הדרישה של טיבי מבן גביר ...  

מסופר על הרב מרדכי אליהו שנשלח לאחר מלחמת ששת הימים לטפל במערת המכפלה.
כשהיו במערה, נכנסו לשם החיילים בפעם הראשונה אחרי הקרבות.
החיילים היו פצועים, רעבים ועייפים לאחר כמה ימים של לחימה, וכשראו שטיחים נשכבו וישנו עליהם.

לפתע יצא השייח' של המערה והחל לצעוק על המפקדים והחיילים - "תצאו מהמערה הזאת! אתם לא מכבדים אותה! אנחנו, כשבאים לכאן, רוחצים את הידיים חמש פעמים. מורידים את הנעליים ומכבדים את המקום!
אתם לא מכבדים, ישנים פה ואוכלים פה, ועולים על השטיחים עם הנעליים המלוכלכות שלכם. אין לכם כבוד למקום הקדוש הזה, צאו החוצה!!".

כולם שתקו, חוץ מאחד.
הרב מרדכי אליהו ניגש אליו וענה: "תקשיב יא-שייח'. אם יבוא משרת לפני המלך עם בגדים מלוכלכים, ויגיש לו אוכל עם מגש מלוכלך לפני כל השרים ועבדי המלך, אחת דתו להמית. אבל אם הבן של המלך, שלא היה בבית אבא ואמא הרבה שנים, ואבא שלו דאג לו ואמא שלו בכתה עליו בלילות - אם הבן הזה יבוא אחרי עשרים שנה של נדודים בלי להזמין תור, יבוא עם בגדים קרועים ומאובקים, ייכנס לאמצע ישיבת השרים ויאמר: אבא, חזרתי!! - אבא ואמא שלו יחבקו אותו עם הבגדים הקרועים והמאובקים. זה הבן שלהם.

תקשיב, יא שייח'!! אברהם זה אבא שלנו. שרה זאת אמא שלנו. אנחנו מתנהגים פה כמו בבית. אתם בני אל-פטמה, בני השפחה, בני הגר. אתם מתנהגים כמו שראוי למשרת להתנהג, אנחנו מתנהגים כמו שראוי לבנים להתנהג!!".

השייח' של המערה האדים כולו מבושה. גם סתמו את פיו וגם קראו לו 'איבן-אל-פטמה' - בן השפחה. הוא נעלב, הסתובב על מקומו וחזר לחדרו בכעס גדול.

הקצינים בכירים שהיו שם פנו לרב מיד ואמרו לו - "מה עשית? אנחנו רוצים דו-קיום איתם! למה הרגזת אותו?". אמר להם הרב: "צריך לומר להם את האמת. רק כך הם מבינים!".

כך נמשך הוויכוח כמה דקות, עד שהדלת של השייח' נפתחה. הוא יצא מחדרו כפוף כולו, ניגש לרב ואמר לו בחנופה: "יא חכם, יא סידי, בבקשה. סליחה". הרב לא פנה אליו ולא ענה לו. הוא רק פנה אל אותם מפקדים בכירים ואמר להם: "אתם רואים איזו שפה הם מבינים? אני גדלתי ביניהם מאז היותי ילד בעיר העתיקה בירושלים. תאמר את האמת והם יבינו".