גירסת הדפסה          
קבוצות דיון משפטים נושא #698 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 698
dotanm1
גולש אורח
   21:27   12.06.02   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  

בורר הוא לא שופט  

 
  
עבר עריכה לאחרונה בתאריך 12.06.02 בשעה 21:33
 
בורר הוא לא שופט
אמיר הלמר

ביהמ"ש העליון החליט להפוך פסק
דין של ביהמ"ש המחוזי, שקבע כי
ניתן לבטל פסק בוררות שניתן בין
שני צדדים, במידה שלאחר שניתן
פסק הבוררות, התברר כי הבורר
עמד לדין משמעתי בזמן הבורר
במוסדות לשכת עורכי הדין, ואף
הורשע בחלק מהאישומים כנגדו


לכל מי שמצוי בהליכי בוררות, לכל מי שעומד להיכנס להליכי בוררות ובכלל לכל המתעניין
בנושא מסיבה עלומה, כדאי לדעת:
ביהמ"ש העליון החליט להפוך פסק דין של ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, שקבע כי ניתן לבטל
פסק בוררות שניתן בין שני צדדים, במידה שלאחר שניתן פסק הבוררות, התברר כי הבורר
עמד לדין משמעתי בזמן הבורר במוסדות לשכת עורכי הדין, ואף הורשע בחלק מהאישומים
כנגדו.
בית המשפט העליון, באמצעות השופט אליהו מצא, יצחק אנגלרד ואליעזר ריבלין כאמור,
הפכו את ההחלטה ולמעשה קבעו שלא ניתן לבטל פסק בוררות שניתן זה מכבר בעילה ש"הבורר
לא היה ראוי לאמון הצדדים" (סעיף 11 לחוק הבוררות) במידה והתברר כי במהלך הבוררות
התנהלו כנגד הבורר הליכי משמעת וזאת גם אם הוא הורשע בסופו של דבר.
יותר מכך הם קבעו כי הבורר, טרם מינויו לא חייב להודיע לצדדים המבקשים את מינויו כי
מתנהלים כנגדו הליכים משמעתיים, וזאת, כל עוד הוא לא הושעה מלשכת עוכרי הדין ובאופן
חוקי מותר לו להמשיך בתפקידו.
עצם קיומו של הליך משמעתי מהווה שיקול רלוונטי להחלטה על מינוי
שלא תבינו לא נכון. השופטים קובעים כי עצם קיומו של הליך משמעתי כנגד עורך דין
המועמד להתמנות כבורר, מהווה שיקול רלוונטי להחלטה של הצדדים על המינוי, ומאחר
ובבוררות לרוב זהות הבורר נקבעת בהסכמה, הרי שצד יכול להתנגד על סמך מידע שכזה
למינויו של מאן דהוא, אפילו הדבר נודע לו במהלך הבוררות עצמה.
אלא שאם הדבר מתגלה לאחר שהבורר סיים את תפקידו ונתן את פסק הבוררות, ורק אז נודע
הדבר לצדדים, אז כבר מאוחר מדי ולא ניתן עוד לבטל את הפסק מסיבה זו.
ואם לסכם את זה במילים פשוטות: עו"ד שמועמד להיות בורר, לא חייב לצדדים גילוי על כך
שמתנהלים כנגדו הליכים משמעתיים, למרות שהדבר חשוב ורלוונטי. אם הצדדים יגלו זאת
בכוחות עצמם במהלך הבוררות, אז הם יוכלו לבקש את פסילתו. אך אם הוא סיים את הבוררות
לפני שהדבר התגלה, שוב לא ניתן יהיה לבטל את פסק דינו אלא במקרים קיצוניים - לדוגמא
אם יתברר שלבורר היה עניין בנושא הבוררות או שהוא מעל בחובת הנאמנות שלו לצדדים.

ולסיפור המעשה: ביוני שנה שעברה החליטה שופטת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, אסתר חיות,
לבטל פסק בוררות שניתן נגד חברת אינדיגו טכנולוגיות בע"מ, משום שהבורר נתמנה לטעמה
שלא כדין.
פסק הבוררות בין חברת אינדיגו לרחל זקס וד"ר משה עליאש, התייחס למחלוקת שנפלה בין
הצדדים בעניין התאמת דמי שכירות שנקבעו בהסכם שכירות שנחתם ביניהם בשנת 1990,
לתקופה המתחילה בנובמבר 1997.
הבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה ע"י חברת אינדיגו, באמצעות משרד עוה"ד גולדפרב לוי
ערן ושות' כבר באוקטובר 1999 לבית המשפט המחוזי בירושלים, אך זה העביר את הבקשה לתל
אביב. בבקשה המקורית טענה אינדיגו כי הבורר חרג מסמכותו, לא הכריע באחד העניינים
שנמסרו להכרעתו, לא נימק את הפסק, ואף פסק בניגוד לדין המהותי.

עילת ביטול נוספת
מאוחר יותר, ביקשה אינדיגו להוסיף עילת ביטול נוספת וטענה שיש לבטל את פסק הבוררות
מהטעם שהוא ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין. אינדיגו ציינה כי העובדות נודעו לה רק
לאחר שניתן פסק הבוררות, וחודשים רבים לאחר שהגישה את בקשת הביטול הראשונה.
לטענתה, הבורר, שמונה ע"י ראש לשכת עוה"ד דאז, עו"ד דרור חוטר ישי, מונה כאשר היתה
תלויה ועומדת כנגדו בבית הדין המשמעתי המחוזי של הלשכה קובלנה בה הואשם בעבירות
אתיות שונות, שהתייחסו למעשים ומחדלים שלו כמי שטיפל בענייני מקרקעין של אגודת
החקלאים ראשון לציון.
עוד התברר, כי הן הבורר והן עו"ד חוטר ישי לא טרחו ליידע את הצדדים לבוררות על
קיומה של הקובלנה, שבסופה הורשע הבורר בחלק מהעבירות שיוחסו לו.
אינדיגו טענה כי אם היתה יודעת על דבר הקובלנה כנגד הבורר, לא היתה מסכימה למינויו.
משנתבררו לה העובדות הרלוונטיות - רק בדיעבד - היא עותרת כעת לביטול פסק הבוררות.

מעמדו של בורר - דומה למעמדו של שופט
השופטת חיות קיבלה את טענתה של אינדיגו, וקבעה בפסק הדין כי מעמדו של בורר כמי
שפוסק ומכריע בסכסוך בין צדדים נצים דומה למעמדו של שופט. ככזה, חלות עליו דרישות
נורמטיוויות מחמירות וקפדניות בכל הקשור ליושר אישי, לתום לב ולהתנהגות הוגנת
והגונה ללא פניות.
השופטת מוסיפה כי על מנת שהבורר יעמוד בדרישות אלו, עליו להיות נקי מכל רבב, וכי כל
ספק העלול לערער את אמון המתדיינים בו - מן הראוי שיפעל לשלילת כשרותו מלשמש כבורר.
הגישה במינויו של בורר נוכח תפקידו המעין שיפוטי, צריכה להיות דומה לגישה במינוי
שופט, קבעה השופטת חיות.
השופטת ראתה חומרה יתרה במקרה זה, לנוכח העובדה שדבר הקובלנה כנגד הבורר לא הובא
לידיעת מי מהצדדים במועד מינוי הבורר, וכי הנימוק שנתן הבורר לאי הגילוי לפיו האמין
כי "הקובלנה תידחה" אינו יכול להתקבל. שכן, באי הגילוי - שלל הבורר מהצדדים את
זכותם לבחון האם בנסיבות הללו הם מוכנים לשים מבטחם בו ולמסור לידיו את ההכרעה
בסכסוך.
השופטת חיות מסכמת ואומרת כי היא סבורה שבמקרה הנדון, מדובר בפסק שניתן על ידי בורר
שלא היה ראוי לאמון הצדדים מלכתחילה, ועל כן יש לראותו כמי "שלא נתמנה כדין".
השופטים בעליון כאמור סירבו לקבל את עמדת השופטת בעניין. לגישתם, החוק מבדיל בבירור
בין שני זמנים רלוונטיים: הזמן מתחילת הבוררות עד מתן הפסק - אז ניתן לערער לגופו
של בורר (סעיף 11 לחוק) והזמן לאחר מתן פסק הבוררות, אז ניתן ללבקש ביטול פסק הבורר
על פי העילות הקבועות בחוק (סעיף 24), ואין לערבב בין שני הסעיפים ושני התחומים.

"ערבוב" שני סעיפים לצורך ביטול הבוררות
השופטת חיות היתה מודעת לבעיה, אבל מאחר שסברה שעל אדם בתפקידו של בורר צריכים לחול
אמות מידה של שופטים והוא צריך להיות "נקי מכל רבב", אזי עירבבה את שני הסעיפים
לצורך התוצאה של ביטול פסק הבוררות.
שופטי העליון לעומתה, קובעים כי ההשוואה בין שופט לבורר אינה במקומה, וכל עוד
כשירותו של אדם לעסוק במקצוע עריכת הדין אינה נפגמת, הרי אין נפגמת כשירותו להתמנות
כבורר. מתי היתה נפגמת כשירותו של אותו עו"ד? השופטים קובעים כי במידה שבית הדין
המשמעתי היה מורה על השעייתו הזמנית מהלשכה, אזי היתה נפגמת כשירותו כעורך דין וכך
גם כשירותו כבורר.

העליון: בורר הוא לא שופט
אז בורר הוא לא שופט קבעו בעליון. הוא אדם פשוט שהצדדים מוסרים לידיו עניין להכרעה.
הוא גם לא צריך לעמוד באמות מידה של שופט ובמקרה של עו"ד די אם לא הושעה מהלשכה כדי
להכשירו לתפקיד. יותר מכך הוא גם לא חב לגלות לצדדים על היותו צד להליכים משמעתיים
ולהותיר בידיהם את ההחלטה האם למנותו.
מנגד, מותחים השופטים ביקורת על הגורם שמינה את הבורר לתפקידו - במקרה הזה והוא ראש
לשכת עורכי הדין לשעבר עו"ד דרור חוטר ישי.
אומנם השופטים אומרים כי במועד החלטתו של חוטר ישי על מינויו של הבורר, הוא לא ידע
בהכרח על קיום ההליך המשמעתי התלוי ועומד כנגד הבורר.
אבל לגישתם, היה על ראש הלשכה לבדוק את העניין מיוזמתו. "צדדים הפונים בהסכמה לרשות
מוכרת - בעניינו ראש לשכת עורכי הדין - בבקשה למינוי בורר, אכן רשאים לצפות כי
הרשות שאליה פנו, תמנה לתפקיד את המועמד הראוי ביותר בעיניה ותגבש את החלטתה לאחר
שתערוך את כל הבירורים שבידה, באופן סביר, לערוך.
השופטים גם מציינים כי אם מידע שכזה היה מגיע לידיעתו של ראש הלשכה היה עליו, אם
החליט שלמרות המידע המינוי הוא ראוי ליידע את הצדדים על קיומם של ההליכים. זאת
חובתו קובעים השופטים.
עם זאת, הדבר אינו משנה את ההכרעה הסופית: "גם בהניחי כי במנותו את פלוני לכהונת
בורר, חדל ראש לשכת עורכי הדין ממילוי חובה שהיתה מוטלת עליו, אין בידי לקבל כי
במינויו של פלוני נפל פגם שתוצאתו בטלות המינוי מעירקא".
ואולי דווקא בכך מצוי הכשל הגדול בהחלטה של השופטים, שכן אם קיימת חובה של ראש
הלשכה לבדוק את ענייניו של המועמד למינוי, ולידע את הצדדים במידה שגילה דבר המצריך
זאת, אזי כיצד לא ניתן להטיל חובה דומה על עורך הדין עצמו, שיגלה את אוזנם של
הצדדים ישירות במקום את אוזנו של ראש לשכת עורכי הדין.

-----------------------------------------------------------------------
רע"א 5445/01 רחל זקס ואח' נ' אינדיגו טכנולוגיות בע"מ
באדיבות TheMarker.com
PsakDin.co.il אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

http://www.psakdin.co.il/Sada/public/art_bnka.htm



              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה 
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד




תגובה מהירה  למכתב מספר: 
 
      

__________________________________________________________________________
למנהלים:  נעל | נעל אשכול עם סיבה | תייק בארכיון | מחק | העבר לפורום אחר | מזג לאשכול אחר | מחק תגובות | גיבוי אשכול | עגן אשכול
     


© כל הזכויות שמורות ל-רוטר.נט בע"מ rotter.net
חדשות