מת (21.08.04) הסופר משה שמיר בן 83 היה במותו  

נענע

יושב ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, הדוקטור יובל שטייניץ, מתריע הערב מפני הזלזול באיום הצבאי המצרי. "מה שמתפתח במצרים צריך להדיר שינה מעינינו. יש ממה לחשוש", דברי שטייניץ בטקס חלוקת פרס צ'צ'יק לחקר ביטחון ישראל.

אסור להשלים שבמסווה של שקט הם יכינו את הסיבוב הבא, אומר יו"ר ועדת חוץ ובטחון יובל שטייניץ בראיון לערוץ 7. לדבריו אם לא יפורקו הארגונים מנשקם יש לצאת ל"חומת מגן 2".

גורם צבאי בכיר וגם שר התשתיות בנימין בן אליעזר אמרו היום כי על "שקט נשיב בשקט", יו"ר ועדת חוץ ובטחון ח"כ יובל שטייניץ אומר בראיון לערוץ 7 כי יש לשאול על איזה שקט מדובר.

אם לא תהיה לחימה, לא נלחם אומר שטייניץ, אבל אסור להשלים עם אפשרות כי במסווה של שקט, יכינו את "הסיבוב הבא". את הטעות הזו עשינו כבר בעבר ואסור לחזור עליה, אומר שטייניץ, לכן השקט חייב להיות התחלה של תהליך של פירוק תשתיות הטרור, פירוק החמאס הגיהאד והתנזים מנשקם. ישראל לא תוכל להשלים עם המשך ייצור טילי קסאם, אגירתם או הברחתם.

הסכם עם אבו מאזן אינו יכול להתעלם משאלת פירוק הארגונים מנשקם הוא אומר. שטייניץ מזכיר כי לפי הסכמי אוסלו רק המשטרה הפלשתינית יכולה להיות חמושה ביש"ע, ואין היתר לארגון נוסף להיות חמוש. אם יהיה ארגון חמוש נוסף, יהיה בידיו יכולת סחיטה כולל כלפי התהליך המדיני.

שטייניץ אומר עוד כי "אסור שההודנה תהפוך למטריה שתחתיה הארגונים יוכלו להתאושש ולהכין את מאגרי הנשק והתחמושת ולהתאמן לקראת סיבוב הבא". נכון שהפלשתינים עייפים וכך גם אנו, הוא מוסיף "אך אין לנו אפשרות לנוח על חשבון העתיד ואסור לקנות שקט בהווה על חשבון הרעש היותר גדול בעתיד".

לא יכול להיות שתחת ההודנה, יגבירו הארגונים את ההברחות, ימלאו את מאגרי הנשק ויכינו סיבוב נוסף ש"עלול להיות עוד יותר קשה מבחינתנו". עשינו כבר את הטעות הזו כשהגבנו על "שקט בשקט" ולא דרשנו בתוקף שתהליכי בנין הכוח הטרוריסטי ייפסקו. "אני מקוה שאיננו הולכים לאותה טעות".

אם אין כוונה לבטל את כל המיליציות החמושות ולפרוק אותן מנשקן לא נשלים עם כך ובודאי שאין בכך מצב המאפשר חידוש מו"מ מדיני. גם אם המיליציות החמושות לא יירו כל הזמן הרי שהמשך האוירה של שוד וסחיטה השוררים ברש"פ ומטרידים את הפלשתינים עצמם מעבר למלחמה עם ישראל, לא ייגמרו. הדבר יהיה בלתי נסבל עבור ישראל אך גם עבור האזרח הפלשתיני שוחר השקט, להיות נשלט גם על ידי המשטרה הפלשתינית וגם להיות מאוים על ידי מיליציות חמושות.

שטייניץ מוסיף כי הציג בפני רה"מ מתווה שנראה כי קיבל אותו, לפיו תוך ימים ספורים תהיה הפסקת ירי ותוך שבועות אחרים יהיה איסוף משמעותי אם לא מלא, של מרבית כלי הנשק ואמצעי הטרור ברצועה. "אחרת נצטרך לעשות את מה שאני קורא מזמן, ללכת למבצע צבאי לא מוגבל "חומת מגן 2" , מקיף, שבו משתלטים על כל הרצועה למספר שבועות עוצרים מאות ואלפי אנשים, מגיעים למקומות מסתור על ידי חקירה ומודיעין, ממבוקש למבוקש וממחסן תחמושת למחסן תחמושת מחוליה לחוליה. רק לחומת מגן 2 יהיה אפקט משמעותי לחודשים ושנים לאחר מכן". (ר)
http://www.a7.org/news.php?id=101311

(האדם היחיד שדומה לו כיום ביכולת הדבור ובהגות הוא אדיר זיק שליט"א.
יש ביניהם דמיון תפיסתי לאומי,(אם כי אדיר נשען יותר על הענין הדתי ושמיר לא)מעניין ששניהם הגיעו מאותו הרקע.)

הוא לא היה נביא, הוא היה הוגה דיעות, סופר ויחד עם זאת איש מעשה.

יצירות מפורסמות מפרי עטו:"הוא הלך בשדות".."מלך בשר ודם"..

30. זכותנו, חובתנו לכבד את זיכרו של ח''כ צבי שילוח ז"ל
http://rotter.net/forum/gil/5019.shtml#30

ביום השנה למותו- יום אחד אחרי יום כיפורים זה,
יום שני י בתשרי 7.10.2003 !!!

ביתו היחידה "רחל שילוח יבור" כותבת לזיכרו.

@ מי זה ח"כ צבי שילוח...??
מצ"ב קישור לאתר כנסת ישראל.
http://www.knesset.gov.il/mk/heb/exmk.asp?id=648

@ להלן: ציטוט אחד מספריו המפורסמים: "שמאלנות בישראל"...:-

צבי שילוח ז"ל,כאבי אבותיו של השמאל הישראלי כותב בסיפרו...
"שמאלנות בישראל", את הדברים הבאים....:-
לרשותכם אחדים מציטוטיו הניבחרים של העיתונאי/סופר מר צבי שילוח ז"ל, תהי מנוחתו עדן, בסיפרו "השמאלנות בישראל" שיצא לאור לראשונה בשנת תשנ"א {1991}....:-
..."אנני מתמקד בשאלה החוצה בימנו את הציבור בארץ - עתידם של חבלי הארץ ששוחררו במלחמת ששת הימים, אלא במהותו של מחנה השמאל בארץ, גלשה עדי כפירה בעיקריה של הציונות הקונסטרוקטיבית והאקטיביסטית ובחזונה המקורי, כפירה זו,שהיתה תמיד נחלתם של חוגים שוליים בתנועת העבודה, זכתה בשנים האחרונות ללגיטימציה, עד כדי טשטוש מסוכן של עצם מהותו הציונית של המחנה כולו..."
....."נאבקתי בגלישה זו והזהרתי מפניה עוד בימי פולחן סטאלין בישראל, וביתר שאת בעשרים שנה האחרונות, כשאת הסטאליניזם החליפה במחנה השמאלנים ההזדהות עם מאבקם של הערבים למען מדינה ערבית בארץ ישראל המערבית, נוספת לעשרים מדינות ערב במזרח התיכון...."
{סוף ציטוט מהספר}

כמו כן, הסופר משה שמיר אמר עליו בדבר ההקדמה לסיפרו...:-
***
"הספר שלפנינו הוא "אני מאשים" חריף ומעמיק גם יחד, נגד הסכנה המוחשית של עירעור יסודות קיומנו הלאומי בארץ ישראל מצד גורמים פנימיים, המתכסים באיצטלה של רעיונות הומניסטיים נעלים, כגון:
"שלום", "דימוקרטיה", "שוויון", וכדומה, בעוד שלמעשה הם משרתים ומעודדים את הגרועים באויבי הערכים הללו ובעולם של היום - ארגוני העריצות והטירור הערביים, ששיתוף הפעולה בין עראפת וסאדם חוסיין חשף את סכנתם הקטלנית לעמיהם הם ולסביבתם הקרובה והרחוקה..."..
{סוף ציטוט}
''מהרסיך ומחריביך ממך יצאו''- {ישעיהו מ''ט, י''ז}
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5019&omm=8&viewmode=

אני מקווה מאוד שתרימו את הכפפה ותכבדו, תאזכרו את
יום השנה למותו !!!
תודה רבה בשם עם ישראל.

הדברים שלעיל אכן "ראויים" להשמר בארכיון.....

http://rotter.net/forum/politics/7014.shtml

נכון מאד, במיוחד לגבי אייל.

גם אני מקוטלגת אצלו כקיצונית..

שמיר, שמת שלשום בערב בגיל 83, קיבל את פרס ישראל לספרות ב-1988. הוא השתייך לסופרי דור הפלמ"ח, שבשורותיו שירת. הוא היה חלק מחבורה ספרותית שהתגבשה בארץ ישראל בשנות ה-40, שכתיבתה התאפיינה בריאליזם, וביקשה להשפיע על הלכי רוח פוליטיים מקומיים. ספרו הידוע ביותר של שמיר, "הוא הלך בשדות", ראה אור בפברואר 1948. הוא עובד להצגת תיאטרון שהועלתה בישראל ארבע פעמים, ועובד גם לסרט קולנוע בכיכובם של אסי דיין ואיריס יוטבת ובבימויו של יוסף מילוא.

שמיר נולד בצפת ב-1921 וגדל בתל אביב. הוא היה חבר תנועת "השומר

שמיר בתצלום מ-1948


הצעיר" וחבר קיבוץ משמר העמק בשנים 1946-1944. שמיר היה פעיל פוליטית - תחילה במפ"ם, אך לאחר מלחמת ששת הימים שינה את עמדתו והיה ממייסדי תנועת "ארץ ישראל השלמה". הוא היה חבר כנסת מטעם הליכוד בשנים 1981-1977. לאחר הסכמי קמפ דייוויד והסכם השלום עם מצרים פרש מהליכוד, ונמנה עם מקימי מפלגת הימין התחייה. חבריו למחנה הימין טענו לעתים כי הוא נדחק לשולי הדיון הספרותי בגלל דעותיו הימניות.

מדוד המלך ועד "יאיר"

שמיר ערך עיתונים שונים, ובהם "על החומה" ו"ילקוט הרעים", והיה ממקימי העיתון הצבאי "במחנה", שאותו ערך בשנים הראשונות לקיומו של צה"ל. כמו כן, שמיר ערך את המדור הספרותי ב"על המשמר" וב"מעריב".

במשך חייו כתב שמיר ספרים רבים, ובהם רומנים, רומנים היסטוריים, סיפורים, מחזות, מאמרי ביקורת, פובליציסטיקה ושירים. רבים מספריו המוקדמים עסקו במלחמת העצמאות ובשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, ובהתלבטויות המוסריות של אותם ימים. הם נכתבו בשפה גבוהה ומליצית, לעתים רגשנית. מאוחר יותר, אל הרומנים ההיסטוריים שכתב התגנבה נימה אחרת, ביקורתית יותר, הרואה בגיבור המחויב לעמדותיו הפוליטיות והחברתיות דמות טראגית.

עם הספרים שפירסם שמיר נמנים "הוא הלך בשדות" (1948), קובץ הסיפורים "עד אילת" (1950), ספר לבני הנעורים "אחד אפס לטובתו" (1951), "במו ידיו (פרקי אליק)" (1951), "מלך בשר ודם" (1954) על אלכסנדר ינאי, "כבשת הרש" (1957) על דוד המלך, הרומן בעל היסודות האוטוביוגרפיים "כי ערום אתה" (1959) והרומן האקטואלי "הגבול" (1966) שעסק בהידרדרותה הערכית של החברה בישראל בשנות ה-60. עוד פירסם שמיר טרילוגיה שעסקה בחיי היהודים באירופה ובדור הפלמ"ח בישראל וכללה את הספרים "רחוק מפנינים" מ-1973, "יונה מחצר זרה" מ-1975 ו"הינומת הכלה" מ-1984.

שמיר גם כתב שני מחזות שהועלו בתיאטרון הקאמרי, "מלחמת בני אור בבני חושך" (1956) ו"אגדות לוד" (1958), ופירסם ספר שירה - "כמעט" (1991). ספרו האחרון, "יאיר" (2001), הוא ספר ביוגרפי על אברהם "יאיר" שטרן, מפקד הלח"י. שמיר הסביר כי דמותו של שטרן ייצגה את עולם הערכים שלו ואת תפישת עולמו ההיסטורית והלאומית. שמיר ראה בשטרן גיבור עשוי ללא חת, העומד בראש תנועה לשחרור לאומי.

נולד מן הים

"הוא הלך בשדות" עורר עניין והתרגשות רבה כשיצא לאור, חודשים ספורים לפני הכרזת העצמאות. הצגת הבכורה של המחזה שעובד על פי הספר הועלתה בעיצומה של מלחמת העצמאות במאי 1948 בתיאטרון הקאמרי בתל אביב, במשכנו הישן בקולנוע מוגרבי.

גיבורי הספר הם אורי ומיקה - הראשון הוא צבר קיבוצניק בן 19, במכנסיים קצרים ובחזות אנטי-גלותית מובהקת, והשנייה היא פליטה יהודייה מפולין. סיפור אהבתם נקטע לאחר שאורי נשלח לבצע משימה צבאית נגד הבריטים, שממנה לא שב. מיקה נשארת לבדה בהריון, וברומן מובא סיפור הוריו של אורי וסיפורו של הקיבוץ, שמאבד את הראשון מבניו ומתחיל להתמודד עם השכול.

דמותו של אורי היתה מודל חיקוי לרבים מבני אותו דור. "אם ישנו תפקיד לספרות העברית ולתרבות העברית בדורות הקרובים, הרי זה התפקיד להנציח את דמותו של הנער העברי הלוחם; להנציח את הדמות כולה, במלוא זוהרה, על ליקוייה וזוויותיה, על שחוקה וזעמה", כתב שמיר בתוכנייה להצגה הראשונה של "הוא הלך בשדות". "אומה אשר בניה יתחנכו על דמות נצח זו, אשר כמותה ירצו להיות - לא יצלח עליה כל כלי משחית", הוסיף.

את קובץ הסיפורים "במו ידיו (פרקי אליק)", כתב שמיר בעקבות מותו של אחיו אליק (אליהו), שהיה מבוגר ממנו בשלוש שנים ונפל במלחמת העצמאות, בדרך לירושלים, בגיל 24. "אליק נולד מן הים"- כך תיאר שמיר את אחיו בשורת הפתיחה המפורסמת של הספר, על רקע נופי הילדות התל אביבית של שניהם. את הספר הגדיר שמיר לא כקובץ סיפורים, אלא כמחזור פרקים מחייו של אחיו.

עד לפני כמה חודשים הופיע שמיר ברחבי הארץ עם קבוצת שחקנים שהעלתה קטעים מיצירותיו. בשנים האחרונות הוא ביטא בכלי התקשורת עמדה ימנית אשר לסכסוך הפוליטי בין ישראל לבין הפלשתינאים. בראיון לאתר האינטרנט "gogay" אמר שמיר כי "העם היהודי לא למד דבר מן השואה. העם היהודי עומד בפני סכנה של שואה חדשה על ידי הנאציזם המתחדש של העולם הערבי המוסלמי. הטרור הערבי, יש לו יעד אחד: חיסולה של מדינת ישראל".

Israeli writer and former Knesset member Moshe Shamir died overnight Friday at the age of 83 in Rishon Le-Zion.

His books include "He Walked in the Fields", "With his own Hands", "A Human King", the "Far from Pearls" trilogy, "Stories about Elik" – memories of his brother who was killed in the War of Independence - and his autobiographical "My Life with Ishmael."

"He walked in the Fields" was later dramatized and then made into a film.

His last book, "Ya'ir" – an historical novel about the head of the Stern Gang - was published three years ago.

He received the Israel Prize for Literature in 1988.

He was a member of the Mishmar Ha Emek Kibbutz until the mid 1940's and a member of the Palmach.

Later, he edited the Israel Army's Ba-Machaneh newspaper. He was also a member of the Ma'ariv newspaper's staff and edited its literary supplement.

Shamir was among the founders of the La'Am faction in the Likud. He was elected to the ninth Knesset in 1977 as a member of the Likud faction and was pointedly opposed to the Camp David Accords.

Following the signing of the peace treaty with Egypt, he left the Likud and helped establish the right wing Tehiyah party along with Geula Cohen – the mother of Internal Security Minister Tzahi Hanegbi.

Speaking to IBA news on Saturday, Cohen called Shamir a zealot. "It was only after we became partners in the Tehyiah that I realized there was a deep connection between the writer and the political Shamir, both motivated by a great and noble, nearly heavenly love for roots and for the land, but also for those roots in our history."

"Moshe believed that political ideology that was not rooted in history cannot last for long," she said. "His idea of a 'complete land of Israel' did not encompass a specific mass of land, but rather the measures of man."

"That's why when his friends of the left accused him of making a political about-face, he said that it was they who had rejected their Zionist past."

הסופר משה שמיר, חתן פרס ישראל לספרות לשנת 88', הלך בסוף השבוע לעולמו בגיל 83. שמיר נולד בצפת, גדל בתל אביב והיה מבכירי סופרי דור הפלמ"ח. הוא נחשב לאחד ממייסדי מיתוס הצבר ברומאנים שכתב.

ביצרתו המפורסמת "הוא הלך בשדות" הוא הציג גיבור יליד הארץ, מחוספס אך רגיש, בעל מחויבות עמוקה למולדת. בין כתביו הידועים: "כבשת הרש", "במו ידיו" ו"מלך בשר ודם".
העיתונאי מאיר עוזיאל ספד אמש לחברו: "אין לו תחליף. זה מצער, זה מכאיב, אין בדור החדש של הסופרים אף אחד שמתקרב לרמה האנושית והמוסרית שלו".
המשורר חיים גורי, ספד בראיון לתכנית "מה בוער עם רזי ברקאי" לחברו וסיפר על סופר גדול, פוליטיקאי עקשן וחבר טוב. להאזנה לראיון המלא, לחצו כאן.