לא ידעתי, לא ראיתי, לא שמעתי  

את הדברים אמר נהרי היום, לאחר שבכתב האישום שהוגש היום כנגד אלון נטען כי אלון שילמה לו סך של 70 אלף שקל כשכר טרחה מכספי המעילה בבנק. היקף המעילה על פי כתב האישום היה כ-216 מיליון שקל.

וכך מתואר המעשה בכתב האישום: בבוקר ה-25 לאפריל 2002, היום בו התגלתה המעילה בבנק, הגיעו אנשי הביקורת של בנק ישראל לבנק והתעניינו אצל אלון לגבי העברות הכספים שביצעה.

אלון, שהבינה שמעשיה עומדים להתגלות, התחמקה מהמשך התשאול, טילפנה לעורך הדין שלה, בני נהרי, וקבעה איתו להיפגש במשרדו.

אלא שלפני עזיבתה את הבנק, נטלה אלון טופס משיכה וזייפה אותו ללא סמכות ומתוך כוונה לרמות את חתימתו של לקוח הבנק על המסמך, ונקבה בו בסכום של 70 אלף שקל. היא מסרה את הטופס לכספרית וקיבלה ממנה במרמה את הסכום במזומן.

לאחר מכן עזבה אלון את הבנק בתואנה שאינה חשה בטוב, ומיהרה למשרדו של נהרי, שם שילמה את שכר טרחתו בכסף שגנבה.

נהרי ציין כי לפי דרישת המשטרה, העביר לה את החשבונית שהוציא לאלון בעקבות התשלום של 70 אלף השקל כשכר טירחה.

לגבי האפשרות שיחדרש להשיב את הכסף, שכן לפי טענת הפרקליטות מדובר בכספי מעילה, אמר נהרי כי קיימת בעיה מובנית בדרישה של כספים שהושגו בעבירה.

"אם אדם גונב כסף ונכנס לאחר מכן למסעדה ואוכל בה, ומשלם לבעלי המסעדה מכספי הגניבה, ולאחר מכן הוא משלם מהכסף גם שכר דירה ורוכש עוד פריטים - האם המשטרה יכולה לדרוש מבעל המסעדה ומשאר מקבלי התשלום את הכספים שקיבלו?", לדעתו של נהרי הדבר בלתי אפשרי.