הועבר בתאריך 06.11.15 בשעה 17:18 מפורום חדשות על-ידי CarpeDiem, (גלובל)
ראש הממשלה אסר על פוליטיקאים ופרובוקטורים לעלות להר הבית, הוא מציב שמירה היכן שצריך וגם רומז לפלסטינים בירושלים מה עלול לקרות להם ברמה האזרחית אם גל הטרור יימשך. סימן טוב לבאות.ביום שלישי כיסה מסך של אובך את הר הבית. הרוחות העיפו כל דבר ברחבה, והאבק נכנס לעיני המבקרים. מרחוק נראתה כיפת הזהב כמו 'פאטה מורגנה' במדבר חול רחב־ידיים. בבוקר עוד היה בהיר, וקבוצות קטנות של יהודים עלו להר. לכל מבקר כזה, פחות או יותר, הוצמד שוטר במדים כחולים. אחדים מהם היו חמושים מכף רגל ועד ראש בשכפ"ץ, קסדה, ערכת גז לנטרול, מכשירי קשר, אפוד, מגן נייד מפלסטיק קשיח, תרמיל ציוד ואביזרי קרב אחרים.
אנשים שמבקרים בקביעות בהר ובכותל אומרים שמספר היהודים שעולים לשם קטן עד מאוד מאז תחילת המהומות. לכולם ברור כי כמות המבקרים השנה לא מזכירה את זו של השנים הקודמות. גם מי שרוצים לבקר, נרתעים מההשלכות. הם רואים את מלחמת הדת שעליה הכריזו הפלסטינים כחסרת היגיון, כמו כל מלחמת דת. המלחמה הזו גבתה עד היום את חייהם של 11 יהודים ברחובות, ועוד פצועים רבים.
הם שומעים וקוראים על מאה הרבנים החרדים שחתמו על עצומה נגד העלייה להר, ועל האיום לסלק ממוסדות החינוך תלמידים שיעשו זאת. הם נרתעים גם ממראה הצבא שנזעק להגן על תושבי המדינה בערים. איש לא רוצה לחיות ולהתנהל בפחד, תחת אבטחה. תשאלו את רב הכותל, שמואל רבינוביץ, שמאז החלו המהומות האחרונות סביב ההר הוצמדה לו אבטחה. גם יהודה גליק, אחד ממחוללי האירועים האחרונים, היה מוותר על השכפ"ץ חסין האש, במשקל 3.5 ק"ג, שהוצמד לגופו.
מנהיגי העלייה להר הבית בראשות אורי אריאל, משה פייגלין, יהודה גליק וחבריהם, יכולים לטעון כי חייבים להמשיך ולכבוש את ההר. לדבריהם, כל אפשרות אחרת היא ניתוק ממנוע הצמיחה היהודי ותעלה לנו במחיר כבד. בפועל הם השיגו את ההפך: גם הבריחו אנשים מההר במקום למשוך את ההמונים, גם העניקו תירוץ נוסף לערבים שטופי הסתה ותסכול לדקור יהודים, וגם עוררו עוד מחלוקת קשה בין הציבור החרדי לציבור הדתי־לאומי.
לפי שעה יש רגיעה יחסית על הר הבית, שאולי מעצבנת אנשים כמו הרב מוטי קרפל, שקיווה מעל גבי העמוד הראשון של העיתון הזה למלחמה גדולה. היום אין המוני פלסטינים שמתבצרים שם ותוקפים שוטרים ומבקרים, ואין את אנשי ה'מוראביטון' שמסיתים מלמטה. גם השייח' ראאד סלאח הולך לכלא בקרוב, תודה לאל. קשה להודות, אבל הקרדיט מגיע לראש הממשלה נתניהו. הוא אסר על פוליטיקאים ופרובוקטורים לעלות להר, הוא מציב שמירה היכן שצריך, והוא גם רומז לפלסטינים בירושלים מה עלול לקרות להם ברמה האזרחית אם גל הטרור בעיר יימשך. ביום רביעי הוסרו כמה מהמחסומים בעיר. סימן טוב לבאות.
השמאל בונה, הימין מפנה
ביום שני פרסמה מועצת יש"ע (למה העי"ן עדיין קיימת, אחרי ההתנתקות? לא נכון ועדיף מועצת יו"ש?) בפעם הראשונה נתונים על היקף הבנייה וגידול האוכלוסייה ביהודה ושומרון. הנתונים הוצגו בישיבת שדולת ארץ ישראל בכנסת. מעבר לקו הירוק גרים היום 750 אלף יהודים. 420 אלף מתוכם מתגוררים ביהודה ושומרון - 260 אלף בגושי ההתיישבות ו־160 אלף מחוץ לגושים. הנתונים הללו מפרקים כל סיכוי להסדר מדיני. אין שום היתכנות לפינוי תושבים בסדר גודל כזה. אין גם מנהיג ישראלי שרוצה את זה ומי שרוצה לא יכול לבצע, גם אם העולם הערבי והפלסטיני יסכימו לקווי המתאר שמשרטטים אצלנו. והם לא.
בכל זאת, הנתונים האחרים שהוצגו בנושא גידול האוכלוסייה, לפי שנים וקדנציות, עדיין מרתקים. ראשי הממשלה שרצו לפנות את המתנחלים לצורך הסדר מדיני, הם אלה ששלחו הכי הרבה מהם לגור בהתנחלויות והשקיעו הכי הרבה בבנייה בהן. ראש הממשלה אהוד ברק, שהציע בקמפ דיוויד בשנת 2000 לסגת מ־94 אחוזים לפחות משטחי יהודה ושומרון, רשם באותה שנה את שיא הבנייה הציבורית בהתנחלויות בעשרים השנים האחרונות: 2,036 יחידות דיור.
ראש הממשלה אהוד אולמרט, שאף הרחיק לכת והגיש לאבו־מאזן את ההצעה הטוטלית והנדיבה ביותר להסדר היסטורי, כולל נסיגה כמעט מלאה, חלוקת ירושלים וקליטת פליטים במסגרת זכות השיבה, רשם שיא אחר. בשנת 2008, במהלך המשא ומתן המדיני, הגיע לשיא שיעור הריבוי בנפש בהתנחלויות (תוספת של 15,666 נפש, גידול של 5.6 אחוז). אולמרט, לפי נתוני ההגירה ליו"ש, היה גם ראש הממשלה ששלח הכי הרבה אנשים לגור בהתנחלויות בשנה אחת. ב־2008 הגיעו להתנחלויות 6,266 מתיישבים חדשים.
האמת היא שמי שעוקב אחרי מכלול הפרדוקסים במדינה לא צריך להיות מופתע. בישראל, השמאל המדיני־ביטחוני מבצע את מדיניות הימין ולהפך. זו מתמטיקה שאין לחלוק עליה. ראש ממשלה מהימין שמבצע מהלכי שלום מקבל את כל תמיכת השמאל וחלק מהימין, וכך יש לו רוב אוטומטי. ראש ממשלה מהשמאל שיוצא למלחמה מקבל את כל תמיכת הימין פלוס חלק מהשמאל, וכך יש גם לו רוב בעם.
כאשר העניינים משתבשים או מתיישרים לפי היגיון פוליטי לכאורה, זה נגמר בטרגדיה ואובדן חיים. כשמנהיג הימין מנחם בגין יצא למלחמת לבנון, אנשי השמאל הפגינו בכיכר מלכי ישראל, ישבו מתחת לביתו, ספרו את ההרוגים, גרמו להתפטרותו וקיצרו את חייו. מנגד, מנהיג השמאל יצחק רבין ביצע מהלכי שלום שנויים במחלוקת ללא תמיכה משמעותית בעם, ונרצח בידי איש הימין הקיצוני.
אילו הייתי מתנחל
ולענייני יו"ש: כאשר יש תהליך מדיני מואץ, המתנחלים הם הנשכרים הגדולים ביותר, גם לפי הנתונים של מחלקת המחקר של מועצת יש"ע. יצחק רבין הפך את יהודה ושומרון, פרץ דרכים ובנה כבישים עוקפים כפי שלא עשה אף ראש ממשלה, והכול בתוך תהליך אוסלו.
נתניהו בנה הרבה יותר בקדנציה הראשונה שלו, אחרי הסכמי חברון ולפני הסכמי וואי. ברק רשם את השיאים שלו בימי ועידת קמפ־דייויד, וכך גם אהוד אולמרט. החריג: נתניהו הלך בתחילת העשור לתהליך מדיני לכאורה והסכים להקפאה. זה היה התנאי הבינלאומי לתהליך, בגלל נתוני האמינות הנמוכים של נתניהו בעולם. ברק, שרון ואולמרט לא נדרשו לבצע הקפאה.
אילו הייתי מתנחל הייתי מעודד משא ומתן מתמיד עם הפלסטינים, מתוך ידיעה ברורה שלא יצא ממנו דבר. זו, מתברר, הנוסחה הבדוקה ביותר להרחבת ההתנחלויות, כיבוש הגבעות והקמת מאחזים חדשים, שיהפכו לעיר ואם ביו"ש.
http://bit.ly/1NwUQp4