה ובדקו את התוואי. סרן חגי שאגמון, קצין מודיעין בעבר, הכין הצעת תצהיר ביטחוני שבו נטען שהתוואי המתוכנן אינו ביטחוני, והוצג תוואי חלופי. על תצהיר זה חתמו 4 קצינים בכירים (מיל'): רב ניצב (גימ') אסף חפץ, ניצב (גימ') ותא"ל (מיל') שאול גבעולי, אל"מ (מיל') עומר בר לב, ואל"מ (מיל') יובל דביר. המשתתפים ציינו את העובדה שהם פועלים בעקבות אביו של עומר ברלב , הרמטכ"ל לשעבר חיים ברלב שהעיד בשעתו נגד הטענה הביטחונית כבכול בקביעת מקום הישוב אלון מורה. ראוי לציין שכבר בשלב זה נעזרו מומחי המועצה באל"מ (מיל.) שאול אריאלי.
ב-10 במרץ 2004 הגיש מנכ"ל המועצה פניה לבית המשפט, בגיבוי של היועץ המשפטי של המועצה, עו"ד (ואל"מ מיל') דר' מתי עצמון, והציג את התצהיר. בית המשפט חייב את אלוף הפיקוד להתייחס עניינית לתצהיר, וקבע שיש להקפיא את העבודה בגדר הביטחון עד גמר הברור.
פעילות המועצה באזור חשמונאים - נעלין.
באותו פרק זמן, התקשר חבר המועצה, אל"מ (מיל') עמי ארזי, הגר בשילת, אל מנכ"ל המועצה, וסיפר שביום ראשון הקרוב יעלו בולדוזרים ויעקרו עצי זית בתוואי הגדר המתוכנן ליד הכפרים מידייה, נעלין ודיר קדיס. לדברי עמי, תושבי הכפרים הפלסטינים אמרו שהם מבינים את הצורך בגדר ביטחון, אך התוואי שתוכנן ליד בתיהם נראה להם בלתי הגיוני ובלתי מוצדק. הוא אמור לנשל אותם ממטעי הזיתים שלהם. הם הזהירו שכאשר יעלו הבולדוזרים על השטח - ישפך דם. עמי ביקש לדבר עם אלוף הפיקוד, ולא נענה. הוא ביקש ממנכ"ל המועצה לאתר קצין בכיר המכיר אישית את האלוף - לדבר איתו. במענה לפניית המנכ"ל, האלוף (מיל') נתי שרוני התקשר מייד עם אלוף הפיקוד, והמליץ שהאלוף ידבר עם עמי ארזי. אלוף הפיקוד השיב: "בגלל כבודך אתקשר איתו". נתי השיב: "בגלל כבודך ראוי שתעשה זאת". האלוף התקשר אל עמי, ולאחר בדיקה נדחתה העבודה. בביתו של עמי ארזי התקיימה פגישה, שכללה את נציגי "האגודה לזכויות האזרח" ועמותת "במקום", שהגישו עתירה נגד התוואי המתוכנן בנוסף לנציגי המועצה אלוף (מיל') נתי שרוני, ניצב (גימ.) שאול גבעולי ואל"מ (מיל') עמי ארזי. בעקבות פגישה זו יצאו חברי המועצה אל השטח, לתכנן את תוואי הגדר באזור. בתכנון זה השתתפו האלופים (מיל') נתי שרוני ואברהם אדן (ברן), ניצב (גימ') שאול גבעולי, תא"ל (מיל') יהודה גולן (אשנפלד), ואל"מ (מיל') עמי ארזי. לתכנון הצטרף אל"מ (מיל') שאול אריאלי, כמומחה בנושא.
חברי "האגודה לזכויות האזרח" ו"במקום" הציעו תוואי צמוד לבתי המתיישבים בחשמונאים. תוואי זה לא נראה נכון מבחינה ביטחונית בעיני נציגי המועצה. היה צורך שהמועצה תקבל מעמד עצמאי, שאינו מייצג אף אחד מהצדדים. עורכי הדין של "האגודה לזכויות האזרח", דנה אלכסנדר ואבנר פינצ'וק, הציעו שהמועצה תבקש מעמד של "ידיד בית המשפט", גוף המציג עמדת מומחים עצמאית, שאינה מטעם העותרים וגם לא מטעם המדינה. בהדרכת משפטנים אלה, המועצה ביקשה מבית המשפט העליון לקבל מעמד זה.
אלוף (מיל') נתי שרוני, שהחל את מעורבותו במאבק על תוואי הגדר בגזרת חשמונאים - נעלין, המשיך במעורבות פעילה בכל עת שנדרש, גם לאחר שהתמנה לנשיא המועצה. ביוני 1994 הצטרף שאול אריאלי למועצה, ואף נבחר להיות חבר בהנהלתה. אחרי הצטרפותו החל שאול לייצג את המועצה בדיוני הבג"צ כמומחה מקצועי מטעמה. שאול אריאלי והמנכ"ל שאול גבעולי עבדו בשיתוף פעולה מלא, בתכנון ובארגון מעורבות המועצה במגעים עם גורמי הביטחון ובדיוני בג"צ. מצגות ומפות שהוכנו ע"י שאול אריאלי הוכיחו לבית המשפט שהפתרונות הביטחוניים של המועצה בנויים על פי עקרונות משרד הביטחון שפורסמו באתר האינטרנט של המשרד.
כאשר הציגו נציגי המועצה את בקשתה לשמש כ"ידיד בית המשפט", שאל נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, את נציגי המדינה, אם הם מוכנים שתצהיר המועצה יוצג בפני בית המשפט. הפרקליטות נאלצה להסכים. נשיא בית המשפט העליון שאל את מנכ"ל המועצה אם המועצה מוכנה להגיש את תצהיריה גם ללא התואר המבוקש. המנכ"ל היסס לרגע, ואז קרא השופט חשין: "האם התואר חשוב לכם, או העניין?". המנכ"ל השיב שהמועצה מסכימה. תצהירי המועצה הוצגו מאותה שעה כמסמכים לגיטימיים של מומחים, שאינם מייצגים את העותרים ולא את המדינה. בית משפט העליון ראה בחיוב את הצטרפות המועצה לדיונים. בדיון מאוחר יותר, על תוואי גדר הביטחון בין אבו דיס ומעלה אדומים, פנה נשיא בית המשפט העליון אל נציגי המדינה והציע להם להגיע לפשרה עם העותרים לפני שמומחי המועצה לשלום ולביטחון יוזמנו להתייחס לעתירה. עו"ד שלמה לקר, שייצג את העותרים, הבין את הרמז, ומיהר לבקש את המועצה להציג את עמדתה.
היה ברור למועצה שזו היא בקשתו של נשיא בית המשפט העליון והיא נענתה ברצון לבקשה. בעתירות רבות פנתה מזכירות בית המשפט העליון ישירות למזכירות המועצה, וזימנה את נציגיה לדיונים.
באחד הדיונים טענו אנשי הפרקליטות שחברינו החתומים על התצהירים השונים אינם בעלי הבנה מספקת בסוגית גדרות ביטחון. בתגובה לטיעון זה נתנה הנהלת המועצה גיבוי מלא לתצהיר, כמבטא את עמדת המועצה לשלום ולביטחון. על מסמך זה חתמו כל חברי הנהלת המועצה: האלופים (מיל') דני רוטשילד, נשיא המועצה, נתי שרוני, עמוס לפידות ומנחם (מנדי) מרון; ניצב (גימ) שאול גבעולי, תתי-האלופים (מיל') גיורא גורן, יעקוב אבן, צבי קנור, אריה שחר וגיורא רם (פורמן); אל"מ (מיל') ברוך בן אריה; סא"ל (מיל') עודד איתן; וד"ר דייב קמחי, בעבר איש המוסד ומשרד החוץ.
מול מסמך זה נאלצה הפרקליטות להודות שהיא מכירה במומחיותם של החותמים, אך טענה ש"האחריות מוטלת על אלוף הפיקוד, ולא יתכן שכל אלוף במילואים יגיש חוות דעת משלו, ואלוף הפיקוד יצטרך להגיש תצהיר תשובה". אמירה זו קוממה את שופטי הבג"צ, שהגיבו בחריפות. נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, השיב מייד שחוות הדעת של המועצה חשובה יותר מתוואי הגדר בנקודה מסוימת, שכן היא עשויה להשפיע על תוואי הגדר לכל אורכו. בית המשפט אסר על המשך בניית הגדר עד שידונו בהצעות המועצה.
להלן קטע מדיווח של מנכ"ל המועצה לחברי הנהלת המועצה, בתאריך 17 במרץ 2004:
"בדיון בג"צ היום הצהירו נציגי המדינה ומשרד הביטחון שהם ישנו את התוואי במבשרת ובנעלין בהתאם לחוות הדעת של המועצה, וביתר המקומות ביקשו להתיר את המשך העבודה. שלושת השופטים עיינו בכובד ראש בתצהיר המועצה, ושאלו אם אלוף הפיקוד ראה את התצהיר שעליו חתומים האלוף (מיל') אדן, ניצב (גימ') גבעולי ואל"מ (מיל') יובל דביר. אל"מ (מיל') דני תרזה, המייצג את משרד הביטחון בנושאי הגדר, השיב בשלילה. השופט ברק החמיא לתצהיר, שנכנס לפרטים. השופט מצא הוסיף: 'תצהיר כזה הוא לא מעשה של יום יום. האם אין זה ראוי שאלוף הפיקוד ייפגש וישמע את ההשגות של האלופים במילואים?'. בדיעבד ביקשה הנהלת המועצה לפני דיוני הבג"צ פגישה עם אלוף הפיקוד, ובקשתה לא נענתה. אל"מ (מיל') תרזה סרב ליזום פגישה זו, ואמר שהוא יביא את כל השגותינו בפני אלוף הפיקוד. השופט אור ציין שהתצהיר מתייחס ובוחן את התוואי לפי העקרונות שנקבעו ע"י משרד הביטחון. להלן החלטת הבג"צ, שהוקראה ע"י נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק: 'נדרש מהמדינה להעביר את התצהיר החתום ע"י קצינים בכירים לעיונו של אלוף הפיקוד. כמו כן דורשים השופטים לקבל תגובה מאלוף הפיקוד, ורק לאחר קבלת התגובה יחודש הדיון בעתירה. הקפאת העבודה בשטח תימשך'. לאחר שהתקבלה תשובת אלוף הפיקוד והוצגה בבית המשפט, פסק בית המשפט את החלטתו. קטעים מתצהיר המועצה מצוטטים בפסיקת הבג"צ בהרחבה במקומות רבים".
להלן ציטוט מפסק הדין, שניתן בתאריך 30 ביוני 2004, ומשתרע על 50 עמודים:
"ההצעות של מומחי המועצה לשלום ולביטחון, אשר מומחיותם הביטחונית מקובלת על המפקד הצבאי – יכולות להישקל. ניתן כמובן לחשוב על תוואים אחרים. עניין הוא למפקד הצבאי, ובלבד שמיקומו של התוואי ישחרר את הכפר בית סוריק מטבעת החנק שבה הוא מצוי, תוך שיאפשר לתושבי הכפרים גישה חופשית למרבית אדמותיהם החקלאיות".
לאחר פסיקת הבג"צ בעתירת בית סוריק ותושבי מבשרת-ציון, תיקנה הממשלה, בפברואר 2005, את תוואי הגדר באזורים נרחבים, בדומה להצעת המועצה. פסיקה זו של הבג"צ, ותיקון התוואי בעקבותיה, מנעו מהמדינה נזק ביטחוני, מדיני ומוסרי כבד. שום גורם מדיני בעולם לא היה מקבל את התוואי הקודם כתוואי ביטחוני מוצדק.
לאחר מתן פסק הדין, צוטט אל"מ (מיל') דני תרזה כמי שאמר לעיתונאים: "זה יום שחור למדינת ישראל". הוא גם ניגש אל אלוף (מיל') אדן (ברן) ולניצב (גימ') שאול גבעולי, ואמר: "אולי יש לכם זכויות על פועלכם למען הקמת המדינה בעבר, אבל היום אתם משרתיו של ערפאת". מנכ"ל המועצה השיב: "אתה משרת את האינטרסים של ערפאת בדברים הבאים: על התוואי שתכננת היו נהרגים חיילי צה"ל, כפר שקט היה נהפך לבסיס טרור, שום גורם בעולם לא היה מקבל את התוואי כתוואי ביטחוני, והיה נגרם נזק תדמיתי חמור לישראל". תרזה לא השיב, והלך. כעבור ימים אחדים התקיים דיון על תוואי הגדר עם מנכ"ל משרד הביטחון אלוף (מיל') עמוס ירון, בהשתתפות האלופים (מיל') נתי שרוני ואברהם אדן (ברן) וניצב (גימ') שאול גבעולי. אל"מ (מיל') תרזה, האחראי על הקמת הגדר, נכח גם הוא. שאול גבעולי ציטט בפני מנכ"ל משרד הביטחון את חלופי הדברים הנ"ל. אל"מ תרזה התנצל, וחזר בו מדבריו. שאול גבעולי השיב: "אבל אני אינני חוזר מדברי. התוואי בתכנונו הראשוני משרת את האינטרסים של ערפאת".
בספטמבר 2004 אישר שר הביטחון שאול מופז את התוואי המתוקן. אך חילוקי הדעות על תוואי הגדר בנקודות מסוימות נידונים בבג"צ עד מועד כתיבת מסמך זה, בדצמבר 2011. במרוצת שבע שנים אלה השתתפו חברי מועצה רבים בפעילות הקשורה לקביעת תוואי הגדר. קצרה היריעה מלפרט את כל הפעילות ואת שמות כל חברי המועצה שנטלו חלק בפעילות זו. אחרי הדיון על בית סוריק השתתפה המועצה בדיונים על תוואי הגדר בכללותו, ובמפורט בקטעים הבאים: מבשרת-ציון - בית סוריק, התוואי ממודיעין ועד ירושלים, חשמונאים – נעלין, התוואי בירושלים במספר קטעים, גוש עציון וביתר עילית, גילה, אבו דיס, מעלה אדומים, דרום הר חברון, כביש 317, ביר נבאללה, אלפי מנשה, קלקיליה וצופין. ברוב המקרים התקבלה עמדתה של המועצה.
ראויה לציון הבהרתו של אלוף (מיל') אברהם אדן (ברן) בדיון על תוואי הגדר בין מבשרת-ציון ובית סוריק. מול הטענה הקבועה של פיקוד המרכז ומשרד הביטחון ש"יש להרחיק ככל האפשר את גדר הביטחון מבתי המתיישבים, כדי שאם תתגלה חדירה בגדר יספיקו כוחות הביטחון להגיע אל המקום" - השיב ברן שלכל תכנית צבאית יש יתרונות וחסרונות. השאלה היא באיזה תכנית ניתן להציע שנויים כדי לצמצם את חסרונותיה. הקמת הגדר בקרבת בתי הפלסטינים יש בה חסרונות מרובים שאינם ניתנים לתיקון. ואילו בתכנית שהוצעה ע"י המועצה ניתן להתגבר על החיסרון שצוין ע"י נציג המדינה ע"י עיבוי הגדר, או הקמת שתי גדרות צמודות - האחת למתן התרעה והשנייה לעצירה.
לא נסיים סקירה זו בלי לספר על דיון נוסף, שבו התאכזבה המועצה מעמדתו של הרמטכ"ל. לאורך הגבול הדרומי של מדבר יהודה נסלל כביש שמספרו 317. לצד כביש זה הוקם, לאורך קילומטרים רבים, מעקה בטון בגובה 83 ס"מ. הנימוק להקמת מעקה זה היה כביכול ביטחוני, אך היה ברור שהמעקה מהווה סיכון ביטחוני חמור. הוא עלול לשמש, בכל נקודה לכל אורכו, עמדה לזורקי אבנים, בקבוקי תבערה או רימונים, ואף לירי. המפגעים יברחו צפונה, והמעקה ימנע את כוחותינו לרדוף ברכב אחריהם. לאמתו של דבר הוקם המעקה כדי למנוע מהפלסטינים, מעבדי האדמות ורועי הצאן, לעבור עם כלי עבודה ועדרים לדרום השטח. פגיעה זו בשימוש בשטח בידי הפלסטינים תהפוך אותו, תוך זמן קצר, לאדמות מדינה. כדי להשיג מטרה זו היו גורמי הביטחון מוכנים לסכן את המשתמשים בכביש, חיילים ואזרחים.
חבר הנהלת המועצה, תא"ל (מיל') יהודה גולן (אשנפלד), שהיה בעברו גם ראש מטה פיקוד המרכז, העיד על הסיכון הביטחוני בהקמת המעקה. הוא ציין בפני בית המשפט שהוא סב שכול - נכדו נפל במלחמת לבנון. "אילו חשבתי", אמר יהודה, "שמעקה זה יכול לתרום לביטחונם של המשתמשים בכביש ויכול להציל חיים של חייל אחד, לא הייתי בא להעיד כאן היום". הבג"צ פסק והורה על צה"ל לפרק את המעקה. צה"ל לא ביצע את הוראת הבג"צ, והסתפק בפתיחת מספר מעברים במעקה. הנהלת המועצה כתבה מכתב לרמטכ"ל, והתריעה על פגיעה חמורה בביטחון המשתמשים בכביש. עוזרת הרמטכ"ל השיבה, בשם הרמטכ"ל, שבעקבות פסיקת הבג"צ נקבעו פתחים כל כמה מאות מטרים כדי לשרת את החקלאים הפלסטינים. תשובה זו לא הייתה מן העניין, כי פתיחת הפתחים לא ענתה על הסיכון שבמעקה. המועצה כתבה על ליקוי ביטחוני ברור, והרמטכ"ל לא התייחס אליו כלל. בסופו של דבר נזף בית המשפט בצה"ל על אי ביצוע פסק הדין, הטיל עליו קנס, וחייב את צה"ל לפרק את הגדר תוך שבוע ימים.
לסיכום פרק זה, מעניין לציין שמעמדם של חברי המועצה כמומחים ביטחוניים הוכר על ידי בית המשפט במידה כזו, שלא פעם - באותם מקרים שעמדת המדינה חפפה לעמדתה של המועצה - פרקליטות המדינה שקדה להדגיש עובדה זו.
פרק שביעי – צעדים חד צדדיים והתנתקות מרצועת עזה, 2005- 2008.
שנת 2005 - שנת ההתנתקות מרצועת עזה
באוגוסט 2005 החלה ההתנתקות מעזה. הפינוי בוצע באופן חד צדדי בכוונה תחילה, כדי למנוע תקדים ולהימנע מפרטנר להמשך התהליך בגדה. המועצה ניהלה קמפיין הסברה בעד ההתנתקות, פסלה תופעות של סרבנות, והציעה לצה"ל סיוע בביצוע תכנית ההתנתקות. במקביל יצרה המועצה קשר עם הגורמים המתונים של הציונות הדתית, ליצירת הבנה ולהפחתת עוצמת ההתנגדות. המועצה קיימה מפגשים ודיונים עם רבני הציונות הדתית ומועצת יש"ע. באמצעות חברי מועצה הקרובים לגורמים הדתיים, נפתחו מגעים ונעשו מאמצי שכנוע של רבנים שונים.
מסע הסברה למען ההתנתקות, בשיתוף עם תנועת "המפקד הלאומי" מיסודו של אלוף (מיל') עמי איילון.
קמפיין זה היה גולת הכותרת של פעילות המועצה בשנה זו. המסע נפתח ביום א' 24 ביולי, במסיבת עיתונאים בפי גלילות, ליד ה"סינמה סיטי", והמשיך לקריית שמונה. במקומות רבים לאורך הדרך נערכו פעולות הסברה, וחולקו עלוני הסברה וסטיקרים. ב-24.7 התקיים גם מפגש מתוקשר בתל חי. במשך שבוע ימים הדרים מסע ההסברה עד לבאר שבע, כשהוא מתעכב בערים השונות על ציר התנועה ומקיים עצרות. המסע הסתיים ביום ו' ה-29 ביולי בירושלים, בעצרת שנערכה בכיכר ציון.
לצורך מסע זה הפיקה המועצה אלפי סטיקרים בנוסח: "התנתקות חשובה לביטחון". חברי מועצה הצטרפו בתחנות השונות לאורך ציר המסע, והשתתפו בפעולות ההסברה ובחלוקת חומרי ההסברה. כלי רכב קושטו בדגלוני המועצה ובדגלוני המדינה, והתמונה הייתה מרשימה. לראשונה מצאה המועצה את עצמה תומכת במדיניות של ממשלה ימנית, ולא המועצה היא ששינתה את השקפותיה.
מפגשים ראויים לציון בשנת 2005:
כנס חרום בנושא הסרבנות ואי ציות להחלטת המוסדות המוסמכים.
הכנס נפתח בהרצאת הרב הצבאי הראשי לשעבר, האלוף (מיל') מרדכי פירון, חבר המועצה. המרצה כינה את הסרבנות בכל צורה כ"רעל מוות למדינת ישראל". הרצאתו עסקה באסון הפילוגים בהיסטוריה היהודית, ובצורך החיוני לחזק את ההבנה והאהבה אל המתנחלים. הודגשה אבחנה בין רבנים קיצוניים ובין מתונים, ושאין זה נכון להתייחס לכולם כאל מקשה אחת. בדברי הסיכום הודגש שהמאבק איננו רק על דרך זו או אחרת לקידום הסכם מדיני ושיפור המצב הביטחוני, אלא על צביונה הדמוקרטי של המדינה. בעקבות כנס זה, שזכה להד תקשורתי רחב, נכתב מכתב לרמטכ"ל.
מפגש עם הרמטכ"ל לשעבר, רב אלוף (מיל') אמנון ליפקין-שחק.
הרצאה ודיון על בעיות צפויות בתהליך ההתנתקות ועל פעילותה של המועצה בנושא. רא"ל (מיל') שחק תמך בתוכנית ההתנתקות, אך הציג את הפגמים שבתכנון, ונושאים שלא סוכמו. הוא מתח ביקורת על העדר תיאום עם הפלסטינים. ניתן היה למנוע פרשנות כאילו ההתנתקות הייתה בריחה בלחץ הטרור, אילו התוכנית הייתה מתואמת עם הפלסטינים, תוך מגע שוטף איתם, בתהליך מסודר של מסירת השטח. יתכן שמסירת הרצועה לידי הרשות הפלסטינית הייתה מונעת את עליית החמס, אבל ממשלת ישראל נקטה בגישה האומרת: "אחרי המבול".
מפגש עם שרת המשפטים והשרה לקליטת עליה ציפי לבני, לדיון על המצב.
הסתבר שהשרה נטשה את חזון ארץ ישראל השלמה, והיא מאמינה בצורך בהיפרדות, בדומה להשקפותיה של המועצה. עם זאת, השרה מתחה ביקורת על מעורבות המועצה בדיוני הבג"צ. על כך היא קיבלה הסברים, הן במפגש עצמו והן במכתב שנכתב בעקבות המפגש.
בנובמבר 2005 פרש ראש הממשלה אריק שרון מהליכוד והקים מפלגה חדשה בשם "קדימה". בינואר 2006 חלה שרון, ונותק מהחיים הפוליטיים.
הרצאות לקשישים ולעולים.
פוטנציאל המרצים מטעם המועצה הוא גבוה. יותר מ–200 חברי מועצה נרשמו כמוכנים להרצות בהתנדבות. למעשה, לא היה ביקוש לכמות כזו של מרצים. בנוסף להרצאות באולמות באירועי "שבת תרבות" וכדומה, גייסה המועצה עולה בשם סאשה מריאנובסקי, המארגן ומתרגם מדי חודש 4 הרצאות לדוברי רוסית במועדונים ובדיור מוגן. נמשכו פגישות מרגשות בין העולים ובין חברי המועצה. בנוסף לכך, נענתה המועצה לבקשת ענף ההתנדבות של משרד הרווחה, והחלה להפנות עשרות מרצים מדי שנה לקשישים במוסדות לקשישים, במיוחד בחודשים אוקטובר ונובמבר - חודשי הפעילות למען הזקן. רכזות תרבות רבות במועדונים הללו שואלות אם הן יכולות לקבל מרצים מתנדבים גם בחודשים אחרים, ונענות בחיוב. לשבחם של המרצים יאמר שלמרות שחלק מקהל הקשישים אינו ציבור אטרקטיבי, אין הם חשים בפחיתות כבוד ומבינים את הערך החברתי של המפגש.
בשנת 2006 ניצח החמאס בבחירות ברצועת עזה. האיחוד האירופי וארה"ב הציבו שלושה תנאים שללא קיומם יוטל חרם כלכלי על ממשלת החמאס: 1. הכרה בהסכמים שנחתמו בין אש"ף וישראל, לרבות הסכמי אוסלו. 2. התנערות מהטרור. 3. הכרה בישראל. החמאס סרב לתנאים.
בבחירות לכנסת בחודש מאי 2006 זכתה תנועת קדימה, ואהוד אולמרט התמנה לראש הממשלה. ביולי 2006 יצאה ישראל למלחמת לבנון השנייה, בעקבות התקפת החיזבאללה וחטיפת חיילים ישראלים. המועצה תמכה בהחלטה זו, וראתה חשיבות גדולה בפגיעה במאגר הטילים והקטיושות בלבנון ובהחזרת כושר ההרתעה של צה"ל.
מלחמת לבנון השנייה, וניצחון החמאס בבחירות ברצועת עזה,המחישו שינוי מהותי שהתחולל במזרח התיכון: עליית האסלאם הפונדמנטליסטי, והפיכת הסכסוך הישראלי–פלסטיני למכשיר המשרת את האסלאם הקיצוני, שלא היה מעוניין בפתרון הסכסוך. מאידך גיסא, הבנת התהליכים במזרח התיכון גרמה למדינות ערב המתונות להציע (כבר ב-2002) יוזמת שלום וסיום הסכסוך, "יוזמת השלום הערבית".
בשנה רבת תמורות זו, אופיינה עבודת המועצה בניהול צוותי חשיבה ובהצגת ניירות עמדה. צוותים אלה הורכבו על בסיס חברי ההנהלה, גמלאים של גופים ביטחוניים שונים, שתוגברו ע"י מומחים ואנשי אקדמיה. בישיבות ההנהלה דנו על הנושאים הבאים:
קווי פעולה לאחר ההתנתקות מעזה.
תביעה להשלמת גדר הביטחון והסברת האמת על גדר הביטחון ועתיד ירושלים.
ברכות לרה"מ על ההחלטה להוציא את בית איכסא (ליד מבשרת ציון) אל מעבר לגדר הביטחון.
התניית כל מגע עם החמאס בשנוי אופיו ובנכונותו לנטוש את דרך הטרור.
תביעה לאכיפת החוק על המתנחלים הפוגעים בכוחות הביטחון.
תביעה לחקיקת חוק "פיצוי-פנוי מרצון" עבור מתנחלים שיתפנו מרצון.
תמיכה בהחלטה לצאת למלחמת לבנון השנייה.
היחסים בין ערביי ישראל והמדינה.
מודעה מטעם המועצה פורסמה במעריב, עם מאות חתימות. מטרת מודעה כזו, שהתפרסמה מדי פעם, היא להציג את עוצמתה של המועצה, הנובעת ממספר חבריה וזהותם. כותרת המודעה הייתה:
"מלחמה בטרור ללא אופק מדיני, לא תשיג את מטרתה"
להלן עיקרי מסמך שפורסם ע"י המועצה ב-2006:
"תמונת מצב אזורית והמלצות למדיניות ישראל.
כללי
המזה"ת נמצא בעיצומם של תהליכי שינוי משמעותיים ורבי עוצמה אשר משליכים על האינטרסים החיוניים של ישראל, ומחייבים הערכת מצב וגיבוש דרכי פעולה. בהעדר יוזמות ישראליות יונחתו עלינו יוזמות חיצוניות, העלולות להיות גרועות יותר. חשוב שהאינטרס הישראלי יבוא לידי ביטוי בעת גיבוש כל יוזמה, גם אם היא מגיעה מבחוץ. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי הנתונים הבסיסיים לא השתנו, והאיום הדמוגראפי על קיומה היהודי-דמוקרטי של מדינת ישראל בעינו עומד.
עיקרי תמונת המצב והמשמעות לישראל כפי שנותחו ע"י המועצה.
נחשפה פגיעות העורף לרקטות ולטילים, קצרי טווח וקלים לייצור וארוכי טווח.
ההרתעה הישראלית לא מנעה את העלאת סף ההתגרויות ולא חוזקה ע"י תגובתנו להן.
פיתוח הנשק הגרעיני האיראני והאיומים על ישראל - מחזקים את המחנה האסלאמי הקיצוני.
סוריה מאיימת באלימות אם הצעותיה להידברות ולשלום לא ייענו.
המשך העימות בעיראק מאיים על יציבותם של משטרים מתונים, ובראשם ירדן.
המדינות הערביות נחלשו, ולעומתן התחזקו ארגונים קיצוניים כמו חמאס, חיזבאללה ואל קאעידה.
קריסת תהליך השלום הישראלי-פלסטיני משליך על כל המישורים, ועלול להגיע לתחומים בלתי נסבלים עבור אזרחי ישראל. תהליכים אלה מחייבים פעילות ישראלית בתחומים הבאים: האטת מומנטום החדירה האיראנית וחיזוק הציר הסוני המתון, בין השאר באמצעות הידברות עימו – בכלל זה הדברות על היוזמה הערבית/סעודית - ורתימתו לתמיכה ביוזמות מדיניות ישראליות; תרומה ליציבות השלטון בירדן, גם באמצעות ייצוב ורגיעה בשטחים; שיפור המציאות הביטחונית-מדינית-כלכלית ביהודה ושומרון, וחיזוק הגורמים המתונים; חתירה מתמדת להיפרדות מן הפלסטינים, כדי לשמר את אופייה היהודי דמוקרטי של ישראל; היפרדות זו, רצוי שתעשה בהסכם עם הפלסטינים, אך אין להתנותה בכך".
בשנה זו פורסמה ע"י המועצה ההצעה הבאה להמשך התהליך המדיני:
"א. האלימות הנמשכת הביאה את שני הצדדים למצב של חוסר אמון ביכולתם להתקדם לקראת הסכמים. אלימות זו אינה משנה את המטרה האסטרטגית של כל אחד מהצדדים:
ישראל שואפת למדינה יהודית ודמוקראטית בגבולות מוכרים, הנהנית מביטחון אישי ולאומי ומהכרה אזורית ועולמית.
הפלסטינים שואפים למדינה עצמאית בגדה המערבית וברצועת עזה, שבירתה בירושלים המזרחית, תוך פיתרון בעיית הפליטים הפלסטינים.
ב. אנו מעריכים כי ניתן להביא את הגורמים הבאים להסכמה על מימושן של מטרות אלו: ישראל, החלק המתון באש"ף, העולם הערבי בראשות סעודיה ומצרים והקהילה הבינלאומית בראשות ארה"ב. גורמים אלה תומכים בהשגתן של המטרות האסטרטגיות הללו, שעיקרן היפרדות מדינית, באופן הדרגתי, תוך כדי השגת יציבות ובניית המדינה הפלסטינית שבדרך.
היעד
ג. על ישראל והפלסטינים, בעידוד ובתמיכת הקהילה הבינלאומית, לפעול לחתימה על הסכם שבו ייקבעו ויעוגנו דפוסי ההיפרדות המדינית של ישראל מן הישות הפלסטינית מחד גיסא, ושיתוף הפעולה מאידך גיסא.
שלבים
התהליך ינוהל בשלושה שלבים:
א. שלב הייצוב - הפסקת אש כוללת והקלות לפלסטינים.
ב. שלב המו"מ - ניהול מו"מ להסדר קבע תוך פינוי ההתיישבות היהודית מאזורים שלא נתבעים על ידי ישראל, וביצוע רפורמות ברשות הפלסטינית (עד שנתיים).
ג. שלב היישום - חתימה על הסדר קבע בין שני העמים, ומימושו ההדרגתי בלוח הזמנים שייקבע (עד 6 שנים).
ממשלת ישראל תכריז כי על המו"מ להוביל להסדר קבע המבוסס על החלטות מועצת הביטחון 242 ו-338, ותבקש יחד עם הפלסטינים את הקהילה הבינלאומית לסייע ולתמוך מדינית וכלכלית ביישום ההסכם ולאשרו בהחלטת מועה"ב כמחליף ומבטל את כל ההחלטות הקודמות שנתקבלו בסכסוך הישראלי-ערבי".
מפגשי המועצה בשנת 2006 הראויים לציון היו:
תפיסת הביטחון של ישראל, הרצאה ודיון. המרצה: ח"כ דן מרידור.
האמת על גדר ההפרדה ועתיד ירושלים. הדוברים: אלוף (מיל') דני רוטשילד - נשיא המועצה; אל"מ (מיל') שאול אריאלי - חבר הנהלת המועצה; מר ישראל קמחי - חוקר בכיר במכון ירושלים; מר ראובן מרחב - חבר הנהלת המועצה, איש המוסד ומנכ"ל משרד החוץ לשעבר; מר זיאד אבו זיאד – בעבר חבר המועצה המחוקקת ברשות הפלסטינית.
לקראת ביצוע ההתכנסות ביהודה ושמרון. הדוברים: שר המשפטים חיים רמון, ויו"ר מועצת אלפי מנשה, אליעזר חיסדאי.
הרשות הפלסטינית והחמאס - הדרך להסדר. מרצה: השר לביטחון פנים ובעבר ראש השב"כ אבי דיכטר.
פעילות המועצה בנושאי גדר ההפרדה נמשכה ב-2006 בפעילות מרובה בדיוני בג"צ, בהתייחסות למקומות הבאים: א-ראם, קלנדייה, ביר נבאללה, גוש עציון, כביש כרמל-סוסיא, מעלה אדומים, חשמונאים, דיר קדיס, הכביש לאלפי מנשה, צופין וגזרת טול-כרם-קלקיליה.
בשנת 2007 עסקה המועצה בהסברת הצורך בקידום הידברות על הסדר עם מדינות ערב המתונות, בברור הלקחים ממלחמת לבנון, בהשתלטות החמאס על רצועת עזה, במאבק לתיקון תוואי גדר הביטחון, בשאלת שילוב ערביי ארץ ישראל ובדו"ח ברודט על תקציב הביטחון. בנושאים אלה הציגה המועצה את עמדותיה.
באפריל 2007 התפרסם דו"ח הביניים של וועדת וינוגרד על מלחמת לבנון השנייה. הוועדה קבעה שראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל כשלו בניהול המלחמה. המועצה לא הצטרפה למקהלה הדורשת את התפטרותם של השלושה. לדעת המועצה היה צורך לפעול במהירות להפקת לקחים ולתיקונם, ולא לעסוק בעריפת ראשים. המועצה תלתה את המצב בשגיאות שנעשו במרוצת השנים בהפיכת צה"ל לצבא שיטור בשטחים.
בדצמבר 2007 התכנסה ועידת אנאפוליס, שבה נקבע יעד: השגת הסכם קבע עד לסוף 2008. בתחום המדיני נוצר מצב שבו העמדות אשר גיבשה המועצה והציגה במשך שנים – התקבלו, והפכו למדיניות הממשלה. בתחומים מסוימים נוצר הצורך לתמוך בהחלטות הממשלה ולסייע בהסברת נחיצותן לציבור הרחב. לקראת הוועידה פרסמה המועצה (בנובמבר) מודעות בעיתונים, בחתימתם של 500 חברים של המועצה, הקוראות להמשך תהליך ההידברות עם הרשות הפלסטינית ומדינות ערב המתונות, בתמיכה בינלאומית:
ועידת אנאפוליס – הזדמנות שאסור להחמיצה!
המועצה לשלום ולביטחון מחזקת את ידי ראש הממשלה מר אהוד אולמרט, לעשות כל מאמץ כדי להניח בסיס בשיחות אנאפוליס למו"מ מדיני עם הפלסטינים והרחבת שיתוף הפעולה עם הגורמים המתונים באזור.
חלון ההזדמנויות הנוכחי, על רקע העימות בעזה, המתיחות עם סוריה והאיום האירני, מחייב נקיטת צעדים אמיצים שיעניקו אופק מדיני לשני העמים וסיכוי להשיג ביטחון ויציבות אזורית.
המצב הקיים ללא הסדר מדיני, מסוכן לשני העמים ולאזור כולו.
ישראל חייבת להמשיך בתהליך ההיפרדות מהפלסטינים תוך מתן עדיפות להידברות ולשיתוף עם העולם הערבי והקהילה הבינלאומית.
זו הדרך לשלום ולביטחון!
בסוף שנת 2007 ארגנה המועצה יום עיון פתוח לקהל הרחב, באולם הסינמטק בתל אביב, בנושא
"השפעותיה של גדר ההפרדה".
מנחי הדיון היו אלוף (מיל') דני רוטשילד, רב גונדר (גימ') אורית אדאטו, אלוף (מיל') נתי שרוני ואלוף (מיל') זאב ליבנה.
המרצים היו אלוף (מיל') עמוס ירון - מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר, פרופ' פולמן, עו"ד ד"ר סייבל (איש משרד החוץ לשעבר), עו"ד טליה ששון, סא"ל (מיל') אמיר חשין, עו"ד גיאת נאסר, מר דני דיין - יו"ר מועצת יש"ע, פרופ' גדעון ביגר, פרופ' נורית קליאוט ואל"מ (מיל') שאול אריאלי.
בעקבות יום העיון הופקו חוברות, תקצירי ההרצאות בעברית ובאנגלית, והופצו לחברי הממשלה, לחברי הכנסת ולגורמי חוץ.
פרק שמיני - פעילות לשבירת ה"קיפאון המדיני" 2008 - 2011
בשנת 2008 הציעה המועצה למקבלי ההחלטות לנקוט ביוזמות המרכזיות הבאות: למנף את יוזמת השלום הערבית כתמריץ להשגת שלום אזורי כולל.
להתחיל מייד בתכנון מפורט לקראת ההיפרדות.
לנקוט בצעדים לשיפור המצב בירושלים. לחזק את ירושלים היהודית כבירת ישראל, ולתת סיכוי להקמת מדינה פלסטינית שבירתה בירושלים המזרחית.
בנוסף ליוזמות אלה הציעה המועצה לפעול לחיזוק הרשות הפלסטינית ולחיזוק אבו מאזן, לפעול בתיאום עם המדינות הדמוקרטיות - ובראשן ארה"ב - נגד הפונדמנטליזם, לאכוף את החוק ביהודה ושומרון ולהשלים את גדר הביטחון בתוואי ביטחוני נכון. בשנה זו שכרנו את משרד יחסי ציבור והייעוץ אסטרטגי של איתי בן חורין וטל אלכסנדרוני; הוספנו לאתר האינטרנט של המועצה בעברית גם אתר ברוסית, ושכרנו את שירותיו של טיבי טברסקי לניהולו וליחסי ציבור עם דוברי הרוסית; בחנו את בעיית ירושלים, והצגנו דרך פעולה בשם: "ירושלים תחילה"; תמכנו בחוק פינוי-פיצוי, כדי לאפשר יציאה מרצון מהשטחים; קיימנו דיונים על תקציב הביטחון, וקבענו שאין לקצץ בו וצריך לחזק את עוצמתו של צה"ל.
נושאים מרכזיים שטופלו במרוצת השנה:
המשכנו בפעילות למען השלמתה של גדר הביטחון. השתתפנו בדיוני בג"צ וערכנו סיורים הסברתיים לאורך גדר הביטחון, לחברי המועצה ולקהל הרחב.
תמכנו בחקיקת חוק פינוי-פיצוי, כדי לאפשר את שובם מרצון של מתיישבים מיו"ש.
העלנו תביעה להמשך פינוי מאחזים בלתי חוקיים והתנחלויות מבודדות.
פרסמנו חוברת "20 שנה למועצה", והפצנו אותה לכלי התקשורת ולחברי הכנסת.
קיימנו דיונים על תגובות לירי הטילים מרצועת עזה. קיימנו דיונים מעמיקים על תקציב הביטחון, והעברנו הודעות למקבלי ההחלטות ולכלי התקשורת – "לא לקצץ בתקציב הביטחון!". הפקנו נייר עמדה: "שלום אזורי כולל, באמצעות מינוף יוזמת השלום הערבית". עסקנו בצורך בתכנון והיערכות להיפרדות חד-צדדית, במקביל לשיחות על הסדרי קבע. העמקנו את שיתוף הפעולה עם המכון למחקרים אסטרטגיים ועם מכון ירושלים לחקר ישראל.
מפגשי המועצה ב-2008, במטרה להעלות נושאים לסדר היום הציבורי:
7/1/08 - מפגש עם שר הביטחון אהוד ברק, בנושא "המצב המדיני-ביטחוני לאחר מפגש אנאפוליס ואכיפת החוק ביהודה ושומרון".
24/2/08 - דיון על מלחמת לבנון. הדיון נפתח בהרצאתו של אלוף (מיל') הרצל שפיר.
5/5/08 - דיון על הסכם עם הרשות הפלסטינית והפסקת ירי הטילים. נפתח בהרצאתו של רב-אלוף (מיל') אמנון ליפקין-שחק.
30/6/08 - דיון בנושא "הגנה מפני טילים ופצמ"רים בישובי עוטף עזה", בהנחיית אלוף (מיל') עמוס לפידות.
14.7.08 - השתתפנו בכנס מטעם "התנועה לשלום ישראל-סוריה", שבו הציג אלוף (מיל') דני רוטשילד את עמדת המועצה בנדון.
7/9/08 - כנס בנושא "להציל את ירושלים ולהגיע להסכם עם הפלסטינאים", בהשתתפות ד"ר מתי שטיינברג ואל"מ (מיל') שאול אריאלי.
27/10/08 - כנס בנושא "שלום אזורי כולל", בהשתתפות מר אחמד קריע (אבו-עלא) - ראש המשלחת הפלסטינית לשיחות עם ישראל על הסדר קבע.
ביום העצמאות ה–60 של מדינת ישראל פרסמה המועצה את עמדותיה בתחומים השונים:
חברי המועצה לשלום ולביטחון מאחלים למדינת ישראל שתהא זו שנת המפנה לקראת השגת שלום וביטחון.
בפרוס שנת ה-60 קוראת המועצה לממשלת ישראל לפעול במישורים הבאים:
במישור הישראלי חברתי וביטחוני
לחזק את צה"ל ולתקן את הליקויים שהתגלו במלחמת לבנון השנייה.
לקדם חוק שירות אזרחי ומלחמה ערכית נגד השתמטות וסרבנות.
לפעול לשילובם של ערביי ישראל במדינה.
במישור הפלסטיני
להאיץ את המו"מ עם אבו מאזן תוך חיזוק הרשות הפלסטינית, ע"י:
שחרור משמעותי של אסירים שאינם מהווים סיכון ביטחוני חמור.
ביצוע הקלות תנועה משמעותיות ביהודה ושומרון שיאפשרו אורח חיים תקין.
מניעת הרחבת התנחלויות והורדת מאחזים והתנחלויות מבודדות.
המשך הלחץ על הנהגת החמאס בעזה, במגמה להפסיק את ירי הרקטות והפיגועים, ולהביא לשחרורו של גלעד שליט.
במישור האזורי
לבחון בכל דרך את נכונותה של סוריה להיכנס לתהליך שלום אמיתי, ולנהל מו"מ בהתאם.
לשתף פעולה עם מדינות ערב המתונות לקידום תהליך שלום אזורי, בפיתוח פרויקטים כלכליים ותרבותיים ובבלימת התפשטות האסלאם הקנאי.
במישור הבינלאומי
לשתף פעולה עם ארה"ב והעולם הדמוקרטי במניעת התחמשותה הגרעינית של אירן והפצת נשק גרעיני באזור בקידום תהליך השלום ובבלימת האסלאם הקנאי.
המועצה מאיצה בממשלה לפעול בתעוזה תוך גילוי מנהיגות ולקיחת סיכונים מחושבים, כדי לקדם את סיכויי השלום. המועצה תעמוד לצד כל מנהיג שינקוט בצעדים אלה לקידום השלום והביטחון.
על החתום: חברי ההנהלה המורחבת, המועצה לשלום וביטחון -
נשיא המועצה אלוף (מיל') דני רוטשילד, מנכ"ל ניצב (גימ') שאול גבעולי.
חברי ההנהלה: תא"ל (מיל') אבן יעקב, רב גונדר (גימ') אדאטו אורית, אזולאי אבנר, מוסד (גימ'), סא"ל (מיל') איתן עודד, אלפר יוסף, מוסד (גימ'), תא"ל (מיל') אלרון יצחק, אל"מ (מיל') אריאלי שאול, תא"ל (מיל') ברום שלמה, תא"ל (מיל') גולן יהודה (אשנפלד), תא"ל (מיל') גורן גיורא, אל"מ (מיל') דביר יובל, תא"ל (מיל') זהר גדי , ד"ר נחמן טל, שב"כ (גימ'), אלוף (מיל') יערי אבי, פרופ' יפה ג'ו, אלוף (מיל') ליבנה זאב, אלוף (מיל') לפידות עמוס, מרחב ראובן, מוסד (גימ') ומנכ"ל משרד החוץ לשעבר, סא"ל (מיל') מרשק יואל, עו"ד אל"מ (מיל') ד"ר מתי עצמון, תא"ל (מיל') פורמן (רם) גיורא, תא"ל (מיל') פז אילן, פרופ' פריאור יחיעם, אל"מ (מיל') רזגור דני, תא"ל (מיל') שור צבי, אלוף (מיל') שרוני נתן (נתי), עו"ד ששון טליה.
להנהלת המועצה המורחבת הצטרפו פרופ' אלאעי אלון וחה"כ לשעבר אל"מ (מיל') אסעד אסעד.
המועצה המשיכה לפעול למען מינוף יוזמת השלום הערבית לדיונים על שלום אזורי.
בשנת 2009 התקיימו בחירות לכנסת, והורכבה ממשלה חדשה בראשות בנימין נתניהו. ישראל פתחה במבצע "עופרת יצוקה" בתגובה לירי הטילים. בעת מבצע "עופרת יצוקה" נטלו כמה מחברינו חלק בעדכונים ובהתייעצויות עם גורמי הביטחון.
המועצה הביעה את הצורך לקשור את הישגי המבצע עם יצירת אופק מדיני ליוזמת שלום, וגיבשה תכנית ל"הסדר מדיני ביטחוני" תחת הכותרת: "עתיד המדינה היהודית בסכנה! אם לא נצליח להגיע להסכם של שתי מדינות לשני עמים, נגיע למדינה אחת של כל אזרחיה".
בשאלה של מתן עדיפות ללחץ על הסרת התנחלויות, או לחץ לקיום שיחות להסדר, העדיפה המועצה לעסוק בלחץ לקידום הסדר.
המועצה שללה את דו"ח גולדסטון, וסברה שבשל חוסר האיזון שבו הוא מעודד ארגוני טרור.
בשנה זו ביקש אלוף (מיל') דני רוטשילד לסיים את תפקידו כנשיא המועצה, אחרי קרוב לתשע שנים של מלוי התפקיד. הוא הציע את חבר ההנהלה אלוף (מיל') נתי שרוני לממלא מקומו, עד מועד הבחירות במועצה בחודש מאי 2010. ההצעה אושרה בהנהלה.
במאי 2010 אושרו תוצאות הבחירות במועצה, ונבחרה הנהלה חדשה ונשיא חדש - אלוף (מיל') נתי שרוני. נתי הוא יליד הארץ (1934), תושב הרצליה. לימודים אקדמאים: היסטוריה צבאית. בוגר 30 שנות שירות בצה"ל, בתפקידי ראש מטה פיקוד הדרום, קצין תותחנים ראשי, עוזר ראש אג"מ וראש אגף התכנון. נתי כיהן כנשיא ומנכ"ל ארגון מלווה אגרות הפיתוח "בונדס" בצפון אמריקה וכמנכ"ל משרד המסחר והתעשייה. הוא עבד שמונה שנים בתעשייה האלקטרונית, וכיהן כסמנכ"ל "תדיראן", כמנכ"ל בתעשיות האלקטרו-אופטיות וכציר כלכלי בארה"ב. נתי שימש חבר פעיל בהנהלת המועצה בקדנציות קודמות, וכן פעל בהתוויות גדר הביטחון ובהכנת תצהירים לבג"צ. בתקופת כהונתו של נתי עד כה (דצמבר 2011) הוביל נתי את המועצה למאמצים לחבור לארגונים שונים, כדי להשפיע בכוחות משותפים על שינוי המצב. בפועל נעשו פעולות משותפות עם ארגון "עתיד כחול לבן" ועם "יוזמת ז'נבה".
פעילות המועצה בשנת 2010:
המועצה ערכה קמפיין בכותרת: "אם לא נפעל היום נקבל מדינה דו לאומית מחר".
ההנהלה נפגשה עם נועם שליט, ובעקבות הפגישה נשלח מכתב לרוה"מ בתביעה לזרז את הטיפול בשחרורו.
נשיא המועצה ונציגים בכירים נוספים נפגשו עם שר הביטחון, והביעו את דאגתם מצעד פזיז מול איראן.
נעשו מאמצים גדולים להשגת תרומות למימון פעילות המועצה, ונקבע תואר "תומך" לתורמים.
נוצרו קשרים עם תנועת J street, והמועצה הביעה את הסכמתה להפנות לארגון זה מרצים, שיציגו את עמדת המועצה בארה"ב.
גובשו ניירות עמדה לגבי סוריה ולבנון.
המועצה פסלה את העמדה הגורסת ששטחי יהודה ושומרון חיוניים כעומק אסטרטגי.
נציגי הנהלת המועצה נפגשו עם השגריר התורכי לדון על סיוע תורכיה בהשגת הסדר. הדבר נעשה כמחווה והתנצלות על פרשת "הכיסא הנמוך".
המועצה קיבלה את העמדה שיש לדרוש, בעת הדיון על מתן פיצויים לפליטים הפלסטינים, מתן פיצויים ליהודים מארצות ערב שאיבדו את רכושם בעת עלייתם ארצה.
מנכ"ל המועצה, שאול גבעולי, ביקש לסיים את תפקידו כמנכ"ל, אחרי שירות של 17 שנה בתפקיד. נערך תהליך ממושך של מגעים עם מועמדים אפשריים לתפקיד. לבסוף נבחרה לתפקיד המנכ"ל הלית בראל, שהחלה במילוי התפקיד בתאריך 1.5.2011. שאול נשאר חבר בהנהלה המורחבת.
בשנת 2011 עסקה המועצה בנושאים הבאים:
שיתוף פעולה עם ארגוני "הסכם ז'נבה" ו"עתיד כחול לבן", כדי ליצור לחץ משותף להפסקת ה"קיפאון" המדיני במצב.
הנהלת המועצה נפגשה עם אבו מאזן וחברי הרשות הפלסטינית, והתרשמה שהקיפאון מהצד הפלסטיני נובע מחוסר אמון בכוונת ממשלת ישראל, ובעיקר ראש הממשלה, להביא להסדר.
נשיא המועצה, אלוף (מיל') נתי שרוני, וחבר המועצה עו"ד (ואל"מ מיל') גלעד שר מהנהלת "עתיד כחול לבן", נפגשו עם נציגי מתנחלים בהתנחלות עלי, לדון על אפשרות פינוי מרצון ומניעת הצגתם כאויבי השלום.
יום עיון על העומד להתרחש בספטמבר, לאחר הכרזה על מדינה פלסטינית באו"ם.
גיבוש עמדות בסוגיית גיוס החרדים. המצב הקיים הרסני בהיבט ביטחוני, כלכלי וחברתי.
מפגש עם הנהלת "רבני צוהר", עמותת רבנים המגשרת על הפערים בין דתיים לחילוניים.
דיון על שחרורו של גלעד שליט בהשתתפות מר נועם שליט. נשלח מכתב של נשיא המועצה לראש הממשלה, בתביעה לזרז את הטיפול בשחרורו של גלעד.
סיור לעיתונאים ולחברי ההנהלה להכרת הסוגיות האסטרטגיות ביהודה ובשומרון. המטרה: לשכנע שלהתנחלויות אין חשיבות ביטחונית, שהעומק האסטרטגי שמעניק השטח בתנאי כיבוש - נזקו מרובה מתועלתו ושביטחון יושג ע"י סידורי ביטחון, פרוז וערבויות בינלאומיות.
נבנה אתר אינטרנט חדש ועדכני של המועצה. נעשתה פעולה לגיוס חברים לפייסבוק.
נערך קמפיין, בהשקעה של 200 אלף דולר, בשיתוף עם "יוזמת ז'נבה", במטרה לשכנע את ההנהגה הפוליטית ואת הציבור שהמצב מוליך לקראת אסון, שהמשך הכיבוש יביא טרור וטילים, ובטווח ארוך יותר – מלחמות נוספות, כאשר הביקורת והדה-לגיטימציה שלנו בעולם תכבול את ידינו גם כאשר נותקף. העולם ייאלץ אותנו לסיים את הכיבוש ולהפוך את המדינה היהודית למדינת כל אזרחיה. המדינה תהייה שסועה בין שני עמים עוינים. יש פרטנר להסדר, מצב הרשות הפלסטינית ביהודה ובשומרון יציב. יש אכיפת חוק, יש שיפור במצב הכלכלי, ותהליך של מדינה יציבה בדרך. הסדר שנתמך ע"י גורמים בינלאומיים יעניק יציבות למצב, לגיטימציה והבנה לפעולותינו מתוך ההכרח להגן על עצמנו.
דיון על מעורבות המועצה בשמירה על הדמוקרטיה. הדיון נפתח בהרצאתו של פרופ' קרמניצר מהמכון לדמוקרטיה. הוחלט שהמועצה תיכנס לפעילות בתחום זה, בשיתוף עם המכון לדמוקרטיה. נערכה פגישה של המנכ"ל ושני חברי הנהלה עם סגן ראש הממשלה דן מרידור, ועלו הצעות לפגישות נוספות עם מקבלי החלטות.
נערך דיון בתכנית השלום של ג'ורג' אסוסא, הגורסת פעולות מיידיות של דו קיום ללא הסכם שלום כולל. התכנית לא התקבלה על דעת ההנהלה.
לאור הצהרת ראש הממשלה שגבולות 67' אינם ברי הגנה, התקיים דיון. המועצה כתבה נייר עמדה בנושא "גבולות בני הגנה". מסמך זה שולל את הטענה ששליטה והמשך הכיבוש של יהודה ושומרון מעניקים לישראל עומק אסטרטגי חיוני לביטחונה. המסמך מבהיר שהסדר ופירוז השטח עדיפים על המשך הכיבוש. המשך הכיבוש הוא שפוגע בביטחון ויביא למלחמות נוספות.
כנסי דיון והסברה ב-2011: 28 פברואר, כנס בשיתוף "יוזמת ז'נבה" – "מחיר הקיפאון המדיני", בהשתתפות פרופ' שלמה בן עמי - שר החוץ לשעבר, אלוף (מיל') עמרם מצנע וחה"כ שאול מופז - יו"ר ועדת החוץ והביטחון. 3 במאי, אסיפה כללית – אישור דוחות כספיים לשנת 2010, אישור המשך עבודתו של רו"ח חגי נברון, דיווח ודיון על פעולתה ותכניותיה של המועצה. 17 במאי, כנס – הרצאה של ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי, בנושא "יכולות מול כוונות". 28 יוני, ערב עיון לקהל הרחב – בנושא "איומים והזדמנויות בהכרזה פלסטינית". נכחו יותר מ-200 איש, במרכז רבין. על ההיבטים המשפטיים הרצה עו"ד דניאל רייזנר - לשעבר ראש אגף הדין הבינלאומי בצה"ל. על ההיבטים הכלכליים הרצה סבר פלוצקר - עורך כלכלי ראשי בידיעות אחרונות. בתחום המדיני-ביטחוני הרצה ראש אמ"ן היוצא, האלוף עמוס ידלין. פעילות שוטפת התקיימו מפגשים עם נציגי ארגוני סטודנטים, תנועות נוער וגורמי ציבור, כדי לקדם את נושא מתן הרצאות. בעקבות מפגשים אלה התקיימו הרצאות לסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות.
2.3.11 - במסגרת סיור חברי הנהלה ועיתונאים שהוקדש לשאלת העומק האסטרטגי, נערך מפגש של חברי ההנהלה עם ג'יבריל רג'וב, ג'בריל אל-בכרי - מושל שכם, ופארס כדורה - מושל ג'נין, במלון אמבסדור במזרח ירושלים.
30.3.11 - מפגש נציגי המועצה עם אבו מאזן ברמאללה.
16.5.11 - מפגש חברי ההנהלה בלשכתו של השר דן מרידור, סגן ראש הממשלה. הפגישה נועדה להתריע על משמעויותיה השליליות של חקיקה אנטי-דמוקרטית על יהודים החיים בחו"ל.
התפרסמו 93 כתבות המתייחסות לפעילות המועצה ועמדותיה, בעיתונות ובאתרי האינטרנט.
התקיימו 18 הופעות בתקשורת האלקטרונית – ברדיו ובטלוויזיה.
בחצי השנה האחרונה ביקרו באתרי האינטרנט - בעברית, באנגלית וברוסית - 125,203 מבקרים.
17.1.11 - התפרסמה הודעה לכלי התקשורת שבה המועצה לשלום ולביטחון מברכת את היוזמים והמשתתפים במצעד המחאה נגד ההשתמטות המתרחבת מחובת השירות. בהודעתה פנתה המועצה אל ממשלת ישראל ואל חברי הכנסת, ותבעה לבטל את חוק טל ולנקוט בפעולות נמרצות לתיקון המצב, המסכן את קיומה שלה המדינה.
4.2.11 - התפרסמה מודעה בעיתון "ישראל היום", שבה קרא נשיא המועצה, בשם חברי ההנהלה, לראש הממשלה ולשר הביטחון, להעדיף את ביטחון מדינת ישראל ולהאריך את כהונתו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי עד בחירתו של רמטכ"ל חדש. זאת, כדי להבטיח המשכיות, יציבות וכניסה מסודרת לתפקיד.
4.2.11 - התפרסמה מודעה בעיתון הארץ שבה קראו חברי ההנהלה לממשלת ישראל: "בביטחון לא משחקים! הארכת כהונתו של רא"ל אשכנזי מתחייבת".
28.2.11 - התפרסמה מודעה בעיתון הארץ שהזמינה את הציבור לכנס בנושא "מחיר הקיפאון המדיני".
במסגרת חודש הזקן בעולם (אוקטובר ונובמבר) נערכו עשרות הרצאות לקשישים ברחבי הארץ, במועדוני "גיל הזהב" וב"דיור מוגן".
פרק תשיעי - סיכומים, ומה בעתיד, שנת 2012.
לאחר שנים של פעילות הסברתית ופעילות לעיצוב דעת קהל, שהייתה אמורה להכשיר את הקרקע לקבלת החלטות קשות של הממשלה, ניתן לציין את השינויים שחלו בדעת הקהל, בעמדת הממשלה ובפעילות בשטח, בהתאם לעמדות המועצה:
בתקופה שבה המושג "שלום" היה נחלתו של השמאל הקיצוני, נתנו אנשי המועצה - שאיש אינו יכול לפקפק בתרומתם ונאמנותם למדינה - לגיטימיות למושג. ארגונים ימניים ששללו את רעיון השלום והביטחון נאלצו לאמץ את המושג (תוך שינוי בסדר המילים...).
מדינת ישראל יצאה מרצועת הביטחון בדרום לבנון. האחיזה ברצועה זו לא תרמה דבר לביטחון ישראל. היא לא מנעה ירי קטיושות, אך העניקה לחזבאללה קלף מדיני ושטח לחימה נוח, ששימש לה בית ספר לשכלול שיטות לחימה.
הממשלה החליטה על הקמת גדר ביטחון בגבול יהודה ושומרון, והחלו בהקמתה – דבר שהביא לרגיעה ביטחונית.
המועצה הוכרה בבית המשפט העליון כגוף מקצועי בעל מומחיות ביטחונית, במעמד "ידיד בית המשפט", והשפיעה על תיקון תוואי גדר הביטחון לאורך קילומטרים רבים. לתיקונים אלו הייתה חשיבות ביטחונית, מדינית, כלכלית וערכית רבה מאוד.
מדינת ישראל פינתה את הישובים היהודים מרצועת עזה, אחרי שנים של הקזת דם ובזבוז משאבים. מנסים להציג את היציאה מעזה כטעות אסטרטגית, בצל עליית החמאס וירי הטילים. מסקנה מגמתית זו נועדה למנוע פינוי שטחים נוספים ביהודה ושומרון. ראייה אסטרטגית נכונה צריכה להביא בחשבון את הנזק שהיה נגרם לנו אילו המשכנו לשבת בתוך הרצועה - ההכרח להגן על נקודות תורפה אזרחיות וצבאיות, המחיר הכבד בחיי אדם והנזק המדיני והכלכלי הנובע מהעלויות של אחזקת הרצועה. יש לזכור שירי טילים התרחש גם בעת ששלטנו על הרצועה. עם זאת, נכון הוא שהיציאה נעשתה באופן שגוי ומאוחר מדי. הרצועה לא נמסרה בצורה מסודרת לרשות הפלסטינית, דבר שסייע לעליית החמאס.
ראש הממשלה נאלץ להכריז על "שתי מדינות לשני עמים" בשטח ארץ ישראל. רוב אזרחי המדינה מבינים שהכיבוש אינו יכול להימשך, ושהמצב הנראה כקיפאון מדרדר מבחינה מדינית.
לקחים ומסקנות
המועצה חרדה ומודאגת מקשייה של מדינת ישראל לקיים חשיבה אסטרטגית אובייקטיבית, ולבצע במועד הנכון צעדים נכונים בראיה לטווח ארוך. התנהלות ממשלת ישראל נובעת מהעדפת אינטרסים ביטחוניים קצרי טווח ושיקולים מפלגתיים, על פני מדיניות הנותנת סיכוי לעתיד טוב יותר. הממשלה פועלת על פי אידיאולוגיה קיצונית, ומערימה קשיים מיותרים על האפשרות להגעה להסדר. העם הפלסטיני עלול לאבד את אמונו בסיכויי הסדר של שתי מדינות לשני העמים, ולהעדיף דרישה של זכויות אזרח ב"מדינת כל אזרחיה". קיימת גם סכנה בנפילת השלטון בגדה לידי החמאס והליכה בדרך הטרור. צעדים אסטרטגים נכונים והכרחיים, שמבוצעים מאוחר ולאחר פיגועי טרור, נתפסים כהישגי הטרור, ומביאים לעידודו.
מדינת ישראל צריכה להיות מרוצה מדרישת הפלסטינים להכרה במדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, ומכך שאינם תובעים זכות בחירה וייצוג בפרלמנט של ארץ ישראל השלמה. סיכום תפקידה של המועצה לשלום ולביטחון לא תם. המועצה היא ארגון בעל מוניטין והשפעה. על המועצה לגייס את כל יכולותיה ומשאביה לפעול למען הסדר של שתי מדינות לשני עמים עם סידורי ביטחון נאותים ותמיכה בינלאומית. גם כתיבת תולדותיה ופעולותיה של המועצה לא תמה והיא תימשך. מקור:
http://www.peace-security.org.il/uploads/file/24%20שנות%20המועצה.doc
כבר חתמת על העצומה למען גיבור ישראל שחיסל את המחבל? |
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
גירסת הדפסה
