השבע לא מרגיש את הרעב 
דב לאוטמן האיש אשר נגד מפעל ההזנה של ילדי ישראל
שמעון פרס = ''מרכז פרס לשלום'' = דב לאוטמן = משה שחל
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5198&omm=0&viewmode=threaded
דב לאוטמן האיש שדואג לעובדים במדינות ערב ,האיש אשר חיסל את מפעליו במדינת ישראל והעביר אותם תמורת בצע כסף למדינות ערב, והיה בין האחראים למצב האבטלה במדינה.
מתנגד למפעל ההזנה שחברת הכנסת רוחמה אברהם יזמה והצליחה להכניס לתקציב המדינה. דב לאוטמן ודומיו מעדיפים ילדים רעבים במדינת ישראל.
לאוטמן הוא משת"פ של השמאל הקיצוני וילדי ישראל אינם מענינים אותו רק איך להפיל את כל יוזמה טובה וחברתית של ממשלת ישראל כמו מפעל ההזנה של ילדי ישראל
(רצ"ב כתבה אשר הופיע בצופה)
21.8.2004
שירות דב
הכלל הישראלי הוא שמי שמציג את עצמו כנלחם למען השכבות החלשות הוא כמעט תמיד האוייב מספר-1 שלהן
מי שעדיין מאזין לקול-ישראל, יכול היה לשמוע אתמול בבוקר שיעור במבוא לצביעות. התעשיין דב לאוטמן הזדעזע בשידור חי נוכח החוק שיזמה ח"כ רוחמה אברהם, ואשר מעניק ארוחה חמה לילדי בית-ספר. הפרטים לא חשובים. מה שטרד את שלוותו של לאוטמן היה שבפרוייקט ההזנה משתתפת "קרן רש"י", של נדבנים יהודיים מאירופה. מדינה של יותר מ-17 אלף דולר תל"ג לנפש לא יכולה לסמוך על נדבנים, הסביר.
"אני חייב להודות שאני מתבייש", גילגל לאוטמן את עיניו בצביעות.
צביעות כי לאוטמן הוא מגיבורי התהליך של העברת מפעלים מישראל למדינות ערב, שם יש עובדים הרבה יותר זולים. בעברית קלה קוראים לזה בצע כסף. מיליונר אטום שמעדיף לעשות עוד כמה מיליונים, ולא איכפת לו שעובדיו, אלה שפירנסו אותו כל כך הרבה שנים ייזרקו ללשכות התעסוקה (כמעט מיותר לציין שמבין שדרני קול-ישראל, איש לא העיר על העניין).
העברת המפעלים למדינות ערב, תהליך שלאוטמן מכיר מקרוב מאוד, בחסות אותם הסכמים שמכונים מסיבות לא ברורות "הסכמי השלום" יצרה אבטלה, גרמה למשפחות נוספות לרעוב, והיתה בין הגורמים שהניעו את התהליך שבגללו צריכה היתה רוחמה אברהם ליזום את מפעל ההזנה.
דב לאוטמן אינו לבד, הוא רק משל. והמשל מתחיל בימים הגדולים של הגוש הסובייטי. אז, ככל שהמדינה היתה רודנית יותר, כך היא נזקקה יותר לשימוש במונח "דמוקרטיה". כך למשל, השם הרשמי של מזרח גרמניה היה "הרפובליקה הדמוקרטית של גרמניה". זו היתה דיקטטורה אכזרית. שכנתה, מערב גרמניה הדמוקרטית, כלל לא נזקקה למילה "דמוקרטיה" בתוך שמה. כך גם קורה שהדיקטטור אריאל שרון דורש לנהל את המאבק נגד מדיניותו הגזענית, אך ורק באמצעים דמוקרטיים.
וזה קורה גם בשוק העבודה שלנו. עמיר פרץ מציג עצמו כמגן העובדים. בפועל, הוא נלחם למען עובדי הנמלים, שהמילה "עובדי" בהקשר שלהם טעונה עדיין בירור. מדובר בקבוצה של מקבלי משכורות עתק, חלקם יותר מנשיא המדינה ומנשיא בית המשפט העליון, ואחרים ממלאים תמורת משכורות העתק תפקידים פיקטיביים.
הם מחזיקים את המדינה בגרון, גורמים לכך שהעובדים האחרים שלא מרוויחים כמותם ישלמו יותר על מוצרים מיובאים, וכעת עלולים עובדים אחרים לאבד בגללם את מקום עבודתם, שבו מרוויחים הרבה פחות. יש כבר עובדים שאיבדו את עבודתם בגלל השביתה בנמלים.
בנימין נתניהו, לעומת זאת, מוקע בימים האחרונים מעל שלטים לאורך כבישי הארץ כאויב העובדים. אבל המדיניות הכלכלית שהוביל נתניהו בחודשים האחרונים הובילה לצמיחה שכעת מתווכחים על מימדיה העתידיים בעוד שרק לפני שנה כל הפרשנים לעגו להכרזה ש"המיתון נגמר" (וכולם הסכימו שהצמיחה הצפויה תהיה שלילית. איש מהם עדיין לא אמר "סליחה, טעיתי"). המדיניות של נתניהו הובילה לצמצום האבטלה ולעליה בהוצאות הציבור (מה שמייצר מקומות עבודה חדשים). מה הפלא שלאוטמן שייך ל"מחנה השלום" עם עמיר פרץ, ושניהם מתנגדים לנתניהו. רק זה חסר להם, שהמדיניות הכלכלית תצליח.
אז מה, ללאוטמן מפריע שיהודים מחו"ל תורמים להזנת ילדים, ולא המדינה עושה זאת. המטרה הגדולה, שלילדים הללו יהיה מה לאכול, מתגמדת בעיניו, וזה לא פלא: זו אותה אטימות המשותפת לו ולעמיר פרץ, אותה אטימות שמגנה על קבוצות אינטרסנטים חזקות ומתעלמת מעובדים שאין להם כוח. אותה אטימות שמאפשרת להסתדרות של עמיר פרץ להעסיק בעצמה עובדי קבלן חסרי זכויות ובאותה עת להילחם למנוע הפרטה בנמלים שתגרום לכך שנשלם פחות על מוצרים מיובאים, כלומר צעד שמשמעותו הטבה לעובדים.
במציאות הישראלית, מדיניות שתעמיד בעדיפות ראשונה את קצב הצמיחה, עדיפה לעובדים על מאבקים סקטוריאליים של ההסתדרות.
אם זו ההסתדרות "החדשה" מוטב שיחזירו לנו את הישנה. לה היתה יותר אחריות ויותר דאגה אמיתית לעובדים. ההסתדרות "החדשה" היא יותר מידי אינטרסנטית. איך להגיד את זה, יותר מידי "לאוטמנית".
מתוך אתר המאבק הסוציאלסטי
למה בעלי ההון רוצים שלום?
כפי שהמדיניות החברתית-כלכלית של הממשלה לא משרתת את האינטרסים שלנו, כך גם תהליך השלום, שבעלי ההון מכוונים אותו כדי שישרת את האינטרסים שלהם.
אילו אינטרסים יש לבעלי ההון בתהליך השלום? בעלי ההון הישראלים הגיעו למסקנה שכל תהליך שלום חייב להתאים לצרכים שלהם. לכן נתן דוב לאוטמן את הבסיס הכלכלי ל-'דור-שלום' - לא כדי לשקם את החברה הישראלית או לעזור לשלום בכסף, אלא כדי לעשות כסף משלום. לאוטמן ומיליונרים נוספים היו מוכנים להסכים להקמת מדינה פלסטינית, בתנאי שזו תגן על האינטרסים הכלכליים שלהם ותאפשר להם להמשיך לנצל את העובדים הפלסטינים והישראלים, כשכירים וכצרכנים.
איגוד התעשיינים טוען שהסכם שלום עם סוריה יביא ליצוא של 1.5 מיליארד דולר כל שנה. יכול להיות, אבל השאלה היא אם אנחנו ניהנה מזה. בעלי ההון ירוויחו עוד, אבל הם לא יעלו את המשכורות שלנו. הם לא יסכימו לשלם יותר מסכים, ולאפשר בכך את הגדלת ההשקעה במדינת הרווחה. להפך: אם הממשלה או העובדים יעזו לדרוש מהם עוד כסף, יוכלו בעלי ההון לאיים בהעברת מפעלים לסוריה או ללבנון, ובהתאם לצורך גם לממש את האיום.
מה זה אומר? זה אומר שכבר עכשיו, כתוצאה מתהליך השלום, מפעלים עוברים לירדן, כי כוח העבודה שם זול יותר. מפעלי טקסטיל בגליל נסגרו ונפתחו מחדש בירדן. דוב לאוטמן מיודענו, ש'דור-שלום' סוללת עבורו את הדרך לשלום של עשירים, כבר העביר 50% מהייצור של החברה שלו, דלתא, לירדן.
כך מקבלים העובדים הישראלים אבטלה תמורת שלום, ואם, חס וחלילה, ננסה להיאבק למען שיפור תנאי העבודה שלנו, המעסיק יאיים לפטר אותנו ולפתוח עסק חדש, בלבנון למשל.
עפרה שטראוס-להט, יו"ר הוועדה לסחר חוץ באיגוד התעשיינים, אמרה שהסכם שלום בין ישראל ללבנון ייתן לתעשיינים גישה לנמלים לבנוניים. המשמעות, מוסיפה שטראוס-להט, היא שתהיה להם גישה חלופית לים בזמן שביתות בנמלים ישראליים. כבר בשביתת עובדי הנמלים האחרונה עשו בעלי ההון שימוש בנמל עקבה. כשהם אומרים שהשלום יביא עושר, הם מתכוונים לרווחים שלהם, לא לרמת החיים שלנו.
http://www.likudnik.co.il/Front/NewsNet/reports.asp?reportId=12982
http://rotter.net/forum/gil/5614.shtml הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין 