יד אחים שלוחה - גם לנוער הגבעות  

"יד אחים לכם שלוחה הנוער החביב", כך שרנו כאשר עמדנו במפקד "בבני עקיבא", סניף מרכז, תל אביב. כמוני נער צעיר, שרו את ההמנון ושרים אותו עד היום, רבבות חניכי התנועה. הרבה שנים לפני כתיבת ההמנון, אמר יוסף על אחיו שחטאו כנגדו: "את אחי אנכי מבקש". הרשו לי קוראים יקרים לכלול באמירה זו גם שליחת – יד אחים ל"נערי הגבעות".

הכרתי ואני מכיר חלק מהם ואוהב אני אותם. אלה שאני נפגש עימם הם בעלי מידות טובות ומסירות נפש, צניעות ויראת שמים. מן הסתם כמו בכל חברה יש גם אצלם פחות טובים. תמיד ידענו שציבור מורכב מצדיקים, בינוניים ופחותי ערך. ואם יש גם מי שקשור לרצח בדומה (ולא מתוך הודאה, לאחר עינויים) הרי שיש לעונשו במלוא חומרת הדין. אלה הנערים בנים ואחים כמו כל אח. לא פחות ולא יותר מכל הבנים והאחים במשפחה הגדולה.

"הרשות" – (על פי חוק כמובן... ובליווי משפטי של הפרקליטות, ללא ספק...) לענות אותם במכות, במתיחת גוף, במניעת צרכים אנושים בסיסיים ובחוסר שינה, ועוד מרעין בישין, שחבל שאין לנו תיעוד וסרטון על כך, כמו שיש לשב"כ סרטון של חתונה פרטית . "הרשות" הזו, מיושמת אך ורק משום שאין לאותם עצורים זכויות של אחים. מנודים הם מהקהל. מי שרוצה להיראות יפה – יתנער מהם. כך היה מאז תחילת ההתיישבות בארץ ישראל לפני למעלה ממאה שנה. היה יפה יותר להתנער מאנשי ניל"י, וזה נתן לגיטימציה לניסיון הרצח של יוסף לישנסקי, לאור יום, בלא שאנשי ה"שומר" הובאו לדין אי פעם. יוסף לישנסקי נפצע קשה והצליח לברוח מ"אחיו" היהודי שליווהו בדרך. לבסוף נתלה בדמשק. ויש עוד דוגמאות, אך לא נוסיף חימה וקטרוג בהזכיר אותם.

אם היו נאשמים ממגזר אחר בעבירה בעלת אופי דומה ועם חומר מודיעיני שווה, האם היו מענים אותם פיזית ונפשית והכל כמובן על פי חוק ובפיקוח של היועץ המשפטי ופרקליטות המדינה? לא. וודאי שלא!

אם למשל היו נחשדים בכירים לשעבר בשב"כ, ברצח פוליטי, זה לא פחות חמור מהרצח בדומא, האם היו מענים אותם כדי להוציא מהם הודאה, על סמך ראיות למחצה, לשליש ולרביע?

הרי וודאי שהיו שומרים על זכויותיהם הבסיסיות, על כבוד האדם וחירותו, על פגישות סדירות עם עורכי דין, על מתן הזכות לאדם להוכיח חפותו, שהרי כל אדם כל עוד לא הוכחה אשמתו, הרי הוא בגדר זכאי. בצדק היו מגלים רגישות, כבוד ונאמנות לחברים ואחים.

רק את נוער הגבעות ואולי גם את חלק מהציבור החרדי, לא סופרים ולא מחשיבים כחלק מאתנו. אכן על "עינוי הדין" ועל "עיוות הדין" לימדונו חז"ל בפרקי אבות: "חרב באה לעולם".

משנאת האחים את יוסף, למדנו בפרשיות האחרונות, איזה ייסורים קשים עברו עליהם, ואילו עונשים עברו על עם ישראל במשך הדורות, כפיצול שתי הממלכות ובסיפור "עשרת הרוגי מלכות", הכל בגלל שנאת אחים וחוסר רחמים, חמלה ואימון בין האחים. "הסיעו עצמם מן האחווה".

אם באמת ובתמים רוצים לתקן את הטעון תיקון אצל נוער הגבעות הרי שיש להושיט להם יד אחים מקרבת, יש לחנכם מתוך אהבה והערכה. יש לפקוח עיניהם להבין את ערכה הא-לקי של מדינת ישראל וצבא ישראל בתהליך הגאולה, גם כאשר צללים כבדים מופיעים בדרך הגאולה, ואור וחושך משמשים בערבוביה. אם יש מי שנכשלו חלילה בפשע הכבד של דומא, - יבואו על עונשם, אבל תפסק השנאה, ההתעמרות והרדיפה אחרי נוער הגבעות. לא נשכח את המפקד המשטרה מול שוטריו השועטים אל הגג ברמת מגרון לתפוס את נערי הגבעה – והוא עומד בתחתית הסולם כאשר השוטרים מטפסים עליו והוא צועק / נובח לעברם: " להרוג אותם, להרוג להרוג" – כך שמעתי באזני וראיתי בעיני. ואנחנו נאמר : לאהוב אותם כמו את כל בני ישראל, לקרבם, להאיר לפניהם את דרך התורה, תורת אמת, תורת ארץ ישראל – ולהגן עליהם מפני כל מי שחורש רעתם.