דעה // הימנעותו של טראמפ מלעשות צעד בי-ם תוביל את הפלסטינים לשיכרון חושים  

להערכתי, הידיעה הזאת ממחישה את הלכי הרוח בהנהגה הפלסטינית, והיא משתלבת באגרסיביות הדיפלומטית שלה בכלל, ואת העמדות התוקפניות שהם נוקטים נגד ארצות הברית, כמו האיומים בעניין ירושלים, ונגד בריטניה בעניין הכרזת בלפור.

http://bit.ly/2BLIQhV

התבוננות על שקורה בסוריה יכולה לסייע לנו להבין את ההתנהגות הפלסטינית. הפלסטינים הם חלק מסוריה הגדולה, ודפוסי ההתנהגות בסוריה הם דפוסי ההתנהגות שלהם. מה מאפיין בעיקר את דפוסי ההתנהגות בסוריה? שלילת האחר, היעדר יכולת להתפשר, וטוטליות גמורה של עמדות ותפיסות, ומלחמה עד הסוף.

לעניות דעתי, מן הבחינה הזאת אנחנו הכורדים של הפלסטינים. כשם שבכל שנות שלטונו של אסד, סוריה לא הכירה בלאומיות הכורדים, לא הכירה בשפה הכורדית, התייחסה אליהם כמו אל ערבים, ואפילו שללה מרבים מהם אזרחות.

כך, גם אנחנו, מבחינת הפלסטינים לא יכולים להגדיר עצמנו כיהודים, ובכך הפלסטינים מפקיעים מאיתנו את ההיסטוריה שלנו, את ההוויה שלנו, ובאותו הינף הם גם שוללים את השורשים הנוצריים בארץ. כידוע לטענת הפלסטינים – ישו היה פלסטיני, ולא היה מעולם בית מקדש, למרות ששמה של ירושלים הוא בית אל-מקדס, או אל-קודס שהוא קיצור של קודס אל-אקדאס – קודש הקודשים.

מניין התעוזה הפלסטינית לתת דרור ליצרים הסוריים האלה, שכבר הביאו הרס וחורבן על סוריה?

כאשר אנו מתבוננים על הרשות הפלסטינית, אנו רואים יצור פוליטי נכשל ונחשל, הקורס אל תוכו, ואולי ייעלם בקרוב.

אבל, ברמאללה הדברים נראים אחרת. ברמאללה הם חשים כמעצמה עולמית היכולים להכתיב תנאים למדינות ערב ולמעצמות הגדולות (לא שום ציניות).

מדוע זה? עד פרוץ הסער הערבי, עמדה הבעיה הפלסטינית באמת במרכז ההוויה הפוליטית של המזרח התיכון, ורווחה המנטרה כי פתרון הבעיה הפלסטינית יפתור את כל בעיות האזור והעולם. מרכזיות הבעיה הפלסטינית נתנה להם תחושת כוח כאילו הם מעצמה עולמית, (אבל גם הבהירה להם כי עוצמתם תלויה בהמשך "הבעיה". ברגע שיהיה פתרון, הם ייאבדו את מעמדם. מכאן, שאחרי כל שלב ב"תהליך" תבוא מייד התביעה הבאה).

השפעתם הגדולה בעולם השלישי המיוצג באום, ובאירופה מגבירה עוד יותר את תחושת "המעצמה" שלהם.

מכאן, שאי הכרת האחר האופיינית לסוריה, היא חלק גם מן הזהות הפלסטינית, והיא שמכתיבה את שלילת הווייתנו, את החוצפה לדרוש לעצמם את המגילות הגנוזות, ואנו נגררים באי רצון לסוג של מערכה של הכול או לא כלום, האופייני לסוריה.