הסרט ''החווה הסינית'' ישודר במוצאי יום כיפור  

הרשלנות, חוסר השליטה, הטפשות, וההפקרות מדהימים

דב

אורי
מה שאתה אומר, אומר שהיו שלושה קרבות על המיתחם
כוח 3 / חט 35 לא קיבל פורמלית מידע על כוח 1 שונרי
ועל כוח 2/ יואב ברום
כוח 2 / ברום כנראה , כן קיבל מידע על כוח 1

מסקנה:
דב תמרי ואדן שיקרו במצח נחושה את חט 35
והציגו להם את התצ"א הישנה שצולמה בימים הראשונים
של המלחמה בכוונת מכוון.


חזי

חזי

איציק מרדכי, אמנון ליפקין-שחק, אהוד ברק, אריק שרון,...

אילו נחקר הקרב הזה בפרט, והמלחמה כולה בכלל, כמו שצריכים לחקור מלחמות, ואילו הופקו ויושמו הלקחים, מדינת ישראל לא היתה מוצאת עצמה נלחמת על קיומה היום מול ארגוני טרור שמונים מאות אנשים עם ציוד פרימיטיבי, והמצב בלבנון לא היה מאיים על קיומה.
להזכירכם: בוגרי הקרה הזה פיקוד על צה"ל שנים ארוכות ומעצבות. צה"ל של היום הוא במידה רבה צה"ל שהם עיצבו.

וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם
וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָם:
וְנִגַּשׂ הָעָם אִישׁ בְּאִישׁ
וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ
הַנַּעַר בַּזָּקֵן
וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד:
לֹא אֶהְיֶה חֹבֵשׁ
וּבְבֵיתִי אֵין לֶחֶם
וְאֵין שִׂמְלָה
לֹא תְשִׂימֻנִי קְצִין עָם:

כִּי כָשְׁלָה יְרוּשָׁלַיִם
וִיהוּדָה נָפָל
כִּי לְשׁוֹנָם וּמַעַלְלֵיהֶם אֶל אלֹהָי
לַמְרוֹת עֵנֵי כְבוֹדוֹ:

הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם
וְחַטָּאתָם כִּסְדֹם הִגִּידוּ
לֹא כִחֵדוּ
אוֹי לְנַפְשָׁם כִּי גָמְלוּ לָהֶם רָעָה:

עַמִּי נֹגְשָׂיו מְעוֹלֵל
וְנָשִׁים מָשְׁלוּ בוֹ
עַמִּי מְאַשְּׁרֶיךָ מַתְעִים
וְדֶרֶךְ אֹרְחֹתֶיךָ בִּלֵּעוּ:

נִצָּב לָרִיב אלֹהָי
וְעֹמֵד לָדִין עַמִּים:
אלֹהָי בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא
עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו
וְאַתֶּם בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם
גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם:

מַה לָּכֶם תְּדַכְּאוּ עַמִּי ?
וּפְנֵי עֲנִיִּים תִּטְחָנוּ ?

דיקסון -שהוא פרופ' לפסיכולוגיה (וחסיד של פרויד ככל הנראה), מראה כי תהליכי קבלת החלטות אנושיים חשופים למספר כשלים בסיסיים, שהחמור בהם הוא "כושרו המופלא" של המוח האנושי להדחיק אינפורמציות ופרטי מידע הסותרים או מאיימים על היציבות הנפשית שלו או תמונת העולם ה"נוחה" שלו.
כך, לדעתי, קרה למשל לאלי זעירא וחבורתו ב-73'.

בפרק הרביעי של הספר, מתנח המחבר את נפילתה של צרפת ב-1940.
אחרי שהוא מנתח את מהלכי הגרמנים והצרפתים במלחמת העולם השניה, הוא מותח ביקרות קטלנית על הגנרל מוריס גמלין, הרמטכ"ל הצרפתי.

וכך הוא כותב:

"כוח ואחריות אינם מונעים התנהגות של בת יענה. לפעמים יש להם השפעות הפוכות ממש. דוגמא בולטת לכך היא נפילתה של צרפת – 1940. אשר , בהערכה זהירה, גרמה למותם של שלושים מיליון בני אדם לפחות. בסוף האביב של 1940 לחש גנרל מוריס גמלין, רמטכ"ל צבא צרפת והמפקד העליון של כוחות היבשה הצרפתיים, לנספח הצבאי האיטלקי בפריס, כי ישמח לשלם לגרמנים מיליארד פראנק, כדי שיפתחו בהתקפה על צרפת ללא דיחוי. ב- 10 במאי מבלי ששולם השוחד, התמלאה משאלתו.. עד ה- 22 ביוני הסתיים הכול. צרפת נכנעה ונחתם הסכם הספקת אש.

כיצד קרה הדבר? כיצד היו יורשיו של נפוליון מסוגלים לנחול תבוסה כבדה ומשפילה כל כך מידיו של אויב שטיב הטנקים שלו ומספר חייליו לא עלו על שלהם? גורמים כלכלים, פוליטיים וטפילו גיאוגרפיים היו ללא ספק הסיבות לפרדוקס לכאורה זה. למרות זאת, ומבלי להפחית מחשיבותן של הסיבות הלו, נותרת בעינה העובדה שנפילת צרפת מדגימה כיצד אסונות צבאים נובעים מן הצורך לשחרר את המחשבה מדאגות מעיקות וממחשבות מכאיבות. טיפשות – אינה התשובה. גמלין שהיה החניך המצטיין במחזור 1891 בבית הספר לקצינים בסט סיר, ויורשו וויגן לא היו טיפשים וגם לא חסרי השכלה. אין שום סיבה להניח כי הגנרלים שהי תחת פיקודם, אף כי היו לבכיינים, תבוסתניים ורכרוכיים לא היו אינטליגנטים מוכשרים ומצולחים הרבה יותר מקצינים אחרים. ובכל זאת לא הצליחו כל הגנרלים האלה שהיו העילית של הצבא הצרפתי לעמוד כנגד ההסתערות הגרמנית ולגלות התנגדות יותר משמגלים גזרי נייר כנגד סופת הוריקן.

כיצד קרה הדבר? ודאי כי לא גודלם והופעתם של המפקדים (דברים הנחשבים כל כך חשובים בחוגים צבאיים מסוימים) הם אשר החישו את המפלה הצבאית. המילים שבהם תיאר מרשל האווירייה סיר ארתור בארט את גמלין: "חנווני קטן ובעל עיני כפתורים, מגפי כפתורים, וכרס בצורת קומקום" מלמדות אותנו מן הסתם יותר על אישיותו ודעותיו הקדומות של המרשל מאשר על כישוריו האפשריים של הצרפתי כנפקד צבאי. גובהו של גנרל בילוט , סגנו של גמלין, היה למעלה ממאה ושמונים סנטימטר, הוא היה מוצק ורחוק מאד ממקצוע החנוונות, ובכל זאת – כמפקד צבאי לא הצליח יותר ממפקדו.

אפשרות סבירה יותר היא, כי נפילת צרפת ב- 1940 החלה שבעים שנה קודם לכן, עם התבוסה המחפירה שנחלה מידי הגרמנים. אפשר לטעון כי החוויה הטראומטית והמשפילה יצרה עימות כרוני בין שתי התגובות האפשריות לאיום – פחד ותוקפנות, ועימות זה שהתרחש בנפשותיהם של מנהיגיה הצבאיים, ברמה המעשית והרגשית כאחת, הוא אשר גרם למפלה הגדולה שנפלה עליה.
בעקבות הניצחון הפרוסי ב- 1870, עלה הפחד לשלטון. צרפת אימצה לה עמד הגנתית – קו ביצורים לאורך גבולה עם גרמניה. מאוחר יותר קמה לתחייה הגאווה הצבאית ועימה הצימאון לנקמה. הפחד פינה את מקומו לתוקפנות. התקפה הפכה in ועמדות מגננה out. אבל לפני שהספיקה לפרק את הביצורים ולפרוק את חימושם, מצאה צרפת את עצמה מסובכת בקרב בן עשרת החודשים בוורדן. עם הקרב הזה הגיעה ההבנה המאוחרת כי אולי מטוב היה להשאיר את הביצורים כשהיו.
אולי כשהגיע אחד מן הגרועים שבמפקדים הצבאיים במעולם, הגנרל ניוול, חזרו תנועה ומתקפה להיות דרכי התגובה המועדפות, אמנם לא לאורך זמן. בשמין-דה-דאן, חמוש בביטחון עצמי יותר מאשר בראיית הנולד, הרחיק ניוול לכת. בצער ובכעס הפנו מומחי הצבא הצרפתי את מחשבתם (ואת כפסי משלם המיסים) לבניית קו ביצורים מוגן היטב -קו מאזי'נו. במשך שנים מספר זכו הצרפתים בשלוות נפש באמצעות חומה מבוצרת זו. בתוך קסם האבנט היקר באו למנוחתם הפחדים הגאליים (ועימן חשיבתם הצבאית המתקדמת) ונרגעו בהשפעת הקסם של החגורה היקרה.
אבל אבנט הקסם מעולם לא הושלם כראוי, וכאשר פלשו הצבאות הגרמניים לאדמת צרפת, הם עשו זאת בחוסר התחשבות דרך אותם מקומות שבהם לא היה קו מאז'ינו.
במקום להרתיע את התוקפנות הגרמנית, פעל קו מאז'ינו רק כנגד החשיבה של הצרפתים. חוסר הדמיון שהוכיח המטה הכללי הצרפתי, עיוורונו בכל מה שקשור לעולם החיצוני, כישלונו להשתחרר מן המנטאליות של 1914-1918, התרפסותו בפני הפוליטיקאים שלהם וחוסר הסקרנות לגבי האויב, כל אלה מלמדים על אנשים שהסתתרו במשך זמן כה רב מאחורי בטון, עד שמחשבתם התחילה לאמץ את תכונותיו של החומר הנוקשה.

ב- 1939 היו לצרפת "צבא וחיל אוויר מאומנים למפלה". נראה היה שתוצאות העימות המתמשך בין פחד לתוקפנות היו, שהאיום יצר תגובות סבילות כמו כניעה והכחשה. הרבה מן הגנרלים שצרפת שלחה למערכה במלחמת העולם השנייה סבלו מתסמונת זו, אבל אף אחד לא סבל ממנה כמו הגנרל גמלין, שעמד בראש הצבא בפרוץ פעולות האיבה.

למרות שנמנה עם הצעירים והמוכשרים שבמפקדי הדיוויזיות הצרפתים במלחמת העולם הראשונה, הציג גמלין רבות מתכונות האישיות שהבטיחו אסון בדרגות הפיקוד הגבוהות.
למרות בטחונו העצמי לכאורה, יצר רושם של מי שמסתיר בקפידה את שאיפתו לכוח ומעמד, מתרפס בפני הממונים עליו, נזהר מלעמוד על דעתו, חרד תמיד למצוא חן, פילס גמלין את דרכו בחיים בעזרת מה שהצטייר כנועם הליכות של רב מלצרים אינטליגנטי, אבל עיקש. השנים הארוכות של הימנעות מצרה, והרחקת התוקפנות המתחייבת מהם, עשו אותו בלתי כשיר למילוי התפקיד כשנתמנה "לנהל את המלון" כראש המטה הכללי. אף שלמראית עין לא העריך את כוונות האויב ועוצמתו במלואן, הרי למעשה, מנע ממנו טבעו הזהיר יתר על המידה לפתוח במתקפה כנגד גרמניה בזמן הנוח לו. כאשר כוחותיה היו עסוקים עדיין בכיבוש פולין.

מכאן ואילך, עד ל- 10 במאי ואחריו, בגלל נטייתו החזקה להימנע מצרות, התעלם גמלין בעקביות מן השואה המתקרבת. החל מן ה- 20 באפריל הצטבר מידע על האופן בו ריכזו הגרמנים גשרים מיטלטלים, שלפיו הם עתידים לתקוף תוך כדי צליחת הנהר מוז (Meuse). על פי "מקורות אוהדים" צריכה היתה המתקפה הגרמנית להתחיל בין ה- 8 ל-10 במאי. תחזיתם של מקורות אלה, שהתממשה בדייקנות הייתה: "המתקפה תחל מחר".
כאשר הוצע לראש המטה של גמלין להחזיר מחופשתם קצינים וחיילים (בסך הכל כמה עשרות אלפי אנשים, כולל כמה גנרלים), הוא ענה, "להחזיר אנשים מחופשה? מה הטעם, הרי הם לא יצטרכו להילחם מחר". היו שטענו כי אופטימיזם זה התבסס על אמונתו של ראש המטה כי גרמניה נמצאת בתהליך של התפוררות. באשר לרעיון כי המאמץ העיקרי של המתקפה הגרמנית ירוכז מדרום לחלק הבלגי של המוז, באזור דאן, רעיון זה נחשב בלתי סביר זמן כה ארוך, עד שמידע שתמך בו התקבל בחוסר אמון. כפי שהעיד בונד, "המשקל המצטבר של המידע שממנו התעלם גמלין מבעית ממש".

ודאי כי אחת הסיבות האפשריות, אם כי בשום פנים ואופן לא היחידה, להתעלמות מתנשאת ממודיעין צבאי, היא בטחון עצמי מופרז, גם אם לא מוצדק, בעליונות כוחך לעומת כוחו של האויב. במקרה של גמלין, לפני ב- 10 במאי הוא הביע בטחון רב במורל וביעילות הלחימה של הכוחות הצרפתיים.

אבל ישנה גם סיבה נוספת לחסימת המחשבה בפני מידע – חוסר בטחון עצמי. במקרים כאלה, ככל הנחלש הביטחון ומתגבר האיום הממשי, כך מתחזק הצורך להימנע מעובדות בלתי נעימות העלולות לזעזע את שלוות הנפש. כנראה הסבר זה מתאים יותר להתנהגותו של גמלין.

...............
...............

תחליף את גמלין באלי זעירא ודדו - וקיבלת את מלחמת יוה"כ שלנו.

1.חומר נוסף לקריאה. שימו לב שהשם יואב ברום כבר עולה שם.

http://www.bambili.com/bambili_news/katava_main.asp?news_id=6479&sivug_i
d=6

שימו לב למשפטים הבאים:

"כך, במהלך דקות ספורות ***נוסף גדוד הצנחנים לרשימה מכובדת של גדודים***
שנפלו
למלכודת שטמן להם בפשטות בלתי-נסבלת כוח מתוך חטיבה ממוכנת מהארמייה המצרית

השנייה"
"
"כיצד זה שאיש באוגדה לא הבחין בכתובת שזעקה מהקיר? האם היתה זו התעלמות
מכוונת
מהכוח החזק והממוסד שתקף והשמיד כמעט כל כוח צהל"י שנע בימים הקודמים בציר
'עכביש', מיחידות שכנות כמו גדודי יואב ברום ז"ל ועמי גלעדי ז"ל, עמי מורג,

ספקטור, נתן שונרי ואחרים."

2.סא"ל ברום יואב ז"ל 448379

תיאור המעשה:

ביום 8 באוקטובר 1973 הגיע סא"ל יואב ברום ז"ל לסיני מטיול בחו"ל, וניתן
לידיו
הפיקוד על יחידת סיור שמפקדה נהרג. בכושר-מנהיגותו הצליח לגבש מחדש את
היחידה
המפוררת. ב-9 אוק' 1973 חדרה היחידה ל"תפר" שבין הארמיה השניה לארמיה
השלישית
ואיכנה נקודות-תורפה. ב-14 באוקטובר 1973 השתתפה היחידה בקרב שריון-בשריון
עם
חטיבת-שריון מצרית והצליחה לגרום לה אבדות רבות. בליל 16 אוק' 1973 הובילה
יחידת
הסיור את כוחות-צה"ל בקרב הפריצה וביצעה את משימתה באורח מושלם. ביוזמתו
ביצע
סא"ל יואב ברום ז"ל התקפת-נגד על מגנן ה-נ"ט בצומת "לכסיקון - טרטור". במשך
כל
ימי-הלחימה גילה כושר-מנהיגות מעולה, יזמה, עוז-רוח, ודאגה לפקודיו.

על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז
אייר תשל"ה מאי 1975, מרדכי גור, רב אלוף, ראש המטה הכללי

אורי מילשטיין

http://rotter.net/forum/gil/5614.shtml הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין

18. 'יואב ברום - מות גיבורים':גילה את ''התפר'' בין הארמיות
http://rotter.net/forum/gil/6055.shtml#18

http://rotter.net/forum/gil/5614.shtml הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין

עמנו הוא לב האנושות-וארץ ישראל-לב עמנו.

אורי,
כן,זכור לי. אני שרתתי ביחידת קבורה פיקודית בתקופה ההיא. בחול המועד סוכות שזה היה כ' בתשרי שזה התאריך 16 באוקטובר - אני מניח יום אחרי זה -הגיעו אלינו שתי משאיות מלאות חללים מהצנחנים שחלק מהם היה עדיין עם האצבע על ההדק.ההתלחשויות שעברו אז היו "זה מהחווה הסינית". הזכרונות עדיין טריים,אורי. אבל היה מצב עגום. לפי התחקיר המבורך שלך מסתבר שהחבר'ה האלה היו מגדוד הסיור של הצנחנים שסבל את כל האבדות האלה.
נשמע בשורות טובות.שלך בידידות מרדכי .
Uri Milstein <[email protected]> wrote:

לחברי הפורום לתחקור קרבות נודע כי הזכיינית רשת מן הערוץ השני מתכננת לראיין מחר (ד) את איציק מרדכי בנושא החווה הסינית.

חברי הפורום מסרו לכתבת INN רותי אברהם כי לעורכים הגיע מידע חדש שחלקו התגלה בעקבות פעילותו של הפורום לתחקור קרבות וחלקו כתוצאה מסרטו של ניר טויב על החווה הסינית. לדבריהם לידי עורכי התכנית הועבר גם מידע הנוגע ל"פרשת גורי ששון וחזי דחבש", פרשת ההפקרה של החיילים במהלך הקרב, וחשד לבידוי הראיות סביב הענקת צל"שים.

חברי הפורום מציינים כי למרות זאת הדגישו העורכים כי "לא ישאלו ולו שאלה אחת הנוגעת לפרשות אלו". "הקלטת הראיון ללא נציגי הפורום, מהווה המשך של מסורת השקר ובידוי הסיפורים", אומרים חברי הפורום לכתבתנו. לדבריהם בכוונתם לערוך "בליץ" של פקסים ואימיילים לעורכי התכנית "על מנת שסוף סוף ישאלו השאלות המתבקשות ולא ימשיכו לספר את סיפורי הבדים של 30 השנים האחרונות".

במכתב דחוף ששיגר הפורום ל"רשת" נכתב:

"בשם הפורום לתחקור קרבות, אנו רוצים למחות נמרצות על כך ששוב 'רשת' נותנת במה לקצינים שלא תפקדו בקרב החווה הסינית, נטשו לוחמים ופצועים וקיבלו על כך עיטורי גבורה.
במשך 30 שנה, עשתה התקשורת יד אחד עם אותם קצינים בטשטוש ובידוי סיפורים שעה שהלוחמים שבאמת היו בקרב 18 שעות תמימות, כלל לא נשאלו.
הסרט ראשמון החווה הסינית, חשף במקצת חלק מה'חור השחור' הנקרא החווה הסינית ומאז עצירת הקרנתו ברבים, שגרמה לעדויות לוחמים, דרש הפורום לתחקור קרבות מצה"ל לחקור את הקרב.
צהל לאחר בדיקת גירסת הפורום ושמיעת עדויות ממקור ראשון החליט לחקור את קרב החווה הסינית מחדש.
אנו מוחים נמרצות על התכנית שלכם לראיין ללא עימות את יצחק מרדכי ללא שמיעת גירסת הפורום לתחקור קרבות
נציגנו יגיע לכל אולפן ובכל זמן על מנת להשמיע את העדויות אשר יסתרו את הגירסה המסופרת זה 30 שנה", לשון הודעת הפורום לתחקור קרבות.

כתבתנו מציינת כי חברי הפורום לתחקור קרבות סיכמו לאחרונה עם מדור הסטוריה בצה"ל על עריכת תחקיר מטעם צה"ל בכל הנוגע לקרב בחוה הסינית במלחמת יום כיפור. בקרב ספג צה"ל אבידות קשות, ולטענת קבוצת לוחמים מאותו קרב, התנהלות הקרב והתפקוד הכושל של המפקדים 'טויחו' ולא נחקרו כראוי.
http://www.a7.org/news.php?id=88386

@ במקרה הנדון, האניה הזו בכדי שתעגון בבטחה, חייבת
בשרשרת עוגן, שרק העוגן שלה שוקל בין 8 ל- 10 טון,
וזה בלי משקל השרשרת.

@ השרשרת בנויה מאלפי חוליות העשויות מפלדה שקוטר
ברזל החוליה הוא מינימום 25 מ"מ.

@ נניח שהאניה קיבלה אישור לעגון מחוץ לנמל במרחק
של 300 מטר שהעומק המחושב שם הוא 100 מטר, האניה
חייבת בשרשרת עוגן פי 3 מהעומק, דהיינו 300 מטר שרשרת.

@ השעה היא 5 לפנות בוקר, מזג אויר קודר, רוח צפונית
של 25 עד 30 קשר בשעה....מה קורה לאניה בכלל ולשרשרת
בפרט....חרטום האניה בכיוון הרוח ירכתיים אחורה
הולכת עם כיוון הרוח עד שהיא נעצרת בגלל העוגן....
300 מטר השרשרת מתוחה חבל"ז.

@ כידוע לכלונו שלפעמים ישנן מכות רוח שמדידתן נחשבת
פי 3 מעצמת הרוח הקיימת, ואם אמרנו לעיל שעצמת הרוח
היתה בין 25 ל- 30 קשר, ז"א שבמכת רוח, עצמת הרוח
תהיה פי 3, דהיינו בין 75 ל- 90 קשר, וזה אומר שהאניה
בכלל ושרשת העוגן מקבלות מכת הדף פי 3.....

@ נניח שאחת החוליות חלשה, לא עברה תו תקן והיא
כתוצאה משימוש נסדקה, החוליה נשברת...ומה יקרה
לשרשרת בת אלפי החוליות שקשורה מצד אחד לוינצ' שעל
סיפון האניה ומצד שני של השרשרת לעוגן שמונח על קרקעית
הים בעומק של מאה מטר....???

@ השרשרת תקרוס, ותיפול לקרקעית הים ומה יקרה לאניה....??
היא תתחיל לנוע במהירות עצמת הרוח לכיוון הזרימה
במקרה הזה לכיוון החוף, הנמל, בתי מלון וכיוצ"ב...!!

2. מה יקרה כשהאניה תגיע לנקודה שהרוח תזרוק אותה, היא
תתנגש בכל מה שיעמוד בדרכה, והנזק הוא בשני הכיוונים,
גם לנקודה בחוף/נמל/בתי מלון וגם לאניה עצמה, שלא נדבר
שחיי אדם תלויים בדבר...!!!

@ על מנת להמחיש לך, אני מצ"ב תמונה של מקרה דומה, ותשאל
את עצמך איך הגיעה האניה לחוף...מזל של אלוהים לא קרה דבר??

ערוץ7
משל ונמשל על פרשת מזרחי
מאת שחף פילוביץ'
29 באוקטבר 2003
(שחף פילוביץ', שם בדוי, הוא מפקח באתר רוטר)

כללי עגינה מדוייקים מחייבים כל כלי שייט בכלל, ואניה של 1/2 מיליון טון בפרט, כאשר היא עוגנת מחוץ לנמל בנקודת ההמתנה לכניסתה לנמל. בין הכללים המחייבים גם עוביה וחוזקה של שרשרת העוגן. על רב החובל לוודא שהיא מתאימה וראויה לבלום משקל עצום כל כך.

במקרים מסוימים כדי לעגון בביטחה, על רב החובל לשקע בקרקעית הים עוגן שמשקלו, לבד ממשקל השרשרת בין 8 ל-10 טון. השרשרת בנויה מאלפי חוליות העשויות מפלדה שקוטר ברזל החוליה הוא מינימום 25 מ"מ.

נסיון ההגנה של הפרקליטות את מזרחי מאימת החקירה היא בסך הכול חיזוק החולייה החלשה שבשרשרת, שלא תיתנתק חלילה ותביא לאסון כבד, מבחינתם

נניח שהאניה קיבלה אישור לעגון מחוץ לנמל במרחק של 300 מטר, שם העומק המחושב הוא 100 מטר, האניה חייבת בשרשרת עוגן שארכה פי 3 מהעומק, דהיינו 300 מטר שרשרת.

השעה היא 5 לפנות בוקר, מזג אויר קודר, רוח צפונית של 25 עד 30 קשר. חרטום האניה נע בכיוון הרוח עד שהיא נבלמת בגלל העוגן הנטוע בקצה שרשרת הענק, 300 מטרים של ברזל.

כידוע לכולנו, לפעמים ישנן מכות רוח שמדידתן נחשבת פי 3 מעצמת הרוח הקיימת, ואם אמרנו לעיל שעצמת הרוח היתה בין 25 ל- 30 קשר, ויכולה להגיע במפתיע ל-90 קשר.

נניח שאחת החוליות חלשה, לא עברה תו תקן וכתוצאה משימוש ארוך ימים נסדקה, החוליה נשברת... מה יקרה אז לשרשרת בת אלפי החוליות שקשורה מצד אחד לוינצ' שעל סיפון האניה ומצידה האחר לעוגן המונח על קרקעית הים בעומק של מאה מטר???

באותם רגעים תקרוס השרשרת כמובן, ותיפול לקרקעית הים, ומה יקרה באותם רגעים גורליים לאניה עצמה?? היא תתחיל לנוע במהירות עוצמת הרוח לכיוון הזרימה, ובמקרה הזה לכיוון החוף, הנמל, בתי מלון וכו'!!!



אונייה ששרשת העוגן נותקה

הטרגדיה באותה שעה היא נוראה, קשה וכואבת גם ליושבי האונייה ולתכולתה, אבל גם, ובעיקר לאנשים המבועתים שעל החוף.

וכל זה בגלל חולייה חלשה אחת.

ומה באתי לייגע אתכם בענייני עוגנים שרשראות ואוניות, לא כדי להבעית את חלומות שנתכם העריבה. כל האמור כאן הוא משל למתרחש היום בעניינו של ניצב משה מזרחי.

משה מזרחי, כך יודעים אנשי הפרקליטות כולם, הוא כעת החולייה החלשה של אוניית המשא הנושאת על גבה שוטרים, קצינים, שופטים, אנשי ממשל זוטרים ובכירים, ועוד ועוד אח"מים לא מעטים. חולייה בשרשרת העוגן של אוניית משא העמוסה בטונות של תיקים, קשרים, חשבונות, תחבולות ומידעים שאיש לא רוצה לפתוח לעין הציבור. חקירת משה מזרחי עלולה להיות תחילת קריעתה של השרשרת, קריעה שתביא לתאונה טרגית מבחינת מעורבים ומקורבים רבים.

נסיון ההגנה של הפרקליטות את מזרחי מאימת החקירה היא בסך הכול חיזוק החולייה החלשה שבשרשרת, שלא תיתנתק חלילה ותביא לאסון כבד, מבחינתם.
http://www.a7.org/article.php3?id=2017

כללי עגינה מדוייקים מחייבים כל כלי שייט בכלל, ואניה של 1/2 מיליון טון בפרט, כאשר היא עוגנת מחוץ לנמל בנקודת ההמתנה לכניסתה לנמל. בין הכללים המחייבים גם עוביה וחוזקה של שרשרת העוגן. על רב החובל לוודא שהיא מתאימה וראויה לבלום משקל עצום כל כך.

כללי עגינה מדוייקים מחייבים כל כלי שייט בכלל, ואניה של 1/2 מיליון טון בפרט, כאשר היא עוגנת מחוץ לנמל בנקודת ההמתנה לכניסתה לנמל. בין הכללים המחייבים גם עוביה וחוזקה של שרשרת העוגן. על רב החובל לוודא שהיא מתאימה וראויה לבלום משקל עצום כל כך.

במקרים מסוימים כדי לעגון בביטחה, על רב החובל לשקע בקרקעית הים עוגן שמשקלו, לבד ממשקל השרשרת בין 8 ל-10 טון. השרשרת בנויה מאלפי חוליות העשויות מפלדה שקוטר ברזל החוליה הוא מינימום 25 מ"מ.

נניח שהאניה קיבלה אישור לעגון מחוץ לנמל במרחק של 300 מטר, שם העומק המחושב הוא 100 מטר, האניה חייבת בשרשרת עוגן שארכה פי 3 מהעומק, דהיינו 300 מטר שרשרת.

השעה היא 5 לפנות בוקר, מזג אויר קודר, רוח צפונית של 25 עד 30 קשר. חרטום האניה נע בכיוון הרוח עד שהיא נבלמת בגלל העוגן הנטוע בקצה שרשרת הענק, 300 מטרים של ברזל.

כידוע לכולנו, לפעמים ישנן מכות רוח שמדידתן נחשבת פי 3 מעצמת הרוח הקיימת, ואם אמרנו לעיל שעצמת הרוח היתה בין 25 ל- 30 קשר, ויכולה להגיע במפתיע ל-90 קשר.

נניח שאחת החוליות חלשה, לא עברה תו תקן וכתוצאה משימוש ארוך ימים נסדקה, החוליה נשברת... מה יקרה אז לשרשרת בת אלפי החוליות שקשורה מצד אחד לוינצ' שעל סיפון האניה ומצידה האחר לעוגן המונח על קרקעית הים בעומק של מאה מטר???

באותם רגעים תקרוס השרשרת כמובן, ותיפול לקרקעית הים, ומה יקרה באותם רגעים גורליים לאניה עצמה?? היא תתחיל לנוע במהירות עוצמת הרוח לכיוון הזרימה, ובמקרה הזה לכיוון החוף, הנמל, בתי מלון וכו'!!!

הטרגדיה באותה שעה היא נוראה, קשה וכואבת גם ליושבי האונייה ולתכולתה, אבל גם, ובעיקר לאנשים המבועתים שעל החוף.

וכל זה בגלל חולייה חלשה אחת.

ומה באתי לייגע אתכם בענייני עוגנים שרשראות ואוניות, לא כדי להבעית את חלומות שנתכם העריבה. כל האמור כאן הוא משל למתרחש היום בעניינו של ניצב משה מזרחי.

משה מזרחי, כך יודעים אנשי הפרקליטות כולם, הוא כעת החולייה החלשה של אוניית המשא הנושאת על גבה שוטרים, קצינים, שופטים, אנשי ממשל זוטרים ובכירים, ועוד ועוד אח"מים לא מעטים. חולייה בשרשרת העוגן של אוניית משא העמוסה בטונות של תיקים, קשרים, חשבונות, תחבולות ומידעים שאיש לא רוצה לפתוח לעין הציבור. חקירת משה מזרחי עלולה להיות תחילת קריעתה של השרשרת, קריעה שתביא לתאונה טרגית מבחינת מעורבים ומקורבים רבים.

נסיון ההגנה של הפרקליטות את מזרחי מאימת החקירה היא בסך הכול חיזוק החולייה החלשה שבשרשרת, שלא תיתנתק חלילה ותביא לאסון כבד, מבחינתם.
http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/2017

תגובות לכתבה:

1. מינוי שופט חוקר!
גרשון, (30/10/03)

1. מינוי שופט חוקר!
הדבר הוא חמור וברמה הרבה גדולה מ"ווטרגייט"
צריך להגיש מיד תלונה במשטרה ולמנות שופט חוקר בלתי תלוי כשעם ישראל יגלה את האמת תהיה פה רעידת אדמה אמיתית
ותאמינו לי זה מגיע עוד יותר למעלה!!

גרשון, (30/10/03)

************

2. אמת לאמיתה
Hermon, ירושלים (30/10/03)

2. אמת לאמיתה
אנשים מסוגו של מזרחי הם למעשה החוליה החלשה של כל דמוקריה בעולם.
בארה"ב כבר תפסו את הפרובלמטיקה בעובדת אגירת החומר הסודי על הפוליטקאים.

אם לא יתפסו זאת בזמן בישראל, אנו עלולים למצוא עצמנו במן ממשלה בתוך ממשלה (או שמא זה המצב כבר כיום?).

Hermon, ירושלים (30/10/03)

************

3. רובינשטיין חכם...
עו"ד, (30/10/03)

3. רובינשטיין חכם...
אילו היה ממליץ להרחיק את מזרחי על העברות החמורות באמת של שיבוש חקירה ושקרים, היה מזרחי נזרק מהמשטרה
ללא פנסייה, בדרכו לבית -הסוהר.

בנוסף, כל הנאשמים האחרים בתיקים שמזרחי היה נגדם, בעירעור,
היו יוצאים זכאים.

עכשו, אם מזרחי יודח-יתמנה לשגריר בארץ אסיאטית לצד חברו מבת-ים.

היס, מחכך ידיו בהנאה.

יש לעכב את מינויים של רובינשטיין וארבל עד תם תקופת הצינון (בעוד שנה) עד אז יתבררו עוד דברים מזעזעים...

עו"ד, (30/10/03)

*********

4. תיק מח"ש 2403/02-ממצאים עובדתיים
שוטר, (30/10/03)

4. תיק מח"ש 2403/02-ממצאים עובדתיים
33. להלן יפורטו ממצאי החקירה בעיקריהם. הפירוט המלא, לרבות דוגמאות, מצוי במסמך נפרד.

צווי ההאזנה לקווי הטלפון של מר דוד אפל

34. הצו הראשון ניתן ב26.11.98-. הבקשה היתה להאזנה לקווי הטלפון של מר אפל. נימוקי הבקשה - חשד למעורבות בהאזנת סתר לשר אלי ישי. ניתן צו להאזנה לקוי הטלפון להם התבקשה האזנה, ונקבע כי "תמלול יבוצע רק משיחות בקשר לעבירה המיוחסת".

35. הצו השני ניתן ב14.12.98-, על ידי שופט אחר. הבקשה היתה להאזנה לקווי הטלפון של מר אפל. בבקשה זו לא צוין כלל החשד להאזנת סתר, אלא צוינו נימוקים רחבי היקף, שעיקרם חשד להשתלטות על קרקעות ונכסי נדל"ן, תוך שימוש באמצעים בלתי כשרים וניצול קשרים פוליטיים וממשלתיים. ניתן צו להאזנה לקוי הטלפון להם התבקשה ההאזנה, ונקבע בו כי "לא יתומללו שיחות אלא אם החשוד צד להן או נזכר בהן, ובנושא החקירה בלבד".

צווי ההאזנה לקווי הטלפון של מר אביגדור ליברמן

36. הצו הראשון ניתן ב31.12.98-. הבקשה היתה להאזנה לקווי הטלפון של מר ליברמן. נימוקי הצו הינם נימוקים רחבי היקף. חלקם חופפים לנימוקי הצו השני בענין מר אפל, תוך ציון הקשרים בין השניים. בנימוקים מצוין, בין השאר, כי שיטת הפעילות של מר ליברמן היא טווית קשרים בארץ ובעולם לקידום האינטרסים האישיים שלו ושל מקורביו, תוך ביצוע עבירות פליליות. ניתן צו להאזנה לקווי הטלפון להם נתבקשה ההאזנה, ונקבע בו, כי לא יתומללו שיחות אלא בנושאי החקירה.

37. הצו השני ניתן ב29.3.99-. הבקשה היתה להאזנה לקווי הטלפון של מר ליברמן. בנימוקי הצו צוינו ממצאים שונים מהאזנות הסתר שבוצעו במסגרת הצו הראשון, שיש בהם כדי לחזק את החשדות נגד מר ליברמן. לא צוין בבקשה כי הועלו על הכתב תקצורים ואף תמלולים של שיחות פוליטיות רגישות ביותר. הצו ניתן "כמבוקש". ההאזנה לקווי הטלפון של מר ליברמן נפסקה עם בחירתו לכנסת, ב19.5.99-.

צו ההאזנה לקו הטלפון של מר מיכאל גורולובסקי

38. ב25.4.99- ניתן צו להאזנת סתר לקווי הטלפון של מר גורולובסקי. נימוקי הצו הינם בעיקרם החשדות השונים נגד מר ליברמן, אשר מר גורולובסקי שימש כעוזרו. הצו ניתן להאזנה לקווי הטלפון להם נתבקשה ההאזנה, לתקופה של חדשיים, ונקבע בו כי "לא יתומללו שיחות אלא בנושאי החקירה".

שיטת העבודה בביצוע הצווים להאזנת סתר בעניין ליברמן, אפל וגורולובסקי

159. להלן איפוא סיכום החלטתי בתיק זה ביחס לניצב מזרחי.

א. ממצאי החקירה בענין ההאזנות לה"ה אפל, ליברמן וגורולובסקי כפי שפורטו לעיל, מלמדים כי התנהלותו של מפקד יאחב"ל בטיפול בפרשיות אלה נעשתה תוך הפעלת שיקול דעתו באופן לקוי משמעותית, אף אם נותר ספק אם הגיעו הדברים כדי עבירה משמעתית. דומני כי להתנהגות כזו כוונה האזהרה בבג"צ 1689/02 הנ"ל בדבר חובתו של החוקר להישמר מ"להיטות יתר בביצוע התפקיד, העלולה להאפיל על שיקול הדעת הראוי". מהממצאים עולה כאמור תמונה של הליכה בקרבת גבול החוקיות. לפתחו של ההולך בקרבת הגבול רובצת תדיר סכנת חצייתו, ומכך יש להישמר.

ב. התמונה הכוללת של התנהלות מפקד יאחב"ל, כפי שנחשפה בחקירה, היא תמונה בעייתית ביותר - כלפי מטה וכלפי מעלה כאחת. אי הידרשות לצווים מזה, תימלול מסיבי של שיחות בעלות אופי פוליטי מזה, אי היוועצות ודיווח מזה.

ג. גם אופן התנהלותו של מפקד יאחב"ל דאז לאחר פרסומו בתקשורת של תצהיר מר יזמסקי, אין בו כדי להועיל. התייחסתי לעיל בהרחבה לענין זה. כאמור, יש לצפות לראש אח"ק המדווח למפכ"ל כי יתאר את כל התמונה, ולא את חלקה. התנהלות זו תואמת למרבה הצער גם להתנהלות מול הממונים עליו בזמן התרחשות האירועים, כמפורט לעיל, ולטענות שנטענו בחקירה, שלא כהלכתן, בהסתמך על דיווחים כלליים שהועברו, כאילו דברים דווחו כדבעי לממונים. וכל המוסיף גורע.

ד. הראיות העולות מהחקירה בעניין פרשת פלוני, מעוררות שאלות של ממש באשר להתייחסותו של מפקד יאחב"ל לנושא המודיעיני.

ה. כך גם מתעוררות שאלות באשר להתנהלות היחידה, כמפורט לעיל תחת הכותרת "ממצאים נוספים לגבי ההתנהלות ביאחב"ל".

ו. ממצאי חקירה זו מצטרפים לשאלות שהתעוררו במכלול העניינים שעמדו בבסיס פסק הדין שניתן בבג"צ 1689/02 הנ"ל. בענין זה, בין היתר, אושרה החלטתי שלא להעמיד לדין את ניצב מזרחי, אם כי לא היתה מחלוקת כי אופן הפעולה בה נקט לקה בשיקול דעת מוטעה. ניצב מזרחי עצמו העיד במהלך חקירתו, כי במבט לאחור היתה זו אולי שגיאה שלא להעביר מסמכים מסויימים לידי ההגנה, כפי שציין בית המשפט העליון.

בעיקר רלבנטית לענייננו "פרשת הקלטות" (פסקאות 4-5 לפסק הדין בבג"צ 1689/02). הדברים אמורים באשר להחלטת ניצב מזרחי לא להעביר לפרקליטות ולעיון הנאשם מסמכים שונים, הנוגעים לחוו"ד מומחה מז"פ, ובהם הוטלו ספקות לגבי תקינותן של קלטות שהתקבלו מעד המדינה יגאל תם. בהחלטת בית המשפט העליון נקבע כי בנסיבות העניין (וראו בהרחבה בפסקה 5 לפסק הדין), אין זה בלתי סביר לקבל את הסברו של ניצב מזרחי כי לא ראה חובה לעצמו להעביר את המסמכים, בהניחו כי אין חובה מכח החוק להציגם לעיונה של ההגנה, ועם זאת נקבע כי ראוי היה שיעביר את החומר לעיונה של התביעה גם אם סבר כי אין חייבים להצגה לעיון הסניגוריה.

ז. במהלך הודעותיו בעת חקירתו, הדגיש ניצב מזרחי לא אחת את אחריותו הכוללת. כך, למשל, אמר: "?האחריות שלי היא טוטאלית בלי קשר לשום דבר, על כל מה שהתנהל ביחידה כמי שניהל אותה ולכל הרמות עד לרמת הפיון הטן ולא חשוב מה הוא אומר, שזה כולל גם את "כשלי" היחידה במרכאות, אם היו כאלה". כך גם בהודעה נוספת: "?ומול הבעיות של הניהול השוטף של החקירות מהסוג הזה, אתה חייב להיות בחזית ולקחת אחריות ישירה גם אם זה עולה לך בבריאות אחר כך כי אחרת העסק לא היה מתפקד ולכן במובן הזה בתקופה שבה אני שרתתי ביחידה וזה גם נאמר להם פעם אחר פעם, שעם כל הלחצים וההתקפות שנעשו עלי ועל היחידה בגלל החקירות האלה, שיזכרו תמיד שיש מי שאחראי על זה וזה מזרחי ולא יחמוק מזה בשום מצב".

אכן, דברים נכוחים.

שוטר, (30/10/03)

**********

5. מקרתיזים מצד אחד וק.ג.ב מצד שני.
ק.ג.ב, תל אביב (30/10/03)

5. מקרתיזים מצד אחד וק.ג.ב מצד שני.
קצין משטרה אשר מזכיר לנו שיטות של מקרתיזים מצד אחד וק.ג.ב מצד שני, יש הרגשה והיום יותר מהרגשה כי הקליקה מזרחי את ארבל, מפעילה מכבש חקירה על ימינה מהמרכז הפוליטי.

האם קצין משטרה המחזיק תמלילי שיחות של מנהיגות פוליטית כולל אינטימית אינה לקויה.

ק.ג.ב, תל אביב (30/10/03)

**********

6. מזרחי שמר על זכות השתיקה
דיקנס, נב (31/10/03)

6. מזרחי שמר על זכות השתיקה
כשחשודים מפורסמים משתמשים בזכות השתיקה
קמים חברי מועדון שלטון החוק כאיש אחד וצועקים: נורא ואיום. יש לשותקים מה להסתיר. לא ייתכן שאיש ציבור ישתמש בזכות הזאת. אבל כשמשה מזרחי מסרב לענות לשאלות של חוקרי המחלקה לחקירות שוטרים, ואף מביע מחאה חריפה על עצם הצגת
השאלות האלה, וזאת גם לאחר שנאמר לו כי השאלות מוצגות בפניו על פי הנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה, אז חברי מועדון שלטון החוק נמלטים גם הם אל זכות
השתיקה ולא פוצים פה בעניין הזה, אלא להפך, צורחים ככרוכיות כי אסור לגעת בו.

דיקנס, נב (31/10/03)

**********

7. מזרחי ולהקת המעודדות (*)
יערה, רעות (31/10/03)

מזרחי ולהקת המעודדות הם גם אלופי הקליעה יורים ואחר כך מסמנים עיגול סביב הפגיעה.

זה שיש לנו משטרה פוליטית פורעת חוק, ברור כבר לכל.

זה שפרקליטת המדינה עם להקתה הנאמנה אינם שומרי חוק אלא מגיני מפירי החוק שבאים מטעמם גם זה ברור.

בקיצור, לכל נחקר פוליטי שאיננו שייך ללהקה כדאי ורצוי תמיד.

לשמור על זכות השתיקה.
לא להיבדק בפוליגראף מגמתי. לנהל מערכת יחסי ציבור תקשורתית תוקפת.
ולתבוע ולעתור על כל תנועה שהם עושים.
ואם אפשר לצבור מידע על החוקרים ושולחייהם.

הם כבר עברו כל גבול אפשרי המשטרה הפוליטית הזאת עם להקת המעודדות.

יערה, רעות (31/10/03)

***********


8. תיק אפרסק ותיק מזרחי תשאלו את בורג!
אסף ס., ירושלים (31/10/03)

8. תיק אפרסק ותיק מזרחי תשאלו את בורג!
הדחתו של מפכ"ל המשטרה, הרצל שפיר, היתה למעשה התוצאה העיקרית של חקירה מאומצת של היחידה לחקירת הונאות בראשות תת ניצב זיגל, אשר זכתה לכינוי - תיק אפרסק.

חקירת המשטרה, אשר היתה ידועה רק לקצינים בודדים, נסבה סביב חשדות להעברות כספים ממשרד הפנים, דרך מועצות מקומיות למוסדות מפלגתיים של המפד"ל. הפרשה החלה בעקבות הדחתו של שלמה גולן, חבר הנהלת מועצת גן-יבנה. הדחתו חשפה שיטה להזרמת כספים ממשרד הפנים למוסדות וקרנות שלא עמדו תחת פיקוח מבקר המדינה, ומבלי שיתקיים דיון ואישור חברי המועצה.

החומר אשר החל להיאסף במשטרה הכניס את מפקדיה למצב עדין ביותר. מצד אחד היה עליהם לטפל בתלונות שהוגשו על-ידי אישים פוליטיים ואזרחים, ומצד שני היתה זו שיטה הנהוגה מימים ימימה, ששר הפנים יוסף בורג, הממונה גם על המשטרה, כינה אותה 'שקר קואליציוני מוסכם'.

בתקופת ההמתנה להחלטת היועץ המשפטי לממשלה, יצחק זמיר, דאג השר בורג לקבל את ממצאי החקירה, להביא להתפוגגות המרירות הציבורית, וגרם לפיטורי המפכ"ל שפיר. נסיבות הפיטורים מעולם לא נבדקו, ובהחלטתו קבע היועץ זמיר, כי אין זה נושא מתאים או ראוי לבדיקה על ידו.

אסף ס., ירושלים (31/10/03)
סגור תגובה לכתבה

*********

9. אבירי השמאל יוצאים להגנת מזרחי
בשם הדמוקרטיה, כנסת (31/10/03)

9. אבירי השמאל יוצאים להגנת מזרחי
ניצב מזרחי סרח בעוון פשע שהוא מן החמורים שישנם, חוקר אשר משתמש בכוח המשטרתי שהחברה הדמוקרטית מפקידה בידיו שימוש המסכן את יסודות המשטר הדמוקרטי.
מי יוצא להגנתו אם לא
אבירי השמאל הדמוקרטיים בפוליטיקה ובתקשורת, וגם כאן הסיבה היא שניצב מזרחי משרת את אנשי השמאל.

בשם הדמוקרטיה, כנסת (31/10/03)

*************


10. משל חכם מאוד ונכון (אני מכיר עוד מספר חוליות חלשות) (ל"ת)
חנן ג., רחביה (31/10/03)

*********

11. ניתוח משפטי-האזנת הסתר
פיינברג, בר גיורא (31/10/03)

11. ניתוח משפטי-האזנת הסתר
האזנת הסתר בענין ליברמן-אפל-גורולובסקי -ניתוח משפטי

92. בימים אלה ניתנה בבית המשפט הגבוה לצדק החלטה בבג"צ 1689/02, שם נדונה עתירה אותה הגיש מר יעקב נמרודי, נגד החלטתי לדחות את עררו של מר נמרודי על החלטת פרקליטות המדינה שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד ניצב מזרחי, בשל טענות שונות שהעלה מר נמרודי, ובעיקר - אי העברת מסמכים שונים, והסתרת מידע מהסניגוריה.

בעניין זה אמר בית המשפט (מפי כב' השופטת פרוקצ'יה) דברים היפים גם לענייננו:

"17. על איש משטרה בתחום החקירות מוטלת משימה קשה ומורכבת. עליו לפעול ביעילות ובתבונה מקצועית כדי לקדם חקירות מסובכות ולהביא בכך לפיצוחן של פרשיות פשע עלומות הכרוכות לרוב בעבודת חקירה מאומצת המתבצעת תחת לחץ רב. לא אחת, הוא חשוף להתנכלויות מצד גורמים נחקרים רבי כח ועוצמה, והוא עשוי להיחשף לתלונות בדבר תיפקודו, בין מוצדקות ובין כאלה שמטרתן לרפות את ידיו וידי אנשי צוותו בפעולתם. גם במערכת אילוצים קשה זו, לעולם מוטל עליו לקיים את מערכת הנורמות שבדין ואת הסדרי הנוהל והמשמעת המחייבים חוקר בפעולתו. נורמות אלה בנויות מן הצד האחד על הצורך בקיום מירווח פעולה בחקירה שנועד לאפשר את מיצוייה היעיל לצורך אכיפה אפקטיבית של החוק ודאגה לשלום הציבור. מצד שני, מירווח זה לעולם כפוף למגבלות וסייגים שמטרתם להגן על זכויות חשודים, נאשמים ועדים נחקרים, ולהבטיח פעולות חקירה ומשפט הוגנים.

18. הנורמות המחייבות חוקר בניהול החקירה הן נורמות כלליות שאינן מעוגנות כולן בנוהלים כתובים. הן מחייבות את איש המשטרה להפעלת שיקול דעת זהיר ואחראי כל העת. הן מחייבות אותו לשקול כיצד לקדם ביעילות חקירה המתנהלת, לעיתים בתנאי לחץ קשים, תוך שמירה עקבית על זכויות הגורם הנחקר. הוא מצווה להישמר מפני להיטות יתר בביצוע התפקיד, העלולה להאפיל על שיקול הדעת הראוי. עליו להיזהר לבל יטשטש הגבול בין אסור למותר. בהעדר נוהלים מפורטים וברורים, הפעלת שיקול הדעת בדבר דרך פעולה בחקירה עשויה להיות משימה לא קלה, ולעיתים מצויה הדרך בתחום האפור, ומותירה אי בהירות, המולידה אפשרויות פעולה שונות אשר אין בהכרח גישה אחידה לגבי טיבן.

19. בהעדר נוהלים ברורים לגבי שאלות שונות המתעוררות אגב חקירה, תתכנה טעויות או סטיות בהפעלת שיקול הדעת של הגורם החוקר. לא כל טעות או סטייה בשיקול דעת כאמור יוצרת עילה לחקירה פלילית או משמעתית. יש לבחון את נסיבות הפעלת שיקול הדעת, את המניע שעמד מאחוריו ואת טיב ההחלטה שנתקבלה, האם נגרם בעטיה נזק לגורם הנחקר או לנאשם, והאם היה בה כדי לפגוע בתכלית עשיית הצדק בחקירה ובמשפט. המבחן העיקרי לפתיחה בחקירה פלילית או משמעתית נגד איש חקירות טמון בשאלה האם היה שימוש לרעה בסמכות ובכח התפקיד בדרך הפעולה שננקטה, או האם שיקול הדעת ביסוד הפעולה שנעשתה הופעל בתום לב ובהגינות.

20. פתיחתה של חקירה פלילית או משמעתית כנגד ממלא תפקיד ציבורי וכנגד איש חקירות במשטרה בכלל זה, היא צעד רב משמעות ורב השלכות ביחס למערכת התיפקודית עליה הוא נמנה ולגביו באופן אישי. לחקירה כזו השלכה על מעמדה בציבור של המערכת המשטרתית ועל דרכי תיפקודה. כרוכה בכך פגיעה קשה בנילון הן במעמדו בתפקידו והן בחייו ברשות הפרט. השלכות ניהולה של חקירה כאמור על המערכת הציבורית ועל היחיד מחייבות זהירות רבה בהפעלת שיקול הדעת של הגורם המוסמך להחליט על פתיחת חקירה, מתי להורות על כך, ומתי להימנע מכך. בצד הזהירות המתחייבת בהחלטה על פתיחת חקירה, מוטלת אחריות להימנע מגניזת תלונות שעשוי להיות בהן ממש, מקום שהן משקפות סטייה של איש משטרה מנורמות התנהגות המתחייבות במסגרת מילוי תפקידו".

93. בעניין נשוא בג"צ 1689/02 סברתי כי לא היה מקום לפתוח בחקירה נגד ניצב מזרחי, בהעדר תשתית עובדתית מספיקה. החלטתי זו אושרה על ידי בג"צ, כאמור בהחלטה שהובאה לעיל.

94. בעניין שלפנינו, יש מקום לבחון האם בראיות שנמצאו בחקירה יש כדי לבסס די ראיות לצורך הגשתו של כתב אישום פלילי או משמעתי, נוכח הראיות שנמצאו בחקירה, כפי שפורטו לעיל, דהיינו: יש לקבוע האם קיימות ראיות לכאורה להגשת כתב אישום בגין עבירה פלילית של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק העונשין. בנוסף, יש מקום לבחון אם אכן התקיימו יסודותיה של עבירה משמעתית, בהתאם לסעיף 50 לפקודת המשטרה (נוסח חדש), תשל"א - 1971 (להלן: פקודת המשטרה). אכן, בית המשפט הציג את תמונת השיקולים. סבורני, כי ההחלטה שנתקבלה לפתוח בחקירה בענין זה מתיישבת בהחלט, גם בדיעבד, עם פסק-הדין. יש מקום כמובן גם ללקחים נורמטיביים העולים מן ההתנהלות.

פיינברג, בר גיורא (31/10/03)

*****

12. להעמיד את מזרחי וארבל לדין
אני בשוק, פתח תקוה (01/11/03)

12. להעמיד את מזרחי וארבל לדין
עברינים בכירים ברשות החוק שממשיכם כפי שעשו בפרשת רצח רבין, קראתי
שח"כ מיכאל איתן חשף כי בייניש אישרה למחלקה היהודית בשב"כ פעילות להכפשת הימין. בייניש התירה להפעיל את שמפניה במעשה פלילי יזום, ולהפיל את התיק על סטודנט בבר-אילן. רובינשטיין ניסה למנוע את הפרסום בטענה "לפגיעה בביטחון המדינה". בייניש והשב"כ הכחישו, מיכאל בן-יאיר אישר את נכונות המסמך. ואני עד היום תמהה - מי הסטודנט? מה עלה בגורלו? באיזה פרשה מדובר? סטודנט חף מפשע קבור בבית הסוהר והגברת האחראית יושבת על כס העליון.

העובדות: ממסמך איתן עולה כי בייניש נתנה יה להרשעת אדם כי ידעה שהוא חף מפשע. זה חמור ביותר ואין מחלוקת על הענין.
הסטודנט אינו קבור בכלא אלא נידן ל 3 חודשי שירות (שכמוהם כעונש מאסר בפועל)
הנקודה המענינת כאן היא: מדוע לא ניצל אותו סטודנט את חשיפת מסמך איתן כדי לתבוע זיכוי ופיצוי?
הערכה שלי לסיבה" הוא זכה לביקור של שני אנשים בשנות ה 30 לחייהם, שדיברו באדיבות אבל בתקיפות - מי שרצח ראש ממשלה מסוגל לרצוח כל אחד אחר.

אני בשוק, פתח תקוה (01/11/03)

____________________

אני מצדיע לך, על ההתמדה , האיכפתיות, המשאבים הכספיים שאתה משקיע מזמנך ומכספך יחד עם הפורום לתחקור קרבות, אשר היה לי הכבוד להיות בין מייסדיו

שמעתי את הרעיון לראיין את איציק מרדכי מבלי
לעמת אותו עם השאלות שעלו בפורום לתיחקור
קרבות, מיותר לציין שאם תעשו כן, וכל החומר
שלנו הרי אצלכם, ואתם מכירים אותו, תוצגו בפני
הציבור הרחב כשרלטנים...
אני הוא עוזי בן צבי, נהג הנגמ"ש שחילץ את גורי,
יחד עם חברי ידידיה פינסקי, איתמר בריל, מנחם
רביד ושאולי לוי (בכניסה השלישית הצטרף יקי
חיימוביץ') נכנסנו שלוש פעמים לתופת בנסיונות
חילוץ שהסתיימו בחילוצו של גור אריה ששון
(גורי), יש לי בקשה אחת לשאלה אחת לאיציק מרדכי,
מדוע לא אמרת ולו פעם אחת מילת תודה בשם גדוד
890 לצוות הזה, ולשאלה אחת נוספת, מדוע אמרת
ליקי חימוביץ' ב 1100 בבוקר שאין מה להיכנס כי
כולם כבר מתים....
זה הכל, כל השאר בטל בשישים מול "מעשי הגבורה"
של מפקדי הגדוד...
אז תראיין את איציק ותציג את המפקד שהפקיר
חייליו החיים, פצועים ומתים...
ואנחנו לא נישתוק...
נציג אותכם המערומיכם, כי כל עוד נשמת אפנו
בנו, לא נישתוק...
דם אחינו זועק מחולות החווה הסינית...

בברכה
עוזי בן צבי

http://rotter.net/forum/gil/5614.shtml הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין

לאחר כל המיילים , הטלפונים והפקסים

הוחלט, גורי ששון יוזמן להקלטת הראיון

המאבק לא היה קל, וההישג חשוב אך אין להגזים בערכו
בשעה זו, יום רביעי שעה 22:30 לדעתי גורי נמצא ממש עכשיו באולפן מול או יחד יצחק מרדכי

אני מקווה שיחזור עם תשובות לשאלות של הפורום, לפחות חלקן

חזי

דברתי עם גורי מיד לאחר ההקלטה טלפונית

כל הספור היה בדיוק 22 דקות
השתתפו בהקלטה
1.חסדאי
2.דולב - שטען שבנסיבות העניין היה פינוי פצועים
3.יצחק מרדכי - שהזמין את גורי לפגישה אישית בשבוע הבא
4.גורי ששון -

בממוצע לכל אחד 5 דקות בשני סבבים
בקיצור
עם ישראל חי, הכל בסדר, הכל היה בסדר והכל יהיה בסדר

אז, מה לכם שתפעילו פורום לתחקור קרבות! לשם מה? אין מה לחקור הכל בסדר, הכל היה בסדר.

עדכונים נוספים אצל גורי בטלפון הנייד שלו 050/5365305

תודה לכולכם על הדאגה לצה"ל. מה אתם דואגים הכל היה בסדר והכל יהיה בסדר
ובכלל מי כל העולם יחסית לצבא הכי טוב בעולם ש"בנסיבות העניין" הכל היה בסדר

כתבתי כבר, במסגרת הדיון "רמת השופט זה לא קיבוץ" כאשר איש-משפט משתמש במילים "בנסיבות העניין" פירושו שהוא מתחיל לשקר. , דעתי התחזקה עשרות מונים בעקבות הדיווח ותתחזק עוד יותר בשלושת השבועות הקרובים

לתפארת מדינת ישראל

חזי

נ.ב. איך לא ידעתי עד כה, כי הכל בסדר

האם תסכימו לצאת לקרב כאשר אתם יודעים שינטשו אתכם שם בחולות הזהובים , מסופקני

אותו הדין - לגבי פינוי פצועים
מכאן בא זעמי הגדול על הציניות של התקשורת

שלא יהיה לכם צל צילו של ספק, כל מה שנוגע לפרשת הקרב בחווה הסינית בכלל ועוזי יאירי ז"ל בפרט, דליה יאירי היא המונופול ואף אחד/ת לא יעשה/תעשה אייטם כל שהוא מבלי לקבל את האישור מדליה יאירי וזה למה פרופ' ערן דולב השתתף בפאנל.....

יאירי דליה
Yairi Dalia
מגישה, עיתונאית (נכון להיום נמצאת בשליחות בלונדון - רשת ב')
קול ישראל (רשת ב')



דליה יאירי. ילידת תל אביב. אם לחמישה.

אלמנתו של אלוף משנה עוזי יאירי ז"ל. נשואה בשנית לערן דולב. גדלה בירושלים ושירתה בנח"ל. את עוזי יאירי ז"ל הכירה במהלך שירותה הצבאי ונישאה לו מייד לאחר שסיימה את שירותה. לאחר שירותה הצבאי למדה עבודה סוציאלית.

יאירי החלה את עבודתה ברשות השידור בשנות ה-70. תחילה הגישה בקול ישראל תוכניות בנושא חברה ורווחה. כעבור זמן קצר עברה למחלקת החדשות. ב-1975 נהרג עוזי יאירי. יאירי עמד בראש היחידה המובחרת שפרצה למלון סבוי, בפיגוע בו השתלטו מחבלים על המלון.

בסוף שנות ה-70 נישאה בשנית, לערן דולב, שהיה אז סגן קצין רפואה ראשי. ב-1984, כאשר ערן דולב נשלח לשנתיים ללמד רפואה צבאית בבית הספר לרפואה של משרד הבטחון האמריקאי, יצאה עמו לחו"ל. בתקופה זו למדה צרפתית, תקשורת ויחסים בינלאומיים.

ב-1986, עם שובה לישראל, מונתה לעורכת הראשית והמגישה של יומן השבוע - מוסף השבת של רשת ב'. בתקופה זו הצליחה להעשיר את התוכנית ולהופכה ליוקרתית. באותה תקופה היתה גם מנחה משותפת של תוכנית הרדיו הכל דיבורים ברשת ב', לצד רזי ברקאי.

ב-1993 הוזמנה יאירי ע"י ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל להשתתף בטקס החתימה על הסכמי אוסלו בוושינגטון.

ב-1994 החלה להגיש את תוכנית הרדיו "עניין אחר". עסקה בתוכנית בענייני אקטואליה. נתנה ביטוי מעמיק לנושאי האלימות במשפחה ותאונות דרכים. שמה הלך לפניה כעיתונאית עם נשמה. לצידה התגבש צוות מנחים אורחים, אשר כלל את מנחם דיגלי (ז"ל), חנן קריסטל, נתן זהבי, אורי אורבך ועו"ד דב ויסגלס. ביום 28.11.02 שידרה את תוכניתה האחרונה - "עניין אחר", עם צאתה ללונדון לתקופה של חצי שנה.

ב-1998 הוזמנה יאירי על-ידי הנהלת השדולה היהודית למען ישראל בארצות הברית, איפק, להופיע בפניה כאישיות הפותחת את דיוני הוועידה השנתית בוושינגטון. היתה זו הפעם הראשונה שלארוע השנתי הוזמנה אישה (עד לאותה שנה, הוזמנו רק אישים פוליטים בולטים כמו ראשי ממשלה או נשיאים לשעבר. בשנה שקדמה לה הוזמן הנשיא המנוח חיים הרצוג). יאירי נשאה נאום במשך 20 דקות בפני קהל שמנה שלושת אלפים, בהם מנהיגים יהודיים וחברי קונגרס וסנאט אמריקנים. בנאומה הדגישה את ההכרח לשיתוף פעולה בין יהדות ארצות הברית, הממשל בוושינגטון וישראל למען השלום.

יאירי חיברה את סדרת הספרים לילדים: אין כזה; אמא של חייל, אשר עסק בחוויותיהן של אמהות לחיילים; אסור להרים ידיים, שיצא לאור ב-1996 ועסק בבעיית הנשים המוכות בישראל, אותו כתבה עם רונית לב-ארי.
http://www.nfc.co.il/archive/006-D-1507-00.html?tag=11-10-33

"אתיקה ברפואה"
מרצה: פרופ' שמעון גליק, אונ' בן גוריון
מתדיינים: פרופ' ערן דולב, אונ' תל-אביב, מרכז רפואי סורסקי
פרופ' אברהם שטיינברג, האונ' העברית, בית החולים שערי צדק . יום חמישי, י' בניסן, 1 באפריל 2004 בשעה: 20:00
http://www.habama.co.il/newscomplete.asp?PageName=index.asp&id=460&subject=bikoret1

פרקים בתולדות הרפואה הצבאית
משרד הביטחון

http://www.mybuy.co.il/site/product_data_shop.asp?id=11310636
התפתחות הרפואה הצבאית במהלך המאה התשע-עשרה
מחבר: ערן דולב
http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=7507
עמוד הבית > פריטים של המחבר ערן דולב
http://lib.cet.ac.il/Pages/subx.asp?author=1261

13:30 פרופ' ערן דולב, קצין רפואה ראשי בין השנים 1979 – 1983
http://www.tau.ac.il/~bhkishon/witness-list-previous.doc.

לבדיקת הדרכים לצמצום העישון ולהפחתת נזקיו
ישיבה מיום 17.4.2000
חברי הועדה:
השופט אלון גילון, יו"ר
פרופ' ערן דולב
פרופ' אליעזר רובינזון
ד"ר בנימין קלנר
גב' שושנה ארבלי אלמוזלינו
http://www.health.gov.il/units/smoke_reduce/protocol/17042000.doc.

פרופ'ערן דולב מעיד בועדת שמגר - אסון השייטת
ההשלכות של פעילות צבאית בנחל הקישון ומימי הסביבה - אסון השייטת
על בריאותם של חיילי צה"ל שהופעלו במקום
פרוטוקול הישיבה מיום 31 באוקטובר 2000
הנשיא שמגר: בבקשה, פרופ' דולב. שב, בבקשה.
http://www.tau.ac.il/~bhkishon/kishon-31-10-2000.doc.

תרצה בבקשה למסור את שמך ותפקידך לתוך המיקרופון?

פרופ' ערן דולב: שמי ערן דולב ואני הייתי קצין רפואה ראשי מיוני 79 ועד פברואר 83.

הנשיא שמגר: מה היה ידוע לך על נחל הקישון?

פרופ' ערן דולב: ברמה… אני שמעתי את מה שאמר פרופ' מיכאלי, שאני הייתי סגנו והחלפתי אותו. ברמה המוסדית, ואם יורשה לי – אני גם אתייחס לזה – שום דבר, ברמה האישית – אני, כמי שבא מיחידות מיוחדות, התאמנתי שם לא פעם ולא פעמיים, זה היה מטונף, זה היה מגעיל, וזה מה שהיה צריך לעשות כי זה היה המודל שלנו. באותה תקופה, בעיקר בתקופת מלחמת ההתשה או ב… שום דבר, עד שפרץ הסיפור הזה, מעולם לא שמעתי על זה.

הנשיא שמגר: לא היתה שום התייחסות של מסקנות רפואיות לדבר הזה? פרט לזה שזה היה מסריח ומלוכלך?

פרופ' ערן דולב: לא.

הנשיא שמגר: הלא מסריח ומלוכלך יש לו גם תרגום ל… לרפואה.

פרופ' ערן דולב: לא, לא. ואני אסביר אולי דבר שאם זה עלה כבר, אני מתנצל, אבל אני מדבר קצר.

קצין הרפואה החילי של חיל הים, הוא קצין מטה אצל מפקד חיל הים, שמייצג את הרפואה בכלל ואת הרפואה הימית, הוא קצין מטה במפקדת קצין רפואה ראשי, שמייצג את כל הנושאים העל-מימיים והתת-מימיים.

עכשיו, אני לא הייתי ידוע בעבודת מטה יותר מדי קפדנית ויותר מדי מסודרת, אבל הייתי ידוע בזה שהייתי תמיד ביחידות ובשדה וביקרתי אין-ספור פעמים. זה ילדי הטיפוחים שלי – ביחידות המיוחדות. זה לא עלה.

אני אומר – לא… לא בדו"חות ולא באופן ספציפי, זה לא עלה. עכשיו, הסברים אפשר למצוא והם נאמרו, בגלל Lack-period, ומי שמע שבירקון יש מחלות והעירו אותי לילה אחד כשקרס איזה שהוא גשר, לא הייתי שייך בכלל לעניין, רצו איזה רעיון טוב – לא ידענו. לא שמענו על זה מעולם.

עכשיו, אני אומר את זה על הרקע הברור שבשנת 81-80, יש התעוררות מסויימת לגבי מה שאנחנו קוראים היגיינה תעסוקתית, בפירוש כן. והעובדה לזה שאני לוקח שני סרנים שהיום הם שני פרופסורים מכובדים בתחום האפידמיולוגיה והרפואה המונעת – יהודה לרמן ויוסי ריבק, אני משכנע את שלטונות צה"ל לשלוח אותם ללמוד על נזקים של דלק מסויים שעומד להגיע עם איזה טיל מתוחכם וכל מיני דברים שמגיעים לידיעתי, אני מנסה להקדים את הבעיה בפקודות, בהוראות, בהבנת הנושא.

יום אחד עולה בעיה, והבעיות עולות מהשטח ואני בהחלט תומך במה שאמר דני מיכאלי, הבעיות עולות מהשטח. אפילו בעיות שלכאורה הן מטומטמות, כמו – באים טייסים של חיל האוויר ומודיעים לנו שלטייסים יש יותר בנות. אני הודף את העניין הזה משום שזה לא נראה לי, על פניו. אבל כשהטענה באה מתת-אלוף, מפקד בסיס מסויים, שיש לו גם הסבר מסויים שיש שם אנטנות טרופו של קרינה בלתי מייננת, אני מוכרח להתמודד עם זה, משום שהשאלה עולה מהשטח.

אז ממנים ועדה וקודם כל מתברר שאין קשר, שנית – שלטייסים יש יותר בנים ובזה הוועדה נגמרת. אבל אנחנו מתייחסים לכל דבר.

אוגדה מסויימת, כשאמיר דרורי הוא ראש מה"ד, הוא קובע צליחת מכשול מים צר במדבר יהודה על נחל קדרון, ומגיע הרופא האוגדתי ומספר לנו שהקדרון מלוכלך ואני יודע שבעיר העתיקה יש כמה מקרים של כולירע, השנה היא 80-79, ואין תרגיל צליחת מכשול מים צר באותו קדרון, עם ויבריו-כולירע. אבל מה שאתה לא יודע – אתה לא יודע.

אגב, ד"ר אליהו ריכטר, הוא מבקר קבוע במפקדת קצין רפואה ובלשכתי באותן שנים והוא מביא לי המון נושאים, חלקם רציניים, חלקם הוא ממציא, אבל כל דבר זוכה להתייחסות.

זאת אומרת, כשבאים – התגובה קיימת. אבל על הקישון, אני אומר את זה באחריות כי ניסיתי לחשוב אם היה משהו, חיים שהם ז"ל היה חברי הטוב ודן הראל, שהיה רופא השייטת אולי הראשון, ואחר כך רופא חילי של חיל הים, ז"ל, שניהם, חברי הטוב… זה לא עלה. ועד רופאים אחרים ויהודה מלמד הוא תלמידי וכו' וכו' וכו'. זה לא עלה, חד משמעית.

הנשיא שמגר: אבל היו דו"חות וסקרים אשר העלו את הדבר הזה והשאלה היא מה מידת… באיזה מידה חיל הים מנוי על הדו"חות האלה ואיך זה לא מגיע לחיל הים?

פרופ' ערן דולב: לחיל הים?

הנשיא שמגר: לחיל הים…

פרופ' ערן דולב: אני לא יודע.

הנשיא שמגר: לחיל הרפואה.

פרופ' ערן דולב: בחיל הרפואה ישנו ענף בריאות הצבא, שזה אנשים טובים ביותר. עכשיו, אני שמעתי את העניין האם צריך להוציא הוראות לגבי כל שטח עתידי וכו', יש פנים לכאן ולכאן. ככל שיהיו יותר פקודות – יהיו יותר חריגים להערכתי. אבל דיווחי אמת מתבססים על העובדה שמי שידווח, גם אם הוא אחראי, הוא לא יענש. וכך דווחו לנו – תמיד ידענו מה שקורה ביחידות המיוחדות בנושא קדחת המערות, למשל, משום שאנשים ידעו שהם עשו עבירה ומחר זה עלול לחבל בפעילות מבצעית והיו מקרים, אבל יש פקודת מטכ"ל, אתה לא יכול לעבור על זה.

הנושא הזה לא היה. אני לא זוכר… לי יש זיכרון של פיל, אני לא זוכר דו"ח אחד על הקישון, שהגיע אלי.

דיברנו על הרבה דברים, היו אלברט סטינגר, היה ראובן קריסטל בתקופתי, תקופת מלחמת לבנון וכו', יהודה מלמד. מעולם הנושא לא עלה. עלו נושאים מאוד שונים ומשונים, בפעילות השייטת. היה להם נוח לדבר איתי כי… בגלל המקומות שאני באתי מהם בתחילת דרכי בצבא. מעולם לא עלה הנושא.

אני משער שאם הם היו מספרים למישהו באותן שנים, היו מספרים לי, כי אני הייתי בן ברית בקריצה לכמה וכמה דברים. אולי. לפחות זה מה שהיה ידוע בשטח. זה לא עלה.

היה עולה – היתה התייחסות.

הנשיא שמגר: השאלה היא אם זה לא עלה בגלל כך שמישהו חיכה לדיווח, והאם לא צריך לשנות את הקונספציה ולומר שהרופא חייב להיות יוזם פעיל בבדיקת נושאים המתעוררים בתחום שעליו הוא מופקד.

אני מדבר על נושאים בריאותיים, לא על נושאים…

פרופ' ערן דולב: עולות פה שתי שאלות, אחת – איזה רופא? רופא השייטת? הוא ראה את מה שאני ראיתי והריח את מה שאני הרחתי, אבל הוא לא היה מודע לתחלואה שעליה אנחנו מדברים עכשיו. זה דבר שלוקח זמן. זאת אומרת – ברמת היחידה, בשנה-שנתיים שאתה משרת, אפילו בכל שנות המילואים של אותם רופאים צעירים, להערכתי – הם לא ידעו על זה, לא היו מודעים לזה. אני אומר – זה הערכה. אחר כך אתה מתחיל לשמוע שמועות, זה קרה לו זה, זה קרה לו זה, אתמול נפטר דוד פרומר שהחליף את יוחאי בן נון, בתור מפקד השייטת. הוא נפטר מסרטן, אגב. זאת עובדה, במחלקתי. זאת עובדה.

בהקשר שנסעתי לפה היום, חשבתי גם על זה. לא יודע. אני יודע אם דוד פרומר צלל בקישון? לא יודע. דיברנו על המון דברים. על זה – לא.

אני לא חושב שאפשר לצפות מראש את כל הדברים ולתת הוראות. בעיני – מפקדת חיל רפואה ראשי היא כמו משרד הבריאות. אתה מוציא הנחיות ואתה מפקח. אתה בפירוש לא מנהל את מערכת הבריאות בשטח. לא את מרכז… לא מרכז רפואי ולא מרפאת קופת-חולים. אתה מצפה שיהיה אינטגריטי מקצועי שאנשים נתקלים בבעיות לא מוכרות או בחשד, אפילו, ואומרים – אתה הסמכות המקצועית. לפעמים גם אין את מי לשאול. לתת לך דוגמה – בזמן מלחמת ההתשה היתה בעיה שהיינו צריכים לעבור את תעלת המים המתוקים, אחת מהם במצרים, בפעילות מבצעית. לי היה ספר במחלות טרופיות, אני באותה מחלקה גדלתי של ד"ר פדה, שדני היה רופא בכיר, אני הייתי, אחרי – חיים שהם, וכולנו גדלנו באותה מחלקה.

קראתי במחלות טרופיות שיש בילהרציה. אני זכרתי את הבילהרציה מילדותי בתל-אביב, מהירקון. אבל לעבור את התעלה חייבים, את תעלת המים המתוקים, ואיך? איך נזהרים שלא נחזור כולנו עם בילהרציה? לא היה את מי לשאול. ואז נזכרתי שהיה פעם ראש מדור בריאות הצבא במקרפ"ר במלחמת השחרור, שקראו לו אליעזר חופשי והוא היה בלגיון הצ'כי של הצבא הבריטי. אז הלכתי אליו והוא אמר לי עם מה להתמרח.

אני זוכר את השאלה המטומטמת שאני שאלתי – אבל הם לא יריחו אותנו? והוא ענה לי – המצרים זה לא וייטקונג, הם לא יריחו אותך. והתמרחנו ולא קרה שום דבר.

לא היתה תורה. זאת אומרת – מה שדן מיכאלי אמר, יש דברים שלא התמודדנו אתם כי לא ידענו שהם קיימים. אני חושב שזה נכון. היום, המודעות לשטח, לסביבה, לאקולוגיה יותר גדולה. כשהיתה בעיה שיכולנו לצפות אותה, דני מיכאלי היה קרפ"ר ב-76, היתה פעולה באנטבה, כולם חושבים שהיתה גבורה גדולה באנטבה, אני הייתי מפקד הצוות הרפואי באנטבה, עם מה שהתעסקתי זה לחלק לכל החיילים כדורים נגד מלריה, כי היינו 54 דקות על גדות אגם ויקטוריה. אמרתי – תראה איזה ביזיון יהיה, בסוף כולם יהיו חולים ועוד שבוע אחרי זה ועוד שבועיים אחרי זה, לתת להם כדורים שלא יהיו חולים, כי בזה הצלחה של פעולה נמדדת. אבל מה שאתה יודע – אתה מצפה, מה שאתה לא יודע – אתה לא מצפה. וזה מגיע, באמת, לאבסורדים.

הנשיא שמגר: טוב, זה דווקא דוגמה שמדברת, עם כל הכבוד, בכיוון ההפוך. זאת אומרת – אתה לקחת, אני יודע? לריאם או כינין, אני לא יודע מה לקחת שם, לקחת את זה מכיוון שיצאת מתוך הנחה של בדיקה שבסביבות אגם ויקטוריה יש מלריה.

פרופ' ערן דולב: כן, כן.

הנשיא שמגר: וזה לא שמישהו חלה ובא ולכן אתה פיתחת משהו. אותו דבר כאן. זאת אומרת – בילהרציה בירקון, כל ילד בתל-אביב ידע שיש בירקון בילהרציה.

פרופ' ערן דולב: אבל זאת היתה אחריותי והיה לי סמכות לעשות את זה. אי-אפשר להפריד בין אחריות וסמכות. מפקדת קצין רפואה ראשי לא אחראית על האימונים, זה היה יכול להיות בסמכותה להוציא את ההוראות, לו היתה יודעת, אבל זה לא באחריותה לקבוע את תוכנית האימונים של חיל הים. בוודאי שאנחנו יכולים להשפיע. אני ביטלתי לא פעם ולא פעמיים דברים שלא מצאו חן בעיני מבחינה רפואית, בתנאי שהיה לי קייס. אם היו מביאים לידיעתי – בוודאי שקצין רפואה ראשי לא יודע הכל.

הנשיא שמגר: אתה יודע, בצבא הבריטי היה מושג של Out of bounds.

פרופ' ערן דולב: בוודאי, מחוץ לתחום.

הנשיא שמגר: חוץ לתחום. משרד הבריאות יודע היום לפרסם שאסור לאכול דגים שדגו אותם בנמל הקישון ובסביבתו. לדעתי, עם כל הכבוד, היה צריך להיות רופא בחיל הים שהיה אומר – הואיל ויש יחידות באזור חיפה, אסור לטבול בנחל קישון, כי יש בו זיהומים מסוגים א', ב', ג', וזה לא צריך היה להגיע מתוך תוצאה של בדיקות תופעות רפואיות.

פרופ' ערן דולב: זה לא נאמר, למיטב ידיעתי.

הנשיא שמגר: כן. לא, אני יודע שלא נאמר.

יש לך שאלות?

ד"ר רנרט: רק שאלה אחת.

פרופ' ערן דולב: תשאל אותי את השאלה ששאלת על הלוגיסטיקה.

ד"ר רנרט: מותר לך לענות על שאלות שאתה לא נשאל, גם כן.

פרופ' ערן דולב: מה?

ד"ר רנרט: מותר לך להתייחס לנושא הזה גם כן. אבל רק דבר אחד קונקרטי, קודם.

ב-1980, שזה בתוך התקופה שלך…

פרופ' ערן דולב: אני הייתי.

ד"ר רנרט: היתה החלטה להעביר את קורס חובלים מסדרת האימונים של הקישון להעביר את סדרת האימונים לעכו. בגלל אירועים… אנחנו לא מצליחים לקבל תמונה אמיתית ומדוייקת של מה היה הטריגר. חלק מה… חלק מהאנשים מציינים שייתכן והטריגר היה התפרצות של האפטיטיס A או משהו מהסוג הזה, בגלל זיהום המים, אבל אנחנו… אני, אישית, לא משוכנע מקצועית שאני מבין את זה, למה היתה ההחלטה. אבל היתה החלטה כזאת. ועדיין יוצא קורס מהאזור, של חיל הים, מאורע בטח מאוד משמעותי, עם הרבה מאוד דברים שהוא גורר בעקבותיו, ויתר הקורסים ממשיכים והשגרה ממשיכה. כלומר – פועלות ארבע יחידות באותו מתחם, אחת יוצאת בגלל בעיה רפואית, ושלוש נשארות וממשיכות. איך אתה רואה את זה?

אני, עוד פעם, אני לא יודע אם דברים כאלה היו מובאים לידיעת מפקדת חיל, אני פשוט לא יודע.

פרופ' ערן דולב: לא, אני שמעתי את זה עכשיו, ניסיתי לחשוב, זה שאני לא זוכר מה שהיה בשנת 80, זה לא אומר שום דבר, אבל אני חושב ש… אני גם סנילי, אבל אני לא חושב שאני יודע על זה משהו, אבל זה שזה קרה לקורס אחד ונשארו קורסים אחרים – זה נראה לי נורא ואיום. זה מזכיר לי, אגב, שזה קרה בזמנו, המקום של הצהבת בצבא, בשעתו, אני מדבר על שנות ה-60, אני זוכר את זה מהצנחנים, זה היה בשבטה. זה היה דבר נורא ובאמת יום אחד…

הנשיא שמגר: אני חושב שגילון טיפל בזה.

פרופ' ערן דולב: כן, טוב, הוא גם מומחה לצהבת, זה נכון וחיל הרפואה התעמת עם הבעיה הזאת, אבל שוב – צהבת, האינקובציה שלה זה ימים עד שבועות, שבועות. אתה לא בא אחרי עשר שנים ואומר – מה עשינו?

יכול להיות שיש עוד דברים שאנחנו לא מודעים לזה. מ-Slow growing viruses, שאתה מכיר, ועד מתכות ועד… אין לזה… אין לזה סוף. אני חושב שזה בדיוק ההגדרה של ה-WHO, מה זה בריאות ומה זה תפקוד. טוב, אתה יודע את זה, גדי.

לגבי השאלה ששאלת קודם, אני, אני אומר את זה, אני נגררתי לרמטכ"ל על ידי מי שהיה אז קצין רפואה ראשי, משום שכל קודמיו באו לעזור לו ואני בשיחה אצל הרמטכ"ל אמרתי שאני באתי מכיוון שאת מיטב שנותי השקעתי בחיל הרפואה, אבל אני לא חושב שהולכת להיות פה בעיה, לי אין שום בעיה עם ההכפפה הזאת. אני חושב שנוסטלגיה זה דבר נהדר ומורשת הקרב זה דבר חשוב, אבל צריך להסתכל קדימה מה מתפקד יותר טוב ולדעתי, זאת החלטה נכונה. ככה שאני בהחלט, לא מתאים לי, אבל נגררתי וגם אמרתי את דעתי בפורום הזה, אמרתי גם לחברים שזה מה שאני אגיד.

הנשיא שמגר: תודה רבה לך.

פרופ' ערן דולב: תודה.

הנשיא שמגר: הפסקה.

מצ"ב קישור לכל החומר על פרשת אסון השייטת בגילוי מסמכים:
1. פרוטוקול הישיבה מיום 16 במאי 2001 -דו''ח שמגר
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5139&omm=1&viewmode=threaded
אשכול ראשי
עמותת אנשי הדממה למען לוחמי השייטת...!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5139&forum=gil

היום - כסא"ל (מיל.) - הוא יודע, שאף אחד ממפקדיו לא טרח לחלצו, ולמעשה הוא וחבריו בגדוד 890 הופקרו לדמם למוות.

פעם, בצנחנים, הוציאו פעולות תגמול כדי לחלץ חבר שבוי. במלחמת יום הכיפורים לאף אחד במפקדת גדוד 890 לא היו תבונה, אחריות ומוסר, שיניעו אותו לבדוק מה קרה לעשרות אנשיהם הנעדרים לאחר הקרב במישורים, המוליכים לחווה הסינית.

גם תצפית של הגדוד, שנשלחה לבדוק האם נותרו בשטח לוחמים פצועים, לא ביצעה את משימתה.

את הלוחמים החלה לחלץ פלוגת הנגמ"שים של גדעון דבורצקי ע"ה - אנשי שריון - ואחרי ששאר הלוחמים הפצועים דיממו עוד כשש שעות הצילה את כבודו של צה"ל מחלקת נגמ"שים בפיקודו של יקי חיימוביץ' (צנחן במילואים, שהוצב בחטיבת שריון), שבפעולה פרטיזנית - למרות פקודה של יצחק מרדכי, מג"ד 890 - נכנס לשטח המוות בין ציר "טרטור" לבין ציר "עכביש" כמה פעמים עד שחילץ את ששון. זה היה כבר מאוחר. רוב חבריו של ששון כבר דיממו למוות.

באותו זמן לא עשו הצנחנים מגדוד 890 כהוא-זה למען אחיהם לנשק. נכון - וזה חשוב - הם התכוננו לקראת הבאות, ומפקדי הגדוד עשו מאמץ גדול לשקם את גדודם.

גדוד 890 הושלך לשדה הקטל, שנפרס לפני החווה הסינית ("אמיר" במפת הקוד), כדי לחפש "חוליות של ציידי טנקים". הוא מצא שם את המערך הקדמי של דיוויזיה 16 המצרית, ונכתש עליו. הצנחנים נשלחו לחווה הסינית למרות שלילה קודם לכן נהדפה בקרבנות רבים התקפה של גדוד הסיור של נתן שונרי ממילואי הצנחנים. קודם לכן נהדף ממנה גדוד הטנקים של עמי מורג. אף אחד במפקדת אוגדה 162 של אלוף אברהם אדן ("ברן") לא טרח להקשיב לנתן שונרי. מאז מתלוננים הצנחנים על שנשלחו לשטח בלי מודיעין... אלא שגם במפקדת חטיבת הצנחנים לא האזינו לשונרי. קצין האג"ם של החטיבה ניסה להעלות את הנושא (הוא בן-קיבוצו של שונרי, ובניגוד לאחרים בחטיבה ובאוגדה שמע ממנו את סיפור הקרב), אך סולק מהתדריך לקרב לאחר שהטריד את המפקדים הבכירים בסיפורים "לא-רלוונטיים" על מה שקרה לגדוד הסיור.

איפה המג"ד?
איפה היה המג"ד סא"ל איציק מרדכי בזמן שאנשיו הופקרו בקו המגע עם דיוויזיה 16?

שאלה זו הינה חשובה ביותר. עיטור העוז, שקיבל לאחר המלחמה, מספר סיפור מעניין, שכנראה אין לו שום בסיס במציאות. גם צל"שים ועיטורים אחרים, שהוענקו בכל מלחמות ישראל - כמה מפתיע - אינם דבקים יותר מדי באמת.

מרדכי רכב מאז מלחמת יום הכיפורים על הסיפורים, שהפיץ על מעלליו בחווה הסינית. אך לא רק הוא.

איפה הייתה מפקדת חטיבת הצנחנים?

מעדויות שנאספו באחרונה מתברר, שגדוד 890 נשלח לקרב ללא תכנית לסיוע ארטילרי כיוון שהמח"ט פקד על מפקד הסיוע החטיבתי לא להצטרף למפקדת החטיבה, ולהישאר מאחור. באותה רוח, גדוד 890 שכח לקחת לקרב את מחלקת המרגמות שלו וגם את קצין הסיוע הארטילרי (קש"א) שלו.

להד"ם

לאחר הקרב בחווה הסינית נכנסה מערכת התעמולה לפעולה מואצת. אנשים קיבלו צל"שים ועיטורים ללא כל תחקיר של הקרב, וכמה מהם היוונו היטב את העיטור, שקיבלו על לא עוול בכפם.

עד היום לא טרחו בצה"ל לתחקר את הלוחמים, שהופקרו בשטח, וגם לא את השריונאים של נתקה, שחילצו אותם מהשטח. דרך אגב, עד היום הצנחנים גם לא הודו להם על חילוץ חבריהם לנשק.

את התחקיר של הקרב בחווה הסינית עושה מיוזמתו "הפורום לאזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים" - קבוצה של אנשים פרטיים, שחלקם לחמו בחווה הסינית. הקבוצה אוספת עדויות ומסמכים, ואפילו הצליחה לשכנע את ראש מחלקת היסטוריה במטכ"ל, שכבר הגיעה העת לחקור את הקרב הזה. ואכן, אם לא יכשילו את המאמץ (והאמינו לי, מתאמצים מאוד בנושא ... הרבה מאוד ברזלנים מפחדים מפתיחת "תיבת פנדורה") - הקרב ייחקר בשנת 2005 - באיחור של שלושים ושתיים שנה.

מה זה מלמד על הכשרתו של צה"ל ללחימה ועל רצונו/יכולתו לחקור את מבצעיו?

הקרב במישורי ההריגה ליד החווה הסינית אינו חשוב.
צר לי, אך חמישים הרוגים מגדוד 890 ויותר מעשרים הרוגים מגדוד הסיור של שונרי נפלו לשווא. מפקדיהם השליכו אותם אל התופת ללא מחשבה, וללחימתם לא הייתה שום חשיבות מערכתית. יתר על כן, למרות הכישלון בקרב על החווה הסינית, וללא קשר אליו, נמשכה הצליחה (למורת-רוח הפיקוד והמטכ"ל - אך בעידוד שר הביטחון; וזו, כנראה, נקודת האור היחידה בתפקודו במלחמה).
מכונת התעמולה הצבאית המציאה בדיעבד אגדה, שהקרב היה חשוב להעברת גשר הגלילים (עוד פיל לבן מבית-היוצר של מערכת הביטחון, שזיכה כמובן את מפתחיו בפרס ביטחון ישראל). להד"ם.

הכשר להפקרת לוחמים

מדוע הקרב הזה חשוב ומעניין? הרי גם מבלעדיו סיפק לנו הפיקוד הבכיר של צה"ל מלוא הטנא כישלונות צבאיים קטנים כגדולים, ולא רק במלחמת יום הכיפורים.

מדוע מפחדים הברזלנים מחקירת הקרב הזה, ומנסים למנוע כל דיון ציבורי עליו?

לפני כחצי שנה הם הפחידו את ערוץ 2 ב"פגיעה במשפחות השכולות". לדעתי, פרסום האמת על הקרב ועל התנהגות מפקדים בכירים בו אכן יפגע במשפחות השכולות, שיבינו, כי יותר משלושים שנה רימו אותם והוליכו אותן שולל. לכן, יפה גילוי האמת מוקדם ככל האפשר.

נראה כי צה"ל לא ישלול עיטורים, שהושגו בטענות-שווא. אולם, החזה יצרב תחת אות השקר והכזב של מקבלי האותות העיטורים הללו.

הקרב של גדוד הצנחנים 890 בחווה הסינית חשוב כיוון שצמחו ממנו שני רמטכ"לים, הרבה אלופים וקצינים בכירים, והללו הפנימו את הערכים המסולפים, שהניעו את מפקדי הצנחנים במישורי ההריגה הללו.

אם תרצו לדעת היכן צמחה הרוח המיוחדת, שהכשירה את הפקרת גדוד הטנקים של עירא בסולטן יעקב במלחמת שלום הגליל ואת הפקרתו למוות של מדחת יוסוף בקבר יוסף באירועי מנהרת הכותל - הטריחו את עצמכם לצומת "עכביש"-"טרטור" אל מול "אמיר" במלחמת יום הכיפורים...
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-7252-00.html?tag=3-36-02