מירב ארלוזורוב: בואו נדבר על המחיר: האם 10,000 מתים שווים 140 מיליארד שקל?  

אם מדי שנה מתים בישראל כ-40 אלף איש, הרי שצפי המתים בשנה הקרובה אינו 60-50 אלף (תוספת של 10,000 עד 20 אלף מתים), אלא הרבה פחות מכך. כמה פחות? גרוטו דיבר על תוספת נטו של 3-4 חודשי תמותה. אפשר להניח שהכוונה היא לתוספת נטו של 10,000-7,000 מתים ביחס לממוצע התמותה.
כשנשאל גרוטו מדוע, אם כך, משית משרד הבריאות סגר חריף על מדינת ישראל הוא השיב כי "עדיין, תוספת של מספר כזה של מתים זה אירוע טראומטי שגדול יותר ממלחמות ישראל".

זה לא מדויק. ראשית, גם הנחת העבודה של משרד הבריאות – תוספת נטו של 10,000-7,000 מתים לממוצע התמותה הרגיל – שנויה מאוד במחלוקת. בכירים במערכת הבריאות טוענים כי היא מופרזת לחלוטין, ואין ודאות שהיא תתממש. שנית, גם אם נניח שממוצע התמותה יעלה ב-10,000 איש, הרי שמדובר באנשים מבוגרים מאוד וחולים. שלישית, גם התרופה שעומדים להשית על המשק – סגר מוחלט או כמעט מוחלט – תעלה בחיי אדם רבים, ככל הנראה במספר חיי אדם שאינו קטן בהרבה מ-10,000-7,000 איש נטו שצפויים למות כתוצאה מהקורונה.

כל אדם הוא עולם ומלואו, וגם אנשים מבוגרים הם עולם ומלואו עבור משפחתם. דמוקרטיות ליברליות מושתתות על קדושת חיי האדם, כל אדם בכל גיל - וטוב שכך. עם זאת, אי אפשר לברוח מהדיון על עלות חיי אדם, במיוחד כשהמחיר האלטרנטיבי שמדובר בו הוא עצום כל כך – השבתת כל המשק, בפועל סכנה של קריסת מדינת ישראל, וזאת במחיר של 140-100 מיליארד שקל, על פי תחזיות שמרניות.

אפשר להמחיש זאת לדיון השנתי על עלות סל התרופות. נניח שלוועדת הסל מביאים עכשיו את ההצעה הבאה: יש מחלה שהורגת 10,000 איש. יש לה תרופה, אבל עלות התרופה היא 140 מיליארד שקל. האם להכניס את התרופה הזו לסל? התשובה ברורה מאליה לכל מי שעוסק בכלכלת בריאות: לא. לו היתה ניצבת מול דילמה כזו, ועדת סל התרופות היתה דוחה ללא הרהור את אותה תרופה - זה פשוט יקר מדי.

זאת דילמה אכזרית, אך הכרחית. בפועל, אנחנו דנים בדילמה דומה מדי יום. המשמעות של 140 מיליארד שקל של אובדן תוצר היא מאות או אלפים שיאבדו את מקור פרנסתם, ישקעו בדיכאון ועלולים להתאבד; עשרות אלפים שאיכות החיים שלהם תיפגע אנושות בשל קריסה כלכלית. המשמעות היא גם עלייה ניכרת באלימות במשפחה, בשל הסגר המתמשך והיעדר משאבים. עלייה בהרוגים בתאונות דרכים, כי תקציבים שנועדו לשפר כבישים מסוכנים כבר לא ייצאו לפועל; עלייה במתים כתוצאה מזיהום אוויר, כי ההשקעות בתחבורה ציבורית ייאלצו להידחות; עלייה בפשיעה ומוות באלימות, בשל הידרדרות המצב הכלכלי, ובגלל היעדר תקציבים לתוכניות רווחה; והזנחה גוברת של נוער בסיכון.

אפשר להמשיך ולמנות את אינספור הסיכונים, אבל הסיכון העיקרי הוא זה של קריסת מדינת ישראל. התחזית, שהציג משרד האוצר לוועדת הכספים היום, דנה בהשלכות של השבתה מלאה של המשק: הגירעון מזנק ל-15.5%, החוב ל-86.5%, התוצר מתכווץ ב-17%. בניגוד למה שגרוטו אמר – זה גרוע יותר אפילו ממלחמת יום הכיפורים.

"הגירעון יכול להגיע אפילו ל-200 מיליארד שקל", אמר כלכלן בכיר. "לא תהיה דרך לממן את זה. מדינת ישראל עלולה להיכנס למתחם הסיכון של קריסה של המדינה עצמה. לא זכור אירוע כזה בהיסטוריה האנושית - שהיתה נכונות להחריב את הכלכלה כתרופת מניעה למחלה".

כלכלן אחר חזה השבוע, לנוכח פערי התמותה בין הגילאים הצעירים למבוגרים, כי הקורונה עלולה לייצר מלחמה בין-דורית. אפשר לקוות שהוא טועה: המרקם של החברה האנושית הוא של ערבות הדדית, והצעירים צריכים לערוב לזקנים. אבל לשם כך צריכים שהערבות ההדדית תהיה כזו שניתנת להכלה – אי אפשר לדרוש מדור שלם להחריב את עצמו כלכלית, ואולי גם פיזית. זאת אינה ערבות הדדית - זאת התאבדות לאומית.

מדינת ישראל, כמו כל מדינות העולם – כולל מדינות טוטליטריות, כמו סין, תילחם על חיי מבוגריה וחוליה, ותשלם על כך מחיר ניכר. המשק כבר נמצא בסגר חלקי, שצפוי להימשך זמן רב. היקפי האבטלה זינקו כבר ל-20%, והמדינה נושאת בעול עצום של 6 מיליארד שקל בחודש דמי אבטלה.

משרד האוצר הציג חבילת צעדים – שרק חלקם, אגב, נפלו על כתפי תקציב המדינה – שמגיעים לכ-40 מיליארד שקל כבר עתה. נראה שמיתון הוא בלתי נמנע, ולא רק בישראל. חייבים לשלם מחיר כלכלי כבד במלחמה על הצלת כמה שיותר חולי קורונה, אבל חייבים גם לשים סייג למחיר הזה. 140 מיליארד שקל וסכנה של קריסה פיננסית של ישראל - הם מחיר כבד מדי.

החרפה נוספת של הסגר המוטל על אזרחי ישראל תהיה בלתי אחראית. אפשר וצריך להמשיך בהגבלות הקיימות, אפשר וצריך לשקול מדיניות חדשה שכוללת סגר על האוכלוסיה הפגיעה (מבוגרים וחולים), בתוספת בדיקות מרובות והמשך הגבלות על האוכלוסיה הכללית. מחקרים מלמדים שמדיניות כזו עשויה להיות אפקטיבית יותר מסגר כללי.