חשיפה: פרופ' עמנואל גרוס ברח מהקרב במלחמת ששת הימים!!  

מצ"ב קישור לכתבה שפורסמה באתר:
חשיפה: פרופ' עמנואל גרוס ברח מהקרב במלחמת ששת הימים!!
http://www.likudnik.co.il/Front/NewsNet/reports.asp?reportId=32679

אלא שבריחה משדה הקרב מפחד שהיא לגטימית ותופעה אנושית,
לאנשים נורמליים מדליקה נורה אדומה ושולחת אותם לעסוק בחיים במה שלא דורש מהם אומץ לב והם בדרך כלל מבינים שהם אינם יכולים להיות עמוד האש לפני המחנה.

כאן אם הסיפור הוא נכון, הרי שפחדן וחמקן מנסה להיות עמוד האש ולקבוע נורמות.

בחיל הים ידוע על תת אלוף אחד שבמלחמת ששת הימים ברח מצוללת לפני יציאה לקרב "טען שיש לו אגזמה בידיים" ואחר כך הגיע לתפקיד ראש מספן כוח אדם, והיה מסביר לכולם את רזי האומץ ואיסור החמקנות.

ככה זה בחיים

חיילים וקצינים שבמהלך שירותם פיתחו ובדקו אמצעי מיגון מפני חומרים ללוחמה כימית וביולוגית טוענים כי חלו בסרטן ובמחלות אחרות לאחר שנחשפו לחומרי לוחמה כימית בצורה לא בטיחותית. ואולם, מערכת הביטחון מסרבת להכיר באופן מלא בנכותם ואף, לטענתם, גורמים במשרד הביטחון מאיימים עליהם שלא להפיץ את הסיפור בתקשורת. הסיפור נחשף על ידי צוות התוכנית "עובדה", וישודר הערב בערוץ 2.

סרן (במיל') אבי משולם, כיום ד"ר לכימיה, עבד במעבדה בצריפין, שבה פותחו ונבדקו אמצעי מיגון לחומרים ללוחמה כימית וביולוגית. לדבריו, במשך שנים הוא נחשף במעבדה לגז חרדל, לגז עצבים ולחומרים מסוכנים אחרים. "אנחנו פשוט לקחנו יריעות וטפטפנו עליהן חומר כמו מסוג חרדל, כמויות קטנות מאוד שנועדו רק לעניין הזה", העיד מפקד היחידה. "רצינו לראות כמה זמן לוקח להם לפרוץ את יריעות המגן". לדבריו, האוכל נשמר במקרר שבמעבדה, וגם את הארוחות אכלו החיילים במעבדה.

מכתב שנשלח למפקד המעבדה מעיד שגם בצה"ל ידעו שהניסויים מסוכנים. המכתב הורה להפסיק את הניסויים "עד לקבלת אישור בטיחותי לתקינות המעבדה". אולם לדברי משולם, למרות המכתב העבודה במעבדה עם כפפות גומי נמשכה שנים לאחר שליחתו.

לדבריו, המעבדה לא עמדה בתקנים בטיחותיים. "בדיעבד אני יודע שזו טעות נוראית, משום שבגלל הכמות הגדולה של האוויר שמסוחרר, היינו מקבלים את אותו אוויר מזוהם חזרה לתוך הדלת", הוא הוסיף.

הניסויים נעשו בתוך מנדפים, ארונות זכוכית אטומים, כאשר האדים הרעילים היו אמורים להישאב דרך הארובות החוצה. עם זאת, העיד אחד מאנשי הקבע שעבד במעבדה כי "היינו חשופים (לחומר מסוכן) כי המנדפים לא היו הכי טובים". לדבריו, במשך שנתיים שבהן שירת במעבדה, לא זוכר "שאפילו פעם אחת עשינו בדיקות רפואיות".

בעת שירותו של משולם, הוא החל לפתח בעיות בריאותיות, שהחמירו לאחר שחרורו. בין היתר פיתח בעיות נשימה, שהלכו והחריפו להתקפי אסתמה קשים ולקה גם במחלה בעיניו. ב-93' אובחן אצלו סרטן. מערכת הביטחון אסרה עליו לבחור ברופא כרצונו ולספר לרופאיו היכן עבד ולאילו חומרים נחשף.

קצין מיחידה סודית אחרת נפגע בתאונה שבה דלף גז עצבים. הוא שכב ארבעה ימים מחוסר הכרה. גם לאחר שחרורו משירות קבע, הוא המשיך לעשות מילואים ביחידה, שם במסגרת בדיקות רפואיות התגלו בדמו רמות גבוהות מאוד של CPK (המעיד על פגיעה במערכות בגוף). הקצין סבל מתופעות לוואי שונות ביניהן שיכחה, התקפי זעם בלתי מוסברים וחפצים שנפלו מידיו.

לאחר שהקצין החליט להגיש תביעה, נכנסו לתמונה אנשי משרד המלמ"ב - הממונה על הביטחון במשרד הביטחון בראשות יחיאל חורב. בין השאר הופיעו נציגי המלמ"ב אצל ד"ר אליהו ריכטר, רופאו של הקצין, ואצל פרקליטו עורך הדין ראובן לסטר. אנשי המלמ"ב החרימו ממשרדיהם של השניים את הדיסק הקשיח של המחשבים וכן מסמכים שונים. לאחר מאבק ממושך, הסכים משרד הביטחון לפנים משורת הדין להעניק לקצין 36 אחוזי נכות עקב פגיעת ראש ופגיעה עצבית, אולם לא הכיר בנכותו הנפשית. הקצין לא קיבל עד היום את תיקו הרפואי או תיעוד של התאונה שבה נפגע.

גם במקרה של משולם, מערכת הביטחון הכירה במחלות העיניים והריאות שבהן לקה, אולם מסרבת להכיר בכך שמחלת הסרטן נגרמה עקב החשיפה לחומרי לוחמה כימית.

ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "יחיאל חורב מעולם לא שוחח עם אף אחד מהמוזכרים בפרשה. כל ניסיון לקשור את שמו לנושא הינו משמיץ ומטעה". עוד נמסר שמשולם התבקש לגשת לרופא בעל סיווג ביטחוני על מנת "שיבדוק את טענותיו לעומקן". באשר להחרמת המסמכים והדיסק הקשיח נמסר: "מדובר במקרה חריג מאוד, בו התובע ועורך דינו החזיקו ברשותם מסמכים מסווגים אשר הוצאו ממערכת הביטחון ללא סמכות ובניגוד לחוק. לצורך החזרת המסמכים לגורמי הביטחון המורשים הוצא צו חיפוש באישור ובחתימת שופט".

* חיילי קבע ששירתו במעבדה בצריפין בה פיתחו ובדקו אמצעי מיגון מחומרים ללוחמה כימית וביולוגית, טוענים כי חלו בסרטן לאחר שנחשפו לחומרים רעילים

* מכתב שנשלח למפקד המעבדה, מעיד שגם במערכת הביטחון ידעו שהניסויים מסוכנים. המכתב הורה על הפסקת הניסויים עד לקבלת אישור בטיחותי

* משרד הביטחון מסרב להכיר באופן מלא בנכותם של חיילי הקבע שלקו במחלות שונות. לטענת החיילים גורמים במשרד מאיימים עליהם שלא להפיץ את הסיפור לתקשורת
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=832111&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0


_______

ידידי, אולי שמתם לב לכך שבאחרונה מופיע באמצעי התקשורת משפטן בשם פרופ' עמנואל גרוס, והוא ממלא את התפקיד של "האחראי על מוסר הלחימה של צהל". הוא מותח בקורת על חיילי צה"ל, שיורים בפלשתינים ללא סיבה ומתעללים. הוא מדבר על "תופעה שלילית נרחבת בצבא". חיים יבין מראיין אותו כאילו הוא בר סמכא לעניני מוסר. הצדקנות שלהם ממש נגעה לליבי, עד לרגע שבו נזכרתי שהמשפטן הנ"ל הוא לא אחר מאשר עריק מצה"ל! ליתר דיוק: עמנואל גרוס ברח משטח הכינוס של היחידה שלו, גדוד 51 של גולני, באמצע מלחמת ששת הימים. הגדוד שהה אז בקרית שמונה, והתאמן ביום ובלילה, בתרגולים רטובים, על מודל של תל עזאזיאת, לקראת הקרב ברמת הגולן. זה היה בעיצומה של המלחמה. היה מתח. החיילים ידעו שאו טו טו הם יעלו לרמת הגולן לסכן את חייהם. כמפקד זוטר באותו גדוד באותם ימים, אני זוכר שכל החיילים היו חדורי מוטיבציה וציפו סוף סוף לצאת לקרב, להוכיח את עצמם. המג"ד, סא"ל בני ענבר, היה דוחף לגדוד הרבה שיחות מוטיבציה. גם המח"ט יונה אפרת ביקר ועודד את החיילים העתידים להילחם. גם הסמג"ד אמיר דרורי עבד קשה על מורל החיילים. אבל טוראי עמנואל גרוס החליט שהעסק לא מתאים לו, והוא ברח ערב הקרב - לתל אביב.

המג"ד ציווה למצוא אותו ולהחזירו מיד ליחידה, למסדר ביזיון. המסדר הזה אכן נערך יום לאחר הבריחה: העריק הוצג לפני פלוגתו בכל הבושה האפשרית, והמ"פ אבנר הודיע לחייליו שמי שברח - יישב בכלא, "כשאתם תעלו להילחם מחר". העריק נלקח למעצר, והגדוד כולו עלה להילחם למחרת בתל עזאזיאת, המפחיד מאד בשעתו. למרבה המזל היה הקרב קל מהצפוי (בעיקר הודות לניהול קרב מופתי של המגד סא"ל ענבר). הסיפור היה ידוע בכל הגדוד. העריק הנ"ל היה למשל ושנינה, כמו שאומרים.

אך במשך השנים הבחור הזה גדל והתפתח לא רע - ונהיה פרופ' למשפטים, לא לפני שהיה לפני כן אב בית-דין של פיקוד דרום, ששפט אישית את חיילי צה"ל ב"משפטי גבעתי" או "גולני" (תתק נו אותי אם אני טועה). אתם מבינים? העריק הפחדן הזה דן והעניש את חיילי צה"ל שלא היו מספיק מוסריים עם האוייב בתקופת האינתיפאדה הראשונה... אני זוכר שזה הרגיז אותי בשעתו, והתיעצתי עם רפול מה אפשר לעשות כדי לרסן את הצדקן הזה. בסוף לא עשינו כלום, למרות שרפול בדק אישית ואישר את העדות שלי.

והנה לאחרונה אנו רואים את פרופ' גרוס בטלויזיה שלנו, כשהוא מסביר שצה"ל לא בסדר, שהוא יורה יותר מדי ושזו תופעה בלתי נסבלת... אין ספק שיש לקדוש הזה שריטה רצינית לאחר אותו מסדר בזיון בנעוריו. ודאי יש לו תסביך נגד חיילים קרביים, שאינם בורחים נוכח פני האוייב... גרוס לא השתנה הרבה: אמנם שערו הלבין, אבל זה הוא, אותו בחור שברח אז בשפנות רבה.
sefi yariv
phone # 1-561-542-2999

____________________