אפליקציית אייפון לפורום סקופים  |  אפליקציית אנדרואיד לפורום סקופים  |  אפליקציית WindowsPhone לפורום סקופים

גירסת הדפסה          
קבוצות דיון פוליטיקה ואקטואליה נושא #8510 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 8510
אהודברח
חבר מתאריך 9.5.07
17802 הודעות
יום שלישי כ''ז באדר א' תשס''ח    00:02   04.03.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  

הממשלה כמתקן טיהור שפכים - אמנון לורד  

 
  
אפקט וינוגרד מוציא החוצה מתחת השולחן את הנכשלים. לא רק אולמרט זכה לסוג של טיהור, אלא גם חלוץ ופרץ מוזמנים לחזור לחיק הקונסנזוס שאינו אלא ברית הנכשלים

עכשיו מתברר שלדו"ח וינוגרד היה אפקט דומה לזה של דו"ח המודיעין האמריקני על הגרעין האיראני. מה שחולל דו"ח המודיעין ההוא, היה תהליך שבו כל החשודים המידיים ראו את עצמם חופשיים להוריד את המסכות ולגשת לעשות עסקים עם האיראנים בגלוי ועל השולחן.

וזה מה שקורה למערכת הישראלית אחרי דו"ח וינוגרד. כל החשודים יוצאים אט אט מתחת לשולחן. הראשון היה אולמרט שהתקשה להסתיר את עוויתות החיוך הלא רצוניות שלו. אבל מילא אולמרט ונעריו טומי לפיד ויואל מרקוס. הדו"ח קרא דרור לתהליך הריהביליטציה מטעם 'ידיעות אחרונות', כלומר מטעם האוליגרכיה השלטת, גם לשני השותפים הבכירים האחרים – הרמטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל') דן חלוץ, ושר הביטחון ומזכיר ההסתדרות לשעבר עמיר פרץ.

זמן קצר לאחר הדו"ח, התראיין חלוץ לסימה קדמון ב'ידיעות'. זה היה ראיון קלאסי של כל הדרך חזרה – הביתה. הביתה אל הקונסזוס החם שאיננו אלא ברית הנכשלים. חלוץ הודה ב"טעויותיו", מעין בקשת סליחה בנוסח "אתם יודעים איך זה", ובתמורה סיפק את הסחורה שמאפשרת את חיבוקו מחדש על ידי הממסד: הוא תקף בצורה חריפה עד גסה את קודמו בתפקיד, רא"ל (מיל') בוגי יעלון; הוא תקף בצורה אגבית את "המתנחלים"; והוא בהחלט חושב שצריך לשקול הידברות ומשא ומתן עם גם עם חמאס. מה צריך יותר מזה? יעלון, שעדיין לא מעז לקפוץ למים הקרים של הפוליטיקה, מותקף כבר מזה זמן רב בתור ימני, למרות שלא הזדהה ככזה; הוא מעין מטרת דמות של בנימין נתניהו. כיוון שלא היתה לחלוץ שום סיבה נראית לעין לתקוף את נתניהו, הוא מצא את התחליף הקרוב ביותר. סמן וי ראשון. שולחים לחלוץ מכתבים שמאוד מעודדים אותו, חוץ ממכתבי נאצה שהוא מקבל מ"הכתומים". אפשר לסמן וי על יד המתנחלים. ו-הידברות עם חמאס - זה היום התחליף להצהרה בעד מדינה פלשתינית, שהיתה בעבר מקווה הטהרה של מחזיקי השרצים.
הודאתו של חלוץ בנכשלותו ובנמיכותו עושה אותו כשר לחזור – ואכן, התחושה העולה מהראיון היא שהוא בשל להיכנס לפוליטיקה. מי שהבין זאת ראשון היה לא אחר מאשר עמיר פרץ, שקפץ מיד להרמה של חלוץ. למחרת הראיון, התראיין פרץ לאטילה שומפלבי, הכתב של אחד מעיתוני האינטרנט הגדולים, ובירך את חלוץ, שכמובן פיזר שבחים על פרץ. ופרץ הכריז כי חלוץ יכול עכשיו להיכנס לפוליטיקה.

וכמו מים מעופשים שממוחזרים במעגל סגור, משמש ראש הממשלה אהוד אולמרט כמתקן לטיהור עצמי; הוא זה שמעניק את הטיהור לפרץ ומזמינו חזרה לממשלה. אם גם הירשזון יקפוץ חזרה לאגן החמצון הזה, תהפוך הממשלה למתקן טיהור השפכים הגדול במדינה.

אובמה – הכישוף והמדיניות

הקמפיין של אובמה נראה כטריפ של אקסטזה, והוא מתואר במילים מתחום הגאולה והישועה הנוצרית. אבל במפגש סגור עם כמאה יהודים בקליוולנד, הצליח אובמה להרגיע חלק מן החששות

עיתונאית בריטית ידועה השוותה השבוע בשיחה ירושלמית את אווירת ההיסטריה סביב אובמה, לתופעת הפולחן שהתפתח באנגליה בעקבות מותה בתאונה של הנסיכה דיאנה. היא סבורה שדיאנה שיקפה בבלבול שלה, בחיים הכאוטיים שהיו לה, את תחושתם של ההמונים כלפי עצמם. אל מול תופעת אובמה, היא אומרת, משעים האמריקנים את ההיגיון ואת החשיבה הרציונלית, אבל זה כנראה לא ייחודי להם.

בעל הטור, צ'ארלס קרוטהמר, השווה את אובמה למי ברז שמשווקים בבקבוקים מעוצבים על תקן מים מינרליים, עם איזה שם צרפתי מרשים. אובמה לא מוכר מים אלא תקווה. אתה משלם בקול שלך, ומקבל בתמורה תקווה. בדרך אוסף אובמה, כמו מטיף בסרטי קולנוע גרועים, מיליוני דולרים. בינתיים, הביטויים שאנשים, כולל עיתונאים, משתמשים בהם ביחס לאובמה, לקוחים הישר מתחום המיתולוגיה הנוצרית: "גאולה", "ישועה", "זאת הברית החדשה", "מרכבה המתודלקת על ידי תקווה". אבל אנשים גם מתחילים לשאול מתי תבוא ההתפכחות. פרשנים רציניים, גם בתקשורת האוהדת את אובמה, מעלים כבר ספקות לגבי היעדר התכנים שלו. אחדים מהם מהמרים שההתפכחות תגיע בתקופה הרעה ביותר מבחינת הדמוקרטים – בסתיו, לאחר מינויו כמועמד המפלגה, אך לפני הבחירות לנשיאות בנובמבר.

קרוטהמר דווקא פסימי. הוא חושב שאובמה מסוגל לתחזק את הכישוף עד אחרי טקס ההשבעה לנשיאות.

בקרב יהודים שמקורבים לאובמה, בדרך זו או אחרת, לא תמצא שום קישור בין בחירתם בו לבין תמיכתם בישראל. אבל יהודים ימנים תומכי ישראל, דווקא מודאגים ביותר. לפי דעתי, הדאגה שהם חשים, כמו גם הדאגה שחשים בישראל עצמה, לא נובעת מעמדותיו של אובמה. המקור האמיתי לדאגה, בדיוק כמו לאופוריה, הוא לא רציונלי: זוהי התחושה שהולכים אל הלא נודע. כשאובמה חוזר שוב ושוב על המנטרה שהוא יחולל "שינוי", תהיה לכך קרוב לוודאי משמעות. גם אם אף אחד, כולל אובמה עצמו, לא יודע להגדיר איזה "שינוי", די ברור שנשיא שחור בבית הלבן זה "שינוי" מספיק בהחלט.

אחריות לתיקון העולם

אבל למרות סוג של התנגדות רפלקסיבית כלפי אובמה, שחשים הרבה ישראלים ויהודים בארצות הברית, אפשר היה לחוות משהו מהגדולה של האיש, במפגש שערך בקילוולנד עם כמאה אישים יהודים בתחילת השבוע. כשהוא מגיע למפגש ישיר עם אנשים, אובמה נחשף יותר ובאמצעות המפגש הוא מצליח להרשים. וזה בהחלט עובד. "עלינו לשנות את הדרך שבה וושינגטון עובדת", הוא אמר להם. "כיוון שפוליטיקה לא צריכה להיות רק איך להרוויח נקודות אלא גם כיצד לפתור בעיות (הרחיב בנושא הצעתו לביטוח בריאות)...

עלינו לגבש מדיניות אנרגיה שלא רק יוצרת מקומות עבודה ומבטיחה את עתיד כדור הארץ, אלא גם מפסיקה את זרימת המיליארדים לכיסיהם של דיקטטורים, ולמעשה גורמת לנו לממן את שני הצדדים במלחמה נגד הטרור. עלינו לחולל שינוי במדיניות החוץ שלנו, שיאפשר לנו לסיים את המלחמה בעיראק בצורה אחראית ולהנהיג את העולם נגד האיומים המשותפים של המאה ה-21 - הטרור, התפשטות הנשק הגרעיני, רצח עם, עוני וחוסר-תקווה בעולם.

"שינויים אלה מושתתים על השקפת עולם, שלפי דעתי מוטמעת במסורת היהודית. מסורת שאומרת שעל כל אחד מאיתנו מוטלת האחריות לעשות את חלקו לתיקון העולם...

"אקח עמי (לבית הלבן) מחויבות בלתי ניתנת לערעור לביטחונה של ישראל ולידידות בין ישראל לארצות הברית. יחסי ישראל-ארצות הברית מושרשים באינטרסים משותפים, ערכים משותפים, היסטוריה משותפת, וכן בידידות העמוקה בין עמינו. היא נתמכת על ידי הסכמה רחבה בין שתי המפלגות שאני גאה להיות חלק ממנה, ואפעל ללא לאות לחזק את הידידות בין שתי הארצות.

"לפני שנתיים התאפשר לי לבקר בישראל והביקור הותיר בי רושם בל יימחה. תמיד הבנתי את הדילמה של ישראל. את הצורך שלה בביטחון בסביבה קשוחה, וחיפושיה אחר השלום עם שכניה. אבל אין תחליף למפגש עם עם ישראל. לראות את השטח, לחוות את הניגוד החזק כל כך בין ארץ הקודש היפה ובין איומי האלימות הקטלניים מולם היא ניצבת כל הזמן. עם ישראל מפגין את אומץ ליבו ואת מחויבותו לדמוקרטיה בכל יום שבו אזרחי ישראל עולים לאוטובוס או מנשקים לשלום את ילדיהם, או כאשר הם יושבים ומתווכחים על פוליטיקה בבית קפה מקומי. ואני יודע כמה הישראלים משתוקקים לשלום.

לדבר עם האיראנים

"אני יודע שאצטרך לעבוד למען השלום, כאשר לישראל יש עדיין אויבים קשים שכוונתם להשמידה. אנו רואים את כוונותיהם בכל פעם שמתאבד מתפוצץ, ראינו את כוונותיהם בירי הקטיושות שהומטר על ישראל ב-2006, ואנו רואים זאת היום בירי הקסאמים שחמאס משגר לישראל מדי יום ביומו; כוונות השמדה נמצאות בעזה הקרובה ובטהרן הרחוקה. שיתוף הפעולה הביטחוני בין ארצות הברית לישראל הוא מודל של הצלחה, ואני מאמין שניתן להעמיקו ולחזקו.

"נראה שהאיום החמור ביותר על ישראל, כך אני מאמין, מגיע מכיוון איראן. המשטר הרדיקלי שלהם ממשיך לפתח יכולת לנשק גרעיני וממשיך לתמוך בטרור באזור. הנשיא אחמדינג'אד ממשיך לדבוק בהכחשת השואה ובהתקפות מעוררות דאגה על ישראל. לא מכבר התייחס אליה כאל חיידק קטלני וחיית פרא. לא ניתן לפטור איומים בהשמדת ישראל כרטוריקה בלבד, האיום מאיראן הוא אמיתי, ומטרתי כנשיא תהיה להסיר את האיום הזה.

"סיום המלחמה בעיראק, אני מאמין, יהיה צעד ראשון וחשוב להשגת המטרה – משום שזה יעניק לנו יתר גמישות ויתר אמינות בבואנו לטפל באיראן. אני סבור שאיראן היתה המרוויחה הגדולה במלחמת עיראק, ואני מתכוון לשנות זאת. גישתי לאיראן תהיה מבוססת על דיפלומטיה אגרסיבית, ולא אוריד מהשולחן שום אופציה צבאית.

"אך אני גם מאמין שתחת הממשל הנוכחי האיום רק החמיר... הגיעה העת לדבר ישירות עם האיראנים ולשטוח בפניהם את התנאים שלנו בצורה הברורה ביותר. עליהם לחדול מפיתוח נשק גרעיני; עליהם לשים קץ לתמיכתם בטרור; ולחדול מאיומיהם על ישראל ועל מדינות אחרות באזור. כדי להכשיר את היעד הזה להשגה אני מאמין שעלינו להציג בפניהם גם גזרים בדמות שיפור היחסים והתקבלות לקהילה הבינלאומית, כמו גם לחצים: תחזית של הגברת הסנקציות. (...) כנשיא אשאיר את כל האופציות פתוחות, כולל אופציות צבאיות".

אובמה ענה על שאלות שמטרידות את תומכי ישראל, שאלות שבין השאר אני שיגרתי באמצעות מתווך לסביבתו הקרובה ביותר. נוכחותו של בז'ז'ינסקי בסביבתו מדאיגה רבים. אובמה אמר: "אינני שותף לדעותיו של בז'ז'ינסקי על ישראל. אני בקושי מכיר אותו. אכלתי איתו ארוחת צהריים והחלפתי איתו דוא"ל שלוש פעמים; הוא לא אחד מיועציי הבכירים.

"היועצים שלי, כמו אנתוני לייק וסוזן רייס, הם מאמינים גדולים בפתרון של שתי מדינות. דעתם היא שהפלשתינים נהגו בחוסר אחריות והם מבקרים אותם בחריפות. הם שותפים לדעתי שישראל חייבת להישאר מדינה יהודית, ושעל ארצות הברית לדבוק ביחסים המיוחדים עם ישראל... אני חושש שיש איזו מגמה בקהילה הפרו-ישראלית שאומרת שאם אינך מאמץ עמדה פרו-ליכודניקית קשוחה, אז אתה אנטי-ישראלי. וזה לא יכול לשמש כאמת מידה לידידות עם ישראל. אם איננו יכולים לקיים דיאלוג ישר וגלוי על הדרך להשגת היעדים, אז לא נוכל להתקדם... ההנחה שלי היא שהסטטוס קוו לא יכול להימשך לאורך זמן. אך על הפלשתינים לוותר על זכות השיבה, וזה לא אומר שלא ניתן להגיע להידברות על שאלת הפיצויים... מדינה פלשתינית זה אומר רצף טריטוריאלי. זה גם אינטרס ישראלי. אם זו תהיה מדינה בלקנית מבותרת ולא מתפקדת, היא תתפורר ונהיה שוב באותה סירה.

האנשים שסביבו

"... לגבי חמאס: אי אפשר לשוחח עם מי שחושב שאתה בכלל לא צריך להיות בצד השני של השולחן. כאשר יכירו בישראל ובזכותה להתקיים, אזי ייווצרו נסיבות חדשות".

הנה העדכון המפורט ביותר לגבי הרכב היועצים של ברק אובמה בענייני חוץ וביטחון: גרגורי קרייג – עורך דין שהיה מאוד מקורב לביל קלינטון והיה ממובילי צוות ההצלה של קלינטון בתהליך ההדחה שלו בעקבות פרשת לוינסקי, מילא תפקיד של מנהל תכנון המדיניות בסטייט דיפרטמנט; ריצ'רד דנציג – למד על מילגת רודס היוקרתית באוקספורד, שימש אצל קלינטון כמזכיר הצי, יועץ צבאי; סקוט גריישן - מייג'ור ג'נרל בחיל האוויר, פיקד על כוחות האוויר המערביים במלחמת עיראק, מיודד עם אובמה מאז נפגשו באפריקה לפני כמה שנים; אנתוני לייק - היה היועץ לביטחון לאומי של קלינטון, כנראה הבכיר בחבורה; דניס מקדונו - עוזר בכיר לשעבר של הסנטור טום דאשל; פרופ' סמנטה פאוור מביה"ס קנדי בהארוורד - יש המגדירים אותה כעוינת לישראל. מתמחה בשאלת הג'נוסייד מנקודת מבט של החוק הבינלאומי, היתה "המורה" הראשונה של אובמה בנושאי חוץ; בן רודס – ילד פלא בן 30, אחד הכותבים הבולטים של קבוצת המילטון-ג'יימס בייקר על מלחמת עיראק. הם המליצו כזכור על שיתופן של סוריה ואיראן בפתרון בעיראק, משמש אצל אובמה ככותב הנאומים העיקרי במדיניות חוץ; סוזן רייס - בוגרת הצוות של קלינטון, ידועה כלוחמת נגד המשטר הסודני, מומחית לענייני אפריקה; ודניאל שפירו - שבא ממשפחה של ידידי ישראל מובהקים באילינוי. הוא משמש יועץ לאובמה בענייני ישראל והסכסוך, קידם חקיקה ניצית בסנאט נגד סוריה וחיזבאללה, דובר עברית.

אם אובמה יזכה במועמדות הדמוקרטית, יצטרף הגרעין השמרני של הרפובליקנים לתמיכה בג'ון מקיין. האופטימיסטים חוזים שגוש הדמוקרטים-של-רייגן יתעורר לחיים וישמח להצביע בעבור רפובליקני ניצי שבענייני פנים קרוב מאוד לדמוקרטים. כמו כן, בונים אצל מקיין על גוש "העצמאיים". כוחו של אובמה מול מקיין נובע מיכולתו לשנע לעבר הקלפי את קולות הצעירים והסטודנטים באחוזים גבוהים מאוד. אלה בדרך כלל לא מתלהבים מהבחירות, ובאחוזים גבוהים אינם טורחים בכלל להגיע לקלפי. זה יהיה קרב בין מעיין מי הברז של הנעורים לבין הקשיחות וההומור של ראש השיבה.

ללא אישה

יש משהו משותף לשני הסרטים שזכו באוסקר, וגם ל'בופור' שלא זכה: שלושתם מתארים עולם ללא נשים

אוקיי, אז נחסך מאיתנו הנאום של יוסף סידר, אם היה עולה לקבל את פסלון האוסקר. אבל סרטו 'בופור' ממשיך להיות משמעותי, וגם במובנים עמוקים ואוניברסליים יותר משאלת הקרביות של יוסי ואושקוש. ברשותכם, טוקבקיסטים יקרים, ברשותך טומי, אני רוצה לצרף לרגע את 'בופור' לשני הסרטים שהובילו באוסקרים והיו הבולטים השנה. אחד מהם לפחות, 'זה ייגמר בדם', הוא הסרט הטוב של העשור. השני, 'ארץ קשוחה', הוא לבטח אחד משני הסרטים הטובים של האחים יואל ואיתן כהן.

אבל בשלושת הסרטים יש תופעה שלפחות אריק גלסנר היה צריך לתת עליה את הדעת: שלושתם חפים לחלוטין מנשיות, מדמויות נשיות. בסדר, בסרט של כהן יש דמות נשית אחת, תפקיד קטן ועלוב. יש סבים ויש דמויות אב ויש פושעים אלימים להחריד ורוצח סידרתי מטורף שחייב להמשיך ולרצוח רק כדי לשמר את המוניטין שלו, והגיבור היה כמובן ב"נאם". אני מניח שבעשור הבא גיבור דומה שלהם יספר על "אייראק".

ואצל פול תומס אנדרסון ב'דם' יש ילדה אחת – תפקיד קטן וחשוב. אבל קטן. בסך הכל, יש שם משפחה אחת מאוד עקומה ועוד שתי משפחות שמורכבות מאבות ובנים.

'בופור' מבחינה זו נמצא במשפחה קולנועית טובה. אולי יש שם איזה תפקיד נשי צדדי וקטן ששכחתי, אני בכל אופן לא יכול לזכור ולו פרצוף נשי אחד. גם מחלקת ההורים מיוצגת על ידי אב אחד מזויף. כללית, במוצב זוהי משפחה שמורכבת אך ורק מאחים. קבוצת בנים לוחמים שכמו נשכחה מאחור על ידי ההורים, שסגרו את שער פאטמה וזרקו את המפתח.
אולי זו תשובה לסרטי מלחמת המינים, שמנסים לייצר אמירה על חוסר התוחלת שביחסי גברים ונשים: בואו נניח שגבר יכול לחיות לבדו וגם להמציא את עצמו כבן ואב ומשפחה, על משקל היי לי אם ובת ואחות. התוצאה רעה מאוד. דניאל דיי לואיס נראה בסוף 'זה ייגמר בדם' כמולך של בוץ מעורב בדם ונפט. הוא תובל קין אבי כל חרש ברזל, עם יומרות של פרומתיאוס. אך באופן סמלי הוא מוליד בן שהוא כבד פה וכבד לשון, וגם זה מוכר מאיזשהו מקום. זהו הבן שאותו הוא מקלל כ"BASTARD FROM A BASCKET" - ממזר מתוך סל.

מה שברור הוא, שהעולם הגברי האלים הזה כפי שהוא מתואר בשלושת הסרטים, הוא נטול חמלה ורחמים. ורק נותר לחכות לסרט על ארבע אמהות הגוזרות חורבן על סביבתן.

http://www.makor1.co.il/makor/Article.faces?articleId=29000&channel=1&subchannel=5




              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה 
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד



תגובה מהירה  למכתב מספר: 
 
      

__________________________________________________________________________
למנהלים:  נעל | נעל אשכול עם סיבה | תייק בארכיון | מחק | העבר לפורום אחר | מזג לאשכול אחר | מחק תגובות | גיבוי אשכול | עגן אשכול
       


© כל הזכויות שמורות ל-רוטר.נט בע"מ rotter.net
חדשות