גירסת הדפסה          
קבוצות דיון משפטים נושא #705 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 705
dotanm1
גולש אורח
   16:58   13.06.02   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  

משחק האולר של התקדים המשפטי  

 
  
משחק האולר של התקדים המשפטי

מאת: אוהד קמין

כשהיינו ילדים היינו נוהגים לשחק משחק שקראנו לו "תוקע": במשחק זה, שבו השתמשנו באולר או בכל מה שיכול לשמש כסכין לעת מצוא, היינו ניצבים, ילד מול עמיתו, בתחומים סגורים שאותם היינו קובעים מלכתחילה, ואז היינו מנסים להצר זה את צעדיו של זה על ידי השלכת האולר לתוך שטחו של היריב. האולר התקוע בשטחו של היריב היה מאפשר לילד שתקע אותו לתבוע נתח משטחו של יריבו למשחק וכך, לאט לאט, היה המנצח לוקח לעצמו עוד ועוד שטחים ומותיר לעמיתו שטח הולך וקטן, עד שהיריב היה נאלץ, לעתים, לעמוד על רגל אחד מבלי יכולת לפסוע יותר.

זהו המשחק שבו מוצאים עצמם היום אזרחיה של עריצות ישראל.

אזרחי ישראל אינם מסוגלים היום לפעול כי חופש הפעולה שלהם הוגבל על ידי פעולת טירור מיוחדת במינה – טירור לא פיזי אלא פסיכולוגי, ולא מצד מחבלים מחוץ אלא מצד הממשל מבית.

זה מה שנעשה על ידי המנגנון השלטוני השמאלני (שקיים בישראל מאז ומתמיד בלי קשר לתוצאות הבחירות) הפועל באמצעות מוקדי כוח השליטה שלו, קרי: המערכת המשפטית, התביעה, התקשורת והמשטרה. ארבעת אלה הם רכיבי יסוד במערך דיקטטורי עתיר-תיחכום, האחראי לשתיקת הכבשים של הציבור הישראלי. מנגנון זה הוא האחראי באופן ישיר לתחושה הכללית של חוסר-האונים בה חש הציבור הישראלי, המתנגד למדיניות הממשל; כשמשון הגיבור, שקמו עליו פלשתים עם ליל, מוצא עצמו הציבור אסור בעבותות, פיו חסום ועיניו מנוקרות, נתון כולו לשבט אויביו מחוץ על ידי בוגד ומסגיר מבית.

דבר זה – משחק אולר אכזרי זה - אשר הותיר אותנו, האזרחים, חסרי אונים וללא יכולת פעולה ממשית - אפילו פעולת מחאה - כנגד גחמות השלטון, בוצע על ידי סדרת מהלכים משפטיים מגמתיים, אשר נערכו בציבור בשנים האחרונות.

כל הליך משפטי כזה היה שיעור תקדימי בכוחו של העריץ, ובאמצעותו הוטבע בתודעת האזרח איום מיוחד, מסויים, המהווה, למעשה, הצהרה על עצמת כוחניותו של השלטון, על סמכותה הבלתי מוגבלת של הרשות על אזרחיה-אסיריה.

שומה עלינו, כאזרחי מדינת המשטרה ישראל, ללמוד לסגל ראיה מיוחדת של ההליכים המשפטיים המתחוללים בה, וללמד את עצמנו לראות כל הליך כזה כמופנה לא רק כלפי האדם שנבחר להיות ה"פושע", אלא כהרתעה כלפי האזרח, עפ"י העקרון של "יראו וייראו". על האזרח ללמוד לראות בכל הליך משפטי או משפט גם שיעור המופנה על ידי מערכת השליטה של השמאל הישראלי כלפי הציבור.

והרי מבחר כמה מקרים לדוגמא בולטים מתוך שלל אירועי השנים האחרונות:

1. מקרה "בר-און-חברון" אשר הוכיח כי מנגנוני האידיאולוגיה המנוגדת לאידיאולוגיית השלטון, עלולים, באמצעות ידיעה מפוקפקת אחת, שיסוד האמת שבה לא הוכח עד היום, לשתק את השלטון כולו, לערער את מעמדו ואת שיווי המשקל שלו ולהכניס אותו למגננה טכנית ומוסרית אשר לא תאפשר לו פעולה.

2. מקרה "חקירת המתנות" של ראה"מ לשעבר בנימין נתניהו – אשר בו הראו לציבור איך ניתן להשפיל באופן מגמתי ראש ממשלה של הימין, בין היתר על ידי חיפוש בדירתו ביום ההולדת שלו, איך ניתן להדליף לתקשורת בלי שאיש יתן על כך את הדין וכיו"ב.

3. פרשת "העמותות של ברק" שבו מלמדים אותנו כי אם אתה האיש שחוגי השליטה האמיתית בישראל חפצים ביקרו, אתה יכול להיות ראש ממשלה באמצעות שוחד, חמס ו"טריקים" משפטיים מבלי שאיש מהמנגנון יפריע לך במצעדך אל השלטון.

4. פרשת "אריה דרעי" שבה אתה למד כי אם החליט מישהו שעליך לשבת בכלא כדי למלא את התפקיד בהצגה האנטישמית "היהודי הגנב" די בכך שאיש מפוקפק אחד יעיד נגדך – ומילתו שלו תקבע.

5. פרשת "עזר ויצמן" שבה אתה למד כי אם החליט מישהו שאסור לך לשבת בכלא או להיות מושפל כי אתה נחשב על ידו כאחד מאלה ש"בנו את המדינה" – אין זה משנה כמה עדים ועדויות יעמדו נגדך.

6. מקרה "נמרודי" שממנו אתה לומד כי כדי להושיב אותך מאחורי סורג ובריח למשך שנה שלמה אין המחליטים זקוקים כלל למשפט – ואז ענינים כמו הוכחות, עדויות וכיו"ב הם קלי ערך וחסרי משמעות...

7. מקרה "מרגלית הר-שפי" שמוכיח כי מדינת ישראל מסוגלת גם לקרוא את מחשבותיו של היחיד – מה שמאפשר לא רק למערכת העריצה להכניס את מי שהיא רוצה לכלא על הגיגיו, אלא גם לועדת השחרורים להחליט אם הנדון מתחרט על מעשיו או לא...

ברור לי שהקורא היה מעדיף ששם או שניים מהנזכרים לעיל לא יופיעו ברשימה כי הם אינם נראים לו עומדים באותה קטגוריה מכיוון שיש לו הערכות משלו על אשמתם או אי אשמתם של האנשים שבהם מדובר. על כך אשיב כי הדבר נעשה בצורה מכוונת, במטרה להסב את תשומת לבו של הקורא לכך שבני האדם שנאשמו אינם הנושא של מאמר זה – וגם לא אם הם אשמים או לא במה שנאשמו; הנושא חשוב יותר וקרוב יותר לקורא מגורלו של אדם זר: ישאל עצמו הקורא מה הוא יודע על כל אחד מהמקרים שהזכרתי לעיל, יבחר את המקרה או האדם שנראים לו כ"לא מתאימים" למעמד של חף מפשע – ואז ישאל את עצמו מהם המקורות שעליהם מתבססת תפישתו.

כי כל אחד מאיתנו הוא, בכוח, טרפה של המפלצת; לאחר שהוכשרה קרקע המזימה, לאחר ששדה-הציד הוגדר והוגדרו החיות שמותר לצוד אותן. לאחר שבתי המשפט, התביעה, התקשורת והמשטרה כיוונו את כלי התזמורת שלהם לטון מרכזי אחד ולהרמוניה שטנית, מאוחדים בתאוות הציד שלהם כלפי מתנגדי שלטון השמאל, למי מאיתנו חסינות מלמצוא את עצמו מאחורי סורג ובריח לשנה-שנתיים ללא משפט, חקירה, עדות או הוכחה פשוט מכיוון שמישהו החליט שהוא מהווה "סכנה לציבור"?

בינתיים, הם המנצחים במשחק האולר, שבו "תקעו" אותנו כמעט ללא יכולת לנוע, לפעול ולומר את דברנו. בינתיים, אנו במצב שבו אויבינו מחוץ קוטלים בנו כמו במטווח ברווזים. בינתיים, הם יכולים להציג את רוצחינו כלוחמי חופש מקופחים ואת המתנגדים המעטים להם ככובשים אלימים. בינתיים, הם יכולים לבחור את מי שהם רוצים מבינינו, מתי שהם רוצים, ו"לתקוע" אותו לכל מרתף שיחפצו בו.

אך בינתיים, אנו יכולים לכתוב מאמרים, לדבר מעט ברדיו וללחשש במסתורים.

עד מתי?


http://www.manhigut.org/hebrew/articles/kamin19.html



              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה 
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד




תגובה מהירה  למכתב מספר: 
 
      

__________________________________________________________________________
למנהלים:  נעל | נעל אשכול עם סיבה | תייק בארכיון | מחק | העבר לפורום אחר | מזג לאשכול אחר | מחק תגובות | גיבוי אשכול | עגן אשכול
     


© כל הזכויות שמורות ל-רוטר.נט בע"מ rotter.net
חדשות