הפלונטר הפוליטי לא הסתיים. ויש דרכים בהם הוא ייפתר  

ההבדל היחיד אולי, שגרם לפרשנים להבדיל בין הממשלה הזו לקודמת, היא העובדה שלראשונה אחרי שנים רבות, התחלף ראש ממשלה, בניגוד לממשלת החילופין הראשונה, ולכן לתחושתם מדובר בממשלה שסיימה את הפלונטר הפוליטי, אך הם טועים.

הבעיה העיקרית שהעיבה על הצלחת הממשלה הקודמת, דווקא לא היתה המתח בין ימין ושמאל. הבעיות נותרו מחוץ לממשלה, שלא כללה את מרץ ומירב מיכאלי, ולא את בנט וסמוטריץ. הבעיה העיקרית היתה הרוטציה. נתניהו לא היה מוכן לוותר על תפקידו ופעל בהתאם, וגנץ ידע זאת ופעל גם הוא בהתאם. לולא הסכם הרוטציה, סביר להניח שהשניים היו מסתדרים ומובילים ממשלה באורך סביר של כשלוש שנים.

בממשלה הנוכחית מדובר בבעיות אחרות, שלא בטוח שיקצרו את משך כהונתה, אבל יפריעו לתפקודה.

רבים הם אנשי ימין שהיו מעוניינים בבנט כראש ממשלה. לא בהכרח בגלל אמונה באיש, אלא בגלל עמדותיו בנושאים מדיניים. אחרי הכל, הוא הפוליטיקאי שהכניס את המילה סיפוח לשיח כשהימין המיינסטרימי עוד דיבר על שתי מדינות, אובמה וקרי הטילו את חיתתם והתקשורת היתה הרבה פחות מגוונת. זאת היתה מילה בן-גבירית. גופשטיינית. אסורה.

ברור לכל אותם אנשי ימין, שהם לא קיבלו את בנט לו הם ציפו, היות והוא לא יוכל ליישם את עמדותיו בממשלה הקיימת. נכון, גם אף ממשלה אחרת בקונסטלציה הנוכחית לא היתה מקדמת מדיניות כזאת, אבל בשורה התחתונה, לא זאת הממשלה שהם ציפו לה.

גם אנשי השמאל לא ממש קיבלו את מבוקשם. מצד אחד, מבוקשם העיקרי בשנים האחרונות הלך והצטמצם לכדי נושא צר של החלפת אדם ספציפי העומד בראשות ממשלה, ותו לא, ואפילו במנכ"ל מועצת יש"ע וישראל שלי והמפד"ל לשעבר, ואת זה הם קיבלו. כמו כן, לראשונה אחרי שנים רבות מרצ נכנסת לממשלה, ואפילו רע"מ.

מצד שני, ברור לכל אותם אנשי שמאל, ששינויים מדיניים מרחיקי לכת גם הם לא יקבלו בממשלה הזאת, העומדת על חודו של אלקין או שקד.

אבל בחודש הראשון של הממשלה התברר שבעיית הימין והשמאל הם לא הבעיות היחידות העומדות לפתחה של הממשלה. 61 זה מספר טוב, אמר נתניהו כשהקים ממשלת 61 ב2015. הוא אולי צדק קצת אז כי ממשלתו היתה יחסית הומוגנית, וגם זה לא היה מושלם, הבעיות הגיעו דווקא מספסלי הליכוד האחוריים. בקונסטלציה הנוכחית, 61 זאת בעיה יומיומית.

ההתנהלות היומיומית של הממשלה, וועדת השרים לענייני חקיקה, השליטה של הממשלה במליאת הכנסת, כל אלו דורשים מאבק בכל רגע ועל כל נושא, גם כאלו שלא קשורים לשאלות של ימין ושמאל. כל קואליציה מתחילה בחריקות, ותמיד אומרת האופוזיציה שזה סימן להתפרקות בקרוב, וגם הפרשנים תוהים, ובסוף הממשלות עומדות על תילן. ייתכן שגם הפעם הממשלה תחזיק מעמד, אבל התנהלותה תהיה מאוד לא פשוטה.

אחרי הכל, הפלונטר לא הסתיים.

ומה מחכה לנו אחרי מערכת בחירות? בדיוק מה שהיה קודם. אין רוב לגוש ימין בראשות הליכוד, אין רוב לגוש שמאל בראשות יש עתיד. גם הממשלה הבאה אם תקום, תצטרך להיות פעלול לולייני כלשהוא. הפלונטר לא הסתיים.

אז איך יסתיים הפלונטר? כדאי לבדוק איך הוא התחיל ואיך הגענו עד הלום.

הסיבה הראשונה ברצף הסיבות, היא העובדה שעל ראש ממשלה מיועד בישראל, להשיג רוב מיוחס. 61 מתוך כ110, אפילו פחות. העובדה שהמפלגות הערביות לא משתתפות במשחק, הופכת את השגת ה61 לקשה מאוד. אפילו עכשיו, כשרע"מ הצטרפה למשחק.

הסיבה השניה, היא שהחל מ2015 התחיל חרם מגוש השמאל על ממשלה בראשות נתניהו. כשאבי גבאי חשב לשבור את החרם, הוא נבהל מעוצמת התגובה של גוש השמאל, ומה שעשה גנץ היה כמעט בלתי נסלח במחנה שלו. מחנה בו חברים לפיד, לבני ועוד, כשהמשותף להם הוא שכולם ישבו בעברם יחד עם נתניהו.

הסיבה השלישית, היא שלימין כבר שנים רבות אין גוש של 61, אלא בצירוף מפלגות מרכז או אחרות שלא מזדהות באופן ישיר עם הגוש. הסיבה הזו מתחלקת לסיבות שבגללן נותר הימין ללא 61: הראשונה, הליכוד בלע מפלגות כאלו (למשל מפלגת כולנו) השניה, מפלגה אחרת פרשה מהגוש (ישראל ביתנו) וכך גוש הימין נותר ללא 61.

הסיבה הרביעית, היא שלשמאל כבר שנים רבות אין גוש של 61, היות ובראש הגוש עומד אדם שבנה את הקריירה שלו על לעומתיות בנושא החרדים, וכך נותר הגוש ללא אפשרות לצירוף החרדים. גם החבירה של ליברמן לגוש לפיד, הורידה את הסיכוי.

הסיבה החמישית, היא העובדה שכיום אחוז החסימה גבוה, דבר שמצד אחד גורם שלא יהיו מפלגות מרכז קטנות שניתן לשחק ביניהם וכך להקים ממשלה עם הראשון שמצטרף, ומצד שני נותן כח גדול מאוד לכל מפלגה, שבלעדיה אין ממשלה, מה שמביא אפילו לממשלות חילופין.

כל עוד לא משתנה אחת הסיבות האלו, הפלונטר לא ייגמר. תהיינה מערכות בחירות רבות וממשלות מוזרות רבות. כדי שהמצב ישתנה צריכים לקרות אחד או יותר מהדברים הבאים:

1. הערבים כולם חלק מהמשחק, על ידי שינוי דפוס ההצבעה הערבית (למעשה, מפלגות הרשימה המשותפת מונעות שנים רבות את האפשרות של ממשלת שמאל, בעצם קיומן).

2. מפלגות השמאל מסירות את החרם על נתניהו, או לחילופין, נתניהו עוזב מעצמו או על ידי מפלגתו את המערכת הפוליטית.

3. קמה מפלגת מרכז או אחרת, שהמשחק הגושי לא מעניין אותה והיא תצטרף לכל ממשלה שיש לה סבירות לקום, על מנת להשיג ולממש מטרה פוליטית.

4. גוש השמאל נוטש את לפיד, מצביע למפלגה או אדם אחר, וכך מחזיר את החרדים למשחק הגושי.

5. אחוז החסימה יורד דרסטית או אפילו מתבטל.

* * *