N מתים מול חדלות פרעון של מדינה והחלפת השיטה הכלכלית. כיצד ניגשים לעניין מבחינה משפטית?  

ולכן נותרת השאלה. האם השיטה הכלכלית פתוחה לדיון משפטי.
אם כן אז מי אלו המשפטנים שיכולים לדון בכך בצורה משפטית אובייקטיבית.
אם לא אז יש בעיה. כי יתכן והפיתרון טמון בשינוי השיטה הכלכלית. רק שלא ניתן לדון על כך.

הקשר של הקורונה אינו אינהרנטי אלא נסיבתי.
הקורונה חשפה בפנינו את העובדה שהשיטה הכלכלית הנוכחית לא מאפשרת למדינה לעצור את הזרקת הדלק למנוע הכלכלי למשך מספר שבועות או חודשים.
העובדה הזו היתה קיימת עוד לפני הקורונה. אבל הקורונה חשפה זאת גם לעיני מי שלא ראה זאת.
ולא מדובר פה דווקא על חיי אדם. שזו גם בעיה שקיימת אבל לפעמים קשה לדון בה כי קשה לנבא מה יהיה בעתיד. אלא על הוגנות השיטה שהיא מעבר לזמן. או על תקינות השיטה. כלומר השיטה צריכה להיות כזו שלא תפגע באזרחים על פי מדד הוגן כלשהו.

נניח ונגיע למסקנה תאורטית ששיטה כלכלית שכזו שלא מאפשרת יציאה לחופשה ללא הרס עצמי היא לא תקינה אינהרנטית. השאלה היא, איזה גורם מוסמך יכול לדון ולשפוט בזה בצורה אובייקטיבית.

לכאורה נראה שאין כזה גורם מוסמך. כל הגורמים המוסמכים כולם נגועים בעניין. וזה אומר, שלא רק שהשיטה הכלכלית אינה תקינה אלא שמנגנוני השלטון וקבלת ההחלטות והשיפוט אינם תקינים. ובזה מי יכול לדון? גם אף אחד. כי גם בזה כולם נגועים.

ואם הניתוח הנאיבי הזה הוא נכון, אז יוצא שלא הכל שפיט. לפחות לא על ידי הגורמים המוסמכים.

שאלה מענינת הקשורה לעניין. נניח ואני מגיע לבית משפט עם בעיה מסוג כזה שכל השופטים חייבים לפסול את עצמם. האם אוטומטית הפסק דין הוא לטובתי?

עתה לעניין הקורונה, הסגר, והבעיות הנלוות: אין קשר לבין השיטה הכלכלית שלנו, על כל מגרעותיה, ובין העובדה הפשוטה שבמצב סגר אנשים ממשיכים לצרוך מוצרים ושירותים (לכל הפחות מזון וחשמל - וגם שירותי רפואה כמובן, בהתחשב בנסיבות וגם בלעדיהן) אבל מפסיקים לייצר מוצרים ושירותים. במילים אחרות, אנחנו צורכים ערך אבל לא מייצרים ערך. אין הבדל עקרוני בין חברה שבגלל הסגר מפסיקה לשלם לעובדיה (שאינם עובדים), ובין אנשים פרטיים שמפסיקים לשלם למנקות, לבייביסיטרים, או לכל "עצמאי" אחר שבימים כתיקונם נותן להם שירותים אך במצב שנוצר אינו נותן. וכל אלו שזקוקים לכסף כדי להמשיך להתקיים אבל אינם מסוגלים לייצרו, בהכרח זקוקים לעזרת הממשלה ולרזרבות שלה. עד כאן הדברים שאינם תלויים בשיטה הכלכלית.

כשמדברים על שיטה כלכלית חדשה צריך לנסח את היסודות והמונחים החדשים.

השופטים כן יכולים לשפוט מה הוגן. זו כן שאלה משפטית. הציבור יכולים להגדיר את עקרון ההוגנות בחוק והשופטים יכולים לשפוט האם כלל כלכלי מסויים בשיטה החדשה עונה על אותו קריטריון הוגנות.

דוגמה מסוימת למצבים לא הוגנים בשיטה הנוכחית. בנקים. אני לא יכול להקים בנק שהוא עסק רווחי מאוד. אני לא יכול להלוות בריבית כסף שאין לי. אני לא יכול להיות מחולץ על ידי המדינה כשאני בפשיטת רגל. ועוד ועוד.