קבוצות דיון
גילוי מסמכים
נושא #8002
|
מנהל
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 311 מדרגים, 581 נקודות. ראה משוב | אור ליום שלישי ז' בסיון תשס''ח
23:18 09.06.08 |
|
דן אלמגור: ''השיר צונזר, השיר נכתב על פרשה מצמררת...
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 27.06.13 בשעה 09:51 בברכה, פילוביץ שחף דן אלמגור: "השיר צונזר מיד לאחר הופעת הבכורה, השיר נכתב על פרשה מצמררת שהתרחשה....מצ"ב הסיפר המזעזע בהמשך.זמורות יבשות http://www.kedma.co.il/index.php?id=1429&t=pages היום לפנות בוקר בשעה 04:15 דן אלמגור בקולו הרגוע מספר על השיר הבא שעומד להשמע והוא מתחיל במילים הבאות: " שיר שנכתב על פרשה מזעזעת ברחובות שלפני קום המדינה, ואני כבן רחובות ששמעתי זאת הזדעזעתי והחלטתי לכתוב שיר... חשבתי למי אני אתן את השיר/מילים על מנת להלחין ולשיר אותו.... באותה תקופה שכתבתי את השיר דרך כוכבו של זמר תימני צעיר בשם יזהר כהן, פניתי אליו והוא לאחר שקרא את המילים אמר: "למה לא סיפרו לנו על זה, אני מיד מלחין אותו וכך היה...." יזהר כהן הלחין, ולאחר ששר אותו בהופעה בכורה, השיר צונזר, ושניהם (דן אלמגור ויזהר כהן) קיבלו איום חד משמעי שלא להשמיע או לאזכר את השיר בכל פורום שהוא וכך היה עד היום לפנות בבוקר, אך משום מה, התכנית "שלא יגמר לעולם" (5 שעות) לא מוקלטת ולא מופיעה בלוח השידורים של רשת ב' או רשת ג'.... דן אלמגור מודה לארכיון הערוץ הממלכתי שנתן לו את השיר בכדי להשמיע אותו בתכנית הנ"ל שבוצעה ברשת ג' בשנת 2006... אני מקווה שימצא האיש/ה שלאחר שיקראו את הכתבה זה, ויש להם/ן את המילים/השיר או יש להם/ן קשר, איך אפשר להשיג את השיר/מילים... תודה מראש. פ"ש
לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב
תזכורת: מקור: 49. תקרית מקוב = השיר שניגנז: ''זמורות יבשות'' https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5316&forum=gil&viewmode=all&keywords=דן%20אלמגור#49 . .
לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב
_ חבלי שלום/איתמר רבינוביץ:הייתי פעיל במיוחד במסלול הסורי.. https://rotter.net/forum/gil/7929.shtml#10 חבלי שלום/איתמר רבינוביץ: פרק1- בתום מלחמת 73 החל תהליך.. https://rotter.net/forum/gil/7929.shtml#11
|
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
יערה
גולש אורח
| יום שלישי ז' בסיון תשס''ח
00:45 10.06.08 |
|
1. זמורות יבשות
בתגובה להודעה מספר 0
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 10.06.08 בשעה 00:55 בברכה, יערה כלם מדברים על "השנים הטובות" אך כל בן תימן במושבה רחובות עוד זוכר מעשה באיכר יונתן, שתפס שתי נשים מבנות תימן, המלקטות בכרם בין השמשות לא ענבים רק זמורות יבשותזמורות יבשות להסיק תנורן, הוא תפס את שתיהן, האיכר יונתן, והצליף ארוכות על השתיים בשוט, וקשות המכות כזמורות יבשות, אז קשר את השתיים בחבל העב, אל חמורו לקצה הזנב, וככה רוכב בגאווה נכנס ברכיבה אל המושבה. ברחוב הראשי, לעיני כלם איכר על חמור ושוט מורם, ושתי הנשים נגררות מאחור, קשורות בחבל לזנב החמור, שתי נשים חלשות,חוששות,מתבישות שניסו ללקט קצת זמורות יבשות קשורות לחבל ,כמובלות לתליה, וכל המושבה מביטה בדומיה ויודעת כל המושבה האיכר יונתן ממשפחה טובה וקורא יונתן:"זה דינו של גנב, להקשר בחבל לקצה הזנב!" "מה הן גנבו"?נלחשות הלחישות הן בכרם ליקטו זמורות יבשות, במרומי הגבעה מדנדן פעמון, וברחוב הראשי מצטופף ההמון, ורוכב האיכר,מנפנף לידיד, הרחוב הוא ארוך והומה מתמיד, צועדות הנשים,משפילות מבטן, אך יודעות שצופה בהן בגן הקטן וברחוב הראשי,שם ברחוב הרחב הוא רואה את אימו, הקשורה לזנב. הוא רואה את אימו ,הקשורה בצוואר נגררת מושפלת ברחוב עד עפר הוא רואה אנשים מגיחים מבתים, הוא רואה איך כלם בשתיקה מביטים הוא רואה חיוכים,ושומע צווחה "אמא, בואי,תראי תהלוכה! ויודעים כל בני המושבה: האיכר יונתן ממשפחה טובה. ויש האומרים:"טוב עשה,ככה טוב שידעו שיראו שאסור לגנוב" והבן מתבונן הוא "בחדר" למד על הבן התמים שכמעט נעקד, והנה כאן ברחוב לעיני העדה, מובלת האם לעקידה. ובמקום מאכלת פולח השוט ועיצים לעולה-צרור זמורות יבשות כן,מאז כבר חלפו שנים למכביר הבן הוא כבר סב,שערו מאפיר והרבה זכרונות ,כבר חלפו ודהו, אך לע דלא ישכח את הערב ההוא... |
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
Skipper
גולש אורח
| יום רביעי ח' בסיון תשס''ח
18:24 11.06.08 |
|
48. מדהים
בתגובה להודעה מספר 1
|
לא יאומן שיש "יהודים" כאלה. אני בספק רב אם אלה שעשו זאת באמת יהודים.ואגב זה מזכיר לי את הסיפור שלוש מתנות של י.ל. פרץ והינה קטע מימנו: ותשקף למטה, והנה תחתה עיר אשכנזית עתיקה. גגות משונים במראיהם ותבניתם מקיפים את השוק אשר מסביב לבית-הפקידות. והשוק הומה מהמוני אדם, לבושי מכלול, מכהים עין בשלל צבעיהם. ובחלונות ראשים צפופים, ואדם רב על המעקות, ורבים רוכבים על הקורות, היוצאות מן הכתלים תחת הגגות... ולפני בית-הפקידות שולחן ערוך למשפט, ועליו מפה ירוקה, שוליה זהב וציציותיה זהב. ויועצי בית-הפקידות – שׂרים, עטופי סמוט, מרוכסי זהב, מסובים אל השולחן; ונוצות לבנות, אחוזות בכפתורי-שוהם מרחפות מעל למצנפות תחש – – וישב בראש – שׂר העיר. מעל לראשו מרחף הפרס... ומן הצד אל עמוד-הקלון אסורה עלמה עבריה. סמוך לה אוחזים עשׂרה עבדים סוס פרא, משתובב... ושׂר העיר התנשׂא ויקרא מעל הספר בקול רם את פסק-דינה של הנערה האסורה: "חטא גדול מנשׂוא חטאה היהודיה הזאת! גם האדון בכבודו ובעצמו, מקור החסד והרחמים, לא יסלח לה... "ביום חגנו הקדוש התגנבה ויצאה מן הגיטו לרמוס את חוצות עירנו הטהורה... "ותטמא החצופה בעיניה הטמאות את תהלוכת-הקודש. ותחלל במבטי טומאתה את פסילי האדון והגברת ואת תמונות הקדושים שנישׂאו בהמון רב, בשיר ושבח. ותספוג אל תוך אזניה הארורות את הזמירות מפיות ילדינו התמימים, נערינו ונערותינו לבושי הלבנים, ואת קולות התופים הקדושים... "ומי יודע אם לא השׂטן, שלבש דמות היהודיה, דמות בת הרב הארור, הושיט יד ונגע באחד מקדשינו לחללו! "ומה ביקש השׂטן בדמות היהודיה היפהפיה? "כי יפה היא, הלא עיניכם הרואות. חן הסטרא-אחרא מתוח עליה; נתקשטה בכל קסמי שאול! "התבוננו אל עיניה המבריקות מתחת לריסיה הארוכים. לא חשכו במאסר! ראו את פניה, שחָורו בכלא, אך לא נפלו. ראו את אצבעותיה הזכות, הדקות והארוכות, הלא חודרות בעדן קרני-השמש – – "מה ביקש השׂטן? "לקרוע נפשות טהורות מן הסך, להתעות אותן מתהלוכת-הקודש! וחפצו כמעט שהצליח... ראוּה שני פרשים, והאחד הפסיק את תפלתו והחטיא את משנהו בשאלתו: מי היא היפה הזאת?! "והרגישו בה שומרי התהלוכה, ותפשׂוה! "וגם לא ניסה השׂטן לעמוד על נפשו, שליטה לא היתה לו על הטהורים, שהתוַדו ביום ההוא בבוקר, וקדושת הסך חופפת עליהם – – "וזה הוא פסק הנערה: "במחלפת ראשה תקשר אל זנב הסוס, ויוּתר הסוס, וסחוֹב יסחבנה במרוצתו על פני הרחוב, שדרכה עליו ברגל טמאה ביום קדשנו... תכבס בדם פצעיה את המרצפת שהכתימה בעיניה הטמאות" – – כן גזרה הפקידוּת. – כן יקום! הרעים ההמון בחוץ, על הקורות, בחלונות ועל המעקות. וכעבור גל הקולות, נשאלה הנערה, מה חפצה האחרון ומה תבקש בטרם תצא ליהרג? שאלה קטנה יש לה: סיכּוֹת מספר... – השתגעה! – לא! – ענתה הנדונה במנוחה – זאת היא בקשתי האחרונה. ונתנה לה. ושׂר העיר נותן צו: – אסרוה! ויגש התלין, ויקשור בידים רועדות את מחלפת הנערה בזנב הסוס... – פנו מקום! ויפרוץ שאון כהמות מים רבים. העומדים בחוץ נדחקו לאחוריהם ויחָצו, ימין ושׂמאל, לפנות לסוס דרך... וידי הכל נשׂואות, ושוטים ומטפחות הורמו לאיים על הסוס... ובשעת ההמולה לא ראה איש, מלבד הנשמה הנדחת, שהנדונה גוחנת ורוכסת אל בשׂר רגליה בסיכּוֹת את שׂפת שׂמלתה, לבל יגָלה בשׂרה, בסחוב אותה הסוס.... והוּתר הסוס, המחזיקים בו נסוגו, נפלו אחורנית, וקפץ ממקומו הסוס, וצעקה פרועה פרצה מאלפי פיות, בחוץ, בחלונות, על הקורות והמעקות, ומעל שולחן הפקידוּת, ומשוטטים ושורקים באויר אלפי שוטים ומטפחות... וישתולל הסוס מפחד, ויעף כסער... והנערה נסחבת אחריו... נסחבת ומתגלגלת... והנשמה הנדחת ירדה אליה, ותוצא מבשׂר רגליה סיכּה מאדימה, ותעף למעלה... ובסבר פנים יפות נתקבלה המתנה השניה... ומי שרוצה את כל הסיפור המדהים: http://benyehuda.org/perets/matanot.html
|
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 311 מדרגים, 581 נקודות. ראה משוב | יום ראשון י''ב בסיון תשס''ח
13:09 15.06.08 |
|
51. עידכון חשוב מאוד שהתפתח כתוצאה מהחשיפה......
בתגובה להודעה מספר 0
|
עו''ד שוקי פורר, אריה מקל וישראל קיסר איימו וצינזרו את השיר.. עו"ד שוקי פורר שמכהן גם בתפקיד ראש עירית רחובות,הוא, הוא, שייצג בזמנו את משפחת מקוב וגורמים שונים בעירייה ושלח מכתב אזהרה לרשות השידור - אריה מקל שלא לשדר את השיר בזמנו, בטענה כי הוא שיקרי....והיום שהאמת נחשפה בכלל ועל ידי המשורר שכתב את השיר בפרט, עו"ד שוקי פורר עושה הכל למנוע שוב את פירסום השיר אבל הפעם בטענה שפירסזום השיר יזיק לתושבי רחובות בכלל ולצאצאי הנערות שנגררו בשערות ראשיהן מאחורי הסוס כשהן קשורות לזנב.... עו"ד שוקי פורר הוביל את הליך הצנזורה מבחינה משפטית, אבל היו עוד שני עובדי מדינה ונבחרי ציבור שעזרו לנעוץ את המסמרים האחרונים בארון הקבורה של השיר והם: אריה מקל משהיה מנכ"ל רשות השידור... וישראל קיסר מי שהיה יו"ר ההסתדרות ושר התחבורה בממשלות מפא"י.... עד כאן בשלב זה !! מקור: http://www.rehovot.muni.il/
תזכורת לעו"ד/ראש העיר של רחובות - שוקי פורר: "מדוח מבקר המדינה לשנת 2006 עולה חשד כי היא עשתה זאת תוך ביצוע עבירות לכאורה על טוהר המידות. ביולי 2001 קיבלה אלול אישור מראש עיריית רחובות עו"ד שוקי פורר להארכת חוזה השכירות של המכללה לארבע שנים, עד 31 באוגוסט 2006. שלושה חודשים אחר כך, התקבל בנו של פורר לעבודה בתפקיד ניהולי בכיר במכללה ובנוסף, שמו הופיע כמחזיק מניות של המכללה. יחד עם הבן של פורר, קיבלה המכללה של אלול מעיריית רחובות הטבה של כ-232,000 שקל." מקור: נעזרה בשם ''פרס'' לקידום מכללה שהוחשדה בשחיתות בדו''ח https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6137&forum=gil&viewmode=all&keywords=שוקי פורר#151 35. מסתמן: כתב אישום נגד ראש עיריית רחובות https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6549&forum=gil&viewmode=all&keywords=שוקי פורר#35 לינק לאשכול הראשי של אם כל הפרשה: גבי לסט ואסף חפץ הודיעו לאריה אבנרי שהוא מועמד לחיסול https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6549&forum=gil&viewmode=all&keywords=שוקי פוררתזכורת לאריה מקל מנהל רשות השידור לשעבר והיום דובר משרד החוץ: מקור: http://www.news-israel.net/article.asp?code=8455
תזכורת ישראל קיסר יו"ר ההסתדרות לשעבר ושר התחבורה לשעבר: מקור: http://www.knesset.gov.il/mk/heb/mk.asp?mk_individual_id_t=167
תזכורת לתזכורת: 58. דן אלמגור: ''השיר צונזר, השיר נכתב על פרשה מצמררת... https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5316&omm=58&viewmode= המילים לשיר ''זמורות יבשות'': https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5316&omm=59&viewmode= _____
לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה
|
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 311 מדרגים, 581 נקודות. ראה משוב | יום שלישי י''ד בסיון תשס''ח
15:53 17.06.08 |
|
52. א.גלעד:''בארכיון רשות השידור אמרו לו שיעזוב אותם בשקט''
בתגובה להודעה מספר 0
|
היום 17/06/08 בתכנית "המילה האחרונה" בגל"צ עם אברי גלעד וג'קי לוי דקה לפני סיום התכנית העלה אברי גלעד את עניין אי המצאותו של השיר "זמורות יבשות" שכתב דן אלמגור ובוצע ע"י יזהר כהן בזמנו ונכון להיום לא בנמצא וארכיון רשות השידור לא פרודוקטיבי בלשון המעטה........ מצ"ב הדברים: אברי גלעד: שמע קראתי.. לפני שאנחנו הולכים, קראתי.. שלח אלי איזה מייל איזה בן אדם שמחפש הקלטה של שיר ששר יזהר כהן את השיר "זמורות יבשות" של דן אלמגור, מדובר במעשיה, בסיפור אמיתי שקרה בתחילת המאה ברחובות. שלוש תימניות זקנות יצאו לקושש זמורות יבשות בכרם, שיהיה להם להסקה ג'קי לוי: מממ אברי גלעד: תפס אותם החקלאי איזה ברקוביץ או משהו כזה ג'קי לוי: פרדסן אברי גלעד: פרדסן, קשר אותם בשיערן לחמורו והוליך אותם ברחובה של העיר, ככה יעשה לאנשים שמקוששים זמורות יבשות ויש.. ודן אלמגור כתב על זה שיר מדהים, שבוצע, ומאז אי אפשר למצוא את ההקלטה של הדבר הזה, כנראה שהיא.. |שקט מתוח, שתי שניות דממה מוחלטת-פ"ש| ג'קי לוי: יזהר כהן ביצע אותו אברי גלעד: הקונספירטיביים יגידו הועלמה ואחרים יגידו לא יודע, לא נהיה ג'קי לוי: מצאת? אברי גלעד: לא מצאתי, אז אני שואל אם למישהו יש שישלח ב- MP3 במייל באברי גלעד ב- Gmail דוט קום ואני אשמח להשמיע, כי הבן אדם חיפש את זה גם בארכיון של רשות השידור ושם אמרו לו שיעזוב אותם בשקט ג'קי לוי: שנייה, דן אלמגור עצמו אין לו את זה? ליזהר כהן? אברי גלעד: לא דיברתי איתו |שתי שניות דממה מוחלטת-פ"ש| ג'קי לוי: רבותיי צריך למצוא שיר, נעלם.. המשטרה מבקשת את עזרת הציבור מקור: (שעה 11:59) http://glz.msn.co.il/pop_video.aspx?newsid=1888 תזכורת לפרשה המזעזעת: דן אלמגור: ''השיר צונזר, השיר נכתב על פרשה מצמררת... https://rotter.net/forum/gil/8002.shtml 49. תקרית מקוב = השיר שניגנז: ''זמורות יבשות'' https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5316&forum=gil&viewmode=all&keywords=דן אלמגור#49 _______________________
לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה
|
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 311 מדרגים, 581 נקודות. ראה משוב | יום חמישי ט''ז בסיון תשס''ח
10:45 19.06.08 |
|
53. קטע מדברי דן אלמגור, אפריל ש.ז. לרגל מלאת 30 ש' לשלום..
בתגובה להודעה מספר 0
|
קטע מדברי דן אלמגור, אפריל ש.ז. לרגל מלאת 30 שנה לשלום עכשיו:לפני הרבה שנים טבע עתונאי שמאלן אחר את הניב "יורים ובוכים". אבל אנחנו, בגילנו, כבר לא יורים. ואם אנחנו בוכים לפעמים, זה אולי לא רצוני; או בגלל זה שילדינו או נכדינו יורים. אנחנו בעצם לא בוכים. אנחנו מצקצקים. רואים בטלויזיה זוועות הנעשות בשמנו - ומצקצקים. רואים בפסטיבל בסינמטק, או בערוץ 8, או בתיאטרון, הצגה או סרט על פשעים נגד האנושות הנעשים על ידי ילדינו – ומצקצקים: "זה באמת לא בסדר. צריך לעשות משהו בענין הזה". אבל... עוד שעתיים טסים לקונגרס בחו"ל, לאיזו הרצאה תמורת חופן דולארים, לסאלון הספרותי (שם לא נרגיז אף אחד. רק נדבר על ענייני ספרות בזהירות-בזהירות), או לבקר את הילדים והנכדים, שחלקם כבר נולדו בחו"ל. חוץ מזה יש בכורה של הצגה על חברון בתיאטרון, אופרה, פתיחת תערוכה, השקה של ספר חדש על מארת הכיבוש, שירה בציבור על הנושא "לחיי העם הזה". אז נצקצק מהר – כדי שנספיק לארוז, לזוז. עובדה: בין כל הנמצאים כאן הערב כדי לציין את יום הולדתו השלושים של הארגון שכולנו היינו בין תומכיו ומפגיניו הנלהבים, איני רואה לפניי אפילו אחד – אפילו אחד! – מכל חבריי הטובים ההם. תודה לאל שיש דור חדש, שפנוי יותר לעניינים האלה, ושלא עושה עדיין רק לביתו: 'אנרכיסטים', 'שוברים שתיקה', דור שלישי של 'יש גבול', צעירי 'גוש שלום' (ובראשם צעיר בן 85, שכן מוצא זמן להגיע לגדר בבילעין), 'נשים בשחור', או נשות 'מחסום ווטש' – שחלקן בנות גילנו, ובכל זאת מוצאות זמן לעמוד שם עם הבת והנכדה. 'רופאים למען זכויות אדם'. 'קו לעובד'. ועוד ועוד. ארגונים שאת כולם אני אוהב ומעריץ באמת - בין צקצוק לצקצוק. וגם הם, חלק מהם, קצת מחייך ומצקצק כשהוא שומע שיש בכיכר עוד הפגנה, עם שירים, של 'שלום עכשיו'. אלה?! המר"צניקים? המפ"איניקים? (לא. הם לא יגידו מפא"יניקים, כי הם פשוט לא מכירים כבר את הביטוי הזה). ב. ובכל זאת – 'שלום עכשיו'! ובכל זאת ולמרות הכל יש ותמיד תהיה לי פינה חמה וגאה בלב ל'שלום עכשיו'. להפגנות הענק ההן. להפגנות הקטנות יותר. לנסיעה בימי האינתיפאדה הראשונה לכפרים פלסטינים. לזכרו של אמיל. ל"שלשלת החיה" לאורך הכביש. להפגנה שבה נרצח ראש הממשלה, שקודם לכן – בימי שבירת העצמות - עמדנו יחד כאן בכיכר הקרויה על שמו והפגנו נגדו. ובשנים האחרונות – הרבה הערכה לדו"חות השנתיים העקשניים של 'שלום עכשיו', המשלימים בעקשנות את הדו"ח הגנוז שכתבה גם טליה ששון - דו"חות שנעזרים בצילומים וחושפים את תרמית ההתנחלויות בפנינו – ובפני העולם כולו. כן, ברור שהעבריינים יקראו למפרסמי הדו"חות האלה "מלשינים", ויזכירו ש"ולמלשינים אל תהי תקווה". אבל בזכות "מלשינים" כאלה, שחושפים את ערוותנו ונכלולינו וצביעותנו בעולם, אולי עוד כן נותר לנו שמץ תקווה. 30 שנה לשלום-עכשו, (18/06/08) __________ תמליל: 62. א.גלעד:''בארכיון רשות השידור אמרו לו שיעזוב אותם בשקט'' https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5316&omm=62&viewmode= 61. מעגל הסטורי נסגר עם 'זמורות יבשות' https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5316&omm=61&viewmode= |
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 311 מדרגים, 581 נקודות. ראה משוב | יום ששי כ''ד באדר תשס''ט
17:09 20.03.09 |
|
54. ''מקרה מקוב''
בתגובה להודעה מספר 0
|
http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles_2/24948353.doc על גבירות ומשרתות התימניות ובנותיהן היוו חלק בלתי-מבוטל מכוח העבודה ברחובות, תופעה בעלת חשיבות כפולה: האיכרים נהנו מכוח עבודה זול וזמין כל ימות השנה, שכן בתקופות מסוימות היו הערבים ונשותיהם עסוקים בעבודת האדמה בכפריהם שלהם, ובפני האישה התימנייה עצמה נפתחה אפשרות להשלמת הכנסה, שהיתה חיונית לכלכלת ביתה. הנשים הועסקו בעיקר בקטיף, בזיבול, במשא תפוחי זהב, ענבים ושקדים, בליקוט זמורות בכרמים ובהעמסתן על-גבי עגלות, וגם במשקי-הבית של נשות האיכרים, ובכלל זה בכביסה, בשאיבת מים ובטיפול בילדי האיכרים. "הפועל הצעיר" דיווח, כי התימניות לא בחלו בכל עבודה ואף היו מלקטות את גללי הבהמות ומוכרות אותם כחומר בעירה לאיכרים. היו זמנים, שמספר התימניות העובדות השתווה למספר עמיתיהן הגברים. למשל, בחודש אב תרע"ד נמנו 72 פועלים ו-71 פועלות מעדת תימן, ו"הפועל הצעיר" מציין, כי בולטת תופעת הזקנים, היושבים בבית בטלים מעבודה, בעוד שבת-זוגם הקשישה משוטטת "שחוחת-גב ברחובות ובבתים ונשכרת לכל מיני עבודות לשעות ולחצאי ימים ולסתם שליחות".האיכרים נהגו בבנות-תימן מנהג אדון ומשרתת, שנשא עמו לא-מעט כלימות וזלזול. אליבא דשמואל יבנאלי, "התימני יודע, שהוא מוסר את אשת חיקו ואת אם ילדיו בעד פת לחם לבית זרים. האישה המבלה כל היום בבית אשכנזי, יומה רווי יחס של בוז גמור לתימנים ובלילה היא באה רק ללון". על התופעה המכלימה עמד גם יוסף שפרינצק: ציבור זה, בעל אופי עברי ותכונות עבריות מובהקות, משמש בקרבנו כעין "גבעונים", הממלאים תפקיד של "שואבי מים וחוטבי עצים" בחברתנו היישובית. השכונה התימנית הריהי הרזרבה של פועלים המיועדים לעבודת המעדר בלבד. … שכונה זו, נשיה ובנותיה, גם הרכות בנות תשע השנים, הן המקור היחיד למשרתות בבתי האיכרים ובבתי התושבים בארץ. תמר בת מנשה קפרא ילידת 1911 מספרת על הצעירות התימניות, אשר נהגו להחליף ביניהן "חוויות" על עונשים שספגו בסטירות ובמכות נמרצות בידיים ובגב מגבירותיהן האיכרות. ויהודית קפרא-ברנר, ילידת 1920, מספרת, כי לא ניתן להסביר היום את משמעות הכינוי "תימנייה", שבפי הסביבה האשכנזית שימש להשמיץ ולהעליב, לאמור - אפס אדם. כאדיה צעדי, בתו של אהרן סחה, מראשוני שעריים, מספרת כי כבר בהיותה בת שש אולצה לצאת לעבודה בבתי האיכרים, "כדי שיהיה לנו אוכל", ומוסיפה כי בעלי הבתים נהגו בעוזרות הבית התימניות ביד קשה, עלבו בהן, והיו שנהגו לזרוק להן את ארוחתן על הרצפה. קשה במיוחד היתה מלאכתן של הכובסות התימניות. הן עמלו מאור השחר עד חשכה בירכתי החצר, פוצעות ידיהן בעצים היבשים, שהיה עליהן לשבר להסקת התנור, ורוכנות שעות ארוכות מעל דוד המים הרותח, בימי שרב כבימי גשמים. רחל גזית (גאזי) מספרת, שאמה היתה מקבלת את לחם העוני מידי גבירתה היישר לירכתי החצר. מעולם לא עלה בדעת בעלת הבית להזמין אותה לאכול תחת קורת גג ביתה. ויונה בוני מספרת כי אמה, שמעה, עבדה כעוזרת וככובסת בבית משפחת יעקבסון עד ימי הריונה האחרונים. משאחזוה צירי לידה ביקשה לחדול מעבודה, אך בעלת הבית הכריחה אותה לסיים את מלאכתה בטרם תלך ללדת. בני משפחתה של ברכה קפרא הגיעו לרחובות בתשרי תר"ע והשתכנו ברפת של משפחת אייזנברג. ברכה מספרת כי אמה, צאלחה, עבדה בפרך במשק-הבית של אייזנברג משחר ועד ערב ללא תנאי מנוחה וללא שכר הוגן. היא כיבסה, גיהצה, לשה, אפתה, בישלה, תיקנה בגדים וביקעה עצים. כאשר ביקשה להיניק את בתה צרחה עליה הגברת, וכאשר באו ילדיה לדבר עמה גערה בהם בעלת הבית וגירשה אותם. הוריה של ברכה נאלצו להשלים עם מר גורלם "מפחד הגירוש ונטילת קורת הגג המחפיר והמצחין", אך משנקעה נפשם בתגרת ידם של בני משפחת אייזנברג הם עברו להתגורר במחסן של ליפקין המסגר, ומאוחר יותר מצאו מנוח באסם התבואה של משפחת זקס ברחוב מנוחה ונחלה. גם בנות שעריים שעבדו בשדות ובכרמים נחשפו לנחת זרועם הקשה של מעבידיהן, עד כי בשבט תר"ע פנו "ועד התימנים והמזכיר דוד בן שלום נדאף" אל ועד המושבה בלשון נמלצת, שלא הסתירה את כאבם: שלומות רבות מאליפות מרובבות מלפני שוכן ערבות יגיעו ויאתיו כנחלים נטיו. למעלת כבוד רבותינו אנשי ועד המשפטים שברחובות, להודיע למעכ"ת (למעלת כבוד תורתם) שאנחנו עובדים עמכם היום שנה וב' חדשים, והם מנהלים אותנו ומרגלים אותנו בכל העבודות כולם, ברוכים יהיו. עד יום ד' כ"ד לחדש שבט, ובא מו"ר עמוס שהוא סגי נהור ואמר לשתי נשים שיקחו לו מעט נסרים, והוא יתן להם שכרם. ויוליכו אותם עד בית חרש העצים שאצל בית שמואל. וכשהוליכו אותם עד בית הנגר, עמד והכה אותם, והלכו והם בוכים ומבכים. וכפי קוצר דעתנו, שאין זה ממנהג האחווה והיהדות להכות אדם שהוא בדעתו, ואת אשת חברו. ועכשיו מה שאתם חפצים לעשות עשו. יותר מכל נחרט בזיכרון הקולקטיבי של בני העדה התימנית כולה "מקרה מקוב". התימנים, בהיותם עניים מרודים, נהגו ללקוט בשדות ובכרמים ולאסוף ענפים וזמורות יבשים להסקה. המנהג גרם מדי פעם להתנגשויות ולסכסוכים ביניהם לבין האיכרים עד כדי הטלת עונשים על המלקטים. ידוע אף על שתי משפחות, שבעקבות התנגשות כזאת החליטו לשוב לתימן. וכך בחודש שבט תרע"ג1913/ תפס האיכר הרחובותי יונתן מקוב שלוש תימניות, שליקטו ענפים בכרמו. משבערה בו חמתו הוא לא הסתפק בהכאת המלקטות, אלא ביקש לעוצרן ולהובילן אל המושבה כשבויות מלחמה. הנשים נמלטו לתוככי הכרם, אך הפועלים הערביים תפסון וסייעו למקוב לאסור את ידיהן בחבלים ולקושרן לזנב חמורו. כך נגררו הנשים, בעוד מקוב "מנצח" על החמור ופועל ערבי משגיח על הנשים מאחור ומאיץ בן. בהגיעו לרחובות ירד מקוב מעל החמור, נטל את קצות החבלים שבהם היו הנשים אסורות ובקול תרועה רמה הכניסן למושבה. ועד שעריים פנה לוועד המושבה בבקשה לחקור בעניין, אך אלו משכו את העניין וביקשו לעבור לסדר היום. להגן על זכויות התימנים נחלצו מנהיגי הפועלים האשכנזיים, שבמכתב חריף תבעו מהוועד למצות את הדין עם יונתן מקוב: לפני כשבוע קרה, כידוע לכם, שאחד האיכרים, יונתן מקוב, גירש שלוש נשים תימניות שקוששו עצים בכרמו, קשר את ידיהן בחבלים, הכה אותן והובילן עד המושבה כשידיהן קשורות. המעשה הזה הוא די מחפיר ואיננו דורש לכם ביאורים. מלבד העלבון הגס שהעטו על נשים יהודיות וביחד עם זה על כל התימנים, מטיל מאורע זה כתם שחור על המושבה כולה. מקום שנעשה לעין השמש מעשה ברברי שכזה מצד איש יהודי לנשים יהודיות, עוד יותר תגדל החרפה אם יינתן למעשה הפשע שיעבור בשתיקה, מבלי שיוקע עושהו לפני הקהל ומבלי שייענש כדי רשעתו. ועד התימנים פנה אליכם, אדונים נכבדים, כאל המוסד העליון שבמושבה, שתתעוררו על זה ותשפטו ביניהם ובין מעליבם, ואתם לא התעוררתם על מעשה הנבלה ולא שמתם לב לדרישת העולבים והנכם משתמטים ועוברים בשתיקה על כל העניין. אי לזאת, הננו דורשים מכם, אדונים חברי הוועד, שתסדרו את המשפט בהקדם האפשרי, שבו יקחו חלק גם באי-כוחנו, אשר יבררו את כל העניין ויענישו את האשם, ותוסר החרפה שהועטה על המושבה באשמת אחד מאיכריה. הלחץ הציבורי עורר תהודה גם בעיתונות בת-הזמן, והאיכר מקוב הועמד לדין, נמצא אשם ונקנס בסך מטבע נפוליון אחד. על קולת העונש הגיב "הפועל הצעיר": קשה אמנם להסכים שהעונש הזה הנהו כמידת החטא, אולם איכשהו תשמש נא לכל הפחות העובדה של המשפט כשהיא לעצמה, לתעודה מוכיחה שאין הציבור ברחובות עובר בשתיקה על כיעור וגסות ועל מעשי אלימות ביחס למי שיהיה. במוצאי יום העצמאות תש"ן/1990 עלה שוב האירוע על סדר היום הציבורי בתוכנית הטלוויזיה "צעד תימני", ובה שר יזהר כהן את השיר "זמורות יבשות", פרי עטו של דן אלמגור, יליד רחובות. למעשה נכתב השיר שבע שנים קודם לכן לקראת ההצגה "ילדי הכרך", שהועלתה על במת בית-ליסין השייך להסתדרות, אך בשל תוכנו החריף, ומתוך כוונה שלא להביך את ישראל קיסר, מזכ"ל ההסתדרות דאז, הוא נגנז. אלא שגם בשנת תש"ן עורר השיר תגובות נרגשות, בעיקר אצל יוצאי תימן, ותגובות שכנגד מצד צאצאי משפחתו של יונתן מקוב. במשך שנים רבות לא ניתן פרסום לשמות הנשים המוכות, ולטענת יאיר מדאר - משום הבושה. יתר על-כן, בבירור שהתקיים בשעתו בפני ועד המושבה לא הופיעו הנשים עצמן, אף לא קרוביהן, אלא שהן יוצגו - בכבוד ובאהדה - על-ידי אברהם הרשנזון. רק בעקבות הופעת השיר "זמורות יבשות" פרסם יאיר מדאר לראשונה את שמות הנשים, שכבר נסתלקו לעולמן. על אירוע חמור לא פחות התלונן ועד התימנים אצל ועד המושבה בחודש אדר תרע"ב: שניים משומרי הכרמים הכו שתי נשים, האחת זקנה והשנייה בהריון. המעוברת הפילה את עוברה, ונציגי השכונה ביקשו מוועד רחובות לאתר את המכים ולהעמידם לדין. בעקבות נסיונם המר של התימנים עם ועד המושבה במקרים מעין אלו, הם ציינו במכתבם: "ואם זה הדבר קל בעיניכם הוא גדול בעינינו", וטרחו לצטט את דין התורה בשמות, כא, כב: "ונגפו אישה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון, ענוש ייענש כאשר ישית עליו בעל האישה ונתן בפלילים." תלונה חמורה, שהגיש אברהם עפג'ין באדר תר"ע/1910 לוועד השכונה, נגעה לחילול כבוד המשפחה - חשד לאונס או למעשה מגונה במשרתת תימנייה על-ידי אחד מבני משפחת חרל"פ: שלומות רבות מלפני שוכן ערבות יגיעו ויאתיו כנחלים נטיו להודיע למעכ"ת מו"ר אנשי ועד רחובות שאנחנו שמענו שמועה רעה על תימנית המשרתת אצל מו"ר חרלא"ב (חרל"פ) ואין אנחנו יודעים אם הדבר אמת או לא, דלא פסיק. ונתפשט הדבר בכול במושבה בין אשכנזים ותימנים.… ותעשו לנו כמו שאתם עושים לעצמכם ואין מרחמים בדין. וזה הדבר פגם גדול בכל ישראל ואין לנו על מה להישען. … ואי-אפשר לכם שתשמעו חרפה ונבלה כזו ותחרישו. … במקרה זה ניכרה אוזלת ידם של התימנים בהגנה על זכויותיהם המשפטיות, והוכחה תלותם בחסדם של אנשי רחובות. נראה כי הם הסתפקו בהגשת תלונה והצניעו את המקרה, אם מחמת הבושה או מחוסר ביטחון ביכולתם לרדת לחקר האמת. חשוב לציין כי במקרה דומה, ובו פגע איכר בן רחובות בכבודה של אשת פועל אשכנזי, כינס הוועד חיש מהר את האספה הכללית וברוב דעות נתקבלה ההחלטה, שעל הפוגע לעזוב את המושבה לצמיתות ונחלתו נמכרה לאחר. תימנים שלא נמצאה להם אוזן קשבת לתלונותיהם אצל ועד המושבה פנו בצר להם לרב אברהם יצחק קוק, שישב ביפו. הנה בטבת תרע"ג הם התלוננו בפניו על אחד מאיכרי המושבה, אשר שלח ערבים להכות שלוש נשים שעישבו בשדהו. ואמנם, הרב קוק תבע מוועד רחובות "להוכיח בדברים ולייסר את האיש העושה זאת על-ידי ערבים". גם המשרד הארץ-ישראלי, אשר שימש כתובת לתימנים במצוקתם, ביקש מוועד המושבה לבדוק "אם באמת היה כדבר הזה ולהוכיח בדברים ולייסר את האיש העושה זאת על-ידי ערבים". יאיר מדאר אסף עדויות רבות מפי בנות התקופה, המלמדות על התעקשותן לשוטט בפרדסים ובכרמים בחיפושיהן אחר זרדים יבשים, ועל התלהבות השומרים לתופסן, להכותן ולשלוח אותן ריקם כלעומת שבאו. משה רוזנבלום, הוא מוסא אלחדאד בפי התימנים, היה אחד מאותם שומרים אלימים, שלא פעם התעמרו במקוששות. נשים שסבלו מתגרת ידו סיפרו, כי בעת שהיה תופס נשים וחבילות עצים בידיהן, היה מצווה עליהן לפרוק את משאן מעל גבן, מעלה את העצים באש, שועט בסוסו סביב הנשים המבוהלות ובתוך כך מצליף בן. כאשר פירקו את חבילות העצים היו הנשים כורכות סביב גופן את החבל, שהיה יקר המציאות בימים ההם, במטרה להציל אותו מהשרפה. לעתים, משגבר עליו יצרו, היה מוסא אלחדאד נוהג לרדת מעל הסוס ולהיאבק עם אחת הנשים ובתוך כך, במסווה של החרמת החבל, ממשמש בגופה. אימת הנשים מפניו לא מנעה מהן לצאת לכרמים, אבל הן הקפידו לצאת ולקושש בחברותא. יאיר מדאר עמד על כך, שבעליהן של הנשים לא הגיבו בדרך-כלל למעשים אלו, והוא תולה את הדבר בנטייתו של בן-תימן בתקופה ההיא "להתכופף בפני בני עוולה ובלבד שלא להחריף את מעשי העוולה על-ידי מי שהכוח בידו." גם שנות דור לא שינו את יחס הסביבה האשכנזית כלפי התימנים. בשנת 1925 הגיעו "אם הבנים" רבקה גובר ובעלה מרדכי לרחובות כפרי יוזמה של אליהו אפשטיין, אשר גייס בשנות העשרים פועלים עבריים למושבה, שבה היה נטוש עדיין המאבק על עבודה עברית. הפועלים הללו, "חבורת הדרום", התגוררו במאהל בגן מכבי של היום בצל אקליפטוסים וקזוארינות, ממש כמו החלוצים בני-תימן בשעתם. כעבור זמן עבר הזוג גובר להתגורר בביתה של הגברת הוכמן, שם פגשה רבקה את רומה בת שעריים, שעשתה למחייתה במשק-הבית של המשפחה. במפגש זה התוודעה יוצאת רוסיה לחלקם של התימנים בכיבוש העבודה במושבה וליחס המשפיל, שידעו מצד מעסיקיהם: רומה היתה המשרתת הקטנה של הגברת ה' (הוכמן), ילדה תימנייה משכונת שעריים, שכונת הצריפונים והפחונים הקטנים והדלים, הטובעים בחולות. שכונה זו היתה מוציאה מתוכה בוקר-בוקר חיל גדול של פועלים ופועלות כחושי בשר, אך חרוצים, בעלי כוח סבל ובעלי הרגלי החיים, המתאימים מאוד לאקלימה ולתנאיה של ארצנו. התימנים הם-הם שהיו כובשיה האמיתיים של העבודה העברית ברחובות ובסביבותיה. … רומה הקטנה, בעלת הרגליים הדקיקות, היתה מתחילה את יומה בהסקת תנורה של הגברת ה'. בישלו ואפו בתוך המטבח המרווח, אך את התנור הסיקו מבחוץ, בזרדי שיטה יבשים. משוכות השיטה שימשו לגדר חיה לכרמים ולפרדסים, הן דוקרניות לא פחות מצברים. לא יכולתי לראות בלי שברון לב את רומה, הנראית לי כתינוקת, האוספת ושוברת בידיה הרזות את הענפים הקוצניים והתוחבת אותם לתנור הבוער. … כל זה היה נעשה תחת קול הזירוז הבלתי-פוסק של בעלת הבית, שהיתה משגיחה על עבודת השפחה הקטנה מבעד לחלון: "רומה, מה אתך, הנרדמת שם ? … התנור קר לגמרי!" הסקת התנור היתה נעשית כל יום תמיד, בחורף כבקיץ, גם מתחת לגשם השוטף, כאשר הזרדים הרטובים לא רצו לבעור בשום אופן. … רומה זו היתה מתאימה בהחלט להצטרף לעבדים המנוצלים, גיבורי הספר "אוהל הדוד תום". שנים רבות לאחר המפגש בבית הגברת הוכמן נפגשו רבקה גובר ורומה באקראי, ביום הזיכרון לחללי צה"ל בבית-הספר "בן-צבי" ברחובות. השתיים נפגשו כאמהות שכולות. סיפורה של שושנה בסין, שמרדה במוסכמות החברה השמרנית ובחרה להינשא לאהובה האשכנזי למרות התנגדות אביה, משקף את המציאות שבה רדו נשות האיכרים בבנות-תימן. אביה של שושנה, דוד נדאף, עבד בקטיף ובטווייה של כותנה, אמה עבדה ככובסת בבתי האיכרים ושושנה שמרה על אחיה בן שלושת החודשים. משנפטר אחיה - והיא רק בת חמש שנים! - החלה לעבוד בבית אחת מנשות האיכרים: עבודתי היתה לשמור על תינוק, בעיקר לנדנדו. בעלת הבית לימדתני גם לנקות את הבית. כשלא מצאה חן בעיניה עבודתי, ספגתי מכות. על-מנת שאוכל להדיח כלים, היתה (בעלת הבית) מעמידה ארגז על ארגז, וכך הייתי מגיעה לכיור. שכרי היה ארוחה דלה. משהיה הילד שטיפלתי בו בוכה, היתה בעלת הבית שלי, שלא יכלה לסבול את בכיו, משלחת אותי מהר לטייל עם התינוק. הדבר מצא חן בעיני. כדי להרבות לצאת לטיול התחכמתי, צבטתי בחשאי את התינוק, הוא היה מתחיל בוכה ואנו היינו יוצאים לטייל - עד שפעם נתפסתי בקלקלתי, וגורשתי בחרפה ובושה. קהות החושים וחוסר הרגישות של האיכרים באו לידי ביטוי כאשר היו בהם שהתעקשו להעסיק את התימניות בשבתות הגם שידעו, כי ככל העדה נוהגות גם הן אורח חיים דתי אדוק. בשבת הוטלו על הנערות עבודות שנחשבו כ"הכרחיות" ואשר לא היה בהן משום חילול השבת, כמו רחיצת כלים וטיפול בסיר הלילה של האדון או של הגברת, והיו שנשארו אז ללון בבית מעבידיהן - במסדרון, במחסן או בחדר תנור האפייה. "הפועל הצעיר" יצא חוצץ נגד האיכרים, שאינם מתחשבים בתימנים שומרי המצוות: "הדתיות שלהם אינה תמיד לטיבותא בעיני האיכרים ויש שהיא לריעותא." גם "האחדות" עמד על התופעה הכאובה וסיפר, כי התימנים חשים כמי שמצויים בגלות גשמית ורוחנית ונאלצים לסבול "גידופים וחרפות בהם ובדתם מפי אחיהם היהודים." שושנה מדהלה לבית קפרא, שבגיל אחת-עשרה החלה לעבוד בבית משפחת מקוב, מספרת על מספר בנות תימניות, שהתארגנו למנוע את העבודה בשבת: הן סגרו את הדרך המובילה למושבה ומנעו מבנות אחרות להתייצב לעבודתן ביום המנוחה. משהתייצבה שושנה לעבודה ביום ראשון קידמוה האדון ואשתו בקללות ובגידופים ו"המטירו עליה קיתון של חרמות - צביטות וסטירות". לאחר "מקרה מקוב", הזכור לרע, הפסיקה שושנה את עבודתה בבית מקוב ועברה לעבוד בבית ד"ר מרשוב. אך גם אצל הרופא המיתולוגי האהוב לא הבחינו בין חולין לשבת ומועד, ואילצוה להישאר שם אפילו ביום הכיפורים, לטפל בתינוקת בעת שהוריה צמו. גם כאדיה צעדי מספרת, כי ידעה את הקשה שבחוויותיה בעת שאולצה לעבוד בשבת אצל משפחת סמילנסקי. היו נשים, ששפר עליהן גורלן והן נקלעו לבתי איכרים שלא רדו בהן, אך גם בלבן גובר הזיכרון המר אודות תקופת "עבדותן". מרים עמראני, שעלתה ארצה בשנת 1924 ועשתה למחייתה בבית משפחת מילצ'ן, זכתה ליחס יפה בהשוואה לזה שלו זכו חברותיה. בכל זאת, עדיין צורב בה זכר פרוסת הלחם האחת, שנתנה לה גבירתה למשך כל היום, למרות שהיא עצמה היתה אופה בעבור בני הבית לחם, פיתות ועוגות. בלית-ברירה, וכדי לשבור את רעבונה, היתה מרים נאלצת "לסחוב" פרוסת לחם, לתחוב אותה מתחת לבית-השחי, ולכרסם בהיחבא את פת הלחם הגנובה. מקור: http://www.rishonim.org.il/teiman-rehovot/Info/hi_show.aspx?id=31268 תזכורת: תמליל: 62. א.גלעד:''בארכיון רשות השידור אמרו לו שיעזוב אותם בשקט'' https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5316&omm=62&viewmode= 61. מעגל הסטורי נסגר עם 'זמורות יבשות' https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5316&omm=61&viewmode=
מקור: http://music.moomoo.co.il/lyrics?langCode=1&wrkid=21512&prfid=518 דן אלמגור: ''השיר צונזר, השיר נכתב על פרשה מצמררת... https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=8002&forum=gil&viewmode=all&keywords=זמורות יבשות
א.גלעד:''בארכיון רשות השידור אמרו לו שיעזוב אותם בשקט'' https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=8058&forum=gil&viewmode=all&keywords=זמורות יבשות
תקרית מקוב = השיר שניגנז: ''זמורות יבשות'' - ישראבלוף - האתר שמגלה ... http://www.israblof.com/?l=he&a=33146
עו''ד שוקי פורר - ראש עירית רחובות, אריה מקל-דובר משרד החוץ וישראל קיסר בפנסיה, איימו וצינזרו את השיר: "זמורות יבשות..." https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5316&omm=60&viewmode=האמת נחשפת: האוצרות האבודים של יהודי תימן https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5316&forum=gil&viewmode=all&keywords=זמורות יבשותבית הסזון העליון הוא הוא בית משפט העליון נכון להיום!! https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7262&forum=gil&viewmode=all&keywords=זמורות יבשות גילוי דעת של חברי סגל מהאוניברסיטאות והמכללות https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5084&forum=gil&viewmode=all&keywords=זמורות יבשות התקשורת בכלל וה- CNN בפרט !!! https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5403&forum=gil&viewmode=all&keywords=זמורות יבשות **********
איש המבצעים- רפי איתן מגלה את האמת על פולארד https://rotter.net/forum/gil/7044.shtml דו''ח בדין: 8 שאלות קשות על שחרור שליט + 4 סרטי וידיאו https://rotter.net/forum/gil/15759.shtml#7
|
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 311 מדרגים, 581 נקודות. ראה משוב | יום ראשון כ''ו באדר תשס''ט
01:34 22.03.09 |
|
55. מולי שפירא: 'זמורות יבשות' - ''זה סיפור אמיתי?''
בתגובה להודעה מספר 0
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 22.03.09 בשעה 01:38 בברכה, פילוביץ שחף זמורות יבשות - דן אלמגור מתארח אצל מולי שפירא במוסף התרבות של גלי צה"ל 20/03/09 מולי שפירא: למעלה משלושים שנה עסק הפזמונאי וחוקר הזמר העברי דן אלמגור חומרים על ספרו החדש 'שושנת תימן' בני תימן בזמר העברי. השבוע סוף סוף יוצאת האנתולוגיה המקיפה והמהודרת הזאת לחנויות הספרים, כל מה שרצינו לדעת על ההיסטוריה של התימנים בארץ תמונות, יצירות אמנות, סיפורים אישיים וכמובן כל שיר שנכתב אי פעם על תימנים. בוקר טוב לך דן אלמגור
דן אלמגור: בוקר טוב מולי שפירא: דן אתה יודע אני מנסה לדמיין איך הייתה נראית אנתולוגיה על הפולנים בזמר העברי, נדמה לי שזה היה מסתכם בדף אחד, אולי איזה פנקס שחור קטן. הספר החדש שלך 'שושנת תימן' מכיל 200 עמודים וכל כך הרבה שירים, מה כל אלה, כל כך הרבה שירים נכתבו על התימנים? אני ראיתי שרק אלתרמן לבדו שלא היה בדיוק תימני אסלי כמו שאני יודע, כתב 40 פזמונים שעוסקים בתימנים, איך אתה מסביר את זה? מה זה הפיקסציה הזאת? דן אלמגור: זאת באמת תופעה מדהימה, אני אמרתי שאם אני עכשיו אכתוב עוד אנתולוגיה על עדה זה יהיה על הבולגרים, כי יש רק שיר אחד של דני סנדרסון, קל לעשות אנתולוגיה כזאת מולי שפירא: מה הסיבות, מה הסיבות? דן אלמגור: הסיבות הם באמת כמה וכמה סיבות, קודם כל באמת זאת העדה הכי קדומה הכי קרובה לתנ"ך, שהזכירה לכולנו את ימי האבות, את גיבורי ספר בראשית, שניים, 'ע' ו 'ח', הבקיאות העצומה-חתני התנ"ך השונים למיניהם, עדה חכמה, עדה חריפה, דבר שני הם באמת היו שונים, גם בחזותם הם היו שונים, כל העדות האחרות פחות או יותר נראו אותו דבר, הם נראו שונים בצבע עורם, בדיבורם, בקצב המדהים שלהם המוסיקלי אצלם. זו עדה מוסיקלית באופן יוצא מהכלל, לא לחינם כמעט כל זמרים שלנו באירוויזיון ולא באירוויזיון הם תימנים. הדבר הנוסף הוא שדרכם כמו שקורה גם בארצות אחרות, דרכם הרבה מאוד סטיריקנים ופזמונאים אשכנזים מצאו דרך לנגח דווקא את הממסד האשכנזי, השיר הראשון של אלתרמן לדוגמא התימני, שהוא כתב אותו למטאטא נקרא 'התימניות' מולי שפירא: אה.. זה על העוזרות התימניות דן אלמגור: שתי עוזרות תימניות שמנקות את משרדי עיריית ת"א, עכשיו חגיגות המאה, והם מנקות את זה עם סמרטוט וספונג'ה ואחת אומרת לשנייה: "אחותי מחמל עיני, בסמרטוט אחוזי, הסמרטוט הוא תימוני אך הבוץ שיכנוזי", וכך אלתרמן עקץ ואומר בשביל לנקות את השחיתות בעירייה, במקרה הזה עיריית ת"א – לא יספיק כל מגדל המים מולי שפירא: תשמע לגבי היופי האקזוטי של התימנים בעיקר התימניות, אני מסכים איתך, באמת, המשפחה של אשתי, רחל משולם היפה דרך 4 בנות כולן יפיפיות, אבל על העניין של המוסיקליות? מה אתה מדבר? תבוא אלינו פעם בליל הסדר, הן מזייפות דן אלמגור: אתה בטוח שהן תימניות אגב? מולי שפירא: הם תימניות אני אומר לך, אצלנו שומעים 4 קולות כשצריך וכשלא צריך מה שנקרא, בליל הסדר דן אלמגור: הן כבר מה שאני קורא תימניות מקולקלות, גם עליהן כתבתי שיר פעם מולי שפירא: אבל הן יפיפיות דן אלמגור: נכון מולי שפירא: דן, הזכרנו את אלתרמן שלא היה בדיוק תימני, גם ביאליק וטשרניחובסקי ושלונסקי לא בדיוק קשורים לעדה הזאת ובכל זאת כתבו עליה לא מעט, אבל מה איתך? איך דן אלמגור מתחבר דווקא לעדה התימנית? דן אלמגור: קודם כל, גם אלתרמן וגם וילנסקי שכתבו את רוב שירי התימנים של המחצית הקודמת של המאה נולדו בוורשה, גם אבא שלי דרך אגב, אמא שלי רק בלובלין, אבל אני באמת לפני כמה שנים, צלצלה אלי ידידה טובה מכרמי יוסף ששם יש הרבה רחובותים, ואמרה שנכנס אליה גבר תימני וסתם ככה בלי שום סיבה נראית לעין אמר לה: דרך אגב אני אחיו של דן אלמגור. תשמע אני מרחובות, אני מכירה את דן - יש לו אחות, אין לו אח וחוץ מזה הוא לא תימני, הוא אמר: הוא תימני, הוא מילדי תימן החטופים, אז היא אומרת: אבל איך - יש לו עיניים כחולות, אז הוא אומר: כי הפולנים גידלו אותו. החברים התימנים שלי באמת חושבים שאני מילדי תימן החטופים מולי שפירא: גדלת יחד איתם דן אלמגור: אני גדלתי איתם, האמת היא ש.. מולי שפירא: שעריים היה שם דן אלמגור: זה בדיוק, אל תשכח שגם הספר יצא לכבוד זה שהשנה זה לא רק שנת המאה לת"א וגם לקיבוץ הראשון דגניה אלא גם לשכונה התימנית הראשונה במושבות שעריים, ואני גדלתי ברחובות, איתי בכיתה איתי ברחוב, היו ילדים בני שעריים ומרמורק, אבי שהיה פועל חקלאי כל בוקר בחמש בבוקר היה יוצא לפרדס, יחד איתו היו יוצאים משולם מוגזך ושלום מוגזך וכל האחרים שהיו הולכים לפרדס, הם היו.. אתה הזכרת את חגיגת הסדר עם הזיופים שלכם, אני זכיתי בילדותי להיות בסדר בשעריים אצל שלום מוגזך, ושם ישבו כולם ושרו בכל הקולות וכשפתחו את הדלת לאליהו הנביא, נכנס מישהו עם סדין ואז גיליתי שזה שלום מוגזך ואז הבנתי שבעצם אליהו הנביא תימני, כמו שאתה יודע מולי שפירא: כך אתה חשבת בסדר תימני, אז זה לא היה אליהו הנביא, זה היה אליהו הנוביא במשפחת משולם. דן, הספר הזה באמת מכיל אין ספור סיפורים מרתקים על ההיסטוריה של העדה התימנית בארץ, באמת מכל זווית אפשרית, אבל אני רוצה ברשותך להתמקד בנושא מרכזי אחד שנוגע תסלח לי אלי אישית, וזה הנשים התימניות. וידוי: שמאזיני 'בילוי נעים' מכירים, מנעורי אני נמשך לבנות ממוצא תימני, היו לי באמת הרבה מאוד חברות מהנערות, ימניות כמו שאומרים, עד כמובן לכרמלה היפה אשתי, אשת חיקי הנצחית, כשהצגתי אותה בזמנו אצל אמי זיכרונה לברכה, אז היא הסתכלה עליה, אמי היא ממוצא ליטאי קובנה ליטאים, הסתכלה עליה אמא שלי ואמרה לי: העיקר שהיא לא פולניה דן אלמגור: |צחוק גדול| מולי שפירא: כי חושבים בכל העדות, זה המשפט שלה, העיקר שהיא לא פולניה והמשפט השני היה, היא אמרה: תשמע היא מאוד יפה אבל הצבע מולי לא מפריע לך? אז אמרתי: אמא בגלל הצבע בעצם אני נמשך. אחר כך הייתה אהבה גדולה בין שתיהן, זאת אומרת שאני הייתי רב עם כרמלה היא הייתה הולכת לאמא שלי ואמא שלי הייתה מכסחת לי ת'צורה, וכנ"ל החותנת שלי בהפוך דן אלמגור: אז אם גילוי נאות אז אני יכול לספר, אתה יודע שכשכתבתי לפני כ- 20 שנה הצגה שלמה שהייתה על ילדי תימן, קראו לה: 'ילדי הכרך' ורובם הגדול היו פזמונים חדשים שאני כתבתי, אחד מהם נקרא 'זוג מעורב', על אשכנזי ותימניה ואני חשבתי על כרמלה ועליך, גם סיפרתי לך את זה אז, באת להצגת הבכורה ההיא, קצת נדהמת אבל בהחלט יש לי עוד כמה חברים, אבל, גם הדבר המעניין, אתם לא הראשונים כמובן אבל המקרה הראשון הוא באמת מקרה היסטורי של נישואין בין תימנייה לאשכנזי, ממש מקרה קלסי והיום עם כנר על הגג אפשר לספר אותו. ברחובות שוב בשעריים, היה רב, רב תימני בשם דוד נדב והייתה לו בת קטנה שושנה ושושנה כמו הרבה מהילדות מגיל 12 הייתה עוזרת בית משועבדת, ואז היא פגשה בחור אשכנזי, הייתה בת 18 מולי שפירא: התאהבו דן אלמגור: התאהבו, אבל בחור שגם אשכנזי, גם חילוני וגם קראו לו קלמן, מה עוד יכול להיות יותר מולי שפירא: |צחוק גדול| דן אלמגור: הרב לא הרשה לה להיפגש איתו. אמא שלה דווקא כמו שאמהות יודעות בחוש איכשהו הפגישה אותם בסתר, בסופו של דבר שושנה ברחה מהבית והתחתנה בבית ידידים בבן שמן עם קלמן, כשהאב שמע את זה ממש כמו בכנר על הגג, הוא קרע קריעה, הוא אמר אין לי בת, בתי שושנה מתה מולי שפירא: הרב התימני דן אלמגור: הרב דוד נדב, אין לי בת, הבת מתה. יתר על כן שנה אחרי זה שנולד לו בן הוא קרא לו מנחם, כמו שקוראים אחרי אבל במשפחה, רק שנתיים אחרי זה ששושנה וקלמן חבקו את הבת הראשונה מולי שפירא: אז השלימו דן אלמגור: האב עשה סולחה מולי שפירא: תגיד, תגיד לי, אבל אחר כך ב- 'שרתי לך ארצי' אני זוכר שנדמה לי שהאמא של התימניה הגיעה אליך לתכנית דן אלמגור: נכון מולי שפירא: האימא של שושנה דן אלמגור: זאת האימא שעזרה לבת להיפגש עם קלמן בסתר בלי שאבא יידע, היא הייתה היא והייתה שושנה והיה קלמן והיו הילדים והיו הנכדים, היא הייתה בת 94 האימא הזאת, רחל נדב, והיא ישבה מצד אחד שלי ומצד שני באולפן לפני שהתחלנו את התכנית 'שרתי לך ארצי', ישבה אישה בת 94 אחרת לגמרי מרחובות אשכנזייה, בתו של אהרן אייזנברג שהיה מראשוני האיכרים הגדולים ברחובות, שביתו, ארמון היה מול ביתנו, ואנחנו ישבנו ושואלת אותי פתאום יהודית אייזנברג.. יהודית הררית קראו לה, שהייתה לימים מנהלת בתי ספר ודמות מאוד מוכרת, שואלת מי האישה הנחמדה שיושבת על ידך, אמרתי זאת רחל משעריים, היא ניגשת אליה ואומרת, את זוכרת.. הם באותו הגיל היו, משני הצדדים שתיהן ברכו אותי, אחת אשכנזייה ואחת תימנייה. אומרת את זוכרת אותי הלו אנחנו גרנו באותו הבית, ואז האם אמרה שורה שלא אשכח לעולם, אמרה: "אתם גרתם בבית אנחנו גרנו למטה ברפת". באמת היא סיפרה וזה נכון, גם במקומות אחרים, התימנים לא הורשו בכלל להיכנס למושבה הם גרו מתחת לכיפת השמים בפרדסים ובכרמים. האיכרים הטובים, בגשם שוטף נתנו לתימנים לישון ברפת עם הפרות והחמורים בין הגללים והשתן כדי שקצת יחם להם. וזו ההתפארות של הבת מולי שפירא: אז הבת האשכנזייה חשבה שהן גרו באותו בית דן אלמגור: שהם גרו באותו בית, אבל הם היו למטה ברפת עם החמורים והפרות מולי שפירא: שזה היה עוד מקרה יוצא דופן, כי ברוב המקרים הם גרו בחוץ דן אלמגור: אני אומר זה כבר נקרא טוב, כי האחרים השאירו אותם בשדות ובכרמים מולי שפירא: התחושה שלי דיברנו קודם התוודיתי אישית שהמשיכה שלי כאשכנזי לבנות תימן היא לא מקרה יוצא דופן, אני זוכר את הקשר בין המלחין נחום נרדי לזמרת ברכה צפירה, וזאת רק דוגמא אחת מני רבות, אז מה האירופאים פשוט לא עמדו בפניהן? דן אלמגור: תראה, הן באמת יפיפיות והיו כל מיני שמועות על מזגן וקסמן שאתה אולי יכול להעיד עליהן, מכל מקום אפילו בזמן האנגלים הרבה חיילים אנגלים התאהבו מאוד בבנות והיו אפילו חלק.. טרגדיות שהמשפחות, לא כולן היו מולי שפירא: לא אבל המון אמרגנים, ולין משה ולין, בוודאי כל אחד היה לו דן אלמגור: חזות אחר כך היה חן אהרוני ל |לא ברור| היו 4 נשים תימניות וחוץ מזה אלה שמנו ברבנות, אבל בהחלט ישנה משיכה מולי שפירא: בוא נזכיר, תשמע, אנחנו פה בתכנית היסטורית, וילנסקי ושושנה דמרי היו זוג המון המון שנים, לא בנישואין דן אלמגור: אינני יודע בכל זאת הם כמובן שרו והופיעו ביחד וכדומה מולי שפירא: או אתה עדיין שומר על ... דן אלמגור: ברטה איתנו, שומעת את התכנית מולי שפירא: אוקיי תשמע, אני רוצה לדבר איתך על מעבר ליופי התימני המיוחד ולעדינות האריסטוקרטית, מה עוד היה בנשים האלה שכל כך הסעיר כאן את אנשי הישוב, אני קראתי בספר שלך שרבני ירושלים קראו להחרים אותם, למה? דן אלמגור: נכון, האמת היא כזאת, שהנשים התימניות תמיד מאז ומעולם היו הרבה יותר פמיניסטיות, הרבה יותר מרדניות ועצמאיות מן הנשים האשכנזיות, עוד לפני בכלל שמישהו ידע על פמיניזם |לא ברור| כשהגיעו התימנים הראשונים לארץ והתחילו בנות תימניות לעבוד בירושלים, אני מדבר על תחילת המאה הקודמת מולי שפירא: כעוזרות דן אלמגור: כן כעוזרות בית, רבני ירושלים גם הספרדים וגם האשכנזים כל שלוש העדות שהיו אז, פרסמו כרוז שאסרו.. המליצו לא להכניס את התימניות, כי אמרו הן ימרידו אתכן נגד בעליכן, כי באמת היו בנות שרצו ללמוד שרצו באמת.. במאה שערים ובשכונות אחרות, בהחלט הגברים לא אהבו את העניין הזה. שירי הנשים התימניות שיש לנו בספר הן בעצמם שרות וכותבות בחינה, הם שירים מאוד פמיניסטים לפעמים עושים צחוק מהגברים, הרבה פעמים עומדים בצד נבוכים והנשים מחייכות וקופצות וחוגגות מולי שפירא: תשמע, אני מניסיון אישי אולי זה כבר משפחה מודרנית יותר, אבל אני לא חושב שהרבנים צחקו, נכון שהנשים התימניות זו החותנת שלי לפחות, מעבירות במשפחה כל מה שהן רוצות אבל בדרך שמחניפה לגבר ונותנת לו את ההרגשה שבעצם ההחלטה היא שלו, אני ראיתי את זה ממש בבית חמותי וגם אצלי בבית לאחרונה דן אלמגור: גילית שאשתך עובדת עליך מולי שפירא: כן, שבעצם היא מי שמחליט דן אלמגור: אתה צודק אבל תעשה מה שאני החלטתי מולי שפירא: כן כן משהו כזה דן אלמגור: יש להם בייחוד בחכמת חיים מאוד פיקנטית מולי שפירא: דן, בוא נדבר באמת על היחסים בין אשכנזים לתימנים, בשירים שכתבו כל אותם משוררים ומלחינים אשכנזים, העדה התימנית מצטיירת לרוב אולי אולי לא בצדק, כחביבה ונעימה אבל בין השורות מסתתר גם לא פעם יחס של התנשאות אשכנזית לדעתי, יותר מזה בספר שלך מופיע שיר שלך זמורות יבשות שמספר ממש על התעללות בבנות תימן, לא האמנתי שקראתי את השיר הזה, זה סיפור אמיתי? דן אלמגור: זה סיפור אמיתי וזה סיפור אחד מרבים, למרבה צערי זה קרה במושבה שלי מושבת ילדותי רחובות והוא באמת אחד מרבים, זה היה בערך לפני מאה שנה, כשפתאום הפועלים של פועלי ציון הגיעו לרחובות ופתאום הם ראו מקרה התעללות שמזכיר אפילו את ארצות.. את אהל הדוד תום שאנחנו זוכרים מילדות מולי שפירא: מה קרה? דן אלמגור: הלו היו הכרמים, התימנים נאלצו לחיות מחוץ לכרמים רחוק רחוק מהמושבה, איכר אחד מאוד מיוחס ממשפחה רחובותית הגיע על החמור שלו עם מאחריו העובד הערבי שלו עם השוט, הגיע אחרי הצהרים לטייל בכרם לראות אם הכל בסדר, אם איש לא גונב חלילה ענבים, פתאום הוא רואה שלוש נשים תימניות שגרו שם והם בסך הכל עברו ואספו זמורות יבשות ממש זרדים קטנים להצית את הטבון כדי לחמם. הוא תפס את שתיהן והוא קשר אותן בחבל, את הצוואר בחבל מולי שפירא: מה?! דן אלמגור: את הקצה השני לזנבו של החמור, מאחוריו העובד שלו עם השוט, ורכב האפנדי למושבה לרחובות הקטנה שהוא הולך, איכר שמן על חמור מאחוריו שתי נשים קשורות בחבל לזנב החמור, מגיע למושבה מולי שפירא: כמו ה- KKK דן אלמגור: אבל ממש ממש, וצלצל בפעמון גם כדי שכל המושבה תבוא, כולם יצאו החוצה. הסיפור הזה הוא סיפור אמיתי, אני עוד הכרתי את הנכדים של הנשים האלה. הצלקת הייתה איומה ואז התחילו להתפרסם מדי שבוע בעיתונים: המקרה ברחובות המקרה בחדרה המקרה בפתח תקווה המקרה בזיכרון, מקרים דומים, אחד הסיפורים הכי מדהימים הוא סיפור שקרה בחדרה, על יד חדרה יש נחליאל המושב התימני, איכרי חדרה באותה תקופה לא הרשו לנשים התימניות ועל תשכח כולן דתיות, לא הרשו להם לטבול במקווה, מה שחובה כמובן על כל אישה דתית בימי המחזור מולי שפירא: למה?! דן אלמגור: לא הרשו להן כי אמרו הן מלכלכות את המים, המים אחר כך יריחו, ולכן אמרו להן תצאו לנחל חדרה ותחת כיפת השמים שם תטבלו מולי שפירא: חורף קיץ דן אלמגור: חורף קיץ, יצאו הנשים התימניות וטבלו בלב ברירה בנחל, ואז יום אחד הייתה שם קבוצה של רועים ערבים ואחד הרועים גם הוא כנראה חמד את יופייה של אחת הבנות ואנס אותה, ואז הנשים התימניות והנה עוד פעם עדות לאופיין, כל הנשים שהיו שם כולן דתיות, כולן נשואות אמרו נחזור למושבה ונגיד אנסו את כולנו, אם אנסו את כולנו אנחנו אסורות לבעלינו, שיתפוצצו הגברים עכשיו ולא יוכלו לגעת בנו חודש חודשיים, ובגלל הלחץ הגדול בסופו של דבר הרשו להן כן לטבול במקווה של חדרה, אבל רק ביום שהאשכנזיות לא טובלות שם ואחרי זה צריך להחליף את המים מולי שפירא: אני לא מאמין דן אלמגור: זה מחריד מחריד, זה היום אקטואלי בצורה עצומה לעניין האתיופים מולי שפירא: אתה חושב שעדיין? דן אלמגור: כן אני יודע, אני נפגשתי לאחרונה עם קבוצה של בנות אתיופיות שמופיעות במקהלה האתיופית של שלמה גרוניך, מקהלת שבא. היום בנות שנולדו בארץ בנות שסיימו תיכון, בנות שסיימו אוניברסיטה, קצינות בצבא והן אמרו לי שעד היום למשל בנתניה יש בריכת שחיה שלא מרשים להן להיכנס, כי אומרים להם: אתן מלכלכות את המים אחרי זה המים יש להם ריח, לבני העדה האתיופית היום, ככה שכל הדברים האלה ואחת הסיבות שכתבתי את הספר, כי באמת המחשבה שלי על אותו ילד קטן שראה את אמא שלו מולכת עם החבל ועד היום הזה לדעתי את הלקח הזה צריך ללמוד מולי שפירא: דן אלמגור תשמע, 'שושנת תימן' בני תימן בזמר העברי, ספר שנכתב באמת עם המון אהבה, תודה רבה לך על השיחה המאלפת הזאת, אני לא יודע מה איתך אבל אני אבוד בלי המשפחה התימנית שלי, אבל זה כבר שווה שיר נפרד במיוחד בתכנית הבאה דן אלמגור: בתכנית הבאה מולי שפירא: בוא נדבר על זה, אתה בטח לא תתנגד לשמוע לסיום השיחה שלנו את שושנה דמרי, 'שושנת תימן' הגדולה ביותר לטעמי דן אלמגור: ללא ספק מולי שפירא: הזמרת ה.. נכון? מה אתה אומר עליה דן אלמגור: ללא ספק, אדירה כמובן, אהבה, אהבת נפש עד ימיה האחרונים עבדנו יחד כתבתי לה שירים, המגדלור ועוד ועוד אבל השיר הזה באמת אולי מייצג הקול החם שלה והצחוק המתגלגל שלה נמצאים איתי עד היום מולי שפירא: היא נפתרה די בעוני באיזה דירת.. דן אלמגור: אתה יודע באמת בדירה קטנה פה בצפון ת"א, היא גם לא הייתה לה מעולם עוזרת בית, והיא הייתה עושה את הספונג'ה, שאלו אותה תמיד: איך מלכה כמוך עושה ספונג'ה, היא אומרת: הרצפה לא יודעת שאני מלכה מולי שפירא: שושנה דמרי בוא נשמע אותה, 'שושנת תימן' הגדולה לטעמי, תודה רבה לך
דן אלמגור: תודה לכם מקור: http://glz.msn.co.il/video.aspx?newsid=67
תזכורת: דן אלמגור: ''השיר צונזר, השיר נכתב על פרשה מצמררת... https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=8002&forum=gil&omm=0
''מקרה מקוב'' https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=8002&omm=54&viewmode=
*********************
45. מש' המשפטים שוקל להשעות פרקליטה בכירה/עו''ד חנה מגד 03/03/09 https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=15062&omm=45&viewmode= איזה שופט בדימוס? איזה פרקליט בכיר בדימוס? איזה קצין משטרה בכיר בדימוס? 08.11.2007 http://www.israblof.com/?l=he&a=35121 בפרקליטות הדרום נמשכות הצרות = חנה מגד = יסכה ליבוביץ 07.08.08 https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=15062&forum=gil&viewmode=all&keywords=חנה מגד
|
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|