המנטליות של היהודים כאן היא פחדנות ותבוסתנות  

גם המתחרים הפוליטיים של הלח''י כינו אותו ברבים ''ארגון טרור''.

אבל לא הייתה להם בהמשך הסתייגות גדולה לצרף את הארגון להתאחדות ''המרי העברי'' ואחרי זה לצה''ל.

גם לא הייתה בעיה לרבים בציבור עם הלח''י אחרי הטבעת ספינת הפליטים ''סטרומה''.

כי לצערי רוב האנשים לא קולטים היגיון פשוט אלא מבינים את המציאות רק אחרי שהיא נותנת להם כאפה לפנים.

אתה יכול לקרוא כאן:

http://www.zeevgalili.com/2009/08/5618

או להסתפק בציטוט:

'' עמדת לח"י הייתה כי הבריטים, הסוגרים את שערי הארץ בפני יהודים המנסים להימלט מגיא ההריגה באירופה, הם אויב. יש להילחם בהם למרות שהם עצמם לוחמים באויב אחר של העם היהודי.

הבריטים הפעילו את כל האמצעים כדי לחסל את הארגון – ירו, הרגו ופצעו לוחמים ונתנו להם לדמם עד מוות. הצליחו להגיע למקום הסתר של מפקד לח"י, אברהם שטרן (יאיר) ורצחו אותו בדם קר. הארגון כמעט חוסל ורוב חבריו היו עצורים או רצוחים. היו גם שהסגירו עצמם לבריטים מרוב יאוש. תמונותיהם של הנותרים התנוססו במודעות בראשי חוצות, פורסמו בכל העיתונים העבריים, כולל בעיתון "המשקיף", ביטאון התנועה הרביזיוניסטית. נותר קומץ לוחמים שעל ראשיהם הוטלו פרסים גדולים ותמונותיהם פורסמו על לוחות המודעות.

החמור מכל, סיפר לי צפוני, הייתה הרגשת הבדידות והאיבה של העם שלך. לא היו דירות מסתור, לא היה איפה לישון, לא היה כסף לארגון פעולות.

"ואז" – סיפר לי צפוני – "גמלה בלב כמה מאיתנו החלטה. לבצע פעולה גדולה שבה גם נתאבד כולנו. אם איננו יכולים ללחום לפחות נותיר את חותמנו על ההיסטוריה".

מישהו הצליח להניא את מתכנני התכנית, או לפחות לדחות אותה. ואז בא אירוע ששינה את המצב מיסודו – טיבוע "סטרומה". האסון הנורא הזה שיכנע יותר מאלף כרוזי הסברה. פתאום הבינו בארץ שלוחמי לח"י אינה קבוצת מטורפים וכי הבריטים הם אויב שמשתף פעולה עם הנאצים.

"בן לילה", סיפר לי צפוני, "חשנו בשינוי האווירה. באו יהודים והציעו לנו דירות מקלט, כסף ואהבה. ובאו מתנדבים שמילאו את השורות. המלחמה בבריטים חודשה והפעם העם היה לצידנו".

#
פעולות ב- 1946 כנגד הטמפלרים (המתיישבים הגרמנים בארץ שבשנות ה-30 רבים מהם היו נאצים, ובשנות המלחמה היו במעצר ע"י הבריטים) שהביאו לגירושם. בינהם ההתנקשות בגוטהילף וגנר, והתקפת "חבורת גרמנים שחזרו מעסקיהם בחיפה אל מחנה המעצר בוולדהיים בלויית נוטרים ערבים. שני הגברים שבחבורה נורו ונהרגו. בנשים הגרמניות ובנוטרים שנמצאו בקרבתם לא פגעו לרעה". (ספר ההגנה, ג, חלק שני, עמ' 1317)

בתדריך לקראת הפעולה מנה יצחק שדה בפני הלוחמים את הסיבות לפעולה:

וגנר הוא מנהיג הגרמנים בארץ ישראל.
המפעל של וגנר עזר לערבים במאורעות תרצ"ו - תרצ"ט.
עומדת לקום מדינה יהודית בארץ ישראל ואין בה מקום לגרמנים.

שזו האשמה שמעניין לשמוע ממי שמרחם ונלחם למען הזכויות של מעריצי הנאצים, ובמקביל, בכל הזדמנות מנסה להצדיק את המגבלות על היהודים להגן על עצמם.

ואגב לא הבאת הוכחה אחת פה לפאשיזם וגזענות. אלא אם כן אתה חושב שגירוש עם שפלש לארצו של עם אחר זה פאשיזם וגזענות?

לאחר שבוצע הטרנספר הגדול בהיסטוריה:

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9_%D7%92%D7%A8%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%AA%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D_%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%94

של אזרחים גרמנים, מהמדינות אליהן פלשה גרמניה, חלק מהאזרחים הגרמנים גורשו למרות נוכחות של מאות שנים באותן ארצות אירופאיות....

אז מה שאתה אומר זה:

שכל מי שידוע כנאצי, או ידוע כפרו-נאצי, או כמעריץ של הנאצים, בין עם מדים או לא, בין אם במסגרת רשמית או לא, הוא מטרה צבאית לגיטימית להריגה או גירוש.

הבנתי נכון?

ואשמח אם תענה לי על עוד שאלה:

1) ביצע פעולות תגמול כנגד אזרחי האויב, למשל על-ידי הצבת מכונית תופת ענקית ברחוב ערבי (מה שיקרא במחוזות השמאל של היום "מגה-פיגוע").

2) ביצע פעולות תקיפה כנגד אזרחי אויב מובס (הנאצים והאזרחים הגרמנים בישראל, שנחשדו באהדתם של הנאצים), וזאת במגמה להביא לגירושם של אזרחי האויב הזה מאדמתנו (מה שנקרא "טרנספר").

בהקשר סעיף 2 לעיל:
מן הסתם כל אדם באותם הימים ישאל עצמו "אם כך, מה ההבדל בעצם, מבחינת הישוב היהודי, בין האזרחים הגרמנים, לבריטים ולערבים? את הגרמנים והבריטים מותר וראוי לגרש מן הארץ, אבל את הערבים שנלחמים ביהודים אסור לגרש?"

ואתה יודע היטב שהתשובה של ברל כצנלסון ובן-גוריון וכמעט כל מנהיג ציוני הייתה "מותר וצריך לגרש, בהזדמנות הראשונה", כפי שניתן לקרוא גם פה:

https://mida.org.il/2014/12/28/%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%98%D7%95%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%91%D7%A8%D7%9C-%D7%A9%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%9C%D7%90-%D7%A8%D7%95%D7%A6%D7%94-%D7%A9%D7%AA%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%95/

"ההיסטוריון בני מוריס מצטט בספרו את דוד בן גוריון מיוני 1938, ישיבת הנהלת הסוכנות היהודית: “נקודת המוצא לפתרון שאלת הערבים במדינה היהודית (לפי תכנית החלוקה של ו. פיל)… היא עקירתם למדינות ערב… לאחר שנהווה רוב גדול בעקבות הקמת המדינה – נבטל את החלוקה. נתפשט על כל ארץ ישראל… המדינה היא רק שלב בהגשמת הציונות… להכשיר את הקרקע להתפשטותנו בארץ כולה”. "

אני בטוח במיליון אחוז שאתה הבנת זאת, ומאחר ולא היה לך מה לענות, אבל לא רצית להודות בכך, אז החלטת לעוות את דבריי, ולטעון שאני מגן על הנאצים. ילדותי ושפל מצידך.

ושוב אני מבהיר, כדי שעמדתי תהיה כמה שיותר ברורה:
עצוב לי שאנשים שונאים אותי, בין אם מדובר באנשים של עם פולש לאדמתי, או נאצים שרוצים להשתלט על העולם.

עצוב לי ברמה מסויימת גם המצב שבו אני נלחם עם אנשים כאלו, שבתכל'ס, הם פשוט אנשים שבטוחים שהם צודקים, אבל בפועל טועים.

אבל מהרגע שהם בחרו במלחמה נגדי, ועוד אחת כל-כך אכזרית וברברית, דינם מוות!

גם של "אזרחיהם", בהקשרים מסויימים (אם זו מלחמה טוטאלית מצד האויב, או כפעולת תגמול במקרה והאויב תוקף את אזרחיי, או אם האויב מבצע מתקפות תוך שהוא משתמש באזרחיו כ"מגן אנושי" - לי אין בעיה להשיב אש לכל נקודה שהאויב יורה ממנה).

ואני גם לא רואה שום פשע בלגרש את אזרחיו של האויב שפלשו לאדמתי, או לגרשם מכל אדמה שאני כובש במסגרת המלחמה שהאויב פתח נגדי, בדיוק כמו שהפולנים לא ראו בעיה בלגרש את הגרמנים מאדמתם, בתום מלחמת העולם השניה.

אתה כן רואה בכך פשע, ללא שום הצדקה או היגיון. כאילו ליהודים אין הזכות לגרש פולשים מביתם.

כאילו ליהודים אין הזכות להגן על עצמם כמו שעמים אחרים "נאורים" לא פחות, הגנו על עצמם.

כאילו היהודים הם לא בני-אדם...

משמע, אם כבר, שאתה זה שמגן על הנאצים.

כשמאלן טיפוסי ענית שאני גזען ופאשיסט מבלי אפילו לטרוח להסביר.

אבל בדיון שהתפתח הראיתי לך שהנהגת הישוב תמכה במתקפות על אזרחי האויב ובטרנספרים לאויב.

לא הייתה לך בעיה עם המדיניות הזו, בטח לא עם הטרנספר של הגרמנים מארצנו.

כלומר אני ואתה מסכימים על טרנספר לאויב (וגם על הנחיצות לפעמים לתקוף את אזרחי האויב), אז בתכלס אין מחלוקת.

מאחר וכואב לך להודות שסתם בלבלת את המוח, אתה מאשים אותי בהגנה על הנאצים.

בקיצור שמאל צבוע כרגיל. מקווה שתנצל את השבת לחשבון נפש.

או למצוא פסיכיאטר.

ובכל זאת
בתודעה הכללית
ברוך נספר כאחד שירה במתפללים חסרי אונים
שעל פניו חפים מפשע

מכיר אנשים שיגידו אין ערבי חף מפשע
או שאלו המתפללים אספו נשק והיו מוכנים לפעולה
(שמעתי ציוצים בנושא)

בימינו אנו למיטב ידיעתי יש איסור לירות בחפים מפשע אפילו אם הם ערבים
למיטב ידיעתי גם פעולת נקם או תגמול ברמה האישית , לא חוקית

לא מכיר או שמעתי על אנשים שתולים תמונות
של אנשי אצל/ פלמח/ לחי
סביר שיש
אולי במשרדים
אולי כי הם לא נתפסים בתודעה הכללית של הציבור המקומי כרוצחים

אני מניח שיכולתי לתת תשובה יותר טובה ומעמיקה
אבל זה מה שמצאתי בשלוף

לא יודע אם זה מניח את הדעת

אגב יש לי דעות ממש לא טובות (וזה אנדרסטייטמנט)
על השבכ הישראלי או על סי איי אי האמריקאי
ובכל זאת, בציבוריות הם נחשבים לאנשים נורמטיבים מהשורה
שעוסקים בבטחון ועוד

אני תוהה אם תמונה של ברוך בסלון הבית
זה דבר שיכול להיות דומה לזה שנניח איימן עודה המנוול
ישים בסלון ביתו תמונה של ערבי שרצח לפני כעשור אשה יהודיה ושני פעוטיה

נ.ב
איך אמרת הדרך להעיף את הערבים מפה

הבנתי נכון?

ובוא נבהיר משהו:

אני לא גאה במעשהו של גולדשטיין, ולא שמח בו.

אני פשוט לא אץ להתנצל ולהעניק רחמים לאויב, שבעצמו חולם כל יום לעשות לנו את אותו הדבר בדיוק, וגם מנסה לעשות זאת כל יום.

אם האויב מהלל לוחם שלו שניפץ את ראשה של ילדה בת 4,
או לוחם אחר שלו שעקר עם סכין לב של נערה,
או לוחמת שמפוצצת משפחות שלמות במסעדה,
אז אני לא אביע צער על לוחם שלנו שזועם על ממשלת יודנראט של בוגדים שמפקירה את עמה למעריצי נאצים, והולך להפגין את זעמו על האויב, כמו שמשון מהתנ"ך.

טיעונים כמובן אין לך, כמו לכל השמאל, אז כבר בהתחלת האשכול אצת לתת את ההתחמקות השמאלנית השגרתית: "פאשיזם, גזענות!"

ב. לא נראה לי דומה למעשה שמשון

ג. אני חושב שהמצב שלנו היום מוגדר כמצב נורמל יחסית
כלומר מוגדר כמצב של אי מלחמה/לחימה או מצב של הפסקת אש
וזה נכון גם לגבי 1994

וזאת בהבנות והסכמות הדדיות בין שני הצדדים
כולל הסכמות חתומות

ד. מרגיש קצת לא בנוח ששמת אותי (או שמתי את עצמי)
כפרקליטם של הערבים או הרוצחים או האויבים

אבל אני זורם

ובכן, אתה מגדיר את זה כמצב מלחמה טוטלית וכוללת
ושהכל מותר (אם הבנתי נכון)
ואני לא חושב שזה המצב
ואני לא בטוח שהכל מותר

אני מקווה שלא יעלו אותי לדרגת יפה נפש
אבל יש סטנדרטים בסיסיים ויש מציאות קיימת

אם אתה סבור כעת שזה לגיטימי לעשות הכל לאויב הערבי
ובכל רגע נתון אפילו לכאורה בלי סיבה ובלי טריגר
(אם הבנתי נכון)

אז למה שנצפה מהאויב שינהג אחרת

אם זה האטיטוד שלנו
אז גם הערבי באשר הוא (או זה שמחליף לנו כמה אריכים במקלחת)
יכול להגיד לעצמו:
מולי עומדים יהודים ציונים ועלי לעשות השתדלות כמיטב יכולתי
למצוא את הרגע המתאים בכדי למצוא סכין ולעשות את מה שנדרש ממני מול האויב הצייוני
ולא משנה לי אם זה ילדה, ילד או תינוק

ומבחינתו זה אמור להיות לגיטימי לרצוח את האויב בכל רגע נתון
בערך כמו שמבחינתך זה לגיטימי לרצוח את האויב בכל רגע נתון

אני טועה?

כן, אני מבין שאתה סבור שהאמת והצדק ההיסטורי בצד שלך

בכל אופן, נכון לעכשיו ונכון לאז
אלו נחשבים למעשים לא חוקים ולא לגיטימיים
גם לפי הסטנדרטים של מדינת ישראל וגם לפי עוד סטנדרטים

האם זה העולם שאנחנו רוצים לחיות בו?

ה. בהרבה ארועים ומצבים יש את הפשט שרוב האוכלוסיה רואה ומבין
ויש דברים יותר עמוקים שלא כל אחד מצליח לראות ולהבין
או לקלוט מה ההשלכות

ובנושא ארועי מערת המכפלה פורים 1994
היו לא מעט דברים על הפרק
חלקם מורכבים
חלקם 99% מהאוכלוסיה לדעתי לא יצליח לעכל כי הם קונספירטיביים מידי

מה שאני מנסה להגיד זה
שכמו שאתה זוכר
באותם ימים היינו בלב של תהליכי שלום
אוסלו א׳ , אוסלו ב׳
רבים בציבור נקעה נפשם מההפקרות המדינית
ומתהליך מסירת שטחי ארץ ישראל למפוצצי אוטובוסים

אז אחד מהשיטות לנטרל את רוח הלחימה של העם
את ההתנגדות הטבעית שלו למסור את עיר האבות חברון לאויב הרצחני
זה לגרום לו לטראומה (לא טראומה בסדר גודל של רצח רבין)
אבל מיני טראומה
ויצירת מצב מהונדס בדעת הקהל

מה שאני מנסה להגיד זה
שממשלת רבין פרס מאוד רצתה לתת את חברון לערבים
כחלק נוסף בתהליך
והארוע במערת המכפלה היווה עבורם טריגר מצוין להעביר את המהלך בקלות יחסית
כשראשו של הציבור עמוס כולו בזעם ערבי מקומי, זעם עולמי
ותקשורת ישראלית שמציפה אותו מכל הכיוונים בפרופוגנדה תואמת

בקיצור, רצו, ניסו
אבל היו כל מיני נסיבות שלא איפשרו את המהלך
(אתה יודע איך זה, האדם עושה תוכניות ולבורא עולם תוכניות משלו)

ודבר אחרון
לא בטוח שהבנתי על איזה שיטת פינוי אתה מדבר
אתה מדבר על פינוי בכח?
נניח שאנחנו מדברים על חצי מליון אנשים

איך אתה רואה את זה קורה
ולאן נשלח אותם? לגבול סוריה?

אתה צריך להתעלם מהמצב הנוכחי, של כאילו דו-קיום, כאילו שלום, כאילו מלחמה, ויש רק "קיצונים טרוריסטים משני הצדדים" שמפריעים להתחבק יחדיו.

זה מצב שהוא תוצר החשיבה המסובכת, התבוסתנית והרחמנית של השמאל ששולט מאז ומתמיד במדינת ישראל.

אתה צריך לעבור למבט-על ולהבין שהמצב בבסיסו הוא, שיש לנו אויב שפלש לארצנו. הוא יוזם המלחמה!

בדיוק כמו בבית-משפט שמבררים מי "התחיל", אז האויב התחיל.

ומה שהופך את המצב לחמור יותר, הוא שלמרות שזה אויב שפלש לארצנו, ניסינו (ואנחנו עדיין מנסים) לחיות עימו בשלום, אבל האויב השיב לנו שוב ושוב באלימות.

וזה אויב ברברי שהיה מודל להערצה בשביל היטלר, ובמקביל, זה אויב שמעריץ את הנאצים ורואה בהם מופת.

2) אז אני פשוט לא רואה סיבה להתרגש מפגיעה באזרחים ברברים של אויב פולש מעריץ נאצים שלא רק פלש לארצי, אלא גם נלחם בי ומסרב לשלום, ושעושה את כל המאמץ לפגוע באזרחים שלי, תוך שהוא מקפיד להשתמש באזרחיו כמגן אנושי.

מעבר לכך, אני שומר לעצמי את האפשרות לפעול מול האויב שתקף אותי באותו הסגנון שהאויב פועל מולי, בדיוק כמו רוב הממשלות בעולם.
ואם זה לא מתאים לישראל השמאלנית, אז שתצהיר על ויתורה על "ברירת שמשון" ותתפרק מנשקה הגרעיני.

3) לגבי איך מפנים, שוב זה לא העיקר, אלא המנטליות.

ישראל כבר ביצעה טרנספרים וגירושים וכו',
ואלף אחוז שגם כיום יש תוכניות במגירה לביצוע פעולות כאלו, אפילו שהמדינה נשלטת בפועל על-ידי "אנשים נאורים".

אבל אם אין לרוב בעם שלנו הבנה ברורה שהוא צודק,
ומוכנות חזקה להילחם ולהקריב למען זכויותיו וצדקתו,
אז אנחנו נפסיד גם אם יהיו לנו משאבים כמו של ארה"ב.

הצלחנו להקים מחדש את מדינתנו על ארצנו, אחרי 2000 שנה, קודם כל בגלל שידענו שאנחנו צודקים והיינו נחושים לממש את צדקתנו.

מאז, או לפחות מאז 1967, איבדנו את זה, ושכחנו מי צודק, ומי התחיל ומי האויב, עד כדי שהגענו למצב המחפיר והמביש של היום, שבו זה נחשב "גזעני" לומר מי האויב.

במו ידינו אנחנו מביאים עצמנו לשואה נוספת.

אתה צריך להתעלם מהמצב הנוכחי, של כאילו דו-קיום, כאילו שלום, כאילו מלחמה, ויש רק "קיצונים טרוריסטים משני הצדדים" שמפריעים להתחבק יחדיו.

זה מצב שהוא תוצר החשיבה המסובכת, התבוסתנית והרחמנית של השמאל ששולט מאז ומתמיד במדינת ישראל.

אתה צריך לעבור למבט-על ולהבין שהמצב בבסיסו הוא, שיש לנו אויב שפלש לארצנו. הוא יוזם המלחמה!

בדיוק כמו בבית-משפט שמבררים מי "התחיל", אז האויב התחיל.

ומה שהופך את המצב לחמור יותר, הוא שלמרות שזה אויב שפלש לארצנו, ניסינו (ואנחנו עדיין מנסים) לחיות עימו בשלום, אבל האויב השיב לנו שוב ושוב באלימות.

וזה אויב ברברי שהיה מודל להערצה בשביל היטלר, ובמקביל, זה אויב שמעריץ את הנאצים ורואה בהם מופת.

2) אז אני פשוט לא רואה סיבה להתרגש מפגיעה באזרחים ברברים של אויב פולש מעריץ נאצים שלא רק פלש לארצי, אלא גם נלחם בי ומסרב לשלום, ושעושה את כל המאמץ לפגוע באזרחים שלי, תוך שהוא מקפיד להשתמש באזרחיו כמגן אנושי.

מעבר לכך, אני שומר לעצמי את האפשרות לפעול מול האויב שתקף אותי באותו הסגנון שהאויב פועל מולי, בדיוק כמו רוב הממשלות בעולם.
ואם זה לא מתאים לישראל השמאלנית, אז שתצהיר על ויתורה על "ברירת שמשון" ותתפרק מנשקה הגרעיני.

3) לגבי איך מפנים, שוב זה לא העיקר, אלא המנטליות.

ישראל כבר ביצעה טרנספרים וגירושים וכו',
ואלף אחוז שגם כיום יש תוכניות במגירה לביצוע פעולות כאלו, אפילו שהמדינה נשלטת בפועל על-ידי "אנשים נאורים".

אבל אם אין לרוב בעם שלנו הבנה ברורה שהוא צודק,
ומוכנות חזקה להילחם ולהקריב למען זכויותיו וצדקתו,
אז אנחנו נפסיד גם אם יהיו לנו משאבים כמו של ארה"ב.

הצלחנו להקים מחדש את מדינתנו על ארצנו, אחרי 2000 שנה, קודם כל בגלל שידענו שאנחנו צודקים והיינו נחושים לממש את צדקתנו.

מאז, או לפחות מאז 1967, איבדנו את זה, ושכחנו מי צודק, ומי התחיל ומי האויב, עד כדי שהגענו למצב המחפיר והמביש של היום, שבו זה נחשב "גזעני" לומר מי האויב.

במו ידינו אנחנו מביאים עצמנו לשואה נוספת.

בכל אופן, איפה שכתוב:

"כאילו דו-קיום, כאילו שלום, כאילו מלחמה"

התכוונתי לכתוב "כאילו אין מלחמה", אבל בתכל'ס, גם "כאילו מלחמה" זה מדוייק.

כי יהודה ושומרון מתוארים על-ידי הממשלה כשטחים הנמצאים "בתפיסה לוחמתית", והגבולות שלנו עם סוריה ולבנון נחשבים גבולות מלחמה, אבל בפועל אין שום כוונה או ניסיון לנצח.

כנ"ל במה שנקרא "המלחמה שבין המלחמות" (אחד המושגים המטופשים). גם כאן אין באמת כוונה לנצח.

דבר שלישי, אם אתה רוצה להבין יותר על טרנספר, אז אתה יכול לקרוא את מה שהסביר רחבעם זאבי בנושא: