7. אמנון אברמוביץ' נגד הבזבוז באגף השיקום במשרד הביטחון ו-''נכות צה''ל שהפכה לתעשייה'': בתגובה להודעה מספר 0
להלן תמצית עדותו של אמנון אברמוביץ'. (הנ"ל נכה צה"ל בשיעור מאה פלוס, ממלחמת יום-כיפור, בעל צל"ש רמטכ"ל. עיתונאי ועורך-דין) בביוגרפיה של דוד בן-גוריון, מאת מיכאל בר-זוהר, מסופר הסיפור הבא: הרמטכ"ל דאז, יגאל ידין, ביקש להוסיף לכל משפחה שכולה 300 לירות לשנה. אמר בן-גוריון, לא! עוד תהיינה לנו הרבה משפחות שכולות! אני מחזיק כאן, הנה לפניכם, את ביטאון "הלוחם" של ארגון נכי צה"ל. ראו כמה מודעות פרסומת של עורכי-דין, המפתים וקוראים לנכי צה"ל לפנות אליהם על-מנת שהם, עורכי-הדין, בעזרת כישוריהם המשפטיים, באמצעות רופאים פרטיים, לחץ, פניות וערעורים – יעלו אחוזי-נכות ויביאו הישגים ללקוחותיהם. קראו ושימו לב: עורכי הדין מתגאים, עם דוגמאות קונקרטיות, כיצד העלו אחוזי נכות מ-5 אחוזי נכות זמניים ל-70 אחוזים(!) לצמיתות, כיצד השיגו הכרה לשולחיהם בגין מחלות שונות ומשונות. המודעות הללו מספרות את הסיפור כולו. הכרה בנכות צה"ל בגין פסוריאזיס, גירודים בעור, טחורים, צלצולי אוזניים, טראומות ערטילאיות קיימות ובלתי קיימות, כאבים נטענים בלתי מוכחים, אפילו בגין התקרחות... הבה נודה על האמת: נכות צה"ל הפכה לתעשייה. לא לכך התכוון המחוקק. לא לזאת קיימת אהדה ציבורית וגיבוי ציבורי. התקציב הכולל של אגף השיקום מתקרב לארבעה מיליארד שקלים (!) לשנה. בקצב הזה, גם בלא מלחמות עתידיות, עם איראן, סוריה, חיזבאללה או חמאס – קרב היום שבו יהווה התקציב הזה נטל בלתי נסבל. יש לשים חיץ, ליצור קטגוריות, לבצע חיתוכים בין מי שנפגע עקב השירות למי שנפגע בזמן, בעת, השירות. בין מי שנפצע לבין מי שחלה. בין מי שנפגע ברשות הצבא (בבסיס, במחנה) למי שנפגע בבית (בתאונת דרכים בבילוי ליל שבת, בעת שעשה מנגל, בספורט אתגרי, אפילו בעת ביצוע עבירה פלילית או משמעתית וכו'). האפשרות לקבל הכרה כנכה צה"ל למי שחלה (לא נפצע) בזמן (לא בגין) השירות – זוהי פירצה רחבה מני ים, שדרכה קיבלו הכרה רבים, אולי רוב(!), המוכרים כנכי צה"ל. הטענה על "הבדלה בין דם לדם" היא דמגוגיה צרופה. כאשר נפל קאסאם בתחנת אוטובוס אזרחית, בעוטף עזה, בה עמדו חייל ואזרח ושניהם נפצעו פציעה זהה. אחד ישתייך לאגף השיקום והאחר לביטוח- הלאומי. או, כאשר שני חיילים נוסעים לחגוג את מסיבת השחרור שלהם, אחד השתחרר ביום חמישי האחרון וחברו ישתחרר ביום חמישי הקרוב, והם נפצעים בתאונת-דרכים. אחד ישתייך לאגף השיקום והשני לביטוח הלאומי. מדיניות השיקום עצמה הפכה למדיניות שיחוד. אגף השיקום היה לאגף שיחוד. טלו את נתוני הבלתי מועסקים, החיים מדמי נצרך, או דמי קיום, או חפ"ר (חסר פרנסה). כל התשלומים הללו, הניתנים בקלות רבה ואף כלאחר יד, מעודדים בטלה. זהו שיחוד ולא שיקום, שהרי שיקום כהגדרתו מטרתו לשלב את נכי צה"ל בחברה. הכספים הגדולים הללו, הניתנים בנוסף לתגמולי הנכות, ממריצים בטלנות ופרזיטיות. עניין אחר – הרכב – הוא קטגוריה שערורייתית בפני עצמה. אספר לכם סיפור: יום אחד הזדמנתי ללשכת שר הבטחון דאז יצחק רבין ז"ל, לשיחת רקע עיתונאית. באותה עת החליט רבין, שנכי צה"ל יחליפו מכוניות כל ארבע שנים במקום כל שלוש שנים. מחוץ למשרד עמדו כמה עשרות חברי ארגון נכי צה"ל והפגינו עם שלטים: רבין, אתה חסר לב! מה אתה אומר? שאל אותי יצחק. אמרתי, אתה צודק וטועה. במה אני טועה? שאל. אמרתי, קודם תקים ועדה לעדכון רכבים לעידן המודרני ותקצוב לה חודש אחד למתן המלצות. כשאני נפצעתי, 1973 ,אמרתי, גיר אוטומטי, הגה כח ומזגן-אוויר היה אך ורק במכוניות אמריקאיות, שנפחן מ-3800 סמ"ק ומעלה. היום, כל מכונית מ-1200 סמ"ק ומעלה מצוידת בכל אלה ויותר. תעדכן את המכוניות לעידן המודרני ותחסוך הרבה כסף. באשר למועד ההחלפה, ארבע שנים, בוודאי שאתה צודק. היום, שלוש שנים זו עדיין תקופת האחריות על הרכב. כעת, לאחרונה, בהפגנה של נכי צה"ל מול משרד הבטחון הונפו שלטים: רבין, אתה חסר לנכי צה"ל! לא עוד רבין חסר לב, אלא רבין חסר לנכי צה"ל... רכב הפך להיות "זכות מוקנית" ללא קשר לרלוונטיות שלו לפציעה או למחלה. הוא ניתן לכל בעל חמישים אחוזי נכות. הרכב הוא אחת הסיבות המרכזיות שנכים "מתאמצים" להגיע לחמישים אחוז. ישנם כאלה, הם אינם מעטים, שקיבלו הכרה בגין "נכות נפשית" לסוגיה וזכאות לרכב גם יחד (כלום "נכה נפשי" איננו מסכן את עצמו ואת הציבור בנהגו בכבישים?) מעל להתרחשות האבסורד הזו – מרחפים איומים, לחצים ואלימות. לפני שנים אחדות נרצח מזכיר מחוז תל-אביב של ארגון נכי צה"ל, מרק פורן ז"ל. הרצח הזה, הסאב-טקסט שלו, הוא תוצר הדפוס של תביעה, לחץ והיענות ללחץ. כאשר ראשי אגף השיקום נעתרים ללחץ, לאיומים, לתביעות של יחידים – השמועה מתפשטת ומזמינה לחצים רבים נוספים. לסיכום: אחריות לאומית, תקציבית, חינוכית ומוסרית, מחייבת לקבוע חיץ חד וברור בין מי שנפצע (במלחמה, בפעילות, באימונים, בבסיס) למי ש"חלה" בעת השירות. בין מי שנפגע ברשות הצבא למי שנפגע ברשותו האזרחית. ובתוך האגף עצמו – מדיניות השיחוד חייבת להתחלף במדיניות שיקום. לטובת הנכים, לטובת החברה, לטובת משרד הבטחון, במבט צופה פני עתיד. http://www.vaadatgoren.gov.il/Portals/0/docs/Goren011.pdf
אגב, גם אברמוביץ' עצמו הוא דוגמה לבעיה אחרת. כתוב בתחילת דבריו שהוא נכה "בשיעור מאה פלוס", אבל כולנו רואים את אברמוביץ' בטלוויזיה, כולל בכתבות עם עמית סגל שבהן הם הסתובבו ביחד בכל הארץ. חוץ מהמראה של הפנים והאצבעות שלו האיש מתפקד בצורה מלאה, הולך לבד על שתי רגליים בלי מקל, אוכל לבד במסעדה (כמו שראינו בתמונה עם גדעון סער), מחזיק מיקרופון בהרצאות, מדבר וחושב ברמה גבוהה מהממוצע ללא שום עזרה. אדם כזה לא אמור להיות "נכה בשיעור מאה פלוס", גם אם עדיין יש לו בעיות בריאות אמיתיות ומשמעותיות כתוצאה מהפציעה במלחמה. את הדרגה הזו וההטבות שהיא כוללת צריך לשמור לנכים סיעודיים אמיתיים שלא מסוגלים להסתדר לבד בפעולות בסיסיות.
11. הדברים - קשים. הנוסח - מזעזע. הסאבטקסט, לצערי, אינו מנותק מהמציאות. בתגובה להודעה מספר 0
הרי במקביל למלחמה בנאצים מעזה, ממשיכה במקביל מלחמה אחרת - גם בחרדים שאינם מתגייסים, גם במיעוטם שכן מתגייסים, וגם בדתיים/מתנחלים ששיעורי גיוסם, בפרט ליחידות הקרביות, גבוהים משמעותית מהממוצע. המלחמה הזו ממשיכה במלוא המרץ והמרצ, כאילו לא קרה דבר ב7.10, ולא פוסחת על דבר - בפרט השכר לגננות החרדיות או התוספת לשכר המורות במגזר הזה, שבניגוד לחינוך הכללי אינם מעוגנים בתקציבים של המשרדים הרלוונטיים ולכן מוגדרים כ"כספים קואליציוניים" עם כל השחיתות המרומזת אגב כך.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
חבר מתאריך 25.4.02
135187 הודעות, 303 מדרגים, 500 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
לחץ כאן לצפיה דרך טוויטר
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 2.9.07
119102 הודעות, 393 מדרגים, 616 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 1
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 3.11.16
7792 הודעות, 87 מדרגים, 173 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 16.4.02
66541 הודעות, 205 מדרגים, 394 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 2
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 5.9.19
69127 הודעות, 257 מדרגים, 454 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 16.4.02
66541 הודעות, 205 מדרגים, 394 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 5
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 10.4.16
90563 הודעות
בתגובה להודעה מספר 5
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
54630 הודעות, 413 מדרגים, 802 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 5.9.19
69127 הודעות, 257 מדרגים, 454 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 6
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 2.4.12
76440 הודעות
בתגובה להודעה מספר 0
להלן תמצית עדותו של אמנון אברמוביץ'.
(הנ"ל נכה צה"ל בשיעור מאה פלוס, ממלחמת יום-כיפור, בעל צל"ש רמטכ"ל. עיתונאי ועורך-דין)
בביוגרפיה של דוד בן-גוריון, מאת מיכאל בר-זוהר, מסופר הסיפור הבא: הרמטכ"ל דאז, יגאל ידין, ביקש
להוסיף לכל משפחה שכולה 300 לירות לשנה. אמר בן-גוריון, לא! עוד תהיינה לנו הרבה משפחות
שכולות!
אני מחזיק כאן, הנה לפניכם, את ביטאון "הלוחם" של ארגון נכי צה"ל. ראו כמה מודעות פרסומת של
עורכי-דין, המפתים וקוראים לנכי צה"ל לפנות אליהם על-מנת שהם, עורכי-הדין, בעזרת כישוריהם
המשפטיים, באמצעות רופאים פרטיים, לחץ, פניות וערעורים – יעלו אחוזי-נכות ויביאו הישגים
ללקוחותיהם. קראו ושימו לב: עורכי הדין מתגאים, עם דוגמאות קונקרטיות, כיצד העלו אחוזי נכות מ-5
אחוזי נכות זמניים ל-70 אחוזים(!) לצמיתות, כיצד השיגו הכרה לשולחיהם בגין מחלות שונות ומשונות.
המודעות הללו מספרות את הסיפור כולו. הכרה בנכות צה"ל בגין פסוריאזיס, גירודים בעור, טחורים,
צלצולי אוזניים, טראומות ערטילאיות קיימות ובלתי קיימות, כאבים נטענים בלתי מוכחים, אפילו בגין
התקרחות...
הבה נודה על האמת: נכות צה"ל הפכה לתעשייה. לא לכך התכוון המחוקק. לא לזאת קיימת אהדה
ציבורית וגיבוי ציבורי. התקציב הכולל של אגף השיקום מתקרב לארבעה מיליארד שקלים (!) לשנה.
בקצב הזה, גם בלא מלחמות עתידיות, עם איראן, סוריה, חיזבאללה או חמאס – קרב היום שבו יהווה
התקציב הזה נטל בלתי נסבל.
יש לשים חיץ, ליצור קטגוריות, לבצע חיתוכים בין מי שנפגע עקב השירות למי שנפגע בזמן, בעת,
השירות. בין מי שנפצע לבין מי שחלה. בין מי שנפגע ברשות הצבא (בבסיס, במחנה) למי שנפגע בבית
(בתאונת דרכים בבילוי ליל שבת, בעת שעשה מנגל, בספורט אתגרי, אפילו בעת ביצוע עבירה פלילית או
משמעתית וכו').
האפשרות לקבל הכרה כנכה צה"ל למי שחלה (לא נפצע) בזמן (לא בגין) השירות – זוהי פירצה רחבה
מני ים, שדרכה קיבלו הכרה רבים, אולי רוב(!), המוכרים כנכי צה"ל.
הטענה על "הבדלה בין דם לדם" היא דמגוגיה צרופה. כאשר נפל קאסאם בתחנת אוטובוס אזרחית,
בעוטף עזה, בה עמדו חייל ואזרח ושניהם נפצעו פציעה זהה. אחד ישתייך לאגף השיקום והאחר לביטוח-
הלאומי. או, כאשר שני חיילים נוסעים לחגוג את מסיבת השחרור שלהם, אחד השתחרר ביום חמישי
האחרון וחברו ישתחרר ביום חמישי הקרוב, והם נפצעים בתאונת-דרכים. אחד ישתייך לאגף השיקום
והשני לביטוח הלאומי.
מדיניות השיקום עצמה הפכה למדיניות שיחוד. אגף השיקום היה לאגף שיחוד.
טלו את נתוני הבלתי מועסקים, החיים מדמי נצרך, או דמי קיום, או חפ"ר (חסר פרנסה). כל התשלומים
הללו, הניתנים בקלות רבה ואף כלאחר יד, מעודדים בטלה. זהו שיחוד ולא שיקום, שהרי שיקום
כהגדרתו מטרתו לשלב את נכי צה"ל בחברה. הכספים הגדולים הללו, הניתנים בנוסף לתגמולי הנכות,
ממריצים בטלנות ופרזיטיות.
עניין אחר – הרכב – הוא קטגוריה שערורייתית בפני עצמה. אספר לכם סיפור: יום אחד הזדמנתי
ללשכת שר הבטחון דאז יצחק רבין ז"ל, לשיחת רקע עיתונאית. באותה עת החליט רבין, שנכי צה"ל
יחליפו מכוניות כל ארבע שנים במקום כל שלוש שנים. מחוץ למשרד עמדו כמה עשרות חברי ארגון נכי
צה"ל והפגינו עם שלטים: רבין, אתה חסר לב! מה אתה אומר? שאל אותי יצחק. אמרתי, אתה צודק
וטועה. במה אני טועה? שאל. אמרתי, קודם תקים ועדה לעדכון רכבים לעידן המודרני ותקצוב לה חודש
אחד למתן המלצות. כשאני נפצעתי, 1973 ,אמרתי, גיר אוטומטי, הגה כח ומזגן-אוויר היה אך ורק
במכוניות אמריקאיות, שנפחן מ-3800 סמ"ק ומעלה. היום, כל מכונית מ-1200 סמ"ק ומעלה מצוידת
בכל אלה ויותר. תעדכן את המכוניות לעידן המודרני ותחסוך הרבה כסף. באשר למועד ההחלפה, ארבע
שנים, בוודאי שאתה צודק. היום, שלוש שנים זו עדיין תקופת האחריות על הרכב.
כעת, לאחרונה, בהפגנה של נכי צה"ל מול משרד הבטחון הונפו שלטים: רבין, אתה חסר לנכי צה"ל! לא
עוד רבין חסר לב, אלא רבין חסר לנכי צה"ל...
רכב הפך להיות "זכות מוקנית" ללא קשר לרלוונטיות שלו לפציעה או למחלה. הוא ניתן לכל בעל
חמישים אחוזי נכות. הרכב הוא אחת הסיבות המרכזיות שנכים "מתאמצים" להגיע לחמישים אחוז. ישנם
כאלה, הם אינם מעטים, שקיבלו הכרה בגין "נכות נפשית" לסוגיה וזכאות לרכב גם יחד (כלום "נכה
נפשי" איננו מסכן את עצמו ואת הציבור בנהגו בכבישים?)
מעל להתרחשות האבסורד הזו – מרחפים איומים, לחצים ואלימות. לפני שנים אחדות נרצח מזכיר מחוז
תל-אביב של ארגון נכי צה"ל, מרק פורן ז"ל. הרצח הזה, הסאב-טקסט שלו, הוא תוצר הדפוס של תביעה,
לחץ והיענות ללחץ. כאשר ראשי אגף השיקום נעתרים ללחץ, לאיומים, לתביעות של יחידים – השמועה
מתפשטת ומזמינה לחצים רבים נוספים.
לסיכום: אחריות לאומית, תקציבית, חינוכית ומוסרית, מחייבת לקבוע חיץ חד וברור בין מי שנפצע
(במלחמה, בפעילות, באימונים, בבסיס) למי ש"חלה" בעת השירות. בין מי שנפגע ברשות הצבא למי
שנפגע ברשותו האזרחית. ובתוך האגף עצמו – מדיניות השיחוד חייבת להתחלף במדיניות שיקום. לטובת
הנכים, לטובת החברה, לטובת משרד הבטחון, במבט צופה פני עתיד.
http://www.vaadatgoren.gov.il/Portals/0/docs/Goren011.pdf
אברמוביץ' דיבר על פרסומות הזויות של עורכי דין בביטאון ארגון נכי צה"ל, אבל אני הסתכלתי בגיליונות האחרונים ומה שהדהים אותי זה הפרסומות לרכבי יוקרה, כמו ג'יפ גרנד צ'ירוקי 4X4 שעולה מעל 300 אלף שקל ו-"רק" 277,900 לאחר הנחה לנכי צה"ל, טויוטה היילנדר ("רק" 290 אלף) או יונדאי פליסייד (320 אלף):
https://www.inz.org.il/%D7%91%D7%99%D7%98%D7%90%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%9D-%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA
אגב, גם אברמוביץ' עצמו הוא דוגמה לבעיה אחרת. כתוב בתחילת דבריו שהוא נכה "בשיעור מאה פלוס", אבל כולנו רואים את אברמוביץ' בטלוויזיה, כולל בכתבות עם עמית סגל שבהן הם הסתובבו ביחד בכל הארץ. חוץ מהמראה של הפנים והאצבעות שלו האיש מתפקד בצורה מלאה, הולך לבד על שתי רגליים בלי מקל, אוכל לבד במסעדה (כמו שראינו בתמונה עם גדעון סער), מחזיק מיקרופון בהרצאות, מדבר וחושב ברמה גבוהה מהממוצע ללא שום עזרה. אדם כזה לא אמור להיות "נכה בשיעור מאה פלוס", גם אם עדיין יש לו בעיות בריאות אמיתיות ומשמעותיות כתוצאה מהפציעה במלחמה. את הדרגה הזו וההטבות שהיא כוללת צריך לשמור לנכים סיעודיים אמיתיים שלא מסוגלים להסתדר לבד בפעולות בסיסיות.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 29.1.22
8156 הודעות, 40 מדרגים, 72 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 23.1.15
32191 הודעות
בתגובה להודעה מספר 0
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 4.3.18
13419 הודעות, 82 מדרגים, 151 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
הרי במקביל למלחמה בנאצים מעזה, ממשיכה במקביל מלחמה אחרת - גם בחרדים שאינם מתגייסים, גם במיעוטם שכן מתגייסים, וגם בדתיים/מתנחלים ששיעורי גיוסם, בפרט ליחידות הקרביות, גבוהים משמעותית מהממוצע. המלחמה הזו ממשיכה במלוא המרץ והמרצ, כאילו לא קרה דבר ב7.10, ולא פוסחת על דבר - בפרט השכר לגננות החרדיות או התוספת לשכר המורות במגזר הזה, שבניגוד לחינוך הכללי אינם מעוגנים בתקציבים של המשרדים הרלוונטיים ולכן מוגדרים כ"כספים קואליציוניים" עם כל השחיתות המרומזת אגב כך.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 9.7.08
4152 הודעות
בתגובה להודעה מספר 0
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 16.4.02
66541 הודעות, 205 מדרגים, 394 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 13
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד