לא נאורה: מרים נאור אוהבת להוריד את כולם על ארבע  

זה התחיל בהשפלת הרב קרים, שהורד על ארבע והיה חייב לזעוק "טהור אני" כדי לקבל את תפקיד הרב הצבאי. זה ממשיך עם תושבי עמונה מהם דרשה השופטת מרים נאור בקשות מרתיחות. המסקנה: בג"ץ מתנהל כאחרון התגרנים בשוק, לא מסוגל להתנתק מהרגש

יהודה יפרח | 22/12/2016 23:30

מרים נאור מאבדת את זה. נשיאת בית המשפט העליון נותנת את התחושה שהיא נכנסה לתוך לופ רגשי שהיא לא מצליחה להשתחרר ממנו. בדרך היא מדרדרת את כבודו ויוקרתו של המוסד הדמוקרטי החיוני והחשוב עליו היא מופקדת. קו ישיר מתוח בין מלחמת הבוץ שהיא מנהלת היום מול תושבי עמונה לבין מסמך ההשפלה שהיא דרשה מהרב הצבאי הראשי אייל קרים.

כולנו זוכרים כש"נחשף" הטקסט שכתב הרב קרים באינטרנט התעוררה מהומה תקשורתית. הרמטכ"ל גדי איזנקוט נכנס אישית לעובי הקורה, הזמין את המועמד לתפקיד הרב הצבאי הראשי וביקש ממנו הבהרות לדברים. תיעוד מלא של כל מהלך הבירור הופיע בתשובת המדינה לעתירה שהגישו חברות הכנסת ממפלגת מר"צ, אבל לנאור זה לא הספיק. היא רצתה לסובב את הסכין, להוריד את הרב קרים על ארבע, להכריח אותו לעבור בדיקה גופנית בהפשטה מלאה ולבקש על נפשו.

דעתה לא נחה עד שהוא הכריז על עצמו 'טהור אני'. כשמשווים בין התצהיר שהגיש הרב קרים לבין תוכנה של תשובת המדינה שהוגשה לפני כן, מגלים שאין שום אינפורמציה חדשה שנוספה בו. שום דבר שלא ידענו קודם שבכוחו לשנות את ההכרעה המשפטית, חוץ מהריגוש המוזר שהווידוי של הרב גרם כנראה לנשיאת העליון.

גם מול תושבי עמונה חוזר הסרט. ארגוני השמאל והשופטים ירו להם לכיוון הרגליים והטריפו אותם בסאגה משפטית-פוליטית שלא נגמרת מזה תריסר שנים. הם עברו תקופה מסויטת של חוסר וודאות, חרדות באשר לעתידם, דילמות אישיות וקהיליות קורעות, ואחרי הכול החליטו השבוע לקחת סיכון גדול ולהאמין להבטחה ממשלתית למרות כל אכזבות העבר.

אנשי עמונה קיבלו החלטה אמיצה והודיעו שהם מוותרים על המאבק העקרוני, כדי למנוע את המראות שאיש אינו רוצה לראות. שעות על גבי שעות הם ישבו לפני שקיבלו את ההחלטה והמשמעות שלה הייתה ברורה להם לגמרי – לא יהיה פינוי בכוח. אבל למרים נאור זה לא מספיק. היא תבעה טקס הטבלה מלא עם הצטלבות בכריעה, ובליעת דמו ובשרו של אדוננו שלטון החוק.

זו לא רק השפלה של מתדיינים אלא גם רמיסת האתוס של בית המשפט העליון. אפילו אהרן ברק, הכהן הגדול של האקטביזם השיפוטי שהכריז 'מלא כל הארץ משפט', לא ירד כל כך נמוך. הוא נמנע באופן עקבי מניהול מלחמת חפירות שמגיעה למחוזות הזויים.

נאור ביקשה מתושבי עמונה הבהרה וקיבלה אותה הבוקר. אבל הניסוח לא היה מזוכך מספיק לדעתה והיא דרשה מהם הבהרה נוספת בתוך כשלוש שעות. היא דרשה מהם להתחייב למגר הרהורי עברה בעתיד כתנאי להתנהלות הומנית של הרשויות מולם בהווה. הצבת דד-ליין של שלוש שעות לאזרחים להנפת דגל לבן? מי שמע כדבר הזה. זה מטורף, זה לא שפוי. המוסד השיפוטי העליון של מדינת ישראל לא אמור להתנהל ככה.

שופטי העליון אמורים להכריע בסוגיות חוקתיות ובעתירות עקרונית נגד החוקתיות של פעולות מנהלתיות. הדברים הללו אמורים להיעשות במתינות, בשיקול דעת, בהפעלת מזג שיפוטי מתון ואחראי. בג"ץ אמור לעסוק בסוגיות המתגלגלות לפניו בפרספקטיבה רחבה ולא להתנהל כמו אחרון נערי הגבעות. בית המשפט העליון האמריקני מעולם לא העלה בדעתו להציב לוחות זמנים לממשל, ואם הוא היה עושה זאת הייתה פורצת מהומת א-לוהים. בית המשפט שם עוסק בסוגיות חוקתיות כבדות עם משמעות רוחבית ולא מנהל מלחמות בוץ עם הרשות המבצעת. איפה הם ואיפה בג"ץ שלנו, שהתחיל להתנהל לאחרונה כמו אחרון התגרנים בשוק.

פרקליטים בכירים שניהלו תיק ציבורי גדול מול נאור ניהלו איתי שיחה לפני מספר שבועות אחרי שיצאו מבועתים מדיון בניהולה. הם נחרדו מהאמוציות, מההשתלחות בפרקליטים, מהמעורבות הרגשית המוגזמת, מחוסר היכולת של הנשיאה לכבוש את יצרה. השבתי להם אז שגם אם הם צודקים ביחס לדיון הספציפי מדובר במקרה נקודתי, יוצא מן הכלל שלא מלמד על הכלל. היום אני כבר לא בטוח בתשובה הזו.

כך או כך, אם ההתנהלות הזו תימשך, היא תחייב את הדרג הפוליטי להערכת מצב מחודשת. הדמוקרטיה לא תקרוס והשמים לא יפלו אם המדינה לא תימתח לדום על כל גחמה קפריזית של נאור. הממשלה השקיעה מאמצי על כדי להביא את פרשת עמונה לסיום סביר, והיא צריכה לקחת את הזמן ולבצע אותו בקצב שלה גם אם הוא לא חופף למיטת הסדום של בג"ץ.

הדמוקרטיה הישראלית תשרוד את זה גם אם זה ייקח חודש, חודשיים או אפילו רחמנא ליצלן שלושה חודשים. הגיע הזמן לחלץ את בית המשפט מהאינפלציה שניפחה אותו. הגיע הזמן להחזיר אותו לממדים הגיוניים.

• מקור: http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/853/337.html?hp=1&cat=479&loc=3