לדוגמה , אם חיל האוויר יודע היום לפגוע ב- 3,000 מטרות ביום ולפני 20 שנה המספר עמד על 600 והעלות הריאלית של הפעלת חיל האוויר גדלה ב- 100% אזי "ק"ג בטחון" של השמדת מטרות ביום ע"י חיל האוויר ירדה ב- 60% (!).הבעיה במקום אחר.
החלטות בניין כח של צה"ל המלוות בהחלטות טקטיות ומדיניות ממשלתית פשוט גורמות לכך שישראל צורכת היום הרבה יותר "ק"ג של בטחון" מאשר לפני 10 שנים ובוודאי לפני 20 שנה. הרמטכ"ל צודק בכך שאם רוצים להמשיך ולהגדיל את הביטחון האבסולוטי של המדינה יש להגדיל התקציב.
חשוב להבין כי כמו כל מערכת , צה"ל יבלע כל תקציב שיינתן לו ויבקש עוד. זו דרכו של עולם וגודל הצבא ורמת הביטחון הם נגזרת של תקציב וכדברי האלוף ישראל טל בעת בניית סד"כ צה"ל לאחר מלחמת ששת הימים:
"בסופו של דבר בניין הצבא מבוסס על המשאבים שהמדינה מעמידה לרשותנו.... הסך הכל, מבחינה כמותית הוא פונקציה פשוטה של משאבי האומה"
המרכיב הבעייתי ביותר בתקציב צה"ל הוא נושא השכר ופנסיית הגישור למשרתים בקבע מובהק:
כאשר מנתחים את עלות "הביטחון" שצה"ל מעניק חשוב לזכור כי תקציב הפנסיות בצה"ל מגיע לכ־7.7 מיליארד שקל לשנה, כאשר 1.1 מיליארד שקל מהתקציב הזה (יותר מ־14%) מגיע כתוצאה מתוספת הרמטכ"ל שהאוצר מבקש לבטל בטענה כי היא ניתנת באופן בלתי חוקי בעליל.
גם עצם חישוב פנסיית הגישור הופך לקרקס ופנסיית הגישור הפכה להיות הטבה כלכלית שאין לה אך ורע במדינה אשר מביאה את עלות משרת הקבע המובהק לעלות בלתי מתקבלת על הדעת ושאינה קיימת גם לא בשב"כ ובמוסד שלא לדבר על העובדה כי פורשי צה"ל הזכאים לפנסיית גישור הנקלטים במוסדות המדינה / חברות ממשלתיות ממשיכים לקבל פנסיה מהמדינה בנוסף לשכר המגיע מהתפקיד שהם ממלאים.
כל אלו ביחד הם הגידול המשמעותי "בק"ג בטחון" אליו מתייחס הרמטכ"ל. עלויות כ"א של צה"ל חצו את סף הסביר וזאת מסיבות של "לתת לחתול לשמור על השמנת" ומדינת ישראל חייבת לטפל בסוגיה בעקביות ונחישות.
הנקודה המעניינת בכל הסיפור היא כי בעוד וועדת ברודט קבעה , וצה"ל קיבל, כי יש לרדת בהיקף הקבע ב- 10%,וועדת לוקר מצאה כי היה גידול בהיקף הקבע וצה"ל לא ידע להסביר אפילו מדוע. המסקנה ברורה - צה"ל אינו יודע לנהל את היקפי כ"א והמשמעויות התקציביות שלהם לטווח ארוך (פנסיית גישור) ועתה הרמטכ"ל מציג כי "ק"ג בטחון (בכ"א) עולה יותר מאשר לפני 10 שנים" כאילו מדובר בגזרה משמיים ולא נעשה ידיו של פיקוד צה"ל הפועל כוועד עובדים מסור.
סוגיה שניה בנושא כ"א היא ברמת חלוקת התפקידים בין צה"ל למשטרה / מכבי האש / סוכנויות אחרות (שב"כ / מוסד) כאשר צה"ל מבצע 4 משימות שניתן באופן מיידי להעביר למסגרות אזרחיות:
- כוחות בגבולות שלום אותן בעבר אייש משמר הגבול ולמעשה אין מניעה כי משמר הגבול יחזור לגזרה
- להוציא את צה"ל מאיו"ש - ביצוע משימות אבטחת צירים, יישובים ותחנות אוטובוס צרכים להיות מאוזרחים למשטרה. חיילי צה"ל מיועדים למלחמה , לא לשמירה על טרמפיאדות בשטח הנמצא תחת שליטה ישראלית כבר מעל ל- 50 שנה.
- פיקוד העורף - הכוחות צרכים להיות מופעלים ע"י מכבי האש
8200 ויחידות מודיעין נוספות - כבר הוקמה בעבר וועדה שקבעה שיש לאזרח פעילויות מודיעין רבות .
היתרון הכלכלי של העברת המשימה לגופים האזרחיים הוא כפול - התמקצעות הכוחות שתוביל להפעלה יעילה הרבה יותר ועלות שכר תנאים זולה יותר.
הנושאים הבאים הינם דוגמאות לסוגיות של בניין הכח בהן נלקחות החלטות עפ"י תקציבי רכש ללא בדיקה אמיתית באשר לעלות התפעול / תחזוקה ואימונים היוצרים מצב בו כאשר הרכש מושלם, בתקציב ההפעלה אין די ולכן יש תחושה כי "ק"ג בטחון עולה יותר":
- הנמ"ר - כתבתי רבות על נושא הנמ"ר המדגים כיצד צה"ל לא רק הלך לרכש של נגמ"ש על פלטפורמת טנק מערכה כבד ויקר ללא שום מקבילה בעולם רק בגלל שהייצור אמור היה לשמור על התעשייה , תוך התעלמות מיתרונות המיגון האקטיבי שמאפשר יצירת נגמ"ש קל יותר ולכן זול להפעלה אלא עשה זאת ללא תותח שהוא לא רק מרכיב קטלניות קריטי אלא מאפשר לנמ"ר לפעול עם ליווי מופחת של שריון וכך יחסכו עלויות סד"כ שריון. מעבר לעלויות הישירות הקשורות לנמ"ר, מכיוון שמדובר בכלי סופר כבד, נדרש צה"ל להגדיל את מערך הובלה כך שיתמוך בתובלת חרום של כלים אלו וגם לכך יש עלויות.
ההחלטה על רכש נמ"ר צריכה הייתה להיות מלווה בזיהוי ברור של המקורות התקציביים להפעלתו. מכיוון שזה לא נעשה, מה הפלא שיש להוסיף תקציב?
תוספת העלויות שגורר הנמ"ר אינם גזירה משמיים. צה"ל היה יכול להעמיד במקום הנמ"ר נגמ"ש כדוגמת האיתן המבוסס על הגנה אקטיבית ומבחינת בטחון מדינת ישראל לא יגרע אף גרם אחד.
בניין הכח של חיל האוויר - יש הטוענים כי חיל האוויר הישראלי הוא השני בטיבו לזה של ארה"ב. זה כנראה נכון אך השאלה האם זה נחוץ?
כאשר לאויב הייחוס של ישראל אין חיל אוויר ויכולות נ"מ שוליות , האם חיל האוויר הישראלי לא יכול להשתמש גם בפלטפורמות זולות יותר מאשר מטוסי קרב סופר מתקדמים בתמהיל המטוסים המאוישים ? כאשר מפקד חיל האוויר מתהדר ביכולות תקיפה של 3,000 מטרות ביום , האם זה בכלל נחוץ?
הרי אם נמשיך את הדוגמה מראשית הפוסט, אם חיל האוויר יצמצם הסד"כ כך שיפגע רק ב- 1,500 מטרות ביום (לעומת 600 לפני 20 שנה) כאשר עלויות חיל האוויר הוכפלו עדיין יהיה חסכון של 20% ב"ק"ג בטחון", הספקי התקיפה יותר מהכפילו עצמם אך עלויות חיל האוויר יקטנו משמעותית.....
אין ספק כי יש מתח מובנה בין הצורך לשמור על יכולות תקיפה אסטרטגיות לטווח ארוך לבין העובדה כי בתרחיש הסביר של מלחמה מול חיזבאללה או אפילו סוריה, 50 מטוסי תקיפה קלים או אפילו כטב"מים בינוניים, יהיו לא פחות אפקטיביים ויתכן אף יותר בחלק מהמשימות מ- 50 מטוסי F16 .
אם תקציב צה"ל מוגבל , חיל האוויר ידרש למצוא דרכים להיות יעיל יותר בבניין הכח , בחלוקה בין מטוסים מאויישים וסוגיהם ולבין המטוסים שאינם מאויישים. ההפרשים בעלויות התפעול לטייסת מגיעים למאות מיליוני שקלים בשנה.
ספינות מגן (סער 6) - מה שהחל כצורך להחליף ספינות סער 4.5 (~500 טון) הלך והתרחב עד לפרסום מכרז בינלאומי לספינות 1,200 טון (דומה לסער 5) והסתיים ברכש 4 ספינות של 2000 טון בהליך שעדיין בחקירת משטרה. גם אם כל ההחלטות הן סבירות, אף אחד באמת לא בדק כיצד צה"ל יממן הפעלה ותחזוקה של עוד 4 קורבטות במשקל 2,000 טון
צוללות - תהליך שעדיין תחת חקירת משטרה אך האם באמת נבדקו התקציבים הדרושים לתפעול ואחזקת צי גדול של צוללות?
בסופו של יום, תפקידו של הרמטכ"ל לבקש הגדלת תקציב ותפקיד הממשלה למשול ולהחליט על רמת הביטחון שיש לקיים.
ללא רפורמה בהיבט הכלכלי של תהליכי בניין הכח ורפורמה במבנה ומשימות צה"ל, תקציב צה"ל ימשיך להתנפח.
זו אינה גזירת גורל אלא כישלון ניהולי.
פורסם לפני 3 days ago על ידי המשקיע העצמאי
תוויות: מבנה צה"ל תקציב
מש' הביטחון מפרסם במיליונים ב’הארץ’ https://rotter.net/forum/scoops1/553899.shtml
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
