אל תייפו את המציאות בוואדי ערה  

מאז התבררה זהותו של המחבל מהפיגוע בדיזנגוף - תושב הכפר ערה בוואדי ערה, יש בחלק מכלי התקשורת ניסיון מאחז־עיניים ומקומם להציג אותו כעשב שוטה שגדל בסביבה שוחרת דו־קיום.

רוב רובם של ערביי ישראל הם אזרחים שומרי חוק ואף רואים עצמם אזרחים נאמנים וחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל והחברה הישראלית. הדבר נכון גם לגבי יישובי ואדי ערה, שסופחו לישראל בעקבות הסכמי שביתת הנשק עם ירדן ב־1949, ולראיה התגובות הנזעמות שעורר בקרב תושביהם יו"ר ישראל ביתנו, ח"כ אביגדור ליברמן, שקרא לספח את יישובי ואדי ערה לרשות הפלשתינית במסגרת הסכם מדיני שיכלול חילופי שטחים.

אלא שזו לא התמונה כולה. לא בכדי קבע מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית (היום מחוץ לחוק), השייח' ראאד סלאח, את מרכז פעילותה של התנועה באום אל־פאחם. הזהות הלאומית־פלשתינית של רבים מהתושבים ופרנסי הציבור בוואדי ערה, כמו גם נאומי ההסתה הנשמעים בחלק לא מבוטל מהמסגדים ביישובים אלה, שימשו מאז קום המדינה קרקע נוחה עבור אלה ששוללים את זכות הקיום של ישראל. במהלך השנים דווח לא אחת על חוליות של מחבלים שהתארגנו ביישובי ואדי ערה ויצאו לפגע ביהודים תושבי היישובים השכנים.
פעמים רבות חסמו תושבי האזור את כביש 65 החוצה את ואדי ערה, יידו אבנים לעבר כלי רכב של יהודים. גם בגל הטרור הנוכחי דווח על מעצרים של תושבים מקומיים שהתארגנו כחוליות טרור. גם דאעש יחסית באופנה.

בנתונים האלה, להציג את תושבי ואדי ערה כמי שבעיקר כמהים לשלום עם שכניהם היהודים הוא ניסיון לייפות את המציאות, במקרה הטוב.