עיוות עיתונאי-מכתב אליכם מדר' אורי מילשטיין.  

http://rotter.net/User_files/forum/gil/415a6fb9307f846e.html

כל כך מתאים ליום הכיפורים לאחר תפילת נעילה לחזור ולהציג את האשמים, ואת אלה שהיו, ואת אלה שברחו. כמו לא למדנו לקח.
היו כמה נקודות שעלו בכתבה הטלוויזיונית האחת שהסתירו פרטים, מפני ההורים השכולים. פשוט לא סיפרו את האמת. אבל אני בטוחה שההורים השכולים תמיד חקרו ותמיד רצו לדעת את האמת.

גם אבא שלי שבנו לא נהרג במלחמת יום הכיפורים, אלא היה ניצול מלחמת יום הכיפורים, כן הוא נהרג אחר המלחמה הנוראה ההיא, בתאונת אימונים במסגרת האימונים שהתרחשו בבלוזה. הצבא החליט ללמוד את לקחי המלחמה וכן גם כאן צריך לחקור איזה טמטום נכנס בצבא, כי בלוזה נקראה לאחר המלחמה "בסיס הדמים". כל כך הרבה דם נשפך שם, כדי להפיק לקחים... כל כך הרבה דם של חיילים...

אתמול כשהקרינו את סרטי התעודה אני חיפשתי בין החיילים את אחי. זה היה מעט ולא הספיק לספק את תאוותי. רציתי לראות את דמותו של אחי בין החיים שנותרו מן המלחמה. הייתה בי תשוקה בלתי רגילה למצוא בן עטורי הזקן ויפה הבלורית את פניו של אחי היפה, הגבוה התמיר. האח שנערות וחיילות נפלו לרגליו, האח שכל כך אהבתי כל שנות ילדותי, האח שהיה לי לחבר עד אשר נעלם אל הנצח.

קרב החווה הסינית או קרבות רמת הגולן הן הקרבות שעיצבו את אישיותנו בגיל ההתבגרות. אני זוכרת את הספר שרכשתי מיד בתום מלחמת יום הכיפורים והוא מונח עדיין על המדף בארון הספרים כמו הפך להגדה. "המחדל". זה היה הנס שהעלינו מיד בתום המלחמה.

אנו הדור שהתבגר מתוך המלחמה הזאת, אנו הפכנו באחת באזעקה בצהרי יום הכיפורים לנושאי הנטל.

אני זוכרת שהתנדבתי בבית ספר של בני נוער בעייתיים ביותר, בעוד אני בעצמי נערה מתבגרת. עומדת מול כיתה של נערי שוליים שתיכף ינופפו לעברי סכין עבריינית. זאת אני שהחלפתי את המורים שגוייסו במרכז הנוער באשקלון, אני לימדתי בעת שאחי טוביה פיינגולד ז"ל רץ במרדפים אחרי חיילי קומנדו מצריים. הוא נלקח מקורס מכ"ים, מיד בתום סיום הקורס והועבר אל התופת. לא ידעתי הרבה על מה שעבר במלחמה, ידעתי רק שהוא עבר את התעלה והיה מצורף ליחידת גששים בדוויים. אין לי מושג מה הוא עשה במלחמה ההיא. הוא נשאר בחיים כמה חודשים אחר כך על-מנת להסביר לי שמלחמה זה עסק רציני.

הוא נשאר בחיים עוד כמה זמן כדי לומר לי שהוא לא יכול לסבול יותר סרטי מלחמה. אני זוכרת שהלכנו לקולנוע "אסתר" באשקלון, הקרינו איזה סרט מלחמתי, והוא אחי הבכור לא הביט בסרט, בדרך חזרה הביתה הוא הסביר לי שמלחמה, לא שווה כלום.

אחי לא היה בקרב החווה הסינית, ואולי הוא היה, ואין לי מושג אם הוא היה. אין לי מושג מה עשה אחי בזמן המלחמה, אני רק יודעת שאבי היה נוסע לחפש את אחי בזמן המלחמה, בעת שגם הוא היה מגוייס.

משנסתיימה המלחמה נשמנו לרווחה, אחי נשאר בחיים. זה היה זמן שאול, מי שנמצא על שפת השאול נמצא שם ולא חוזר לחיות בינינו.
מה שלמדתי מן הסרט הוא שאולי טוב לו לאחי כבר שאיננו לחיות את הכאב ההוא שהיה טבוע מן הימים שבהם נתקל בתופת לראשונה בחייו.

בגיל אשר צעירים אחרים בכל העולם לומדים לאהוב לראשונה, כותבים שירים לאהובותיהם, וכן אוהבים בטירוף. הוא נלחם ויצא בחיים, אבל נפשו הייתה בוודאי שסועה ופצועה. הוא אמנם לא אלוף משנה עוזי יאירי ז"ל והוא לא "התאבד" בהתקפת המחבלים במלון סבוי... והוא לא הוזכר בסרט על החווה הסינית. ומי אני? אני בכלל לא מבינה דבר במלחמות. ולא רוצה להבין דבר במלחמות.
אני רק זוכרת את דבריה של חני זיו, אחות שכולה, שכתבה את הספר "בני קשת" וגם את "שרב" מספרת לנו על התגובות שספגה מן הגברים. "מה את מבינה במלחמות? רק מי שהיה שם מסוגל לכתוב על הקרבות- מפרשת חני...

אני אומרת בעקבות הסרט, בואו נפקיע את המלחמה מן הגברים. בואו נפקיע את חקירת מחדלי המלחמות מן הגברים. צריך לתת לנו פעם אחת ולתמיד לנהל את המדינה. נמאס לראות שהשלטון מונחה מנקודת מבט גברית כוחנית, בסגנון האמירות "אז את מי את בכלל? מה יש לך לומר?"

ולא רק אצלנו צריך להפקיע את המלחמה מן הגברים, אנו מחצית האוכלוסייה בכל מקום, הגיע הזמן שנצא למלחמה כנגד המלחמה. אני לא ממציאה את הגלגל זה סך הכול גלגל חוזר על עצמו, אמהות בשחור צאצאיות ארבע אמהות, האמהות שהובילו ליציאה מלבנון אצלנו, וגם אנו אמהות יום חול ואמהות שבת ואמהות בכלל, צריכות כעת להתלכד על-מנת לצאת מן השטחים. לא כוח הזרוע ינצח, לא ההרס והשחתה הוא שיכניע את הרוע.
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-7476-00.html?tag=9-47-46

כמויות המיילים המגיעים בעקבות הסרט (לפניו ואחריו) מתעצמות מיום ליום. לוחמים מכל העולם שולחים מיילים ונראה שלכל מי שהשתתף במלחמה ההיא, יש מועקה אשר הוא שמח לפתוח אותה, היום בשל ההשפעה של הסרט

מכתבו של סמ"פ טנקים אבי ליאור, אשר אני מצרף בהמשך, תפסה אותי דווקא בגלל שהיא נותנת תמונת קרב הגיונית, על פי תמונת קרב זו, אתם יכולים להבין שברן ותמרי עשו מעשה נבלה, בשולחם את 890 לחפש "ציידי טנקים" שלא-היו בפריסת ברווזים ללא שריון וארטיליריה באשמת מפח"ט 35 ומפג"ד 890 ש"שכחו" את קציני הארטיליריה מאות ק"מ מדרום.

התיאור המצויין של אבי ליאור, גם ממחיש, מה זה קרב ומלחמה, אשר הוויכוחים שלנו - הצנחנים, אם הלכנו בחוד או הלכנו 5 מטרים מאחור, או אם רצנו להביא ארגז, אין בהם מאומה !!!

בכל זאת, למרות שהקרב שלנו , היה תוצאה של קריסת המחשבה והפיקוד של אוגדה 162 והיה מיותר, תפס המותג "קרב הצנחנים של 890 בחווה סינית " כמותג מנצח אשר בפועל לא ניצח איש. זאת האמת - ציר עכביש היה פתוח כל הזמן ואם היה חסום, אזי רק מפקקי תנועה.

אתם יודעים, מה, אולי ק"מ אחד היה בקצה טווח הסאגרים ועל כן אוגדת שרון חצתה על החולות מדרום בקטע הבעייתי, כך שמצער לומר - אוגדה 162 יכלה להשתמש בצנחנים שלה למטרות יותר ראויות והן היו עולות בפחות נפגעים ועם תמורה למערכה.

"
תגובות יתקבלו ברצון
בקישור הבא:
http://community.msn.co.il/comm_display_topic_threads.asp?ForumID=19486&TopicID=108771&PagePosition=1&ThreadPage=1&CommID=11303

הנה תיאורו של אבי ליאור:

לאורי ולכל החברים שלום!

הצטרפתי לפורום לפני כשבועיים ומאז אני קורא את כל הנכתב בעניין רב. חזיתי בסרטו של ניר טויב – "החווה הסינית – רשומון" , אשר הוצג בסינמטק – ירושלים והאזנתי לחברי הפנל בקשב רב וגם אמרתי מספר דברים.

בכדי לקבל את תמונת הקרב הכוללת של אזור ה"חווה הסינית" יש להתחיל את התחקירים מהלילה שבין ה – 15 ל – 16 באוקטובר ואולי אף מספר ימים קודם לכן בו ניצב גדוד 87 בפיקודו של יואב ברום ז"ל באזור צומת "טרטור לכסיקון" ולפי פקודה , אך ללא סיבה נראית לעין, נטש את עמדותיו ואפשר לכוחות המצריים להתקדם ולהשתלט על ציר "טרטור".

מעבר לתיאור מהלכי הקרב של חטיבה 14 , אשר כבשה למעשה את מתחם "אמיר"(החווה הסינית) בלילה שבין ה – 15 ל – 16 באוקטובר במחיר דמים כבד של 120 הרוגים , מאות פצועים, ונעדרים נשאלות שאלות כבדות שאין עליהן תשובה

כגון: מדוע הוצנע קרב זה ולא פורסם עד היום? מדוע לא נערך תחקיר מקיף על אירועי הקרב? מדוע ה"סיפורים" , אשר פורסמו עד היום באופן רשמי, הינם כלליים בלבד? מדוע לא נערך מעולם כנס לוחמים , אשר לחמו במסגרת חט' 14 בזמן המלחמה? מדוע לא ערך גדוד 79 ,אשר מפקדו היה עמרם מצנע , כנס לוחמים עד היום הזה?

מדוע הכנס הראשון של גדוד 184 היה לאחר 29 שנים? לפני כשנה יצא ספר , אשר הופק על ידי עמותת גדוד 184 וניכתב על ידי העיתונאי אודי מיכלסון ושמו "אבירי לב" סיפורו של גדוד 184. הספר יצא במספר עותקים קטן וחולק/נימכר בעיקר ללוחמי הגדוד ומשפחותיהם לדורותיו , ניתן לרכוש אותו, כיום, באינטרנט באתר "דיבוק". הספר עוסק בהיסטוריה של הגדוד, באופן כללי ובמאורעות מלחמת יום כיפור בפרט. הספר נכתב על בסיס עדויות הלוחמים ותחושותיהם , אך אינו מאפשר הבנה מלאה של מהלכי הקרבות בהם השתתף הגדוד ובכל מקרה הספר מתאר סיפור קשה ומרתק כאחד וממומלץ לקריאה.

המהלכים , אשר אתאר בפניכם מתבססים על ידע אישי, כמי שנלחם כסמ"פ בגדוד 184 עד אותו לילה וכמ"פ לאחריו ועל אינפורמציה , אשר נאספה וממשיכה להיאסף על ידי קבוצה של מפקדים וחיילים עד רמת מ"פ המייצגים את כל היחידות הלוחמות של חטיבה 14 וכוחות , אשר סופחו אליה.

לכל מי ששואל את השאלה המתבקשת: היכן הייתם עד היום ולמה לא דיברתם?
אענה , שלמעשה הושתקנו או לא קיבלנו את האפשרות התקשורתית להביא את דברינו לתודעת הציבור ועל כך אפשר לקיים סימפוזיון ניפרד.
>
מהלכי הקרב של חט' 14 בין ה – 15 ל- 16 לאוקטובר.
בשעות אחרי הצהריים של ה – 15 באוקטובר נתנו המג"דים של חט' 14 פקודות, שבהם הוצגה תוכני ההתקפה על אזור החווה "הסינית" , כאשר המשימה הייתה בשלב

א' - פריצה מדרום לצפון על בסיס ציר "לכסיקון" כיבוש "מצמד" ומתחם "אמיר"(החווה הסינית) ובשלב
ב' - התארגנות לבלימה על בסיס "שיק" וסיוע למעבר כוחות, אשר יעברו דרך החטיבה ויחצו באזור "מצמד". האויב הצפוי היה בסדר גודל של פלוגה הממוקמת באזור צומת "טרטור" לכסיקון".

הכוחות החלו לנוע בשדרה בשעות אחרי הצהריים מדרום לציר עכביש, כאשר הם חוצים סוללות ותעלות והגיעו לציר "לכסיקון" ,2 ק"מ מדרום ל"לקקן". סדר התנועה היה גדוד 87 בפיקודו של סא"ל יואב ברום ז"ל ,נע ראשון , אחריו גדוד 79 בפיקודו של סא"ל עמרם מצנע , אחריו גדוד 184 בפיקודו של סא"ל אברהם אלמוג ואחריהם "שקד" בפיקודו של סא"ל ספקטור עם פלוגת טנקים ת"פ מחטיבה 600 בפיקודו של גבי ורדי.
>
גדוד 87 , אשר נע ראשון, כאמור לעיל, פנה בציר "נחלה" לכוון "מצמד" והשתלט על המוצב.
גדוד 79 , אשר חצה ראשון את צומת "טרטור" לכסיקון" , גרם להפתעה מוחלטת לכוחות המצריים , אשר היו ערוכים באזור ולמעשה פגיעותיו בשלב הזה היו שוליות.
גדוד 184 , אשר נע שלישי בשדרה החטיבתית נכנס לתוך המערך המצרי, אשר היה ערוך ומוכן לבואו וכלל מקבצי מוקשים , אשר , היו פזורים על הכביש , חי"ר המצויד במטולי RPG , שהיה ערוך בתעלות סביב הצומת וטנקים בטווחים קצרים(מ-50 מטר ועד 500 מטר) , שחלקם היה מצויד אף באמצעי ראית לילה. גדוד הטנקים , אשר נע בשדרה על הכביש הפך למטרה נוחה וקלה. תוך דקות ספורות איבד הגדוד 18 טנקים, אשר חלקם התפוצץ והושמד וחלקם נשאר תקוע ללא יכולת לזוז תחת אש תופת. בשלב זה נהרג אחד המ"פים – אליעזר כספי ז"ל ולמעשה נדמו גם הרשתות הגדודיות והפלוגתיות.

אני אישית חציתי את הצומת תוך תנועה מתמדת קדימה , כאשר סביבי התפוצצו טנקים והאזור כולו היה מכוסה בעשן ואבק, אשר, כנראה, הסתיר את תנועת חלק מהטנקים. בשלב זה היה ערוך גדוד 87 ב"מצמד" , כאשר גדוד 79 ממשיך בתנועתו צפונה, חוצה את מתחם "אמיר" ומגיע בסופה של התנועה על ציר "לכסיקון" לציר "אושה" הנמצא כ – 5 ק"מ צפונית ל"אמיר" ולציר "שיק" , תוך שהוא פורץ ועובר את מפקדת חט' 14 המצרית לאחר שהמשכתי לנוע צפונה הסתבר לי לפתע , שאני טנק בודד ושאין אחרי או לפני טנקים נוספים.

לאחר ניסיונות יצרת קשר ברשתות השונות ולאחר שטנקים נוספים החלו לצאת מהמתחם , הצלחתי לארגן ארבעה טנקים נוספים , לעלות אותם לרשת הקשר הפלוגתית , ליצור קשר עם מג"ד 184 ולהמשיך להתקדם צפונה על בסיס ציר "לכסיקון" , לאחר מספר קילומטרים הצלחתי לחבור למג"ד, אשר היה ערוך בין המבנים של החווה הסינית וכלל סך הכול ארבעה טנקים (סך הכול נותר תשעה טנקים תקנים מתוך 27 אשר חצו את מתחם צומת "טרטור" "לכסיקון").

הגדוד כולו נשאר בהערכות כלפי צפון כל הלילה , כאשר הוא משמיד טנקים מצריים , אשר הגיעו מכל כיוון אפשרי , כולל אחד אשר הצליח לחדור לבין הטנקים של הגדוד תוך שהוא חושב שחבר ליחידתו. טנק זה הושמד מטווח קרוב מאד!!!

גדוד 79 נלחם כל הלילה , כאשר הוא נאלץ לסגת לכוון ציר "שיק" ולהתייצב עם בוקר מדרום לו ולסייע בבלימת ההתקפות , אשר הגיעו מצפון.בשעות הלילה , אף, נפצע המג"ד עמרם מצנע ופונה מהשטח ואת מקומו תפס הסמג"ד נתן בן ארי.

כוח נוסף, אשר נע בשדרת החטיבה היה של "שקד" עם פלוגת הטנקים של גבי ורדי. כוח זה נע ונתקל גם הוא במתחם המצרי , אשר היה פרוש בצומת "טרטור" "לכסיקון" במכת האש המצרית הראשונה, הושמדו רוב הטנקים והזחלמים ומאותו רגע עסק הכוח בפינוי גופות ופצועים לכוון "לקקן" . כוחות נוספים הגיעו במטרה להתגבר על הכוחות המצריים ו"לפתוח" את ציר "טרטור" ובינם כוח מגדוד 87 בפיקוד המג"ד סא"ל יואב ברום והמח"ט אל"מ אמנון רשף (השמיד ארבעה טנקים מטווח קרוב מאד) , אשר תקף ממערב למזרח וכוח "שונרי". שתי ההתקפות הללו , נכשלו, כידוע, ומג"ד 87 נהרג.

בצומת "טרטור" "לכסיקון" נשארו עשרות טנקי "פטון" פגועים ובהם הרוגים רבים ופצועים. חלק מאנשי הצוות "עפו" או יצאו מהטנקים והחלו לבצע "מילוט" ללא כל יכולת ואמצעים לאתר את מיקומם ואת כיוון המילוט. חלק גדול נע לתוך כוחות האויב ומתוכם חלק קטן שרד והיתר נהרגו או שנעלמו או במילים אחרות הפכו להיות נעדרים עד עצם היו הזה.חלק מהפצועים פונה על גבי הטנקים והנגמ"שים
עם הכוחות וחלקם חולץ לכוון "לקקן".

בבוקר ה – 16 באוקטובר הועברה ידיעה לגדודים שהחטיבה למעשה מנותקת ונמצאת בתוך כיס, אשר אותו מקיפים כוחות בסדר גודל של דיוויזיה, כאשר למעשה עובדתית, ציר "עכביש" ודרומה לו, היה פתוח ודרכו המשיכו לנוע כוחות בלילה ובינם חטיבה 55 וכוחות טנקים , אשר החלו לצלוח את התעלה.

שתי עובדות היו ברורות לכוחות אוגדת "שרון":
1. סד"כ האויב הערוך על ציר "טרטור" – לפחות דיוויזיה.
2.גבול הגזרה הדרומי של הארמיה השנייה הוא ציר "טרטור" עצמו ומדרום לו אין כל הערכות של כוחות מצריים וניתן להמשיך את מהלך הצליחה תוך הסתת התנועה לכוון "עכביש".

גדוד 184 והתייצב בבוקרו של ה – 16 לאוקטובר כ – 0.5 ק"מ מדרום לציר שיק והמשיך עד בוקר ה – 18 לאוקטובר לבלום התקפות מצריות , אשר הגיעו מצפון וממזרח ולהשמיד מטוסי אויב , אשר הפציצו את אזור "מצמד". ב - 17 ו - 18 לאוקטובר החלה בריחה של אלפי חיילם מצריים , אשר נסו מאזור המתחם של ציר "טרטור" ועברו עשרות מטרים בודדים מהטנקים של גדוד 184. ב- 18 באוקטובר קיבל גדוד 184 לבצע התקפה על המתחם המצרי שהיה ממוקם כ – 1 ק"מ מצפון לציר "שיק". ההתקפה הראשונה נכשלה ובה הושמדו לגדוד שני טנקים נוספים ונהרגו ארבעה לוחמים בינם רס"ן אלי ששון.

בלילה ה – 17 לאוקטובר ניתן היה לראות שקרב עז מתרחש כ – 3 ק"מ ממזרח!!! למקום מושבו של גדוד 184 (ה"חווה הסינית" – "אמיר") והיה זה קרב ה"חווה הסינית" של גדוד 890 .

התיאור הנ"ל מסייע לראות את התמונה לאשורה ולהבין עד כמה שקריות הן הטענות של מפקדי אוגדה 162 שבהן הם טוענים כי בידיהם היו ידיעות על צידי טנקים בלבד באזור ציר "טרטור" ו"החווה הסינית" .

הקרב הנוראי שבו הושמדו לנו עשרות טנקים ונהרגו בו למעלה מ – 120 לוחמים , נשמע בכל רשתות הקשר האוגדתיות הפיקודיות וב"בור" במטכ"ל , כל הצבא ידע שחטיבה 14 "שכבה על הגדר", בלילה שבין ה – 15 ל – 16 לאוקטובר, בכדי לאפשר את פתיחת הפרצה , אשר אפשרה את מעבר כוחות הצליחה.

התגובה הברוטאלית כלפי גיל דוד , אשר ניסה להעביר מסר ידוע למפקדת אוגדה 162 ברור יותר אם מבינים שהעובדות ה"מפחידות" הוסתרו מפני מפקדת חט' 35 וגדוד 890 בכדי לגרום להם לצאת למשימת התאבדות בהערכות גדודית מוטעית לחלוטין.

גם הטענות, אשר מושמעות על ידי גורמים שונים בינם על ידי אברהם זהר , שכיבוש ציר "טרטור" היה הכרחי בכדי להשלים את הצליחה ולחילופין ללא כיבושו היה צורך בהחזרת הכוחות מאזור "החווה הסינית" וביטול הצליחה , היה לא רלוונטי לאור העובדה שהכוחות המשיכו כל העת לנוע על ציר "עכביש" ודרומה
לו.

להערכתי יש להמשיך את עבודת המחקר ולצורך זה נדרשת עבודה רבה בכדי להשלים ולצייר את מפת הקרב המלאה כולל הכוחות הנוספים של אוגדת "שרון" – 143 - חטיבות 600 ו – 421 וכוחות נוספים , אשר היו בגזרה והיו עשויים לסייע.

אשמח לקבל את התייחסותכם , הערותיכם ושאלותיכם לכל מה שנכתב.

בברכת
שנה טובה וגמר חתימה טובה

אבי ליאור

- Original Message -
From: HezyD
To: sh ; [email protected] ; [email protected] ; roncd ; RON ; RON ; razy ; Rahel S ; [email protected] ; [email protected] ; [email protected] ; [email protected] ; peer ; [email protected] ; olga ; [email protected] ; nisan ; [email protected] ; nir moshe ; nir ; Nimrod Barguy ; nc ; Natan Most ; Nahum Shahaf ; naama volcani ; [email protected] ; moti Ashkenazi ; 'Moshe Rosenblatt' ; moshe feiglin ; Moshe Caspi ; Mistral ; Mistral ; [email protected] ; Michael Sharon ; Michael Bronstein ; Menachem Shait ; maya ; [email protected] ; mali toib ; LIOR ; Leonid Stepakov ; [email protected] ; lachish zeev
Sent: Tuesday, September 28, 2004 9:58 PM
Subject: Re: קבלתי במייל - תקראו

- Original Message -
From: HezyD
To: DAVID ; Danny Van-Biran ; daniel ; Dani Reshef ; 'Dan Wahle' ; Dan Lazar ; dalya ; Dalia ; carol and yoram ; bz wg ; Bronshtein ; Boaz ; Blum-Halevi Yossi-BJB016 ; Bilha Golan ; [email protected] ; aviS ; avilior ; avig ; [email protected] ; avi aharon ; avi Aharon ; 'Asher Shla'in' ; [email protected] ; Arieh Avneri ; 'Arieh Avneri' ; [email protected] ; amir bar-or ; alfi ; alex sharoni ; Albert Shabot ; ala ; adir ; adi ; [email protected]
Sent: Tuesday, September 28, 2004 9:55 PM
Subject: קבלתי במייל - תקראו

החווה הסינית, הסיפור שאינו נגמר

החווה הסינית היא באמת סיפור שלא נגמר וטוב שכך. אני מכיר אישית והיטב את ניר טויב ואני עדיין לא בטוח שהוא מבין את חשיבות סרטו ואת הפוטנציאל המהפכני שגלום בו.

מלחמת יום כיפור פרצה בדיוק באמצע החיים של מדינת ישראל. חקירת ולמוד המלחמה כמו גם התמודדות אמיתית וריגשית עם השלכותיה ותוצאותיה,יקבעו את גורלה של מדינת ישראל בעתיד לשבט או לחסד.

אני משוכנע שניר טויב לא העריך בתחילת דרכו את מעגלי ההדף והנפץ שטומן בתוכו התחקיר עבור אביו וחבריו וטוב שכך. הוא הלך עד הסוף.

חשיבותו של הסרט והתחקיר היא בהזדמנות החד פעמית והבלתי חוזרת שהוא יכול לתת לדור שלם, לחברה שלמה ,להבין ומהמקום הנמוך ביותר של הפחדים והכאבים הקמאיים שלנו, כי אין תחליף לאנושיות, לחיבור הבלתי נמנע להיותנו בסוף רק בני אדם.

לשקר אין רגלים והאמת תמיד צצה במקומות שאנו לא מחכים לה ולא צופים לה .אבל היא באה. סוג מסוים של משחק בין אלוהים לבני האדם. משחק באנרגיה. אם פגעת, אם לא אמרת אמת, אם לא דייקת, אם הסתרת, איכשהוא זה יחזור אליך.

תמיד.

ממש נוסחה מדעית ביולוגית. עם משמעות ומשקל תיאולוגי אלוהי.

וזה בא. גם כשאתה למעלה וגם כשאתה למטה. אין חסינים, כולם בעניין זה שווים, אלוהים מגיע לכולם.

צודקים כולם, האמת והשקר הם רבי פנים ונמצאים בראשם וליבם של כל אחד מאיתנו. קשה לשפוט, בוודאי ממרחק של 30 שנה. אך יש צדק אחד מוחלט, פואטי, במה שניר והסרט עושים לנו כחברה. הם יצרו כאן מודל, בלתי הפיך, שלא ניתן לקבור אותו ולהעלימו. בטח לא באיומים.

ניתנה כאן הזדמנות חד פעמית ואמיתית לבוגרי הקרבות והמלחמה, דור שלם "שנקבר" בכאב של עצמו אחרי המלחמה והעביר את מורשת הסגירות והפחד להתמודד עם כשלונות וכאב גם לדורות שבאו אחריהם.אלינו.

יצרנו מבלי משים חברה חולה שמקדשת את הדמויות הציבוריות והפוליטיות, שאינן מייחסות את חרדת הקודש שיש לייחס לחום, רגישות, אהבה, יושר ואמת, או במילה אחת – אנושיות.

ההדחקה וקשר השתיקה משותפים למפקדיה הבכירים ולוחמיה הזוטרים של מלחמת יום כיפור, כולם אנשים טובים וראויים, שהגורל הביא אותם למפגש עם המוות והם "מתו". מי פיזית ומי רוחנית ורגשית.

וזה לא פחות גרוע, כי "מתים מהלכים" אלו, בוגרי מראות האימה, לא בכוונה ובוודאי לא מרוע "מייבשים וממיתים" כל דבר חי סביבם. כי אי אפשר לחיות באמת בלי לאהוב, בלי להיפגע, בלי לבכות, בלי לדבר, בלי לספר מה כואב לך ומה מפחיד אותך.

וראה זה פלא, הסודות הנוראים ביותר הם המילים – טעיתי, פחדתי, אני מצטער.

על המילים האלו שלא מעיזים להוציא מהבטן, על מפלצת ה"מרשמלו" הוירטואלית הזו משלמים "בחיהם" דורות שלמים ולחינם.

אז תודה לך ניר. אני אוהב אותך. למרות שתמיד ניצחת אותי במשחקי הכדורסל, כשהיינו נערים בקריות....

תודה לך שנתת הזדמנות לתיקון בערב יום כיפור, לחברה ומדינה שלמה שאולי ייעצבו דפוסי התנהגות אנושיים, צודקים ונכונים יותר, שייעצבו גם הנהגה פוליטית אחרת, טובה חכמה, אזרחית ונורמלית יותר. אנושית יותר.

הרישומון פתח את המוגלה ללוחמי החווה שפתחו את המוגלה לכל לוחמי מלחמת יום כיפור שייפתחו, בתקווה, את ליבם וראשם של הדורות אחריהם. אני לא רואה כל פיתרון אחר, להצלתה של החברה הישראלית, למעט העובדה שיש וצריך לדבר ביושר ובאנושיות על הכל.

גמר חתימה טובה לכולנו.

שלכם,

עדי.