פנסיה - חלוקה, מיסוי והעברה לבת הזוג  

עובדות המקרה הנן כדלקמן:

התובעת הנה אשתו לשעבר של הנתבע מס' 1 (להלן - הנתבע). התובעת והנתבע נישאו זל"ז בשנת 1970 ועל כן חלה עליהם הלכת השיתוף (ולא הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג התשלג - -1973) . הנתבע שירת בצה"ל 25 שנים, מתוכן השיעור היחסי לטובת התובעת בזכויות שנצברו לו מתייחס ל- 20 שנים, ועומד על 40% מהפנסיה המשולמת לנתבע.

במשך השנים קיבלה התובעת מידי חודש (מכוח פס"ד של ביהמ"ש המחוזי) סכומים שונים מן הנתבע, המהווים את 40% המגיעים לה מהפנסיה החודשית שלו. את הסכום קבלה מידי חודש מן הנתבע עצמו, לאחר שהאחרון קיבל את הפנסיה כל חודש והפריש לה את הסכום המגיע לה.

בשלב מסוים החל הנתבע לעבוד בעבודה נוספת, ואחוז המס השולי שלו עלה ל 48%, דבר שהקטין משמעותית את חלקה של התובעת, וגרם להפחתת הסכום החודשי שקיבלה ממנו, וזה היה המניע להגשת התביעה שנדונה בפסק דין זה.

התובעת עתרה למתן פס"ד הצהרתי לפיו תקבל את 40% הפנסיה המגיעים לה כסכום ברוטו ישירות ממח' התשלומים של צה"ל- הנתבעת 2 - המשלמת לנתבע את הפנסיה מידי חודש. במצב זה מבקשת התובעת כי חלקה בפנסיה ימוסה עפ"י שיעורי המס בהם היא מחויבת מידי חודש עפ"י הכנסותיה.

לחלופין עותרת התובעת להעביר אליה את חלקה בפנסיה לאחר שזו מוסתה כמשכורתו הראשונה של הנתבע, בהתאם למדרגות המס ונקודות הזיכוי שהיו לנתבע בעבר - עת ניתן פס"ד שהכיר בזכותה זו, וטוענת כי לא מוטל עליה להתחשב בעובדה כי הנתבע משלם מס שולי גבוה יותר עקב עבודה נוספת שקיבל על עצמו.

כב' השופט שוחט מחלק את העתירה ואת פס"ד לשני חלקים – החלק הטכני והחלק המהותי.

העתירה הטכנית

פנסיה אשר נצברה במהלך חיי נישואין הינה רכוש משותף, אשר חוסה תחת כנפי הילכת השיתוף. פס"ד רבים קבעו זאת, וחוק יחסי ממון בין בני זוג התייחס לכך עם ביטולה של הגבלה על נכסים בלתי עבירים (ס' 5 לחוק כלל בעבר הגבלה לפיה נכסים שעבירותם הוגבלה עפ"י חוק לא יחשבו נכסים ברי איזון).

כיום הגבלה זו לא קיימת בחוק, ופנסיה הינה בגדר נכסים משותפים של בני הזוג.

התובעת מבקשת להעביר אליה ישירות את הסכום המגיע לה מתשלום הפנסיה של הנתבע.

ב"כ הנתבעת 2 – מח' תשלומים צה"ל – התנגד לכך וטען כי עפ"י חוק הגימלאות -הגימלה משולמת לזכאי לה ויכולה להשתלם לו בלבד ולא לבת הזוג. אין זכות זו ברת העברה. לטענתו, ישנה הוראה מפורשת בחוק הגימלאות המונעת העברת הפנסיה לאחר, וב"כ מת"ש הסתמך על הוראה זו כמחזקת את טענתו כי אין לשלם ישירות פנסיה לבת הזוג של מקבל הפנסיה.

כב' השופט שוחט קבע כי הוראה זו נחקקה לפני הכרת הפסיקה בזכות של בן זוג בפנסיה של בן זוגו כרכוש משותף. מטרת החקיקה היתה מניעת פגיעה בגימלת הזכאי ע"י צדדים שלישיים. אולם את מגמת המחוקק להקנות בטחון סוציאלי/כלכלי גם לאשתו של הזכאי ולא רק לו, ניתן לראות בס' 30 לחוק הגימלאות הרואה באישה שבעלה החייל נתגרש ממנה ומחזיקה בפס"ד/הסכם המחייבו בתשלום מזונותיה, כאילו לא נתגרשו בכל הנוגע לזכויות הקשורות במותו לפי חוק הגימלאות.

התובעת הינה בעלת זכות קניינית בחלק הגימלה כפי שנקבע בפס"ד שניתן בעניינה. הוראות החוק אליהן כיוון ב"כ הנתבעת 2 אינן שייכות לענייננו, שכן לא שאלת העבירות של הזכויות הכספיות היא נשוא אותם חוקים, אלא מהותן של אותן זכויות, כרכוש משותף. (חוק הביטוח הלאומי, חוק משפחות חיילים שנספו במערכה, חוק נכי המלחמה בנאצים, חוק הנכים ועוד)

ס' 62 לחוק שירות הקבע בצה"ל (גימלאות) (נוסח משולב) התשמה- 1985 אוסר על 'העברת' הפנסיה מבחינה מהותית, כלומר העברת עצם הזכות לקבל פנסיה. אך סעיף זה אינו אוסר על העברת הסכום או חלקו אל אדם אחר, בין אם מרצון טוב ובודאי מכוח הכרעה שיפוטית.

אם רשאי מקבל הגימלה אחרי שקיבל את הסכום ליתן את כולה או מחציתה לאדם אחר, מדוע לא יהא זה אפשרי להורות במסגרת קביעה שיפוטית על העברת החלק ישירות אל האדם האחר? שהרי אין זו העברה מהותית של הזכות לפנסיה אל אדם אחר, אלא העברה טכנית בלבד, של חלק מן הסכום אל אדם אחר.

לתובעת זכות קניינית מהותית, ובפני זכות זו צריכים שיקולים אחרים למיניהם להיסוג. גם שיקול העומס שיווצר על המערכת עקב העברה של הסכום ישירות אל התובעת אין בו כדי למנוע את התוצאה.

לאור זאת קבע כב' השופט שוחט כי הנתבעת 2 – מת"ש – תעביר לתובעת את חלקה בפנסיה של הנתבע ישירות לידיה.

החלטתו זו של כב' השופט שוחט נסמכת גם על פסק דינה של כב' השופטת רוטשילד, גם היא מבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, בתמ"ש 1069970/97 ומאמצת אותה. שם עתרה אשה לשעבר כנגד בעלה לשעבר וכנגד צה"ל להורות לצה"ל להעביר מידי חודש את מחצית הפנסיה ישירות לחשבונה.

גם כב' השופטת רוטשילד מפרשת את סעיף 62 לחוק שירות הקבע בצה"ל (גימלאות) (נוסח משולב) התשמה- 1985 מתוך שימת לב מיוחדת לכוונת המחוקק ומטרתו בחוקקו חוק זה.

כב' השופטת רוטשילד קובעת כי חוק זה נחקק בטרם הכירה הפסיקה בזכותו של בן זוג למחצית הזכויות בפנסיה של בן זוגו, ועל כן הכלל הפרשני שבו יש לנקוט הוא לפרש את החוק לפי המטרה הגלומה בו. מטרתה של כל פרשנות כנה היא גילוי האמת והעמדת הדברים על מכונם. המילים כפופות לכוונה ולא הכוונה למילים.

יתירה מזאת, גם חוק יסוד כבוד האדם וחרותו העניק לקניינו של אדם מעמד על.

לאור כל האמור לעיל גם כב' השופטת רוטשילד מפרשת את סעיף 62 לחוק הגימלאות תוך צמצום של המילים "העברה, ערבות , שעבוד ועיקול" ונותנת להן משמעות דווקנית שאינה חלה על הזכות להעברה של פנסיה לבן זוג על פי פסק דין שניתן.

האם יועבר חלק ברוטו או נטו, ולפי איזה חישוב מס? זאת יקבע בחלק המהותי של העתירה.

העתירה המהותית

שאלה נוספת אשר נדונה, היא האם יכולה האשה לתבוע לקבל את הפנסיה ברוטו ולשלם עליה מיסים כאילו זאת הכנסתה-שלה, ואזי שיעור המס יהיה תואם את הכנסותיה-שלה ולא יהיה קשור בהכנסתו של הבעל לשלעבר. התשובה לכך הינה שלילית.

הנימוק לכך היא כי מקור ההכנסה נשוא המחלוקת הינו מיגיעתו האישית של הנתבע, שהרי זכויות פנסיה נחשבות לחלק בלתי נפרד מהתמורה בגין עבודה. בתור שכזה מן הצדק הוא למסות את הפנסיה כהכנסתו של הנתבע, ולא במסגרת הכנסות התובעת.

עצם העבודה אינה בגדר נכס משותף. התמורה המתקבלת בגין העבודה היא הנכס המשותף, וזאת לאחר מיסויה עפ"י מדרגות המס של הנתבע. זכותה של התובעת נגזרת מזכותו של הנתבע, והראיה שעם מות הזכאי תעבור זכותה של התובעת מן העולם.

לאור זאת זכאית התובעת לקבל את חלקה רק לאחר שישולם המס עליו בהתאם למדרגות המס של הנתבע. אין לראות בהקניית חלק הפנסיה לידי התובעת משום 'ניכור' הכנסה אשר יביא לידי מיסוי אותו חלק עפ"י מדרגות המס שלה.

הכנסה תהא בבחינת 'ניכור' כאשר הזכות המועברת הינה המקור ליצורה של אותה הכנסה. במקרה שלפנינו לא מועבר אל התובעת מקור ההכנסה, כי אם חלק מן ההכנסה עצמה. כלומר הפירות של אותה הכנסה, ועל כן מדובר בשימוש בהכנסה ולא 'ניכור/עיתוק' של ההכנסה.

במקרה של שימוש בהכנסה תשלום המס יעשה ע"י בעל ההכנסה עפ"י מדרגות המס שלו, ולא עפ"י מדרגות המס של הנעבר.

כלומר במקרה שלפנינו המיסוי של הפנסיה כולה צריך להיעשות עפ"י נתוני הנתבע, ולא על פי נתוני התובעת.

מיסוי הפנסיה כעבודה ראשונה או כעבודה נוספת?

החלטה זו מביאה אותנו לדיון בחלק השני של העתירה המהותית המעלה סוגיה נוספת. כיצד תמוסה הפנסיה של הנתבע, ככל שהיא נוגעת לחלקה של התובעת. מה לגבי חלקה של התובעת, אשר קטן משמעותית עת התחיל הנתבע לעבוד בעבודה שניה? האם צודקת טענתה של האשה לשעבר שלא מוטל עליה לצאת ניזוקה עקב כך שהבעל החליט לעבוד בעבודה נוספת ועקב תיאום מס ממוסה הפנסיה שלו במס שולי גבוה יותר.

הנתבע נקט בפעולה חד צדדית ופגע בזכותה של התובעת. בית המשפט קובע כי אין הנתבע יכול להביא לשינוי בסכום הפנסיה המשולם לו מידי חודש, ולפגיעה בחלקה של התובעת בפנסיה.
מיסוי הפנסיה כמשכורת שנייה ע"י הנתבע הגדיל את אחוזי המס שלו ועל כן מהווה פגיעה בזכותה של התובעת. הקטנת הנטו המשולם לו, הביא לידי הקטנת הסכום המועבר לידי התובעת.
פעולה כזו גובלת בחוסר תום לב, ויש למנוע אותה על מנת לשמר את זכותה של התובעת כפי שהוכרה לה.

בעת מתן פס"ד המקורי אשר הכיר בזכות התובעת, היתה הפנסיה הכנסתו היחידה של הנתבע. העבודה הנוספת בה התחיל לעבוד הפחיתה את החלק לו זכאית התובעת כמעט בחצי, שהרי מדרגת המס שלו הפכה לגבוהה יותר.

על מנת לאפשר לתובעת להמשיך ולקבל את חלקה בפנסיה כפי שהיה עד לתחילת עבודתו השנייה של הנתבע, נקבע כי על הנתבעת 2 לחשב את המס על הפנסיה כאילו היא הכנסתו היחידה של הנתבע.

בכך יועבר אל התובעת חלקה ישירות לידיה- נטו – בהתאם למדרגות המס ונקודות הזיכוי של הנתבע כאילו אין הוא עובד בעבודה נוספת.

לסיכום

לפסק דין זה חשיבות גדולה והשלכות מעשיות ביותר על עצם העברת הפנסיה לבן הזוג הזכאי לפי פסק דין. זאת בין היתר משום שהוא קובע כי אין בן הזוג צריך להינזק מהחלטתו של בן זוגו לשעבר לעבוד בעבודה נוספת ועקב כך לשלם שיעור מס גבוה יותר.