21:23 | 06.6.2002 איתן אבריאל
פרשת מעילת הכספים של הפקידה אתי אלון וקריסת בנק למסחר (מסחר: ת"א) הרעידו את מערכת הבנקאות הישראלית. כל הציבור יודע ומדבר עליה, חברי כנסת דורשים את ראשו של המפקח על הבנקים, האוצר ובנק ישראל מיהרו להצהיר כי המדינה תבטח את כספי המפקידים בבנק. עופר מקסימוב שנעצר ברומניה, אחיה של אתי אלון, ואיש השוק האפור רביזאדה, שמעצרו הוארך השבוע בפעם ה-9, כבר הפכו לסלברטיז. אבל לפני כשנתיים היתה מעילה אחרת, גדולה פי כמה, חמורה ומסוכנת לא פחות למערכת הבנקאות הישראלית - המעילה בבנק לאומי שווייץ.
כיום ידוע שהכספים שנגנבו על ידי אתי אלון מהבנק למסחר הסתכמו בכ-240 מיליון שקל. על פי הערכות מכיוון המשטרה, מתברר כי חלק ניכר מהכספים כבר אותרו - כך שהנזק הכלכלי יהיה מוגבל. השיעור העיקרי מהפרשה הוא שבנקים קטנים מסוכנים יותר מבנקים גדולים, ושכאשר איש בכיר מתוך המערכת הפיננסית מחליט למעול בכספים - קשה לעצור אותו.
סדרי הגודל של המעילה בבנק לאומי שווייץ הם אחרים לחלוטין. בבנק לאומי הצהירו כבר בדו"חות של השנה שעברה שהיקף המעילה עומד על לא יותר מ-153 מיליון פרנק שווייצי, שהם כ-485 מיליון שקל - פי 2 מהמעילה בבנק למסחר. אבל השבוע פירסם עיתון שווייצי הערכה אחרת, המיוחסת לתובע בשווייץ העוסק בפרשה, לפיה היקף הכספים שנמחקו או נעלמו עומד על כ-300 מיליון פר"ש, כלומר כ-950 מיליון שקל - בערך פי 4 מהבנק למסחר ופי 2 מהצהרות בנק לאומי (לאומי: ת"א) .
דוברת בנק לאומי אמרה היום בתגובה לפרסום בעיתון השווייצי כי הערכת התובע היא "פשוט טעות", וכי בל"ל עומד מאחורי המספרים שעליהם הצהיר, ואף הפריש מספריו לחובות מסופקים. מהבנק נמסר עוד כי היקף המעילה נבדק על ידו בקפדנות, בפיקוח רואי חשבון, וכך גם נקבע הסכום אותו תובע הבנק מחברת הביטוח שלו. "אם היינו יודעים על מעילה גדולה יותר, הרי היינו תובעים סכומים גדולים מהביטוח", אמר גורם בכיר בבנק.
אבל בין אם המעילה של ארנסט אימפלד, סגן מנהל הסניף ומנהל המחלקה לבנקאות פרטית בבנק לאומי שווייץ, היא בסך של חצי מיליארד שקל או בסך של מיליארד שקל - הרי שהיא לא רק גדולה יותר, אלא גם חמורה יותר מזו של אתי אלון בבנק למסחר.
שכן בעוד שבנק למסחר היה בנק קטן ושולי עם מוניטין מפוקפקים, בנק לאומי הוא הבנק השני בגודלו בישראל, הראשון במונחי היקף פעילות בחו"ל והבנק המזוהה ביותר בחו"ל עם מדינת ישראל. עשרות אלפי ישראלים מחזיקים חשבונות בשלוחות השונות של בנק לאומי בחו"ל, ובמקביל עשרות ואולי מאות אלפי יהודים מחזיקים חשבונות תושבי חוץ מסוג "פת"ח" בבנק לאומי בישראל. משקלה של הפעילות הבינלאומית של בנק לאומי מתוך פעילותו הכוללת התברר היטב בדו"ח הרבעוני שפירסם הבנק בשבוע שעבר, אשר הראה כי מקורם של 60% מרווחי הבנק היו מפעילות השלוחות מעבר לים.
לפיכך, פגיעה במוניטין של בנק לאומי תהיה חמורה פי כמה מהשלכות ההתמוטטות של בנק למסחר, ועד היום נשארו הרבה מאוד שאלות פתוחות לגבי הפרשה: מי נעצר? מי נחקר? מה קרה לבכירים האחרים בבנק? מה קרה למערכות הבקרה? האם הוסקו מסקנות לגבי בכירים? האם מישהו נטל אחריות? האם בוצעו בדיקות בסניפים אחרים בחו"ל? האם נבדקו ושופרו נוהלי הבקרה? לכל השאלות האלה לא תמצאו שום התייחסות בדו"חות של בנק לאומי. הציבור שאינו קורא את העיתונות הכלכלית, כולל לקוחות בנק לאומי עצמם, אינו מודע בכלל לפרשה, ו"מזלו" של בנק לאומי הוא שהמעילה התרחשה רחוק מכאן, בשווייץ, ולא בסניף המרכזי בתל אביב.
בנקים בכל העולם מבוססים על מוניטין ואמינות - שני נכסים שהם תנאי הכרחי לקיומו של בנק, ולכן מאמצי הבנק להשקיט ולהצניע את העניין לא מפתיעים. אבל בעוד שהציבור הישראלי כנראה אדיש למעילה, הסכנה היא שלקוחות הבנק יהיו מאוד רגישים אליה. יתר על כן, בניגוד למצב בארץ שבו היה ברור שהמדינה תשלם את הכסף ללקוחות, בבנק לאומי שווייץ התהליך יותר מסובך.
בבנק טוענים כי מאחר שההפסדים נוצרו כתוצאה מפעולות בניירות ערך, ובעיקר עקב מסחר במניות בנאסד"ק, קשה לעתים לדעת מתי מדובר בפעולה שנעשתה ללא רשות ומתי בפעולה שיזם הלקוח - והם דורשים מחלק מהלקוחות לספק מסמכים או אף לתבוע את הבנק. בבל"ל אפילו רומזים שישנם לקוחות המנצלים את המצב ומנסים לקבל מהבנק כספים שאינם מגיעים להם. לטענת גורמים בבנק, ישנם לקוחות שידעו היטב על הפעולות שביצע אימפלד, והיו אף לקוחות ששיתפו איתו פעולה - ונגדם שוקל הבנק להגיש תלונה. בבנק לאומי גם תוהים כיצד שוחרר אימפלד בסמוך לתלונה של בל"ל, וכיצד אימפלד עצמו לא רק עדיין מהלך חופשי אלא גם עוסק בייעוץ פיננסי ללקוחות.
אבל יש לקוחות שאינם מרוצים מהטיפול של הבנק בפרשה. חלק לא קטן מלקוחות בנק לאומי בשווייץ הם אנשים שמעדיפים לא להיחשף ולא לספק הצהרות לרשויות החוק הישראליות, השווייציות או בפני בתי משפט על הסכומים שבידיהם, ובוודאי לא על מקורם של הכספים - וישנם גורמים במערכת הבנקאות שהעריכו כי בבנק לאומי מנסים לנצל את המצב הזה.
חלק אחר מהלקוחות לא מוותר: במהדורתו האחרונה מדווח מגזין TheMarker כי מספר לקוחות בל"ל שווייץ שכרו את שירותיו של עו"ד יעקב נאמן כדי לתבוע מהבנק את כספם. אולם, גם בחירת עורך הדין מרמזת על רגישותם. עו"ד נאמן נחשב למומחה במו"מ ובפשרות, אך לא כמומחה לליטיגציה שינהל משפט ארוך, חושפני ומייגע נגד סוללת עורכי הדין של בנק לאומי. אם בכל זאת יוגשו בסופו של דבר תביעות - אולי נלמד יותר על מה שקרה בבנק וכיצד נמחקו לפחות חצי מיליארד שקל.
אלא שהחשש הוא כי גם המעילה הענקית וגם דרך הטיפול של בנק לאומי בתביעות עשויות לערער את הביטחון של הלקוחות של בנק לאומי בחו"ל. אם אותם עשרות לקוחות, שהגיעו לבנק לאומי בעיקר בגלל הקשר היהודי, ירגישו שכספם אינו בטוח בבנקים היהודיים-ישראליים, הם עשויים למשוך אותו ולהעבירו לבנק בינלאומי גדול ומוכר יותר. מגמה כזו עלולה לפגוע ברווחיות של כל הבנקים הישראליים בחו"ל, ושל בנק לאומי בפרט, שכן מדובר בעיקר בניהול כספים והשקעות תמורת עמלות שמנות - פעילות בעלת רווחיות גבוהה וסיכון נמוך. בבנק לאומי מבטלים את החשש מכל וכל ומדווחים כי מאז הפרשה נרשם גידול בהיקף הפקדונות והלקוחות בבנק בשווייץ.
לא מטרידה פחות היא ההשפעה שעלולה להיות לפרשיות מסוג זה על הבנקאות בישראל. במשך עשרות שנים הפקידו יהודים מחו"ל מיליארדי דולרים בבנקאות הישראלית בחשבונות "תושבי חוץ", וחשבונות פת"ח אלה מהווים למעשה את מקור המט"ח העיקרי של המערכת הפיננסית הישראלית. שמועה או תחושה בקרב יהודי חו"ל, אם תתפשט, על חוסר יציבות של בנקים בישראל, על רקע פרשת בנק למסחר, או חוסר טיפול מהיר והולם במקרים של מעילות, על רקע פרשת בנק לאומי, עלולה לגרום להם לחשוב פעמיים אם להמשיך ולהחזיק את כספם בישראל.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
